Talmud Builders

    Chullin 30a

    Back to index

    English translation — Chullin 30a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1which is cited unattributed, i.e., it is one of his many opinions that are cited in the Mishna and baraitot without attribution. But the Rabbis say: Two people may slaughter one offering. According to the Rabbis, Rava’s difficulty remains: Let the mishna teach a case where they slaughtered it with two men, as the heifer does not render the first man who slaughters impure, as the slaughter did not yet begin, and the heifer renders the latter man impure.

    2And according to the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who holds that two people may not slaughter one offering, let the tanna of the mishna also distinguish and teach a case where one man slaughtered with two cloths on his head, starting the slaughter with one and replacing it with the other midway through the slaughter, as in that case, since halakhic slaughter is accomplished only at its conclusion, the first cloth is not rendered impure but the latter cloth is rendered impure. Rather, one must say that the tanna is speaking only in reference to cases involving the disqualification of the red heifer itself, but he is not speaking in reference to cases involving a fit red heifer, and no proof may be cited from here.

    3Rav Idi bar Avin raises an objection from a mishna ( Pesaḥim 63a) to the opinion that halakhic slaughter is accomplished only at its conclusion. If one slaughters an animal for the sake of the Paschal offering on the fourteenth of Nisan after noon while he has leaven in his possession, he is flogged for violating the prohibition: “You shall not slaughter the blood of My sacrifice with leavened bread” (Exodus 23:18). If he slaughtered the animal not for the sake of the Paschal offering, he is exempt from receiving lashes. And if he slaughtered the animal during the festival of Passover for the sake of the Paschal offering with leaven in his possession, he is exempt, because it is a disqualified Paschal offering, as it was slaughtered beyond its appointed time. But if he slaughtered the animal during the Festival not for the sake of the Paschal offering, but rather as a peace offering, he is liable for slaughtering the animal with leaven in his possession.

    4And we discussed this matter: The reason he is liable is due to the fact that his intent was to slaughter it not for the sake of the Paschal offering, but had he slaughtered it with unspecified intent he would be exempt, because the offering would be disqualified. Unless he specifically intends otherwise, the animal retains its status as a Paschal offering and is disqualified when sacrificed beyond its appointed time.

    5The Gemara asks: And why is he exempt? Doesn’t a Paschal offering sacrificed during the rest of the days of the year assume the status of a peace offering, and doesn’t one who slaughters a peace offering during the time when it is prohibited to possess leaven with leaven in his possession also violate the prohibition? Conclude from it that a Paschal offering sacrificed during the rest of the days of the year requires explicit revocation of its status; otherwise, it does not assume the status of a peace offering and it remains a disqualified Paschal offering.

    6And Rabbi Ḥiyya bar Gamda said: A response emerged from the group of scholars that discussed this matter, and they said: What are we dealing with here? It is with a case where the owners of the Paschal offering were ritually impure on the fourteenth of Nisan with impurity imparted by a corpse . In that case, the Torah commands (Numbers 9:10–11) that since they were unable to sacrifice the Paschal offering at the appointed time, the fourteenth of Nisan, they were deferred to the second Pesaḥ , the fourteenth of Iyyar. Since presumably the owner plans to use his Paschal offering on the second Pesaḥ , its unspecified slaughter in the interim stands to be offered for the sake of the Paschal offering, and it is that Paschal offering that requires revocation of its status. But other situations of a Paschal offering that is slaughtered beyond its designated time do not require revocation of the animal’s status, and it assumes the status of a peace offering.

    7Returning to the matter at hand, if a Paschal offering that is designated for use on the second Pesaḥ is slaughtered on Passover while one has leaven in his possession, he is exempt from receiving lashes because it is a disqualified Paschal offering. Granted, if you say that halakhic slaughter is accomplished from the beginning to the end of the act, the offering is disqualified from the beginning of the slaughter as a Paschal offering slaughtered beyond its appointed time. Therefore, one is exempt from receiving lashes. But if you say that halakhic slaughter is accomplished only at its conclusion, why is one exempt if he slaughtered the animal with leaven in his possession? Once he began and cut a bit of the siman , it is rejected from its status as a Paschal offering and can no longer be offered on the second Pesaḥ . Therefore, when he slaughters the other, remaining, portion of the simanim without specification, it is a peace offering that he is slaughtering.

    8Abaye said to Rav Idi bar Avin: Even if you say that halakhic slaughter is accomplished only at its conclusion, although it was rejected from the possibility of being sacrificed on the second Pesaḥ , was it rejected from the possibility of being redeemed and from the possibility of the monetary value of a Paschal offering being used to purchase an animal to be sacrificed on the second Pesaḥ ? As long as the slaughter is not yet complete, redemption of the animal remains possible. Therefore, unspecified slaughter at that time is for the sake of a Paschal offering and one should be exempt from receiving lashes.

    9And if you would say that in order to redeem a consecrated item one requires that the animal be placed standing before the priest and it requires valuation (see Leviticus 27:11–12), and once it is slaughtered it is unable to stand, but didn’t we learn in a baraita : If one slaughtered, i.e., cut, two simanim in the animal or a majority of two simanim , and the animal is still convulsing, its halakhic status is like a living animal in every respect, and it may be redeemed until the convulsing ceases?

    10§ Rav Yehuda said that Rav said: One who cuts a siman in two or three places on the neck, and together the cuts constitute the requisite measure of slaughter, his slaughter is valid. Rav Yehuda adds: When I stated this halakha before Shmuel he said to me: We require a clear and obvious slaughter and in the case of cuts in two or three places there is no obvious slaughter.

    11And Rabbi Shimon ben Lakish also holds that we require a clear and obvious slaughter, as Rabbi Shimon ben Lakish says: From where is it derived that slaughter must be clear and obvious? As it is stated: “Their tongue is a sharpened [ shaḥut ] arrow, it speaks deceit; one speaks peaceably to his neighbor with his mouth, but in his heart he lays wait for him” (Jeremiah 9:7). Just as an arrow clearly enters one part of the body, so too, the slaughter [ sheḥita ] must be clear and obvious.

    12Rabbi Elazar raises an objection from a mishna (30b): If two people are grasping a knife and slaughtering one animal, even if each is holding a knife and slaughtering one above and one below, with each one slaughtering at a different point in the neck, their slaughter is valid. But why is the slaughter valid according to the opinions of Shmuel and Rabbi Shimon ben Lakish? There is no clear and obvious slaughter, as each is cutting a different part of the neck.

    13Rabbi Yirmeya said to Rabbi Elazar: The mishna is referring to a case with one knife and two people, each holding one end of the knife, resulting in a single diagonal incision from above to below.

    14Rabbi Abba said to Rabbi Yirmeya: If so, is this what is taught in that regard in a baraita commenting on that mishna: One need not be concerned that perhaps each will render the animal a tereifa due to the other? Granted, if you say that the mishna is referring to a case of two knives and two people it works out well, lest you say: Let us be concerned that perhaps each will rely on the other that he will perform the slaughter properly, and neither will this one come to execute the cut on the majority of the simanim , nor will that one come to execute the cut on the majority of the simanim . Therefore, the tanna teaches us that one need not be concerned.

    15But if you say that the mishna is referring to a case of one knife and two people, that statement in the baraita should not have said: One need not be concerned that perhaps each will render the animal a tereifa due to the other; it should have said: One need not be concerned that because one is pulling in one direction and one is pulling in the other, perhaps each will cause the other to press the knife and thereby invalidate the slaughter.

    16Rabbi Avin said to him: Teach: One need not be concerned

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    סתימתאהשיש משנה וברייתא הרבה שאמר ר' אלעזר בר' שמעון ורגילים התנאים לסדרן במשנה בלשון סתם והאי סתמא דתזבח הוא נמי אמרה וגמרא גמיר לה ר' יוחנן מרביה דהא ר' אלעזר אמרה:

    זבח אחדולרבנן ליפלוג. ועוד לר' אלעזר גופיה ליפלוג כגון דשחטה חד גברא בתרי סודרי שבאמצע שחיטה בא חברו ונטל סודרו מראשו ועטפו בסודר אחר ומדלא מפליג ש"מ תרווייהו מיטמו דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף:

    אלאלא מתרץ כרב יוסף אלא הכי תריץ דתנא בפרה פסולה איצטריך ליה לפלוגי ולאשמועינן דאע"ג דנפסלה מיהו קודם פסולה תורת פרה עליה והעסוקין בה נטמאו ובהכשרה לא חש לאורויי אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אי אינה אלא לבסוף:

    ובמועד לשמו פטורבשוחט הפסח על החמץ קאי בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) ומרבינן התם לשאר זבחים ששחטן בפסח על החמץ שלוקה עליהן משום לא תשחט על חמץ וקאמר ר' שמעון שהשוחט פסח בתוך המועד כגון שאבד בארבעה עשר והקריב אחר תחתיו ונמצא הראשון במועד ושחטו לשמו על החמץ פטור דהא זבח פסול הוא דלא חזי שלא בזמנו לשמו:

    שלא לשמודשחטו לשם שלמים:

    חייבדפסח לאחר זמנו קרב שלמים וזה שנשחט לשלמים זבח כשר הוא ומדקתני שלא לשמו חייב מכלל דרישא דקתני לשמו פטור היינו דשחטיה סתמא וסתמא קרי לשמו דאי לשמו דוקא קאמר הא סתמא חייב קשיא סיפא דלא מחייב ליה אלא בשלא לשמו בהדיא וגרסינן והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור:

    והוינן בהבסתמא אמאי פטור:

    הא סתמא שלמים הואדנפקא לן מוזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר דמותר פסח קרב שלמים בפסחים (דף ע:) ובמנחות (דף פג:) ובזבחים בפ"ק (דף ט.):

    ש"ממדקרי ליה פסול דפסח בשאר ימות השנה בעי למיעקר שם פסח מיניה וכל כמה דלא עקר פסח הוא וכי שחיט ליה שלא בזמנו הוי פסח פסול ומיפלג פליגי בה בפסחים (דף עג:):

    א"ר חייא בר גמדא נזרקהתשובה זו שאני משיב מפי חבורה ואמרו לעולם לא בעי עקירה והאי דמשמע דבעי עקירה:

    כגון שהיו בעליםבפסח ראשון טמאי מתים ופסח זה לא נדחה מחמת איבוד אלא מחמת בעלים שנדחו מחמת טומאה לפסח שני והאי פסח חזי ליקרב באייר הלכך בעי עקירה:

    אי אמרת בשלמא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אפסיל ליה בתחלת שחיטהדסתמיה הוי לפסח דתחלת שחיטה נמי פסלה:

    אלא אי אמרת לא פסלה עד גמר שחיטההא גמר שחיטה לאו פסח הואי דכיון דשחט ביה פורתא ולא איחזי לשהוייה לפסח שני אידחי ליה מפסח וכיון דלא חזי לפסח הא אמרת דלשלמים קאי וגמר שחיטה דידיה לשלמים הוא ובפורתא קמא לא איפסל משום שחיטת פסח שלא בזמנו דהא אינה לשחיטה אלא לבסוף: לשם פסח קא שחיט לא גרסינן:

    מדמי פסחראוי הוא לימכר קודם גמר שחיטה ולצאת לחולין שאין לך מום קבוע גדול מזה ודמיו לפסח וכיון דחזי לדמי פסח סתם שחיטה דידיה כולה לפסח:

    וכי תימאאין קדשים נפדין בלא העמדה והערכה כדכתיב (ויקרא כז) והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה וזו אין יכולה לעמוד על רגליה:

    בשנים ושלשה מקומותשחתך כאן וחזר והתחיל לשחוט למטה או למעלה:

    מפורעתמגולה ונכרת דהיינו במקום אחד:

    חץ שחוטשחיטה דומיא דחץ שאינו חותך בב' מקומות:

    ב' אוחזין בסכיןקס"ד בב' סכינין אחד למעלה לצד הראש ואחד למטה לצד החזה:

    בסכין אחדומאי אחד למעלה ואחד למטה דנקטי סכינא באלכסון:

    אי הכילשון קושיא הוא:

    חולין 30 עמוד א

    1סתימתאה, אבל חכמים אומרים ב' שוחטים זבח אחד.

    2ולרבי אלעזר ברבי שמעון, נמי לפלוג כגון דשחט חד גברא בשני סודרים, דסודר קמא לא מטמא, וסודר בתרא מטמא. אלא בפסולא דפרה קא מיירי, בהכשרה לא קא מיירי.

    3מתיב רב אידי בר אבין: ובמועד לשמו פטור, שלא לשמו חייב.

    4והוינן בה: טעמא דשלא לשמו, הא סתמא פטור.

    5ואמאי פטור? פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא! ש"מ פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה.

    6ואמר ר' חייא בר גמדא, נזרקה מפי חבורה ואמרו: הכא במאי עסקינן? כגון שהיו בעלים טמאי מתים, דנדחין לפסח שני, דסתמא לשמו קאי, והאי הוא דבעי עקירה, הא אחר לא בעי עקירה.

    7אי אמרת בשלמא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף איפסיל ליה מתחלת שחיטה, אלא אי אמרת אינה לשחיטה אלא בסוף כיון דשחט ביה פורתא אידחי ליה מפסח, אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט!

    8אמר ליה אביי: נהי דאידחי ליה מפסח, מדמי פסח מי אידחי?

    9וכי תימא, בעי העמדה והערכה, והתנן: שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה.

    10אמר רב יהודה אמר רב: השוחט בשנים ושלשה מקומות, שחיטתו כשרה. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: בעינן שחיטה מפורעת, וליכא.

    11ואף ר"ש בן לקיש סבר: בעינן שחיטה מפורעת, דא"ר שמעון בן לקיש: מנין לשחיטה שהיא מפורעת? שנאמר: ״(ירמיהו ט״, ז) ״חץ שחוט לשונם מרמה דבר״.

    12מתיב רבי אלעזר: ב' אוחזין בסכין ושוחטין, אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתו כשרה. אמאי? והא ליכא שחיטה מפורעת!

    13אמר ליה ר' ירמיה: משנתינו בסכין אחד ושני בני אדם.

    14אמר ליה רבי אבא: אי הכי, היינו דתני עלה אין חוששין שמא יטרפו זה על זה? אי אמרת בשלמא בשתי סכינין ושני בני אדם שפיר, מהו דתימא ליחוש דלמא סמכי אהדדי, והאי לא אתי למעבד רובא והאי לא אתי למעבד רובא, קא משמע לן דאין חוששין.

    15אלא אי אמרת בסכין אחת ושני בני אדם, האי ״אין חוששין שמא יטרפו זה על זה״ ״שמא ידרוסו זה על זה״ מיבעי ליה.

    16אמר ליה רבי אבין, תני: אין חוששין׃

    Tosafot

    והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטורכך היא גירסת הקונטרס וקשה דאדדייק מסיפא נידוק מרישא איפכא טעמא דלשמו הא סתמא חייב אלמא דלא בעינן עקירה וברוב ספרים ישנים גרסינן והוינן בה לשמו אמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ש"מ בעי עקירה פי' דאי סתמא לא בעי עקירה א"כ סתם הוי שלמים וכשר כששחטו לשם פסח מידי דהוה אשלמים ודאי ששחטן לשם פסח דכשרין:

    מדמי פסח מי אידחיואם תאמר ממה נפשך אידחי גם מדמי פסח דמכי שחיט פורתא אינה ראויה לפדות אלא לכלבים ואין פודין קדשים להאכילן לכלבים ואם לאחר פדיון גומר שחיטתו אם כן הויא לה חולין בעזרה ואסורה באכילה וי"ל דמיד אחר פדיון יוציאנו חוץ ויגמור שם שחיטתו:

    והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה - אין המשנה כן בשום מקום אלא דדייק לה מתניתין דהעור והרוטב (לקמן חולין קיז:) דתנן השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות:

    השוחט בשנים או בג' מקומותפירש בקונטרס חתך כאן וחזר והתחיל לחתוך למעלה או למטה וקשה דאם אין רוב במקום אחד היאך שחיטתו כשרה ואם יש רוב במקום אחד א"כ שחיטה מפורעת היא וי"ל דאע"ג דיש רוב במקום אחד לא הוי שחיטה מפורעת דבשלא נחתך הסימן לא למעלה מבית השחיטה ולא למטה אז הויא שחיטה מפורעת דבית השחיטה מירווח רווח אבל כשנחתך למעלה או למטה לא מירווח ואינה מפורעת וכי פריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין לא הוי מצי לשנויי דהתם כששחט כל אחד רוב והרי היא מפורעת דמ"מ כשקדם האחד ושחט רוב וחבירו לא שחט עדיין אלא מיעוט אינה מפורעת ונפסלה וכיון דכבר נפסלה תו לא הדרא ומתכשרא כשגם חבירו גמר הרוב ובשאלתות דרב אחאי מפרש ב' או ג' מקומות כגון שכל אותן מקומות בהיקף של סימן כגון שחתך סביב סביב כאן מעט וכאן מעט בטבעת אחת בקנה וכיוצא בו בוושט ובין הכל יש רוב ועוד פירש בשאלתות שאפילו חתך מיעוט הקנה למעלה לצד העור וחזר ושחט מיעוטו למטה לצד אחר זה שלא כנגד זה דכשרה כיון דבין הכל יש רוב ורבינו חננאל פירש ב' או ג' מקומות כגון רוב הקנה למעלה ורוב הוושט למטה ולפירושו לא משכחת שלשה מקומות:

    מתיב רבי אלעזר שנים אוחזין בסכין ושוחטיןלפירוש רבינו חננאל והשאלתות לא בעי לשנויי דהכא כששחט האחד הרוב דהא משמע שהשחיטה כשרה על ידי שניהם:

    דלמא סמכי אהדדי ולא עבדי רובאלפירוש הקונטרס כל אחד לא ישחוט רוב ולפירוש השאלתות בין שניהם לא יעשו רוב:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גריס רש"י ז"לזוהוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור. כלומר דמדקתני שלא לשמו חייב, שמע מינה לשמו פטור דקתני, היינו סתמא. ואינו מחוור דמנא לן הא דשלא לשמו דוקא [ו]לשמו סתמא, אדרבה לימא לשמו דוקא ושלא לשמו סתמא. ויש לומר דעל כרחך שלא לשמו דוקא, דאילו אתה אומר דסתמא שלא לשמו ומשום דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ולא בעי עקירה, אם כן אפילו כי שחטו לשמו בפירוש כלומר לשם פסח חייב דהוה ליה כשוחט שלמים גמורים לשם פסח דחייב, וכדתנן התם בפסחים (עא, ב) ושאר כל הזבחים ששחטן בין לשמן בין שלא לשמן חייבים, אלא שעדיין לפי פירוש זה לא היה צריך להקשות מדיוקא אלא ליקשי לשמואל ואמאי פטור פסח בשאר ימות השנה הוא, וכן גריס ר' שמואל ז"ל ואמרו בתוספתא שכן נמצאת הגירסא בספר שכתב רבינו גרשון ז"ל מאור עיני הגולה. והיא עיקר.

    השוחט בשנים ושלשה מקומותפירש רש"י ז"ל שחתך כאן מעט ולמעלה ממנה מעט ולמטה ממנו מעט. ואינו מחוור דאם יש [ב]אחד מהם שיעור שחיטה דהיינו רוב. הא איכא שחיטה מפורעת, ואי לא היכי מצטרפי, והא ליכא לא רוב חלל ולא רוב הקף¬. ור"ח ז"ל פירש כגון ששוחט את הושט כלפי הראש וחזר ושחט את הקנה כלפי הגוף, והיינו ממש ברייתא דרבי אבין דבסמוך דקתני שחט את הושט למטה ואת הקנה למעלה שחיטתו כשרה. והפירוש אמת. אלא שאינו נאות לדברי רב(י) יהודה, משום דשני מקומות איכא שלשא ליכא, אלא הפירוש הנכון כגון ששחט את הסימן מעט כלפי הצואר והפכו ושחט בו מעט כלפי המפרקת, ועוד חזר ושחט מעט כנגד הצדדין, ואין באחד מהן רוב, אבל כשתצ(ט)רף את (הזעצער: נדמה לי שאו אות ט או המלה את מיותרים) הכל יהיה בין כולן רוב כשירה, דהשתא הא איכא רוב חלל שחוט ורוב הקף ואין הפרש בזה בין שיהו החתוכין מכוונין בהקף בין שלא יהו מכוונין בהקף. ובשאלתות דרב אחאי גאון ז"ל בפרשת בהעלותך כתוב היכא דשחט מקצת סימנין בחדא דוכתא ונידחי ידיה בדוכתא אחריתי ושחט הנך סימנין באידך גיסא בין כנגד זה בין שלא כנגד זה, כשר, וזהו הפירוש הנכון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 30a

    Chullin 30a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 317 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    סתימתאה שיש משנה וברייתא הרבה שאמר ר' אלעזר בר' שמעון ורגילים התנאים לסדרן במשנה בלשון סתם והאי סתמא דתזבח הוא נמי אמרה וגמרא גמיר לה ר' יוחנן מרביה דהא ר' אלעזר אמרה:

    זבח אחד ולרבנן ליפלוג. ועוד לר' אלעזר גופיה ליפלוג כגון דשחטה חד גברא בתרי סודרי שבאמצע שחיטה בא חברו ונטל סודרו מראשו ועטפו בסודר אחר ומדלא מפליג ש"מ תרווייהו מיטמו דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף:

    אלא לא מתרץ כרב יוסף אלא הכי תריץ דתנא בפרה פסולה איצטריך ליה לפלוגי ולאשמועינן דאע"ג דנפסלה מיהו קודם פסולה תורת פרה עליה והעסוקין בה נטמאו ובהכשרה לא חש לאורויי אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אי אינה אלא לבסוף:

    ובמועד לשמו פטור בשוחט הפסח על החמץ קאי בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) ומרבינן התם לשאר זבחים ששחטן בפסח על החמץ שלוקה עליהן משום לא תשחט על חמץ וקאמר ר' שמעון שהשוחט פסח בתוך המועד כגון שאבד בארבעה עשר והקריב אחר תחתיו ונמצא הראשון במועד ושחטו לשמו על החמץ פטור דהא זבח פסול הוא דלא חזי שלא בזמנו לשמו:

    שלא לשמו דשחטו לשם שלמים:

    חייב דפסח לאחר זמנו קרב שלמים וזה שנשחט לשלמים זבח כשר הוא ומדקתני שלא לשמו חייב מכלל דרישא דקתני לשמו פטור היינו דשחטיה סתמא וסתמא קרי לשמו דאי לשמו דוקא קאמר הא סתמא חייב קשיא סיפא דלא מחייב ליה אלא בשלא לשמו בהדיא וגרסינן והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור:

    והוינן בה בסתמא אמאי פטור:

    הא סתמא שלמים הוא דנפקא לן מוזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר דמותר פסח קרב שלמים בפסחים (דף ע:) ובמנחות (דף פג:) ובזבחים בפ"ק (דף ט.):

    13 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 30a · Sefaria

    Tosafot

    והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור כך היא גירסת הקונטרס וקשה דאדדייק מסיפא נידוק מרישא איפכא טעמא דלשמו הא סתמא חייב אלמא דלא בעינן עקירה וברוב ספרים ישנים גרסינן והוינן בה לשמו אמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ש"מ בעי עקירה פי' דאי סתמא לא בעי עקירה א"כ סתם הוי שלמים וכשר כששחטו לשם פסח מידי דהוה אשלמים ודאי ששחטן לשם פסח דכשרין:

    מדמי פסח מי אידחי ואם תאמר ממה נפשך אידחי גם מדמי פסח דמכי שחיט פורתא אינה ראויה לפדות אלא לכלבים ואין פודין קדשים להאכילן לכלבים ואם לאחר פדיון גומר שחיטתו אם כן הויא לה חולין בעזרה ואסורה באכילה וי"ל דמיד אחר פדיון יוציאנו חוץ ויגמור שם שחיטתו:

    והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה - אין המשנה כן בשום מקום אלא דדייק לה מתניתין דהעור והרוטב (לקמן חולין קיז:) דתנן השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות:

    השוחט בשנים או בג' מקומות פירש בקונטרס חתך כאן וחזר והתחיל לחתוך למעלה או למטה וקשה דאם אין רוב במקום אחד היאך שחיטתו כשרה ואם יש רוב במקום אחד א"כ שחיטה מפורעת היא וי"ל דאע"ג דיש רוב במקום אחד לא הוי שחיטה מפורעת דבשלא נחתך הסימן לא למעלה מבית השחיטה ולא למטה אז הויא שחיטה מפורעת דבית השחיטה מירווח רווח אבל כשנחתך למעלה או למטה לא מירווח ואינה מפורעת וכי פריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין לא הוי מצי לשנויי דהתם כששחט כל אחד רוב והרי היא מפורעת דמ"מ כשקדם האחד ושחט רוב וחבירו לא שחט עדיין אלא מיעוט אינה מפורעת ונפסלה וכיון דכבר נפסלה תו לא הדרא ומתכשרא כשגם חבירו גמר הרוב ובשאלתות דרב אחאי מפרש ב' או ג' מקומות כגון שכל אותן מקומות בהיקף של סימן כגון שחתך סביב סביב כאן מעט וכאן מעט בטבעת אחת בקנה וכיוצא בו בוושט ובין הכל יש רוב ועוד פירש בשאלתות שאפילו חתך מיעוט הקנה למעלה לצד העור וחזר ושחט מיעוטו למטה לצד אחר זה שלא כנגד זה דכשרה כיון דבין הכל יש רוב ורבינו חננאל פירש ב' או ג' מקומות כגון רוב הקנה למעלה ורוב הוושט למטה ולפירושו לא משכחת שלשה מקומות:

    מתיב רבי אלעזר שנים אוחזין בסכין ושוחטין לפירוש רבינו חננאל והשאלתות לא בעי לשנויי דהכא כששחט האחד הרוב דהא משמע שהשחיטה כשרה על ידי שניהם:

    דלמא סמכי אהדדי ולא עבדי רובא לפירוש הקונטרס כל אחד לא ישחוט רוב ולפירוש השאלתות בין שניהם לא יעשו רוב:

    Tosafot on Chullin 30a · Sefaria

    Rashba

    הכי גריס רש"י ז"לז והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור. כלומר דמדקתני שלא לשמו חייב, שמע מינה לשמו פטור דקתני, היינו סתמא. ואינו מחוור דמנא לן הא דשלא לשמו דוקא [ו]לשמו סתמא, אדרבה לימא לשמו דוקא ושלא לשמו סתמא. ויש לומר דעל כרחך שלא לשמו דוקא, דאילו אתה אומר דסתמא שלא לשמו ומשום דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ולא בעי עקירה, אם כן אפילו כי שחטו לשמו בפירוש כלומר לשם פסח חייב דהוה ליה כשוחט שלמים גמורים לשם פסח דחייב, וכדתנן התם בפסחים (עא, ב) ושאר כל הזבחים ששחטן בין לשמן בין שלא לשמן חייבים, אלא שעדיין לפי פירוש זה לא היה צריך להקשות מדיוקא אלא ליקשי לשמואל ואמאי פטור פסח בשאר ימות השנה הוא, וכן גריס ר' שמואל ז"ל ואמרו בתוספתא שכן נמצאת הגירסא בספר שכתב רבינו גרשון ז"ל מאור עיני הגולה. והיא עיקר.

    השוחט בשנים ושלשה מקומות פירש רש"י ז"ל שחתך כאן מעט ולמעלה ממנה מעט ולמטה ממנו מעט. ואינו מחוור דאם יש [ב]אחד מהם שיעור שחיטה דהיינו רוב. הא איכא שחיטה מפורעת, ואי לא היכי מצטרפי, והא ליכא לא רוב חלל ולא רוב הקף¬. ור"ח ז"ל פירש כגון ששוחט את הושט כלפי הראש וחזר ושחט את הקנה כלפי הגוף, והיינו ממש ברייתא דרבי אבין דבסמוך דקתני שחט את הושט למטה ואת הקנה למעלה שחיטתו כשרה. והפירוש אמת. אלא שאינו נאות לדברי רב(י) יהודה, משום דשני מקומות איכא שלשא ליכא, אלא הפירוש הנכון כגון ששחט את הסימן מעט כלפי הצואר והפכו ושחט בו מעט כלפי המפרקת, ועוד חזר ושחט מעט כנגד הצדדין, ואין באחד מהן רוב, אבל כשתצ(ט)רף את (הזעצער: נדמה לי שאו אות ט או המלה את מיותרים) הכל יהיה בין כולן רוב כשירה, דהשתא הא איכא רוב חלל שחוט ורוב הקף ואין הפרש בזה בין שיהו החתוכין מכוונין בהקף בין שלא יהו מכוונין בהקף. ובשאלתות דרב אחאי גאון ז"ל בפרשת בהעלותך כתוב היכא דשחט מקצת סימנין בחדא דוכתא ונידחי ידיה בדוכתא אחריתי ושחט הנך סימנין באידך גיסא בין כנגד זה בין שלא כנגד זה, כשר, וזהו הפירוש הנכון.

    Rashba on Chullin 30a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שהמניח חמץ ברשותו בפסח עובר על בל יראה ובל ימצא אינו לוקה מן התורה שהרי לאו שאין בו מעשה הוא שחט את הפסח על החמץ לוקה וקרבנו כשר והוא הדין לשאר קרבנות במה דברים אמורים בשלא נפסל הזבח הא אם נפסל אין כאן מעשה המשתרש ופטור וכבר ידעת על קרבן הפסח שנאבד והפריש אחר תחתיו והקריבו ונמצא הראשון אחר זמנו הן במועד הן בשאר ימות השנה שהוא קרב שלמים ואין צריך לעקור שם פסח מעליו שכך הוא מן הסתם מעתה מי שהפריש פסחו ואבד הימנו והפריש אחר תחתיו והקריבו ומצא את הראשון בתוך המועד ר"ל בחול המועד שעבר מ"מ זמן הקרבתו ר"ל יום ארבעה עשר ושהוא עדין בתחום איסור חמץ והקריבו על החמץ אם לשם פסח הקריבו פטור שהרי נפסל הזבח שאין זה ראוי לקרבן הפסח ואם שחטו שלא לשמו או מן הסתם הרי הוא שלמים כדינו ונמצא שזבח כשר שחט על החמץ וחייב:

    נדחה קרבן פסח זה מצד טומאת הבעלים הרי עדין הוא ראוי לפסח שני ואחר שכן אין שם פסח נעקר מעליו מן הסתם וכששחטו במועד הרי הוא כנשחט לשם פסח בפי' ונפסל הזבח והוא פטור ועקר דבר זה כבר ביארנוהו במסכת פסח שני פרק ראשון במשנה שלישית שבו:

    בהמה של קדשים שנולד בה מום קבוע אחר שהוקדשה צריך שיעמידוה לפני הכהן ויעריכנה ונפדית כפי ערכה ואם מתה קודם שתערך ותפדה אין פודין אותה אחר שמתה אלא תיקבר שהרי אין העמדה לאחר מיתה נשחטה קודם שתערך ותפדה ועדין היא מפרכסת הרי היא בכלל העמדה וערכה ואע"פ שאינה יכולה לעמוד על רגליה כל שיש לו חיות בכלל העמדה הוא ונפדית על פי ערכו של כהן ויביא בדמיה קרבן אחר כמותה:

    המשנה השניה והכונה בה להתחיל בביאור החלק השני והתחיל בענין דרסה ואמר על זה שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפי' אחד למעלה ואחד למטה שחיטתו כשרה אמר הר"מ פי' אחד למעלה ואחד למטה שיהא אוחז זה בקצה הסכין והשני אוחז בקצה השני:

    אמר המאירי שנים אוחזין בסכין פרשוה בגמרא בסכין אחד ולוקחים אותו זה כנגד זה אחד מחזיק בראש הסכין ואחד בסופו ומוליכין ומביאין בשעה שזה מוליך זה מביא ובשעה שזה מביא זה מוליך אע"פ שיש לחוש שמא כשזה מוליך יעכב הלה בהבאתו וזה שמוליך כשמוצא עכוב בהולכה שלו אפשר שיבא מעט לידי דרסה כשרה מ"מ אחר שלא אירע להם כן וכשרה אפי' אחד למעלה ואחד למטה כלומר שהיו אוחזין בסכין באלכסון זה כלפי הראש וזה כלפי הגוף ומ"מ לכתחלה לא ישחוט:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ופסקים שבאו עליה בגמרא אלו הן:

    לא סוף דבר בסכין אחד אלא אף בשני סכינין שזה שוחט לעצמו במקום אחד מן הסימנין וזה במקום אחר שחיטתן כשרה ואין חוששין שמא יטרפו זה על זה ר"ל שמא יסמכו שניהם זה לזה ולא יבאו לשחוט רוב ואפי' לא שחט כל אחד מהם שחיטה גמורה הואיל ובין שניהם שחטו רוב סימנין הרי הן מצטרפין להכשיר ואפי' אחד למעלה ואחד למטה כגון ששחט זה במזרחו של סימן והשני בצפונו על צד שלא יחליד וחוט אחד נשאר קיים בין שתי השחיטות ואין בכל אחת מהן רוב הואיל ויש רוב היקפו של סימן בין של שתיהן הרי אלו מצטרפות להכשיר אע"פ שאין שחיטה זו מבוררת כל כך אחר שאין הרוב במקום אחד אין אנו מדקדקים בשחיטה שתהא מפורעת ועל דעת זה אפשר לפרש משנתנו בשני סכינין ושני בני אדם ושזה שוחט למעלה כלפי הראש והאחר למטה כלפי הגוף אלא שזה במזרח הסימן וזה בצפונו או בדרומו על צד שלא יחליד כדי שיהו שתי השחיטות בהיקף אחד עד שישחט רוב היקף הסימן בין שניהם או אם היא שחיטת בהמה שישחוט כל אחד סימן אחד וכן אחד ששחט בשנים ושלשה מקומות אע"פ שאין רוב במקום אחד הואיל ויש בין כולם רוב חללו והיקפו כשרה וכיצד הכשר דבר זה כגון ששחט מעט במזרח הסימן וחזר ושחט מעט בצפונו וכן בדרומו וכל השחיטות בקו אחד ברוחב הסימן אלא שאין דבוקות זו בזו ואין רוב באחת מהן הואיל ויש רוב חלל והיקף בין כלם כשרה לא היו כל השחיטות בקו אחד אלא שזו כלפי הראש וזו כלפי החזה הואיל ומ"מ בהיקף הסימן הם ר"ל שזו במזרח הסימן שבמקום אחד וזו בדרומו וזו בצפונו שבמקום אחר מצטרפות להכשר ויש מפקפקין בזו אלא שבשאלתות של רב אחא מפורשת כן בהדיא בפרשת בהעלותך והוא שאמרו שם אלא היכא דשחט מקצת סימנין בחדא דוכתא ואידחי ידיה בדוכתא אחריתא ושחט הנך סימנין באידך גיסא בין כנגד זה בין שלא כנגד זה כשר ואין צריך לומר בשחט את הושט למעלה ואת הקנה למטה אף ברחוק ממנו הואיל ושניהם בתחום מקום השחיטה שכשרה וראיה לדברי השאלתות שהרי לענין טרפות אמרו בגרגרת ניקבה כנפה מצטרפין לרוב חללה וטרפה וודאי כשם שמצטרפין הנקבים לטרפות כך ראוי שיצטרפו השחיטות להכשר:

    היו כל השחיטות במזרח הסימן או בצד אחר שלו ואין רוב באחת מהן אין כאן שחיטה אע"פ שגדולי הרבנים פרשו בין בשנים ושלשה מקומות והכשירוה אנו אין לנו שהרי אין כאן לא רוב חלל ולא רוב היקף:

    Meiri on Chullin 30a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה השוחט בשנים או בג' מקומות וכו' וכי פריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין לא מצי לשנוי דהתם כששחט כל אחד רוב והרי היא מפורעת דמ"מ כשקרם האחד וכו'. יש לתמוה דלמה להו לתוס' לדוחק זה דמי הגיד לו דכששחט כל אחד רוב הוי שחיטה מפורעת דלעולם אימא לך דלעולם לא הוי מפורעת אלא כששוחט במקום אחד אבל כשיש שום חתך למעלה או למטה מבית השחיטה בין חתך קטן כגון מיעוט הסימן ובין גדול כגון בשיעור רוב הסימן בכל ענין לא הוי השחיטה מפורעת והשתא פריך שפיר משנים ששוחטין בסכין אחד ובו' וק"ל:

    Maharam on Chullin 30a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה והתנן וכו' אין המשנה כן וכו' י"ל דמתניתין היא פ"ה מ"ג דמעילה דטעמייהו דרבנן משום דמפרכס' בר העמדה והערכה. עיין בכ"מ פ"א מהל' איסורי מזבח:

    בא"ד אבל לא טומאת נבילות עיין לקמן פד ע"א תוס' ד"ה בעינן. ובב"ק עו ע"א תוס' ד"ה שחיטה שא"ר. שם ע"ב תוס' ד"ה בשוחט. וערכין ד ע"א תוס' ד"ה ולא:

    Gilyon HaShas on Chullin 30a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 30, Amud Aleph, about 317 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “סתימתאה, אבל חכמים אומרים ב' שוחטים זבח…”

    2. Segment 228 words

      Opens “ולרבי אלעזר ברבי שמעון, נמי לפלוג כגון…”

      Named: רבי אלעזר ברבי שמעון.

    3. Segment 311 words

      Opens “מתיב רב אידי בר אבין: ובמועד לשמו…”

      Named: רב אידי בר אבין.

    4. Segment 48 words

      Opens “והוינן בה: טעמא דשלא לשמו, הא סתמא…”

    5. Segment 515 words

      Opens “ואמאי פטור? פסח בשאר ימות השנה שלמים…”

    6. Segment 632 words

      Opens “ואמר ר' חייא בר גמדא, נזרקה מפי…”

    7. Segment 733 words

      Opens “אי אמרת בשלמא ישנה לשחיטה מתחלה ועד…”

    8. Segment 811 words

      Opens “אמר ליה אביי: נהי דאידחי ליה מפסח,…”

      Named: אביי.

    9. Segment 920 words

      Opens “וכי תימא, בעי העמדה והערכה, והתנן: שחט…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: השוחט בשנים…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    11. Segment 1125 words

      Opens “ואף ר"ש בן לקיש סבר: בעינן שחיטה…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “מתיב רבי אלעזר: ב' אוחזין בסכין ושוחטין,…”

      Named: רבי אלעזר.

    13. Segment 1310 words

      Opens “אמר ליה ר' ירמיה: משנתינו בסכין אחד…”

    14. Segment 1446 words

      Opens “אמר ליה רבי אבא: אי הכי, היינו…”

      Named: רבי אבא, אבא.

    15. Segment 1523 words

      Opens “אלא אי אמרת בסכין אחת ושני בני…”

    16. Segment 167 words

      Opens “אמר ליה רבי אבין, תני: אין חוששין…”

      Named: רבי אבין.

    Sages named on this page

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Chullin 30a · Segment 11 — “ואף ר"ש בן לקיש סבר: בעינן שחיטה מפורעת, דא"ר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 30a · Segment 8 — “אמר ליה אביי: נהי דאידחי ליה מפסח, מדמי פסח…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 30a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026