Talmud Builders

    Chullin 33b

    Back to index

    English translation — Chullin 33b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1With regard to anything that by rabbinic law requires entry into water, i.e., either immersion or ritual washing of the hands, although it is pure by Torah law, it is accorded second-degree impurity. Therefore, such an item renders sacrificial food impure, meaning that the sacrificial food becomes impure and transmits impurity to other sacrificial food, and disqualifies teruma , meaning that it renders the teruma itself impure, but not to the extent that the teruma can render other teruma impure. And it is permitted for non-sacred food and for second- tithe produce to come in contact with such an item, and no impurity is thereby transmitted. This is the statement of Rabbi Meir.

    2And the Rabbis prohibit items that require entry into water from coming in contact with second- tithe produce, as they hold that the produce is thereby rendered impure. According to the Rabbis, the status of second-tithe produce is more stringent than that of non-sacred food, and second-tithe produce assumes third-degree impurity upon contact with an item of second-degree impurity, which is in accordance with the opinion of the mishna.

    3Rav Shimi bar Ashi objects to this interpretation of that mishna. From where is it clear that it is contact that the Rabbis prohibit? Perhaps the Rabbis disagree with Rabbi Meir only with regard to a person with second-degree impurity partaking of second- tithe produce. But with regard to contact of an individual with second-degree impurity with second- tithe produce or his eating non-sacred food, they do not disagree.

    4And this case in the mishna is a case involving contact with the flesh of the slaughtered animal, from the fact that it teaches: They may be eaten with ritually impure hands, in the passive form, and not: One may eat them with impure hands. Are we not dealing with a case where another with impure hands fed him, but the one eating it was ritually pure and did not touch it? Therefore, the case in the mishna here, which indicates that it is forbidden for one with impure hands to touch the flesh if it has come in contact with the blood, cannot be referring to an animal purchased in Jerusalem with second-tithe money. The reason is that in that case, the Rabbis concede that contact with second-tithe produce, even produce rendered susceptible to ritual impurity by the blood, is permitted for one whose hands are impure with second-degree ritual impurity.

    5Rather Rav Pappa said: Here, in the mishna, we are dealing with hands that are impure with first-degree ritual impurity, which render even non-sacred food impure. And the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, as it is taught in a baraita : In those cases where hands have first-degree impurity, it is not that they render non-sacred food impure; rather, it means that they impart to teruma and sacrificial food second-degree impurity rather than third-degree impurity. Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Meir: In those cases where hands have first-degree impurity, it means that they render non-sacred food impure. And in those cases where hands have second-degree impurity it means that they invalidate teruma and impart to it third-degree impurity.

    6The Gemara asks: Did Rabbi Shimon ben Elazar say that in those cases where hands have first-degree impurity, with regard to non-sacred food, yes, they render it impure, but with regard to teruma , hands do not render it impure? The Gemara answers: This is what Rabbi Shimon ben Elazar is saying: In those cases where hands have first-degree impurity, it means that they render even non-sacred food impure, and all the more so they render teruma impure. But in those cases where hands have second-degree impurity, it means that with regard to teruma , yes, the hands invalidate teruma and impart third-degree impurity, but with regard to non-sacred food, hands do not render it impure.

    7The Gemara asks: And are there cases where hands assume first-degree impurity? The Gemara answers: Yes, as it is taught in a mishna ( Yadayim 3:1): If one inserts his hands into a leprous house (see Leviticus 14:33–53) his hands assume first-degree impurity as though his entire body entered the house; this is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: His hands assume second-degree impurity.

    8The Gemara elaborates: Everyone agrees that in principle, partial entry into a leprous house is not characterized as entry in terms of rendering one who enters impure. Therefore, one who inserted his hands into the house is not impure by Torah law. And here, it is with regard to a rabbinic decree that renders his hands impure that they disagree: The Sages issued a decree that if one inserted his hands into a leprous house, his hands are impure due to the impurity by Torah law that one assumes when he enters the house with his entire body. The objective of the decree is to prevent him from entering the leprous house.

    9One Sage, Rabbi Akiva, holds that when the Sages issued the decree they determined that the status of his hands inserted into the house is like the status of his body that enters the house, first-degree impurity. And one Sage, the Rabbis, holds that the Sages rendered the status of hands inserted into the house like the status of hands in general, with regard to which they issued a decree of second-degree impurity, even if they had been washed.

    10The Gemara asks: And why did Rav Pappa interpret the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar? Let Rav Pappa interpret the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: If one inserts his hands into a leprous house, his hands assume first-degree impurity. The Gemara answers: Perhaps when Rabbi Akiva says that one’s hands assume first-degree impurity, that statement applies only in cases of teruma and sacrificial food, which are stringent. But with regard to non-sacred food, perhaps hands are impure only with second-degree impurity.

    11The Gemara objects: And let hands also be impure only with second-degree impurity and the mishna could still be in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As we heard that Rabbi Akiva says: An item of second-degree impurity imparts third-degree impurity to non-sacred items.

    12As we learned in a mishna ( Sota 27b): On that day, when Rabbi Elazar ben Azarya was appointed Nasi in Yavne, Rabbi Akiva taught: “And every earthenware vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure, and you shall break it” (Leviticus 11:33). With regard to the item rendered impure in the vessel, it is not stated: It is impure [ tameh ]; rather, the term “it shall be impure [ yitma ]” is stated, indicating that the item has the capacity to transmit impurity to other items. This verse teaches about a loaf with second-degree impurity that had been rendered impure in the airspace of an earthenware vessel in which there was a creeping animal, that through contact it renders non-sacred food impure with third-degree ritual impurity.

    13The Gemara explains: Perhaps this statement, that non-sacred food becomes impure with third-degree ritual impurity, applies only with regard to impurity by Torah law, e.g., a creeping animal; but with regard to impurity by rabbinic law, e.g., impurity of hands, that is not the halakha .

    14Rabbi Elazar said that Rabbi Hoshaya said a third explanation of the mishna: Here we are dealing with a case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food. And the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, as it is taught in a mishna ( Teharot 2:2): Rabbi Eliezer says: One who eats food with first-degree ritual impurity assumes first-degree impurity. One who eats food with second-degree ritual impurity assumes second-degree impurity. One who eats food with third-degree impurity assumes third-degree impurity.

    15The mishna continues: Rabbi Yehoshua says: One who eats food with first-degree or second-degree impurity assumes second-degree impurity. One with second-degree impurity who comes into contact with teruma disqualifies it, but does not render it impure. One who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, i.e., his contact with sacrificial food renders it impure with the capacity to transmit impurity to other sacrificial food, but does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma , and his contact with teruma does not disqualify it.

    16Eating an item that has third-degree impurity is feasible only in the case of non-sacred food, as partaking of impure teruma or sacrificial food is prohibited. Generic non-sacred food cannot contract third-degree impurity at all. Therefore, the case of one who eats food that has third-degree impurity is referring specifically to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma .

    17The Gemara infers from Rabbi Yehoshua’s statement that if one prepares items as if their level of purity were on the level of purity of teruma , then yes, they have the status like teruma , but if one prepares items as if their level of purity were on the level of purity of sacrificial food, they do not have the status like sacrificial food, and such items would not contract third-degree impurity. This indicates that Rabbi Yehoshua holds that non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food do not assume third-degree impurity.

    18The Gemara objects: Let us interpret the mishna

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כל הטעון ביאת מים מדברי סופריםכל שהוא מן התורה טהור וסופרים גזרו עליו טומאה כגון הידים והכלים שנטמאו במשקין והבא ראשו ורובו במים שאובין וכל האמורים ביציאות השבת אצל שמונה עשר דבר כולם טומאת שני לטומאה גזרו עליהם ומטמא את הקדש עד שעושהו שלישי וטמא הוא שעושה רביעי:

    ופוסל את התרומהדשלישי בתרומה פסול ולא עביד רביעי. במסכת סוטה נפקא לן מטבול יום בקל וחומר:

    וחכמים אוסרים במעשראלמא שאני מעשר מחולין:

    ממאיילפת מדרבנן דשני עושה שלישי במעשר:

    דלמא עד כאןלא קאסרי רבנן אלא דאסור לאכול מי שידיו מסואבות או הבא במים שאובים לא יאכל במעשר דאסורין במעשר אכילה משמע אבל באכילה דחולין מודו ובנגיעה דמעשר נמי לא אסרי ומתניתין אסר להו אפילו בנגיעה:

    מדקתני נאכליןולא קתני אוכלין מי שידיו מסואבות דנידוק מינה הא יצא דם לא יאכלם אלא נאכלין לאחרים על ידי מי שידיו מסואבות:

    דקספי ליה חבריהובהא דייקינן הא הוכשרו אין נאכלין לאחרים אלמא פסלא בהו נגיעת שני והא ליכא למאן דאמר:

    מי לא עסקינן כו'כלומר מי לא משמע נמי נאכלין לאחרים ואפילו הכי דייק מתניתין הא יצא מהן דם אין נאכלין:

    הכאמתניתין דדייק הא הוכשרו פסלא בהו נגיעת ידים מסואבות לאו בידים שניות קאמר אלא בידים תחלות ולקמיה מפרש הי נינהו ידים תחלות ומתניתין דקאמר דידים תחלות הוזכרו אף להיות ראשונות לחולין רבי שמעון בן אלעזר היא:

    דתניא אין ידים תחלות לחוליןבמקום שהוזכר ידים תחלות כגון ידים שהוכנסו לבית המנוגע דמיקרו תחלות לא הוזכרו אצל חולין דבחולין לא הוו אלא שניות אלא לענין תרומה וקדשים שווינהו תחלות משא"כ בשאר ידים דאפילו לתרומה שניות הויין:

    רבי שמעון בן אלעזר אומר ידים תחלותהוזכרו אצל חולין וידים שניות כגון סתם ידים הוזכרו אצל תרומה לעשותה שלישי ולפוסלה:

    הכניס ידיוכשנטלן וטיהרן מטומאת סתם ידים:

    ביאה במקצת לא שמה ביאהדאי שמה ביאה הוי כל גופו טמא ובעי טבילה משום והבא אל הבית (ויקרא יד) ואנן ידים הוא דמטמינן. וטעמא דתרוייהו משום דגזרו ידיו אטו ביאת כל גופו ובההיא גזרה פליגי איזו טומאה גזרו על ידיו ר"ע סבר ידיו גזרו רבנן שיהו תחלות כגופו אם נכנס שם דהוי ראשון מדאורייתא:

    כידים דעלמאונ"מ דאפילו נטלן ומיד הכניסן ולא נגעו בשום דבר הוו שניות מחמת ביאה:

    ונוקמהלמתניתין כר"ע דהא סתימתאה הוא ורובא דסתמי אליבא דר"ע דסתם משנה רבי מאיר וסתם ספרא רבי יהודה וכולהו אליבא דרבי עקיבא וכיון דשמעת לרבי עקיבא דאמר ידיו תחלות אוקי למתניתין בדידיה:

    אבל לחולין שניות הוייןהלכך מוקי לה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר בהדיא אף לחולין הן תחלות:

    וליהויין נמי שניותוכרבי עקיבא מתוקמא שפיר:

    דהא שמעינן ליה דאמר שני עושה שלישי בחוליןהלכך יצא מהם דם פסלו בהו ידים:

    דתנןבפרק כשם שהמים (סוטה דף כז:):

    בו ביוםיום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה נשיא וכל היכא דתני בו ביום סתמא ההוא יומא הוה והכי אמרינן בברכות (דף כח.): שרץ שנפל לאויר תנור והרי הוא ראשון והתנור מטמא מה שבתוכו והוי שני וכתיב יטמא ומשמע יטמא אלמא עביד שלישי:

    על ככרדסתם תנור ככרות בתוכו:

    שמטמא את השלישיוקרא משמע בין חולין ובין תרומה:

    בטומאה דאורייתאכגון שרץ:

    אבל בטומאה דרבנןכגון ידים דמדרבנן הוא דהויין שניות:

    על טהרת הקדשכגון אדם הרגיל לאכול קדשים ורוצה להיות רגיל תדיר בשמירת טהרתן ושומר אף חולין מכל טומאות הפוסלות בקדש ואשמעינן דשני עביד בהו שלישי:

    ודלא כרבי יהושעדאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש לא פסיל בהו שלישי דבטלה דעתו ואין יכול להתפיס על חולין טהרת הקדש:

    האוכל אוכל ראשוןנעשה גופו ראשון להיות מגעו שני והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני להיות מגעו שלישי והאוכל שלישי שלישי. ולקמיה מפרש טעמא דר"א דמשוי אוכל כמאכל עצמו. ודוקא שאכל חצי פרס שזהו שיעור אוכלין טמאין לפסול את הגוייה והן שתי ביצים כדאמר בעירובין (דף פב:) אבל בנגיעה לא מטמא אוכל אדם שאין אדם וכלים מיטמאין אלא מאב הטומאה:

    רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשוןאו אוכל שני הוי שני דסבירא ליה לרבי יהושע דלא משוינן אוכל כמאכל. ולקמיה מפרש כי אכיל אוכל שני אמאי משוי ליה שני:

    שלישי שני לקדשהאוכל מאכל שלישי נעשה גופו שני לקדש ועביד שלישי ורביעי. ולקמיה מפרש טעמא:

    ואין שני לתרומהדאי נגע לתרומה לא פסל לה אבל מיכל תרומה אסור דשלישי מיהא הוי ליאסר באכילה. דאף ע"ג דאמר רבי יהושע אין אוכל נעשה כמאכל ה"מ באוכל אוכל ראשון דלא הוי ראשון למיעבד שני אבל לאיתסורי באכילה מודה דשלישי עביד האוכלו שלישי וה"נ אמרינן לקמן (חולין דף לד:) בשמעתין:

    בחולין שנעשו על טהרת תרומהכלומר האי אוכל ראשון ושני ושלישי דקתני בחולין מיירי במסכת טהרות (פ"ב מ"ב) ובאיזו אוכל חולין אתה מוצא שלישי הא שני לא עביד שלישי בחולין אתה מוצאו בחולין שנעשו על טהרת תרומה:

    על טהרת תרומה אין על טהרת הקדש לאדבטלה דעתו ואין שם טהרת הקדש נתפסת עליהם אבל בטהרת תרומה נתפסין אלמא מתניתין דלא כרבי יהושע אבל כר"א אתיא דהא סתם קאמר שלישי שלישי אפילו בחולין שנעשו על טהרת הקדש:

    חולין 33 עמוד ב

    1כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקדש, ופוסל את התרומה, ומותר בחולין ובמעשר, דברי ר"מ׃

    2וחכמים אוסרים במעשר.

    3מתקיף לה רב שימי בר אשי: ממאי? דלמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר, אלא באכילת מעשר, אבל בנגיעה דמעשר ואכילה דחולין לא פליגי.

    4והא נגיעה היא, מדקתני נאכלין בידים מסואבות, מי לא עסקינן דקא ספי ליה חבריה?

    5אלא אמר רב פפא: הכא בידים תחלות עסקינן, ורבי שמעון בן אלעזר היא, דתניא: אין ידים תחלות לחולין, רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: ידים תחלות לחולין, ושניות לתרומה.

    6תחלות לחולין אין, לתרומה לא? הכי קאמר: תחלות אף לחולין, שניות לתרומה אין, לחולין לא.

    7ומי איכא ידים תחלות? אין, דתניא: הכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחלות, דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים: ידיו שניות.

    8דכולי עלמא ביאה במקצת לא שמה ביאה, והכא בגזירה ידיו אטו גופו קא מיפלגי.

    9מר סבר: ידיו כגופו שוינהו רבנן, ומר סבר: ידים כידים דעלמא שוינהו רבנן.

    10ולוקמה כרבי עקיבא, דאמר: ידיו תחלות הויין? דלמא כי קאמר רבי עקיבא הני מילי בתרומה וקדשים, דחמירי, אבל לחולין שניות הויין.

    11וליהויין נמי שניות, דהא שמעינן ליה לר"ע דאמר: שני עושה שלישי בחולין.

    12דתנן, בו ביום דרש רבי עקיבא: (ויקרא יא, לג) ״וכל כלי חרש וגו' יטמא״, ״טמא״ לא נאמר, אלא ״יטמא״ לטמא אחרים, לימד על ככר שני שהוא עושה שלישי בחולין.

    13דלמא הני מילי בטומאה דאורייתא, אבל בדרבנן לא.

    14אמר ר"א א"ר הושעיא: הכא בחולין שנעשו על טהרת הקדש עסקינן, ודלא כרבי יהושע, דתניא: רבי אליעזר אומר: האוכל אוכל ראשון ראשון, שני שני, שלישי שלישי.

    15רבי יהושע אומר: האוכל אוכל ראשון ושני שני, שלישי שני לקדש, ואין שני לתרומה.

    16בחולין שנעשו על טהרת תרומה.

    17על טהרת תרומה אין, על טהרת הקדש לא, קסבר: חולין שנעשו על טהרת הקדש לית בהו שלישי.

    18ולוקמה׃

    Tosafot

    ודלמא עד כאן לא פליגי אלא באכילהאע"ג דנקט לשון דלמא נראה שכן הוא האמת וברייתא מוכחת כן דאסורין במעשר משמע באכילה ובפרק חומר בקדש (חגיגה דף יח:) לא גריס ודלמא בשום ספר:

    ובאכילה דחולין לא פליגילא היה צריך כאן לאכילה דחולין אלא אגב דנקטיה במס' חגיגה (ג"ז שם) נקטיה הכא:

    והא נגיעה היא מדקתני ונאכליןוא"ת ואפילו אם היה תנן אוכלין יכול לדקדק דבנגיעה איירי דאי בנגיעה שרי אמאי לא יאכל כשיצא מהן דם כיון דאין גופו טמא ומותר ליגע ויש לומר דהחמירו חכמים שלא לאכול כשיש לו ידים מסואבות אף על גב דמותר ליגע:

    דכולי עלמא ביאה במקצת לא שמה ביאהואפילו לריש לקיש דאמר (זבחים דף לב:) טמא שהכניס ידו לפנים לוקה היינו דוקא במקדש דדרשינן מדכתיב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה מה נגיעה במקצת שמה נגיעה אף ביאה במקצת במקדש שמה ביאה:

    הני מילי בטומאה דאורייתא אבל בטומאה דרבנן לאתימה דבפרק ה' דסוטה (דף ל.) א"ר אסי רבי מאיר ורבי יהושע סברי אין שני עושה שלישי בחולין רבי מאיר דתנן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כו' ומותר בחולין ומאי ראיה מייתי מיניה הא רבי עקיבא מודה בטומאה דרבנן כדאמר הכא דמשמע דאתא לאפוקי מדר' עקיבא דאמר התם לעיל שני עושה שלישי בחולין וי"ל דרבי אסי לית ליה דיחוי דהכא והשתא לרבי אסי ההיא דפרק קמא דשבת (דף יג:) דאלו פוסלין את התרומה דמשמע תרומה ולא חולין אתא דלא כר"ע דאפילו בטומאה דרבנן סבר דשני עושה שלישי בחולין:

    האוכל אוכל ראשון ראשוןבפ"ק דשבת (דף יד.) מפרש טעמא משום דזימנין דאכיל אוכלין טמאים ושקיל משקין דתרומה ושדי בפומיה וא"ת ואמאי הוי ראשון בשני סגי וכ"ת משום מעשר שני דאין שני פוסלו והלא אפילו משקים חולין נעשים ראשונים על ידי שני ויש לומר דרבי אליעזר משוה מדותיו לעשות אוכל כמאכל לגמרי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    דילמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא באכילה דמעשרפירשו בתוס' דהאי דילמא עיקר הוא דהכין משמע מלשון הברייתא דקתני וחכמים אוסרין, ולשון אוסרין ומתירין לא שייך אלא באכילה, והכין הוא מוכרח בעיני, דהא אמרינן בפרק קמא (יח, א) גמרא השוחט במגל קציר פוסלים ומכשירים אוסרים ומתירים חדא מילתא היא, עוד הביאו ראיה מדפרכינן הכי להדיא הכא ובחגיגה (יח, ב) ואי לאו דעיקר הוא לא הוה פריך מינה כל הכי להדיא. ועוד דהתם לא גרסי בשום ספר דילמא אלא מתקיף לה רב שימי בר אשי, ע"כ לא פליגי רבנן וכהאי יש לנו אחרים בתלמוד דילמא שהן נאמרין בעיקר בנדרים (מז, ב) אמר רבא [דלמא] לכתחלה הוא דלא הא עבד עבד. וההוא על כרחין לאו בספק קאמר, דליכא מאן דאמר שיכול להחליף לכתחלה איסורי הנאה וליהנות בחליפים וכמו שכתבתי שם, ועוד בפרק אלו נדרים (נדרים פג, א) דלמא מיין הוא דהפר לה מחרצן וזוג לא הפר לה שאינו מתענה.

    הכי גרסינןרבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי שמעון ידים תחלות לחולין. ולא גרסינן משום ר' מאיר דגרסי בספרים דאי ר' מאיר כיון דרוב סתמי ר' מאיר נינהו לא הוה להו למימר ורבי שמעון בן אליעזר היא אלא ר' מאיר היא.

    הכא בחולין שנעשו על טהרת הקדש עסקינן ודלא כר' יהושעכלומר דלא כרבי יהושע אבל לר' אליעזר אתיא מדלא מסיים בה בחולין שנעשו על טהרת תרומה כדמסיים בה ר' יהושע, ומשום דרבי יהושע מתלמידי בית הלל ורבי אליעזר מתלמידי בית שמאי וכדאמרינן ר' אליעזר שמותי הוא ניחא ליה לאוקומי כר' יהושע כל היכא דמצי לאוקומי כותיה, אבל כר' אליעזר לא מוקי אלא מדוחק, ולפיכך (לא) קאמר הכא ודלא כר' יהושע ולא קאמר ור' אליעזר היא, ואי נמי מסתברא דמשום דרבי אליעזר לא קאמר בהדיא לא מצי מוקי כר' אליעזר, דדילמא הא דקאמר בסיפא בחולין שנעשו על טהרת תרומה אתרווייהו קאי, או דילמא לאו אתרווייהו אבל דלא כרבי יהושע ודאי אתיא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 33b

    Chullin 33b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 285 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כל שהוא מן התורה טהור וסופרים גזרו עליו טומאה כגון הידים והכלים שנטמאו במשקין והבא ראשו ורובו במים שאובין וכל האמורים ביציאות השבת אצל שמונה עשר דבר כולם טומאת שני לטומאה גזרו עליהם ומטמא את הקדש עד שעושהו שלישי וטמא הוא שעושה רביעי:

    ופוסל את התרומה דשלישי בתרומה פסול ולא עביד רביעי. במסכת סוטה נפקא לן מטבול יום בקל וחומר:

    וחכמים אוסרים במעשר אלמא שאני מעשר מחולין:

    ממאי ילפת מדרבנן דשני עושה שלישי במעשר:

    דלמא עד כאן לא קאסרי רבנן אלא דאסור לאכול מי שידיו מסואבות או הבא במים שאובים לא יאכל במעשר דאסורין במעשר אכילה משמע אבל באכילה דחולין מודו ובנגיעה דמעשר נמי לא אסרי ומתניתין אסר להו אפילו בנגיעה:

    מדקתני נאכלין ולא קתני אוכלין מי שידיו מסואבות דנידוק מינה הא יצא דם לא יאכלם אלא נאכלין לאחרים על ידי מי שידיו מסואבות:

    דקספי ליה חבריה ובהא דייקינן הא הוכשרו אין נאכלין לאחרים אלמא פסלא בהו נגיעת שני והא ליכא למאן דאמר:

    מי לא עסקינן כו' כלומר מי לא משמע נמי נאכלין לאחרים ואפילו הכי דייק מתניתין הא יצא מהן דם אין נאכלין:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 33b · Sefaria

    Tosafot

    ודלמא עד כאן לא פליגי אלא באכילה אע"ג דנקט לשון דלמא נראה שכן הוא האמת וברייתא מוכחת כן דאסורין במעשר משמע באכילה ובפרק חומר בקדש (חגיגה דף יח:) לא גריס ודלמא בשום ספר:

    ובאכילה דחולין לא פליגי לא היה צריך כאן לאכילה דחולין אלא אגב דנקטיה במס' חגיגה (ג"ז שם) נקטיה הכא:

    והא נגיעה היא מדקתני ונאכלין וא"ת ואפילו אם היה תנן אוכלין יכול לדקדק דבנגיעה איירי דאי בנגיעה שרי אמאי לא יאכל כשיצא מהן דם כיון דאין גופו טמא ומותר ליגע ויש לומר דהחמירו חכמים שלא לאכול כשיש לו ידים מסואבות אף על גב דמותר ליגע:

    דכולי עלמא ביאה במקצת לא שמה ביאה ואפילו לריש לקיש דאמר (זבחים דף לב:) טמא שהכניס ידו לפנים לוקה היינו דוקא במקדש דדרשינן מדכתיב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה מה נגיעה במקצת שמה נגיעה אף ביאה במקצת במקדש שמה ביאה:

    הני מילי בטומאה דאורייתא אבל בטומאה דרבנן לא תימה דבפרק ה' דסוטה (דף ל.) א"ר אסי רבי מאיר ורבי יהושע סברי אין שני עושה שלישי בחולין רבי מאיר דתנן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כו' ומותר בחולין ומאי ראיה מייתי מיניה הא רבי עקיבא מודה בטומאה דרבנן כדאמר הכא דמשמע דאתא לאפוקי מדר' עקיבא דאמר התם לעיל שני עושה שלישי בחולין וי"ל דרבי אסי לית ליה דיחוי דהכא והשתא לרבי אסי ההיא דפרק קמא דשבת (דף יג:) דאלו פוסלין את התרומה דמשמע תרומה ולא חולין אתא דלא כר"ע דאפילו בטומאה דרבנן סבר דשני עושה שלישי בחולין:

    האוכל אוכל ראשון ראשון בפ"ק דשבת (דף יד.) מפרש טעמא משום דזימנין דאכיל אוכלין טמאים ושקיל משקין דתרומה ושדי בפומיה וא"ת ואמאי הוי ראשון בשני סגי וכ"ת משום מעשר שני דאין שני פוסלו והלא אפילו משקים חולין נעשים ראשונים על ידי שני ויש לומר דרבי אליעזר משוה מדותיו לעשות אוכל כמאכל לגמרי:

    Tosafot on Chullin 33b · Sefaria

    Rashba

    דילמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא באכילה דמעשר פירשו בתוס' דהאי דילמא עיקר הוא דהכין משמע מלשון הברייתא דקתני וחכמים אוסרין, ולשון אוסרין ומתירין לא שייך אלא באכילה, והכין הוא מוכרח בעיני, דהא אמרינן בפרק קמא (יח, א) גמרא השוחט במגל קציר פוסלים ומכשירים אוסרים ומתירים חדא מילתא היא, עוד הביאו ראיה מדפרכינן הכי להדיא הכא ובחגיגה (יח, ב) ואי לאו דעיקר הוא לא הוה פריך מינה כל הכי להדיא. ועוד דהתם לא גרסי בשום ספר דילמא אלא מתקיף לה רב שימי בר אשי, ע"כ לא פליגי רבנן וכהאי יש לנו אחרים בתלמוד דילמא שהן נאמרין בעיקר בנדרים (מז, ב) אמר רבא [דלמא] לכתחלה הוא דלא הא עבד עבד. וההוא על כרחין לאו בספק קאמר, דליכא מאן דאמר שיכול להחליף לכתחלה איסורי הנאה וליהנות בחליפים וכמו שכתבתי שם, ועוד בפרק אלו נדרים (נדרים פג, א) דלמא מיין הוא דהפר לה מחרצן וזוג לא הפר לה שאינו מתענה.

    הכי גרסינן רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי שמעון ידים תחלות לחולין. ולא גרסינן משום ר' מאיר דגרסי בספרים דאי ר' מאיר כיון דרוב סתמי ר' מאיר נינהו לא הוה להו למימר ורבי שמעון בן אליעזר היא אלא ר' מאיר היא.

    הכא בחולין שנעשו על טהרת הקדש עסקינן ודלא כר' יהושע כלומר דלא כרבי יהושע אבל לר' אליעזר אתיא מדלא מסיים בה בחולין שנעשו על טהרת תרומה כדמסיים בה ר' יהושע, ומשום דרבי יהושע מתלמידי בית הלל ורבי אליעזר מתלמידי בית שמאי וכדאמרינן ר' אליעזר שמותי הוא ניחא ליה לאוקומי כר' יהושע כל היכא דמצי לאוקומי כותיה, אבל כר' אליעזר לא מוקי אלא מדוחק, ולפיכך (לא) קאמר הכא ודלא כר' יהושע ולא קאמר ור' אליעזר היא, ואי נמי מסתברא דמשום דרבי אליעזר לא קאמר בהדיא לא מצי מוקי כר' אליעזר, דדילמא הא דקאמר בסיפא בחולין שנעשו על טהרת תרומה אתרווייהו קאי, או דילמא לאו אתרווייהו אבל דלא כרבי יהושע ודאי אתיא.

    Rashba on Chullin 33b · Sefaria

    Meiri

    כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים ר"ל שהוא טהור מן התורה וחכמים גזרו בו טומאה כגון ידים וכלים שנטמאו במשקין והבא ראשו ורובו (בסוכה) במים שאובין כלם גזרו עליהם טומאה שניה לטמא את הקדש לעשותו שלישי לפסול את הרביעי וכן לפסול את התרומה ליעשות שלישי לפסלה אבל לא שתעשה היא רביעי שהשני עושה שלישי בתרומה והשלישי עושה רביעי בקדש וכן פוסלין במעשר שני ובחולין שלקחן בירושלים בכסף מעשר שני ובחולין הנאכלין בטהרת תרומה כמו שיתבאר וגדולי המחברים פוסקין שחולין ומעשר אין נפסלין בשני כלל אלא ראשון עושה אותן שני לפסול ואין שני עושה בהן שלישי כלל כדין חולין גמורים ויש פוסקים שהם אוסרין את המעשר מליאכל לזה אבל לא שיפסלנו במגעו וכדעת האומר בסוגיא זו עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' מאיר אלא באכילה אבל בנגיעה לא ולשתי שטות אלו אי אפשר לפרש משנתנו לענין פסק שהרי משנתנו בנגיעה היא מתפרשת ממה שנאמר בה ונאכלין ולא אמר ואוכלין כלומר שנאכלין לזה על ידי מי שידיו מסואבות שנתן לו וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:

    מה שביארנו שאין השני עושה שלישי בחולין לא סוף דבר בטומאה של סופרים אלא אף בטומאה חמורה של תורה אין שני עושה שלישי בחולין כלל:

    מי שהכניס ידיו לבית המנוגע גופו טהור שביאה במקצת אינה קרויה ביאה לענין זה ומ"מ ידיו טמאות מגזרת חכמים אע"פ שהיו טהורות בשעה שהכניסן וטומאה זו אינה אלא טומאה שניה וכלל הדברים בטומאת ידים שאינן תחלות לעולם אא"כ בטומאת הגוף כמו שביארנו אע"פ שביארנו בחולין שנעשו על טהרת הקדש שהן כחולין גמורים לענין מדרגות הטומאה ושאין שלישי שבהם פסול לעולם ואין צריך לומר רביעי מ"מ חולין שנעשו על טהרת תרומה הרי הן כתרומה לענין זה ושני עושה בהן שלישי ושמא תאמר היאך אפשר להחמיר בחולין שנעשו על טהרת תרומה יותר מאותן שנעשו על טהרת הקדש מתוך שטהרת הקדש בחולין לא היתה מצויה אלא בזריזים ואנשי מעלה יתרה לא החמירו בה אבל טהרת תרומה היתה מצויה אצל הכל והחמירו בה כדי להזהר בה ביותר:

    Meiri on Chullin 33b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה והא נגיעה כו' וא"ת ואפילו אם היה תנן אוכלין כו' דאי בנגיעה שרי כו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם (א) אמאי לא תקשי להו הכי בפשיטות לעיל דקאמר ע"כ [לא פליגי] רבנן כו' אלא באכילה דמעשר אבל בנגיעה כו' דאי בנגיעה שרי אמאי לא יאכל כשיצא מהן דם כיון דאין גופו טמא ומותר ליגע ויש לומר דלעיל איכא לפרושי נגיעה דשרי היינו דמותר ליגע במעשר שאיט עושה איסור בנגיעה כמו בתרומה דיש בה שלישי ואסור לפוסלה כיון שהוא שני ומיהו בנגיעתו במעשר נמי בין הוא בין אחר אסור לאוכלו ולכך סמכו קושייתם הכא דהך נגיעה דקאמר הכא היינו שאסור לאכול אחר אם כן בלאו הא דקתני ונאכלין אי הוה קתני אוכלין נמי היה יכול לדקדק דבנגיעה אסור לאכול אפי' לאחר וצ"ע:

    בד"ה האוכל אוכל ראשון כו' ושקיל משקין דתרומה כו' ואם תאמר ואמאי הוה ראשון בשני סגי כו' עכ"ל אבל שני ודאי ניחא מטעמא דקאמר התם דשקיל משקין דתרומה כו' ואין להקשות דאכתי למה לי האי טעמא הא אי נמי דהאוכל שני הוי הוא שלישי דהא אמרינן לקמן דגופו נפסל מלאכול בתרומה דיש לומר באוכל ג' של חולין עט"ת כיון דאיכא ג' בתרומה בג' האוכל שלישי של טהרת תרומה נמי גופו פסול לתרומה אבל התם לשני של חולין גרידא קמיירי דלית בהוא ג' כלל אי הוה הגוף ג' לא הוה פסול גופו מלאכול תרומה לכך הוצרכו למיעבדיה שני מהאי טעמא דקאמר דשקיל משקין דתרומה כו' ובהכי ניחא נמי בתוס' בד"ה שני שני למה כו' שכתבו התוספות דאיכא למיגזר כו' שדי לפיו משקין דמעשר כו' דנקטו מעשר ושבקו לישנא דתלמודא דפ' קמא דשבת דנקט משקין דתרומה יש לומר נמי דלקמן שני שני למה כו' אליבא דרבי יהושע קיימינן דאיירי דוקא בחולין על טהרת תרומה דשלישי דידיה נעי נפסל גופיה מלאכול בתרומה ולא הוצרכו לעשותו שני אלא משום מעשר ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 33b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה והא נגיעה היא וכו' וא"ת ואפי' אם היה תנן וכו' אמאי לא יאכל וכו'. דברי התוספות תמוהים דאי ס"ד דאין לחלק בין אכילה לנגיעה א"כ מאי פריך דלמא ע"כ לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא באכילת מעשר וכו' נימא נמי דאם איתא דבנגיעה שרי אמאי לא יאכל אלא ע"כ צ"ל דגמרא פשיטא לה דיש לחלק בין אכילה לנגיעה ואפי' היכי דנגיעה שרי באכילה אסור וא"כ מאי מקשו התוספות וי"ל בדוחק דהתוספות ס"ל דפשיטא היא דבמעשר ובקדשים ודאי יש לחלק בין נגיעה לאכילה שהרי באכילת טומאה יש איסור מיתה וכרת מה שאין כן בנגיעה אבל מתניתין דאיירי בחולין ס"ל לתוס' השתא דאין לחלק בין נגיעה לאכילה דאי בנגיעה שרי אמאי לא יאכל כיון דאין גופיה טמא וכו' ודו"ק:

    ד"ה האוכל אוכל ראשון וכו' בשני סגי ר"ל דאפי' אם אין גוזרים על האוכל ראשון שלא יהא אלא שני לא אתי לאכול אוכלין טמאים ולמשתי בתר הכי משקין של תרומה שיודע הוא דכשהוא שני שהוא פוסל התרומה:

    בא"ד וי"ל דר"א משוה מדותיו וכו' ר"ל משום דע"כ כשהוא אוכל אוכל שני היו מוכרחים לגזור עליו שיהיה ג"כ שני כמו המאכל משום האי גזרה גופה כדי שלא יבא לשקול משקין דתרומה בפומיה דאם לא היה אלא שלישי לא היה פורש עצמו מן התרומה שהרי אין שני עושה שלישי בתרומה ולכך היו מוכרחים לעשות האוכל כמאכל ולכך גבי אוכל ראשון נמי עשו אוכל כמאכל:

    Maharam on Chullin 33b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 33, Amud Bet, about 285 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא…”

    2. Segment 23 words

      Opens “וחכמים אוסרים במעשר.…”

    3. Segment 326 words

      Opens “מתקיף לה רב שימי בר אשי: ממאי?…”

      Named: רב שימי בר אשי, רבי מאיר.

    4. Segment 414 words

      Opens “והא נגיעה היא, מדקתני נאכלין בידים מסואבות,…”

    5. Segment 531 words

      Opens “אלא אמר רב פפא: הכא בידים תחלות…”

      Named: רב פפא, רבי שמעון, רבי מאיר.

    6. Segment 615 words

      Opens “תחלות לחולין אין, לתרומה לא? הכי קאמר:…”

    7. Segment 719 words

      Opens “ומי איכא ידים תחלות? אין, דתניא: הכניס…”

      Named: רבי עקיבא.

    8. Segment 814 words

      Opens “דכולי עלמא ביאה במקצת לא שמה ביאה,…”

    9. Segment 913 words

      Opens “מר סבר: ידיו כגופו שוינהו רבנן, ומר…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “ולוקמה כרבי עקיבא, דאמר: ידיו תחלות הויין?…”

      Named: רבי עקיבא.

    11. Segment 1112 words

      Opens “וליהויין נמי שניות, דהא שמעינן ליה לר"ע…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “דתנן, בו ביום דרש רבי עקיבא: (ויקרא…”

      Named: רבי עקיבא.

    13. Segment 138 words

      Opens “דלמא הני מילי בטומאה דאורייתא, אבל בדרבנן…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “אמר ר"א א"ר הושעיא: הכא בחולין שנעשו…”

      Named: רבי יהושע, רבי אליעזר.

    15. Segment 1514 words

      Opens “רבי יהושע אומר: האוכל אוכל ראשון ושני…”

      Named: רבי יהושע.

    16. Segment 165 words

      Opens “בחולין שנעשו על טהרת תרומה.…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “על טהרת תרומה אין, על טהרת הקדש…”

    18. Segment 181 words

      Opens “ולוקמה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Chullin 33b · Segment 7 — “…ידיו תחלות, דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים: ידיו שניות.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 33b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026