Talmud Builders

    Chullin 132a

    Back to index

    English translation — Chullin 132a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1from your burden [ mitunakh ], i.e., from that which you raise your objection, I can cite a proof for my practice: With regard to the meal offering of a priest, both Aaron and his sons are written in the passage discussing this offering: “And this is the law of the meal offering: The sons of Aaron shall offer it before the Lord, in front of the altar” (Leviticus 6:7). The verse emphasizes that these halakhot apply only to male priests and not to their daughters. This indicates that when the verse refers merely to priests, even their daughters are included. Accordingly, one may give gifts of the priesthood to the daughter of a priest.

    2The Gemara cites the opinions of various tanna’im with regard to the practice of Ulla: The school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the Torah mentions a priest with regard to gifts of the priesthood, it is referring specifically to a priest and not a female priest, and let one derive the meaning of an unspecified reference to a priest from the explicit verse that states with regard to meal offerings: “Aaron and his sons.” This verse indicates that any reference to a priest excludes a priest’s daughter.

    3The school of Rabbi Eliezer ben Yaakov taught: In general, the reference to a priest in a verse serves to exclude a priest’s daughter. But when the verse mentions a priest with regard to gifts of the priesthood, it means to include even a female priest. This is because the verse mentions priests twice: “And this shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). Since each reference to a priest excludes the daughter of a priest, this verse is a case of a restrictive expression following a restrictive expression, and there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression serves only to amplify the halakha and include additional cases, in this instance, the daughter of a priest.

    4The Gemara relates that Rav Kahana, who was an Israelite, partook of gifts of the priesthood on account of his wife, who was the daughter of a priest. Similarly, Rav Pappa partook of gifts of the priesthood on account of his wife, Rav Yeimar partook of gifts on account of his wife, and Rav Idi bar Avin partook of them on account of his wife.

    5Ravina said: Mareimar said to me that the halakha is in accordance with the opinion of Rav that it is uncertain whether or not Levites are obligated to give the gifts of the priesthood, and consequently, gifts are not removed from their possession to be given to the priests. And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Ḥisda that one who damages or consumes gifts of the priesthood is exempt from payment. And the halakha is in accordance with the opinion of Ulla that gifts of the priesthood may be given to the daughter of a priest.

    6And in a case not previously discussed but related to the opinion of Ulla, the halakha is in accordance with the opinion of Rav Adda bar Ahava with regard to a female Levite, i.e., the daughter of a Levite, who gave birth to a firstborn boy, even if she is married to an Israelite, that her son is exempt from the obligation to give five sela to the priest for his redemption, as the child is considered the son of a Levite, and Levites are exempt from this obligation.

    7§ The Gemara cites a dispute with regard to the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. The Sages taught in a baraita : The obligation to give the foreleg, the jaw, and the maw applies even to a hybrid animal and to the animal known as a koy . Rabbi Eliezer says: A hybrid that results from the mating of a goat and a ewe is obligated to have gifts of the priesthood given from it, while a hybrid that results from the mating of a goat and a doe is exempt from having gifts of the priesthood given from it. This is because the verse states with regard to gifts of the priesthood: “Whether it be an ox or sheep” (Deuteronomy 18:3), i.e., a domesticated animal, and a doe is not a domesticated animal.

    8The Gemara asks: Now, we maintain (see 79b–80a) with regard to the mitzvot of covering the blood and giving the gifts of the priesthood that you do not find that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree except in the case of an animal born from a deer that mates with a female goat. And both Rabbi Eliezer and the Rabbis are uncertain whether one needs to be concerned with its paternity when determining the species of a hybrid animal, which would mean that this animal is part domesticated and part undomesticated, or whether one does not need to be concerned with paternity and the species of an animal is determined entirely by the species of its mother, in which case it is a domesticated animal.

    9And they disagree with regard to whether the obligation of the gifts applies to a sheep and even an animal that is partially a sheep, i.e., partially domesticated. One Sage, the Rabbis, holds that the obligation applies to a sheep and even an animal that is partially a sheep; and one Sage, Rabbi Eliezer, holds that we do not say that the obligation applies to a sheep and even an animal that is partially a sheep.

    10The Gemara concludes its question: Granted, it is understandable that Rabbi Eliezer deems the owner of a hybrid exempt from the mitzva to give the priestly gifts, as he holds that only in the case of a sheep is one obligated to give gifts of the priesthood, but not with regard to animals that are only partially sheep. But according to the opinion of the Rabbis, though indeed they hold that sheep and even animals that are partially sheep are subject to the obligation of giving gifts of the priesthood, let the priest take only half of the gifts. And with regard to the other half, let the owner of the animal say to him: Bring proof that one need not be concerned with its paternity and then you may take the other half. Rav Huna bar Ḥiyya said in response: What do the Rabbis mean when they say that the owner of this animal is obligated? They mean that he is obligated in half of the gifts.

    11Rabbi Zeira raises an objection to this response from a baraita : In the case of a koy , with regard to which it is uncertain whether it is a domesticated animal or an undomesticated one, there are ways in which its halakhot correspond to those of a domesticated animal, and there are ways in which its halakhot correspond to those of an undomesticated animal. And there are ways in which its halakhot correspond to those of both an undomesticated animal and a domesticated animal.

    12The baraita elaborates: How so? Its fat is forbidden like the forbidden fat of a domesticated animal, unlike that of an undomesticated one. And one is obligated to cover its blood from slaughter with dirt, like the blood of an undomesticated animal. And there are ways in which its halakhot correspond to both those of a domesticated animal and an undomesticated animal, as its blood and its sciatic nerve are forbidden like those of a domesticated animal and an undomesticated animal. And its owner is obligated to give the foreleg, the jaw, and the maw from it to the priest, as in the case of domesticated animals. And Rabbi Eliezer deems the owner of a koy exempt from the mitzva to give the gifts.

    13Rabbi Zeira asks: And if it is so that the Rabbis mean that the owner of a koy is obligated to give half of the gifts, then the baraita should have said that he is obligated to give half of the gifts from it. The Gemara responds: Since the tanna taught that its fat and its blood are forbidden, with regard to which it could not teach that half of its blood or half of its fat are forbidden, as it is impossible that half of it is forbidden while the other half is permitted, due to that reason the tanna did not teach that the owner of a koy is obligated in half of the gifts.

    14The Gemara relates that when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: According to the Rabbis, a koy is obligated to have all of the gifts of the priesthood given from it. As it is taught in a baraita : The verse states with regard to the gifts of the priesthood: “Whether it be an ox or sheep” (Deuteronomy 18:3). Since the verse needed to state only “ox,” why must the verse state: “Whether it be an ox”? This phrase serves to include a hybrid in the obligation to give the gifts of the priesthood. And since the verse needed to state only “sheep,” why must the verse state: “Or sheep”? This phrase serves to include the koy in the obligation to give the gifts.

    15The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Eliezer, who deems the owners of a koy and the offspring of a hybrid exempt from giving gifts of the priesthood from these animals, why do I need this phrase: “Whether it be an ox or sheep”? The Gemara responds: He requires it to divide between an ox and a sheep, indicating that one is obligated with regard to either animal alone. Were it not for this phrase, one might have concluded that he is obligated to give the gifts only after slaughtering both an ox and a sheep. The Gemara asks: And the Rabbis, who derive other halakhot from this phrase, from where do they derive to divide between an ox and a sheep? The Gemara responds: They derive it from the phrase: “From them that perform a slaughter” (Deuteronomy 18:3), which indicates that the obligation to give the gifts applies even to one animal.

    16The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, what does he do with this phrase: “From them that perform a slaughter,” i.e., what does he derive from it? The Gemara responds: He requires it for a statement of Rava, as Rava said: If a priest seeks to claim gifts of the priesthood in court, the priest issues his demand with the butcher, even if the animal itself belongs to another individual.

    17MISHNA: With regard to a blemished firstborn animal, which one may slaughter and eat without being required to give the foreleg, jaw, and maw to the priest, that was intermingled with one hundred non-sacred animals, from which one is required to give those gifts, in a case when one hundred different people slaughter all of them, each slaughtering one animal, one exempts them all from giving the gifts, as each could claim that the animal that he slaughtered was the firstborn. If one person slaughtered them all, one exempts one of the animals for him.

    18One who slaughters the animal of a priest for the priest or the animal of a gentile for the gentile is exempt from the obligation to give the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. And an Israelite who enters into partnership with a priest or a gentile must mark the animal to indicate that it is jointly owned and exempt from the obligation to give the gifts. And if a priest sold his animal to an Israelite and said: The animal is sold except for the gifts with it, the Israelite is exempt from the obligation to give the gifts, as they are not his.

    19If the Israelite said to the one slaughtering the animal: Sell me the innards of a cow, and there were gifts included with it, i.e., the maw, the purchaser gives them to the priest and he does not deduct the value of the gifts from the money that he pays him. If he bought the innards from the slaughterer by weight, the purchaser gives the gifts, i.e., the maw, to the priest and deducts the value of the gifts from the money that he pays him.

    20GEMARA: The mishna teaches that if a firstborn animal was intermingled with one hundred non-sacred animals, each belonging to a different person, all of the animals are excluded from the obligation to give the gifts, due to the uncertainty of which animal is the firstborn. The Gemara asks: But why is this the halakha ? Let the priest come upon each slaughterer with a claim from two sides, i.e., let the priest say to him: If this animal is a firstborn, it is completely mine; and if it is not a firstborn but is instead a non-sacred animal, then give me my gifts.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מטונךהגעתיך. מש"ה אמרינן גבי מנחת כהנת דנאכלת דאהרן ובניו כתובין בפרשה וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' וכיון דכתיב בהדיא בני אהרן למעוטי בנות אהרן אבל מתנות לא כתיב בהו אלא כהן גרידא ומשמע כהן ואפילו כהנת:

    סתום מן המפורשכהן סתם דכתיב גבי מתנות ממפורש מבני אהרן דכתיב גבי מנחה דמה להלן כהן ולא כהנת דאהרן ובניו כתובין אף הכא כהן ולא כהנת:

    דבי ר' אליעזר בן יעקב תנאבעלמא כהן ולא כהנת אבל כהן דכתיב גבי מתנות אפילו כהנת במשמע מאי טעמא הוי מיעוט כו' דברישיה דקרא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים דמשמע כהנים ולא כהנות וכתיב בסיפיה דקרא ונתן לכהן הזרוע וגו' דמשמע נמי כהן למעוטי כהנת ואין מיעוט אחר מיעוט כו':

    רב כהנאישראל הוה ואשתו כהנת:

    אכילמתנתא:

    בשביל אשתושהיתה כהנת דס"ל כהן ואפי' כהנת:

    הלכתא כותיה דרב חסדאדאמר לעיל (חולין דף קל:) המזיק מתנות או שאכלן פטור מלשלם:

    והלכתא כרב אדא בר אהבהדפטר נמי בנה של לויה מפדיון הבן כבנו של לוי דתנן כהנים ולוים פטורים בפ"ב דבכורות (דף ג:) ואשמעינן רב אדא דלויה כלוי אליבא דמר בריה דרב יוסף דמוקי לה לדרב אדא בר אהבה בפ' יש בכור לנחלה (שם דף מז.) אפי' איעברא מישראל דבפטר רחם תלא רחמנא והרי רחם שיצא ממנו לאו דחיובא הוא ולאפוקי מדרב פפא דמוקים לה דאיעברא מעובד כוכבים אבל איעברא מישראל בתר אב אזלינן ליה וחייב:

    מן התייש ומן הצביה פטור מן המתנותדשה כתיב ולא צבי:

    מכדי קי"לבאותו ואת בנו (לעיל חולין דף פ.) דלענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת לה פלוגתייהו דר' אליעזר ורבנן אלא בצבי כו' ר' אליעזר סבר שה ולא מקצת שה:

    בשלמא ר' אליעזר דפטרכלאים הבא מן התייש ומן הצביה סבירא ליה שה ולא מקצת שה:

    אידך פלגא לימא ליהישראל לכהן אייתי כו':

    מאי חייב נמידקמחייבי רבנן:

    חלבו אסור כחלב בהמהדאזלינן לחומרא בכולהו:

    ואם איתאכדקאמרת דמחייבי רבנן בחצי מתנות אמאי קתני הכא וחייב בזרוע לחיים וקבה דמשמע בכולהו חייב:

    ומהדר לאו דוקא קתני חייב בזרוע כו' אלא איידי דתנא רישא דדמו כולו טעון כסוי וחלבו אסור דלא מצי למיתני חצי חצי דהא לא אפשר שחצי חלבו אסור וחצי מותר וה"נ דחצי דמו טעון כסוי וחצי דמו אינו טעון ומשום רישא תנא סיפא ולא משום דוקא דה"ה דאינו חייב אלא בחצי מתנות:

    שורהוה מצי למימר:

    לחלקדאי לא הוה כתיב אם הוה אמינא דאינו חייב במתנות עד שישחוט שה קמ"ל אם שאם שוחט שור בפני עצמו חייב ליתן מתנות:

    הזבחמשמע אפילו זבח אחד:

    הדין עם הטבחדינו של כהן לתבוע מן הטבח המתנות ואע"פ שאין הבהמה של טבח אלא משל אחרים:

    מתני' בכורשל ישראל שנתערב במאה בהמות אחרות:

    בזמן שמאהבני אדם שוחטין את הבהמות פוטרים את כולן ממתנות כהונה דכל אחד ואחד יכול לדחות את עצמו ולומר לכהן בכור שלי הוא וכן שני וכן שלישי:

    ואם אחד שוחט את כולןאין פוטרין אותם מאה בהמות מליתן מתנות לכהן אלא אחד הואיל שהוא שוחט את כולן אבל אחד יכול לפטור מן המתנות שאי אפשר שלא יהא הבכור אחד מהן ויכול לומר זה הוא ומן הבכור אין נותנים שאין קדושה חלה על קדושה:

    צריך שירשוםשיעשה בו סימן שיבינו הרואים שאינו כולו של ישראל:

    אם אמרכהן לישראל אני מוכר לך פרה זו חוץ מן המתנות שבה פטור ישראל מן המתנות:

    ואם אמרישראל לחבירו טבח מכור לי כו' כדפרישנא לעיל (חולין דף קלא.):

    גמ' אמאיפוטרים את כולן הא יכול לבא כהן עליו משני צדדין כלומר בשני כחות ולימא ליה אי בכור הוא כוליה דידי הוא:

    חולין 132 עמוד א

    1מטונך: ״אהרן ובניו״ כתובין בפרשה.

    2דבי רבי ישמעאל תנא: ״כהן״ ולא כהנת, וילמוד סתום מן המפורש.

    3דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא: ״כהן״, ואפילו כהנת הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

    4רב כהנא אכל בשביל אשתו, רב פפא אכל בשביל אשתו, רב יימר אכל בשביל אשתו, רב אידי בר אבין אכל בשביל אשתו.

    5אמר רבינא: אמר לי מרימר, הלכתא כוותיה דרב, והלכתא כוותיה דרב חסדא, והלכתא כוותיה דעולא.

    6והלכתא כוותיה דרב אדא בר אהבה: לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים.

    Baraita

    7תנו רבנן: הזרוע והלחיים והקבה נוהגים בכלאים ובכוי. רבי אליעזר אומר: כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב במתנות, (מן התייש ומן הצבייה) פטור מן המתנות.

    8מכדי קי"ל דלענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת ליה אלא בצבי הבא על התיישה, ובין לרבי אליעזר בין לרבנן מספקא להו אי חוששין לזרע האב, אי אין חוששין.

    9ובשה ואפילו מקצת שה קמיפלגי: מר סבר: ״שה״ ואפי' מקצת שה, ומר סבר: ״שה״ ואפילו מקצת שה לא אמרינן.

    10בשלמא ר' אליעזר דפטר, קסבר ״שה״ ולא מקצת שה, אלא לרבנן, נהי נמי דקסברי ״שה״ ואפילו מקצת שה, פלגא לשקול, ואידך פלגא לימא ליה: אייתי ראיה דאין חוששין לזרע האב ושקול! אמר רב הונא בר חייא: מאי חייב נמי דקא אמר חייב בחצי מתנות.

    11מתיב רבי זירא: כוי יש בו דרכים שוין לבהמה, ויש בו דרכים שוין לחיה, ויש בו דרכים שוין לחיה ולבהמה.

    12כיצד? חלבו אסור כחלב בהמה, ודמו חייב לכסות כדם החיה, דרכים שוין לבהמה ולחיה שדמו וגידו אסורין כבהמה וחיה, וחייב בזרוע ולחיים והקבה, ורבי אליעזר פוטר.

    13ואם איתא, חייב בחצי מתנות מבעי ליה! איידי דתנא חלבו ודמו, דלא מתני ״חצי״ ״חצי״, משום הכי לא קא תני ״חצי״.

    14כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: כוי לרבנן חייב בכולהו מתנות, דתניא: ״שור״, מה ת"ל (דברים יח, ג) ״אם שור״ לרבות את הכלאים. ״שה״, מה ת"ל (דברים יח, ג) ״אם שה״ לרבות את הכוי.

    15ורבי אליעזר, האי ״אם״ למה לי? מיבעי ליה לחלק. ורבנן, לחלק מנא להו? נפקא להו (דברים יח, ג) מאת זובחי הזבח.

    16ור' אליעזר, האי ״מאת זובחי הזבח״ מאי עביד ליה? מבעי ליה לכדרבא, דאמר רבא: הדין עם הטבח.

    Mishna

    17בכור שנתערב במאה, בזמן שמאה שוחטין את כולן פוטרים את כולן, אחד שוחט את כולן פוטרים לו אחד.

    18השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות, והמשתתף עמהן צריך שירשום, ואם אמר: ״חוץ מן המתנות״ פטור מן המתנות.

    19אמר: ״מכור לי בני מעיה של פרה״, והיו בהן מתנות נותנן לכהן, ואינו מנכה לו מן הדמים. לקחן הימנו במשקל נותנן לכהן, ומנכה לו מן הדמים.

    Gemara

    20ואמאי? יבא עליו כהן משני צדדין, ולימא ליה: אי בכור הוא כוליה דידי הוא, ואי לאו בכור הוא הב לי מתנתאי.

    Tosafot

    דבי רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנתנראה דלא ממעט אלא בנשאת לזר אבל לא נשאת כיון דאכלה בתרומה דחמירא כ"ש דיהבי ליה מתנות ומיהו אפשר דלא יהבינן לה לר' ישמעאל:

    רב כהנא אכל בשביל אשתוזהו רב כהנא שגלה מבבל לא"י דפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיז.) שלא היה כהן כדאמרינן בסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) אמר רב כהנא אי לאו דנסיבת כהנתא לא גלאי ואחר יש שהיה כהן בפ"ק דקדושין (דף ח.) רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן. [וע"ע תוס' קדושין ח. ד"ה ר"כ ותוס' ב"ב קי. ד"ה ולא ובפסחים מט: ד"ה אמר]:

    ה"ג מאי נוהגין נמי דקתני בחצי מתנות:

    חלבו אסור כחלב בהמה ודמו טעון כסוי כחיה וחייב במתנות כבהמההא דלא קתני הני תרתי דשוה לבהמה ביחד משום דניחא ליה למיתני דם וחלב בזה אחר זה שסמוכין בכל מקום:

    ואם איתא חייב בחצי מתנות מבעי ליהבההיא דלעיל ניחא ליה טפי דלא תני בה חייב אלא נוהגין:

    בזמן שמאה שוחטים כולן פטוריםע"כ כשכולן בעלי מומין איירי דאין שוחטין בכור אא"כ נפל בו מום ומדנתערב ואין מכירין בו א"כ גם האחרים בעלי מומין הם:

    וצריך לרשוםסימן על הבשר רגילין היו לרשום בשר שפטור מן המתנות והיו מכירין רישומיהן וא"ת כיון דלית ליה לכהן אלא חצי חצי ליפטר וחצי ליחייב מידי דהוי אצבי הבא על התיישה דמחייבי רבנן בחצי מתנות וי"ל דהתם כל שיות שבו מחייב והכא לא מחייב כל שיות שבו לכך פטרי לגמרי:

    אמאי יבא עליו משני צדדיםבפ"ב דבכורות (דף יח:) איכא פלוגתא גבי שתי רחלות אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ור' יוסי פוטר והך סתמא כר"מ דבתוספתא (פ"ב דבכורות) מסיים בה דברי ר"מ ומפרש בגמ' טעמא דר"מ משום דבא עליו כהן משני צדדין ואע"ג שכבר לקח אחד והשתא לא מבעיא לר"מ דפריך הכא שפיר אלא אפילו רבי יוסי דפליג התם היינו משום דלא מצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא שכבר לקח אחד אבל הכא מודי משום דמצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא ומשני שמכרו לישראל במומו ואפי' לר"מ דמחייב התם משום דממה נפשך אית ליה מתנות גביה אבל הכא ספק גמור והמוציא מחבירו עליו הראיה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    זאת אומרת הדין עם הטבחנראה פירושא שאע"פ שהטבח שוחט לישראל אינו יכול לדחות הכהן ולומר לו ולא בעל דברים דידך אנא זיל אצל בעלים, אלא הדין עמו ונותן לו, ולאו למימר שאם נתן לבעלים או שמכרן לאחר שיהא הטבח חייב לו, דהא קיימא לן כרב חסדא דאמר (לעיל חולין קל, ב) המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור, והאי טבח נמי לא משתרשי ליה זוזי דהא לאו דידיה היא בהמה אלא כדאמרן כנ"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 132a

    Chullin 132a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 426 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מטונך הגעתיך. מש"ה אמרינן גבי מנחת כהנת דנאכלת דאהרן ובניו כתובין בפרשה וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' וכיון דכתיב בהדיא בני אהרן למעוטי בנות אהרן אבל מתנות לא כתיב בהו אלא כהן גרידא ומשמע כהן ואפילו כהנת:

    סתום מן המפורש כהן סתם דכתיב גבי מתנות ממפורש מבני אהרן דכתיב גבי מנחה דמה להלן כהן ולא כהנת דאהרן ובניו כתובין אף הכא כהן ולא כהנת:

    דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא בעלמא כהן ולא כהנת אבל כהן דכתיב גבי מתנות אפילו כהנת במשמע מאי טעמא הוי מיעוט כו' דברישיה דקרא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים דמשמע כהנים ולא כהנות וכתיב בסיפיה דקרא ונתן לכהן הזרוע וגו' דמשמע נמי כהן למעוטי כהנת ואין מיעוט אחר מיעוט כו':

    רב כהנא ישראל הוה ואשתו כהנת:

    אכיל מתנתא:

    בשביל אשתו שהיתה כהנת דס"ל כהן ואפי' כהנת:

    הלכתא כותיה דרב חסדא דאמר לעיל (חולין דף קל:) המזיק מתנות או שאכלן פטור מלשלם:

    והלכתא כרב אדא בר אהבה דפטר נמי בנה של לויה מפדיון הבן כבנו של לוי דתנן כהנים ולוים פטורים בפ"ב דבכורות (דף ג:) ואשמעינן רב אדא דלויה כלוי אליבא דמר בריה דרב יוסף דמוקי לה לדרב אדא בר אהבה בפ' יש בכור לנחלה (שם דף מז.) אפי' איעברא מישראל דבפטר רחם תלא רחמנא והרי רחם שיצא ממנו לאו דחיובא הוא ולאפוקי מדרב פפא דמוקים לה דאיעברא מעובד כוכבים אבל איעברא מישראל בתר אב אזלינן ליה וחייב:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 132a · Sefaria

    Tosafot

    דבי רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנת נראה דלא ממעט אלא בנשאת לזר אבל לא נשאת כיון דאכלה בתרומה דחמירא כ"ש דיהבי ליה מתנות ומיהו אפשר דלא יהבינן לה לר' ישמעאל:

    רב כהנא אכל בשביל אשתו זהו רב כהנא שגלה מבבל לא"י דפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיז.) שלא היה כהן כדאמרינן בסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) אמר רב כהנא אי לאו דנסיבת כהנתא לא גלאי ואחר יש שהיה כהן בפ"ק דקדושין (דף ח.) רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן. [וע"ע תוס' קדושין ח. ד"ה ר"כ ותוס' ב"ב קי. ד"ה ולא ובפסחים מט: ד"ה אמר]:

    ה"ג מאי נוהגין נמי דקתני בחצי מתנות:

    חלבו אסור כחלב בהמה ודמו טעון כסוי כחיה וחייב במתנות כבהמה הא דלא קתני הני תרתי דשוה לבהמה ביחד משום דניחא ליה למיתני דם וחלב בזה אחר זה שסמוכין בכל מקום:

    ואם איתא חייב בחצי מתנות מבעי ליה בההיא דלעיל ניחא ליה טפי דלא תני בה חייב אלא נוהגין:

    בזמן שמאה שוחטים כולן פטורים ע"כ כשכולן בעלי מומין איירי דאין שוחטין בכור אא"כ נפל בו מום ומדנתערב ואין מכירין בו א"כ גם האחרים בעלי מומין הם:

    וצריך לרשום סימן על הבשר רגילין היו לרשום בשר שפטור מן המתנות והיו מכירין רישומיהן וא"ת כיון דלית ליה לכהן אלא חצי חצי ליפטר וחצי ליחייב מידי דהוי אצבי הבא על התיישה דמחייבי רבנן בחצי מתנות וי"ל דהתם כל שיות שבו מחייב והכא לא מחייב כל שיות שבו לכך פטרי לגמרי:

    אמאי יבא עליו משני צדדים בפ"ב דבכורות (דף יח:) איכא פלוגתא גבי שתי רחלות אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ור' יוסי פוטר והך סתמא כר"מ דבתוספתא (פ"ב דבכורות) מסיים בה דברי ר"מ ומפרש בגמ' טעמא דר"מ משום דבא עליו כהן משני צדדין ואע"ג שכבר לקח אחד והשתא לא מבעיא לר"מ דפריך הכא שפיר אלא אפילו רבי יוסי דפליג התם היינו משום דלא מצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא שכבר לקח אחד אבל הכא מודי משום דמצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא ומשני שמכרו לישראל במומו ואפי' לר"מ דמחייב התם משום דממה נפשך אית ליה מתנות גביה אבל הכא ספק גמור והמוציא מחבירו עליו הראיה:

    Tosafot on Chullin 132a · Sefaria

    Rashba

    זאת אומרת הדין עם הטבח נראה פירושא שאע"פ שהטבח שוחט לישראל אינו יכול לדחות הכהן ולומר לו ולא בעל דברים דידך אנא זיל אצל בעלים, אלא הדין עמו ונותן לו, ולאו למימר שאם נתן לבעלים או שמכרן לאחר שיהא הטבח חייב לו, דהא קיימא לן כרב חסדא דאמר (לעיל חולין קל, ב) המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור, והאי טבח נמי לא משתרשי ליה זוזי דהא לאו דידיה היא בהמה אלא כדאמרן כנ"ל.

    Rashba on Chullin 132a · Sefaria

    Ritva

    אמר רבא זאת אומרת הדין עם הטבח פרש"י ז"ל דינו של כהן לתבוע מתנותיו אצל הטבח פי' לפירושו אף ע"פ שבהמה של ישראל כל היכא דהוי מתנות ברשותו מינה תבע כל היכא דאיתנהו בעיניהו שיש לדבר תובעים במכרי כהונה ולא מצי א"ל לאו בעל דברים דידי את זיל אצל בעלים מיהו דוקא בעודן ברשותו. אבל אם נתנם טבח לבעלים או שמכרן אין לכהן על הטבח כלום וזה מבואר: וכן כל כיוצא בזה כגון ראובן שהפקיד מנה לשמעון והמעות של לוי ויודע לוי שזה הפקידו לשמעון הרי זה תובע ממונו משמעון אבל אם החזירה שמעון אין ללוי עליו כלום: והאשכנזים פי' הדין עם הטבח דדוקא ששחטו בהיות הבהמה לעכו"ם ולכהן הא אלו לקחו מהם ושחטו לעצמו חייב ואע"פ שגדלן מתנות בפטור משא"כ לתרומה. דתבואה שהביאה שליש ביד עכו"ם פטורה מן התרומה:

    והא דתנן והמשתף עמהם פטור מן המתנות סוגיא דשמעתין דפטור לגמרי כיון שיש יד עכו"ם או כהן באמצע. וכ"ת ומ"ש מצבי הבא על התיישה לרבנן דחייב בחצי מתנות משום דשה ואפי' מקצת שה: ואיכא למימר דשאני התם דליכא אלא מקצת שה והרי כל צד שה שבו חייב במתנות מכל מקום ואידך פלגא דפטור ממתנות אינו שה אבל הכא דבשה גופיה פטור מקצתו כיון שנפטר מקצתו נפטר כולו הא דאמרינן כהן טבח שתים וג' שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות: י"מ שאפי' בשוחט בהמה שלו לא פטרתה תורה אלא בשוחט לעצמו אבל בשוחט למכור לאחרים לא. ולפי' שתים וג' שבתות פטור דהוי כשוחט לעצמו שכוונתו שאם יבואו אחרים ליקח ממנו מוטב ואם לאו ישתייר לעצמו ועיקר שחיטתו לעצמו הוא: אבל מכאן ואילך הרי הוא כשוחט לאחרים שחייב: וכי קבוע מסחתא דמוכח מילתא דלמכור לאחרים הוא שוחט מיחייב מדינה לאלתר זהו פירושו של רש"י ז"ל. אבל תו' פירש דבשלו פטור הוא לעולם מן הדין אפי' בשוחט למכור לאחרים שהרי שלו הוא טובח. אבל מפני גזל השבט גזרו חכמים דמשני' וג' שבתות ואילך משנראה דקביע מסחתא יהא חייב במתנות: כדי שלא ירגילו טבחי ישראל ליתן ולשתף כהנים עמהם כדי לפטור מן המתנות ויש כאן גזל השבט ותורת מתנות משתכחות ועד ג' שבתות כל היכא דלא קבע מסחתא דלא מוכחא מילתא לא גזרו לא שנא במוכר שלו לגמרי ל"ש במשתף. תדע דליכא איסורא דאורייתא דאי לא היכי טעי ר' טבלא בדאורייתא אלא דאיהו עביד כדינא דאורייתא וטעי בדרבנן לא שמיעה ליה וכן עיקר וכן פי' בתו'.

    Ritva on Chullin 132a · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת כי מצות עשה לפדות כל בן זכר שהוא בכור לאמו ופדיונו חמש סלעים וניתנים לכהן כהנים ולויים פטורים ממצוה זו ולא עוד אלא אף ישראל שנולד לו בן מן הכהנת או מן הלויה פטור הבן מחמש סלעים:

    כבר ביארנו שחיוב מתנות כהונה ר"ל זרוע לחיים וקיבה אינו אלא בבהמה אבל לא חיה ולא עוף שנאמר אם שור או שה ומ"מ תיש ועז הרי הוא בכלל שה אפי' כלאים הבא מן הכבש והעז חייב במתנות וכן הכוי לדעת האומר שהוא בריה בפני עצמה ומ"מ לדעת האומר שהוא הבא מן התיש ומן הצביה אע"פ שלא יראה לנו כן כמו שהתבאר יש בדין זה תנאים פעמים שהוא חייב בחצי מתנות והוא בצבי הבא על התישה ופעמים שהוא פטור מכל וכל והוא בתיש הבא על הצביה וכבר ביארנו ענין זה בפרק אותו ואת בנו וגדולי האחרונים מחייבים במתנות בין תיש הבא על הצבייה בין צבי הבא על התישה שהתורה רבתה אותו למתנות שנאמר אם שור לרבות את הכלאים אם שה לרבות את כוי:

    מאחר שהכוי לא נתברר לנו ענינו נוהגין בו חומרי בהמה וחומרי חיה מעתה חלבו אסור כבהמה וכן חייב במתנות כבהמה על הצדדין שביארנו וטעון כסוי כחיה ואסור להרביעו בין בבהמה בין בחיה וכן דמו וגידיו אסורין כבהמה וחיה:

    מתנות אלו אע"פ שהזכיר הכתוב בהן שור ושה לא סוף דבר שהוא חייב בהן בשוחט שור ושה אלא אפי' לא שחט אלא שור אחד או שה שהרי נאמר אם שור אם שה וענין הנזכר כאן שהדין עם הטבח יתבאר במשנה החמישית:

    המשנה השניה והיא מענין החלק הראשון להודיע איזו בהמה תתחייב במתנות אלא שנתגלגלו בה על ידי זה ענינים אחרים הדומים לזה ואמר כל קדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין להגוז ולהעבד וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן ושוחטן בחוץ (חייב) [פטור] ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור והמעשר אמר הר"מ פי' כל הענין הזה מבואר ונגלה ועוד יתבארו דיני כל עקר מאלו הדינין ופירושו בפרק שני מבכורות:

    אמר המאירי כל בהמת קדשים שהיה בה מום קבוע קודם שהקדישה אע"פ שאסור להקדיש בעלי מומין ושהוא לוקה על הקדשו כמו שיתבאר במקומו מ"מ הרי היא קדושה לענין זה למזבח שפודין אותה בערך הכהן ומביא בדמיה קרבן ואינו כמקדיש עצים ואבנים למזבח שנמכרין בלא הערכה כמו שיתבאר אלא מעריכין אותה ופודין אותה וכשנפדית הרי היא חולין גמורין וחייבת במתנות וכן אם ילדה זכר בפטר רחם בנה קדוש בבכורה הא אם לא נפדית פטורה מן המתנות ומן הבכורה שקדשת דמים מדחה מן המתנות ומן הבכורה וכן יוצאות לחולין על ידי פדיון זה לגמרי להיות בהמה זו מותרת בגזה ועבדה וולדה מותר כיצד אם היתה מעוברת קודם שתפדה וילדה אחר הפדיון ולדה חלין לגמרי ואם ילדה קודם שתפדה פודה את הולד אע"פ שהוא תמים ויוצא לחולין וכן חלבה מותר אחר הפדיון והשוחטן בחוץ אפי' קודם פדיון פטור שהרי אינו ראוי לפנים:

    וכן אין בהמה זו עושה תמורה ר"ל שאינה תופסת תמורתה מפני שלא נתקדש גופה וכל שאין בו אלא קדושת דמים אינו עושה תמורה ואם מתה קודם שתפדה הרי זו נפדית אחר שמתה הואיל ולא חלה עליה קדושת הגוף שכל שחלה עליו קדושת הגוף אינו נפדה לאחר מיתה שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וכן שהם צריכים העמדה והערכה כמו שהתבאר חוץ מן הבכור והמעשר שאע"פ שקדם מומם להקדשן לא פקעה עקר קדושתן והרי הם כקדושת בכור ומעשר לבעלים או עושין מהם מה שירצו שהרי הבכור קדושתו מרחם וכן מעשר בהמה נאמר העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

    11 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 132a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הלכתא כר' אדא כו' דאי עיברה מעובד כוכבים אבל אי עיברה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה בשלמא ר"א דפטר כו' מן התיש ומן הצביה כו' עכ"ל לאו דוקא תיש וצביה דהא מוקמינן פלוגתייהו בצבי ותישה אלא לישנא דברייתא נקט מן מין תיש ומן מין צביה קאמר ודו"ק:

    תוס' בד"ה אמאי יבא עליו כו' ואפי' לרבי מאיר דמחייב התם משום דממ"נ כו' עכ"ל אבל לרבי יוסי לא הוה אצטריך לאוקמא הכא במכרו לישראל אלא שבא ליד כהן ונפל בו מום ונתערב אחר כך במאה דלא מצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא שהרי לקח אחד וכ"כ הרמב"ם בפסקיו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 132a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה אמאי יבא עליו בשני צדדים וכו' א' לו וא' לכהן דממ"נ חד בכור הוא והשני ירעה עד שיסתאב ר"ל אותו שיקח הישראל ירעה עד שיסתאב וגם חייב במתנות דשמא הוא הבכור ואותו שביד הכהן הוא החולין:

    Maharam on Chullin 132a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אהרן ובניו כתובין עי' סוטה דף כג ע"ב תוס' ד"ה כהן:

    Gilyon HaShas on Chullin 132a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 132, Amud Aleph, about 426 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “מטונך: ״אהרן ובניו״ כתובין בפרשה.…”

    2. Segment 211 words

      Opens “דבי רבי ישמעאל תנא: ״כהן״ ולא כהנת,…”

      Named: רבי ישמעאל.

    3. Segment 319 words

      Opens “דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא: ״כהן״,…”

    4. Segment 422 words

      Opens “רב כהנא אכל בשביל אשתו, רב פפא…”

      Named: רב כהנא, רב פפא, רב יימר, רב אידי בר אבין.

    5. Segment 515 words

      Opens “אמר רבינא: אמר לי מרימר, הלכתא כוותיה…”

      Named: רב חסדא, עולא.

    6. Segment 612 words

      Opens “והלכתא כוותיה דרב אדא בר אהבה: לויה…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    7. Segment 726 words

      Opens “תנו רבנן: הזרוע והלחיים והקבה נוהגים בכלאים…”

      Named: רבי אליעזר.

    8. Segment 828 words

      Opens “מכדי קי"ל דלענין כסוי הדם ומתנות לא…”

      Named: רבי אליעזר.

    9. Segment 919 words

      Opens “ובשה ואפילו מקצת שה קמיפלגי: מר סבר:…”

    10. Segment 1044 words

      Opens “בשלמא ר' אליעזר דפטר, קסבר ״שה״ ולא…”

      Named: רב הונא בר חייא.

    11. Segment 1120 words

      Opens “מתיב רבי זירא: כוי יש בו דרכים…”

      Named: רבי זירא.

    12. Segment 1226 words

      Opens “כיצד? חלבו אסור כחלב בהמה, ודמו חייב…”

      Named: רבי אליעזר.

    13. Segment 1321 words

      Opens “ואם איתא, חייב בחצי מתנות מבעי ליה!…”

    14. Segment 1434 words

      Opens “כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: כוי…”

      Named: רבי יוחנן.

    15. Segment 1521 words

      Opens “ורבי אליעזר, האי ״אם״ למה לי? מיבעי…”

      Named: רבי אליעזר.

    16. Segment 1617 words

      Opens “ור' אליעזר, האי ״מאת זובחי הזבח״ מאי…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1719 words

      Opens “מתני׳ בכור שנתערב במאה, בזמן שמאה שוחטין…”

      Named: רב במאה.

    18. Segment 1819 words

      Opens “השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות,…”

    19. Segment 1926 words

      Opens “אמר: ״מכור לי בני מעיה של פרה״,…”

    20. Segment 2022 words

      Opens “גמ׳ ואמאי? יבא עליו כהן משני צדדין,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chullin 132a · Segment 2 — “דבי רבי ישמעאל תנא: ״כהן״ ולא כהנת, וילמוד סתום…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Chullin 132a · Segment 4 — “רב כהנא אכל בשביל אשתו, רב פפא אכל בשביל…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Chullin 132a · Segment 5 — “אמר רבינא: אמר לי מרימר, הלכתא כוותיה דרב, והלכתא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 132a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026