Talmud Builders

    Chullin 76a

    Back to index

    English translation — Chullin 76a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: With regard to an animal whose hind legs were severed, if they were severed from the leg joint and below, the animal is kosher; from the leg joint and above, the animal is thereby rendered a tereifa and is not kosher. And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is a tereifa and is not kosher.

    2If the bone of a limb was broken but the limb was not completely severed, and the animal was then slaughtered, if the majority of the flesh surrounding the bone is intact, the slaughter of the animal renders it permitted; but if not, its slaughter does not render it permitted.

    3GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says that Rabbi Ḥiyya says: When the mishna makes reference to the leg being severed from the leg joint and below, it means that the cut was below the leg joint, and when it says that if it was severed from the leg joint and above it is a tereifa , it means that the cut was above the leg joint. And with regard to which leg joint did they say this? With regard to the leg joint that is sold together with the head of the animal. This is the lower leg joint that connects the lower bone, or metatarsus, and middle bone, or tibia. Accordingly, the animal is a tereifa only if the leg was severed in the middle bone or upper bone.

    4Ulla says that Rabbi Oshaya says: The mishna is referring to the leg joint that in most animals cannot be seen from the outside, but the corresponding joint in the leg of a camel is prominent and conspicuous. This is referring to the joint between the upper bone, or femur, and middle bone, or tibia. Accordingly, the animal is a tereifa only if it was severed in the upper bone.

    5Ulla said to Rav Yehuda: Granted, according to my opinion, as I say it means the joint whose corresponding joint in the leg of a camel is conspicuous, i.e., the upper joint, this explanation is consistent with that which the mishna teaches: And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is not kosher. The convergence of sinews lies on the lower part of the middle bone. Since I hold that if the middle bone is severed, this does not render the animal a tereifa , it is necessary for the mishna to teach that nevertheless, if that bone was severed at the point of the convergence of sinews, this would render it a tereifa . But according to your opinion that the mishna is referring to the lower joint, and if the middle bone is severed, this renders the animal a tereifa , what is the purpose of teaching: And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is not kosher?

    6Rav Yehuda said to Ulla: According to my opinion, the mishna is referring to two cases: The first is where the leg was severed above the lower leg joint, in the middle bone, without the removal of the convergence of sinews in the thigh, and the second is where the convergence of sinews in the thigh was removed without the leg above the leg joint being severed. Ulla then asked Rav Yehuda: But the mishna teaches: Were severed, indicating that the leg was entirely severed, which perforce includes the convergence of sinews. Rav Yehuda was silent, as he did not have a resolution.

    7After Ulla left, Rav Yehuda said to himself: What is the reason that I did not say to him the following resolution: When the mishna states that if the leg was severed below the leg joint the animal is kosher, it means below the lower leg joint, and when it says that if it was severed above it is a tereifa , it means in the middle bone above the convergence of sinews in the thigh. Accordingly, it would still be necessary to teach that if the convergence of sinews in the thigh was removed, this would render it a tereifa .

    8Rav Yehuda then said to himself: It is good that I did not suggest this resolution, as did I not initially say a resolution to him, and he said to me that it was refuted by the fact that the mishna teaches: Were severed, which clearly indicates that it was severed completely? Here too, he could have said: You cannot explain the mishna as referring only to severing the leg above the convergence of sinews, as the mishna teaches: From the lower leg joint and above, which clearly includes the entire middle bone, including the area of the convergence of sinews.

    9Rav Pappa teaches the previous discussion like this: Rav Yehuda says that Rav says that Rabbi Ḥiyya says: When the mishna refers to severing the leg below, it means severing below both the leg joint and the convergence of sinews in the thigh, i.e., the lower bone was severed, and when it refers to severing the leg above, it means severing above both the leg joint and the convergence of sinews in the thigh, i.e., the upper bone was severed. And then the mishna adds that with regard to the middle bone, it is only a tereifa when the convergence of sinews was removed. And this explanation assumes that the leg joint itself is referring to the upper leg joint, in accordance with that which Ulla said that Rabbi Oshaya said, i.e., that it means the joint whose corresponding joint in the leg of a camel is conspicuous.

    10The Gemara questions Rav Pappa’s explanation of the opinions of Ulla and Rav Yehuda: But is there any possibility that if one went higher up the leg and severed the middle bone above the convergence of sinews, it would live, i.e., the animal would not be a tereifa , but if one went down the leg and severed it on the convergence of sinews, it would be a tereifa and would die within twelve months? It is illogical that severing more of the leg is less life-threatening for the animal.

    11Rav Ashi said: Are you comparing different types of tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot that this is similar to that, as different areas of an animal’s body react differently: One cuts it from here, at a low point on the animal’s body, and it could die; and one cuts it from there, at a higher point, and it could live.

    12§ The Gemara asks: And which parts are included in the convergence of sinews in the thigh, such that if they are removed it renders the animal a tereifa ? The sinews at the bottom of the bone cleave to it, as there is no flesh on that part of the bone. A short distance above that they separate from the bone and then they diverge from each other as they enter the flesh. Rabba says that Rav Ashi says: Those which are off the bone, before they diverge. Rabba bar Rav Huna says that Rav Ashi says: Those which are adjacent to the bone. Rava, son of Rabba bar Rav Huna, says that Rav Asi says: The convergence of sinews begins even lower and includes those which are above the arkum bone, a small bone that lies between the lower bone and the middle bone of the leg.

    13The Gemara relates: One of the Sages sat before Rabbi Abba, and he sat and said: The convergence of sinews includes the sinews of the arkum bone itself. Rabbi Abba said to his students: Do not listen to that Sage, as his ruling is too stringent. This is what Rav Yehuda said: It is in the place where butchers split open the animal’s leg. The Gemara comments: And this is the same as that which Rava, son of Rabba bar Rav Huna, says that Rav Asi says, i.e., that it includes the sinews above the arkum .

    14Rav Yehuda says that Shmuel says: The convergence of sinews in the thigh that they spoke of in the mishna is the place where the sinews converge and appear as though they are a single entity. The Gemara asks: And until how far does it extend? One of the Sages, and his name is Rav Ya’akov, said to them: When we were studying in the school of Rav Yehuda, he said to us: Hear from me a matter that I heard from a great man, and who is he? Shmuel. The convergence of sinews that they spoke of is the place where the sinews converge, and it extends from the place where they converge until the place where they diverge and are subsumed within the flesh.

    15The Gemara asks: And how far is this? Abaye said: Four handbreadths in an ox. The Gemara asks: What is the measure in a small domesticated animal? Abaye said: There is no set measure; rather, as long as the sinews are prominent and are not subsumed within the flesh, they are part of the convergence of sinews in the thigh, but once they are subsumed they are not considered part of the convergence of sinews in the thigh.

    16Abaye adds: The sinews that are hard are part of the convergence of sinews in the thigh; those that are soft are not part of the convergence of sinews. Those that are thick are part of the convergence of sinews; those that are thin are not part of the convergence of sinews. Those that are white are part of the convergence of sinews; those that are not white are not part of the convergence of sinews.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' רגליההאחרונים:

    ארכובהמפרש בגמ':

    וכן שניטלאפילו לא נחתך העצם:

    צומת הגידיןלמעלה מארכובה הוא וסמוך לה והן אותן שלשה חוטין שנוטלין מנקרי הבשר מתלולית העצם שקורין צינקרו"ן:

    נשבר העצםולא נחתך:

    אם רוב בשר קייםמפרש בגמרא רוב עוביו ורוב היקפו:

    שחיטתו מטהרתוומותר באכילה ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו ואפילו במקום שהבהמה מותרת הוי אבר אסור משום ובשר בשדה טרפה כדאמרינן (לעיל חולין דף עג:) להביא האבר והבשר המדולדלין: שלשה עצמות בירך. התחתון והוא עצם הנחתך עם הפרסות כשמפשיטין הבהמה ואותה ארכובה נקראת ארכובה הנמכרת עם הראש. ולמעלה הימנה עצם האמצעי וצומת הגידין בתחתיתו סמוך לפרק ארכובה הנמכרת עם הראש. והעליון הוא קולית התחובה באליה:

    גמ' למטהדקתני מתני' כשרה:

    למטה מן הארכובהסמוך לה מיד קאמר דלא תימא ארכובה דמתניתין היא ארכובה העליונה שבין הקולית ועצם האמצעי ומאי למטה דקתני כשרה למטה הימנה ומכל עצם האמצעי שבו צומת הגידין קאמר דלמטה ממש ליכא למימר כשרה דהא אפי' צומת הגידין שהוא בשיפולי של עצם אמצעי קתני מתניתין טרפה וכ"ש בגובהו הא לא אמרינן אלא למטה למטה מן הארכובה סמוך לה קאמר כשרה כדמסיים מילתיה ואזיל דארכובה הנמכרת עם הראש קאמר:

    למעלה למעלה מן הארכובהמיד קאמר טרפה דהיינו בצומת הגידין שהוא סמוך לה וכל שכן בגובהו. ולקמן פריך מאי וכן שניטל צומת הגידין והא תנא ליה למעלה מן הארכובה טרפה:

    כנגדושל אותו מקום דמתני':

    בגמל ניכרדקסבר רבי אושעיא ארכובה דמתניתין היא ארכובה העליונה ושם בולט עצם בירך הגמל והכי תניא בבכורות (דף מא.) דאותה ארכובה ניכרת בגמל דתנן זנב העגל שאינה מגעת לערקום ארכובה הוי מום לפסול ותני עלה קפץ העליון ולא קפץ התחתון וכנגדו בגמל ניכר:

    היינו דקתני וכן שניטלמשום דתנא למטה מן הארכובה עליונה כשרה דהיינו נחתך עצם האמצעי איצטריך למיתני וכן שניטל דאע"ג דאם נחתך בגובהו כשרה היכא דנחתך בשיפולי במקום צומת הגידין טרפה וכדמתרץ לקמן ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיה אלא לדידך דאמרת ארכובה תחתונה למעלה דקתני מתניתין למעלה מיד בסמוך משמע היינו ניטל צומת הגידין:

    אמר ליה תנא ארכובה בלא צומת הגידיןכמו נשבר העצם והגידין קיימין ותנא צומת הגידין בלא ארכובה:

    והא נחתכולגמרי משמע אלמא תנא ליה תנא ניטל הצומת ולמה ליה למהדר ולמתנייה והא ליכא למימר תנא רכובה עם צומת הגידין והדר תני צומת הגידין בלא ארכובה דאם כן ניתני ניטל צומת הגידין וכ"ש נחתכו:

    לבתר דנפקעולא:

    אמררב יהודה לנפשיה:

    מאי טעמא לא אמרידלמטה דקאמר הוא למטה מן הארכובה ומצומת הגידין ולמעלה דקתני לאו למעלה מיד משמע אלא בגובהו של עצם למעלה מן הצומת והדר תנא וכן שניטל הצומת דאם נחתך בתוך הצומת נמי טרפה:

    הדר אמרשפיר עבדי דלא אמרי ליה:

    ולא אמרי ליהבתמיה. וכי לא אמרתי לו טעם הגון רכובה בלא צומת וצומת בלא רכובה ופרכיה מלישנא דמתניתין ואמר לי נחתכו קתני והכא נמי אי הוה אמרי ליה קא הוה דייק נמי לישנא ואומר לי מן הארכובה ולמעלה קתני דמשמע בסמוך והיינו בצומת הגידין:

    רב פפא מתנילדרב יהודה הכי:

    למטהדמתניתין לאו למטה מיד קאמר דרכובה דמתניתין ברכובה עליונה מיירי הלכך למטה דידה דהיינו עצם אמצעי זימנין דטרפה כגון בצומת הגידין אלא הכי קאמר למטה מאותה רכובה ומעצם אמצעי כולו דהיינו בעצם התחתון ודאי כשרה:

    למעלה למעלה מן הארכובהדהיינו בקולית ודאי טרפה כל מקום שיחתך:

    וכן שניטל צומת הגידיןובעצם אמצעי יש מקום שהיא טרפה כגון בצומת הגידין ויש מקום שהיא כשרה כגון למעלה מן הצומת ורכובה גופה איזו היא:

    כדעולאעליונה:

    ופרכינן ללישנא דעולא ודרב פפא ומי איכא מידי דכי מדלי פסיק להלמעלה מן הצומת הגידין בעצם אמצעי כשרה:

    וכי מתתי פסיק להוכשמשפיל להו לחותכה בצומת טרפה: וכלישנא קמא דרב עבדינן לחומרא ולמעלה מרכובה התחתונה כל מקום שיחתך טרפה וכן ניטל צומת בלא רכובה דלא חזינן דהדר ביה רב ולקמן פסיק הלכתא הכי אפילו בנשבר העצם וכ"ש נחתך לגמרי:

    אלו הן צומת הגידיןמהיכן מתחיל והיכן כח חיות הגידין:

    דאגרמא ולברמשיוצאין הגידין מן העצם ומהלכין בבשר שהעצם למעלה מן הפרק ערום בלא בשר כשתים וג' אצבעות והגידין אדוקין בו וממקום שמתפרשין ממנו ולמעלה מתחיל וכל זמן שהן צמותין וקשורין השלשה יחד קרי צומת עד מקום שמתפשטין ומתפצלין זה מזה כדמפרש לקמן:

    דאגרמא ולגיואין נקראין צומת אלא מקום אדיקתן בעצם ממקום שנאדקין בו עד הפרק:

    דעילוי ערקומאעצם קטן הוא המחבר את הפרקים ומה שיש מן הגידין ולמעלה הימנו עד מקום שמתפשטין קרי צומת וכל מקום שיחתכו שם טרפה והאי שיעורא נפיש מכולהו שמתחיל מיד מן הערקום ולמעלה והוא למטה מסוף העצם האמצעי ואם נחתך בין עצם אמצעי לאותו ערקום טרפה:

    דערקומא גופהנחתכו גידין כנגד הערקום עצמו:

    לא תציתו ליהדמחמיר טפי:

    דפרעי טבחיבמקום שפותחין הטבחין להפריש הבשר מן העצם כשמנקרין אותו צינקרו"ן ורוצין ליטול אותן גידין והיינו מעילוי ערקומא. לישנא אחרינא כשמפשיטין הבהמה משם מתחילין לפתוח ולהפשיט העור של רגלים אחרונים:

    צומתיןמחוברין יחד ונראין כגיד אחד:

    ועד כמהארכו של צומת:

    ארבעה בטדיארבע אצבעות:

    בליטיקודם שיבלעו בתוך הבשר:

    אשוניקשין:

    רכיכילאחר שנכנסין לבשר נעשין רכין:

    חולין 76 עמוד א

    Mishna

    1בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה, מן הארכובה ולמעלה פסולה, וכן שניטל צומת הגידין.

    2נשבר העצם, אם רוב הבשר קיים שחיטתו מטהרתו, ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו.

    Gemara

    3אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא: למטה למטה מן הארכובה, למעלה למעלה מן הארכובה. באיזו ארכובה אמרו? בארכובה הנמכרת עם הראש.

    4עולא אמר רבי אושעיא: כנגדו בגמל ניכר.

    5אמר ליה עולא לרב יהודה: בשלמא לדידי דאמינא כנגדו בגמל ניכר, היינו דקתני: וכן שניטל צומת הגידין, אלא לדידך, מאי וכן שניטל צומת הגידין?

    6אמר ליה: רכובה בלא צומת הגידים, וצומת הגידים בלא רכובה. והא ״נחתכו״ קתני! אישתיק.

    7לבתר דנפק אמר: מ"ט לא אמרי ליה, ״למטה״ למטה מן הארכובה, ״למעלה״ למעלה מצומת הגידין?

    8הדר אמר: ולא אמרי ליה, ואמר לי: ״נחתכו״ קתני? הכא נמי, ״מן הארכובה ולמעלה״ קתני.

    9רב פפא מתני הכי: אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא: ״למטה״ למטה מן הארכובה ומצומת הגידין, ״למעלה״ למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין, וכן שניטל צומת הגידין. וארכובה גופה כדעולא א"ר אושעיא.

    10ומי איכא מידי, דאילו מדלי פסיק ליה וחיה, מתתי פסיק ליה ומתה?

    11אמר רב אשי: טרפות קא מדמית להדדי? אין אומרין בטרפות זו דומה לזו, שהרי חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחיה.

    12ואלו הן צומת הגידין? רבה אמר רב אשי: דאגרמא ולבר, רבה בר רב הונא אמר רב אשי: דאגרמא ולגיו, רבא בריה דרבה בר רב הונא אמר רב אסי: דעילוי ערקומא.

    13יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' אבא, ויתיב וקאמר: דערקומא גופה. אמר ליה רבי אבא: לא תציתו ליה, הכי אמר רב יהודה: היכא דפרעי טבחי. והיינו רבא בריה דרבה בר רב הונא אמר רב אסי.

    14אמר רב יהודה אמר שמואל: צומת הגידים שאמרו מקום שהגידין צומתין, ועד כמה? א"ל ההוא מדרבנן, ורב יעקב שמיה: כי הוינן בי רב יהודה אמר לן: שמעו מני מלתא דמגברא רבה שמיע לי, ומנו? שמואל: צומת הגידין שאמרו מקום שהגידין צומתין בו, וממקום שצומתין עד מקום שמתפשטין.

    15וכמה? אמר אביי: ארבעה בטדי בתורא. בדקה מאי? אמר אביי: בליטי הוו צומת הגידים, בליעי לא הוו צומת הגידים.

    16אשוני הוו צומת הגידים, רכיכי לא הוו צומת הגידים, אלימי הוו צומת הגידים, קטיני לא הוו צומת הגידים, חוורי הוו צומת הגידים, לא חוורי לא הוו צומת הגידים.

    Tosafot

    אלא לדידך מאי כו'תימה דלמא סובר כמ"ד צומת הגידין הוי דאגרמא ולבר דהיינו כשיוצא מן העצם אבל למעלה מן הארכובה לא מיטרף משום צומת הגידין וי"ל מדפריך ליה עולא מכלל דהוה פשיטא ליה דצומת הגידין הוי דאגרמא ולגיו ועוד דרב יהודה דקאמר בסמוך היכא דפרעי טבחי והיינו דרבא בריה דרבה בר רב הונא דקאמר עילוי ערקומא שהוא עדיין יותר:

    הכא נמי מן הארכובה ולמעלה קתנילעולא ניחא דמצי לפרש מן הארכובה ולמטה מיד אף על גב דלא בכל מקום כשרה כמו כנגד צומת הגידין מכל מקום כיון דמיתוקם למטה מיד ולמעלה מיד ניחא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רב יהודה אמר רב חייא למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה. פירוש שלש עצמות יש בריך התחתון הוא הנקרא רגל, וארכובה שלא נמכרת עם הראש. ובראשו העצם הקטן הנקרא ערקומה ובלעז ברוקנק, והוא מחבר הארכובה הזאת, והעצם השני הנקרא שוק, ובאותו הראש של שוק זה מחוברין צומת הגידין ועולין למעלה ומתפשטין בבשר, והראש העליון של העצם הב' הזה מחובר לעצם השלישי התחוב בגוף הבהמה, והוא הנקראת קולית, ואותו ראש העליון של עצם השוק היא הארכובה שכנגדו בגמל ניכר כמו שמוכיח בבכורות בפרק על אלו מומין (בכורות מא, א), ועכשיו בא רב יהודה ופירש דלמעלה מן הארכובה דמתניתין דקתני שאם נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה טריפה, היינו ארכובה הנמכרת עם הראש, ולמעלה היינו למעלה ממש ולמטה היינו למטה ממש, שבכל מקום שנחתך עצם הרגל כשר, ואף על פי שנחתך סמוך ממש לארכובה ולמעלה ממש מן הארכובה הזאת טריפה והיינו במקום צומת הגידין, ולפיכך הוקשו לומר מאי וכן שנטלו צומת הגידין שהרי נטילת הגידין בכלל נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה היא. ואי לאשמועינן דצומת הגידין בלא ארכובה טריפה. לימא ניטל צומת הגידין טריפה, וכל שכן נחתכו רגליה דאיכא תרתי חתיכת הרגל ונטילת צומות, ועלו דברי רב יהודה בקושיא, ופירשו עולא ורבי אושעיא ורב פפי משמיה דרב דארכובה דמשנתינו היינו ארכובה שכנגדו בגמל ניכר, שהוא ראש עליון של העצם השני הנקרא שוק, ולמעלה ממנו טריפה היינו כשנחתך עצם הקולית, אבל למטה מן העצם השני כלומר בעצם התחתון השלישי כשר, ואפילו נחתך הערקום בעצמו שמחבר הרגל והשוק כשירה, אבל העצם השני שהוא השוק מקומות יש בו פעמים טריפה ופעמים כשירה, כיצד אם נחתך בראשו התחתון הסמוך לארכובה הנמכרת עם הראש טריפה מפני חתיכת הצומת הגידין ששם, ולא עוד אלא אפילו נחתכו הגידין או ניטלו וארכובה קיימת טריפה, והיינו דקתני וכן שנטל צומות הגידין ולמטה, לית לן בה כלל, והיינו דאמר רב פפא משמיה דרב יהודה אמר רב אמר רבי חייא למטה מן הארכובה ומצומת הגידין.

    וכן שנטל צומת הגידין ו[א]רכובה גופה כדעולא אמר רב הושעיאוקשיא לי אמאי לא אקשינן עליה דרב פפא מדוקיא דלישנא דמתניתין כדמקשינן לדרב יהודה, דהא מן הארכובה ולמטה קתני דמשמע למטה ממש ולמעלה ממש, ואלו לדרב פפא למטה היינו למטה מן הארכובה ומצומת הגידין, ויש לומר דללישנא דרב יהודה דהוי בעי למימר דלמעלה למעלה מצומת הגידין ממש קתני במתני' שייך לאקשויי והא למעלה קתני דמשמע סמוך, אבל לרב פפא ודאי לישנא דמתני' דוקא נקט דלמעלה מן הארכובה ממש שכנגדו בגמל ניכר ודאי טריפה, וכל שכן למעלה כל שוהלך וקרב אצל הבוקא טריפה ולמטה למטה ממש נמי כשירה, אלא שאם הולך ומתרחק מן הארכובה פעמים שהיא טריפה, הילכך דוקא במתניתין דמשמע למטה למטה ממש ולמעלה למעלה ממש, (ו)לא תיקשי ליה לרב פפא כלל, אבל לרב יהודה ודאי הוא דקשיא ליה, בפירוש ר״ח ז״ל לא גרסי בהא דרב פפא למטה למטה מן הארכובה ולמעלה למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין, אלא הכי גריס למטה למטה מן הארכובה ולמעלה למעלה מן הארכובה גופה כדעולא שכנגדו בגמל ניכר, והיא הגירסא הנכונה, דלאותה גירסא הראשונה עדיין קשיא לי מאי קאמר למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין, הוה ליה למימר למעלה מצומת הגידין ומן הארכובה דצומת הגידין קודמת לארכובה כשמזכיר לאותה למטה. ולענין פסק הלכה, רש״י ז״ל מחמיר כלישנא קמא דרב יהודה אמר רב דארכובה גופא הנמכרת עם הראש וארכובה בלא צומת הגידין וצומת הגידין בלא ארכובה טריפה, ומיהו דווקא כשנשבר העצם ואין רוב בשר קיים, אבל רוב בשר קיים כשרה כדמשמע לקמן (חולין עו ע״ב) וכמו שנכתב שם בע״ה. אבל רבותינו הגאונים ז״ל פסקו כלישנא בתרא וכדאמר רב פפא משמיה דרב יהודה אמר רב דארכובה גופא כדעולא אמר רב הושעיא דהיינו שכנגדו בגמל ניכר, וכן רבינו אלפסי ז״ל כתב בהלכותיו לישנא בתרא דרב יהודה לבד ולא הזכיר לישנא קמא כלל. וכן מסכים (ומודה) [ומורה] ובא הרמב״ן ז״ל שאם נחתך הרגל מן הארכובה העליונה ולמטה למעלה ממקום שמתפשטין וכלין צומת הגידין אפילו זרקו באשפה כשרה אף על פי שהגידין והצומת שלהם הכל הלך ונחתך, וזו היא שאמרו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיתא. והקשה האו ז״ל אם כן כשנחתכו הגידין יחתוך העצם מלמעלה סמוך לארכובה ותכש'. ותירץ ז״ל שהדין כך הוא נותן דנחתכו רגליה לגמרי במקום צומת הגידין ושחטה ודאי טריפה, שהרי יש בה מכה שאינה חיה בה ואף על פי שהיא חיה אם בא לחתכו למעלה מכל מקום אינה חיה באותו טריפות (שבא) [שבה] באותו ענין שהוא עכשיו ואפילו (בבירו') [בבידור] סימנין, אבל אם חתך למעלה מצומת הגידים קודם שחיטה ואחר כך נשחטה לאו נטולת הגידין היא אלא חתוכת הרגלים למטה מן הארכובה וכשרה. ואם תאמר שמא כבר התחילה מכתה להמית בה, חולי הוא זה ומסוכנת כשרה, ובודאי מצינו טריפה ונכשרת ריאה שנקבה ומתחילה לא סביך בבשרא טריפה סביך בבשרא הוכשרה, וכללו של דבר כל היכא דאפשר לקיימ' שנים עשר חדש חזרה לה (כשרה) [כשרותה] (הזעצער: יותר מסתבר להוסיף ה דהיינו הכשרה) בכך. ומכאן נלמוד דחס' ברגל במקום צומת הגידין כשרה עד שיהא חסרון למעלה מן הארכובה. ולדברי רבינו ז״ל צריכין אנו לומר בהנהו צנא דנקורן דאתא לקמיה דרבא ובדקינהו בצומ' הגידין, של אחר שנשחטו אתו לקמיה, שאם לא כן היה לו לחתכן למעלה מן הצומת וכשרין. וההוא בר טביא דהוא בי ריש גלותא (לעיל נט, א) דאפסיק כרעא בתרייתא ובדקיה רב בצומת הגידין, בשנשחט קודם בדיקה. ובי ריש גלותא דהוו שכיחי חכימי, אמאי לא חתכינהו לרגליה קודם שחיטה, ומפקינן ליה מספק נטול' צומת הגידין, ועוד תמיהא לי בהא, דהא תלמוד ערוך דטריפה אין לך תקנה לעולם, וכדאמרינן בריש פירקין (חולין סח, ב) גבי הוציא העובר את ידו, אמר רבא כטריפה מה טריפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר אף בשר כיון שיצא חוץ למחיצות שוב אין לו היתר וכל שאפשר לבוא לידי היתר על ידי אדם משמע, דאף על גב דשנשחט ומומו עמו כשר כדאמרינן (נד, א) גמירי (דאיבדרי ליה סימני חיי) [דאי בדרי לה סמא חייא], ואם כדברי רבינו ז״ל כיון שאפשר למצוא לה היתר על ידי חתיכת האב' למעלה מן הצומת כשרה, גם עכשיו היה לנו להכשיר', ואף על פי שאין לו תקנה בענין שהוא עומד עכשיו, מה בכך, כיון שתקנתה מצויה ורפואה קרובה לבוא יותר (מבירו') [מבידור] סימנין. אלא משמע דכל שנטלו צומת הגידין טריפה לעולם ואין לה תקנה, וכדוקיא דמתניתין דקתני בהמה שנחתכו רגליה וכו'. וכן שנטל צומת הגידין טריפה וסתמא קתני לא שנא חיה ולא שנא מתה, כל שנטל צומת הגידין טריפה ולא שנה תקנתא, ואם חתכה למעלה כשירה, והא דאמרינן (מח, א) בנקובת הראיה דאי סביך בבשרא כשירה, זהו פסול שחוזר להכשרו מעצמו, אבל פסול שאינו חוזר על ידי עצמו ולא (בירו') [בידור] סימנין אלא בנטילת האבר, טריפה לעולם. ולענין חתוכת הרגלים, נראין הדברים כדברי רבינו שלמה ז״ל, שהרי אף על פי שהקשה עולא לרבי יהודה, לא ראינו שחזר בו. ואף על פי שרב פפי מתני משמיה דרב יהודה למטה מן הארכובה ומצומת הגידין וארכובה גופה כדעולא, הוו להו תרי לישני בדאורייתא והלך אחר המחמיר. ועוד נראה לי שיש סיוע גדול לדברי רש״י ז״ל מדאיפליגו לקמן (חולין עו ע״ב) רב ושמואל גבי נשבר העצם רב אמר למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר, ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת. ואתקיף רב נחמן ולשמואל יאמרו אבר שממנה חיה מוטל באשפה והיא מותרת, ולדברי רש״י ז״ל ניחא לרב דהא לדידיה כל שלמעלה מן הארכובה הנמכרת עם הראש טריפה ולא מכשר אלא למטה מן הארכובה, אבל לדברי רבותינו הגאונים ז״ל אם נפר' למעלה מן הארכובה ולמטה מן הארכובה שכנגדו בגמל ניכר, לרב נמי אכשורי מכשר בשוק שממנו חי', שהרי יש בו צומת הגידין אף על פי שהוא מוטל באשפה. ונראה שגם רש״י ז״ל תלה טעמו בטעם זה לומר דרב ושמואל בשנשבר עצם השוק פליגי, ורב נחמן דהוא בתרא הכי סבירא ליה מדאתקיף עליה דשמואל שרש״י ז״ל כ״כ. ולקמן פסק הילכתא הכי אפילו כשנשבר העצם כל שכן בנחתך לגמרי עד כאן לשונו. נראה שדקדק מפלוגתייהו דרב ושמואל כמה שכתבנו כנ״ל. ונראין דבריו, אף על פי שיש לפרש לדברי הגאונים ז״ל אבר שממנה חיה ממש דאילו ליתיה מתה דהיינו ארכובה העליונה, אבל שוק אף על פי שיש בו צומת הגידין אינה חיה ממנו, שאלו נטלו צומת הגידין עם השוק אינה מתה, דהא דפסלינן לה משום נטילת צומת הגידין, אינן אלא שהוא מכאיבה כשצומת הגידין נחתכה בעודה צמותין בה, אבל נטלו לגמרי עם השוק לא. והראשון נראה עיקר. ובשם רבינו הרב ז״ל ראיתי שהביא ראי' לדברי רש״י ז״ל מעובדא דהנהו גידין הרכין דאתא לקמיה דרבא, ואמר רבא למאי ניחוש לה, חדא דאמר ר' יוחנן גידין שסופן להתקשות נמנין עליהן בפסח, אלמא בעצם השוק קא מיירי, דבראש אותו עצם יש גידין רכין שסופן להתקשות, אבל בעצם הקולית אין בו גידין כלל, אף על פי שאין זו ראיה גמורה לפי דעתי, דאף כשתמצא לומר שאותן הגידין אינן אלא בסוף עצם השוק, דילמא להכש' האבר בעצמו באו, דכל שאין עור ובשר חופין אותו אבר עצמו אסור ובהמה מותרת.

    ואלו הן צומת הגידין רבא א"ר אסי דאגרמא ולבר רבה בר רב הונא אמר רב אסי דאגרמא ולגאו. כתב הראב"ד ז"ל אמר אברהם ב"ר דוד ז"ל ראיתי מה שפירש הרב צרפתי ז"ל בענין צומת הגידין על מה שאמרו בגמ' אלו הן צומת הגידין רבא אמר רב אסי דאגרמא ולבר רבה בר רב הונא אמר ר' אסי דאגרמא ולגאו (רבה בריה דרבא) [רבא בריה דרבה] אמר ר' אסי דעלוי ערקומא, וכולי מילתא כדאיתא, ואלו עמדתי בסודו אי הוקשה לו דבר אחר בו הייתי כותבו, אך אלקים יודע עמד לפני ולא אתבונן חלף ולא אכיר מראהו והסוד הנגלה עלי מאין קשר וקושי' זה הוא. ואומר תחלה מה שראו עיני ומשמשי ידי והראיתי לתלמידי כי צומת הגידין ב' מקומות הן באותו העצם הנקרא אי"ש קנקיל שהוא מתפרק מן הארכובה התחתונה עם הראש, ושני המקומות האלו הם במקום האחד מבפנים כלפי גוף הבהמה, והמקו' האחר כלפי חוץ, וזנב הבהמה נופלת עליו, והוא מקום שהטבחים נוקבים בו לתלותה באונקלי בשעת הפשטה, מפני שאותן הגידין הם גסים וקשים, ועתה בעלי הגמרא שואלין איזה מקום צומת הגידין, אם הוא החיצון או הפנימי, ומאיזה מקום הוא מתחיל, ובסוף שאלו עד היכן הוא תפיסתו, והנה רבא ורבה בר רב הונא נחלקו בין החיצון והפנימי, רבא אמר כי החיצון הוא צומת הגידין ורבה בר רב הונא אמר כי הפנימי הוא צומת הגידין, וקיימא לן כרבה בר רב הונא דקאי שמואל כותיה, וסוגיא דשמעתא דלקמן כותיה כדמפרשינן לקמן, ורבא בריה דרבה בר רב הונא לא בא לחלוק עם הראשונים אלא להגיד מקום התחלתו, ואמר מעלוי ערקומא הן מתחילין להטריף הבהמה בהן, ופירוש ערקומה בוריקנ"ק, והוא המפריד בין הרגל הנמכר עם הראש ובין הערקום הנקרא אישקנקי"ל, ואותו בוריקנ"ק נמכר עם העוקץ, ואותו עצם הערקום שמחוברין בו הגידין התחתונים אשר בהן תולין הבהמה ראשו האחד חופה הבוריקנ"ק והראש האחד עולה עם הגידין ונפרד מן הערקום, ומפריד הגידין המחוברין בו מן הערקום ובינו ובין הערקום הטבחים נוקבים ותולין, וההיא מרבנן דאמר כי התחלת צומת הגידין דערקומה גופה הוא היה מחמי' יותר, ואמר להו רבי אבא לא תציתו ליה אלא התחלתן מעלוי ערקומ' והוא מקום שהטבחים נוקבים הבהמה לתלותה כאשר פירשתי. אחרי זאת נאמרו דברי שמואל שאמר צומת הגידין שאמרו מקום שהגידין צומתין, בא ליתן לנו סימן אם הם חיצונים או הפנימים, ואמר כי המקום ששם הגידין מצומתין זה עם זה הוא צומת הגידין שאמרו, והם הם הפנימים שאמרתי למעלה כי הם ג' מחוברים זה לזה, אבל החיצונים אין שלשתן מחוברין זע"ז כ"א הב' שהם גסי' יוצאים עם העצם מקום שחופ' את הבוריקנ"ק הג' מחובר אל הערקום ובין הב' הגסים, ובאותו הג' הבהמה ניתלת בשעת הפשטה, ולא תמצא אותם כולם צמותין זה על זה כי אם בפנימים שהשנים הקטנים שוכבים על השלישי שהוא גס משניהם, וגם זה עוד סימן אחר שהם הפנימי מה שאמר אמימר משמיה דרב זביד תלתא חוטי הוו חד אלימא ותרי קטיני אפסיק אלימא אזדא רוב בנין, אלמא חד מינייהו אלים מתרי קטיני ולא משכחת להאי ענינא אלא בפנימיים, כי החיצונים השנים היוצאים מן העצם הערקום שניהם שוין, ולא תמצא בהם אחד שיהא גדול מן השנים ולא אפילו השנים מהם, ומה שאמר אביי בליטי הוו צומת הגידין בליעי לא הוו צומת הגידין, אף על פי כן מהצעת השמועה דומה כי לא בא אביי לפרש אלא עד כמה הם מתפשטין, אומר אני לפי שראיתי ומשמשתי בהן כי גם סימנים אחרים בא לפרש בהן מה הן צומת הגידין לפי שיש גם בפנימים חוטין אחרים והם מוזריקי דדמא ואינן לבנים כאותן שנקראו צומת הגידין גם אינם חזקים וקשים כמותם. עוד ראיתי והנה שני גידים קטנים ולבנים הרבה כעין הגידין עצמן נכנסין באותו הגיד שהוא אלים מן הב' זולתי מן הב' הקטנים הלבנים אשר אמרתי, ראיתי אותם נבלעים בגיד האלים כעין זכרות ונקבות, ואפשר כי עליהם אמר אביי בליעי לא הוו צומת הגידין, כי אותן אינן מן החשבון ואין הבהמה נטרפת בהן והסימן היוצא מדברי אביי עד היכן צומת הגידין מתפשטין הוא מאשוני ורכיכי ומאלימין וקטיני ומחוורי ולא חיוורי, כי כל מה שהגידין עולין למעלה הן מתרככין כעין הבשר ומתדקדקים ומתאדמים, מכל מקום עם אלה הסימנין מתמעטים שאר החוטין שם, והמשכילים יבינו עם ראות עינים ומשמוש ידים עד כדברי הרב ז"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 76a

    Chullin 76a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 351 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' רגליה האחרונים:

    ארכובה מפרש בגמ':

    וכן שניטל אפילו לא נחתך העצם:

    צומת הגידין למעלה מארכובה הוא וסמוך לה והן אותן שלשה חוטין שנוטלין מנקרי הבשר מתלולית העצם שקורין צינקרו"ן:

    נשבר העצם ולא נחתך:

    אם רוב בשר קיים מפרש בגמרא רוב עוביו ורוב היקפו:

    שחיטתו מטהרתו ומותר באכילה ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו ואפילו במקום שהבהמה מותרת הוי אבר אסור משום ובשר בשדה טרפה כדאמרינן (לעיל חולין דף עג:) להביא האבר והבשר המדולדלין: שלשה עצמות בירך. התחתון והוא עצם הנחתך עם הפרסות כשמפשיטין הבהמה ואותה ארכובה נקראת ארכובה הנמכרת עם הראש. ולמעלה הימנה עצם האמצעי וצומת הגידין בתחתיתו סמוך לפרק ארכובה הנמכרת עם הראש. והעליון הוא קולית התחובה באליה:

    גמ' למטה דקתני מתני' כשרה:

    32 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 76a · Sefaria

    Tosafot

    אלא לדידך מאי כו' תימה דלמא סובר כמ"ד צומת הגידין הוי דאגרמא ולבר דהיינו כשיוצא מן העצם אבל למעלה מן הארכובה לא מיטרף משום צומת הגידין וי"ל מדפריך ליה עולא מכלל דהוה פשיטא ליה דצומת הגידין הוי דאגרמא ולגיו ועוד דרב יהודה דקאמר בסמוך היכא דפרעי טבחי והיינו דרבא בריה דרבה בר רב הונא דקאמר עילוי ערקומא שהוא עדיין יותר:

    הכא נמי מן הארכובה ולמעלה קתני לעולא ניחא דמצי לפרש מן הארכובה ולמטה מיד אף על גב דלא בכל מקום כשרה כמו כנגד צומת הגידין מכל מקום כיון דמיתוקם למטה מיד ולמעלה מיד ניחא:

    Tosafot on Chullin 76a · Sefaria

    Rashba

    אמר רב יהודה אמר רב חייא למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה. פירוש שלש עצמות יש בריך התחתון הוא הנקרא רגל, וארכובה שלא נמכרת עם הראש. ובראשו העצם הקטן הנקרא ערקומה ובלעז ברוקנק, והוא מחבר הארכובה הזאת, והעצם השני הנקרא שוק, ובאותו הראש של שוק זה מחוברין צומת הגידין ועולין למעלה ומתפשטין בבשר, והראש העליון של העצם הב' הזה מחובר לעצם השלישי התחוב בגוף הבהמה, והוא הנקראת קולית, ואותו ראש העליון של עצם השוק היא הארכובה שכנגדו בגמל ניכר כמו שמוכיח בבכורות בפרק על אלו מומין (בכורות מא, א), ועכשיו בא רב יהודה ופירש דלמעלה מן הארכובה דמתניתין דקתני שאם נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה טריפה, היינו ארכובה הנמכרת עם הראש, ולמעלה היינו למעלה ממש ולמטה היינו למטה ממש, שבכל מקום שנחתך עצם הרגל כשר, ואף על פי שנחתך סמוך ממש לארכובה ולמעלה ממש מן הארכובה הזאת טריפה והיינו במקום צומת הגידין, ולפיכך הוקשו לומר מאי וכן שנטלו צומת הגידין שהרי נטילת הגידין בכלל נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה היא. ואי לאשמועינן דצומת הגידין בלא ארכובה טריפה. לימא ניטל צומת הגידין טריפה, וכל שכן נחתכו רגליה דאיכא תרתי חתיכת הרגל ונטילת צומות, ועלו דברי רב יהודה בקושיא, ופירשו עולא ורבי אושעיא ורב פפי משמיה דרב דארכובה דמשנתינו היינו ארכובה שכנגדו בגמל ניכר, שהוא ראש עליון של העצם השני הנקרא שוק, ולמעלה ממנו טריפה היינו כשנחתך עצם הקולית, אבל למטה מן העצם השני כלומר בעצם התחתון השלישי כשר, ואפילו נחתך הערקום בעצמו שמחבר הרגל והשוק כשירה, אבל העצם השני שהוא השוק מקומות יש בו פעמים טריפה ופעמים כשירה, כיצד אם נחתך בראשו התחתון הסמוך לארכובה הנמכרת עם הראש טריפה מפני חתיכת הצומת הגידין ששם, ולא עוד אלא אפילו נחתכו הגידין או ניטלו וארכובה קיימת טריפה, והיינו דקתני וכן שנטל צומות הגידין ולמטה, לית לן בה כלל, והיינו דאמר רב פפא משמיה דרב יהודה אמר רב אמר רבי חייא למטה מן הארכובה ומצומת הגידין.

    וכן שנטל צומת הגידין ו[א]רכובה גופה כדעולא אמר רב הושעיא וקשיא לי אמאי לא אקשינן עליה דרב פפא מדוקיא דלישנא דמתניתין כדמקשינן לדרב יהודה, דהא מן הארכובה ולמטה קתני דמשמע למטה ממש ולמעלה ממש, ואלו לדרב פפא למטה היינו למטה מן הארכובה ומצומת הגידין, ויש לומר דללישנא דרב יהודה דהוי בעי למימר דלמעלה למעלה מצומת הגידין ממש קתני במתני' שייך לאקשויי והא למעלה קתני דמשמע סמוך, אבל לרב פפא ודאי לישנא דמתני' דוקא נקט דלמעלה מן הארכובה ממש שכנגדו בגמל ניכר ודאי טריפה, וכל שכן למעלה כל שוהלך וקרב אצל הבוקא טריפה ולמטה למטה ממש נמי כשירה, אלא שאם הולך ומתרחק מן הארכובה פעמים שהיא טריפה, הילכך דוקא במתניתין דמשמע למטה למטה ממש ולמעלה למעלה ממש, (ו)לא תיקשי ליה לרב פפא כלל, אבל לרב יהודה ודאי הוא דקשיא ליה, בפירוש ר״ח ז״ל לא גרסי בהא דרב פפא למטה למטה מן הארכובה ולמעלה למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין, אלא הכי גריס למטה למטה מן הארכובה ולמעלה למעלה מן הארכובה גופה כדעולא שכנגדו בגמל ניכר, והיא הגירסא הנכונה, דלאותה גירסא הראשונה עדיין קשיא לי מאי קאמר למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין, הוה ליה למימר למעלה מצומת הגידין ומן הארכובה דצומת הגידין קודמת לארכובה כשמזכיר לאותה למטה. ולענין פסק הלכה, רש״י ז״ל מחמיר כלישנא קמא דרב יהודה אמר רב דארכובה גופא הנמכרת עם הראש וארכובה בלא צומת הגידין וצומת הגידין בלא ארכובה טריפה, ומיהו דווקא כשנשבר העצם ואין רוב בשר קיים, אבל רוב בשר קיים כשרה כדמשמע לקמן (חולין עו ע״ב) וכמו שנכתב שם בע״ה. אבל רבותינו הגאונים ז״ל פסקו כלישנא בתרא וכדאמר רב פפא משמיה דרב יהודה אמר רב דארכובה גופא כדעולא אמר רב הושעיא דהיינו שכנגדו בגמל ניכר, וכן רבינו אלפסי ז״ל כתב בהלכותיו לישנא בתרא דרב יהודה לבד ולא הזכיר לישנא קמא כלל. וכן מסכים (ומודה) [ומורה] ובא הרמב״ן ז״ל שאם נחתך הרגל מן הארכובה העליונה ולמטה למעלה ממקום שמתפשטין וכלין צומת הגידין אפילו זרקו באשפה כשרה אף על פי שהגידין והצומת שלהם הכל הלך ונחתך, וזו היא שאמרו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיתא. והקשה האו ז״ל אם כן כשנחתכו הגידין יחתוך העצם מלמעלה סמוך לארכובה ותכש'. ותירץ ז״ל שהדין כך הוא נותן דנחתכו רגליה לגמרי במקום צומת הגידין ושחטה ודאי טריפה, שהרי יש בה מכה שאינה חיה בה ואף על פי שהיא חיה אם בא לחתכו למעלה מכל מקום אינה חיה באותו טריפות (שבא) [שבה] באותו ענין שהוא עכשיו ואפילו (בבירו') [בבידור] סימנין, אבל אם חתך למעלה מצומת הגידים קודם שחיטה ואחר כך נשחטה לאו נטולת הגידין היא אלא חתוכת הרגלים למטה מן הארכובה וכשרה. ואם תאמר שמא כבר התחילה מכתה להמית בה, חולי הוא זה ומסוכנת כשרה, ובודאי מצינו טריפה ונכשרת ריאה שנקבה ומתחילה לא סביך בבשרא טריפה סביך בבשרא הוכשרה, וכללו של דבר כל היכא דאפשר לקיימ' שנים עשר חדש חזרה לה (כשרה) [כשרותה] (הזעצער: יותר מסתבר להוסיף ה דהיינו הכשרה) בכך. ומכאן נלמוד דחס' ברגל במקום צומת הגידין כשרה עד שיהא חסרון למעלה מן הארכובה. ולדברי רבינו ז״ל צריכין אנו לומר בהנהו צנא דנקורן דאתא לקמיה דרבא ובדקינהו בצומ' הגידין, של אחר שנשחטו אתו לקמיה, שאם לא כן היה לו לחתכן למעלה מן הצומת וכשרין. וההוא בר טביא דהוא בי ריש גלותא (לעיל נט, א) דאפסיק כרעא בתרייתא ובדקיה רב בצומת הגידין, בשנשחט קודם בדיקה. ובי ריש גלותא דהוו שכיחי חכימי, אמאי לא חתכינהו לרגליה קודם שחיטה, ומפקינן ליה מספק נטול' צומת הגידין, ועוד תמיהא לי בהא, דהא תלמוד ערוך דטריפה אין לך תקנה לעולם, וכדאמרינן בריש פירקין (חולין סח, ב) גבי הוציא העובר את ידו, אמר רבא כטריפה מה טריפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר אף בשר כיון שיצא חוץ למחיצות שוב אין לו היתר וכל שאפשר לבוא לידי היתר על ידי אדם משמע, דאף על גב דשנשחט ומומו עמו כשר כדאמרינן (נד, א) גמירי (דאיבדרי ליה סימני חיי) [דאי בדרי לה סמא חייא], ואם כדברי רבינו ז״ל כיון שאפשר למצוא לה היתר על ידי חתיכת האב' למעלה מן הצומת כשרה, גם עכשיו היה לנו להכשיר', ואף על פי שאין לו תקנה בענין שהוא עומד עכשיו, מה בכך, כיון שתקנתה מצויה ורפואה קרובה לבוא יותר (מבירו') [מבידור] סימנין. אלא משמע דכל שנטלו צומת הגידין טריפה לעולם ואין לה תקנה, וכדוקיא דמתניתין דקתני בהמה שנחתכו רגליה וכו'. וכן שנטל צומת הגידין טריפה וסתמא קתני לא שנא חיה ולא שנא מתה, כל שנטל צומת הגידין טריפה ולא שנה תקנתא, ואם חתכה למעלה כשירה, והא דאמרינן (מח, א) בנקובת הראיה דאי סביך בבשרא כשירה, זהו פסול שחוזר להכשרו מעצמו, אבל פסול שאינו חוזר על ידי עצמו ולא (בירו') [בידור] סימנין אלא בנטילת האבר, טריפה לעולם. ולענין חתוכת הרגלים, נראין הדברים כדברי רבינו שלמה ז״ל, שהרי אף על פי שהקשה עולא לרבי יהודה, לא ראינו שחזר בו. ואף על פי שרב פפי מתני משמיה דרב יהודה למטה מן הארכובה ומצומת הגידין וארכובה גופה כדעולא, הוו להו תרי לישני בדאורייתא והלך אחר המחמיר. ועוד נראה לי שיש סיוע גדול לדברי רש״י ז״ל מדאיפליגו לקמן (חולין עו ע״ב) רב ושמואל גבי נשבר העצם רב אמר למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר, ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת. ואתקיף רב נחמן ולשמואל יאמרו אבר שממנה חיה מוטל באשפה והיא מותרת, ולדברי רש״י ז״ל ניחא לרב דהא לדידיה כל שלמעלה מן הארכובה הנמכרת עם הראש טריפה ולא מכשר אלא למטה מן הארכובה, אבל לדברי רבותינו הגאונים ז״ל אם נפר' למעלה מן הארכובה ולמטה מן הארכובה שכנגדו בגמל ניכר, לרב נמי אכשורי מכשר בשוק שממנו חי', שהרי יש בו צומת הגידין אף על פי שהוא מוטל באשפה. ונראה שגם רש״י ז״ל תלה טעמו בטעם זה לומר דרב ושמואל בשנשבר עצם השוק פליגי, ורב נחמן דהוא בתרא הכי סבירא ליה מדאתקיף עליה דשמואל שרש״י ז״ל כ״כ. ולקמן פסק הילכתא הכי אפילו כשנשבר העצם כל שכן בנחתך לגמרי עד כאן לשונו. נראה שדקדק מפלוגתייהו דרב ושמואל כמה שכתבנו כנ״ל. ונראין דבריו, אף על פי שיש לפרש לדברי הגאונים ז״ל אבר שממנה חיה ממש דאילו ליתיה מתה דהיינו ארכובה העליונה, אבל שוק אף על פי שיש בו צומת הגידין אינה חיה ממנו, שאלו נטלו צומת הגידין עם השוק אינה מתה, דהא דפסלינן לה משום נטילת צומת הגידין, אינן אלא שהוא מכאיבה כשצומת הגידין נחתכה בעודה צמותין בה, אבל נטלו לגמרי עם השוק לא. והראשון נראה עיקר. ובשם רבינו הרב ז״ל ראיתי שהביא ראי' לדברי רש״י ז״ל מעובדא דהנהו גידין הרכין דאתא לקמיה דרבא, ואמר רבא למאי ניחוש לה, חדא דאמר ר' יוחנן גידין שסופן להתקשות נמנין עליהן בפסח, אלמא בעצם השוק קא מיירי, דבראש אותו עצם יש גידין רכין שסופן להתקשות, אבל בעצם הקולית אין בו גידין כלל, אף על פי שאין זו ראיה גמורה לפי דעתי, דאף כשתמצא לומר שאותן הגידין אינן אלא בסוף עצם השוק, דילמא להכש' האבר בעצמו באו, דכל שאין עור ובשר חופין אותו אבר עצמו אסור ובהמה מותרת.

    ואלו הן צומת הגידין רבא א"ר אסי דאגרמא ולבר רבה בר רב הונא אמר רב אסי דאגרמא ולגאו. כתב הראב"ד ז"ל אמר אברהם ב"ר דוד ז"ל ראיתי מה שפירש הרב צרפתי ז"ל בענין צומת הגידין על מה שאמרו בגמ' אלו הן צומת הגידין רבא אמר רב אסי דאגרמא ולבר רבה בר רב הונא אמר ר' אסי דאגרמא ולגאו (רבה בריה דרבא) [רבא בריה דרבה] אמר ר' אסי דעלוי ערקומא, וכולי מילתא כדאיתא, ואלו עמדתי בסודו אי הוקשה לו דבר אחר בו הייתי כותבו, אך אלקים יודע עמד לפני ולא אתבונן חלף ולא אכיר מראהו והסוד הנגלה עלי מאין קשר וקושי' זה הוא. ואומר תחלה מה שראו עיני ומשמשי ידי והראיתי לתלמידי כי צומת הגידין ב' מקומות הן באותו העצם הנקרא אי"ש קנקיל שהוא מתפרק מן הארכובה התחתונה עם הראש, ושני המקומות האלו הם במקום האחד מבפנים כלפי גוף הבהמה, והמקו' האחר כלפי חוץ, וזנב הבהמה נופלת עליו, והוא מקום שהטבחים נוקבים בו לתלותה באונקלי בשעת הפשטה, מפני שאותן הגידין הם גסים וקשים, ועתה בעלי הגמרא שואלין איזה מקום צומת הגידין, אם הוא החיצון או הפנימי, ומאיזה מקום הוא מתחיל, ובסוף שאלו עד היכן הוא תפיסתו, והנה רבא ורבה בר רב הונא נחלקו בין החיצון והפנימי, רבא אמר כי החיצון הוא צומת הגידין ורבה בר רב הונא אמר כי הפנימי הוא צומת הגידין, וקיימא לן כרבה בר רב הונא דקאי שמואל כותיה, וסוגיא דשמעתא דלקמן כותיה כדמפרשינן לקמן, ורבא בריה דרבה בר רב הונא לא בא לחלוק עם הראשונים אלא להגיד מקום התחלתו, ואמר מעלוי ערקומא הן מתחילין להטריף הבהמה בהן, ופירוש ערקומה בוריקנ"ק, והוא המפריד בין הרגל הנמכר עם הראש ובין הערקום הנקרא אישקנקי"ל, ואותו בוריקנ"ק נמכר עם העוקץ, ואותו עצם הערקום שמחוברין בו הגידין התחתונים אשר בהן תולין הבהמה ראשו האחד חופה הבוריקנ"ק והראש האחד עולה עם הגידין ונפרד מן הערקום, ומפריד הגידין המחוברין בו מן הערקום ובינו ובין הערקום הטבחים נוקבים ותולין, וההיא מרבנן דאמר כי התחלת צומת הגידין דערקומה גופה הוא היה מחמי' יותר, ואמר להו רבי אבא לא תציתו ליה אלא התחלתן מעלוי ערקומ' והוא מקום שהטבחים נוקבים הבהמה לתלותה כאשר פירשתי. אחרי זאת נאמרו דברי שמואל שאמר צומת הגידין שאמרו מקום שהגידין צומתין, בא ליתן לנו סימן אם הם חיצונים או הפנימים, ואמר כי המקום ששם הגידין מצומתין זה עם זה הוא צומת הגידין שאמרו, והם הם הפנימים שאמרתי למעלה כי הם ג' מחוברים זה לזה, אבל החיצונים אין שלשתן מחוברין זע"ז כ"א הב' שהם גסי' יוצאים עם העצם מקום שחופ' את הבוריקנ"ק הג' מחובר אל הערקום ובין הב' הגסים, ובאותו הג' הבהמה ניתלת בשעת הפשטה, ולא תמצא אותם כולם צמותין זה על זה כי אם בפנימים שהשנים הקטנים שוכבים על השלישי שהוא גס משניהם, וגם זה עוד סימן אחר שהם הפנימי מה שאמר אמימר משמיה דרב זביד תלתא חוטי הוו חד אלימא ותרי קטיני אפסיק אלימא אזדא רוב בנין, אלמא חד מינייהו אלים מתרי קטיני ולא משכחת להאי ענינא אלא בפנימיים, כי החיצונים השנים היוצאים מן העצם הערקום שניהם שוין, ולא תמצא בהם אחד שיהא גדול מן השנים ולא אפילו השנים מהם, ומה שאמר אביי בליטי הוו צומת הגידין בליעי לא הוו צומת הגידין, אף על פי כן מהצעת השמועה דומה כי לא בא אביי לפרש אלא עד כמה הם מתפשטין, אומר אני לפי שראיתי ומשמשתי בהן כי גם סימנים אחרים בא לפרש בהן מה הן צומת הגידין לפי שיש גם בפנימים חוטין אחרים והם מוזריקי דדמא ואינן לבנים כאותן שנקראו צומת הגידין גם אינם חזקים וקשים כמותם. עוד ראיתי והנה שני גידים קטנים ולבנים הרבה כעין הגידין עצמן נכנסין באותו הגיד שהוא אלים מן הב' זולתי מן הב' הקטנים הלבנים אשר אמרתי, ראיתי אותם נבלעים בגיד האלים כעין זכרות ונקבות, ואפשר כי עליהם אמר אביי בליעי לא הוו צומת הגידין, כי אותן אינן מן החשבון ואין הבהמה נטרפת בהן והסימן היוצא מדברי אביי עד היכן צומת הגידין מתפשטין הוא מאשוני ורכיכי ומאלימין וקטיני ומחוורי ולא חיוורי, כי כל מה שהגידין עולין למעלה הן מתרככין כעין הבשר ומתדקדקים ומתאדמים, מכל מקום עם אלה הסימנין מתמעטים שאר החוטין שם, והמשכילים יבינו עם ראות עינים ומשמוש ידים עד כדברי הרב ז"ל.

    Rashba on Chullin 76a · Sefaria

    Meiri

    המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק החמשי והוא ענין צומת הגידין ושבירת הרגלים ואמר על זה בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה וכן שניטל צומת הגידים נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו אמר הר"מ פי' רגל הבהמה מחוברת מפרקים נראים לחוץ והפרק העליון הסמוך אל הגוף הוא קצר כנגד שלמטה הימנו מן הפרקים ואפשר שיראה זה בגמל והקצה הסמוך לפרק הזה הסמוך לשוק הוא הנקרא ארכובה ובפרק הזה שקצהו האחד סמוך אל הגוף והקצה השני סמוך לשוק אנו קפדים לשבר ולחתוך ואם נחתך או נשבר ונראה העצם הרי היא טרפה ואם נשבר (ורוב) ועור ובשר חופה רוב העצם השבור כלו ורוב אורך השבר גם כן הרי היא כשרה ואם היה השבר למטה מן ארכובת הבהמה מותר באיזה צד שיהיה ואותו האבר שנשבר העצם שלו אם נראה רוב העצם אסור אותו האבר ואם היה בשר חופה את רובו הרי היא טרפה ומותר ושחיטתו מטהרתו ודין זה ממש הוא בעוף גם כן שאם נשבר במקומות שלא יאסר כל העוף בהם אם יצא רוב העצם אותו האבר אסור וכבר ביארנו ששם גידים נופל על העורקים ועל העצבים והיתרים והקשרים לפיכך כשאמר בכאן גידים ר"ל היתרים לפי שכבר נודע מקצת חכמת הניתוח שהעצבים מתערבים עם הבשר ואז יתהוה מהם הגיד הנקרא בלשון ערב עצלה אחר כך מתפרשים ממנו ר"ל מן הבשר ומתחברים אחר שמתרחקים מעיקרם ואז יתהוה מהם יתר מהיתרים וצומת הגידים הוא קבוץ היתרים והוא בבעלי [הארבעה] המותרות לנו לאכל שלשה יתרים אחד עבה ושנים דקים ומתחברים השלשה מיתרים למעלה מן הקרסול לפיכך אם נחתך האחד מהם העבה ונשארו השנים הדקים או אם נחתכו השנים הדקים ונותר העבה בבהמה מותר ואם נחתך העבה ואחד מן הדקים או רוב כל אחד ואחד הוא הנקרא חתוכת צומת הגידין והיא טרפה וכל זה אם נחתכו המיתרים והם ניכרים בעינם לפי שהם לבנים ובענפיהם שהם שלשה אבל אם הרגל נחתך דרך משל מלמעלה לענפי היתרים ר"ל בגוף העצל הרי היא כשרה ואל תתמה ותאמר היאך תחתוך צומת הגידים והיא טרפה ואם נחתך הפרק כלו שבו צומת הגידים היא מותרת לפי שחתיכת היתרים אינה חתיכת העצל שזו ממיתה וזו אינה ממיתה והוא מה שאמרו אין אומרין בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן וחיה וחותכה מכאן ומתה ואותם הגופים המקיפים רגל העוף שהם דומים לאלו היתרים וכבר זכרנו אותם בפרק שלפני זה והם שש עשרה אם נחתוך רוב אחד מהם טרפה כמו שזכרנו ונזכר הדין בפרק הזה מחמת מה שאמר שחיטתה מטהרה לאותו האבר כמה שנאמר בעובר ששחיטת אמו מטהרתו:

    אמר המאירי בהמה שנחתכו רגליה האחרונים מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה וכן אם ניטל צומת הגידין פי' אע"פ שארכובה קיימת וצומת הגידים זה מתחיל מראש התחתון של עצם אמצעי ומתפשטין למעלה כנגד הגוף ויש מפרשים שהם מתפשטים למטה עד העקב ובעוף מאצבע יתרה עד המקום העשוי קשקשים ואף גדולי המחברים כך נמצא בקצת ספרים בחבוריהם אלא ששמענו עליהם שטעות סופר היה וראיה פשוטה על זה מה שהקשה עולא לרב יהודה בשלמא לדידי דמפרישנא לרכובה דמתניתין שכנגדה בגמל ניכר דהינו ראש עליון של עצם המחובר עד סוף ראש תחתון של עצם עליון וקאמר דמשם (דמשם) ולמעלה דהינו בעצם עליון טרפה היינו דקתני וכן שניטל צומת הגידין שכל שנחתך מן האמצעי שבו צומת הגידין ולמעלה דהינו בעצם עליון טרפה וכן אם נטל צומת הגידין והוא שנחתך האמצעי במקום צומת הגידין שאין טרפות בעצם זה בחתיכה אלא במקום צומת הגידין אבל נחתך העצם האמצעי למעלה מצומת הגידין כשרה אלא לדידך דמפרשת רכובה דמתניתי' רכובה הנמכרת עם הראש וכל שממנה ולמעלה טרפה כגון נחתך בעצם אמצעי מאי וכן היא היא שכל שנחתך בעצם אמצעי אף צומת הגידין נחתך עמו שהרי שם הם מחוברים ואם ללמד דניטל צומת הגידין טרפה אף בלא רכובה לשמעינן ניטל צומת הגידין וכל שכן נחתכו רגליה דאיכא תרתי חתיכת הרגלים וניטל צומת הגידין ותירץ לו לעולם זה וזה באותו עצם ורכובה בלא צומת הגידין צומת הגידין בלא רכובה כלומר רכובה בלא צומת הגידין שנשבר השוק ולא נחתך ועדין צומת הגידין קיים וכן שניטל צומת הגידין בלא רכובה ואע"ג דאקשי ליה דהא נחתכו ונחתכו לגמרי משמע ולא בשבירה לבד מ"מ לפי דרכך למדת שהצומת הוא בסוף העצם השני וודאי למעלה הם מתפשטים שהרי שיעורם עד המקום שהם נבלעים בבשר וזהו משם ולמעלה ומ"מ שמענו שזה שנמצא בספריהם שבבהמה וחיה מקום צומת הגידין הוא למעלה מן העקב הוא טעות סופר והוא למעלה מן הערקום והוא כדברי האומר דעלוי ערקומא והראיה שהרי סמכו בה אף הם מקום שתולין בו הטבחים את הבהמה והוא האמור כאן היכא דפרעי טבחי אבל מה שכתבו בעוף שתחלתם למטה מאצבע יתרה עד סוף הרגל שהוא עשוי קשקשים קשקשים לא נתברר לנו אם הוא טעות סופר אם לאו ואם הוא כן לא נודע לנו תקונו היאך הוא ואנו לא מצינו חלוק במקום הצומת בין בהמה לעוף:

    ונשוב במה שהתחלנו לבאר והוא שארכובה זו נחלקו בה בגמרא רב יהודה פרשה בארכובה הנמכרת עם הראש והיא ראש העצם התחתון וכל שנחתך אותו העצם הן קצתו כגון שנחתך באמצע הן כלו כגון שנחתך ראשו המחובר לשני אפילו נחתך עמו הערקום שעליו הואיל ונשאר העצם השני כלו כשר הא אם נשברה בעצם השני שלמעלה מזה טרפה ועולא פירשה ברכובה שניה והוא ראש העצם השני והיא שאמרו עליה שכנגדו בגמל ניכר והוא שהגמל יש לו עצם בולט לשם ונמצא שאם נחתך עצם אמצעי שהיא כשרה ובלבד שלא במקום צומת הגידין ונשאו ונתנו בה בגמרא והוא שעולא שאל לרב יהודה מאי וכן כמו שביארנו והשיבו רכובה בלא צומת הגידין וצומת הגידין בלא רכובה על הדרך שביארנו אלא שחזר והקשה והא נחתכו קתני כלומר דמשמע שנחתכו לגמרי ואם כן רכובה בלא צומת הגידין ליכא ושתיק ליה והדר אמר לנפשיה מאי טעמא לא אמרי ליה למעלה פירושו למעלה מצומת הגידין כלומר בראש הצומת קודם שיתחילו להתפשט בבשר הא משהתחילו להתפשט בבשר תהא כשרה אע"פ שהוא כרכובה אמצעית שכנגדה בגמל ניכר ולמטה מן הצומת ר"ל בסוף הצומת שיהא צומת הגידין נשאר עם העצם האמצעי וכן שניטל צומת הגידין שנחתך באמצע הצומת והכל טרפות אחד אלא שחזר בו לומר שאף הוא ישיבהו מן הרכובה ולמעלה קתני דמשמע בכל תחום הרכובה ואם כן לפי דבריו צריך לפרש שכל שמרכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה דהינו כל רכובה שכנגדה בגמל ניכר תהא טרפה וכן אפשר לפרש מאי טעמא לא אמרי למעלה מצומת הגידין ר"ל אף משהתחילו להתפשט בבשר שכל הרכובה בכלל טרפות ולמטה למטה מצומת הגידין דהינו רכובה תחתונה וכן שניטל צומת הגידין שזהו מתחלת רכובה אמצעית עד שיתחילו להתפשט בבשר וחזר בו לומר שאף הוא ישיבהו מארכובה ולמעלה קתני והכל בכלל או שמא מארכובה ולמעלה סמוך לארכובה משמע דהינו הך הצומת הגידין:

    זהו פי' הסוגיא לענין ביאור ורב פפי מתני לה בלישנא דרב יהודה אמר רב למעלה למעלה מן הרכובה ומצומת הגידין למטה למטה מן הרכובה ומצומת הגידין וארכובה עצמה כדעולא דהינו שכנגדו בגמל ניכר כלומר למעלה מן הרכובה השניה דהינו בעצם ראשון המחובר לגוף טרפה למטה ממנה ומצומת הגידין דהינו בתחתון הנמכר עם הראש כשרה אבל האמצעי פעמים כשרה והוא למעלה מן הצומת ופעמים טרפה בראשה התחתון ומפני חתיכת הצומת שהוא שם וזהו שאמרו אל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה וכו' והוצרך לשנות רכובה ללמד שהטרפות הגמור למעלה ממנה ר"ל בעצם עליון (והוצרך לשנות צומת ללמד שהכשרות הגמור למעלה ממנה ר"ל בעצם עליון) והוצרך לשנות צומת ללמד שהכשרות הגמור למטה בעצם תחתון ומה שאמר וכן ניטל צומת הגידין כלומר שנחתך הצומת בסופה של רכובה אמצעית והרכובה קיימת הא למעלה ממנו כשרה וזהו לישנא בתרא דרב יהודה וללשון זה לדעתי לא נחלק עולא עמו אלא שפי' דבריו ואע"פ שרוב מפרשים מניחים איזה מחלקת ביניהם לדעתי אין ביניהם מחלקת ומתוך כך פסקו כל הגאונים כלישנא בתרא וכל שנחתך עצם אמצעי למעלה מן הצומת כשרה אע"פ שהצומת מוטל עמו באשפה וחכמי הדורות מקילין עוד בשטה זו שאם נחתכה במקום הצומת יכול להכשירה כשיחתכנה למעלה קודם שחיטה ואלו ודאי דברים זרים הם שכל שנחתכה מתחלתה במקום הצומת שדא תיכלא בכלה ואין לה עוד תיקון ומהיכן מצינו טרפה ודאית שיש לה הכשר בידי אדם ועוד מה שאמרו בההוא צנא דנקורי דאתא לקמי דרבא ובדקינהו בצומת הגידין וכן ההוא בר טביא דהוה בי ריש גלותא דאיפסיק כרעא בתריתא ובדקה רב בצומת הגידין יחתכוה למעלה קודם שחיטה ותכשר:

    ולעיקר הפסק מיהא גדולי הרבנים פוסקים כרב יהודה וכלישנא קמא וכל שנחתך אמצעי טרפה באיזה מקום שבו ואין נראה כן חדא דללישנא קמא הא שתיק ליה ועוד דלישנא בתרא עקר דאלו לקמא מאי איצטריך ליה למימר למעלה למעלה מן הארכובה הא בהדיא קתני לה הכי ולא היה לו לומר אלא רכובה שאמרו ברכובה הנמכרת [עם] הראש ומ"מ גדולי הדור מחזקים את דבריהם ממה שנחלקו למטה רב ושמואל בנשבר העצם דרב אמר למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה אסור ושמואל אמר אף באין רוב בשר קיים אבר אסור ובהמה מותרת והקשו לשמואל יאמרו אבר שממנה חיה מוטל באשפה והיא מותרת אלמא שאין רב סובר כיוצא בה ואם כמו שפסקנו אף רב סובר כן ומה קושיא לשמואל בכך ולדעתי אין זו ראיה שלשטה זו מחלקת זה בעצם עליון הוא והיינו למעלה מן הארכובה כלומר למעלה מאותה שכנגדה בגמל ניכר ושני ליה לשמואל בין נחתכה לנשברה והיינו דאקשי ליה יאמרו וכו' שהרי אלו נחתכה הכל מודים באיסורה והואיל ואין עור ובשר קיים ודאי הרי היא כנחתכה אבל בעצם אמצעי כל שהוא מצומת הגידין ולמעלה אינו קרוי אבר שחיה ממנו ומתוך כך נראה ודאי כמו שפסקנו:

    נשבר העצם פי' במקום שאין עושה אותה טרפה שאמרנו כגון מן הארכובה ולמטה ברגלים שאחריה ואף למעלה ממנו בשלפניה ובכל רגלי העוף ובכנפיהם ויצא לחוץ ר"ל שנחתך הבשר ויצא העצם לחוץ אם רוב הבשר שסביבותיה קיים על העצם שיצא לחוץ כשר גם האבר עצמו וזהו שאמר שחיטתו מטהרתו ואם לאו אבר אסור ובהמה ועוף מותרין הא מרכובה ולמעלה טרפה אם אין רוב בשר קיים כמו שיתבאר וכן הלכה ובגמרא אנו מצריכין לדבר זה עור ובשר חופין את רובו ומ"מ יש שאין גורסין כאן ויצא לחוץ ומתוך כך דיו ברוב בשר קיים ואין צורך לעור ובשר חופין את רובו אלא ביצא לחוץ ופירושו רוב בשר קיים עם השבר ובגמרא יתבאר וכן יתבארו שם דברים שלא נתבארו במשנה זו בענין זה כל הצורך:

    ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן אלא שאני מצרף בזה דין שמוטה אע"פ שלא נתבארה בכאן כדי לידע מכאן דין נחתך ודין נשבר ודין נשמט הכל על הסדר ומ"מ קודם שנתחיל בסדור זה דרך כלל אני מעירך מעט בביאור השמועה דרך קצרה והוא שאחר שהעלינו במחלוקתם של רב יהודה ועולא מה שהעלינו שאלו בגמרא אלו הן צומת הגידין ואע"פ שביררנו שעל כל פנים הן בסוף עצם האמצעי מ"מ אף באותו עצם יש שני מקומות שגידים צומתים בו אחד מבפנים כלפי הבהמה ואחד מבחוץ מקום שהזנב נופלת עליו והוא המקום שהטבחים נוקבים לתלות הבהמה באונקלי מפני שהם גידים גסים וחזקים ורבא אמר דאגרמא ולבר ר"ל שהחיצון הוא הנקרא צומת ורבה בר רב הונא אמר דאגרמא ולגאו והם הפנימיים וכן הלכה ורבה בריה דרבה בר רב דאמר דעלוי ערקומא לא בא לחלוק על הראשונים אלא להכיר מקום התחלתם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואמר שהוא על הערקום בורינקיק המפריש בין עצם תחתון לאמצעי ונמצא שכשתשליך הערקום עם הארכובה צומת הגידין מתחלת מראש התחתון של עצם אמצעי והוא היכא דפרעי טבחי ונמצא שהערקום אינו בכלל מקום צומת הגידין אלא דינו כדין רכובה התחתונה וההוא מרבנן דקאמר דערקומא גופה מחמיר יותר ואין הלכה כמותו ומה שאמר שמואל אחר כן צומת הגידין מקום שגידין צומתין אף הוא לא בא לחדש כלום אלא ללמד שהם הפנימיים מפני ששם שלשת הגידין מחוברים אבל החיצונים אע"פ שיש שם שלשה גידין אין שלשתם מחוברים אלא שיש עצם אחד עקום שראשו אחד חופה הערקום ויוצאים עמו שנים מהם והשלישי מחובר לעצם האמצעי ובין השנים ואותו השלישי נתלית הבהמה בשעת הפשטתה ואחר כך נתנו שיעור לצומת כמה הוא תחומו ואמרו על זה עד מקום שמתפשטין ר"ל עד מקום שמתחילין להתפצל בעצם האמצעי ופרשו בו כמלא בטדא דתורא והעקר בפירושו מלא רחב פסת היד והוא ארבעה אצבעות ושאלו בדקה מאי והשיב שכל שהם עומדים בבליטתם הוא צומת ומשמתחילין ליכנס בבשר אינו בצומת הגידין והוא שיעור מועט והוא הוא גם כן שיעור אשיני ורכיכי שבבליטתם הם קשים ומשנכנסים בבשר הם מתחילים להתרכך וכן הוא הוא שיעור אלימי וקטיני שמשהתחילו ליכנס בבשר הם מתחילים להתדקק וגדולי הרבנים פירשו ברכיכי שאף משנכנסו בבשר הם קשים שיעור מועט ואין נראה כן ובעוף ודאי שיעורו גם כן מראש הרכובה האמצעית עד שמתחילין ליכנס בבשר שבעצם הנקרא גיינול וזהו גם כן שיעור חיורי ולא חיורי שמשמתחילין ליכנס בבשר הם מתחילים להתאדם ומר בר רב אשי היה מחמיר מעט והוא שכשמתחילין ליכנס בבשר אינם אדומים עדין אלא זיגי ר"ל צבע ממוצע ומזהיר והוא דן אותם בצומת הגידין והוא כשמתחילין ליכנס בבשר דק שעל העצם עד שנכנסין בעובי הבשר ואנו גורסין ולית הלכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה וחיורי ואם כן אין הלכה כמותו אלא מכיון שמתחילין ליכנס אף בבשר הדק יצאו מתורת צומת הגידין ומ"מ יש גורסים ולית הלכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה ואודיתא אבל בזו הלכה כמותו וראשון עיקר שאין לדחות כל שאר הלשונות בשביל זה וגדולי המפרשים אע"פ שביאור הלכה זו לא נתבררה אלא מפיהם ומפי כתבם ומ"מ מה שכתבו בזו שאמרו בליטי לא הוו צומת הגידין וכו' שאע"פ שנראה שלא באו אלא לפרש עד כמה מתפשטים סימנין אחרים הוא בא ליתן עדין מה הם צומת הגידין אין הדברים נראין ומ"מ הם מפרשים טעם לדבריהם מפני שמצאו שיש לפעמים חוטין אחרים נבלעים והם מוזריקי דדמא שאינם לבנים כל כך כאותם שנקראו צומת הגידין וכן לא קשים כמותם ועוד ראו בבהמה שני גידים קטנים כעין גידין עצמן נכנסין באותו הגיד שהוא אלים מן השנים הנכללים בגידים האמור עליהם תלתא חוטי הוו חד אלימא ותרי קטיני ומפרשים שעליהם אמר בליטי לא הוו צומת הגידין ולהודיע שכל אלו אינם מן החשבון ואין הדברים נראין שאם כן היה לו לומר לא הוו גידין ולא לומר לא הוו צומת הגידין אלא שאע"פ שהדברים ודאי כך הם לענין פי' מיהא אף מה שאמר בליעי וכו' לענין השיעור נאמר כדבריו ר"ל אשוני ורכיכי שאף הם מודים שנאמרו לענין השיעור ולדבריהם אף באשוני ורכיכי אפשר לומר כן ומה ענין להניח את אלו לשיעור תחום עד היכן הם מתפשטים יותר מבליעי ובליטי ועוד שאם כן לא היה לו לכלול את כלם במאמר אחד אלא בליעי ובליטי במאמר אחד והאחרים במאמר אחר ועוד שהיה לו להקדים אותם שבאו לשיעור הואיל ודבריו חוזרים על שאלת בבהמה דקה מאי:

    Meiri on Chullin 76a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה למטה מן הארכובה כו' למטה הימנה ומכל עצם האמצעי כו' דלמטה ממש ליכא למימר כו' וכ"ש בגובהו כו' עכ"ל לרווחא דמלתא כתב כך דקושטא הוא להאי לישנא כיון דבצומת הגידין טרפה וכ"ש בגובהו מיהו בלאו הכי נמי אי קאי למטה מארכובה עליונה ע"כ דלמטה לאו ממש מיד אלא למטה הימנו ומכל עצם האמצעי כיון דזימנין טרפה כגון בצומת הגידין כפרש"י בהדיא באידך לישנא דמתני רב פפא ועוד נראה לפי מ"ש התוס' דלעולא ניחא דה"מ מפרש נמי מן הארכובה ולמטה מיד אע"ג דזמנין דטרפה כגון בצומת הגידין הוצרך להוכיח הכא דליכא לפרושי הכי למאי דס"ל דכ"ש בגובהו ואין להקשות לפום הך סברא דאית ליה דכ"ש (בהו) [בגובהו] מאי קאמר אמאי לא אמרי ליה למעלה למעלה מצומת הגידין הא אכתי תקשי ליתני ניטלו צומת הגידין וכ"ש נחתכו בגובהו די"ל דאצטריך ליה למתני דבגובה טרפה משום דלא נימא כסברת עולא כדמסיק טרפות קא מדמי' כו' ולא הוי כ"ש ועי"ל למאי דקמפרש למעלה למעלה מצומת הגידין איכא למימר דלא זו אף זו קתני דלא זו חתוכה בגובה אלא אף בצומת הגידין טרפה אבל למאי דמפרש ליה נחתכו מיד במקום צומת הגידין שפיר תקשי ליה דלא ליתני אלא ניטלו צומת הגידין דלא שייך בהא לא זו אף זו כיון דנחתכו בכלל ניטל צומת הגידין הוא וכה"ג כתבו התוס' אהא דר"פ מפנין השתא ה' מפנין ד' מבעיא דלא שייך למימר ביה לא זו אף זו וק"ל:

    בד"ה למטה דמתני' לאו למטה כו' מאותה ארכובה ומעצם אמצעי כולו כו' עכ"ל וכן פי' הרא"ש לעולא עצם אמצעי כולו נקרא ארכובה ויש לדקדק מי הכריחו למימר ארכובה גופה כדעולא דכה"ג המ"ל אארכובה תחתונה דלמטה כשרה כ"מ שיחתך ולמעלה לאו מיד קאמר דהא בעצם אמצעי זימנין דכשרה אלא למעלה מאותה ארכובה ומעצם אמצעי כולו דהיינו בעצם קוליות ודאי טרפה וי"ל דעצם אמצעי כולו לא הוזכר במתני' אלא צומת הגידין הוזכרו והשתא לגבי למטה איכא למימר למטה מארכובה עליונה ומצומת הגידין קאמר דהיינו עצם אמצעי כולו דתחלתו ארכובה עליונה וסופו צומת הגידין אבל גבי למעלה ליכא למימר הכי למעלה מארכובה ומצומת הגידין דלאו היינו עצם אמצעי כולו וא"כ תיטרף גם אחר הצומת הגידין בגובהו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 76a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' לבתר דנפיק אמר מ"מ לא אמרי ליה וכו' למעלה מצומות הגידין וכו'. ומ"מ יש חילוק בין לישנא זה ובין לישנא קמא דקאמר למעלה מן הארכובה וכו' דללישנא קמא אם נחתך העצם מיד למעלה מהארכובה במקום צומת הגידין אפי' צומות הגידין קיימין טרפה וללישנא זה דוקא אם נחתך העצם למעלה מצומת הגידין אז היא טרפה אבל במקום צומות הגידין אם נחתך העצם בלא צומת הגידין כשרה ודו"ק:

    ברש"י ד"ה למטה מן הארכובה סמוך לה מיד קאמר דלא תימא וכו' נראה דהוקשה לו לרש"י מאי אצטריך ליה לרב יהודה למימר למטה מן הארכובה הא מבואר במתני' דלמטה מן הארכובה קאמר והל"ל בקצרה באיזה ארכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש לכך כתב רש"י שרב יהודה בא ליתן טעם לדבריו על שהוא מפרש דארכובה דמתני' היא ארכובה התחתונה הנמכרת עם הראש משום דלמטה משמע סמוך לה מיד ואי הוה מפרש פירוש דמתני' ארכובה העליונה א"א לפרש סמוך לה מיד משום דרב יהודה ס"ל דבכל עצם האמצעי אפי' שלא במקום צומות הגידין אם נחתך שם טרפה מכח כ"ש דצומות הגידין שהן בשיפולי טרפה כ"ש בגבהו וליתא סברא דעולא דקאמר רב אשי לקמן לדידיה טרפות מדמית להדדי וכו' וא"כ היינו צריכין לפרש בהכרח לפי סברתו דלמטה מן הארכובה ומכל צומות הגידין קאמר ולכך מוכרח הוא לפרש לפי סברתו דארכובה הנמכרת עם הראש קאמר כן נ"ל אבל א"ל דכונת רש"י במה שכתב דלא תימא וכו' שרב יהודה הוצרך לומר למטה וכו' כדי שלא תטעה לפרש מתני' דר"ל ארכובה עליונה ומאי למטה למטה ממנו ומכל עצם האמצעי וכו' דא"כ תקשה לך מאי נפקא מינה לר"י שיפרש כן כיון דלענין דינא אין חילוק שהרי לפי סברת רב יהודה דינא הכי הוא וק"ל אבל לפי מה שכתבתי יתיישב שפיר והא דלא מפרש רש"י דרב יהודה קאמר הכי כדי להוציא מפירושו דעולא נראה משום דאביי לא הכריח ולא סתר ר"י פירושו דעולא כלל במה שאמר דלמטה הוי סמוך לו מיד דכשרה משום דהא לעולא נמי דמפרש דארכובה עליונה קאמר הוי נמי סמוך לו למטה מיד כשרה דהא ס"ל דבעצם למעלה מצומות הגידין ולמטה מן הארכובה העליונה אם נחתך שם כשרה ודו"ק נ"ל:

    בתוס' ד"ה הכא נמי מן הארכובה ולמעלה קתני לעולא ניחא דמצי לפרש וכו'. ר"ל ואם תקשה לך כמו שלפי זה לא יתיישב הא דקתני ולמעלה כמו כן לעולא נמי לא ניחא הא דקתני למטה מן הארכובה לכך קאמר לעולא ניחא דמצי לפרש וכו':

    Maharam on Chullin 76a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה ארבעה עי' לעיל דף נ ע"ב ברש"י ד"ה בטדי ולעיל דף מד ע"א בתוס' ד"ה כדי:

    Gilyon HaShas on Chullin 76a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 76, Amud Aleph, about 351 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “מתני׳ בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה…”

    2. Segment 213 words

      Opens “נשבר העצם, אם רוב הבשר קיים שחיטתו…”

    3. Segment 324 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב אמר…”

      Named: רב יהודה, רב אמר, רבי חייא.

    4. Segment 47 words

      Opens “עולא אמר רבי אושעיא: כנגדו בגמל ניכר.…”

      Named: רבי אושעיא, עולא.

    5. Segment 524 words

      Opens “אמר ליה עולא לרב יהודה: בשלמא לדידי…”

      Named: רב יהודה, עולא.

    6. Segment 614 words

      Opens “אמר ליה: רכובה בלא צומת הגידים, וצומת…”

    7. Segment 715 words

      Opens “לבתר דנפק אמר: מ"ט לא אמרי ליה,…”

    8. Segment 815 words

      Opens “הדר אמר: ולא אמרי ליה, ואמר לי:…”

    9. Segment 933 words

      Opens “רב פפא מתני הכי: אמר רב יהודה…”

      Named: רב פפא, רב יהודה, רב אמר, רבי חייא, עולא.

    10. Segment 1012 words

      Opens “ומי איכא מידי, דאילו מדלי פסיק ליה…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “אמר רב אשי: טרפות קא מדמית להדדי?…”

      Named: רב אשי.

    12. Segment 1230 words

      Opens “ואלו הן צומת הגידין? רבה אמר רב…”

      Named: רב אשי, רב הונא, רב אסי, רבה, רבא.

    13. Segment 1334 words

      Opens “יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' אבא, ויתיב…”

      Named: רבי אבא, רב יהודה, רב הונא, רב אסי, אבא, רבא.

    14. Segment 1447 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: צומת הגידים…”

      Named: רב יהודה, רב יעקב, שמואל, רבה.

    15. Segment 1519 words

      Opens “וכמה? אמר אביי: ארבעה בטדי בתורא. בדקה…”

      Named: אביי.

    16. Segment 1628 words

      Opens “אשוני הוו צומת הגידים, רכיכי לא הוו…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 76a · Segment 14 — “…רב יהודה אמר שמואל: צומת הגידים שאמרו מקום שהגידין…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 76a · Segment 15 — “וכמה? אמר אביי: ארבעה בטדי בתורא. בדקה מאי? אמר…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Chullin 76a · Segment 4 — “עולא אמר רבי אושעיא: כנגדו בגמל ניכר.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 76a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026