Talmud Builders

    Chullin 126b

    Back to index

    English translation — Chullin 126b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Parts of a corpse that impart impurity include an olive-bulk of flesh, a complete limb, the majority of a corpse’s bones, and the majority of the essential bones of its skeleton, namely, its legs, spine, and ribs. All of these impart impurity via contact, carrying, and in a tent. There are also three sources of impurity that derive from a corpse, each one of which imparts impurity in two ways but does not impart impurity in a third way. And they are the following: A full ladle of dust from a corpse, and a bone the size of a barley grain, and a grave cover [ golel ] and a grave wall [ dofek ] upon which the cover rests.

    2A full ladle of dust imparts impurity via carrying and in a tent, but it does not impart impurity via contact, as it is impossible for one to touch all of the particles of dust simultaneously. And where among these sources of impurity is the imparting of impurity via contact applicable? It is applicable with one of those other two sources of impurity, i.e., a bone the size of a barley grain and the cover or wall of a grave.

    3A bone the size of a barley grain imparts impurity via carrying and contact, but it does not impart impurity in a tent. This halakha was transmitted to Moses from Sinai. And where among these sources of impurity is impurity imparted in a tent? It is with one of those other two sources of impurity.

    4A grave cover and a grave wall impart impurity via contact and in a tent, but they do not impart impurity via carrying. This halakha too was transmitted to Moses from Sinai. And where among these sources of impurity is impurity transmitted via carrying? It is with one of those other two sources of impurity. It may be inferred from Rabbi Shimon’s statement that a full ladle of dust imparts impurity in a tent but not via contact that he disagrees with Rabbi Yosei and holds that overlying is not the same category as touching.

    5§The mishna teaches: With regard to the thigh bone of an unslaughtered carcass and the thigh bone of a creeping animal, one who touches them when they are sealed remains ritually pure, because the bone itself does not impart impurity. With regard to this topic, the Sages taught in a baraita : The verse states: “One who touches the carcass thereof shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). The word “carcass” indicates that one who touches the carcass is impure, but one who touches a sealed thigh bone is not.

    6One might have thought that even one who touches a perforated thigh bone remains pure. Therefore, the verse states: “One who touches the carcass thereof [ benivlatah ] shall be impure,” indicating that one who touches a part of the animal through which it is possible to touch the flesh, which has the halakhic status of an unslaughtered carcass [ neveila ], is impure, but one who touches a part of the animal through which it is impossible to touch the flesh remains pure. Therefore, one who touches a protective layer such as the outside of a sealed thigh bone does not become impure, as it is impossible to touch the marrow.

    7Rabbi Zeira said to Abaye: If that is so, that one who touches the protective layer of a carcass via which it is impossible to touch the flesh of the carcass itself does not become impure, an animal still in its hide should not impart impurity, as one can touch the hide, which constitutes a protective layer, but not the flesh. Abaye answered: Go out and see how many orifices there are in the body of an animal via which one can touch the flesh, e.g., the eyes, the nostrils, and the mouth.

    8Similarly, Rav Pappa said to Rava: If that is so, that one who touches the protective layer of a carcass via which it is impossible to touch the flesh of the carcass itself does not become impure, the kidney of a carcass that is completely covered in its fat should not impart impurity via contact. Rava answered: Come and see how many sinews emerge from the kidney that one is able to touch.

    9§The mishna taught that the halakha distinguishes between a sealed and a perforated thigh bone of a carcass or a creeping animal. With regard to this topic, Rav Oshaya raises a dilemma: What is the halakha if one intended to perforate the thigh bone but did not yet perforate it? This is the dilemma: Is a thigh bone lacking perforation considered to be lacking the necessary action for it to impart impurity, and it therefore retains its status as a sealed thigh bone, or not?

    10Rabbi Oshaya then resolves the dilemma: A thigh bone lacking perforation is not considered to be lacking the necessary action for it to impart impurity. If one intends to perforate it, it imparts impurity immediately.

    11MISHNA: The egg of a creeping animal in which tissue of an embryo developed and one who comes into contact with the egg are ritually pure, as the impure creeping animal is hermetically sealed. But if one perforated the egg with a hole of any size, one who comes in contact with the egg is ritually impure. In the case of a mouse that grows from the ground and is half-flesh half-earth, one who touches the half that is flesh is impure; one who touches the half that is earth is pure. Rabbi Yehuda says: Even one who touches the half that is earth where it is adjacent to the flesh is ritually impure.

    12GEMARA: The mishna states that in the case of an egg of a creeping animal in which tissue of an embryo developed, if it is perforated then one who touches it is ritually impure. With regard to this matter the Sages taught in a baraita : The verse states: “These are the impure ones to you among all that creep; whoever touches them when they are dead shall be impure until the evening” (Leviticus 11:31). The term “the impure ones” is interpreted as including the egg of a creeping animal and the thigh bone of a creeping animal in the category of sources of impurity.

    13One might have thought that even an egg in which tissue of an embryo has not developed imparts impurity. Therefore, the verse states: “That creep,” indicating that just as a creeping animal has developed tissue, so too only the egg of a creeping animal in which tissue of an embryo has developed imparts impurity.

    14One might have thought that in the case of an egg in which tissue of an embryo has developed, it imparts impurity even if it was not perforated. Therefore, the verse states: “Whoever touches them when they are dead shall be impure,” indicating that when it is possible to touch the flesh, contact renders one impure; but when it is impossible to touch the flesh, one remains pure.

    15And how large must its perforation be to render one touching the egg or thigh bone impure? Its width must be the size of a strand of hair, as it is possible for one to touch the inside of an egg or thigh bone with a strand of his hair.

    16§The mishna teaches: In the case of a mouse that grows from the ground and is half- flesh half-earth, one who touches the half that is flesh is impure. Rabbi Yehoshua ben Levi says in this regard: One becomes impure in such a case only if the flesh of the mouse has developed along the entire length of the mouse, from head to foot. Some teach the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi with regard to the latter clause of the mishna: Rabbi Yehuda says: Even one who touches the half that is earth where it is adjacent to the flesh is ritually impure. Rabbi Yehoshua ben Levi says: One becomes impure in such a case only if the flesh of the mouse has developed along the entire length of the mouse.

    17The one who teaches the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi with regard to the first clause of the mishna, all the more so he teaches this same halakha with regard to the latter clause of the mishna. But the one who teaches the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi with regard to the latter clause of the mishna holds that it applies only to that clause, with regard to one who touches the half that is earth where it is adjacent to the flesh according to Rabbi Yehuda. But according to the opinion of the first tanna , stated in the first clause of the mishna, even if the flesh of the mouse has not developed along the entire length of the mouse, one who touches the half of the mouse that is flesh is impure.

    18§ The Sages taught in a baraita concerning the following verse: “And these are they which are impure to you among the creeping animals that creep upon the earth: The weasel, and the mouse, and the great lizard after its kinds” (Leviticus 11:29). Since “mouse” is stated among the creeping animals that impart impurity, I would derive that even a sea mouse, i.e., a sea creature that has an appearance similar to a mouse, imparts impurity because its name is also mouse. But ostensibly, the opposite conclusion could be derived through logical inference: The verse deems a weasel impure and deems a mouse impure. Therefore, just as a weasel is a species that grows on land, so too the mouse to which the verse is referring is a species that grows on land; a sea mouse does not impart impurity.

    19Or, perhaps go this way: The verse deems a weasel impure and deems a mouse impure; accordingly, just as “weasel” is referring to any animal whose name is weasel, so too, “mouse” is referring to any animal whose name is mouse, even a sea mouse, as its name is also mouse. Therefore, the verse states: “Upon the earth,” indicating that a land mouse imparts impurity, but a sea mouse does not.

    20If this halakha is derived only from the phrase “upon the earth,” one might have thought that the verse means that any mouse, whether a land mouse or a sea mouse, imparts impurity when it is upon the earth, but if it descended to the sea it does not impart impurity.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שלש טומאות פורשות כו'טומאות הרבה פורשות מן המת כגון כזית בשר ושדרה וגלגולת שלא חסרו ורובע עצמות ומלא תרווד רקב ועצם כשעורה ורוב המנין והבנין אלא שלש טומאות פורשות ממנו ששוות בדבר זה שיש בכל אחת שתים מטומאתו של מת או מגע ומשא בלא אהל או מגע ואהל בלא משא או משא ואהל בלא מגע והשלישית אין בה:

    ואלו הןהג' הפורשות שהמשפט הזה נוהג בהן:

    מלא תרווד רקב ועצם כשעורה וגולל ודופקגולל זה כסוי העליון דף שנותנין על המת דופק זה דף הניתן בצדיו ורבינן להו מקראי בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין דף עב.) והנך תרי חדא טומאה נינהו ששניהם יוצאים ממקרא אחד וטומאתן שוה אבל שאר פורשים מן המת כל ג' טומאות המת נוהגים בהם:

    מלא תרווד רקב מטמא במשא ואהלשהרי נושא את כולו:

    ואינו מטמא במגעשאין נוגע בכולן. והיינו פליגא דר' יוסי דאמר מלא תרווד רקב מטמא במגע דקרייה לאהל מגע:

    והיכן מגעושל מת:

    באחת מהןבכל אחת מאלו השתים הנותרות:

    עצם כשעורההלמ"מ דמגע ומשא אית ליה ולא אהל כדאמרינן בנזיר (דף נג:) עצם כשעורה הלכה:

    והיכן אהלושל מת:

    גולל ודופקנמי הלכה גמירי לה בבהמה המקשה (לעיל חולין דף עב.). ולמאן דנפקא ליה התם מקרא לא ידענא מהיכן אימעיט משא:

    יכול אפי' נקבהלא הוי טמא:

    ת"ל הנוגע יטמאיו"ד יתירא דריש:

    את שאפשר ליגע טמאשם טומאה עליו הילכך אע"פ דלא נגע אלא בעצם טמא דשומר מכניס ומוציא טומאה:

    בהמה בתוך עורהכל זמן שלא הופשטה כלל:

    לא תטמאדהא אי אפשר ליגע בבשר:

    כמה נקבים יש בההפה והחוטם והעינים:

    חלב אינו טמא כדכתיב יעשה לכל מלאכה ותניא בגמרא דכל שעה בפסחים (דף כג.) מלאכה מה ת"ל לכל מלאכה שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת"ל לכל מלאכה:

    כוליאהמכוסה בחלבה לא תטמא הואיל ואי אפשר ליגע בה:

    נמשכין הימנהבאמצעיתה והן בשר:

    מתני' ביצת השרץיש שרץ שהוא מטיל ביצים צב והלטאה וחומט:

    המרוקמתשנולד בה אפרוח:

    טהורהלפי שאי אפשר ליגע בה:

    ניקבה כל שהוא טמאהואע"פ שלא נגע אלא שהשומר מוציא טומאה:

    יש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא מעצמו נוצר מאדמה כאשפה המשרצת תולעים ואם עדיין לא נברא העכבר אלא צדו אחד הימני או השמאלי הנוגע בבשר טמא באדמה שכנגדו טהור:

    גמ' הטמאיםאלה הטמאים ה"א יתירא נדרשת לכמה דרשות לאסור צירן ורוטבן (לעיל חולין דף קיב:) ולעורותיהן כבשרן (לעיל חולין דף קכב:) ולביצת השרץ:

    ת"ל השרץהטמאים לכם בכל השרץ:

    כחוט השערהשער ראשו וזקנו אם יכניסו לתוכו הרי נגע וטמא שהשער המחובר הרי הוא כבשר בין שער טהור הנוגע בטומאה בין שער טמא שנגע בו הטהור טמא. דתניא בת"כ הנוגע בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקילקלין. הוא עירבוב שער תלוש המתקשה ונאסף בשערו שעל החזה ושעל השחי פולטרי"ץ בלע"ז ואינם מחוברין לבשר להכי קרי ליה קילקלין מה קילקלין זה מקושר כנגד החוץ אף הני שערות קשורין ומכוסין שם כך מצאתי בדברי רב האי. יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן ת"ל טמא הא למדת ששער הטמא הרי הוא כבשרו. ושער הטהור נמי תניא התם וכל אשר יגע בו הזב בו ולא בצואה שעליו ולא בקילקלין שעליו יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן ת"ל יטמא:

    והוא שהשריץחציו על פני ארכו של שרץ מראשו ועד רגליו כלומר שמצד א' הוא נעשה בשר ולהכי טמא אם נגע בבשר דחשיב שרץ הוא:

    מאן דמתני להלהא דר' יהושע ארישא דמיירי בנוגע בבשר ואפ"ה מטהר ליה ריב"ל אם לא השריץ על פני כולו:

    כ"ש אסיפאאדר' יהודה דמיירי בנוגע באדמה דאשמעינן דלא טימא ר' יהודה בעפר אלא אם כן השריץ על פני כולו דהכי מסתבר שפיר. ולקמן תנא כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה:

    עכבר שביםדג הוא דומה לעכבר ועכבר שמו:

    ודין הואמדינא נפקא ליה דלא מטמא ולא צריכא קרא:

    מה חולדה מין הגדל על הארץולא שבים שהרי אין חולדה בים:

    אף עכבראף על פי שיש ממינו בים לא טימא אלא מין הארץ:

    אי על הארץ יכול על הארץ יטמאכלומר אומר אני לא אדרשנו לך במדה זו אלא לכך בא לומר על הארץ יטמא בין עכבר הים בין עכבר היבשה אם על הארץ נגע בטהור יטמאנו ואם נפל לים ושם נגע בטהור לא יטמא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 126 עמוד ב

    1שלש טומאות פורשות מן המת, שתים בכל אחת ושלישית אין בהן, ואלו הן: מלא תרווד רקב, ועצם כשעורה, וגולל ודופק.

    2מלא תרווד רקב מטמא במשא ובאהל, ואינו מטמא במגע, והיכן מגעו? עם אחת מהן.

    3עצם כשעורה מטמא במשא ובמגע, ואינו מטמא באהל, והיכן אהלו? עם אחת מהן.

    4גולל ודופק מטמא במגע ובאהל, ואינו מטמא במשא, והיכן משאו? עם אחד מהן.

    5קולית נבלה וקולית השרץ וכו'. ת"ר (ויקרא יא, לט) ״בנבלתה״ ולא בקולית סתומה.

    6יכול אפילו ניקבה? ת"ל ״הנוגע יטמא״, את שאפשר ליגע טמא, ואת שאי אפשר ליגע טהור.

    7א"ל רבי זירא לאביי: אלא מעתה, בהמה בעורה לא תטמא? פוק חזי כמה נקבים יש בה!

    8א"ל רב פפא לרבא: אלא מעתה, כוליא בחלבה לא תטמא? תא חזי כמה חוטין נמשכין הימנה.

    9בעי רב אושעיא: חישב עליה לנוקבה ולא ניקבה, מהו? מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי, או לא?

    10הדר פשטה: מחוסר נקיבה לאו כמחוסר מעשה דמי.

    Mishna

    11ביצת השרץ המרוקמת טהורה, ניקבה כל שהוא טמא. עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא, באדמה טהור. רבי יהודה אומר: אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא.

    Gemara

    12ת"ר (ויקרא יא, לא) הטמאים לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ׃

    13יכול אפי' לא ריקמה ת"ל (ויקרא יא, כט) השרץ מה שרץ שרקם אף ביצת השרץ שרקמה׃

    14יכול אפי' לא ניקבו ת"ל הנוגע יטמא, את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור׃

    15וכמה נקיבתה כחוט השערה שאפשר ליגע כחוט השערה:

    16עכבר שחציו [וכו']: אמר רבי יהושע בן לוי והוא שהשריץ על פני כולו איכא דמתני לה אסיפא רבי יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד בשר טמא אמר ר' יהושע בן לוי והוא שהשריץ על פני כולו׃

    17מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא ומאן דמתני לה אסיפא אבל רישא אע"ג דלא השריץ׃

    Baraita

    18ת"ר מתוך שנאמר ״עכבר שומע אני אפילו עכבר שבים ששמו עכבר ודין הוא טימא בחולדה וטימא בעכבר מה חולדה מין הגדל על הארץ אף עכבר מין הגדל על הארץ״׃

    19או כלך לדרך זו טימא בחולדה וטימא בעכבר מה חולדה כל ששמה חולדה אף עכבר כל ששמו עכבר אפי' עכבר שבים ששמו עכבר ת"ל (ויקרא יא, ב) על הארץ׃

    20אי על הארץ יכול על הארץ יטמא ירד לים לא יטמא׃

    Tosafot

    עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אבל לא באהלפי' בקונטרס דהלמ"מ הוא ואי אפשר לומר כן דמקראי ילפינן לה בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נג:) ולא הוי הלכה אלא מה שהנזיר מגלח עליו אע"ג דלא מטמא באהל:

    גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואין מטמא במשאלמ"ד בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עב.) דגולל ודופק הוו מהלכה איכא למימר דהכי גמירי לה אלא למאן דמייתי לה מעל פני השדה קשה מנא לן ונראה משום דההוא קרא דכל אשר יגע על פני השדה מוקמינן בנזיר (דף נג:) באהל הילכך מטמא באהל ובמגע נמי מטמא משום דאפקיה בלשון נגיעה אבל במשא לא מצינו שיטמא:

    בנבלתה ולא בקולית סתומהמהאי קרא נמי ממעטינן בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין עז:) עצמות וגידין וקשה דא"כ היכי נמעט מיניה קולית סתומה ומיהו כיון דלא מרבינן שומר אלא בנקובה שיכול ליגע ממילא כי אמעיטו עצמות אמעיט נמי קולית סתומה אע"פ דשומר הוי כסתום כגון חטה בקליפתה התם מרבינן מקרא דזרע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה אבל הכא גלי קרא דשומר לא הוי אלא בשאפשר ליגע וכן גבי שרצים מרבינן לקמן מיטמא דשרצים קולית השרץ נקובה ואע"ג דמהטמאים דרשינן לקמן לרבות קולית השרץ וביצת השרץ עיקר קרא לא אתא אלא לביצת השרץ אבל קולית נפקא מיטמא ואע"ג דמהטמאים דרשינן דרשות טובא אפשר דדרשינן מטמא טמאים הטמאים או טובא טמאים כתיב התם:

    יכול אפילו לא רקמה ת"ל השרץוא"ת ולרקמה למה לי קרא לענין טומאה הא לענין אכילה פשיטא לן בלא קרא בפרק אלו טרפות (לעיל חולין דף סד.) שאם רקמה ואכלה לוקה משום השרץ השורץ על הארץ אלמא שרץ איקרי ויש לומר דודאי רקמה שרץ איקרי אבל צב ועכבר לא איקרי וכה"ג אמרינן בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין עה.) גבי חלב דלא איקרי חלב שור כשב ועז עד שיצא העובר לאויר העולם אי נמי מקרא דהכא קים לן באלו טרפות לענין אכילה שלוקה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במש'למ"ד לעיל בפ' בהמה המקשה (חולין עב, ב) דגולל ודופק הלכה, איכא למימר דהכי גמירי לה דמטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא, ולמ"ד מקרא דעל פני השדה י"ל משום דההוא קרא דאשר יגע על פני השדה מוקמינן ליה בנזיר (נג, ב) ב[מ]אהיל, הילכך מטמא באהל ובמגע א"ל משום דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה אבל משא לא אשכחן כך פירשו בתסופות.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 126b

    Chullin 126b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 344 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שלש טומאות פורשות כו' טומאות הרבה פורשות מן המת כגון כזית בשר ושדרה וגלגולת שלא חסרו ורובע עצמות ומלא תרווד רקב ועצם כשעורה ורוב המנין והבנין אלא שלש טומאות פורשות ממנו ששוות בדבר זה שיש בכל אחת שתים מטומאתו של מת או מגע ומשא בלא אהל או מגע ואהל בלא משא או משא ואהל בלא מגע והשלישית אין בה:

    ואלו הן הג' הפורשות שהמשפט הזה נוהג בהן:

    מלא תרווד רקב ועצם כשעורה וגולל ודופק גולל זה כסוי העליון דף שנותנין על המת דופק זה דף הניתן בצדיו ורבינן להו מקראי בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין דף עב.) והנך תרי חדא טומאה נינהו ששניהם יוצאים ממקרא אחד וטומאתן שוה אבל שאר פורשים מן המת כל ג' טומאות המת נוהגים בהם:

    מלא תרווד רקב מטמא במשא ואהל שהרי נושא את כולו:

    ואינו מטמא במגע שאין נוגע בכולן. והיינו פליגא דר' יוסי דאמר מלא תרווד רקב מטמא במגע דקרייה לאהל מגע:

    והיכן מגעו של מת:

    באחת מהן בכל אחת מאלו השתים הנותרות:

    עצם כשעורה הלמ"מ דמגע ומשא אית ליה ולא אהל כדאמרינן בנזיר (דף נג:) עצם כשעורה הלכה:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 126b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל פי' בקונטרס דהלמ"מ הוא ואי אפשר לומר כן דמקראי ילפינן לה בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נג:) ולא הוי הלכה אלא מה שהנזיר מגלח עליו אע"ג דלא מטמא באהל:

    גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואין מטמא במשא למ"ד בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עב.) דגולל ודופק הוו מהלכה איכא למימר דהכי גמירי לה אלא למאן דמייתי לה מעל פני השדה קשה מנא לן ונראה משום דההוא קרא דכל אשר יגע על פני השדה מוקמינן בנזיר (דף נג:) באהל הילכך מטמא באהל ובמגע נמי מטמא משום דאפקיה בלשון נגיעה אבל במשא לא מצינו שיטמא:

    בנבלתה ולא בקולית סתומה מהאי קרא נמי ממעטינן בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין עז:) עצמות וגידין וקשה דא"כ היכי נמעט מיניה קולית סתומה ומיהו כיון דלא מרבינן שומר אלא בנקובה שיכול ליגע ממילא כי אמעיטו עצמות אמעיט נמי קולית סתומה אע"פ דשומר הוי כסתום כגון חטה בקליפתה התם מרבינן מקרא דזרע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה אבל הכא גלי קרא דשומר לא הוי אלא בשאפשר ליגע וכן גבי שרצים מרבינן לקמן מיטמא דשרצים קולית השרץ נקובה ואע"ג דמהטמאים דרשינן לקמן לרבות קולית השרץ וביצת השרץ עיקר קרא לא אתא אלא לביצת השרץ אבל קולית נפקא מיטמא ואע"ג דמהטמאים דרשינן דרשות טובא אפשר דדרשינן מטמא טמאים הטמאים או טובא טמאים כתיב התם:

    יכול אפילו לא רקמה ת"ל השרץ וא"ת ולרקמה למה לי קרא לענין טומאה הא לענין אכילה פשיטא לן בלא קרא בפרק אלו טרפות (לעיל חולין דף סד.) שאם רקמה ואכלה לוקה משום השרץ השורץ על הארץ אלמא שרץ איקרי ויש לומר דודאי רקמה שרץ איקרי אבל צב ועכבר לא איקרי וכה"ג אמרינן בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין עה.) גבי חלב דלא איקרי חלב שור כשב ועז עד שיצא העובר לאויר העולם אי נמי מקרא דהכא קים לן באלו טרפות לענין אכילה שלוקה:

    Tosafot on Chullin 126b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במש' למ"ד לעיל בפ' בהמה המקשה (חולין עב, ב) דגולל ודופק הלכה, איכא למימר דהכי גמירי לה דמטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא, ולמ"ד מקרא דעל פני השדה י"ל משום דההוא קרא דאשר יגע על פני השדה מוקמינן ליה בנזיר (נג, ב) ב[מ]אהיל, הילכך מטמא באהל ובמגע א"ל משום דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה אבל משא לא אשכחן כך פירשו בתסופות.

    Rashba on Chullin 126b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    יש טמאות במת שמטמאות בכל שלש מיני טמאות שבו ויש מהן שאין מטמאות אלא בשתים מהן כיצד מלא תרוד רקב מטמא במשא ובאהל אבל לא במגע עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל גולל ודופק מטמא במגע ואהל אבל לא במשא ויש בדין עצם כשעורה לטמא במגע ובמשא אבל לא באהל הרבה שלא נזכרו כאן והם אבר מן החי שחסר בשרו או עצמו ואבר מן המת שחסר בשרו או עצמו והשדרה שחסרה ואין בה רובע עצמות והגולגולת שחסרה ואין בה רובע עצמות ומדברי סופרים בדין זה ארץ העמים ובית הפרס:

    כבר ביארנו על קולית נבלה שניקבה שמטמאה במגע ובמשא חישב עליה לנקבה ועדיין לא נקבה הרי זה ספק אם מחסר נקבה כמחוסר מעשה אם לאו והנוגע בה ספק טמא ויש מי שאומר שהוא טמא לגמרי:

    חלב בהמה טהורה שמתה אינו מטמא משום נבלה שנאמר וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה מי שאיסורו משום נבלה וטרפה וכו' כוליא המכוסית בחלב שלה הנוגע בחלב טמא כאלו נגע בכוליא עצמה שהרי כמה חוטין של בשר נמשכין עם החלב והרי היא כקולית שניקבה וכל שניקבה הנוגע טמא ואע"פ שלא נגע בבשר או במוח הואיל ואפשר לו ליגע הא למה זה דומה לבהמה שבתוך עורה שהיא מטמאה בנגיעת העור שהרי יש בה כמה נקבים האזנים והפה וכיוצא בהם:

    המשנה הששית והכונה בה להשלים ביאור חלק רביעי עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא באדמה טהור ר' יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא אמר הר"מ פי' הויית העכבר בלבד מן האדמה עד שנמצא קצתו בשר וקצתו עפר וטיט והוא מתנועע כלו וזה ענין מפורסם מאד אין מספר לרוב המגידים לנו שראו זה אע"פ שמציאות בעלי חיים בזה דבר מתמיה לא נודע בו טענה בשום פנים:

    אמר המאירי עכבר שחציו בשר וחציו אדמה והוא שיש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא שנוצר מן האדמה ואם עדין לא נברא כלו וצדו אחד בשר וצדו [האחר] אדמה נגע בבשר טמא באדמה טהור ר' יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא והלכה כסתם משנה ומ"מ אם השריץ על פני כלו ר"ל שחציו מצד ארכו נעשה שרץ הואיל וכל האיברים בכלל שירוץ אף הנוגע באדמה טמא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

    טומאת השרץ אינה אלא בשמנה שרצים האמורים בתורה ולאחר מיתתם והם חולד ועכבר וצב ואנקה וכח ולטאה וחומט ותנשמת אבל שאר שקצים ורמשים שמתו אפי' מאותן שבארץ כגון צפרדע ונחש ועקרב ודומיהם או של ים אפי' נקרא בשם אחד מאלו כגון עכבר הים טהורים מכלום ואפי' כאוכלין טמאים אינם אחד משמנה אלו שהורד ביד ונגע בו לשם טמא שנאמר השורץ בכל מקום שהוא:

    Meiri on Chullin 126b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה יכול אפי' נקובה לא הוי טמא עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה בנבלתה ולא כו' וכן גבי שרצים מרבינן לקמן מיטמא כו' עכ"ל משום דלכאורה מגומגם דגבי קולית נבילה משמע דיליף ניקבה ליטמא מנוגע יטמא כדקאמר יכול אפילו ניקבה כו' וגבי קולית שרץ משמע דיליף לא ניקבה לטהר מנוגע יטמא כדקאמר יכול אפילו לא ניקבה כו' ואהא תירצו כמו שנפרש בקולית נבילה דנוגע יטמא אתא לרבות נקובה וממילא אימעיט סתומה כמו עצמות ה"נ אית לן לפרש בקולית שרץ דלא מרבינן נקובה אלא מנוגע יטמא ולא אצטריך ליה הטמאים אלא לביצת שרץ לאשמועינן דאקרי שרץ (כלל) אבל קולית נקובה דשרץ שפיר איכא למגמר מנוגע יטמא וממילא אימעיט סתומה כמו עצמות ולא נקט מלתיה בכה"ג יכול אפילו לא ניקבה כו' אלא משום ביצת שרץ דיליף כבר ניקבה ליטמא מהטמאים ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 126b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ברש"י ד"ה יכול אפי' לא נקבה וכו' ט"ס הוא וכצ"ל יכול אפילו נקבה לא הוי טמא:

    בתו' ד"ה גולל ודופק וכו' ובמגע נמי מטמא משום דאפקיה בלשון נגיעה אבל במשא לא מצינו שיטמא כצ"ל:

    ד"ה בנבלתה ולא בקולית סתומה וכו' אע"ג דשומר דוי כסתום כגון הטה וכו' כצ"ל. ור"ל וא"כ ה"נ נימא אי לאו מעוטא דבנבלתם לא הוי דרשינן מהנוגע יטמא את שאפשר ליגע וכו' אלא הוה מרבינן מניה אפי' קולית סתומה דמטמא מטעם שומר כמו גבי חטה דהוי שומר אפי' בסתום וא"כ הדרא קושיא לדוכתא היכי נמעט קולית סתומה ממעוטא דנבלתה הא אצטריך ליה למעט גידין ועצמות שאין בהם מוח כלל וק"ל:

    ד"ה יכול אפילו לא רקמה וכו' וא"ת ולרקמה למה לי קרא וכו' ר"ל לא נכתב לא הטמאים ולא השרץ ומסברא ידעינן דברקמה הוי כשרץ כמו דפשיטא לן גבי אכילה בלא קרא ובלא רקמה פשיטא לן דלא מקרי שרץ וא"כ לא נכתב ג"כ גבי טומאה לא ריבוי ולא מיעוט וק"ל:

    Maharam on Chullin 126b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 126, Amud Bet, about 344 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “שלש טומאות פורשות מן המת, שתים בכל…”

    2. Segment 214 words

      Opens “מלא תרווד רקב מטמא במשא ובאהל, ואינו…”

    3. Segment 313 words

      Opens “עצם כשעורה מטמא במשא ובמגע, ואינו מטמא…”

    4. Segment 413 words

      Opens “גולל ודופק מטמא במגע ובאהל, ואינו מטמא…”

    5. Segment 513 words

      Opens “קולית נבלה וקולית השרץ וכו'. ת"ר (ויקרא…”

    6. Segment 615 words

      Opens “יכול אפילו ניקבה? ת"ל ״הנוגע יטמא״, את…”

    7. Segment 716 words

      Opens “א"ל רבי זירא לאביי: אלא מעתה, בהמה…”

      Named: רבי זירא, אביי.

    8. Segment 816 words

      Opens “א"ל רב פפא לרבא: אלא מעתה, כוליא…”

      Named: רב פפא, רבא.

    9. Segment 916 words

      Opens “בעי רב אושעיא: חישב עליה לנוקבה ולא…”

      Named: רב אושעיא.

    10. Segment 108 words

      Opens “הדר פשטה: מחוסר נקיבה לאו כמחוסר מעשה…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “מתני׳ ביצת השרץ המרוקמת טהורה, ניקבה כל…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1211 words

      Opens “גמ׳ ת"ר (ויקרא יא, לא) הטמאים לרבות…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “יכול אפי' לא ריקמה ת"ל (ויקרא יא,…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “יכול אפי' לא ניקבו ת"ל הנוגע יטמא,…”

    15. Segment 158 words

      Opens “וכמה נקיבתה כחוט השערה שאפשר ליגע כחוט…”

    16. Segment 1636 words

      Opens “עכבר שחציו [וכו']: אמר רבי יהושע בן…”

      Named: רבי יהושע, רבי יהודה.

    17. Segment 1716 words

      Opens “מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא…”

    18. Segment 1829 words

      Opens “ת"ר מתוך שנאמר עכבר שומע אני אפילו…”

    19. Segment 1929 words

      Opens “או כלך לדרך זו טימא בחולדה וטימא…”

    20. Segment 2011 words

      Opens “אי על הארץ יכול על הארץ יטמא…”

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Chullin 126b · Segment 9 — “בעי רב אושעיא: חישב עליה לנוקבה ולא ניקבה, מהו?…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 126b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026