Talmud Builders

    Chullin 76b

    Chapter 4 - Behemah

    גם: חולין דף ע״ו ע״ב, פרק ד׳ בהמה המקשה

    English translation - Chullin 76b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Mar bar Rav Ashi said: Once the sinews begin to be translucent, even if they are not actually white, they are considered part of the convergence of sinews.

    2§ With regard to the removal of the convergence of sinews in the thigh, which renders the animal a tereifa , Ameimar says in the name of Rav Zevid: There are three strands, i.e., sinews; one is thick and the other two are thin. If the thick sinew was severed, a majority of the structure of the convergence of sinews is gone, as the thick sinew is thicker than the other two combined. If the thin ones were severed, then a majority of the number of sinews is gone. If either type of majority has been severed, the animal is rendered a tereifa . Conversely, Mar bar Rav Ashi teaches a lenient version of this ruling: If the thick sinew was severed, since there is a majority of the number of sinews that remains, the animal is not a tereifa . Likewise, if the thin ones were severed, since there is a majority of the structure that remains intact, the animal is not a tereifa .

    3The Gemara comments: All this applies to animals, whereas with regard to birds, there are sixteen strands; if even one of them is severed, it is a tereifa . Mar bar Rav Ashi said: I was standing before father, i.e., Rav Ashi, and they brought before him a bird, and he examined it to see if it was a tereifa and found fifteen sinews. There was one of them that was different from the others; he broke it apart and it was found to be composed of two sinews.

    4The Gemara returns to the issue of the convergence of sinews in an animal. Rav Yehuda says that Rav says: The convergence of sinews in the thigh of which the Sages spoke, stating that if it is severed the animal is a tereifa , is referring to the severing of the majority of it. Rav Yehuda added: What is the meaning of the majority of it? This means the majority of one of the sinews. Rav Yehuda further stated: When I stated this halakha in the name of Rav before Shmuel, he said to me: Since they are three sinews, when one of them is severed entirely, there are still two remaining, which means that the majority of the convergence of sinews is intact. Therefore, the animal is still kosher.

    5The Gemara infers from Shmuel’s statement: The reason the animal is not a tereifa is only that there are two remaining, from which it may be inferred that if there are not two remaining it is not kosher, despite the fact that the other sinew is intact. The Gemara notes: And according to this version of his opinion, Shmuel disagrees with the opinion of Rabbenai, who also stated his ruling in Shmuel’s name. As Rabbenai says that Shmuel says: With regard to the convergence of sinews in the thigh, even if only one sinew remains of it, which is as thick as the string used to close the neckline of a cloak [ hasarbal ], the animal is kosher.

    6And some say that there is a different version of this discussion. Rav Yehuda said: What is the meaning of a majority of it? This means a majority of each and every one of the sinews. Rav Yehuda added: When I stated this halakha in the name of Rav before Shmuel, he said to me: Since they are three sinews, there is one-third of each and every one, and that should be sufficient. There is no need for a majority of each sinew to remain. The Gemara notes: Rav Yehuda’s statement in the name of Shmuel supports the opinion of Rabbenai, as Rabbenai says that Shmuel says: With regard to the convergence of sinews in the thigh of which the Sages spoke, even if there remains of each of the three sinews only as much as the thickness of the string used to close the neckline of a cloak, the animal is kosher. This also indicates that there is no need for a majority of the sinew to remain.

    7§ The mishna states: If the bone of a limb was broken but the limb was not completely severed, and the animal was then slaughtered, if the majority of the flesh surrounding the bone is intact, the slaughter of the animal renders it permitted; but if not, its slaughter does not render it permitted.

    8Rav says: If the bone was broken above the leg joint and then the animal was slaughtered, if a majority of the flesh around the break is intact, both this, the animal itself, and that, the limb, are permitted. The break does not render the animal a tereifa and the limb is not regarded as a hanging limb; therefore it is permitted by the slaughter of the animal. But if not, i.e., if a majority of the flesh around the break is not intact, both this and that, the animal and the limb, are prohibited. If the bone was broken below the leg joint, then if a majority of the flesh is intact, both this and that are permitted; if not, then the limb itself is prohibited from the area of the break and below, as it is not permitted by the slaughter of the animal, but the rest of the animal is permitted.

    9And Shmuel says: Whether the break is above or below the leg joint, the halakha is the same: If a majority of the flesh is intact, both this and that, the limb and the animal, are permitted. If the majority of the flesh is not intact, the limb is prohibited and the animal is permitted. Even if the leg was broken above the leg joint the animal does not become a tereifa unless the leg was entirely severed.

    10Rav Naḥman objects to this ruling of Shmuel: If one permits the animal despite the fact that its leg is prohibited, people will say: A limb from the animal is placed in the garbage, as it is prohibited, and yet the animal itself is permitted? They may then mistakenly conclude that even if that leg had been completely severed from the animal, the animal would be permitted. Rav Aḥa bar Rav Huna said to Rav Naḥman: This concern also exists according to the opinion of Rav, in a case where the bone is broken below the joint and the flesh is not intact. Rav rules in that case that the animal is permitted and the limb is prohibited. But is there not the concern that people will say: A limb from this animal is placed in the garbage, and the animal itself is permitted?

    11Rav Naḥman said to him: This is what I meant to say: People will say: A limb from which this animal lives, i.e., which if removed, renders the animal a tereifa , is placed in the garbage, and the animal itself is permitted? The concern exists only according to the opinion of Shmuel, who permits the animal even when the break is above the joint, as were it severed there, the animal would thereby be rendered a tereifa . People may mistakenly equate the case where the bone was broken and the case where it was severed and permit both. The concern does not exist according to the opinion of Rav, as he permits the animal only in a case where the bone is broken below the joint, and even if it were severed there that would not render it a tereifa .

    12§ With regard to this dispute, they sent a ruling from there, Eretz Yisrael: The halakha is in accordance with the opinion of Rav that if the bone was broken above the leg joint, if a majority of the flesh around the break is not intact, both the animal and the limb are prohibited. They then sent a ruling: The halakha is in accordance with the opinion of Shmuel that only the limb is prohibited. They then sent a ruling: The halakha is in accordance with the opinion of Rav that the animal is a tereifa , and they added that the limb itself is not rendered pure by the slaughter; rather, it imparts the impurity of a limb from a living animal by carrying. The animal itself, though, is rendered pure from the impurity of a carcass and is prohibited only as a tereifa .

    13Rav Ḥisda raises an objection from a baraita cited earlier (73a) concerning whether the slaughter of a mother animal can render pure a limb of its fetus that was extended outside the womb even though the act of slaughter cannot render the fetus permitted for consumption. The Rabbis brought proof for their opinion that this limb is rendered pure from the halakha that a tereifa is rendered pure by slaughter even though it is not thereby permitted for consumption. Rabbi Meir responded: No, even if the slaughter of a tereifa renders the animal itself pure, and likewise, the slaughter of any animal renders pure the limb that was partially cut from it but still hangs from it from imparting the impurity of a carcass, despite the fact that this animal or limb is prohibited for consumption, that is so with regard to something that is part of its own body. Does it necessarily follow that it should also render pure the limb of its fetus, which is something that is not part of its own body? It is explicit in Rabbi Meir’s claim that the hanging limb of a tereifa is rendered pure by the slaughter of the animal.

    14Rabba said to Rav Ḥisda: Why are you searching after refutations from baraitot that are not known by all? You can raise a conclusive refutation from the mishna (127b): With regard to the limb or flesh of an animal that was partially severed but remains hanging from it, if the animal was slaughtered, the limb and the flesh were thereby rendered susceptible to contracting the impurity of food by the blood of the animal, as blood is one of the seven liquids that render foods susceptible to impurity; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says: They were not rendered susceptible with the blood of the slaughtered animal. It is evident that according to all opinions in the mishna, the hanging limb and flesh are not regarded as a limb or flesh from a living animal, which would not need to be rendered susceptible to impurity, as they impart their own impurity.

    15Rav Ḥisda said to Rabba: The difficulty from the mishna can be refuted, as we refuted it earlier (73a), by claiming that the dispute about the blood rendering the animal susceptible to impurity concerns only the hanging flesh, but that a hanging limb from an animal that was slaughtered does have the status of a limb from a living animal and the associated impurity.

    16The Gemara relates that when Rabbi Zeira ascended to Eretz Yisrael he found Rav Yirmeya sitting and saying this halakha of Rav, i.e., that if the bone is broken above the leg joint and the flesh is not intact, the animal is a tereifa . Rabbi Zeira said to him: You have spoken well, and Aryokh interpreted the matter likewise in Babylonia. The Gemara asks: Who is Aryokh? It is Shmuel. But that is difficult, as Shmuel disagrees with Rav concerning this issue. The Gemara explains: Shmuel retracted his opinion in favor of that of Rav.

    17§ The Sages taught in a baraita : In a case where the bone broke and protruded outward, if skin and flesh cover a majority of the bone the animal is permitted; if not, it is prohibited. The Gemara asks: And how much is a majority of a bone? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says: A majority of its width, and some say that he said: A majority of its circumference. Rav Pappa said: Therefore, as there is no clear ruling on the matter, we require that the bone be covered by a majority of its width, and we also require that it be covered by a majority of its circumference.

    18Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: Skin is like flesh with regard to this issue, i.e., if the flesh has been removed but the skin covers a majority of the bone, the animal is kosher. Rav Naḥman said to Ulla: And let the Master say that skin combines with flesh, i.e., that if flesh and skin together cover a majority of the bone the animal is kosher, as the tanna of the above baraita teaches: Skin and flesh, which indicates that skin alone is ineffective. Ulla said to him: We learned that the baraita states: Skin or flesh.

    19Some say that there is a different version of this discussion: Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: Skin combines with flesh. Rav Naḥman said to Ulla: And let the Master say that skin completes the amount of flesh required, and this is a stringent ruling. This would mean that if the majority of the bone is covered mostly with flesh and the rest of the majority is covered with skin the animal is kosher, but if the majority is covered half with flesh and half with skin, it is not kosher.

    20Ulla said to him: I know my ruling from the following incident: As there was a certain fledgling that was in the house of Rabbi Yitzḥak, and its leg broke, and it was a situation where the skin combined with flesh to cover the majority of the bone. And Rabbi Yitzḥak came before Rabbi Yoḥanan and he deemed the bird kosher. Rav Naḥman said to him: Do you speak of a fledgling? The halakha in the case of a fledgling is different, as its skin is soft and is considered like flesh.

    21The Gemara further relates: There was a case involving certain soft sinews that combined with flesh to cover the majority of a broken bone, and they came before Rabba for a ruling. Rabba said: What concern is there with the sinews in this case? First, there is no concern, because Rabbi Yoḥanan says: With regard to sinews that will ultimately harden,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דזיגי - צלולין קליר"ש לבנים קצת:

    תלתא חוטי הוו - צומת הגידין:

    אזדא רוב בנין - שהוא עב משניהם וכיון דאזל רובא טרפה:

    שני מחבריה - עב מחברו:

    נפציה - נפצו קרפי"ר בלע"ז:

    ברוב אחד מהם - אם נפסק רובו של אחד מהם טרפה:

    הא איכא תרי - רובו קיים:

    הסרבל - של צמר ומעמידין בית הצואר בחוט כמו שאנו עושין ברצועות: וכמר בר רב אשי קי"ל בכל דוכתי בר מתרתי מכתב אודיתא (סנהדרין דף כט:) ומיפך שבועה (שבועות דף מא.). ובשיעור צומת גידין אחר שנחלקו ולא איתפרש הלכתא כמאן בשל תורה הלך אחר המחמיר וטרפות דאורייתא הלכך מעילוי ערקומא עד מקום שמתפשטין כל מקום שחותך שם הוי צומת הגידין ואפי' רכובה קיימת ועצם קיים טרפה:

    למעלה מן הארכובה - אם נשבר העצם שם ורוב בשר שעל השבירה קיים. עור ובשר חופין רוב העצם:

    זה וזה - אבר ובהמה מותר:

    ואם לאו זה וזה אסור - ומתני' דקתני אם לאו אין שחיטתו מטהרתו דמשמע אבר אסור ובהמה מותרת אלמטה מן הארכובה קאמר:

    אבר אסור - משום מדולדל. ולשמואל מתני' בין למעלה ובין למטה קאמר ושני לה למתני' בין נחתכו לגמרי לנשבר העצם משום דהכא גידין קיימי:

    ולרב נמי - בלמטה מן הארכובה יאמרו כו':

    שחיה ממנה - שהנשמה תלויה בה:

    מוטל באשפה - דקאמר אבר אסור ואתה חותכו ומשליכו לאשפה:

    כוותיה דרב - דלמעלה מן הארכובה זה וזה אסור:

    ואבר עצמו מטמא במשא - דשחיטה עושה ניפול:

    מיתיבי כו' - אלמא אין שחיטה עושה ניפול:

    הדורי אפירכי - לאותובי מברייתא שאינה ידועה לכל:

    אותיב ממתני' - ששגורה בבית המדרש בפי כולם דתנן בהעור והרוטב (לקמן חולין קכז.) האבר והבשר המדולדלים נשחטה הבהמה הוכשרו לקבל טומאת אוכלין אלמא אין בה טומאת נבלות:

    לא הוכשרו - התם מפרש טעמא:

    כדדחינן - לעיל בפרקין (חולין דף עג:) מאי הוכשרו אבשר קאמר דאי נמי שחיטה עושה ניפול אין טומאת נבלה בבשר הפורש מן החי דגידין ועצמות בעינן כדיליף התם:

    להא שמעתא - דרב דאמר לעיל אם לאו זה וזה אסור דרב ירמיה בר אבא תלמיד דרב הוה ואמר לה לשמעתיה דרב:

    אריוך - קרי שמואל על שם אריוך מלך אלסר (בראשית יד) דהלכתא כוותיה בדיני:

    רוב עוביו - שלא יצא רוב עובי השבירה לחוץ אלא מיעוט חלל העצם נגלה ורובו נכסה:

    רוב הקיפו - עוביו של עצם לא מעלה ולא מוריד אם רוב היקף הבשר שסביב העצם על השבר קיים אפי' נהפך חלל העצם ויצא דרך נקב קטן כשר ואם רוב היקף העצם סביב השבירה מגולה אפי' כיונה בליטת ראש השבירה לצד בשר הקיים והרי כל חלל העצם נכסה אפי' הכי טרפה:

    בעינן רוב עוביו - נכסה שלא יצא רוב החלל דרך נקב הבשר ושיהא רוב היקף הבשר שעל השבר קיים:

    עור הרי הוא כבשר - אם ניטל הבשר מתחת העור והעור חופה את עוביו והיקפו כשר:

    ולימא מר עור מצטרף לבשר - לחומרא דליבעי חציו עור וחציו בשר:

    אנן עור או בשר תנינא - בהך ברייתא דלעיל:

    ולימא מר עור משלים לבשר - דליבעי רוב הכיסוי בבשר ומיעוטו עור להצטרף בין שניהם לכסוי רוב העצם:

    בר גוזלא - שנשברה רגלו:

    דרכיך - עורו לפיכך חשוב כבשר:

    הנהו גידין הרכין - דהוו מצטרפי לבשר וחופין רוב עצם הנשבר:

    חולין 76 עמוד ב

    1מר בר רב אשי אמר: כיון דזיגי אע"ג דלא חוורי.

    2אמר אמימר משמיה דרב זביד: תלתא חוטי הוו, חד אלימא ותרי קטיני. איפסיק אלימא אזדא רוב בנין, איפסיק קטיני אזדא רוב מנין. מר בר רב אשי מתני לקולא: איפסיק אלימא האיכא רוב מנין, איפסיק קטיני האיכא רוב בנין.

    3בעופות שיתסר חוטי הוו, אי פסיק חד מינייהו טרפה. אמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה דאבא, ואייתו לקמיה עופא, ובדק ואשכח ביה חמיסר. הוה חד דהוה שני מחבריה, נפציה ואשכח תרי.

    4אמר רב יהודה אמר רב: צומת הגידין שאמרו ברובו; מאי רובו? רוב אחד מהן. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: מכדי תלתא הוו, כי מיפסיק חד מינייהו לגמרי, הא איכא תרי.

    5טעמא דאיכא תרי, הא ליכא תרי לא, ופליגא דרבנאי, דאמר רבנאי אמר שמואל: צומת הגידים, אפי' לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל כשרה.

    6ואיכא דאמרי: מאי רובו? רוב כל אחד ואחד. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: מכדי תלתא הוו, האיכא תלתא דכל חד וחד מסייע ליה לרבנאי, דאמר רבנאי אמר שמואל: צומת הגידין שאמרו, אפי' לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל כשרה.

    7נשבר העצם כו'.

    8אמר רב: למעלה מן הארכובה, אם רוב הבשר קיים זה וזה מותר, ואם לאו זה וזה אסור. למטה מן הארכובה, אם רוב הבשר קיים זה וזה מותר, אם לאו אבר אסור ובהמה מותרת.

    9ושמואל אמר: בין למעלה בין למטה, אם רוב הבשר קיים זה וזה מותר, אם לאו אבר אסור, ובהמה מותרת.

    10מתקיף לה רב נחמן לשמואל: יאמרו ״אבר ממנה מוטל באשפה ומותרת״? א"ל רב אחא בר רב הונא לרב נחמן: לרב נמי יאמרו ״אבר ממנה מוטל באשפה ומותרת״!

    11א"ל הכי קאמינא, אבר שחיה ממנה מוטל באשפה, ומותרת?

    12שלחו מתם: הלכתא כוותיה דרב, הדור שלחו: כוותיה דשמואל, הדור שלחו: כוותיה דרב, ואבר עצמו מטמא במשא.

    13מתיב רב חסדא: לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה דבר שגופה, תטהר את העובר דבר שאינו גופה?

    14א"ל רבה: הדורי אפירכי למה לך? אותיב ממתני' נשחטה בהמה הוכשרו בדמיה, דברי ר"מ ר"ש אומר: לא הוכשרו.

    15א"ל מתני' איכא לדחויי, כדדחינן.

    16כי סליק ר' זירא, אשכחיה לרב ירמיה דיתיב וקאמר לה להא שמעתא. א"ל יישר, וכן תרגמה אריוך בבבל. אריוך מנו? שמואל. והא מיפלג פליג! הדר ביה שמואל לגביה דרב.

    Baraita

    17ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ, אם עור ובשר חופין את רובו מותר, אם לאו אסור. וכמה רובו? כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן: רוב עוביו, ואמרי לה: רוב הקיפו. אמר רב פפא: הלכך, בעינן רוב עוביו ובעינן רוב הקיפו.

    18אמר עולא אמר רבי יוחנן: עור הרי הוא כבשר. א"ל רב נחמן לעולא: ולימא מר עור מצטרף לבשר. דהא עור ובשר קתני א"ל אנן עור או בשר תנינן׃

    19איכא דאמרי [אמר עולא] א"ר יוחנן עור מצטרף לבשר א"ל רב נחמן לעולא ולימא מר עור משלים לבשר לחומרא׃

    20א"ל אנא עובדא ידענא דההוא בר גוזלא דהוה בי רבי יצחק דעור מצטרף לבשר הוה ואתא לקמיה דר' יוחנן: ואכשריה א"ל בר גוזלא קאמרת בר גוזלא דרכיך שאני׃

    21הנהו גידין רכין דאתו לקמיה דרבה אמר רבה למאי ליחוש להו חדא דאמר ר' יוחנן גידין שסופן להקשות׃

    Tosafot

    מר בר רב אשי אמר כו' - פי' בקונטרס דכמר בר רב אשי קיי"ל בכל דוכתי בר ממכתב אודיתא ומיפך שבועה וכן יש בסדר תנאים ואמוראים ור"ח פי' דקיי"ל כוותיה בכל דוכתין בר ממיפך שבועה וחיורי וסימן כולו הפך לבן וחיורי היינו הך דשמעתין וכן פי' רבינו תם:

    איפסיק חד מינייהו טרפה - לא שייך למתני גבי יתר עליהן עוף (לעיל חולין נו.) משום דכשנפסק אחד מהן סוף כולן ליפסק:

    ואם לאו זה וזה אסור - והא דקתני רישא נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה ה"ה נמי נשבר העצם ואין רוב בשר קיים ואגב סיפא נקט נחתכו דלמטה אפי' נחתכו לגמרי כשרה:

    רוב עוביו ואמרי לה רוב הקיפו - זימנין דמשכחת לה זה בלא זה שאין העצם עגול לגמרי אלא מרחיב מצד אחד ומיצר מצד אחד ובקונטרס פירש בענין אחר:

    למאי ליחוש לה חדא דא"ר יוחנן כו' - תימה דהתם גבי פסח פליגי משום דמר אזיל בתר השתא ומר אזיל בתר סוף כדמפרש בכיצד צולין (פסחים פד.) ומה שייכא ההיא פלוגתא הכא לענין הגנה וי"ל משום דברייתא קתני אם עור ובשר חופין את רובו משמע דאי חשיב בשר מגין:

    גידין שסופן להקשות - בפרק כיצד צולין (פסחים דף פד.) פי' בקונטרס גידי צואר ואין נראה דהכא מייתי לה אגידי רגל ועוד דגידי צואר לעולם קשין הן ואין רגילות לאכלן כלל כמו עצמות כדאמרינן בכיצד צולין (שם פג:) הגידין והנותר והעצמות ישרפו לששה עשר ופריך הני גידין היכי דמי אי גידי בשר ליכלינהו ואי דאייתור היינו נותר אלא פשיטא גידי צואר משמע שהם רגילים להיות נותר בכל שעה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בהא ד אמר מר בר רב אשי כיון דזיגי אף על גב דלא חיורי הוו צומת הגידין. יש מקצת ספרים דגרסי ולית הילכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה וחוורי וסימניך הפך לבן, וזו היא גרסתו של רבינו חננאל ז"ל. ולדבריהם נקטינן כאביי דאמר דווקא חיורי אבל זיגי לא הוו צומת הגידין. אבל רבינו שלמה ז"ל גריס כאן ובשבועות ולית הילכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועתא ומכתב אודיתא, והיא היא דאמרינן בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין כט, ב) מר בר רב אשי אמר אף על גב דכנפינהו איהו צריך למימר להם כתובו עד דקבעו דוכתא לדינא. ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל שכן נמצא בסדר התנאים ואמוראים קצר, ולדברי רבינו ז"ל לענין צומות הגידין נקיטינן לחומרא כדברי מר בר רב אשי, ועוד הילכתא כותיה בכוליה תלמודא בר מהני תרי, וההיא דאודיתא לא קיימא לן כותיה, ורבינו אלפסי ז"ל כתב כאן כדברי רבינו חננאל ז"ל דלית הילכתא בחיורי כותיה, וכתב שתי הדעות בפרק זה בורר בהלכות.

    אמר אמימר משמיה דרב זביד תלתא חוטי הוו חד אלימא ותרי קטיני הא אזדא רוב בנין מר בר רב אשי מתני לקולא איפסיק אלימא הא איכא רוב מנין אפסיק קטיני הא איכא רוב בנין. כלומר שלם ואין הבהמה נפסלת אלא בהפסקת רוב בנין ורוב מנין. ולענין פסק הלכה קיימא לן כמר בר רב אשי לקולא, דהא קיימא לן כוותיה בכולא תלמודא חוץ מתרי, ותמהני במה שכתוב בס' התרומה בשם רבינו שלמה ז"ל דנקיטינן בהא לחומרא כדברי אמימר, ואולי בנוסחאות שלהם לא גרסי מר בר רב אשי אלא אמורא אחרינא משמיה דרב זביד, ורבינו אלפסי ז"ל לקולא פסק כמר בר רב אשי, וכן כתב הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל (פ"ח מהל' שחיטה הי"ח).

    איכא דאמרי מאי רובו רוב כל אחד ואחד כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי מכדי תלתא הוו הא איכא תלתא דכל חד וחד. ק"ל מאי מכדי דקאמר שמואל דכי איכא תלתא דכל חד וחד מאי הוי, ומאי אלמא למילתיה, משום דהוה ליה תלתא, דאטו טעמה איכא אלא סברא דנפשיה דקסבר דאי אישתייר מכל חד וחד כחוט הסרבל כשירה, לא הוה ליה לשמואל למימר בלישנא דתמיהא אלא הא איכא תלתא בכל חד וחד כיון דסברא דנפשיה לבד קאמר, והא ליכא למימר דתלתא דכל חד וחד דקאמר לאו דוקא תלתא אלא מיעוט דכל חד וחד דהיינו משהו פחות מחציין, ובין שלשת חצאי הגידין איכא כשיעו' חד, אלימא ואתא כמר בר רב אשי דאמר דכל היכא דאיכא רוב בנין כשירה אלא דשמואל דקא מוסיף התירא טפי דאפילו נשתייר רוב בנין בשנים ושלשה מקומות כשירה, דהא לאו מילתא היא, דהא מדקאמר אפסיק אלימא אזדא רוב בנין משמע דשיעור חציו של גיד אלים יתר על מחצית השנים הקטנים, כל שכן שאין פחות מחציין משלימין לרוב של אלים, אלא אם כן נאמר דכל זמן שהן משלימין לרובו של גדול אף על פי שאינן משלימין לכולו רוב בנין קרינן ליה, דאלו אפסיק תרי קטיני ומשהו מאלימא למר בר רב אשי ודאי משמע דאכשורי מכשרינן ליה ואיכא רוב בנין קרינן ליה, דמה שנחתך מיעוטו של גדול כמי שלא נחתך ממנו כלל הוא, וגם זה אינו מתיישב דשמואל דאמר דתלתא דכל וחד מציל אף על גב דקיימא לן בכל מקום דרובו ככולו, הא פירש לנו שאין הולכין בפסיקת גידין לרובו ככולו הא אין משגיחין אלא בשיעור שנשאר שלם לבד, וצריך עיון. ולענין פסק הלכה. קיימא לן כרב דאמר ברובן, דכל רב ושמואל הלכה כרב באיסורא, ואף על גב דאיכא תרי לישני איכא מאן דאמר מאי רובן רוב אחד מהן, ואיכא דאמרי מאי רובן רוב כל אחד ואחד נקטינן כלישנא בתרא ולקולא. וכן פסק הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל (שם) והרב אלפסי ז"ל לא הביא בהלכות לישנא קמא כלל אלא לישנא בתרא לבד, ובספר התרומה בשם רבינו שלמה ז"ל דהשתא לא איתמר לא כמר ולא כמר הלכה כמאן דאמר הלך אחר המחמיר, הילכך אפילו ברוב אחד מהם טריפה. ונראין הדברים כדברי רבותינו הגאונים ז"ל דדוקא ברוב כל אחד ואחד, דהא בין לאמימר בין למר בר רב אשי לית להו האי לישנא קמא דרב, דאמימר גופיה דמחמיר טפי לא פסיק כחד מנייהו אלא אי אפסיק אלימא מיהא ומשום דאזל ליה רוב בנין, וללישנא קמא דרב אפילו אפסיק חד מקטני נמי טריפה, וכל שכן דלא אתיא כמר בר רב אשי, דלדידיה אפילו איפסיקו תרי קטיני נמי כשירה, וקיימא לן כמר בר רב אשי בר מתרי, אבל לישנא בתרא אתיא כמר בר רב אשי, דהא אזדא רוב מנין ואזדא רוב בנין, הילכך קיימא לן כלישנא בתרא, ועד דאפסיק רוב כל אחד ואחד לא מיטרפא כנ"ל. ומיהו תמיהא לי קצת אמאי בעינן רוב כל אחד ואחד, דהא אפילו ברוב אלימא ורוב אחד מן קטיני הוה ליה למיסר, דהא רובו ככולו אמרינן וכדאפסיקו תרי וחד מנייהו אלימא ליכא מאן דמכשר. ושמא נאמר דהא דאמרינן ברוב כל אחד ואחד לאו למימר דעד דאיכא רוב כולהו תלתא כשירה, אלא לומר דאף על גב דאיפסיק רוב תרי קטיני לא מיטרפא עד דאפסיק נמי אלימא בהדייהו, אי נמי אפשר לומר דהכי קים להו לרבנן דאי אישתייר חד מינייהו שלם ומיעוטן תרי אחריני כשירה [עד] דאפסיקו תרין לגמרי והוא דחד מינייהו אלימא או דאפסיקו רוב כל אחד מכולהו תלתא וכסברתיה דשמואל נמי דאמר דמיעוטן מציל ואף על גב דלא אשתייר אלא כחוט הסרבל, וצריך עיון. ומיהו הני מילי בבהמה דהכי קים להו לרבנן, אבל בעוף אפילו נפסק אחד מהן טריפה וכדאמרינן לעיל בעופא שיתסר הוו אי אפסיק חד מינייהו טריפה, ועלה קאמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דאביי ואייתו לקמיה עופא ובדק בצומת הגידין ואשכח חמיסר והיה חד שני מחבריה נפציה אשכחיה תרי מדנפציה, שמע מינה דאי לא אשכחיה הוה טריף ליה, דאי לא אמאי טרח לנפציה כיון דאשכח חמיסר שלימין דודאי מדקאמר אשכח חמיסר משמע דשלימין קאמר. ומיהו לפי מ"ש דאפשר לומר דרב לא אמר בהא רובו, ושמואל נמי דאמר הכי בהדיא מדקא שרי בנשתייר תלתא דכל חד וחד איכא לעיוני בהא אי אפסיק רובו של אחד, והרמב"ם ז"ל (שם, הי"ט) כתב דאף ברוב אחד נמי טריפה.

    תנו רבנן נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו - ומתני' לא קתני אלא אם רוב בשר קיים כשרה. ראיתי בשם רבינו הרב ז"ל דמתני' וברייתא לאו בחדא גוונא מיירי, אלא מתניתין דוקא בשלא יצא לחוץ, הלכך אי איכא רוב בשר קיים אף על פי שאינו חופה את רובו כשרה, וברייתא מיירי ביצא לחוץ כדקתני בהדיא נשבר העצם ויצא לחוץ דכיון דיצא לחוץ לא מתכשר אלא בעור ובשר חופין את רובו אף על גב דרוב בשר קיים.

    והא ד אמר רב דימי אמר רבי יוחנן רוב עביו ואמרי לה רוב הקיפו. פירש רש"י ז"ל רוב עביו שלא יצא רוב חלל העצם בחוץ אלא מיעוט החלל נגלה ורובו נכסה, אבל אם יצא רוב חלל העצם לחוץ אפילו בנקב קטן ורוב הבשר שסביב הבשר קיים טרפה. ומאן דאמר רוב הקפו, סבירא ליה דאין הכל תלוי אלא בחפיי' רוב הקף העצם, שאם רוב ההקף מגולה אף על פי שכוונה השבירה כלפי הבשר הקיים וכל השבר וכל חלל העצם נחפ' בבשר אפילו הכי טריפה, ואמר רב פפא דבעינא רוב חלל העצם נכסה ורוב היקף קיים. וכ"פ בספר התרומה כדברי רש"י ז"ל שאם יצא רוב החלל בנקב קטן טרפה. ורבינו יצחק ז"ל פירשה כעין רוב (ו)חללה ורוב הקפה האמור לגבי גרגרת שהעצם אינו שוה כגרגרת, ופעמים שהעצם עב מלמעלה וקצר מלמטה, ואז אפשר דהוי חופה רוב עביו לא הוי רוב הקיפו ורוב הקיפו לא הוי רוב עוביו.

    ולימא מר עור משלים לבשר - פירש הרב רבי זרחיה הלוי ז"ל בשם הגאונים ז"ל שאין בשר בלא עור מציל אלא בשבשר ועור על גביו כעין בשר שלם, ואינו נראה דאם כן בר גוזלא דרכיך כל שכן שהיה צריך עור על גבי בשר, ורבינו חננאל ז"ל ורש"[י] ז"ל פירשו משלים כגון שהבשר בוד חופה חצי העצם והעור משלימו לרובו, אבל אם נאמר מצטרף משמע דאפילו חצי בשר וחצי עור מצטרפין להגן, והוא הנכון. ולענין פסק הלכה קיימא לן כהאי לישנא בתרא דרבי יוחנן לא אמר בהדיא עור מצרף, אלא דעולא מכללא שמע לה מההוא דבר גוזלא, ודחי ליה רב נחמן דשני בר גוזלא דרכיך ועורו הרי הוא כבשר, הלכך בהמה אין עור מצטרף לבשר אלא משלם לרובו, אבל בר גוזלא עור נמי מצטרף לבשר. ואיכא לעיוני אם כל עוף כבר גוזלא ואפילו אווזין ותרנגולין, או גוזלא דוקא דרכיך טפי. ומלשון פירושו של רבינו חננאל ז"ל נראה דכל עוף במשמע, שכתב שאני בר גוזלא דרכיך וכיון דרכיך הוי כבשר, אבל בבהמה לא משמע, דלא מפקינן אלא עור בהמה דאלים טפי. וגוזלא נמי משמע דדוקא מצטרף אבל עור לבדו לא, דצירוף עצמו אין לנו בבר גוזלא אלא מעדותו של עולא ומעשה שהיה עור מצטרף לבשר היה. והרב רבי משה בר מיימון ז"ל (פ"ה מהל' מאכלות אסורות ה"ח) פסק כלישנא קמא דעולא דאמר עור הרי הוא כבשר, והוא מן התימה. ונראה לי שסמך לו הרב ז"ל עם מה שאמרו בסמוך ניטל שליש התחתון מהו, כלומר אם ניטל שליש עובי הבשר הסמוך לעצם אי מגין או לא, ומהדרינן תא שמע דאמר עולא אמר ר' יוחנן עור הרי היא כבשר, אלמא מדמייתי תלמודא מיניה ראיה קים ליה לתלמודא דהכי הלכתא. ומיהו נראה לי דאי מההיא איכא לדחויי דאף על גב דמייתי ליה תלמודא לאו למימרא דהלכתא כעולא, אלא הכי קאמר מדעולא נשמע לדידן מי לא אמר עולא דעור גרוד לבדו מגין, אם כן לדידן א"א דעור בשני שלישי בשר לא מציל, דכולי האי ליכא לאיפלוגי בין עולא לדידן, ועוד דהא דחינן לה ואמרינן דילמא התם דקנה משכא דידיה. ועוד דעל כרחין מדעולא נשמע לדידן, דהא בדעולא תרתי איכא, חדא דעור הרי הוא כבשר, ועוד אחרת דאף על גב דניטל בשר שתחת העור אפילו הכי עור מגין, נהי (דאי) [דאנן] לא קיימא לן כוותיה משום דעור אינו כבשר, מכל מקום שמעינן מינה דאף על גב שניטל הבשר שתחת העור היה מציל, אם כן נפשוט מינה בעיין דניטל שליש התחתון כשר וזה נכון וברור. אלא נראה כדברי רבוותא ז"ל דפסקו לחומרא דעד דאיכא רוב בשר לא מכשרינן לה, ואף על גב דללישנא קמא אמר עולא אנן עור ובשר תנינן ללישנא בתרא מימר אמרינן דמעולם לא אמר עולא הכין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 76b

    Chullin 76b. The full printed text of this folio side - 21 numbered segments, about 489 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 76b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026