Talmud Builders

    Chullin 28a

    Back to index

    English translation — Chullin 28a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1What, is it not referring to a bird, as he requires its blood to remove a moth from his garments? If so, apparently birds require slaughter by Torah law, as, if that were not the case, then even if a bird were stabbed, covering of the blood would be required. The Gemara rejects that proof: No, the baraita is referring to an undomesticated animal, as he requires its blood to use as a red dye [ lelakka ] Therefore, no proof may be cited from this baraita that birds require slaughter by Torah law.

    2The Gemara cites proof from a mishna ( Zevaḥim 68a): Come and hear: If one cut the nape of the neck of a sacrificial bird with a knife instead of pinching it with his fingernail, this bird carcass renders the garments of one who eats the bird ritually impure when the meat is in his throat. The Gemara explains the proof: And if you say that slaughter of a bird is not obligatory by Torah law, then although when cutting the bird from the nape, he breaks the spine and the neck bone with the knife before severing the gullet and windpipe, and it indeed becomes a tereifa and may not be eaten, cutting the simanim with the knife should be effective to purify it, i.e., to prevent it from assuming the status of an unslaughtered carcass. The fact that the garments of one who swallows the meat of the bird become ritually impure indicates that slaughter is the only method effective in permitting the consumption of a bird and for preventing it from assuming the status of an unslaughtered carcass.

    3The Gemara rejects that proof: Although it is clear from that mishna that slaughter of birds is obligatory by Torah law, Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas states his opinion in accordance with the opinion of that tanna who holds that it is not obligatory by Torah law, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar HaKappar, the distinguished Sage, says: What is the meaning when the verse states: “However, as the gazelle and as the deer is eaten, so shall you eat of it” (Deuteronomy 12:22)? And what now have we derived from the gazelle and the deer with regard to disqualified consecrated animals?

    4These two undomesticated animals come in the verse to teach a halakha with regard to disqualified consecrated animals, and it is found that a halakha is derived from the case of disqualified consecrated animals in their regard. The Torah juxtaposes a gazelle and a deer to disqualified consecrated animals to teach: Just as disqualified consecrated animals are rendered fit for consumption through slaughter, so too, a gazelle and a deer are rendered fit for consumption only through slaughter. But for a bird, slaughter is not obligatory by Torah law; rather, the obligation is by rabbinic law.

    5The Gemara asks: Who is the tanna who disagrees with Rabbi Elazar HaKappar and holds that the slaughter of a bird is obligatory by Torah law? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah states: “And you shall slaughter of your herd and of your flock, which the Lord has given you, as I have commanded you” (Deuteronomy 12:21). This verse teaches that Moses was previously commanded about the halakhot of slaughter, even though they are not written explicitly in the Torah. He was commanded about cutting the gullet and about cutting the windpipe, and about the requirement to cut the majority of one siman for a bird, and the majority of two simanim for an animal.

    6§ The mishna teaches that in the case of one who cuts one siman in a bird, his slaughter is valid. It was stated that there is an amoraic dispute with regard to this matter. Rav Naḥman said: One may cut either the gullet or the windpipe. Rav Adda bar Ahava said: One must cut the gullet for the slaughter to be valid, but cutting the windpipe is not sufficient. The Gemara explains the formulation of the mishna according to the opinion of each amora . Rav Naḥman said: One may cut either the gullet or the windpipe. One siman is taught in the mishna, meaning that the slaughter is valid if he severs one, indicating that either siman is valid. Rav Adda bar Ahava said: One must cut the gullet for the slaughter to be valid, but cutting the windpipe is not sufficient. What is the meaning of: One, in the mishna? It means the special one, the gullet.

    7The Gemara provides a mnemonic for the proofs to be cited by the Gemara: Slaughter, halves, windpipe, deficiency, of a bird sin offering.

    8The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Naḥman from a baraita : If one cut the bird’s gullet and thereafter the windpipe was displaced, the slaughter is valid. If the windpipe was displaced and thereafter he cut the gullet, the slaughter is not valid. With regard to a case where one cut the gullet and the windpipe was found displaced and he does not know if it was displaced prior to the slaughter or if it was displaced after the slaughter, that was an incident that transpired, and the Sages said: In any case of uncertainty with regard to slaughter, the slaughter is not valid. The baraita mentions only the case of cutting the gullet, while cutting the windpipe is not taught. The baraita supports the opinion of Rav Adda bar Ahava and is contrary to the opinion of Rav Naḥman.

    9The Gemara rejects that proof: The baraita mentions only the cutting of the gullet and displacement of the windpipe not because slaughter may be performed only by cutting the gullet. Rather, those scenarios were mentioned because the windpipe, unlike the gullet, is likely to be displaced.

    10The Gemara suggests: Come and hear a proof contrary to the opinion of Rav Naḥman from a baraita . If one cut two halves, one half of each of the simanim , in a bird, the slaughter is not valid, as the requirement is that a majority of one siman is cut; and needless to say the slaughter performed in that manner is not valid in the case of an animal, where the requirement is that a majority of both simanim are cut. Rabbi Yehuda says: In a bird the slaughter is not valid until he cuts the gullet and the veins; the veins must be cut so that the blood will drain from the body. The fact that Rabbi Yehuda mentions cutting only the gullet and not the windpipe indicates that slaughter is valid only when the gullet is cut. The Gemara rejects that proof: Rabbi Yehuda mentions only the gullet because the gullet is adjacent to the veins.

    11The Gemara suggests: Come and hear proof in support of the opinion of Rav Naḥman from a baraita . If one cut half the windpipe and interrupted the slaughter for an interval equivalent to the duration of the slaughter of another animal, and then completed his slaughter, the slaughter is valid and it is not invalidated due to an interrupted slaughter. What, is the baraita not referring to the slaughter of a bird? And what does the term: Completed it, mean in the baraita ? Doesn’t it mean that he completed cutting the windpipe, which he had started cutting, indicating that with the cutting of the windpipe the slaughter is valid, in accordance with the opinion of Rav Naḥman as opposed to the opinion of Rav Adda bar Ahava? The Gemara rejects that proof: No, the baraita is referring to slaughter of an animal, for which both simanim must be cut. And what does the term: Completed it, mean in the baraita ? It means that he completed the entire slaughter.

    12The Gemara suggests: Come and hear proof in support of the opinion of Rav Naḥman from a baraita : In a case where half of the windpipe was deficient, i.e., somewhat cut, prior to the slaughter and the slaughterer added to that deficiency an incision of any size, and completed it, his slaughter is valid. What, is it not referring to the slaughter of a bird? And what does the term: Completed it, mean in the baraita ? Doesn’t it mean that he completed cutting the majority of the windpipe, indicating that cutting the windpipe renders the bird fit for consumption? The Gemara rejects that proof: No, the baraita is referring to slaughter of an animal, for which both simanim must be cut. And what does the term: Completed it, mean in the baraita ? It means that he completed the entire slaughter by cutting the gullet.

    13The Gemara suggests: Come and hear proof in support of the opinion of Rav Naḥman from a baraita : How does one pinch the nape of the neck of a bird sin offering? Using his thumbnail, the priest cuts the spine and the neck bone, without cutting through the majority of the surrounding flesh until he reaches either the gullet or the windpipe. Once he reaches the gullet or the windpipe, he cuts one siman with his nail and a majority of the surrounding flesh with it. And in the case of a bird burnt offering, he cuts the two simanim or the majority of the two simanim . The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rav Adda bar Ahava from this baraita is indeed a conclusive refutation.

    14The Gemara asks in response: What halakhic conclusion was reached about the matter? It is as you said, that the opinion of Rav Adda bar Ahava was conclusively refuted. The Gemara says that there is not absolute proof from the baraita , as perhaps it is different there with regard to pinching, as in that case there is the spine and the neck bone that are cut initially, and therefore cutting the windpipe is sufficient. But in the case of slaughter of a non-sacred bird, perhaps only if one cuts the gullet the slaughter is valid.

    15The Gemara asks: What then is the halakha in the case of slaughter? The Gemara answers: Come and hear proof from the following incident, that there was a certain duck that was in the house of Rava, which came for slaughter with its neck filthy with blood and they did not know whether the blood was the result of its windpipe having been severed or its gullet having been perforated, in which cases the duck is a tereifa . Rava said: What should we do with regard to this duck?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאי לאו בעוףקאי שהרי דמו ראוי ליניכא לתולעת הגדלה בבגדי צמר שקורין טיני"א כדכתיב כבגד אכלו עש וקאמר נוחרו ויפטר מן הכסוי ואי אין שחיטה לעוף נוחרו צריך כסוי שזו היא שחיטתו:

    ללכאצבע עור אדום שקורין פרק"א:

    מלקעוף קדשים בסכין נבילה דאין מליקה אלא בציפורן:

    נהי נמי [דכי תבר] שדרה ומפרקתבלא רוב בשר כדאמרינן בפ"ק (לעיל חולין דף כא.) הויא טרפה משום דסכין לאו מליקה הוא:

    תיהני לה סכיןשחותך סימנין לאחר שנטרפה:

    לטהרה מידי נבילהדהא טרפה ששחטה אינה מטמאה ועוד נחירתו זו היא שחיטתו והך שחיטה מן העורף בין שהוא מחליד ובין שהוא דורס כדאמרינן בפ"ק (שם דף כ:) מ"מ לא גרעה מנחירה וטרפה מיהא הויא דמודה רבי יצחק שיש טריפה לעוף כדתנן (לקמן חולין דף נו.) אלו טרפות בעוף ואין כשר בו אלא נחירה שהיא בסימנין כדכתיב ושפך או עיקור אבל הריגה בעלמא לא:

    הוא דאמררבי יצחק בן פנחס דאמר כי האי תנא עוף אין לו שחיטה וכו':

    ברביגדול בדורו:

    אך כאשר יאכל וגו'בפסולי המוקדשין שנפדו במומן קאי:

    מה למדנו מצבי ואילהכי לכתוב אך הטמא והטהור יחדו יאכלנו:

    מה פסולי המוקדשין בשחיטהדלעיל מההוא קרא כתיב וזבחת מבקרך וגו'. בספרי גרסינן מקיש צבי ואיל לבהמה מה בהמה בשחיטה כו' ולא מוקי להאי קרא דכי ירחיב בפסולי המוקדשין אלא בבשר תאוה של חולין:

    מאן תנאדלעיל דקתני נוחרו או עוקרו דפליג עליה דרבי אלעזר הקפר:

    כאשר צויתיךלמד שנתפרשה לו מצות שחיטה על פה דהיכן ציוהו בכתב:

    רוב אחד כו'לאו מקרא יליף אלא כלומר על הלכות שחיטה נצטוה:

    וושטמיוחד שבסימנים הוא שחיות הבהמה תלוי בו דהא בנקב במשהו מיטרפא ואילו קנה עד דמיפסק רובא:

    שחט את הוושטבעוף:

    ואילו שחיטה בגרגרת לא קתנידנימא שחט גרגרת ואח"כ נשמט הוושט כשרה אלמא לא מיתכשרא בקנה לחודיה:

    משום דגרגרת עבידא לאשתמוטילהכי נקט שחיטה בוושט והשמטה בגרגרת:

    שני חצאי סימניןפסול דכמו דלא עביד מידי דמי דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא:

    בעוףשצולהו כולו כאחד וצריך שיוציא דמו בשחיטה יפה:

    עד שישחוט כו'ות"ק לא פליג אלא אוורידין:

    משום דושט סמוך לוורידיןנקט ליה ומיהו הוא הדין לקנה. הוושט הוי בין קנה למפרקת סמוך לוורידין:

    ושהה בה כו' כשרהמשום דחצי גרגרת לאו התחלת שחיטה היא שאפילו נקרע חציו לא מיטרפא בהכי:

    לא בבהמהכלומר הא אפילו בבהמה קאמר דהא גמרה לאו אגרגרת קאי אלא אכולה שחיטה קאי:

    וגמרוסלקא דעתין וגמרו בהאי כל שהוא שהרי נשחט הרוב דפגימה קמייתא כשלימה דמיא והאיכא רוב קמן:

    גמרו לוושטוהכי קאמר והוסיף עליו כל שהוא דה"ל רובא וגמרו לו לוושט לאחר מכאן:

    בלא רוב בשרכדאמרן בפ"ק (לעיל חולין כא.) דאי חתיך רוב רוחב הבשר עם המפרקת קודם לסימנין הויא לה מתה קודם חתיכת הסימנין ותו מאי מליק:

    בעולהדבעי הבדלה כדאמרן בפ"ק (שם) חותך שנים. קתני מיהא לוושט או לקנה כר"נ:

    מאי הוי עלהלענין שחיטה:

    כדקאמרתבמליקה:

    דלמאמליקה שאני דאיכא חתיכת שדרה ומפרקת ואזיל ליה חיותיה בכל דהו:

    ממסמס קועיהמלוכלך צוארו בדמא שנקרע צוארו וצריך לבדוק בסימנין שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט. ומשום ספק דרוסה לא בעי למבדקיה דתלינן בכלבא או בקניא כדאמרינן התם (לקמן חולין דף נג:) ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא:

    חולין 28 עמוד א

    1מאי לאו בעוף, דקא בעי ליה לדמיה ליניכא? לא, בחיה דקא בעי ליה לדמיה ללכא.

    2ת"ש מלק בסכין, מטמא בגדים אבית הבליעה. ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה, נהי נמי דכי תבר ליה שדרה ומפרקת הויא לה טרפה, תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה!

    3הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: ר"א הקפר ברבי אומר: מה ת"ל (דברים יב, כב) ״אך כאשר יאכל את הצבי וגו'״? וכי מה למדנו מצבי ואיל מעתה?

    4הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין: מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה; ועוף אין לו שחיטה מדברי תורה, אלא מדברי סופרים.

    5מאן תנא דפליג עליה דרבי אלעזר הקפר? רבי היא, דתניא: רבי אומר: (דברים יב, כא) וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה, ועל רוב אחד בעוף, ועל רוב שנים בבהמה.

    6אחד בעוף איתמר: ר"נ אמר: או וושט או קנה, רב אדא בר אהבה אמר: וושט ולא קנה. ר"נ אמר: או וושט או קנה ״אחד״ קתני, ״אחד״ כל דהו. רב אדא בר אהבה אמר: וושט ולא קנה מאי ״אחד״? מיוחד.

    7(סימן: שחט, חצאין, גרגרת, פגימה, דחטאת העוף)׃

    8מיתיבי: שחט את הוושט ואחר כך נשמטה הגרגרת כשרה, נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט פסולה, שחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה, ואמרו: כל ספק בשחיטה פסולה, ואילו שחיטה בגרגרת לא קתני.

    9משום דגרגרת עבידא לאישתמוטי.

    10ת"ש שחט שני חצאי סימנין בעוף פסולה, ואין צריך לומר בבהמה. ר' יהודה אומר: בעוף עד שישחוט את הושט ואת הורידין, משום דושט סמוך לורידין.

    11ת"ש שחט חצי גרגרת, ושהה כדי שחיטה אחרת, וגמר שחיטתו כשרה. מאי לאו בעוף, ומאי גמרה גמרה לגרגרת? לא, בבהמה, ומאי גמרה גמרה לשחיטה כולה.

    12ת"ש הרי שהיה חצי קנה פגום, והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שחיטתו כשרה. מאי לאו בעוף, ומאי גמרו גמרו לקנה? לא, בבהמה, ומאי גמרו גמרו לוושט.

    13ת"ש כיצד מולקין חטאת העוף? חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה; הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד ורוב בשר עמו, ובעולה שנים או רוב שנים. תיובתא דרב אדא בר אהבה, תיובתא.

    14מאי הוי עלה? מאי הוי עלה?! כדקאמרת, דלמא שאני התם, דאיכא שדרה ומפרקת.

    15מאי? ת"ש דההוא בר אווזא דהוה בי רבא, אתא כי ממסמס קועיה דמא. אמר רבא: היכי נעביד?

    Tosafot

    תיהני לה סכין לטהרה מידי נבלההך פירכא ליתא לר' יוסי דאמר בזבחים פרק חטאת העוף (זבחים דף סט:) גבי מלק ונמצאת טרפה דאין מליקה מטהרת מידי נבלה דדווקא שחיטה מטהרת בבהמה אלא לרבי מאיר פריך דקאמר התם נמי דמליקה מטהרת:

    רבי היא דתניא כו'הוה מצי למימר בר קפרא היא אלא דניחא ליה לאוקמי משניות דלעיל כרבי הקשה רבינו אפרים דהכא ס"ל לרבי דיש שחיטה לעוף מן התורה ובפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני (נזיר כט:) קאמר גבי פלוגתא דרבי ורבנן דכ"ע כדי לחנכו במצות וא"כ לרבי הא קא אכיל כהן מליקה דה"נ פריך לעיל מיניה למ"ד כדי לחנכו במצות קאכיל כהן מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ולרבי ליכא לשנויי הכי אם כן תיקשי ואפילו יחזיר סימנין ויוליך ויביא נבלה היא לרבי דבעי שחיטה בתלוש בפ"ק (לעיל חולין טז.) מויקח את המאכלת ועוד דמ"ד מחזיר קסבר מוליך ומביא במליקה פסול דבענין אחר לא מיתוקמא מתניתין דפ"ק (שם יט:) דנמצא כשר בשחיטה וא"כ ה"ל דורס וי"ל דהתם בנזיר דיחויא בעלמא הוא דמההיא ליכא למידק דתהוי פלוגתא דתנאי אי הלכה הוא בנזיר או כדי לחנכו אבל מ"מ אמת הוא דרבי סבר דהלכה הוא בנזיר כיון דסבר דיש שחיטה לעוף מן התורה א"נ קסבר כדי לחנכו ומביא חטאת העוף ואינו נאכל מידי דהוה אחטאת העוף הבאה על הספק:

    ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמהי"מ דדריש בגימטריא דכאשר אל"ף אחד בעוף שי"ן שנים בבהמה רי"ש רובו של אחד כמוהו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ראשי תיבות למפרע של כאשר הוי רובו של אחד כמוהו:

    אתא כי ממסמס קועיה דמאפירש בקונטרס וצריך בדיקה בסימנים שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט ומשום ספק דרוסה לא בעי בדיקה דתלינן בכלבא או בקנה דאמר באלו טריפות (לקמן חולין נג.) ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא וא"ת למאי נפקא מינה אי תלינן בכלבא או בקניא כיון דאפילו קניא בעי בדיקה וי"ל דנפקא מינה דאי הוה תלינן בשונרא הוה צריך בדיקה כנגד כל החלל אע"ג דליכא ריעותא אלא כנגד הסימנין א"נ לענין ספק דרוסה אפי' לא האדימו הסימנין אלא משהו טריפה כדאמר לקמן' (דף נד.) דגרגרת דרוסתו במשהו דזיהרא מיקלא קליא וריב"א מפרש דהכא בשמעתין הויא משום ספק דרוסה ואתי שפיר דקאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים והיינו משום דאין אדמומית הדרוסה ניכרת בעור הוושט החיצון האדום אבל בנקובה יש לוושט בדיקה אף מבחוץ וכן משמע באלו טרפות (לקמן חולין דף מג.) דקאמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ולמאי נפקא מינה לספק דרוסה ולא קאמר לספק נקוב ועוד אמרינן (שם) שני עורות יש לו לוושט ניקב זה בלא זה כשר וכשניקב הפנימי היכי ידעינן אי ניקב חיצון אי לאו כיון דאין לו בדיקה מבחוץ אפילו לענין נקב ודוחק לומר כגון שניקב הפנימי מחמת חולי ובחיצון אין ניכר שום חולי והר"ר אלחנן הקשה אי וושט יש לו בדיקה מבחוץ אם כן מאי פריך ור"מ היכי אכל בשרא דלמא במקום נקב שחט ונימא דהוה אכיל ע"י בדיקה ונראה לי שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ אי נמי הכי פירושו וכי תימא דלא הוה אכל בלא בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה תהני ליה סכין לטהרה משום נבלה. מדקאמר תהני ליה סכין, משמע דאפילו מאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה, חתיכת סימנין מיהא בעינן, שאילו הכהו על ראשו ומת או שחתך כנגד לבו הרי זה נבלה ואין התרתו אלא מן הצואר, ואין שחיטה לעוף שאמרו שאין נוהגין בו הלכות שחיטה ואין פוסל בו שהייה חלדה הגרמה ועיקור, ואמרינן במנחות (מא, א) נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי ליה, כהנים איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל ואישתרי מליקה לגביהו לא ליחייב, קא משמע לן, אלמא מליקה נבלה היא הוא טרפה. וכן פירש רש"י ז"ל אין שחיטה לעוף מן התורה לומר שאין נחירה ועיקור פוסלין בו. ומיהו איכא למידק מדתנן בנזיר (כח, ב) האיש מדיר את בנו בנזיר, ואמרינן עלה בגמרא מאי טעמא רבי יוחנן אמר הלכה הוא בנזיר, ורבי יוסי ברבי חנינא אמר כדי לחנכו במצות. ואמר עלה בשלמא לרבי יוסי ברבי חנינא הא קא אכיל נבלה. ופרקינן קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה דרבנן. אלמא למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה נתנבלה או שנטרפה כשרה. יש לומר דהתם הכי קאמר קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ומחזיר סימנין להדי עורף ומולק סימנין, דהשתא נישחטו סימנין עד שלא נעשית נבלה ולא טרפה, אלא למאן דאמר יש שחיטה נבלה היא שהרי נשחטו בצפורן מחוברת, ועדיין יש להקשות דהא אמרינן הכא דרבי סבירא ליה שחיטה לעוף מן התורה דנצטוה משה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. ואילו התם בנזיר בההיא שמעתא אמרינן דרבי סבירא ליה כמאן דאמר כדי לחנכו במצות, ויש לומר דדילמא סבירא ליה לרבי דמביא קרבן ואינו נאכל וחולין בעזרה לאו דאורייתא, אי נמי ההיא דחייה בעלמא היא.

    משום דאיכא למימר שאני התם דאיכא שדרה ומפרקתאיכא למידק אם כן היכי סלקא להו בתיובתא, ויש לומר דרב נחמן ורב אדא בר אהבה בין במליקה בין בשחיטה פליגי, ובמליקה ודאי סלקא ליה בתיובתא, ולכאורה שחיטה כמליקה, והשתא קא בעי מאי הוי עלה בשחיטה, ואמר ליה מאי הוי עלה כדאמרן. ואהדר דילמא הני מילי במליקה אבל בשחיטה לא, דהתם שאני דאיכא שדרה ומפרקת.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 28a

    Chullin 28a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 371 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאי לאו בעוף קאי שהרי דמו ראוי ליניכא לתולעת הגדלה בבגדי צמר שקורין טיני"א כדכתיב כבגד אכלו עש וקאמר נוחרו ויפטר מן הכסוי ואי אין שחיטה לעוף נוחרו צריך כסוי שזו היא שחיטתו:

    ללכא צבע עור אדום שקורין פרק"א:

    מלק עוף קדשים בסכין נבילה דאין מליקה אלא בציפורן:

    נהי נמי [דכי תבר] שדרה ומפרקת בלא רוב בשר כדאמרינן בפ"ק (לעיל חולין דף כא.) הויא טרפה משום דסכין לאו מליקה הוא:

    תיהני לה סכין שחותך סימנין לאחר שנטרפה:

    לטהרה מידי נבילה דהא טרפה ששחטה אינה מטמאה ועוד נחירתו זו היא שחיטתו והך שחיטה מן העורף בין שהוא מחליד ובין שהוא דורס כדאמרינן בפ"ק (שם דף כ:) מ"מ לא גרעה מנחירה וטרפה מיהא הויא דמודה רבי יצחק שיש טריפה לעוף כדתנן (לקמן חולין דף נו.) אלו טרפות בעוף ואין כשר בו אלא נחירה שהיא בסימנין כדכתיב ושפך או עיקור אבל הריגה בעלמא לא:

    הוא דאמר רבי יצחק בן פנחס דאמר כי האי תנא עוף אין לו שחיטה וכו':

    ברבי גדול בדורו:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 28a · Sefaria

    Tosafot

    תיהני לה סכין לטהרה מידי נבלה הך פירכא ליתא לר' יוסי דאמר בזבחים פרק חטאת העוף (זבחים דף סט:) גבי מלק ונמצאת טרפה דאין מליקה מטהרת מידי נבלה דדווקא שחיטה מטהרת בבהמה אלא לרבי מאיר פריך דקאמר התם נמי דמליקה מטהרת:

    רבי היא דתניא כו' הוה מצי למימר בר קפרא היא אלא דניחא ליה לאוקמי משניות דלעיל כרבי הקשה רבינו אפרים דהכא ס"ל לרבי דיש שחיטה לעוף מן התורה ובפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני (נזיר כט:) קאמר גבי פלוגתא דרבי ורבנן דכ"ע כדי לחנכו במצות וא"כ לרבי הא קא אכיל כהן מליקה דה"נ פריך לעיל מיניה למ"ד כדי לחנכו במצות קאכיל כהן מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ולרבי ליכא לשנויי הכי אם כן תיקשי ואפילו יחזיר סימנין ויוליך ויביא נבלה היא לרבי דבעי שחיטה בתלוש בפ"ק (לעיל חולין טז.) מויקח את המאכלת ועוד דמ"ד מחזיר קסבר מוליך ומביא במליקה פסול דבענין אחר לא מיתוקמא מתניתין דפ"ק (שם יט:) דנמצא כשר בשחיטה וא"כ ה"ל דורס וי"ל דהתם בנזיר דיחויא בעלמא הוא דמההיא ליכא למידק דתהוי פלוגתא דתנאי אי הלכה הוא בנזיר או כדי לחנכו אבל מ"מ אמת הוא דרבי סבר דהלכה הוא בנזיר כיון דסבר דיש שחיטה לעוף מן התורה א"נ קסבר כדי לחנכו ומביא חטאת העוף ואינו נאכל מידי דהוה אחטאת העוף הבאה על הספק:

    ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה י"מ דדריש בגימטריא דכאשר אל"ף אחד בעוף שי"ן שנים בבהמה רי"ש רובו של אחד כמוהו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ראשי תיבות למפרע של כאשר הוי רובו של אחד כמוהו:

    אתא כי ממסמס קועיה דמא פירש בקונטרס וצריך בדיקה בסימנים שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט ומשום ספק דרוסה לא בעי בדיקה דתלינן בכלבא או בקנה דאמר באלו טריפות (לקמן חולין נג.) ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא וא"ת למאי נפקא מינה אי תלינן בכלבא או בקניא כיון דאפילו קניא בעי בדיקה וי"ל דנפקא מינה דאי הוה תלינן בשונרא הוה צריך בדיקה כנגד כל החלל אע"ג דליכא ריעותא אלא כנגד הסימנין א"נ לענין ספק דרוסה אפי' לא האדימו הסימנין אלא משהו טריפה כדאמר לקמן' (דף נד.) דגרגרת דרוסתו במשהו דזיהרא מיקלא קליא וריב"א מפרש דהכא בשמעתין הויא משום ספק דרוסה ואתי שפיר דקאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים והיינו משום דאין אדמומית הדרוסה ניכרת בעור הוושט החיצון האדום אבל בנקובה יש לוושט בדיקה אף מבחוץ וכן משמע באלו טרפות (לקמן חולין דף מג.) דקאמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ולמאי נפקא מינה לספק דרוסה ולא קאמר לספק נקוב ועוד אמרינן (שם) שני עורות יש לו לוושט ניקב זה בלא זה כשר וכשניקב הפנימי היכי ידעינן אי ניקב חיצון אי לאו כיון דאין לו בדיקה מבחוץ אפילו לענין נקב ודוחק לומר כגון שניקב הפנימי מחמת חולי ובחיצון אין ניכר שום חולי והר"ר אלחנן הקשה אי וושט יש לו בדיקה מבחוץ אם כן מאי פריך ור"מ היכי אכל בשרא דלמא במקום נקב שחט ונימא דהוה אכיל ע"י בדיקה ונראה לי שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ אי נמי הכי פירושו וכי תימא דלא הוה אכל בלא בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה:

    Tosafot on Chullin 28a · Sefaria

    Rashba

    ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה תהני ליה סכין לטהרה משום נבלה. מדקאמר תהני ליה סכין, משמע דאפילו מאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה, חתיכת סימנין מיהא בעינן, שאילו הכהו על ראשו ומת או שחתך כנגד לבו הרי זה נבלה ואין התרתו אלא מן הצואר, ואין שחיטה לעוף שאמרו שאין נוהגין בו הלכות שחיטה ואין פוסל בו שהייה חלדה הגרמה ועיקור, ואמרינן במנחות (מא, א) נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי ליה, כהנים איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל ואישתרי מליקה לגביהו לא ליחייב, קא משמע לן, אלמא מליקה נבלה היא הוא טרפה. וכן פירש רש"י ז"ל אין שחיטה לעוף מן התורה לומר שאין נחירה ועיקור פוסלין בו. ומיהו איכא למידק מדתנן בנזיר (כח, ב) האיש מדיר את בנו בנזיר, ואמרינן עלה בגמרא מאי טעמא רבי יוחנן אמר הלכה הוא בנזיר, ורבי יוסי ברבי חנינא אמר כדי לחנכו במצות. ואמר עלה בשלמא לרבי יוסי ברבי חנינא הא קא אכיל נבלה. ופרקינן קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה דרבנן. אלמא למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה נתנבלה או שנטרפה כשרה. יש לומר דהתם הכי קאמר קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ומחזיר סימנין להדי עורף ומולק סימנין, דהשתא נישחטו סימנין עד שלא נעשית נבלה ולא טרפה, אלא למאן דאמר יש שחיטה נבלה היא שהרי נשחטו בצפורן מחוברת, ועדיין יש להקשות דהא אמרינן הכא דרבי סבירא ליה שחיטה לעוף מן התורה דנצטוה משה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. ואילו התם בנזיר בההיא שמעתא אמרינן דרבי סבירא ליה כמאן דאמר כדי לחנכו במצות, ויש לומר דדילמא סבירא ליה לרבי דמביא קרבן ואינו נאכל וחולין בעזרה לאו דאורייתא, אי נמי ההיא דחייה בעלמא היא.

    משום דאיכא למימר שאני התם דאיכא שדרה ומפרקת איכא למידק אם כן היכי סלקא להו בתיובתא, ויש לומר דרב נחמן ורב אדא בר אהבה בין במליקה בין בשחיטה פליגי, ובמליקה ודאי סלקא ליה בתיובתא, ולכאורה שחיטה כמליקה, והשתא קא בעי מאי הוי עלה בשחיטה, ואמר ליה מאי הוי עלה כדאמרן. ואהדר דילמא הני מילי במליקה אבל בשחיטה לא, דהתם שאני דאיכא שדרה ומפרקת.

    Rashba on Chullin 28a · Sefaria

    Meiri

    כל ספק שיארע לאדם בשחיטתו הן ששחט בעוף סימן אחד נמצא חברו נעקר ולא ידע אם קודם שחיטה ופסול אם לאחר שחיטה וכשר וכן כל ספק אחר פסול כמו שיתבאר במשנה הששית הושט נקיבתו במשהו אבל הקנה אינו נפסל אלא בנפגם רובו היה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשרה שחט חצי קנה ושהה שיעור שהייה וחזר וגמרו כשרה שאין זה אלא תחלת שחיטה ומה ששחט עד חצי קנה לא מעלה ולא מוריד:

    אע"פ שעוף הכשרו בסימן אחד בקדשים אינו כן ר"ל בעולת העוף אלא צריך לחתך רוב שניהם כדי לקיים מצות הבדלה ומ"מ בחטאת העוף די לו בסימן אחד כמו שהתבאר בפרק ראשון:

    למטה יתבאר שחוששין לספק דרוסה ר"ל שאם נודע לנו שנדרס ונסתפק לנו אם היא דריסה הפוסלת אם לאו או שנכנסה שם חיה דורסת חוששין לה וצריכה בדיקה אבל כל שלא ראינו שנדרס ושלא נכנסה שם חיה הדורסת אלא שבא העוף לפנינו צוארו מבוצבץ בדם אין כאן ספק דריסה אלא תולין במכת מי שאינו בעל ארס ומ"מ יש כאן ספק נקב ואף היא צריכה בדיקה אלא שיש לברר אם צריכה בדיקה בפנימי של ושט כספק דרוסה ולא תהא לו בדיקה מבחוץ או שמא דיו בבדיקת חוץ ומעתה עוף שבא לפנינו צוארו מלוכלך בדם וראו בו שבעל ארס הכהו בצוארו אלא שנסתפק אם פגע בסימנין ותאסר או בעור ובשר בלבד ותאכל ואנו צריכים לבדוק אם נמצא שום אדמימות בסימן שנפסול אותו משום ארס אם לאו שאף הקנה אין לו שיעור רוב לענין ארס שהארס שורף את סביביו והרי הוא כנשרף רובו וכמו שאמרו זיהרא מיקלא קלי ואע"פ שהקנה אפשר לנו בו בבדיקה מפני שהוא לבן ואדמימות ניכר בו מ"מ הושט אין לו בדיקה מבחוץ כפני שהושט יש לו שני עורות סמוכים זה לזה עד שהם נראין כאחד ועור חיצון אדום הוא ואין אדמימות של ארס נכר בו הילכך אין לו בדיקה מבחוץ אחר שכן כיצד יבדק בעוף בודק את הקנה ושוחטו והרי הוכשר העוף מצד שחיטה ואחר כך עוקר את הושט ממקום חבורו בלחי והופכו ואם הוא מוצא שום אדמימות בפנימי שהוא לבן הדבר ידוע שהארס נקב וטרפה ואם לא מצא בו שום אדמימות כשרה שהארס נוקב לאלתר ומאדים ובדיקה זו מועלת גם כן בעוף שהוחל לשחוט בו את הקנה ולא נשלם לרוב ושהה שיעור שהייה מפני שהיה סבור שכבר נשחט הרוב וכשראינו שלא נשחט בו הרוב חוששין מ"מ שמא נקב את הושט וגומרין את הקנה ונזהרין שלא ליגע בושט ואחר כך יוציא הושט שלם והופכו כדרך הנזכר כאן ובבהמה אין לו תקנה שאם תאמר ישחוט גם את הושט ואחר כך יהפכהו שמא במקום שנקב הארס ושרף הוא שוחט וכן הדין בדרוסה בודאי וכן כל שלא נמצא אדמימות בבשר אם נמצא שם קורט דם פסולה גם כן וכמו שאמרו בה בפרק שלישי אפכה ואשכח בה תרי קורטי דמא אלא שרוב הנדרסין מאדימים:

    בא לידינו עוף זה צוארו מלוכלך בדם ולא נודע לנו שבעל ארס דרסו אין כאן ספק ארס שכל ספק דרוסה אנו תולין במכה שלא מבעל ארס או בקנה וכיוצא בו ומ"מ יש כאן ספק נקב והקנה אין בו ספק שאפשר לבדקו מבחוץ שהרי פסיקתו ברובה אבל הושט נסתפק ביד מפרשים אם יש לו בדיקה מבחוץ בספק נקב אם לאו ונחלקו בה לשלש כתות:

    יש מי שאומר שמאחר שנקובתו במשהו אין בו בדיקה אלא בראיית קורט דם הנכנסת בפנים וקורט דם אינו נראה מבחוץ מתוך אדמימותו והרי הוא כספק הראשון ואין בו תקנה בבהמה וראיה לדבר שהרי מעשה שהוזכר כאן נאמר בו ההוא בר אווזא דנפק כי ממסמס קועיה דמא אלמא שלא ראו בו שנדרס כלל אלא שבא לו מבחוץ כן והזקיקוהו לבדיקת פנים אע"פ שלא חששו אלא לספק נקב וכמו שאמר במקום נקב קא שחיט ומ"מ אינה ראיה לדעתי שמא הואיל ועוף היה רצה לרוחא דמילתא בבדיקה המספקת לספק נקב ולספק ארס הא אלו אירע לו כן בבהמה היה מכשירה בבדיקת חוץ או שמא היתה להם אמתלא בדריסה אלא שיש קצת ראיה להם ממה שאמר (רב הונא) [עולא] בפרק טרפות ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ר"ל שמא נקב והקשו לו מאי שנא מספק דרוסה ומדקאמר הכי אלמא כשם שספק דרוסה צריך בדיקת פנים כך בספק נקב ואף זו לדעתי אינה ראיה (שרב הונא) [שעולא] היה אומר אין חוששין וכו' כלומר ואינה צריכה שום בדיקה ומאי שנא מספק דרוסה כלומר וכשם שאתה מצריך לספק דרוסה בדיקה הראויה כך ראוי להצריך בספק נקב בדיקה הראויה לו ומ"מ יש שואלין בדבריהם אחר שאין לושט בדיקה אף בספק נקב היאך אתה מוצא ניקב זה בלא זה שיהא כשר והלא ניקב פנימי שמא אף החיצון ניקב ואינו ניכר בו ואם תאמר שלא אמרוה אלא בניקב חיצון ופנימי קיים הרי סתם אמרוה ובספק ארס מיהא אין לשאול כן שהדריסה מבחוץ היא באה ובדיקתה בעור פנימי לבד אבל בנקב שאפשר לינקב מבפנים בלא נקיבת חוץ היאך אתה בודקה להכשירה ומ"מ יש אומרים שאף החיצון לבן הוא מבפנים והופכו ואם לא נמצא בו קורט דם כשר ויש מי שאומר שכל ספק נקב יש לו בדיקה מבחוץ שנקיבה אף נקיבת חוץ נכרת היא במחט ובכיוצא בו וכל שכן של חיה או של קנה וכיוצא בה והרי בקרום של מוח מצינו בדיקה במחט שהיו מעבירין עליו ואם היה מתעכב היו מכירין בו שהיא נקובה כמו שיתבאר בנשיכת חולדה ועוד ראיה לדבר שהרי שני עורות שבושט ניקב זה בלא זה כשר ואם אין נקב ניכר בחיצון היאך אנו יודעים שהפנימי ניקב בלא חיצון ואע"פ שאנו תירצנוה למעלה הם סוברים שאף פנימיותו אדום קצת ואם כן אף בבהמה יש בה תקון וכן מביאין ראיה ממה שאמרו בפרק טרפות ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נפקא מינה לספק דרוסה ולא אמרו לספק נקובה אלמא ספק נקובה יש לו בדיקת חוץ ואע"פ שאפשר לפרש דחדא מיניהו נקט היכא דאפשר למידק דייקינן ויש מכריעין שכל ספק נקב אם הוא במקום ידוע מן הושט כגון שישב לו קוץ או הכהו בקנה וכיוצא בו יש לו בדיקה בחוץ אבל אם יש שם ספק נקב ולא במקום ידוע אלא שצריך לבדוק בענין זה כל הושט אף בספק נקב אין לו בדיקת חוץ ובזו נשתנית מספק דריסה שאלו ספק דריסה אפי' ראינו מקום ידוע בעור הצואר שנתאדם אין במה שכנגדו מן הושט בדיקת חוץ ובנקב כל שאין צריך בו לבדיקת כלו אלא במקום ידוע דיו בבדיקת חוץ ומעשה הנזכר כאן אע"פ שספק נקב היה מ"מ כל הושט היה צריך בדיקה ומתוך כך הזקיקוהו לבדיקת קורט דם בפנים ובדיקת מחט האמורה בנשיכת חולדה קרום של מוח דבר מועט הוא והרי הוא כמקום ידוע ואע"פ ששטה זו נאה ומקובלת סוגית פרק שלישי מוכחת כשטה אמצעית ומ"מ בעלי נפש לא יסמוכו על בדיקה זו אלא על ידי מי שבקי בכך:

    יש מי שאומר (שבהפך) [שבספק] נקב הוא שיש לחוש לכך אבל בדריסה אינו צריך לתחבולה זו אלא שוחט להדיא ובודק הושט מבפנים אפי' שחט במקום הדריסה אי אפשר שלא יתפשט האדמימות וכן לדעתי כל ספק נקב אין לו בדיקת פנים אלא לשעתו אבל כל שאכל ושתה אחר כן אין כאן בדיקה שקורט דם אוכלין ומשקין מעבירין אותו בנקל כמו שיתבאר בפרק שלישי אבל ארס הואיל ורוב הנדרסין מקום הדריסה מאדים כל שלא האדים ולא מצינו בו קורט דם אין חוששין לומר קורט דם היה שם והעבירוהו ועוד שכל שדם יוצא מחמת ארס הרבה יוצא ממנו ואינו עובר כל כך והוא שאמרו בפרק טריפות ואשתכוח בה חמשה קורטי דמא:

    שחיטה זו פירשו קצת גאונים שאינו מברך עליה על הספק הואיל ונולד בה ריעותא ויש מצריכין קודם לה עוף אחר ומברך עליו ואחר כך ישחוט עוף זה על סמך אותה ברכה:

    Meiri on Chullin 28a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה תיהכי לה סכין כו' דאין מליקה מטהרת מידי נבילה דדוקא שחיטה מטהרת בבהמה כו' עכ"ל כצ"ל ונחירה דהכא אע"ג דזו היא שחיטתו בעוף מכל מקום אינו מטהר מידי נבילה מהאי טעמא גופיה דקאמר התם דיה כנבילת בהמה כו' וק"ל:

    בד"ה רבי היא כו' אי נמי קסבר כדי לחנכו ומביא חטאת העוף ואינו נאכל כו' עכ"ל ובההיא דלעיל מניה דפריך התם למאן דאמר כדי לחנכו הא קאכיל כהן מליקה לא אסיק אכתי אדעתיה למימר הכי דמביא חטאת העוף ואינו נאכל עד לבתר הכי דמייתי ליה התם הך דחטאת העוף הבאה על הספק וק"ל:

    בפרש"י בד"ה מאן תנא דלעיל דקתני נוחרו או עוקרו כו' עכ"ל אין זו מכרעת דהא דחינן לה דאיכא לאוקמא בחיה אבל הך דמלק בסכין כו' הוה ליה למנקט דההיא ודאי מכרעת דיש לעוף שחיטה מן התורה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 28a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ר' היא וכו' הקשה ר' אפרים וכו' גבי פלוגתא דרבי ורבנן וכו'. שם בנזיר דף כ"ח תנן במתני' האב מדיר את בנו בנזיר ופליגי בה אמוראי בטעמא דמתני' מר אמר דהלכה למשה מסיני הוא ומר אמר דטעמא הוא כדי לחנכו במצות ואמרי' שם נימא כתנאי ומייתי פלוגתא דרבי ורבנן דרבי סבר דמדיר את בנו עד שיביא ב' שערות ורבנן סברי עד שיגיע לעונת נדרים מאי לאו בהא קמיפלגי מר סבר הלכה ומר סבר כדי לחנכו במצות ודחי' לא דכ"ע כדי לחנכו במצות ובמופלא סמוך לאיש קא מיפלגי והקשה רבי אפרים וא"כ לרבי אכיל כהן מליקה שהיא נבלה בחולין דה"נ פריך לעיל מיניה וכו' ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וכו' מקשין העולם ומאי משני התם קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה הא מ"מ מכי תבר ליה שדרה ומפרקת טריפה הויא דאפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מ"מ מודה הוא שיש טריפה בעוף ואין כשר בו כי אם נחירה בסימנים וכדפרש"י הכא וכדמשמע בשמעתין דפריך נהי נמי דכי תבר לי' שדרה ומפרקת הויא לה טריפה וכו'. וי"ל דלפי האמת למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אין טריפה בעוף במליקה דכיון דמולק מן העורף וחותך הסימנין הכל בבת אחת כולה חדא נחירה מקרי וכן משמע שם בתוס' ד"ה קסבר רבי יוסי בר חנינא וזה לשונם אין שחיטה לעוף מן התורה ולא צריכין אלא נחירת סימנין להוציא הדם דרך הסימנים ומכי מלקו והוציא הדם תו לא צריך עכ"ל והא דקאמר הכא נהי נמי דכי תבר שדרה ומפרקת הויא לה טרפה בדרך אפילו את"ל קאמר הכי וכן משמע לישנא דנהי נמי וכו'. אבל העיקר הוא דיש לתרץ התם בנזיר הא דמשני קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ר"ל דאיירי כגון שהחזיר הסימנים לאחורי העורף ומלק ולכך למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אין כאן טריפה דלא גרע מנחירה אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה הוי טריפה מטעם דרסה והיינו דמסיימי התוס' הכא ולרבי ליכא לשנויי הכי א"כ תקשה ואפי' יחזיר סימנים וכו' נ"ל וק"ל:

    ד"ה אתא כי ממסמס קיעיה דמא וכו' וריב"א מפרש דהכא בשמעתין הויא משום ספק דרוסה וכו' ואע"ג דאמרינן ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא הכא בשמעתין איירי כגון שראו חתול רודף אחריו והוי ספק דרוסה ולכך בעי בדיקה לושט מבפנים כן כתב הרא"ש:

    Maharam on Chullin 28a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 28, Amud Aleph, about 371 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “מאי לאו בעוף, דקא בעי ליה לדמיה…”

    2. Segment 230 words

      Opens “ת"ש מלק בסכין, מטמא בגדים אבית הבליעה.…”

    3. Segment 327 words

      Opens “הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: ר"א…”

      Named: רבי אומר.

    4. Segment 428 words

      Opens “הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש…”

    5. Segment 533 words

      Opens “מאן תנא דפליג עליה דרבי אלעזר הקפר?…”

      Named: רבי אלעזר, רבי היא, רבי אומר.

    6. Segment 639 words

      Opens “אחד בעוף איתמר: ר"נ אמר: או וושט…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    7. Segment 77 words

      Opens “(סימן: שחט, חצאין, גרגרת, פגימה, דחטאת העוף)…”

    8. Segment 845 words

      Opens “מיתיבי: שחט את הוושט ואחר כך נשמטה…”

    9. Segment 94 words

      Opens “משום דגרגרת עבידא לאישתמוטי.…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “ת"ש שחט שני חצאי סימנין בעוף פסולה,…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “ת"ש שחט חצי גרגרת, ושהה כדי שחיטה…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “ת"ש הרי שהיה חצי קנה פגום, והוסיף…”

    13. Segment 1337 words

      Opens “ת"ש כיצד מולקין חטאת העוף? חותך שדרה…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    14. Segment 1413 words

      Opens “מאי הוי עלה? מאי הוי עלה?! כדקאמרת,…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “מאי? ת"ש דההוא בר אווזא דהוה בי…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Chullin 28a · Segment 6 — “…וושט או קנה, רב אדא בר אהבה אמר: וושט…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 28a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026