Talmud Builders

    Chullin 65b

    Back to index

    English translation — Chullin 65b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the vineyard bird, which is similar to the arbeh in that its forehead is not smooth but has small hairs.

    2I have derived only that a species that comes before a person and does not have a smooth forehead is kosher. From where is it derived that even one that comes before a person and has a smooth forehead is kosher? The verse states: “ Solam ,” and this is the nippul , which has a smooth forehead. The phrase “after its kinds” that follows solam is another generalization, which serves to include a case similar to the detail, i.e., the ushkaf , which has a smooth forehead like the solam .

    3And I have derived only that a species that comes before a person and does not have a smooth forehead, like the arbeh , or one that comes before a person and has a smooth forehead, like the solam , or one that comes before a person and has no tail, is kosher, since none of the previously mentioned grasshoppers have a tail. From where is it derived that even one that comes before a person and has a tail is kosher? The verse states: “ Ḥargol ,” and this is the rashon , which has a tail. The phrase “after its kinds” that follows ḥargol is another generalization, and it serves to include the karsefet and the shaḥlanit , which also have tails.

    4And I have derived only that a species that comes before a person and does not have a smooth forehead, or that comes before a person and has a smooth forehead, or that comes and has no tail, or that comes and has a tail, or that comes and its head is not long, is kosher, since every grasshopper mentioned until this point does not have a long head. From where is it derived that even one that comes and its head is long is kosher?

    5You will say: You derive a paradigm from the three of them, as follows: The aspect [ re’i ] of the arbeh , which has neither smooth forehead nor tail, is not similar to the aspect of the ḥargol , which has both; and the aspect of the ḥargol is not similar to the aspect of the arbeh . And the aspect of neither of them is similar to the aspect of the solam , which has a smooth forehead but no tail, and the aspect of the solam is similar to neither of their aspects. The characteristic that renders them all kosher can only be an aspect common to all of them. Their common denominator is that each has four legs, and four wings, and jumping legs, and its wings cover most of its body. So too, any other species that has four legs, and four wings, and jumping legs, and its wings cover most of its body is kosher, even if its head is long.

    6One might ask: But doesn’t this tzartzur have four legs, and four wings, and jumping legs, and its wings cover most of its body? Consequently, one might have thought that it should be permitted. Therefore, the verse states: “ Ḥagav ,” to indicate that its name must be ḥagav . This includes all of the species previously mentioned, but not the tzartzur .

    7But if its name must be ḥagav , one might have thought that any ḥagav is kosher, even if it does not have all these signs. Therefore, the verse states: “After its kinds,” indicating that even if it is called a ḥagav it is not kosher unless it has all these signs. This concludes the baraita of the school of Rabbi Yishmael.

    8Rav Aḥai refutes the baraita : The four signs listed are not the sole common denominators between the arbeh , ḥargol , and solam . What is also unique about these grasshoppers in addition to these signs? They are unique in that their heads are not long. If so, grasshoppers with long heads might not be kosher. And if you would say: Since they share these four signs, we include all others with these four signs and we do not refute them, since the included species need not be identical in all their aspects, if so, the Torah should not even write the ḥargol , which shares these four signs with the arbeh and the solam , and let it be derived that the ḥargol is kosher by inference from the common denominators between the arbeh and solam .

    9Rather, it was necessary for the verse to write ḥargol because if it were omitted, its inclusion could be refuted as follows: What is unique about these, the arbeh and solam ? They are unique in that they both have no tail. Since the ḥargol has a tail, its kosher status cannot be inferred from theirs. So too, the inclusion of grasshoppers with long heads can be refuted as follows: What is unique about these, the arbeh , ḥargol , and solam ? They are unique in that their heads are not long. If so, grasshoppers with long heads might not be kosher.

    10Rather, Rav Aḥai said: One can derive that grasshoppers with long heads are kosher as follows: The solam mentioned in the verse is redundant. How so? Let the Merciful One not write solam , and instead let it be derived by inference from the common denominators between the arbeh and ḥargol , that they have four legs, four wings, jumping legs, and that their wings cover most of their body. As what can you say to refute this? If you say: What can be derived from the arbeh , which, unlike the solam , does not have a smooth forehead; one can respond: But there is the ḥargol , which has a smooth forehead. And if you say: What can be derived from the ḥargol , which, unlike the solam , has a tail, one can respond: But there is the arbeh , which has no tail. If so, why do I need the solam that the Merciful One wrote? Rather, if the solam is not necessary for the matter itself, apply it to the matter of a long-headed grasshopper, to teach that it is kosher.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ציפורת כרמיםמין ארבה שלשניהם אין גבחת:

    ואין לי אלאמין חגבים הבא לפנינו ואין לו גבחת יש לנו להביאן מארבה שיש כאן כלל ופרט וכלל כדמפרש לקמיה אשר לו כרעים תאכלו כלל ארבה פרט למינהו חזר וכלל ויש לך לרבות בכעין הפרט הדומין לו בכל סימנין שיש לו ארבע סימנין דמתניתין ועוד חמישי:

    שאין לו גבחתשאין ראשו מרוט:

    הבא לפנינו ויש לו גבחתשאינו דומה לארבה אלא בארבעה סימנין האמורין במשנתנו:

    ת"ל סלעם זה ניפולולזה יש גבחת והכשירו הכתוב והדר כתב למינהו להיות כלל ולידון עם אשר לו כרעים בכלל ופרט וכלל ומביא בכעין הפרט את הדומה לו דהיינו אושכף וה"ה ליוחנא ירושלמית וחדא מינייהו נקט דיש לו גבחת. ולקמיה פריך הא אמרן לעיל סלעם הוא רשון והכא מפרש ליה זה ניפול:

    ואין לילהכשיר בשני דינין של כלל ופרט הללו:

    אלא הבא לפנינו ואין לו גבחתדאיתרבי מלמינו דארבה:

    והבא ויש לו גבחתדאיתרבי מלמינהו דסלעם:

    והבא ואין לו זנבכלומר ובלבד שיבא לפנינו ונראה שאין לו זנב דלארבה וסלעם אין זנב ואכתי חמשה סימנין נינהו:

    הבא ויש לו זנב מניןשאינו צריך לחזור אלא אחר ארבעת הסימנין:

    ת"ל חרגולדיש לו זנב ולמינהו חזר וכלל להכי לידון כעין הפרט ולהביא הכרספת והשחלנית וה"ה לערצוביא ואי נמי היא היא מר קרי ליה הכי ומר הכי:

    ואין לי אלא הבא לפנינובין אין לו גבחת ובין יש לו ובין שאין לו זנב ובין שיש לו דהא כולהו איתרבו:

    והבא ואין ראשו ארוךכלומר ובלבד שיהא בא לפנינו ואין ראשו ארוך דהיינו חמשה סימנין דהנך כולהו אין ראשן ארוך:

    הבא וראשו ארוך מניןובלבד שידמה בארבעת הסימנין:

    הרי אתה דן כו' לא ראי כו'שיש בזה מה שאין בזה ועל כרחך אין סימני הטהרה תלוי בזנב ובגבחת לא ביש לו ולא באין לו שהרי יש כאן אין לו וכשר ויש לו וכשר:

    הצד השוה שבהן כו' אף כל כו'ואפילו ראשו ארוך ולקמיה פריך מה להצד השוה שבהן שכן אין ראשן ארוך. וקרצולין גרסינן. ובין האי תנא לתנא דלעיל ליכא אלא הך דרשה דהאי מרבה ראשו ארוך ותנא דברייתא דלעיל לית ליה:

    הצרצורמין חגב טמא:

    ת"ל חגבדלא איצטריך דהא איתרבו כל השוין להו בארבעה סימנין:

    ששמו חגבוכל האמורין למעלה שמם חגבים:

    יכול אין בו כל הסימנין הללוולקמן פריך מנא תיתי והא ארבה וחרגול כתיבי:

    ת"ל למינהודחגב והיינו כללי כללות ופרטי פרטות דאמרינן לעיל דהאי חגב ולמינהו יתירי נינהו לדרשה וסלעם נמי מייתרינן ליה לקמן:

    ה"ג פריך רב אחאי עד תנהו ענין לראשו ארוך והדר גרסינן במאי קמיפלגי עד כי האי גוונא מהכא והדר גרס אמר מר אי שמו חגב וכו':

    מה להצד השוה שבהן וכו'דהא ע"כ עד דדמי ליה לפרט בכל צדדין בעינן לתנא דבי רבי ישמעאל:

    וכ"תס"ל דכיון דדמי ליה במקצת מרבינן ליה בכעין הפרט כדפליגי תנאי בעלמא בכל כלל ופרט וכלל דאיכא למאן דאמר כללא קמא דוקא והוה ליה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ואהני כללא בתרא שהוא מוסיף על הפרט מידי דדמי ליה לפרט בכל צדדין ואיכא למאן דאמר בתרא דוקא והוה ליה כלל מוסיף על הפרט ואיתרבו כל מילי ואהניא כללא קמא למהוי בכלל ופרט למעוטי מידי דלא דמיא ליה לגמרי אבל מידי דדמי ליה במקצת לא מצי למעוטי דהא בתרא דוקא ותנא דבי רבי ישמעאל כמאן דאמר בתרא דוקא ס"ל:

    אי הכי חרגול לא ליכתובדאתי מארבה וסלעם ואע"ג דלהן אין זנב ולו יש זנב:

    אלאמאי טעמא לא אייתי מינייהו משום דאיכא למיפרך כו' וה"נ איכא למפרך:

    ותיתי מארבה וחרגולבהצד השוה שבהן דארבעה סימנין:

    דמאי פרכתלהצד השוה אי פרכת מה לארבה שכן אין לו גבחת תאמר בסלעם הרי חרגול יוכיח ומה לחרגול דיש לו זנב הרי ארבה דאין לו זנב וחזר הדין הצד השוה שבהן ששוין בארבעת סימנין ואין ראשן ארוך:

    תנהו עניןזו מדה בתורה דבר שאינו ענין לגופו תנהו ענין לדבר אחר:

    חולין 65 עמוד ב

    1ציפורת כרמים.

    2אין לי אלא הבא ואין לו גבחת. הבא ויש לו גבחת מנין? ת"ל (ויקרא יא, כב) ״סלעם״ זה ניפול, ״למינהו״ להביא את האושכף.

    3ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת. הבא ויש לו גבחת, הבא ואין לו זנב, הבא ויש לו זנב מנין? ת"ל חרגול, זה רשון ״למינהו״ להביא את הכרספת ואת השחלנית׃

    4ואין לי? אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב הבא ואין ראשו ארוך. הבא וראשו ארוך מנין׃

    5אמרת הרי אתה דן בנין אב משלשתן לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם הצד השוה שבהן שיש לו ד' רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו אף כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו׃

    6והלא הצרצור הזה יש לו ארבע רגלים וד' כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו יכול יהא מותר ת"ל חגב ששמו חגב׃

    7אי שמו חגב יכול אין בו כל הסימנין הללו ת"ל למינהו עד שיהא בו כל הסימנין הללו׃

    8פריך רב אחאי מה להנך שכן אין ראשן ארוך וכי תימא כיון דשוו בד' סימנין מייתינן ולא פרכינן אי הכי חרגול נמי דשוו להו לא ליכתוב ותיתי מארבה וסלעם׃

    9אלא איכא למיפרך מה להנך שכן אין להן זנב ה"נ איכא למיפרך מה להנך שכן אין ראשן ארוך׃

    10אלא אמר רב אחאי סלעם יתירא הוא לא ליכתוב רחמנא סלעם ותיתי מארבה ומחרגול דמאי פרכת מה לארבה דאין לו גבחת הרי חרגול דיש לו גבחת מה לחרגול דיש לו זנב הרי ארבה דאין לו זנב סלעם דכתב רחמנא ל"ל אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לראשו ארוך׃

    Tosafot

    לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם - מה שלוקח תחלה ארבה וחרגול ומניח סלעם עד לבסוף אף על פי שהוא כתוב תחלה במקרא קודם חרגול זהו לפי שארבה וחרגול חלוקים זה מזה יותר ממה שחלוק כל אחד מהם מסלעם כי כל אחד מהם אין חלוק מסלעם אלא מדבר אחד או מגבחת או מזנב אבל ארבה וחרגול חלוקים זה מזה בשני דברים שארבה אין לו גבחת ואין לו זנב וחרגול יש לו שניהם כדמוכח בסוגיא דחרגול יש לו גם גבחת כשיבא לפרש דסלעם קרא יתירא הוא ועוד י"ל דלכך תפס ארבה וחרגול לפי שהם עיקר הדרשה כדמוכח בסמוך דמסיק דסלעם קרא יתירא הוא ואתא למשרי דראשו ארוך:

    וכי תימא כיון דשוו בארבע סימנין מייתינן ולא פרכינןדסבירא ליה כללא בתרא דוקא כמו שפי' בקונטרס ולהכי לא איצטריך להו לכולהו צדדין כדאמר בפ' בכל מערבין (עירובין כח.) דלמאן דאית ליה כללא בתרא דוקא מרבינן כל דדמי ליה בשני צדדין אבל מאן דאית ליה כללא קמא דוקא לא מרבינן עד דדמי ליה משלש צדדין אי הכי חרגול דאית ליה זנב נמי לא ליכתוב כו' אלא על כרחך מדאיצטריך למכתב חרגול משום דלא הוה ילפינן ליה מארבה וסלעם לפי שיש לו זנב אם כן סבירא ליה דכללא קמא דוקא ולהכי מצריך שיהא דומה בכל הצדדין הואיל ובו גם צד שאין ראשו ארוך נצריך שיהא בו וא"ת ואפילו יסבור דכללא קמא דוקא לא יצריך יותר משלשה סימנין דהא בפרק בכל מערבין (עירובין כח.) לצרכינן אלא רק שלשה צדדין אפילו למאן דאית ליה דכללא קמא דוקא והוה מצי לשנויי דהכא נמי לא ילפינן מפרט אלא שני סימנים דארבעה כנפים וכנפיו חופין את רובו אבל סימן דקרצולים ורגלים כתיב בהדיא אשר לו כרעים ממעל לרגליו ולא אתו מפרטא הלכך אי אמר כללא קמא דוקא מצריכי נמי או זנב או אין ראשו ארוך והשתא לא ילפינן מן הפרטות רק שלשה צדדין כמו בעירובין (ג"ז שם) ומיהו לא צריכינן לשנויי הכי אלא אפי' יהיו קרצולין כאן בחשבון הג' צדדין ונאמר שלא נכתבו כדי להוסיף שלשה צדדין מכל צדדיהן אלא לרבות העתיד לגדל אחר זמן לא יקשה כלום דעל כרחך שני צדדין דמצריכין בעירובין (דף כח.) למ"ד דכללא בתרא דוקא ושלש צדדין שמצריך למאן דאמר כללא קמא דוקא לאו דוקא אמר שנים ושלשה דלמאן דאמר כללא קמא דוקא אפי' בה' צדדין צריך לדמות דא"כ תיקשי עלה דההיא דעירובין הא דאמר בנזיר פ' שלשה מינין (נזיר דף לה:) דכל היכא דאיכא תרי כללי ופרטי מרבינן כל דדמי ליה מחד צד וכל היכא דאיכא תרי פרטי וכללי מרבינן כל דדמי ליה משני צדדין אלא ודאי מסתברא דשני צדדין דעירובין וחד צד דנזיר חדא מילתא היא ומיירי בעירובין כגון שיש לו שני צדדין חשובין שוין וצד שלישי שאינו חשוב כל כך דכה"ג איכא גבי כלל ופרט דבקר וצאן ויין ושכר בשמעתא דעירובין (דף כח.) ובנזיר (דף לה:) מיירי כגון דליכא אלא חד צד חשוב כגון כלל ופרט וכלל דההיא שמעתא ואיכא נמי צד שני שאינו חשוב כל כך וכענין זה אמר בנזיר דלא מצרכינן אלא חד צד היינו הצד החשוב האחד שאין חשוב כמותן וה"ה אם היו שניהם חשובין ושוין וצד שלישי שאינו חשוב כמותן הוו שני צדדין החשובין כצד אחד כיון שהן שוין ונצריך שיהא כעין הפרט דומה לפרט באותם שני צדדין החשובין דהי מינייהו מפקת וזהו מה שמצריך בעירובין דומה לפרט מב' צדדין אפי' למ"ד כללא בתרא דוקא דהוו להו תרוייהו כצד אחד דנזיר כדפירשנו ומה שמצריך שלשה צדדין למ"ד כללא קמא דוקא י"ל שבא לומר דלא סגי ליה בשני צדדין החשובים ושוין כמו למ"ד כללא בתרא דוקא אלא גם בצד השלישי הגרוע צריך שיהא דומה לכולן וה"ה אם יש ה' צדדין צריך שידמה לכולן והשתא אתי שפיר כי מצרכינן נמי טפי משלשה צדדין בכעין הפרט כי בכל הצדדין בין החשובין בין הגרועין הרבה כמו השלישי צריך שיהא דומה לפרט למאן דאמר כללא קמא דוקא ולמאן דאמר כללא בתרא דוקא נמי לא יקשה כלום כשנצריך יותר משני צדדין במקום שיהיו יותר משני צדדין שוין ולפי דברי אלה נצריך בכאן יותר משלשה צדדין למ"ד כללא קמא דוקא אפי' אין כאן אלא ב' צדדין חשובין שוין לו ויש צדדין אחרים גרועים מהן כי כולם יש להצריך ולמאן דאמר כללא בתרא דוקא לא נצריך אלא שנים החשובין ולכך לא היה לנו להצריך אין ראשו ארוך למאן דאית ליה כללא בתרא דוקא כמו שפי' רש"י שם ולפ"ז נצטרך לומר דאין לו זנב ואין ראשו ארוך הם צדדים גרועין יותר מאותן שאנו מצריכין בברייתא בהצד השוה ולכך לא היינו מצריכין אותם אם היינו אומרים כללא בתרא דוקא ובכך מתיישב גם מה שאנו מרבים ראשו ארוך מסלעם ואין אנו מרבים אותו שאין לו ארבע כנפים או שאין כנפיו חופים את רובו כי אותם הם סימנים חשובים יותר מאין ראשו ארוך ומיהו בלאו האי טעמא ניחא כמו שפי' ריב"א דאין לך שום חגב חסר סימן אחד דארבע כנפים או כנפיו חופים את רובו שלא יהא עוד חסר סימן או סימן אחד דאין ראשו ארוך או סימן אחד מן הארבע דמתניתין אבל הכא בראשו ארוך משכחת ליה שאינו חסר אלא סימן דאין ראשו ארוך בלבד ולפי מה שפירשנו הנהו דעירובין ונזיר קשיא אמאי איצטריך למימר פ' הגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) דר"א דריש ריבויי ומיעוטי דאפי' דריש כללי ופרטי אתי שפיר וסבר כמ"ד כללא בתרא דוקא וסגי בחד צד פירוש בצד החשוב מן השאר שאין צד אחר חשוב כיוצא בו מה הפרט מפורש גופו ממון אף כל גופו ממון יצאו שטרות אבל דבר המיטלטל לא צריך ולא אימעוט קרקעות כי זהו צד גרוע יותר תדע שהוא צד גרוע יותר דהא כי דריש ליה בריבה ומיעט וריבה אינו ממעט קרקעות אלא שטרות וי"ל דמשום דמוכחא מלתא דשמעתא דפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) וההיא דפרק שלשה מינים דנזיר (דף לה.) דר' אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי קאמר נמי התם הכי וצ"ע בשמעתא דשן ועין בקדושין (דף כד:) ואו פסח או עור דבכורות (דף לז.) ובכל הש"ס במקום שאמר מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אם יהיה זה דוקא למ"ד כללא קמא דוקא או שמא נאמר כי גם למ"ד כללא בתרא דוקא אפי' לא יהיו השני צדדין החשובין שוין לגמרי כיון שקרובין להיות שוין חשובין כשוין וכחד צד דמו ומה שלא נצריך אלא חד צד זהו כשהשני גרוע הרבה יותר ממנו כי כן נראה יותר כדי שיהא דברי הכל במה שמצריך בכל הגמ' דבר המיטלטל וגופו ממון כי שני צדדין האלו קרובין להיות שוין וגם יתיישב בכך מה שצריך לומר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) דר' אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי ולא נצטרך לתרץ בדוחק כאותו תירוץ שכתבתי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כך היא גירסת הספרים אלא שגדולי המפרשים מקשים בה והרי למטה אמרו שסלעם מיותר וכלהו אתו מארבה וחרגול והיאך יאמר לא ראי סלעם כראי שניהם עד שהם גורסים לא ראי ארבה כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי שניהם דהא ודאי חרגול לא אתי מארבה וסלעם דמה להנך שאין להם זנב ואין הכרח בכך שדרך התלמוד כך הוא ולקמן אפוכי הוא דמהפכי לה וכדקאמר אלא אמר רב אחאי כלומר דמאי דאיתמר לא קאי אלא שמ"מ הגירסא נכונה והקשה והלא הצרצור יש לי ד' סימנין יכול יהא מותר מבנין אב שלך ת"ל חגב שיהא בכלל שם חגב וזה אינו כן:

    וחזר והקשה והא לא דמי כללא קמא כו' דכללא קמא לא מצריך אלא חד סימן והם הכרעים ובתרא מרבי ארבעה דהיינו כל שדומה בה לארבה ואמר ליה אין הכי נמי והיינו דאמרינן בעלמא דר' ישמעאל דריש כללי ופרטי כי האי גונא וכדקאמר בפרק מרובה אם המצא וכו' הגנבה כלל משור עד חמור פרט חיים חזר וכלל ואע"ג דבתרא לא מרבה אלא בעלי חיים ואע"ג דמשמע דאיהו דריש אנא לא דרשינן ואם כן היאך פוסקים כמותו לא היא דאנן נמי דרשינן אלא דמיניה הוא דגמרינן והיינו דבפירקא קמא דזבחים הקשו והא לא דמי וכו' והשיב הא אשכחן דתנא דבי ר' ישמעאל דריש כי האי גונא אלמא אנן נמי דרשינן דהא ר' ישמעאל לא איירי התם כלל ויש בכאן בחדושין כמה קושיות אלא שאין בהם עקר ואיני מכוין בה אלא לישב ענין הסוגיא והקשה רב אחאי מה להצד השוה שאין ראשו ארוך ואין ללמוד מהם ראש ארוך וכי תימא הואיל ושוים בארבע רגלים וכו' דמיון חזק הוא ולא פרכינן כלומר דלאו בנין אב בלחוד הוא דאי הכי לא הוה מרבינן אלא דדמי ליה לגמרי אבל זה כלל ופרט וכלל הוא ואע"ג דעבדינן בנין אב מן הפרטים אהני כללא בתרא לרבויי כל דדמי ליה בחד צד אע"ג דלא דמי ליה לגמרי ומרבינן לראש ארוך הואיל ומ"מ שוה בד' סימנין אי הכי חרגול נמי לא ליכתוב וליתיה מאידך דהא שוי ליה בד' סימנין אלא מאי טעמא לא מייתית ליה משום דאיכא למיפרך מה להנך שאין להם זנב ולא דמי לפרטא לגמרי מכל צד ולא אמרינן כללא בתרא עקר לטפויי טפי ר"ל כל דדמי ליה בקצת צדדין אע"ג דלא דמי בכל צדדיו אלא כללא קמא עקר ולא אהני בתרא אלא לרבות הדומה בכל צד כדאיתא בעירובין ופרישנא לה בפרק נגמר הדין ואם כן הכא נמי כו' אלא אמר רב אחאי סלעם קרא יתירא הוא דכלהו מארבה וחרגול אתו וכי פרכת בארבה אין לו גבחת הרי חרגול וכי פרכת בחרגול שיש לו זנב הרי ארבה ואם אינו ענין לגופו תנהו ענין לראש ארוך וחגב דמייתר אתי לשמו חגב ולמעט צרצור והקשה למה שאמר יכול אפי' לא היו בו סימנין הללו והיכי הוה אפשר למימר הכי והא ארבה וחרגול כתיבי ובעינן דדמי להו ותירץ אי לא כתיב סלעם כדקאמרת דלא הוה מצי לאייתוי אלא דדמי ליה והוה קשי לן למינהו למה לי אבל השתא דכתיב סלעם לרבויי ראש ארוך אע"ג דלא דמי לגמרי דהא אידך לאו ראשו ארוך הוה סלקא דעתך נמי למימר דחגב מרבה כל ששמו חגב אע"פ שאין בו ארבעה סימנין הואיל ודמי בכל דהו ת"ל למינהו עד שיהו בו כל סימנין אלו ולמינהו דסלעם נמי איצטריך דאי לא כתוב הוה ליה בהדי אשר לו כרעים כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ולמעוטי מין סלעם דהיינו אושכף והיינו דאמר לעיל למינהו להביא את האושכף זהו ביאור השמועה לשטת גדולי הרבנים והיא עקר ואע"פ שבקצת חדושים וקצת תוספות האריכו בה הרבה בקושיות ותירוצין אין צורך בכך:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 65b

    Chullin 65b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 269 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ציפורת כרמים מין ארבה שלשניהם אין גבחת:

    ואין לי אלא מין חגבים הבא לפנינו ואין לו גבחת יש לנו להביאן מארבה שיש כאן כלל ופרט וכלל כדמפרש לקמיה אשר לו כרעים תאכלו כלל ארבה פרט למינהו חזר וכלל ויש לך לרבות בכעין הפרט הדומין לו בכל סימנין שיש לו ארבע סימנין דמתניתין ועוד חמישי:

    שאין לו גבחת שאין ראשו מרוט:

    הבא לפנינו ויש לו גבחת שאינו דומה לארבה אלא בארבעה סימנין האמורין במשנתנו:

    ת"ל סלעם זה ניפול ולזה יש גבחת והכשירו הכתוב והדר כתב למינהו להיות כלל ולידון עם אשר לו כרעים בכלל ופרט וכלל ומביא בכעין הפרט את הדומה לו דהיינו אושכף וה"ה ליוחנא ירושלמית וחדא מינייהו נקט דיש לו גבחת. ולקמיה פריך הא אמרן לעיל סלעם הוא רשון והכא מפרש ליה זה ניפול:

    ואין לי להכשיר בשני דינין של כלל ופרט הללו:

    אלא הבא לפנינו ואין לו גבחת דאיתרבי מלמינו דארבה:

    והבא ויש לו גבחת דאיתרבי מלמינהו דסלעם:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 65b · Sefaria

    Tosafot

    לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם - מה שלוקח תחלה ארבה וחרגול ומניח סלעם עד לבסוף אף על פי שהוא כתוב תחלה במקרא קודם חרגול זהו לפי שארבה וחרגול חלוקים זה מזה יותר ממה שחלוק כל אחד מהם מסלעם כי כל אחד מהם אין חלוק מסלעם אלא מדבר אחד או מגבחת או מזנב אבל ארבה וחרגול חלוקים זה מזה בשני דברים שארבה אין לו גבחת ואין לו זנב וחרגול יש לו שניהם כדמוכח בסוגיא דחרגול יש לו גם גבחת כשיבא לפרש דסלעם קרא יתירא הוא ועוד י"ל דלכך תפס ארבה וחרגול לפי שהם עיקר הדרשה כדמוכח בסמוך דמסיק דסלעם קרא יתירא הוא ואתא למשרי דראשו ארוך:

    וכי תימא כיון דשוו בארבע סימנין מייתינן ולא פרכינן דסבירא ליה כללא בתרא דוקא כמו שפי' בקונטרס ולהכי לא איצטריך להו לכולהו צדדין כדאמר בפ' בכל מערבין (עירובין כח.) דלמאן דאית ליה כללא בתרא דוקא מרבינן כל דדמי ליה בשני צדדין אבל מאן דאית ליה כללא קמא דוקא לא מרבינן עד דדמי ליה משלש צדדין אי הכי חרגול דאית ליה זנב נמי לא ליכתוב כו' אלא על כרחך מדאיצטריך למכתב חרגול משום דלא הוה ילפינן ליה מארבה וסלעם לפי שיש לו זנב אם כן סבירא ליה דכללא קמא דוקא ולהכי מצריך שיהא דומה בכל הצדדין הואיל ובו גם צד שאין ראשו ארוך נצריך שיהא בו וא"ת ואפילו יסבור דכללא קמא דוקא לא יצריך יותר משלשה סימנין דהא בפרק בכל מערבין (עירובין כח.) לצרכינן אלא רק שלשה צדדין אפילו למאן דאית ליה דכללא קמא דוקא והוה מצי לשנויי דהכא נמי לא ילפינן מפרט אלא שני סימנים דארבעה כנפים וכנפיו חופין את רובו אבל סימן דקרצולים ורגלים כתיב בהדיא אשר לו כרעים ממעל לרגליו ולא אתו מפרטא הלכך אי אמר כללא קמא דוקא מצריכי נמי או זנב או אין ראשו ארוך והשתא לא ילפינן מן הפרטות רק שלשה צדדין כמו בעירובין (ג"ז שם) ומיהו לא צריכינן לשנויי הכי אלא אפי' יהיו קרצולין כאן בחשבון הג' צדדין ונאמר שלא נכתבו כדי להוסיף שלשה צדדין מכל צדדיהן אלא לרבות העתיד לגדל אחר זמן לא יקשה כלום דעל כרחך שני צדדין דמצריכין בעירובין (דף כח.) למ"ד דכללא בתרא דוקא ושלש צדדין שמצריך למאן דאמר כללא קמא דוקא לאו דוקא אמר שנים ושלשה דלמאן דאמר כללא קמא דוקא אפי' בה' צדדין צריך לדמות דא"כ תיקשי עלה דההיא דעירובין הא דאמר בנזיר פ' שלשה מינין (נזיר דף לה:) דכל היכא דאיכא תרי כללי ופרטי מרבינן כל דדמי ליה מחד צד וכל היכא דאיכא תרי פרטי וכללי מרבינן כל דדמי ליה משני צדדין אלא ודאי מסתברא דשני צדדין דעירובין וחד צד דנזיר חדא מילתא היא ומיירי בעירובין כגון שיש לו שני צדדין חשובין שוין וצד שלישי שאינו חשוב כל כך דכה"ג איכא גבי כלל ופרט דבקר וצאן ויין ושכר בשמעתא דעירובין (דף כח.) ובנזיר (דף לה:) מיירי כגון דליכא אלא חד צד חשוב כגון כלל ופרט וכלל דההיא שמעתא ואיכא נמי צד שני שאינו חשוב כל כך וכענין זה אמר בנזיר דלא מצרכינן אלא חד צד היינו הצד החשוב האחד שאין חשוב כמותן וה"ה אם היו שניהם חשובין ושוין וצד שלישי שאינו חשוב כמותן הוו שני צדדין החשובין כצד אחד כיון שהן שוין ונצריך שיהא כעין הפרט דומה לפרט באותם שני צדדין החשובין דהי מינייהו מפקת וזהו מה שמצריך בעירובין דומה לפרט מב' צדדין אפי' למ"ד כללא בתרא דוקא דהוו להו תרוייהו כצד אחד דנזיר כדפירשנו ומה שמצריך שלשה צדדין למ"ד כללא קמא דוקא י"ל שבא לומר דלא סגי ליה בשני צדדין החשובים ושוין כמו למ"ד כללא בתרא דוקא אלא גם בצד השלישי הגרוע צריך שיהא דומה לכולן וה"ה אם יש ה' צדדין צריך שידמה לכולן והשתא אתי שפיר כי מצרכינן נמי טפי משלשה צדדין בכעין הפרט כי בכל הצדדין בין החשובין בין הגרועין הרבה כמו השלישי צריך שיהא דומה לפרט למאן דאמר כללא קמא דוקא ולמאן דאמר כללא בתרא דוקא נמי לא יקשה כלום כשנצריך יותר משני צדדין במקום שיהיו יותר משני צדדין שוין ולפי דברי אלה נצריך בכאן יותר משלשה צדדין למ"ד כללא קמא דוקא אפי' אין כאן אלא ב' צדדין חשובין שוין לו ויש צדדין אחרים גרועים מהן כי כולם יש להצריך ולמאן דאמר כללא בתרא דוקא לא נצריך אלא שנים החשובין ולכך לא היה לנו להצריך אין ראשו ארוך למאן דאית ליה כללא בתרא דוקא כמו שפי' רש"י שם ולפ"ז נצטרך לומר דאין לו זנב ואין ראשו ארוך הם צדדים גרועין יותר מאותן שאנו מצריכין בברייתא בהצד השוה ולכך לא היינו מצריכין אותם אם היינו אומרים כללא בתרא דוקא ובכך מתיישב גם מה שאנו מרבים ראשו ארוך מסלעם ואין אנו מרבים אותו שאין לו ארבע כנפים או שאין כנפיו חופים את רובו כי אותם הם סימנים חשובים יותר מאין ראשו ארוך ומיהו בלאו האי טעמא ניחא כמו שפי' ריב"א דאין לך שום חגב חסר סימן אחד דארבע כנפים או כנפיו חופים את רובו שלא יהא עוד חסר סימן או סימן אחד דאין ראשו ארוך או סימן אחד מן הארבע דמתניתין אבל הכא בראשו ארוך משכחת ליה שאינו חסר אלא סימן דאין ראשו ארוך בלבד ולפי מה שפירשנו הנהו דעירובין ונזיר קשיא אמאי איצטריך למימר פ' הגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) דר"א דריש ריבויי ומיעוטי דאפי' דריש כללי ופרטי אתי שפיר וסבר כמ"ד כללא בתרא דוקא וסגי בחד צד פירוש בצד החשוב מן השאר שאין צד אחר חשוב כיוצא בו מה הפרט מפורש גופו ממון אף כל גופו ממון יצאו שטרות אבל דבר המיטלטל לא צריך ולא אימעוט קרקעות כי זהו צד גרוע יותר תדע שהוא צד גרוע יותר דהא כי דריש ליה בריבה ומיעט וריבה אינו ממעט קרקעות אלא שטרות וי"ל דמשום דמוכחא מלתא דשמעתא דפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) וההיא דפרק שלשה מינים דנזיר (דף לה.) דר' אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי קאמר נמי התם הכי וצ"ע בשמעתא דשן ועין בקדושין (דף כד:) ואו פסח או עור דבכורות (דף לז.) ובכל הש"ס במקום שאמר מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אם יהיה זה דוקא למ"ד כללא קמא דוקא או שמא נאמר כי גם למ"ד כללא בתרא דוקא אפי' לא יהיו השני צדדין החשובין שוין לגמרי כיון שקרובין להיות שוין חשובין כשוין וכחד צד דמו ומה שלא נצריך אלא חד צד זהו כשהשני גרוע הרבה יותר ממנו כי כן נראה יותר כדי שיהא דברי הכל במה שמצריך בכל הגמ' דבר המיטלטל וגופו ממון כי שני צדדין האלו קרובין להיות שוין וגם יתיישב בכך מה שצריך לומר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) דר' אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי ולא נצטרך לתרץ בדוחק כאותו תירוץ שכתבתי:

    Tosafot on Chullin 65b · Sefaria

    Meiri

    כך היא גירסת הספרים אלא שגדולי המפרשים מקשים בה והרי למטה אמרו שסלעם מיותר וכלהו אתו מארבה וחרגול והיאך יאמר לא ראי סלעם כראי שניהם עד שהם גורסים לא ראי ארבה כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי שניהם דהא ודאי חרגול לא אתי מארבה וסלעם דמה להנך שאין להם זנב ואין הכרח בכך שדרך התלמוד כך הוא ולקמן אפוכי הוא דמהפכי לה וכדקאמר אלא אמר רב אחאי כלומר דמאי דאיתמר לא קאי אלא שמ"מ הגירסא נכונה והקשה והלא הצרצור יש לי ד' סימנין יכול יהא מותר מבנין אב שלך ת"ל חגב שיהא בכלל שם חגב וזה אינו כן:

    וחזר והקשה והא לא דמי כללא קמא כו' דכללא קמא לא מצריך אלא חד סימן והם הכרעים ובתרא מרבי ארבעה דהיינו כל שדומה בה לארבה ואמר ליה אין הכי נמי והיינו דאמרינן בעלמא דר' ישמעאל דריש כללי ופרטי כי האי גונא וכדקאמר בפרק מרובה אם המצא וכו' הגנבה כלל משור עד חמור פרט חיים חזר וכלל ואע"ג דבתרא לא מרבה אלא בעלי חיים ואע"ג דמשמע דאיהו דריש אנא לא דרשינן ואם כן היאך פוסקים כמותו לא היא דאנן נמי דרשינן אלא דמיניה הוא דגמרינן והיינו דבפירקא קמא דזבחים הקשו והא לא דמי וכו' והשיב הא אשכחן דתנא דבי ר' ישמעאל דריש כי האי גונא אלמא אנן נמי דרשינן דהא ר' ישמעאל לא איירי התם כלל ויש בכאן בחדושין כמה קושיות אלא שאין בהם עקר ואיני מכוין בה אלא לישב ענין הסוגיא והקשה רב אחאי מה להצד השוה שאין ראשו ארוך ואין ללמוד מהם ראש ארוך וכי תימא הואיל ושוים בארבע רגלים וכו' דמיון חזק הוא ולא פרכינן כלומר דלאו בנין אב בלחוד הוא דאי הכי לא הוה מרבינן אלא דדמי ליה לגמרי אבל זה כלל ופרט וכלל הוא ואע"ג דעבדינן בנין אב מן הפרטים אהני כללא בתרא לרבויי כל דדמי ליה בחד צד אע"ג דלא דמי ליה לגמרי ומרבינן לראש ארוך הואיל ומ"מ שוה בד' סימנין אי הכי חרגול נמי לא ליכתוב וליתיה מאידך דהא שוי ליה בד' סימנין אלא מאי טעמא לא מייתית ליה משום דאיכא למיפרך מה להנך שאין להם זנב ולא דמי לפרטא לגמרי מכל צד ולא אמרינן כללא בתרא עקר לטפויי טפי ר"ל כל דדמי ליה בקצת צדדין אע"ג דלא דמי בכל צדדיו אלא כללא קמא עקר ולא אהני בתרא אלא לרבות הדומה בכל צד כדאיתא בעירובין ופרישנא לה בפרק נגמר הדין ואם כן הכא נמי כו' אלא אמר רב אחאי סלעם קרא יתירא הוא דכלהו מארבה וחרגול אתו וכי פרכת בארבה אין לו גבחת הרי חרגול וכי פרכת בחרגול שיש לו זנב הרי ארבה ואם אינו ענין לגופו תנהו ענין לראש ארוך וחגב דמייתר אתי לשמו חגב ולמעט צרצור והקשה למה שאמר יכול אפי' לא היו בו סימנין הללו והיכי הוה אפשר למימר הכי והא ארבה וחרגול כתיבי ובעינן דדמי להו ותירץ אי לא כתיב סלעם כדקאמרת דלא הוה מצי לאייתוי אלא דדמי ליה והוה קשי לן למינהו למה לי אבל השתא דכתיב סלעם לרבויי ראש ארוך אע"ג דלא דמי לגמרי דהא אידך לאו ראשו ארוך הוה סלקא דעתך נמי למימר דחגב מרבה כל ששמו חגב אע"פ שאין בו ארבעה סימנין הואיל ודמי בכל דהו ת"ל למינהו עד שיהו בו כל סימנין אלו ולמינהו דסלעם נמי איצטריך דאי לא כתוב הוה ליה בהדי אשר לו כרעים כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ולמעוטי מין סלעם דהיינו אושכף והיינו דאמר לעיל למינהו להביא את האושכף זהו ביאור השמועה לשטת גדולי הרבנים והיא עקר ואע"פ שבקצת חדושים וקצת תוספות האריכו בה הרבה בקושיות ותירוצין אין צורך בכך:

    Meiri on Chullin 65b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אי הכי חרגול נמי כו' ולא פריך נמי דלא לכתוב נמי ארבה ותיתי מסלעם דאפשר דסימן דגבחת הוא צד חשוב ואפי' למ"ד כללא בתרא דוקא בעי בכעין הפרט בצד חשוב משא"כ ראשו ארוך וזנב הוו צדדין גרועין כמ"ש התוס' ודו"ק:

    תוס' בד"ה לא ראי ארבה כו' אבל ארבה וחרגול חלוקים כו' ועי"ל דלכך כו' לפי שהם עיקר הדרשא כו' עכ"ל יש לדקדק דהא מה"ט גופיה שכתבו בתירוץ ראשון דאין סלעם חלוק מהם אלא מדבר אחד והם חלוקים בב' דברים קאמר דהוי סלעם יתורא לראשו ארוך ולא קאמר וחרגול דכתיב בתריה יתורא הוא ואפשר לומר דבלאו הני טעמי ע"כ סלעם יתירא משום דאי הוה חרגול יתירא ה"ל למכתב חד למינהו אארבה וסלעם להיות להן כלל כמ"ש התוס' ורב אחאי דפריך מה להנך כו' ומוכיח דסלעם יתורא הוא ה"ה דמהך פירכא דלכתוב חד למינהו ה"מ לאוכחי הכי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 65b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 65, Amud Bet, about 269 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “ציפורת כרמים.…”

    2. Segment 223 words

      Opens “אין לי אלא הבא ואין לו גבחת.…”

    3. Segment 330 words

      Opens “ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת.…”

    4. Segment 427 words

      Opens “ואין לי? אלא הבא ואין לו גבחת…”

    5. Segment 554 words

      Opens “אמרת הרי אתה דן בנין אב משלשתן…”

      Named: רבה.

    6. Segment 621 words

      Opens “והלא הצרצור הזה יש לו ארבע רגלים…”

    7. Segment 717 words

      Opens “אי שמו חגב יכול אין בו כל…”

    8. Segment 829 words

      Opens “פריך רב אחאי מה להנך שכן אין…”

      Named: רב אחאי, רבה.

    9. Segment 918 words

      Opens “אלא איכא למיפרך מה להנך שכן אין…”

    10. Segment 1048 words

      Opens “אלא אמר רב אחאי סלעם יתירא הוא…”

      Named: רב אחאי, רבה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 65b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026