Talmud Builders

    Chullin 116a

    Back to index

    English translation — Chullin 116a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1As stated above, for any a fortiori inference of a single source from a single source, one can refute the derivation by invoking a unique leniency in the supposedly stringent case and a stringency in the lenient one, but one cannot refute it by simply mentioning any aspect unique to the first source. And for inferences of one source from two other sources one can even refute the derivation by mentioning any aspect unique to the first source.

    2For inferences of one source from three other sources, as suggested here, only if the inference reverts to its starting point, as each source possesses its own unique stringency, and the halakha is then derived by analogy from the common element of all of them, can one refute the inference by mentioning any factor unique to the source cases. But if the inference does not revert, one can refute the derivation only by invoking a leniency and a stringency, but one cannot refute it by mentioning any unique factor. The suggested inference does not revert, since the prohibition of diverse kinds in a vineyard possesses no stringent element that the other sources lack. Therefore, the fact that all the source cases involve produce is immaterial, and the inference from diverse kinds in a vineyard stands.

    3The Gemara suggests: But let one refute the inference as follows: What is unique about diverse kinds in a vineyard? They are unique in that they had no time that they were fit. The produce is forbidden as soon as it begins to grow, whereas meat and milk are prohibited only when they are cooked together. Rav Adda bar Ahava said: If this suggestion was not employed, that is to say that even the roots of diverse kinds in a vineyard are prohibited, including the seeds and saplings from which the hybrid plants grow. And they too had a time when they were fit, before taking root. Consequently, the premise of the question must be false.

    4Rav Shemaya bar Zeira raises an objection to this conclusion from a mishna ( Kilayim 7:8): If one transfers a perforated pot with seeds in it into a vineyard, if the size of the plant growing in the pot increases by one two-hundredth of its previous size, such that the permitted original plant is less than two hundred times the amount of the prohibited growth and insufficient to nullify it, the produce is prohibited, due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard. One may infer: If it increases, yes, it is prohibited; but if it does not increase, no, it is permitted. Apparently, only the additional growth is prohibited, not the planted seeds or saplings.

    5Abaye said: Two verses are written, i.e., two separate terms in one verse indicate two separate prohibitions: The verse states: “You shall not sow your vineyard with two kinds of seed, lest the growth of the seed that you will sow be forfeited together with the increase of the vineyard” (Deuteronomy 22:9). It is written: “Lest the growth be forfeited,” indicating that it is prohibited only if it has grown, and it is written: “Of the seed,” from which it can be inferred that it is prohibited immediately when it is planted and takes root.

    6How can these texts be reconciled? Abaye explains: If it was planted initially in the vineyard, it becomes prohibited immediately upon taking root. But in a case where it was planted elsewhere and brought into the vineyard later, e.g., in a perforated pot, then one must distinguish: If its size increases in the vineyard, yes, the growth is prohibited; if its size does not increase, no, it is not prohibited.

    7The Gemara notes: The mishna, which states that meat cooked in milk is prohibited for benefit, is not in accordance with the opinion of this tanna , as it is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: It is prohibited to eat meat cooked in milk but it is permitted to derive benefit from it, as it is stated: “For you are a holy people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And the verse states elsewhere: “And you shall be holy people to Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn by animals [ tereifa ] in the field; you shall throw it to the dogs” (Exodus 22:30).

    8The use of the word “holy” in both verses indicates that just as there, with regard to a tereifa , it is prohibited to eat it but one is permitted to derive benefit from it, as one may give it to the dogs, so too here, with regard to meat cooked in milk, it is prohibited to eat it but one is permitted to derive benefit from it.

    9§ The mishna states: Rabbi Akiva says: Cooking the meat of an undomesticated animal or a bird in milk is not prohibited by Torah law, as it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21), three times, excluding an undomesticated animal, a bird, and a non-kosher animal. The Gemara raises a difficulty: Other halakhot have already been derived from these mentions of the word “kid,” in accordance with the statement of Shmuel (see 113b).

    10The Gemara answers: Rabbi Akiva maintains in general that a prohibition takes effect even where another prohibition already exists, and therefore forbidden fat and the meat of a dead animal, which are already prohibited, do not require a verse to teach that the prohibition of meat and milk applies to them. Furthermore, there is no need to derive from a verse that a fetus is included, as it is a full-fledged kid. Consequently, all three mentions of the word remain for him to expound that they serve to exclude an undomesticated animal and a bird and a non-kosher animal.

    11§ The mishna further teaches that Rabbi Yosei HaGelili says: It is stated: “You shall not eat of any animal carcass” (Deuteronomy 14:21), and in the same verse it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.” This indicates that the meat of an animal that is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass is prohibited to cook in milk. Consequently, one might have thought it is prohibited to cook in milk the meat of a bird, which is subject to this prohibition. Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” to exclude a bird, which has no mother’s milk. The Gemara asks: What difference is there between the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who excludes a bird from the prohibition of meat and milk due to the phrase “in its mother’s milk,” and the opinion of Rabbi Akiva, who comes to the same conclusion as Rabbi Yosei HaGelili based upon the phrase “You shall not cook a kid”?

    12The Gemara explains: There is a difference between them with regard to an undomesticated animal. Rabbi Yosei HaGelili maintains that the prohibition of cooking the meat of an undomesticated animal in milk applies by Torah law, as an undomesticated animal has mother’s milk, but Rabbi Akiva maintains that the prohibition of cooking the meat of an undomesticated animal in milk applies only by rabbinic law, as it is excluded by the phrase: “You shall not cook a kid.”

    13If you wish, say instead that there is a difference between them with regard to the meat of a bird itself: Rabbi Akiva maintains that the prohibitions of an undomesticated animal and a bird do not apply by Torah law; but it may be inferred from his statement that they are prohibited by rabbinic law. And Rabbi Yosei HaGelili maintains that a bird is not prohibited even by rabbinic law.

    14The Gemara notes: That distinction is also taught in a baraita : In the locale of Rabbi Eliezer, where his ruling was followed, they would cut down trees on Shabbat to prepare charcoal from them with which to light a fire to fashion iron tools with which to circumcise a child on Shabbat. In Rabbi Eliezer’s opinion, not only does the mitzva of circumcision override Shabbat, but also any action required for the preparation of the tools necessary for the circumcision likewise overrides Shabbat. The baraita adds: In the locale of Rabbi Yosei HaGelili they would eat bird meat cooked in milk. Evidently, Rabbi Yosei HaGelili maintains that the prohibition of meat cooked in milk does not include birds.

    15The Gemara relates: Levi happened to come to the house of Yosef the bird hunter [ rishba ]. They served him the head of a peacock [ tayvasa ] in milk and he did not say anything to them. When Levi came before Rabbi Yehuda HaNasi, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Why did you not excommunicate these people who eat bird meat cooked in milk, contrary to the decree of the Sages?

    16Levi said to him: It was in the locale of Rabbi Yehuda ben Beteira, and I said: Perhaps he taught them that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said that the phrase “in its mother’s milk” serves to exclude a bird, which does not have mother’s milk. If so, I could not prohibit it to them, and I certainly could not excommunicate them for following their ruling.

    17MISHNA: The congealed milk in the stomach of the animal of a gentile and of an unslaughtered animal carcass is prohibited. With regard to one who curdled milk by using the skin of the stomach of a kosher animal as a coagulant to make cheese, which may then have the taste of meat cooked in milk,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חדא מחדאכגון בריש מילתא דבעי לאתויי מערלה לחודה פרכינן קולא וחומרא ולא כל דהו:

    חדא מתרתיכגון שהשבנו מה לערלה שכן לא היתה כו' וסייעתנו ראיית דברינו בדבר אחר כגון חמץ בפסח יוכיח פרכינן אפילו כל דהו אם לא היה בידינו תשובת קולא וחומרא שהשבנו מה לחמץ בפסח שכן כרת והיה בידינו תשובה כל דהו השוה בשני המלמדין היינו משיבין אותה אע"פ שלא חזר הדין ולא באנו להצד השוה:

    אבל חדא מתלתכגון זו שאמרנו כלאים יוכיחו אי הדר דינא ואתי במה הצד אם היה בידינו תשובת קולא וחומרא להשיב על כלאים כגון מה לכלאים שכן כך וכך דליצטריך מיהדר דינא ומייתי במה הצד פרכינן כל דהו על מה הצד אבל כל כמה דלא הדר דינא לא פרכינן כל דהו אפילו שוים בכולהו כך המדות מסורות בידינו מסיני:

    ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושרדקס"ד אין הזריעה נאסרת אלא הגידולים ולהם לא היתה שעת הכושר מעולם:

    זאת אומרתמדלא פריך הכי ש"מ כלאי הכרם עיקרן נאסר אפילו הזריעה עצמה נאסרת משנשרשה:

    עיקרןהשרשתן נאסרת ולזריעה הזאת היתה לה שעת היתר כל ימיה משבאה לעולם עד שנשרשה:

    עציץ נקובוזרעים בו והעבירו בכרם וכיון דנקוב הוא יונק מן הכרם:

    הוסיף מאתיםהוסיף בתוך הכרם אחד ממאתים שגדל הירק או גרעיני הזרעים בתוכו דהוו להו מאה ותשעים ותשעה דהיתר וחלק המאתים הוי איסור אסור וכל שכן אם הוסיף יותר דכלאי הכרם אין בטלים עד שיהו בו מאתים דהיתר והאחד (ומאתים) של איסור:

    לא הוסיףמאתים אלא פחות כל דהו וכגון שיש בהיתר מאתים בו דהוי איהו אחד ומאתים מותר:

    המלאהמשמע מילויו ותוספתו:

    וכתיב הזרעדמשמע זריעה עצמה:

    זרוע מעיקרובתוך הכרם נאסר מיד בהשרשה:

    זרוע ובאשהיה נשרש כבר בהיתר חוץ לכרם בעינן מלאה:

    מתניתיןדקתני בשר בחלב אסור בהנאה דלא כי האי תנא:

    מה להלן מותר בהנאהדכתיב ביה לכלב תשליכון אותו:

    הא דרשינהו לכדשמואלחד לחלב ומתה וחד לרבות שליל וחד להוציא טמאה (לעיל חולין דף קיג:):

    קסבר ר"ע כו'וכל הני גדי קראי יתירי נינהו לדרשה מדהוה ליה למיכתב בכולהו לא תבשל בהמה וכתב גדי שמע מינה לדרשה פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעוף וחלב ומתה ממשמעותיה דגדי משמע נמי חלב ומתה ואי משום דאסירי וקיימי ואין איסור חל על איסור אי לא כתיב רבויא קסבר ר"ע איסור חל על איסור הילכך חלב ומתה לא צריכי קרא לרבויי ואתו ממשמעותא וכן שליל:

    מאי איכא בין ר"עדנפקא ליה מגדי פרט לעוף ובין רבי יוסי הגלילי דנפקא ליה מבחלב אמו:

    רבי יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתאדכל שהוא אסור משום נבלה נוהג בו בשר בחלב חוץ מן העוף שאין לו חלב אם:

    עוף איכא בינייהור"ע דפריש דאינו מן התורה משמע הא מדרבנן יש לו אבל רבי יוסי הגלילי דלא פריש האי לישנא שרי ליה לגמרי:

    תניא נמי הכידלרבי יוסי הגלילי אפילו איסורא דרבנן לית ליה בעוף:

    רבי אליעזראית ליה מכשירי מצוה דוחין את השבת במצוה שדוחה את השבת ואם אין לו אזמל למולו בשבת כורתין עצים לעשות פחמין ועושין אזמל:

    רישבאצייד עופות רישבא לשון אין פורסין רישבין ליונים:

    טווסאפואו"ן:

    מתני' קבהזהו חלב קרוש שבתוך הקבה:

    ושל נבלהבגמרא פריך אטו דעובד כוכבים לאו נבלה היא:

    המעמידחלב:

    בעור הקבהדהוא בשר:

    חולין 116 עמוד א

    1חדא מחדא קולא וחומרא פרכינן, כל דהו לא פרכינן, חדא מתרתי אפילו כל דהו פרכינן.

    2חדא מתלת, אי הדר דינא ואתי במה הצד פרכינן כל דהו, ואי לא קולא וחומרא פרכינן, כל דהו לא פרכינן.

    3ולפרוך: מה לכלאי הכרם, שכן לא היתה להן שעת הכושר? אמר רב אדא בר אהבה: זאת אומרת כלאי הכרם עיקרן נאסר, והיתה להן שעת הכושר קודם השרשה.

    4מתיב רב שמעיה בר זעירא: המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף מאתים אסור. הוסיף אין, לא הוסיף לא.

    5אמר אביי: תרי קראי כתיבי, כתיב ״(דברים כב״, ט) ״פן תקדש המלאה״, וכתיב ״הזרע״.

    6הא כיצד? זרוע מעיקרו בהשרשה, זרוע ובא, הוסיף אין, לא הוסיף לא.

    Mishna

    7דלא כי האי תנא דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר ״(דברים יד״, ב) כי עם קדוש אתה ונאמר להלן (שמות כב, ל) ואנשי קדש תהיון לי׃

    8מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה:

    9רבי עקיבא אומר חיה ועוף וכו': הני הא אפקינהו לכדשמואל׃

    10קסבר רבי עקיבא איסור חל על איסור חלב ומתה לא צריכי קרא שליל גדי מעליא הוא אייתרו להו כולהו פרט לחיה ועוף ולבהמה טמאה:

    11רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו: מאי איכא בין רבי יוסי הגלילי לרבי עקיבא׃

    12איכא בינייהו חיה רבי יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתא ור' עקיבא סבר חיה דרבנן׃

    13איבעית אימא עוף איכא בינייהו ר' עקיבא סבר חיה ועוף אינן מן התורה הא מדרבנן אסירי ור' יוסי הגלילי סבר עוף אפילו מדרבנן נמי לא אסיר׃

    Baraita

    14תניא נמי הכי במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב׃

    15לוי איקלע לבי יוסף רישבא אייתו לקמיה רישא דטיוסא בחלבא ולא אמר להו ולא מידי כי אתא לקמיה דרבי אמר ליה אמאי לא תשמתינהו׃

    16אמר ליה אתריה דרבי יהודה בן בתירא הוא ואמינא דרש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא עוף שאין לו חלב אם:

    Mishna

    17קבת עובד כוכבים ושל נבלה הרי זו אסורה המעמיד בעור של קבה כשרה,׃

    Tosafot

    חדא מתרתי אפילו כל דהו פרכינןמשמע אע"ג דלא הדר דינא וא"ת א"כ מיד כשאמר חמץ בפסח יוכיח נפרוך שכן גדולי קרקע ושוב לא יוכל לומר כלאי הכרם יוכיח וי"ל דמתחלה היה יכול לומר חמץ בפסח וכלאי הכרם יוכיחו דהוו להו תלתא ועוד דהוה מצי למימר בשר תקרובת עבודת כוכבים יוכיח וכי תימא מה לתקרובת שכן מטמא הא דמטמא היינו מדרבנן כדפרישית בפ"ק (לעיל חולין דף יג: ד"ה תקרובת):

    עיקרן נאסרמשמע שאף הקשים והעץ נאסרין וכן משמע בפרק כל שעה (פסחים דף כו:) דאמרינן תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשים של כלאי הכרם חדש יותץ ותימה דבפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות דף פ.) משמע דשרו גבי המוציא הוצאות על נכסי אשתו עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה פירוש דאז אינו יכול לאכול אלא זמורות וי"ל דקשין ועץ שהיו קודם שנזרע כלאים מותר עד שיוסיף מאתים ורוב פעמים שהפרי הוסיף מאתים ונאסרו הקשין והעץ שהיו מקודם כבר גדולין ושוב לא יוסיפו מאתים אבל ודאי כל מה שגדל אחר שנזרע כלאים אסור אף הקשין והעץ:

    והיתה להם שעת הכושר קודם השרשההקשה הרב רבי משה כהן דבפ"ק דמנחות (דף ו.) אמר אי ממשקה ישראל ה"א היכא דלא היתה להן שעת הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם והכא משמע דהיתה להן שעת הכושר וי"ל דהתם מיירי ביין שעושין ממנו נסכים למזבח דבעי שיהיה ממשקה ישראל ואותו לא היה לו שעת הכושר דמה שגדל לאחר זריעת הכלאים הוא אסור (ואותו לא היתה לו שעת הכושר) ומה שגדל קודם מותר ואינו נאסר כשהוסיף מאתים אלא משום תערובת שנתערב עם מה שגדל אח"כ והגרעינים שנזרעו הוא דהיתה להן שעת הכושר:

    מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאהאע"ג דאיכא למילף איסור הנאה בקל וחומר כדלעיל קא סבר אין ג"ש למחצה ויליף מיניה אף היתר הנאה וההוא דלעיל סבר דאהני ג"ש ואהני ק"ו אי נמי משום דבההוא קרא דטרפה איירי נמי בקדשים שיצאו חוץ למחיצתן כדאמר פרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף סח:) דאסירי אף בהנאה וגלי לן ק"ו דילפינן מינייהו ור"ש דהכא סבר דפשטיה דקרא בטרפה מיירי:

    המעמיד בעור של קבה אם יש בה כו'תימה דבגמרא מפרש טעמא דאסרו גבינות העובדי כוכבים מפני שמעמידין אותם בעור קבת נבלה מאי איריא נבלה אפילו כשרה נמי ויש לומר דמשום בשר בחלב לא היו אסורין מספק משום דליכא אלא איסורא דרבנן דדרך בישול אסרה תורה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני'קיבת נכרי ושל נבילה הרי זו אסורה. ופירש שמואל בגמרא דחדא קתני קיבת הנכרי נבילה היא ואסורה, המעמיד בעור קיבה, כלומר בעור קיבת כשירה, אם יש בנותן טעם הרי זו אסורה, ותמיה לי מאי קא משמע לן, פשיטא דבשר בחלב בנתינת טעם אסור. ושמא הא קא משמע לן דדוקא אם יש בה בנותן טעם אסור, ומשום בשר בחלב, הא אין בו בנ"ט מותר, דאע"ג דמעמיד הוא בשר בחלב בטעמיה תלא ליה רחמנא כדאמר רבא לעיל (חולין קח, א) דרך בישול אסרה תורה מה שאין כן במעמיד בעור נבלה דאזלינן בתר מעמיד, ואע"ג דלית ביה נותן טעם, רואין אותו כאלו הנבלה קיימת בעין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 116a

    Chullin 116a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 327 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חדא מחדא כגון בריש מילתא דבעי לאתויי מערלה לחודה פרכינן קולא וחומרא ולא כל דהו:

    חדא מתרתי כגון שהשבנו מה לערלה שכן לא היתה כו' וסייעתנו ראיית דברינו בדבר אחר כגון חמץ בפסח יוכיח פרכינן אפילו כל דהו אם לא היה בידינו תשובת קולא וחומרא שהשבנו מה לחמץ בפסח שכן כרת והיה בידינו תשובה כל דהו השוה בשני המלמדין היינו משיבין אותה אע"פ שלא חזר הדין ולא באנו להצד השוה:

    אבל חדא מתלת כגון זו שאמרנו כלאים יוכיחו אי הדר דינא ואתי במה הצד אם היה בידינו תשובת קולא וחומרא להשיב על כלאים כגון מה לכלאים שכן כך וכך דליצטריך מיהדר דינא ומייתי במה הצד פרכינן כל דהו על מה הצד אבל כל כמה דלא הדר דינא לא פרכינן כל דהו אפילו שוים בכולהו כך המדות מסורות בידינו מסיני:

    ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר דקס"ד אין הזריעה נאסרת אלא הגידולים ולהם לא היתה שעת הכושר מעולם:

    זאת אומרת מדלא פריך הכי ש"מ כלאי הכרם עיקרן נאסר אפילו הזריעה עצמה נאסרת משנשרשה:

    עיקרן השרשתן נאסרת ולזריעה הזאת היתה לה שעת היתר כל ימיה משבאה לעולם עד שנשרשה:

    עציץ נקוב וזרעים בו והעבירו בכרם וכיון דנקוב הוא יונק מן הכרם:

    הוסיף מאתים הוסיף בתוך הכרם אחד ממאתים שגדל הירק או גרעיני הזרעים בתוכו דהוו להו מאה ותשעים ותשעה דהיתר וחלק המאתים הוי איסור אסור וכל שכן אם הוסיף יותר דכלאי הכרם אין בטלים עד שיהו בו מאתים דהיתר והאחד (ומאתים) של איסור:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 116a · Sefaria

    Tosafot

    חדא מתרתי אפילו כל דהו פרכינן משמע אע"ג דלא הדר דינא וא"ת א"כ מיד כשאמר חמץ בפסח יוכיח נפרוך שכן גדולי קרקע ושוב לא יוכל לומר כלאי הכרם יוכיח וי"ל דמתחלה היה יכול לומר חמץ בפסח וכלאי הכרם יוכיחו דהוו להו תלתא ועוד דהוה מצי למימר בשר תקרובת עבודת כוכבים יוכיח וכי תימא מה לתקרובת שכן מטמא הא דמטמא היינו מדרבנן כדפרישית בפ"ק (לעיל חולין דף יג: ד"ה תקרובת):

    עיקרן נאסר משמע שאף הקשים והעץ נאסרין וכן משמע בפרק כל שעה (פסחים דף כו:) דאמרינן תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשים של כלאי הכרם חדש יותץ ותימה דבפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות דף פ.) משמע דשרו גבי המוציא הוצאות על נכסי אשתו עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה פירוש דאז אינו יכול לאכול אלא זמורות וי"ל דקשין ועץ שהיו קודם שנזרע כלאים מותר עד שיוסיף מאתים ורוב פעמים שהפרי הוסיף מאתים ונאסרו הקשין והעץ שהיו מקודם כבר גדולין ושוב לא יוסיפו מאתים אבל ודאי כל מה שגדל אחר שנזרע כלאים אסור אף הקשין והעץ:

    והיתה להם שעת הכושר קודם השרשה הקשה הרב רבי משה כהן דבפ"ק דמנחות (דף ו.) אמר אי ממשקה ישראל ה"א היכא דלא היתה להן שעת הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם והכא משמע דהיתה להן שעת הכושר וי"ל דהתם מיירי ביין שעושין ממנו נסכים למזבח דבעי שיהיה ממשקה ישראל ואותו לא היה לו שעת הכושר דמה שגדל לאחר זריעת הכלאים הוא אסור (ואותו לא היתה לו שעת הכושר) ומה שגדל קודם מותר ואינו נאסר כשהוסיף מאתים אלא משום תערובת שנתערב עם מה שגדל אח"כ והגרעינים שנזרעו הוא דהיתה להן שעת הכושר:

    מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אע"ג דאיכא למילף איסור הנאה בקל וחומר כדלעיל קא סבר אין ג"ש למחצה ויליף מיניה אף היתר הנאה וההוא דלעיל סבר דאהני ג"ש ואהני ק"ו אי נמי משום דבההוא קרא דטרפה איירי נמי בקדשים שיצאו חוץ למחיצתן כדאמר פרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף סח:) דאסירי אף בהנאה וגלי לן ק"ו דילפינן מינייהו ור"ש דהכא סבר דפשטיה דקרא בטרפה מיירי:

    המעמיד בעור של קבה אם יש בה כו' תימה דבגמרא מפרש טעמא דאסרו גבינות העובדי כוכבים מפני שמעמידין אותם בעור קבת נבלה מאי איריא נבלה אפילו כשרה נמי ויש לומר דמשום בשר בחלב לא היו אסורין מספק משום דליכא אלא איסורא דרבנן דדרך בישול אסרה תורה:

    Tosafot on Chullin 116a · Sefaria

    Rashba

    מתני' קיבת נכרי ושל נבילה הרי זו אסורה. ופירש שמואל בגמרא דחדא קתני קיבת הנכרי נבילה היא ואסורה, המעמיד בעור קיבה, כלומר בעור קיבת כשירה, אם יש בנותן טעם הרי זו אסורה, ותמיה לי מאי קא משמע לן, פשיטא דבשר בחלב בנתינת טעם אסור. ושמא הא קא משמע לן דדוקא אם יש בה בנותן טעם אסור, ומשום בשר בחלב, הא אין בו בנ"ט מותר, דאע"ג דמעמיד הוא בשר בחלב בטעמיה תלא ליה רחמנא כדאמר רבא לעיל (חולין קח, א) דרך בישול אסרה תורה מה שאין כן במעמיד בעור נבלה דאזלינן בתר מעמיד, ואע"ג דלית ביה נותן טעם, רואין אותו כאלו הנבלה קיימת בעין.

    Rashba on Chullin 116a · Sefaria

    Ritva

    זאת אומרת כלאי הכרה עיקרן נאסר וכו' וא"ת והא אמרי' במנחות דאי ממשקה ישראל ה"א ה"מ דבר שלא היה לו שעת הכושר כגון ערלה וכלאי הכרם. וי"ל דהתם ערלה נקט דוקא וכלאי הכרם כדי נסבה.

    מפני שמעמידין בעור קיבת נבילה במסכת עבודת כוכבים פרשתי למה הוצרך לומר קיבת נבילה. ולא אסרוהו אפילו משום שחוטה ומשום בשר בחלב.

    והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבילה אבל מעמידין בקיבת נבילה כשירה שינקה מי הטריפה וכו' כך הגרסא במקצת הספרים. ולאותו גרס משמע דסביר' להו דאמרינן לאחר חזרה דקיב' פירשא בעלמא היינו פרש ממש שאין עליו תורת חלב כלל וזהו שכתב הרי"ף ז"ל דהא תני דתניא קיבה שבשלו בחלבה אסורה קודם חזרה נשנית ותימא דהא סיפא דמתני' לאחר חזרה אוקמינא. ואפ"ה קתני דכשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה. והרמב"ן ז"ל תירץ בספר המלחמות דסיפא דסיפא דהיינו טריפה שינקה מן הכשרה דקתני כשירה אוקמינא לאחר חזרה דאלו סיפא דרישא תשלים רישא דמתני' היא וקודם חזרה. ומרן ז"ל ממשכן נפשי' אדרבי' אלפסי ז"ל אמנם דלא סביר' ליה דאם איתא להך סברא אדפרכינן בגמרא על פסקי' דסיפא מרישא דקתני קיבת עכו"ם הוי לן למיפרך סיפא גופא ולומר הא גופא קשי': ועוד היכי כיילינהו תנא להנהו תרתי בבי דסיפא בחדא בבא הוי ליה למתני זו משנה ראשונה חזרו לומר כך וכו' ועוד דההיא שבשלה בחלבה לא דחאוהו בתלמוד כלל לומר דקודם חזרה נישנית. ור"ת ז"ל פי' דכי אמרינן דקיבה פירשא בקיבה קרושה אבל בצלול חלב גמור הא והא באיירי סיפא דמתני וההיא דקיבה שבשלה בחלבה: ואינו מחוור דההיא דקודם חזרה בקיבה צלולה פרכינן לה מדקתני שורפה חיה. והנכון כדברי רש"י ז"ל דהא דאמרינן פירשא היא לומר שהוא כפרשה הכנוס בה ממקום אחר: ואין הולכין אחר בהמה שנמצא בה אלא אחר מקום שינקה ממנה ולפי' כשינקה מן הטריפה אסורה וכשינקה מן הכשירה כשירה כדקתני סיפא ולעולם קיבה גופא חלב גמור הוא ולפיכך קיבה שבשלו בחלבה אסורה. והכא לא גרסינן דמעמידין בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה וליתי בעיקר נוסחי ולשון גאונים הוא דפתקוהו ספרי בנוסחי. ורש"י לא גריס ליה ואותן שנוהגין למלוח הקיבה בעורה הרי זה אסור משום בשר וחלב כדברי רש"י ז"ל ואסור להעמיד בקיבה ההיא ואם העמיד הכל אסור ואע"ג דלא יהיב טעמא: ולאו משום דסבירא לן דמין במינו במשהו כדברי רש"י ז"ל אלא משום דכיון דמוקים כמאן דאיכא אסורה בעיניה דמי. ולכך אסרו גבינת עכו"ם מפני עור קיבת גבינה דאלו עור קיבת שחיטה בנותן טעם הוא כדאית' במתני' וגזרת הכתוב בעיקר בשר וחלב שלא יהיה נדון בבשר וחלב אלא בטעמא בדרך בישול ואע"ג דמוקים אוקמוה נמי מותר כל היכא דליכא טעמא והרי זה נכון: עד כאן ממהדורא בתרא. מכאן ואילך ממהדורא קמייתא: סליק פרקא בס"ד.

    Ritva on Chullin 116a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שהמילה דוחה שבת מכשירי מילה אין דוחין את השבת לפיכך אם לא היה בידם איזמל אין עושין אותו ולא עוד אלא שאף אין מביאין אותו ממקום למקום כמו שיתבאר במקומו ואין צריך לומר שאין כורתין עצים לעשות פחמין להוציא מהן ברזל לצורך איזמל:

    המשנה השביעית והיא מענין החלק הראשון להודיע חלב שבתוך הקיבה אם יש לו דין חלב אם לאו ויצטרף בה ענין החלק השלישי מענין תערובת בשר בחלב והוא במעמיד בעור הקיבה על איזה צד יאסר ואמר על זה קיבת הנכרי ושל נבלה הרי זו אסורה המעמיד בעור של קיבה אם יש בה נותן טעם הרי זו אסורה כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה וטרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה אמר הר"מ פי' קיבה ידועה וכבר ביארנו בששי מעבדה זרה שפסק ההלכה בקיבה שהיא כמו זבל ומותר להעמיד לכתחלה בקיבת נכרי ובקיבת נבלה מפני שהיא פירשא בעלמא ודע שאינו מותר להעמיד לכתחלה החלב בעור קיבת שחוטה ואם עבר והעמידו רואין אותו בנותן טעם כשאר כל בשר בחלב ואם לא היה הגוי מצוי משערין אותו בששים כמו שזכרנו ולא נאמר הכל הולך אחר המעמיד שהמעמיד עצמו מותר בעינו לפי שהוא בשר שחוטה והאסור שנתחדש בו הוא מצד התערובת בלבד אבל חלב שהעמיד בעור קיבת נבלה אותה גבנה אסורה ואין טועמין אותה לפי שהדבר המעמיד אסור בעצמו והכל הולך אחר המעמיד וזו היא איסור גבנת הגוים כמו שבארנו שם:

    אמר המאירי קיבת הנכרי ושל נבלה וכו' הקשו בגמ' והלא של נכרי ושל נבלה אחד הוא ופרשו שכך היא שנויה קיבת בהמה ששחטה נכרי נבלה היא ואסורה הקיבה משום נבלה וקיבה זו היא חלב המתכנס בקיבת היונק ונקרש לשם ובא לומר שיש לה דין נבלה ואינו נידון כפרש בעלמא ואחר שכן אסור להעמיד בה את הגבינה ואע"פ שהוא מינה מ"מ אסור משום נבלה ואין הלכה כן כמו שיתבאר:

    המעמיד בעור הקיבה שהוא בשר בחלב אם יש בה בכדי ליתן טעם בחלב הרי הגבנה אסורה מתורת בשר בחלב ואם אין בה בנותן טעם מותר ואין הלכה כן אא"כ היא קיבת שחוטה שהיא היתר בפני עצמה ואין כאן אלא איסור בשר בחלב הא בעור קיבת נבלה אפי' אין שם בנותן טעם אסור כל שהוא מעמיד והוא של איסור אף כשהוא בפני עצמו אין בו שיעור נתינת טעם אלא הואיל והעמיד אסר:

    כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה אע"פ שנתעכלה בגוף הכשרה שהרי היא כמו שנתכנס בקערה ואחר שכן טרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת ואין הלכה כן:

    Meiri on Chullin 116a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה חדא מתרתי כו' ועוד דהמ"ל בשר תקרובת ע"ז יוכיח וכ"ת מה לתקרובת שכן מטמא כו' עכ"ל קושטא קאמרי דאינו מטמא אלא מדרבנן מיהו א"נ דהוה פרכינן שכן מטמא הוה מצינן למילף מינייהו בהדר דינא ונראה דניחא ליה טפי למיעבד הק"ו בכה"ג למפרך פירכא מעולה בחמץ דהוה שפיר כלאי כרם יוכיח מלמפרך מיד פרכא כל דהו שכן גידולי קרקע ולומר תקרובת ע"ז יוכיח וצ"ל נמי הכא דה"נ ה"מ למילף מבשר תקרובת ע"ז גרידא במה מצינו אלא דניחא ליה למיעבד תחלת דין בק"ו כמ"ש התוס' לעיל לגבי כלאי הכרם מיהו קשה דה"מ למיעבד ק"ו חדא מתרתי בפלגא דדינא תחלת דין מערלה ובשר תקרובת ע"ז ליוכיח דתו ליכא למיפרך מידי ואפשר לומר דלא קשיא ליה לתלמודא למיעבד ק"ו במילי אחרנייתא דנקט בברייתא אלא בהנהו מילי גופייהו קשיא ליה לימא ערלה תוכיח דהוה חדא מתרתי מערלה וחמץ דנקט בברייתא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 116a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' מתיב רב שמעיה בר זעירא וכו' הוסיף אין לא הוסיף לא פירוש הואיל וצריך הוספה ש"מ דאין הזריעה בעצמה נאסרה דהיא היתר והא דנאסרה כשהוסיף מאתים הוא מטעם שנתערב התוספות שהוא האיסור בהזריעה שהיא היתר לא מטעם שהזריעה אסורה מצד עצמה וק"ל:

    שם מאי איכא בין רבי יוסי לרבי עקיבא פירוש הא תרוייהו ס"ל דבשר עוף אינו מדאורייתא אלא דמר יליף מגדי ומר יליף לה מבחלב אמו וק"ל:

    בתוס' ד"ה עיקרן נאסר וכו' וי"ל דקשין ועץ שהיו קודם וכו' רוב פעמים שהפירי מוסיף מאתים ונאסר והקשין והעץ שהיו מקודם כבר גדולים שוב לא יוסיף כצ"ל. ור"ל דשם בפרק האשה מיירי בזמורות וקשין שהיו גדולים כבר קודם שנזרע כלאים:

    ד"ה והיתה להם שעת הכושר כו' וי"ל דהתם איירי ביין וכו' והגרעינין שנזרע וכו'. ר"ל הכא דקאמר דעיקרן אסור ואין לה שעת הכושר איירי בגרעינין שנזרעו:

    Maharam on Chullin 116a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 116, Amud Aleph, about 327 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “חדא מחדא קולא וחומרא פרכינן, כל דהו…”

    2. Segment 220 words

      Opens “חדא מתלת, אי הדר דינא ואתי במה…”

    3. Segment 327 words

      Opens “ולפרוך: מה לכלאי הכרם, שכן לא היתה…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    4. Segment 418 words

      Opens “מתיב רב שמעיה בר זעירא: המעביר עציץ…”

      Named: רב שמעיה בר זעירא.

    5. Segment 514 words

      Opens “אמר אביי: תרי קראי כתיבי, כתיב (דברים…”

      Named: אביי.

    6. Segment 612 words

      Opens “הא כיצד? זרוע מעיקרו בהשרשה, זרוע ובא,…”

    7. Segment 737 words

      Opens “מתני' דלא כי האי תנא דתניא רבי…”

      Named: רבי שמעון.

    8. Segment 812 words

      Opens “מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף…”

    9. Segment 910 words

      Opens “רבי עקיבא אומר חיה ועוף וכו': הני…”

      Named: רבי עקיבא, שמואל.

    10. Segment 1024 words

      Opens “קסבר רבי עקיבא איסור חל על איסור…”

      Named: רבי עקיבא.

    11. Segment 1115 words

      Opens “רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו:…”

      Named: רבי יוסי, רבי עקיבא.

    12. Segment 1214 words

      Opens “איכא בינייהו חיה רבי יוסי הגלילי סבר…”

      Named: רבי יוסי.

    13. Segment 1326 words

      Opens “איבעית אימא עוף איכא בינייהו ר' עקיבא…”

    14. Segment 1424 words

      Opens “תניא נמי הכי במקומו של רבי אליעזר…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יוסי.

    15. Segment 1524 words

      Opens “לוי איקלע לבי יוסף רישבא אייתו לקמיה…”

      Named: רבי אמר.

    16. Segment 1621 words

      Opens “אמר ליה אתריה דרבי יהודה בן בתירא…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי.

    17. Segment 1714 words

      Opens “מתני׳ קבת עובד כוכבים ושל נבלה הרי…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Chullin 116a · Segment 3 — “…שעת הכושר? אמר רב אדא בר אהבה: זאת אומרת…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Chullin 116a · Segment 9 — “רבי עקיבא אומר חיה ועוף וכו': הני הא אפקינהו…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Chullin 116a · Segment 13 — “…עוף איכא בינייהו ר' עקיבא סבר חיה ועוף אינן…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 116a · Segment 5 — “אמר אביי: תרי קראי כתיבי, כתיב (דברים כב, ט)…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 116a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026