Talmud Builders

    Chullin 100b

    Back to index

    English translation — Chullin 100b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1You may even say that it is referring to a case where he did not first remove the piece of non-kosher meat or fish. Nevertheless, this is a case of a mixture of one type of food with its own type of food and with something else, i.e., the spices and broth in the pot.

    2And in any case of a type of forbidden food mixed with its own type of food and with something else, disregard the food that is its own type, as though it is not present in the mixture, and if the amount of permitted food that is not its own type is sixty times greater than the forbidden food, the permitted food nullifies it. Rav’s ruling applies to a case where the forbidden piece of meat or fish imparts flavor to another piece before the spices and broth are added, and there is a total volume sixty times greater than the original non-kosher piece. Consequently, even if the amount of spices and broth is eventually sixty times greater than the original non-kosher piece of meat or fish, the entire mixture is forbidden, as the spices and broth are not sixty times greater than the two pieces of meat or fish which are now non-kosher.

    3MISHNA: The prohibition of eating the sciatic nerve applies to a kosher animal and does not apply to a non-kosher animal. Rabbi Yehuda says: It applies even to a non-kosher animal. Rabbi Yehuda said in explanation: Wasn’t the sciatic nerve forbidden for the children of Jacob, as it is written: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33), yet the meat of a non-kosher animal was still permitted to them? Since the sciatic nerve of non-kosher animals became forbidden at that time, it remains forbidden now. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: The prohibition was stated in Sinai, but it was written in its place, in the battle of Jacob and the angel despite the fact that the prohibition did not take effect then.

    4GEMARA: The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda hold that a prohibition takes effect where another prohibition already exists? But isn’t it taught in a baraita : Rabbi Yehuda says: One might have thought that the carcass of a non-kosher bird renders the garments of one who swallows it ritually impure when it is in the throat, similar to the carcass of a kosher bird.

    5Therefore the verse states concerning the impurity of carcasses of birds: “A carcass, or that which is torn of animals, he shall not eat to defile himself with it” (Leviticus 22:8). The verse indicates that only those birds that are forbidden specifically due to the prohibition: You shall not eat of a carcass, i.e., kosher birds that died without ritual slaughter, cause impurity in this manner. This serves to exclude any bird that is not forbidden due to the prohibition: You shall not eat of a carcass, but rather due to the prohibition: You shall not eat a non-kosher bird. This indicates that according to Rabbi Yehuda, the prohibition of eating a carcass does not take effect with regard to a non-kosher bird, because it is already subject to a different prohibition.

    6The Gemara continues with its question: And if you would say that Rabbi Yehuda holds that sciatic nerves do not impart flavor, i.e., they do not have flavor and therefore are not classified as food, and even with regard to a non-kosher animal it is prohibited to eat the sciatic nerve because the general prohibition of eating a sciatic nerve applies, whereas the prohibition of eating non-kosher animals does not apply because the sciatic nerve is not considered food, this is untenable.

    7The Gemara explains: And does Rabbi Yehuda hold that sciatic nerves do not impart flavor? But isn’t it taught in a baraita : With regard to one who eats the sciatic nerve of a non-kosher animal, Rabbi Yehuda deems him liable to receive two sets of lashes, one for eating the sciatic nerve and one for eating the meat of a non-kosher animal, and Rabbi Shimon exempts him entirely from lashes. This indicates that Rabbi Yehuda holds that the sciatic nerve does have flavor.

    8The Gemara answers: Actually Rabbi Yehuda holds that sciatic nerves do impart flavor, and he also holds that the prohibition of eating the sciatic nerve applies to the sciatic nerve of an animal fetus. Consequently, although Rabbi Yehuda holds that a prohibition does not take effect where another already exists, one who eats the sciatic nerve of a non-kosher animal is flogged twice, because the prohibition of eating a sciatic nerve and the prohibition of eating meat from a non-kosher animal come into effect at the same time.

    9The Gemara challenges this answer: And can you say that Rabbi Yehuda holds that the prohibition of eating a sciatic nerve applies to the sciatic nerve of a fetus? But didn’t we learn in a mishna (89b): The prohibition applies to a late-term fetus in the womb. Rabbi Yehuda says: It does not apply to a fetus, and similarly the fat of a fetus is permitted?

    10The Gemara answers: This statement, that the prohibition of eating the sciatic nerve does not apply to a fetus, is with regard to a kosher species of animal, because the Merciful One stated in the Torah: “And every animal that divides the hoof, and has the hoof wholly cloven in two, and chews the cud, among the animals [ babehema ], that you may eat” (Deuteronomy 14:6). The term babehema may also be translated as: Inside the animals, indicating that anything inside a kosher animal when it is slaughtered is permitted for consumption, including all parts of a fetus. But with regard to a non-kosher species of animal the prohibition applies.

    11The Gemara challenges the assertion that the prohibitions of eating the sciatic nerve and of eating non-kosher meat take effect at the same time. And can you say that they both come into effect at the same time? But didn’t we learn in a mishna ( Nazir 49b): A nazirite shaves for having become impure from these following sources of ritual impurity: For having become impure with impurity imparted by a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse.

    12And this poses a difficulty for us: If a nazirite shaves for becoming impure from an olive-bulk of a corpse, is it not obvious that all the more so he must shave for becoming impure from an entire corpse? And Rabbi Yoḥanan said: It is necessary only with regard to a miscarried fetus whose limbs have not yet become joined to its sinews. Although the fetus does not yet contain an olive-bulk of flesh, since it is a complete entity, it transmits impurity to anything under the same roof. Evidently, the limbs of the body are formed before the nerves and sinews, and therefore the prohibition of eating non-kosher meat takes effect prior to the prohibition of the sciatic nerve.

    13The Gemara answers: Even though the prohibition of eating non-kosher meat takes effect prior to the prohibition of eating the sciatic nerve, the prohibition of the sciatic nerve also comes and takes effect upon a non-kosher animal because this prohibition applies to descendants of Noah, i.e., to gentiles. Since the prohibition of eating the sciatic nerve adds an additional stringency that did not exist with regard to non-kosher meat, it takes effect even though there was an already existing prohibition.

    14According to this answer, the language of the mishna is also precise, as it teaches: Rabbi Yehuda said: Wasn’t the sciatic nerve forbidden for the children of Jacob, as it is written: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33), yet the meat of a non-kosher animal was still permitted to them? This indicates that the basis of Rabbi Yehuda’s opinion is the fact that the sciatic nerve was forbidden to the children of Jacob, who had the status of descendants of Noah.

    15§ The Gemara returns to the matter itself cited above. With regard to one who eats the sciatic nerve of a non-kosher animal, Rabbi Yehuda deems him liable to receive two sets of lashes: One for eating the sciatic nerve and one for eating the meat of a non-kosher animal;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אפילו תימא בשלא קדם וסלקוולא מיתסרי שאר חתיכות אלא משום חתיכת היתר קמייתא:

    דכל מין ומינוכגון נבלה ושחוטה:

    ודבר אחרכגון תבלין ורוטב מינו דהיתר אינו מבטלו לאיסור ולא מוסיפו אלא סלקהו כמי שאינו בקדרה זו ונשארו הנבלה והרוטב ובטלה נבלה ברוטב ובקיפה. הלכך נתנה טעם בראשונה תחלה בעוד שלא רבה הרוטב עליה ואח"כ נתן מים וקיפה וחתיכות נתוספה חתיכה ראשונה על הנבלה ואוסרת הכל מפני שהן מינה ולא מצו חתיכות לבטלה ואע"פ שיש בהן יותר מששים והרוטב לבדו אין בו כדי לבטל שניהם:

    מתני' ואינו נוהג בטמאהשאם אכל גיד הנשה של טמאה למ"ד יש בגידין טעם לוקה משום טמאה ולאו משום גיד ולמ"ד אין טעם בגידין פטור מכלום דבטהורה עץ הוא והתורה חייבה עליו אבל בטמאה אינו נוהג:

    מבני יעקב נאסרדכתיב (בראשית לב) על כן וגו' ועדיין טמאה מותרת להן עד מתן תורה:

    אמרו לופסוק זה שהזהירו עליו בסיני נאמר ועד סיני לא הוזהרו אלא שנכתב במקומו לאחר שנאמר בסיני וכתב וסידר משה את התורה כתב המקרא הזה על המעשה על כן הוזהרו בני ישראל אחרי כן שלא יאכלו גיד:

    גמ' איסור חל על איסורדקא ס"ד משום טומאה ומשום גיד קמחייב ליה:

    ה"ג יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בבית הבליעה ת"ל (כו') נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה - מפני שהיא מטמא באכילה זו ובנבלת עוף מיתוקם בת"כ ובמסכת נדה (דף מב:) והכא ה"ק יכול אף נבלת עוף טמא במשמע ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה אני אומר לך שמטמא בה יצא זה שאינו אסור משום נבלה אלא משום עוף טמא. ומדקאמר אין איסורו משום נבלה אלמא סבירא ליה לא אתיא איסור נבלה וחייל אאיסור טמאה:

    וכי תימא קסבר אין בגידין בנ"טואין כאן איסור טומאה אלא איסור גיד:

    ור"ש פוטרלגמרי משמע ולקמיה מפרש טעמא:

    ה"ג לעולם קסבר יש בגידין בנותן טעם וקסבר נוהג בשליל דאיסור גיד ואיסור טומאה כו' - משעת יצירת ולד חלו שניהם לפיכך חייב לעולם על שניהם:

    אינו נוהג בשלילועל כרחך איסור טומאה חל על השליל שהרי כל יצירתו טומאה ואיסור גיד אינו חל עד שנולד והיכי חייל אאיסור טומאה:

    כל בבהמהואפילו חלבו וגידו דמהאי קרא נפקא לן היתר שליל בשחיטת האם בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין סט.):

    הנזיר מגלחאם האהיל עליהם נטמא נזרו דכתיב (במדבר ו) והימים הראשונים יפלו ומגלח וחוזר ומונה כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו:

    שלא נתקשרודליכא עדיין כזית בשר בכוליה וכיון דאיתיה שלם מטמא באהל. אלמא תחלה נוצרין אברים קודם לגידין וש"מ שם טומאה קדים חייל עלייהו:

    ומשני אע"ג דאיסור טומאה קדים אתי איסור גיד וחייל עליה שכןאיסור חמור הוא ויש בו כח לחול על אחרים ומהו חומרו שנוהג בבני נח לר' יהודה כדתנן והלא מבני יעקב כו':

    דיקא נמידטעמא דרבי יהודה משום האי טעמא הוא מדיליף מבני יעקב דקודם מתן תורה בני נח הוו:

    חולין 100 עמוד ב

    1אפילו תימא לא קדם וסלקו, הוי מין ומינו ודבר אחר.

    2וכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו, ושאין מינו רבה עליו ומבטלו.

    Mishna

    3נוהג בטהורה, ואינו נוהג בטמאה. רבי יהודה אומר: אף בטמאה. אמר ר' יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להן? אמרו לו: בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו.

    Gemara

    4וסבר ר' יהודה איסור חל על איסור? והתניא: ר' יהודה אומר: יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה?

    5תלמוד לומר (ויקרא כב, ח) ״נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה״ מי שאיסורו משום ״בל תאכל נבלה״, יצא זה שאין איסורו משום ״בל תאכל נבלה״ אלא משום ״בל תאכל טמאה״.

    6וכי תימא, קסבר אין בגידין בנותן טעם, ובטמאה נמי איסור גיד איכא, איסור טומאה ליכא.

    7וסבר ר' יהודה אין בגידין בנותן טעם? והתניא: האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה ר' יהודה מחייב שתים, ור"ש פוטר!

    8לעולם, קסבר יש בגידין בנותן טעם, וקסבר נוהג בשליל, דאיסור גיד ואיסור טומאה בהדי הדדי קאתי.

    9ומי מצית אמרת נוהג בשליל? והתנן: נוהג בשליל, ר' יהודה אומר: אינו נוהג בשליל, וחלבו מותר!

    10הני מילי גבי טהורה, דרחמנא אמר: (דברים יד, ו) ״כל בבהמה תאכלו״, אבל בטמאה נוהג.

    11ומי מצית אמרת דתרוייהו בהדי הדדי קאתו? והתנן: על אלו טומאות הנזיר מגלח, על המת ועל כזית מן המת.

    12וקשיא לן: על כזית מן המת מגלח, על המת כולו לא כ"ש וא"ר יוחנן: לא נצרכא אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין. אלמא איסור טומאה קדים!

    13אע"ג דאיסור טומאה קדים, אתי איסור גיד חייל עליה, שכן איסורו נוהג בבני נח.

    14דיקא נמי, דקתני: א"ר יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להם.

    15גופא: האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה רבי יהודה מחייב שתים,׃

    Tosafot

    הוי מין ומינו ודבר אחר כו'אומר רשב"ם דכמו שצריך שיהיה ברוטב כדי לבטל החתיכה דאיסור כך צריך נמי שיהיה ס' בחתיכה של היתר לבטל מן הרוטב כשיעור ב' החתיכות דמכיון שנבלע הרוטב בחתיכת האיסור נעשה נבלה וכשנפלט אחרי כן ממנה אוסר שאר הרוטב מפני שהוא מינו דהכי אמרינן בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קח.) גבי כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור חלב מותר ואי אמרת אפשר לסוחטו אסור אמאי חלב מותר חלב נבלה היא פירוש דחלב שנבלע בבשר נעשה נבלה וכשנפלט אח"כ אוסר כל החלב מפני שהוא מינו:

    סלק את מינו כמי שאינו ואת שאינו מינו רבה עליו ומבטלוהקשה רבינו אפרים דאמר בפרק הלוקח בהמה (בכורות כב.) הלוקח ציר של ע"ה משיקו במים וטהור אי רובא מים טהר להו בהשקה ואי רובא ציר לאו בר קיבולי טומאה הוא והנך מיעוטא דמים בטלי ברובא וקאמר לא שנו אלא לטבל בו פיתו אבל לקדרה מצא מין את מינו וניעור והשתא היאך ניעור אמאי לא קאמר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו דהיינו הציר רבה על מים טמאים ומבטלן לעולם הציר שהוא רוב מבטל אותם מים הטמאים וי"ל דלא דמי דהכא אין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו ואי אפשר להבדילו ובכל מקום שישנו היתר הוא ולפיכך שייך לומר שם סלק אבל התם דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים טמאים אין שייך לומר סלק:

    וכי תימא אין בגידין בנ"טלפי זה היה יכול להקשות ממתניתין דמאי קאמר ר' יהודה והלא מבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה מותרת להן דמשמע דמטעם זה יש לחול איסור גיד אאיסור טומאה כמו שפירש בסמוך במסקנא ואמר דיקא נמי דקתני כו' וכן היה יכול להקשות למאי דבעי מעיקרא למימר דטעמא דר' יהודה משום דאיסור חל על איסור בכל מקום ונראה להרב רבינו שמואל דיש ליישב דס"ד דר' יהודה דטעמא דת"ק כר' שמעון דבסמוך משום מי שגידו אסור ובשרו מותר יצא כו' ולהכי פריך ר' יהודה והלא אף לבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה בשרה מותרת:

    אבל בטמאה נוהגהיה יכול להקשות דאמרינן בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עה.) הפילה נפל חלבו כחלב חיה דחדשים קא גרמי לה אלא עדיפא מיניה פריך דאיכא למ"ד התם דאסור דאוירא גרים ובהמה טמאה כאוירא דמיא כיון דלא שייך בה כל בבהמה תאכלו ועוד יש לומר דילמא שאני חלב דרחמנא אמר כל חלב שור או כשב או עז ואין זה קרוי שור וכשב ועז אבל גיד אסר הכתוב כל מקום שישנו על הכף:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמר רבא אפילו תימא שלא קדם וסלקן הוי מין ומינו ודבר אחר. כלומר ברוטב שבקדרה שהוא שאינו מינו יש ס' בחתיכת הנבילה עצמה, ואם לא נתנה טעם בחתיכת ההיתר תחלה לא יצטרך ברוטב אלא ששים בחתיכת הנבילה עצמה והכל מותר, אבל כשנתנה טעם בכשירה נעשית הכשירה חתיכת נבילה וצריך ששים ברוטב לבטל את שתיהן. וזה קשה לכאורה לדברי רבינו אפרים ז"ל שכתב דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב, ולדידיה מה לי נ"ט מה לי לא נתן טעם עצמה, שהרי לעולם אין משערין אלא בשיעור גופו של איסור לבד ואין צריך ששים אלא לבטל האיסור הראשון, ותירץ ר"י ז"ל ליישב דברי רבינו אפרים ז"ל דהכא מיירי כשנתנה הנבילה טעם בכשירה ונתמעט נפח הנבילה מחמת בלע שבלעה כשירה, משערין אף במה שבלעה הכשירה מן הנבילה ולא בשיעור הנבילה ממש שנתמעטה, ודוקא כשקבלה הכשירה ממנה, אבל אם לא קבלה הכשירה מן הנבילה (ולא בשיעור הנבילה ממש שנתמעטה ודוקא כשקבלה טעם הכשירה ממנה אבל אם לא קבלה הכשירה טעם) אין משערין אלא בשיעור הנבילה כמות שהיא עכשיו שנתמעטה, משום דאותו בלע כיון שאין בו כדי ליתן טעם הוא כאילו אינו בעולם לגבי אינו מינו, ועוד קמ"ל דאף על גב דיש נותן טעם באותו בלע שבלעה החתיכה של היתר אין צריך ס' ברוטב רק לבטל החתיכה של נבילה שבחתיכת ההיתר ולא לבטל חתיכת ההיתר עצמה. אבל רבינו ז"ל תירץ בענין אחר וז"ל מה שאמר רבא סלק את מינו כמי שאינו, היינו נמי אם קודם שנתנה טעם נבילה בחתיכה יש לבטל ברוטב הנבילה [אבל אחר שנתנה טעם] אין לומר סלק את מינו כמי שאינו שהרי נבלע במינו, וא"א לבטל ברוטב שאינו מינו הואיל ומעורב במינו ומינו אינו יכול לבטל, הלכך צריך שיעור רוטב לבטל כל החתיכה, (דאלו) [ולאו] משום טעם שהחתיכה עצמה נעשית נבילה וה[ה]יתר שבה אלא בשביל טעם הנבילה הוא שאי אפשר לבטלו במינו, ואין לומר סלק את מינו כמי שאינו הואיל ומעורב בו, אבל אם היה דם או חלב שנפל בחתיכה הואיל וטעם חתיכה עצמה אינו אסור כי אם טעם דם וחלב שבה, וגם אינו מינה ואפשר לבטל טעם האיסור אם בחתיכה עצמה היה בה שיעור, הלכך אם בראשונה לא היה בחתיכה לבטל טעם האיסור באחרונה יצטרפו עמה החתיכות ויבטלו את האיסור, ולא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ע"כ.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 100b

    Chullin 100b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 276 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אפילו תימא בשלא קדם וסלקו ולא מיתסרי שאר חתיכות אלא משום חתיכת היתר קמייתא:

    דכל מין ומינו כגון נבלה ושחוטה:

    ודבר אחר כגון תבלין ורוטב מינו דהיתר אינו מבטלו לאיסור ולא מוסיפו אלא סלקהו כמי שאינו בקדרה זו ונשארו הנבלה והרוטב ובטלה נבלה ברוטב ובקיפה. הלכך נתנה טעם בראשונה תחלה בעוד שלא רבה הרוטב עליה ואח"כ נתן מים וקיפה וחתיכות נתוספה חתיכה ראשונה על הנבלה ואוסרת הכל מפני שהן מינה ולא מצו חתיכות לבטלה ואע"פ שיש בהן יותר מששים והרוטב לבדו אין בו כדי לבטל שניהם:

    מתני' ואינו נוהג בטמאה שאם אכל גיד הנשה של טמאה למ"ד יש בגידין טעם לוקה משום טמאה ולאו משום גיד ולמ"ד אין טעם בגידין פטור מכלום דבטהורה עץ הוא והתורה חייבה עליו אבל בטמאה אינו נוהג:

    מבני יעקב נאסר דכתיב (בראשית לב) על כן וגו' ועדיין טמאה מותרת להן עד מתן תורה:

    אמרו לו פסוק זה שהזהירו עליו בסיני נאמר ועד סיני לא הוזהרו אלא שנכתב במקומו לאחר שנאמר בסיני וכתב וסידר משה את התורה כתב המקרא הזה על המעשה על כן הוזהרו בני ישראל אחרי כן שלא יאכלו גיד:

    גמ' איסור חל על איסור דקא ס"ד משום טומאה ומשום גיד קמחייב ליה:

    ה"ג יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בבית הבליעה ת"ל (כו') נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה - מפני שהיא מטמא באכילה זו ובנבלת עוף מיתוקם בת"כ ובמסכת נדה (דף מב:) והכא ה"ק יכול אף נבלת עוף טמא במשמע ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה אני אומר לך שמטמא בה יצא זה שאינו אסור משום נבלה אלא משום עוף טמא. ומדקאמר אין איסורו משום נבלה אלמא סבירא ליה לא אתיא איסור נבלה וחייל אאיסור טמאה:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 100b · Sefaria

    Tosafot

    הוי מין ומינו ודבר אחר כו' אומר רשב"ם דכמו שצריך שיהיה ברוטב כדי לבטל החתיכה דאיסור כך צריך נמי שיהיה ס' בחתיכה של היתר לבטל מן הרוטב כשיעור ב' החתיכות דמכיון שנבלע הרוטב בחתיכת האיסור נעשה נבלה וכשנפלט אחרי כן ממנה אוסר שאר הרוטב מפני שהוא מינו דהכי אמרינן בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קח.) גבי כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור חלב מותר ואי אמרת אפשר לסוחטו אסור אמאי חלב מותר חלב נבלה היא פירוש דחלב שנבלע בבשר נעשה נבלה וכשנפלט אח"כ אוסר כל החלב מפני שהוא מינו:

    סלק את מינו כמי שאינו ואת שאינו מינו רבה עליו ומבטלו הקשה רבינו אפרים דאמר בפרק הלוקח בהמה (בכורות כב.) הלוקח ציר של ע"ה משיקו במים וטהור אי רובא מים טהר להו בהשקה ואי רובא ציר לאו בר קיבולי טומאה הוא והנך מיעוטא דמים בטלי ברובא וקאמר לא שנו אלא לטבל בו פיתו אבל לקדרה מצא מין את מינו וניעור והשתא היאך ניעור אמאי לא קאמר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו דהיינו הציר רבה על מים טמאים ומבטלן לעולם הציר שהוא רוב מבטל אותם מים הטמאים וי"ל דלא דמי דהכא אין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו ואי אפשר להבדילו ובכל מקום שישנו היתר הוא ולפיכך שייך לומר שם סלק אבל התם דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים טמאים אין שייך לומר סלק:

    וכי תימא אין בגידין בנ"ט לפי זה היה יכול להקשות ממתניתין דמאי קאמר ר' יהודה והלא מבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה מותרת להן דמשמע דמטעם זה יש לחול איסור גיד אאיסור טומאה כמו שפירש בסמוך במסקנא ואמר דיקא נמי דקתני כו' וכן היה יכול להקשות למאי דבעי מעיקרא למימר דטעמא דר' יהודה משום דאיסור חל על איסור בכל מקום ונראה להרב רבינו שמואל דיש ליישב דס"ד דר' יהודה דטעמא דת"ק כר' שמעון דבסמוך משום מי שגידו אסור ובשרו מותר יצא כו' ולהכי פריך ר' יהודה והלא אף לבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה בשרה מותרת:

    אבל בטמאה נוהג היה יכול להקשות דאמרינן בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עה.) הפילה נפל חלבו כחלב חיה דחדשים קא גרמי לה אלא עדיפא מיניה פריך דאיכא למ"ד התם דאסור דאוירא גרים ובהמה טמאה כאוירא דמיא כיון דלא שייך בה כל בבהמה תאכלו ועוד יש לומר דילמא שאני חלב דרחמנא אמר כל חלב שור או כשב או עז ואין זה קרוי שור וכשב ועז אבל גיד אסר הכתוב כל מקום שישנו על הכף:

    Tosafot on Chullin 100b · Sefaria

    Rashba

    הא דאמר רבא אפילו תימא שלא קדם וסלקן הוי מין ומינו ודבר אחר. כלומר ברוטב שבקדרה שהוא שאינו מינו יש ס' בחתיכת הנבילה עצמה, ואם לא נתנה טעם בחתיכת ההיתר תחלה לא יצטרך ברוטב אלא ששים בחתיכת הנבילה עצמה והכל מותר, אבל כשנתנה טעם בכשירה נעשית הכשירה חתיכת נבילה וצריך ששים ברוטב לבטל את שתיהן. וזה קשה לכאורה לדברי רבינו אפרים ז"ל שכתב דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב, ולדידיה מה לי נ"ט מה לי לא נתן טעם עצמה, שהרי לעולם אין משערין אלא בשיעור גופו של איסור לבד ואין צריך ששים אלא לבטל האיסור הראשון, ותירץ ר"י ז"ל ליישב דברי רבינו אפרים ז"ל דהכא מיירי כשנתנה הנבילה טעם בכשירה ונתמעט נפח הנבילה מחמת בלע שבלעה כשירה, משערין אף במה שבלעה הכשירה מן הנבילה ולא בשיעור הנבילה ממש שנתמעטה, ודוקא כשקבלה הכשירה ממנה, אבל אם לא קבלה הכשירה מן הנבילה (ולא בשיעור הנבילה ממש שנתמעטה ודוקא כשקבלה טעם הכשירה ממנה אבל אם לא קבלה הכשירה טעם) אין משערין אלא בשיעור הנבילה כמות שהיא עכשיו שנתמעטה, משום דאותו בלע כיון שאין בו כדי ליתן טעם הוא כאילו אינו בעולם לגבי אינו מינו, ועוד קמ"ל דאף על גב דיש נותן טעם באותו בלע שבלעה החתיכה של היתר אין צריך ס' ברוטב רק לבטל החתיכה של נבילה שבחתיכת ההיתר ולא לבטל חתיכת ההיתר עצמה. אבל רבינו ז"ל תירץ בענין אחר וז"ל מה שאמר רבא סלק את מינו כמי שאינו, היינו נמי אם קודם שנתנה טעם נבילה בחתיכה יש לבטל ברוטב הנבילה [אבל אחר שנתנה טעם] אין לומר סלק את מינו כמי שאינו שהרי נבלע במינו, וא"א לבטל ברוטב שאינו מינו הואיל ומעורב במינו ומינו אינו יכול לבטל, הלכך צריך שיעור רוטב לבטל כל החתיכה, (דאלו) [ולאו] משום טעם שהחתיכה עצמה נעשית נבילה וה[ה]יתר שבה אלא בשביל טעם הנבילה הוא שאי אפשר לבטלו במינו, ואין לומר סלק את מינו כמי שאינו הואיל ומעורב בו, אבל אם היה דם או חלב שנפל בחתיכה הואיל וטעם חתיכה עצמה אינו אסור כי אם טעם דם וחלב שבה, וגם אינו מינה ואפשר לבטל טעם האיסור אם בחתיכה עצמה היה בה שיעור, הלכך אם בראשונה לא היה בחתיכה לבטל טעם האיסור באחרונה יצטרפו עמה החתיכות ויבטלו את האיסור, ולא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ע"כ.

    Rashba on Chullin 100b · Sefaria

    Ritva

    רבא אמר אפילו תימא לא קדם וסלקו ה"ל מין במינו וכו' פי' דהא נתן חתיכה איסור בקדרה ונגעה בחברתה דהתירא ולא ניער וכיס' עד שנתן בה טעם ואסרת' הלכך כשחזר אח"כ וניער וכיסה צריך רוטב נגד שתיהן ואלו לא היו דנין חתיכה ראשונה דהתירא שנ"נ היה די לנו ברוטב ס' נגד נבילה עצמה וכדפי' רש"י ז"ל. ה"ל מין ומינו ודבר אחר פי' שהנבלה עם השחוטה מין במינו והרוטב הרבה שבו הוי שא"מ וכל מין ומינו ודבר אחר סילק את מינו כמי שאינו כלומר שחושבין מינו כאלו הוא מסולק מן הקדירה לא מוסיף איסור ולא מבטל ושא"מ רבה על הנבלה ומבטל פליטתה בס' ככל מין בשאינו מינו. הילכך כשנפלה חתיכה נבילה על הרבה חתיכות שהיו בקדירה עם רוטב שיש בו ס' ונתנה הנבילה טעם בחתיכה העליונה שנגעה בה בעוד שלא רבה הרוטב עליו לפי שלא ניער וכיסה העליונה שנגעה בה נאסרת במשהו לר"י וכשחזר וניער הקדירה לבטל האיסור ברוטב. צריך רוטב נגד שתיהן שאם אין שם אלא כדי אחת מהן אע"פ שהרוטב מבטל פליטת הנבלה בס' הרי פליטת השני נ"נ ואוסרת כל החתיכות אפילו הן אלף מפני שהן מינה ואסור במשהו וא"ת כיון שהחתיכות היו בקדרה קודם שניער הרי נאסרו כולן במשהו מפליטת נבילה לר"י ויהיה צריך רוטב כדי כולן וי"ל דלר"י אינו אסור במינו במשהו אלא בדאיכא טעמי' כל דהו כדין דם הפר ודם השעיר דיליף מינה וכל זמן שלא ניער לא נתפשט הטעם כ"א בחתיכות שנגע בם ואידך ה"ל כיבש ביבש לר"י דחד בתרי בטל. ואף על גב דלית הלכתא כרב לענין מין במינו ילפינן מינה אליבא דרבא דהלכת' כוותיה דבעי' שיהא ס' ברוטב ובחתיכות נגד שתיהן ובהכי משתרי כולה בר מחתיכה ראשונה שנאסרה בנתינת טעם דנבילה גופה ובכל קדירה שנופלת בעי' ס' נגד כולה לדעת ר"י ז"ל. והוי יודע שא"א חנ"נ אלא בדבר המתערב לח בלח וע"י בישול. אבל במליחה או צלי וכל הניתר בקליפה א"א כן שאל"כ הרי כל קליפה וקליפה אוסרת כל הסמוך לה ונאסר הכל אע"כ אין דנין כן אלא במבושל שהיה ראוי האיסור עצמו להמשיך ולהתערב בכולו משא"כ בצלי ומליחה וזה ברור מפי' רבינו ז"ל. ותו לא מידי.

    Ritva on Chullin 100b · Sefaria

    Meiri

    המשנה השמינית והיא מענין החלק הראשון ונתאחרה בכאן שלא כסדר כמשפט המשניות בהרבה מקומות ואמר על זה שגיד הנשה שאמרנו עליו במשנה ראשונה שנוהג בבהמה וחיה דוקא בטהורה אבל לא בטמאה נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה ר' יהודה אומר אף בטמאה אמר ר' יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדין בהמה טמאה לא נאסר להן אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו אמר הר"מ פי' על דעת ר' יהודה מי שאכל כזית מגיד הנשה של בהמה טמאה חייב מלקות משום בהמה טמאה ומשום גיד הנשה ואין הלכה כר' יהודה ושים לבך על העקר הגדול הזה הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר מסיני נאסר לפי שאתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקין היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה על יד משה לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו כגון גיד הנשה ואין אנו אוכלין אבר מן החי מפני שהקב"ה אסר אותו לנח אלא לפי שמשה לבדו ע"ה אסר עלינו אבר מן החי ממה שצווה בסיני שיתקיים אבר מן החי אסור וכמו כן מילה מפני שאברהם אבינו מל עצמו ואנשי ביתו אלא שהקב"ה צונו על ידי משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצות:

    אמר המאירי פירשו בגמרא הטעם מאיסור הטומאה קדם לאיסור גיד שמתחלה נוצר העובר ואחר כך הגידין כמו שביארנו בראש הפרק ואם כן אין איסור גיד חל על איסור טומאה ור' יהודה סובר שאיסור גיד חל על הטמאה מפני שהגיד כולל באיסורו בני נח שהגיד נאסר להם מה שאין כן בטומאה ומ"מ חכמים סוברים שאין איסור גיד נוהג בבני נח והלכה כחכמים בשתיהן ר"ל שאין גיד הנשה נוהג בבני נח ושאין נוהג בטמאה אף לישראל ומ"מ אם אכל מחלב הגיד הרי הוא כאוכל משאר הבשר:

    וזהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן בהמה או חיה טהורה שמתו בלא שחיטה הרי הן נבלה ומטמאות במגע ובמשא כמו שיתבאר במקומו וכן בהמה וחיה הטמאות אפי' נשחטו שאין שחיטה מטהרת את הטמאה מידי נבלה עוף טמא אין נבלתו מטמאה כלל אבל עוף טהור נבלתו מטמאה בגדים ולא במגע ובמשא אלא כשהיא בתוך בית הבליעה מטמאה אף בגדים שעליו ובאיזה שיעור בכזית אע"פ שנבלת בהמה וחיה הטמאות מטמאה אין האוכלן לוקה משום נבלה אלא משום טמא שאין איסור נבלה חל על איסור טומאה הקודם לה:

    כבר ידעת שאין בגידין בנותן טעם ואם כן האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה פטור מן הכל איסור טומאה אין כאן שהרי לא אכל דבר שהוא בר אכילה ואיסור גיד אין כאן שהרי אינו נוהג בטמאה:

    השליל אם איסור גיד נוהג בו אם לאו כבר ביארנוה במשנה ראשונה ובפרק בהמה המקשה וכן שמועת טמאות שהנזיר מגלח ביארנו בראש הפרק:

    Meiri on Chullin 100b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ת"ל נבילה כו' ולא אתי איסור נבילה וחייל אאיסור טמא עכ"ל כתב מהרש"ל וכן הלכה כו' ואין להקשות הא דמסקינן בפרק אלו הן הלוקין ריסק ט' נמלים וא' חי כו' דחייב גם כן משום כזית נבלה אף שכבר יש עליו איסור טומאה צ"ל כו' עכ"ל תירוצו דחוק ואין להאריך אולי גם נעלם מעיני הרב דברי התוס' בזה שם בפרק אלו הן הלוקין וז"ל אבל קשה היאך יצטרף אותו שלם לכזית נבילה והלא אין איסור נבלה חל עליו כו' ויש לומר דהכא כו' והטעם משום דמצינו איסור נבילה חל על איסור חלב ואפי' למאן דלית ליה איסור חל על איסור אמרי' דמצטרף מה"ט עכ"ל וכה"ג כתבו בפרק קדשי מזבח ובפרק ד' אחין ע"ש:

    Chidushei Halachot on Chullin 100b · Sefaria

    Maharam

    בא"ד ומ"מ י"ל דההוא דשרי בע"ז כו' והיה מתיר כמו כן החתיכה עצמה. ר"ל דההוא מ"ד ס"ל נמי גבי חתיכת נבלה דהכא דוקא כשנתנה טעם אוסרת שאר החתיכות אבל כשלא נתנה טעם אף על גב דמין במינו במשהו כדהוה אמרינן סלק את מינו כמי שאינו וכו' לא מבעיא שאינה אוסרת שאר החתיכות אלא אפילו החתיכה של היתר הראשונה שקבלה קצת טעם משהו מן הנבילה חזרה להיות מותרת משום דאפשר לסוחטו מותר ס"ל:

    בא"ד ולפירושו ודאי ניחא וכו' כן צ"ל ור"ל לפירושו של רבינו אפרים:

    Maharam on Chullin 100b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה (בע"א) בשקדם וכו' יסבור אפשר לסוחטו מותר ק"ל הא מרא דהאי שמעתא בע"ז הוא ר"י דסבר במפורש דאפשר לסוחטו אסור:

    Gilyon HaShas on Chullin 100b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 100, Amud Bet, about 276 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “אפילו תימא לא קדם וסלקו, הוי מין…”

    2. Segment 215 words

      Opens “וכל מין ומינו ודבר אחר סלק את…”

      Named: רבה.

    3. Segment 332 words

      Opens “מתני׳ נוהג בטהורה, ואינו נוהג בטמאה. רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 421 words

      Opens “גמ׳ וסבר ר' יהודה איסור חל על…”

    5. Segment 530 words

      Opens “תלמוד לומר (ויקרא כב, ח) ״נבלה וטרפה…”

    6. Segment 615 words

      Opens “וכי תימא, קסבר אין בגידין בנותן טעם,…”

    7. Segment 720 words

      Opens “וסבר ר' יהודה אין בגידין בנותן טעם?…”

    8. Segment 816 words

      Opens “לעולם, קסבר יש בגידין בנותן טעם, וקסבר…”

    9. Segment 916 words

      Opens “ומי מצית אמרת נוהג בשליל? והתנן: נוהג…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “הני מילי גבי טהורה, דרחמנא אמר: (דברים…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “ומי מצית אמרת דתרוייהו בהדי הדדי קאתו?…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “וקשיא לן: על כזית מן המת מגלח,…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “אע"ג דאיסור טומאה קדים, אתי איסור גיד…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “דיקא נמי, דקתני: א"ר יהודה: והלא מבני…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “גופא: האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה…”

      Named: רבי יהודה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 100b · Segment 12 — “וקשיא לן: על כזית מן המת מגלח, על המת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 100b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026