Talmud Builders

    Chullin 54a

    Chapter 3 - Ellu Terefot

    גם: חולין דף נ״ד ע״א, פרק ג׳ אלו טרפות

    English translation - Chullin 54a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If the gullet is perforated in any amount, the animal is a tereifa , as taught in the mishna (42a). Therefore, if the gullet is clawed and any amount of its flesh reddens, the animal is a tereifa as well. But a perforation of the windpipe renders the animal a tereifa only where it is the size of an issar . If clawed, what amount of its flesh must redden in order to render it a tereifa ? After he raised the dilemma he then resolved it: Both this and that render the animal a tereifa if any amount of its flesh reddened. What is the reason for this? It is because its venom burns continuously around the circumference of the hole and widens it.

    2The Gemara relates: Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta sat before Rav Naḥman, and he was sitting and saying: A clawed animal, about which the Sages said one must be concerned, requires inspection adjacent to the intestines to see that the flesh has not reddened. Rav Naḥman said to him: By God! Rav would teach that it must be inspected over its entire body, from the flesh around the hollow to that of the thigh.

    3The Gemara asks: What is the hollow? If we say that it is the hollow of the foreleg, i.e., its shoulder, then the area between it and the thigh is the same as the area adjacent to the intestines, and Rav Naḥman has said nothing new. Rather, Rav Naḥman referred to the area from the hollow of the brain, i.e., the skull, to the thigh.

    4The Gemara relates that when Rav Ḥiyya bar Yosef went up from Babylonia to Eretz Yisrael, he found that Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish were sitting and saying: A clawed animal, about which they said one must be concerned, requires inspection adjacent to the intestines. Rav Ḥiyya bar Yosef said to them: By God! Rav would teach that it must be inspected from the flesh around the hollow to that of the thigh. Reish Lakish said to him: Who is this Rav, and who is this Rav? I do not know who he is.

    5Rabbi Yoḥanan said to him: But don’t you remember that student who served the great Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Ḥiyya and studied under them? But by God! All those years that this student served in the yeshiva, he was held to be one of the most important students and was allowed to sit during study, while I held a lower status and served while standing up. And who was greater? He was greater in all things, in Torah and piety.

    6Immediately, Reish Lakish began to speak and said: Indeed [ beram ], that man, Rav, is remembered for the good, as they said this halakha in his name: If an animal’s windpipe is dislocated from the throat, and it has already been slaughtered, and it is uncertain whether it was dislocated before or after slaughter, the animal is kosher, as it is impossible for an animal with a dislocated windpipe to be slaughtered. A dislocated windpipe would have slipped away from the knife, and therefore the animal must have been slaughtered while it was still attached.

    7And Rabbi Yoḥanan says: This is not certain; rather, one should bring the windpipe, make a new slit in it, and compare the two slits. If they are similar, then the first slit by the slaughtering knife was also made after the windpipe was dislocated, and the animal is a tereifa . If they are different, then the slaughter preceded the dislocation of the windpipe and the animal is kosher.

    8Rav Naḥman said: The Sages taught that it is impossible to slaughter a dislocated windpipe only in cases where he did not grip the simanim during slaughter. But if he gripped the simanim and slaughtered the animal, then it is possible for an animal with a dislocated windpipe to be slaughtered, since it will not slip away from the knife.

    9§ The mishna states: This is the principle: Any animal that was injured such that an animal in a similar condition could not live for an extended period is a tereifa . The Gemara asks: What case does this principle add that was not previously mentioned? The Gemara responds: It was stated to add seven halakhot of tereifot taught by amora’im and not listed in the mishna. These cases are enumerated on 42b.

    10The Gemara recounts: The men of the house of Yosef the hunter would strike the sciatic nerve of an animal with an arrow and kill it that way. In other words, the animal would die from that wound. They came before Rabbi Yehuda ben Beteira to ask if an animal with an injured sciatic nerve is a tereifa , which is relevant if the animal was slaughtered before it died. Rabbi Yehuda ben Beteira said to them: And is it possible to add to the list of tereifot ? You have only what the Sages counted, and the Sages mentioned no such tereifa .

    11Likewise, the men of Rav Pappa bar Abba the hunter would strike an animal in the kidney with an arrow and kill it that way. They came before Rabbi Abba to ask if such an animal is a tereifa . Rabbi Abba said to them: And is it possible to add to the list of tereifot ? You have only what the Sages counted.

    12The Gemara objects: But we see that they die. Isn’t this an indication that the animal is a tereifa ? The Gemara responds: It is learned as a tradition that in all these cases, if one were to scatter medicine on the wound, the animal would live. An animal is not considered a tereifa unless it cannot be healed.

    13MISHNA: And these, despite their condition, are kosher in an animal: If its windpipe was perforated or cracked lengthwise. How much can the windpipe be missing and still be kosher? Rabban Shimon ben Gamliel says: Until the perforation is the same size as the Italian issar . If the skull was fractured but the membrane of the brain was not perforated, it is kosher. If the heart was perforated and the perforation did not reach its chamber, or if the spinal column was broken but its cord was not cut, or if the liver was removed and an olive-bulk of it remained, it is kosher.

    14Additionally, it is kosher if the omasum or the reticulum was perforated one into the other. If the spleen was removed, or the kidneys were removed, or if its lower jaw was removed, or if its womb was removed, or if its lung shriveled by the hand of Heaven, the animal is kosher. In the case of an animal whose hide was removed, Rabbi Meir deems it kosher, and the Rabbis deem it a tereifa and unfit for consumption.

    15GEMARA: The mishna begins: And these are kosher, while the previous mishna begins: These are tereifot . With regard to this, it was stated that Rabbi Yoḥanan says: The tanna intended the phrase: These are tereifot , specifically, teaching that an animal is kosher in another case. The list of kosher cases here is therefore not exhaustive. And Rabbi Shimon ben Lakish says that the tanna intended the phrase: These are kosher, specifically, teaching that an animal is a tereifa in another case. The list of tereifot at the beginning of the chapter is therefore not exhaustive.

    16The Gemara explains: With regard to what case do they disagree? They disagree with regard to the statement of Rav Mattana, as Rav Mattana says: This head of the femur that was completely dislocated renders the animal a tereifa . According to Rabbi Yoḥanan, who says that the phrase: These are tereifot , is meant specifically, the tanna taught the list of tereifot and taught afterward: This is the principle, to add cases that were not stated explicitly;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וושט נקובתו במשהו - תנן (לעיל חולין דף מב.) הלכך דרוסתו נמי פשיטא לי דבמשהו:

    קנה נקובתו בכאיסר - תנן:

    דרוסתו בכמה - רוחב צריך להאדים:

    אחד זה ואחד זה - וושט וקנה דרוסתו במשהו:

    מאי טעמא זיהרא מיקלא קלי ואזיל גרסינן:

    מורי בה רב - רב היה רגיל להורות שצריכה בדיקה מכפא ועד אטמא:

    כפא דידא - של יד דהיינו עצם רחבה של כתף אשפלדו"ן בלע"ז:

    עד אטמא - הירך דהיינו כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי מיקרו בני מעיים לקמן (חולין דף נו:) גבי נחמרו בני מעיה:

    כפא דמוחא - כף הגולגולת דהיינו כל החלל ואף כנגד הסימנים:

    מנו רב ומנו רב - מי הוא זה רב שאומרים לפנינו כל שעה:

    ולא נהירא ליה - אין אתה זכור מי הוא והלא ראיתי קודם שהלך לבבל שהיה משמש את הנשיא:

    בישיבה - הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני:

    ומאן גבר - במה הוא גדול:

    בכולא - בתורה ובחסידות:

    פתח ר"ל ואמר - נהירא לי וזכור הוא לטוב:

    שמוטה ושחוטה - נמצאת גרגרת שמוטה ושחוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה:

    כשרה - שאם נשמטה תחלה היתה יורדת למטה ושוב אינה נשחטת:

    ויקיף - יחתכנה במקום אחר אם דומין מראיהן של חתכים טרפה דהואיל ודומין י"ל שאף חתך הראשון לאחר עיקור נעשה:

    שב שמעתתא - בריש פירקין (חולין דף מב.):

    רישבא - צייד:

    מחו - לחיותא:

    בגידא דנשיא - בחצים או במקל:

    וקטלי - שהיתה מתה בכך:

    אתו לקמיה דרבי יהודה - לשאלו על כך שאם לקתה בגיד הנשה שלה תהא טרפה אחרי שאנו רואין שהיא מתה במכה זו:

    אלא מה שמנו חכמים - ולקמיה פריך הא קא חזינן דמתה:

    מחו בכולייתא - מכין בחץ החיה בכולייתא מלמעלה ומכוונים שאין החץ נכנס ויורדת למטה מן הכליות לחלל:

    וקטלי - מתה מאליה:

    אתו לקמיה - לשאול אם ישחטוה אחר המכה מהו:

    דאי בדרי לה סמא - אם מפזרין עליה סם:

    מתני' ניקבה הגרגרת - בלא חסרון איסר כדמפרש:

    או שנסדקה - לארכה וכדאמרן אם נשתייר הימנה למעלה ולמטה:

    נפחתה הגולגולת - העצם נפחת ורואין אנו שלא ניקב הקרום:

    זה לתוך זה - שסמוכין הן ודופנן של שניהם אדוקים זה לזה ובאמצעיתן הן נקובין זה לזה ואם חזרו ונקבו במקום אדיקת דופנותיהן אין הנקב נראה לחוץ אלא זה לתוך זה כשרה דהא להדדי נמי שפכי:

    ניטל לחי התחתון - מעל הבשר והסימנים מחוברים בבשר:

    האם - מדרי"ץ של נקבה שהוולד מונח בה:

    וחרותה בידי שמים - מפרש בגמרא (לקמן חולין נה:) שצמקה ריאה שלה בידי שמים כגון שנבעתה מקול רעם וברקים. חרותה קשה כחריות דקל. ובגמ' (שם) מפרש מנא ידיע אם בידי שמים אם בידי אדם:

    הגלודה - שניטל עורה או מחמת שחין או מחמת מלאכה ולא נשתייר כלום. ובגמ' (שם) מפרש כמה ישאר מן העור ותהא כשרה:

    גמ' כל היכא דתני אלו מיעוטא משמע אלו ותו לא:

    תנא טרפות - חשבינהו לטרפות:

    ותנא זה הכלל - לאתויי הנך דלא תננהו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 54 עמוד א

    1וושט נקובתו במשהו, דרוסתו במשהו. קנה נקובתו בכאיסר, דרוסתו בכמה? בתר דבעיא הדר פשטה: אחד זה ואחד זה במשהו. מאי טעמא? זיהריה מקלא קלי ואזיל.

    2יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן, ויתיב וקאמר: דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים. (ר"נ אמר): האלהים! מורי בה רב מכפא ועד אטמא.

    3מאי כפא? אילימא כפא דידא היינו כנגד בני מעיים, אלא מכפא דמוחא עד אטמא.

    4כי סליק רב חייא בר יוסף, אשכחינהו לרבי יוחנן וריש לקיש דיתבי וקאמרי: דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים. אמר להו: האלהים! מורי בה רב מכפא ועד אטמא. א"ל ריש לקיש: מנו רב ומנו רב? ולא ידענא ליה!

    5א"ר יוחנן: ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה, ור' חייא? והאלהים! כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה, אני שמשתי בעמידה, ומאן גבר? הוא גבר בכולא.

    6מיד פתח ריש לקיש ואמר: ברם זכור אותו האיש לטוב, שאמרו שמועה מפיו: שמוטה ושחוטה כשרה, שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה.

    7ור' יוחנן אומר: יביא ויקיף.

    8אמר רב נחמן: לא שנו אלא שלא תפס בסימנים, אבל תפס בסימנים ושחט אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה.

    9זה הכלל, לאתויי מאי? לאתויי שב שמעתתא.

    10דבי יוסף רישבא מחו בגידא נשיא וקטלי, אתו לקמיה דרבי יהודה בן בתירא, אמר להו: וכי להוסיף על הטרפות יש? אין לך אלא מה שמנו חכמים!

    11רב פפא בר אבא רישבא, מחו בכוליא וקטלי. אתו לקמיה דרבי אבא, אמר להו: וכי להוסיף על הטרפות יש? אין לך אלא מה שמנו חכמים!

    12והא קא חזינן דקא מתה! גמירי דאי בדרי לה סמא, חייא.

    Mishna

    13ואלו כשרות בבהמה, ניקבה הגרגרת או שנסדקה. עד כמה תחסר? רשב"ג אומר: עד כאיסר האיטלקי. נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח, ניקב הלב ולא לבית חללו, נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה, ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית.

    14המסס ובית הכוסות, שניקבו זה לתוך זה. ניטל הטחול, ניטלו הכליות, ניטל לחי התחתון, ניטלה האם שלה, וחרותה בידי שמים. הגלודה רבי מאיר מכשיר, וחכמים פוסלין.

    Gemara

    15אתמר: רבי יוחנן אמר: ״אלו טרפות״ דוקא, ור' שמעון בן לקיש אמר: ״אלו כשרות״ דוקא.

    16במאי קא מיפלגי? בדרב מתנא, דאמר רב מתנא: האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה. ר' יוחנן אמר: ״אלו טרפות״ דוקא, תנא טרפות, ותנא ״זה הכלל״,׃

    Tosafot

    אילימא כפא דידא היינו כנגד בני מעים - פירש הקונטרס כפא דידא עצם רחב של כתף שקורין אשפלדו"ן בלע"ז עד אטמא הירך דהיינו כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי מיקרו בני מעיים לקמן (חולין דף נו:) גבי נחמרו בני מעיים וקשה לפירושו דנהי דבלשון משנה וברייתא הוו בכלל בני מעיים בלשון אמוראי לא הוו בכלל כדמוכח לעיל (חולין דף נא:) גבי נפולה דקאמר אמימר נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעים ומר זוטרא מוסיף כנגד כל החלל משמע דלא מיקרי בני מעיים אלא כרס ודקין ואתא מר זוטרא לאוסופי עד כנגד הדפנות כגון ריאה ולב וכבד וקורקבן ובתר הכי בעי רב הונא נגד הסימנין מאי ואמר ליה רב אשי דקשין הן אצל נפילה וכן לעיל (חולין דף נג:) דקאמר שמואל דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ואח"כ מוסיף רב חנן בר רבא משמיה דרב כל החלל ונראה דכפא דידא דהכא מסוף כפא דידא עד אטמא דאין בכלל זה אלא כרס ודקין ולהכי פריך היינו כנגד בני מעיים והא דלא משני מתחלת כפא שבא להוסיף אף ריאה וכבד משום דמשמע ליה כפא סוף כפא וגם הוה ליה למנקט כנגד כל החלל וגם ניחא ליה למימר מכפא דמוחא כדשמעינן ליה לרב לעיל (שם) דקאמר צריכה בדיקה נגד כל החלל ואפילו בסימנין:

    יביא ויקיף - יחתוך סימן זה עצמו שנשחט במקום אחר אם דומה מראית של חתכים טרפה דהואיל ודומין י"ל שאף חתך הראשון אחר עיקור נעשה וההיא דפ"ב (לעיל חולין כח.) דשחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה אין יכול להקיף על ידי שיחתוך הוושט עדיין במקום אחר דממה נפשך לא יהו דומין החתוכין זה לזה אפילו נשמטה הגרגרת קודם שחיטה דאותה שעה היה עדיין חיות בוושט ועכשיו אין בו חיות כלל וא"ת ויביא עוף אחר וישחוט בו את הוושט ואח"כ ישמוט את הגרגרת ויראה אם מראיהן של השמוטות הללו שוין וי"ל דאין מקיפין אלא באותו עוף עצמו או באותה הבהמה עצמה ולמאי דגרסינן כאן בספרים יביא בהמה אחרת ויקיף קשה:

    ואלו כשרות בבהמה - כולהו צריכי כדפרישנא בריש פירקין (חולין דף מב. ד״ה ניקב):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    שמוטה ושחוטה כשירה שאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה (וכן) ר' יוחנן אמר יבוא ויקיף. כך הגירסא במקצת הספרים, וכן הוא בפירוש רבינו שלמה ז"ל, כלומר יביא אותו הקנה השמוט בעצמו ויחתוך בו חתך אחד, ואם דומין שני החתכין טריפה, דכמו שחתך זה נעשה לאחר מיתת הבהמה כך נעשה חתך השחוטה לאחר עיקור, אבל להביא בהמה אחרת ולהקיף בה, כולי האי לא מקילינן. ונראה שדימו ענין זה לענין שאמרו למעלה (נ, א) אבל לא מגסה לדקה ולא מדקה לגסה, ופירש רבינו שלמה ז"ל שם אפילו מאומא לאונא, אבל מבהמה לבהמה פשיטא דלא (מקפידינן) [מקיפין], ולפי גירסא זו קשה למה שפירשנו למעלה בפרק ראשון (ט, א) ובראש פרק זה (מד, א) דעיקור סימנין היינו שנעקר כולו ממקום חבורו בלחי, דמשום טריפה ליכא, דאינה נטרפת בכך, אלא שגזרת הכתוב היא שלא תהני שחיטתה בסימנין עקורין כולן ואף על פי שהן חיין, ואם כן היאך נקיף בו דודאי לא ידמו לעולם שהרי החתך הראשון נעשה בחיותו של סימן וחתך זה השני נעשה לאחר מיתתו. לפיכך נראית גירסת הגאונים ז"ל שגורסין יביא בהמה אחרת ויקיף, כלומר יביא בהמה אחרת וישחטנה ואחר כך יעקור הסימנין ויקיף העיקור אם דומין העקורין ממקום שנעקרו ממחברתן כשרה, דודאי לאחר שחיטה נשמט, ואם לאו בידוע שמקודם שחיטה נשמט, ולפיכך אינן דומין.

    רב נחמן אמר לא אמרן אלא דלא תפס בסימנין - כך הגירסא במקצת הספרים, ולפי גירסא זו משמע דרב נחמן חולק הוא לומר שאפילו הקפה אינה מוציא מידי ספק אלא בשלא תפס בסימנין [אבל תפס בסימנין] אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה שפיר, ולפיכך לא תועיל בה הקפה, וכיון דלא איפסיקא הלכתא כחד מינייהו, ואיסורא דאורייתא קתני לחומרא ובעיא הקפה והוא שלא תפס בסימנין, ואפילו למקצת הספרים [דגרסי] אמר רב נחמן, גם כן יש לפרש דרב נחמן לא פסק כחד מינייהו, ולא בא אלא לפרש ולומר דלעולם בעי דלא תפס בסימנין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, והילכך הוה ליה ר' יוחנן לגבי רב וקיימא לן כר' יוחנן, הילכך בעיא הקפה והוא שלא תפס בסימנים, וכן פסק הרב בעל ההלכות גדולות ז"ל, והרמב"ם (פ"ג, הט"ז) והר"ז ז"ל ושאר מחברי הלכות השחיטה פסקו דברי רב נחמן כצורתן דהכל הולך אחר תפיסה, ואם תפס בסימנין טריפה לעולם ואם לא תפס בסימנין כשרה לעולם ואפילו בלא הקפה, ונראה דסבירא ליה דרב נחמן אדרב קאי ולא אדרבי יוחנן [ו]אף על גב דתפס בסימנין, הא אפשר להקיף שאין עיקור שלאחר שחיטה דומה לעיקור של קודם שחיטה, והילכך הוה ליה רב ורב נחמן לגבי ר' יוחנן וקיימא לן כוותייהו דרבים נינהו.

    אתמר ר' יוחנן אמר וכו' - הא דאיפליגו ר' יוחנן וריש לקיש באלו טרפות ואלו כשרות דמתניתין, אי אלו דרישא דוקא וסיפא בגררא אי אלו דסיפא דוקא ורישא איידי דבעי למיתני סיפא אלו נקיט ליה, ואמרינן דבדרב מתנה פליגי, דלר' יוחנן כשרה ולריש לקיש טרפה לאו למימרא דאלו דמתניתין דוקא הני דתני בהו בהדיא טריפה קאמרי ולא טפי, דהא איכא בסג״ר ושב שמעתתא, ואתיאן בזה הכלל ולא מיפלגי אלא בדרב מתנה בלחוד, אלא הכי קאמרי אלו וכל הדומות לאלו, וכי קאמר ר' יוחנן חזא תנא לרב מתנה דדמיא לנטולי לא דמיא ממש קאמר אלא דאיכא למיטעי בה דדמיא לנטולי. ומשום הכי תנא אלו לומר דאינו דומה ואינה בכלל, והא דלא איפליגו בדרכיש בר פפא דאמר לקתה בכוליא אחת טריפה, דהא לא דמיא כלל להני דמתניתין כדאמרינן בריש פירקין (חולין מג, א) שמנה מיני טרפיות נאמרו למשה ואמרינן למעוטי מאי, ואסיקנא למעוטי דרכיש בר פפא דלא דמי כלל לכל הני שמנה, איכא למימר דקים ליה לתלמודא דבין רבי יוחנן ובין ריש לקיש מכשרי לה דסבירא להו כדעולא דממעט לה לעיל בריש פירקין, ומיהו קיימא לן כרכיש בר פפא, חד מדפרכינן לה לעיל ואמרינן והא איכא דרכיש ולא פרקינן ולא סבר לה כותיה שמע מינה דהילכתא כותיה, ועוד דאמרינן לקמן (חולין נה, ב) אמר רב נחמן שאלית לכל טרופאי דמערבא ואמרו הלכה כרכיש בר פפא ומסתברא דלא אפשר להו לאוקומי פלוגתייהו בדרכיש בר פפא, דבשלמא לריש לקיש ניחא דחזו תנא דלא דמיא לחד מיניה, אלא לר' יוחנן אדרבה כיון דלא דמיא כלל לית ליה לתנא למיתנא משום לתה דידה אלא טרפות דוקא דמנא תיתי לאסור כנ״ל.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 54a

    Chullin 54a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 353 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 54a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026