Talmud Builders

    Chullin 5b

    Back to index

    English translation — Chullin 5b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“And if any one of the common people sins unwittingly…and he shall bring his offering” (Leviticus 4:27–28), from which it is inferred in a baraita : “Of the common people,” indicating: But not all of the common people. This serves to exclude a transgressor, from whom a sin offering is not accepted.

    2Rabbi Shimon ben Yosei says in the name of Rabbi Shimon that the verse states: “And does unwittingly one of the things… that may not be done, and he becomes guilty, or if his sin that he sinned became known to him” (Leviticus 4:22–23). From the words “become known to him” it is inferred: One who repents due to his awareness that he performed a transgression, as had he known that the action is prohibited he would not have performed it, brings an offering for his unwitting transgression in order to achieve atonement. But one who does not repent due to his awareness that he sinned, e.g., a transgressor who would have sinned even had he been aware that the act is prohibited, does not bring an offering for his unwitting action.

    3And we say: What is the difference between their two opinions? And Rav Hamnuna said: The difference is in the case of a transgressor with regard to eating the forbidden fat of a domesticated animal and he brought an offering for unwittingly consuming blood is the difference between them. According to the first tanna he may not bring an offering, as he is a transgressor. According to Rabbi Shimon, since he repented for unwittingly consuming blood, due to his awareness that he sinned, he brings a sin offering for that unwitting sin. In any event, this baraita apparently contradicts the previously cited baraita with regard to the source for the halakha that one does not accept an offering from a transgressor.

    4The Gemara answers: One source teaches with regard to the sin offering of a transgressor that it is not accepted, and one source teaches with regard to the burnt offering of a transgressor that it is not accepted. And both sources are necessary, as, if the Torah had taught us this halakha only with regard to a sin offering, one might have thought that it is not accepted due to the fact that it is for atonement, and as a transgressor he is undeserving of atonement, but with regard to a burnt offering, which is merely a gift [ dedoron ], say that one ought to accept it from him. And if the Torah had taught us this halakha only with regard to a burnt offering, one might have thought that it is not accepted due to the fact that it is not an obligation, but with regard to a sin offering, which is an obligation, say that one ought to accept it from him. Therefore, both sources are necessary.

    5§ In the previous baraita the Sages derived from the phrase “from the animal” that people who are similar to an animal are included among those from whom offerings are accepted. The Gemara seeks to understand the meaning of the phrase: Similar to an animal, and asks: And everywhere that the word animal is written and interpreted as referring to a person, does it indicate a deficiency? But isn’t it written: “Man and animal You preserve, Lord” (Psalms 36:7), and Rav Yehuda says that Rav says: These are people who are clever in terms of their intellect, like people, and despite their intelligence they comport themselves humbly and self-effacingly, like an animal. The Gemara answers: There it is written “man and animal.” Here, the word “animal” alone is written.

    6The Gemara asks: And everywhere that the terms “man” and “animal” are written together, does it indicate a virtue? But isn’t it written: “And I will sow the house of Israel and the house of Judah with the seed of man and with the seed of animal” (Jeremiah 31:26), and the Sages interpreted the phrase “seed of animal” as a reference to ignorant, inferior people. The Gemara answers: There, doesn’t the verse separate man and animal? The seed of man is discrete and the seed of animal is discrete.

    7§ The Gemara revisits the matter of slaughter by a Samaritan and cites a mnemonic for the names of the Sages that follow: Nun , for Ḥanan; kuf , for Ya’akov; lamed , for ben Levi; and peh , for bar Kappara.

    8§ Rabbi Ḥanan says that Rabbi Ya’akov bar Idi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: The opinions of Rabban Gamliel and his court were counted with regard to the status of the slaughter of a Samaritan, and they prohibited it. Rabbi Zeira said to Rabbi Ya’akov bar Idi: Perhaps my teacher heard that halakha only in a case where a Jew is not standing over him. Rabbi Ya’akov bar Idi said to Rabbi Zeira: This one of the Sages seems like one of the people who have not studied halakha . When a Jew is not standing over the Samaritan is it necessary to say that it is prohibited to eat from what he slaughters?

    9The Gemara asks: Did Rabbi Zeira accept that response from Rabbi Ya’akov bar Idi or did he not accept it from him? Come and hear a proof to resolve that dilemma from that which Rav Naḥman bar Yitzḥak says that Rabbi Asi says: I saw that Rabbi Yoḥanan ate from the slaughter of a Samaritan. And Rabbi Asi too ate from the slaughter of a Samaritan. And Rabbi Zeira wondered about it, whether perhaps they did not hear the halakha that it is prohibited to eat from the slaughter of a Samaritan but had they heard it they would have accepted it, or perhaps they heard the halakha but did not accept it.

    10Rabbi Zeira then resolved the matter for himself. It stands to reason that they heard it and did not accept it. As, if it enters your mind that they did not hear it, but that had they heard it they would have accepted it, how did the matter eventuate, leading these Sages to eat forbidden food? Now consider: If even through the animals of the righteous, the Holy One, Blessed be He, does not generate mishaps, then is it not all the more so true that the righteous themselves would not experience mishaps?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מעםולא כל עם וגבי חטאת כתיב שבא ע"י השוגג:

    ר"ש בן יוסי אומרמכאן אתה למד:

    אשר לא תעשינה בשגגה ואשםוסמיך ליה או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא אשמו דמשמע אשר לא תעשינה אם היה יודע שהוא אסור ושגגה היתה לו וחטא ואשם הוא יביא:

    השב מידיעתושאם היה יודע שהוא חלב היה יושב ומבטל מעבירה זו. ואית דגריס השב והוא נמי הפורש ונבדל מתחלה ואין עובר אם היה יודע שהוא אסור ובת"כ גרס היושב:

    מאי בינייהומ"מ מומר לא מקבלינן מיניה בין למר בין למר ואפילו שוגג דהא אילו היה יודע מתחלה נמי היה אוכלו ואין שב מידיעתו:

    והביא קרבן על הדםששגג בו ואילו היה יודע שהוא דם לא היה אוכלו לת"ק מומר שמו ולא מקבלינן מיניה ולר"ש שב מידיעתו הוא בדם ומקבלינן מיניה:

    מכם ולא כולכםדלעיל בעולת נדבה משתעי קרא דכתיב בתריה אם עולה קרבנו וגו':

    דלכפרה הואוכיון דדעתו להזיד ולחזור על עבירתו ובהא מיהא אתרמי דשגג ולא הזיד א"כ אמאי נקבל מיניה הא לאו בר כפרה הוא:

    דלאו חיובאולאו אורח ארעא לקבולי דורון מיניה דכתיב זבח רשעים תועבה (משלי כא):

    אבל חטאת דחובהרמיא עליה:

    אימא נקבל מיניהשלא יהא חוטא נשכר:

    גריעותא הואדאוקמת לעיל דפושעים קרי בהמה:

    שהן ערומים בדעתכאדם הראשון ומשימין עצמן כבהמה דכאי רוח:

    וזרע בהמהומוקמינן לה במסכת סוטה (דף כב.) לא קרא ולא שנה ולא שמש תלמידי חכמים עליו הכתוב אומר וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה כלומר החכמים והבורים כולם אזרעם לפרותם ולרבותם:

    ר"גבנו של ר' יהודה הנשיא שהיה מן האחרונים ובית דינו נמנו על שחיטת כותי לאחר שנשנית משנתינו דהכל שוחטין ואפילו כותי ואסרוה:

    לא שמע רבי כו'והיינו נמי כי מתניתין:

    למימרא בעיוכי לא פשיטא לן דלית להו לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט):

    קבלה מיניהרבי זירא מר' יעקב דאפילו כשישראל עומד על גביו אסור או לא קבלה:

    אכל משחיטת כותיבישראל עומד על גביו או ע"י שחתך כזית בשר ונתן לו ואכל ואף ר' אסי אכל:

    ותהי בה רבי זירא גרסינן מתמיהעליהן שאכלוה ומבעיא ליה בלביה הכי:

    לא שמיע להוהא דנמנו ר"ג דאי שמיע להו הוו מקבלי או דלמא שמיע ולא קבלוה:

    והדר פשיטר' זירא לנפשיה:

    מסתברא שמיע להו ולא קבלוה דאי ס"ד לא שמיע להו ואי שמיע להו הוו מקבלי לה:

    היכי מסתייע מילתא למיכל כו'היאך יגרום שום שטן לפני צדיקים ע"י שוגג שום דבר עון:

    השתא בהמתן של צדיקיםחמרא דר' פנחס בן יאיר לקמן:

    אין הקב"ה מביא תקלה על ידןשתאכל הבהמה דבר האסור לה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין ה עמוד ב

    1(ויקרא ד, כז) ״מעם הארץ״ פרט למומר׃

    2ר"ש בן יוסי אומר משום ר"ש (ויקרא ד, כב) ״אשר לא תעשינה בשגגה ואשם״, השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו.

    3ואמרינן: מאי בינייהו? ואמר רב המנונא: מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו.

    4חדא בחטאת, וחדא בעולה, וצריכי, דאי אשמעינן חטאת משום דלכפרה הוא, אבל עולה דדורון הוא אימא לקבל מיניה. ואי אשמעינן עולה משום דלאו חיובא הוא, אבל חטאת דחיובא הוא אימא לקבל מיניה, צריכא.

    5וכל היכא דכתיב בהמה, גריעותא היא? והכתיב ״(תהלים לו״, ז) ״אדם ובהמה תושיע ה'״, ואמר רב יהודה אמר רב: אלו בני אדם שהן ערומין בדעת, ומשימין עצמן כבהמה! התם כתיב ״אדם ובהמה״, הכא בהמה לחודיה כתיב.

    6וכל היכא דכתיב ״אדם ובהמה״ מעליותא היא? והא כתיב: ״(ירמיהו לא כז) וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה התם הא חלקיה קרא זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד״׃

    7(סימן נקלף)׃

    8א"ר חנן א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא ר"ג ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה א"ל רבי זירא לרבי יעקב בר אידי שמא לא שמע רבי אלא בשאין ישראל עומד על גביו א"ל דמי האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתא בשאין ישראל עומד על גביו למימרא בעי׃

    9קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דאמר ר"נ בר יצחק א"ר אסי אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל משחיטת כותי אף רבי אסי אכל משחיטת כותי ותהי בה רבי זירא לא שמיעא להו דאי הוה שמיעא להו הוו מקבלי לה או דלמא שמיע להו ולא קבלוה׃

    10הדר פשיט לנפשיה מסתברא דשמיע להו ולא קבלוה דאי ס"ד לא שמיע להו ואי הוה שמיע להו הוו מקבלי לה היכי מסתייעא מילתא למיכל איסורא השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כל שכן!

    Tosafot

    מעם הארץ פרט למומרתימה דמאי קאמר הא מהכא נפקא מהתם נפקא הא אדרבה הך פליגא דאפילו מומר לדבר אחד קאמר ת"ק דאין מקבלין דהא מוקמינן דפליגי באוכל חלב והפריש קרבן על הדם ודוחק לומר דפריך מדר"ש ומפרש ר"ת דמומר לאכול חלב היינו מומר לכל התורה חוץ מדם כדאשכחן שכולל כל החטאות בכלל חטאת חלב בפ"ק דמנחות (דף ו.) ובפרק היה מביא (סוטה דף טו.) דאמר בדין שתהא חטאת חלב טעונה נסכים והשתא קאמר דלת"ק כשהוא מומר לכל התורה כולה חוץ מדם אינו מביא קרבן על הדם ולר"ש מביא כיון שהוא שב מידיעתו מדם אבל מומר לדבר אחד דברי הכל מביא ועוי"ל דדוקא בחלב ודם פליגי לפי שהם שוין שיש כרת בשניהן ועולין לגבוה ונאמרו בלאו אחד כל חלב וכל דם לא תאכלו דלת"ק חשיב ליה מומר לאותו דבר כאילו הוא מומר לדם עצמו ואינו מניח בשביל האיסור אלא משום דנפשו קצה לאכול דם אבל מומר לאחד משאר איסורים פשיטא דמביא קרבן על הדם ולר"ש אפילו מומר לאכול חלב מביא קרבן על הדם:

    אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתותימה מה צריך קרא למעט לאינו שב מידיעתו ועומד ברשעו הא הוי זבח רשעים והיכי תיסק אדעתין לומר דמביא ויש לומר דאיצטריך להיכא דחזר בתשובה אח"כ ובשעה שאכל לא היה שב מידיעתו:

    ר"ג ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוהפירש בקונטרס ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא שהיה אחרון וכן משמע קצת דקאמר בסמוך ר"ג ובית דינו כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא משמע שהוא ר"ג אחרון שהיה אחר ר"מ ומיהו קשה דא"כ הויא ליה לפרושי בהדיא ר"ג בנו של ר"י הנשיא כדתנן במס' אבות (פ"ב מ"ב) ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ועוד תימה דגזר ר"מ על סתם יינם ולא גזר על שחיטה דאורייתא אבל אם הוא ר"ג דיבנה ניחא והא דקאמר כר"מ סבירא להו משום דר"מ ס"ל הכי בהדיא אבל קשה דא"כ סבר ר"ג דיבנה דכותים גרי אמת הן כיון דשחיטתן הויא שריא קודם גזירה ובריש הדר (עירובין סא.) תנן הדר עם העובד כוכבים או עם מי שאינו מודה בעירוב ה"ז אסור פירוש אינו מודה בעירוב היינו כותי כדאמר בפרק בכל מערבין (עירובין לא:) ר"א ב"ר יעקב אומר עד שיהיו שני ישראלים אוסרים זה על זה ר"ג אומר צדוקי אינו כעובד כוכבים ופירש בקונטרס אבל כותי הוי כעובד כוכבים דקסבר כותים גרי אריות הן מיהו ע"כ א"א לומר כפירוש הקונטרס דהא ר"ג דיבנה אית ליה בהדיא בפ"ק דגיטין (דף י.) דגרי אמת הן שהכשיר גט שעדיו עדי כותים והיינו יכולין לפרש אבל כותי הוי כעובד כוכבים משום דאינו מודה בעירוב דהיינו נמי טעמא דת"ק דאסר שהוא ר"מ כדמוכח התם בגמרא ור"מ אית ליה התם (בבכורות) דכותים גרי אמת הן אבל קשה כיון דלכ"ע כותי אוסר אע"ג דגרי אמת הן א"כ מה באו לחדש ר' אמי ור' אסי שעשאום עובדי כוכבים גמורין לבטל רשות וליתן רשות הא מעיקרא נמי הכי הוה לכ"ע אלא י"ל דלר"ג כותי נמי אינו כעובד כוכבים ותנן צדוקי אינו כעובד כוכבים וה"ה לכותים דגרי אמת הן והיו סבורין דגרי אמת הן כר"ג עד שעשאום רבי אמי ור' אסי עובדי כוכבים גמורין אע"ג דרבי יוחנן פסק כר' אליעזר בר' יעקב ור' אליעזר בר' יעקב לא פליג את"ק שאוסר כותי ר' יוחנן לא בא לפסוק כמותו אלא במה שצריך שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה:

    צדיקים עצמן לא כ"שתימה דהא אשכחן יהודה בן טבאי שהרג עד זומם בפ"ק דמכות (דף ה:) ור' ישמעאל שקרא והטה בפ"ק דשבת (דף יב:) ואור"י דדוקא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידן שגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור ולספרים דגרסי (בפ"ק) דכתובות (דף כח:) גבי העלה עבד לכהונה על פיו השתא בהמתן של צדיקים כו' משום דאתי לידי אכילת איסור שמאכיל בת ישראל שנשאת לו בתרומה והוא עבד ואין לו בה קדושין ומיהו ברוב ספרים לא גרסינן ליה והיינו משום דליכא למפרך אלא כשהצדיק עצמו אוכל האיסור ובר"ה (דף כא.) דאמר כמה בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבא דמערבא ובערבי פסחים (דף קו:) ר' ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי ואשתלי וטעם קודם הבדלה אע"ג דמיתתו באסכרה התם אכילת היתר הוא אלא שאוכל בשעה האסורה ובבראשית רבה גרס ר' ירמיה דשדר לר' זירא כלכלה דפירי בין דין לדין אתאכיל פירי בטבלייהו ומיהו ההוא עובדא איתא במסכתא שקלים (דף ח.) וקאמר עלה ר' זירא אם הראשונים כמלאכים אנו כבר אינש ואם הראשונים כבני אינש אנו כחמורים ולא כחמורו דר' פנחס בן יאיר: [ע"ע תוס' שבת דף יב: ד"ה רבי נתן ותוספות פסחים קו: ד"ה אישתלי ותוספות יבמות צט: ד"ה ס"ד ותוספות גיטין ז. ד"ה השתא]:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהודתנא קמא סבר אין מקבלין ממנו קרבן על הדם ורבי שמעון ברבי יוסי סבר כיון דשב מידיעתו מיהא על הדם מקבלין ממנו על הדם, ואיכא דקשיא ליה אם כן תנא קמא סבר דמומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה, והא דפרכינן מהכא נפקא מהתם נפקא מדרבי שמעון ברבי יוסי בלבד פרכינן, אם כן עדיפא מינה הוה ליה למיפרך ומומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה והתניא וליפרך מתנא קמא, ור"ת ז"ל פירש דכולי עלמא אית להו מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה, ובמומר לאכול חלב אם מביא קרבן על הדם בלחודיה הוא דפליגי, דתנא קמא סבר דחלב ודם כחדא עבירה היא, לפי ששתיהן שקולות, דתרווייהו בלאו אחד נאמרו ושניהם בכרת ומטעם אחד נאסרו, וכיון שכן מומר לזה כמומר לזה, ואע"פ שהוא שב מידיעתו על הדם, דלמא היינו לפי שנפשו קצה בדם, אבל ודאי מומר הוא לו, והלכך אף על פי שעדיין לא פקר בו אין מביא קרבן עליו, אבל ודאי בשאר עבירות מודה ת"ק לר"ש דמביא קרבן, דלא הוי מומר לכל התורה, ור"ש סבר דאף בזה מביא קרבן, דכיון שעכשיו מיהא שב מידיעתו הוא בדם מקבלין ממנו קרבן עליו, והיינו טעמא דלא נקט מומר לדבר אחד מביא קרבן על דבר אחד איכא בינייהו. והשתא לפי פירושו פרכינן מתרווייהו. ויש מי שתירץ דמומר לאכול חלב היינו מומר לכל הלאוין, אלא שדרך התלמוד לכלול כל העבירות בלשון חלב, ודוגמתא איכא (בכריתות) [מנחות ו, א סוטה טו, א] חטאת חלב. והכא הכי קאמר מומר לרוב עבירות אם מביא קרבן על הדם שלא שלח בו יד עדיין, איכא בינייהו, דתנא קמא סבר כיון שהוא מומר לרוב התורה אע"פ שלא ראינוהו מזיד לאחד מהנך אין מקבלין ממנו כלל גם לזאת. ור"ש סבר כיון דלזאת מיהא אינו מומר מקבלין ממנו עליה.

    אר"ח א"ר יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה. פירש רש"י ז"ל דהיינו רבן גמליאל בנו של רבינו הקדוש שהיה מן האחרונים, ונמנה על שחיטת כותי אחר שנשנית משנת דהכל שוחטין ואפילו כותי.

    שמא לא שמע ר' אלא בשאין ישראל עומד על גביווהיינו נמי כמתניתין.

    למימרא בעיבתמיהא, וכי לא פשט לן דלית להו לפני עור לא תתן מכשול כן כתב רש"י ז"ל. וקשה לי בהא טובא. חדא דמה ראה רבי זירא שלא האמינו לריב"א בעדותו, דהא דר"ג לאו בדינא ובטעמא דמתניתין ומתניתא תליא מלתא אלא גזירה היתה, וכי לא אפשר דגזרי עלייהו משום מעשה שהיה בימיו או מחמת שנתקלקלו ביותר בדורו, דהא דאמרינן בב"ב (עד, ב) שמא לא שמע ר' אלא במודד לתוך קופתו, היינו משום דהוה קשיא ליה דאי במודד בסימטא על גבי קרקע ממש אי אפשר דליקני סימטא מדינא, והלכך הוה מסתפק בעדותו דשמא לא שמע כך אלא בהא דגזירה היא אמאי מסתפק בעדותו של ר' יעקב. ועוד דמתוך פירושו של רש"י ז"ל משמע דר"ז חולק עליו בעיקר הגזירה שלא היתה ודינא דמתניתין כדקאי קאי, ולישנא לא משמע הכי, דהא לא קאמר לו שמא לא שמע רבי כלל, אלא שמא לא שמע רבי אלא כך, משמע שהיה מודה לו במקצת הגזירה שאפשר שגזר עליהם במקצת, וכן נמי משמע ממאי דמהדר ליה רבי יעקב דמי האי מדרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתתא בשאין ישראל עומד על גביו למימרא בעי, ואם איתא דר"ז לא מודה ליה בגזירה זו כלל אין הכי נמי דלא בעי למימרא אלא דלאו הכין הוה מעולם, אלא ודאי משמע דר"ז נמי מודה ליה במקצתה, וכיו שכן קשיא ליה אם כן מאי אהני לן גזירתו של רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, דמן בתר מתניתא הוה, דהא במתניתין נמי הכי קתני וכדמפרשי לה אביי ורבא דבשאין ישראל עומד על גביו או נכנס ויוצא דהוי ליה כעומד על גביו לכתחלה לא ישחוט, ושפיר קאמר ליה רבי יעקב למימרא בעי מתניתין היא וברייתא נמי הכי קתני שחיטת כותי מותרת במה דברים אמורים בישראל עומד על גביו. ונ"ל דר"ז שמיע ליה מיניה דר' יעקב טעם גזירתו של רבן גמליאל משום דמות יונה שנמצאו להן בהר גריזים גזר עליהם כדאמר בסמוך ומאי טעמא גזור בהו רבנן ואסיקנא אמר רב נחמן בר יצחק דמות יונה מצאו להם בהר גריזים שהיו עובדין אותה, ומשום הכי הוה מספק בה רבי זירא ואמר אי אפשר דרבן גמליאל גזר עליהם לגמרי לעשות שחיטתן כשחיטת נכרי, דאם כן סבירא ליה כרבי מאיר דחייש למיעוטא, ולא קיימא לן כוותיה, וזו היא שספק לו לרבי זירא עדותו של רבי יעקב בר אידי, דאפשר שביק רבן גמליאל ועביד כרבי מאיר, אלא שמא לא שמע רבי שגזר עליהן לעשותן נכרין גמורין, אלא גזירתו של רבן גמליאל מפני שנתקלקל בשחיטה היתה וחזרו להיות כישראל אוכל נבלות שאם שחטו בינם לבין עצמם אסור לאכול משחיטתן, ואהניא לגזירתו של רבן גמליאל, דאלו למתניתין בחותך כזית ונותן לו סגי ליה, ואיהו גזר עלייהו דאפילו בחותך כזית לא סגי להו שחשודין הן על הנבלות, ואהדר ליה רבי יעקב בשאין ישראל עומד על גביו למימרא בעי, דאפילו קודם גזירתו של רבן גמליאל קיימא לן דלא סמכינן עלייהו בחותך כזית, דהא שהיה דרסה חלדה הגרמה ועיקור בדאורייתא לא כתיבן, ואף על גב דאחזיקו בה, כיון דלא כתיבא לא סמכינן עלייהו דכתנא קמא דרשב"ג סבירא לן דאחזוק בדלא כתיבא לא סמכינן עליה, ואם כן למימרא הא בעי הא פשיטא ולא צריכה גזירה, וכן מצאתי כתוב לרמב"ן ז"ל דרבן גמליאל ובית דינו ודאי כתנא קמא סבירא להו דהוה להו רבים ורשב"ג יחיד, וקיימא לן (ברכות לז, א) יחיד ורבים הלכה כרבים. ורבי זירא סבר דצריך למימרא דרבן גמליאל ובית דינו דלמא כרשב"ג סבירא להו, והלכך לדידיה צריך מנין דרבן גמליאל ובית דינו לאסור אפילו בחתיכת כזית, משום דכי מיבעיא לן קבלה מיניה רבי זירא, או דלמא לא קבלה מיניה, משום דאיכא למימר דודאי (צ"ל לרשב"ג) [ס"ל כרשב"ג] כדאמרן.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 5b

    Chullin 5b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 291 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מעם ולא כל עם וגבי חטאת כתיב שבא ע"י השוגג:

    ר"ש בן יוסי אומר מכאן אתה למד:

    אשר לא תעשינה בשגגה ואשם וסמיך ליה או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא אשמו דמשמע אשר לא תעשינה אם היה יודע שהוא אסור ושגגה היתה לו וחטא ואשם הוא יביא:

    השב מידיעתו שאם היה יודע שהוא חלב היה יושב ומבטל מעבירה זו. ואית דגריס השב והוא נמי הפורש ונבדל מתחלה ואין עובר אם היה יודע שהוא אסור ובת"כ גרס היושב:

    מאי בינייהו מ"מ מומר לא מקבלינן מיניה בין למר בין למר ואפילו שוגג דהא אילו היה יודע מתחלה נמי היה אוכלו ואין שב מידיעתו:

    והביא קרבן על הדם ששגג בו ואילו היה יודע שהוא דם לא היה אוכלו לת"ק מומר שמו ולא מקבלינן מיניה ולר"ש שב מידיעתו הוא בדם ומקבלינן מיניה:

    מכם ולא כולכם דלעיל בעולת נדבה משתעי קרא דכתיב בתריה אם עולה קרבנו וגו':

    דלכפרה הוא וכיון דדעתו להזיד ולחזור על עבירתו ובהא מיהא אתרמי דשגג ולא הזיד א"כ אמאי נקבל מיניה הא לאו בר כפרה הוא:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מעם הארץ פרט למומר תימה דמאי קאמר הא מהכא נפקא מהתם נפקא הא אדרבה הך פליגא דאפילו מומר לדבר אחד קאמר ת"ק דאין מקבלין דהא מוקמינן דפליגי באוכל חלב והפריש קרבן על הדם ודוחק לומר דפריך מדר"ש ומפרש ר"ת דמומר לאכול חלב היינו מומר לכל התורה חוץ מדם כדאשכחן שכולל כל החטאות בכלל חטאת חלב בפ"ק דמנחות (דף ו.) ובפרק היה מביא (סוטה דף טו.) דאמר בדין שתהא חטאת חלב טעונה נסכים והשתא קאמר דלת"ק כשהוא מומר לכל התורה כולה חוץ מדם אינו מביא קרבן על הדם ולר"ש מביא כיון שהוא שב מידיעתו מדם אבל מומר לדבר אחד דברי הכל מביא ועוי"ל דדוקא בחלב ודם פליגי לפי שהם שוין שיש כרת בשניהן ועולין לגבוה ונאמרו בלאו אחד כל חלב וכל דם לא תאכלו דלת"ק חשיב ליה מומר לאותו דבר כאילו הוא מומר לדם עצמו ואינו מניח בשביל האיסור אלא משום דנפשו קצה לאכול דם אבל מומר לאחד משאר איסורים פשיטא דמביא קרבן על הדם ולר"ש אפילו מומר לאכול חלב מביא קרבן על הדם:

    אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו תימה מה צריך קרא למעט לאינו שב מידיעתו ועומד ברשעו הא הוי זבח רשעים והיכי תיסק אדעתין לומר דמביא ויש לומר דאיצטריך להיכא דחזר בתשובה אח"כ ובשעה שאכל לא היה שב מידיעתו:

    ר"ג ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה פירש בקונטרס ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא שהיה אחרון וכן משמע קצת דקאמר בסמוך ר"ג ובית דינו כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא משמע שהוא ר"ג אחרון שהיה אחר ר"מ ומיהו קשה דא"כ הויא ליה לפרושי בהדיא ר"ג בנו של ר"י הנשיא כדתנן במס' אבות (פ"ב מ"ב) ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ועוד תימה דגזר ר"מ על סתם יינם ולא גזר על שחיטה דאורייתא אבל אם הוא ר"ג דיבנה ניחא והא דקאמר כר"מ סבירא להו משום דר"מ ס"ל הכי בהדיא אבל קשה דא"כ סבר ר"ג דיבנה דכותים גרי אמת הן כיון דשחיטתן הויא שריא קודם גזירה ובריש הדר (עירובין סא.) תנן הדר עם העובד כוכבים או עם מי שאינו מודה בעירוב ה"ז אסור פירוש אינו מודה בעירוב היינו כותי כדאמר בפרק בכל מערבין (עירובין לא:) ר"א ב"ר יעקב אומר עד שיהיו שני ישראלים אוסרים זה על זה ר"ג אומר צדוקי אינו כעובד כוכבים ופירש בקונטרס אבל כותי הוי כעובד כוכבים דקסבר כותים גרי אריות הן מיהו ע"כ א"א לומר כפירוש הקונטרס דהא ר"ג דיבנה אית ליה בהדיא בפ"ק דגיטין (דף י.) דגרי אמת הן שהכשיר גט שעדיו עדי כותים והיינו יכולין לפרש אבל כותי הוי כעובד כוכבים משום דאינו מודה בעירוב דהיינו נמי טעמא דת"ק דאסר שהוא ר"מ כדמוכח התם בגמרא ור"מ אית ליה התם (בבכורות) דכותים גרי אמת הן אבל קשה כיון דלכ"ע כותי אוסר אע"ג דגרי אמת הן א"כ מה באו לחדש ר' אמי ור' אסי שעשאום עובדי כוכבים גמורין לבטל רשות וליתן רשות הא מעיקרא נמי הכי הוה לכ"ע אלא י"ל דלר"ג כותי נמי אינו כעובד כוכבים ותנן צדוקי אינו כעובד כוכבים וה"ה לכותים דגרי אמת הן והיו סבורין דגרי אמת הן כר"ג עד שעשאום רבי אמי ור' אסי עובדי כוכבים גמורין אע"ג דרבי יוחנן פסק כר' אליעזר בר' יעקב ור' אליעזר בר' יעקב לא פליג את"ק שאוסר כותי ר' יוחנן לא בא לפסוק כמותו אלא במה שצריך שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה:

    צדיקים עצמן לא כ"ש תימה דהא אשכחן יהודה בן טבאי שהרג עד זומם בפ"ק דמכות (דף ה:) ור' ישמעאל שקרא והטה בפ"ק דשבת (דף יב:) ואור"י דדוקא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידן שגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור ולספרים דגרסי (בפ"ק) דכתובות (דף כח:) גבי העלה עבד לכהונה על פיו השתא בהמתן של צדיקים כו' משום דאתי לידי אכילת איסור שמאכיל בת ישראל שנשאת לו בתרומה והוא עבד ואין לו בה קדושין ומיהו ברוב ספרים לא גרסינן ליה והיינו משום דליכא למפרך אלא כשהצדיק עצמו אוכל האיסור ובר"ה (דף כא.) דאמר כמה בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבא דמערבא ובערבי פסחים (דף קו:) ר' ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי ואשתלי וטעם קודם הבדלה אע"ג דמיתתו באסכרה התם אכילת היתר הוא אלא שאוכל בשעה האסורה ובבראשית רבה גרס ר' ירמיה דשדר לר' זירא כלכלה דפירי בין דין לדין אתאכיל פירי בטבלייהו ומיהו ההוא עובדא איתא במסכתא שקלים (דף ח.) וקאמר עלה ר' זירא אם הראשונים כמלאכים אנו כבר אינש ואם הראשונים כבני אינש אנו כחמורים ולא כחמורו דר' פנחס בן יאיר: [ע"ע תוס' שבת דף יב: ד"ה רבי נתן ותוספות פסחים קו: ד"ה אישתלי ותוספות יבמות צט: ד"ה ס"ד ותוספות גיטין ז. ד"ה השתא]:

    Tosafot on Chullin 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו דתנא קמא סבר אין מקבלין ממנו קרבן על הדם ורבי שמעון ברבי יוסי סבר כיון דשב מידיעתו מיהא על הדם מקבלין ממנו על הדם, ואיכא דקשיא ליה אם כן תנא קמא סבר דמומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה, והא דפרכינן מהכא נפקא מהתם נפקא מדרבי שמעון ברבי יוסי בלבד פרכינן, אם כן עדיפא מינה הוה ליה למיפרך ומומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה והתניא וליפרך מתנא קמא, ור"ת ז"ל פירש דכולי עלמא אית להו מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה, ובמומר לאכול חלב אם מביא קרבן על הדם בלחודיה הוא דפליגי, דתנא קמא סבר דחלב ודם כחדא עבירה היא, לפי ששתיהן שקולות, דתרווייהו בלאו אחד נאמרו ושניהם בכרת ומטעם אחד נאסרו, וכיון שכן מומר לזה כמומר לזה, ואע"פ שהוא שב מידיעתו על הדם, דלמא היינו לפי שנפשו קצה בדם, אבל ודאי מומר הוא לו, והלכך אף על פי שעדיין לא פקר בו אין מביא קרבן עליו, אבל ודאי בשאר עבירות מודה ת"ק לר"ש דמביא קרבן, דלא הוי מומר לכל התורה, ור"ש סבר דאף בזה מביא קרבן, דכיון שעכשיו מיהא שב מידיעתו הוא בדם מקבלין ממנו קרבן עליו, והיינו טעמא דלא נקט מומר לדבר אחד מביא קרבן על דבר אחד איכא בינייהו. והשתא לפי פירושו פרכינן מתרווייהו. ויש מי שתירץ דמומר לאכול חלב היינו מומר לכל הלאוין, אלא שדרך התלמוד לכלול כל העבירות בלשון חלב, ודוגמתא איכא (בכריתות) [מנחות ו, א סוטה טו, א] חטאת חלב. והכא הכי קאמר מומר לרוב עבירות אם מביא קרבן על הדם שלא שלח בו יד עדיין, איכא בינייהו, דתנא קמא סבר כיון שהוא מומר לרוב התורה אע"פ שלא ראינוהו מזיד לאחד מהנך אין מקבלין ממנו כלל גם לזאת. ור"ש סבר כיון דלזאת מיהא אינו מומר מקבלין ממנו עליה.

    אר"ח א"ר יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה. פירש רש"י ז"ל דהיינו רבן גמליאל בנו של רבינו הקדוש שהיה מן האחרונים, ונמנה על שחיטת כותי אחר שנשנית משנת דהכל שוחטין ואפילו כותי.

    שמא לא שמע ר' אלא בשאין ישראל עומד על גביו והיינו נמי כמתניתין.

    למימרא בעי בתמיהא, וכי לא פשט לן דלית להו לפני עור לא תתן מכשול כן כתב רש"י ז"ל. וקשה לי בהא טובא. חדא דמה ראה רבי זירא שלא האמינו לריב"א בעדותו, דהא דר"ג לאו בדינא ובטעמא דמתניתין ומתניתא תליא מלתא אלא גזירה היתה, וכי לא אפשר דגזרי עלייהו משום מעשה שהיה בימיו או מחמת שנתקלקלו ביותר בדורו, דהא דאמרינן בב"ב (עד, ב) שמא לא שמע ר' אלא במודד לתוך קופתו, היינו משום דהוה קשיא ליה דאי במודד בסימטא על גבי קרקע ממש אי אפשר דליקני סימטא מדינא, והלכך הוה מסתפק בעדותו דשמא לא שמע כך אלא בהא דגזירה היא אמאי מסתפק בעדותו של ר' יעקב. ועוד דמתוך פירושו של רש"י ז"ל משמע דר"ז חולק עליו בעיקר הגזירה שלא היתה ודינא דמתניתין כדקאי קאי, ולישנא לא משמע הכי, דהא לא קאמר לו שמא לא שמע רבי כלל, אלא שמא לא שמע רבי אלא כך, משמע שהיה מודה לו במקצת הגזירה שאפשר שגזר עליהם במקצת, וכן נמי משמע ממאי דמהדר ליה רבי יעקב דמי האי מדרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתתא בשאין ישראל עומד על גביו למימרא בעי, ואם איתא דר"ז לא מודה ליה בגזירה זו כלל אין הכי נמי דלא בעי למימרא אלא דלאו הכין הוה מעולם, אלא ודאי משמע דר"ז נמי מודה ליה במקצתה, וכיו שכן קשיא ליה אם כן מאי אהני לן גזירתו של רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, דמן בתר מתניתא הוה, דהא במתניתין נמי הכי קתני וכדמפרשי לה אביי ורבא דבשאין ישראל עומד על גביו או נכנס ויוצא דהוי ליה כעומד על גביו לכתחלה לא ישחוט, ושפיר קאמר ליה רבי יעקב למימרא בעי מתניתין היא וברייתא נמי הכי קתני שחיטת כותי מותרת במה דברים אמורים בישראל עומד על גביו. ונ"ל דר"ז שמיע ליה מיניה דר' יעקב טעם גזירתו של רבן גמליאל משום דמות יונה שנמצאו להן בהר גריזים גזר עליהם כדאמר בסמוך ומאי טעמא גזור בהו רבנן ואסיקנא אמר רב נחמן בר יצחק דמות יונה מצאו להם בהר גריזים שהיו עובדין אותה, ומשום הכי הוה מספק בה רבי זירא ואמר אי אפשר דרבן גמליאל גזר עליהם לגמרי לעשות שחיטתן כשחיטת נכרי, דאם כן סבירא ליה כרבי מאיר דחייש למיעוטא, ולא קיימא לן כוותיה, וזו היא שספק לו לרבי זירא עדותו של רבי יעקב בר אידי, דאפשר שביק רבן גמליאל ועביד כרבי מאיר, אלא שמא לא שמע רבי שגזר עליהן לעשותן נכרין גמורין, אלא גזירתו של רבן גמליאל מפני שנתקלקל בשחיטה היתה וחזרו להיות כישראל אוכל נבלות שאם שחטו בינם לבין עצמם אסור לאכול משחיטתן, ואהניא לגזירתו של רבן גמליאל, דאלו למתניתין בחותך כזית ונותן לו סגי ליה, ואיהו גזר עלייהו דאפילו בחותך כזית לא סגי להו שחשודין הן על הנבלות, ואהדר ליה רבי יעקב בשאין ישראל עומד על גביו למימרא בעי, דאפילו קודם גזירתו של רבן גמליאל קיימא לן דלא סמכינן עלייהו בחותך כזית, דהא שהיה דרסה חלדה הגרמה ועיקור בדאורייתא לא כתיבן, ואף על גב דאחזיקו בה, כיון דלא כתיבא לא סמכינן עלייהו דכתנא קמא דרשב"ג סבירא לן דאחזוק בדלא כתיבא לא סמכינן עליה, ואם כן למימרא הא בעי הא פשיטא ולא צריכה גזירה, וכן מצאתי כתוב לרמב"ן ז"ל דרבן גמליאל ובית דינו ודאי כתנא קמא סבירא להו דהוה להו רבים ורשב"ג יחיד, וקיימא לן (ברכות לז, א) יחיד ורבים הלכה כרבים. ורבי זירא סבר דצריך למימרא דרבן גמליאל ובית דינו דלמא כרשב"ג סבירא להו, והלכך לדידיה צריך מנין דרבן גמליאל ובית דינו לאסור אפילו בחתיכת כזית, משום דכי מיבעיא לן קבלה מיניה רבי זירא, או דלמא לא קבלה מיניה, משום דאיכא למימר דודאי (צ"ל לרשב"ג) [ס"ל כרשב"ג] כדאמרן.

    Rashba on Chullin 5b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מעם הארץ כו' ודוחק לומר דפריך מדר"ש כו' עכ"ל ר"ל דפריך מדר"ש כיון דאינו שב מידיעתו דהיינו עבריין לאותו דבר קאר"ש דאין מקבלין ממנו קרבן מכ"ש עבריין לכל התורה דבכללו נמי לאותו דבר וק"ל:

    בד"ה ר"ג ובית דינו כו' והיו סבורין דגרי אמת הן כר"ג עד שעשאום ר' אמי ור' אסי עובדי כוכבים גמורים אע"ג כו' עכ"ל כצ"ל וליכא לאקשויי אכתי כיון דר"מ מיהת סבר כותים כעובדי כוכבים לענין עירוב אמאי לא קאמר נמי גבי עירוב דגזר ולא קבלו כדאמר גבי יין נסך דלא גזר בהו נמי אלא ר"מ לחודיה דר"ג דיבנה לא גזר אלא אשחיטה דאורייתא די"ל דלענין נסך ודאי דגזר ר"מ בתר ר"ג מטעמא דקאמר דמות יונה כו' שייך למימר דגזר ולא קבלו אבל לענין עירוב דאסר ר"מ לא הוה סבירא לן כוותיה אלא כר"ג דגרי אמת הן אף לענין עירוב עד שעשאום ר' אמי בו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמ' א"ל ר' זירא לר' יעקב בר אידי שמא לא שמע רבי וכו'. פי' לר' יעקב בר אידי קרי ר' זידא ר':

    בתוס' ד"ח מעם הארץ וכו' ומפרש ר"ת דעבריין לאכול חלב היינו עבריין לכל התורה וכו'. ר"ל שהגמ' כולל כל איסורי התורה בחלב וכשרוצה לומר עבריין לכל איסורי התורה הוא אומר עבריין לאכול חלב:

    בא"ד דלת"ק חשיב ליה עבריין לאותו דבר ר"ל וכשהוא עבריין לאותו דבר שהוא מביא עליו הקרבן הוא דבר פשוט שאין מקבלין ממנו אע"פ שאינו עבריין לשאר מצות:

    ד"ה אינו שב מידיעתו וכו' וי"ל דאיצטריך להיכי דחזר בתשובה וצ"ל דלעיל נמי דממעט עבריין לכל התורה איירי נמי דחזר בתשובה מאותה עבירה שמביא עליה הקרבן וק"ל:

    ד"ה רבן גמליאל ובית דינו וכו' ר"א בן יעקב אומר עד שיהא שני ישראל וכו'. פי' ואז צריכין ג"כ לשכור רשות מהעובד כוכבים שדר עמהם בחצר. ר"ג אומר צדוקי אינו כעובד כוכבים פי' ואין צריך לשכור ממנו רשותו אלא כשמתבטל רשותו סגי כמו בישראל אבל כותי הוי כעובד כוכבים פי' שאינו סגי בביטול אלא דוקא צריך לשכור ממנו רשותו:

    בא"ד והיינו יכולין לפרש וכו' פי' היינו יכולין לפרש כפי' רש"י דר"ל דוקא צדוקי אינו כעובד כוכבים אבל כותי הוי כעובד כוכבים אבל לא מטעמו של רש"י דאין הטעם משום דס"ל דגרי אריות הן אלא מטעם דאינן מודים בעירוב ולכך הוו לדין עירוב כדין עובד כוכבים:

    בא"ד אבל קשה כיון דלכ"ע כותי אוסר וכו' א"כ מה באו לחדש רבי אמי ורבי אסי וכו'. יש מקשין מאי הקשו התוס' לימא דאינהו גזור ולא קבלו מינייהו ואחר ר' אמי ור' אסי וגזור וקבלו מינייהו כדאיתא בגמרא וי"ל דדוקא לענין יין נסך ושחיטה שייך לתרץ כן אבל לענין ביטול רשות כיון דלכ"ע הוי דינא הכי דהוו כעובד כוכבים לענין עירוב לא ומסתמא כך היו נוהגים בימי הקדמונים ולא שייך לומר דלא קבלו מהם דלמה לא היה להם לקבל כיון דכ"ע הכי הוו סבירא להו:

    בא"ד אע"ג דרבי יוחנן פסק כר"א בן יעקב וכו' ר"ל וא"כ כבר נפסקה הלכתא בימי רבי יוחנן שהן כנכרים לענין ביטול רשות וא"כ מה צריכים ר' אמי ור' אסי לגזור ולחדש:

    Maharam on Chullin 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בגמרא והא מהכא נפקא מהתם נפקא מעם הארץ פרט למומר וכו' ואמרינן מאי בינייהו ואמר רב המנונא כו' עד סוף הסוגיא. נראה דאף לפי מה שכתבתי לעיל בסמוך דהך ברייתא דמכם ולא כולכם והבהמה להביא פושעי ישראל לאו אליבא דכ"ע אתיא דאיכא מאן דדריש מן הבהמה למעט רובע ונרבע כדאיתא בתמורה ואף לפי מה שכתבתי שם בר"פ לולב הגזול דהך דרשא דמכם ולא כולכם נמי אשכחן לר' שמעון בן יוחאי התם דדריש לה למעוטי גזול אפ"ה מקשה הכא שפיר לאידך גיסא אתנא דברייתא דמכם דדריש להוציא את המומר אכתי מהכא נפקא והא מהתם נפקא מעם הארץ פרט למומר דבהאי קרא דמעם הארץ לא אשכחן בשום דוכתא דדריש לה שום תנא למלתא אחריתא וכמו שאבאר בסמוך דנראה דאפילו רשב"י משום רבי שמעון נמי מודה בהך דרשא:

    אלא דאכתי יש לתמוה טובא בזו הסוגיא על לשון המקשה דמייתי הא דאמרינן מאי בינייהו והא דמשני עלה רב המנונא ולמה ליה כולי האי דהא בפשיטות ה"מ לאקשויי אברייתא דמכם מברייתא דהכא דממעט מומר מעם הארץ ואדרבה במאי דמייתי הכא הך שקלא וטרי' דמאי בינייהו ודרב המנונא אם כן תו ליכא הך קושי' דמהכא נפקא הא מהתם נפקא דממה נפשך אם נפרש כפירש"י דמילתא דפשיטא הוא דהאי מיעוטא דמכם וריבויא דהבהמה פשטא דקרא בעולת נדבה איירי מדכתיב כי יקריב כשירצה להקריב והאי קרא דמעם הארץ כתיב בחטאת אם כן מאי מקשה והא מהכא נפקא מהתם נפקא דהא בפשיטות מצינן למימר דבעולה דדורון בעלמא הוא ריבתה התורה דמן הבהמה שמקבלין מפושעי ישראל ומומר לדבר אחד וכי היכי דלא נימא דאפילו במומר לכל התורה כולה מקבלין מש"ה כתיב מכם למעט מומר לכל התורה כולה משא"כ בחטאת דחמיר' דאתי' לכפרה אפילו במומר לדבר א' אין מקבלין או עכ"פ דהאי מומר היינו מומר לאותו דבר ואם נפרש כאותה השטה שכתבתי לעיל בסמוך בכוונת הרשב"א דאכתי בשקלא וטרי' דהכא לא אסיק אדעתיה לחלק כלל בין עולה לחטאת אי משום דגילויא מילתא בעלמא הוא דאין לחלק כלל בקרבנות כדאשכחן ברובע ונרבע ומוקצה ונעבד וגזול והרבה כיוצא באלו חוץ מהיכא דאשכחן בהדי' דמפליג קרא בינייהו אי משום דהשתא לא אסיק אדעתיה הך דרשא לכשיקריב דקרא בכולהו קרבנות משתעי אם כן מקשה שפיר והא מהכא נפקא מהתם נפקא דמכם למה לי דמעם הארץ נמי אית לן למעט מומר לכל התורה כולה לבתר דכתיב ריבויא דמן הבהמה. דאם כן לפ"ז קשה טובא מאי מייתי המקשה במילתיה הך מילתא דמאי בינייהו ושינויא דרב המנונא ותיפוק ליה דסוגיא דהתם לית ליה הך סברא דאל"כ מעיקרא מאי קאמר מאי בינייהו הא איכא בינייהו טובא דלת"ק דוקא מומר לכל התורה כולה אין מקבלין ולר' שמעון אפילו מומר לאותו דבר לחוד אין מקבלין וכל שכן לר' המנונא דאמר חלב ודם איכא בינייהו דלת"ק אין מקבלין ולר' שמעון מקבלין אם כן פשיטא דלית ליה הך שקלא וטריא דאוקימתא דלעיל וממילא דלא מקשה שפיר והא מהכא נפקא מהתם נפקא:

    ואף אם נאמר דהמקשה דהכא וסוגי' דהוריות סברי ודאי דהך ברייתא דמכם והך ברייתא דמעם הארץ פליגי אהדדי דהאי תנא דמע"ה לית ליה הך ריבויא דמן הבהמה ומוקי לה למילתא אחריתי ואפ"ה מקשה שפיר והא מהכא נפקא מהתם נפקא ואמאי לא ממעט נמי תנא דברייתא מדרשא דמע"ה כדפרישית וא"כ לפ"ז א"ש טובא הך שקלא וטריא דהוריות דמעיקרא דקשיא ליה מאי בינייהו הוי סבר בפשיטות דהא דקתני מע"ה פרט למומר איירי במומר לאותו דבר שאינו מביא עליו קרבן דהכי הוי פשטא דקרא וא"כ קשיא ליה שפיר מ"ב דהא במומר לאותו דבר ר' שמעון נמי מודה ומש"ה מפרש רב המנונא דהא מע"ה פרט למומר היינו לדבר אחר כגון חלב ודם נמצא דלפ"ז על כרחך דסוגיא דהוריות לית לה הך שקלא וטריא דלעיל דמוקמינן לה להך ברייתא דמכם במומר לכל התורה כולה ולפ"ז ליכא תיובתא לרב ענן כלל דבפשיטות מצינן למימר דרב ענן נמי סבר כרב המנונא וכסוגיא דהוריות דהך ברייתא דמע"ה לית לה דרש' דמן הבהמה ומש"ה מוקי להך מיעוטא או במומר לאותו דבר לרבי שמעון או במומר לדבר אחד לת"ק וא"כ לפ"ז שפיר מפרש רב ענן לברייתא דלעיל כהך ברייתא דרב המנונא דהא דקאמר מכם להוציא את המומר היינו מומר לאותו דבר וריבויא דמן הבהמה מוקמינן במומר לדבר אחד וסיפא דקתני חוץ מן המומר לנסך היין ולחלל שבתות היינו דכיון דהני חמירי טובא הוי כמומר לאותו דבר מ"מ מאי פריך והא מהכא נפקא מהתם נפקא דאדרבה האי תנא דברייתא דמכם אית ליה נמי הך דרשא דמע"ה אלא דממיעוטא דמכם לא הוי ממעטינן אלא מומר לכל התורה כולה משא"כ לבתר דכתיב מע"ה ממעטינן נמי מומר לאותו דבר וכר"ש:

    ויותר מזה יש לתמוה דאכתי לפי המסקנא דשמעתין דמשני חדא בחטאת וחדא בעולה ומסיק עלה וצריכא ולמה ליה כולי האי דהא כיון דשני ליה בין עולה לחטאת טפי ה"ל לשנויי דקושטא דמילתא הכי הוא עולה דדורון בעלמא הוא מקבלין חוץ מן המומר לכל התורה כולה משא"כ חטאת דלכפרה אתי' אפי' במומר לדבר אחד לת"ק ובמומר לאותו דבר לר"ש נמי אין מקבלין דהא ודאי לפי המסקנא דשמעתין אליבא דרב המנונא אף לפי האמת כן הוא דהא לדידיה אפילו במומר לאותו דבר אין מקבלין ובהך ברייתא דלעיל משמע דדוקא מומר לכל התורה כולה אין מקבלין אבל מומר לאותו דבר מקבלין דהא מה"ט איתותב רב ענן:

    תו קשיא לי הא דמייתי הכא הך שינוי' דרב המנונא ולא מייתי האי שינויא דרבא דהתם דמסכת הוריות דמוקי לפלוגתא דתנא קמא ורבי שמעון דתרווייהו במומר לאותו דבר איירי וכגון שנתחלף חלב בשומן וכו'. והנלע"ד בזה ליישב חדא מגו חדא דאדרבה כל הסוגיא דהכא יפה מתפרשא בענין זה דהא דמקשה הא מהכא נפקא הא מהתם נפקא לאו דמקשה ברייתות גופא אהדדי אלא אכל השקלא וטריא דלעיל קשיא ליה בין במאי דמתפרש מכם להוציא את המומר במומר לעבודת כוכבים או לכל התורה כולה ובין למאי דמסקינן לרב ענן בתיובתא ע"ז פריך שפיר הא מהכא נפקא הא מהתם נפקא ומייתי עלה הך ברייתא ומאי דקאמר עלה מ"ב ומוקי לה רב המנונא לענין מומר לדבר אחד או מומר לאותו דבר א"כ לפ"ז שפיר אית לן לאוקמי הך ברייתא דמכם נמי בכה"ג גופא דמומר דקתני היינו מומר לאותו דבר ומסיק נמי שפיר חוץ מנסך היין דחמיר כדפרישית דלפ"ז הוי א"ש טובא דהנך ברייתות דמכם והאי דמעם הארץ בטעמא לחוד הוא דפליגי דברייתא דמכם דדריש מן הבהמה לריבויא על כרחך מיעוטא דמכם היינו מומר לנסך משא"כ הך ברייתא דמע"ה דלית לה הך ריבויא דמן הבהמה דדריש לה למילתא אחריתי למעוטי רובע ונרבע כדדריש לה נמי ר"ש בתמורה מש"ה מוקי לה למיעוטא דמע"ה כפשטא דת"ק ממעט אפילו מומר לדבר אחד ור"ש ממעט מומר לאותו דבר ממיעוטא דאשר לא תעשנה ולפ"ז לרב המנונא לא הוי תיובתא לר"ע מהך ברייתא דמכם כדפרישית. ולפ"ז אתי שפיר טובא הא דמסיק סתמא דתלמודא דהכא לדרב ענן בתיובתא ע"כ היינו משום דלא משמע ליה לסתמא דתלמודא כלל לפרש מיעוטא דמכם למומר לאותו דבר דכיון דפשטא דקרא מיהא בעולה נמי איירי ובעולה משמע ליה דלא שייך מומר לאותו דבר מש"ה ע"כ דמיעוטא דמכם איירי לענין לנסך ומחלל דהוה כמומר לכל התורה כולה ותיובתא דר"ע וכדפרישית לעיל דע"כ פשיטא ליה לתנא דברייתא הך מילתא מסברא חיצונה וע"ז מקשה שפיר והא מהכא נפקא מהתם נפקא מע"ה פרט למומר ומוקי לה רב המנונא במומר לדבר אחד לת"ק ולר"ש במומר לאותו דבר ולפ"ז קשיא טובא אהא דמסיק סתמא דתלמודא דלא ממעטינן אלא דוקא מומר לכל התורה כולה ממש כגון מנסך ולחלל ולרב המנונא לת"ק אפילו במומר לדבר א' מקבלין ולר"ש עכ"פ במומר לאותו דבר וע"ז מסיק הש"ס שפיר חדא בחטאת וחדא בעולה ואשקלא וטרי' דלעיל דשפיר מסקינן לדר"ע בתיובתא מהך ברייתא דמכם משום דמברייתא דהכא משמע נמי דלית ליה לדר' המנונא גופא לא מסיק הך מלתא בהוריות אלא משום דהתם לא אסיק אדעתיה כלל הך ברייתא דמן הבהמה משא"כ בסוגי דהכא דמייתי הך ברייתא ודייק מינה דדוקא קאמר מומר לעבודת כוכבים הוא דאין מקבלין משום דהוי מומר לכל התורה כולה ממילא דא"ש נמי הך ברייתא דמע"ה פרט למומר דאיירי נמי בכה"ג גופא במומר לכל התורה כולה ואפילו הכי איצטריך תרי קראי משום דחדא בעולה וחדא בחטאת וצריכא:

    והשתא לפ"ז מכ"ש דא"ש לרבא דמוקי בהוריות דמומר דת"ק היינו נמי מומר לאותו דבר והיינו משום דפשטא דקרא בהכי איירי דעלה כתיב אשר לא תעשנה אלא דממילא דידעינן מכ"ש במומר לעבודת כוכבים דהוי כמומר לכל התורה כולה דהא רבא קאמר בהדיא לעיל דמומר לתיאבון מותר לאכול משחיטתו ובמומר לעבודת כוכבים ס"ל דאסור אם כן לפי זה הך ברייתא דשמעתין דקתני מכם להוציא את המומר מפרש לה נמי בכה"ג גופא והיינו במומר לעבודת כוכבים אפילו בעולה ושאר קרבנות אפילו מומר לאותו דבר ומכל שכן למאי שכתבתי בשיטת הרשב"א דבעולה גופא נמי שייך מומר לאותו דבר כן נראה לי לפרש הסוגיא בלי גמגום:

    בתוספות בד"ה מע"ה פרט למומר תימא דמאי קאמר כו' הא אדרבה הך פליגא כו' ודוחק לומר דפריך מדרבי שמעון עס"ה. ולכאורה אפילו על פי דוחק אי אפשר לפרש כן דהיאך שייך לאקשויי אתנא דברייתא מדרבי שמעון כיון דת"ק דהך ברייתא דמע"ה נמי לית ליה הך דרשא דר"ש ובלא"ה אשכחן דבסוגיא דתלמודא פרק כלל גדול מבואר דאיכא מאן דדריש להך דרשא דאשר לא תעשנה לדרשא אחריתא עד שישגוג בלאו וכרת שבה ע"ש ובחידושינו וכה"ג קשיא לי נמי לאידך גיסא על מה שכתבו התוספות שדוחק לומר ומאי דוחקיה הא מצינן למימר בפשיטות דהאי מקשה דהכא מתרווייהו פריך דממה נפשך דהך ברייתא דמכם הוי לא כת"ק דפליג בהדיא דאפילו בדבר א' הוי מומר ולר"ש נמי דסובר דאין מקבלין מן המומר לאותו דבר מהאי קרא דאשר לא תעשנה א"כ כ"ש דמהאי קרא גופא ילפינן דמן המומר לכל התורה כולה אין מקבלין שהרי לא שב מידיעתו א"כ ממה נפשך הך דרשא דמכם מיותר' וכ"ש דקשה מלשון מהרש"א זצ"ל שכתב דמה שכתבו התוספות דאפשר דפריך מדר"ש היינו משום דלר"ש ידעינן מומר לכל התורה כולה במכ"ש ממומר לאותו דבר א"כ האי קשיא לת"ק שייך טפי דמומר לכל התורה כולה אתיא במכ"ש ממומר לדבר א' ומתוך כך היה נ"ל ליישב לשון הסוגיא בפשיטות והיינו ע"פ מ"ש לעיל דהך דרשא דמע"ה פרט למומר לא אשכחן בשום דוכתא דמפיק לה לדרשא אחריתא וא"כ תיקשי נמי אדר"ש האי קרא דמע"ה מאי עביד ביה אלא על כרחך דר"ש מוקי לההיא קרא דמע"ה פרט למומר במומר לעבודת כוכבים ולאשמעינן הך מלתא גופא אתא דמומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה וא"כ מקשה שפיר והא מהכא נפקא מהתם נפקא ור' המנונא גופא דמוקי פלוגתייהו בחלב ודם היינו משום מלתא דת"ק ולפ"ז משני הש"ס שפיר חדא בעולה וחדא בחטאת וצריכא וכבר הקשיתי לשאול מאי צריכא שייך כאן כיון דלרב המנונא לקושטא דמלתא חטאת ועולה לא שווין אהדדי דבחטאת סגי במומר לדבר אחד לת"ק ולר"ש מיהת במומר לאותו דבר ובעולה בעינן דוקא מומר לכל התורה כולה להך ברייתא דלעיל אבל למאי דפרישית אתי שפיר כיון דהמקשה מתרווייהו פריך בין לת"ק ובין לר"ש משום הכי הוצרך סתמא דתלמודא נמי לשנויי אליבא דתרווייהו דבמאי דמשני חדא בחטאת וחדא בעולה תו לא קשיא את"ק דאה"נ דלקושטא דמילתא איצטריך תרי מיעוטי והיינו דבעולה לעולם מקבלין חוץ מן המומר לכל התורה כולה משא"כ בחטאת אפילו במומר לדבר אחד אין מקבלין ולר"ש כ"ש דאתי שפיר למאי דפרישית דעל כרחך ר"ש מוקי להאי קרא דמע"ה פרט למומר במומר לעבודת כוכבים ולאשמעינן דהוי כמומר לכל התורה כולה דלפ"ז עולה וחטאת לענין דינא שוין לגמרי משום הכי הוצרך לאסוקי צריכא והא דקאמר סתמא צריכא היינו משום סוגיא דתלמודא אליבא דהלכתא כרבי שמעון אזלא ורבי יוחנן בפרק כלל גדול גופא סבירא ליה כרבי שמעון ואם כן האי קרא דמש"ה מאי עביד ליה אלא על כרחך דמוקי ליה במומר לכל התורה כולה והיינו משום דצריכא:

    נמצא לפ"ז סוגיא דפרק כלל גדול פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש וסוגיא דהכא במאי דמסקינן לעיל לדר' ענן בתיובתא מהך ברייתא דמכם ומסקנא דשמעתין דקאמר צריכא כולם לדבר א' נתכוונו כך היה נראה לי בישוב הסוגיא דהכא אלא שעדיין לא נתיישב בזה קושיות ודקדוקים שהקשיתי לשאול בשקלא וטריא בגמרא בברייתא דמכם ובשקלא וטריא בברייתא דהכא בסוגיא דהוריות במאי דקאמר מאי בינייהו ומייתי התם אוקימתא דרב המנונא ואוקימתא דרבא והכא לא מייתי אלא אוקימתא דרב המנונא' לחוד מש”ה הוצרכתי לפרש בענין אחר באריכות והמעיין יבחר ודוק היטב והנלע"ד לפרש בכוונת התוספות יבואר בסמוך:

    6 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Chullin 5b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Ben Yehoyada

    וְכָל הֵיכָא דִּכְתִיב 'בְּהֵמָה', גְּרִיעוּתָא הִיא? (תהלים לו, ז) נראה לי בס"ד כוונת המקשן היא כי בברייתא קאמר 'מִן הַבְּהֵמָה' להביא בני אדם שדומין לבהמה דדריש מה שאמר 'מִן הַבְּהֵמָה' לישנא יתירה הוא שכבר פירש ואמר 'מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם' (ויקרא א, ב) אלא דכתב 'מִן הַבְּהֵמָה' הוא לדמיון ללמדנו על בני אדם שדומין לבהמה שנקבל מהם קרבנות אשר יביאו מיהו הבהמה דמדמי האדם בה יש בה שתי חסרונות האחד הוא שאין בה דעת וחסרון זה אינו גריעותא בבהמה יען כי כך בראה הקדוש ברוך הוא בלא דעת דרק לאדם חננו בדעת ולבהמה לא חננה וחסרון השניה שדורסת ובועטת ונוגחת ומזקת וחסרון זה הוא גריעותא בבהמה מפני שעושה כן בבחירתה וביצרה הרע, על כן צריך לדעת הדמיון הזה שמדמה הכתוב בני אדם לבהמה לאיזה דבר מדמה האדם לה אם לענין חסרון דעת שזה אינו גריעותא בבהמה דהיינו שמדמה לה לאותם בני אדם שהם בורים ועמי ארצות שאין בהם דעת או דלמא הדמיון הוא לענין חסרון שיש בו גריעותא בבהמה שהיא דורסת ובועטת ונוגחת ומזקת וזה הדמיון הוא רק בבני אדם שהם פושעים ורשעים דמדמה אותם לבהמה לענין חסרון זה שהיא גריעותא בבהמה. והנה רישא דברייתא דקאמר 'מִן הַבְּהֵמָה' להביא בני אדם שדומין לבהמה יש לפרשו דאיירי בחסרון דעת שיש בבהמה שאין בו גריעותא לבהמה ולהאי מדמה לבהמה את בני אדם שהם בורים ועמי ארצות שאין בהם דעת דמדמה אותם לבהמה שאין בה דעת ובא הכתוב ללמדנו בדמיון זה שלא נאמר אין לקבל קרבן מאותם בורים ועמי ארצות שאין בהם דעת משום שיש לחוש שמא קרבן זה הוא גזול או נרבע או נעבד כיון שזה המביאו הוא בור ועם הארץ שאין בו דעת לברר ולהבחין בדברים אלו, לכך בא הכתוב ללמד אפילו בני אדם אלו שהם בורים ועמי ארצות שדומין לבהמה שאין בה דעת נקבל מהם קרבנות ולא חיישינן אותם חששות וכיון דאמרינן שבא הכתוב ללמדנו בדמיון הבהמה על בני אדם בורים שאין להם דעת יש לומר דאם המביאין הם רשעים ופושעים דלא מקבלינן מנייהו כי אלו יביאו גזול ונרבע ונעבד ולא אכפת להו. אמנם מסיפא דברייתא דקאמר להדיא 'מִכָּאן אָמְרוּ דְּמְקַבְּלִין קָרְבָּנוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל' משמע דהא דקאמר דמקבלין מבני אדם שדומין לבהמה הדמיון הזה הוא לחסרון שיש בו גריעותא בבהמה דהיינו שדורסת ובועטת ונוגחת ומזקת שדומין לה בזה אותם שהם רשעים ופושעים דהא קאמר להדיא 'מִכָּאן אָמְרוּ דְּמְקַבְּלִין קָרְבָּנוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל'. ועל זה בא המקשן להקשות 'וְכָל הֵיכָא דִּכְתִיב 'בְּהֵמָה' גְּרִיעוּתָא הִיא?' כלומר כל היכא דכתיב בקרא 'בהמה' לדמיון שמדמה בה בני אדם כונתו בדמיון הוא לענין שיש בו גריעותא שמדמה לה את בני אדם שהם פושעים ורשעים כדאמרת הכא האי דמיון לבהמה הוא לענין חסרון שיש בו גריעותא לבהמה שדורסת ומזקת ועל זה מדמי לה את בני אדם שהם רשעים ופושעים, 'וְהָא כְּתִיב אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ הֳ' (תהלים לו, ז) וְאָמַר רַב אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם עֲרוּמִים בְּדַעַת וְעוֹשִׂין עַצְמָן כִּבְהֵמָה' ובעל כרחו צריך אתה לפרש דמיון זה שמדמין עצמן לבהמה היינו לענין חסרון שאין בו גריעותא לבהמה והוא חסרון הדעת כן הם אף על פי שערומים בדעת עושין עצמן כבהמה שאין בה דעת דאי אפשר לפרש שעושין עצמן פושעים ורשעים כבהמה שבועטת ומזקת בבחירתה ואיך כאן מפרשינן דמיון בני אדם לבהמה הוא לענין חסרון שיש בו גריעותא דמדמי לה לבני אדם שהם פושעים ורשעים ומזיקין? ומשני הָתָם כְּתִיב 'אָדָם וּבְהֵמָה' וכיון דכתיב שם אדם סמוך לבהמה משמע דאיירי בדמיון שאין בו גריעותא והיינו בחסרון דעת דקאי על בני אדם שאין בהם דעת ולא על רשעים ומזיקין כי אלו אין נקראים בשם אדם כנודע. ובזה נתרצה קושית הרב גור אריה ז"ל שהקשה דמעיקרא פריך מדברי רב דבהמה מעליותא היא והדר פריך להפך דבהמה גריעותא היא, ואם כן בלאו הכי הוה ליה למפרך אדברי רב מהאי קרא דזרע בהמה? עד כאן לשונו. ובזה הביאור שכתבתי בס"ד ניחא דמעיקרא ליכא קושיא על דרשה דרב מהאי דרשה שדרשו בסוטה על פסוק 'זֶרַע בְּהֵמָה' (ירמיה לא, כו) דמוקמי ליה שבא לדמות לבהמה בני אדם בורים שלא קראו ולא שמשו תלמידי חכמים כי דרשת רב בפסוק 'אָדָם וּבְהֵמָה' נמי הכי הוא דמפרש שהם חכמים ועושין עצמן חסירי דעת כבהמה ומאי קושיא איכא מזה? אך אחר שראה המקשן שתירץ לו הָתָם כְּתִיב 'אָדָם וּבְהֵמָה' דסבר כיון דכתיב אדם שהוא תואר חשוב סמוך לבהמה שמע מינה דדמיון זה של בהמה איירי בבני אדם שהם חשובין אלא שהם ענוים ועושין עצמן חסירי דעת כבהמה מחמת ענוה, אם כן הך דרשה ד'זֶרַע בְּהֵמָה' אמאי דרשי לה בחסרון דאית ביה גריעותא דהיינו בבני אדם שהם בורים באמת שדומין באמת לבהמה שהיא חסירה דעת באמת, יפרש לה בבני אדם ענוים שהם אינם חסירי מדע באמת ורק הם עושין עצמן חסרי דעת כבהמה משום ענוה כמו דדרשת כן בפסוק אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ הֳ' משום דסמך אדם לבהמה דהכא נמי כתיב 'זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה' גם כן סמך אדם לבהמה? ומשני כאן לא חשיב סמיכה שם אדם לשם בהמה כיון דחלקיה קרא באומרו 'זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה' דנקיט זרע בכל חד ולהכי לא דרשינן לה לומר שהם ענוים וחושבין עצמן כבהמה אף על פי שהם חכמים בעלי מדע אלא דרשינן ליה לגריעותא שהם בורים שלא קראו ולא שמשו תלמידי חכמים שבאמת הם חסירי מדע ודומין לבהמה באמת ולא מצד ענוה. מיהו לכאורה יש להקשות אמאי לא הקשה מפסוק משלי (משלי יב, י) 'יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ' דאיתא בנדרים (נדרים נ.) שפרשה אותו אשתו של רבי עקיבה על אשתו של הצדיק שדומה לבהמתו והוי הדמיון למעליותא? ונראה לי התם לא מדמה הכתוב אשתו של הצדיק לבהמתו אלא הכי אמרה 'יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ' וחס עליה למלאת תאותה ולא יבזנה וכל שכן שנותן לב לדעת רצון אשתו למלאת תאותה ולא יבזנה ולא ירחקנה. וכן פירש במצודות פשטיה דקרא הנזכר וזה לשונו הצדיק נותן לב לדעת אף רצון בהמתו למלאת תאותה כי קנוי אצלו מדת הרחמנות עד כאן.

    אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם עֲרוּמִים בְּדַעַת וּמְשִׂימִים לְעַצְמָן כִּבְהֵמָה (תהלים לו, ז). נראה לי בס"ד הכונה דאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ה:) צריך האדם להיות בלימוד התורה כשור לעול וכחמור למשוי, ולפי זה היינו רבותא דידהו שהם ערומים בדעת כלומר חכמים גדולים ועם כל זה משימין עצמם בעבור לימוד התורה כבהמה דהיינו כשור לעול וכחמור למשוי כאלו זה הוא התחלתם בלימוד שצריך לטרוח הרבה.

    Ben Yehoyada on Chullin 5b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 5, Amud Bet, about 291 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “(ויקרא ד, כז) ״מעם הארץ״ פרט למומר…”

    2. Segment 228 words

      Opens “ר"ש בן יוסי אומר משום ר"ש (ויקרא…”

      Named: רבן על.

    3. Segment 315 words

      Opens “ואמרינן: מאי בינייהו? ואמר רב המנונא: מומר…”

      Named: רב המנונא, רבן על.

    4. Segment 433 words

      Opens “חדא בחטאת, וחדא בעולה, וצריכי, דאי אשמעינן…”

    5. Segment 536 words

      Opens “וכל היכא דכתיב בהמה, גריעותא היא? והכתיב…”

      Named: רב יהודה.

    6. Segment 630 words

      Opens “וכל היכא דכתיב ״אדם ובהמה״ מעליותא היא?…”

    7. Segment 72 words

      Opens “(סימן נקלף)…”

    8. Segment 853 words

      Opens “א"ר חנן א"ר יעקב בר אידי א"ר…”

      Named: רבי זירא, רבי יעקב בר אידי, רבי אלא.

    9. Segment 947 words

      Opens “קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אסי, רבי זירא.

    10. Segment 1040 words

      Opens “הדר פשיט לנפשיה מסתברא דשמיע להו ולא…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 5b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026