Talmud Builders

    Chullin 102b

    Back to index

    English translation — Chullin 102b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If one ate a kosher bird alive, one is punished with lashes for any amount, i.e., even if he ate less than an olive-bulk. If the bird was dead and was not ritually slaughtered, one is punished with lashes only if he ate an olive-bulk. And if one ate a whole bird of a non-kosher species, whether he ate it when it was alive or dead, he is punished with lashes for any amount, i.e., even if the bird contained less than an olive-bulk of meat. The Gemara answers: Here also explain that Rav’s statement is referring to a case of eating a small amount of meat along with sinews and bones, and the total volume is an olive-bulk.

    2Come and hear another challenge based upon a baraita : With regard to one who took a live bird of a kosher species that did not have a volume of an olive-bulk and ate it, Rabbi Yehuda HaNasi exempts him from lashes and Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon deems him liable for lashes. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said: He should be liable based upon an a fortiori inference: If one is liable to receive lashes for eating a limb of a living animal, all the more so is it not clear that one is liable to receive lashes for eating all of it? The baraita concludes: With regard to one who strangled the bird and ate it, everyone agrees that he is liable to receive lashes only if it had the volume of an olive-bulk.

    3The Gemara analyzes the baraita : Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, disagree only with regard to one who ate an entire live bird, as one Sage, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds that even during its life all creatures stand to be divided into limbs, i.e., they will ultimately be cut into pieces. Consequently, each of its limbs is considered a separate entity, and even if one eats a limb without first separating it from the rest of the body, one violates the prohibition of eating a limb from a living being. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that during its life it does not stand to be divided into limbs. Therefore, one does not violate the prohibition of eating a limb from a living being unless he severs a limb from the body.

    4But in any event, everyone agrees that we do not require one to eat an olive-bulk of meat in order to be liable for lashes for eating a limb from a living being, which is the basis of the a fortiori inference of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. Rav Naḥman says in response: Explain that the baraita is referring to a case where one ate a small amount of meat together with sinews and bones, making a total of an olive-bulk.

    5The Gemara challenges this answer: But is there any bird that does not have an olive-bulk of meat in its whole body, but in one limb it has an olive-bulk of the combination of a small amount of meat together with sinews and bones? Rav Sherevya said: Yes, this is the case with regard to the kelanita , a bird that is very small and scrawny.

    6The Gemara challenges this answer that the baraita is referring to a kelanita . Say the latter clause: With regard to one who strangled the bird and ate it, everyone agrees that he is liable to receive lashes only if it had the volume of an olive-bulk. But a kelanita is a non-kosher bird, and Rav says: If one eats a whole non-kosher bird, whether he eats it when it is alive or dead, he is punished with lashes for eating any amount. The Gemara answers: The baraita is not referring to an actual kelanita , but rather to a kosher species of bird similar to a kelanita in that it is small and scrawny.

    7§ The Gemara above cited a dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, with regard to one who eats an entire live kosher bird that is less than an olive-bulk. With regard to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that an entire bird is not considered to be a limb and is therefore not included in the prohibition of eating a limb from a living animal, Rava said: If you say that Rabbi Yehuda HaNasi holds that thought with regard to food is considered thought, i.e., one’s thoughts have halakhic significance in determining a food’s status, then in a case where one thought to eat the bird limb by limb, and instead ate it all at once, Rabbi Yehuda HaNasi would hold that he is liable for transgressing the prohibition of eating a limb from a living animal.

    8Abaye said to Rava: But is there anything with regard to which if another person ate it he would not be liable, but if this person ate it he is liable? Rava said to Abaye: There can be different outcomes for different people who perform the same act, as this individual’s action is judged according to his thought and that individual’s action is judged according to his thought.

    9And Rava also said: If you say that Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon holds that thought with regard to food is considered thought, then in a case where one at first intended to eat the entire bird after it had died, but ultimately he ate it alive, Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon would hold that he is exempt from lashes, as according to his thought it does not stand to be divided into limbs while alive.

    10Abaye said to Rava: But is there anything that if another person ate it he would be liable, but if this person ate it he is exempt? Rava said to Abaye: This individual’s action is judged according to his thought and that individual’s action is judged according to his thought.

    11§ The Gemara discusses the source of the prohibition of eating a limb from a living animal. Rabbi Yoḥanan says: “You shall not eat the life with the flesh” (Deuteronomy 12:23); this is the source for the prohibition of eating a limb from a living animal. And the verse: “And you shall not eat any flesh that is torn in the field” (Exodus 22:30); this is the source for the prohibition of eating flesh severed from the living and flesh severed from a tereifa , even if it is not an entire limb.

    12And Rabbi Shimon ben Lakish says: “You shall not eat the life with the flesh” (Deuteronomy 12:23); this is the source for the prohibitions of eating a limb from a living animal and of eating flesh severed from the living. And the verse: “And you shall not eat any flesh that is torn in the field” (Exodus 22:30); this is the source for the prohibition of eating flesh severed from a tereifa .

    13The Gemara clarifies the difference between these two opinions. If one ate a limb from a living animal and flesh severed from the living, then according to the opinion of Rabbi Yoḥanan he is liable to receive two sets of lashes but according to the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish he is liable to receive only one set of lashes. Conversely, if one ate flesh severed from the living and flesh severed from a tereifa , then according to the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish he is liable to receive two sets of lashes but according to the opinion of Rabbi Yoḥanan he is liable to receive only one set of lashes. If one ate a limb from a living animal and flesh severed from a tereifa , everyone agrees that he is liable to receive two sets of lashes.

    14And the Gemara raises a contradiction to the claim that everyone agrees that one who eats both a limb from a living animal and flesh severed from a tereifa is liable to receive two sets of lashes, based upon the following statement:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בחייה בכל שהואמשום אבר מן החי. אלמא לא בעינן ביה כזית:

    במיתתה בכזיתדבנבלה אכילה כתיבא וכל אכילה בכזית בר מאבר מן החי דרבייה קרא וקפיד אאבר לחודיה:

    טמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהואחייב דבריה היא ולא צריכה שיעור כדתנן באלו הן הלוקין (מכות דף יג.) באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב משום שהיא כברייתה אלמא בריה אסורה בכל שהוא אבל לאו דנבלה ליכא לחיובי משום בריה דכשנבראת לא היה עליה שם נבלה הלכך אלאו דנבלה לא מיחייב עד כזית. קתני מיהא בטהורה בחייה בכל שהוא:

    נטל צפורוהיא טהורה:

    רבי פוטרמפרש ואזיל דקסבר אין אבר מן החי בשלימה דלאו אבר מיקריא ומיהו אי איכא כזית הוה מיחייב דלא גרע מבשר מן החי דמיחייב עלה בכזית דהא נמי בשר הוא:

    ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייבדקסבר שלימה אין לך אבר מן החי גדול מזה ובאבר לא בעינא כזית:

    חנקה ואכלהאין כאן אלא איסור נבלה ואנבלה לא מיחייב משום בריה וכזית בעינן:

    לאברים עומדתלנתחה עומדת הלכך כל אבר ואבר שבה קרוי אבר בפני עצמו ויש כאן משום אבר מן החי דמיחייב בכל דהו ומיהו חדא הוא דמיחייב דחדא התראה היא:

    לאו לאברים עומדתעד שתשחט ואין כאן שם אבר אא"כ הפרישו אבל דכ"ע לאבר לא בעינן כזית כדקתני ק"ו על אבר ממנה חייב ולא פליג רבי:

    במשהו בשרהא דקתני שאין בו כזית כשאין בו כזית בשר אלא משהו וגידין ועצמות משלימין לכזית:

    מי איכא מידיעוף כחוש כל כך:

    דבכוליה ליכא כזית בשרוהוא גדול שבאחת מאבריו איכא כזית במשהו בשר וגידין ועצמות משלימין דקתני על אבר ממנה חייב ואמרת דבכזית עסקינן ורישא קתני שאין בו כזית ומוקמינן דליכא כזית בשר:

    קלניתאעוף כחוש מאד:

    קלניתא עוף טמא הואונהי דליכא איסור נבלה בפחות מכזית איסור טמא מיהא איכא דבריה היא דאמר רב טמאה בין בחייה ובין במיתתה בכל שהוא:

    כעין קלניתאעוף טהור שהוא כחוש כעין קלניתא:

    את"לאם תמצא באחד מדבריו של רבי בעלמא דאית ליה מחשבת אוכלין אם חישב לאוכלן כענין זה:

    שמה מחשבהואזלינן בתרה:

    חישב לאוכלהלצפור זה שאין בה כזית:

    אבר אברגלי אדעתיה דלאברים עומדת וכי אכלה שלימה נמי אבר קרינא ביה:

    אכיל ליה אחר לא מיחייבדלא אבר מיקריא לחייב עליה בכל שהוא:

    לאוכלה מתהדגלי דעתיה דבחייה לאו לאברים עומדת:

    לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החידאבר חי מקרינן נפש שאם יחתכנו אינו עושה חליפין שלא ישוב עוד כנפש הנטולה שאינה חוזרת והכי משמע לא תאכל הנפש בעודו עם הבשר בעוד החיות עם הבשר:

    ובשר בשדהמשמע שפירש ממקומו זהו בשר מן החי וטרפה כמשמעו:

    וריש לקיש אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר מן החי - והכי משמע לא תאכל הנפש ולא תאכל הבשר כל זמן שזה עם זה:

    לר' יוחנן חייב שתיםדתרי לאוי איכא ואע"ג דבחדא אכילה וחדא התראה אכלינהו מיחייב תרתי:

    אלא אחתדחד לאו הוא וכיון דבחדא אכילה וחדא התראה וחד לאו הוא חדא הוא דמיחייב וכן כולן:

    לדברי הכל חייב שתיםדבין למר ובין למר מתרי קראי נפקי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 102 עמוד ב

    1אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא, במיתתה בכזית, וטמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא, הכא נמי במשהו בשר גידים ועצמות.

    2ת"ש נטל צפור שאין בו כזית ואכלו רבי פוטר, ור' אלעזר בר ר"ש מחייב. אמר ר' אלעזר בר' שמעון ק"ו על אבר ממנה חייב על כולה לא כל שכן חנקה ואכלה דברי הכל בכזית׃

    3עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר בחייה לאברים עומדת ומר סבר בחייה לאו לאברים עומדת׃

    4דכ"ע מיהא לא בעינן כזית אמר רב נחמן במשהו בשר גידים ועצמות׃

    5ומי איכא מידי דבכוליה לית ביה כזית בשר ובחד אבר אית כזית במשהו בשר גידין ועצמות אמר רב שרביא אין בקלניתא׃

    6אימא סיפא חנקה ואכלה דברי הכל בכזית והא קלניתא עוף טמא הוא ואמר רב טמאה בין בחייה בין במיתתה במשהו אלא כעין קלניתא׃

    7אמר רבא את"ל סבר רבי מחשבת אוכלין שמה מחשבה חישב לאוכלה אבר אבר ואכלה כולה חייב׃

    8א"ל אביי ומי איכא מידי דאילו אכיל ליה אחר לא מיחייב ואכיל ליה האי מיחייב אמר ליה זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו׃

    9ואמר רבא אם תמצא לומר סבר ר' אלעזר בר ר' שמעון מחשבת אוכלין שמה מחשבה חישב לאוכלה מתה ואכלה חיה פטור׃

    10א"ל אביי ומי איכא מידי דאילו אכיל ליה אחר מחייב ואכיל ליה האי פטור א"ל זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו׃

    11אמר ר' יוחנן (דברים יב, כג) לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי (שמות כב, ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה׃

    12ור"ש בן לקיש אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר מן החי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן הטרפה׃

    13אכל אבר מן החי ובשר מן החי לר' יוחנן חייב שתים. לר"ש בן לקיש אינו חייב אלא אחת אכל בשר מן החי ובשר מן הטרפה לר"ש בן לקיש חייב שתים לר' יוחנן אינו חייב אלא אחת אכל אבר מן החי ובשר מן הטרפה לדברי הכל חייב שתים׃

    14ורמינהו:

    Tosafot

    אכל צפור כו' הכא נמי במשהו בשר גידים ועצמותובין הכל צריך שיהא כזית ולא הוי כמשהו דסיפא דהוי בריה והוי משהו ממש:

    שאין בו כזית ואכלו רבי פוטרפי' בקונטרס דקסבר דאין אבר מן החי בשלימה ומיהו אי איכא כזית הוה מחייב דלא גרע מבשר מן החי דמחייב בכזית דהא נמי בשר הוא וקשה לפירושו דאמר בסמוך אכל אבר מן החי ובשר מן הטרפה רבי יוחנן אמר חייב שתים וריש לקיש אמר אינו חייב אלא אחת ומוקי לה בבהמה אחת ונטרפה עם יציאת רובה וקסבר ר"ל דלאו לאברים עומדת ולא אתי איסור אבר מן החי וחייל אאיסור טרפה והשתא מ"מ ליחייב שתים משום טרפה ובשר מן החי דקאתו בהדי הדדי ויש לדחות כגון שאין באבר זה כזית בשר דלא מיחייב משום בשר מן החי והא דחייב משום טרפה היינו כשלקח בשר מטרפה אחרת והשלים לכזית ודוחק הוא ועוד דא"כ אמאי לא חייל עליה איסור אבר מן החי כיון דליכא מטרפה אלא חצי שיעור דבפ' בתרא דיומא (דף עג:) ופרק ג' דשבועות (דף כא:) תניא שבועה שלא אוכל טרפות ונבלות שקצים ורמשים חייב ומוקי לה ר"ל במפרש חצי שיעור אלמא אע"ג דלא חייל איסור שבועה אכזית משום דמושבע ועומד הוא מ"מ חייל אחצי כזית ונראה לפרש כי היכי דלאו לאברים עומדת הכי נמי לאו לחתיכת בשר עומדת והא דנקט צפור שאין בו כזית לרבותא דרבי אלעזר נקט דאפ"ה מחייב ועוד נראה לר"י דאפילו למ"ד לאברים עומדת מודה דלאו לחתיכת בשר עומדת בחייה דאמר ר' יוחנן בסמוך אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב שלשה ומוקי לה בנטרפה עם יציאת רובה ובהמה לאברים עומדת דאתי איסור טרפה וחלב ואבר מן החי בהדי הדדי והשתא אמאי נקט טרפה בלאו טרפה איכא ג' אבר מן החי ובשר מן החי וחלב אלא ודאי בהמה בחייה לאו לחתיכת בשר עומדת ולא אתי וחייל על שאר איסורין:

    ובשר בשדה טרפה זה בשר מן החימדכתיב בשדה דריש דמשמע שפירש ממקומו ואף על גב דאצטריך לבשר שיצא חוץ ממחיצתו כדאמר בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין דף סח:) כולהו דריש מיניה:

    אכל אבר מן החי ובשר מן החי לר' יוחנן חייב שתיםואע"ג דאין לוקין על לאו שבכללות ה"מ היכא דלא מפרש בקרא כגון (שמות יב) אל תאכלו כי אם צלי אש ומכל אשר יעשה מגפן היין (במדבר ו) אבל ובשר בשדה טרפה דמפרשינן בשר וטריפה לא חשיב ליה לאו שבכללות כמו נא ומבושל וחרצן וזג דמפרשי בקרא לקי וכגון אלמנה וגרושה דלקי לכ"ע:

    לרבי יוחנן אינו חייב אלא אחתמשום דמחד קרא נפקי ואף על גב דאנא ומבושל לקי שתים שאני התם דכתיב בוי"ו ובשל דקאי אאל תאכלו והכא נמי אי הוה כתיב בשדה וטרפה לא תאכלו היה לוקה שתים לרבי יוחנן משום בשר מן החי ובשר מן הטריפה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    וכן אכל בשר טמאה אינו חייב עליה אלא בכזית בשר ומ"מ כל שאכל בריה טמאה שלמה בין מתה בין חיה אפי' נמלה חייב אבל אם חסר ממנה רגל אחד פטור עד שיקבץ מהם כזית:

    אכל עוף כל שהוא אם לא רסקו בשניו אלא שבלעו חי לוקה ולאו שבו משום אבר מן החי ויש אומרים משום נבלה ולא משום אבר מן החי שאין בריה שלימה נקראת אבר ואפי' חשב עליה לאכלה אבר אבר לא הועיל להיותה נקראת אבר ויש חולקין בזו לחייבו משום אבר מן החי ומ"מ גדולי המחברים כתבוה כשיטה זו ובמיתתה חייב עליה בכזית ולא בכל שהו שאין דין בריה נאמר במה שאין אסורו מתחלת בריתו כמו שביארנו אבל בכזית חייב עליה משום נבילה ואפי' לא היה בבשרו כזית הואיל ובכלו כזית לוקה משום נבילה:

    אבר מן החי אין בו הפרש לענין אכילה בין אבר שיש בו גידין ועצמות כגון יד ורגל ובין שאין בו עצם כלשון והטחול ודומיהם ומ"מ יש ביניהם קצת הפרש והוא שהאבר שאין בו עצם בין שחתך כלו בין שחתך מקצתו אסור משום אבר מן החי ואבר שיש בו גידין ועצמות אינו קרוי אבר עד שיפרישנו כברייתו אבל אם פרש הבשר בלבד חייב עליו משום טריפה ולא משום אבר מן החי הפרישו כברייתו ובירר אחר כן הבשר ממנו לוקה בכזית ממנו ומשום בשר מן החי:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 102b

    Chullin 102b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 311 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בחייה בכל שהוא משום אבר מן החי. אלמא לא בעינן ביה כזית:

    במיתתה בכזית דבנבלה אכילה כתיבא וכל אכילה בכזית בר מאבר מן החי דרבייה קרא וקפיד אאבר לחודיה:

    טמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא חייב דבריה היא ולא צריכה שיעור כדתנן באלו הן הלוקין (מכות דף יג.) באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב משום שהיא כברייתה אלמא בריה אסורה בכל שהוא אבל לאו דנבלה ליכא לחיובי משום בריה דכשנבראת לא היה עליה שם נבלה הלכך אלאו דנבלה לא מיחייב עד כזית. קתני מיהא בטהורה בחייה בכל שהוא:

    נטל צפור והיא טהורה:

    רבי פוטר מפרש ואזיל דקסבר אין אבר מן החי בשלימה דלאו אבר מיקריא ומיהו אי איכא כזית הוה מיחייב דלא גרע מבשר מן החי דמיחייב עלה בכזית דהא נמי בשר הוא:

    ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב דקסבר שלימה אין לך אבר מן החי גדול מזה ובאבר לא בעינא כזית:

    חנקה ואכלה אין כאן אלא איסור נבלה ואנבלה לא מיחייב משום בריה וכזית בעינן:

    לאברים עומדת לנתחה עומדת הלכך כל אבר ואבר שבה קרוי אבר בפני עצמו ויש כאן משום אבר מן החי דמיחייב בכל דהו ומיהו חדא הוא דמיחייב דחדא התראה היא:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 102b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אכל צפור כו' הכא נמי במשהו בשר גידים ועצמות ובין הכל צריך שיהא כזית ולא הוי כמשהו דסיפא דהוי בריה והוי משהו ממש:

    שאין בו כזית ואכלו רבי פוטר פי' בקונטרס דקסבר דאין אבר מן החי בשלימה ומיהו אי איכא כזית הוה מחייב דלא גרע מבשר מן החי דמחייב בכזית דהא נמי בשר הוא וקשה לפירושו דאמר בסמוך אכל אבר מן החי ובשר מן הטרפה רבי יוחנן אמר חייב שתים וריש לקיש אמר אינו חייב אלא אחת ומוקי לה בבהמה אחת ונטרפה עם יציאת רובה וקסבר ר"ל דלאו לאברים עומדת ולא אתי איסור אבר מן החי וחייל אאיסור טרפה והשתא מ"מ ליחייב שתים משום טרפה ובשר מן החי דקאתו בהדי הדדי ויש לדחות כגון שאין באבר זה כזית בשר דלא מיחייב משום בשר מן החי והא דחייב משום טרפה היינו כשלקח בשר מטרפה אחרת והשלים לכזית ודוחק הוא ועוד דא"כ אמאי לא חייל עליה איסור אבר מן החי כיון דליכא מטרפה אלא חצי שיעור דבפ' בתרא דיומא (דף עג:) ופרק ג' דשבועות (דף כא:) תניא שבועה שלא אוכל טרפות ונבלות שקצים ורמשים חייב ומוקי לה ר"ל במפרש חצי שיעור אלמא אע"ג דלא חייל איסור שבועה אכזית משום דמושבע ועומד הוא מ"מ חייל אחצי כזית ונראה לפרש כי היכי דלאו לאברים עומדת הכי נמי לאו לחתיכת בשר עומדת והא דנקט צפור שאין בו כזית לרבותא דרבי אלעזר נקט דאפ"ה מחייב ועוד נראה לר"י דאפילו למ"ד לאברים עומדת מודה דלאו לחתיכת בשר עומדת בחייה דאמר ר' יוחנן בסמוך אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב שלשה ומוקי לה בנטרפה עם יציאת רובה ובהמה לאברים עומדת דאתי איסור טרפה וחלב ואבר מן החי בהדי הדדי והשתא אמאי נקט טרפה בלאו טרפה איכא ג' אבר מן החי ובשר מן החי וחלב אלא ודאי בהמה בחייה לאו לחתיכת בשר עומדת ולא אתי וחייל על שאר איסורין:

    ובשר בשדה טרפה זה בשר מן החי מדכתיב בשדה דריש דמשמע שפירש ממקומו ואף על גב דאצטריך לבשר שיצא חוץ ממחיצתו כדאמר בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין דף סח:) כולהו דריש מיניה:

    אכל אבר מן החי ובשר מן החי לר' יוחנן חייב שתים ואע"ג דאין לוקין על לאו שבכללות ה"מ היכא דלא מפרש בקרא כגון (שמות יב) אל תאכלו כי אם צלי אש ומכל אשר יעשה מגפן היין (במדבר ו) אבל ובשר בשדה טרפה דמפרשינן בשר וטריפה לא חשיב ליה לאו שבכללות כמו נא ומבושל וחרצן וזג דמפרשי בקרא לקי וכגון אלמנה וגרושה דלקי לכ"ע:

    לרבי יוחנן אינו חייב אלא אחת משום דמחד קרא נפקי ואף על גב דאנא ומבושל לקי שתים שאני התם דכתיב בוי"ו ובשל דקאי אאל תאכלו והכא נמי אי הוה כתיב בשדה וטרפה לא תאכלו היה לוקה שתים לרבי יוחנן משום בשר מן החי ובשר מן הטריפה:

    Tosafot on Chullin 102b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    וכן אכל בשר טמאה אינו חייב עליה אלא בכזית בשר ומ"מ כל שאכל בריה טמאה שלמה בין מתה בין חיה אפי' נמלה חייב אבל אם חסר ממנה רגל אחד פטור עד שיקבץ מהם כזית:

    אכל עוף כל שהוא אם לא רסקו בשניו אלא שבלעו חי לוקה ולאו שבו משום אבר מן החי ויש אומרים משום נבלה ולא משום אבר מן החי שאין בריה שלימה נקראת אבר ואפי' חשב עליה לאכלה אבר אבר לא הועיל להיותה נקראת אבר ויש חולקין בזו לחייבו משום אבר מן החי ומ"מ גדולי המחברים כתבוה כשיטה זו ובמיתתה חייב עליה בכזית ולא בכל שהו שאין דין בריה נאמר במה שאין אסורו מתחלת בריתו כמו שביארנו אבל בכזית חייב עליה משום נבילה ואפי' לא היה בבשרו כזית הואיל ובכלו כזית לוקה משום נבילה:

    אבר מן החי אין בו הפרש לענין אכילה בין אבר שיש בו גידין ועצמות כגון יד ורגל ובין שאין בו עצם כלשון והטחול ודומיהם ומ"מ יש ביניהם קצת הפרש והוא שהאבר שאין בו עצם בין שחתך כלו בין שחתך מקצתו אסור משום אבר מן החי ואבר שיש בו גידין ועצמות אינו קרוי אבר עד שיפרישנו כברייתו אבל אם פרש הבשר בלבד חייב עליו משום טריפה ולא משום אבר מן החי הפרישו כברייתו ובירר אחר כן הבשר ממנו לוקה בכזית ממנו ומשום בשר מן החי:

    Meiri on Chullin 102b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' אימא סיפא חנקה ואכלה ד"ה כו' מרישא גופה נמי ה"מ למפרך רבי אמאי פוטר ולא מחייב משום טמאה דבחייה נמי במשהו וראב"ש נמי לא מחייב ליה משום טמאה אלא משום אבר כדקתני ק"ו על אבר כו' אלא דניחא ליה למפרך בפשיטות טפי מסיפא לד"ה ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה רבי פוטר כו' ומיהו אי איכא כזית הוה מחייב כו' דהא נמי בשר הוא כו' עכ"ל ולא ידענא מי הכריחו לזה דהא אי איכא כזית בשר הוה מחייב משום נבלה אע"ג דבלעו חי כמ"ש רש"י בפרק אלו הן הלוקין בההיא דט' נמלים וא' חי דחייב נמי משום נבלה דכשבולעו הוא מת ומצטרף לכזית נבלה עכ"ל מיהו לפי מה שפירשו התוס' לעיל בפירקין דההיא ט' נמלים ואחד חי לא חי ממש אלא שלמה לא ק"מ דאפשר דאבליעת חי ממש לא מתחייב משום נבלה ודו"ק:

    תוס' בד"ה לר"י אינו חייב כו' והכא נמי אי הוה כתיב כו' עכ"ל רצונם לומר לר"ל דגמר בשר מן החי מהנפש עם הבשר ודאי דליכא לחיובי ב' דהא לא משמע כלל תרתי ולא שייכא הכא וי"ו כלל אלא לר"י נמי דיליף ליה מבשר בשדה טרפה גו' דמשמע שפיר תרתי בוי"ו כיון דלא כתיב וי"ו לא מחייב אלא חדא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 102b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה לריש לקיש אינו חייב אלא אחת וכו' בספר ח"ש מוחק ריש לקיש וגריס לרבי יוחנן וכו' וטעמו מדמסיים בתר הכי והכא נמי אי הוי כתיב בשדה וטרפה וכו' וזה לא קאי אלא לר"י דלדידיה אכל בשר מן החי ובשר מן השדה אינו חייב אלא אחת משום דתרוייהו יליף לקרא דבשר בשדה טריפה אבל לפי זה תקשה והכל טעמא מאי מפני מה איחרו התוס' וקבעו הקושיא אמלתיה דר"י ולא הקדימוה להקשות אמלתיה דר"ל דקאמר לפני זה אכל אבר מן החי ובשר מן החי לר"י חייב שתים ולר"ל אינו חייב אלא אחת ועל כן נראה ליישב הגירסא שלפנינו דלעולם התוס' קבעו קושיא זו אריש לקיש ואאכל אבר מן החי ובשר מן החי דאיהו קדים בגמרא ותירצו דשאני התם דכתיב בוי"ו ובשל וכו' ר"ל אבל הכא לר"ל דיליף תרוייהו מלא תאכל הנפש עם הבשר דהכל לאו אחד ולא שייך שם לאוסופי וי"ו כלל ולכך אינו חייב אלא אחת והדר מתרצים ג"כ לר"י דס"ל דאכל בשר מן החי ובשר מן הטריפה אינו חייב אלא אחת דהוי נמי משום דלא כתיב וי"ו ולכך מסיימי והכא נמי אי הוה כתיב וטריפה היה לוקה שתים לר"י ואע"ג דלפי' זה הקושיא אדברי ר"י אינה מפורש בדברי התוס' אין זה דוחק דהתוס' בשהקשו מנא ומבושל דלוקה שתים הקשו קושייתם אתרוייהו אדר"ל ואר"י אלא שקבעו תחלת הדבור אר"ל משום דדבריו נאמרים מתחלה בגמ' דאמר דאינו לוקה אלא אחת אבל מ"מ קושית התוס' אתרוייהו קאי ולכך א"ש דמסיימי בתירוצם במלתיה דר' יוחנן וק"ל:

    Maharam on Chullin 102b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא וטמאה בין בחיי' בין במיתתה כ"ש ק"ל למה דס"ל להמג"א (סי' ר"י סקי"ח) לדעת רבינו יונה דבאוכל כזית ליכא בו דין ברי' כיון דהגרעין אין ראוי לאכלו. אף אם באמת אכלו. מ"מ כיון דל"ש בו אכילה לא הוי ברי', א"כ הכא בטמאה ג"כ נימא כן דהא יש בו עצמות דאין ראוי לאכילה ואעפ"כ הוי בריה. וצ"ע:

    גמרא אמר רבא את"ל וכו' יש לע' דהא ע"כ האכילה בכולו בלי חתיכות אברים הוי בכלל מחשב לאוכלו מתה. דבכה"ג לא מקרי אבר דהא לר' פטור בכה"ג ול"א דבהך רגע גופא דבא לאוכלו חי הוי כמחשב לאכלו אבר. וא"כ אמאי לראב"ש חייב הא בחישב לאכלה מתה פטור. וה"נ כשבא לאכלו כולו כא'. בזו הרגע הוי מחשב שלא לחתכה אברים ווהי' פקע ממנו שם אבר. וצ"ל דעיקר הא דבהמה בחיי' לאברים עומדת היינו ע"י חתיכת אברים. אבל ע"י אכילת כולו כא' בחיי' לא בא לו שם אבר. וכן הא דבהמה לאו לאברים עומדת היינו שמחשב שלא לאכלה כלל בחיי'. אבל מחשב לאכלו כולו בחיי' לא מפקיע שם אבר ממנו. וא"כ אכילת כולו אינו מביא שם אבר עלי' ואינו מפקיע והוא כאשר הי' בתחלה לאשר היתה עומדת. וע':

    גמרא חישב לאכלה מתה ואכלה חי' פטור יש לע' דא"כ היכי משכחת דללקי לראב"ש באכלה כולו בחיי' דלמא חישב תחלה לאוכלו ופקע שם אבר ממנו. וצ"ל כיון דמקבל התראה ואוכלו תכ"ד הוי כידוע דנקרא אצלו אמ"ה. ודומה לזה כ' הרמב"ם בפ"ב הי"ב מהל' שבועות:

    גמרא א"ל זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו ק"ל דאם כן מה פריך הש"ס פ"ב דפסחים והרי אמ"ה וכו' טעמא דלפני עור וכו'. דלמא אתי' כרשב"א דבהמה בחיי' לאברים עומדת ומיירי דנותנו כולו לעכו"ם והוא חישב עליו למיתה דלגבי דידי' לא מקרי אבר. ולגבי הב"נ הוי אבר דסתמא לאברים עומדת: ובאמת בלא"ה קשה דלמא אתי' כר' דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת רק דיודע דהב"נ רוצה לתלוש ממנו אבר ולאכלו. וא"כ בשעה שנותן לו עדיין לא הוי אבר ומותר בהנא'. ואסור רק משום לאברים עומדת. וצ"ל דלישנא דאמ"ה לא משמע דמיירי בכולו: ובעיקר פירכת הש"ס פסחים תמוה לי דהא ודאי לראב"ש דסבר בהמה בחיי' לאברים עומדת ממילא מוכח דאמ"ה מותר בהנאה דמקרא מלא דיבר הכתוב ולא תחסום שור בדישו. הרי דמותר בהנאה לדוש בשור. וע"כ פירכת הש"ס רק דלר' דסבר דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ליתסר בהנאה. וא"כ דלמא הברייתא אתי' כמ"ד לאברים עומדת ומוכח מקרא דמותר בהנאה. אבל לאידך תנא דלמא באמת אסור בהנאה. ואי דדחיקא ליה דלפלגו תנאי אם מותר בהנא' או לא. לפרוך בל"ז דלמ"ד לאברים עומדת בודאי מותר בהנאה מקרא כנ"ל. וממילא גם לאידך תנא מותר בהנאה. וצ"ע:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chullin 102b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 102, Amud Bet, about 311 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא, במיתתה…”

    2. Segment 234 words

      Opens “ת"ש נטל צפור שאין בו כזית ואכלו…”

      Named: רבי פוטר.

    3. Segment 316 words

      Opens “עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר…”

    4. Segment 412 words

      Opens “דכ"ע מיהא לא בעינן כזית אמר רב…”

      Named: רב נחמן.

    5. Segment 521 words

      Opens “ומי איכא מידי דבכוליה לית ביה כזית…”

      Named: רב שרביא.

    6. Segment 623 words

      Opens “אימא סיפא חנקה ואכלה דברי הכל בכזית…”

      Named: רב טמאה.

    7. Segment 716 words

      Opens “אמר רבא את"ל סבר רבי מחשבת אוכלין…”

      Named: רבי מחשבת, רבא.

    8. Segment 823 words

      Opens “א"ל אביי ומי איכא מידי דאילו אכיל…”

      Named: אביי.

    9. Segment 921 words

      Opens “ואמר רבא אם תמצא לומר סבר ר'…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1021 words

      Opens “א"ל אביי ומי איכא מידי דאילו אכיל…”

      Named: אביי.

    11. Segment 1130 words

      Opens “אמר ר' יוחנן (דברים יב, כג) לא…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “ור"ש בן לקיש אמר לא תאכל הנפש…”

    13. Segment 1347 words

      Opens “אכל אבר מן החי ובשר מן החי…”

    14. Segment 141 words

      Opens “ורמינהו:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 102b · Segment 11 — “אמר ר' יוחנן (דברים יב, כג) לא תאכל הנפש…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 102b · Segment 8 — “א"ל אביי ומי איכא מידי דאילו אכיל ליה אחר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 102b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026