Talmud Builders

    Chullin 98a

    Chapter 7 - Gid HaNasheh

    גם: חולין דף צ״ח ע״א, פרק ז׳ גיד הנשה

    English translation - Chullin 98a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1an egg that contains a chick, as the chick imparts flavor to the food in which the egg is cooked. But with regard to an egg that does not contain a chick but is from a non-kosher bird, it does not impart flavor to the food with which it is cooked.

    2Rav Idi bar Avin raised an objection to this answer based on a baraita ( Tosefta , Terumot 9:5): With regard to kosher eggs that one boiled with non-kosher eggs, if they have a ratio that allows the non-kosher eggs to impart flavor to the kosher eggs, they are all forbidden. This indicates that eggs from non-kosher birds do have flavor. Abaye answered: Here, too it is referring to an egg from a kosher bird that contains a chick. And why does the baraita call this a non-kosher egg, indicating that it is an egg from a non-kosher species? Since it has a chick inside, which causes the egg to be forbidden, the baraita calls it non-kosher.

    3The Gemara objects: But from the fact that the latter clause teaches: With regard to eggs that one boiled and a chick was found in one of them, if they have a ratio that allows the chick to impart flavor to them, they are all forbidden, it may be inferred that in the first clause we are dealing with an egg that does not have a chick inside.

    4The Gemara explains that this is an incorrect inference, as the latter clause is explaining the first clause, so that the baraita should be read as follows: With regard to kosher eggs that one boiled with non-kosher eggs, if they have a ratio that allows the non-kosher eggs to impart flavor to the kosher eggs, they are all forbidden. How so? It can be referring to a case where one boiled them and a chick was found in one of them.

    5The Gemara adds: So too it is reasonable to explain the baraita in this manner, as if it would enter your mind to say that the first clause is referring to a case where there is no chick in the egg, the latter clause is redundant: Now that the tanna has taught that in a case where there is no chick inside, the non-kosher egg imparts flavor to the kosher eggs and renders them forbidden, is it necessary for the tanna to teach that an egg that has a chick inside imparts flavor to the kosher eggs?

    6The Gemara rejects this argument: If it is due to that reason, there is no conclusive argument, i.e., the proof of the argument is inconclusive. The reason is that one can say that the tanna taught the latter clause to reveal the meaning of the first clause. The latter clause was stated so that you would not mistakenly say that the first clause is referring only to a case where the egg has a chick inside, but if there is no chick inside the kosher eggs would be permitted. Therefore, the tanna teaches the latter clause and specifies that it is referring to an egg that has a chick inside. By inference the first clause is referring to a case of an egg that does not have a chick inside, and even so it renders all of the other eggs forbidden.

    7§ The Gemara continues discussing the nullification of forbidden foods. There was once a certain olive-bulk of forbidden fat that fell into a pot of kosher meat. Rav Asi thought to measure the volume of the kosher meat together with that which the pot had absorbed. The Rabbis said to Rav Ashi: Is that to say that the pot absorbed the permitted meat but did not absorb the forbidden fat?

    8The Gemara relates a similar incident: There was once a certain half-olive-bulk of forbidden fat that fell into a pot of kosher meat. Mar bar Rav Ashi thought to measure the amount of kosher meat needed to nullify the forbidden fat as thirty half-olive-bulks, rather than sixty. His father, Rav Ashi, said to him: Have I not told you: Do not treat measures lightly even with regard to rabbinic prohibitions? And furthermore, didn’t Rabbi Yoḥanan say: A half-measure is prohibited by Torah law? Consequently, the half-olive-bulk of forbidden fat is nullified only in sixty times its volume of permitted meat.

    9§ The Gemara continues its discussion of nullifying forbidden foods. Rav Shemen bar Abba says that Rav Idi bar Idi bar Gershom says that Levi bar Perata says that Rabbi Naḥum says that Rabbi Biryam says in the name of a certain elder, and his name was Rabbi Ya’akov, that the Sages in the house of the Nasi said: If a non-kosher egg is mixed with kosher eggs, if there are sixty eggs they are all forbidden, but if there are sixty-one eggs they are all permitted.

    10Rabbi Zeira said to Rav Shemen bar Abba: See, one can infer from your words that you fix a limit to permit the eggs if there is a total of sixty-one eggs, including the non-kosher egg. This is a revelation, because the two most eminent Sages of the generation did not clarify this matter. These two eminent Sages were Rabbi Ya’akov bar Idi and Rabbi Shmuel bar Naḥmani, and both of them said in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi: In a case where a non-kosher egg is mixed with kosher eggs, if there are sixty eggs they are all forbidden, but if there are sixty-one eggs they are all permitted.

    11And a dilemma was raised before these Sages: When Rabbi Yehoshua ben Levi said they are permitted if there are sixty-one eggs, does that mean there are sixty-one eggs altogether, with the non-kosher egg, or does it perhaps mean that there must be sixty-one kosher eggs aside from the non-kosher egg? And they did not resolve this dilemma. And yet, it appears as though the Master, Rav Shemen, has resolved the dilemma, because you implied that the mixture is kosher if there are a total of sixty-one eggs including the non-kosher egg.

    12The Gemara continues: It was stated that Rabbi Ḥelbo says that Rav Huna says: If a non-kosher egg becomes mixed with kosher eggs, if there are sixty kosher eggs in addition to that non-kosher egg, the entire mixture is forbidden. But if there are sixty-one kosher eggs in addition to that one non-kosher egg, the mixture is permitted.

    13§ There was a certain person who came before Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi with a half-olive-bulk of non-kosher food that had been mixed with a larger amount of kosher food. Rabban Gamliel said to him: A similar case came before my father, and even though he did not measure the kosher food as being sixty times the volume of the non-kosher food, he nevertheless permitted the mixture due to the fact that there was forty-seven times as much kosher food as non-kosher food. And similarly, I will permit the mixture because I measure that the kosher food is forty-five times the volume of the non-kosher food.

    14Similarly there was a certain person who came before Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi with a mixture of kosher and non-kosher food. Rabbi Shimon said to him: A similar case came before my father, and even though he did not measure the kosher food as being sixty times the volume of the non-kosher food, he nevertheless permitted the mixture due to the fact that there was forty-five times as much kosher food as non-kosher food. And similarly, I will permit the mixture because I measure that the kosher food is forty-three times the volume of the non-kosher food.

    15There was a certain man who came before Rabbi Ḥiyya with a mixture of kosher and non-kosher food. Rabbi Ḥiyya said to him: Is there even thirty times the volume of permitted food as forbidden food? Clearly, the mixture is forbidden.

    16The Gemara seeks to clarify: This indicates that the reason that he prohibited the mixture is that there was not thirty times as much kosher food as non-kosher food. But it may then be inferred that if there is thirty times as much kosher food as non-kosher food, one may assess, i.e., permit, the mixture. And this contradicts the halakha that non-kosher food is nullified only in a mixture containing sixty times as much kosher food as non-kosher food. Rabbi Ḥanina said: Rabbi Ḥiyya did not make this statement to set a halakhic principle, but merely as an exaggeration. There was not even thirty times the volume of kosher food, so it was obvious that the mixture was forbidden.

    17§ Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is sixty times their volume. Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said before Rabbi Ḥiyya bar Abba: My teacher, you say this citing Rabbi Yehoshua ben Levi, who said that bar Kappara said it. But this is what Rav Asi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is one hundred times their volume.

    18The Gemara adds: And both of them learned their principles of nullification only from the term: “Cooked foreleg,” as it is written with regard to the nazirite’s ram: “And the priest shall take the cooked foreleg of the ram” (Numbers 6:19). And it is taught in a baraita : The verse states: “Cooked,”

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אפרוח - שהבשר נותן טעם ולא שנא טמאה ול"ש טהורה דנבלה היא:

    אבל טמאה - בלא אפרוח לא:

    כיון דאית בה אפרוח קרי לה טמאה - ואפילו של עוף טהור:

    ביצים - טהורות ששלקן כו':

    מכלל דרישא - דנקט טמאה טמאה ממש קאמר ולאו אפרוח דאי בטהורה ואפרוח תרתי למה לי:

    כיצד ששלקן ונמצא אפרוח באחת מהם - וזו היא טומאתו וכולן מן הטהור:

    השתא דלית בה אפרוח - אשמועינן דיהבא טעמא ואסורה ואע"ג דמיא בעלמא הוא:

    יש בה אפרוח - אפילו טהורה:

    מיבעיא - כ"ש דיהבא טעמא דהא אפרוח נבלה היא:

    בדיקולא - קלחת:

    סבר רב אשי לשעוריה - היתרא ולאוסופי עלה מה שבלעה קדרה כדי לבטל את האיסור והאיסור היה משער כמו שהוא בא לפנינו מצומקת:

    רבנן - תלמידים:

    דאיסורא לא בלע - בתמיה. אף האיסור נצטמק וכשנפל היה בו יותר אלא הכל משערים כמות שאנו רואים:

    בתלתין פלגי דזיתי - משום דלא היה כשיעור היה מזלזל בבטולו ולא בעי ששים:

    לא תזלזל בשיעורי דרבנן - כלומר אפילו במידי דלא מיתסר מדאורייתא לא תזלזל בשיעוריה ועוד הא מדאורייתא אסור דחצי שיעור אסור מן התורה וחצי שיעור מנין ת"ל כל חלב בפרק בתרא דיומא (דף עד.):

    ראה שאתה מטיל בה גבול - ראה מה אתה עושה שלא תטעה ותכשיל הסמוכים עליך שאתה מטיל בה גבול להתירה בס' ואחת ואינך מפרש אי בהדי דידה אי לבר מינה והשומעים יעלה על דעתם בהדי דידה והרי שני גדולי הדור נשאלה מהם ולא פירשוה ומאן נינהו רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני:

    ואיבעיא להו גרסינן:

    פשיט מיפשט - שאינך מטיל שום ספק בדבר לומר ואיני יודע אם היא מן המנין של ס"א או לא:

    בס' ואחת והיא - דהוו להו ס"ב:

    ההוא דאתא כו' - פלגא דזיתא דאיסורא הוה וכן עובדא דר"ש בר רבי:

    אבא - הלא בא מעשה כזה לפניו ולא מצא אלא מ"ז והתיר שמע מינה לאו ס' בעי אף אני מתיר בזה שאיני מוצא בו אלא מ"ה. ולי נראה דהכי קאמר אבא לא שיער בארבעים ושבע אני אשער במ"ה בתמיה אבא בא לפניו מעשה והיה יכול לבטלו במ"ז ולא שיערו להתיר ואסר ואני אתירנו במ"ה וללשון זה אין צריך לפרש בחצי זית אלא אף בשיעור שלם:

    הא איכא שלשים משערינן - בתמיה וכולי האי מי מזלזלין:

    גוזמא - כלומר למה באת לישאל עליו והלא אפילו שלשים אין בו בהיתר כמות האיסור ולאו דוקא קאמר ליה אלא דבר שאינו יכול לעמוד כלומר כלום יש שם אפילו שלשים ואע"פ שאינו ניתר בכך:

    בס' - היכא דבדקניה ולא יהיב טעמא אי נמי ליכא למיקם אטעמא כגון מין ומינו אבל היכא דבדקניה ויהיב טעמא לעולם טעמא לא בטיל כדאמר בכמה דוכתין ולקמן (חולין דף צט.) נמי אמרינן יש בהן בנותן טעם בין שיש להעלות במאה ואחד ובין שאין כו' אסור וכי לא יהיב טעמא בעינן ששים לבטוליה כדלקמן דקתני אין בהן בנ"ט בין שיש להעלות כו' מותר דאמרינן אין בהן להעלות בק"א אלא במאי לאו בששים אלמא כי לא יהיב טעמא נמי בעינן ששים למר ומאה למר:

    ושניהם לא למדוה כו' - ואע"ג דאי אתי למילף מיניה מצית למילף אפילו היכא דיהיב טעמא דהא הכא איכא למימר דאי שלא במינו הוה יהיב טעמא אפילו הכי רבנן אחמור ואמור טעמא לא בטיל:

    זרוע של איל נזיר הוא המורם ממנו ומניפין אותו וניתן לכהן ואסור לזרים והאיל כולו נאכל לבעליו דהא שלמים הוא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 98 עמוד א

    1בביצת אפרוח, אבל טמאה לא.

    2איתיביה: ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות, אם יש בהן בנותן טעם כולן אסורות. הכא נמי בביצת אפרוח, ואמאי קרי לה ״טמאה״? כיון דאית בה אפרוח, קרי לה ״טמאה״.

    3והא מדקתני סיפא: ביצים ששלקן ונמצא אפרוח באחת מהן, אם יש בהן בנותן טעם כולן אסורות, מכלל דרישא דלית בה אפרוח עסקינן.

    4פירושי קא מפרש: ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות, אם יש בהן בנותן טעם כולן אסורות. כיצד? כגון ששלקן ונמצא אפרוח באחת מהן.

    5ה"נ מסתברא, דאי ס"ד רישא דלית בה אפרוח השתא דלית בה אפרוח אסורה, דאית בה אפרוח מיבעיא?

    6אי משום הא לא איריא, תנא סיפא לגלויי רישא, שלא תאמר: רישא דאית בה אפרוח, אבל לית בה אפרוח שריא, תנא סיפא דאית בה אפרוח, מכלל דרישא דלית בה אפרוח, ואפילו הכי אסירא.

    7ההוא כזיתא תרבא דנפל בדיקולא דבשרא, סבר רב אסי לשעוריה במאי דבלע דיקולא, אמרי ליה רבנן לרב אשי: אטו דהיתרא בלע, דאיסורא לא בלע?

    8ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא, סבר מר בר רב אשי לשעוריה בתלתין פלגי דזיתא. אמר ליה אבוה: לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן? ועוד, האמר ר' יוחנן: חצי שיעור אסור מן התורה.

    9אמר רב שמן בר אבא, אמר רב אידי בר אידי בר גרשם, אמר לוי בר פרטא, אמר רבי נחום, אמר רבי ביריים משום זקן אחד, ורבי יעקב שמיה, דבי נשיאה אמרו: ביצה בס' אסורה, בס' ואחת מותרת.

    10אמר רבי זירא לרב שמן בר אבא: ראה שאתה מטיל בה גבול היתר, שהרי שני גדולי הדור לא פירשו את הדבר. רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני, תרוייהו משמיה דרבי יהושע בן לוי אמרי: ביצה בס' אסורה, בס' ואחת מותרת.

    11ואיבעיא להו: בס' ואחת, בהדי דידה, או דילמא לבר מינה? ולא פשיט ומר פשיט לה מפשט.

    12אתמר, אמר רבי חלבו אמר רב הונא: ביצה בס' והיא אסורה, בס' ואחת והיא מותרת.

    13ההוא דאתא לקמיה דר"ג בר רבי, א"ל אבא לא שיער בארבעים ושבע, ואני אשער בארבעים וחמש.

    14ההוא דאתא לקמיה דר"ש בר רבי, א"ל אבא לא שיער במ"ה ואני אשער במ"ג׃

    15ההוא דאתא לקמיה דר' חייא, א"ל כלום יש שלשים?

    16טעמא דליכא שלשים, הא איכא שלשים משערין? אמר ר' חנינא: גוזמא.

    17אמר ר' חייא בר אבא, אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל איסורין שבתורה בס' אמר לפניו ר' שמואל בר רב יצחק: רבי, אתה אומר כן? הכי אמר רב אסי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל איסורין שבתורה במאה!

    18ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה״, דכתיב: ״(במדבר ו״, יט) ״ולקח הכהן את הזרוע בשלה וגו'״, ותניא: ״בשלה׃

    Tosafot

    בביצת אפרוח - וה"ה בשאר בנמצא בה דם דשדא תיכלא בכולה ונראה דטמאה שהיא קלופה אפשר דאסורה ובירושלמי גבי גיעולי ביצים משמע דיש חילוק בין קלופות לשאין קלופות ושמא לענין זה נמי יש חילוק והא דלא משני הכא הא בקלופה הא בשאינה קלופה משום דסתם ביצים מבשלים אותן בקליפתן:

    פירושי קא מפרש - הכא לא פריך א"ה אסורות אסורות למה לי וכן בכמה דוכתין ובכמה דוכתין פריך:

    דנפל בדיקולא דבשרא - בערוך חברו בהדי היא ניימא ודיקולא שפיל פירוש קלתא וכתוב בתשובת הגאונים דהכי קאמר דנפל ליורה גדולה שיש בה שיעור דיקולא וקשה כיון דלאו לדיקולא נפל מאי קאמר סבר רב אשי לשעוריה במאי דבלעה דיקולא ובקונטרס פירש דיקולא קלחת וקלחת הוא כלי שמבשלין בה בשר כדאמר בהמוכר את הספינה (ב"ב עד.) כל שלשים יום מהפך להם גיהנם כבשר בקלחת ואפשר דקרי ליה דיקולא משום הרתיחות שעולות בתוכו שנקראים דקולי כדאמר פרק כל שעה (פסחים דף לט:) אמר רב יוסף לא ליחלט איניש תרתי חיטי בהדי הדדי דילמא אזל חדא בצדי דחברתה ולא סליק ליה דיקולא דמיא מד' רוחתא:

    ואיבעיא להו בששים ואחד כו' - ומדלא פירש בהדיא בששים והיא מותרת ליכא למיפשט מידי דשמא רבי יהושע בן לוי עצמו הוא מסופק ומיהו קשה דלקמן קאמר רבי יהושע בן לוי כל איסורין שבתורה בששים משמע בששים של היתר כמו גיד בששים ואין גיד מן המנין ויש לומר דהתם משמיה דבר קפרא קאמר לה אבל הכא מדקאמר בששים אסור משמע שפיר דבששים של היתר נמי אסור להכי אית לן למימר דלדידיה הוה מספקא ליה:

    כל איסורין שבתורה בששים - פירש בקונטרס דאף כי לא יהיב טעמא בעי ששים ואין נראה ומה שהביא ראיה מלקמן אפרש לקמן בעזרת הש"י:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן - היא משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי רישא וכו' תנא סיפא דאית בה אפרוח מכלל דרישא דלית בה אפרוח ואפילו הכי אסורה. לאו למימרא דהכין הלכתא, אלא למאי דקאמר הכי נמי מסתברא הוא דמהדר ליה הכין, כלומר דמהא לא תסברא, אלא מיהו לענין הלכתא אסיקנא דמיא דביעי בעלמא. וכבר הארכתי בה בפרק אלו טריפות (חולין סד, ב) גבי געולי ביצים מותרין.

    ההוא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא - פירש רש"י ז"ל דיקולא קלחת כגון שנפל שם חלב ולא נודע שיעורו בשעת נפילה, ועכשיו כשבא לפנינו נמצא כזית (או) [ו]לא היה עכשיו בקלחת ששים זיתים לבטל האיסור, ורצה רב אשי לשער הכזית כמות שהוא עכשיו [ו]ההיתר (בשעת) [כשעת] נפילה ולצרף מה שבלעה הקדרה, ואמרו לו רבנן כשם שנצטמק ההיתר כך נצטמק האיסור והכל כשעה שבא לפנינו משערין אותו. ומיהו קשה קצת שאין הלשון מיושב היטב, דההיא כזיתא דנפל משמע דבשעת נפילה היה כזיתא ונודע שיעורו, ועוד דדיקולא אינו קלחת אלא סל, וע"ש שעושין אותו מחריות של דקל קורין אותו דיקולא, אלא שהוצרך רש"י ז"ל לפרש כך שאם נפל הכזיתא על בשר שנמלח לא היה מצטרפות האחרות שבסל לבטל הכזיתא, לפי שאין איסור הנופל ביבש יוצא מחתיכה לחתיכה, ואף על פי שחתיכות נוגעות זו בזו, ואפילו חם בצד חם, כמו שעתידין אנו לכתוב בע"ה בפרק כל הבשר (חולין קח, א), דכיון שאין האיסור יוצא מחתיכה לחתיכה לאסו' אם כן אם אין שם רוטב לצרף לא היו מצטרפין החתיכות לבטל הכזיתא, וזה הצריכו לרש"י ז"ל לפרש דיקולא קלחת שיש שם רוטב, ואם כן בשלא נודע באיזו חתיכה נפל והיו כולן באותו ספק ואפילו אלף כולן אסורות כדעת ר"י דאמר מין במינו לא בטיל, ורש"י ז"ל לטעמיה שפסק כר"י, ולפיכך הוצרך להעמידה בקלחת ובשיש שם רוטב וסלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו מבטלו. והראב"ד פי' באיסור משהו כי להתיר ולאסור הדיקולא הנזכר (בענין) [בעינן], וכגון שנפל שם כזית ידוע (ונפל לפי חשבון ההיתר) [וכנפלה היה לפי חשבון ס' בההיתר] ועכשיו לא היה ששים בהיתר לבטל את האיסור, [ו]היה כל הבשר והרוטב שבסל אסור לדברי הכל, אלא שהיה סבור רב אשי להכשיר הסל ולומר דכיון (שנעשה) [שבשעת] נפילה היה שם ס' לבטלו כל מה שבלע הדיקולא היתרא בלע, ולא היה נותן דעתו על השהיה ששהה האיסור לתוך ההיתר ונאסר הכל לאחר [ש]בלע הדיקולא מן האיסור, ואמרו ליה רבנן וכי הדיקולא בפעם אחת בלעם הכל ובעוד [כ]שהיה כל מה שבסל היתר, כלומר שהיה בו ס' בלעה דאיסורא [לא] בלע [כ]לומר גם לאחר שנתמעט ההיתר וחזר האיסור לאסור הכל בלעה, אם כן הדיקלא אסורה ועלתה השמועה לאסור כו שהקשו על רב אשי, אבל אם לא היה האסור בעין והיה הדבר ידוע שהיה בשעת נפילה ששים בהיתר לבטלו היה הכל מותר התבשיל והקדרה, ולא היינו חוששין שמא לא היה מתמעט לפי חשבון, אלא מעמידין הדבר על חזקתו והכל מותר.

    איתמר אמר ר' חלבו אמר רב הונא ביצה בס' והיא אסורה בששים ואחת והיא מותרת. רבינו אלפסי ז"ל פסק כי הא דרבי חלבו. והקשה עליו הראב"ד ז"ל מדפסק ההיא דרב נחמן דלעיל דאמר גיד בס' ואין גיד מן המנין, ובביצה פסק בס' והיא אסורה, ואין אנו יודעין מאיזה טעם פסק בזה בס' והיא, ובזו בששים ואחת והיא, ויש מתרצים שמפני חשיבותיה של ביצה החמירו בה להוסיף אחת כשיעורה, ואינו מחוור כלל כי לא באנו כאן לבטל את הביצה בעצמה אלא פליטתה, דכולה שמעתין בהכי קא מיירי ובביצת אפרוח, ואי נמי בטמאה קלופה וכדעת הירושלמי (תרומות פ"י, ה"ו) ופליטתה אינו דבר חשוב ואפילו מפרש בבטול הביצה בעצמה וכגון שנטרפו בקערה כיון שנטרפה בטל חשיבותיה כדאמרינן באגוזי פרך וברמובני באדן כנ"ל. והרמב"ם ז"ל כתב (פט"ו מהל' מּאכלות אסורות הי"ט) מפני שהוא בריה בפני עצמו עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה, כלומר שיש אפרוח שהוא בריה שלמה וכ"כ (ה"כ) אבל אם נתערבה ביצת עוף טמא או ביצת טריפה עם ביצים אחרים שיעורן בס', כלומר בשטרפן אלו עם אלו, גם זה אינו מחוור בעיני, ומן הטעם שכתבתי דפליטת הבריה בטלה היא בששים כשאר האיסורין, והרמב"ן ז"ל כתב די"ל דלפי שיש בבצים גדולים וקטנים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוות ממש, לפיכך הוסיפו אחת ולא הצריכו לשער (על) כל אחת ואחת ע"כ.

    כל איסורין שבתורה בס' - פירש רש"י ז"ל אפילו טעמיניה ולית ביה טעמיה בששים אבל נתן טעם אפילו באלף לא בטיל כדאמרינן בכמה דוכתי דטעמא לא בטיל, ולקמן (חולין צט, א) נמי אמרינן יש בה בנ"ט בין יש בהן להעלות באחד ומאה בין אין בהן להעלות באחד ומאה אסור, אלמא טעמא לא בטיל, וקתני סיפא אין בהן בנותן טעם בין יש בהן להעלות באחד ומאה בין אין בהן להעלות באחד ומאה מותרין ואוקימנא בששים, אלמא כי אין בהן בנותן טעם הוי בששים. ומדברי רש"י ז"ל נלמוד דכל היכא דאיכא למיקם אטעמא אף בס' אין מתירין עד דטעים ליה קפילא, והיינו כלכית באלפס דרבי יוחנן, והא דאמר רבא לעיל (חולין צז, א) אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בס', היינו במין ומינו, דליכא למיקם אטעמיה וכגון דליכא קפילא, וכתב עליו הרמב"ן ז"ל אם כן כלכית באלפס בס' שיעורה, ואם לא היה שם קפילא מותרת, וקפילא לא בא אלא להחמיר, אם כן היכי מוכח מינה רבה דסמכינן אקפילא. אלא נראה שהענין כך הוא, כל איסורין שמכירין אותן ולא נתערב בהיתר אלא צירן ורוטבן, והיה מן הדין שלא לשער אלא במאי דנפיק מינייהו, אלא דלא ידעינן כמה הוא, בכי הא אזלינן בטעמא, וטעים ליה קפילא, ואי לית ביה טעמא בידוע שנתבטל ציר ורוטבו במיעוט בתוך ההיתר, וסמכינן בהא אקפילא, ואף על גב דליכא ס' כשיעור גופו וממשו של איסור שנפל שם והיינו כלכית באלפס, אבל בשגוף האיסור נתערב ונמוח שם או שאינו ניכר וצריכין אנו לבטלו, אז אין סומכין אטעימת קפילא לפחות מס', ולעולם בס', ואף על גב דליכא טעמא, וכן נמי אין אנו צריכין לחזור אחר קפילא כלל אלא מתירין אותו מיד, והיינו דכיילינן בכוליה תלמודא כל איסורין שבתורה בס', כאן, ובעבודה זרה (סט, א) נמי אמרינן גבי עכברא בשיכרא, והילכתא בס', וכן לכל איסורים שבתורה, אלא מיהו אם נמצא וניכר בו טעם האיסור אסור דטעמא לא בטיל וזה נכון.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 98a

    Chullin 98a. The full printed text of this folio side - 18 numbered segments, about 410 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 98a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026