Talmud Builders

    Chullin 127a

    Back to index

    English translation — Chullin 127a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Therefore, the verse states: “That creep,” indicating that creeping animals impart impurity anywhere that they creep, including the sea, as these animals can float in the sea. Consequently, the phrase “upon the earth” is understood as indicating that a sea mouse does not impart impurity.

    2The baraita raises an alternative interpretation: Or perhaps the term “that creep [ hashoretz ]” should not be interpreted in this manner, as it could rather be interpreted to mean that any creeping animal that breeds [ hammashritz ] imparts impurity, but a creeping animal that does not breed does not impart impurity. I shall therefore exclude a mouse that is half - flesh half-earth, i.e., that generates spontaneously from the earth, as it does not breed and therefore does not impart impurity.

    3But ostensibly, the halakha of a mouse that is half-flesh half-earth is subject to logical inference: Since the verse deems a weasel impure and deems a mouse impure, then just as “weasel” is referring to any animal whose name is weasel, so too, “mouse” is referring to any animal whose name is mouse, even a mouse that is half-flesh half-earth.

    4Or perhaps go this way: One might think that just as a weasel breeds, so too, “mouse” is referring to a mouse that breeds, excluding one that generates from the earth, which does not impart impurity. Therefore, the verse states: “And these are they which are impure to you among the creeping animals that creep upon the earth.” The term “among the creeping animals” is interpreted as including a spontaneously generated mouse. Therefore, the term “that creep” is interpreted as indicating that creeping animals impart impurity on land and in the sea, and the phrase “upon the earth” teaches that a sea mouse is not included in the category of mouse and does not impart impurity.

    5One of the Sages said to Rava: Say the interpretation of the verse differently. The term “among the creeping animals” serves to include a mouse that is half-flesh half-earth among those that impart impurity. The term “that creep” teaches that any animal that creeps imparts impurity, and even a sea mouse. And if one should reject this interpretation due to the phrase “upon the earth,” which seems to indicate that a sea mouse does not impart impurity, that phrase teaches that a creeping animal imparts impurity only when it is on land, but if it descended to the sea it does not impart impurity.

    6Rava said to him: Your suggestion is not logical. According to your opinion, a sea mouse, which is in the sea, imparts impurity. And since you consider the sea a location of impurity, it is impossible to suggest that a mouse does not impart impurity when it is located in the sea. Since both land and sea are places of impurity, what difference does it make for me if the mouse is located here on land, and what difference does it make for me if it is located there in the sea?

    7The Gemara asks: How can the baraita interpret the phrase “upon the earth” as teaching that a sea mouse does not impart impurity? Isn’t this phrase: “Upon the earth,” necessary to exclude a case of uncertainty involving a floating source of impurity? If a person is uncertain whether he touched a source of impurity that is floating in the water, he remains pure even if the incident took place in a private domain, where a case of uncertain impurity is generally deemed impure. As Rav Yitzḥak bar Avdimi said: The phrase “upon the earth” is written to exclude a case of uncertainty involving a floating source of impurity.

    8The Gemara answers: The phrase “upon the earth” is written two times in the passage. One instance is written to exclude a case of uncertainty involving a source of impurity that is floating, and the other instance teaches that a sea mouse does not impart impurity.

    9§With regard to the topic of the eight creeping animals mentioned in the Torah, the Sages taught in a baraita : The verse: “The great lizard after its kinds” (Leviticus 11:29) includes in the category of creeping animals the arvad , a type of snake, and also the creeping animals called nefilim and salamander [ salamandera ].

    10Apropos the salamander, which was thought to generate from fire, the baraita continues: When Rabbi Akiva would reach this verse in Leviticus, he would say in exclamation: “How great are Your works, O Lord” (Psalms 104:24). You have creatures that grow in the sea and you have creatures that grow on land. If those in the sea would ascend to the land they would immediately die. If those that are on land would descend to the sea they would immediately die.

    11Similarly, you have creatures that grow in the fire and you have creatures that grow in the air. If those in the fire would ascend to the air they would immediately die. If those in the air would descend to the fire they would immediately die. Therefore, “how great are Your works, O Lord.”

    12§The Gemara continues to discuss creatures living in a particular environment. The Sages taught in a baraita ( Tosefta , Kilayim 5:10): For every animal that exists on land there is an equivalent animal in the sea, except for the weasel, which exists only on land. Rabbi Zeira said: What is the verse from which it is derived? It is written: “Listen all you inhabitants of the world [ ḥeled ]” (Psalms 49:2). Dry land is called ḥeled because it is the sole habitat for the weasel [ ḥulda ].

    13In continuation of the discussion of creatures living in a particular environment, Rav Huna the son of Rav Yehoshua said: The beavers of the region of Neresh are not from the settled area, because they live only in the water and not on dry land. Consequently, one who eats their meat is not liable to receive lashes for violating the prohibition: “And every creeping animal that creeps upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41).

    14§Apropos the region surrounding Neresh, Rav Pappa said: The people of the city of Neresh shall be placed under excommunication, as they are all wicked, including its fat, its hide, and its tail, i.e., all types of people, both old and young. The Gemara continues to discuss Neresh. The verse states: “Oh land, land, land hear the word of the Lord” (Jeremiah 22:29). Rav Pappa said: This verse is appropriate with regard to the inhabitants of Neresh, as Neresh does not want to listen to the word of the Lord.

    15Furthermore, Rav Giddel said that Rav said: If a resident of Neresh kisses you, count your teeth to make sure he did not steal one. And if a resident of the city of Nehar Pekod accompanies you on a journey, it is because of the beautiful jacket that he sees on you and wants to steal from you. If a resident of Pumbedita accompanies you on a journey, change your lodging place because there is a concern that he will rob you.

    16§The Gemara returns to discussing different types of creatures. Rav Huna bar Torta said: Once I went to the city of Va’ad and I saw that the locals were in the practice of placing a snake wrapped around a great lizard in order to breed the two. After a period of time, an arvad , a snake that bites and kills people, emerged from between them.

    17And when I came before Rabbi Shimon the Righteous, he explained why this crossbreeding created an arvad and said to me: The Holy One, Blessed be He, said: These residents of Va’ad caused the emergence of a creature that I did not create in My world by crossbreeding a snake and a great lizard; so too, I will bring upon them a punishment, the hazard of this uniquely dangerous creature that I did not create in My world, i.e., an arvad .

    18The Gemara objects: But didn’t the Master say: All different animals whose method of procreation and period of gestation are the same are able to reproduce and raise offspring together. But all animals whose method of procreation and period of gestation are not the same cannot reproduce and raise offspring together. And the gestation period for a great lizard and a snake are not equal.

    19Rav says: It was a miracle within a miracle that they were able to reproduce and a new creature was born. The Gemara asks: Why is this considered a miracle? It was a calamity because an arvad was born. The Gemara answers: What is meant by a miracle within a miracle? It was a miraculous calamity for the wicked people, to punish them for their actions.

    20MISHNA: The limb of an animal, with flesh, sinews, and bones, and the flesh of an animal, that were partially severed and remain hanging from the animal do not have the halakhic status of a limb severed from a living animal, which imparts impurity like an unslaughtered carcass, or of flesh severed from a living animal, which is ritually pure, respectively. If one had intent to eat the limb or the flesh, the limb or flesh becomes impure if it comes in contact with a source of impurity, and they impart impurity as food to other foods and liquids, although they remain in their place attached to the animal. But in order for them to become impure, they need to be rendered susceptible to impurity through contact with one of the seven liquids that facilitate susceptibility.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ת"ל השורץהוה ליה למימר וזה לכם הטמא בשרץ הארץ וכתיב בשרץ השורץ על הארץ אייתר ליה השורץ לדרוש כל מקום שהוא יכול לשרוץ לרחוש ולנוע והרי אף בים הוא שט שמינו עכבר הארץ הלכך ע"כ על הארץ למין הארץ הוא דאתא ולאו למעוטי ירד לים:

    או אינואומר השורץ לדרשה זו אלא למעוטי עכבר הנוצר מאדמה:

    שאין פרה ורבהכלומר שלא היה מפריה ורביה של עכבר לפי שנוצר מאליו הואיל שאינו משריץ טהור דהאי שורץ לשון פרו וישרצו הוא (שמות א) ולא לשון ריחוש וניענוע ולעולם ירד לים לא יטמא דהכי קאמר על הארץ ואפילו עכבר הים ירד לים לא יטמא ואפילו של יבשה והשורץ ופרה ורבה יטמא שאינו שורץ לא יטמא:

    ודין הואדלא נימעטיה מכלל טומאה ולא נדרוש הכי דהא טימא כל ששמו עכבר וניחא ליה למדרש השורץ לרבויי ירד לים ולא למעוטי האי. ולקמיה פריך הא מטהר עכבר הים ממיעוטא דעל הארץ ומאי חזית דמיעוטא לעכבר הים ורבוי לירד לים:

    בשרץקרא יתירא הוא דהא כתיב בתרוייהו אלה הטמאים לכם בכל השרץ:

    ואימא השורץלא דרשינן ליה הכי כל מקום שהוא רוחש ולרבות עכבר הארץ שירד לים אלא הכי דרשינן השורץ כל שהוא פרה ורבה לרבות עכבר הים ומיעוט דעל הארץ דמשמע על הארץ יטמא ולאו שרץ הים אתא לאורויי דאחד זה ואחד זה על הארץ יטמאו ירדו לים אין מטמאין:

    א"ל ומאחר דשויתיה לים מקום טומאהדמרבית מין הים לטומאה:

    מה ליבעודו בים מה לי יצא לחוץ אין נוח לדרוש המקראות במדה זו אלא לומר דבר המקובל:

    ופרכינן האי על הארץ מיבעי ליה להוציא ספק טומאה צפהשרץ מת צף על המים ספק נגע ספק לא נגע אף ברשות היחיד ספקו טהור ומהאי קרא נפקא לן בפרק בתרא דנזיר (דף סד.) כתיב השרץ כל מקום ששורץ ואפילו על המים וכתיב על הארץ הא כיצד כאן בטומאת ודאי כאן בטומאת ספק:

    ערודמן הצב ומן הנחש הוא בא כדלקמן:

    וכן הנפיליםשרץ מין צב:

    וסלמנדראשרץ הנוצר מן האור מעצי הדס על ידי כשפים והסך מדמו אין האור שולט בו וקים ליה לר"ע דמינא דצב הוא:

    לפסוק זהמשום דמיירי בסלמנדרא:

    יש לך בריות גדלות באורסלמנדרא:

    יושבי חלדיושבי הארץ שהוא מקום מיושב לחולדות:

    ביברי דנרשחיות המצויות באותו מקום ביברונ"ש בלע"ז:

    אינן מן הישובאינן גדלות אלא במים:

    בשמתא נרשכלומר כל יושביה רשעים כולם יהיו בשמתא:

    תרביה משכיה ואליתיההחלב והעור עם הבשר והאליה כלומר כולן כקטן כגדול:

    לא אבה נרש כו'לפי שכולן היו רשעים:

    נרשאה נשקיך מני ככיךאם נשקך אחד מיושבי נרש מנה שניך אם תמצאם כולם כי מוחזק גנב הוא:

    נהר פקודאהאם מיושבי נהר פקוד:

    לוייךנתלוה עמך בדרך:

    מגלימא שפירא דחזי עלךמחמת שראה לך טלית נאה ודעתו לגונבו נתחבר עמך:

    אשני אושפיזךשלא ידע היכן תשכב שגנבים מומחין הם:

    לוועדמקום רשעים ומרביעי כלאים:

    כרוך על הצבכל שעה היה מצוי אצלו והיה נזקק עמו כדאמרינן בקדושין (דף עט:) בכרוכין אחריה ובבכורות (דף כד.) חזיר שכרוך אחר רחל כלומר נמשך ושוכן אצלו תמיד:

    יצא ערוד מביניהםוהיה נושך בני אדם וממית כדאמרינן בברכות (דף לג.) גבי ערוד דרבי חנינא בן דוסא:

    אנשי וועד הן הביאו כו'מזווגי כלאים היו:

    אף אני אביא עליהם בריה כו'והיינו ערוד:

    תשמישן שוהשמשמשין שניהם פנים כנגד פנים כגון אדם או פנים כנגד עורף כגון בהמה:

    ועיבורןימי עיבור:

    יולדים זה מזהמתעברים זה מזה:

    ומגדליןמניקים זה בנו של זה. וימי עיבורו של נחש אינו שוה לא לשרץ ובהמה וחיה כדאמרינן בפ"ק דבכורות (דף ח.) שועל וכל מיני שרצים לששה חדשים ונחש לשבע שנים ואמרינן התם ולאותו רשע נחש לא מצינו חבר והיאך יצא אותו ערוד מצב ומנחש:

    נס בתוך נס לפורענותכדי ליפרע מן הרשעים:

    מתני' המדולדלין בבהמהנתלש ממנה אבר בשר גידים ועצמות או נתלש ממנה בשר לבדו ועדיין הן מעורים בה במקצת. ויש הפרש בין אבר מן החי לבשר מן החי שהאבר מטמא אדם וכלים כנבלה והבשר שאינו אבר טהור מכלום כדילפינן לקמן בפירקין (חולין דף קכח:):

    במקומןאע"פ שהן מחוברין אם חישב עליהן להאכילן לעובד כוכבים הוי אוכל לקבל טומאה ולטמא אחרים דטומאת עצמן אין בהן עד שיתלשו כולן כדילפינן בגמרא אבל מקבלים טומאה מן השרץ ומטמאין בה את אחרים:

    וצריכין הכשרלבא במים פעם אחת לאחר שנדלדלו ושוב מקבלים טומאה עולמית. וליכא למימר בהאי אבר שסופו לטמא טומאה חמורה דאינו מטמא טומאת אבר מן החי עד שימות ושמא לא יבא לידי טומאה חמורה דשמא ישחטנה ואין שחיטה עושה ניפול:

    חולין 127 עמוד א

    1ת"ל (ויקרא יא, כט) ״השורץ״ כל מקום ששורץ.

    2או אינו אלא ״השורץ״ (יכול) כל המשריץ יטמא, שאין משריץ לא יטמא? אוציא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה, שאין פרה ורבה.

    3ודין הוא: טימא בחולדה וטימא בעכבר, מה חולדה כל ששמה חולדה, אף עכבר כל ששמו עכבר, אביא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה.

    4או כלך לדרך זו: מה חולדה פרה ורבה, אף עכבר פרה ורבה? ת"ל (ויקרא יא, כט) ״בשרץ״.

    5אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא: אימא ״בשרץ״, לאתויי עכבר שחציו בשר וחציו אדמה, ״השורץ״ כל שהוא שורץ, ואפילו עכבר שבים, ואי משום ״על הארץ״ על הארץ יטמא, ירד לים לא יטמא.

    6אמר ליה: ומאחר דשויתיה לים מקום טומאה, מה לי הכא, מה לי הכא.

    7והאי ״על הארץ״ מיבעי ליה להוציא ספק טומאה צפה, דא"ר יצחק בר אבדימי: ״על הארץ״ להוציא ספק טומאה צפה!

    8תרתי ״על הארץ״ כתיבי.

    Baraita

    9ת"ר (ויקרא יא, כט) ״הצב למינהו״ להביא הערוד, וכן הנפילים וסלמנדרא.

    10וכשהיה ר"ע מגיע לפסוק זה, אומר: (תהלים קד, כד) ״מה רבו מעשיך ה'״! יש לך בריות גדלות בים, ויש לך בריות גדלות ביבשה. שבים אילמלי עולות ביבשה מיד מתות, שביבשה אילמלי יורדות לים מיד מתות.

    11יש לך בריות גדלות באור, ויש לך בריות גדלות באויר. שבאור אילמלי עולות לאויר מיד מתות, שבאויר אילמלי יורדות לאור מיד מתות. ״מה רבו מעשיך ה'״.

    Baraita

    12תנו רבנן: כל שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החולדה. אמר ר' זירא: מאי קראה? (תהלים מט, ב) ״האזינו כל יושבי חלד״.

    13אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ביברי דנרש אינן מן הישוב.

    14אמר רב פפא: בשמתא נרש, תרביה משכיה ואליתיה. (ירמיהו כב, כט) ״ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה'״ אמר רב פפא: לא אבה נרש שמוע דבר ה'.

    15אמר רב גידל, אמר רב: נרשאה נשקיך מני ככיך; נהר פקודאה לוייך מגלימא שפירא דחזי עלך; פומבדיתאה לוייך אשני אושפיזך.

    16אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד, וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב, לימים יצא ערוד מביניהם.

    17וכשבאתי לפני ר' שמעון החסיד, אמר לי: אמר הקב"ה הם הביאו בריה שלא בראתי בעולמי, אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי.

    18והאמר מר: כל שתשמישן ועיבורן שוה יולדין ומגדלין זה מזה, וכל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין ומגדלין זה מזה.

    19אמר רב: נס בתוך נס! האי פורענותא הוא? מאי נס בתוך נס לפורענות.

    Mishna

    20האבר והבשר המדולדלין בבהמה, מטמאין טומאת אוכלין במקומן, וצריכין הכשר.

    Tosafot

    תלמוד לומר בשרץוא"ת למה לי קרא דבשרץ ממילא כיון דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דהא לעיל אי לא על הארץ למעוטי עכבר שבים הוה אזלינן לחומרא ואומר רבינו יצחק דאצטריך בשרץ לעכבר שחציו בשר וחציו אדמה משום דהשורץ משמע טפי כל שהוא משריץ:

    מה לי הכא ומה לי הכאומ"מ אצטריך השורץ כל מקום ששורץ דלא נמעט מעל הארץ תרוייהו ירד לים ועכבר שבים:

    הני ביברי דנרש אינן מן הישובפירש בקונטרס ביברונ"ש בלע"ז שאין לוקים עליהן משום השרץ השורץ שהן גדלות במים ור"ת אומר דגרסינן ביברי ונרש ועיירות הן כדמשמע בכיצד מעברין (עירובין דף נו.) הני מעלות ומורדות דביברי ונרש אזקינן ובפ"ק דסוטה (דף י.) גבי וירד שמשון תמנתה ויעל יהודה תמנתה אמר רב פפא חדא תמנת הואי דמהאי גיסא סלקי ומהאי נחתי כמו [שם] ורדיניא וביברי [ושוקא] דנרש וקאי הכא אקרא דאייתי לעיל האזינו כל יושבי חלד וקאמר דהני אינן מן הישוב כלומר בכלל יושבי חלד כי רשעים הם וכיוצא בזה אמר פ"ק דקדושין (דף מ:) כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב והיינו דאמר רב פפא בסמוך בשמתא נרש כו':

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    שנים עשר מיני ספקות טהרו חכמים בטומאה וכלן מתבארות במקומן ואחת מהן ספק טומאה צפה על פני המים שהיא טהורה אף ברשות היחיד ולא נאמר דבר זה אלא בשרץ כיצד שרץ שהיה צף על פני המים הן שהמים בכלי הן שהן במקוה וירד לשם אדם לטבול או לקרר ספק נגע בשרץ ספק לא נגע הרי זה טהור עד שיודע בודאי שנגע:

    שמונה שרצים האמורים בתורה הם מינים ותחתיהם פרטים משתנים זה מזה ערוד שבשרצים והוא הנקרא חברבר הרי הוא ממין הצב וכן בן הנפלים וסלמנדרא וכן בהרבה מהן אלא שאין אנו בקיאין בהן:

    המשנה השביעית והכונה לבאר בה ענין החלק החמשי ואמר על זה האבר והבשר המדולדלים בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה דברי ר' מאיר ר' שמעון אומר לא הוכשרו בדמיה מתה הבהמה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה דברי ר' מאיר ור' שמעון מטהר אמר הר"מ פי' מדולדלין תלויין כאלו אינם מן הבהמה וזה על מנת שהיו בענין שאי אפשר שידבקו ולא שירפאו בשום פנים וכבר זכרנו פעמים שהאוכלין אין מתטמאין אלא אחר הכשר וכבר זכרנו בפרק השני מהמסכתא הזאת שאם נשחטה הבהמה ויצא ממנה דם הוכשרה באותו הדם וכבר נתבאר בששי מעדויות שאבר מן החי טמא ובשר הפורש מן החי אינו מטמא ובשר הפורש מאבר הנבלה מטמא בכזית וזהו ההפרש שבין אבר מן החי ואבר מן הנבלה ולפיכך אמר כשתמות בהמה והיה הבשר מדולדל בכדי שאי אפשר שידבק צריך הכשר ואז יטמא טומאת אוכלין והוא בשר מן החי שאינו מטמא משום נבלה ומה שאמר ר' שמעון מטהר ר"ל הבשר הזה המדולדל אם כשתמות הבהמה שעליה אמר ר' מאיר אם הוכשר יטמא אמר ר' שמעון שאינו נטמא כל עיקר שנ' מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוי אוכל ושאין אתה יכול להאכילו לאחרים לפי שהוא דבוק בבהמה לא הוי אוכל והלכה כר' מאיר בכלהו:

    אמר המאירי האבר והבשר המדולדלין בבהמה עד שאינו יכול עוד לחיות ולהתדבק בגוף הבהמה אלא שמ"מ הוא מעורה עמו ולא נפסק מכל וכל הרי אותו אבר אינו מכלל הבהמה ומ"מ בחיי הבהמה אינו מטמא אלא הרי הוא כאוכל טהור וצריכה הכשר לטמא ומיטמא בהכשר ואע"פ שאין ראוי לאכילה כמו שיתבאר בגמרא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 127a

    Chullin 127a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 372 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ת"ל השורץ הוה ליה למימר וזה לכם הטמא בשרץ הארץ וכתיב בשרץ השורץ על הארץ אייתר ליה השורץ לדרוש כל מקום שהוא יכול לשרוץ לרחוש ולנוע והרי אף בים הוא שט שמינו עכבר הארץ הלכך ע"כ על הארץ למין הארץ הוא דאתא ולאו למעוטי ירד לים:

    או אינו אומר השורץ לדרשה זו אלא למעוטי עכבר הנוצר מאדמה:

    שאין פרה ורבה כלומר שלא היה מפריה ורביה של עכבר לפי שנוצר מאליו הואיל שאינו משריץ טהור דהאי שורץ לשון פרו וישרצו הוא (שמות א) ולא לשון ריחוש וניענוע ולעולם ירד לים לא יטמא דהכי קאמר על הארץ ואפילו עכבר הים ירד לים לא יטמא ואפילו של יבשה והשורץ ופרה ורבה יטמא שאינו שורץ לא יטמא:

    ודין הוא דלא נימעטיה מכלל טומאה ולא נדרוש הכי דהא טימא כל ששמו עכבר וניחא ליה למדרש השורץ לרבויי ירד לים ולא למעוטי האי. ולקמיה פריך הא מטהר עכבר הים ממיעוטא דעל הארץ ומאי חזית דמיעוטא לעכבר הים ורבוי לירד לים:

    בשרץ קרא יתירא הוא דהא כתיב בתרוייהו אלה הטמאים לכם בכל השרץ:

    ואימא השורץ לא דרשינן ליה הכי כל מקום שהוא רוחש ולרבות עכבר הארץ שירד לים אלא הכי דרשינן השורץ כל שהוא פרה ורבה לרבות עכבר הים ומיעוט דעל הארץ דמשמע על הארץ יטמא ולאו שרץ הים אתא לאורויי דאחד זה ואחד זה על הארץ יטמאו ירדו לים אין מטמאין:

    א"ל ומאחר דשויתיה לים מקום טומאה דמרבית מין הים לטומאה:

    מה לי בעודו בים מה לי יצא לחוץ אין נוח לדרוש המקראות במדה זו אלא לומר דבר המקובל:

    30 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 127a · Sefaria

    Tosafot

    תלמוד לומר בשרץ וא"ת למה לי קרא דבשרץ ממילא כיון דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דהא לעיל אי לא על הארץ למעוטי עכבר שבים הוה אזלינן לחומרא ואומר רבינו יצחק דאצטריך בשרץ לעכבר שחציו בשר וחציו אדמה משום דהשורץ משמע טפי כל שהוא משריץ:

    מה לי הכא ומה לי הכא ומ"מ אצטריך השורץ כל מקום ששורץ דלא נמעט מעל הארץ תרוייהו ירד לים ועכבר שבים:

    הני ביברי דנרש אינן מן הישוב פירש בקונטרס ביברונ"ש בלע"ז שאין לוקים עליהן משום השרץ השורץ שהן גדלות במים ור"ת אומר דגרסינן ביברי ונרש ועיירות הן כדמשמע בכיצד מעברין (עירובין דף נו.) הני מעלות ומורדות דביברי ונרש אזקינן ובפ"ק דסוטה (דף י.) גבי וירד שמשון תמנתה ויעל יהודה תמנתה אמר רב פפא חדא תמנת הואי דמהאי גיסא סלקי ומהאי נחתי כמו [שם] ורדיניא וביברי [ושוקא] דנרש וקאי הכא אקרא דאייתי לעיל האזינו כל יושבי חלד וקאמר דהני אינן מן הישוב כלומר בכלל יושבי חלד כי רשעים הם וכיוצא בזה אמר פ"ק דקדושין (דף מ:) כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב והיינו דאמר רב פפא בסמוך בשמתא נרש כו':

    Tosafot on Chullin 127a · Sefaria

    Meiri

    שנים עשר מיני ספקות טהרו חכמים בטומאה וכלן מתבארות במקומן ואחת מהן ספק טומאה צפה על פני המים שהיא טהורה אף ברשות היחיד ולא נאמר דבר זה אלא בשרץ כיצד שרץ שהיה צף על פני המים הן שהמים בכלי הן שהן במקוה וירד לשם אדם לטבול או לקרר ספק נגע בשרץ ספק לא נגע הרי זה טהור עד שיודע בודאי שנגע:

    שמונה שרצים האמורים בתורה הם מינים ותחתיהם פרטים משתנים זה מזה ערוד שבשרצים והוא הנקרא חברבר הרי הוא ממין הצב וכן בן הנפלים וסלמנדרא וכן בהרבה מהן אלא שאין אנו בקיאין בהן:

    המשנה השביעית והכונה לבאר בה ענין החלק החמשי ואמר על זה האבר והבשר המדולדלים בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה דברי ר' מאיר ר' שמעון אומר לא הוכשרו בדמיה מתה הבהמה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה דברי ר' מאיר ור' שמעון מטהר אמר הר"מ פי' מדולדלין תלויין כאלו אינם מן הבהמה וזה על מנת שהיו בענין שאי אפשר שידבקו ולא שירפאו בשום פנים וכבר זכרנו פעמים שהאוכלין אין מתטמאין אלא אחר הכשר וכבר זכרנו בפרק השני מהמסכתא הזאת שאם נשחטה הבהמה ויצא ממנה דם הוכשרה באותו הדם וכבר נתבאר בששי מעדויות שאבר מן החי טמא ובשר הפורש מן החי אינו מטמא ובשר הפורש מאבר הנבלה מטמא בכזית וזהו ההפרש שבין אבר מן החי ואבר מן הנבלה ולפיכך אמר כשתמות בהמה והיה הבשר מדולדל בכדי שאי אפשר שידבק צריך הכשר ואז יטמא טומאת אוכלין והוא בשר מן החי שאינו מטמא משום נבלה ומה שאמר ר' שמעון מטהר ר"ל הבשר הזה המדולדל אם כשתמות הבהמה שעליה אמר ר' מאיר אם הוכשר יטמא אמר ר' שמעון שאינו נטמא כל עיקר שנ' מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוי אוכל ושאין אתה יכול להאכילו לאחרים לפי שהוא דבוק בבהמה לא הוי אוכל והלכה כר' מאיר בכלהו:

    אמר המאירי האבר והבשר המדולדלין בבהמה עד שאינו יכול עוד לחיות ולהתדבק בגוף הבהמה אלא שמ"מ הוא מעורה עמו ולא נפסק מכל וכל הרי אותו אבר אינו מכלל הבהמה ומ"מ בחיי הבהמה אינו מטמא אלא הרי הוא כאוכל טהור וצריכה הכשר לטמא ומיטמא בהכשר ואע"פ שאין ראוי לאכילה כמו שיתבאר בגמרא:

    Meiri on Chullin 127a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ת"ל השורץ כו' הוא שט שמינו עכבר כו' ובד"ה ודין הוא כו' דהא טימא כל ששמו כו' ובד"ה א"ל ומאחר כו' דמרבית מין הים כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה מה לי הכא כו' דלא נמעט תרוייהו מעל הארץ כו' עכ"ל ולמאי דמסיק דתרתי על הארץ כתיבי וחד אתא להוציא ספק טומאה צ"ל דאי לאו השורץ לא הוה מוקמינן חד לספק טומאה דודאי טומאה נמי טהור אלא דחד הוא מוקמינן לעכבר שבים וחד לירד בים ומחד על הארץ לא הוה ממעטינן אלא המסתבר וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 127a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אף עכבר פרה ורבה ת"ל בשרץ א"ל ההוא מרבנן לרבא אימא בשרץ לאתויי עכבר וכו' השורץ כל שהוא שורץ וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה ואימא השורץ לא דרשינן ליה הכי וכו' אלא הכי דרשינן השורץ כל שהוא פרה ורבה ולרבות עכבר הים וכו'. לא ידעתי מי דוחקו לרש"י לדחוק ולפרש השתא הכי דרשינן השורץ כל שהוא פרה ורבה ולרבות עכבר הים אפי' אי דרשינן השורץ כל שהוא שורץ ורוחש ומנענע הוה נמי משתמע דמרבינן מיניה עכבר הים והוה א"ש טפי משום דהא כבר מרבינן מבשרץ אפי' שאינה פרה ורבה כגון עכבר שחציו בשר וחציו אדמה ואיך נדרש השתא השורץ כל שהוא פרה ורבה ואפשר דט"ס הוא:

    בתוס' ד"ה תלמוד לומר בשרץ וכו' כיון דאיכא לאקשוי לקולא ולחומרא וכו' ר"ל דקאמר ודין הוא טימא בחולדה וטימא בעכבר וכו' או כלך לדרך זו וכו':

    ד"ה מה לי הכא וכו' מכל מקום אצטריך השורץ וכו' דלא נמעט מעל הארץ תרוייהו וכו'. ולפ"ז צריך לפרש הא דקתני בברייתא לעיל אי על הארץ יכול על הארץ יטמא ירד לים לא יטמא דר"ל דנמעט מעל הארץ תרוייהו עכבר הים וגם אפי' עכבר היבשה אם ירד לים לא יטמא לא כמשמעות פרש"י לעיל וק"ל:

    Maharam on Chullin 127a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תָּנוּ רַבָּנָן כָּל שֶׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם חוּץ מִן הַחֻלְדָּה (תהלים קד, כד). ראיתי בספר מטעם המלך (חלק ד' סימן תר"ב) דאיתא בספרי המקובלים ז"ל כל מין טהור חיותם משם י־ה וכל מין טמא חיותם מן אותיות ו"ה גם ידוע כל מה שיש ביבשה טהור הוא טמא בים וכל מה שביבשה טמא הוא טהור בים נמצא לפי זה יהללו שם י־ה הטהורים שבים וגם יהללו שם י־ה הטהורים שביבשה שהם טמאים בים הרי כל המינים מהללים בשם י־ה וכל המינים מהללים באותיות י־ה ורק מין החולדה לא משכחת לה שתהלל שם י־ה כי מין זה הוא טמא ביבשה ואין כנגדו טהור בים לכן אמרו רבותינו ז"ל בפרקי שירה חולדה אומרת 'כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ־הּ' (תהלים קנ, ו) כלומר כל אותם שהם לבד מדידי כל מין שיהיה יהלל בשם י־ה ורק מין דידי לא אפשר להלל בשם י־ה עד כאן דבריו. ונראה לי בס"ד לכך נקראת 'חולדה' אותיות 'חלד ו"ה' והיינו לשון כניסה וכיסוי שהיא מכוסית ונכנסת באחיזת ו"ה ולא באחיזת י־ה.

    אָמַר רַב נַרְשָׁאָה נַשְׁקִיךְ, מְנִי כָּכִיךְ (ירמיה כב, כט). נראה לי בס"ד רמז בזה על נשמה של אדם רשע אם נתחברה עמך 'מְנִי כָּכִיךְ' כי בודאי נתחברה עמך כדי לגנוב ממך ניצוצי קדושה מתורה ומצות וקורא אותה 'נַרְשָׁאָה' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'נר שאה' והיינו כי כל נשמה נקראת 'נר ושאה' לשון שממון מלשון הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם (תהלים לה, יז) וכמו שאמר רבינו ז"ל בשער הכונות בדרוש נפילת אפים וכמו ענין יוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי. ואמר עוד ' נְהַר פְּקוּדָאָה לָוִיךְ מִגְּלִימָא שַׁפִּירָא דְּחָזִי עֲלִיךְ ' רמז על יסוד דקליפה שנקרא נְהַר וקראו פְּקוּדָאָה לשון חסרון כמו וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ (במדבר לא, מט) שעתיד ליפקד ולהחסר מן העולם כמו שנאמר וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ (זכריה יג, ב) אם נתלווה עמך הוא בעבור לגזול גלימא שפירא דעלך הוא חלוקא דרבנן הנעשה מתורה ומצות. ואמר עוד ' דְּפּוּמְבְּדִיתָאָה לָוִיךְ אַשְׁנִי אוּשְׁפִּיזָךְ ' פומבדיתא רמז ליצר הרע 'פום בדיתא' רצונו לומר פה כוזב ומשקר שהיא בדאי ודובר שקרים לוייך רוצה לחבר אותך וללוות אותך עם חבורה של רשעים שני אושפיזיך לא תלך למקום חבורת אנשים כדי שלא ימשוך רוחך לחבורת רשעים.

    Ben Yehoyada on Chullin 127a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 127, Amud Aleph, about 372 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “ת"ל (ויקרא יא, כט) ״השורץ״ כל מקום…”

    2. Segment 221 words

      Opens “או אינו אלא ״השורץ״ (יכול) כל המשריץ…”

      Named: רבה.

    3. Segment 322 words

      Opens “ודין הוא: טימא בחולדה וטימא בעכבר, מה…”

    4. Segment 417 words

      Opens “או כלך לדרך זו: מה חולדה פרה…”

      Named: רבה.

    5. Segment 531 words

      Opens “אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא: אימא ״בשרץ״,…”

      Named: רבא.

    6. Segment 613 words

      Opens “אמר ליה: ומאחר דשויתיה לים מקום טומאה,…”

    7. Segment 719 words

      Opens “והאי ״על הארץ״ מיבעי ליה להוציא ספק…”

    8. Segment 84 words

      Opens “תרתי ״על הארץ״ כתיבי.…”

    9. Segment 911 words

      Opens “ת"ר (ויקרא יא, כט) ״הצב למינהו״ להביא…”

    10. Segment 1035 words

      Opens “וכשהיה ר"ע מגיע לפסוק זה, אומר: (תהלים…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “יש לך בריות גדלות באור, ויש לך…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “תנו רבנן: כל שיש ביבשה יש בים,…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ביברי…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    14. Segment 1426 words

      Opens “אמר רב פפא: בשמתא נרש, תרביה משכיה…”

      Named: רב פפא.

    15. Segment 1520 words

      Opens “אמר רב גידל, אמר רב: נרשאה נשקיך…”

      Named: רב גידל.

    16. Segment 1619 words

      Opens “אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת…”

      Named: רב הונא בר תורתא.

    17. Segment 1723 words

      Opens “וכשבאתי לפני ר' שמעון החסיד, אמר לי:…”

    18. Segment 1820 words

      Opens “והאמר מר: כל שתשמישן ועיבורן שוה יולדין…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “אמר רב: נס בתוך נס! האי פורענותא…”

    20. Segment 2011 words

      Opens “מתני׳ האבר והבשר המדולדלין בבהמה, מטמאין טומאת…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Chullin 127a · Segment 13 — “אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ביברי דנרש אינן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 127a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026