Talmud Builders

    Chullin 139b

    Back to index

    English translation — Chullin 139b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1One might have thought that with regard to this valuation too, the halakha should be so, i.e., if money from a valuation is stolen or lost, the owner does not bear financial responsibility for it. Therefore, the verse states: “And he shall give your valuation on that day,” indicating that the valuation money is non-sacred until it enters the possession of the Temple treasurer, and that the owner bears responsibility for it until that time. Evidently, even with regard to valuations, the consecrator bears financial responsibility, in contradiction to the statement of Rav Hamnuna.

    2Rather, if a statement was stated, this is what was stated: Rav Hamnuna says that everyone concedes with regard to valuations that even if one did not say: It is incumbent upon me, one bears financial responsibility for it, as it is written: “And he shall give your valuation,” indicating that the valuation money is non-sacred until it enters the possession of the Temple treasurer.

    3§ The mishna states: There are more stringent elements in the covering of the blood than in the sending away of the mother from the nest, as the covering of the blood applies to undomesticated animals and birds, to animals and birds that are readily available in one’s home, and to animals and birds that are not readily available; and the sending of the mother from the nest applies only to birds that are not readily available. With regard to the mitzva of sending away the mother, the Sages taught in a baraita : The verse states: “If a bird’s nest happens before you on the way, in any tree or on the ground, with fledglings or eggs, and the mother is resting upon the fledglings, or upon the eggs, you shall not take the mother with the young; you shall send the mother, but the young you may take for yourself” (Deuteronomy 22:6–7). What is the meaning when the verse states all the various details contained in it?

    4Since it is stated: “You shall send [ shalle’aḥ teshallaḥ ] the mother, but the young you may take for yourself,” one might have thought that the doubled verb “ shalle’aḥ teshallaḥ ” indicates that one must search even in the mountains and hills in order to find a nest with which to perform this mitzva. Therefore, the verse states: “If a bird’s nest happens,” indicating that one is obligated to send away the mother only when it confronts you; one is not required to seek out a nest.

    5The baraita continues: The word “nest” indicates that this mitzva applies in any case, even to a nest with only a single chick or egg. The word “bird’s” indicates that the mitzva applies only to kosher birds, and not to non-kosher birds. The term “before you” indicates that the mitzva applies to a nest that is on private property, e.g., an unguarded orchard or field, such that the owner’s property does not acquire the nest for him. The term “on the way” indicates that the mitzva also applies to a nest found in a public thoroughfare. From where is it derived that the mitzva also applies to nests found in trees? The verse states: “In any tree.” And with regard to nests found in pits, ditches, and caves, from where is it derived that the mitzva also applies to them? The verse states: “Or on the ground,” indicating that the mitzva applies to a nest on any type of ground.

    6The baraita continues: And since, in the end, we will include everything, i.e., every location of the nest, from the verse: “In any tree or on the ground,” why do I need the earlier statement: “Before you on the way”? It is to say to you: Just as a nest on the way is a case in which the bird’s nest is not in your possession and is not readily available for you, so too, with regard to all other cases, one is obligated only when its nest is not in your possession. From here the Sages stated: With regard to pigeons of a dovecote or pigeons of an attic that nested in small wall niches or in buildings, and geese or chickens that nested in an orchard, one is obligated in the mitzva of sending the mother bird away, because such birds are not in one’s possession. But with regard to birds that nested inside the house, and likewise with regard to domesticated pigeons, one is exempt from the mitzva of sending the mother bird away.

    7§ The Gemara analyzes the above baraita : The Master said: Just as a nest on the way is a case in which the bird’s nest is not in your possession, so too, with regard to all other cases, one is obligated only when its nest is not in your possession. The Gemara asks: Why do I need this derivation? It may be derived from: “If a bird’s nest happens,” as it is taught: “If a bird’s nest happens” excludes a nest that is readily available. And furthermore, why do I need the term “before you” to include even a nest found on private property? It is already derived from the verse: “In any tree or on the ground.”

    8Rather, the term “before you” is necessary to include a case where the birds were before you, i.e., they had an owner and were readily available to him, and they then rebelled and fled and nested elsewhere. “On the way” is necessary for that which Rav Yehuda said that Rav said, as Rav Yehuda said that Rav said: If one found a nest in the sea, e.g., in a case where a tree was washed out to sea with a nest in its branches, one is obligated in the mitzva of sending the mother bird away, as it is stated: “So said the Lord, who makes a way in the sea, and a path in the mighty waters” (Isaiah 43:16). The term “way” applies even to the sea.

    9The Gemara challenges: If that is so, then if one found a nest in the sky, e.g., in a case where a bird carries the nest as it flies, about which it is written: “The way of an eagle in the sky” (Proverbs 30:19), one should also be obligated in the mitzva of sending away the mother bird from the nest. The Gemara responds: The sky is called “the way of an eagle,” but it is not called: A way, in an unspecified manner. The sea, by contrast, is referred to simply as: A way.

    10§ The residents of Pappunya said to Rav Mattana: If one found a nest on the head of a person, what is the halakha with regard to the mitzva of sending away the mother? Is the nest considered to be on the ground, such that one is obligated in the mitzva? Rav Mattana said to them that one is obligated in the mitzva in such a case because the verse states: “And earth upon his head” (II Samuel 15:32), rather than: Dirt upon his head, indicating that one’s head is considered like the ground. They also asked Rav Mattana: From where in the Torah is the existence of Moses [ Moshe ] alluded to before his birth? He replied that the verse states: “For that he also [ beshaggam ] is flesh; therefore shall his days be one hundred and twenty years” (Genesis 6:3). The numerical value of beshaggam is the same as that of the Hebrew name Moshe , and it is known that Moses lived a total of 120 years (see Deuteronomy 34:7).

    11They also asked Rav Mattana: From where in the Torah can one find an allusion to the hanging of Haman? He replied: The verse states after Adam ate from the tree of knowledge: “Have you eaten of [ hamin ] the tree, about which I commanded you that you should not eat?” (Genesis 3:11). Hamin is spelled in the same manner as Haman: Heh , mem , nun .

    12They also asked Rav Mattana: From where in the Torah can one find an allusion to the events involving Esther? He replied to them that the verse states: “Then My anger shall be kindled against them on that day, and I will forsake them, and I will hide My face from them, and they shall be devoured, and many evils and troubles shall come upon them; so that they will say in that day: Have not these evils come upon us because our God is not among us? And I will hide [ haster astir ] My face on that day for all the evil which they shall have wrought, in that they are turned to other gods” (Deuteronomy 31:17–18). They also asked him: From where in the Torah can one find an allusion to the greatness bestowed upon Mordecai? He replied: As it is written with regard to the anointing oil in the Tabernacle: “And you shall also take the chief spices, of flowing myrrh [ mor deror ]” (Exodus 30:23); and we translate mor deror into Aramaic as: Mira dakhya , which resembles the name Mordecai.

    13§ The mishna states: And which are considered birds that are not readily available? They are any birds such as geese or chickens that nested in the orchard. But if the geese or chickens nested in the house, one is exempt from sending them away, and likewise with regard to domesticated pigeons. The Gemara relates: With regard to the correct name of the domesticated pigeons referred to in the mishna, Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon disagree. One teaches that the correct name is yonei hadrisei’ot , and the other one teaches that the correct name is yonei hardisei’ot . According to the one who teaches that the correct name is yonei hardisei’ot , they are called so on account of King Herod, who was involved in breeding these pigeons; and according to the one who teaches that the correct name is yonei hadrisei’ot , they are called so on account of their location.

    14Rav Kahana said: I myself saw these pigeons, and they were standing in sixteen rows, each a mil wide, and they were calling out: My master, my master. There was one of them who was not calling out: My master, my master. Another one said to it: Blind one, i.e., fool, say: My master, my master, so that you will not be punished for refusing to acknowledge the authority of the king. The pigeon said in response: Blind one, you should say: My master, my slave, as Herod is not a king but a slave. They brought that pigeon to a slaughterhouse and slaughtered it for speaking against the king.

    15Rav Ashi said: Rabbi Ḥanina said to me: This story is no more than mere words, as no such incident took place. The Gemara asks: Can it enter your mind that Rabbi Ḥanina dismisses as mere words an incident reported by Rav Kahana? Rather, say that Rabbi Ḥanina said that those pigeons acted as described above through words of witchcraft.

    16§ The mishna states: If one encounters a nest of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the mother bird. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rabbi Yitzḥak said: As the verse states: “If a bird’s [ tzippor ] nest happens before you” (Deuteronomy 22:6), and not: If a bird’s [ of ] nest happens before you. The word of indicates to us that all birds are included, whether kosher or non-kosher. But with regard to the word tzippor , we have found that a kosher bird is called a tzippor , but we have not found that a non-kosher bird is called a tzippor .

    17The Gemara attempts to reject the above assertion: Come and hear that which is stated in the verse with regard to the prohibition against fashioning idols: “The likeness of any winged bird [ tzippor ]” (Deuteronomy 4:17). What, is it not that the word “ tzippor ” is referring to any bird, whether kosher or non-kosher, and the word “winged” adds the likeness of grasshoppers to the prohibition? If so, we have found that a non-kosher bird is called a tzippor . The Gemara rejects this: No, the word “ tzippor ” means a kosher bird, while the word “winged” is referring to non-kosher birds and to grasshoppers.

    18The Gemara suggests: Come and hear that which is stated in the passage describing how all of creation praises God: “The undomesticated animal and all domesticated animals, creeping things and winged birds [ tzippor ]” (Psalms 148:10). What, is it not that the word “ tzippor ” is referring to all birds, whether kosher or non-kosher, and the word “winged” is referring to grasshoppers? The Gemara rejects this: No, the word “ tzippor ” means a kosher bird, while the word “winged” is referring to non-kosher birds and to grasshoppers.

    19The Gemara suggests: Come and hear that which is stated in the verse about the animals that entered Noah’s ark: “Every bird [ tzippor ] of every type of wing” (Genesis 7:14). What, is it not the same difficulty that we posed previously, that the word “ tzippor ” is referring to all birds, kosher and non-kosher, and the word “wing” is referring to grasshoppers? The Gemara rejects this as well: No, it is actually as we resolved it, that the word “ tzippor ” is referring only to kosher birds, and the word “wing” is referring to non-kosher birds and to grasshoppers.

    20The Gemara suggests: Come and hear that which is stated in the passage describing the war of Gog and Magog: “And you, son of man, so said the Lord God: Speak to the birds [ tzippor ] of every type of wing, and to every animal of the field: Assemble yourselves, and come” (Ezekiel 39:17). What, is it not the same difficulty that we posed previously? The Gemara responds: No, it is actually as we resolved it.

    21The Gemara suggests: Come and hear that which is

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    יכול אףערכין משהפרישן יפטר:

    תלמוד לומר ונתן את הערכך קדשאין ערכין קדושין עד שעת נתינה וקרא הכי מדריש וחשב לו הכהן למקדיש את שדה מקנה את מכסת הערכך ושבקיה והאי את הערכך קאי אערכין דאילו בפדיון הקדש כתיב לעיל מיניה והיה לו בלא שום נתינה:

    ה"ג לפי שנאמר שלח תשלחב' פעמים שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת עד שתבא לידו:

    ת"ל כי יקרא במאורעהכתוב מדבר לכשיקרא:

    קן מ"מאפילו באפרוח אחד או בביצה אחת כדתנן במתניתין:

    צפור טהורה ולא טמאהלקמן מפרש לה ר' יצחק עוף משמע בין בטמא בין בטהור אבל צפור לא אשכחן בטמאים אלא בטהורים:

    לפניךמשמע ברה"י כגון בפרדס ובשדה שאינה משתמרת דלא קניא ליה חצרו דלאו מזומן הוא:

    בדרךלהביא רה"ר:

    שאין קנו בידךאין קן מזומן לך ואין קנוי לך:

    יוני שובךויוני מדבריות שקננו בשובך ובשלהי פרקין פריך הא כיון דחצרו קונה לו הביצים מזומן הוא:

    טפיחיםשנותנין בהן קדרות קטנות בחומה וקורין בוייל"ש:

    ובבירותדירות ומגדל עיר:

    שקננו בפרדסשמרדו דהשתא אין קנו בידך:

    ועוד לפניך למה לימשום רה"י דפרדס הואיל וסופנו לרבות את הכל:

    אלא לפניךמיבעי ליה לחייב את שהיו כבר שלו ומרדו:

    בדרךנמי מיבעי ליה לכדרב יהודה:

    קן ביםששטף הים את האילן והיה קן בראשו חייב לשלח דים נמי איקרי דרך:

    קן בשמיםעוף נושא קן באויר:

    דרך סתמא לא איקריאבל ים איקרי דרך סתמא הנותן בים דרך:

    ואדמה על ראשואע"פ שהיה בראשו לא אבדה את שמה ש"מ אדם גופיה אדמה הוא מדלא אבדה את שמה דלא קרייה עפר והשתא נמי על הארץ קרינא ביה:

    ועוד זה שאלו ממנו מנין למשה רמז קודם שבא שסופו לבא:

    בשגם הואבשגם בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו:

    מניןלמעשה המן:

    המן העץיתלה על העץ:

    למעשה אסתרהסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות:

    מניןלגדולת מרדכי:

    מר דרורוקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה:

    חד תני הדרסיאות וחד תני הרדסיאות:

    הורדוסהתחיל להתעסק בגדולן:

    לדידי חזיין ליהנך שנשארו מבני בניהם של יוני הורדוס:

    וקיימא שית סרי דריט"ז שורות:

    בפתי מילאכל שורה ארכה ברחב מיל ואמרן קירי קרי אדוני אדוני. קירי הוא לשון אדון בירי הוא עבד כדאמר בעירובין (דף נג:) גבי בני גליל שאין מדקדקים בלשונם ההוא דאתאי לקמיה (דרבי ינאי) [דדיינא] דבעא למימר מרי קירי טבלא הוית לי וגנבוה ממני ואמרה מרי בירי טפלא הוית לי וגנבוך מין:

    סומאשוטה בלא ראות:

    אימא קיריכמו שאנו אומרים:

    אמרה להאיהי לחברתה:

    סומא ואימא קירי בירילאותו שאת קורא אדון עבד הוא על שהיה הוא עבד:

    אתיוהעבדים שנשארו מעבדי הורדוס ושחטוה:

    אמר לי ר' חנינא מיליןדברי רוח הן שלא דברו מעולם:

    מילין ס"דוהאמר רב כהנא לדידי חזי לי והרי רב כהנא מעיד על הדבר ואי לאו דקושטא הוא לא הוה אמר:

    אלא במיליןעל ידי כשפים מלומדות לדבר אותן עופות:

    עוף משמע בין טמא וכו'אי הוה כתיב עוף הוה משמע בין טמא בין טהור כדכתיב (דברים יד) כל עוף טהור תאכלו וכתיב כל שרץ העוף טמא הוא לכם וכתיב (ויקרא יא) תשקצו מן העוף:

    ת"שדהזהיר הכתוב שלא לעשות עבודה זרה דמות צפור וע"כ אטמאים נמי מזהיר ומהיכא משתמע מיניה לאו מצפור משתמעי בין טמאין בין טהורין וכנף לאתויי חגבים:

    לא צפור טהורהמשתמעי מיניה וכנף לאתויי טמאים וחגבים:

    תא שמעהחיה וכל בהמה יהללו את שם ה' וע"כ צפרים טמאים נמי משבחי קמיה ומהיכא אדכרינהו דוד לאו מצפור וכנף לאתויי חגבים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 139 עמוד ב

    1יכול אף זה כן? ת"ל ״ונתן את הערכך וגו'״ חולין עד שיבאו לידי גזבר.

    2אלא, אי איתמר, הכי איתמר: אמר רב המנונא: הכל מודים בערכין, דאע"ג דלא אמר ״עלי״ מיחייב, דכתיב ״(ויקרא כז״, כג) ״ונתן את הערכך״, חולין הן בידך עד שיבאו לידי גזבר.

    3חומר בכסוי וכו'. תנו רבנן, (דברים כב, ו) ״כי יקרא קן צפור לפניך״ מה ת"ל׃

    4לפי שנאמר ״(דברים כב״, ז) ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך״, יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן? ת"ל ״כי יקרא״ במאורע לפניך.

    5״קן״ מ"מ ״צפור״ טהורה ולא טמאה, ״לפניך״ ברשות היחיד, ״בדרך״ ברשות הרבים, באילנות מנין? ת"ל ״בכל עץ״, בבורות שיחין ומערות מנין? ת"ל ״או על הארץ״.

    6וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר, ״לפניך בדרך״ למה לי? לומר לך: מה דרך שאין קנו בידך, אף כל שאין קנו בידך. מכאן אמרו: יוני שובך ויוני עלייה שקננו בטפיחין ובבירות, ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס חייב בשילוח, אבל קננו בתוך הבית, וכן יוני הרדסיאות פטור משילוח.

    7אמר מר: מה ״דרך״ שאין קנו בידך, אף כל שאין קנו בידך. הא למה לי? מכי יקרא״ נפקא, ״כי יקרא״ פרט למזומן. ועוד, ״לפניך למה לי?

    8אלא ״לפניך״, לאתויי שהיו לפניך ומרדו, ״בדרך״ כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מצא קן בים חייב בשילוח, שנאמר ״(ישעיהו מג״, טז) ״כה אמר ה' הנותן בים דרך וגו'״.

    9אלא מעתה, מצא קן בשמים, דכתיב ״(משלי ל״, יט) ״דרך נשר בשמים״, הכי נמי דמיחייב בשילוח הקן? ״דרך נשר״ איקרי, ״דרך״ סתמא לא איקרי.

    10אמרי ליה פפונאי לרב מתנה: מצא קן בראשו של אדם מהו? אמר (שמואל ב טו, לב) ״ואדמה על ראשו״. משה מן התורה מנין? (בראשית ו, ג) ״בשגם הוא בשר״.

    11המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) ״המן העץ״.

    12אסתר מן התורה מנין? (דברים לא יח) ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מנין דכתיב ״(שמות ל״, כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא:

    13ואיזהו שאינו מזומן וכו': ר' חייא ור' שמעון חד תני הדרסיאות וחד תני הרדסיאות מאן דתני הרדסיאות על שם הורדוס ומאן דתני הדרסיאות על שם מקומן׃

    14אמר רב כהנא לדידי חזיין וקיימן שיתסר דרי בפתי מילא והוה קרא קירי קירי הוה חד מינייהו דלא הוה קרי קירי קירי אמרה לה חברתה סומא אמרי קירי קירי אמרה סומא אמרי קירי בירי אתיוה ושחטוה׃

    15א"ר אשי אמר לי [ר'] חנינא מילין מילין ס"ד אלא אימא במילין:

    16עוף טמא פטור מלשלח: מנה"מ א"ר יצחק דאמר קרא ״כי יקרא קן צפור לפניך עוף משמע לן בין טהור בין טמא צפור טהור אשכחן דאיקרי צפור טמא לא״, אשכחן דאיקרי צפור׃

    17תא שמע: (דברים ד, יז) תבנית כל צפור כנף מאי לאו צפור בין טהור בין טמא כנף חגבים לא צפור טהור כנף טמא וחגבים׃

    18ת"ש (תהלים קמח, י) החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף מאי לאו צפור בין טהור בין טמא וכנף חגבים לא צפור טהור כנף טמא וחגבים׃

    19תא שמע (בראשית ז, יד) כל צפור כל כנף מאי לאו כדמקשינן לא כדמשנינן׃

    20תא שמע (יחזקאל לט, א) ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף מאי לאו כדאקשינן לא כדשנינן׃

    21ת"ש׃

    Tosafot

    שכסוי הדם נוהג כו'תימה אמאי לא תני שכסוי הדם נוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות:

    בדרך כדרב יהודה כו'וא"ת אמאי איצטריך ריבויא לקן שבים דאי משום דכתיב על הארץ א"כ לא ליכתוב בדרך ולשתוק מעל הארץ ומיהו על הארץ איצטריך למעוטי נשר בשמים אבל קשה דא"כ מאי פריך בסמוך מצא קן בשמים הכי נמי דמחייב ומאי קושיא הא כתיב על הארץ ונראה דפריך דקן בשמים נחייב מבדרך ומעל הארץ נמעט שבים במה ראית:

    תא שמע תבנית כל צפור כנף וגו'וא"ת והא כתיב (תהלים יא) איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור י"ל דפשיטא דדוד לעוף טהור היה מדמה עצמו וכן (שם קכד) כצפור נמלטה מפח יוקשים (ישעיהו לא) כצפרים עפות וא"ת והא כתיב (תהלים פד) גם צפור מצאה בית דאיירי נמי בטמא דאטו טהור מצא טמא לא מצא ומיהו אפשר דמיירי בטהור כדמוכח סיפא דקרא דכתיב ודרור קן לה וצפור דרור היא טהורה כדמוכח באלו טריפות (לעיל חולין דף סב.) והא דכתיב (תהלים קד) אשר שם צפרים יקננו חסידה וגו' אפשר דבכלל חסידה הם כל הטמאים וצפרים היינו טהורה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    מצות שלוח הקן אינה מצוה שיהא צריך לחזר אחריה ר"ל שאם ימצא לו קן שיטול את הבנים כדי שיקיים מצות שלוח באם או שיחזר אחר מצוה זו בהרים וגבעות אלא לכשיזדמן לידו יקיים שנאמר כי יקרא אפי' לא היתה רובצת אלא על אפרוח אחד או על ביצה אחת חייב לשלח שנאמר קן מ"מ כמו שיתבאר במשנה החמישית:

    שלוח הקן אינו נוהג אלא בעופות הטהורים כמו שיתבאר במשנה השלישית:

    היה קן זה ברשות הרבים או אף ברשות היחיד שאינו מזומן כגון פרדס חייב לשלח מכאן אמרו יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין ובבירה על הדרך שהתבאר במסכת יום טוב ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס חייב לשלח קננו בתוך הבית וכן יוני הדרסיאות פטור מלשלח:

    המוצא קן בים או בנהר כגון ששטף ים את האילן וקן בראשו חייב לשלח וכן אם נמצא קן בראשו של אדם חייב לשלח אבל אם היה עוף נושא קן באויר אינו חייב לשלח:

    המשנה השלישית והכונה להשלים בה בביאור החלק השני לבאר באיזה מין נוהג ואמר על זה עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי טמא פטור מלשלח קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרים אמר הר"מ פי' אמר רחמנא כי יקרא קן צפור לפניך וצפור שם נופל על עוף טהור בלבד שנ' כל צפור טהורה וקורא הוא עוף ידוע פרדיץ בלעז והמין הזה רובץ הזכר מהן כמו שרובצת הנקבה ולפיכך נחלקו בזכר הקורא בלבד כשנמצא רובץ אבל הזכר מכל שאר המינין הכל מודים שהוא פטור והלכה כחכמים:

    אמר המאירי עוף טמא פטור מלשלח טמא רובץ על ביצי עוף טהור או טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח:

    קורא זכר שנמצא רובץ על ביצי בת זוגו ר' אליעזר מחייב מפני שהקורא טבעו בכך לרבוץ עליהם לחממם והרי הוא לענין זה כאם וחכמים פוטרין מ"מ אם כתוב בפרשה והלכה כחכמים ובשאר זכרים הנמצאים על הקן מודה ר' אליעזר שאין בהם מצות שלוח וקורא זה האמור כאן הוא הנקרא בלשון לעז פרדיץ ולא עוף הנקרא קוניל שהרי עוף טמא הוא ולא הוצרך למעטו מצד שהוא זכר:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 139b

    Chullin 139b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 484 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    יכול אף ערכין משהפרישן יפטר:

    תלמוד לומר ונתן את הערכך קדש אין ערכין קדושין עד שעת נתינה וקרא הכי מדריש וחשב לו הכהן למקדיש את שדה מקנה את מכסת הערכך ושבקיה והאי את הערכך קאי אערכין דאילו בפדיון הקדש כתיב לעיל מיניה והיה לו בלא שום נתינה:

    ה"ג לפי שנאמר שלח תשלח ב' פעמים שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת עד שתבא לידו:

    ת"ל כי יקרא במאורע הכתוב מדבר לכשיקרא:

    קן מ"מ אפילו באפרוח אחד או בביצה אחת כדתנן במתניתין:

    צפור טהורה ולא טמאה לקמן מפרש לה ר' יצחק עוף משמע בין בטמא בין בטהור אבל צפור לא אשכחן בטמאים אלא בטהורים:

    לפניך משמע ברה"י כגון בפרדס ובשדה שאינה משתמרת דלא קניא ליה חצרו דלאו מזומן הוא:

    בדרך להביא רה"ר:

    36 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 139b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    שכסוי הדם נוהג כו' תימה אמאי לא תני שכסוי הדם נוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות:

    בדרך כדרב יהודה כו' וא"ת אמאי איצטריך ריבויא לקן שבים דאי משום דכתיב על הארץ א"כ לא ליכתוב בדרך ולשתוק מעל הארץ ומיהו על הארץ איצטריך למעוטי נשר בשמים אבל קשה דא"כ מאי פריך בסמוך מצא קן בשמים הכי נמי דמחייב ומאי קושיא הא כתיב על הארץ ונראה דפריך דקן בשמים נחייב מבדרך ומעל הארץ נמעט שבים במה ראית:

    תא שמע תבנית כל צפור כנף וגו' וא"ת והא כתיב (תהלים יא) איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור י"ל דפשיטא דדוד לעוף טהור היה מדמה עצמו וכן (שם קכד) כצפור נמלטה מפח יוקשים (ישעיהו לא) כצפרים עפות וא"ת והא כתיב (תהלים פד) גם צפור מצאה בית דאיירי נמי בטמא דאטו טהור מצא טמא לא מצא ומיהו אפשר דמיירי בטהור כדמוכח סיפא דקרא דכתיב ודרור קן לה וצפור דרור היא טהורה כדמוכח באלו טריפות (לעיל חולין דף סב.) והא דכתיב (תהלים קד) אשר שם צפרים יקננו חסידה וגו' אפשר דבכלל חסידה הם כל הטמאים וצפרים היינו טהורה:

    Tosafot on Chullin 139b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    מצות שלוח הקן אינה מצוה שיהא צריך לחזר אחריה ר"ל שאם ימצא לו קן שיטול את הבנים כדי שיקיים מצות שלוח באם או שיחזר אחר מצוה זו בהרים וגבעות אלא לכשיזדמן לידו יקיים שנאמר כי יקרא אפי' לא היתה רובצת אלא על אפרוח אחד או על ביצה אחת חייב לשלח שנאמר קן מ"מ כמו שיתבאר במשנה החמישית:

    שלוח הקן אינו נוהג אלא בעופות הטהורים כמו שיתבאר במשנה השלישית:

    היה קן זה ברשות הרבים או אף ברשות היחיד שאינו מזומן כגון פרדס חייב לשלח מכאן אמרו יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין ובבירה על הדרך שהתבאר במסכת יום טוב ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס חייב לשלח קננו בתוך הבית וכן יוני הדרסיאות פטור מלשלח:

    המוצא קן בים או בנהר כגון ששטף ים את האילן וקן בראשו חייב לשלח וכן אם נמצא קן בראשו של אדם חייב לשלח אבל אם היה עוף נושא קן באויר אינו חייב לשלח:

    המשנה השלישית והכונה להשלים בה בביאור החלק השני לבאר באיזה מין נוהג ואמר על זה עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי טמא פטור מלשלח קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרים אמר הר"מ פי' אמר רחמנא כי יקרא קן צפור לפניך וצפור שם נופל על עוף טהור בלבד שנ' כל צפור טהורה וקורא הוא עוף ידוע פרדיץ בלעז והמין הזה רובץ הזכר מהן כמו שרובצת הנקבה ולפיכך נחלקו בזכר הקורא בלבד כשנמצא רובץ אבל הזכר מכל שאר המינין הכל מודים שהוא פטור והלכה כחכמים:

    אמר המאירי עוף טמא פטור מלשלח טמא רובץ על ביצי עוף טהור או טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח:

    קורא זכר שנמצא רובץ על ביצי בת זוגו ר' אליעזר מחייב מפני שהקורא טבעו בכך לרבוץ עליהם לחממם והרי הוא לענין זה כאם וחכמים פוטרין מ"מ אם כתוב בפרשה והלכה כחכמים ובשאר זכרים הנמצאים על הקן מודה ר' אליעזר שאין בהם מצות שלוח וקורא זה האמור כאן הוא הנקרא בלשון לעז פרדיץ ולא עוף הנקרא קוניל שהרי עוף טמא הוא ולא הוצרך למעטו מצד שהוא זכר:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Meiri on Chullin 139b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא תלמוד לומר ונתן את הערכך גו' כו' אע"ג דלא אמר עלי מיחייב דכתיב ונתן את גו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה בדרך כדרב יהודה כו' אם כן לא לכתוב בדרך ולישתוק כו' עכ"ל כצ"ל וכ"כ מהרש"ל מיהו בעיקר קושייתם נראה ליישב דאי לא הוה כתיב לא בדרך ולא על הארץ לא הוה מוקמינן לפניך לרבות שהיו לפניך ומרדו אלא כדבעינן למימר מעיקרא בברייתא לפניך ברה"י דהכי משמע קרא טפי דהשתא ע"כ הוצרך לכתוב על הארץ דכיון דסופינו לרבות כ"ד ע"כ דלא אתא לפניך אלא למרדו משום דלא נמעט מעל הארץ קן שבים הוצרך לכתוב בדרך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 139b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה ת"ש וכו' וא"ת והא כתיב איך תאמרו לנפשי וכו' ר"ל א"כ ש"מ דטמא נמי מקרי צפור:

    Maharam on Chullin 139b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' דרך נשר איקרי כעין זה לעיל דף פח ע"ב ולקמן דף קמ ע"א ברכות דף לה ע"ב עירובין דף ב ע"ב יומא דף י ע"א ב"מ דף פז ע"ב מנחות דף לז ע"א:

    Gilyon HaShas on Chullin 139b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מָצָא קֵן בְּראֹשׁוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ קשא למה נקיט 'בְּראֹשׁוֹ' הוה ליה למימר בגבו דזה שכיח טפי שהאדם ישן על פניו וגבו למעלה ותרדמה נפלה עליו ובא עוף ועשה קן על גבו אך בראשו קשה המציאות של הקן שם? ונראה לי בס"ד נקיט 'בְּראֹשׁוֹ' כי החכמים דרכם לרמוז בהלכות ומאמרים שלהם רמז של סוד בעניינים אחרים וכאן נקיט שאלה זו בלשון זה לרמוז בזה שאלה אחרת בענין מצוה דשלוח הקן והוא דאם האדם לא היה יכול לעשות מצוה זו בידו בפועל אך הוא לומד הסוד שלה ומצייר עשייתה במחשבתו כאלו קן לפניו והוא מקיים מצות שלוח כאשר צותה תורה כמו שעושים המקובלים החסידים אם חל ראש השנה וראשון של סוכות בשבת דאין תוקעין ואין נוטלין לולב בידים אלא רק מקיימים המצוה במחשבה שמחשבים בכונות שלהם ומציירים במחשבתם קולות השופר וגם הנענוע בלולב ומיניו ובזה נחשב להם כאלו קיימו אותם במעשה ממש. וזהו שאמר מָצָא קֵן בְּראֹשׁוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ רמז בזה שצייר במחשבה שבראש מצות שלוח הקן מהו אם נחשב לעשיית מצוה ממש בפועל כיון דאין מזדמנת מצוה זו לידו בפועל ודמיא להך מצות שופר ולולב דחלו בשבת ואי אפשר לו לקיים אותם בפועל? והשיב לו 'וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ' (שמואל א' ד, יב) נראה רמז בזה רמז נאה על שאלה הסודית הנזכר דכתיב 'וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ' וקשא הוה ליה למימר 'וְעָפָר עַל רֹאשׁוֹ' אך רמז הכתוב בזה שעשה כונה של המהלך ארבע אמות בארץ ישראל אף על פי שיצא לחוץ לארץ והוא כי רבינו האר"י ז"ל פירש במאמר המהלך ד' אמות בארץ ישראל הכונה שהוא מכוין בהילוכו להמשיך מלואים של שם ע"ב שכל מלוי מספרו אמה [י וb>" דb> ה" יb> ו יb>" וb> ה" יb>=46] ללאה הנקראת ארץ ישראל. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דדוד המלך ע"ה היה כולל בחינת רחל ובחינת לאה ותיקן בתחילה את רחל בחברון בשבע שנים ואחר כך מלך בירושלים לתקן בחינת לאה כי ירושלים היא בחינת לאה וכנזכר בשער הפסוקים בשמואל. ועתה כשברח דוד המלך ע"ה ויצא מירושלים בא חושי לקראתו ועשה במחשבתו בראש כונה זו להמשיך ללאה ארבעה פעמים אמה כדי שבזה יהיה כח לדוד המלך ע"ה שהוא בחינתה וזה רמז הכתוב לפי דרכו באומרו וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ, 'אֲדָמָה' הוא אותיות 'ד' אמה' 'עַל רֹאשׁוֹ' שעשה כונה זו במחשבה שבראשו אף על פי שהוא היה חוץ לירושלים נמצינו למידין שאפשר לעשות תיקון על ידי המחשבה שיצייר הדברים במחשבתו דוקא אף על פי שהוא עומד ומהלך חוצה ואם כן הוא הדין בשלוח הקן דמהני במחשבה בלבד.

    מֹשֶׁה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן נראה לי בס"ד הכונה בתורה כתוב שבשם זה קראתו בתיה אחר שגמלתו אמו והביאתו אצלה וקראתו מֹשֶׁה על שם המקרה שקרה לו ומנין לנו ראיה מן התורה שזה השם גזור לו מן השמים דלכן נעשה שם זה עיקר יותר משאר שמות שיש לו? והשיב רמוז מקדם קדמתה בכתוב (בראשית ו, ג) 'בְּשַׁגַּם' זה משה. אי נמי נראה לי בס"ד הכי קאמר מֹשֶׁה מִן ה' תּוֹרָה רצונו לומר מן חמשה חומשי תורה מִנַּיִן, כי שמו הטוב אינו כתוב אלא בארבעה ספרים ואינו נזכר בספר בראשית, והשיב 'בְּשַׁגַּם' זה משה והוא פסוק בספר בראשית.

    הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן שאל זה כדי להציל את מרדכי הצדיק מתלונה שיש להתלונן עליו למה נתגרה בהמן והביא ישראל לידי סכנה ולכן שאל על רמז שמו מן התורה כי במקום שרמוז שמו רמוז סופו מה יהיה בו וכמו שאמרו במעשה של אבנר תלמיד הרמב"ן ז"ל שרמוז שמו בפסוק אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם וכו' ושם רמוז סופו דכתיב אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם (דברים לב, כו) וכמו שאיתא בסדר הדורות. ולכן אם ימצא מקום שמו של המן בתורה ימצא מה יהיה בסופו ובזה יהיה ניצול מרדכי הצדיק מן התרעומת, והשיב 'הֲמִן הָעֵץ' (בראשית ג, יא) ולכן ניצול אותו צדיק כי הוא ידע שמו היכן רמוז וידע שסופו יהיה נתלה על עץ ולכן לא חש מלהתגרות כי ידע מן התורה שסופו יהיה נפילה ויתגבר עליו.

    אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן נראה לי בס"ד גם בזה כיון להציל את מרדכי הצדיק ע"ה מן התלונה שיש להתלונן עליו על אשר לא הסתיר את אסתר להצניעה בחדרי חדרים שלא ידע בה אחשורוש ויקחנה לו ולכן שאל מקום שמה בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה בסופה ופירש ששמה נרמז בפסוק הַסְתֵּר אַסְתִּיר וכו' (דברים לא, יח) משמע שתמצא אסתר בזמן שיתקיים דבר זה של הסתרת פנים ועל כן מכאן מוכח שתהיה הצלה לישראל בזמן הסתר פנים על ידי אסתר דמאי קא משמע לן שתהיה אסתר מצויה באותו זמן אם לא לענין שתהיה ריוח והצלה ונס לישראל על ידה על כן לא הצניעה לגמרי אלא עשה פתח שתהיה לקוחה לבית המלכות כדי שתהיה התשועה על ידה כאשר היה כן באמת.

    מָרְדֳּכַי מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן גם על זה שאל כדי להציל את מרדכי הצדיק מן התרעומת שיש עליו מן העולם באומרם והלא זקנו שאול ברח מן השררה וכן ראוי לכל צדיק שיהיה בורח מן השררה וכן התנא אמר וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת (משנה אבות א, י) ומה ראה מרדכי להכניס עצמו לשררה שהיה אחד משרי המלך קודם שנלקחה אסתר וגם לסוף היה משנה למלך והיה לו לברוח מזה ולכן שאל על מקומו בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה סופו, והשיב קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר (שמות ל, כג) ותרגומו מירא דכיא דמשמע מרדכי יהיה ראש ולמה נגזר עליו להיות ראש? אלא ודאי בשביל טובת ישראל שיהיו צריכין אליו לכן קרב עצמו לשררה ולא ברח ממנה דכונתו לשם שמים. והא דשאלו על המן קודם מרדכי ואסתר, כי באותו הדור היה המן מצד הקליפה והחשך ומרדכי ואסתר היו מצד הקדושה והאור ואיתא בגמרא (שבת עז:) מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? והשיב כברייתו של עולם שהיה החשך קודם ואחר כך נראה האור, וכן כאן שאל על המן תחלה שהיה מצד החשך ואחר כך על מרדכי ואסתר שהיו מצד האור. אי נמי פפונאי ידעי תשובות אלו ולא שאלו אלא לבדוק לרב מתנה ולכן אמר אמרי ליה פפונאי לרב מתנה ולא אמר שאלו ליה פפונאי ולכן כיון דתשובה לשאלה דשם משה רבינו ע"ה היתה מפרשת בראשית והם ידעי דשם המן גם כן נרמז בפרשת בראשית לכן אמרו לו על שם המן תחלה דקדים בקרא לקראי דאסתר ומרדכי.

    Ben Yehoyada on Chullin 139b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 139, Amud Bet, about 484 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “יכול אף זה כן? ת"ל ״ונתן את…”

    2. Segment 230 words

      Opens “אלא, אי איתמר, הכי איתמר: אמר רב…”

      Named: רב המנונא.

    3. Segment 315 words

      Opens “חומר בכסוי וכו'. תנו רבנן, (דברים כב,…”

    4. Segment 425 words

      Opens “לפי שנאמר (דברים כב, ז) ״שלח תשלח…”

    5. Segment 525 words

      Opens “״קן״ מ"מ ״צפור״ טהורה ולא טמאה, ״לפניך״…”

    6. Segment 646 words

      Opens “וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר, ״לפניך…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אמר מר: מה ״דרך״ שאין קנו בידך,…”

    8. Segment 832 words

      Opens “אלא ״לפניך״, לאתויי שהיו לפניך ומרדו, ״בדרך״…”

      Named: רב יהודה.

    9. Segment 924 words

      Opens “אלא מעתה, מצא קן בשמים, דכתיב (משלי…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “אמרי ליה פפונאי לרב מתנה: מצא קן…”

      Named: רב מתנה, שמואל.

    11. Segment 119 words

      Opens “המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא)…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “אסתר מן התורה מנין? (דברים לא יח)…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “ואיזהו שאינו מזומן וכו': ר' חייא ור'…”

    14. Segment 1436 words

      Opens “אמר רב כהנא לדידי חזיין וקיימן שיתסר…”

      Named: רב כהנא.

    15. Segment 1512 words

      Opens “א"ר אשי אמר לי [ר'] חנינא מילין…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “עוף טמא פטור מלשלח: מנה"מ א"ר יצחק…”

    17. Segment 1724 words

      Opens “תא שמע: (דברים ד, יז) תבנית כל…”

    18. Segment 1825 words

      Opens “ת"ש (תהלים קמח, י) החיה וכל בהמה…”

    19. Segment 1914 words

      Opens “תא שמע (בראשית ז, יד) כל צפור…”

    20. Segment 2017 words

      Opens “תא שמע (יחזקאל לט, א) ואתה בן…”

    21. Segment 211 words

      Opens “ת"ש…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Chullin 139b · Segment 14 — “אמר רב כהנא לדידי חזיין וקיימן שיתסר דרי בפתי…

    • Rabbi Ashi · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rabbi Ashi, a prominent Amora, was head of the Academy of Mata Mehasya for many decades, where he initiated the monumental task…

      Source: Chullin 139b · Segment 15 — “א"ר אשי אמר לי [ר'] חנינא מילין מילין ס"ד…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 139b · Segment 10 — “…אדם מהו? אמר (שמואל ב טו, לב) ״ואדמה על…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 139b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026