Talmud Builders

    Chullin 55b

    Back to index

    English translation — Chullin 55b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the location of the crevice. And where is the location of the crevice? This is a reference to the white matter under the loins. Rav Neḥunya said: I asked all the authorities on tereifot of the West, and they said to me: The halakha is in accordance with the opinion of Rakhish bar Pappa in the name of Rav that a diseased kidney renders an animal a tereifa , but the halakha is not in accordance with the opinion of Rav Avira that a perforated spleen renders the animal a tereifa .

    2The Gemara adds: And even with regard to the opinion of Rav Avira, we said that the halakha is not in accordance with his opinion only if the spleen was perforated in its narrow, lower end, but if it was perforated in its thick, upper end, the animal is a tereifa . And even if it was perforated in its thick end, if it was not perforated completely and a layer of the spleen as thick as a gold dinar remains intact, the animal is kosher.

    3§ They say in the West, Eretz Yisrael: Any injury that renders an animal unfit for consumption when occurring in the lung is kosher when occurring in the kidney. For example, a perforation renders an animal unfit when occurring in the lung (see 42a), but the animal is kosher if it occurs in the kidney. And it follows that all the more so, where an animal is kosher despite an injury in the lung, it will remain kosher despite a similar injury in the kidney.

    4Rabbi Tanḥuma objects to this: And is this an established principle? But what about a case of pus, where the animal is kosher if it occurs in the lung and unfit for consumption if it occurs in the kidney? And what about clear fluid, which is kosher both here and there, i.e., whether occurring in the lungs or the kidney? Rather, Rav Ashi said: Are you comparing tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot : This is similar to that, as one cuts an animal from here, in one place, and it dies, while one cuts it from there, in another place, and it lives. Certain injuries may compromise the kidney but not the lung, or vice versa.

    5The Gemara notes: And with regard to clear fluid found in the lungs or kidney, which is kosher, we said so only in a case where the fluid was unclouded, but if it was clouded, the animal is a tereifa . And even when the fluid was unclouded, we said the animal is kosher only if the fluid is not fetid, but if it is fetid, the animal is a tereifa .

    6The Gemara continues to discuss cases of tereifot due to the kidneys: With regard to a kidney that shrank, in small animals, such as sheep, the animal is a tereifa if it shrank until the size of a bean; in large animals, such as cattle, the animal is a tereifa if it shrank until the size of an intermediate- sized grape.

    7§ The mishna states: If the animal’s lower jaw was removed, it remains kosher. With regard to this, Rabbi Zeira says: The Sages taught this only when the animal is able to live by placing food in its mouth or stuffing it down its throat. But if it cannot live by placing or stuffing food into it, it is a tereifa .

    8§ The mishna states: If its womb [ em ] was removed, the animal remains kosher. A Sage taught: The em is synonymous with the tarpaḥat , and it is synonymous with the shalpuḥit .

    9§ The mishna states: Or if its lung shriveled [ ḥaruta ] by the hand of Heaven, the animal is kosher. The Sages taught in a baraita : Which is a ḥaruta ? It is any animal whose lung shriveled. If this occurred by the hand of Heaven, e.g., if the lung shriveled from fright of thunder and lightning, the animal is kosher. But if it happened by the hands of a person who frightened it, e.g., if it witnessed another animal being slaughtered, it is a tereifa . Rabbi Shimon ben Elazar says: Even if the lung shriveled by the hands of any creature, e.g., if it was frightened by a lion’s roar.

    10A dilemma was raised before the Sages: Is the statement of Rabbi Shimon ben Elazar referring to the first clause of the baraita , in which case the statement is a leniency, and even the roar of a lion is considered by the hand of Heaven? Or perhaps it is referring to the latter clause, and the statement is a stringency, and a lung shriveled by the hand of any creature renders the animal a tereifa ?

    11The Gemara suggests: Come and hear a proof, as it is taught in the above baraita : A lung that was shriveled by the hands of a person renders the animal a tereifa . Rabbi Shimon ben Elazar says: Even by the hands of any creature. Evidently, Rabbi Shimon ben Elazar is referring to the latter clause.

    12The Gemara recounts: Rabba bar bar Ḥana was walking in the desert, and he found certain rams whose lungs were shriveled. He came and asked in the study hall how one can determine the cause of the shriveling. The Sages said to him: In the summer, bring white vessels and fill them with cold water and set the lungs in them for a twenty-four-hour period. If they go back to appearing healthy, i.e., if they expand, one knows that it was by the hand of Heaven and the animals are kosher; but if they do not expand, the animals are tereifa . In the winter, bring dark vessels and fill them with tepid water, and set the lungs in them for a twenty-four-hour period. If they go back to appearing healthy, they are kosher; but if not, they are tereifa .

    13§ The mishna states: In the case of an animal whose hide was removed, Rabbi Meir deems it kosher, and the Rabbis deem it a tereifa . With regard to this, the Sages taught: In the case of an animal whose hide was removed, Rabbi Meir deems it kosher, and the Rabbis deem it a tereifa and unfit for consumption. And Elazar the scribe and Yoḥanan ben Gudgeda already testified before the Sages with regard to an animal whose hide was removed that it is unfit for consumption. Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir retracted his statement.

    14The Gemara objects: By inference, one may conclude that according to Rabbi Shimon ben Elazar, Rabbi Meir initially disagreed with regard to an animal whose hide was removed. But isn’t it taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir and the Sages did not disagree with regard to an animal whose hide was removed, and all agree that it is unfit for consumption. And Rabbi Oshaya, son of Rabbi Yehuda the spice merchant, already testified before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Tarfon with regard to an animal whose hide was removed that it is unfit for consumption. And if a piece of hide the same size as a sela remained intact, the animal is kosher. The Gemara explains the objection: The phrase: Did not disagree, indicates that Rabbi Meir never disagreed with the Sages. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is the meaning of the phrase: Did not disagree? It means that Rabbi Meir did not stand firm in his disagreement and retracted.

    15The Gemara analyzes the baraita : The Master said: If a piece of hide the same size as a sela remained intact in the animal, it is kosher. The Gemara asks: Where must this piece of hide be? Rav Yehuda said that Shmuel said: The piece of hide must be along the entire spine.

    16A dilemma was raised before the Sages: Does Shmuel mean that it is kosher if a long and thin strip of hide remains along the spine, such that when one combines its area, it will constitute the same size as a sela ? Or perhaps it is kosher only if the remaining hide is the width of a sela along the entire spine? The Gemara responds: Come and hear proof from that which Rabbi Nehorai explained in the name of Shmuel: It must be the width of a sela along the entire spine.

    17Rabba bar bar Ḥana says: There must be a piece of hide the size of a sela on the tips of all segments of the spine and on the tips of the femur and tibia. Rabbi Elazar ben Antigonus says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yannai: The piece of hide must be the width of a sela at the place of its navel.

    18Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, raises a dilemma: If all the hide covering the place of the spine was removed, but all of the remaining hide was intact, or if the hide covering the place of its navel was removed but all of the remaining hide was intact, or if the hide covering all the tips of the segments were removed but all of the remaining hide was intact, what is the halakha ? The Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.

    19Rav says: Any portion of the hide that is the size of a sela saves an animal whose hide was removed from becoming a tereifa , except for the hide of the hooves, which is not considered hide. And Rabbi Yoḥanan says: Even the hide of the hooves saves it.

    20The Gemara recounts: Rabbi Asi asked Rabbi Yoḥanan: With regard to the hide of the hooves, what is the halakha ? Does it save an animal whose hide was removed if a piece of it the size of a sela remains? Rabbi Yoḥanan said to him: It saves the animal. Rabbi Asi said to him: But didn’t you teach us, our teacher, the following mishna (122a): These are the entities whose hide is like their flesh in terms of halakhic status, in that it transmits ritual impurity…the skin of a head of a young calf, and the hide of the hooves? Evidently, the hide of the hooves is considered like flesh and not true skin. Rabbi Yoḥanan said to him: Do not trouble me by invoking that mishna, as I teach it in the singular. Only according to one Sage, Rabbi Shimon, is the hide of the hooves not true skin; according to the Rabbis, it is considered true skin.

    21As it is taught in a baraita : One who slaughters a burnt offering with intent to burn an olive-bulk of the hide beneath the tail outside its designated area, i.e., outside the Temple courtyard, renders the offering unfit, but there is no liability for excision from the World-to-Come [ karet ] for one who partakes of the offering. If he had intent to burn it beyond its designated time, then it is rendered piggul , and one is liable to receive karet for partaking of it. This halakha usually applies to an offering’s flesh but not its hide. Since the hide beneath the tail is soft, it is treated like part of the flesh. This is the opinion of the Rabbis.

    22Eliezer ben Yehuda of Evlayim said in the name of Rabbi Ya’akov, and so says Rabbi Shimon ben Yehuda of Ikos in the name of Rabbi Shimon: Whether the hide of the hooves, or the hide of the head of a young calf, or the hide beneath the tail, or any hide that the Sages listed with regard to ritual impurity under the heading: These are the entities whose hide is like their flesh in terms of halakhic status,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    למקום חריץשהגידין מעורין שם והוא אמצעית הכוליא:

    טרופאימורי הוראות על הטרפות:

    כרב עויראבניקב הטחול:

    ולא אמרןדלית הלכתא כוותיה אלא דאינקב בקולשיה:

    בסומכיהבעוביו למעלה:

    ואי אשתיירבעובי דופנו ולא יצא המחט לחוץ ויש הגנה כנגדו כעובי דינר כשר:

    וכ"ש כו'דוקיא הוא דדייקנא ממילתייהו:

    מוגלא כשרה בריאהכדאמרן (לעיל חולין מח.) דקיימן צימחי טינרי:

    ופסול בכוליאכדאמרן בריש פירקין (חולין דף מח.) מליא מוגלא טרפה מים זכין כשרה ואוקימנא בכוליא:

    והרי מים זכין דכשרין הכא והכאלא ידענא מאי קושיא:

    אלאלא תימא כל שכן דאע"ג דנקב פסול בריאה וכשר בכוליא איכא מידי דכשר בריאה ופסול בכוליא דאין אומרים בטרפות כו' דיש אבר שחולי זה קשה לו ואין חולי זה קשה לו:

    שהרי חותכה מכאן ומתה כו'חתוך סימנין או גיד צוארה ומתה חתוך כל כתפיה וחיה:

    הקטינההכוליא הקטינה מאליה מחמת חולי:

    היא האםדמתני':

    היא טרפחתדלקמן (חולין דף נו:) הורו בטרפחת כרבי בזפק:

    היא שלפוחיתדאמר לעיל בפירקין (חולין דף מח.):

    צמקהיבשה. ושדים צומקים מתרגמינן דדין יבשין (הושע ט):

    בידי שמיםמקול ברד ורעם:

    בידי אדםשהבעיתה אדם לא הדרא בריא:

    כל הבריותשאגת אריה וקול שחל:

    ארישא קאיאף בידי כל הבריות כבידי שמים:

    ת"שדאסיפא קאי:

    משיכלי חיורישל כלי חרס לבן:

    שחימישחורות ואינן מצננות כל כך כלבנות. ובלשון מורי שחימי של נחשת חיורי של חרס:

    מדקאמר חזר בו מכלל דמעיקרא הוה פליג:

    הבשםמוכר בשמים:

    ואם נשתייר בו כסלעעל ידי אותו שיור מעלה ארוכה:

    דאריךעל פני כל אורך השדרה וקצר כחוט ומאי כסלע דקאמר דאי מצטרפת לאורכו ומשוית ליה עגול הוה כסלע:

    במקום טיבורובעינן כסלע:

    ראשי פרקיםבכל פרקי חוליותיה ועצמות השוק והירך בעינן שיור כסלע:

    כל העור כולוכל היכא דמשתייר ההוא כסלע מעלה ארוכה וחוזר כל עורה לקדמותו:

    חוץ מעור בית הפרסותמן הארכובה ולמטה דלא הוי עור מפני שהוא רך:

    ואלו שעורותיהן כבשרןלענין דמטמאין עורן כבשרן אלמא לאו עור הוא וקחשיב האי בהדייהו בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכב.):

    אל תקניטנימאותה משנה:

    שבלשון יחיד אני שונה אותהכלומר יחידאה היא ולא קיימינן כוותיה דר' שמעון קתני לה ופליגי עליה דת"ק לא תנא אלא עור שתחת האליה לחודיה:

    קרבן שנשחט על מנת לאכול הימנו או להקטיר הימנו חוץ למקום אכילתו:

    פסול ואין בו כרתלאוכל הימנו כהלכתו. ואם שחטו על מנת לאכול או להקטיר הימנו:

    חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרתהאוכל ממנו אפילו כהלכתו ומקרא נפקא לן בפרק שני דזבחים (דף כח.) ועור שתחת הזנב רך הוא ונפסל קרבן במחשבת אכילתו כבשר ובעולה שכולה כליל לא פסלה מחשבת אכילה אלא מחשבת הקטרה:

    איבליםכפר:

    עיכוסבסמ"ך:

    עגל הרךמפרש בהעור והרוטב (לקמן חולין קכב.) כל זמן שיונק:

    וכל שמנו חכמיםבהעור והרוטב (שם) לגבי עורות כבשר:

    חולין 55 עמוד ב

    1למקום חריץ. והיכא מקום חריץ? לחיורא דתותי מתני. א"ר נחוניא: שאילתינהו לכולהו טרופאי דמערבא, ואמרו לי הלכתא כרכיש בר פפא, ולית הלכתא כרב עוירא.

    2(דרב עוירא נמי) לא אמרן, אלא בקולשיה, אבל בסומכיה טרפה, ואי אישתייר ביה כעובי דינר זהב כשרה.

    3אמרי במערבא: כל הפוסל בריאה כשר בכוליא, שהרי נקב פסול בריאה, וכשר בכוליא, וכל שכן היכא דכשר בריאה כשר בכוליא.

    4מתקיף לה ר' תנחומא: וכללא הוא? והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא והרי מים זכין, דכשרים הכא והכא, אלא אמר רב אשי: טרפות קא מדמית להדדי? אין אומרים בטרפות זו דומה לזו, שהרי חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחיתה.

    5ומים זכין כשרים, לא אמרן אלא דצילי, אבל עכירי טרפה. וכי צילי נמי לא אמרן אלא דלא סריח, אבל סריח טרפה.

    6הכוליא שהקטינה, בדקה עד כפול, בגסה עד כענבה בינונית.

    7(ניטל לחי התחתון, א"ר זירא: לא שנו אלא שיכולה לחיות על ידי לעיטה והמראה, טרפה).

    8ניטלה האם שלה, תנא: היא האם, היא טרפחת, והיא שלפוחית.

    9וחרותה בידי שמים כשרה. תנו רבנן: איזוהי חרותה? כל שצמקה ריאה שלה. בידי שמים כשרה, בידי אדם טרפה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בידי כל הבריות.

    10איבעיא להו: רבי שמעון בן אלעזר ארישא קאי ולקולא, או אסיפא קאי ולחומרא?

    11תא שמע, דתניא: חרותה בידי אדם טרפה, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בידי כל הבריות.

    12רבה בר בר חנה הוה קאזיל במדברא, אשכח הנהו דיכרי דצמיק ריאה דידהו. אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה: בקייטא אייתי משיכלי חיורי, ומלינהו מיא קרירי, ואנחינהו מעת לעת. אי הדרן בריין בידי שמים היא וכשרה, ואי לא טרפה. בסיתוא אייתי משיכלי שיחומי, ומלינהו מיא פשורי, ואנחינהו מעת לעת. אי הדרא בריא כשרה, ואי לא טרפה.

    13הגלודה: תנו רבנן: הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלים, וכבר העיד אלעזר ספרא ויוחנן בן גודגדא על הגלודה שפסולה. אמר רבי שמעון בן אלעזר: חזר בו רבי מאיר.

    14מכלל דלרבי שמעון בן אלעזר פליג רבי מאיר בגלודה? והתניא: אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו ר"מ וחכמים על הגלודה שפסולה, וכבר העיד רבי אושעיא בנו של רבי יהודה הבשם לפני רבי עקיבא משום רבי טרפון על הגלודה שפסולה, ואם נשתייר בו כסלע כשרה. אמר רב נחמן בר יצחק: מאי ״לא נחלקו״? לא עמד רבי מאיר במחלוקתו.

    15אמר מר: אם נשתייר בו כסלע כשרה. היכא? אמר רב יהודה אמר שמואל: על פני השדרה כולה.

    16איבעיא להו: דאריך וקטין, דכי מצרף לה הוי כסלע, או דלמא ברוחב סלע על פני השדרה כולה? תא שמע, דפריש רבי נהוראי משמיה דשמואל: ברוחב כסלע על פני כל השדרה כולה.

    17רבה בר בר חנה אמר: ראשי פרקים. רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר ברבי ינאי אמר: מקום טיבורו.

    18בעי רבי ינאי בר' ישמעאל: ניטל מקום השדרה וכולו קיים, ניטל מקום טיבורו וכולו קיים, ניטלו ראשי פרקים וכולו קיים, מאי? תיקו.

    19אמר רב: כל העור כולו מציל בגלודה, חוץ מעור בית הפרסות, ורבי יוחנן אמר: אפילו עור בית הפרסות נמי מציל.

    20בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: עור בית הפרסות מהו שיציל בגלודה? אמר ליה: מציל. אמר ליה, למדתנו רבינו: אלו שעורותיהן כבשרן עור בית הפרסות! אמר ליה: אל תקניטני, שבלשון יחיד אני שונה אותה.

    21דתניא: השוחט את העולה להקטיר כזית מעור של תחת האליה חוץ למקומו פסול, ואין בו כרת; חוץ לזמנו פגול, וחייבין עליו כרת.

    22אליעזר בן יהודה איש איבלים אמר משום רבי יעקב, וכן היה רבי שמעון בן יהודה (איש) עיכוס אומר משום רבי שמעון: אחד עור בית הפרסות, ואחד עור הראש של עגל הרך, ואחד עור של תחת האליה, וכל שמנו חכמים גבי טומאה אלו שעורותיהן כבשרן,׃

    Tosafot

    והרי מים זכים דכשרים הכא והכאפ"ה לא ידענא מאי קושיא וי"ל דהכי פירושא והרי מים זכים דאתו מחמת לקותא וכשרים בכוליא ולא גמרינן ממוגלא ואם כן אין לדמות הטרפות זו לזו:

    בלשון יחיד אני שונה אותהשבמשנה עצמה היה שונה דברי רבי שמעון אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך האמר בפ' החולץ (יבמות דף מב:) סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    יש כשר בריאה ופסול בכוליא נקב זו היא גרסתן של רבינו אלפסי ז"ל ושל הרמב"ם ז"ל, ומים זכים שהן כשרים כאן וכאן לא אמרן אלא דצילי, אבל עכירי טריפה ודצילי נמי לא אמרן אלא דלא אסרוח אבל אסרוח טריפה ופירש [הרי"ף] זצ"ל אבל עכירי טריפה כאן וכאן, כלומר בין בריאה בין בכוליא ודאסרוח נמי טריפה כאן וכאן, ולא כן דעת הר"ז ז"ל דהיאך אפשר לומר דמליא מוגלא כשירה בריאה ומים עכורים טריפה, ומוגלא משום עכורין היא באה, ומוגלא עצמה עכורה היא. ובמקצת הספרים יש ומים זכין שהם כשרין לא אמרן, ולא גרסי כאן וכאן, כלומר דאפילו בכוליא כשרין לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי אינן כשרין כאן וכאן, דבכוליא טריפה לא הוצרך לפרש, דפשיטא ליה דבריאה כשר, דלא גרעי מים עכורין ממוגלא, והאי דנקט כאן וכאן משום דלישנא דאיתמר בהאי כללא נקט (ו)[ד]כאיל ואמר יש כשר בזה ובזה מים זכין, ועלה קאמר דלא אמרן אלא דצילי ולא אסרוח, אבל בריאה בין כך ובין כך כשרה, דלא גרע ממליא מוגלא. ומיהו אפשר לומר דטפי גרע עכירי ואסרוח ממליא מוגלא [ד]הוא שכיח כל יומא דהדר ברי ומוגלא נמי צילא היא בעינה, אבל מים עכורין מראין במראיתן שבאין מחולי המפסיד ועתידה היא לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי. ומכל מקום כדברי הר"ז ז"ל נראה עיקר, דהא אמרינן לעיל (חולין מח, ב) חזנהו דהוה קיימי כנדי כנדי ולא אמר להו ולא מידי. ורב אמי ורב אסי נמי דעייל בשוקא דטבריא וחזנהו דהוה קיימי טינרי טינרי ולא אמר להו ולא מידי, לכאורה ודאי משמע דבהדי מוגליהו הוה קיימין, מדאמרינן דקיימי כנדי כנדי, ואפילו הכי לא אמר להו ולא מידי אלא בדיקה לא בעו, ואם כדברי רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם זצ"ל ודאי בדיקה בעו אם צילי אם עכירי ואי אסרוח ואי לא אסרוח כנ"ל.

    כוליא שהקטינה בדקהכלומר בבהמה דקה עד כפול, ובגסה כלומר בבהמה גסה עד כעינבה בינונית, מדאסיקנא לעיל (חולין נה ע"א) דכל ששערו חכמים להחמיר, משמע נמי הכא דעד ולא עד בכלל וכעינבה וכפול ממש טריפה, וכן כתב הרמב"ן ז"ל, ובשם הרב בעל הלכות גדולות [כ'] דכשרה, ובציר מהכי טריפה, ודוקא שהקטינה מחמת חולי דהקטינה לאחר ברייתה משמע, אבל קטנה בתולדתה כשרה.

    תא שמע דתניא חרותה בידי אדם טריפה ר' שמעון אומר אף בידי כל הבריות. אלמא שמעינהו לרבנן דלא מטרפי אלא בידי אדם בלבד, ואמר להו דאף בידי כל הבריות נמי טריפה, וקיימא לן כרבנן, דיחיד ורבים הלכה כרבים. ומכל מקום כל היכא דנמצאת שצמקה הריאה, חוששין לה שמא בידי אדם וצריכי בדיקה, כדאמר בסמוך בעובדא דרבה בר בר חנה, אלא מי' היכא דרדף אחריה ארי לפנינו או ששמעה שאגת אריה וקול שחל או רעמים וזועות ושחטוה ונמצאה שצמקה הריאה שלה, צ"ע כיון דאיכא קמן מידי למיתלי, אי תלינן משום דרוב בהמות בחזקת כשרות ובריאות הן עומדות, והשתא הוא שיראה וצמקה ריאתה מחמת חרדתה וכענין ה(ו)א שאמרו בבא זאב ונטל בני מעים אי נמי בנקיבת הריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא, דכיון דאיכא מידי לקמן למיתלי תלינן, ועובדא דרבה בר בר חנה משום דלית ליה קמיה מידי למיתליה ביה, אי דילמא גבי זאב וידא דטבחא דוקא הוא דתלינן משום דרב הונא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, אבל זו דודאי מחיים צמקה לה, אלא שאין אתנו יודע מחמת מה אם מחמת אדם או מחמת שאר הבריות הוה ליה ספקא דאורייתא ולחומרא, ואפשר דמדקתני מתניתין (נד, א) חרותא בידי שמים כשרה, משמע דכל היכא דאיכא למיתלי דבידי שמים הוא כשירה, דאי לא, מנא ידעינן דבידי שמים הוא, ואינה ראיה כל כך דדילמא הכי קתני חרותא כל היכא שנתברר דבידי שמים היה כשרה, והיכי דמי כגון שנבדקה וחזרה לבריאותה דעל ידי בדיקתה ודאי איגלי לן דבידי שמים הוות וצ"ע.

    ומשיכליפירש רש"י ז"ל כלי חרס שלא חפו אותו באבר, ובשם רבותינו ז"ל כלי נחשת, הא דקאמר פשורי ואנחינהו מעת לעת, נראה לי שצריך להיותן פושרין מעת לעת קאמר, וכאותה שאמרו במסכת נדה (כב, ב) גבי המפלת כמין שערות כמין יבחושין.

    רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' ינאי אומר על מקום טיבורונראה שכך היה כתוב בנוסחאתו של רבינו אלפסי ז"ל, ובמקצת ספרים שלנו (לא) גרסי משום ר' אלעזר ברבי ינאי.

    הא דבעי ר' ינאי בר' ישמעאל ניטל ראשי פרקים וכולו קיים (ש)עלתה בתיקו, וכיון שכן מסתברא דלחומרא נקטינן דספקא דאורייתא הוא, וכן פסק הרב בעל העיטור ז"ל, אבל הרמב"ם ז"ל כתב (פ"ט מהל' שחיטה ה"ז) הרי זו ספק ויראה לי שמתירים אותה, ולא הבנתי טעם ההיתר, דהא ספקא דאורייתא היא ולחומרא וצ"ע. ומיהו ודאי נראה לכולי עלמא שאם ניטל העור מעל מקצת השדרה וכל העור קיים או מעל מקצת ראשי הפרקים וכל העור קיים, שמתירין אותה, בודאי [דדוקא] היכא דנטל כל העור בעינן שנשתייר רוחב סלע על פני כל השדרה ממש או רחב סלע על כל פרק ופרק מראשי פרקים ממש, מפני שאין שם עור אחר שיציל זולתי זה, אבל ביש עור אחר מצטרף להציל כגון זו שכל שאר עור הגוף קיים, אין הדעת נותנת בשניטל מקום חוליא אחת או שתים שבשדרה שתטרף או בנטילת מקום אחד או שנים מראשי הפרקים כי אם בכולן או ברובן. והכי מסתברא מדבעי רבי ישמעאל ניטל מקום כל השדרה נטלו ראשי הפרקים, דאלמא בשניטל כל מקום השדרה או בנטילת כל ראשי הפרקים הוא שנסתפק ולא במקצתן ורובן ככולן. ולענין פסק הלכה, כמאן קיימא לן, כתב הרב אלפסי ז"ל בשם הרב בעל ההלכות ז"ל דקיימא לן כרב דאמר כל העור מציל בגלודה, דר' יוחנן הא הדר ביה לגבי רב, ורבינו אלפסי ז"ל דחה דבריו, שהרי לא מצינו שחזר בו רבי יוחנן כלל. ופסק הוא ז"ל כשמואל לחומרא, דבעינן מקום כל השדרה, ונתן טעם לדבריו דרב ורבי יוחנן לא בעו עור מיוחד, ושמואל ורבי ינאי ורבה בר בר חנה שלשתן בעו עור מיוחד או בשדרה או בראשי הפרקים או בטיבורו, והוו להו רב ור' יוחנן תרי לגבי תלתא, וקיימא לן דאין הלכה כיחיד במקום רבים, ואף על גב דשמואל ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן, ורבה בר בר חנה ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן דתלמידו הוה, ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי, הא איכא ר' ינאי דהוא רביה דר' יוחנן, ובכל מקום הלכה כמותו לגבי ר' יוחנן, וכל שכן לגבי רב, ומדבעינן מקום מיוחד נקיטי' (ד)שמואל דמצריך טפי (וכולה) [וכו'] כדאיתא בהלכות, וזה נכון לפי גירסתו של רבינו ז"ל דגריס משום רבי ינאי דהוא רביה דר' יוחנן, אבל לגרסת הספרים שלנו דגרסינן משום ר' אלעזר ברבי ינאי, ליכא ראיה למיפסק כותיה. ועל גרסא זו סמך הרב בעל העיטור ז"ל ופסק (ד)[כ]רב דאמר כל העור מציל בגלודה חוץ מהעור בית הפרסות, חדא דרב ושמואל אי נמי שמואל ורבי יוחנן הלכה כרב, ור' יוחנן וכל שכן רבה בר בר חנה במקום רב ורבי יוחנן, ועוד דהאי אינהו נמי רבים נינהו, דהא איכא ר' אסי דמשמע דקאי כותייהו מדבעיא מיניה מרבי יוחנן עור בית הפרסות מהו שיציל, אלמא בשאר העור משמע דסבירא ליה דמציל, והלכך הילכתא כותייהו, ומכל מקום כיון שיש חלוק בין הנוסחאות נקטינן לחומרא כדברי רבינו אלפסי ז"ל. ומי' יש מן התימה בדברי הרב אלפסי "ל, דכיון דלא איפסיקה בהדיא הילכתא כמאן אי כשמואל או כר' ינאי או כרבה בר בר חנה, הוה ליה לאפסוקי נמי כרבה בר בר חנה, וכן פסק הרמב"ם ז"ל דבעינן מקום כל השדרה ומקום ראשי הפרקים ומקום טיבורו, ופסק זה עולה יותר יפה, אלא שאני תמה בין בזה ובין בזה שלא היה לנו לפסוק אלא כר' ינאי, וטעמא משום דכיון דמדלת לרב ור' יוחנן ודחי להו מקמי ר' ינאי כל שכן דהוה לך למדחי שמואל ורבה בר בר חנה מקמיה, דהשתא רב ורבי יוחנן דהילכתא כותייהו לגבי שמואל ורבה בר בר חנה לית הלכתא כותייהו לגבי רבי ינאי שמואל ורבה לא כל שכן דליתנהו לגבי רבי ינאי, הילכך הדעת נותנת לפסוק כרבי ינאי, אלא שאין דעתינו מכרעת להקל במקומם, ויש להחמיר כדברי הרמב"ם ז"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 55b

    Chullin 55b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 562 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    למקום חריץ שהגידין מעורין שם והוא אמצעית הכוליא:

    טרופאי מורי הוראות על הטרפות:

    כרב עוירא בניקב הטחול:

    ולא אמרן דלית הלכתא כוותיה אלא דאינקב בקולשיה:

    בסומכיה בעוביו למעלה:

    ואי אשתייר בעובי דופנו ולא יצא המחט לחוץ ויש הגנה כנגדו כעובי דינר כשר:

    וכ"ש כו' דוקיא הוא דדייקנא ממילתייהו:

    מוגלא כשרה בריאה כדאמרן (לעיל חולין מח.) דקיימן צימחי טינרי:

    34 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 55b · Sefaria

    Tosafot

    והרי מים זכים דכשרים הכא והכא פ"ה לא ידענא מאי קושיא וי"ל דהכי פירושא והרי מים זכים דאתו מחמת לקותא וכשרים בכוליא ולא גמרינן ממוגלא ואם כן אין לדמות הטרפות זו לזו:

    בלשון יחיד אני שונה אותה שבמשנה עצמה היה שונה דברי רבי שמעון אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך האמר בפ' החולץ (יבמות דף מב:) סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם:

    Tosafot on Chullin 55b · Sefaria

    Rashba

    יש כשר בריאה ופסול בכוליא נקב זו היא גרסתן של רבינו אלפסי ז"ל ושל הרמב"ם ז"ל, ומים זכים שהן כשרים כאן וכאן לא אמרן אלא דצילי, אבל עכירי טריפה ודצילי נמי לא אמרן אלא דלא אסרוח אבל אסרוח טריפה ופירש [הרי"ף] זצ"ל אבל עכירי טריפה כאן וכאן, כלומר בין בריאה בין בכוליא ודאסרוח נמי טריפה כאן וכאן, ולא כן דעת הר"ז ז"ל דהיאך אפשר לומר דמליא מוגלא כשירה בריאה ומים עכורים טריפה, ומוגלא משום עכורין היא באה, ומוגלא עצמה עכורה היא. ובמקצת הספרים יש ומים זכין שהם כשרין לא אמרן, ולא גרסי כאן וכאן, כלומר דאפילו בכוליא כשרין לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי אינן כשרין כאן וכאן, דבכוליא טריפה לא הוצרך לפרש, דפשיטא ליה דבריאה כשר, דלא גרעי מים עכורין ממוגלא, והאי דנקט כאן וכאן משום דלישנא דאיתמר בהאי כללא נקט (ו)[ד]כאיל ואמר יש כשר בזה ובזה מים זכין, ועלה קאמר דלא אמרן אלא דצילי ולא אסרוח, אבל בריאה בין כך ובין כך כשרה, דלא גרע ממליא מוגלא. ומיהו אפשר לומר דטפי גרע עכירי ואסרוח ממליא מוגלא [ד]הוא שכיח כל יומא דהדר ברי ומוגלא נמי צילא היא בעינה, אבל מים עכורין מראין במראיתן שבאין מחולי המפסיד ועתידה היא לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי. ומכל מקום כדברי הר"ז ז"ל נראה עיקר, דהא אמרינן לעיל (חולין מח, ב) חזנהו דהוה קיימי כנדי כנדי ולא אמר להו ולא מידי. ורב אמי ורב אסי נמי דעייל בשוקא דטבריא וחזנהו דהוה קיימי טינרי טינרי ולא אמר להו ולא מידי, לכאורה ודאי משמע דבהדי מוגליהו הוה קיימין, מדאמרינן דקיימי כנדי כנדי, ואפילו הכי לא אמר להו ולא מידי אלא בדיקה לא בעו, ואם כדברי רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם זצ"ל ודאי בדיקה בעו אם צילי אם עכירי ואי אסרוח ואי לא אסרוח כנ"ל.

    כוליא שהקטינה בדקה כלומר בבהמה דקה עד כפול, ובגסה כלומר בבהמה גסה עד כעינבה בינונית, מדאסיקנא לעיל (חולין נה ע"א) דכל ששערו חכמים להחמיר, משמע נמי הכא דעד ולא עד בכלל וכעינבה וכפול ממש טריפה, וכן כתב הרמב"ן ז"ל, ובשם הרב בעל הלכות גדולות [כ'] דכשרה, ובציר מהכי טריפה, ודוקא שהקטינה מחמת חולי דהקטינה לאחר ברייתה משמע, אבל קטנה בתולדתה כשרה.

    תא שמע דתניא חרותה בידי אדם טריפה ר' שמעון אומר אף בידי כל הבריות. אלמא שמעינהו לרבנן דלא מטרפי אלא בידי אדם בלבד, ואמר להו דאף בידי כל הבריות נמי טריפה, וקיימא לן כרבנן, דיחיד ורבים הלכה כרבים. ומכל מקום כל היכא דנמצאת שצמקה הריאה, חוששין לה שמא בידי אדם וצריכי בדיקה, כדאמר בסמוך בעובדא דרבה בר בר חנה, אלא מי' היכא דרדף אחריה ארי לפנינו או ששמעה שאגת אריה וקול שחל או רעמים וזועות ושחטוה ונמצאה שצמקה הריאה שלה, צ"ע כיון דאיכא קמן מידי למיתלי, אי תלינן משום דרוב בהמות בחזקת כשרות ובריאות הן עומדות, והשתא הוא שיראה וצמקה ריאתה מחמת חרדתה וכענין ה(ו)א שאמרו בבא זאב ונטל בני מעים אי נמי בנקיבת הריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא, דכיון דאיכא מידי לקמן למיתלי תלינן, ועובדא דרבה בר בר חנה משום דלית ליה קמיה מידי למיתליה ביה, אי דילמא גבי זאב וידא דטבחא דוקא הוא דתלינן משום דרב הונא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, אבל זו דודאי מחיים צמקה לה, אלא שאין אתנו יודע מחמת מה אם מחמת אדם או מחמת שאר הבריות הוה ליה ספקא דאורייתא ולחומרא, ואפשר דמדקתני מתניתין (נד, א) חרותא בידי שמים כשרה, משמע דכל היכא דאיכא למיתלי דבידי שמים הוא כשירה, דאי לא, מנא ידעינן דבידי שמים הוא, ואינה ראיה כל כך דדילמא הכי קתני חרותא כל היכא שנתברר דבידי שמים היה כשרה, והיכי דמי כגון שנבדקה וחזרה לבריאותה דעל ידי בדיקתה ודאי איגלי לן דבידי שמים הוות וצ"ע.

    ומשיכלי פירש רש"י ז"ל כלי חרס שלא חפו אותו באבר, ובשם רבותינו ז"ל כלי נחשת, הא דקאמר פשורי ואנחינהו מעת לעת, נראה לי שצריך להיותן פושרין מעת לעת קאמר, וכאותה שאמרו במסכת נדה (כב, ב) גבי המפלת כמין שערות כמין יבחושין.

    רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' ינאי אומר על מקום טיבורו נראה שכך היה כתוב בנוסחאתו של רבינו אלפסי ז"ל, ובמקצת ספרים שלנו (לא) גרסי משום ר' אלעזר ברבי ינאי.

    הא דבעי ר' ינאי בר' ישמעאל ניטל ראשי פרקים וכולו קיים (ש)עלתה בתיקו, וכיון שכן מסתברא דלחומרא נקטינן דספקא דאורייתא הוא, וכן פסק הרב בעל העיטור ז"ל, אבל הרמב"ם ז"ל כתב (פ"ט מהל' שחיטה ה"ז) הרי זו ספק ויראה לי שמתירים אותה, ולא הבנתי טעם ההיתר, דהא ספקא דאורייתא היא ולחומרא וצ"ע. ומיהו ודאי נראה לכולי עלמא שאם ניטל העור מעל מקצת השדרה וכל העור קיים או מעל מקצת ראשי הפרקים וכל העור קיים, שמתירין אותה, בודאי [דדוקא] היכא דנטל כל העור בעינן שנשתייר רוחב סלע על פני כל השדרה ממש או רחב סלע על כל פרק ופרק מראשי פרקים ממש, מפני שאין שם עור אחר שיציל זולתי זה, אבל ביש עור אחר מצטרף להציל כגון זו שכל שאר עור הגוף קיים, אין הדעת נותנת בשניטל מקום חוליא אחת או שתים שבשדרה שתטרף או בנטילת מקום אחד או שנים מראשי הפרקים כי אם בכולן או ברובן. והכי מסתברא מדבעי רבי ישמעאל ניטל מקום כל השדרה נטלו ראשי הפרקים, דאלמא בשניטל כל מקום השדרה או בנטילת כל ראשי הפרקים הוא שנסתפק ולא במקצתן ורובן ככולן. ולענין פסק הלכה, כמאן קיימא לן, כתב הרב אלפסי ז"ל בשם הרב בעל ההלכות ז"ל דקיימא לן כרב דאמר כל העור מציל בגלודה, דר' יוחנן הא הדר ביה לגבי רב, ורבינו אלפסי ז"ל דחה דבריו, שהרי לא מצינו שחזר בו רבי יוחנן כלל. ופסק הוא ז"ל כשמואל לחומרא, דבעינן מקום כל השדרה, ונתן טעם לדבריו דרב ורבי יוחנן לא בעו עור מיוחד, ושמואל ורבי ינאי ורבה בר בר חנה שלשתן בעו עור מיוחד או בשדרה או בראשי הפרקים או בטיבורו, והוו להו רב ור' יוחנן תרי לגבי תלתא, וקיימא לן דאין הלכה כיחיד במקום רבים, ואף על גב דשמואל ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן, ורבה בר בר חנה ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן דתלמידו הוה, ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי, הא איכא ר' ינאי דהוא רביה דר' יוחנן, ובכל מקום הלכה כמותו לגבי ר' יוחנן, וכל שכן לגבי רב, ומדבעינן מקום מיוחד נקיטי' (ד)שמואל דמצריך טפי (וכולה) [וכו'] כדאיתא בהלכות, וזה נכון לפי גירסתו של רבינו ז"ל דגריס משום רבי ינאי דהוא רביה דר' יוחנן, אבל לגרסת הספרים שלנו דגרסינן משום ר' אלעזר ברבי ינאי, ליכא ראיה למיפסק כותיה. ועל גרסא זו סמך הרב בעל העיטור ז"ל ופסק (ד)[כ]רב דאמר כל העור מציל בגלודה חוץ מהעור בית הפרסות, חדא דרב ושמואל אי נמי שמואל ורבי יוחנן הלכה כרב, ור' יוחנן וכל שכן רבה בר בר חנה במקום רב ורבי יוחנן, ועוד דהאי אינהו נמי רבים נינהו, דהא איכא ר' אסי דמשמע דקאי כותייהו מדבעיא מיניה מרבי יוחנן עור בית הפרסות מהו שיציל, אלמא בשאר העור משמע דסבירא ליה דמציל, והלכך הילכתא כותייהו, ומכל מקום כיון שיש חלוק בין הנוסחאות נקטינן לחומרא כדברי רבינו אלפסי ז"ל. ומי' יש מן התימה בדברי הרב אלפסי "ל, דכיון דלא איפסיקה בהדיא הילכתא כמאן אי כשמואל או כר' ינאי או כרבה בר בר חנה, הוה ליה לאפסוקי נמי כרבה בר בר חנה, וכן פסק הרמב"ם ז"ל דבעינן מקום כל השדרה ומקום ראשי הפרקים ומקום טיבורו, ופסק זה עולה יותר יפה, אלא שאני תמה בין בזה ובין בזה שלא היה לנו לפסוק אלא כר' ינאי, וטעמא משום דכיון דמדלת לרב ור' יוחנן ודחי להו מקמי ר' ינאי כל שכן דהוה לך למדחי שמואל ורבה בר בר חנה מקמיה, דהשתא רב ורבי יוחנן דהילכתא כותייהו לגבי שמואל ורבה בר בר חנה לית הלכתא כותייהו לגבי רבי ינאי שמואל ורבה לא כל שכן דליתנהו לגבי רבי ינאי, הילכך הדעת נותנת לפסוק כרבי ינאי, אלא שאין דעתינו מכרעת להקל במקומם, ויש להחמיר כדברי הרמב"ם ז"ל.

    Rashba on Chullin 55b · Sefaria

    Meiri

    הקטינה הכוליא והדברים מוכיחין בה שמחמת חולי היה כגון שראו קרום שלה כווץ שהוא הוראה שכבר היה גדול ומתמלא מן הכוליא שהיא גדולה אם הקטינה עד כפול בדקה ועד ענבה בינונית בגסה טרפה הא אם היא כן מעקר תולדתה יראה שכשרה דדוקא הקטינה וכן כתבו גדולי המפרשים:

    מקצת הגאונים כללו בענין זה שכל אבר שהחסרון פוסל בו פיסולו בין שנברא כך בין ניטל אחר כן וכל שאם ניטל טרפה פיסולו דוקא בניטל אבל אם נבראת כן כשר וכל אבר שאם ניטל כשר כל שכן אם היה כך מעקר תולדתה ואף לגדולי המחברים כתבוה כן ויש חולקים בה כמו שיתבאר למטה:

    מכאן אתה למד שניטלו הכליות שאנו מכשירים אין לומר על ידי חולי שהלכו ונימוקו מעט מעט שאם כן כשהגיעה לכפול או לענבה נטרפו ואין חוזרין להכשרן אלא שניטלו מתחלת ברייתן:

    ויש מפרשים על ידי אדם ואין נראה להקל בכך ולדעתנו שכל מקום כל שאנו רואין אותה בלא כליות רואין את הכיס ואם הוא מלא חלבים כשרה ואם ראינוה ריקה עד שנראה שנתרוקנית אחר הבריאה טרפה:

    כוליא של עוף מגדולי המחברים פירשו בה שאין פוסלין אותה בשיעור וגדולי האחרונים מוסיפים על דבריהם שאין פוסלין אותה במוגלא ובלקות הואיל ואף בבהמה אין הטרפות אא"כ מגיע למקום חריץ והוא לובן שבכוליא וכוליא של עוף אין לובן בתוכו ולא יראה לי כן בלקות ואם נמצאו לבהמה שלשה כוליות כשרה לאיזה צד שתפרש יתר כנטול ולקרבן פסולה כמו שהתבאר בתורת כהנים והוא שאמרו שם ואת שתי הכליות ולא בעלת ככוליא אחת ולא בעלת שלש:

    כבר ביארנו במשנה שאם צמקה ריאה שלה בידי שמים כשרה בידי אדם טרפה צמקה בידי שאר בריות כגון מפחד חיות רעות ושאגתן ונהימתן הרי זה כבידי אדם וטרפה באה לידינו בהמה שצמקה ריאה שלה על הדרך שביארנו במשנה ולא נודע לנו אם בידי שמים אם בידי אדם יש בדבר זה בדיקה מושיבין את הריאה כלה במים ומניחין אותה בהם מעת לעת אם חזרה ללחותה הדבר ידוע שבידי שמים היה וכשרה ואם לא בידוע שבידי אדם או שאר בריות היה וטרפה:

    מים אלו צריך שיהו פושרין מעט וכיצד עושין אם היה בחורף מביאין כלי חרס שאין שועין באבר ובקוניא וממלאין אותם מים חמין מעט ומושיבין את הריאה בתוכה ובקיץ מביאין כלי חרס שועים באבר ובקוניא שהוא מקרר וממלאין מים קרים ומושיבין אותה בתוכן:

    כבר ביארנו במשנה שהגלודה והוא שניטל עור כל הבהמה טרפה נשאר שם מקצת העור כשרה אלא שדבר זה מבולבל ביד מפרשים יש אומרים שאם נשתייר מן העור כרוחב סלע על פני כל השדרה כשרה פחות מכאן טרפה וזהו דעת שמואל ואף גדולי הפוסקים כתבוה כן ואע"פ שרב ור' יוחנן נחלקו לומר שאין מצריכין במקצת עור זה שיהא במקום מיוחד אלא לרב כל מקום מציל חוץ מעור בית הפרסות ר"ל שמן הארכובה ולמטה שמתוך רכותו אין שם עור עליו ולר' יוחנן אף עור בית הפרסות מציל ולא נתמעט אלא עור שתחת האליה מ"מ הא איכא ר' ינאי ורבה בר בר חנה שמצריכים מקום מיוחד ר' ינאי במקום טבורו ורבה בר [בר] חנה בראשי פרקים ר"ל פרקי השדרה ולמעט שאין צרך לרוחב כל השדרה ונמצאו המצריכים למקום מיוחד רבים ושביניהם ר' ינאי שהיה רבו של ר' יוחנן ומתוך כך פוסקים כשמואל שהוא המחמיר שבכולם ואם ניטל ממנה רוחב סלע על פני כל השדרה ושאר כל העור קיים שאלוה בגמרא ונשארה בתיקו והרי זו ספק טרפה ויש אומרים שאין מכשירין אותה אא"כ נשתייר רוחב סלע על פני כל השדרה וכרוחב סלע על מקום טבורה וכרוחב סלע על כל פרק ופרק ממנה מפני שהם חוששין לכל אותם המצריכים למקום מיוחד ומפרשים בראשי פרקים כל פרק ופרק שבה ואין גורסים בסוגיא זו ר' ינאי אלא ר' אלעזר בר' ינאי ולשיטה זו אם ניטל רוחב סלע מאחד מאלו אע"פ שכל העור קיים הרי זו ספק טרפה וזו של כל פרק ופרק מיהא אינו נראה שלא נאמרו בגמרא ראשי פרקים אלא על פרקי השדרה ולמעט שאין אנו צריכים לרוחב כל פני השדרה ויש מקילים לומר שכל שנשתייר רוחב סלע על מקום טבורה כשרה מפני שלדעתם ר' ינאי אמרה שהיה רבו של ר' יוחנן ויש מי שמיקל עוד בנשתייר רוחב סלע באיזה מקום שבה חוץ מעור שתחת האליה ומעור שבין הפרסות ר"ל מן הארכובה ולמטה כדעת רב וכך קבלנוה מרבותינו נ"ע ואפי' ניטל שעל גבי השדרה ושעל הטבור אבל שני אלו נידונין כבשר ואין מצילין בה ובעוף מיהא ניטלה הנוצה כשרה אע"פ שלא נשאר ממנה כלום כמו שיתבאר:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 55b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 55, Amud Bet, about 562 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “למקום חריץ. והיכא מקום חריץ? לחיורא דתותי…”

      Named: רב עוירא, רבא.

    2. Segment 217 words

      Opens “(דרב עוירא נמי) לא אמרן, אלא בקולשיה,…”

      Named: רב עוירא.

    3. Segment 320 words

      Opens “אמרי במערבא: כל הפוסל בריאה כשר בכוליא,…”

      Named: רבא.

    4. Segment 439 words

      Opens “מתקיף לה ר' תנחומא: וכללא הוא? והרי…”

      Named: רב אשי.

    5. Segment 521 words

      Opens “ומים זכין כשרים, לא אמרן אלא דצילי,…”

    6. Segment 69 words

      Opens “הכוליא שהקטינה, בדקה עד כפול, בגסה עד…”

    7. Segment 715 words

      Opens “(ניטל לחי התחתון, א"ר זירא: לא שנו…”

    8. Segment 810 words

      Opens “ניטלה האם שלה, תנא: היא האם, היא…”

    9. Segment 927 words

      Opens “וחרותה בידי שמים כשרה. תנו רבנן: איזוהי…”

      Named: רבי שמעון.

    10. Segment 1013 words

      Opens “איבעיא להו: רבי שמעון בן אלעזר ארישא…”

      Named: רבי שמעון.

    11. Segment 1116 words

      Opens “תא שמע, דתניא: חרותה בידי אדם טרפה,…”

      Named: רבי שמעון.

    12. Segment 1256 words

      Opens “רבה בר בר חנה הוה קאזיל במדברא,…”

      Named: רבה.

    13. Segment 1328 words

      Opens “הגלודה: תנו רבנן: הגלודה רבי מאיר מכשיר…”

      Named: רבי מאיר, רבי שמעון.

    14. Segment 1458 words

      Opens “מכלל דלרבי שמעון בן אלעזר פליג רבי…”

      Named: רבי שמעון, רבי מאיר, רבי אושעיא, רבי יהודה, רבי עקיבא, רבי טרפון.

    15. Segment 1517 words

      Opens “אמר מר: אם נשתייר בו כסלע כשרה.…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    16. Segment 1631 words

      Opens “איבעיא להו: דאריך וקטין, דכי מצרף לה…”

      Named: רבי נהוראי, שמואל.

    17. Segment 1719 words

      Opens “רבה בר בר חנה אמר: ראשי פרקים.…”

      Named: רבי אלעזר, רבי אלעזר ברבי ינאי, רבה.

    18. Segment 1822 words

      Opens “בעי רבי ינאי בר' ישמעאל: ניטל מקום…”

      Named: רבי ינאי.

    19. Segment 1920 words

      Opens “אמר רב: כל העור כולו מציל בגלודה,…”

      Named: רבי יוחנן.

    20. Segment 2034 words

      Opens “בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: עור…”

      Named: רבי אסי, רבי יוחנן.

    21. Segment 2122 words

      Opens “דתניא: השוחט את העולה להקטיר כזית מעור…”

    22. Segment 2244 words

      Opens “אליעזר בן יהודה איש איבלים אמר משום…”

      Named: רבי יעקב, רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Chullin 55b · Segment 14 — “…יהודה הבשם לפני רבי עקיבא משום רבי טרפון על…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Chullin 55b · Segment 18 — “בעי רבי ינאי בר' ישמעאל: ניטל מקום השדרה וכולו…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 55b · Segment 15 — “…רב יהודה אמר שמואל: על פני השדרה כולה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 55b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026