Talmud Builders

    Chullin 131a

    Back to index

    English translation — Chullin 131a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the baraita is referring to a case where they came into the priest’s possession while they were still untithed, and this tanna holds that gifts that have not been separated are considered as though they have been separated. In such a case, the priest obtained rights to the ownerless gifts by seizing them first. Although when he seized the produce it was still untithed, the portion of the produce that is to be separated has the status of teruma . Accordingly, one who consumes such produce is required to pay the priest.

    2The Gemara further suggests: Come and hear another proof with regard to the statement of Rav Ḥisda from a baraita : In a case where the household of the king seized one’s threshing floor by force, if they took it as payment of his debt owed to the king, then he is obligated to tithe other grain in accordance with the amount he would have tithed before the grain was seized. Since he was already obligated to tithe the grain before it was seized, it is considered as though the grain was sold in an untithed state. If they took it without reason [ anparot ], then he is exempt from tithing. The fact that one is required to tithe grain seized as payment of a debt indicates that the tithe is considered money that has claimants, from which it follows that a priest may extract payment of the tithe from him. Again, this apparently contradicts the statement of Rav Ḥisda.

    3The Gemara rejects this proof: It is different there, since if one is not required to tithe grain seized as payment of a debt, this would mean that the seizure causes benefit for him, as he will be exempt from tithing grain that he was previously obligated to tithe. It is for this reason that the baraita rules that one must tithe other grain instead of the seized grain, not because a priest could have issued a claim against him in court.

    4The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (132a): If an Israelite says to a butcher: Sell me the innards of a particular cow, and there were gifts of the priesthood included with it, i.e., the maw, that were not yet given to the priest, the purchaser must give them to the priest, and the butcher may not deduct the value of the gifts from the money that the purchaser pays him, as it is assumed that the gifts were not included in the sale. If he purchased the innards from the butcher by weight, the purchaser must give the gifts to the priest, and the butcher deducts the value of the gifts from the money that the Israelite pays him.

    5The Gemara asks: Why must the buyer give the maw to the priest? Let the butcher’s sale of the maw be considered like a case where one causes damage to gifts of the priesthood or consumes them, with regard to which Rav Ḥisda states that one is exempt from payment. This mishna apparently contradicts Rav Ḥisda’s statement. The Gemara rejects this: It is different there, as the gifts are intact, i.e., they are distinct items in their own right. In such a case, the gifts must be given to the priest. By contrast, Rav Ḥisda is discussing cases in which the gifts are not distinguishable objects at the time.

    6The Gemara suggests: Come and hear another proof: Nine items are the property of a priest: Teruma , teruma of the tithe, ḥalla , the portion of dough given to the priest, the first sheared wool, gifts of the priesthood, doubtfully tithed produce [ demai ], first fruits, the principal value of the property of a convert, and the additional one-fifth. The two are paid to the priest in a case where the property of a convert was stolen and the thief took an oath that he did not steal it, and after the convert died the thief admitted to taking a false oath.

    7The Gemara explains the proof: With regard to what matter are these items considered the property of a priest? Is it not with regard to extracting them with judges, which would contradict the opinion of Rav Ḥisda? The Gemara responds: No, it is with regard to that which we learned in a mishna ( Bikkurim 3:12): To what end did they say that these items are the property of a priest? It means that a priest may purchase with them slaves and lands and a non-kosher animal; and a lender takes them as payment of his debt; and if the wife of a priest is divorced from him, she takes them as payment of her marriage contract; and a priest may purchase a Torah scroll with them.

    8§ The Gemara relates: There was a certain Levite who would snatch gifts of the priesthood from children who were delivering them to the priests on their fathers’ behalf. They came and told Rav about this Levite. Rav said to them: Is it not enough that when he slaughters his own animals we do not take the gifts of the priesthood from him, but he also snatches gifts that are being delivered to priests?

    9Rav’s comment indicates that in his opinion there are grounds to take the gifts from Levites, but nevertheless they are not taken. The Gemara asks: And what does Rav maintain in this regard? If he maintains that Levites are called part of the “people,” then let one take the foreleg, the jaw, and the maw from them as well, as the verse states: “From the people, from them that perform a slaughter, whether it be ox or sheep, they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). And if they are not called part of the people, then the Merciful One has exempted them from giving those gifts, and there would be no grounds to take the gifts from them.

    10The Gemara responds: Rav is uncertain whether or not they are called part of the people. Therefore, he exempts the Levites from giving their own gifts, in accordance with the principle that the burden of proof rests upon the claimant.

    11The Gemara relates that Rav Pappa was sitting and saying this halakha in the name of Rav. Rav Idi bar Avin raised an objection to Rav Pappa from a baraita , with regard to the uncertainty of Rav: Four gifts are left to the poor from the produce of a vineyard: The individual fallen grapes [ peret ], and the incompletely formed clusters of grapes [ olelot ], and the forgotten clusters, and pe’a . And three gifts are left to the poor from grain: The gleanings, i.e., sheaves that fell during the harvest, and the forgotten sheaves, and the pe’a . Two gifts are left to the poor from the fruit of a tree: The forgotten fruits and the pe’a .

    12The baraita elaborates: With regard to all of these gifts, the owner of the produce does not have the benefit of discretion. This is the benefit accrued from giving a gift to an individual of one’s choice, e.g., giving teruma or tithes to whichever priest or Levite that one chooses. Instead, a poor person who takes possession of these gifts becomes their rightful owner. And even a poor person of Israel who owns a vineyard, field, or tree must leave these gifts for all other poor people; and if he does not do so, the court removes them from his possession.

    13By contrast, with regard to the poor man’s tithe, which is distributed from within one’s house, unlike other gifts to the poor that are left in the field for them to take, the owner has the benefit of discretion. And even in the case of a poor person in Israel, if he fails to separate the poor man’s tithe from his produce, the court removes it from his possession. And with regard to other gifts of the priesthood, such as the foreleg, and the jaw, and the maw, the court does not remove them, neither from a priest to give to another priest, nor from a Levite to give to another Levite.

    14Before Rav Idi bar Avin explains his objection, the Gemara cites the sources for the halakhot of the baraita : The baraita teaches that four gifts are left to the poor from the produce of a vineyard: The peret , and the olelot , and the forgotten clusters, and the pe’a , as it is written: “And you shall not glean [ te’olel ] your vineyard, neither shall you gather the fallen fruit [ peret ] of your vineyard; you shall leave them for the poor and for the stranger” (Leviticus 19:10).

    15And it is also written: “When you gather the grapes of your vineyard, you shall not glean it [ te’olel ] after you; it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow” (Deuteronomy 24:21). And Rabbi Levi says that with regard to the term “after you,” this is a reference to forgotten clusters, as the halakha is that clusters that were passed over by the harvester have the status of forgotten clusters, whereas those that remain in front of him do not have that status.

    16The halakha that the mitzva of pe’a applies to one’s vineyard is derived by a verbal analogy between the term “after you” in that verse and the term “after you” from another verse concerning an olive tree. As it is written: “When you beat your olive tree, you shall not go over the boughs [ tefa’er ] after you; it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow” (Deuteronomy 24:20); and the school of Rabbi Yishmael taught that the term “You shall not go over the boughs” means that you should not take all of its splendor [ tiferet ] from it; rather, you should leave a portion of the olives for the poor. So too, one must leave a portion of one’s vineyard as pe’a for the poor.

    17The Gemara continues: The baraita teaches that three gifts are left to the poor from grain: The gleanings,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דאתו לידיהדכהן:

    בטבלייהושהופקד הטבל אצלו:

    כמי שהורמו דמייןזכה בהם מן ההפקר שהרי קדם. ל"א שמסר לו את הטבל לזכות בתרומה שבו:

    אם בחובושהיה חייב לו דבר קצוב ממון:

    חייב לעשרממקום אחר וליתן לכהן שהרי הוא כמוכר:

    ואם באנפרותבהפסד ועל חנם פטור מלעשר. קתני מיהת אם בחובו חייב לעשר אלמא יש לו תובעין דאי לאו דינא הוא שישלם לו על כרחו מאי חיוב מצוה איכא הא לא פש גביה מידי:

    שאני התם דקא משתרשי ליההתם לאו בהוצאה בדיינין תנן בה אלא חיובא בעלמא כשאר חיובי מעשרות וחיובא ודאי איכא עליה דהא משתרשי ליה כלומר משתכר הוא בה שהרי היה צריך לפרוע מעות:

    א"ללטבח:

    מכור לי בני מעיהבני מעיה של פרה זו:

    והיו בהן מתנותהקבה:

    נותנןלוקח זה לכהן:

    ואיןהמוכר מנכה לו ללוקח מן הדמים שהרי היה יודע הלוקח שהמתנות שם וזה לא מכר לו הקבה:

    לקח הימנו במשקלהליטרא כך וכך ושקל לו הקבה:

    נותנןלו לוקח לכהן שהרי הגזל אצלו וצריך להשיב:

    והטבח ינכה לו מן הדמיםעל כרחו שמכר דבר שאינו שלו:

    ואמאינותנן לכהן ליהוי כמזיק כו':

    תשעה נכסי כהןלא ידעתי היכן שנויה ובספרים אינה כתובה בשוה ומוצא אני ט"ו מתנות כהונה שכולן נכסי כהן לעשות בהן כל צרכיו התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים וראשית הגז ומתנות של חולין ושל קדשים והקרן והחומש של גזל הגר ושדה אחוזה ושדה חרמים ובכור בעל מום ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ונראה בעיני שכולן שנוים בה וחשיב תרומה ותרומת מעשר והדמאי וחלה כחדא דכולהו תרומה נינהו ובכור ופדיון הבן ופדיון פטר חמור כחדא וקרן וחומש דגזל הגר חדא וכולהו הנך מתנה לכהן הן ולקמן בפירקין (חולין דף קלג:) חשיב כל כ"ד מתנות כהונה. הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר ואח"כ הודה ונשבע לשקר דאמר רחמנא ואם אין לאיש גואל וגו' וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים אלא זהו גר שמת ואין לו יורשין וכתיב האשם המושב לה' לכהן ותניא בפרק הגוזל בב"ק (דף קי.) האשם זה קרן המושב זה חומש דגבי נשבע לשקר בפקדון או בגזל כתיב ביה חומש בין בגוזל חבירו בפרשת ויקרא בין בגזל הגר בפרשת נשא:

    למה אמרולמאי הלכתא:

    וס"תאע"פ שאינו לאכילה ולא לדבר שיבא לידי אכילה. ולבי מגמגם למאי תנייה הואיל ותנא דאפי' בהמה טמאה לוקח מהן:

    חטיף מתנתאכשהיו התינוקות מוליכין הזרוע והלחיים והקבה לכהן חוטפם מידיהם:

    לא מסתייהלא די דכשהוא שוחט את בהמתו אין אנו כופין אותו לתת מתנות לכהן אחר:

    אלא מיחטף נמי חטיףבתמיה:

    ורבמאי דעתיה דאמר לא מסתייה דלא שקלינן מיניה דמשמע שהיינו יכולין לכופו לכך ונמנעין אנו:

    אי איקרו עם לשקול מיניהדהא מאת העם מאת זובחי הזבח כתיב (דברים יח) ואי לא איקרו עם רחמנא פטריה ומאי טיבותא עבדינן גבייהו:

    מספקא ליהלרב ומשום ספיקא פטר ליה דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

    להא שמעתאדרב דמספקא ליה:

    ד' מתנות ענייםהנוהגות בכרם ואלו הן:

    הפרט והעוללותכדכתיב (ויקרא יט) וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט ובמס' פאה (פ"ז מ"ד) מפורש איזו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף:

    והשכחה והפאהכולהו יליף לקמן. פרט ענבים הנושרין בשעת בצירה:

    לקטהנושר בשעת קצירה:

    שתים באילןלקמן יליף להו:

    אין בהן טובת הנאה לבעליםאין בידם לתתן לכל מי שירצו אלא כל הקודם זכה ולקמיה מפרש טעמא:

    מוציאין את שלו מידואם היה לו כרם או תבואה או אילן כופין אותו ליתן. אבל מעשר עני הואיל ומתחלק בתוך הבית לאחר שהכניס תבואתו לבית:

    יש בהן טובת הנאה לבעליםשבידו לתתן לאיזה עני שירצה וחבירו אומר לו הילך סלע זה ותן כל מעשרותיך לקרובי עני והיינו טובת הנאה דבר מועט:

    ד' מתנותברישא מפרש לה לכולה ברייתא והדר מותיב תיובתא:

    אחריך זו שכחהשאינה אלא מאחריו כדתנן (פאה פ"ו מ"ד) שלפניו אינו שכחה שלאחריו שכחה זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה שאינו בבל תשוב אינו שכחה. פאה בכרם גמר אחריך אחריך מזית דכתיב ביה לא תפאר אחריך. ותנא דבי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו הימנו כלומר לא תטול כל פארו לשון (איוב לא) ובכל תבואתי תשרש דמשמע עקירה ולשון (דברים כה) ויזנב בך נטל את זנבך. אשפי"ר בלע"ז והיינו שלא תטול פאה:

    חולין 131 עמוד א

    1דאתו לידיה בטבלייהו, וקסבר האי תנא: מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין.

    2תא שמע: הרי שאנסו בית המלך גרנו, אם בחובו חייב לעשר, אם באנפרות פטור מלעשר.

    3שאני התם, דקא משתרשי ליה.

    4תא שמע, אמר לו: מכור לי בני מעיה של פרה, והיה בהן מתנות כהונה נותנן לכהן, ואינו מנכה לו מן הדמים. לקח הימנו במשקל נותנן לכהן, ומנכה לו מן הדמים.

    5אמאי? ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן! שאני התם, דאיתנהו בעיניהו.

    6ת"ש תשעה נכסי כהן תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ראשית הגז, ומתנות, והדמאי, והבכורים, והקרן, והחומש.

    7למאי, לאו להוציאן בדיינין? לא, לכדתנן: למה אמרו נכסי כהן? שקונה בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו, ואשה בכתובתה, וספר תורה.

    8ההוא ליואה דהוה חטף מתנתא, אתו אמרו ליה לרב, אמר להו: לא מסתייה דלא שקלינן מיניה, אלא מיחטף נמי חטיף?!

    9ורב, אי איקרו ״עם״ משקל נמי לשקול מינייהו. אי לא איקרו ״עם״ רחמנא פטרינהו!

    10מספקא ליה אי איקרו ״עם״ אי לא איקרו ״עם״.

    11יתיב רב פפא וקאמר לה להא שמעתא, איתיביה רב אידי בר אבין לרב פפא: ארבע מתנות עניים שבכרם הפרט, והעוללות, והשכחה, והפאה; ושלש שבתבואה הלקט, והשכחה, והפאה; שנים שבאילן השכחה והפאה.

    12כולן אין בהם טובת הנאה לבעלים, ואפילו עני שבישראל מוציאין מידו.

    13מעשר עני המתחלק בתוך ביתו יש בו טובת הנאה לבעלים, ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו, ושאר מתנות כהונה, כגון הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין אותן (מידו), לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי.

    14ארבע מתנות שבכרם: הפרט, והעוללות, והשכחה, והפאה, דכתיב: ״(ויקרא יט״, י) ״וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט״.

    15וכתיב: ״(דברים כד״, כא) ״כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך״, אמר ר' לוי: ״אחריך״ זו שכחה.

    16פאה גמר ״אחריך״ ״אחריך״ מזית, דכתיב: ״(דברים כד״, כ) ״כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך״, ותנא דבי ר' ישמעאל: שלא תטול תפארתו ממנו.

    17שלשה שבתבואה: הלקט,׃

    Tosafot

    דאתו לידיה בטבלייהו וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמייןומשעת הרמה ואילך היינו מכי אתו לידיה אפילו בטבלייהו וא"ת אמאי לא משני דפשטא דברייתא דקתני פטור מן התשלומין היינו דאתו ליד כהן בטבלייהו וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין ומש"ה פטור דאין לו לכהן אלא משעת הרמה ממש והוה ניחא טפי דהוי לשון הרמה דוקא וי"ל דאי הוה מוקי לה הכי אז לא היה חדוש הדיוק כלל הא משעת הרמה ואילך משלם דהא פשיטא דמשלם כיון דאתו ליד כהן והורמו אבל השתא עיקר הברייתא משמיענו דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור ודיוקא קמ"ל דאע"ג דאתו לידיה בטבלייהו חייב דכמי שהורמו דמיין:

    שאני התם דקא משתרשי ליהדבמקום זה הניח לו המלך שאר ממון ואם תאמר מתנות כהונה כשאכלם משתרשי ליה שבמקום זה לא אכל דבר אחר ואמאי פטור וי"ל דלא דמי לאנסו בית המלך גרנו דתחתיהן לא לקח משלו אבל באכלו אפשר דלא משתרשי ליה שהיה מתענה:

    הכי גרסי' בפי' ר"ח שבעה נכסי כהןולא חשיב הכא כל כ"ד מתנות כהונה דחשיב לקמן בפירקין (חולין דף קלג:) דלא חשיב הכא אלא הנך דאסורים לזרים והם ממון כהן והא דחשיב מתנות אע"פ שמותרות לזרים משום דטבלי ודמו לתרומה כדאמר לקמן (חולין קלב:) אע"ג דלית הלכתא הכי היינו דלא הוי כאוכל טבלים אבל מ"מ איסורא איכא לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה א"נ לא חשיב אלא מידי דבר אכילה והא דלא חשיב בכור משום דאכתי לאו בר אכילה הוא שצריך שחיטה:

    מעשר עני המתחלק בתוך הביתדוקא נקט המתחלק בתוך הבית דשני דיני מעשר הם אחד מתחלק תוך הבית ואחד מתחלק בתוך הגרנות כדמשמע בפ"ב דנדרים (דף פד:) ואותו המתחלק תוך הגרנות אין לבעלים בו טובת הנאה אלא באותו המתחלק בתוך הבית ובספרי מפרש להו מקראי כתוב אחד אומר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת אלמא צריך להניחו בגורן ובאין עניים ונוטלין אותו וכתוב אחד אומר כי תכלה לעשר וגו' ונתת ללוי וגו' אלמא בתוך הבית מחלקו מדכתיב והנחת הא כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם מניחו בחוץ נפסד מחלקו בתוך ביתו וזה מעשר עני המתחלק בתוך הבית מכאן ואילך שהוא ימי הקיץ מניחו בחוץ בגרנות ועניים באים ונוטלין אותו:

    יש בו טובת הנאה לבעליםנראה דדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים אפילו בא עני ולקחו מוציאין מידו ודבר שאין בו טובת הנאה לבעלים לקחו אין מוציאין מידו ומיהו אם לא לקחו ובא עני ושאלו ממנו אם ירצה לא יתן לו דקרי ליה לעיל ממון שאין לו תובעין ואם היה צריך ליתנו לתובעו א"כ הוי יש לו תובעין:

    גמר אחריך אחריך מזיתואע"ג דאצטריכו למכתב ולא הוי מופנה גלוי מילתא בעלמא הוא דכמו שיש בזה אחריך פאה ה"נ יש בזה אחריך פאה ולאו ג"ש ממש היא אי נמי מדכתיב שכחה בלשון אחריך ש"מ לג"ש אתא וצ"ע למה לא גמרינן בג"ש דאחריך דלהוי פרט בזית כמו בכרם ונהי דלענין עוללות לא אפשר למילף באילן דלא שייך ביה איזהו עוללות כל שאין לו לא כתף ולא נטף:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גרסינןשבעה נכסי כהן ואלו הן תרומה ותרומת מעשר והחלה והדמאי והבכורים והקרן והחומש. ואע"פ שיש אחרים שאין ממון כהן כגון המתנות וראשיתה גז ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וכיוצא בהן, הכא לא חשיב אלא אותן שיש בהן קדושה, אבל בהנך פשיטא דחולין גמורין נינהו, אבל בהני אשמעינן דאע"ג דיש בהן קדושה ממונו הן. וקרן וחומש של אוכלי תרומה בשוגג קאמר, ולא בגזל הגר, כמו שפירש רש"י ז"ל. והא דקתני ספר תורה פירש הרמב"ן ז"ל דהא קמ"ל דאפילו ספר תורה שאין גופו ממון ואינו אלא לראיה שבו ומילי לא מיקנו בכספא, אע"פ כן לוקחין אותו בהן ע"כ הנחת"י למעל"ה.

    מעשר עני המתחלק בתוך הבית טובת הנאה לבעלים[פירש"י] דבידו לתתו לכל מי שירצה, ואינו מחוור דא"כ אפילו ממעשר ראשון נמי, ובתוספות פי' דה"ק ומעשר עני בזמן שמתחלק בתוך הבית, ולפי ששני זמנים יש במעשר עני כדתניא בספרי כתוב אחד אומר (דברים יד, כח) מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך, וכתוב אחד אומר (שם כו, יב) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית ונתת, הא כיצד, עד הפסח מחלק בתוך הבית מכאן ואילך מניחו בחוץ, כלומר עד הפסח שהוא זמן גשמים אם מניחו בחוץ יתפסד בגשמי שנה, ולפיכך אמרה תורה שיכניסנו בביתו ונתנה לו בו טובת הנאה שיתננו למי שירצה דכתיב ונתתה, אבל מפסח ואילך שכבר כלו גשמי שנה מוציאו ומניחו בחוץ, וכל הרוצה ליטול יבא ויטול ואין לו בו מאותה שעה ואילך שום טובת הנאה, והכי מוכח נמי בנדרים (פד, ב) דמתניתין אוסר מעשר עני במודר הנאה וברייתא שרי, ומשני רבא כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה כאן במעשר עני המתחלק בגורן דכתיב ביה הנחה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 131a

    Chullin 131a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 290 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דאתו לידיה דכהן:

    בטבלייהו שהופקד הטבל אצלו:

    כמי שהורמו דמיין זכה בהם מן ההפקר שהרי קדם. ל"א שמסר לו את הטבל לזכות בתרומה שבו:

    אם בחובו שהיה חייב לו דבר קצוב ממון:

    חייב לעשר ממקום אחר וליתן לכהן שהרי הוא כמוכר:

    ואם באנפרות בהפסד ועל חנם פטור מלעשר. קתני מיהת אם בחובו חייב לעשר אלמא יש לו תובעין דאי לאו דינא הוא שישלם לו על כרחו מאי חיוב מצוה איכא הא לא פש גביה מידי:

    שאני התם דקא משתרשי ליה התם לאו בהוצאה בדיינין תנן בה אלא חיובא בעלמא כשאר חיובי מעשרות וחיובא ודאי איכא עליה דהא משתרשי ליה כלומר משתכר הוא בה שהרי היה צריך לפרוע מעות:

    א"ל לטבח:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 131a · Sefaria

    Tosafot

    דאתו לידיה בטבלייהו וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ומשעת הרמה ואילך היינו מכי אתו לידיה אפילו בטבלייהו וא"ת אמאי לא משני דפשטא דברייתא דקתני פטור מן התשלומין היינו דאתו ליד כהן בטבלייהו וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין ומש"ה פטור דאין לו לכהן אלא משעת הרמה ממש והוה ניחא טפי דהוי לשון הרמה דוקא וי"ל דאי הוה מוקי לה הכי אז לא היה חדוש הדיוק כלל הא משעת הרמה ואילך משלם דהא פשיטא דמשלם כיון דאתו ליד כהן והורמו אבל השתא עיקר הברייתא משמיענו דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור ודיוקא קמ"ל דאע"ג דאתו לידיה בטבלייהו חייב דכמי שהורמו דמיין:

    שאני התם דקא משתרשי ליה דבמקום זה הניח לו המלך שאר ממון ואם תאמר מתנות כהונה כשאכלם משתרשי ליה שבמקום זה לא אכל דבר אחר ואמאי פטור וי"ל דלא דמי לאנסו בית המלך גרנו דתחתיהן לא לקח משלו אבל באכלו אפשר דלא משתרשי ליה שהיה מתענה:

    הכי גרסי' בפי' ר"ח שבעה נכסי כהן ולא חשיב הכא כל כ"ד מתנות כהונה דחשיב לקמן בפירקין (חולין דף קלג:) דלא חשיב הכא אלא הנך דאסורים לזרים והם ממון כהן והא דחשיב מתנות אע"פ שמותרות לזרים משום דטבלי ודמו לתרומה כדאמר לקמן (חולין קלב:) אע"ג דלית הלכתא הכי היינו דלא הוי כאוכל טבלים אבל מ"מ איסורא איכא לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה א"נ לא חשיב אלא מידי דבר אכילה והא דלא חשיב בכור משום דאכתי לאו בר אכילה הוא שצריך שחיטה:

    מעשר עני המתחלק בתוך הבית דוקא נקט המתחלק בתוך הבית דשני דיני מעשר הם אחד מתחלק תוך הבית ואחד מתחלק בתוך הגרנות כדמשמע בפ"ב דנדרים (דף פד:) ואותו המתחלק תוך הגרנות אין לבעלים בו טובת הנאה אלא באותו המתחלק בתוך הבית ובספרי מפרש להו מקראי כתוב אחד אומר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת אלמא צריך להניחו בגורן ובאין עניים ונוטלין אותו וכתוב אחד אומר כי תכלה לעשר וגו' ונתת ללוי וגו' אלמא בתוך הבית מחלקו מדכתיב והנחת הא כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם מניחו בחוץ נפסד מחלקו בתוך ביתו וזה מעשר עני המתחלק בתוך הבית מכאן ואילך שהוא ימי הקיץ מניחו בחוץ בגרנות ועניים באים ונוטלין אותו:

    יש בו טובת הנאה לבעלים נראה דדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים אפילו בא עני ולקחו מוציאין מידו ודבר שאין בו טובת הנאה לבעלים לקחו אין מוציאין מידו ומיהו אם לא לקחו ובא עני ושאלו ממנו אם ירצה לא יתן לו דקרי ליה לעיל ממון שאין לו תובעין ואם היה צריך ליתנו לתובעו א"כ הוי יש לו תובעין:

    גמר אחריך אחריך מזית ואע"ג דאצטריכו למכתב ולא הוי מופנה גלוי מילתא בעלמא הוא דכמו שיש בזה אחריך פאה ה"נ יש בזה אחריך פאה ולאו ג"ש ממש היא אי נמי מדכתיב שכחה בלשון אחריך ש"מ לג"ש אתא וצ"ע למה לא גמרינן בג"ש דאחריך דלהוי פרט בזית כמו בכרם ונהי דלענין עוללות לא אפשר למילף באילן דלא שייך ביה איזהו עוללות כל שאין לו לא כתף ולא נטף:

    Tosafot on Chullin 131a · Sefaria

    Rashba

    הכי גרסינן שבעה נכסי כהן ואלו הן תרומה ותרומת מעשר והחלה והדמאי והבכורים והקרן והחומש. ואע"פ שיש אחרים שאין ממון כהן כגון המתנות וראשיתה גז ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וכיוצא בהן, הכא לא חשיב אלא אותן שיש בהן קדושה, אבל בהנך פשיטא דחולין גמורין נינהו, אבל בהני אשמעינן דאע"ג דיש בהן קדושה ממונו הן. וקרן וחומש של אוכלי תרומה בשוגג קאמר, ולא בגזל הגר, כמו שפירש רש"י ז"ל. והא דקתני ספר תורה פירש הרמב"ן ז"ל דהא קמ"ל דאפילו ספר תורה שאין גופו ממון ואינו אלא לראיה שבו ומילי לא מיקנו בכספא, אע"פ כן לוקחין אותו בהן ע"כ הנחת"י למעל"ה.

    מעשר עני המתחלק בתוך הבית טובת הנאה לבעלים [פירש"י] דבידו לתתו לכל מי שירצה, ואינו מחוור דא"כ אפילו ממעשר ראשון נמי, ובתוספות פי' דה"ק ומעשר עני בזמן שמתחלק בתוך הבית, ולפי ששני זמנים יש במעשר עני כדתניא בספרי כתוב אחד אומר (דברים יד, כח) מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך, וכתוב אחד אומר (שם כו, יב) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית ונתת, הא כיצד, עד הפסח מחלק בתוך הבית מכאן ואילך מניחו בחוץ, כלומר עד הפסח שהוא זמן גשמים אם מניחו בחוץ יתפסד בגשמי שנה, ולפיכך אמרה תורה שיכניסנו בביתו ונתנה לו בו טובת הנאה שיתננו למי שירצה דכתיב ונתתה, אבל מפסח ואילך שכבר כלו גשמי שנה מוציאו ומניחו בחוץ, וכל הרוצה ליטול יבא ויטול ואין לו בו מאותה שעה ואילך שום טובת הנאה, והכי מוכח נמי בנדרים (פד, ב) דמתניתין אוסר מעשר עני במודר הנאה וברייתא שרי, ומשני רבא כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה כאן במעשר עני המתחלק בגורן דכתיב ביה הנחה.

    Rashba on Chullin 131a · Sefaria

    Ritva

    ת"ש הרי שאנסו בית המלך את גורנו אם בתובו חייב לעשר אם באנפרות כלומר דרך גזל שלא בראיה וטענה פטור קתני מיהת אם בחובו חייב לעשר: ומשני שאני התם דמשתרשי ליה וכ"ת כשאכל מתנות כהונה נמי הא אשתרשי ליה ואפי' בטובת הנאה אינו משלם. ואיכא למימר דכל היכא דאיהו גופיה אכלינהו אי אזקינהו וכלו קרנא דידיה פטור אבל כל היכא דלא כלו' קרנא ופרע מהם חוב ואשתרשו ליה חייב מדרבנן. וכבר כתבתי במס' חולין וה"נ אמרינן באידך דכל היכא דאיתנהו בעינייהו מוציאם מידי שעבודם כנ"ל:

    הכי גרסינן שבעה נכסי כהן ואלו הן תרומה ותרומת מעשר וחלה והדמאי והביכורים והקרן והחומש. ואע"ג דאיכא טובא אחריני דהוי נכסי כהן כגון שדה אחוזה ושדה חרמים ובכור בעל מום ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וכיוצא בהם: י"מ דהכא תרומות בלחוד מונה וחלה תרומה כתיב ביה וכן בדמאי איכא תרומות מעשר. וביכורים ג"כ נקראו תרומה דאמר מר תרומת ידך אלו הביכורים. וקרן וחומש של תרומה קאמר ולא של גזל כמו שכתב רש"י ז"ל. ולא נהירא דמאי שנא מהני דמני הכא הנך טפי מאידך וכי שמא גרים אבל הנכון כמו שפי' רבינו הגדול ז"ל שלא מנה כאן אלא אותן שיש בהם צד קדושה והוי ס"ד שאינם ממונו. אבל אידך דהמה חולין גמורים פשיטא שהם ממונו של כהן וקרן וחומש היינו ודאי שאוכל תרומה ולא של גזל הגר:

    למה אמרו נכסי כהן וכו' עד וספר תורה קשיא לן מאי רבותא דס"ת כיון דהא קתני דלוקח בשם אפי' בהמה טמאה. ואיכא למימר דסד"א דבר שגופו ממון בעי קמ"ל שאפילו ס"ת שאין גופו ממון ואינה אלא לראיה שבו ומילי לא תקני בכספא קמ"ל דאפ"ה לוקחין אותו בהם רבינו הגדול ז"ל.

    Ritva on Chullin 131a · Sefaria

    Meiri

    אנסו מבית המלך את גרנו אם עשו דבר זה כדין מפני חוב שהיה הוא חייב להם חייב לעשר ממקום אחר שהרי הוא כאלו מכרו ואם אנסוהו בגזלה גמורה או שלא כדין ובלא ראיה והוא הנקרא אנפרות אע"פ שבאים בטענה פטור מלעשר:

    מי שאמר לחבירו מכור לי בני מעיה של פרה זו והיתה שם הקיבה הרי זה הלוקח נותנה לכהן ואינו מנכה לטבח מן הדמים הואיל ובני מעיה לקח לא היתה הקיבה בכלל ואם לקח הימנו במשקל ליטרא בכך נותנה לכהן ומנכה לו מן הדמים ויתבאר זה במשנה הששית:

    עשרים וארבעה מתנות ניתנו לכהנים כמו שיתבאר מנין שלהן למטה יש מהן שהם חייבים לאכלן בקדושה ואינן להם כנכסים שלהם לעשות כל צרכיהם ויש מהן שהם נכסי כהן לקנות מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתבתה וקונה בהם אפי' ספר תורה אע"פ שאין מגיע ממנה הנאת אכילה ומה הן מתנות אלו שזכה בהן כל כך שלשה עשר הן אע"פ שלא נמנו כאן אלא שבעה א' התרומה ב' תרומת מעשר ובכללה תרומת [מעשר של] דמאי ג' החלה ד' הבכורים ה' ראשית הגז ו' מתנות כהונה ר"ל זרוע לחיים וקיבה ז' עורות קדשים ח' קרן וחומש האמור בגזל הגר ט' שדה אחוזה י' שדה חרמים י"א בכור בעל מום י"ב פדיון הבן י"ג פטר חמור ויש כוללין בזה בכור תם ואין הדבר כן אלא בבכור בזמן הזה וכן הדבר מתבאר במסכת בבא קמא:

    ואע"פ שיש באלו שאסורות לזרים מ"מ מוכרן לאוכליהם הנוהגין בהן בקדושתן והוא עושה בדמיהם כל צרכיו לוי אין נותנין לו מתנות אלו שלא ניתנו אלא לכהן אבל אם הם נותנין מתנות אם לאו הדבר בספק שהרי כתוב מאת העם ויש ספק בלויים אם הם בכלל העם אם לאו מעתה אינם חייבין ליתן ומ"מ אם באו מתנותיו ליד הכהן או שנטלן אין מוציאין אותן מידו:

    ארבעה מתנות יש לעניים בבצירת הכרם והם השכחה והפאה והפרט והעוללות ובתבואה שאין לומר בה פרט ועוללות יש בה שלשה מיני מתנות והם השכחה והפאה והלקט ובאילן אין שם אלא שתים והם השכחה והפאה וענין כל אחת מהם יתבאר במקומו בע"ה:

    Meiri on Chullin 131a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה הכי גרסינן בפירוש ר"ח שבעה כו' הנך דאסורים לזרים כו' אי נמי לא חשיב אלא מידי דבר אכילה כו' עכ"ל הנך שבעה תרומה ותרומת מעשר וחלה ומתנות והדמאי ובכורים ולא גרסי' ראשית הגז והקרן והחומש אי משום דאינן אסורים לזרים ואי משום דאינן בר אכילה וק"ל:

    בד"ה יש בו טובת הנאה כו' דקרי ליה לעיל ממון שאין לו תובעין כו' עכ"ל היינו מדפריך לעיל מההיא דלקט אמתנות ע"כ דקרי ליה ללקט נמי ממון שאין לו תובעין אע"ג דאין בו טובת הנאה לבעלים אבל מתנות גופייהו דקרי להו ממון שאין לו תובעין אין כאן ראיה דההוא יש בו טובת הנאה לבעלים דכתיב בהו ונתן כמ"ש הר"ן ע"ש:

    Chidushei Halachot on Chullin 131a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה ה"ג וכו' אי נמי לא חשיב אלא מידי דבר אכילה כצ"ל:

    Maharam on Chullin 131a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אי איקרו עם עי' שבועות דף יד ע"א תוס' ד"ה כולן:

    Gilyon HaShas on Chullin 131a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 131, Amud Aleph, about 290 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “דאתו לידיה בטבלייהו, וקסבר האי תנא: מתנות…”

    2. Segment 215 words

      Opens “תא שמע: הרי שאנסו בית המלך גרנו,…”

    3. Segment 35 words

      Opens “שאני התם, דקא משתרשי ליה.…”

    4. Segment 430 words

      Opens “תא שמע, אמר לו: מכור לי בני…”

    5. Segment 511 words

      Opens “אמאי? ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן!…”

    6. Segment 615 words

      Opens “ת"ש תשעה נכסי כהן תרומה, ותרומת מעשר,…”

    7. Segment 724 words

      Opens “למאי, לאו להוציאן בדיינין? לא, לכדתנן: למה…”

    8. Segment 820 words

      Opens “ההוא ליואה דהוה חטף מתנתא, אתו אמרו…”

    9. Segment 914 words

      Opens “ורב, אי איקרו ״עם״ משקל נמי לשקול…”

    10. Segment 109 words

      Opens “מספקא ליה אי איקרו ״עם״ אי לא…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “יתיב רב פפא וקאמר לה להא שמעתא,…”

      Named: רב פפא, רב אידי בר אבין.

    12. Segment 1211 words

      Opens “כולן אין בהם טובת הנאה לבעלים, ואפילו…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “מעשר עני המתחלק בתוך ביתו יש בו…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “ארבע מתנות שבכרם: הפרט, והעוללות, והשכחה, והפאה,…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “וכתיב: (דברים כד, כא) ״כי תבצור כרמך…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “פאה גמר ״אחריך״ ״אחריך״ מזית, דכתיב: (דברים…”

    17. Segment 173 words

      Opens “שלשה שבתבואה: הלקט,…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 131a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026