Talmud Builders

    Chullin 126a

    Back to index

    English translation — Chullin 126a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And it is taught with regard to that halakha in the mishna that Rabbi Yosei deems it pure. To which halakha in the mishna is this referring? If we say that it is referring to the latter clause of the mishna, which discusses a chest placed in the entrance of the house, the first tanna also deems it pure in that case.

    2Rather, it is clear that the first tanna says that if a source of impurity is inside the compartment of a chest that is inside the house, the house is impure, either because it is typical for a source of impurity to exit its location, or because he holds that a hidden source of impurity breaks through and ascends. And Rabbi Yosei disagrees and says to him: With regard to that which you say that it is typical for a source of impurity to exit its location, it is not necessarily so. One can remove the impure item in halves or burn it in its place inside the compartment. And with regard to that which you say that a hidden source of impurity breaks through and ascends, a hidden source of impurity does not break through. Consequently, Rabbi Yosei must hold that a hidden source of impurity does not break through and ascend.

    3§Based on the previous statement of Rabbi Yosei, the Gemara established that Rabbi Yosei holds that a hidden source of impurity does not break through and ascend. And the Gemara raises a contradiction between that previous statement of Rabbi Yosei and another statement of Rabbi Yosei.

    4As we learned in a mishna ( Oholot 11:7): In the case of a dog that ate the flesh of a corpse, and the dog then died and is lying on the threshold in such a manner that its neck and mouth are facing toward the inside of the house, Rabbi Meir says: If there is an opening the size of one cubic handbreadth inside the neck of the dog, i.e., the neck itself constitutes this measure, the dog imports impurity into the house because the upper portion of the dog’s body overlies the impure item inside the dog and the impurity is transmitted through the neck and mouth of the dog into the house. But if there is not such a large cavity in the neck of the dog, then there is no halakha of a tent, and the dog does not import the impurity into the house.

    5Rabbi Yosei says: One looks to determine exactly where on the threshold the dog is located. If the impure item inside the dog is located anywhere from opposite, i.e., under, the lintel and toward the inside of the house, the house is impure. If the dog is located anywhere from opposite the lintel and toward the outside of the house, the house remains pure.

    6Rabbi Elazar says: One must determine the exact manner in which the dog is lying on the threshold. If its mouth is located inside the house, but its rear is located outside the house, the house remains pure. If its mouth is located outside the house but its rear is located inside the house, the house is impure. This is because the source of impurity exits the dog’s body through its edge, i.e., its rear.

    7Rabbi Yehuda ben Beteira says: In both this case and that case, i.e., whether the dog is lying such that its mouth is inside the house or outside the house, the house is impure. The reason is that the impure item can exit through either the mouth or the rear.

    8The Gemara analyzes the statement of Rabbi Yosei that if the dog is located anywhere from under the lintel and toward the inside of the house, the house is impure. What, is the statement of Rabbi Yosei not referring to a case where there is not an opening the size of one cubic handbreadth inside the dog’s neck, with regard to which Rabbi Meir says that the house remains pure? Accordingly, Rabbi Yosei is responding to Rabbi Meir and saying: Even if the neck of the dog is not the size of one cubic handbreadth, as long as the impure item inside the dog is located from under the lintel and toward the house, the house is impure because it overlies the impure item.

    9And therefore learn from it that Rabbi Yosei holds that a hidden source of impurity breaks through and ascends, contrary to Rabbi Yosei’s opinion as understood from his previous statement.

    10Rava said: Rabbi Yosei holds that a hidden source of impurity does not break through and ascend. As for that which Rabbi Yosei teaches: One looks whether the impure item inside the dog is located opposite the lintel and toward the inside of the house, Rabbi Yosei actually teaches: One looks at the empty space adjacent to the source of impurity. And Rabbi Yosei disagrees with Rabbi Meir with regard to two matters, and says to Rabbi Meir: As for that which you say that if there is the width of one cubic handbreadth in the neck of the dog, it imports the impurity into the house, that is not so. Rather, we follow the measure of the empty space, i.e., the neck of the dog imports impurity into the house only if it contains a cubic handbreadth of space in addition to the thickness of the flesh of the neck itself.

    11And with regard to that which you say that even if the dog is located on the outer portion of the threshold of the house, the entire house is impure, that is not so. Rather, if the impurity inside the dog is located anywhere from opposite the lintel and toward the inside of the house, the house is impure. If the impurity inside the dog is located anywhere from opposite the lintel and toward the outside of the house, the house remains pure.

    12Rav Aḥa, son of Rava, teaches that Rava’s explanation is explicit in the mishna itself, as follows: Rabbi Yosei says: One looks at the empty space adjacent to the source of impurity.

    13§Previously the Gemara established that Rabbi Yosei holds that with regard to the halakhot of impurity, overlying is referred to as touching, as the transmission of impurity via contact and via overlying are considered one category. But the mishna ( Oholot 3:1) cited earlier (125b) states that in the case of one who touches half an olive-bulk of flesh of a corpse, if a tent simultaneously overlies him and another half an olive-bulk of flesh he remains pure. Evidently, there is a tanna who disagrees with Rabbi Yosei and holds that these two methods of transmitting impurity are not the same category. The Gemara asks: Who is the tanna who disagrees with Rabbi Yosei? The Gemara answers: It is Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita : Rabbi Shimon says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ה"ג ותני עלה ורבי יוסי מטהר אהייא אי נימא אסיפא תנא קמא נמי טהורי מטהר אלא דקאמר ת"ק הבית טמא אי משום דדרך טומאה לצאת כו' ולא גרסינן אלא לאו ארישא - דהא ברישא בהדיא תנן בה ורבי יוסי מטהר:

    אי נימא אסיפאוכדקתני הא ת"ק נמי מטהר:

    אלאשמעיה לת"ק דקאמר הבית טמא כל היכא דמשכחת חדא מהנך תרי טעמי אי משום דרך טומאה לצאת כגון רישא דיש בה פותח טפח דאין כאן טומאה טמונה אלא משום דסופה לצאת ואי משום דטומאה טמונה בוקעת מדנקט רישא יש בה פותח טפח ותנא סיפא עלה העמידה בפתח ופתחה לחוץ הבית טהור ושמעינן מינה טעמא דיש בה פותח טפח דאין כאן אהל טומאה טמונה הא אין בה פותח טפח אפילו העמידה בפתח ופתחה לחוץ הבית טמא מפני שטומאה טמונה בוקעת והוי כאילו מוטלת בקרקע הבית והבית מאהיל עליה:

    הבית טמאהשתא קס"ד אדאין בצוארו טפח קאי דקאמר ר"מ הבית טהור וקא"ל רבי יוסי אם הטומאה מן המשקוף ולפנים אע"פ שאין בצוארו רוחב להיות הוא אהל הרי יש כאן אהל גדול שהבית מאהיל על הטומאה וסתם חלל הגרון אין בו טפח והוי לה טומאה טמונה:

    וקא"ל ר' יוסיברישא דקאמרת גבי יש בה פותח טפח הבית טמא מפני שדרך טומאה לצאת יכול הוא להוציאה לחצאין:

    ודקאמרתבסיפא הבית טהור וטעמא משום דנקט ברישא יש בה פותח טפח הא אין בה פותח טפח הבית טמא משום דטומאה טמונה בוקעת לאו מילתא היא דטומאה טמונה אינה בוקעת:

    הכלב שאכל בשר המת ומת הכלבדאילו חי אפילו נכנס לבית הבית טהור כדאמר בבהמה המקשה (לעיל חולין דף עא.) דטומאה הבלועה בבעלי חיים אינה מטמאה:

    ומוטל על האסקופהוצוארו לפנים:

    אם יש בצוארו פותח טפחרוחב טפח בצוארו:

    מביא את הטומאהמשום דדופנו העליון מאהיל על הטומאה וראשו השני ממשיך האהל לבית ויוצאה דרך פיו לבית ואע"ג דאין לה אהל שחללו טפח סבר ר"מ דממשיך הואיל ורחבו טפח:

    ואם לאו אין מביא את הטומאהדכל שאין בו רוחב טפח אינו אהל כדתנן (אהלות פ"ג מ"ז) טפח על טפח על רום טפח מרובע מביא את הטומאה:

    רבי יוסי אומר רואיםאת הטומאה קס"ד דה"ק בודקין בגופו את מקום הטומאה אם היה מן המשקוף ולפנים:

    הבית טמאהשתא קס"ד אדאין בצוארו טפח קאי דקאמר ר"מ הבית טהור וקא"ל רבי יוסי אם הטומאה מן המשקוף ולפנים אע"פ שאין בצוארו רוחב להיות הוא אהל הרי יש כאן אהל גדול שהבית מאהיל על הטומאה וסתם חלל הגרון אין בו טפח והויא לה טומאה טמונה:

    מן המשקוף ולחוץ הבית טהורשהרי אין כאן לא בית מאהיל ולא אהל טפח שיהא ממשיכה לתוך הבית:

    פיו לפניםונקב זנבו לחוץ הבית טהור אם טומאה מבחוץ ומשום המשכה לא מטמאינן ליה שהרי אין דרך מאכל לצאת דרך הפה אלא דרך השוליים נקב הריעי:

    פיו לחוץושוליו לפנים:

    הבית טמאשהרי דרך פתח קטן הזה על כרחך היה סופה לצאת:

    בין כך ובין כךפיו לפנים או פיו לחוץ בין טומאה מכנגד המשקוף ולפנים בין שהוא לחוץ בין שבצוארו טפח בין אין בצוארו טפח ואכולהו פליג פיו לפנים טמא ואע"פ שאין סופו לצאת דרך כאן קסבר אף בדרך כניסתה היא מוציאה טומאתה אי נמי פעמים שהיה מקיא וכן שוליו לפנים מפני שדרכה לצאת דרך זה:

    מאי לאו אאין בצוארו טפח קאי רבי יוסיואמר דאם טומאה מן המשקוף ולפנים טמא ואע"פ שאין כאן המשכה מטמא ליה משום שהבית מאהיל על טומאה טמונה:

    אמר רבאר' יוסי לאו אאין בצוארו טפח קאי ולחומרא דהתם אפי' טומאה בפנים הבית טהור דטומאה טמונה אינה בוקעת אלא איש בצוארו פותח טפח קאי ולקולא דקאמר ר"מ אהל הצואר ממשיך הטומאה לבית הואיל ורחבו טפח ואע"פ שאין חללו טפח וקאמר ליה רבי יוסי רואין את חלל הטומאה חלל הצואר אם יש בחללו טפח ממשיך ואם לאו אינו ממשיך. והאי רואין את הטומאה לאו רואין את מקום שכיבת הטומאה קאמר דאמקום שכיבתה לא חיישינן דלא שני לן אם בבית אם לחוץ לבית שאין טומאת הבית אלא משום המשכה אלא רואין את חללה קאמר ודקמסיים בסיפא אם מכנגד המשקוף ולפנים כו' מילתא אחריתי היא:

    ובתרתי פליגוה"ק ליה לר"מ דקאמרת לענין המשכה אם יש בצוארו כולו עם עובי דפנותיו רחב טפח ממשיך אנן חלל טפח בעינן:

    ודקאמרת על האסקופה כולה הבית טמאואע"פ שאין פיו מן השקוף ולפנים דקחשבת כל האסקופה כלפנים והאסקופה רחבה ושקוף מחותך בו שהדלת נוקף ושוקף בו כשסוגרין אותו ומההוא שקוף ולפנים הוי כלפנים:

    שקוףבטיי"ל בלע"ז כמו שאנו עושין למפתן ולמשקוף העליון מקום שהדלת נוקש עליהן. ולשון שקיפה היא הכאה שנוקש דבר על חבירו כדמתרגמינן חבורה (שמות כא) משקופי עלה נדף (ויקרא כו) טרפא דשקיף שדופות קדים (בראשית מא) שקיפן קידום חבוטות ברוח:

    מאן תנאדלעיל (חולין דף קכה:) דהנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל חצי זית דקתני טהור דלא מצטרפי אלמא מגע ואהל לאו חד שמא הוא ופליג אדר' יוסי דקרי לאהל נוגע:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 126 עמוד א

    1ותני עלה: רבי יוסי מטהר. אהייא? אילימא אסיפא ת"ק נמי טהורי קא מטהר!

    2אלא, דקאמר ת"ק טומאה בתוכה הבית טמא, אי משום דדרך טומאה לצאת, ואי משום דטומאה טמונה בוקעת. וקא"ל רבי יוסי: דקאמרת דרך טומאה לצאת יכול הוא, להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה ודקאמרת טומאה טמונה בוקעת טומאה טמונה אינה בוקעת׃

    3ורמי דר' יוסי אדר' יוסי׃

    4דתנן הכלב שאכל בשר מת ומת הכלב ומוטל על האסקופה ר"מ אומר: אם יש בצוארו פותח טפח מביא את הטומאה ואם לאו אינו מביא את הטומאה׃

    5ר' יוסי אומר רואין מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור׃

    6רבי אלעזר אומר פיו לפנים הבית טהור פיו לחוץ הבית טמא מפני שטומאה יוצאה דרך שוליו׃

    7רבי יהודה בן בתירא אומר בין כך ובין כך הבית טמא׃

    8מאי לאו אאין בצוארו פותח טפח קאי רבי יוסי׃

    9וש"מ טומאה טמונה בוקעת׃

    10אמר רבא רואין את חלל הטומאה קתני ורבי יוסי בתרתי פליג וקא"ל לר' מאיר דקאמרת כי יש בצוארו פותח טפח מביא את הטומאה אנן בתר חללה אזלינן׃

    11ודקא אמרת (הבית) כולו טמא מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור׃

    12רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא רבי יוסי אומר רואין את חלל הטומאה׃

    13ומאן תנא דפליג עליה רבי שמעון הוא דתניא ר"ש אומר׃

    Tosafot

    אם יש בצוארו פותח טפח כו'תימה אי צוארו של כלב חשיב דבר שאין מקבל טומאה כי יש בצוארו פותח טפח מאי הוי נהי דרבי מאיר אית ליה חוקקים להשלים מ"מ הא ממעט הבשר את האויר מטפח ואינה יכולה טומאה לבא ואי חשיב דבר המקבל טומאה היכי קאמר ר' יוסי רואים את חלל הטומאה הא אם אין בחללה טפח אינו מביא ואמאי והא אינו יכול לחוץ והרי הוא כפתוח לבית ומיהו אפשר דמ"מ לרבי יוסי הבית טהור דכיון שאין בחלל טפח אין כאן אהל שימשוך טומאה לבית ופוסקת הטומאה בחוץ אך קשה נהי דבשר אפשר שאינו חוצץ עצמות אמאי אין חוצצים וי"ל כיון דאית ליה לר"מ חוקקין ויש בהם אויר קצת דהעצמות אין סותמים כל הנקב אלא ממעטין ומסתמא אין מבטלין וסופו להוציאם משם לא חייצי כדפרישית פ' לא יחפור (ב"ב דף יט:):

    מאי לאו אאין בצוארו פותח טפחורואין היינו רואין את הטומאה אם היא כנגד השקוף או לא:

    אמר רבא ה"ק כו'לא הוה מצי למימר דאיש בצוארו פותח טפח קאי ולא בא לחלוק אלא דלא חשיב לשקוף אהל ורואין אצואר כלב קאי דלא שייך למימר לשון רואין אהא דהא מונח קמן אלא אטומאה שהיא בפנים או אחלל שייך לומר רואין:

    אנן בתר חלל אזלינןור"מ דלא בעי חלל טפח לטעמיה דאית ליה בפ"ק דשבת (דף ז:) דחוקקין להשלים גבי זרק ונח בחור כל שהוא ונהי דבפ"ק דערובין (דף יא:) גבי כיפה לא אמר חוקקין להשלים אלא כשיש ברגליה ארבע ה"מ גבי מזוזה דכתיב (דברים יא) ובשעריך ובעינן שער חשוב אבל בעלמא אפי' אין שם ד' חוקקין וצ"ע שם ונראה דהך שמעתא מיירי כשאין טפח מן השקוף ולחוץ וכשסוגרים הדלת הוא כאהל בפני עצמו ואין אהל פחות מטפח ור' אלעזר אמר פיו לפנים הבית טהור לחוץ הבית טמא מפני שטומאה יוצאה דרך שוליו ונראה דר' אלעזר לאו אכלב דרבי יוסי קאי דר' יוסי בכלב שיש בצוארו חלל פותח טפח איירי ורבי אלעזר שאין בחלל פותח טפח מדקאמר פיו לפנים הבית טהור אלמא בסתם כלבים איירי שאין בצוארם פותח טפח:

    מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי ר"ש היאפ"ה מאן תנא דאמר לעיל נוגע בחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל חצי זית טהור דלא מצטרף אלמא תרי שמי נינהו דאהל לאו היינו נגיעה וקשה דהתם אפי' רבי יוסי מודה בין לאביי בין לרבא דהא למעלה מטפח אהל בהמשכה הוא ונראה לפרש דאמאי דקאמר לעיל מאן האי תנא דחשיב לאהל נגיעה ר' יוסי מכלל דאיכא דפליג עליה וקאמר מאן הוי האי תנא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מאן תנא דפליג עליה דר"י ר"ש היאפרש"י ז"ל מאן תנא דאמר לעיל נוגע בהחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור דלא מנטרף, אלמא תרי שמא נינהו, ואהל לאו היינו נגיעה, אינו מחוור דאילו לרבא דאמר למעלה מטפח נמי אהל נגיעה הוא, והיכי דמי אהל גרידה בהמשכה מתניתין דהנוגע בכחצי זית שפיר אתיא כר"י דכשנוגע בכחצי זית והוא עצמו מאהיל עליו היינו אהל נגיעה, אבל כשדבר [אחר] (אהל) מאהיל עליו ועל חצי זית היינו אהל המשכה, ולאביי נמי כל מעלה מטפח הוי אהל גרידה, אפילו לר"י, ומתניתין איכא לאוקמ' בלמעלה מטפח, אלא משום דקאמרינן לעיל מאן תנא (דקאמרי) [דקרי] למאהיל נוגע משמע דאיכא תנא דפליג עלה, ולפיכך קא בעי השתא מאן ניהו תנא דפליג עליה, והכין אורחא דתלמודא, פירוש מדקתני שלש טמאות פורשות מן המת שתים בכל אחת והשלישית אין בהן, ואי כר"י בתר דרקב שהרי יש בו מגע כשמאהיל עליו ממש דהויה אהל נגיעה וכדרבא, אי נמי בלמטה מטפח כאביי.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 126a

    Chullin 126a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 203 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ה"ג ותני עלה ורבי יוסי מטהר אהייא אי נימא אסיפא תנא קמא נמי טהורי מטהר אלא דקאמר ת"ק הבית טמא אי משום דדרך טומאה לצאת כו' ולא גרסינן אלא לאו ארישא - דהא ברישא בהדיא תנן בה ורבי יוסי מטהר:

    אי נימא אסיפא וכדקתני הא ת"ק נמי מטהר:

    אלא שמעיה לת"ק דקאמר הבית טמא כל היכא דמשכחת חדא מהנך תרי טעמי אי משום דרך טומאה לצאת כגון רישא דיש בה פותח טפח דאין כאן טומאה טמונה אלא משום דסופה לצאת ואי משום דטומאה טמונה בוקעת מדנקט רישא יש בה פותח טפח ותנא סיפא עלה העמידה בפתח ופתחה לחוץ הבית טהור ושמעינן מינה טעמא דיש בה פותח טפח דאין כאן אהל טומאה טמונה הא אין בה פותח טפח אפילו העמידה בפתח ופתחה לחוץ הבית טמא מפני שטומאה טמונה בוקעת והוי כאילו מוטלת בקרקע הבית והבית מאהיל עליה:

    הבית טמא השתא קס"ד אדאין בצוארו טפח קאי דקאמר ר"מ הבית טהור וקא"ל רבי יוסי אם הטומאה מן המשקוף ולפנים אע"פ שאין בצוארו רוחב להיות הוא אהל הרי יש כאן אהל גדול שהבית מאהיל על הטומאה וסתם חלל הגרון אין בו טפח והוי לה טומאה טמונה:

    וקא"ל ר' יוסי ברישא דקאמרת גבי יש בה פותח טפח הבית טמא מפני שדרך טומאה לצאת יכול הוא להוציאה לחצאין:

    ודקאמרת בסיפא הבית טהור וטעמא משום דנקט ברישא יש בה פותח טפח הא אין בה פותח טפח הבית טמא משום דטומאה טמונה בוקעת לאו מילתא היא דטומאה טמונה אינה בוקעת:

    הכלב שאכל בשר המת ומת הכלב דאילו חי אפילו נכנס לבית הבית טהור כדאמר בבהמה המקשה (לעיל חולין דף עא.) דטומאה הבלועה בבעלי חיים אינה מטמאה:

    ומוטל על האסקופה וצוארו לפנים:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 126a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אם יש בצוארו פותח טפח כו' תימה אי צוארו של כלב חשיב דבר שאין מקבל טומאה כי יש בצוארו פותח טפח מאי הוי נהי דרבי מאיר אית ליה חוקקים להשלים מ"מ הא ממעט הבשר את האויר מטפח ואינה יכולה טומאה לבא ואי חשיב דבר המקבל טומאה היכי קאמר ר' יוסי רואים את חלל הטומאה הא אם אין בחללה טפח אינו מביא ואמאי והא אינו יכול לחוץ והרי הוא כפתוח לבית ומיהו אפשר דמ"מ לרבי יוסי הבית טהור דכיון שאין בחלל טפח אין כאן אהל שימשוך טומאה לבית ופוסקת הטומאה בחוץ אך קשה נהי דבשר אפשר שאינו חוצץ עצמות אמאי אין חוצצים וי"ל כיון דאית ליה לר"מ חוקקין ויש בהם אויר קצת דהעצמות אין סותמים כל הנקב אלא ממעטין ומסתמא אין מבטלין וסופו להוציאם משם לא חייצי כדפרישית פ' לא יחפור (ב"ב דף יט:):

    מאי לאו אאין בצוארו פותח טפח ורואין היינו רואין את הטומאה אם היא כנגד השקוף או לא:

    אמר רבא ה"ק כו' לא הוה מצי למימר דאיש בצוארו פותח טפח קאי ולא בא לחלוק אלא דלא חשיב לשקוף אהל ורואין אצואר כלב קאי דלא שייך למימר לשון רואין אהא דהא מונח קמן אלא אטומאה שהיא בפנים או אחלל שייך לומר רואין:

    אנן בתר חלל אזלינן ור"מ דלא בעי חלל טפח לטעמיה דאית ליה בפ"ק דשבת (דף ז:) דחוקקין להשלים גבי זרק ונח בחור כל שהוא ונהי דבפ"ק דערובין (דף יא:) גבי כיפה לא אמר חוקקין להשלים אלא כשיש ברגליה ארבע ה"מ גבי מזוזה דכתיב (דברים יא) ובשעריך ובעינן שער חשוב אבל בעלמא אפי' אין שם ד' חוקקין וצ"ע שם ונראה דהך שמעתא מיירי כשאין טפח מן השקוף ולחוץ וכשסוגרים הדלת הוא כאהל בפני עצמו ואין אהל פחות מטפח ור' אלעזר אמר פיו לפנים הבית טהור לחוץ הבית טמא מפני שטומאה יוצאה דרך שוליו ונראה דר' אלעזר לאו אכלב דרבי יוסי קאי דר' יוסי בכלב שיש בצוארו חלל פותח טפח איירי ורבי אלעזר שאין בחלל פותח טפח מדקאמר פיו לפנים הבית טהור אלמא בסתם כלבים איירי שאין בצוארם פותח טפח:

    מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי ר"ש היא פ"ה מאן תנא דאמר לעיל נוגע בחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל חצי זית טהור דלא מצטרף אלמא תרי שמי נינהו דאהל לאו היינו נגיעה וקשה דהתם אפי' רבי יוסי מודה בין לאביי בין לרבא דהא למעלה מטפח אהל בהמשכה הוא ונראה לפרש דאמאי דקאמר לעיל מאן האי תנא דחשיב לאהל נגיעה ר' יוסי מכלל דאיכא דפליג עליה וקאמר מאן הוי האי תנא:

    Tosafot on Chullin 126a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מאן תנא דפליג עליה דר"י ר"ש היא פרש"י ז"ל מאן תנא דאמר לעיל נוגע בהחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור דלא מנטרף, אלמא תרי שמא נינהו, ואהל לאו היינו נגיעה, אינו מחוור דאילו לרבא דאמר למעלה מטפח נמי אהל נגיעה הוא, והיכי דמי אהל גרידה בהמשכה מתניתין דהנוגע בכחצי זית שפיר אתיא כר"י דכשנוגע בכחצי זית והוא עצמו מאהיל עליו היינו אהל נגיעה, אבל כשדבר [אחר] (אהל) מאהיל עליו ועל חצי זית היינו אהל המשכה, ולאביי נמי כל מעלה מטפח הוי אהל גרידה, אפילו לר"י, ומתניתין איכא לאוקמ' בלמעלה מטפח, אלא משום דקאמרינן לעיל מאן תנא (דקאמרי) [דקרי] למאהיל נוגע משמע דאיכא תנא דפליג עלה, ולפיכך קא בעי השתא מאן ניהו תנא דפליג עליה, והכין אורחא דתלמודא, פירוש מדקתני שלש טמאות פורשות מן המת שתים בכל אחת והשלישית אין בהן, ואי כר"י בתר דרקב שהרי יש בו מגע כשמאהיל עליו ממש דהויה אהל נגיעה וכדרבא, אי נמי בלמטה מטפח כאביי.

    Rashba on Chullin 126a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו שטומאה בלועה בבעל חיים הרי בעל חיים מציל ומונעה שלא לצאת ואם מתו אין מצילין כיצד כלב שאכל כזית המת ולא נתעכל ונכנס לבית הבית טהור מת הכלב ובשר המת בתוך מעיו הבית וכל מה שבו טמא כמה תשהא הטומאה במעיהן שלא תידון כמעכלת ותהא מטמאה כשימותו בכלב שלשה ימים מעת לעת בשאר בעלי חיים יום אחד:

    כלב שאכל בשר המת ומת בתוך שלשה ימים והרי הוא מוטל על האסקופה והאיסקופה רחבה היא עד שיש ממנה חוץ מכנגד המשקוף העליון ולפנים הימנו וכל שצואר הכלב במקום מן האסקופה שהוא מכנגד המשקוף ולפנים רואין אם יש בחלל הצואר טפח וכל שהוא כן אהל הצואר ממשיך את הטומאה לפנים אע"פ שהטומאה מחוץ למשקוף והבית טמא ואם מכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור ויש מפרשים משנה זו בדרך אחרת ופוסקים בה בדרך אחרת:

    Meiri on Chullin 126a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ודקאמרת על האסקופה כולו טמא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אם יש בצוארו כו' ומיהו אפשר דמ"מ לר"י כו' ופוסקת הטומאה בחוץ כו' עכ"ל לר"מ ודאי מעיקרא לא הוו קשיא להו באין בצוארו טפח דהא א"נ חשיב הצואר דבר שאין מקבל טומאה הא ס"ל טומאה טמונה בוקעת וא"כ ע"כ איירי בשהטומאה מונחת מבחוץ אלא לרבי יוסי הוה ס"ד דאיירי אף בשהטומאה בפנים דטומאה טמונה אינה בוקעת ומש"ה קשיא להו אי חשיב דבר המקבל טומאה הא אינו יכול לחוץ והרי הוא כפתוח לבית ואהא תירצו דלרבי יוסי נמי לדברי המתרץ איירי דוקא בשהטומאה פוסקת בחוץ אך קשה לי דאכתי לדברי המקשה דהוי ס"ד דרואין על הטומאה קאי וא"כ כשהטומאה מכנגד משקוף ולפנים אי חשיב דבר המקבל טומאה הא אינו יכול לחוץ והרי הוא כפתוח לבית וא"כ מהיכא מוכח ליה דר"י ס"ל טומאה טמונה אינה בוקעת וצ"ע:

    בד"ה אמר רבא ה"ק כו' הבית טהור אלא בסתם כלבים איירי כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 126a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תד"ה אם יש בצוארו פותח טפח וכו' נהי דרבי מאיר אית ליה חוקקים להשלים מ"מ הא ממעט הבשר וכו'. ר"ל דגבי שבת אין קרוי רשות היחיד כ"א ברוחב ד' טפחים וכן לענין מזוזה לא חשיב פתח כ"א ברוחב ד' טפחים ואית ליה לרבי מאיר אם זרק בשבת לתוך חור שבכותל אם יש בה רוחב שיכולין לחקוק החור שיהיה בה ד' טפחים מקרי רה"י כאילו כבר נחקק וכן גבי מזוזות הפתח לענין מזוזה ועיין בפרק קמא דשבת והתוס' מביאה בעמוד זה בסמוך אנן בתר חלל אזלינן וכו' וכן הכא גבי צואר הכלב אית ליה לר"מ אע"ג שאין בצוארו חלל טפח כשיש בכל צואר עצמו דהיינו עם הבשר שסביב החלל טפח הוי כאילו חקוק החלל טפח מ"מ אפילו אהל דהוי כאילו נחקק לא עדיף מחלון שיש בו פותח טפח ומונח בו דבר הממעט חללו דאין מביא הטומאה לבית ה"נ בשר של הצואר מ"מ ממעט הוא החלל והאויר מטפח אפילו הוא כאילו כבר נחקק וא"כ איך יכול להביא הטומאה לבית וק"ל:

    בא"ד ואי חשיב דבר המקבל טומאה היכי קאמר רבי יוסי כו' דברי התוס' הללו צריכין עיון כי מה צריך להקשות מר"י מרבי מאיר גופיה הוי מצי לאקשויי דאם איתא שבשר הצואר הוא דבר המקבל טומאה א"כ הוא אינו חוצץ בפני דטומאה שכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ ואינו ממעט א"כ אפי' אין בצוארו פותח טפח יטמא דהא הוי כפתוח הטומאה לבית ועוד מה מקשו לדברי ר' יוסי לפי מאי דמסיק דרואין את חלל הטומאה קאמר הא לפי דעת המקשה דס"ד דרואין מקום הטומאה קאמר אם היא מהמשקוף ולפנים ואאין בצוארו טפח קאי ולפיכך רצה להוכיח מזה דר' יוסי ס"ל דטומאה בוקעת ועולה יקשה טפי דלפי זה מאי אנו צריכין לטעמא טומאה בוקעת הא היכא שמקום דטומאה מן המשקוף ולפנים הוא מטעם דהוי כאילו הטומאה פתוח דאין כאן דבר החוצץ בית שהצואר הוא דבר המקבל טומאה וגם יקשה מדאפליג ר' יוסי בזה אר"מ מכלל דר"מ מטהר בשאין בצוארו טפח אפילו היכי שמקום הטומאה הוא מן המשקוף ולפנים ואיך יעלה על הדעת שיטהר ר"מ בזה כיון שסבר השתא שהצואר הוא דבר המקבל טומאה ואינו חוצץ ואי לא מסתפינא אמינא שהתוס' שלפנינו חסרים ומוטעים ואין ה"נ שהקשו כל הקושיות שכתבתי והדר קאמרי ומיהו לפי המסקנא דמסיק דרואין את חלל הטומאה קאמר אתי שפיר בין לר"מ בין לר"י דכיון שאין בחלל טפח אין כאן אהל שימשך לבית וכו' ומיירי שמקום הטומאה הוא חוץ לבית וק"ל:

    ד"ה אנן בתר חלל אזלינן וכו' נראה דהך שמעתא איירי כשאין טפח וכו'. נ"ל דדבור בפני עצמו הוא ור"ל דאי איירי דמן המשקוף ולחוץ הוי טפח א"כ הוי אהל בפני עצמה ונטמא והדר הוא מביא דטומאה למן המשקוף ולפנים דהוי כשני אהלים הפתוחים זה לזה ואמאי קאמר ר"י מן המשקוף ולחוץ הבית טהור:

    [בא"ד] ר"א אמר פיו וכו' ונראה דר"א לאו אכלב דר' יוסי קאי וכו'. גם זה דבר בפני עצמו הוא:

    Maharam on Chullin 126a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 126, Amud Aleph, about 203 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “ותני עלה: רבי יוסי מטהר. אהייא? אילימא…”

      Named: רבי יוסי.

    2. Segment 239 words

      Opens “אלא, דקאמר ת"ק טומאה בתוכה הבית טמא,…”

      Named: רבי יוסי.

    3. Segment 35 words

      Opens “ורמי דר' יוסי אדר' יוסי…”

    4. Segment 426 words

      Opens “דתנן הכלב שאכל בשר מת ומת הכלב…”

    5. Segment 514 words

      Opens “ר' יוסי אומר רואין מכנגד השקוף ולפנים…”

    6. Segment 616 words

      Opens “רבי אלעזר אומר פיו לפנים הבית טהור…”

      Named: רבי אלעזר.

    7. Segment 711 words

      Opens “רבי יהודה בן בתירא אומר בין כך…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 89 words

      Opens “מאי לאו אאין בצוארו פותח טפח קאי…”

      Named: רבי יוסי.

    9. Segment 94 words

      Opens “וש"מ טומאה טמונה בוקעת…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “אמר רבא רואין את חלל הטומאה קתני…”

      Named: רבי יוסי, רבא.

    11. Segment 1115 words

      Opens “ודקא אמרת (הבית) כולו טמא מכנגד השקוף…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא…”

      Named: רב אחא, רבי יוסי, רבא.

    13. Segment 1310 words

      Opens “ומאן תנא דפליג עליה רבי שמעון הוא…”

      Named: רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 126a · Segment 12 — “רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא רבי יוסי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 126a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026