Talmud Builders

    Chullin 84a

    Back to index

    English translation — Chullin 84a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara challenges: But even if the mishna is dealing with birds consecrated for Temple maintenance, let one redeem them after they were slaughtered and then cover their blood. The Gemara responds: This is not feasible, because in order to redeem a consecrated animal we require setting and valuating, i.e., the animal must be stood before a priest in order to evaluate it and only then is it redeemed (see Leviticus 27:11–12). A slaughtered bird cannot be stood before the priest; consequently, it cannot be redeemed.

    2The Gemara asks: But if the mishna is dealing with birds consecrated for Temple maintenance, in accordance with whose opinion is the mishna? If one suggests the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: Everything, i.e., animals consecrated both for the altar and for Temple maintenance, was included in the requirement of setting and valuating, and therefore the slaughtered birds may not be redeemed, this cannot be so. Doesn’t he also say that slaughter that is not fit to render the meat permitted is nevertheless considered a halakhic act of slaughter that requires the covering of the blood? If so, one should be obligated to cover the blood of the bird even if it is not redeemed.

    3The Gemara continues: And if one suggests the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: Slaughter that is not fit to render the meat permitted is not considered a halakhic act of slaughter and therefore the bird would require redemption in order to cover its blood, this cannot be so. Doesn’t he also say that animals consecrated for Temple maintenance were not included in the requirement of setting and valuating? If so, let one redeem the slaughtered birds and cover their blood.

    4Rav Yosef said in reconciliation of this dilemma: The mishna’s ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he formulates the mishna in accordance with the opinions of different tanna’im : With regard to the status of an act of slaughter that is not fit to render the meat permitted he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, while with regard to the requirement of setting and valuating he holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Therefore, since one cannot redeem a bird that was consecrated for Temple maintenance once it has been slaughtered, there is no obligation to cover its blood, as the slaughter was not fit to render the meat permitted.

    5And if you wish, say instead that the entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that birds consecrated for Temple maintenance may be redeemed even after their slaughter. And although it would seem that their slaughter is fit to render the meat permitted and that one should therefore be obligated in the mitzva of covering the blood, it is different here, as the verse states: “And he shall pour out its blood and cover it” (Leviticus 17:13). By juxtaposing “pour out” to “cover,” the verse indicates that the obligation to cover the blood applies only to blood that is lacking only pouring and covering, without any intervening step. Excluded is this blood of birds consecrated for Temple maintenance, which is lacking pouring, redeeming, and covering.

    6The Gemara notes: And now that you have arrived at this explanation, you may even say that the mishna is referring to birds consecrated for the altar. As for the question asked earlier: Why not let one scrape the blood from the altar and then cover it? The verse states: “And he shall pour out its blood and cover it,” indicating that the obligation to cover the blood applies only to blood that is lacking only pouring and covering, without any intervening step. Excluded is this blood of bird offerings, which is lacking pouring, scraping, and covering.

    7The Gemara cites another source for the exclusion of consecrated animals from the requirement of covering their blood: Mar bar Rav Ashi said that the verse states with regard to the mitzva of covering the blood: “An undomesticated animal or bird” (Leviticus 17:13). The juxtaposition of these two species intimates an analogy between them: Just as the undomesticated animal referred to in the verse is not consecrated, as undomesticated animals are never fit for sacrifice, so too, the bird referred to in the verse is not consecrated.

    8The Gemara asks: If it is so that the halakhot of slaughtering a bird are derived from those of an undomesticated animal, then say: Just as the verse is referring to an undomesticated animal, whose species cannot be consecrated as an offering, so too, the verse is referring only to a bird whose species cannot be consecrated as an offering. Therefore, I will exclude even non-sacred doves and pigeons, whose species can be consecrated.

    9The Gemara rejects this possibility: No, the juxtaposition indicates that the halakha with regard to the slaughter of birds is entirely like that of an undomesticated animal. Therefore, just as in the case of an undomesticated animal, you did not differentiate between its various species and all non-sacred animals are included in the mitzva, so too, with regard to the bird mentioned in the verse, you should not differentiate between its various species.

    10§ Concerning the halakha that covering the blood does not apply to a domesticated animal, the Gemara says that Ya’akov the heretic said to Rava: We maintain that an undomesticated animal, e.g., a deer, is included in the category of a domesticated animal with regard to the characteristics necessary to determine whether the animal is kosher, i.e., it chews its cud and has split hooves (see Deuteronomy 14:4–6). If so, I will also say that a domesticated animal is included in the category of an undomesticated animal with regard to the mitzva of covering the blood.

    11Rava said to him: With regard to your claim, the verse states in reference to the blood of a domesticated animal: “You may slaughter of your cattle and of your sheep…but be strong not to eat the blood… you shall pour it out on the ground, like water” (Deuteronomy 12:21–24). Accordingly, just as water does not require covering, so too, this blood of a domesticated animal does not require covering.

    12The Gemara asks: If that is so, that the verse equates the blood of a domesticated animal with water, then let one immerse ritually impure items in it to purify them, just as he can immerse them in water. The Gemara responds: The verse states: “But a spring or a cistern, or a gathering of water shall be pure” (Leviticus 11:36). The exclusionary term: “But,” indicates that only concerning these bodies of water, yes, they render pure an impure item, while something else, e.g., blood, does not.

    13The Gemara challenges: But perhaps one can say that this matter, i.e., the exclusionary term in the verse, serves only to exclude other liquids that are not called water. But with regard to blood, which is called water, as the verse states: “You shall pour it out on the ground, like water,” one may indeed immerse ritually impure items in it.

    14The Gemara responds: Two exclusions are written in the verse discussing ritually purifying waters: A spring of water, and: A cistern of water. The term “water” is understood as being attached to each of the bodies mentioned in the verse. The additional exclusion serves to exclude blood.

    15The Gemara challenges: Say that both this phrase, a spring of water, and that phrase, a cistern of water, serve to exclude other liquids, and not blood, whereby one phrase is to exclude flowing liquids that are not water from having the status of a spring, which renders an item ritually pure even when it is flowing; and one phrase serves to exclude gathered liquids that are not water from having the status of a ritual bath, which renders an item pure only when the water in the ritual bath is gathered.

    16The Gemara responds: Three exclusions are written in the verse: A spring of water, to exclude flowing liquids; and: A cistern of water, to exclude gathered liquids; and: A gathering of water, to exclude blood.

    17§ The Sages taught in a baraita : The verse states with regard to covering the blood: “And any man of the children of Israel, or of the strangers that sojourn among them, who traps a trapping of an undomesticated animal or bird that may be eaten, he shall pour out its blood and cover it with earth” (Leviticus 17:13). I have derived only that one is obligated to cover the blood of an undomesticated animal or bird that one traps. From where is it derived that undomesticated animals or birds that are already considered trapped on their own, such as geese and chickens that do not roam freely, are also included in the mitzva of covering the blood?

    18The verse states “a trapping” to indicate that in any case, one is obligated to cover the blood of an undomesticated animal. If so, what is the meaning when the verse states: “Who traps,” if it is not to be understood literally? The baraita explains: The Torah taught that it is a desired mode of behavior that a person should consume meat only with this mode of preparation. That is, just as the meat that one traps is not readily available, so too, one should not become accustomed to consuming meat.

    19In a similar vein, the Sages taught in a baraita that the verse states: “When the Lord, your God, expands your boundary…according to every craving of your soul you may eat meat” (Deuteronomy 12:20). The Torah taught that it is a desired mode of behavior that a person should consume meat due only to appetite. That is, one should consume meat only when he feels a need to eat it.

    20The baraita continues: One might have thought that a person may purchase meat from the marketplace and consume it. Therefore, the next verse states: “And you may slaughter of your cattle and of your flock,” indicating that one should consume the meat of animals of his own flock, not those purchased in the marketplace. One might have thought that a person may slaughter all of his cattle, i.e., his only cow, and consume the meat, or slaughter all of his flock, i.e., his only sheep, and consume the meat. Therefore, the verse states: “Of your cattle,” indicating some, but not all of, your cattle; “of your flock,” but not all of your flock.

    21From here, Rabbi Elazar ben Azaria said: One who has one hundred dinars should purchase a litra of vegetables for his stewpot [ lefaso ]; one who has one thousand dinars should purchase a litra of fish for his stewpot; one who has five thousand dinars should purchase a litra of meat for his stewpot; and if one has ten thousand dinars, his servants should place a pot of meat on the stove for him every day. The Gemara asks: And with regard to these other individuals mentioned by Rabbi Elazar ben Azaria, when, i.e., how often, should they consume meat? The Gemara responds: Every Shabbat eve.

    22Rav says: We must be concerned for the statement of the elder, i.e., Rabbi Elazar ben Azaria, and be thrifty with our expenditure on food items. Rabbi Yoḥanan says: Abba, i.e., Rav, was from a family of particularly healthy individuals, and was able to subsist on the modest diet suggested by Rabbi Elazar ben Azaria. But with regard to people such as us, who are not as healthy, one who has even one peruta in his pocket should hasten with it to the storekeeper and purchase food. Two generations later, Rav Naḥman said: With regard to people such as us, who are physically weaker than those in previous generations, not only do we not delay the purchase of food items, we even borrow money to purchase food and eat.

    23The Gemara continues its discussion with regard to one’s livelihood: The verse states: “The lambs will be for your clothing, and goats the worth of a field. And there will be goats’ milk enough for your food, for the food of your household; and sustenance for your maidens” (Proverbs 27:26–27). “The lambs will be for your clothing” indicates that your clothing should be produced from the shearings of lambs, i.e., purchase lambs from whose wool you can produce clothing. “And goats the worth of a field” indicates that a person should always seek to sell a field and purchase goats in order to benefit from their milk, wool, and offspring, and a person should not sell goats and purchase a field instead. “And there will be goats’ milk enough” indicates that it is sufficient for a person that he be sustained from the milk of kids and lambs that are in his house.

    24“For your food, for the food of your household” indicates that your food comes before the food of your household, i.e., one must first ensure that he has food for himself before providing for others. With regard to the phrase: “And sustenance for your maidens,” Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said: The verse indicates that you must give sustenance to your youth, i.e., to your children. From here, the Torah taught that it is a desired mode of behavior that a person should not accustom his son to eat meat and drink wine; rather, he should teach his children to eat less expensive foods.

    25Rabbi Yoḥanan says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וליפרקינהוויהיו מותרים באכילה והדר ליכסייה לדם:

    בעינן העמדה והערכהאין פודין את הקדשים לאחר מיתה מפני שכתוב בהן (ויקרא כז) והעמיד את הבהמה לפני הכהן (והרים) [והעריך] אותה הכהן ולאחר מיתה אינה יכולה לעמוד:

    וכמאןמוקמת למתניתין דתרצת לה בהני תרי טעמי שחיטה שאינה ראויה לאו שחיטה היא ובעינן העמדה והערכה:

    אי כר"מ דאמרבפ"ב דתמורה (דף לב: ע"ש):

    הכל היו בכלל העמדה והערכהאחד קדשי מזבח שנפל בהם מום ואחד קדשי בדק הבית:

    האמרבמתני' (לקמן חולין דף פה.) השוחט ונמצאת טריפה חייב לכסות אלמא שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

    ר"שסבירא ליה התם קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו:

    רבי היאמתניתין רבי סתמה לפי דעתו ונסיב מילתיה כי הני תרי תנאי בחדא כמר שראה דבריו של זה בזו ושל זה בזו:

    והשתא דאתית להכידדרשינן כה"ג:

    אפילו תימא בקדשי מזבחודקאמרת ליגרריה וליכסייה אמר קרא כו':

    מה חיהסתמא אינה קדש שאינה ראויה להקריב:

    אוציא תורים ובני יונהמדין כסוי ואפילו הן של חולין:

    הואיל ויש במינן קדשאלא לא גרסי':

    לא חלקת בהדכולן חייבות בכסוי דהא אין בה קדושה:

    אף עופות לא תחלוק בהםלומר מין זה חייב ומין זה פטור ומיהו חולין בעינן כחיה:

    לסימניןשאין סימני חיה מפורשת אלא בבהמה כתיב (דברים יד) כל בהמה מפרסת פרסה וגו':

    אימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוידהא ילפינן בבהמה המקשה (לעיל חולין דף ע:) דאף בהמה בכלל חיה:

    אלא מעתה יטבילו בוכיון דמים אקרי:

    אך מעין ובורבפרשת שרצים כתיב דמשמע אך מעין ובור יטהר את מי שנטמא בשרצים:

    אבל דם דאקרי מים ה"נדמטבילין:

    זוחליןשאר משקין שנתנן במקום מדרון והזחילן למקוה דאילו גבי מים קי"ל בתמורה בפ"ק (דף יב:) השאיבה מטהרת ברבייה והמשכה אם רבו מי גשמים עד כ"א סאין ממשיך לתוכן שאובין בזחילה י"ט סאין:

    תלת מיעוטידמים אכולהו קאי:

    מעין מיםולא שאר משקין ואפילו זוחלים:

    בור מיםולא שאר משקין ואפילו מכונסין:

    מקוה מיםולא דם:

    אלא בהזמנה הזאתכאילו הוא צד שאינה מזומנת לו כלומר לא יאכל בשר תדיר שלא יעני:

    מבקרךאם יש לו בעדרו יקח ואם לאו לא יקנה בשוק:

    כל בקרואם אין לו אלא שור אחד יזבחנו:

    לפסולקדרתו. לשון אילפס:

    משקל ליטרא ירקאבל בשר לא יאכל: דגים היו בזול במקומם יותר מן הבשר:

    ישפותכשנותנין קדרה על הכירה קרי שפיתה:

    ואינך אימתאלו האחרים שאמרו ליטרא דגים וליטרא בשר אימת יאכלוה אם לא בכל יום:

    לחושולהסתפק במזונות קלים:

    אבא ממשפחת בריאיםרבי יוחנן קרי לרב אבא:

    כגון אנושאין אנו בריאים:

    מי שאין לו אלא פרוטה יריצנה לחנוניולא יסגף עצמו בעינוי ויצטרך לבריות יותר:

    אמר רב נחמן כגון אנורב נחמן אחר דורו של ר' יוחנן היה ותמיד העולם היה משתנה והולך ולא היה בריא כאותן שבימי רבי יוחנן ולפיכך הוא אומר כגון אנו דאפילו אין לנו הפרוטה עלינו ללוות ולאכול:

    כבשים ללבושךמקרא הוא בספר משלי. קנה לך צאן ויהא לך הגיזין ללבוש:

    ויקח עתודיםצאן שיש לו מהם חלב לפרנסה וגיזין ללבוש:

    דיו לאדםהכי משמע די חלב עזים די לך בחלבם ולא תשחטם ותאכלם:

    תן חיים לנערותיךלבני ביתך למד דרכי חיים להסתפק במזונות קלים:

    חולין 84 עמוד א

    1וליפרקינהו וליכסינהו? בעינן העמדה והערכה.

    2וכמאן? אי כר"מ דאמר: הכל היו בכלל העמדה והערכה האמר: שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה!

    3אי כר' שמעון, דאמר: שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה האמר: לא היו בכלל העמדה והערכה?

    4אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי; בשחיטה שאינה ראויה סבר לה כר' שמעון, בהעמדה והערכה סבר לה כר"מ׃

    5ואיבעית אימא: כולה ר"ש היא, ושאני הכא דאמר קרא ״(ויקרא יז״, יג) ״ושפך וכסה״, מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי, יצא זה שמחוסר שפיכה פדייה וכסוי.

    6והשתא דאתית להכי, אפילו תימא קדשי מזבח, מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא זה, שמחוסר שפיכה, גרירה, וכסוי.

    7מר בר רב אשי אמר: אמר קרא ״(ויקרא יז״, יג) ״חיה או עוף״, מה חיה אינה קדש, אף עוף אינו קדש.

    8אי מה חיה שאין במינו קדש, אף עוף שאין במינו קדש, אוציא תורין ובני יונה, שיש במינן קדש!

    9לא, כחיה מה חיה לא חלקת בה, אף עוף לא תחלוק בו.

    10אמר ליה יעקב מינאה לרבא: קי"ל חיה בכלל בהמה לסימנין, אימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי.

    11אמר ליה: עליך אמר קרא ״(דברים יב״, טז) ״על הארץ תשפכנו כמים״, מה מים לא בעי כסוי, אף האי נמי לא בעי כסוי.

    12אלא מעתה, יטבילו בו? אמר קרא: ״(ויקרא יא״, לו) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הני אין מידי אחרינא לא׃

    13ואימא ה"מ למעוטי שאר משקין דלא איקרו מים אבל דם דאיקרי מים ה"נ׃

    14תרי מיעוטי כתיב״י מעין מים ובור מים״׃

    15אימא אידי ואידי למעוטי שאר משקין חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין׃

    16תלתא מיעוטי כתיב״י מעין מים ובור מים מקוה מים״׃

    Baraita

    17ת"ר (ויקרא יז, יג) אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד נצודין ועומדין מאליהן מנין כגון אווזין ותרנגולים׃

    18ת"ל ציד מ"מ א"כ מה ת"ל אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת׃

    Baraita

    19ת"ר (דברים יב, כ) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון׃

    20יכול יקח אדם מן השוק ויאכל ת"ל (דברים יב, כא) וזבחת מבקרך ומצאנך יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל ת"ל מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך׃

    21מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר מאה מנה ישפתו לו קדרה בכל יום ואינך אימת מערב שבת לערב שבת׃

    22אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן א"ר יוחנן: אבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו יריצנה לחנווני א"ר נחמן כגון אנו לווין ואוכלין׃

    23(משלי כז, כו) כבשים ללבושך מגז כבשים יהא מלבושך (משלי כז, כו) ומחיר שדה עתודים לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור אדם עתודים ויקח שדה (משלי כז, כז) ודי חלב עזים דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו׃

    24(משלי כז, כז) ללחמך ללחם ביתך לחמך קודם ללחם ביתך (משלי כז, כז) וחיים לנערותיך אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין׃

    25אמר רבי יוחנן׃

    Tosafot

    וליפרקינהו וליכסינהותימה מנלן שצריך לפדותו ולחייבו בכסוי ועוד דמתניתין ואין נוהג במוקדשין קתני ואי פריק להו אין זה מוקדשין וי"ל דהכי פריך כיון שסופו לפדותו משום הפסד קדשים לכשיפדה הוה למפרע שחיטה ראויה א"כ ליכסינהו ואפילו קודם פדייה ועוד דאית ליה לר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי ואפילו לא יפדם לבסוף הויא שחיטה ראויה משום שחיטת קדשים דהויא שחיטה ראויה לר"ש אפילו נשפך משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כדאמרינן במרובה (ב"ק דף עו:):

    בעינן העמדה והערכהוא"ת והא כל זמן שמפרכסין בני העמדה והערכה נינהו כדאמר לעיל בפרק ב' (חולין דף ל.) וכ"ת בעינן העמדה והערכה הא תנן שחט בה שנים או רוב שנים ומפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ודוחק לומר דהכא איירי בעוף דאין בו חיות כל כך דהכשרו בסימן אחד דאין סברא לחלק ומפרש ה"ר שמעיה דשחט בה שנים או רוב שנים היינו כדאמרינן בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכא.) דישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה כדפירש ר"ח לעיל בפ"ב (חולין דף ל.) והתם דוקא מפרכסת היא כחיה דע"י שחיטה אינה ניתרת באכילה והויא כחיה עד שתמות וכן הא דקאמר התם בפ"ב מדמי פסח מי אידחו וחשובה מפרכסת כחיה כשלא גמר שחיטה איירי דבשחיטה פורתא לא משתריא באכילה אבל הכא דבשחיטה זו משתרי באכילה לאו בני העמדה והערכה נינהו:

    יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסויולא דמי לדם הניתז (לקמן חולין דף פז:) דהתם אם לא היה ניתז לא היה צריך גרירה אבל כאן אי אפשר בלא גרירה:

    מה חיה שאינה קדשוא"ת והא אפילו קדשים טעונים כסוי דתנן בפרקין (לקמן חולין דף פה.) קדשים בחוץ רבי מאיר מחייב ויש לומר דאינה קדש בפנים קאמר:

    עשרה מנה יקח ליטרא דגים נ' מנין יקח ליטרא בשרבמקומם היו דגים בזול יותר מן הבשר כדפירש בקונטרס אבל במדרש אומר אורחים יום ראשון אווזין ותרנגולים יום ב' דגים יום שלישי בשר [רביעי] קטנית:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    וליפרקינהו וליכסינהוואם תאמר ואמאי פריק להו כדי לחייבן בכיסוי, וכי מאין זו לחזור ולפדות כדי לחייב בכיסוי את הפטור, ויש לומר דהכא שאני דמצוה לפדותן כדי שלא ילכו לאבוד, ומשום הכי פריך וליפרקינהו מעתה כיון שעומדין לכך ויכסה, ומשני בעינן העמדה והערכה, ואם תאמר והא כל זמן שהיא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה וישנה בכלל העמדה והערכה כדאמרינן לעיל (חולין כט, ב) בשילהי שמעתא דישנא לשחיטה מתחלה ועד סוף, ותירץ הרב רבינו אברהם אב"ד זצ"ל דהכא בשאינה מפרכסת, ומאחר דשאינה מפרכסת פטורה לא פסיקא ליה למיתני נוהג במוקדשין. והרמב"ן ז"ל הקשה עליו דאדרבה מדמפרכסת חייבת לא פסיקא ליה דאינו נוהג במוקדשין. ואמאי תני ואינו נוהג במוקדשין, ורבותינו בעלי התוס' זצ"ל אמרו דאין העמדה והערכה לנשחטה כהלכתא, והא דאמרינן (לקמן) [לעיל (חולין ל, א).] שחט בה שנים או רוב שנים הרי כחיה לכל דבריה ונפדית, כבר פירש רבינו חננאל ז"ל ואמר שזו אינה משנה, אלא שמדקדקים כן בעלי הגמרא ממשנתינו דלקמן (חולין קיז, ב) דתנן השוחט לנכרי מטמאה טומאת אוכלין ואינה מטמאה טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז ראשה, והתם דוקא ישראל בטמאה ונכרי בטהרה דאי כחיה משום דאין שחיטתה מטהרתה, אבל לישראל ששחיטתה מטהרתה שוב אין לה פדיון, וההיא דאתמר בפרק השוחט (חולין ל, א) בהמה טהורה [הרי] [הוא] דהוא [כ]שוחט את הפסח, הכי קאמר ודקאמרת כיון דשחיט ביה פורתא אידחי ליה מפסח, נהי דמפסח אידחי מדמי פסח מי אידחי עד שישחוט בו רוב שנים, דכל שמפרכסת ולא נגמרה בשחיטה הרי היא כחיה לכל דבריה, ומקל וחומר פריך, והיינו דאקשינן במסכת שבועות פ"ק (יא, ב) מתה או נשחטה תפדה הא בעיא העמדה והערכה, ומאי קושיא אנשחטה יעמיד (ויעריך) במפרכסת.

    יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסויכלומר שלעולם הוא מחוסר גרירה וכיסוי ולפיכך לא בעו כיסוי, אבל דם שעל הסכין אף על פי שחסר גרירה כיון דאי איכא דם שלא הוא לא בעי גרירה וכיסוי אף בשאין שם דם אלא הוא גורר ומכסה שאין גרירה מעכבת בו, ואפילו למאן דאית ליה נמי דאף על גב דאיכא דם שלא הוא צריך לגרור ולכסות דם שעל גבי הסכין, הא אפשר לכסויי דם זה בלא גרירא (כיון) [כגון] שאין דם על גבי הסכין, אבל במוקדשין אי אפשר בלאו הכי לעולם.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 84a

    Chullin 84a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 490 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וליפרקינהו ויהיו מותרים באכילה והדר ליכסייה לדם:

    בעינן העמדה והערכה אין פודין את הקדשים לאחר מיתה מפני שכתוב בהן (ויקרא כז) והעמיד את הבהמה לפני הכהן (והרים) [והעריך] אותה הכהן ולאחר מיתה אינה יכולה לעמוד:

    וכמאן מוקמת למתניתין דתרצת לה בהני תרי טעמי שחיטה שאינה ראויה לאו שחיטה היא ובעינן העמדה והערכה:

    אי כר"מ דאמר בפ"ב דתמורה (דף לב: ע"ש):

    הכל היו בכלל העמדה והערכה אחד קדשי מזבח שנפל בהם מום ואחד קדשי בדק הבית:

    האמר במתני' (לקמן חולין דף פה.) השוחט ונמצאת טריפה חייב לכסות אלמא שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

    ר"ש סבירא ליה התם קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו:

    רבי היא מתניתין רבי סתמה לפי דעתו ונסיב מילתיה כי הני תרי תנאי בחדא כמר שראה דבריו של זה בזו ושל זה בזו:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 84a · Sefaria

    Tosafot

    וליפרקינהו וליכסינהו תימה מנלן שצריך לפדותו ולחייבו בכסוי ועוד דמתניתין ואין נוהג במוקדשין קתני ואי פריק להו אין זה מוקדשין וי"ל דהכי פריך כיון שסופו לפדותו משום הפסד קדשים לכשיפדה הוה למפרע שחיטה ראויה א"כ ליכסינהו ואפילו קודם פדייה ועוד דאית ליה לר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי ואפילו לא יפדם לבסוף הויא שחיטה ראויה משום שחיטת קדשים דהויא שחיטה ראויה לר"ש אפילו נשפך משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כדאמרינן במרובה (ב"ק דף עו:):

    בעינן העמדה והערכה וא"ת והא כל זמן שמפרכסין בני העמדה והערכה נינהו כדאמר לעיל בפרק ב' (חולין דף ל.) וכ"ת בעינן העמדה והערכה הא תנן שחט בה שנים או רוב שנים ומפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ודוחק לומר דהכא איירי בעוף דאין בו חיות כל כך דהכשרו בסימן אחד דאין סברא לחלק ומפרש ה"ר שמעיה דשחט בה שנים או רוב שנים היינו כדאמרינן בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכא.) דישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה כדפירש ר"ח לעיל בפ"ב (חולין דף ל.) והתם דוקא מפרכסת היא כחיה דע"י שחיטה אינה ניתרת באכילה והויא כחיה עד שתמות וכן הא דקאמר התם בפ"ב מדמי פסח מי אידחו וחשובה מפרכסת כחיה כשלא גמר שחיטה איירי דבשחיטה פורתא לא משתריא באכילה אבל הכא דבשחיטה זו משתרי באכילה לאו בני העמדה והערכה נינהו:

    יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסוי ולא דמי לדם הניתז (לקמן חולין דף פז:) דהתם אם לא היה ניתז לא היה צריך גרירה אבל כאן אי אפשר בלא גרירה:

    מה חיה שאינה קדש וא"ת והא אפילו קדשים טעונים כסוי דתנן בפרקין (לקמן חולין דף פה.) קדשים בחוץ רבי מאיר מחייב ויש לומר דאינה קדש בפנים קאמר:

    עשרה מנה יקח ליטרא דגים נ' מנין יקח ליטרא בשר במקומם היו דגים בזול יותר מן הבשר כדפירש בקונטרס אבל במדרש אומר אורחים יום ראשון אווזין ותרנגולים יום ב' דגים יום שלישי בשר [רביעי] קטנית:

    Tosafot on Chullin 84a · Sefaria

    Rashba

    וליפרקינהו וליכסינהו ואם תאמר ואמאי פריק להו כדי לחייבן בכיסוי, וכי מאין זו לחזור ולפדות כדי לחייב בכיסוי את הפטור, ויש לומר דהכא שאני דמצוה לפדותן כדי שלא ילכו לאבוד, ומשום הכי פריך וליפרקינהו מעתה כיון שעומדין לכך ויכסה, ומשני בעינן העמדה והערכה, ואם תאמר והא כל זמן שהיא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה וישנה בכלל העמדה והערכה כדאמרינן לעיל (חולין כט, ב) בשילהי שמעתא דישנא לשחיטה מתחלה ועד סוף, ותירץ הרב רבינו אברהם אב"ד זצ"ל דהכא בשאינה מפרכסת, ומאחר דשאינה מפרכסת פטורה לא פסיקא ליה למיתני נוהג במוקדשין. והרמב"ן ז"ל הקשה עליו דאדרבה מדמפרכסת חייבת לא פסיקא ליה דאינו נוהג במוקדשין. ואמאי תני ואינו נוהג במוקדשין, ורבותינו בעלי התוס' זצ"ל אמרו דאין העמדה והערכה לנשחטה כהלכתא, והא דאמרינן (לקמן) [לעיל (חולין ל, א).] שחט בה שנים או רוב שנים הרי כחיה לכל דבריה ונפדית, כבר פירש רבינו חננאל ז"ל ואמר שזו אינה משנה, אלא שמדקדקים כן בעלי הגמרא ממשנתינו דלקמן (חולין קיז, ב) דתנן השוחט לנכרי מטמאה טומאת אוכלין ואינה מטמאה טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז ראשה, והתם דוקא ישראל בטמאה ונכרי בטהרה דאי כחיה משום דאין שחיטתה מטהרתה, אבל לישראל ששחיטתה מטהרתה שוב אין לה פדיון, וההיא דאתמר בפרק השוחט (חולין ל, א) בהמה טהורה [הרי] [הוא] דהוא [כ]שוחט את הפסח, הכי קאמר ודקאמרת כיון דשחיט ביה פורתא אידחי ליה מפסח, נהי דמפסח אידחי מדמי פסח מי אידחי עד שישחוט בו רוב שנים, דכל שמפרכסת ולא נגמרה בשחיטה הרי היא כחיה לכל דבריה, ומקל וחומר פריך, והיינו דאקשינן במסכת שבועות פ"ק (יא, ב) מתה או נשחטה תפדה הא בעיא העמדה והערכה, ומאי קושיא אנשחטה יעמיד (ויעריך) במפרכסת.

    יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסוי כלומר שלעולם הוא מחוסר גרירה וכיסוי ולפיכך לא בעו כיסוי, אבל דם שעל הסכין אף על פי שחסר גרירה כיון דאי איכא דם שלא הוא לא בעי גרירה וכיסוי אף בשאין שם דם אלא הוא גורר ומכסה שאין גרירה מעכבת בו, ואפילו למאן דאית ליה נמי דאף על גב דאיכא דם שלא הוא צריך לגרור ולכסות דם שעל גבי הסכין, הא אפשר לכסויי דם זה בלא גרירא (כיון) [כגון] שאין דם על גבי הסכין, אבל במוקדשין אי אפשר בלאו הכי לעולם.

    Rashba on Chullin 84a · Sefaria

    Ritva

    ליפרקינהו ונכסינהו פרש"י כפשוט' דליפרקינהו ממש מעיקרא והדר ליכסינהו ואינו נכון דא"כ הוה להן חולין והא קתני נוהג בחולין. ועוד כיון דהשתא הם מוקדשין ופטורין מלכסות מהיכי תיתי דניפרקינהו כדי שיהא מכסה לכך הנכון כמו שפיר' בתוספת דלישנא בעלמא נקט תלמודא דכיון דמצוה לפדותם ואלו פדאם היה חייב לכסות דלהוי מהשתא כאלו פרקינהו כבר דהא כל העומד לפדות כפדוי דמי ויהא חייב לכסות בעודם מוקדשים.

    בעינן העמדה והערכה קשי' לי' להראב"ד דמי קאמר דהא קיי"ל שחט בה שניים או רוב שניים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דברי' והוה בר העמדה והערכה וכדאיתא בפר' השוחט ותירץ דהכא בשאינו מפרכסת. ואין זה מספיק דכיון דמשכחת להו במפרכסת והוי בני כיסוי מאי פסקה למתני אבל לא במוקדשים. וי"ל דהכי אמרינן דכיון דחייב כיסוי אתי' מיד בגמר שחיטה ורחוק הוא דליעבד' לי' העמדה והערכה מיד בעודין מפרכסין שראויין לפדיון ולהכי קתני אבל לא במוקדשין וכן תירץ הרמב"ן ז"ל ולפי מה שכתבנו בפרק השוחט בשם רבותינו בעלי תוספות ז"ל בשיטת ר"ח ז"ל לא קשי' שכבר כתבנו שם דהא דאמרינן שחט בה שנים וכו' אינו אלא ישראל בטמאה או נכרי בטהרה דלאו בתורת שחיטה הוא אבל בישראל בטהר' דבתורת שחיטה הוא דכיון ששחט בה שנים או רב שנים חשיבי כמתה ואעפ"י שמפרכסת וזה עיקר.

    השתא דאתית להכי כלומר דאילו לדידי לא אתי קרא להכי אלא לאשמועינן מצות כיסוי אבל כיון דאית לך דנדרוש הכי אפילו תימא קדשי מזבח וכו' ונראה דאידך סבר דמחוסר פדיון דבעי הערכה על פי בקיאין והוה מעשה דחשיב טובא מיקרי מחוסר אבל גרירא בעלמא דמעשה קל הוא לא חשיב מחוסר,

    יצא זה שמחוסר שפיכה וגרירה וכיסוי וא"ת א"כ דם שעל הסכין למה? קים. חייב לכסותו דהא מחוסר גרירה הוא וי"ל דשאני התם כי כשיצא הדם ראוי היה לכיסוי בלא גרירא אם יפול על הארץ משא"כ בזה דבעינן ונמצה דמו על קיר המזבח:

    וא"ת והיכי חשבינן ליה מחוסר פדיון דהא קי"ל כל העומד לפדות כפדוי דמי. וי"ל דאפי' חשבי' לשאר דברים כפדוי מ"מ פדיון הוא צריך ומחוסר פדיון הוא.

    מה חיה אינה קדוש אף עוף אינו קדוש וא"ת והא תנן בפרקי' קדשים בחוץ רבי מאיר מחייב בכיסוי. ויש לומר דאנן אקדוש בפנים קאמרינן.

    חד למעוטי זוחלין פירש"י ז"ל שאר משקים שהזחילן והמשיכן והשלים בהן את המקוה דאע"ג דשאובין שהמשיכוהו ונתנוה למקוה כשר בהזחלה זו כשיש במקוה רוב שאינו שאובין. בשאר משקין אינו כך ואע"ג שהזוחלין פסולין: ויפה כיון ז"ל דאלו שאר משקין זוחלין היכי משכחת לה ולשון מושאל הוא זה עם אותה שאמרו המעין מטהר בזוחלין ושמא ירבה הנוטפים על הזוחלין:

    וחד למעוטי מכונסין והא ודאי כל דמימעטי מזוחלין לפרש"י ז"ל שהוא האמת כ"ש ממכונסין אלא דאי לא כתיב אלא חד מיעוט הוה מוקמי ליה במכונסין:

    3 more comments on this page.

    Ritva on Chullin 84a · Sefaria

    Meiri

    קדשי מזבח שנפל בהם מום הרי אלו נערכים ונפדין ומביא בדמיהם קרבן וצריכים העמדה לפני כהן והערכה על פי כהן כמו שביארנו בפרק שני:

    הקדיש חיה לבדק הבית הרי זו נפדית ונערכת וצריכה העמדה על הדרך שביארנו ואם הקדיש בהמה או עוף שהם ראויים למזבח נערכין ונפדין אף כשהן תמימים וצריכים העמדה ומ"מ המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית עובר בעשה שנאמר שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו ר"ל לבדק הבית ועל זה אמרו אותו אתה עושה לבדק הבית ואי אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית ומ"מ בדיעבד מה שהקדיש קדוש:

    נמצא שהכל ר"ל בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית כלן בכלל העמדה והערכה הן לפיכך אם מתו או נשחטו אין להם פדיון וקדשי בדק הבית שנשחטו אסורין בהנאה:

    שחיטה שאינה מכשרת לאכילה כגון שוחט את הטרפה והדומים לה אע"פ שבענין אותו ואת בנו דנוה בשחיטה כמו שהתבאר לענין כסוי אינה שחיטה כלל ופטור מלכסות ודבר זה יתבאר למטה במשנה:

    כל המשקין שטבל בהם אדם או שהטביל בהם את הכלים לא טהרו אלא אם כן במים אבל שאר משקין אין מטהרין לא דרך זחילה והמשכה ולא במכונסין אבל מים אם הן של נהר או של מעיין מטהרין בזוחלין ושל מקוה כגון מי גשמים במכונסין ודוקא בשלא היו אותם המים שאובים אבל אם היו שאובים פסולים הם לטבילה ואף שלשת לוגין מים שנפלו למקוה חסר פסלוהו במה דברים אמורים בשנפלו לתוך המקוה מתוך הכלי אבל אם נפלו מים אלו חוץ למקוה דרך זחילה והמשכה לא פסלוהו אא"כ היה שם מחצה על מחצה אבל אם היו המים הנקוים רוב הרי המקוה כשר ויש מתירין בשאובה שהמשיכוה אף בכלה ואין הדברים נראים ודבר זה מתבאר במסכת תמורה:

    אע"פ שראוי לאדם לסלסל עצמו בכל מדותיו בעניני האכילה ראוי לו לסלסל עצמו ביותר שלא יאכל דרך גרגרנות ולא יהא מחזר אחר המעדנים אלא יצמצם בזה כמה שאפשר לו לפי מה שמכיר בטבעו ולפי ממונו שהוא יכול לסבול אמרו חכמים ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך וגו' למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון ואף בשעה זו לא ככל מה שאפשר לו אלא מעט והוא שרמז בכתוב בשר לאכול ולחם לשבוע ואף זו לא בכל יום אא"כ הוא בעל נכסים מרובים מכאן אמרו יש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק ר"ל לחלקו ולשון לפסו כמו לפסת מלשון יהי פסת בר וכו' עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים חמשים יקח לפסו ליטרא בשר ואף על אלו אמרו דרך אזהרה דוקא מערב שבת לערב שבת הא אם הוא בעל נכסים מרובים או שצריך לו לפי מזגו וחולשת כחותיו יעשה כפי מה שצריך ולעולם יהא אדם מרגיל בניו ובני ביתו לצמצם עצמם במאכל ובמשתה ושלא יהיו גרגרנים ולא בלענים אמרו חכמים תן חיים לנערותיך למדה תורה דרך ארץ שלא ירגיל אדם בני ביתו בבשר ויין:

    Meiri on Chullin 84a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא קי"ל חיה בכלל כו' אימא נמי בהמה בכלל חיה? נכסוי כו' מהך גופא דבהמה בכלל חיה ליצירה כדאמרי' בפ' בהמה המקשה המ"ל דאימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי כו' אלא דהך דרשא אינה פשוטה דרבנן פליגי עליה דר"מ התם משא"כ הך דרשא דחיה בכלל בהמה לסימנין דרשא פשוטה לכ"ע ודו"ק:

    תוס' בד"ה מה חיה שאינה קודש כו' קדשים בחוץ ר"מ מחייב כו' עכ"ל ולר"ש נמי קדשים בחוץ לא אצטריך קרא דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ולא אצטריך האי הקישא דמה חיה שאינו קודש כו' אלא למעט עוף קודש שבפנים ואע"ג דחיה נמי שאינו קודש בפנים לא בעי כסוי דהוי חולין בעזרה דלא צריך כסוי לר"ש צ"ל דה"ק דמה חיה לא תמצא בו כסוי אלא באינו קודש ובחוץ אף עוף כן ולאפוקי עוף קודש אף שבפנים ודו"ק:

    בד"ה עשרה מנה כו' במדרש אומר אורחים יום ראשון אווזים כו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה בספרים מדוייקים והכי איתא במדרש ילקוט והביאו רש"י בחומש סוף פרשת פנחס שאם ילך אדם לאכסניא יום א' מאכילו עופות כו' עכ"ל ע"ש:

    Chidushei Halachot on Chullin 84a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה ליפרקינהו ולכסויי וכו' וי"ל דהכי פריך כיון שסופו לפדותו וכו' ר"ל כיון שמוכרח הוא בעל כרחו לפדותו עכ"פ יהא ראויה לאכילה מקרי אפי' קודם פדייה שחיטה ראויה דהא מוכרח הוא לפדותו על כל פנים:

    [בא"ד] ועוד דאית ליה לר"ש וכו' כמו שחיטת קדשים דהוי שחיטה ראויה וכו' כצ"ל:

    ד"ה מה חיה שאינו קדש וא"ת אפי' קדשים טעונים כסוי וכו' קושיא זו של התוס' לא שייכא הכא אמה דקאמר מה חיה שאינו קדש דהא פשיטא דמתני' דפרקי' דתנא קדשים בחוץ לא איירי בחיה דלא שייכא לקדשי מזבח אלא אמסקנא דשמעתי' מקשה דבשום קדשי מזבח לא בעי כסוי אפי' בעוף ובפרקין תנא קדשים בחוץ ר"מ מחייב וע"כ איירי בעוף שהקדישו לקדשי מזבח ושחטו בחוץ ותירץ דהא דמסיק הכא דאין כסוי נוהג בקדשי מזבח אפילו בעוף היינו כששוחטן בפנים אכל כששוחטן בחוץ חייב בכסוי לר"מ אלא שלשון התוספות דקאמר וי"ל דאינו קדש בפנים קאמר הוא מגומגם דמשמע דאחיה קאי ואי לא מסתפינא הייתי אומר למחוק תיבת דאינו קדש ולגרוס הכי וי"ל בפנים קאמר וק"ל:

    Maharam on Chullin 84a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מי שאינו מחוסר כעין זה לקמן דף קלה ע"א:

    Gilyon HaShas on Chullin 84a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    צְרִיכִין אָנוּ לָחוּשׁ לְדִבְרֵי זָקֵן נראה לי בס"ד קראו בשם זָקֵן מלבד כי זקן הוא כינוי לחכם שהוא נטרקון 'זה קנה חכמה' (קידושין לב:) הנה הוא נתכוון להרבות שבחו בשם זה להורות על הנס שנעשה לו מן השמים בענין הזקנה שהיה בן שמונה־עשרה כשמינו אותו לנשיא ונתחוורו שערות זקנו וכמו שאמר הוא על עצמו הריני כבן שבעים שנה (משנה ברכות א, ה).

    לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם שָׂדֶה, וְיִקַּח עַתּוּדִים (משלי כז, כו) נראה לי בס"ד רמז לפי דרכו שנדחים מצות שאפשר לעשותם על ידי אחרים מפני עסק התורה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן ט.) על פסוק וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ (משלי ח, יא) וידוע שָׂדֶה רמז למצות שהם תיקון המלכות 'חקל תפוחין קדישין' וְעַתּוּדִים רמז לדברי תורה שנקראים 'כבשי דרחמנא' שבהם כבוש ואצור כמה וכמה עניינים נסתרים וכמו שאמרו הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכֹלָּא בָהּ (משנה אבות ה, כב).

    "לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ", לַחְמְךָ קוֹדֵם לְלֶחֶם בֵּיתְךָ (משלי כז, כז) רמז כאן על לחם המוציא של סעודת שבת קודש דתחילה יבצע פרוסה שלו שהיא כנגד אות יו"ד דשם הוי־ה ואחר כך פרוסה של אשתו שהיא כנגד אות יו"ד דשם אדנ־י וגם רמז דרך ארץ על הסעודה של כל יום שהיא נקראת בשם לֶחֶם כמו שנאמר עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה, א) וּמַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי אֶל הַלָּחֶם (שמואל א' כ, כז) שיביאו תחלה את התבשיל לפני בעל הבית לאכול תחלה ואחר כך יאכלו אשתו ובניו כי כן היה הדרך ארץ לפי מנהג הקדמונים שלא היו אוכלים כולם ביחד על השלחן.

    Ben Yehoyada on Chullin 84a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 84, Amud Aleph, about 490 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “וליפרקינהו וליכסינהו? בעינן העמדה והערכה.…”

    2. Segment 215 words

      Opens “וכמאן? אי כר"מ דאמר: הכל היו בכלל…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אי כר' שמעון, דאמר: שחיטה שאינה ראויה…”

    4. Segment 421 words

      Opens “אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה…”

      Named: רב יוסף, רבי היא.

    5. Segment 526 words

      Opens “ואיבעית אימא: כולה ר"ש היא, ושאני הכא…”

    6. Segment 619 words

      Opens “והשתא דאתית להכי, אפילו תימא קדשי מזבח,…”

    7. Segment 721 words

      Opens “מר בר רב אשי אמר: אמר קרא…”

      Named: רב אשי.

    8. Segment 818 words

      Opens “אי מה חיה שאין במינו קדש, אף…”

    9. Segment 912 words

      Opens “לא, כחיה מה חיה לא חלקת בה,…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “אמר ליה יעקב מינאה לרבא: קי"ל חיה…”

      Named: רבא.

    11. Segment 1123 words

      Opens “אמר ליה: עליך אמר קרא (דברים יב,…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “אלא מעתה, יטבילו בו? אמר קרא: (ויקרא…”

    13. Segment 1313 words

      Opens “ואימא ה"מ למעוטי שאר משקין דלא איקרו…”

    14. Segment 147 words

      Opens “תרי מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “אימא אידי ואידי למעוטי שאר משקין חד…”

    16. Segment 169 words

      Opens “תלתא מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “ת"ר (ויקרא יז, יג) אשר יצוד אין…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “ת"ל ציד מ"מ א"כ מה ת"ל אשר…”

    19. Segment 1920 words

      Opens “ת"ר (דברים יב, כ) כי ירחיב ה'…”

    20. Segment 2030 words

      Opens “יכול יקח אדם מן השוק ויאכל ת"ל…”

    21. Segment 2139 words

      Opens “מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה מי…”

      Named: רבי אלעזר, רב שבת.

    22. Segment 2230 words

      Opens “אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן…”

      Named: רב צריכין, אבא.

    23. Segment 2341 words

      Opens “(משלי כז, כו) כבשים ללבושך מגז כבשים…”

    24. Segment 2436 words

      Opens “(משלי כז, כז) ללחמך ללחם ביתך לחמך…”

      Named: רב נחמן.

    25. Segment 253 words

      Opens “אמר רבי יוחנן…”

      Named: רבי יוחנן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 84a · Segment 22 — “אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן א"ר יוחנן:…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 84a · Segment 4 — “אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי;…

    • Rabbi Nahman · Third Generation Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yaakov, a prominent student of Shmuel and head of the academy in Nehardea, was a leading sage whose rulings…

      Source: Chullin 84a · Segment 22 — “אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן א"ר יוחנן:…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 84a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026