Talmud Builders

    Chullin 116b

    Back to index

    English translation — Chullin 116b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1if the measure of the skin is enough to impart flavor to the milk, that cheese is prohibited. In the case of a kosher animal that suckled milk from a tereifa , the milk in its stomach is prohibited, as the milk is from the tereifa . If it was a tereifa that suckled milk from a kosher animal, the milk in its stomach is permitted, as the milk is from the kosher animal. In both cases, the milk that an animal suckles has the status of the animal from which it was suckled, and not that of the animal which suckled, because the milk is collected in its innards and is not an integral part of its body.

    2GEMARA: The mishna makes reference to the stomach of the animal of a gentile and that of an unslaughtered carcass. The Gemara asks: Is that to say that the stomach of an animal slaughtered by a gentile is not itself a carcass? Why does the tanna of the mishna differentiate between them? Rav Huna said: The mishna here is not referring to an animal slaughtered by a gentile. Rather, we are dealing with a Jew who purchases a kid from a gentile and slaughters it himself. Therefore, the kid is not prohibited as a carcass, but we are concerned that perhaps it suckled from a tereifa animal, and it is therefore prohibited.

    3The Gemara asks: And are we concerned that perhaps it suckled from an animal that is a tereifa ? But didn’t we learn in a baraita ( Tosefta 3:8): One may purchase eggs from gentiles, and we are not concerned that perhaps the eggs came from a carcass nor that they came from a tereifa . The Gemara answers: Indeed, there is no concern that the kid might have suckled from a tereifa . Rather, say that we are concerned that perhaps it suckled from a non-kosher animal, and therefore the milk in its stomach is prohibited.

    4The Gemara asks: And what is different about a tereifa that we are not concerned that perhaps the animal suckled from it, and what is different about a non-kosher animal that we are concerned? The Gemara answers: A tereifa animal is not common, whereas a non-kosher animal is common, and it is therefore more likely that the young animal suckled from one.

    5The Gemara raises a difficulty: If suckling from a non-kosher animal is common, then let us be concerned even with regard to our own animals. The Gemara responds: We Jews, who separate ourselves from non-kosher animals, when we see them we immediately distance our suckling animals from them. Therefore, the Sages did not issue a decree with regard to animals purchased from Jews. But as for the gentiles, who do not separate themselves from non-kosher animals, when they see them they do not distance their kosher animals from them. Consequently, the Sages issued a decree with regard to animals purchased from a gentile.

    6And Shmuel said a different explanation of the mishna’s language: The tanna of the mishna is teaching only one halakha : The congealed milk in the stomach of an animal slaughtered by a gentile is like a carcass, and it is therefore prohibited.

    7The Gemara asks: And did Shmuel actually say this? Does he hold that the milk in the stomach of an unslaughtered animal is prohibited as if it were part of its body? But didn’t Shmuel say: For what reason did the Sages prohibit the cheese of gentiles? It is because they curdle it with the skin of the stomach of a carcass. One may infer consequently that congealed milk, or rennet, from the stomach of a gentile’s animal is itself permitted and would not render the cheese prohibited if used as a coagulant.

    8The Gemara answers: That is not difficult. Elsewhere ( Avoda Zara 29b), Rabbi Yehoshua teaches two reasons for the prohibition on gentile cheese. Initially, he held it to be prohibited because it is curdled using rennet from the stomach of an animal carcass. He later adopted the opinion that such rennet is permitted, and that the cheese is prohibited because it is curdled using rennet from the stomach of calves used for idol worship, which is prohibited. Therefore, the mishna here, which states that the rennet in a carcass’s stomach is itself prohibited, was taught before Rabbi Yehoshua’s retraction, while Shmuel’s statement there, that the Sages prohibited gentile cheese only because it is curdled with the skin of the stomach of a carcass, was after Rabbi Yehoshua’s retraction.

    9§ The mishna teaches: In the case of a kosher animal that suckled milk from a tereifa , the milk in its stomach is prohibited, whereas if a tereifa suckled milk from a kosher animal, the milk in its stomach is permitted. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t the first clause of the mishna teach: The congealed milk in the stomach of the animal of a gentile and of a carcass is prohibited? What is the difference between the milk found in the stomach of a tereifa in the second clause and the milk found in the stomach of an unslaughtered carcass in the first clause?

    10Rav Ḥisda said: In fact, milk found in the stomach of a carcass is not itself prohibited. The first clause of the mishna prohibits it only because one who partakes of it looks like one who eats carcasses, which is repulsive. By contrast, here, with regard to a tereifa , the consumption of milk found in its stomach is less repulsive, as here there is at least slaughter of the animal.

    11Rava said to Rav Ḥisda: But is it not possible to claim a fortiori that milk found in the stomach of a tereifa should be prohibited? Just as with regard to a carcass, which is so repulsive that even if you permit the milk in its stomach people will not come to partake of the meat, you nevertheless said the milk is not permitted for consumption, is it not all the more so with regard to a tereifa that has been slaughtered, which is not as repulsive, such that if you permit the milk in its stomach people might come to partake of it?

    12Rather, Rav Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan says: This question is not difficult. The first clause of the mishna here, which teaches that the milk in the stomach of a carcass is prohibited, was taught before Rabbi Yehoshua’s retraction cited above, whereas the latter clause there, that milk from the stomach of a tereifa is permitted, was taught after Rabbi Yehoshua’s retraction. A mishna can sometimes preserve an older ruling and then immediately teach a contradictory later ruling, because a mishna does not move from its place. Since the first clause of the mishna was already canonized, it was not removed, despite Rabbi Yehoshua’s change of opinion.

    13§ Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: One may curdle milk with rennet extracted from the stomach of carcasses, but one may not curdle milk with rennet from the stomach of animals slaughtered by a gentile. Rabbi Shimon bar Abba said before Rabbi Ḥiyya bar Abba: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: A gentile’s presumed intention during slaughter is for idol worship. Therefore, the prohibition against deriving benefit from an animal slaughtered in idol worship applies to it, and this prohibition includes the contents of its stomach that are not actually part of its body. By contrast, a carcass is prohibited only for consumption, and the prohibition does not extend to the contents of its stomach.

    14Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Shimon bar Abba: Rather, in accordance with whose opinion could this ruling be? Of course it is the opinion of Rabbi Eliezer.

    15The Gemara relates: When Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: One may curdle milk both with rennet from the stomach of a carcass and with rennet from the stomach of an animal slaughtered by a gentile, as there is no need to be concerned for the statement of Rabbi Eliezer. According to this account, Rabbi Yoḥanan does not maintain that a gentile’s presumed intention is for idol worship.

    16The Gemara concludes: And the halakha is: One may not curdle milk with the skin of the stomach of a carcass, but one may curdle milk with rennet from the stomach of a carcass and with rennet from the stomach of an animal slaughtered by a gentile, and with rennet from the stomach of a kosher animal that suckled from a tereifa , and all the more so with rennet from the stomach of a tereifa animal that suckled from a kosher animal. What is the reason for these lenient rulings? The milk collected in a stomach is merely secretion and is not considered food that can be prohibited.

    17MISHNA: Although animal fats and blood are similar in that they are both prohibited by Torah law and punishable by karet , there are elements more stringent in the prohibition of fat than in that of blood, and likewise there are elements more stringent in the prohibition of blood than in that of fat. The elements more stringent in the prohibition of fat are the following: The first is that with regard to fat of an offering,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אם יש בהליתן טעם בחלב:

    הרי זו אסורהוחלב הנמצא קרוש בעור הקבה שמולחין אותה בעורה בין שנותנין עמו חלב אחר ובין שמולחין אותה עמה נראה בעיני איסור גמור כבשר בחלב ממש לאסור הגבינה איסור גמור ואין בידי כח להתיר ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו (לעיל חולין דף קיא:) שמותר לאוכלן בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם שחלב הקבה לא נאסר אלא משום נתינת טעם וכי הדר יהיב טעמא בגבינה הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב מהאי טעמא דדגים שעלו בקערה אע"פ שבלעו את טעמה עדיין היתר גמור הן לאוכלן וכשבא לאוכלן בכותח למה אתה אוסר עליו מפני טעם בשר שלה ההוא טעם בשר לאו טעם הוא שהרי לא בא מן הממש אלא מנ"ט אחר אבל חלב הנמלח בבשר משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם איסור כדקיימא לן (לעיל חולין דף קח.) חתיכה עצמה נעשית נבלה וכל טעם היוצא עוד מן החלב בין טעם חלב שבו בין טעם בשר שבו הכל אסור לפי שכולה נבלה וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינות הוה ליה מין במינו חלב נבלה בחלב היתר וכבר פסקנו חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן ולא אמרינן נותן טעם בר נותן טעם הוא מפני שאף טעם חלב שבו שהיה מתחלה נעשה כולו נבלה וכן הלכה כרב וגם פסקנו בפסחים (דף כט:) הלכה דמין במינו בכל שהוא ואני הייתי נוהג היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר וטועה הייתי בכך שהייתי סבור כדאמרינן בע"ז (דף כט:) גבי קבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה שמע מינה פירשא בעלמא היא ולא מיתסרא ולא היא חלב גמור הוא מדתנא במתניתין כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה שמע מינה חלב הוא ותניא נמי קבה שבשלה בחלבה אסורה וקבת עולה דשריא משום דלאו גופה היא אלא שינקתו מאמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון בקערה ומותר כדתניא טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת מפני שכנוס במעיה ודמייתי ראיה במסכת ע"ז מינה דאיסורי הנאה שרי פירשייהו וגבי עגלי עבודת כוכבים דאסור פירשייהו מדקתני קבת עגלי עבודת כוכבים אסירא לאו משום דקבה פירשא חשיב לה לענין עיכול דתיהוי כפירשא למפקע שם חלב מינה אלא הכי מייתי ראייה מינה מדאסר קבת עבודת כוכבים ש"מ פירשא אסור דהא קבתה נמי לאו גופה היא ומיתסר משום דניחא ליה בנפח כשהבמה נראת שמנה ויפה לעבודה זרה וה"ה לשאר הפרש ומדשרי לה גבי עולה ש"מ לא מיתסר אלא גופה אבל פירשא שרי כי האי גוונא דאין קדושה חלה אלא על הראוי ממנה למזבח מידי דהוי אעור של עולה שהוא מתחלק לכהנים כן מצאתי בנימוקי רבינו שלמה ברבי מאיר:

    גמ' בלוקח גדי מן העובד כוכביםושחטו קרי ליה קבת עובד כוכבים ואסורה:

    חיישינן שמא ינקחלב זה מן הטרפה:

    לא משום נבלותשמא נמצא בתרנגולת נבלה:

    ולא משום טרפהשמא מעוף טרפה היא דאמרינן באלו טרפות (לעיל חולין דף נח.) ומודים בביצת טרפה שאסורה:

    גבי דידןגדיים שלנו נמי תהא אסורה קבתן משום דחיישינן שמא ינק חלב זה מן (הטמאה) בהמה טמאה:

    חדא קתנימשום דשל נבלה היא אסר לה:

    ומי אמר שמואלקבת נבלה אסורה אלמא כגופה דמי:

    והאמר שמואלבמסכת ע"ז מפני שמעמידין אותה בעור קבת נבלה הא קבה גופה חלב הקרוש קרי קבה וקאמר דשריא:

    כאן קודם חזרה כו'בפרק אין מעמידין (ע"ז דף כט:) שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע מפני מה אסורין גבינות העובדי כוכבים אמר לו מפני שמעמידין אותה בקבת נבלה כלומר בחלב הקרוש שבה אמר לו והלא קבת העולה חמורה מקבת נבלה ואמרו כל כהן שדעתו יפה שורפה חיה אמר לו מפני שמעמידין אותה בקבת עגלי עבודה זרה אלמא חזר בו מקבת נבלה משום דלאו גופה היא ואסורה משום עבודה זרה דאפילו פירשא דידה אסור כדמפרש התם משום דניחא ליה בנפחיה הלכך משנתינו זאת נשנית קודם חזרה ומשום הכי אסר וכי אתמר דשמואל דעור קבה הוא דאסור הא קבה שריא לאחר חזרה קאמר ומשנתינו זאת מכיון שנשנית אף על פי שחזר בו לא זזה ממקומה ולא סילקוה ולא אמרו שלא לשנותה עוד:

    והא קתני רישא קבת נבלה אסורהוהדר קתני קבת טרפה מותרת דקתני טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת:

    איכא שחיטהולא מאיסה כולי האי כנבלה ואיסור אין כאן לא בזו ולא בזו כדקתני מפני שכנוס במעיה נאסף הוא במעיה מן אחרים ולא משל עצמה:

    משנה הראשונהקודם חזרה נשנית וכיון שנשנית לא זזה ממקומה וחזרו ושנו אחרונה להיתר:

    מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכביםהילכך אף על גב דלאו גופה הוא מיתסר כדפרישית דאפילו פירשא מיתסר משום דניחא ליה בניפחיה:

    ואלא כמאןכלומר לא הוצרכת לשאול:

    מעמידין בין בקבת נבלה כו'דלאו מגופה הוא אלא כנוס במעיה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 116 עמוד ב

    1אם יש בנותן טעם הרי זו אסורה. כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה. טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת, מפני שכנוס במעיה.

    Gemara

    2אטו קבת עובד כוכבים לאו נבלה היא? אמר רב הונא: הכא בלוקח גדי מן העובד כוכבים עסקינן, וחיישינן שמא ינק מן הטרפה.

    3ומי חיישינן שמא ינק מן הטרפה? והתנן: לוקחים ביצים מן העובדי כוכבים ואין חוששין לא משום נבלה ולא משום טרפה! אלא אימא: חיישינן שמא ינק מן הטמאה.

    4ומאי שנא טרפה דלא חיישינן, ומאי שנא טמאה דחיישינן? טרפה לא שכיחא, טמאה שכיחא.

    5אי שכיחא, אפילו גבי דידן ניחוש! אנן דבדלינן מינייהו, וכי חזינן להו מפרשינן להו לא גזרו בהו רבנן. אינהו דלא בדילי מינייהו, וכי חזו להו לא מפרשי להו גזרו בהו רבנן.

    6ושמואל אמר: חדא קתני, קבת שחיטת עובד כוכבים נבלה.

    7ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: מפני מה אסרו גבינת העובדי כוכבים מפני שמעמידין אותה בעור קבת נבלה. הא קבה גופה שריא!

    8לא קשיא: כאן קודם חזרה, כאן לאחר חזרה.

    9כשרה שינקה מן הטרפה [וכו']. והא קתני רישא: קבת עובד כוכבים ושל נבלה הרי זו אסורה?

    10אמר רב חסדא: רישא נראה כאוכל נבלות, הכא איכא שחיטה.

    11א"ל רבא: ולאו כל דכן הוא? ומה נבלה דמאיסה, דאי שרית ליה קבתה לא אתי למיכל מינה, אמרת לא. טרפה שחוטה, דאי שרית אתי למיכל מינה, לא כ"ש׃

    12אלא אמר רב יצחק, אמר רבי יוחנן: לא קשיא, כאן קודם חזרה, כאן לאחר חזרה, ומשנה לא זזה ממקומה.

    13אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: מעמידין בקבת נבלות, ואין מעמידין בקבת שחיטת עובד כוכבים אמר לפניו רבי שמעון בר אבא: כמאן? כרבי אליעזר, דאמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים׃

    14א"ל ואלא כמאן?

    15כי אתא רב שמואל בר רב יצחק, אמר רבי יוחנן: מעמידין בין בקבת נבלה, בין בקבת שחיטת עובד כוכבים שלא לחוש לדברי רבי אליעזר.

    16והלכתא: אין מעמידין בעור קבת נבלה, אבל מעמידין בקבת נבלה, ובקבת שחיטת עובד כוכבים (ובקבת כשרה שינקה מן הטרפה, וכ"ש בקבת טרפה שינקה מן הכשרה. מ"ט חלב המכונס בה פירשא בעלמא הוא).

    Mishna

    17חומר בחלב מבדם, וחומר בדם מבחלב. חומר בחלב שהחלב׃

    Tosafot

    חיישינן שמא ינק מן הטמאהלא קיימא לן הכי דהלכה כשמואל דמשני מתניתין בשינויא אחרינא ואנו מעמידין בקבת עגלים שאנו לוקחים מן העובדי כוכבים ולא חיישינן שמא ינק מן הטמאה:

    חדא קתניתימה מאי קא משמע לן דקבת עובד כוכבים נבלה הא שמעינן מפרק קמא במתניתין ולא הוה ליה למיתני הכא אלא קבת עובד כוכבים אסורה:

    ומי אמר שמואל הכיבלאו הכי הוה מצי למיפרך ממתניתין על שמואל אלא הא עדיפא ליה דמדמפרש שמואל מתניתין אלמא סבר כוותה:

    כאן לאחר חזרהולפי זה שריא קבת נבלה אלא עכשיו נהגו העולם הדבר לאיסור ואין להקל ליקח קבת עובד כוכבים ובדיעבד מותר דאפילו לכתחלה שרי היכא דידעינן שלא נמלחה בעורה אם לא שמכוער הדבר הואיל והחזיקו בו איסור ומיהו היכא דנמלחה הקבה בעורה אסורה ודאי משום בשר בחלב:

    הכי גרסינן ברוב ספריםוהלכתא אין מעמידין בעור קבת נבלה אבל מעמידין בקבת נבלה ובקבת שחיטת עובד כוכבים ובקבת כשרה שינקה מן הטרפה וכ"ש בקבת טרפה שינקה מן הכשרה מ"ט חלב המכונס בה פירשא בעלמא הוא ולכאורה לגירסא זו קשיא מתני' דתנא כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה וכן ברייתא דלעיל בפירקין (חולין דף קט:) קבה שבשלה בחלבה אסורה ואומר ר"ת דהני מילי חלב צלול שבתוך הקבה דלא חשוב פירשא אבל הקרוש שבתוך הקבה חשוב פירשא ואותו הקרוש לפי דבריו אפילו נמלח בתוך הקבה מותר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גמראוהאמר שמואל מפני מה (אוסר) [אסור] גבינת הנכרים מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה. הא דנקט שמואל עור קיבת נבילה, ולא קאמר בעור קיבת שחוטה, והא דלא אזלינן ביה בתר טעמא כדאיתא במתני' בע"ז (כט, ב) הארכתי בו במה שאמרו בו הראשונים ז"ל בפרק אין מעמידין. והילכתא אין מעמידין בעור קיבת נבילה ובקיבת שחיטת נכרי, ובקיבה כשירה שינקה מן הטריפה מעמידים וכ"ש בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה, מ"ט חלב המכונס בעור קיבה פירשא בעלמא הוא, כך היא גרסת הגאונים ז"ל, וכן כתובה בספרים, ולפי גרסא זו הא דתניא (קט, ב) קיבה שבשלה בחלבה אסורה ליתא, וקודם חזרה נשנית, אבל למשנה אחרונה מותרת וכ"כ הרב אלפסי ז"ל בשמעתא דהכחל. ומיהו איכא למידק דהא קתני סיפא במתניתין כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, וסיפא דמתניתין הא אוקימנא לה הכא לאחר חזרה כדמקשינן רישא דמתניתין דקתני קיבת נכרי ושל נבילה אסור אסיפא דמתניתין, ופריק רבי יצחק אמר ר"י כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה, אלמא אף לאחר חזרה כשירה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה. וראיתי לרמב"ן ז"ל שתירץ דרישא דקתני קיבת הנכרי ושל נבילה אסורה, ומציעתא דקתני כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, שתיהן נשנו קודם חזרה, דכל חלב שבא ממקום כשר לקיבת האסורה נותנין עליה חומרי מקום שהלך לשם, וכל שבא ממקום אסור לקיבת הכשירה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם, דאי שרית ליה אתי למיכל מינה, וסיפא דקתני שינקה מן הכשרה הוא דמוקמינן בלאחר חזרה. והא דקא מפרש טעמא דמתניתין מפני שכנוס במעיה, הכי קאמר פירשא בעלמא הוא, דכל שבא ממקום אחר ונתכנס במעיה פירשא בעלמא, והוא הדין לכשירה שינקנה מן הטריפה. ואינו מתחוור היטב דא"כ אמאי נקט כי האי גוונא כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, ונקיט חזרה בטריפה שינקה מן הכשירה, הא לא הוה ליה למנקט חזרה אלא בלישנא מתניתין קמייתא, והוה ליה למימר בית דין של אחריהם אמרו כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה מותרת, ונראין דברי ר"ת ז"ל שפירש דהא דאמרינן מעמידין בחלב קרוש דהוה ליה כפירשא לאחר שנתקרש, ואורחא דמילתא הכי דאין מעמידין בחלב צלול אלא בקרוש. וסיפא דקתני כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה בחלב צלול דאכתי לא חשבינן ליה כפירשא, והילכך אסורה אף לאחר חזרה, אבל טריפה שינקה מן הכשירה לעולם קיבתה מותרת בין צלול בין קרוש ממה נפשך, והא דתניא קיבה שבשלה בחלבה בחלב צלול, וזה שלא כדברי רבינו אלפסי ז"ל שדחה אותה ואפקה לההיא לבר מהלכתא, ורש"י ז"ל מחק גירסת הספרים ולא גריס הכא כשירה שינקה מן הטריפה, דהתם קיבתה אסורה, דהא דשרינן קיבת העולה לא משום דחשבינן ליה כפירשא, אלא משום דאתי ליה מעלמא והוי ליה כעור העולה דמתחלק לכהנים, וכמו שכתב בפירושיו כאן, ובפרק אין מעמידין הארכתי בו יותר בס"ד (לה, א).

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 116b

    Chullin 116b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 331 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אם יש בה ליתן טעם בחלב:

    הרי זו אסורה וחלב הנמצא קרוש בעור הקבה שמולחין אותה בעורה בין שנותנין עמו חלב אחר ובין שמולחין אותה עמה נראה בעיני איסור גמור כבשר בחלב ממש לאסור הגבינה איסור גמור ואין בידי כח להתיר ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו (לעיל חולין דף קיא:) שמותר לאוכלן בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם שחלב הקבה לא נאסר אלא משום נתינת טעם וכי הדר יהיב טעמא בגבינה הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב מהאי טעמא דדגים שעלו בקערה אע"פ שבלעו את טעמה עדיין היתר גמור הן לאוכלן וכשבא לאוכלן בכותח למה אתה אוסר עליו מפני טעם בשר שלה ההוא טעם בשר לאו טעם הוא שהרי לא בא מן הממש אלא מנ"ט אחר אבל חלב הנמלח בבשר משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם איסור כדקיימא לן (לעיל חולין דף קח.) חתיכה עצמה נעשית נבלה וכל טעם היוצא עוד מן החלב בין טעם חלב שבו בין טעם בשר שבו הכל אסור לפי שכולה נבלה וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינות הוה ליה מין במינו חלב נבלה בחלב היתר וכבר פסקנו חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן ולא אמרינן נותן טעם בר נותן טעם הוא מפני שאף טעם חלב שבו שהיה מתחלה נעשה כולו נבלה וכן הלכה כרב וגם פסקנו בפסחים (דף כט:) הלכה דמין במינו בכל שהוא ואני הייתי נוהג היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר וטועה הייתי בכך שהייתי סבור כדאמרינן בע"ז (דף כט:) גבי קבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה שמע מינה פירשא בעלמא היא ולא מיתסרא ולא היא חלב גמור הוא מדתנא במתניתין כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה שמע מינה חלב הוא ותניא נמי קבה שבשלה בחלבה אסורה וקבת עולה דשריא משום דלאו גופה היא אלא שינקתו מאמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון בקערה ומותר כדתניא טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת מפני שכנוס במעיה ודמייתי ראיה במסכת ע"ז מינה דאיסורי הנאה שרי פירשייהו וגבי עגלי עבודת כוכבים דאסור פירשייהו מדקתני קבת עגלי עבודת כוכבים אסירא לאו משום דקבה פירשא חשיב לה לענין עיכול דתיהוי כפירשא למפקע שם חלב מינה אלא הכי מייתי ראייה מינה מדאסר קבת עבודת כוכבים ש"מ פירשא אסור דהא קבתה נמי לאו גופה היא ומיתסר משום דניחא ליה בנפח כשהבמה נראת שמנה ויפה לעבודה זרה וה"ה לשאר הפרש ומדשרי לה גבי עולה ש"מ לא מיתסר אלא גופה אבל פירשא שרי כי האי גוונא דאין קדושה חלה אלא על הראוי ממנה למזבח מידי דהוי אעור של עולה שהוא מתחלק לכהנים כן מצאתי בנימוקי רבינו שלמה ברבי מאיר:

    גמ' בלוקח גדי מן העובד כוכבים ושחטו קרי ליה קבת עובד כוכבים ואסורה:

    חיישינן שמא ינק חלב זה מן הטרפה:

    לא משום נבלות שמא נמצא בתרנגולת נבלה:

    ולא משום טרפה שמא מעוף טרפה היא דאמרינן באלו טרפות (לעיל חולין דף נח.) ומודים בביצת טרפה שאסורה:

    גבי דידן גדיים שלנו נמי תהא אסורה קבתן משום דחיישינן שמא ינק חלב זה מן (הטמאה) בהמה טמאה:

    חדא קתני משום דשל נבלה היא אסר לה:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 116b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    חיישינן שמא ינק מן הטמאה לא קיימא לן הכי דהלכה כשמואל דמשני מתניתין בשינויא אחרינא ואנו מעמידין בקבת עגלים שאנו לוקחים מן העובדי כוכבים ולא חיישינן שמא ינק מן הטמאה:

    חדא קתני תימה מאי קא משמע לן דקבת עובד כוכבים נבלה הא שמעינן מפרק קמא במתניתין ולא הוה ליה למיתני הכא אלא קבת עובד כוכבים אסורה:

    ומי אמר שמואל הכי בלאו הכי הוה מצי למיפרך ממתניתין על שמואל אלא הא עדיפא ליה דמדמפרש שמואל מתניתין אלמא סבר כוותה:

    כאן לאחר חזרה ולפי זה שריא קבת נבלה אלא עכשיו נהגו העולם הדבר לאיסור ואין להקל ליקח קבת עובד כוכבים ובדיעבד מותר דאפילו לכתחלה שרי היכא דידעינן שלא נמלחה בעורה אם לא שמכוער הדבר הואיל והחזיקו בו איסור ומיהו היכא דנמלחה הקבה בעורה אסורה ודאי משום בשר בחלב:

    הכי גרסינן ברוב ספרים והלכתא אין מעמידין בעור קבת נבלה אבל מעמידין בקבת נבלה ובקבת שחיטת עובד כוכבים ובקבת כשרה שינקה מן הטרפה וכ"ש בקבת טרפה שינקה מן הכשרה מ"ט חלב המכונס בה פירשא בעלמא הוא ולכאורה לגירסא זו קשיא מתני' דתנא כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה וכן ברייתא דלעיל בפירקין (חולין דף קט:) קבה שבשלה בחלבה אסורה ואומר ר"ת דהני מילי חלב צלול שבתוך הקבה דלא חשוב פירשא אבל הקרוש שבתוך הקבה חשוב פירשא ואותו הקרוש לפי דבריו אפילו נמלח בתוך הקבה מותר:

    Tosafot on Chullin 116b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גמרא והאמר שמואל מפני מה (אוסר) [אסור] גבינת הנכרים מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה. הא דנקט שמואל עור קיבת נבילה, ולא קאמר בעור קיבת שחוטה, והא דלא אזלינן ביה בתר טעמא כדאיתא במתני' בע"ז (כט, ב) הארכתי בו במה שאמרו בו הראשונים ז"ל בפרק אין מעמידין. והילכתא אין מעמידין בעור קיבת נבילה ובקיבת שחיטת נכרי, ובקיבה כשירה שינקה מן הטריפה מעמידים וכ"ש בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה, מ"ט חלב המכונס בעור קיבה פירשא בעלמא הוא, כך היא גרסת הגאונים ז"ל, וכן כתובה בספרים, ולפי גרסא זו הא דתניא (קט, ב) קיבה שבשלה בחלבה אסורה ליתא, וקודם חזרה נשנית, אבל למשנה אחרונה מותרת וכ"כ הרב אלפסי ז"ל בשמעתא דהכחל. ומיהו איכא למידק דהא קתני סיפא במתניתין כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, וסיפא דמתניתין הא אוקימנא לה הכא לאחר חזרה כדמקשינן רישא דמתניתין דקתני קיבת נכרי ושל נבילה אסור אסיפא דמתניתין, ופריק רבי יצחק אמר ר"י כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה, אלמא אף לאחר חזרה כשירה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה. וראיתי לרמב"ן ז"ל שתירץ דרישא דקתני קיבת הנכרי ושל נבילה אסורה, ומציעתא דקתני כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, שתיהן נשנו קודם חזרה, דכל חלב שבא ממקום כשר לקיבת האסורה נותנין עליה חומרי מקום שהלך לשם, וכל שבא ממקום אסור לקיבת הכשירה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם, דאי שרית ליה אתי למיכל מינה, וסיפא דקתני שינקה מן הכשרה הוא דמוקמינן בלאחר חזרה. והא דקא מפרש טעמא דמתניתין מפני שכנוס במעיה, הכי קאמר פירשא בעלמא הוא, דכל שבא ממקום אחר ונתכנס במעיה פירשא בעלמא, והוא הדין לכשירה שינקנה מן הטריפה. ואינו מתחוור היטב דא"כ אמאי נקט כי האי גוונא כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, ונקיט חזרה בטריפה שינקה מן הכשירה, הא לא הוה ליה למנקט חזרה אלא בלישנא מתניתין קמייתא, והוה ליה למימר בית דין של אחריהם אמרו כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה מותרת, ונראין דברי ר"ת ז"ל שפירש דהא דאמרינן מעמידין בחלב קרוש דהוה ליה כפירשא לאחר שנתקרש, ואורחא דמילתא הכי דאין מעמידין בחלב צלול אלא בקרוש. וסיפא דקתני כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה בחלב צלול דאכתי לא חשבינן ליה כפירשא, והילכך אסורה אף לאחר חזרה, אבל טריפה שינקה מן הכשירה לעולם קיבתה מותרת בין צלול בין קרוש ממה נפשך, והא דתניא קיבה שבשלה בחלבה בחלב צלול, וזה שלא כדברי רבינו אלפסי ז"ל שדחה אותה ואפקה לההיא לבר מהלכתא, ורש"י ז"ל מחק גירסת הספרים ולא גריס הכא כשירה שינקה מן הטריפה, דהתם קיבתה אסורה, דהא דשרינן קיבת העולה לא משום דחשבינן ליה כפירשא, אלא משום דאתי ליה מעלמא והוי ליה כעור העולה דמתחלק לכהנים, וכמו שכתב בפירושיו כאן, ובפרק אין מעמידין הארכתי בו יותר בס"ד (לה, א).

    Rashba on Chullin 116b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    זהו ביאור המשנה ואינה שנויה כהלכה כמו שכתבנו ופסק הדברים שהקיבה עצמה ר"ל החלב הקרוש בתוכה מעמידין בו בין של שחוטה בין של נבלה בין של שחיטת נכרי בין קיבת כשרה שינקה מן הטרפה בין קיבת טרפה שינקה מן הכשרה שכל חלב המכונס בעור הקיבה פרש בעלמא הוא ואין בו בית מיחוש ובבהמת קדשים אפי' של עולה שהיא חמורה כל כהן שאינו אסטניס רשאי לגמעה אפי' בעודה לחה ואע"פ שאסור לעשות כן מדברי סופרים מ"מ אם עשה כן לא מעל ומ"מ קיבת עגלי ע"ז אסורה ופירשו הטעם במסכת ע"ז משום דניחא להו בניפחיהו ועור קיבה אם שחוטה היא בנותן טעם ואם של נבלה היא או של בהמה טמאה הואיל והעמיד אסר כמו שביארנו:

    אחר שביארנו שהחלב הכנוס בתוך הקיבה פרש בעלמא הוא יש לך לומר על קיבה שבשלה בחלבה שהיא מותרת וכבר ביארנו למעלה בסוגית המשנה הרביעית בענין הכחל לדעת קצת מפרשים שהיא אסורה ומ"מ אחרוני הרבנים מכריעין בדבר ופירשו בזה שאין חלב זה נפקע מדין חלב עד שיקרש ומאחר שנקרש הרי הוא פרש בעלמא ומותר בכל בהמות שבעולם אף באיסורי הנאה חוץ משל ע"ז אבל כשהיא לחה עדיין הוא חלב ואם בשלה בעוד שהיא לחה הכל אסור וכן אם היא קיבת כשרה שינקה מן הטרפה אסורה הרי היא כחלב המיניקה הואיל ולא נתעכל ולא נקרש ומ"מ רוב מפרשים מסכימים להתיר אף בבשלה בעודה לחה עם עורה או עם בשר אחר ואף מדברי סופרים ומחלקתם תלויה במה שאמרו בסוגיא זו על מה שאמרו במשנתנו טרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת ומי שריא והא אמרת רישא קיבת הנכרי ושל נבלה אסירא וסתמא קתני אע"פ שינקה מכשירה ותירץ רישא קודם חזרה שלא היו דנין את הקיבה עצמה בפירשא בעלמא וסופא לאחר חזרה שעשאוה כפירשא בעלמא והעלו בה והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבלה אלא בקיבה של שחיטת נכרי ושל נבלה ובקיבת כשרה שינקה מן הטרפה וכל שכן בקיבת טרפה שינקה מן הכשרה דחלב המכונס בתוך הקיבה פירשא בעלמא הוא ומעתה זו שאמרו למעלה בסוגית הכחל בקיבה שבשלה בחלבה שהיא אסורה קודם חזרה נשנית הא לאחר חזרה מותרת וזו היא שטת רוב מפרשים וגדולי הפוסקים בכללם ולדעת זה קשה לפרש מה שאמרו כאן רישא קודם חזרה וסופא לאחר חזרה ורישא קיבת נבלה ושל נכרי וסופא הינו כשרה שינקה מן הטרפה שאמר עליה אסורה וטרפה שינקה מן הכשרה שנאמר עליה שהיא מותרת ואם כן כשרה שינקה מטרפה אמאי אסורה ואע"פ שאפשר לפרש לשטתם דסופא בתרא הוא שנשנית לאחר חזרה אבל סופא קמא ר"ל כשרה שינקה מן הטרפה שאסורה אף היא קודם חזרה נשנית מ"מ דוחק הוא שאם כן היה לו לשנותה באותו לשון בעצמו ושיאמר עליה בית דין של אחריהם אמרו שהיא מותרת ומתוך כך פירשו אחרוני הרבנים דכלה סופא לאחר חזרה וכשרה שינקה מן הטרפה אף לאחר חזרה אסורה ובצלול שלא היתה החזרה אלא בקרוש וטרפה שינקה מן הכשרה מותרת על כל פנים בין בצלול בין בקרוש וקיבה שבשלה בחלבה אסורה בצלול אף לאחר חזרה והדברים נראין ואע"פ שקשה לפרש בה מעט מה שאמרו כל כהן שדעתו יפה שורפה חיה ואין לשון שורפה נופל בקרוש אלא בצלול מכל פנים כל שלא נתקשית דיין מכל וכל נופל בה לשון שורפה אע"פ שנתקרשה:

    גדולי הרבנים נוטים בזו לדעת שלישית לומר שאף חלב הקרוש בתוך הקיבה שנתבשל בעורה אסור ואין גורסין במסקנת הגמ' במה שאמר והלכתא וכו' ובקיבת כשרה שינקה מן הטרפה אלא ודאי בזו אסור ומה שאמרו בקיבת עולה שורפה חיה לא נאמר לדעתם מטעם פירשא בעלמא הוא אלא לומר שאין לה דין הבהמה שהיא בתוכה אלא דין הבהמה שיצאה ממנה כלומר דבר הנפרש ונבדל ממנה ואם הוא של כשרה שינקה מן הטרפה אסור להעמיד בה שנותנין עליה חומרי מקום שיצא משם ואם היא של טרפה שינקה מן הכשרה מותר אבל בשולה עם עורה או עם בשר אחר אסור הכל ומ"מ תלמוד המערב שבמסכת יום טוב פרק ראשון מורה כדעת המתיר:

    הרבה טעמים נאמרו במסכת ע"ז באיסור גבינה של גוים ואחת מהן הוזכרה כאן והוא מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה יש שואלין מפני מה לא נאסרה מחמת עור קיבת שחוטה ומטעם בשר בחלב עד שתירצו חכמי ספרד שאלו אסרוה מטעם עור קיבת שחוטה לא היה איסורה במשהו אלא בנתינת טעם כמו שביארנו ושמא תאמר אף בנבלה לא תיאסר אלא בנתינת טעם תדע שכל שהוא מחשש קיבת נבלה אין אנו צריכין בה לנתינת טעם שכל המעמיד בדבר האסור מצד עצמו הואיל והעמיד אסר אף במשהו וכענין מה שאמרו בטהרות בכלי זכוכית שניקבו והטיל לתוכן אבר שהכל הולך אחר המעמיד ומ"מ בעור קיבת שחוטה הואיל והמעמיד היתר בפני עצמו צריך נותן טעם ויש מחמירין אף בעור שחוטה ולא תפס לדעתם עור קיבת נבלה אלא שכל בהמות שלהם נבלות הן הא אם העמיד בעור שחוטה הדין כך הוא ליאסר במשהו אע"פ שלא נתן טעם שאין שום מעמיד צריך טעם הואיל ועשה פעלה הצריכה לו אלא שלענין הקושיא חכמי הראשונים שבזקנינו תירצוה בפנים אחרים והוא שלעולם אי אפשר לאסור גבינת הגוים מטעם בשר בחלב שהרי אפי' ודאי לא נאסר מן התורה שהרי צונן בצונן ואם כן ספק של חכמים להקל אלא שאוסרין אותו משום ספק נבלה שודאה אסור מן התורה:

    ולמה ששאלו אף בנבלה ילכו בו אחר נתינת טעם פירשו בה שכל דבר שנמלכו לאסרו בשל גוים הואיל והאיסור מצוי בהן והם רגילים בו אסרוהו אף שלא בנתינת טעם כדי שלא יתפרצו בו ותדע שהרי אחד מטעמי האיסור הוא מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר והרי בעלמא כל סיכה די לה בקליפה וכמו שאמרו בענין קרבן הפסח סכו בשמן של תרומה אם חבורת כהנים היא יאכלו אם של ישראל יקלוף את החיצון וכן שמן של גוים לדעת האוסרו משום זליפתן של כלים וכן קורט של חלתית לדעת קצת:

    חמאה של גוים מקצת גאונים התירוה שלא גזרו על החמאה ולחלב טמא אין לחוש שחלב טמא אינו עומד שתעשה ממנו חמאה ומ"מ עקר הדברים לאסור מפני צחצוחי חלב הנשארים בה ויש לחוש בהן לחלב טמא כדרך שאמרו בגבנה אחת מסבות איסורו מפני צחצוחי החלב העומדים בין נקבי הגבינה שמא תאמר יבטלו במיעוטן שהרי אין כאן דבר המעמיד נראין הדברים כדעת קדמונינו שכל שנמלכו לאסרו בשל גוי אף שלא בנתינת [טעם] אסרוהו:

    וגדולי המחברים מתוך שהם נוטים לשטה ראשונה שלא נאסר במשהו אלא מפני שהוא דבר המעמיד קשה להם בזו מפני מה לא בטלו צחצוחין במיעוטן ופירשו הטעם מפני שהקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל במיעוטו ואין הדברים נראין שהרי כל יבש ביבש כגון חטים או גרוגרות של תרומה אע"פ שזה עומד בעצמו וזה בעצמו בטלים בשיעורם שכל שאין אתה יכול לברור זה מתוך זה בטל המיעוט ברוב ולדבריך אין בטול אלא לח בלח או כל שנמחה האיסור לתוך ההיתר ומ"מ יש סעד לדבריהם לדעתי שמתוך שהצחצוחים ניתנים להיכר אלו נודע מקומם לא נתבטל:

    חמאה שנתבשלה עד שהלכו להם צחצוחי חלב יראה לגדולי המחברים שהזכרנו שהיא מותרת כבר נמחה האיסור ונתבטל ומטעם זה לא פסקו בחבוריהם איסור גבינה מטעם צחצוחי חלב ומ"מ לשיטה שלנו אף זו אסורה שאין לנו בבטולו אחר שנמלכו לאסרו והוא של גוים כמו שביארנו:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 116b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבלה כו' הכא ודאי איכא לאקשויי כמו שהקשו התוס' לעיל דמאי אריא עור קיבת נבלה בעור קיבת כשרה נמי אין מעמידין כדקתני במתניתין אם יש בה בנ"ט ה"ז אסורה דהכא ליכא ספיקא אלא איסור דרבנן ודאי הוה ויש ליישב בדוחק דלא נקט הכי אלא משום סיפא דמלתיה אבל מעמידין בקיבת נבלה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 116b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמ' והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבילה וכו' ובקיבת כשרה שינקה מן הטריפה וכו'. לפי פרש"י לא גרסינן כל זה דהא איהו ס"ל דחלב גמור הוא ולא פרשא:

    ברש"י ד"ה אם יש בה ליתן טעם וכו' בין שנותנין עמו חלב אחר ובין שמולחין אותו עמה. ר"ל שמולחין בעור הקיבה עם החלב של עצמה הנמצא בתוכה:

    Maharam on Chullin 116b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה הרי זו וכו' הוה ליה מין במינו עי' לעיל דף צט ע"ב תד"ה שאני:

    תד"ה ומי וכו' בלאו הכי וכו' עי' כתובות נה ע"ב תד"ה מתנת יבמות דף כז ע"ב תד"ה ורב ולקמן קכא ע"ב תד"ה ומי:

    Gilyon HaShas on Chullin 116b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 116, Amud Bet, about 331 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “אם יש בנותן טעם הרי זו אסורה.…”

    2. Segment 223 words

      Opens “גמ׳ אטו קבת עובד כוכבים לאו נבלה…”

      Named: רב הונא.

    3. Segment 327 words

      Opens “ומי חיישינן שמא ינק מן הטרפה? והתנן:…”

    4. Segment 414 words

      Opens “ומאי שנא טרפה דלא חיישינן, ומאי שנא…”

    5. Segment 531 words

      Opens “אי שכיחא, אפילו גבי דידן ניחוש! אנן…”

    6. Segment 69 words

      Opens “ושמואל אמר: חדא קתני, קבת שחיטת עובד…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 722 words

      Opens “ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: מפני…”

      Named: שמואל.

    8. Segment 88 words

      Opens “לא קשיא: כאן קודם חזרה, כאן לאחר…”

    9. Segment 916 words

      Opens “כשרה שינקה מן הטרפה [וכו']. והא קתני…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “אמר רב חסדא: רישא נראה כאוכל נבלות,…”

      Named: רב חסדא.

    11. Segment 1128 words

      Opens “א"ל רבא: ולאו כל דכן הוא? ומה…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1219 words

      Opens “אלא אמר רב יצחק, אמר רבי יוחנן:…”

      Named: רב יצחק, רבי יוחנן.

    13. Segment 1333 words

      Opens “אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן, רבי שמעון בר אבא, רבי אליעזר, אבא.

    14. Segment 143 words

      Opens “א"ל ואלא כמאן?…”

    15. Segment 1524 words

      Opens “כי אתא רב שמואל בר רב יצחק,…”

      Named: רב שמואל בר רב, רבי יוחנן, רבי אליעזר, שמואל.

    16. Segment 1632 words

      Opens “והלכתא: אין מעמידין בעור קבת נבלה, אבל…”

    17. Segment 1710 words

      Opens “מתני׳ חומר בחלב מבדם, וחומר בדם מבחלב.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Chullin 116b · Segment 13 — “אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: מעמידין…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 116b · Segment 7 — “ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: מפני מה אסרו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 116b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026