Talmud Builders

    Chullin 84b

    Back to index

    English translation — Chullin 84b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1One who wishes to become wealthy should engage in raising small domesticated animals. Rav Ḥisda said: What is the meaning of that which is written: “And the flocks [ ve’ashterot ] of your sheep” (Deuteronomy 7:13)? It means that sheep enrich [ me’ashrot ] their owners.

    2The Gemara cites additional statements by Rabbi Yoḥanan providing practical advice. Rabbi Yoḥanan says: It is preferable to drink from a cup of witches and not to drink from a cup of lukewarm water, which is extremely unhealthy. Rabbi Yoḥanan qualifies his statement: We said this only with regard to lukewarm water in metal vessels, but in earthenware vessels we have no problem with it. And even in metal vessels, we said that lukewarm water is unhealthy only in a case where one did not cast flavorings into the water, but if he cast flavorings into the water we have no problem with it. And even if one cast flavorings into the water, we said this only in a case where the water had not been boiled [ tzeyatz ], but if the water had been boiled we have no problem with it.

    3And Rabbi Yoḥanan says: In the case of one whose father bequeathed him a great deal of money and he seeks to lose it, he should wear linen garments, and should use glass vessels, and should hire laborers and not sit with them to supervise. The Gemara elaborates: He should wear linen garments; this is stated with regard to Roman linen, which becomes tattered quickly. He should use glass vessels; this is stated with regard to expensive white glass. And he should hire laborers and not sit with them; this applies to laborers who work with oxen, whose potential for causing damage is great if they are not supervised, as they will trample the crops.

    4Rav Avira interpreted the following verse homiletically, but sometimes he said the interpretation in the name of Rabbi Ami and sometimes he said it in the name of Rabbi Asi: What is the meaning of that which is written: “Good is the man who is gracious and lends, who orders his affairs with justice” (Psalms 112:5)? It means to teach that a person should always eat and drink less than what is within his means, and he should dress and cover himself in accordance with his means, and he should honor his wife and children more than what is within his means; as they are dependent on him and he is dependent on the One Who spoke and the world was created.

    5§ The mishna teaches that one may not slaughter a koy on a Festival since he may not cover its blood, as it is unclear whether there is an obligation by Torah law to do so. But if one transgressed and slaughtered a koy , one does not cover its blood. With regard to this, Rav Eina taught at the entrance to the house of the Exilarch: One who slaughters an undomesticated animal or a bird for a critically ill person on Shabbat, for whom it is permitted to slaughter, is obligated to cover its blood. Rabba said to those present: Rav Eina is saying an astonishing statement; remove his interpreter from before him. As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: One may not slaughter a koy on a Festival, but if he slaughtered it, one does not cover its blood until after the Festival.

    6Rabbi Yosei elaborates: This can be derived from an a fortiori inference: And if with regard to the mitzva of circumcision, concerning which a definite obligation overrides Shabbat, nevertheless its uncertain obligation does not override a Festival; then with regard to the mitzva of covering the blood, concerning which even a definite obligation does not override Shabbat, is it not logical that its uncertain obligation, e.g., covering the blood of a koy , would not override a Festival? Although circumcision involves an act of prohibited labor, one performs it on Shabbat for a male infant whose eighth day from birth occurs on Shabbat. But in a case where it is uncertain when the eighth day from birth occurs, it is forbidden to circumcise the child on a Festival. By contrast, covering the blood is never performed on Shabbat.

    7The Sages said to him in rebuttal: The sounding of the shofar in the provinces, i.e., outside the Temple, will prove that this a fortiori inference is incorrect. This is because its definite obligation does not override Shabbat and it is prohibited to sound the shofar on Rosh HaShana that falls on Shabbat; and yet its uncertain obligation overrides the Festival.

    8Rabbi Elazar HaKappar the Distinguished responded with another refutation of the a fortiori inference: It cannot be inferred from circumcision that an uncertain obligation of the mitzva of covering the blood does not override a Festival. What is notable about circumcision? It is notable in that it is not in effect on Festival nights, but is performed only during the daytime. Will you then say with regard to the mitzva of covering the blood, which is in effect on Festival nights, that it does not override a Festival? Perhaps, since the mitzva of covering the blood is in effect during both day and night, its uncertain obligation overrides a Festival as well.

    9In reference to Rabbi Elazar HaKappar’s refutation, Rabbi Abba says: This a fortiori inference drawn by Rabbi Yosei is one of the matters with regard to which Rabbi Ḥiyya says: I do not have any refutation for them, and Rabbi Elazar HaKappar the Distinguished successfully responded with a refutation.

    10Rabba concludes his refutation of the statement of Rav Eina: In any event, the baraita teaches that definite obligations with regard to the mitzva of covering the blood do not override Shabbat. Now, what is a case of a definite obligation of covering the blood that does not override Shabbat? Is it not a case where one slaughters an undomesticated animal or a bird for a critically ill person on Shabbat? The baraita nevertheless teaches that one does not cover the blood, in contradiction to the ruling of Rav Eina.

    11The Gemara asks: But perhaps the baraita is referring to an instance where one transgressed Shabbat and slaughtered an animal for a healthy person. But in a case where one slaughtered an animal for an ill person, since it was permitted for him to slaughter the animal, perhaps he must cover the blood as well.

    12The Gemara responds: The baraita cannot be referring to such a case, since Rabbi Yosei compares it with circumcision. Therefore, it must be similar to the case of circumcision, in that just as the circumcision was performed with permission, as it is a mitzva to perform circumcision even if the eighth day falls on Shabbat, so too, the covering of the blood must be referring to a case where the slaughter was done with permission, i.e., for an ill person. Accordingly, the baraita poses a difficulty to the statement of Rav Eina.

    13§ The baraita states that the Sages said to Rabbi Yosei in refutation of his a fortiori inference: The sounding of the shofar in the provinces will prove that the inference is incorrect, since its definite obligation does not override Shabbat and its uncertain obligation overrides a Festival.

    14The Gemara asks: What is its uncertain obligation that overrides a Festival? If we say that it is referring to uncertainty with regard to whether one of the two days of Rosh HaShana is a weekday or a Festival, this is unfeasible: Now that the sounding of the shofar overrides the definite Festival of Rosh HaShana, is it necessary to teach that it overrides a day with regard to which it is uncertain whether it is a Festival or a weekday? That is, if the uncertainty is with regard to the Festival itself, then this case should have no bearing on the halakha concerning the obligation to cover the blood of a koy on a Festival, since the latter occurs on a definite Festival.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כסא דחרשין ולא כסא דפושריןטוב לשתות כוס של מכשפות ולא לשתות כוס של מים פושרין שרעים הם לגוף:

    ציביאשרשי עשבים ותבלין:

    ציץהרתיח:

    מי שהניח לו אביו מעותכלומר מי שלא טרח בממון וקל בעיניו לאבדו זהו איבודו:

    ילבש כלי פשתןשהן יקרים. ולפי דרכנו למדנו שהעושה אלה מאבד ממון ויזהר אדם מהם:

    כיתנא רומיתאיקר היה:

    בתוריישכור פועלים וימסור להן שוורים שלו לחרוש והם יכחישו השוורים ויסקבום ביערות ובכרמים והמלאכה לא תעלה לכלום שאינן חוששין לכך:

    טוב איש חונןדלים ומלוה אותם וטוב המכלכל דבריו במשפט לפי היכולת הוא עומד על צרכיו ולא בכל תאות לבו:

    פחות ממה שיש לופחות מכדי היכולת וילבש ויתכסה לפי היכולת שלא יתבייש ויכבד אשתו יותר מלפי היכולת:

    לחולהשיש בו סכנה:

    חייב לכסותדכיון דניתנה שבת לידחות אצל שחיטה זו נדחית לכל מצותה של שחיטה זו:

    אישתומא קאמרדבר תימה הוא אומר לשון (לעיל חולין דף כא.) אשתומם כשעה חדא אשטורדישו"ן:

    לישמטו לאמוריהיחתכו את לשונו שאמר בה. ל"א גרסינן אי דשמא קאמר אם בשמו הוא אומר לישמטו לאמוריה ישמטו את האמורא מלפניו לביישו:

    שודאה דוחה שבתדאתיא בקל וחומר מה צרעת שדוחה עבודה ועבודה דוחה שבת מילה דוחה אותה. כולה במסכת שבת (דף קלב:):

    אין ספיקה דוחה יו"טכגון נולד בין השמשות דקי"ל בפ' רבי אליעזר (שבת דף קלז.) דנימול לתשעה וחל ספק שמיני ספק תשיעי שלו ביו"ט אינו נימול עד עשירי דתנן נולד בין השמשות נמול לתשעה כלומר לספק תשיעי בין השמשות של ערב שבת נמול לעשרה חל יו"ט להיות אחר אותה שבת שהוא עשירי נמול לאחד עשר משום דמילה שלא בזמנה לא דחיא דנפקא לן מהוא לבדו הוא ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא בזמנה בסנהדרין:

    כסוי שאין ודאו דוחה שבתלקמיה מפרש:

    בגבוליןדקיימא לן בראש השנה (דף כט:) בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה:

    וספיקה דוחה י"טדתניא טומטום ואנדרוגינוס חייבים אף על פי שהוא ספק אשה ואינה חייבת:

    בריביאדם גדול:

    תשובהעל קל וחומר דרבי יוסי:

    מילה אינה בלילה אלא ביום דיום כתיב בה (ויקרא יב):

    זה אחד מן הדבריםשהיה רבי חייא אומר שלא היה לו שום תשובה עליהם והא דרבי יוסי חדא מינייהו והא דאהדרו רבנן תקיעת שופר בגבולים תוכיח לא חשיב לה פירכא כדמפרש לקמיה:

    ודלמא דעבר ושחטלבריא דלא ניתנה שבת לידחות קאמר דלא יכסה אבל לחולה דניתנה שבת לידחות שרי:

    דומיא דמילהעל כרחך בחולה קאמר דומיא דמילה דברשות ותיובתא היא לרב עינא:

    ספק י"ט וספק חולכגון שני ימים טובים של ראש השנה שהאחד ספק:

    חולין 84 עמוד ב

    1הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה. אמר רב חסדא, מאי דכתיב: ״(דברים ז״, יג) ועשתרות צאנך שמעשרות את בעליהן.

    2ואמר רבי יוחנן: כסא דחרשין, ולא כסא דפושרין. והני מילי בכלי מתכות, אבל בכלי חרש לית לן בה. ובכלי מתכות נמי לא אמרן, אלא דלא שדי בהו ציביא, אבל שדי בהו ציביא לית לן בה. וכי לא שדי בהו ציביא נמי לא אמרן, אלא דלא ציץ, אבל ציץ לית לן בה.

    3ואמר ר' יוחנן: מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדן ילבש כלי פשתן, וישתמש בכלי זכוכית, וישכור פועלים ואל ישב עמהן. ילבוש כלי פשתן בכיתנא רומיתא. וישתמש בכלי זכוכית בזוגיתא חיורתא. וישכור פועלים ואל ישב עמהן בתורי דנפיש פסידייהו.

    4דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי: מאי דכתיב ״(תהלים קיב״, ה) ״טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט״? לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.

    5דרש רב עינא אפתחא דבי ריש גלותא: השוחט לחולה בשבת חייב לכסות. אמר להו רבה: אשתומא קאמר, לישמטוה לאמוריה מיניה, דתניא: ר' יוסי אומר: כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו.

    6מקל וחומר: ומה מילה שודאה דוחה שבת, אין ספיקה דוחה יו"ט כסוי שאין ודאו דוחה שבת, אין דין שאין ספקו דוחה יו"ט׃

    7אמר לו: תקיעת שופר בגבולים תוכיח, שאין ודאה דוחה שבת, וספיקה דוחה יו"ט׃

    8השיב רבי אלעזר הקפר בריבי תשובה: מה למילה שכן אינה נוהגת בלילי ימים טובים, תאמר בכסוי שנוהג בלילי ימים טובים!

    9אמר רבי אבא: זה אחד מן הדברים שאמר רבי חייא ״אין לי עליהם תשובה״, והשיב רבי אלעזר הקפר בריבי תשובה.

    10קתני מיהת, כסוי שאין ודאו דוחה שבת. מאי ודאו דכסוי דלא דחי שבת? לאו השוחט לחולה בשבת?

    11ודלמא דעבר ושחט?

    12דומיא דמילה: מה מילה ברשות, אף כסוי נמי ברשות.

    13אמרו לו: תקיעת שופר בגבולין תוכיח, שאין ודאה דוחה שבת, וספיקה דוחה יום טוב.

    14מאי ספיקה? אילימא ספק חול ספק יום טוב השתא ודאי יום טוב דחיא, ספק יו"ט ספק חול מיבעיא?

    Tosafot

    הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקהוא"ת דאמרינן בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נ:) העוסק בבהמה דקה אינו רואה סימן ברכה ואומר ר"ת דהתם בישוב ומשום עין הרע אבל הכא איירי בחורשין דלא שלטא בהו עינא:

    בזוגיתא חיורתאוא"ת משמע דזכוכית לבנה היתה בימי ר' יוחנן וכן בריש אין עומדין (ברכות דף לא.) ההוא דתבר זכוכית לבנה בחתונת בנו ובפ' עגלה ערופה (סוטה דף מח:) תנא משחרב בהמ"ק בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה וי"ל דלא לגמרי בטלה אלא דאינה מצויה כמו בזמן בית המקדש וכן צריך לומר גבי שירא פרנדא דאמר בפרק במה מדליקין (שבת דף כ:) דרבין ואביי הוו יתבי קמיה דרב נחמיה ריש גלותא חזייה דהוה לביש מטכסא אמר ליה רבין לאביי היינו כלך דתנן אמר ליה אנן שירא פרנדא קרינא ליה ומיהו ר"ת מפרש דאכלך דמתניתין קאי דקרי ליה שירא פרנדא:

    בתוריר"ח גריס בתוורי פירוש בקרים שאינם מעמיקים המחרישה כראוי ומפסיד כל מה שזורע:

    כסוי שאין ודאו דוחה שבתלהנך תרי טעמי דמפרש בפרק קמא דביצה (דף ח:) דכוי אין מכסין דמו ביום טוב משום דאפר כירה דעתו לודאי ואין דעתו לספק אי נמי משום התרת חלבו אי אפשר ליישב ק"ו זה דמה שאין ודאי דוחה שבת לא הוי משום מוקצה דאפי' הכינו מבעוד יום אין מכסין ולא שייך נמי שם התרת חלב כיון שהיא ודאי חיה אבל טעמא דמפרש התם דבדקר נעוץ בודאי התירו ביו"ט ואע"ג דאיכא איסורא מדרבנן בחופר גומא וא"צ אלא לעפרה אבל בספק לא התירו אתי ק"ו דהכא שפיר דכיון דלא התירו בודאי שידחה שבת כ"ש דאין ספק דוחה יו"ט ומיהו סוגיא דביצה מוכח דאפילו ספק נמי שרי בדאיכא דקר נעוץ וי"ל בדוחק ק"ו הכי כיסוי שאין ודאו דוחה שבת אפילו הזמינו לכך מ"מ אסרו משום טורח אינו דין שאין ספקו דוחה יו"ט משום איסור גומא דרבנן או משום מוקצה דאין דעתו לספק אבל באפר שהכינו אין לאסור ספק ביו"ט מק"ו דשבת דאין לדמות טורח יו"ט לדשבת וללישנא דמשום התרת חלבו ואסר אע"ג דהכינו אע"ג דליכא ק"ו מ"מ יש לחוש שיטעו הרואים ויעשו ק"ו משבת כיון דאין ודאו דוחה שבת אפילו בהכינו כ"ש שספק אין דוחה יו"ט ומדמכסים אותו ודאי חיה היא ויתירו חלבו:

    תקיעת שופר בגבולין תוכיח שאין ודאה דוחה שבת כו'וא"ת והא טעמא דשופר בשבת משום שמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר והא לא שייך בי"ט וי"ל דשייך נמי בי"ט דאם אשה היא זה הטומטום אסור להוציא לצרכה דהא לא מיחייבא ואין להתיר מטעם הואיל והותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דהיינו דוקא היכא דהוי צורך היום קצת אבל הכא ליכא צורך היום כלל אי נמי ה"ק שאין ודאה דוחה שבת משום גזירה דרבנן שמא יעבירנו וספיקה דוחה יום טוב אף על גב דאיכא נמי איסורא דרבנן בתקיעה שהיא חכמה ואינה מלאכה ונדחה איסור זה מספק. [וע"ע תוספות ר"ה כט: ד"ה רדיית]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והא דומיא דמילה קתני מה מילה ברשות אף כיסוי ברשותוהכי ק"ל דשוחט לחולה בשבת אינו מכסה ואפילו כשיש דקר נעוץ מבעוד יום, דאי לאו הכי אפילו ביום טוב אסור, דכסוי עשה ומלאכה דשבת וי"ט עשה ולא תעשה, ועוד דעשה דשבת עשה שיש בו כרת הוא ואין עשה דכסוי דוחה אותו, ורב עינא דשרי, הוה סלקא דעתך דכיון דאין כאן אלא איסור דבריהם ובכי הא מודים בית שמאי ובית הלל ביום טוב שיחפור בדקר ויכסה, ואף על גב דקא עביד גומא וכדר' אבא דאמר (ביצה ח, א) החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה, וקל וחומר דר"י בדרבנן הוא דכוי אפילו בדקר נעוץ אין מכסין את דמו בי"ט, ותדע מדקא מייתו ליה תקיעת שופר בגבולין יוכיח שאין ודאי דוחה שבת והיינו גזירה דרבנן, כך פירש הרב רמב"ן ז"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 84b

    Chullin 84b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 335 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כסא דחרשין ולא כסא דפושרין טוב לשתות כוס של מכשפות ולא לשתות כוס של מים פושרין שרעים הם לגוף:

    ציביא שרשי עשבים ותבלין:

    ציץ הרתיח:

    מי שהניח לו אביו מעות כלומר מי שלא טרח בממון וקל בעיניו לאבדו זהו איבודו:

    ילבש כלי פשתן שהן יקרים. ולפי דרכנו למדנו שהעושה אלה מאבד ממון ויזהר אדם מהם:

    כיתנא רומיתא יקר היה:

    בתורי ישכור פועלים וימסור להן שוורים שלו לחרוש והם יכחישו השוורים ויסקבום ביערות ובכרמים והמלאכה לא תעלה לכלום שאינן חוששין לכך:

    טוב איש חונן דלים ומלוה אותם וטוב המכלכל דבריו במשפט לפי היכולת הוא עומד על צרכיו ולא בכל תאות לבו:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 84b · Sefaria

    Tosafot

    הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה וא"ת דאמרינן בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נ:) העוסק בבהמה דקה אינו רואה סימן ברכה ואומר ר"ת דהתם בישוב ומשום עין הרע אבל הכא איירי בחורשין דלא שלטא בהו עינא:

    בזוגיתא חיורתא וא"ת משמע דזכוכית לבנה היתה בימי ר' יוחנן וכן בריש אין עומדין (ברכות דף לא.) ההוא דתבר זכוכית לבנה בחתונת בנו ובפ' עגלה ערופה (סוטה דף מח:) תנא משחרב בהמ"ק בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה וי"ל דלא לגמרי בטלה אלא דאינה מצויה כמו בזמן בית המקדש וכן צריך לומר גבי שירא פרנדא דאמר בפרק במה מדליקין (שבת דף כ:) דרבין ואביי הוו יתבי קמיה דרב נחמיה ריש גלותא חזייה דהוה לביש מטכסא אמר ליה רבין לאביי היינו כלך דתנן אמר ליה אנן שירא פרנדא קרינא ליה ומיהו ר"ת מפרש דאכלך דמתניתין קאי דקרי ליה שירא פרנדא:

    בתורי ר"ח גריס בתוורי פירוש בקרים שאינם מעמיקים המחרישה כראוי ומפסיד כל מה שזורע:

    כסוי שאין ודאו דוחה שבת להנך תרי טעמי דמפרש בפרק קמא דביצה (דף ח:) דכוי אין מכסין דמו ביום טוב משום דאפר כירה דעתו לודאי ואין דעתו לספק אי נמי משום התרת חלבו אי אפשר ליישב ק"ו זה דמה שאין ודאי דוחה שבת לא הוי משום מוקצה דאפי' הכינו מבעוד יום אין מכסין ולא שייך נמי שם התרת חלב כיון שהיא ודאי חיה אבל טעמא דמפרש התם דבדקר נעוץ בודאי התירו ביו"ט ואע"ג דאיכא איסורא מדרבנן בחופר גומא וא"צ אלא לעפרה אבל בספק לא התירו אתי ק"ו דהכא שפיר דכיון דלא התירו בודאי שידחה שבת כ"ש דאין ספק דוחה יו"ט ומיהו סוגיא דביצה מוכח דאפילו ספק נמי שרי בדאיכא דקר נעוץ וי"ל בדוחק ק"ו הכי כיסוי שאין ודאו דוחה שבת אפילו הזמינו לכך מ"מ אסרו משום טורח אינו דין שאין ספקו דוחה יו"ט משום איסור גומא דרבנן או משום מוקצה דאין דעתו לספק אבל באפר שהכינו אין לאסור ספק ביו"ט מק"ו דשבת דאין לדמות טורח יו"ט לדשבת וללישנא דמשום התרת חלבו ואסר אע"ג דהכינו אע"ג דליכא ק"ו מ"מ יש לחוש שיטעו הרואים ויעשו ק"ו משבת כיון דאין ודאו דוחה שבת אפילו בהכינו כ"ש שספק אין דוחה יו"ט ומדמכסים אותו ודאי חיה היא ויתירו חלבו:

    תקיעת שופר בגבולין תוכיח שאין ודאה דוחה שבת כו' וא"ת והא טעמא דשופר בשבת משום שמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר והא לא שייך בי"ט וי"ל דשייך נמי בי"ט דאם אשה היא זה הטומטום אסור להוציא לצרכה דהא לא מיחייבא ואין להתיר מטעם הואיל והותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דהיינו דוקא היכא דהוי צורך היום קצת אבל הכא ליכא צורך היום כלל אי נמי ה"ק שאין ודאה דוחה שבת משום גזירה דרבנן שמא יעבירנו וספיקה דוחה יום טוב אף על גב דאיכא נמי איסורא דרבנן בתקיעה שהיא חכמה ואינה מלאכה ונדחה איסור זה מספק. [וע"ע תוספות ר"ה כט: ד"ה רדיית]:

    Tosafot on Chullin 84b · Sefaria

    Rashba

    והא דומיא דמילה קתני מה מילה ברשות אף כיסוי ברשות והכי ק"ל דשוחט לחולה בשבת אינו מכסה ואפילו כשיש דקר נעוץ מבעוד יום, דאי לאו הכי אפילו ביום טוב אסור, דכסוי עשה ומלאכה דשבת וי"ט עשה ולא תעשה, ועוד דעשה דשבת עשה שיש בו כרת הוא ואין עשה דכסוי דוחה אותו, ורב עינא דשרי, הוה סלקא דעתך דכיון דאין כאן אלא איסור דבריהם ובכי הא מודים בית שמאי ובית הלל ביום טוב שיחפור בדקר ויכסה, ואף על גב דקא עביד גומא וכדר' אבא דאמר (ביצה ח, א) החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה, וקל וחומר דר"י בדרבנן הוא דכוי אפילו בדקר נעוץ אין מכסין את דמו בי"ט, ותדע מדקא מייתו ליה תקיעת שופר בגבולין יוכיח שאין ודאי דוחה שבת והיינו גזירה דרבנן, כך פירש הרב רמב"ן ז"ל.

    Rashba on Chullin 84b · Sefaria

    Ritva

    אמר רבי יוחנן הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה, אומר ר"ת ז"ל דלא קשיא למאי דאמרינן בב"ק העוסק בבהמה דקה אינו רואה סימן ברכה דהתם בישוב שעין הרע שולטת בהם אבל הכא בחורשי' דלא שלטא ביה עינה כולי האי.

    בתורי דנפיש פסידייהו פי' במקום שחורשין הכרמי' בשוורי' שהשוורי' מסתקבין והגפנים נפסדים:

    דרש רב עינא אפתחא דבי ריש גלותא השוחט לחולה שיש בו סכנה בשבת חייב לכסותו פי' רש"י ז"ל דכיון דנתנה שבת לידחות אצל שחיטה זו מפני פקוח נפש, נדחית לכל מצותו עכ"ל ונראה מפשט דבריו דנדחית לגמרי אפילו באיסור תורה בשחיטה כגון שצריך לכתוש עפר דאיכא משום טוחן. אך קשה עד מאוד דאי משום מצות כיסוי לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה די"ט כדאיתא בפ"ק דביצה וכ"ש עשה ולא תעשה דשבת שיש בו כרת ואין בו משום פקוח יפש כיון שאין ביה צורך לחולה דכיסוי אינו מעכב בשחיטה לאכילה למה דוחין שבת שלא לצורך לכך הנכון שלא אמר רב עינא אלא במקום איסורא דרבנן כגון שיש עפר תיחוח אלא שאינו מוכן או שיש לו דקר נעוץ מבעוד יום דליכא אלא איסור טלטול דרבנן או עשיית גומא במלאכה שאינה צריכה לגופיה וקס"ד דאתי עשה דכיסוי הדם ודחי' איסור' דרבנן הכא בשבת וכדדחי לכל אדם בי"ט, ורבה ס"ל דלא דחי' דהעמידו חכמים דבריהם בזה יותר משום חומרא דשבת אי למיעבד היכיר' למילת' שלא התירו כלום אלא מפני פיקוח נפש וב"ד רשאין לעקור דבר תורה בשב ולא תעשה לשום גדר וסייג ותדע דק"ו דר' יוסי בכוי בדרבנן אע"פ שיש לו דקר נעוץ כדאיתא בתוספו' וכן תקיעת שופר שהוא דרבנן הוא וכן פי' רבינו הרמב"ן וז"ל ונחלקו רבותינו ז"ל במי שהיה לו חולה מבעוד יום והכין עפר לכיסו' אם מכסין את הדם בשבת כיון דהשת' ליכא אפילו איסור דרבנן או עבדינן היכר' אפי' בהא ומורי הרא"ה ז"ל היה אומר דבהא ודאי מכסין, והקשיתי לו דא"כ אמאי אמר רבא לישמטו לאמוריה דדילמ' בכה"ג קאמר שחייב לכסות ותירץ דסתמא דריש לה אפי' במי שחלה בשבת אמר לה ולא אלא דאלו באידך שחלה מבעוד יום ויש לו עפר מוכן פשיטא דחייב לכסות ומאי קמ"ל והיינו דאייתי לה מההיא דר' יוסי. ומורי הרשב"א ז"ל היה חולק בדבר ואין דעת מכרעת. ודלמא דעבר ושחט פי' וכיון דעבר עשה קנסוהו רבנן והעמידו דבריהם למיעבד היכרא.

    Ritva on Chullin 84b · Sefaria

    Meiri

    וכן ראוי לו לאדם שלא לפזר מעותיו אלא לפי הצורך הן במאכל הן במלבושים הן בשאר דברים דרך צחות אמרו חכמים מי שהניח לו אביו מעות של רבית ורוצה לאבדן ילבש כלי פשתן וישתמש בכלי זכוכית לבנה וישכור פועלים ואל ישב עמהם וכן פרשו חכמים ז"ל טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט לעולם יאכל אדם וישתה בפחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה כפי מה שיש לו ויכבד אשתו ובניו ביתר ממה (שאין) [שיש] לו שהם תלויים עליו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם:

    השוחט לחולה בשבת אפי' היה לו עפר מוכן מבעוד יום אינו רשאי לכסות אלא ממתין עד לערב ואם רשומו ניכר מכסה וכן הדין בשחט שלא לחולה ובעבירה ששחיטתו כשרה על הצדדין שביארנו בפרק ראשון שאינו מכסה עד לערב ויש מתירין בעפר מוכן אלא שבדקר נעוץ מיהא מודים באיסורה והדברים נראין כדעת ראשון:

    כבר ביארנו בכוי שאין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו שאין מכסין את דמו ובמסכת שבת התבאר שאע"פ שמילה בזמנה דוחה שבת מ"מ ספק מילה כגון נולד ערב שבת בין השמשות אינה דוחה שבת ואפי' יום טוב ואין צריך לומר מילה שלא בזמנה:

    תקיעת שופר במקדש דוחה שבת כמו שהתבאר במסכת ראש השנה אבל בגבולין אינה דוחה שבת אף לאותם שחייבים בתקיעת שופר בודאי ומ"מ דוחה היא יום טוב אף לאותם שאינן מחוייבים אלא מספק כגון טומטום אף הנשים מותרות הן לתקוע מתורת רשות על הדרך שאמרו עליהן שהן סומכות מתורת רשות ואע"פ שיש בסמיכה סרך תשמיש בעלי חיים כמו שהתבאר וכן הדין בכל המצות שהנשים פטורות מהן ומ"מ דוקא שלא בברכה ויש אומרים אף בברכה וכבר כתבנו מזה במסכת חגיגה ובמסכת ראש השנה:

    מילה אינה נוהגת אלא ביום ואם עשאה משעלה עמוד השחר פרשו במסכת מגילה שיצא בדיעבד וקיים מצות מילה הא אם עשאה קודם לכן לא קיים מצות מילה אלא שמ"מ נימול הקטן ויצא מכלל ערל אלא שלא קיימו המוהלים מצות מילה כמו שהתבאר במסכת מגילה:

    למדת ממה שכתבנו בסוגיא זו שהכסוי אינו מעכב אכילת הבשר אלא מכיון שנשחטה מותרת באכילה ואין הכסוי מעכב אלא שהיא מצוה בפני עצמה שלא ממכשירי האכילה:

    Meiri on Chullin 84b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה בתורי ר"ח גרס בתוורי פי' בקרים כו' עכ"ל פי' הפועלים המוליכין השוורים לחרישה נקראין תוורי כמו שתאמר מן חמור חמרי כך תאמר בלשון עברי מן בקר בקרי ובלשון ארמי מן תור תוורי על הפועלים ועיין בתוס' פי' אלו מציאות וק"ל:

    בד"ה כסוי שאין ודאי דוחה כו' אבל טעמא דמפרש התם דבדקר נעוץ כו' אתי ק"ו דהכא שפיר כו' מ"מ אסרו משום טורח אינו דין כו' משום איסור גומא כו' עכ"ל דבריהם צריכין ביאור והוא למאי דבעי רבה למימר התם טעמא דאין שוחט כוי בי"ט דאפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק הוי טעמא משום דבספק לא התירו אפי' בדקר נעוץ משום איסור גומא דרבנן ולפי זה אתי ק"ו דהכא שפיר דאיכא למימר לפום הכי דהא דבשבת אסור אפי' הכינו מבע"י בדקר נעוץ לאו משום איסור טורח אלא משום איסור גומא ואהא הקשו דהאי תירוצא לא קאי התם כדפרכינן לספק מ"ט לא משום דקעביד גומא ודאי נמי כו' וא"כ בספק נמי שרי בדאיכא דקר נעוץ וליכא למיסר משום איסור גומא בספק אלא כדמסיק אי משום מוקצה דדעתו לודאי כו' ואי משום איסור חלב והני טעמי לא שייכא בשבת דאפי' מבע"י אסור בשבת דהיינו דקר נעוץ ואהא תירצו די"ל בדוחק ק"ו הכי כו' ניחא לן למימר דבין למאי דבעי למימר מעיקרא דאסרו ספק משום איסור גומא בין למאי דמסיק דאסרו ספק משום מוקצה דבשבת לא אסרו אלא משום טורח ואינו דין שאין ספק דוחה י"ט משום איסור גומא למאי דס"ד דמעיקרא דמשום איסור גומא אסרו ספק וכן אינו דין למסקנא שאין ספק דוחה י"ט משום מוקצה והדברים ברורים למבין ודו"ק:

    בד"ה תקיעת שופר כו' א"נ ה"ק כו' שמא יעבירנו כו' דאיכא נמי איסורא דרבנן בתקיעה שהיא חכמה כו' עכ"ל יש לדקדק דהיכי קעביד ק"ו לאסור בספק י"ט משום איסור תקיעה גופה הא מהיכא דקמבעי למיעבד ק"ו משבת לא אסרו משום איסור תקיעה גופה דא"כ ל"ל התם טעמא דשמא יעבירנו כיון דאיכא לאוסרו נמי משום איסור תקיעה גופה ואפשר לומר משום אינך דקאמר התם נמי בלולב ומגילה דאינן דוחין שבת נקט טעמא דשמא יעבירנו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 84b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה בזוגיתא חיורתא וכו' ומיהו ר"ת מפרש דאכלך דמתני' קאי ד"ל והמשנה נשנית קודם החורבן:

    ברש"י ד"ה לישמטו לאמורי' וכו' ל"א וכו' ישמטו את האמורא מלפניו וכו' כצ"ל פי' מתורגמן משום שהיו רגילין לדרוש על ידי מתורגמן העומד אצלו ומשמיע דבריו לעם:

    ד"ה אין ספיקא דוחה יום טוב כו' כגון נולד בין השמשות וכו' חל יו"ט וכו' נמול לאחד עשר וכו'. ר"ל אלמא דמילה שלא בזמנה אין דוחה י"ט ומיניה יליף נמי דה"ה נולד בין השמשות של כניסת י"ט דהוי הי"ט ספק שמיני ספק תשיעי אין מוהלין אותו בי"ט משום דשמא תשיעי הוא והוי ליה מילה שלא בזמנה אבל ממתניתין גופא לא שמעינן בהדיא בין השמשות משום דבמתניתין הוי שלא בזמנה ודאי דהא עכ"פ הי"ט הוא התשיעי שהרי אפי' היה בין השמשות שנולד בו לילה היה השבת שמיני שלו וק"ל:

    Maharam on Chullin 84b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא, זִמְנִין אָמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַמִי וְזִמְנִין אָמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַסִי. קשא יאמר בכל פעם בשם שניהם דהיינו שיאמר רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרווייהו וכדאיתא בתלמודא בכמה דוכתי רב ושמואל דאמרי תרווייהו וכן כיוצא בזה? ונראה לי בס"ד דידוע דרבי אמי היה גדול מרבי אסי וכמו שכתבו התוספות בבתרא (דף לד: ד״ה הוה) ולכן היה רבי אסי קורא אותו 'רבי' אף על גב דחבירו הוה ולכן בכל מקום מזכירין את רבי אמי קמיה דרבי אסי מיהו רב עוירא היה תלמיד רבי אסי אכן אם יאמר ר"א ור"א דאמרי תרווייהו איך יזכירם? אם יזכיר את רבי אמי קמיה רבי אסי הא רבי אסי רבו היה ואם יזכיר רבו קודם גם זה לא אפשר כיון דרבי אמי גדול ממנו, לכן כך היה מנהגו זמנין אמר לו משמיה דרבי אמי בלבד זמנין אמר לו משמיה דרבי אסי בלבד כי באמת הוא שמע דבר זה משניהם.

    וִיכַבֵּד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ קשא זה היותר מהיכן יביאנו וכי יגזול ויביא להם? ואם תאמר ילוה מאחרים הנה הלוה מאחר ויודע שאין יכול לפרוע לו עליו נאמר לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם (תהלים לז, כא)! ונראה לי בס"ד הכונה שאם הוא משער שכר מלאכתו שמונים דינר בחודש או שיש לו שכר קצוב שמונים דינר בחודש והוא צריך לו בשביל אכילה של בשר בכל יום ארבעים דנרים ובשביל שתיה עשרים דנרים ובשביל מלבושים הכרחים עשרים ונמצא שלא נשאר בידו מעות יתרים כדי לכבד בהם אשתו ובניו במלבושים יקרים, לכך בא בעל המאמר לומר יאכל וישתה פחות ממה שיש לו שלא יוציא ששים דנרים בשביל אכילה ושתיה אלא יפחות מזה דהיינו שלא יאכל בשר אלא שני לילות בשבוע ושני לילות דגים ושני לילות ירק ובזה יוציא לאכילה ושתיה חמשים דנרים וישאר בידו עשרה דנרים יכבד בהם אשתו ובניו במלבושים לעשות להם מלבושים יקרים ונמצא הוא מכבד אשתו ובניו ממה שמקמץ מיניה וביה ועל זה מביא הכתוב (תהלים קיב, ה) 'טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה' והיינו חונן דרך חנינה לעשות מותרות וזה היתרון מלוה אותו מדיליה על ידי 'שֶׁיְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט' שלא יאכל בשר כל לילה אלא שני לילות בשבוע בשר ושני לילות דגים ושני לילות ירק. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר ' יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ ' אין הכונה על היכולת שלו במעות אלא הכונה על חשיבות המנה שמביא לאשתו שתהיה חשובה ומפוארת יותר מן המנה שמביא לעצמו. מעשה בחסיד אחד שיצא לשוק לקנות טאקה אחת של משי בשביל בגד שבת לעצמו וטאקה אחת של משי בשביל בגד לאשתו וקנה שתיהם שוין בגוון אחד ורק האחת מעולית בזיוה והדרה כפליים על חברתה והוא נתן האחת המשובחת יותר לתופר בשוק שיתפור אותה בגד לעצמו והשרת הגרועה הביא לאשתו שתתפור אותה בגד לעצמה והתופר הביא לו הבגד בערב שבת בסוף היום קודם שהלך לקבלת שבת והוא לקחו מיד התופר ובירך עליו שהחיינו ולבשו והלך לבית הכנסת ולא ראתה אותו כי היתה עסוקה בצרכי שבת והיא גם כן לבשה בגד החדש שלה וקבלה שבת בנרות. ובבוא בעלה מבית הכנסת ראתה הבגד של בעלה משובח על שלה כפליים וחרה לה מאד על אשר לקח החשובה לעצמו והביא לה הגרועה ותאמר לו הקשוט נאה לאיש או לאשה? ויאמר להאשה. ותאמר אם כן למה אתה לקחת המפוארת להתקשט בה ולי הבאת הגרועה? ויאמר אני קשטתי עצמי לכבוד שבת כי זה הבגד הוא ללבשו בשבת. ותאמר אף על פי כן הקשוט ראוי לי ולא לך! ונעשה ויכוח ביניהם בדבר זה עד השינה. והנה אחר שישן חלם שראה נייר אחד לבן כתוב עליו תיבת יגל באשורית ותחתיה תיבת אש ויקץ ותפעם רוחו כי אמר תיבת 'יגל' הוא סימן טוב לשמחה וגילה אך תיבת 'אש' דין הוא ויצטער ממנה והלך אצל הרב לפתור לו החלום ויספר לו חלומו לפתור אותו, וישאלהו אם היה לך בזו הלילה ריב עם אנשי ביתיך? ויאמר לאו אלא רק ויכוח דברים היה ביני לבין אשתי וישננו בויכוח זה ויספר לו על מה היה הויכוח, והבין הרב פתרון החלום ויאמר לו מן השמים הראו לך שהאמת עם אשתך והיה צריך שתתן לה הטאקה המהודרת להתקשט היא בה ואתה תקח הגרועה ותיבת 'יגל' היא ראשי תיבות ' לֹ א יִ לְבַּשׁ גֶּ בֶר' ותיבת אש היא ראשי תיבות ' שִׂ מְלַת אִ שָּׁה' (דברים כב, ה) שהגידו לך זו הטאקה אשר לבשת ראוי שתהיה שמלת אשה ואתה הגבר לבשת שמלה הראויה לה והראו לך דבר זה בראשי תיבות למפרע להורות לך כי אתה הלכת בדרך הפוך שקשטת עצמך בבגד החשוב ולאשתך הבאת בגד הגרוע. נמצינו למידין אם האדם קונה בגד לעצמו ולאשתו ולא נזדמן לו לקנות שניהם מן החשוב אלא נזדמן לו אחד חשוב ואחד גרוע שיכבד אשתו בבגד החשוב והוא יקח הגרוע ועל כיוצא בזה קאמר שיכבד אשתו ובניו במנה שהיא חשובה יותר מן המנה שיש לו לעצמו כי להם הקדימה בדבר החשוב וכמ"ש באותה מעשה.

    וְהוּא תָּלוּי בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם הא דנקיט לשון זה ולא אמר תלוי בהקדוש ברוך הוא, נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו המפרשים ז"ל בביאור ' בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ ' כי בתחלה ברא העולם במחשבה בלבד ושלטה מדת הדין לכך כתיב 'בְּרֵאשִׁית' זו המחשבה, בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וכו' (בראשית א, א) זכר שם אלהים שהוא דין ואחר כך בראו באמירה דכתיב 'וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר' במעשה בראשית בזה גברו הרחמים בעולם ולכך נאמר בְּיוֹם עֲשׂוֹת הֳ' אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם (בראשית ב, ד) שזכר שם הרחמים קודם שם הדין. ולכן כיון שאמר 'וְהָיָה הָעוֹלָם' לכך 'מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ' עד כאן דבריהם. ולזה אמר שיכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו וזהו ממידת הרחמנות הגדולה יען כי 'הֵם תְּלוּיִים בּוֹ וְהוּא תָּלוּי בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם' אָמַר דייקא שבזה רצה להגביר מדת הרחמנות בעולם והאדם צריך ללמוד ממידת הבורא יתברך וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו (דברים יג, ה) מה הוא רחום אף אתה וכו'.

    Ben Yehoyada on Chullin 84b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 84, Amud Bet, about 335 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה. אמר רב…”

      Named: רב חסדא.

    2. Segment 251 words

      Opens “ואמר רבי יוחנן: כסא דחרשין, ולא כסא…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 339 words

      Opens “ואמר ר' יוחנן: מי שהניח לו אביו…”

    4. Segment 456 words

      Opens “דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה…”

      Named: רב עוירא, רבי אמי, רבי אסי.

    5. Segment 535 words

      Opens “דרש רב עינא אפתחא דבי ריש גלותא:…”

      Named: רב עינא, רבה.

    6. Segment 622 words

      Opens “מקל וחומר: ומה מילה שודאה דוחה שבת,…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אמר לו: תקיעת שופר בגבולים תוכיח, שאין…”

    8. Segment 820 words

      Opens “השיב רבי אלעזר הקפר בריבי תשובה: מה…”

      Named: רבי אלעזר.

    9. Segment 920 words

      Opens “אמר רבי אבא: זה אחד מן הדברים…”

      Named: רבי אבא, רבי חייא, רבי אלעזר, אבא.

    10. Segment 1017 words

      Opens “קתני מיהת, כסוי שאין ודאו דוחה שבת.…”

    11. Segment 113 words

      Opens “ודלמא דעבר ושחט?…”

    12. Segment 129 words

      Opens “דומיא דמילה: מה מילה ברשות, אף כסוי…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “אמרו לו: תקיעת שופר בגבולין תוכיח, שאין…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “מאי ספיקה? אילימא ספק חול ספק יום…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 84b · Segment 3 — “ואמר ר' יוחנן: מי שהניח לו אביו מעות ורוצה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 84b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026