Talmud Builders

    Chullin 103b

    Back to index

    English translation — Chullin 103b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to its general prohibition, as the fat of an undomesticated animal is permitted. But with regard to a limb from a living animal, where there are no permitted circumstances to its general prohibition, the prohibition of consuming a tereifa does not take effect.

    2§ The Gemara continues its discussion of the prohibition against eating a limb from a living animal. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Rabbi Shimon ben Lakish inquired of Rabbi Yoḥanan: If one took from a living animal a limb that was an olive-bulk and divided it into two pieces when it was outside his mouth and ate each piece separately, what is the halakha ? Rabbi Yoḥanan said to him: He is exempt.

    3Reish Lakish then asked Rabbi Yoḥanan: If he placed an olive-bulk of a limb from a living animal inside his mouth and then divided it and swallowed the two parts separately, what is the halakha ? Rabbi Yoḥanan said to him: He is liable to receive lashes.

    4When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said an alternative version of this discussion. If one took from a living animal a limb that was an olive-bulk and divided it into two pieces when it was outside his mouth, and he then ate each piece separately, he is exempt. If he divided the limb into two parts inside his mouth, Rabbi Yoḥanan says that he is liable, and Reish Lakish says that he is exempt.

    5Rabbi Yoḥanan says he is liable because his throat derives pleasure from an olive-bulk of a limb from a living animal. And Reish Lakish says that he is exempt because in order to be liable we require an act of eating that contains the requisite amount, i.e., an olive-bulk, when it enters his stomach, and in this case there is not a full olive-bulk that enters his stomach at one time.

    6The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan it is clear how one can be liable for eating an olive-bulk of a limb from a living animal. But according to Rabbi Shimon ben Lakish, how can you find a case where one will be liable for eating a limb from a living animal, since the food is generally broken up before he swallows it? Rav Kahana said: One would be liable in a case where he eats a small bone that contains an olive-bulk of meat, bone and sinew all together, and that he can swallow whole.

    7As quoted above, Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish agree that if one divides a limb from a living animal before placing it in his mouth, he is not liable for eating it. The Gemara adds: But Rabbi Elazar says: Even if one divided the limb outside his mouth he is liable. This is because the fact that the two pieces are lacking in proximity to each other as they are placed in one’s mouth is not comparable to lacking an action, i.e., it is not comparable to a case where he ate only half an olive-bulk. Since he ate an entire olive-bulk, he is liable.

    8§ The Gemara cites another dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish pertaining to the measure of an olive-bulk with regard to prohibitions involving eating. Rabbi Shimon ben Lakish says: The olive-bulk of which the Sages spoke with regard to prohibitions involving eating is measured by the food one actually swallows, aside from the food that remains stuck between the teeth. And Rabbi Yoḥanan says that it includes even the food that remains stuck between the teeth.

    9In explanation of this dispute, Rav Pappa says: With regard to food that remains stuck between the teeth, everyone agrees that it is not included in measuring an olive-bulk that would render one liable to receive lashes. When they disagree it is with regard to food that remains on the palate, which one tastes but does not swallow. One Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that since his throat derives pleasure from an olive-bulk, i.e., he tastes the full olive-bulk, he is liable. And one Sage, Reish Lakish, holds that in order to be liable, we require an act of eating that contains the requisite amount, i.e., an olive-bulk, when it enters his stomach.

    10§ The Gemara quotes another related ruling of Rabbi Yoḥanan: Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: If one ate half an olive-bulk of a forbidden food and vomited it, and then ate another half an olive-bulk, he is liable. What is the reason? It is because his throat derives pleasure from an olive-bulk of the forbidden food, even though the full olive-bulk did not actually enter his stomach.

    11Rabbi Elazar raised a dilemma before Rabbi Asi: If one ate half an olive-bulk of forbidden food and vomited it, and then ate it again, what is the halakha ? The Gemara clarifies: What is the dilemma he is raising? If it is about whether the half-olive-bulk that he ate and vomited up is considered to have been digested, in which case it is no longer considered food, or whether it is not considered to have been digested, let him raise the dilemma with regard to an entire olive-bulk. If one eats an entire olive-bulk and vomits it and then eats it again, if the food is considered not to have been digested the first time, he is liable to be flogged twice.

    12Rather, his dilemma must be about whether we follow the throat or whether we follow the stomach in measuring how much forbidden food one has swallowed. That being the case, let him resolve the dilemma from that which Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said, which indicates that we follow the throat.

    13The Gemara explains that Rabbi Elazar knew the answer to his question, but Rabbi Asi forgot the statement that he had learned from Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Elazar came to remind him of what he had known previously. And this is what Rabbi Elazar was saying to him: Why do I need the case where he swallows another half an olive-bulk? Let the Master teach this ruling in a case where he swallows the same half-olive-bulk he had swallowed previously and vomited, as two principles can be derived from the ruling in that case: We can learn from it that the food was not considered to have been digested the first time he swallowed it, and we can learn from it that since his throat derives pleasure from a full olive-bulk, he is liable.

    14Rabbi Asi was silent and did not say anything. Rabbi Elazar said to him: Wonder of the generation, did you not say this case many times before Rabbi Yoḥanan, and he said to you: This person is liable because his throat derives pleasure from a full olive-bulk?

    15MISHNA: It is prohibited to cook any meat of domesticated and undomesticated animals and birds in milk, except for the meat of fish and grasshoppers, whose halakhic status is not that of meat. And likewise, the Sages issued a decree that it is prohibited to place any meat together with milk products, e.g., cheese, on one table. The reason for this prohibition is that one might come to eat them after they absorb substances from each other. This prohibition applies to all types of meat, except for the meat of fish and grasshoppers.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מכללואצל חיה:

    חלקו מבחוץלכזית אבר מן החי נחלק לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ חציו השני:

    מהומי מצטרפי לחיוביה ככל שאר איסורים דקיימא לן דמצטרפי שיעורייהו לחצאין בתוך כדי אכילת פרס כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ:) או דילמא כיון דחידוש הוא דהא גידין ועצמות דעלמא לא מיחייב עלייהו והכא מיחייב ואימא אין לך בו אלא חדושו וכי אכיל ליה בבת אחת מיחייב דסתם אכילה בבת אחת משמע אבל לחצאין לא:

    מבפניםלאחר שבא סמוך לבית בליעתו בלעו לחצאין:

    אכילה במעיוכשהוא יורד לתוך מעיו צריך שיהא בו שיעור אכילה:

    היכי משכחת לה דמיחייבבכזית הא אי אפשר ללעוס אכילה כולה יחד:

    בגרומיתא זעירתאעצם קטן שעל כף הירך שיש בו משהו בשר וגיד ועצם משלימו לכזית ואין אדם לועסו אלא בולעו:

    מחוסר קריבהשנתרחקו זה מזה מעט:

    מחוסר מעשהנמי שלא אכל אלא חצי זית:

    חוץ משל בין השיניםצריך שיהא כזית במה שהוא בולע לבד הנשאר בשינים:

    בשל בין השיניםאפילו רבי יוחנן מודה דלא מיחשיב בהדיה דהא אין נהנה לא גרונו ולא מעיו שאין אדם טועם עד שיהא סמוך לבית הבליעה כדכתיב (איוב יב) וחיך (יטעם אוכל):

    בין החניכייםהמדבק בחכו שגרונו נהנה בו ומעיו לא נהנו:

    חייבואע"ג דלא בא במעיו זית שלם לא בבת אחת ולא בזה אחר זה:

    הרי נהנה גרונובטעם שני חצאי זיתים. והא דרבי אסי פליגא אדרב דימי ורבין דאמרי לעיל משמיה דרבי יוחנן חלקו מבחוץ פטור. והאי נהנה גרונו משום דהנאת גרונו היינו טעימה והרי טעם שני חצאי זיתים ואע"ג דזה אחר זה הוא לא איכפת לן הואיל ובכדי אכילת פרס הואי אבל הנאת מעיים אינה אלא במילוי כרס ואע"ג דבלע שני חצאי זיתים לא נתמלא כרסו אלא בחצי זית שכשבלעו לזה יצא כבר זה:

    אי הוי עיכולבבליעתו והוי פירשא בעלמא ואכילה שניה לאו כלום היא:

    תבעי ליה כזיתולחייבו ב' מלקיות:

    אלא אי בתר גרונו אזלינןדפשיטא ליה דלאו עיכול הוא וקא מיבעיא ליה מי אמרינן הרי נהנה גרונו או דילמא הרי לא נהנו מעיו אלא בחצי זית:

    תפשוט ליה מדרבי אסידבתר גרונו אזלינן:

    רבי אסי גמריה איעקר ליהכלומר רבי אלעזר תרוייהו פשיטא ליה ולא הוצרך לישאל כלום אלא שמעיה לרבי אסי ששכח שמועתו ששמעו שניהם מפי ר' יוחנן שאפילו חזר ואכל אותו כזית עצמו חייב ושמעיה לרבי אסי דקא נקיט כזית אחר אבל ההוא לא אלמא הוי עיכול ואתא לאדכוריה ושאל לו בלשון בעיא משום כבודו אכלו לאותו עצמו מהו כלומר היזכר מה ששמעת על כך:

    אישתיקרבי אסי:

    א"לר' אלעזר:

    מופת הדורגדול הדור כמו (זכריה ג) אנשי מופת המה:

    זימנין סגיאין אמרתדבר זה לפני רבי יוחנן דאפילו בההוא עצמו חייב והודה לדבריך ואמר הרי נהנה גרונו בכזית:

    מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלבדאע"ג דאמר רחמנא גדי הוא הדין לחיה ועוף ומיפלג פליגי בה לקמן (חולין דף קיג.) איכא למ"ד דאורייתא ואיכא למ"ד דרבנן:

    ואסור להעלותדילמא אתי למיכלינהו כי הדדי דקא נגעי ובלעי מהדדי ואע"ג שמותר לאכול בשר אחר גבינה כדאמרינן בגמרא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 103 עמוד ב

    1מכללו, אבל אבר דלא הותר מכללו לא.

    2כי אתא רב דימי אמר: בעא מיניה רבי שמעון בן לקיש מרבי יוחנן: חלקו מבחוץ, מהו? אמר ליה: פטור.

    3מבפנים, מאי? אמר ליה: חייב.

    4כי אתא רבין אמר: חלקו מבחוץ פטור, מבפנים רבי יוחנן אמר חייב, וריש לקיש אמר פטור.

    5רבי יוחנן אמר: חייב, הרי נהנה גרונו בכזית. וריש לקיש אמר: פטור, אכילה במעיו בעינן וליכא.

    6אלא לרבי שמעון בן לקיש, היכי משכחת לה דמחייב? אמר רב כהנא: בגרומיתא זעירתא.

    7ורבי אלעזר אמר: אפילו חלקו מבחוץ נמי חייב, מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי.

    8אמר ר"ש בן לקיש: כזית שאמרו חוץ משל בין השינים, ורבי יוחנן אמר: אף עם בין השינים.

    9אמר רב פפא: בשל בין שינים דכולי עלמא לא פליגי, כי פליגי בין החניכיים. מר סבר: הרי נהנה גרונו בכזית, ומר סבר: אכילה במעיו בעינן.

    10אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אכל חצי זית והקיאו, וחזר ואכל חצי זית אחר חייב. מ"ט הרי נהנה גרונו בכזית.

    11בעא רבי אלעזר מר' אסי אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו מהו מאי קא מיבעיא ליה אי הוי עיכול אי לא הוי עיכול ותיבעי ליה כזית׃

    12אלא אי בתר גרונו אזלינן אי בתר מעיו אזלינן ותפשוט ליה מדרבי אסי׃

    13רבי אסי גמריה איעקר ליה ואתא ר' אלעזר לאדכוריה והכי קאמר ליה למה לי חצי זית אחר לימא מר בדידיה דאיכא למשמע מינה תרתי שמעינן מינה דלא הוי עיכול ושמעינן מינה דהרי נהנה גרונו בכזית?

    14אישתיק ולא א"ל ולא מידי א"ל מופת הדור לא זימנין סגיאין אמרת קמיה דרבי יוחנן ואמר לך הרי נהנה גרונו בכזית:

    15הדרן עלך גיד הנשה.

    Mishna

    16כל הבשר אסור לבשל בחלב, חוץ מבשר דגים וחגבים, ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן, חוץ מבשר דגים וחגבים.

    Tosafot

    חלקו מבחוץפירש בקונטרס כזית אבר מן החי חלקו לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ אכל חציו השני משמע דאם נתן שני החלקים בפיו ובלען בבת אחת חייב לכ"ע ואין נראה דאם כן מאי קשיא ליה לריש לקיש היכי משכחת לה דמיחייב וכי אינו יכול לבלוע כזית בבת אחת והא אמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ.) דבית הבליעה מחזיק כביצת תרנגולת דגדולה יותר מגרוגרת כדמוכח בפרק חלון (עירובין דף פ:) דאיכא כמה גרוגרות בסעודה של עירוב וגרוגרת גדולה יותר מכזית כדמוכח בפרק המצניע (שבת דף צא.) ואמרי' בפ' אמרו לו (כריתות דף יד.) דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים משמע דשני זיתים מחזיק ועוד דכי היכי דאע"פ שחלקו מבחוץ והניחם בבת אחת לתוך פיו מיחייב לר' יוחנן דאזיל בתר אכילת פיו לפי שנהנה גרונו כזית בבת אחת ה"נ אפילו בלען בזה אחר זה יתחייב לריש לקיש דאזיל בתר אכילת מעיו כיון שיש כזית בבת אחת במעיו קודם שיתעכל דאינו ממהר להתעכל כדמוכח בסמוך ונראה לפרש דחלקו מבחוץ פטור ואפילו אכלו בבת אחת דבעינן שיהא מחובר בפיו ויהיה עליו שם אבר משום דהכא חדוש הוא כדפירש בקונט' דבעלמא לא מיחייב אגידין ועצמות והכא מיחייב ואין לך בו אלא חידושו אבל חלקו בפנים חייב דדרך הוא שנחלק בפיו בשעת לעיסה וריש לקיש פטר ואפי' חלקו בפנים ולכך דוחק הש"ס אליביה היכי משכחת לה שיתחייב בדרך אכילה ומשני בגרומיתא זעירתא דאין אדם לועסו אלא בולעו ומיהו לרבי אלעזר ודאי חייב חלקו מבחוץ דאפילו אכל זה אחר זה מיחייב:

    מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלבתימה דלא תני בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין כמו בהנך פירקין ובתוספתא תני להו ושמא מאי דשייר במתניתין פירש בברייתא ואשמעינן דחייל איסור בשר בחלב אאיסור מוקדשין ורשב"ם פי' דאיצטריך משום חו"ל דס"ד דאינו נוהג בח"ל משום דאיתקש לבכורים (שמות כג) בחד קרא ראשית בכורי אדמתך לא תבשל גדי בחלב אמו ולפירושו ניחא הא דאמר בפ' ראשית הגז (לקמן חולין דף קלו.) דארצך דבכורים אתא למעוטי חו"ל דאע"ג דהיא מצוה התלויה בארץ איצטריך משום דאיתקיש לבשר בחלב:

    ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגביםהאי חוץ לא איצטריך דאפילו לבשל שרי אלא אגב רישא נקטיה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני'כל הבשר אסור לבשל בחלב. לישנא דקרא נקט דכתיב (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו, ואסור לבשל ואסור לאכול קאמר, והא דלא תנא הכא ונוהג בחולין ובמוקדשין כדתנן באידך פירקין (קל, א) ואף על גב דבשר בחלב נמי במוקדשים נוהג כדתניא בתוספתא בשר בחלב נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בין של חולין בין של מוקדשין בין של חיה ועוף אסור לבשל בחלב, אלא דהכא לישנא קיטא נקט, וקתני כל הבשר, ובמשמע בין של חולין בין של מוקדשין, ובארץ ובח"ל לא אצטריך ליה דחובת הגוף היא ונוהגת בין בארץ בין בח"ל. והא דקתני ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים וחגבים לא אצטריכא ליה כלל, דאפילו באכילה נמי שרו כדקתני רישא, אלא סירכיה נקטיה משום דתנא רישא חוץ מבשר דגים וחגבים וכדי נקטיה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 103b

    Chullin 103b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 273 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מכללו אצל חיה:

    חלקו מבחוץ לכזית אבר מן החי נחלק לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ חציו השני:

    מהו מי מצטרפי לחיוביה ככל שאר איסורים דקיימא לן דמצטרפי שיעורייהו לחצאין בתוך כדי אכילת פרס כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ:) או דילמא כיון דחידוש הוא דהא גידין ועצמות דעלמא לא מיחייב עלייהו והכא מיחייב ואימא אין לך בו אלא חדושו וכי אכיל ליה בבת אחת מיחייב דסתם אכילה בבת אחת משמע אבל לחצאין לא:

    מבפנים לאחר שבא סמוך לבית בליעתו בלעו לחצאין:

    אכילה במעיו כשהוא יורד לתוך מעיו צריך שיהא בו שיעור אכילה:

    היכי משכחת לה דמיחייב בכזית הא אי אפשר ללעוס אכילה כולה יחד:

    בגרומיתא זעירתא עצם קטן שעל כף הירך שיש בו משהו בשר וגיד ועצם משלימו לכזית ואין אדם לועסו אלא בולעו:

    מחוסר קריבה שנתרחקו זה מזה מעט:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    חלקו מבחוץ פירש בקונטרס כזית אבר מן החי חלקו לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח"כ אכל חציו השני משמע דאם נתן שני החלקים בפיו ובלען בבת אחת חייב לכ"ע ואין נראה דאם כן מאי קשיא ליה לריש לקיש היכי משכחת לה דמיחייב וכי אינו יכול לבלוע כזית בבת אחת והא אמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ.) דבית הבליעה מחזיק כביצת תרנגולת דגדולה יותר מגרוגרת כדמוכח בפרק חלון (עירובין דף פ:) דאיכא כמה גרוגרות בסעודה של עירוב וגרוגרת גדולה יותר מכזית כדמוכח בפרק המצניע (שבת דף צא.) ואמרי' בפ' אמרו לו (כריתות דף יד.) דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים משמע דשני זיתים מחזיק ועוד דכי היכי דאע"פ שחלקו מבחוץ והניחם בבת אחת לתוך פיו מיחייב לר' יוחנן דאזיל בתר אכילת פיו לפי שנהנה גרונו כזית בבת אחת ה"נ אפילו בלען בזה אחר זה יתחייב לריש לקיש דאזיל בתר אכילת מעיו כיון שיש כזית בבת אחת במעיו קודם שיתעכל דאינו ממהר להתעכל כדמוכח בסמוך ונראה לפרש דחלקו מבחוץ פטור ואפילו אכלו בבת אחת דבעינן שיהא מחובר בפיו ויהיה עליו שם אבר משום דהכא חדוש הוא כדפירש בקונט' דבעלמא לא מיחייב אגידין ועצמות והכא מיחייב ואין לך בו אלא חידושו אבל חלקו בפנים חייב דדרך הוא שנחלק בפיו בשעת לעיסה וריש לקיש פטר ואפי' חלקו בפנים ולכך דוחק הש"ס אליביה היכי משכחת לה שיתחייב בדרך אכילה ומשני בגרומיתא זעירתא דאין אדם לועסו אלא בולעו ומיהו לרבי אלעזר ודאי חייב חלקו מבחוץ דאפילו אכל זה אחר זה מיחייב:

    מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלב תימה דלא תני בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין כמו בהנך פירקין ובתוספתא תני להו ושמא מאי דשייר במתניתין פירש בברייתא ואשמעינן דחייל איסור בשר בחלב אאיסור מוקדשין ורשב"ם פי' דאיצטריך משום חו"ל דס"ד דאינו נוהג בח"ל משום דאיתקש לבכורים (שמות כג) בחד קרא ראשית בכורי אדמתך לא תבשל גדי בחלב אמו ולפירושו ניחא הא דאמר בפ' ראשית הגז (לקמן חולין דף קלו.) דארצך דבכורים אתא למעוטי חו"ל דאע"ג דהיא מצוה התלויה בארץ איצטריך משום דאיתקיש לבשר בחלב:

    ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים האי חוץ לא איצטריך דאפילו לבשל שרי אלא אגב רישא נקטיה:

    Tosafot on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלב. לישנא דקרא נקט דכתיב (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו, ואסור לבשל ואסור לאכול קאמר, והא דלא תנא הכא ונוהג בחולין ובמוקדשין כדתנן באידך פירקין (קל, א) ואף על גב דבשר בחלב נמי במוקדשים נוהג כדתניא בתוספתא בשר בחלב נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בין של חולין בין של מוקדשין בין של חיה ועוף אסור לבשל בחלב, אלא דהכא לישנא קיטא נקט, וקתני כל הבשר, ובמשמע בין של חולין בין של מוקדשין, ובארץ ובח"ל לא אצטריך ליה דחובת הגוף היא ונוהגת בין בארץ בין בח"ל. והא דקתני ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים וחגבים לא אצטריכא ליה כלל, דאפילו באכילה נמי שרו כדקתני רישא, אלא סירכיה נקטיה משום דתנא רישא חוץ מבשר דגים וחגבים וכדי נקטיה.

    Rashba on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    פרק כל הבשר מהדורא קמא מתני' כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים קשי' לרבנן ז"ל למה לא תני הכא ונוהג בחולין ובמוקדשין כמו דתני' גבי גיד הנשה וגבי אותו ואת בנו דהא ודאי בשר וחלב חובת הגוף הוא ונוהג בכל מקום ובכל זמן וה"ה דנוהג במוקדשים כדתני' בתוספת': בשר בחלב נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית ובין בחולין בין במוקדשין וי"ל דהא לא תני' הכא משום דלא תני תנא נוהג ואינו נוהג אלא בדבר שהוא ברור ומפרש אותו הדין היכי נוהג ובמה נוהג אבל הכא דינא גופ' איצטרך לאשמועינן דבשר בחלב בישולו בעלמא אסור אפי' אינו אוכל ממנו: דלא תימא דהא דכתיב לא תבשל היינו לבשל ולאכול קמ"ל דאפי' בישול בלחוד אסו' וחייב עליו להכי תני כל הבשר אסור וכייל ותני הכא כל הבשר בין חולין בין מוקדשין בין בארץ בין בח"ל ובתר הכי מפרש איסו' אכילה בלא בישול דקתני ואסור להעלותו על השולחן עם הגבינה דטעמא שמא יטעה ויבוא לאכלו כאחת והא דתני חוץ מבשר דגים וחגבים דמשמע דאינן מותרים אלא בבישול ה"ה דאפי' באכילה שרי עם החלב אלא איידי דאיירי באידך ואסו' להעלותו על השלחן תני בהני חוץ מבשר דגים וחגבים ובעי למימר חוץ מבשר דגים וחגבים שמותר להעלותן מפני שמותר לאכלן למימרא דלא מישתר' בהעלאה אלא מאי דשרי באכילה. דאפי' בשר עוף דשריות' דילי' מן התורה ואין איסורו אלא מד"ס אסור בהעלאה כדמפ' באינך מתני לב"ה ודלא כב"ש דס"ל דמותר בהעלאה.

    Ritva on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Lemberg 1861 · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו בשאר איסורין שאין גידין ועצמות מצטרפים לאכילתם בכזית וכן ביארנו שאם אכל כזית מהם בשני פעמים כגון שחלקו לכזית זה קודם שיבלענו ואכל חצי זית זה ואחר כך אכל החצי האחר שמצטרפין בתוך שיעור אכילת פרס:

    אבר מן החי כבר ביארנו שגידין ועצמות מצטרפין בו לכזית ונמצא חלוק בזו משאר איסורין ומ"מ בשניה אינו חלוק ואם חלקו מבחוץ קודם שיכניסנו לפה פטור אלא אם כן אכל ממנו כזית בשר הא גידין ועצמות אין מצטרפין אלא לאכלו ביחד הכניסו בפה כאחד וחלקו בפנים ובלעו לחצאין חייב אף בצירוף עצמות וגידין:

    כל הדברים ששיעורן בכזית בין למלקות בין לכרת פירושו כזית בינוני ומה שנשאר בין השניים אינו מצטרף למה שבלע אבל מה שעל החנכיים והוא החיך והוא המקום שטועם מצטרף למה שבלע שאין החיוב אלא בהנאת הגרון מפני זה אמרו שאם אכל חצי והקיאו קודם שנתאכל וחזר ואכלו אע"פ שאין במעים אלא חצי זית הואיל ונהנה גרון בכזית חייב ואין צריך לומר באכל חצי זית והקיאו ואכל חצי זית אחר הואיל ובתוך שיעור הראוי לו היה:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    פרק שמיני בעזר הצור:

    כל הבשר וכו' כונת הפרק לבאר ענין בשר בחלב כלו על השלמות אלא שיתגלגלו בתוכו ענינים אחרים על ידי גלגול מעניני מליחת בשר ונטילת ידים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בשר בחלב באיזה מין נוהג ר"ל באיזה בשר ובאיזה חלב ואיזה חלב אסור בזה מדברי תורה ואיזה מדברי סופרים השני בגדרים שאדם צריך לעשות בענין בשר בחלב דרך הרחקה שלא יבא לידי אכילה ויתגלגל בזה החלק דין נטילת ידים על ידי גלגול הנטילה שאדם צריך ליטול בין גבינה לבשר כמו שיתבאר השלישי בענין דין תערובת בשר בחלב והחתיכה הנאסרת משום בשר בחלב על איזה צד אוסרת חברותיה הרביעי בדין הכחל והכשר אכילתו החמישי בענין מליחת בשר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים אחרים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שהקדמנו:

    והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר שבשר דגים וחגבים אינו נקרא בשר לענין זה ולא לענין אחר והוא שאמר כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים אמר הר"מ פי' כבר ביארנו במקומות מנדרים שהעקר שעליו סומכין בנדרים הלך אחר לשון בני אדם אבל בזמן שזכרו המשנה היו עושין שהנודר מהבשר אסור אפי' בבשר דגים ואין מותר לו זולתי בשר חגבים ומה שאמר גם כן מותר בבשר דגים על מנת שיהא ענין מורה על שהוא לא נשבע אלא על בשר בעלי ארבע רגלים וכבר נתבארו דוגמאות רבות בענין זה בשביעי מנדרים:

    אמר המאירי כל הבשר אסור לבשל בחלב ואין צריך לומר לאכול אלא שתפשה בלשון בשול מצד לשון המקרא וכן שהאכילה יוצאה בקל וחומר מן הבשול חוץ מבשר דגים וחגבים כלומר כל הבשר אסור לבשל בחלב אם מן התורה אם מדברי סופרים שאם בשר בהמה אסור מן התורה ואם בשר עוף היא אינה אלא מדברי סופרים וכן בשר חיה ויש פוסקים בבשר חיה שאף היא אסורה מן התורה כמו שיתבאר אבל דגים וחגבים אין בשרם נאסר בחלב אף מדברי סופרים וכן כל הבשר אסור להעלות עם הגבנה על שלחן אחד ואפי' בשר עוף מגזרה שמא יאכלם כאחד או שמא יעלם כאחד בשלחן ואע"פ שהאכילה עצמה גזרה והויא לה גזרה לגזרה שהרי אף בשיעלם כאחד ויגעו זה בזה צונן בצונן הוא ואם יעלו באלפס רותח ר"ל שיערה ממקום בשולו לאלפס כלי שני הוא וכלי שני אינו מבשל מ"מ פרשוה בגמ' שמא יעלם באלפס ראשון רותח והוא כעין מרחשת שהוא דרך בשול ואף היא קרויה אלפס שאף הקערה קרויה כן לפעמים כמו שביארנו במסכת יום טוב בענין אלפסין עירניות וכלי ראשון מבשל והרי אף הבשול לבד אסרה תורה חוץ מבשר דגים וחגבים שהותר להעלות כאחד שהרי אף אכילתן כאחד הותרה ולא הוצרך להודיע בדגים וחגבים היתר העלאתן שהרי אף באכילה הותרו אלא שדרך המשך הדברים אמרה:

    Meiri on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הרי נהנה גרונו כו' והא דרב אסי פליגא כו' ואע"ג דזה אחר זה כו' עכ"ל אין זה מוכרח דאיכא למימר דרב אסי משמיה דר"י לא מיירי באבר מן החי אלא בשאר איסורין דלכ"ע חייב אף בזה אחר זה בכדי אכילת פרס וכן נראה דהא ר"א מסיק הכי הכא אליבא דר"י ולעיל בחלקו מבחוץ פליג ר"א אדרבי יוחנן דפוטר ודו"ק:

    תוס' בד"ה כל הבשר כו' תימה דלא תני כו' ובתוספתא תניא כו' ואשמועינן דחייל כו' עכ"ל מדברי הר"ן נראה לפרש דבריהם בעיקר תמיהתם שכתבו דלא תני בא"י כו' ובתוספתא תני כו' שסמכו עצמם אסוף דבריהם שכתבו דאצטריכא ליה למתני משום דאשמועי' דחייל כו' והוא דחוק במשמעות דבריהם אלא דלמאי דמסיק לקמן בפרק שילוח הקן דבגיד הנשה תנא להו ולית בהו לצורך כלל ה"ל למתני כמו בהנך פרקין ומה שכתבו ואשמועינן דחייל כו' היינו לפי הסוגיא דפ' גיד הנשה דבעי בהו מיהת חד לצורך הא דתני ליה הכא בתוספתא ע"כ אית לן למימר דאשמועינן כו' ודו"ק:

    בא"ד בחלב אמו ולפירושו ניחא הא כו' דארצך דבכורים כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה חלקו מבחוץ וכו' משמע דאם נתן שני חלקים בפיו ובלעם בבת אחת חייב לכ"ע. ר"ל לר"י דתלי הכל בהנחת פיו כשהניחן לשני חלקים בפיו אע"פ שהיו מחולקין קודם שהניחן לתוך פיו חייב אע"פ שלא בלעם בבת אחת ולר"ל פטור כשלא בלעם בבת אחת אבל אם בלעם בבת אחת גם ר"ל מודה דחייב אע"ג שהיו מחולקין בפיו קודם שבלעם:

    Maharam on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' והקיאו וחזר ואכלו עי' יומא מא ע"א ובת"י שם ומנחות סט ע"א תד"ה דבלע ובר"ש פי"ז מ"ז דאהלות:

    Gilyon HaShas on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    רש"י ד"ה מהו וכו' א"ד כיון דחדוש הוא וכו' ק"ל דא"כ נימא ג"כ למה דקיי"ל אין בגידי' בנ"ט ועץ בעלמא הוא והתורה אוסרתו דלא לחייב רק באוכל כזית בב"א ולא משתמיט זה בשום דוכת'. וצ"ע:

    תד"ה חלקו מבחוץ וכו' ונראה לפרש וכו' ונ"ל לכאורה לדבריהם יהי' הדין בהאוכל ב' אברים שלימים ובכל א' חצי זית דמצטרף ללקות כיון דכל א' שם אבר עליו ובשניהם הוי כזית אמ"ה אמנם זה נסתר מדברי תוס' מעילה (דף ט"ז) ד"ה מיתיבי וכו'. וצ"ע לדינא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chullin 103b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 103, Amud Bet, about 273 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “מכללו, אבל אבר דלא הותר מכללו לא.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “כי אתא רב דימי אמר: בעא מיניה…”

      Named: רב דימי, רבי שמעון, רבי יוחנן.

    3. Segment 35 words

      Opens “מבפנים, מאי? אמר ליה: חייב.…”

    4. Segment 416 words

      Opens “כי אתא רבין אמר: חלקו מבחוץ פטור,…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 516 words

      Opens “רבי יוחנן אמר: חייב, הרי נהנה גרונו…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 614 words

      Opens “אלא לרבי שמעון בן לקיש, היכי משכחת…”

      Named: רבי שמעון, רב כהנא.

    7. Segment 714 words

      Opens “ורבי אלעזר אמר: אפילו חלקו מבחוץ נמי…”

      Named: רבי אלעזר.

    8. Segment 817 words

      Opens “אמר ר"ש בן לקיש: כזית שאמרו חוץ…”

      Named: רבי יוחנן.

    9. Segment 925 words

      Opens “אמר רב פפא: בשל בין שינים דכולי…”

      Named: רב פפא.

    10. Segment 1021 words

      Opens “אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אכל…”

      Named: רבי אסי, רבי יוחנן.

    11. Segment 1126 words

      Opens “בעא רבי אלעזר מר' אסי אכל חצי…”

      Named: רבי אלעזר.

    12. Segment 1213 words

      Opens “אלא אי בתר גרונו אזלינן אי בתר…”

      Named: רבי אסי.

    13. Segment 1335 words

      Opens “רבי אסי גמריה איעקר ליה ואתא ר'…”

      Named: רבי אסי.

    14. Segment 1421 words

      Opens “אישתיק ולא א"ל ולא מידי א"ל מופת…”

      Named: רבי יוחנן.

    15. Segment 154 words

      Opens “הדרן עלך גיד הנשה.…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “מתני׳ כל הבשר אסור לבשל בחלב, חוץ…”

    Sages named on this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 103b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026