Talmud Builders

    Chullin 140a

    Back to index

    English translation — Chullin 140a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1stated in the verse describing a tree: “And in its branches will dwell the birds [ tzipparei ] of the heaven” (Daniel 4:9). The verse states only: “The birds [ tzipparei ],” and not: The birds of any type of wing. Accordingly, the term “the birds [ tzipparei ]” must be referring to all birds, whether kosher or non-kosher, since all birds dwell in tree branches. The Gemara rejects this: Non-kosher birds are called: Birds [ tzipparei ] of the heaven, but they are not called: Tzipparei , in an unspecified manner.

    2The Gemara suggests: Come and hear that which is stated in the passage discussing kosher and non-kosher animals: “Every kosher bird [ tzippor ] you may eat” (Deuteronomy 14:11). Since it was necessary for the verse to specify that it is referring to a kosher bird [ tzippor ], by inference, one may conclude that there is a non-kosher bird [ tzippor ], in contradiction to the statement of Rabbi Yitzḥak. The Gemara rejects this: No, this is not the correct inference. Rather, by inference one may conclude that there is a tzippor that is prohibited for consumption, despite its being a kosher bird.

    3The Gemara asks: What is this kosher bird whose prohibition must be derived from this verse? If it is a bird with a wound that will cause it to die within twelve months [ tereifa ], that would be superfluous, as that is written explicitly in the verse: “An unslaughtered animal carcass, or a tereifa , he shall not eat” (Leviticus 22:8). And if it is referring to the slaughtered bird from the purification ritual of a leper, which is prohibited for consumption despite being kosher, that would also be superfluous, since it is derived from the latter clause of the verse in Deuteronomy, as the verse states: “But these are they of which you shall not eat” (Deuteronomy 14:12), which serves to include the slaughtered bird of the leper.

    4The Gemara responds: Actually, the verse: “Every kosher bird you may eat,” is referring to the slaughtered bird of a leper, and the verse indicates that one transgresses the positive mitzva of: “You may eat,” in addition to the prohibition of: “But these are they of which you shall not eat,” on account of it. The Gemara objects: But why not interpret the verse as referring to a tereifa , and explain that the verse teaches that one transgresses a positive mitzva and a prohibition on account of it? The Gemara responds: The verse should be interpreted as referring to the slaughtered bird of a leper, since it is a matter derived from its context, as that verse is written in the context of a slaughtered bird. By contrast, a tereifa is not properly slaughtered, and interpreting the verse in that manner does not fit the context.

    5The Gemara suggests: Come and hear that which is stated in the passage discussing the purification ritual of a leper: “Then shall the priest command to take for him that is to be cleansed two living birds [ tzipporim ] that are kosher” (Leviticus 14:4). Since the birds are obviously alive before the purification ritual begins, what is the meaning of the word “living”? Is it not that they are living in your mouth, i.e., permitted for consumption? If so, by inference, one may conclude that there are birds [ tzipporim ] that are not living in your mouth, i.e., that are not kosher. The Gemara rejects this: No, that is not its meaning. Rather, what is the meaning of the word “living”? It means that their extremities are living, i.e., attached to their bodies. The verse indicates that the kosher birds must have all their limbs attached to their bodies in order to be used in the purification ritual.

    6The Gemara suggests: Come and hear a proof from the latter clause of that verse: “Two living birds [ tzipporim ] that are kosher.” Since it was necessary for the verse to specify that it is referring to kosher birds, by inference one may conclude that there are non-kosher birds, in contradiction to the statement of Rabbi Yitzḥak. The Gemara rejects this: No, that is not the correct inference. Rather, by inference one may conclude that there are other birds of kosher species that may not be used for this ritual, i.e., tereifot .

    7The Gemara objects: But the disqualification of tereifot is already derived from the word “living” in that verse. The Gemara elaborates: Granted, this works out well according to the one who says that a tereifa can live (see 42a); it is therefore necessary for the verse to state “kosher” to exclude tereifot , because one could not have derived it from the word “living.” But according to the one who says that a tereifa animal cannot live, what is there to say? Let it be derived from the word “living.” And furthermore, whether according to the one who says that a tereifa can live or according to the one who says that a tereifa cannot live, it is not necessary to derive the exclusion of tereifot from the word “kosher,” since it is derived from that which the school of Rabbi Yishmael taught.

    8As the school of Rabbi Yishmael taught: It is stated in the Torah that there are offerings that enable one to partake of sacrificial foods, e.g., the sin offering of a woman who has given birth or the guilt offering of a leper, and there are offerings that atone, e.g., a sin offering or guilt offering, all of which are brought inside the Temple. And it is also stated in the Torah that there are offerings that enable one to partake of sacrificial foods, e.g., the birds of a leper’s purification ritual, and offerings that atone, e.g., the scapegoat of the Yom Kippur service, that are brought outside the Temple.

    9The baraita continues: Therefore, the offerings brought outside the Temple are compared to those offered inside: Just as with regard to the offerings that enable or atone stated in the Torah that are offered inside the Temple, the Torah made the offering that enables like the offering that atones, as even the former has portions of it that are burned on the altar, so too, with regard to offerings that enable or atone stated in the Torah that are offered outside the Temple, the Torah made the offering that enables like the offering that atones. Accordingly, just as the scapegoat must not be a tereifa , so too, the birds of a leper’s purification ritual must not be tereifot . If so, there is no need to derive the exclusion of tereifa birds from the word “kosher.”

    10Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The word “kosher” serves to exclude birds from an idolatrous city. Such a city must be burned to the ground, and it is prohibited for one to derive benefit from any of its contents. The verse indicates that such a bird is unfit for use in the leper’s purification ritual. The Gemara asks: For what function are such birds rendered unfit by the word “kosher”? If the verse means to render them unfit for sending away as part of the ritual, this is unnecessary, since the Torah did not say to send a bird only to create a stumbling block. It is obvious that any bird prohibited for consumption is unfit for sending, since the Torah would not allow for the possibility that the bird sent away will be trapped and consumed by unwitting individuals. Rather, the verse means to render them unfit for use as the bird intended for slaughter.

    11Rava said: The word “kosher” serves to exclude the repeated use of a bird, i.e., a leper may not pair a bird with another bird from a previous leper, before its being sent away. The Gemara asks: For what function does the word “kosher” indicate that a bird may not be reused? If it means to indicate that the bird intended for being sent away by the first leper may not be used for slaughter by the second leper, the verse is unnecessary, as this bird requires being sent away as part of the first leper’s purification ritual. Rather, the verse means to indicate that the bird intended for being sent away by the first leper may not be used for sending simultaneously by the second leper.

    12Rav Pappa said: The word “kosher” serves to exclude the use of birds that were exchanged for birds of idol worship, i.e., a gentile paid a Jew for his idol by giving the Jew birds. Such birds are prohibited from use in the leper’s ritual, as it is written about objects of idol worship: “And you shall not bring an abomination into your house, and become [ vahayita ] accursed like it” (Deuteronomy 7:26), indicating that anything that you generate [ mehayye ] from it, e.g., through exchange, is prohibited like it. The Gemara asks: For what function does the word “kosher” indicate that such birds are prohibited? If it serves to exclude such birds from being sent away, this is unnecessary, because the Torah did not say: Send it away, if doing so could lead to a mishap. If the bird were prohibited, the Torah would not have commanded one to send it away, as others might eat it unwittingly. Rather, the word “kosher” serves to disqualify such birds for slaughter.

    13Ravina said: Here we are dealing with a bird that killed a person and is therefore subject to being killed. The verse indicates that such a bird is unfit for use in the leper’s ritual. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If this is a case where its verdict of execution was issued, then it is subject to being killed, and there is no need for the verse to teach that it cannot be used in the ritual. Rather, it must be referring to a bird before its verdict of execution was issued. And for what function does the verse exclude such a bird? If it serves to exclude the bird from sending away, this is unnecessary, since one is required to bring it to the court to fulfill the verse: “And you shall eradicate the evil from your midst” (Deuteronomy 13:6). Obviously, one may not send it away. Rather, the verse serves to disqualify such a bird for slaughter.

    14§ The mishna states: If a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, or a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the bird. The Gemara objects: Granted, it is understandable that one is exempt in a case where a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, since we require a kosher bird, as the verse uses the word “ tzippor ” (Deuteronomy 22:6) in this context, which the Gemara earlier (139b) interpreted as a reference to a kosher bird, and this bird is not kosher. But in a case where a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, it is a tzippor , a kosher bird, and one should be required to send it away.

    15The Gemara responds that this is in accordance with that which Rav Kahana said in a different context: The verse states: “But the young you may take for yourself” (Deuteronomy 22:7), indicating that one is required to send away the mother only if the eggs are fit for consumption, but not if they are fit only for your dog. Here too, with regard to non-kosher eggs, the mitzva applies only if you may take for yourself, but not if they are fit only for your dog because they are not kosher.

    16The Gemara asks: And where was this statement of Rav Kahana stated? The Gemara answers that it was stated with regard to that which is taught in a baraita : Even if the mother bird is a tereifa , one is obligated to send away the mother from the nest. But if the fledglings are tereifot , one is exempt from sending away the mother. From where is this matter derived? Rav Kahana said: As the verse states: “You may take for yourself,” indicating that you are required to send away the mother only if the fledglings are fit for consumption, but not if they are fit only for your dog because they are tereifot .

    17The Gemara objects: But why not compare a tereifa mother bird to tereifa fledglings and say: Just as with regard to tereifa fledglings one is exempt from sending away the mother, so too, with regard to a tereifa mother one should also be exempt from sending her away.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ובענפוהי ידורן צפרי שמיאהכא לא כתיב כנף וע"כ עופות טמאין נמי מתקבצין באילנות ומשתמעי כולהו מצפור:

    מדקאמר צפור טהורה מכלל דאיכא טמאהדאי אין טמאים בכלל צפור לכתוב קרא כל צפור תאכלו: ומשני האי טהור לאו למעוטי טמאה אתא אלא למעוטי אסורה ומן הטהורים היא וטרפה:

    והא בהדיא כתיב(ויקרא כב) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה ובעוף טהור מיתוקם קרא בת"כ שיהא מטמא בבית הבליעה:

    אי שחוטה דמצורעושחט את הצפור האחת וקי"ל בע"ז (דף עד.) ובקדושין (דף נז.) דאסורין בהנאה:

    וזה אשר לא תאכלו מהםיתירא הוא מהם מן הטהורין דהא אטהורין דלעיל מיניה קאי:

    לרבות שחוטה דמצורעאבל המשולחת מותרת דלא אמרה תורה שלחנה כדי שיכשלו בה אחריני שיהו צדין ואוכלין אותה בני אדם אלא ודאי מותר:

    עשהטהורה תאכלו ולא האסורה כגון שחוטה דמצורע ולאו הבא מכלל עשה עשה:

    ואימא לרבות טרפהכלומר אמאי ניחא לך לאוקומי עשה בשחוטה דמצורע טפי מטרפה:

    דבר הלמד מענינוזה אחד מי"ג מדות מקרא שכתוב סתם ואין אנו יודעין במה מדבר הוי לומדו מענינו:

    והא בענינא דשחוטה כתיבטהורה תאכלו והא ודאי לא אכיל לה אלא שחוטה ועלה כתיב וזה אשר לא תאכלו מן השחוטה:

    שתי צפרים חיות מאי חיות לאו חיות לפיךראויות לפיך טהורות ומדכתיב צפרים חיות מכלל דאיכא דשמייהו צפרים ולא חיות נינהו דהוו טמאות:

    שחיין ראשי אברים שלהןלמעוטי מחוסרות אבר:

    לאו מכלל דאיכא טמאותבלשון קושיא: ומשני לא מכלל דאיכא אסורות טרפות ומעטינהו דלא ליתכשרו לטהרת מצורע אע"ג דלאו קרבן נינהו אלא מחוץ למחנה שוחטה אל כלי חרס:

    מחיות נפקאולא טרפה דאינה חיה:

    הניחאהא דמצרכת קרא אחרינא למאן דאמר טרפה חיה:

    ועודטרפה מדתנא דבי רבי ישמעאל מבנין אב נפקא:

    מכשיר בפניםאשם מצורע וחטאות מחוסרי כפרה דזבין ויולדות שאינן באין אלא להכשירן בקדשים:

    מכפר בפניםכל חטאות ואשמות:

    מכשיר בחוץצפרי מצורע שהן לטהר:

    מכפר בחוץשעיר המשתלח:

    עשה בו מכשיר כמכפרבכל מיני כשרות וטהרה שהרי גם המכשירין קרבים האמורין שלהן:

    אף בחוץ עשה מכשירצפרים כמכפר שעיר המשתלח דאסור במום דבעי ראוי לשם שבאיזה שיפול הגורל לשם יהיה ראוי למזבח:

    אמר רב נחמןטהורות למעוטי צפורים של עיר הנדחת:

    ולמאילהי מינייהו איצטריך קרא להך דהא משלח פשיטא דשל עיר הנדחת לאו בר שילוח הוא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דממון עיר הנדחת אסור ואם ישלחנה יהיו בני אדם צדין אותה לאחר זמן:

    אלא בשחוטהאפילו ההיא דשחוטה היא ולא אכלי לה ויכול לשורפה אחר שחיטה לא תיתי מעיר הנדחת:

    רבא אמרלהכי אתי טהורות שלא יזווג לה אחרת שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר את זה לא יאמר הכהן הבא אחרת וזווגה לחיה של מצורע ראשון דהכי משמע טהורות מכלל דאיכא אסורות ומאי ניהו הנשארת דמצורע:

    ולמאיבעית לה דמצורע:

    אי לשחיטה הא בעיא שילוחמשום מצורע קמא ופשיטא דאסור:

    אלא לשילוחותיפוק ליה לשילוח דתרוייהו:

    רב פפא אמרטהורות למעוטי צפרים שהחליפן ולקחן מן העובד כוכבים בדמי עבודה זרה שמכר לו:

    ולמאיקבעי לה דמבעי קרא למיסרה:

    אי לשילוחפשיטא דאסור:

    בר קטלא הואופשיטא דאינו ראוי לשלוח ולא לשחיטה דהא דינו בסקילה:

    אלא לשחיטהדאי משום ובערת הרע הרי מבוער מן העולם הוא:

    רבי אליעזר מחייב לשלחאע"פ שאין הביצים שלו הואיל ומנהגו בכך ששוכן על ביצים אחרים ועוף טהור הוא ולא זהו שקורין קוקו"א:

    קורא זכראבל נקבה אפילו רבנן מודו כדמפרש בגמרא טעמא דרבי אליעזר:

    אם טרפהאמן של אפרוחים טרפה חייב לשלח אבל אפרוחים טרפות אינו חייב לשלח את האם:

    חולין 140 עמוד א

    1(דניאל ד, ט) ״ובענפוהי ידורן צפרי שמיא״ ״צפרי שמיא״ איקרו, ״צפרי״ סתמא לא איקרו.

    2ת"ש (דברים יד, יא) ״כל צפור טהורה״, מכלל דאיכא טמאה? לא, מכלל דאיכא אסורה.

    3מאי היא? אי טרפה בהדיא כתיב״! ואי בשחוטה דמצורע מסיפא דקרא נפקא, (דברים יד, יב) ״וזה אשר לא תאכלו״ מהם״ לרבות שחוטת מצורע.

    4לעולם בשחוטה דמצורע, ולעבור עליו בעשה ובלא תעשה. ולוקמה בטרפה, ולעבור עליו בעשה ולא תעשה? דבר הלמד מענינו, ובענינא דשחוטה כתיב.

    5ת"ש (ויקרא יד, ד) ״שתי צפרים חיות״, מאי ״חיות״? לאו שחיות בפיך? מכלל דאיכא לאו שחיות בפיך! לא, מאי ״חיות״? שחיין ראשי אברים שלהן.

    6ת"ש מסיפא: ״טהורות״, מכלל דאיכא טמאות? לא, מכלל דאיכא טרפות.

    7טרפות מחיות נפקא. הניחא למאן דאמר טרפה חיה, אלא למ"ד טרפה אינה חיה, מאי איכא למימר? ועוד, בין למ"ד טרפה חיה, בין למ"ד אינה חיה, מדתנא דבי ר' ישמעאל נפקא.

    8דתנא דבי רבי ישמעאל: נאמר מכשיר ומכפר בפנים, ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ.

    9מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר, אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר.

    10אלא אמר רב נחמן בר יצחק: למעוטי צפורי עיר הנדחת. למאי? אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה, אלא לשחיטה.

    11רבא אמר: למעוטי שלא לזווג לה אחרת קודם שלוחיה. למאי? אי לשחיטה הא בעיא שילוח! אלא לשילוח.

    12רב פפא אמר: לצפורים שהחליפו (בצפורי) עבודה זרה, דכתיב: ״(דברים ז״, כו) והיית חרם כמוהו. כל מה שאתה מהייה הימנו כמוהו למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה׃

    13רבינא אמר הכא במאי עסקינן בעוף שהרג את הנפש היכי דמי אי דגמר דינא בר קטלא הוא אלא קודם גמר דינא ולמאי אי לשילוח בעי לאתויי לבי דינא וקיומי (דברים יג, ו) ובערת הרע מקרבך אלא לשחיטה:

    14עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור: בשלמא עוף טמא רובץ על ביצי טהור בעינן צפור וליכא אלא עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא הא צפור הוא׃

    15כדאמר רב כהנא (דברים כב, ז) תקח לך ולא לכלביך הכא נמי תקח לך ולא לכלביך׃

    16והיכא איתמר דרב כהנא אהא דתניא אם טרפה חייב בשילוח אפרוחים טרפות פטור משילוח מנא הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא ״תקח לך ולא לכלביך״׃

    17ולהקיש אם טרפה לאפרוחים מה אפרוחים טרפות פטור משילוח אף אם טרפה נמי פטור מלשלח.

    Tosafot

    טרפות מחיות נפקאתימה הא דרשינן מיניה שחיין ראשי אברים וליכא למימר דה"ק דטרפה ידעינן מכל שכן דמחוסר אבר דאמעיט מחיות דאכתי אימא דקרא למעוטי טרפה אתא ולא למחוסר אבר וע"ק דקאמר הניחא למ"ד טרפה חיה דמשמע לדידיה לא ממעטינן טרפה מחיות ובפ"ק דע"ז (דף ה:) אמרינן מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח שנאמר מכל החי אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה ופריך והא מבעי ליה למעוטי טרפה טרפה מלהחיות זרע נפקא הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת אלא למאן דאמר טרפה יולדת כו' אלמא ממעט טרפה מקרא דמכל החי אפילו למ"ד טרפה חיה דלמ"ד דיולדת כ"ש דחיה דאפילו למ"ד דחיה מצי סבר דאינה יולדת כדמשמע באלו טרפות (לעיל חולין דף נז:) ומשמע נמי התם דליכא לאוקומי קרא אתרוייהו וי"ל דהתם דלקיום העולם אין סברא למעט מחוסר אבר אלא טרפה דאע"ג דחיה אינה חיה זמן מרובה אבל הכא איכא לאוקומי אתרוייהו ולמ"ד טרפה חיה לא מסתבר למעט מיניה טרפה כיון דאיכא לאוקומי אמחוסר אבר או שמא יש לחלק בין חי לחיות:

    למעוטי צפרי עיר הנדחתתימה הא נמי נפקא מדתנא דבי רבי ישמעאל דכיון שאסורים בהנאה לא קרינן ביה ממשקה ישראל ואפשר דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכלאי הכרם שלא היה להם שעת הכושר כדאמר פ"ק דמנחות (דף ו.) והילכך אפילו לכפרה מותרות דאי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלשרפה קיימא:

    שלא יזווג לה אחרצ"ע היאך משמע זה מטהורות וא"ת וחיות ל"ל וי"ל דרבה ורב נחמן בר יצחק לא פליגי אהדדי ותרי מיעוטי חד לדמר וחד לדמר:

    לצפרים שהחליפן בעבודה זרהכאן נמי צ"ל דלכפרה כשרות דאל"כ תיפוק ליה מדתני דבי רבי ישמעאל ומשום הכי נקט שהחליפם בעבודה זרה אבל צפרים הנעבדים פשיטא דאסורין דאין ראויין לכפרה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מדתניא דבי רבי ישמעאל נפקא דתנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים וכו'. ואוקמא רב נחמן למעוטי ציפורי עיר הנידחת.

    ורבי אבא לשלא יזוגנהואיכא למידק אכתי חיו' לחיין ראשי איברין שלהן למה לי, מדתנא דבי רבי ישמעאל נמי נפקא דהא מחוסר אבר פסול למזבח. תירצו בתוספות דרב נחמן ורבי אבא ורב פפא לא פליגי אהדדי, אלא לרב נחמן חיות למעוטי שלא יזוגנה וטהורות למעוטי צפורי עיר הנידחת וטהורות שלא יזוגנה, וכן לרב פפא חד למעוטי היא וחד למעוטי אידך, אלא דאכתי איכא למידק צפורי עיר הנידחת גופייהו מדתנא דבי רבי ישמעאל נפקי, דהא משמע דאסורין לגבוה מיבעיא. ועוד כיון דאסורין בהנאה לא קרינא בהו ממשקה ישראל. ותירצו בתוספות דשמא לא ממעטינן ממשקה ישראל אלא כעין ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר, ואמרו שכן מוכיח בפרק קמא דמנחות (ו, א) אבל צפורי עיר הנידחת שהיתה להם שעת הכושר לא ואי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו. ומתוך כך אמרו שגם צפורין שהחליפן בע"ז כשירין לכפרה, דאי לא היכי מוקי לה רב פפא בהכין, תיפוק מדתני דבי רבי ישמעאל ואמרו דמשום כך נקט לה רב פפא צפורין שהחליפן בע"ז ולא נקט צפורין הנעבדין דמשום הנך אסורין הן ואינן ראויין לכפרה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 140a

    Chullin 140a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 356 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ובענפוהי ידורן צפרי שמיא הכא לא כתיב כנף וע"כ עופות טמאין נמי מתקבצין באילנות ומשתמעי כולהו מצפור:

    מדקאמר צפור טהורה מכלל דאיכא טמאה דאי אין טמאים בכלל צפור לכתוב קרא כל צפור תאכלו: ומשני האי טהור לאו למעוטי טמאה אתא אלא למעוטי אסורה ומן הטהורים היא וטרפה:

    והא בהדיא כתיב (ויקרא כב) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה ובעוף טהור מיתוקם קרא בת"כ שיהא מטמא בבית הבליעה:

    אי שחוטה דמצורע ושחט את הצפור האחת וקי"ל בע"ז (דף עד.) ובקדושין (דף נז.) דאסורין בהנאה:

    וזה אשר לא תאכלו מהם יתירא הוא מהם מן הטהורין דהא אטהורין דלעיל מיניה קאי:

    לרבות שחוטה דמצורע אבל המשולחת מותרת דלא אמרה תורה שלחנה כדי שיכשלו בה אחריני שיהו צדין ואוכלין אותה בני אדם אלא ודאי מותר:

    עשה טהורה תאכלו ולא האסורה כגון שחוטה דמצורע ולאו הבא מכלל עשה עשה:

    ואימא לרבות טרפה כלומר אמאי ניחא לך לאוקומי עשה בשחוטה דמצורע טפי מטרפה:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 140a · Sefaria

    Tosafot

    טרפות מחיות נפקא תימה הא דרשינן מיניה שחיין ראשי אברים וליכא למימר דה"ק דטרפה ידעינן מכל שכן דמחוסר אבר דאמעיט מחיות דאכתי אימא דקרא למעוטי טרפה אתא ולא למחוסר אבר וע"ק דקאמר הניחא למ"ד טרפה חיה דמשמע לדידיה לא ממעטינן טרפה מחיות ובפ"ק דע"ז (דף ה:) אמרינן מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח שנאמר מכל החי אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה ופריך והא מבעי ליה למעוטי טרפה טרפה מלהחיות זרע נפקא הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת אלא למאן דאמר טרפה יולדת כו' אלמא ממעט טרפה מקרא דמכל החי אפילו למ"ד טרפה חיה דלמ"ד דיולדת כ"ש דחיה דאפילו למ"ד דחיה מצי סבר דאינה יולדת כדמשמע באלו טרפות (לעיל חולין דף נז:) ומשמע נמי התם דליכא לאוקומי קרא אתרוייהו וי"ל דהתם דלקיום העולם אין סברא למעט מחוסר אבר אלא טרפה דאע"ג דחיה אינה חיה זמן מרובה אבל הכא איכא לאוקומי אתרוייהו ולמ"ד טרפה חיה לא מסתבר למעט מיניה טרפה כיון דאיכא לאוקומי אמחוסר אבר או שמא יש לחלק בין חי לחיות:

    למעוטי צפרי עיר הנדחת תימה הא נמי נפקא מדתנא דבי רבי ישמעאל דכיון שאסורים בהנאה לא קרינן ביה ממשקה ישראל ואפשר דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכלאי הכרם שלא היה להם שעת הכושר כדאמר פ"ק דמנחות (דף ו.) והילכך אפילו לכפרה מותרות דאי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלשרפה קיימא:

    שלא יזווג לה אחר צ"ע היאך משמע זה מטהורות וא"ת וחיות ל"ל וי"ל דרבה ורב נחמן בר יצחק לא פליגי אהדדי ותרי מיעוטי חד לדמר וחד לדמר:

    לצפרים שהחליפן בעבודה זרה כאן נמי צ"ל דלכפרה כשרות דאל"כ תיפוק ליה מדתני דבי רבי ישמעאל ומשום הכי נקט שהחליפם בעבודה זרה אבל צפרים הנעבדים פשיטא דאסורין דאין ראויין לכפרה:

    Tosafot on Chullin 140a · Sefaria

    Rashba

    מדתניא דבי רבי ישמעאל נפקא דתנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים וכו'. ואוקמא רב נחמן למעוטי ציפורי עיר הנידחת.

    ורבי אבא לשלא יזוגנה ואיכא למידק אכתי חיו' לחיין ראשי איברין שלהן למה לי, מדתנא דבי רבי ישמעאל נמי נפקא דהא מחוסר אבר פסול למזבח. תירצו בתוספות דרב נחמן ורבי אבא ורב פפא לא פליגי אהדדי, אלא לרב נחמן חיות למעוטי שלא יזוגנה וטהורות למעוטי צפורי עיר הנידחת וטהורות שלא יזוגנה, וכן לרב פפא חד למעוטי היא וחד למעוטי אידך, אלא דאכתי איכא למידק צפורי עיר הנידחת גופייהו מדתנא דבי רבי ישמעאל נפקי, דהא משמע דאסורין לגבוה מיבעיא. ועוד כיון דאסורין בהנאה לא קרינא בהו ממשקה ישראל. ותירצו בתוספות דשמא לא ממעטינן ממשקה ישראל אלא כעין ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר, ואמרו שכן מוכיח בפרק קמא דמנחות (ו, א) אבל צפורי עיר הנידחת שהיתה להם שעת הכושר לא ואי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו. ומתוך כך אמרו שגם צפורין שהחליפן בע"ז כשירין לכפרה, דאי לא היכי מוקי לה רב פפא בהכין, תיפוק מדתני דבי רבי ישמעאל ואמרו דמשום כך נקט לה רב פפא צפורין שהחליפן בע"ז ולא נקט צפורין הנעבדין דמשום הנך אסורין הן ואינן ראויין לכפרה.

    Rashba on Chullin 140a · Sefaria

    Ritva

    נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו' פרש"י ז"ל מכשיר בפנים אשם מצורע וחטאת של מחוסרי כפרה דזבין ויולדת וכו'. מכפר בפנים כל חטאות ואשמות דעלמא מכשיר בחוץ ציפורי מצורע שבאין לטהר מכפר בחוץ שעיר המשתלח שמכפר על ישראל וכשם שבפנים עשה בו מכשיר כמכפר לכל ענין כשרותו לטהר והכשר ושלא יהיה בו מום פוסל שהרי גם המכשירין קריבין אמורי' שלהם אף בחוץ עשה צפורי מצורע הבאין להכשיר כשעיר המשתלח הבא לכפר שאסור במום דבעינן ראוי לשם שבאיזה שנפל בו הגורל לשם יהיה ראוי למזבח. וק"ל א"כ דאיתקש מכשיר למכפר בחוץ לענין מום אכתי חיות למעוטי בעלי מום שאין חיין ראשי איבריהם למה ליה מדתניא דבי ר' ישמעאל נפקא שהרי מחוסר אבר אין לך בעל מום פסול למזבח גדול ממנו ופרצו רבותינו בעלי התוס' ז"ל דרב נחמן בר יצחק ורבי אבא לא פליגי אהדדי ולר' נחמן בר יצחק טהורות למעוטי טריפות וחיות למעוטי שלא יזוגנה עם אחרות. ולר' אבא טהורות למעוטי שלא יזוגנה וחיות למעוטי של עיר הנדחת. וא"ת אכתי אמאי לא מימעטי של עיר הנדחת נמי דאסור בהנאה מדתנא דבי ר' ישמעאל דהא ודאי כיון דאסורי להדיוט אסורים הן לגבוה דבעינ' ממשקה ישראל וכו'. ותרצו דלא ממעטיני' לגבוה משום דמשקה ישראל אלא אסורים מעיקרא שלא היתה להם שעת הכושר מעולם אבל כל שהיה בו שעת הכושר ונאסר להדיוט לא ממעטינין אלא נרבע ונעבד ומוקצה דמעיטנהו קרא. ואי משום הנאה מצוה לאו להנות ניתנו. ומהאי טעמא נמי צפרי' שהחליפן בע"א כשרין לגבוה והיינו דלא אתי' ליה לרב פפא מדתניא דבי רבי ישמעאל ומייתי להו מדכתיב טהורות ומה"ט נקט ציפרין שהחליפו בע"א ולא נקט צפרים הנעבדים משום דהנהו אסורין לכפרה ומדתניא דבי ר' ישמעאל נפקא. ואין זה מחוור דהא בגמ' לא מייתי מעיקרא הא דתנא דבי ר"י אלא אטהורות בלחוד ולא לטריפה והנכון דלא מצי למילף מכשיר ממכפר בחוץ לענין מומין דהא לא דמי להו אהדדי דאלו מכפר דחוץ דהיינו שעיר המשתלח שהוא בהמה נפסלת במום ואלו מכשיר בחוץ שהם צפרי מצורע אינם נפסלין במום דתמות וזכרות לבהמה ואין תמות וזכרות לעופות הלכך מדתנא דבי רבי ישמעאל לא ממעטי מחוסר אבר בצפרי מצורע אבל טריפה שהוא שוה בין בעוף בין בבהמה ואסורים להדיוט ולגבוה ממעט מיני' שפיר והכא ה"פ אף בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר שאסור בטריפה וכן פי' הרמב"ן ז"ל ופרכי' ולמאי אי לשלוח לא אמרה תורה שלח לתקלה מכאן הוכיח ר"ת ז"ל שאותן עופות שנמצאין במקצת מקומות שנוצרין באילנות שהן מותרי' בסימני טהרה ואינם בכלל שרץ העוף שהרי לא אמרה תורה שלח לתקלה. ואין הראיה נכונה שאם אומר שיהיה בכלל העופות האסורין לית ביה מצות שילוח דהא תנן עוף טמא פטור מלשלח ורבותי' ז"ל הסכימו לאיסור בדבורי' הנבראי' באילנות וכן הדבר נראה:

    Ritva on Chullin 140a · Sefaria

    Meiri

    שתי צפרים חיות היו באותן בטהרת המצורע כמו שנתפרש בפרשת זאת תהיה שוחטין האחת ומשלחין האחרת המשולחת מותרת באכילה שלא אמרה תורה שלח לתקלה והשחוטה אסורה בהנאה משעת שחיטה ותקבר ואם אכלה עובר על לא תעשה ועל עשה שנאמר וזה אשר לא תאכלו ודרשו בו זה לרבות צפור שחוטה שבטהרת מצורע ללא תעשה ובמקום אחר נאמר כל צפור תאכלו הא אחרת לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה אבל האוכל את הטרפה אין בה אלא איסור לא תעשה לבד:

    צפורי מצורע צריך שלא יהיו מחוסרות אבר וכן שלא יהא בהם שום טרפות הנודע שחט האחת ונמצאת טרפה יקח זוג לשניה והשחוטה מותרת בהנאה שאין שם צפור של מצורע חל על הטרפה כלל כך דרשו רבותינו נאמר מכשיר בפנים ר"ל אשם מצורע וקרבן מחוסרי כפרה של זב ויולדת שביאתן להתירו בקדשים ונאמר מכפר בפנים כל חטאות ואשמות וכן נאמר מכשיר בחוץ והוא צפרי מצורע שבאין לטהרו ומכפר בחוץ והוא שעיר המשתלח מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר שכל טהרה או כשרות הצריך לזה צריך אף לזה שהרי אף הם אימורים שלהם קרבים אף בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר ומה שעיר המשתלח הטרפה פסולה בו שהרי אלו חל עליו הגורל לגבוה היה קרב אף המכשיר והוא צפרי מצורע הטרפה פסולה בו:

    שתי צפרים אלו אין לוקחין אותם מצפרים שבעיר הנדחת ולא מצפרים שהוחלפו בדמי ע"ז ולא מצפרים שהרגו את הנפש בין קודם גמר דין בין לאחר גמר דין שהרי כל אלו אסורות בהנאה ולא סוף דבר בצפור המשתלחת שהרי לא אמרה תורה שלח לתקלה והרי צדין אותה לאחר זמן ואוכלין את האיסור אלא אף אותה ששוחטין אסורה בכל אלו:

    מצורע ששחטו הצפור האחת שלו וקודם שישלחו את השניה בא מצורע אחר ליטהר לא יאמר לו הבא צפור אחת לשחיטה ותזדווג עם זו הנשארת לזה ואחר שחיטה נשלח את זו על שם שניכם אלא ישלח את הראשונה לשם הראשון וזה האחרון יביא שתים אחרות אחת לשחיטה ואחת לשלוח:

    היתה האם טרפה חייב לשלח אבל אם היו האפרוחים טרפות פטור מלשלח את האם שהרי אין כאן תקח לך:

    Meiri on Chullin 140a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' צפורים שהחליפו בע"ז כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה שמכפר שעיר המשתלח דאסור במום כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דאסור בטרפה ה"ל למנקט דבהכי קיימינן מיהו קושטא הוא דאיסור מום נמי נפקא ליה מהתם ולא איצטריך חיות אלא אי כדרב נחמן ב"י ואי כדרבא ולא פליגי כמ"ש התוס' ודו"ק:

    תוס' בד"ה טריפות מחיות כו' ומשמע נמי מהתם דליכא לאוקמי קרא אתרוייהו עכ"ל הוא הוכחה לקושייתם הראשונה וק"ל:

    בד"ה למעוטי כו' וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה כו' עכ"ל פירוש בהקדישה קודם שנעשית עיר הנדחת לא חל עליה איסורא דעיר הנדחת כדאמרינן בפרק חלק שללה ולא שלל הקדש ולאחר שנעשית עיר הנדחת ודאי לכתחלה דאסיר להקדישה ולהקריבה משום דמאיס כדאמרינן בסוף פרק כסוי הדם גבי שופר של ע"ז אבל הא קשיא להו בעבר והקדישה והקריבה למה יהיה קרבן כשר כיון דלשריפה קיימא וכתותי מכתת שיעורא כדאמרינן ס"פ כסוי הדם דלא יצא בשופר של עבודת כוכבים דישראל מה"ט ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 140a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה טרפות מחיות נפקא וכו' ומשמע נמי התם דליכא לאוקמא קרא אתרוייהו ר"ל דמהתם מפ"ק דע"ז משמע בהדיא דליכא לשנויי דתרוייהו אתו מחד קרא וטריפה ידעינן ממחוסר אבר דהא פריך התם והא מבעי ליה לטריפה:

    ד"ה שלא יזדווג לה וכו' וא"ת וחיות ל"ל ר"ל דלא איצטריך ליה לטריפה דתיפוק מתנא דבי ר' ישמעאל אם כן קרא דחיות וגם טהורות תרוייהו קראי יתירי נינהו:

    Maharam on Chullin 140a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 140, Amud Aleph, about 356 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “(דניאל ד, ט) ״ובענפוהי ידורן צפרי שמיא״…”

    2. Segment 214 words

      Opens “ת"ש (דברים יד, יא) ״כל צפור טהורה״,…”

    3. Segment 323 words

      Opens “מאי היא? אי טרפה בהדיא כתיב! ואי…”

    4. Segment 421 words

      Opens “לעולם בשחוטה דמצורע, ולעבור עליו בעשה ובלא…”

    5. Segment 524 words

      Opens “ת"ש (ויקרא יד, ד) ״שתי צפרים חיות״,…”

    6. Segment 610 words

      Opens “ת"ש מסיפא: ״טהורות״, מכלל דאיכא טמאות? לא,…”

    7. Segment 730 words

      Opens “טרפות מחיות״ נפקא. הניחא למאן דאמר טרפה…”

    8. Segment 812 words

      Opens “דתנא דבי רבי ישמעאל: נאמר מכשיר ומכפר…”

      Named: רבי ישמעאל.

    9. Segment 918 words

      Opens “מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “אלא אמר רב נחמן בר יצחק: למעוטי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    11. Segment 1117 words

      Opens “רבא אמר: למעוטי שלא לזווג לה אחרת…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1231 words

      Opens “רב פפא אמר: לצפורים שהחליפו (בצפורי) עבודה…”

      Named: רב פפא.

    13. Segment 1337 words

      Opens “רבינא אמר הכא במאי עסקינן בעוף שהרג…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור:…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “כדאמר רב כהנא (דברים כב, ז) תקח…”

      Named: רב כהנא.

    16. Segment 1626 words

      Opens “והיכא איתמר דרב כהנא אהא דתניא אם…”

      Named: רב כהנא.

    17. Segment 1715 words

      Opens “ולהקיש אם טרפה לאפרוחים מה אפרוחים טרפות…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chullin 140a · Segment 8 — “דתנא דבי רבי ישמעאל: נאמר מכשיר ומכפר בפנים, ונאמר…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Chullin 140a · Segment 15 — “כדאמר רב כהנא (דברים כב, ז) תקח לך ולא…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Chullin 140a · Segment 13 — “רבינא אמר הכא במאי עסקינן בעוף שהרג את הנפש…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 140a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026