Talmud Builders

    Chullin 125b

    Back to index

    English translation — Chullin 125b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1in the case of one who touches half an olive-bulk of flesh from a corpse and simultaneously another item overlies both him and half an olive-bulk of flesh from a corpse, he remains pure.

    2But if impurity via contact and via a tent are considered one concept, why does he remain pure? Rather, based on the latter clause of the mishna, the first clause of the mishna is difficult, because it indicates that these two categories of impurity are considered one concept and join together to constitute the requisite measure for impurity.

    3Rabbi Zeira said: In the first clause of the mishna we are dealing with a case where the source of impurity is pressed between two wooden chests and there is no opening of one handbreadth in between the chests. When the hand of a person overlies the chests, the impurity of the pressed item rises beyond the chests and it transmits impurity to the person. Therefore, his interaction with all the sources of impurity is considered as though he is touching them simultaneously. Consequently, there is no proof in the mishna for the opinion of Rabbi Yoḥanan that imparting impurity via contact and via a tent are considered the same concept.

    4Therefore, the Gemara asks: Who is the tanna who refers to impurity imparted in a tent as one who touches [ noge’a ]? The Gemara answers: It is Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita ( Tosefta , Oholot 4:1): Rabbi Yosei says: A full ladle [ tarvad ] of dust from a corpse imparts impurity like the corpse itself in three ways: By contact [ bemagga ], and by carrying, and in a tent.

    5Granted, the dust of a corpse imparts impurity via carrying and in a tent; this one who carries it carries the entire amount of dust and that one who overlies the dust overlies all of it. But with regard to one who touches it, one does not touch all of the dust, and it should therefore be impossible for one to become impure via contact. Rather, isn’t it correct to conclude from this baraita : To what is the term noge’a referring? It is referring to one who overlies the dust.

    6The Gemara asks: How is it possible to explain the baraita in such a manner? But doesn’t Rabbi Yosei teach the case of one who touches separately, and doesn’t he teach the case of one who overlies separately? Therefore, the term noge’a cannot be referring to overlying. Abaye said: That is not difficult because there are two types of overlying. With regard to a tent that overlies impurity at a height of below one handbreadth, that tent is referred to as touching. But a tent that overlies impurity at a height of above one handbreadth is referred to as merely a tent.

    7Rava said: According to Rabbi Yosei, even a tent that overlies impurity at a height above one handbreadth is referred to as touching. And what are the circumstances of a tent that is referred to as merely a tent and not as touching? The term tent is referring to the case of a structure that overlies both a person and a source of impurity, thereby spreading the impurity from its source to the person.

    8Rava said: From where do I say my opinion? It is as we learned in a baraita ( Tosefta , Oholot 9:4) that Rabbi Yosei says: With regard to bundles that serve as a bed and grilles taken from windows, if one placed them between the ground floor and the upper floor of the house such that they serve as a ceiling, since they have become part of the building they are not susceptible to impurity. Therefore, even if there are holes in the bundles and the grilles, they serve as a barrier between the house and the upper floor such that the impurity of a corpse present in the area of the house cannot enter the other side, i.e., the upper floor.

    9And if one spread out the bundles and grilles outside the house in an impermanent manner by hanging them over a corpse in the air like a net, one who touches, i.e., overlies the corpse, opposite a hole in the netting becomes impure. By contrast, one who overlies it not opposite a hole remains pure.

    10Rava explains his proof: What are the circumstances? If we say that he spread out the netting below the height of one handbreadth above the corpse, why does one who overlies the corpse not opposite a hole in the netting remain pure? In such a case, the netting is close enough to the corpse to be considered part of the clothing of the corpse. Therefore, the case is tantamount to one where the corpse is dressed in its clothing, and a corpse dressed in its clothing imparts impurity to one who overlies it because the clothing does not act as a barrier.

    11Rather, is it not the case that he spread out the netting more than one handbreadth above the corpse? And Rabbi Yosei refers to overlying the corpse as touching. Apparently, contrary to the opinion of Abaye, Rabbi Yosei refers to overlying as touching even when the overlying item is more than one handbreadth above the source of impurity.

    12Abaye rejected Rava’s proof and said: Actually, the case is one where one spread the netting out below the height of one handbreadth above the corpse. And with regard to that which you say: If so, one who overlies the corpse not opposite a hole in the netting should also become impure as it is tantamount to a case of a corpse dressed in its clothing, this case is not similar to the case of a corpse dressed in its clothing. In the case of a corpse dressed in its clothing the clothing does not act as a barrier to the impurity because the one who dressed the corpse nullified the clothing by rendering its status as though it is a part of the corpse. But in this case in the baraita , the one who spread out the netting over the corpse intended to remove the bundles and grilles afterward and he did not nullify them.

    13The Gemara objects with regard to Abaye’s explanation: But if the case is one where he spread out the netting less than one handbreadth above the corpse, even if it is not considered the clothing of the corpse, let it be considered like a source of impurity hidden underneath an overlying structure at a distance of less than one handbreadth. In such a case, the impurity breaks through and ascends, and therefore it should transmit impurity even to one who overlies it not opposite a hole in the netting. The Gemara explains: Rabbi Yosei holds that hidden impurity does not break through and ascend.

    14And from where do you say that this is the opinion of Rabbi Yosei? It is as we learned in a mishna ( Oholot 4:2): In the case of a compartment in a chest that is inside a house, in which the open space of the compartment itself has at least one cubic handbreadth in volume, but the opening of the compartment to the house does not have the area of one square handbreadth, and the volume of the entire chest is forty se’a , in that case, if there is a source of impurity inside the compartment, the compartment does not act as a barrier and the house is impure. If the source of impurity is inside the house but outside the chest, whatever is inside the compartment remains pure, because the opening of the compartment is less than one handbreadth.

    15This differentiation exists because it is typical for a source of impurity to exit from its location, and therefore impurity can be transmitted out of the compartment and into the house. But it is not typical for a source of impurity to enter a location, and therefore an impure item that lies in the house does not transmit impurity into the compartment. Since the volume of the chest is forty se’a it constitutes a separate tent, and the compartment that is part of the chest is also considered part of this tent.

    16And Rabbi Yosei deems the house pure when the impure item is in the compartment. The item will not necessarily impart impurity outside of the compartment because one can remove the source of impurity from the compartment in halves, i.e., in pieces that each measure less than the requisite amount to impart impurity. Or, alternatively, one can burn the source of impurity while it still remains in its place inside the compartment.

    17And the latter clause of that mishna teaches: If one placed the chest in the entrance to the house and the opening of the compartment is facing out of the house, if there is a source of impurity inside the chest, the house remains pure because the impure item will typically exit the house. If there is a source of impurity in the house, whatever is inside the chest remains pure, because the source of impurity will not enter the chest.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית כגון חצי זית מוטל ע"ג קרקע והוא עומד אצלו ודף אחד מאהיל על שניהם:

    אמאי טהורהלא זה אהל גמור ועיקר אהל האמור בתורה זה הוא כל הבא אל האהל (במדבר י״ט:י״ד) שהבית מאהיל עליו ועל מת כאחד:

    רצוצהכל דבר שאין לו מקום ריוח קרי רצוץ ופחות מטפח לאו חלל הוא ונקרא מה שבתוכו רצוץ:

    מגדליםשל עץ:

    דכולה נגיעה היאאפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה למטה והוא מאהיל סמוך לראשיהן קרי נגיעה דכיון דהלמ"מ היא דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה כל חלל שבין שני המגדלים ומהא לא תסייעיה לרבי יוחנן:

    ומאן תנאדמתניתין לרבי יוחנן דאוקי דהנוגע היינו מאהיל:

    תרוודכף:

    רקבעפר הנמצא בארון של מת שהוא רקבוביתו של מת. ושיעור מלא תרווד הלמ"מ:

    הא לא נגע בכוליהדהא כל העפר אינו מחובר יחד והנוגע בצד זה לא נגע בצד זה וכל חד וחד עפרא באפי נפשיה הוא:

    אמר אבייהמאהיל למטה מטפח שאין טפח בין ידו לטומאה קרי לה אהל נגיעה. ולאביי לא מיתוקמא מתניתין כרבי יוחנן דלא מיקרי מאהיל נוגע אלא למטה מטפח דהוי כנגיעה ואכתי הדר דוקיין קמא לדוכתיה נוגע אין אבל מאהיל אהל גרידא למעלה מטפח לא ואי דאיכא כזית באהל נמי ליטמא. ואביי לא מהדר לאוקמא לדרבי יוחנן דהא אביי אוקמה למתניתין בשאין בה כזית ובששיפה והכא קא מהדר לתרוצי מילתיה דרבי יוסי דקתני גבי רקב מגע ואהל וקשיא לן הא לא נגע בכוליה ומוקי ליה אביי באהל נגיעה:

    רבא אמר אפי' למעלה מטפח אהל נגיעהמיקרי ושפיר מיתוקמא מתני' כר' יוחנן ורבי יוסי היא:

    בהמשכהדבר אחר מאהיל עליו ועל הטומאה דהוא אינו מאהיל על הטומאה ולא הטומאה מאהלת עליו אלא דבר אחר ממשיך את הטומאה עליו:

    מנא אמינא להדאפילו למעלה מטפח קרי ליה רבי יוסי אהל נגיעה:

    חבלי מטההמסורגים שמסרגים מטות כמין קליעה. וכן סריגי חלונות שנותנים עצים דקים או טסי ברזל בחלונות בסירוג בקליעה שלא יכנס אדם בהן:

    חוצצין בין בית לעליהאם שטחו מקורה לחברתה נעשו תקרה ובטלו ואין מקבלין טומאה וחוצצין בפני הטומאה שלא תכנס טומאה לצד שני שעליה כלומר לעליה ואע"פ שנקובים הרי אין בנקבים פותח טפח וכל נקב העשוי לאויר שיעורו כמלא אגרוף וכל נקב שבין בית לבית או בין בית לעליה שיעורו בפותח טפח ואף הנוגע כנגד הנקב טהור:

    היו פורסים על המת באוירשנטלו מן המטה כמו שהן מסורגות ופורסן על המת באויר:

    הנוגע כנגד הנקב טמאדעכשיו לא נעשו תקרה להיות הכל כסתום לפיכך הנוגע כנגד הנקב טמא שהרי מאהיל על המת. שלא כנגד הנקב טהור דחבלים בלא מטה אינן מקבלין טומאה הילכך חוצצין:

    אילימאששוטחן על המת למטה מטפח שאין מהן ולמת טפח:

    לא מבטל ליהלהיות כסותו של מת:

    ותהוי כטומאה טמונהאי למטה מטפח עסקינן נהי נמי דלא מבטל ליה תיהוי מיהא טומאה טמונה שאין לה חלל טפח דקי"ל (אהלות פי"ד מ"ו) בוקעת ועולה עד לרקיע אא"כ תמצא חציצה למעלה מטפח:

    תיבת מגדלשל עץ משטיי"ר ועושין אותו תיבות תיבות קטנות להצניע בהן כלים ומשקין:

    שיש בהבחלל פותח טפח. ה"ג לה במשנה דאהלות שיש בה פותח טפח דלא הויא טומאה טמונה:

    ואין ביציאתהבחור פתח אין בו טפח:

    טומאה בתוכה הבית טמאואע"פ שפתחה קטן כדמפרש טעמא מפני שדרך טומאה לצאת על כרחך סופה לצאת דרך פתח זה לפיכך מטמאה מיד דרך יציאתה ומדרבנן:

    מה שבתוכה טהורהואיל ואין ביציאתה פותח טפח והרי אין סופו להכניס לה מת:

    רבי יוסי מטהרכדמפרש דשמא אין סופה לצאת דרך פתח זה שיהא בה שיעור טומאה שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה:

    וקתני סיפא העמידה בפתחוכולה בבית אלא שפתחה לחוץ:

    טומאה בתוכה הבית טהורדמשום מאי איכא לטמויי הא טומאת אהל ליכא דיש בה פותח טפח ולא טמונה היא ומשום יציאה נמי לא מטמיא דהא אין יציאתה לפנים:

    חולין 125 עמוד ב

    1הנוגע בכחצי זית, ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור.

    2ואי חד שמא הוא, אמאי טהור? אלא, קשיא רישא.

    3אמר רבי זירא: בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן, ואין ביניהן פותח טפח, דכולה נגיעה היא.

    4ומאן תנא דקרי לאהל ״נוגע״? ר' יוסי היא, דתניא: ר' יוסי אומר: מלא תרווד רקב מטמא במגע, ובמשא, ובאהל.

    5בשלמא במשא ובאהל, הא קא טעין ליה לכוליה, והא קא מאהיל אכוליה. אלא נוגע הא לא נגע בכוליה! אלא לאו ש"מ מאי ״נוגע״ מאהיל.

    6והא קתני ״נוגע״, והא קתני ״מאהיל״! אמר אביי: למטה מטפח אהל נגיעה, למעלה מטפח אהל גרידא.

    7רבא אמר: אפילו למעלה מטפח נמי אהל נגיעה הוא, והיכי דמי אהל גרידא? בהמשכה.

    8אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן, ר' יוסי אומר: חבילי מטה וסריגי חלונות חוצצין בין הבית לעלייה, שלא להכניס טומאה לצד שני.

    9פרסן על פני המת באויר, הנוגע כנגד הנקב טמא, שלא כנגד הנקב טהור.

    10ה"ד אילימא למטה מטפח, שלא כנגד הנקב אמאי טהור? מת בכסותו הוא ומת בכסותו מטמא׃

    11אלא לאו למעלה מטפח וקא קרי ליה, נוגע׃

    12אמר אביי לעולם למטה מטפח ודקאמרת מת בכסותו הוא מת בכסותו מבטל ליה האי לא מבטל ליה׃

    13ותהוי כטומאה טמונה בוקעת ועולה קסבר רבי יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת׃

    14ומנא תימרא דתנן תיבת המגדל שיש בה פותח טפח ואין ביציאתה פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית, מה שבתוכה טהור.

    15מפני שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס׃

    16ורבי יוסי מטהר מפני שיכול הוא להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה׃

    17וקתני סיפא העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור׃

    Tosafot

    אמר ר' זירא רישא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינןהוה מצי למימר בטומאה למטה מטפח עסקינן כדאמרינן בסמוך אלא משמעות אהל משמע ליה למעלה מטפח אי נמי לית ליה סברא דלקמן וא"ת אי בטומאה רצוצה דווקא עסקינן אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י דבר אחר טהור ה"ל למינקט אבל אם אינה רצוצה טהור וי"ל דאתא לאשמועינן דאפילו בין שני מגדלים דומיא דרישא לא הוי טומאה רצוצה בהמשכה ע"י דבר אחר דתרתי בעינן בין ב' מגדלים וגם שהוא עצמו מאהיל על הטומאה או הטומאה עליו:

    ומאן תנא דקרי לאהל נוגע רבי יוסי היאפי' בקונט' דלא מייתי ראיה אלא אליבא דרבא וכן עיקר דהא לאביי מאי משני דע"כ צריך לאוקומי מתניתין בכל ענין דאם לא כן מאי דחה רבי זירא לעיל בטומאה בין שני מגדלים נוקי נמי מתניתין בכה"ג אלא ע"כ צריך לפרש בכל ענין דלא תקשה אכתי נוגע אין מאהיל בלא טומאה רצוצה לא הילכך אליבא דאביי לא מיתוקמא כיון דאיכא אהל למעלה מטפח דלא הוי נגיעה אבל רבא דלא מפיק אלא אהל דהמשכה ליכא למיפרך מידי דמתני' לא איירי בהמשכה מדקתני הנוגע משמע אהל דומיא דנוגע דאיהו גופיה ולא ע"י דבר אחר ואביי ורבא לית להו דרבי זירא דשני לעיל בטומאה בין שני מגדלים דאי אית להו מנא לן לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה בין שני מגדלים עסקינן אלא ודאי לית להו וא"ת וכיון דלית להו דרבי זירא וההוא דלעיל מתוקמא לאביי כדאית ליה ולרבא כדאית ליה ואתיא טפי שפיר לרבא דמתוקמא בפשיטות דרישא מצטרפין דכאילו נגיעה היא כיון שאין בהמשכה ובסיפא דאין מצטרפין כיון דע"י המשכה היא וא"כ אמאי איצטריך להביא מהכא מההיא דלעיל יכול להביא ראיה דקרי לאהל מגע לפי סברת רבא וי"ל דניחא ליה טפי לאתויי מהכא שנזכר בה שם חכם:

    שלא כנגד הנקב טהורוא"ת כיון דלא מבטל להו כדפי' בקונטרס יהא טמא אפילו שלא כנגד הנקב כדאמרינן פרק לא יחפור (ב"ב דף יט:) דכל מידי דלא מבטל ליה אין חוצץ בפני הטומאה ומיהו שם פירש דכל דבר שסותם כל החלון א"צ בטול ושם (כ. ד"ה היא) מפורש:

    קסבר רבי יוסי טומאה אינה בוקעת ועולהוא"ת היכי מוקמינן לעיל מתניתין כוותיה והא מתניתין סבר דבוקעת ועולה דקתני בקולית סתומה הנוגע בה טמא ואוקמינן דמאי נוגע מאהיל וי"ל אע"ג דסבר רבי יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת מודה בקולית סתומה שמטמא באהל כמו במת בכסותו דמודה רבי יוסי דמטמא:

    טומאה בבית מה שבתוכה טהורשהמגדל חוצץ בין הטומאה ובין מה שבתוכו דאינו מקבל טומאה דעשוי לנחת הוא:

    יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומהנראה דמודה רבי יוסי בהא דאמרינן בביצה (דף י.) המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך לשורפו ולנתחו פחות מכזית:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    פרסן על פני המתכלומר שנטלן מן המטה ופרסן באויר על פני המת דכיון שאינו מסורג במטה אינו מקבל טומאה שהרי אינו מקבל טומאה אלא על ידי המטה, הילכך הנוגע שלא כנגד הנקב טהור. ואע"פ שלא בטל את (החלב) [החבל] לגבי המת וכ"נ מדברי רש"י ז"ל. וא"ת כיון דלא מבטל ליה אפילו שלא כנגד הנקב יהא טמא כדמוכח בפרק לא יחפור (בבא בתרא יט, ב) דכל דבר שאינו מבטלו אינו חוצץ בפני הטומאה. תירצו בתוס' דכ"ד שסותם כל החלון אינו צריך בטול, וה"נ אע"פ שאינו ממלא את כל האויר, כיון דכשהוא ממלא את כל האויר חוצץ וא"צ ביטול כנגדו מיהא חוצץ.

    רבי יוסי מטהר מפני שיכול להוציאם לחצאין ולשורפה במקומהפי' בתוספות דר"י מודה בהך ברייתא [ביצה י, א] דתני בית שיש לו פתחים הרבה טמאין מפני שדרך טומאה לצאת דרך שם, וטעמא דהתם מיירי במת שלם ומת שלם אין דרכו לשורפו ולנתחו פחות פחות מכזית.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 125b

    Chullin 125b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 252 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית כגון חצי זית מוטל ע"ג קרקע והוא עומד אצלו ודף אחד מאהיל על שניהם:

    אמאי טהור הלא זה אהל גמור ועיקר אהל האמור בתורה זה הוא כל הבא אל האהל (במדבר י״ט:י״ד) שהבית מאהיל עליו ועל מת כאחד:

    רצוצה כל דבר שאין לו מקום ריוח קרי רצוץ ופחות מטפח לאו חלל הוא ונקרא מה שבתוכו רצוץ:

    מגדלים של עץ:

    דכולה נגיעה היא אפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה למטה והוא מאהיל סמוך לראשיהן קרי נגיעה דכיון דהלמ"מ היא דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה כל חלל שבין שני המגדלים ומהא לא תסייעיה לרבי יוחנן:

    ומאן תנא דמתניתין לרבי יוחנן דאוקי דהנוגע היינו מאהיל:

    תרווד כף:

    רקב עפר הנמצא בארון של מת שהוא רקבוביתו של מת. ושיעור מלא תרווד הלמ"מ:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 125b · Sefaria

    Tosafot

    אמר ר' זירא רישא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן הוה מצי למימר בטומאה למטה מטפח עסקינן כדאמרינן בסמוך אלא משמעות אהל משמע ליה למעלה מטפח אי נמי לית ליה סברא דלקמן וא"ת אי בטומאה רצוצה דווקא עסקינן אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י דבר אחר טהור ה"ל למינקט אבל אם אינה רצוצה טהור וי"ל דאתא לאשמועינן דאפילו בין שני מגדלים דומיא דרישא לא הוי טומאה רצוצה בהמשכה ע"י דבר אחר דתרתי בעינן בין ב' מגדלים וגם שהוא עצמו מאהיל על הטומאה או הטומאה עליו:

    ומאן תנא דקרי לאהל נוגע רבי יוסי היא פי' בקונט' דלא מייתי ראיה אלא אליבא דרבא וכן עיקר דהא לאביי מאי משני דע"כ צריך לאוקומי מתניתין בכל ענין דאם לא כן מאי דחה רבי זירא לעיל בטומאה בין שני מגדלים נוקי נמי מתניתין בכה"ג אלא ע"כ צריך לפרש בכל ענין דלא תקשה אכתי נוגע אין מאהיל בלא טומאה רצוצה לא הילכך אליבא דאביי לא מיתוקמא כיון דאיכא אהל למעלה מטפח דלא הוי נגיעה אבל רבא דלא מפיק אלא אהל דהמשכה ליכא למיפרך מידי דמתני' לא איירי בהמשכה מדקתני הנוגע משמע אהל דומיא דנוגע דאיהו גופיה ולא ע"י דבר אחר ואביי ורבא לית להו דרבי זירא דשני לעיל בטומאה בין שני מגדלים דאי אית להו מנא לן לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה בין שני מגדלים עסקינן אלא ודאי לית להו וא"ת וכיון דלית להו דרבי זירא וההוא דלעיל מתוקמא לאביי כדאית ליה ולרבא כדאית ליה ואתיא טפי שפיר לרבא דמתוקמא בפשיטות דרישא מצטרפין דכאילו נגיעה היא כיון שאין בהמשכה ובסיפא דאין מצטרפין כיון דע"י המשכה היא וא"כ אמאי איצטריך להביא מהכא מההיא דלעיל יכול להביא ראיה דקרי לאהל מגע לפי סברת רבא וי"ל דניחא ליה טפי לאתויי מהכא שנזכר בה שם חכם:

    שלא כנגד הנקב טהור וא"ת כיון דלא מבטל להו כדפי' בקונטרס יהא טמא אפילו שלא כנגד הנקב כדאמרינן פרק לא יחפור (ב"ב דף יט:) דכל מידי דלא מבטל ליה אין חוצץ בפני הטומאה ומיהו שם פירש דכל דבר שסותם כל החלון א"צ בטול ושם (כ. ד"ה היא) מפורש:

    קסבר רבי יוסי טומאה אינה בוקעת ועולה וא"ת היכי מוקמינן לעיל מתניתין כוותיה והא מתניתין סבר דבוקעת ועולה דקתני בקולית סתומה הנוגע בה טמא ואוקמינן דמאי נוגע מאהיל וי"ל אע"ג דסבר רבי יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת מודה בקולית סתומה שמטמא באהל כמו במת בכסותו דמודה רבי יוסי דמטמא:

    טומאה בבית מה שבתוכה טהור שהמגדל חוצץ בין הטומאה ובין מה שבתוכו דאינו מקבל טומאה דעשוי לנחת הוא:

    יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומה נראה דמודה רבי יוסי בהא דאמרינן בביצה (דף י.) המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך לשורפו ולנתחו פחות מכזית:

    Tosafot on Chullin 125b · Sefaria

    Rashba

    פרסן על פני המת כלומר שנטלן מן המטה ופרסן באויר על פני המת דכיון שאינו מסורג במטה אינו מקבל טומאה שהרי אינו מקבל טומאה אלא על ידי המטה, הילכך הנוגע שלא כנגד הנקב טהור. ואע"פ שלא בטל את (החלב) [החבל] לגבי המת וכ"נ מדברי רש"י ז"ל. וא"ת כיון דלא מבטל ליה אפילו שלא כנגד הנקב יהא טמא כדמוכח בפרק לא יחפור (בבא בתרא יט, ב) דכל דבר שאינו מבטלו אינו חוצץ בפני הטומאה. תירצו בתוס' דכ"ד שסותם כל החלון אינו צריך בטול, וה"נ אע"פ שאינו ממלא את כל האויר, כיון דכשהוא ממלא את כל האויר חוצץ וא"צ ביטול כנגדו מיהא חוצץ.

    רבי יוסי מטהר מפני שיכול להוציאם לחצאין ולשורפה במקומה פי' בתוספות דר"י מודה בהך ברייתא [ביצה י, א] דתני בית שיש לו פתחים הרבה טמאין מפני שדרך טומאה לצאת דרך שם, וטעמא דהתם מיירי במת שלם ומת שלם אין דרכו לשורפו ולנתחו פחות פחות מכזית.

    Rashba on Chullin 125b · Sefaria

    Meiri

    טומאה רצוצה יש מי שאומר שטומאתה מגע ומצטרפת עם המגע ויש לפקפק בהם מלא תרוד רקב המת מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע מפני שאי אפשר ליגע בכלו שאינו גוף אחד ויתבאר במקום אחר שאפי' גבלו במים אינו חבור:

    טומאת אהל הוא כיון שיאהיל האדם על המת הן בגופו הן בידו הן שיש טפח או יותר בין ידו לטומאה הן שאין טפח בין ידו לטומאה הן שהאהיל המת עליו הן שלא האהילו זה על זה אלא שנתאהלו האדם והמת תחת אהל אחד וזהו נקרא אהל המשכה שאין הוא מאהיל על הטומאה ולא הטומאה עליו אלא שדבר אחר ממשיך את הטומאה עליו:

    חבלים שהמטה מסורגת בהן וסריגים שבחלונות העשויים כמין סבכה שפירסן בחלון (שבית) [שבין] בית לעליה והמת בבית הרי אלו חוצצין ואין טומאה נכנסת לעליה וכן בחלון שבין בית לבית ואע"פ שיש אויר בין קליעה לקליעה ובלבד שלא יהא שם אויר בפותח טפח אפי' פירסן על המת באויר שאינן במקום שיהא מעשה שלהן תקרה ואף המכניס ידו כנגד אוירן טהור:

    פירסן באויר על המת בתוך טפח של מת טמא ואע"פ שאין זה כמת בכסותו שהרי אינו מבטלן לשם בדעתו מ"מ טומאה טמונה בוקעת ועולה כמו שהתבאר:

    תיבת המגדל והיא תיבה גדולה העשויה לנחת ובגודל המפקיעה מטומאה כמו שיתבאר במקומו והיתה בתוך הבית וסתומה מששת צדדיה ואין בה אלא פתח קטן מטפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור וגדולי המפרשים כתבו בזו מה שבתוכה טמא שדרך טומאה לצאת דרך הפתח ואין דופן התיבה מפסיק בפניה שהרי כלים שתחת המשקוף טמאים ואין הדלת מפסיק כמו שביארנו במסכת יום טוב וגדולי הרבנים פירשוה בתיבה קטנה והוא תמה:

    Meiri on Chullin 125b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה חוצצין בין בית לעלייה אם הניחן מקודם לחברתה כו' לצד שני שעליה כלומר כו' עכ"ל כצ"ל ופי' בריוח שבין קורה לקורה מניח החבלי מטה וסריגי החלונות וק"ל:

    תוס' בד"ה ומאן תנא כו' מנלן לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה כו' עכ"ל ולפי זה לר' זירא מתוקמא נמי הך דר' יוסי בטומאה רצוצה ולר' זירא לא תסייעה לר' יוחנן נמי מהך דר' יוסי אלא סתמא דתלמודא קאמר מאן תנא כו' ר' יוסי כו' ואליבא דרבא ודו"ק:

    בד"ה שלא כנגד כו' דכל דבר שסותם כולו כו' עכ"ל כצ"ל והכא אע"ג דאינו סותם כולו מ"מ לא שייך נמי הכא מיעוט ולא אמרינן התם דבעי ביטול אלא היכא שבא למעט החלון ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 125b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' וקתני סיפא העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור כצ"ל:

    ברש"י ד"ה בהמשכה וכו' דהוא אינו מאהיל על הטומאה ולא הטומאה מאהלת עליו וכו' כצ"ל:

    ד"ה חוצצין בין בית לעליה אם שוטחה בין קורה לחברתה נעשה תקרה וכו' כצ"ל פירוש סתם בית מניחים עליו למעלה קורות רחוקים קצת אחת מחברתה ועל הקורות מניחין דפין לתקרה ואם שטחו חבילי המטה או סריגי החלון מתקרה לחברתה במקום דפין נעשה תקרה וכו':

    ד"ה טומאה בתוכה הבית טהור דמשום מאי איכא לטמויי הא טומאת אוהל ליכא כצ"ל:

    בתוס' ד"ה ומאן תנא וכו' דהא לאביי מאי משני דע"כ צריך לאוקמי מתני' בכל ענין דאל"כ מאי דחה ר' זירא וכו' כצ"ל. ור"ל דלאביי לא יתורץ קושית מאן תנא דקרי לאהל נגיעה דכר' יוסי ליכא לאוקמי לאביי משום דאע"ג דלאביי קרי ר' יוסי למטה מטפח אהל מ"מ לא מתוקמא מתני' אליבא דר' יוחנן כוותיה דע"כ מתני' דקתני הנוגע בהן ואוקמה ר' יוחנן אי נוגע מאהיל צריך לומר דקרי אפי' למאהיל למעלה מטפח נוגע דאי דוקא למטה מטפח אכתי נוגע אין דהיינו למטה מטפח אבל מאהיל דהיינו למעלה מטפח לא:

    בא"ד אבל רבא דלא מפיק אלא אהל דהמשכה ליכא למפרך מידי וכו' כצ"ל:

    ד"ה שלא כנגד הנקב וכו' ומיהו שם פירש דכל דבר שסותם כל החלון וכו' כצ"ל. ור"ל דשם פרק לא יחפור איירי לענין למעט בחלל החלון שאין פותח טפח אבל אינו סותם כל החלון בזה קאמר דכל מידי דלא מבטל אינו ממעט ואינו חוצץ אבל מידי דסותם כל החלון אין צריך ביטול וסותם וחוצץ בפני הטומאה אפי' לא בטלו:

    ד"ה קסבר ר' יוסי וכו' י"ל דאע"ג דסבר ר"י וכו' מודה בקולית סתומה וכו'. יש מקשין א"כ מה הקשו התוס' לעיל בד"ה נוגע אין מאהיל לא וא"ת ולישני ליה הא מני ר"י וכו' הא פירשו התוס' הכא דבקולית סתומה מודה ר"י ואין זה קושיא כלל דהכא פירשו התוס' דגמ' ס"ל די"ל דמודה ר"י בקולית סתומה ואיכא לאוקמא מתני' כר"י בהא דאהל קרי נוגע אבל התוס' הקשו לעיל דמאי דוחקיה לומר הכי (ולימא) דר"י מודה אלא בכל ענין ס"ל דאינה בוקעת ועולה ואתיא מתני' כר"י כפשוטה לכך תירצו לעיל ושמא דלא מסתבר ליה לאוקמי כר' יוסי לומר דמתני' סברה כוותיה בהא דטומאה אינה בוקעת ועולה משום דקי"ל דבוקעת ועולה אלא מסתבר ליה לרבי יוחנן טפי לומר דמתניתין אתיא כוותיה בהא דאוהל קרי נוגע וגם איהו מודה בקולית סתומה דבוקעת ועולה דהוי כמו מת בלבושו:

    Maharam on Chullin 125b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' קסבר ר' יוסי טומאה טמונה עי' עירובין דף עט ע"א תוס' ד"ה הרי הוא:

    Gilyon HaShas on Chullin 125b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 125, Amud Bet, about 252 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “הנוגע בכחצי זית, ודבר אחר מאהיל עליו…”

    2. Segment 29 words

      Opens “ואי חד שמא הוא, אמאי טהור? אלא,…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אמר רבי זירא: בטומאה רצוצה בין ב'…”

      Named: רבי זירא.

    4. Segment 419 words

      Opens “ומאן תנא דקרי לאהל ״נוגע״? ר' יוסי…”

    5. Segment 524 words

      Opens “בשלמא במשא ובאהל, הא קא טעין ליה…”

    6. Segment 616 words

      Opens “והא קתני ״נוגע״, והא קתני ״מאהיל״! אמר…”

      Named: אביי.

    7. Segment 714 words

      Opens “רבא אמר: אפילו למעלה מטפח נמי אהל…”

      Named: רבא.

    8. Segment 822 words

      Opens “אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן, ר'…”

      Named: רבא.

    9. Segment 913 words

      Opens “פרסן על פני המת באויר, הנוגע כנגד…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “ה"ד אילימא למטה מטפח, שלא כנגד הנקב…”

    11. Segment 118 words

      Opens “אלא לאו למעלה מטפח וקא קרי ליה,…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “אמר אביי לעולם למטה מטפח ודקאמרת מת…”

      Named: אביי.

    13. Segment 1312 words

      Opens “ותהוי כטומאה טמונה בוקעת ועולה קסבר רבי…”

      Named: רבי יוסי.

    14. Segment 1422 words

      Opens “ומנא תימרא דתנן תיבת המגדל שיש בה…”

    15. Segment 158 words

      Opens “מפני שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “ורבי יוסי מטהר מפני שיכול הוא להוציאה…”

      Named: רבי יוסי.

    17. Segment 1715 words

      Opens “וקתני סיפא העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 125b · Segment 6 — “…קתני ״מאהיל״! אמר אביי: למטה מטפח אהל נגיעה, למעלה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 125b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026