Talmud Builders

    Chullin 132b

    Back to index

    English translation — Chullin 132b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Oshaya says in response: In general, a priest may issue such a claim. But the mishna is dealing with a case where the firstborn came into the possession of the priest when it was unblemished and thereafter it developed a permanent blemish, and the priest sold it to an Israelite in its blemished state. In such a case, the priest may not demand that the owner give him the entire animal with the claim that it is a firstborn, as he already received it once as a firstborn.

    2§ The mishna teaches that one who slaughters the animal of a priest for the priest or the animal of a gentile for the gentile is exempt from the obligation to give the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. The Gemara suggests: And let the tanna simply teach that a priest and a gentile are exempt from the obligation to give the gifts. Rava says in explanation: That is to say, i.e., the wording of the mishna indicates, that the demand of a priest who seeks to claim gifts of the priesthood is with the butcher, not with the owner of the animal. Even if the butcher is himself a priest, if he slaughters an animal on behalf of an Israelite he is obligated to give the gifts.

    3The Gemara adds: Rava also interpreted the verse in such a manner. The verse states: “This shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The verse specifies that the gifts are taken “from the people,” and not from the priests. When the verse states: “From them that perform a slaughter,” indicating that the gifts are given by anyone who slaughters an animal, you must say that this teaches that even a butcher who is a priest is included in the obligation to give the gifts.

    4§ The mishna teaches that the obligation to give the gifts of the priesthood does not apply to an animal jointly owned by an Israelite and a priest. The Gemara relates that the host [ ushpizikhnei ] of Rabbi Tavla was a priest and he was hard-pressed for money. He came before Rabbi Tavla to ask for advice. Rabbi Tavla said to him: Go and enter into a partnership with those Israelite butchers, to obtain part ownership of their animals, as since they will be exempt from the obligation to give the gifts on account of this partnership, they will agree to enter into a business partnership with you free of charge.

    5The priest heeded the advice of Rabbi Tavla and entered into a partnership with an Israelite butcher. Nevertheless, Rav Naḥman obligated the butcher to give the gifts of the priesthood from the animals he slaughtered. The priest said to Rav Naḥman: But Rabbi Tavla exempted us from this obligation. Rav Naḥman said to him: Go remove the gifts of the priesthood that are in your possession and give them to a priest, and if you will not do so, I will remove Rabbi Tavla from your ear [ me’unakh ], i.e., I will refute his basis for deeming you exempt.

    6Rabbi Tavla came before Rav Naḥman and said to him: What is the reason that the Master has done this and ruled in contradiction to the mishna? Rav Naḥman said to him: I ruled in this manner, as when Rabbi Aḥa bar Ḥanina of the south came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yehoshua ben Levi and all the elders of the south said: With regard to a priest who becomes a butcher, for the first two or three weeks he is exempt from the obligation to give the gifts, as he has not yet established himself in the community as a butcher. But from this point forward he is obligated to give the gifts, as he is now known as a butcher.

    7Rabbi Tavla said to Rav Naḥman: And let the Master at least do for the priest in accordance with the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina and exempt him from giving the gifts for the first three weeks of his partnership. Rav Naḥman said to him: This statement of Rabbi Aḥa bar Ḥanina applies only when the priest did not immediately establish a butcher shop. In such a case, the priest is exempt until he becomes known as a recognized butcher. But here, he has already established a butcher shop and is therefore obligated to give the gifts without delay.

    8§ Rav Ḥisda said: With regard to a priest who slaughters an animal and does not separate gifts of the priesthood from them for another priest, let him be under the excommunication of the God of Israel. Rabba bar Rav Sheila said: These butchers of the city of Huzal have remained under the excommunication of Rav Ḥisda these last twenty-two years, as they have continuously refused to separate gifts of the priesthood for this period.

    9The Gemara asks: With regard to what halakha did Rabba bar Rav Sheila state that the butchers of Huzal have been under excommunication for twenty-two years? If we say that we do not excommunicate them for a period any longer than twenty-two years, but isn’t it taught in a baraita : In what case is this statement, that one is not excommunicated for committing a transgression, said? It is said with regard to a prohibition, for which one is liable to receive a relatively severe punishment, e.g., death or karet . But with regard to one who refuses to perform a positive mitzva, e.g., the court says to him: Perform the mitzva of sukka , and he does not do so, or: Perform the mitzva of taking the lulav , and he does not do so, or: Prepare ritual fringes for your garments, and he does not do so, the court strikes him an unlimited number of times, even until his soul departs. Accordingly, the butchers of Huzal should remain under excommunication indefinitely until they separate the gifts.

    10Rather, Rabba bar Rav Sheila means that because the butchers of Huzal have refused to give the gifts for so many years, we fine them even without forewarning. There was a case like this of a person who refused to give the gifts of the priesthood to a priest, where Rava fined him by taking the entire thigh of his animal and giving it to a priest. Similarly, Rav Naḥman bar Yitzḥak fined an individual who refused to give the gifts of the priesthood to a priest by taking his cloak and giving it to a priest.

    11§ And Rav Ḥisda also says with regard to gifts of the priesthood: The foreleg is given to one priest and the maw is given to one priest, while the jaw is given to two priests. The Gemara asks: Is that so? But when Rav Yitzḥak bar Yosef came to Babylonia from Eretz Yisrael he said: In the West, Eretz Yisrael, we divide the gifts bone by bone, each of which is given to two priests.

    12The Gemara explains: There, in the case dealt with in Eretz Yisrael, the gifts were of a large bull. The Torah states: “That they shall give to the priest” (Deuteronomy 18:3). The use of the term “give” indicates that the gift given should be a substantial one. Even when one limb of the large bull was divided between two priests, each received a substantial portion. This is not the case with regard to the gifts of smaller animals, where each limb is not large enough to provide two substantial portions.

    13§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is prohibited to partake of a slaughtered animal whose gifts have not yet been separated. Furthermore, Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Anyone who partakes of an animal whose gifts have not yet been separated is considered as though he consumes untithed produce. But the Gemara states: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.

    14Rav Ḥisda says: Gifts of the priesthood may be consumed only when they are roasted, and they may be consumed only with mustard seasoning. What is the reason for this halakha ? The verse states: “And the Lord spoke to Aaron: And I, behold, I have given you the charge of My gifts; of all the consecrated items of the children of Israel to you have I given them for prominence, and to your sons, as an eternal portion” (Numbers 18:8). The term “for prominence” means that the portions were given to the priests as a mark of greatness. Accordingly, they should be eaten in a manner that kings eat, i.e., roasted and with mustard.

    15And Rav Ḥisda says: One may not give a gift to any priest who is not an expert in the halakhot pertaining to all twenty-four gifts of the priesthood. The Gemara notes: But this is not correct, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Any priest who does not believe in the validity of the Temple service has no portion in any of the gifts given to the priesthood, as it is stated: “He among the sons of Aaron, who offers [ hamakriv ] the blood of the peace offerings, and the fat, shall have the right thigh for a portion” (Leviticus 7:33). The word “ hamakriv ,” which literally means: Who brings it close, indicates that only one who believes in the validity of conveying the blood to the altar is entitled to receive the right thigh of the offering, as only one who believes in the rite would perform it.

    16The baraita continues: I have derived only that a priest does not have a share in the priestly gifts if he does not believe in this rite of conveying of the blood alone. From where do I derive to include fifteen additional sacrificial rites, such as the rites of a meal offering, i.e., the pouring of the oil and the mixing of the oil and the subsequent pouring of the oil; and the crumbling of meal offerings prepared in a shallow or deep pan or in an oven, whose handfuls are removed after they are baked and subsequently crumbled; and the salting of meal offerings (see Leviticus 2:13); and the waving of certain meal offerings; and the bringing of certain meal offerings to the southwestern corner of the altar before a handful is removed; and the removal of the handful; and the burning of offerings on the altar; and the squeezing of a bird offering to extract its blood; and the pinching of the nape of the neck of a bird offering;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמר רב אושעיאהכא במאי עסקינן דקתני מתניתין דפוטרין את כולן בבא אותו בכור ליד כהן ונפל בו מום קבוע:

    וליתני כהן ועובד כוכבים כו'דהא לא איקרו עם ומאי איריא דקתני השוחט:

    זאת אומרתמתניתין דקתני השוחט אתא לאשמועינן דבעלמא היכא דקשחיט בהמת ישראל הדין עם הטבח דינו של כהן לתבוע מתנותיו מן הטבח והכא כיון שהבהמה של כהן ועובד כוכבים הוא פטור הטבח מן המתנות והא לא מצינן למילף מכהן ועובד כוכבים לחוד:

    ולא מאת הכהניםקס"ד דכהנים לא איקרו עם:

    כשהוא אומר מאת זובחי הזבחכלומר מי שהוא ואפילו כהן להביא כהן שנעשה טבח למכור אבל אבהמה שהוא שוחט לצרכו פטור:

    והוה דחיקא ליה מילתאדחוק ועני היה:

    דמגו דפטרת להו ממתנתאמזרוע לחיים וקבה כדאמרינן במתני' המשתתף עמהם פטור מן המתנות:

    חייביהלהאי ישראל שנשתתף עם אותו כהן:

    זיל אפיקהוצא אותם מתחת ידיך ותתנם לכהן:

    מפיקנא לך כו'כלומר כל ראיותיו וסייעותיו אמחה לו:

    מאונךמאזנך:

    שתים ושלש שבתות פטור מן המתנותלתתם לכהן אחר משום דאכתי לא קביע ואינן יודעין עדיין שהוא טבח אבל מכאן ואילך חייב הואיל דקביע:

    לעביד ליה מר הכי כדרבי אחאותפטרנו משתים ושלש שבתות:

    א"ל הני מילידקא"ר אחא וזקני דרום דשתים ושלש שבתות פטור:

    היכא דלא קבע מסחתאחנות:

    אבל הכאהאי טבח כהן כבר קבע חנותו וגלי אדעתיה דקביע:

    דלא מפריש מתנתאלכהן אחר:

    הא עשרין ותרתין שניןכלומר כבר עברו כ"ב שנה:

    למאי הלכתאקאמר הא עשרין ותרתין שנין:

    אילימאדמאחר שעמדו בשמתא כ"ב שנה תו לא משמתינן להו:

    והתניא בד"אדתו לא משמתינן להו:

    במצות ל"תדאית ביה מיתה או כרת דקם ליה בדרבה מיניה:

    כגון אומרים לו עשה סוכה עשה לולבשאין בהן חסרון כיס כולי האי:

    אלאהא קמ"ל רבה מאחר שעמדו בשמתייהו כ"ב שנה קנסינן להו בלא התראה אבל קודם לכן לא:

    קנים אטמאכל הירך היה גוזל ממי שלא היה רוצה לתת המתנות לכהן והיה נותנה לכהן:

    ואמר רב חסדאמתנות כהונה כך היא נחלקת זרוע היה נותן ישראל לכהן אחד וקבה לכהן אחד ולחיים לשני כהנים:

    גרמא גרמאכל עצם ועצם היה מחלק לשנים:

    התם בדתוראבשור הגדול שאבריו גדולים ביותר דאפילו היה מחלק האבר לשנים עדיין יש בכל חלק וחלק שיעור נתינה מעליא אבל בבהמה דקה אם היה מחלק האבר לשנים לא היה בכל חלק נתינה מעלייתא ורחמנא אמר ונתן לכהן נתינה יפה:

    למשחהבמתנות כהונה כתיב בויקח קרח לך נתתים למשחה כל מתנות שנתתי לך בכהונתך נתתי לך לגדולה כדמתרגמינן לרבותא:

    עשרים וארבעלקמן בפירקין (חולין קלג:) חשיב להו:

    שאינו בקי בהןהיאך דין מתנה היאך נאכלין בגדולה:

    שאינו מודה בעבודהשאמר בלבו דברי הבל הן ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו:

    אין לו חלק בכהונהאין לו חלק בקדשים:

    המקריבהיא הולכה:

    היציקות והבלילותשנותן שמן במנחה ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן לקיים בה מצות יציקה ויצק עליה שמן כדאמרינן באלו מנחות דכולן צריכות שלשה מתנות שמן:

    הפתיתותמנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שהיו נקמצות לאחר אפיה פותתן ומחזירן לסולתן וקומץ דכתיב פתות אותה פתים וגו':

    המליחותבמלח תמלח (ויקרא ב):

    התנופותמוליך ומביא. ולא כל המנחות טעונות תנופה והגשה והתם מפרש להו יש טעונות תנופה ולא הגשה הגשה ולא תנופה לא תנופה ולא הגשה. ומה היא הגשה מגישה כשהיא בכלי קודם קמיצה ומגיעה לקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן במנחות (סא.) ובסוטה (יד:):

    והמליקות גרסינן ולא גרסינן וההקרבותדהא איהו חשיבא ברישא ובהדיא פרט בה קרא (שם ז) המקריב את זבח השלמים והיא הולכה:

    חולין 132 עמוד ב

    1אמר רב אושעיא: בבא לידי כהן ומכרו לישראל במומו.

    2השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות. וליתני: כהן ועובד כוכבים פטורין מן המתנות? אמר רבא: זאת אומרת, הדין עם הטבח.

    3דרש רבא: (דברים יח, ג) מאת העם ולא מאת הכהנים כשהוא אומר: (דברים יח, ג) מאת זובחי הזבח הוי אומר אפילו טבח כהן במשמע׃

    4אושפיזיכניה דר' טבלא כהן הוה והוה דחיק ליה מלתא אתא לקמיה דרבי טבלא אמר ליה זיל אישתתף בהדי טבחי ישראל דמגו דמפטרי ממתנתא משתתפי בהדך׃

    5חייביה רב נחמן אמר ליה והא רבי טבלא פטרן אמר ליה זיל אפיק ואי לא מפקינא לך ר' טבלא מאונך׃

    6אזל ר' טבלא קמיה דרב נחמן א"ל מ"ט עביד מר הכי א"ל דכי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא אמר ר' יהושע בן לוי זקני דרום אמרו כהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות׃

    7אמר ליה ולעביד ליה מר מיהת כר' אחא בר חנינא א"ל הני מילי דלא קבע מסחתא אבל הכא הא קבע מסחתא׃

    8אמר רב חסדא האי כהנא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא דאלהי ישראל אמר רבה בר רב שילא הני טבחי דהוצל קיימי בשמתא דרב חסדא הא עשרים ותרתין שנין׃

    9למאי הלכתא אילימא דתו לא משמתינן להו והא תניא במה דברים אמורים במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון: אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה עשה ציצית ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו׃

    10אלא דקנסינן להו בלא אתרייתא כי הא דרבא קניס אטמא רב נחמן בר יצחק קניס גלימא׃

    11ואמר רב חסדא זרוע לאחד וקבה לאחד לחיים לשנים איני והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר במערבא פלגינן להו גרמא גרמא׃

    12התם בדתורא׃

    13אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים ולית הלכתא כוותיה׃

    14אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל מאי טעמא אמר קרא ״(במדבר יח״, ח) למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים׃

    15ואמר רב חסדא עשרים וארבע מתנות כהונה כל כהן שאינו בקי בהן אין נותנין לו מתנה ולאו מילתא היא דתניא רש"א כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה שנאמר ״(ויקרא ז״, לג) המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה׃

    16אין לי אלא זה בלבד מנין לרבות חמש עשרה עבודות כגון היציקות, והבלילות, והפתיתות, והמליחות, תנופות, והגשות, [והקמיצות], הקטרות, (והמציות), [והמליקות],׃

    Tosafot

    כשהוא אומר מאת זובחי הזבחדמיירי בטבח ולא קאי אעם דנמעט טבח כהן מדלא כתיב מאת העם זובחי הזבח וכתיב מאת זובחי יתירה הפסיק הענין דאכל שהוא טבח קאמר ואפילו כהן הואיל ושחיט בהמת ישראל אבל אם היתה שלו אפילו למכור רחמנא פטריה אלא דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפילו הבהמה שלו שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם ליפטר מן המתנות ועד ג' שבתות דאיכא למימר דדידיה שחיט לא גזרו רבנן ואוקמוה על דין תורה ומכאן ואילך גזרו וכי קבע מסחתא מיד מוכח דלאו לדידיה שחיט ולכך גזרו לאלתר כדמוכח בסמוך ולא כפי' הקונטרס דפירש דחייב מה"ת בשוחט למכור דא"כ שנים או שלשה שבתות אמאי פטור אטו שלשה שבתות כתיבי בקרא ועוד אי מן התורה א"א שלא היה יודע ר' טבלא דבר זה אלא ודאי תקנת חכמים היא כדפירשנו ור' טבלא לא הוה שמיע ליה הך תקנתא עד דאמר ליה ר"נ:

    כאילו אוכל טבליםממש דמתנות ילפינן נתינה נתינה מתרומה בפ' ראשית הגז (לקמן חולין דף קלו.):

    אין נאכלין אלא צלי ואלא בחרדלוא"ת דבפ' כל התדיר (זבחים דף צ:) אמרי' ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילה לאוכלן צלויין שלוקין מבושלין ואמר בגמרא טעמא משום דכתיב בהו למשחה פירוש לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ונראה דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר:

    ולאו מילתא היא דתניא כו'הוה מצי למימר מדאמרינן בריש פירקין המחזיקין בתורת ה' יש להם מנת משמע מחזיק אפילו שאין בקי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והמשתתף עמו פטור מן המתנותוא"ת ומ"ש מצבי הבא על התיישה לרבנן דחייב בחצי מתנות. י"ל דהתם כל שיות שבו חייב, דהא אית להו לרבנן שה ואפילו מקצת שה, וכיון דאין כאן אלא חצי שה, נותן חצי המתנות, דהיינו מתנות שכל שיות שבו, אבל כאן שכולו שה לא מצינו במתנות שיהא חציין פטורות וחציין חייבות וכיון דמקצתן פטורות משום חלקו של כהן כולן נמי פטורות.

    אפילו כהן טבח נמי במשמעפי' רש"י ז"ל אפילו בשוחט בהמתו למכרו לאחרים דלא פטרתן תורה אלא בשוחט לעצמו וב' וג' שבתות דפטור, י"ל לפי פירושו משום דלא מוכחא מילתא שהוא שוחט לאחרים אלא שמא שוחט הוא לעצמו, ואם ירצו אחרים לקנות ימכור להם ממה ששחט לעצמו, ואי קבע מסחתא מוכחא מלתא וחייב מיד. אבל בתוספות פירשו דדוקא בשוחט לישראל, אבל בשל עצמו פטור לעולם דרחמנא פטריה, ותדע לך דאם איתא מי איכא למימר דטעי רבי טבלא בדאורייתא אלא דרבנן הוא דגזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כדי שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם לפטור את המתנות ונמצאת תורת מתנות משתכחת, והילכך עד שלש דאיכא למימר דלא קבע לא גזרו ואוקמו' אדין תורה ואילך ואי לא קבע מסחתא דמוכחא מילתא אפילו מיד, ורבי טבלא לא שמיעא ליה האי תקנתא.

    מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלילאו דוקא, דהא תנן בזבחים (צ, ב) ובכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאוכלן צלייה שלוקין מבושלין, ואמרינן נמי בסמוך אי מטוי להו ומידב דייבי או לקדרה אידי דמחתך להו כו' אלמא אף בקדרה אכל להו, אלא הכא ה"ק אינן נאכלות להנא(ת)[ה] ולהתענג כדרך שהמלכים אוכלין וכל אחד לפי מה שהוא אוהב ונהנה יותר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 132b

    Chullin 132b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 390 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אמר רב אושעיא הכא במאי עסקינן דקתני מתניתין דפוטרין את כולן בבא אותו בכור ליד כהן ונפל בו מום קבוע:

    וליתני כהן ועובד כוכבים כו' דהא לא איקרו עם ומאי איריא דקתני השוחט:

    זאת אומרת מתניתין דקתני השוחט אתא לאשמועינן דבעלמא היכא דקשחיט בהמת ישראל הדין עם הטבח דינו של כהן לתבוע מתנותיו מן הטבח והכא כיון שהבהמה של כהן ועובד כוכבים הוא פטור הטבח מן המתנות והא לא מצינן למילף מכהן ועובד כוכבים לחוד:

    ולא מאת הכהנים קס"ד דכהנים לא איקרו עם:

    כשהוא אומר מאת זובחי הזבח כלומר מי שהוא ואפילו כהן להביא כהן שנעשה טבח למכור אבל אבהמה שהוא שוחט לצרכו פטור:

    והוה דחיקא ליה מילתא דחוק ועני היה:

    דמגו דפטרת להו ממתנתא מזרוע לחיים וקבה כדאמרינן במתני' המשתתף עמהם פטור מן המתנות:

    חייביה להאי ישראל שנשתתף עם אותו כהן:

    31 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 132b · Sefaria

    Tosafot

    כשהוא אומר מאת זובחי הזבח דמיירי בטבח ולא קאי אעם דנמעט טבח כהן מדלא כתיב מאת העם זובחי הזבח וכתיב מאת זובחי יתירה הפסיק הענין דאכל שהוא טבח קאמר ואפילו כהן הואיל ושחיט בהמת ישראל אבל אם היתה שלו אפילו למכור רחמנא פטריה אלא דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפילו הבהמה שלו שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם ליפטר מן המתנות ועד ג' שבתות דאיכא למימר דדידיה שחיט לא גזרו רבנן ואוקמוה על דין תורה ומכאן ואילך גזרו וכי קבע מסחתא מיד מוכח דלאו לדידיה שחיט ולכך גזרו לאלתר כדמוכח בסמוך ולא כפי' הקונטרס דפירש דחייב מה"ת בשוחט למכור דא"כ שנים או שלשה שבתות אמאי פטור אטו שלשה שבתות כתיבי בקרא ועוד אי מן התורה א"א שלא היה יודע ר' טבלא דבר זה אלא ודאי תקנת חכמים היא כדפירשנו ור' טבלא לא הוה שמיע ליה הך תקנתא עד דאמר ליה ר"נ:

    כאילו אוכל טבלים ממש דמתנות ילפינן נתינה נתינה מתרומה בפ' ראשית הגז (לקמן חולין דף קלו.):

    אין נאכלין אלא צלי ואלא בחרדל וא"ת דבפ' כל התדיר (זבחים דף צ:) אמרי' ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילה לאוכלן צלויין שלוקין מבושלין ואמר בגמרא טעמא משום דכתיב בהו למשחה פירוש לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ונראה דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר:

    ולאו מילתא היא דתניא כו' הוה מצי למימר מדאמרינן בריש פירקין המחזיקין בתורת ה' יש להם מנת משמע מחזיק אפילו שאין בקי:

    Tosafot on Chullin 132b · Sefaria

    Rashba

    והמשתתף עמו פטור מן המתנות וא"ת ומ"ש מצבי הבא על התיישה לרבנן דחייב בחצי מתנות. י"ל דהתם כל שיות שבו חייב, דהא אית להו לרבנן שה ואפילו מקצת שה, וכיון דאין כאן אלא חצי שה, נותן חצי המתנות, דהיינו מתנות שכל שיות שבו, אבל כאן שכולו שה לא מצינו במתנות שיהא חציין פטורות וחציין חייבות וכיון דמקצתן פטורות משום חלקו של כהן כולן נמי פטורות.

    אפילו כהן טבח נמי במשמע פי' רש"י ז"ל אפילו בשוחט בהמתו למכרו לאחרים דלא פטרתן תורה אלא בשוחט לעצמו וב' וג' שבתות דפטור, י"ל לפי פירושו משום דלא מוכחא מילתא שהוא שוחט לאחרים אלא שמא שוחט הוא לעצמו, ואם ירצו אחרים לקנות ימכור להם ממה ששחט לעצמו, ואי קבע מסחתא מוכחא מלתא וחייב מיד. אבל בתוספות פירשו דדוקא בשוחט לישראל, אבל בשל עצמו פטור לעולם דרחמנא פטריה, ותדע לך דאם איתא מי איכא למימר דטעי רבי טבלא בדאורייתא אלא דרבנן הוא דגזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כדי שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם לפטור את המתנות ונמצאת תורת מתנות משתכחת, והילכך עד שלש דאיכא למימר דלא קבע לא גזרו ואוקמו' אדין תורה ואילך ואי לא קבע מסחתא דמוכחא מילתא אפילו מיד, ורבי טבלא לא שמיעא ליה האי תקנתא.

    מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי לאו דוקא, דהא תנן בזבחים (צ, ב) ובכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאוכלן צלייה שלוקין מבושלין, ואמרינן נמי בסמוך אי מטוי להו ומידב דייבי או לקדרה אידי דמחתך להו כו' אלמא אף בקדרה אכל להו, אלא הכא ה"ק אינן נאכלות להנא(ת)[ה] ולהתענג כדרך שהמלכים אוכלין וכל אחד לפי מה שהוא אוהב ונהנה יותר.

    Rashba on Chullin 132b · Sefaria

    Ritva

    כי הא דרבא קניס אטמא רב נחמן בר יצחק קניס גלימא פי' ושמעינן מהכא דאפי' בבבל קנסינן כה"ג למאן דעביד דבר שלא כהוגן ומפקינא ליה מדינא כפי צורך השעה וכדאמרינן התם הכי דיינינן לך ולכולהו אלמי חברך. ואמרינן בפ הגוזל האי גזלנא עתיקא הוא ובעינא דאקנסא אלא שאין כל דיין ראוי לכך אלא כשהוא חכם וירא אלהים וכוונתו לשם שמים וכבר פרישנא לה בדוכתא. ואגב אורחיה לאשמעינן דמתנות נוהגות במקצת מקומות שבח"ל ולית הלכתא כר' יוחנן דאמר כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאוכל עבליה:

    אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות צלי ואין נאכלות אלא בחרדל תמיה מלתא דהא גבי מוקדשין תנן נמי במס' זבחים בפרק כל המדיר ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן לאכלן צלוין ומבושלין ובסמוך נמי אמרינן גבי מתנות אי לקדירה אי מחתך ומלח מידב דייב אלמא רשאי לאכלם בקדירה ואיכא למימר דלאו דוקא אמרינן הכא צלי וחרדל אלא שנאמר שנאכלות על השובע ובלפתן כדרך שהמלכים אוכלים דרך הנאה ותענוג. וכל אחד כפי מה שהוא אוהב ונהנה יותר וכן פי' רבינו הגדול ז"ל. ר"ש בן אלעזר אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה פרש"י ז"ל שאומר בלבו הבל הוא ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו ולא נהירא לי דא"כ מאי אין לו חלק הא מיחייב מיתה שכופר בתורת משה אלא ה"פ שאינו מודה במקצת עבודות שאומר שאינם צריכות ואינם חובה אע"פ שאמרם משה מפי הגבורה אינם לעכב כנ"ל:

    Ritva on Chullin 132b · Sefaria

    Meiri

    מה שביארנו שהכהן פטור מן המתנות דוקא בשוחט לשלחנו אבל שוחט למכור לאחרים יש בו צדדין שהוא חייב ויש בו צדדין שהוא פטור כיצד קבע מקום למכירתו כמוכר בבית המטבחיים קבוע או שנשתתף לו עם טבחי ישראל המוכרים לשם חייב מיד לא פטרנו לא הוא ולא המשתתף עמו אלא בשוחט לשלחנו אע"פ שאחר כך נמלך ומכר לא קבע מקום למכירתו אלא ששוחט לעתים ומוכר דרך אקראי אע"פ שעקר כונתו למכור עד שלש שבתות פטור מכאן ואילך מוציאין אותן מידו ונותנין אותן לכהן אחר ואם לא רצה ליתן מנדין אותו עד שיתן:

    זו היא שטה הנכונה שבספק זה וחכמי התוספות פרשו בה שלא נאמר חיוב זה אלא בכהן שנשתתף עם ישראל הא בשלו אע"פ שעשה כן למכור לאחרים פטור לגמרי:

    כבר ידעת בדין מלקות שלא נאמר אלא על העובר בקצת לאוין ידועים במקומם וששיעור מלקות ארבעים מכות חסר אחת ואסור להוסיף עליהן ומ"מ מצות עשה שאינו רוצה לקיימה והיא מוטלת עליו כל שעה לעשותה מכין אותו מדברי סופרים על העתיד עד שתצא נפשו או יקבל עליו לעשות:

    היה זה מזיד ואינו רוצה ליתן את המתנות קונסין אותו אף בלא התראה ליתן יתר מן הדין כגון כל הירך וכיוצא בזה ואם אין הבשר לפנינו ממשכנין אותו על כך הואיל והמתנות בעין וכבר ביארנו שאם אכלן או הזיקן שפטור ויש מפרשים אותו אף בשאינן בעין ומתורת קנס ולא מן הדין כמו שביארנו ויש מפרשים שלא נאמר קנס זה אלא למי שנתנדה על דבר זה ועמד בנדויו ואינו רוצה להרגיל עצמו ליתן וכן הדברים נראין:

    מתנות אלו שלא רצה ליתן את כלם לכהן אחד רשאי לחלקם וליתן הזרוע לאחד וקיבה לאחד ולחי אחד לאחד ולחי האחר לאחד אבל לא יתן חצי הזרוע לאחד וחציו לאחר וכן בכל המתנות שאין זה מתנה ראויה ואם היו של שור מחלקן לשנים שהרי יש בחצי כל אחת מתנה הראויה:

    בהמה שלא הורמו מתנותיה מותרת באכילה שאין המתנות טובלות כתרומה ומעשר אלא חיוב נתינתן על השוחט והרי הן ניכרות ואסור ישראל לאכלן אא"כ ברשות כהן אם כן אין לנו על האוכל משאר הבשר דין ודברים:

    אין הכהנים רשאים לאכול מתנות אלו אלא צלי בחרדל דרך שררה וגדלה למשחה בהם כדרך שהמלכים אוכלים:

    כבר ביארנו לדעת רוב מפרשים שבזמן שאין שם כהן חבר נותנין מתנות לכהן עם הארץ ומ"מ דוקא עם הארץ גרידא והוא שאינו בקי בענין המתנות היאך דין מתנתם והיאך הם נאכלין בגדולה וכיוצא באלו אבל כהן שאינו מודה בהן אלא שלבו נוטה למינות אין לו חלק בכהונה כלל לא במתנות אלו ולא בשום חלק שהכהנים זוכים בו ולא בשום עבודה משש עשרה עבודות שהם היציקות והבלילות והפתיתה ומליחת הקרבנות והתנופות וההגשות וההקטרות והקמיצות והמליקות וההולכות והקבלות וההזאות ועריפת עגלה והשקאת סוטה ונשיאת כפים וטהרת מצורע הא אם היה מודה בהן אע"פ שלא היה בקי בדין אין מוחין בידו וכן אע"פ שאינו יודע חוטי דם שבלחי שהזכרנו ענינם בפרק גיד הנשה הואיל ומ"מ מודה הוא בהלכותיהן אין נמנעין מליתן במקום שאין שם אחר שאין בזו חשש מכשול שאם הוא אוכלן בצלי כדינו הרי אין צריך מליחה כלל כמו שביארנו ואם אוכלו לקדרה אע"פ שאינו רשאי הרי הוא מחתך ומולח שהכל יודעין שכל בשר שלקדרה צריך מליחה:

    Meiri on Chullin 132b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' הקטרו המציות והמליקות וקבלות כו' כצ"ל ובפ' הקומץ גרסינן הקטורת והקמיצות והמליקות כו' ע"ש:

    בפרש"י בד"ה היציקות והבלילות שנותן שמן במנחה ובוללה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 132b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה כשהוא אומר וכו' ועוד ג' שבתות וכו' צריך להגיה ועוד ג' שבתות דאיכא למימר וכו':

    ד"ה אין נאכלין אלא צלי וכו' אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל כצ"ל:

    Maharam on Chullin 132b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ולית הלכתא כוותיה עי' לעיל דף לז ע"ב תוס' ד"ה שלא ודף קלא ע"א ד"ה ה"ג ודף קלד ע"ב ד"ה ראשית:

    Gilyon HaShas on Chullin 132b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 132, Amud Bet, about 390 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “אמר רב אושעיא: בבא לידי כהן ומכרו…”

      Named: רב אושעיא.

    2. Segment 221 words

      Opens “השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות.…”

      Named: רבא.

    3. Segment 324 words

      Opens “דרש רבא: (דברים יח, ג) מאת העם…”

      Named: רבא.

    4. Segment 425 words

      Opens “אושפיזיכניה דר' טבלא כהן הוה והוה דחיק…”

      Named: רבי טבלא.

    5. Segment 520 words

      Opens “חייביה רב נחמן אמר ליה והא רבי…”

      Named: רב נחמן, רבי טבלא.

    6. Segment 639 words

      Opens “אזל ר' טבלא קמיה דרב נחמן א"ל…”

      Named: רב נחמן.

    7. Segment 721 words

      Opens “אמר ליה ולעביד ליה מר מיהת כר'…”

    8. Segment 828 words

      Opens “אמר רב חסדא האי כהנא דלא מפריש…”

      Named: רב חסדא, רב שילא, רבה.

    9. Segment 937 words

      Opens “למאי הלכתא אילימא דתו לא משמתינן להו…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “אלא דקנסינן להו בלא אתרייתא כי הא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבא.

    11. Segment 1123 words

      Opens “ואמר רב חסדא זרוע לאחד וקבה לאחד…”

      Named: רב חסדא, רב יצחק בר יוסף, רבא.

    12. Segment 122 words

      Opens “התם בדתורא…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן…”

      Named: רבה.

    14. Segment 1425 words

      Opens “אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות…”

      Named: רב חסדא.

    15. Segment 1547 words

      Opens “ואמר רב חסדא עשרים וארבע מתנות כהונה…”

      Named: רב חסדא.

    16. Segment 1621 words

      Opens “אין לי אלא זה בלבד מנין לרבות…”

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Chullin 132b · Segment 1 — “אמר רב אושעיא: בבא לידי כהן ומכרו לישראל במומו.

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 132b · Segment 13 — “אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לאכול…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 132b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026