Talmud Builders

    Chullin 51b

    Chapter 3 - Ellu Terefot

    גם: חולין דף נ״א ע״ב, פרק ג׳ אלו טרפות

    English translation - Chullin 51b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1becomes ritually impure if he experiences a gonorrhea-like discharge [ ziva ]. And if it should enter your mind that a newborn is subject to concern about possible shattered limbs, read here the ruling stated with regard to ziva , that one’s discharge renders one impure only when it issues “out of his flesh” (Leviticus 15:2), but not when it issues due to circumstances beyond his control, e.g., due to illness. Therefore, if one must be concerned that a newborn’s limbs may have shattered during birth, his discharge would not render him impure.

    2The Gemara responds: One cannot bring a proof from this baraita , since here we are dealing with a case where the infant left the womb by caesarean section and did not exit through the narrow birth canal. By contrast, after normal births, a newborn’s discharge does not render it impure, since one is concerned about the possibility of shattered limbs.

    3The Gemara suggests: Come and hear proof from a baraita : If a calf was born on a Festival, one may slaughter it and eat it on the Festival. One need not wait twenty-four hours before deeming the animal kosher, as one does for an animal that fell from a roof. Apparently, one need not be concerned that its limbs were shattered during the birth. The Gemara responds: Here, too, the baraita is referring to a case where the calf left the womb by caesarean section. But after normal births, one must wait twenty-four hours before slaughtering the calf.

    4The Gemara suggests: Come and hear proof from another baraita : And all agree that if a firstborn animal was born on a Festival and its blemish was born with it, i.e., if it was born with a blemish that removes its sanctity and renders it permitted for consumption, it is considered to be prepared for the Festival and may be eaten. Evidently, one need not wait twenty-four hours before deeming it kosher. And if you would say that here too, the baraita deals with a case where the animal left the womb by caesarean section, one might respond: Is a firstborn animal born by caesarean section sanctified? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: Rabbi Shimon would concede with regard to sacrificial animals, e.g., a firstborn, that an animal born by caesarean section is not sanctified? Therefore, the baraita must be referring to an animal born naturally.

    5The Gemara responds: Here we are dealing with a firstborn that spread out its legs on the ground and stood up immediately after birth. In such a case the animal is certainly not a tereifa on account of shattered limbs.

    6§ And Rav Naḥman says: If an animal was thrown to the ground in the slaughterhouse in preparation for slaughter, it is not subject to concern for shattered limbs.

    7The Gemara relates: A certain bull fell in the slaughterhouse, and its bellowing was audible due to the blow. Still, Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta entered and took from the very best portions of the bull and was not concerned that it may have been a tereifa . The Sages said to him: From where did you learn this? Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said to them: This is what Rav said: When falling, the bull digs in its hooves until it reaches the earth. Therefore, one need not be concerned that it fell roughly.

    8§ Rav Yehuda says that Rav says: If an animal fell and stood up again, it does not require a twenty-four-hour period mentioned in the mishna (56b) to determine if it may be slaughtered. Nevertheless, it certainly requires inspection after slaughter to determine whether it was injured by the fall and rendered a tereifa . But if it both stood up and walked after the fall, it does not even require inspection after slaughter. Rav Ḥiyya bar Ashi says: Both in this case and in that case, i.e., even if it walked after the fall, it requires inspection.

    9Rav Yirmeya bar Aḥa says that Rav says: If the animal stretched out its foreleg to stand, even if it did not actually stand, it is considered to have stood and does not require a twenty-four-hour waiting period. If it raised its leg to walk, even if it did not actually walk, it is considered to have walked and does not require inspection according to Rav. And Rav Ḥisda says: Even if it did not stretch out its foreleg, but simply struggled to stand, even if it did not stand, it is considered to have stood and may be slaughtered that day.

    10The Gemara concludes: And the halakha is: In any case where an animal fell from the roof unawares, i.e., unintentionally, and stood but did not walk, it requires inspection after slaughter but does not require a twenty-four-hour period before slaughter. And if it walked, it does not even require an inspection.

    11§ Ameimar said in the name of Rav Dimi of Neharde’a: A fallen animal that the Sages said requires inspection must be inspected around the intestines to see whether the organs there have been perforated or torn, rendering the animal a tereifa . Mar Zutra said to him: This is what we say in the name of Rav Pappa: Such an animal requires inspection around the entire space of the body cavity, in case the ribs or spine have been damaged.

    12Huna Mar, grandson of Rav Neḥemya, said to Rav Ashi: What about the two organs that must be severed in ritual slaughter [ simanim ], i.e., the windpipe and the gullet? Do they require inspection as well? Rav Ashi said to him: The simanim are hard and resistant to damage in falling. Therefore, one need not inspect them.

    13§ With regard to birds that have fallen, Rav Yehuda says that Shmuel says: If a bird fell and hit the surface of the water, once it swims the full length of its body, this is sufficient to indicate that its limbs have not been shattered, similar to an animal that walks after falling. And we said this only in cases where it swam from below to above, i.e., upstream. But if it swam from above to below, i.e., downstream, it is only the water that carried it down, and it must be inspected. And if the water is standing, e.g., in a pond, we have no problem with it, as it is clear that the bird is swimming on its own strength, and it need not be inspected. And even if the bird swims downstream, if straw was scattered in front of it and the bird overtook it with its swimming, then the bird overtook it on its own strength and need not be inspected.

    14If the bird fell on a garment spread out taut over poles, we must be concerned that its limbs may have been shattered from the impact. If it fell on a garment that was not taut, we need not be concerned. In any event, if the garment was folded, we need not be concerned, since it presumably was not taut enough to injure the bird. If the bird fell on a net whose knots were woven closely together, we must be concerned that its limbs may have been shattered from the impact. If the knots were not close together, we need not be concerned.

    15If the bird fell directly on to flax arranged into bundles, we must be concerned that its limbs may have been shattered from the impact, because the bundles are hard. If it fell on this side or that side of the bundles, we need not be concerned, because it did not fall directly onto the bundles and the impact was dampened. If it fell on bundles of reeds, we must be concerned. If it fell on beaten and combed flax, with the impurities removed, we need not be concerned, since it is soft. If it fell on flax that was beaten but not combed, we must be concerned due to the residue of flax stalks in the bundles. If it fell on flax that was bundled after it was beaten and combed, since it has knots in it we must be concerned. If the bird fell on flax tow, a coarse bundle of unspun fiber, we must be concerned. If it fell on fine tow, we need not be concerned, because it is soft.

    16If the bird fell on nevara , the fibers that grow around a palm tree, we must be concerned that its limbs may have been shattered. If it fell on timaḥta , palm bark cut into strips, we need not be concerned. If it fell on sifted ashes, we must be concerned, because the ashes harden. If it fell on unsifted ashes, we need not be concerned, because they are soft and scatter on impact.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מטמא בזיבה - אם יצא ממנו זוב:

    ואי ס"ד יש בו משום ריסוקי אברים - הרי חולה הוא וזו אחד משבעה דרכים שהזב נבדק בהן דזב אינו מטמא באונס דכתיב (ויקרא טו) זב מבשרו שיהא בשרו כמות שהוא שלם ולא באונס:

    דרך דופן - ע"י סם ובין הוא ובין אמו חיין ואין לומר שלאחר שמתה אמו הוציאוהו דקיי"ל במסכת נדה (דף מד.) הוא מיית ברישא:

    עגל שנולד בי"ט - אין כאן משום מוקצה שהרי מוכן היה אגב אמו ושוחטין אותו בו ביום. אלמא משום ריסוקי אברים נמי לית ביה:

    ושוין - תנאי דפליגי במסכת ביצה (דף כו:) גבי בכור שנולד בו מום בי"ט ושוין דאפילו האוסר בנולד בו ביום מום משום דמוקצה היה בין השמשות מחמת איסור קדשים בחוץ אבל אם נולד היום ומומו עמו מוכן הוא שלא נאסר מעולם דהא במעי אמו היה מוכן אגב אמו ומותר דבכור אינו קדוש עד שיולד וכשנולד הרי מומו עמו וראוי לישחט בחוץ:

    דרך דופן מי קדיש - בבכורה דבעינן מום לישחט במדינה:

    מודה ר"ש - אע"ג דפליג במסכת נדה (דף מ.) גבי יוצא דופן ואמר הרי הוא כילוד ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה התם הוא דאיתרבאי מואם נקבה תלד לרבות יוצא דופן אבל לענין קדשים מודה שאינו קדוש דכתיב כי יולד פרט ליוצא דופן (לעיל חולין דף לח:):

    הכא במאי עסקינן - הא דקתני מותר בו ביום ולא חייש לריסוק אברים:

    כגון שהפריס ע"ג קרקע - ננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד דאמרינן לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה אינה צריכה מעת לעת:

    בית המטבחים - כשמפילין אותו לארץ לשוחטו אפילו ממקום גבוה:

    דנפל - בבית המטבחים:

    קל גניחותיה - כמו (ב"ק דף פ.) גונח מלבו פלינדרי"ש בלע"ז. שנשמע קול יללתו כשנפל:

    מנא לך הא - דלא חיישת לריסוק:

    צפרניו נועץ - כשהוא שוהה ליפול כל שעה הוא מתחזק בצפורניו עד שאינו נופל מגובה:

    עמדה - אמתניתין קאי שנפלה מן הגג ועמדה ולא הלכה אינה צריכה שהייה מעת לעת:

    אבל בדיקה בעיא - בחוט השדרה ובשבירת רוב צלעות ובעקירת חוליא. והיכא דלא עמדה אפילו בדקנוה ונמצאת שלמה טרפה משום החבט שנתפרקו פרקיה וחוליותיה ואם הלכה אפילו בדיקה לא בעיא:

    אע"ג דלא עמדה - ואינה צריכה שהייה מעת לעת:

    ננערה לעמוד אע"פ - שלא פשטה ידה אלא נתחזקה ורצתה לעמוד:

    היכא דנפלה מן הגג - בלא ידעה דאי ידעה הא אמרינן דאמדה נפשה:

    כנגד בני מעיין - שמא נקרע רוב החיצונה או ניקבו הדקין:

    כנגד כל החלל - משום שבירת רוב צלעות או עקירת חוליות:

    סימנין מאי - מי בעי בדיקה שמא נעקרו:

    עוף שנחבט - ונפל על כרחו על פני הנהר ואיכא למיחש לריסוק:

    כיון ששט מלא קומתו - הוה ליה כהליכה שאינה צריכה בדיקה:

    ואי מיא דקיימי - כגון אגמים:

    לית לן בה - דאפילו מלמעלה למטה שפיר דמי:

    ואי שדי ציבי - ואם היו קסמי עצים מושלכין בנהר:

    וקדמיה - איהו לציבי מלמעלה למטה אפילו במיא דלא קיימי שרי דכיון דקדמיה איהו לציבי איהו דקא שט:

    גלימא - פרוש על גבי יתדות באויר:

    ומתיח - שפיר ונפל עוף עליו:

    חיישינן - לריסוק ובעי שהייה דכיון דמתיח שפיר קשה הוא:

    עוף ומעופף - ואם כפולה הטלית ואפילו מתוחה:

    לא חיישינן - דאינה נמתחת יפה:

    איזלא - עוף שנפל ברשת הפרושה באויר:

    אי מיקרבי קיטרי - קשרי החוטין שבהם סמוכין זה לזה תמיד:

    חיישינן - שמא הקשרים רסקוהו:

    כיתנא דעביד בטוני - פשתן העשוי חבילות חבילות:

    חיישינן - שהרי קשה הוא:

    דהאי גיסא ודהאי גיסא - אם נפל על צדי החבילה מכאן ומכאן בהשמטה:

    לא חיישינן - דכי מטי עלייהו משתריק ומשתמיט ולא מלקי ליה:

    אסורייתא - חבילות של קנים:

    כיתנא דדייק (ונפיץ) - חבוט בטוד"ה בלע"ז:

    ונפיץ - אשקוש"א:

    לא חיישינן - אם שטוח על גבי קרקע ונופל עוף עליו:

    דייק ולא נפיץ - שברי הגבעולין מלקין העוף:

    דעביד ביזרי - פופיד"ש אפילו דייק ונפיץ חיישינן משום קטרי דאית ביה:

    דקתא - נעורת שברי גבעולין הננערין מן הפשתים כשמנפצין אותו:

    חיישינן - אם נפל עוף עליהן:

    דקדקתא - דקה מן הדקה וגם היא נעורת:

    לא חיישינן - אם יש ממנה כרי על גבי קרקע ונופל עוף עליהן לא חיישינן לפי שהיא רכה:

    נברא - סיב הגדל סביב הדקלים ומייבשין אותו ונחלק לרצועות ומפשילין ממנו חבלים וכל זמן שלא נעשה רצועות הוא קשה:

    תימחתא - לאחר שחלקוהו לרצועות להאי נברא כמו שעושין לקליפת עץ הקרוי טי"ל:

    קיטמא נהילא - מרוקד בנפה נכבש ונעשה קשה:

    לא נהילא - אינו נכבש וכל שעה הוא טפוף ואינו קשה:

    חולין 51 עמוד ב

    1מטמא בזיבה, ואי ס"ד יש בו משום ריסוקי אברים, איקרי כאן ״מבשרו״ ולא מחמת אונסו.

    2הכא במאי עסקינן, כגון שיצא דרך דופן.

    3ת"ש עגל שנולד בי"ט שוחטין אותו בי"ט ה"נ כגון שיצא דרך דופן.

    4ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו, שזה מן המוכן. וכי תימא ה"נ שיצא דרך דופן דרך דופן מי קדוש? והא א"ר יוחנן: מודה היה ר"ש לענין קדשים שאינו קדוש!

    5הב"ע שהפריס על גבי קרקע.

    6ואמר ר"נ בית המטבחים אין בו משום ריסוקי אברים.

    7ההוא תורא דנפל, ואישתמע קל נגיחותיה על רב יצחק בר שמואל בר מרתא שקל משופרי שופרי. אמרי ליה רבנן: מנא לך הא? א"ל הכי אמר רב: צפרניו נועץ עד שמגיע לארץ.

    8א"ר יהודה אמר רב: עמדה אינה צריכה מעת לעת, בדיקה ודאי בעיא, הלכה אינה צריכה בדיקה. רב חייא בר אשי אמר: אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה.

    9אמר רב ירמיה בר אחא אמר רב: פשטה ידה לעמוד, אע"פ שלא עמדה. עקרה רגלה להלך, אע"פ שלא הלכה. ורב חסדא אמר: ניערה לעמוד, אע"פ שלא עמדה.

    10(והלכתא: היכא דנפלה מן הגג בדלא ידעה, ועמדה ולא הלכה צריכה בדיקה, ואינה צריכה מעת לעת. ואם הלכה אפילו בדיקה נמי לא צריכה).

    11אמר אמימר משמיה דרב דימי מנהרדעא: נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים. אמר ליה מר זוטרא: הכי אמרינן משמיה דרב פפא: צריכה בדיקה כנגד בית החלל כולו.

    12א"ל הונא מר בר בריה דרב נחמיה לרב אשי: סימנין מאי? א"ל סימנין קשין הן אצל נפילה.

    13אמר רב יהודה אמר שמואל: עוף שנחבט על פני המים, כיון ששט מלא קומתו דיו. ולא אמרן אלא ממטה למעלה, אבל מלמעלה למטה מיא הוא דאשפלו. ואי מיא קיימי לית לן בה, ואי שדא ציבי וקדמיה הא קדמיה.

    14גלימא מתיח חיישינן; דלא מתיח לא חיישינן; עוף ומעופף לא חיישינן; איזלא ומקרבי קיטרי חיישינן; לא מקרבי קיטרי לא חיישינן.

    15כיתנא דעביד בטוני חיישינן; דהאי גיסא ודהאי גיסא לא חיישינן; אסורייתא חיישינן; כיתנא דדייק ונפיץ לא חיישינן; דייק ולא נפיץ חיישינן; דעביד ביזרי כיון דאיכא ביה קטרי חיישינן; דקתא חיישינן; דקדקתא לא חיישינן.

    16נברא חיישינן; תימחתא לא חיישינן; קיטמא נהילא חיישינן; לא נהילא לא חיישינן.

    Tosafot

    מודה רבי שמעון לענין קדשים - לא הוה צריך כאן לדברי רבי יוחנן דבבכור עסקינן דתלי רחמנא בפטר רחם וקדשים גופייהו לא יליף ר"ש אלא מבכור לידה לידה כדאמר בריש יוצא דופן (נדה דף מ.) ולרבותא נקט הכא כל קדשים:

    עמדה אינה צריכה מעת לעת אבל בדיקה ודאי בעיא - אבל לא עמדה בעיא ודאי מעת לעת ובעיא נמי בדיקה כדתנן לקמן (חולין דף נו.) דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה צריך מעת לעת ואמר בגמרא משום ר"א בר' ינאי אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה וא"ת והא תניא בפ' התערובת (בזבחים דף ע:) נתערבה בשור שנעבדה בו עבירה בכלאים ובטרפה ובגמרא (דף עד:) פריך האי טרפה היכי דמי אי דידע ליה לשקלה אי דלא ידע ליה מנא ידע ומשני ר"ל דאיערב בנפולה ופריך בנפולה לבדקיה ומשני קסבר עמדה צריכה מעת לעת הלכה צריכה בדיקה והשתא על כרחך עיקר שינויא לא הוי מעמדה צריכה מעת לעת דאכתי ליבדקיה בהילוך ועוד דכיון דמעת לעת סגי אמאי קתני ירעו עד שיסתאבו אלא עיקר שינויא מהלכה צריכה בדיקה וכיון דאין מרויח שום דבר במה שאומר עמדה צריכה מעת לעת ל"ל למימר הכי הא כ"ע מודו הכא דעמדה אינה צריכה מעת לעת ונראה דגרסי' התם עמדה אינה צריכה מעת לעת אע"ג דלא צריך ליה התם נקטיה אגב הלכה בעיא בדיקה:

    והלכתא היכא דנפלה מן הגג כו' - הא דלא קאמר הלכה כרב יהודה בריסוק אברים משום דבעי לאשמועינן דוקא עמדה למעוטי פשטה ידה לעמוד וננערה לעמוד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן בית המטבחים אין בו משום ריסוק אברים - אף על פי שגבוה עשרה קאמר, ואף על פי שאחרים מפילים אותו בכח, וכדיהיב רב יצחק טעמא משמיה דרב דאמודי אמיד נפשיה ונועץ צפרניו בקרקע עד שמגיע לארץ, וגרסינן בירושלמי (סנהדרין פ"ו, ה"ה) ביומי דרבי פנחס חבטין תורא בחייליה אמר לון בחייכון שרוניה שרו ליה וערק ואמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם דאמרו אלין דחבטי' תורא בחיליה לית ביה משום ריסוק איברים.

    אמר רב יהודה אמר רב עמדה אינה צריכה מעת לעת אבל צריכה בדיקה הלכה אינה צריכה בדיקה רב חייא בר רב אסי אמר אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה. ופסקו רבוותא ז"ל כרב יהודה, וכן פסק רבינו אלפסי ז"ל דהלכה אינה צריכה בדיקה, ואף על גב דרב חייא בר אשי פליג עלה ואמר דצריכה בדיקה, ובשל תורה הלך אחר המחמיר, אפילו הכי כרב יהודה קיימא לן, מדאמרינן בזבחים (עד, ב) בפרק התערובות דריש לקיש סבר עמדה צריכה מעת לעת הלכה צריכה בדיקה ואמרינן עלה התם כולה[ו] כריש לקיש לא אמרו קסברי עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה, ורבי ינאי ור' ירמיה הוא דאמרי הכי התם, ורבי ינאי ור' ירמיה לגבי ריש לקיש רבים נינהו, ועוד דר' ינאי רביה דרבי יוחנן דהוא רביה דריש לקיש, והלכה כמותו אפילו במקום ר' יוחנן, כל שכן לגבי ריש לקיש. ומקצת רבוותא ז"ל יש שפסקו כרב הונא בר יהודה אמר רב יהודה בר אבא דאמרי משמיה דרב דפשטה ידה לעמוד אף על פי שלא עמדה עקרה רגלה להלוך אף על פי שלא הלכה. וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל, וכן כתב הרב בעל העיטור ז"ל (הלכות שחיטה דין נפל), ונראה שטעם דבריהם דכיון דמשמיה דרב מפרשי הכי ולא אשכחן בגמרא מאן דפליג עלייהו כוותיה עבדינן. והא דאיכא מקצת ספרים והלכתא עמדה ולא הלכה צריכה בדיקה ואינה צריכה מעת לעת, ואם הלכה אפילו בדיקה נמי לא צריכה, דמשמע דדוקא עמדה והלכה, אבל פשטה ידה להלוך או שעקרה רגלה להלוך לאו כלום הוא הא תוספת הוא שנתוסף במקצת ספרים מיד בעלי פסקין ולא מעיקר הגמרא. ובנוסחאות ישנות לא נמצא בהן כל עיקר. אבל ר' אלפס ז"ל ובספר תרומות ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל פסקו דוקא בשעמדה ובשהלכה. והרב רבינו משה בר נחמן ז"ל יהיב טעמא למילתיה דעקרה רגלה להלוך לא מפיק לן מידי פסיקת חוט השדרה עד שתלך כדרכה, דלא מיבעיא (ליה) כי לא ראינוה הולכת כלל שיש לחוש שמא נפסק חוט השדרה, אל(מ)א אפילו הולכת והיא צולעת על יריכה חיישינן לה. תדע שהרי ההיא אימרתא דהות בי רחבוניא דהות משדרא תרתין כרעין בתרייתא ואשתכח דהוה פסיק חוט השדרה, ואפילו הכי מהלכת קצת, אלא ודאי עד דהלכה כדרכה חיישינן לה. ואי אפשר לפרש דההיא אימרתא בשנפלה מיירי, ואפילו הכי לא חיישינן לה, כיון דמהלכת קצת, לא היא דהא כתבינן לעיל דההיא גירסא ליתא, מדקאמר דחוט השדרה לא שכיח. ונראין הדברים. אלא דקשיא לי קצת מדאמרינן בסמוך גבי עוף שנחבט על פני המים דכיון ששט על פני המים מלא קומתו דיו ואפילו מלמעלה למטה אי שדא ביה ציבא וקדמיה איהו לציבא לא חיישינן, ואין לך הלוך מועט על גבי קרקע קל מזה, דאפילו בסיוע כל דהו שיסייע ברגלו לשוטו מקדים לציבי אלא אם כן תאמר דחבט על פני המים גם כן אינו מזיק כל כך. והילכך בסיוע כל דהו סגי ליה, וזה לא שמענו. ושמא רבינו הרב הגדול ז"ל הכין מסיק ביה (ב)[כ]ספרים שלנו שכתוב בהן במסקנא והלכתא עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה, אף על פי שלא כתבה רבינו ז"ל בהלכותיו. וכן רבותינו בעלי התוס' ז"ל עליה סמכו לפסוק כך, וכן כתוב בתוספות מפורש. כללא דנקטינן מהני שמעתתא, נפלה מן הגג הגבוהה עשרה טפחים כגון שנתגלגלה ונפלה או שנפלה ממקום שיש בגבהו עם גובה כרסה של בהמה עשרה טפחים, חוששין לה, אבל פחות מעשרה אין חוששין לה כלל, דאין חבט בפחות מעשרה טפחים, כדאסיקנא בבבא קמא (נא, א), ואם הפילוה אחרים בכח אפילו בפחות מכאן, חוששין לה, והיינו זכרים המנגחים זה את זה ונפלו לארעא, ואי אמדה נפשה אפילו גבוה כמה מרדעות אין חוששין לה, ואף על גב דנפלה דרך ארובה דליכא מידי למסרך, והיינו (ב)[כ]ההיא גדיא דהוה ליה לרבינא וחזא חושלא ונפלא מאיגרא לארעא. ואפילו הפילוה אחרים והוא מרגיש בנפילתו, אין חוששין לו, והיינו דאמר בית המטבחיים אין בו משום ריסוק איברים, ואפילו הניחה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין שמא נפלה, והיינו דרב הונא דאמר הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוק איברים, ואפילו הפילוה אחרים מבחוץ ונפלה על מתניה אין חוששין לה, והיינו דכרי דפתקי גנבי דאין חוששין להם דאמתנייהו שדו להו וגנבי דגנבי דכרי ואהדרינהו, אי מחמת יראה אהדרינהו חיישינן להו דלא קפדי למשדינהו אמתניה, ואי משום תשובה אהדרינה לא חיישינן להו, דכיון דמחמת תשובה מעליא עבדי ואמתנייהו שדו להו. וכל היכא דחיישינן, חיישינן לריסוק כל החוליות ולכל האיברים שכנגד כל החלל, כדאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל, וסימנין אין צריכין בדיקה, דקשין הן אצל נפילה, כדאמר רב אשי סימנין קשין הן אצל נפילה, ונראה ש[ל]ריסוק או לקריעה חוששין אבל [ל]נקב לא חיישינן, דאם לנקב חששו לא היה לה בדיקה דאי אפשר לבדוק כל החלל אם ניקבו הדקין והכרס והריאה והלב, וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל. ולא אמרו דמהניא בדיקה אלא בששהתה מעת לעת או שעמדה אחר שנפלה, אבל קודם ששהתה ולא עמדה לא מהניא לה בדיקה, וכדתנן לקמן (חולין נו, א) רצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהתה מעת לעת כשרה, ואיתמר עלה בגמרא ר' אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי ינאי וצריכה בדיקה, והיינו עובדא דההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי וטרפה רב נחמן משום דלא שהייה כדאיתא התם בזבחים (עד, ב) ולא אהני ליה בדיקה, והיכא דהלכה אינה צריכה בדיקה כלל, כדאמר רב יהודה אמר רב עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה, וכדאסקי בפרק התערובות, והלוך זה שתלך כדרכה, אבל שלא כדרכה כגון שצולעת על ירכה הילוך זה אינו מוציאה מידי ספק, כההיא אימרתא דהות משדרא כרעא ומהלכה, ואף על גב דאיפסיק חוט השדרה דידה, ועוף שנחבט על פני המים כיון ששט על פני המים מלא קומתו דיו, והוא דקוו מיא וקיימי או אפילו במים רודפין, והוא ששט הוא מלמטה למעלה אבל מלמעלה למטה לא, דדילמא מיא הוו דמטו ליה, ואי שדא ביה ציבי ואקדמיה איהו לציבי דיו וכשרה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 51b

    Chullin 51b. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 334 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 51b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026