Talmud Builders

    Chullin 11a

    Back to index

    English translation — Chullin 11a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1in a case where there is a row of standing men, from the house to be quarantined to the priest’s house, and they each say to the one standing next to him that the leprous mark remains standing unaltered.

    2§ After discussing the role of presumptive status in determining halakha , the Gemara discusses the role of the majority. From where is this matter that the Sages stated: Follow the majority, derived? The Gemara is surprised at the question: From where do we derive it? Obviously, it is derived from a verse, as it is written explicitly: “After the majority to incline” (Exodus 23:2).

    3The Gemara explains: With regard to a majority that is quantifiable before us, for example, in the case of a piece of meat that was found on the street before ten shops, nine shops selling kosher meat and one shop selling non-kosher meat, one follows the majority and deems that piece kosher. Or when the Sanhedrin adjudicates a case, one follows a majority of the judges in determining the ruling. In these cases, we do not raise the dilemma.

    4When the dilemma is raised to us it is in the case of a majority that is not quantifiable before us, for example, the case of a minor boy and a minor girl. If the boy entered into levirate marriage with the girl, it is permitted for them to remain married, and there is no concern that when they grow older it will be discovered that the boy or the girl never develop sexually. Rather, one follows the majority, that minors develop sexually at puberty. It is with regard to that non-quantifiable majority that the Gemara asks: From where do we derive it?

    5Rabbi Elazar said an answer to this question. Before presenting his answer, the Gemara cites a mnemonic for the names of the Sages who address this question: Zayin , Rabbi Elazar; mem , Mar, son of Ravina; nun , Rav Naḥman bar Yitzḥak; shin , Rav Sheshet; beit , Rabba bar Rav Sheila; ḥet , Rav Aḥa bar Ya’akov; mem , Rav Mari; kaf , Rav Kahana; nun , Ravina; shin , Rav Ashi.

    6Rabbi Elazar’s answer was as follows: It is derived from the halakha concerning the head of a burnt offering, that one severs it from the animal’s body but does not cut it into smaller pieces, as the verse states: “And he shall flay the burnt offering and cut it into its pieces” (Leviticus 1:6), and it is inferred: The animal is cut into its pieces, but its pieces, including its head, are not cut into pieces. Rabbi Elazar suggested: And since the head is not cut and cannot be examined, let us be concerned that perhaps the brain membrane was perforated, which would render the animal a tereifa and unfit for sacrifice. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of animals, which are not tereifot ?

    7The Gemara asks: From where is that conclusion drawn? Perhaps the reference is to a case where one splits the head open and examines the brain membrane. And if that could not be due to the inference: The animal is cut into its pieces, but its pieces are not cut into pieces, that statement applies in a case where one cuts the head completely in half. But in a case where the sides of the head remain joined, we have no problem with it. Therefore, no proof can be cited from here.

    8Mar, son of Ravina, said: The fact that we follow a non-quantifiable majority is derived from the halakha of the breaking of a bone in the Paschal offering, as the Merciful One states: “Nor shall you break a bone thereof” (Exodus 12:46). Mar, son of Ravina, suggested: And let us be concerned that perhaps the brain membrane was perforated and the animal is a tereifa , as it is impossible to examine its brain membrane since one may not break its bones. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of animals, which are not tereifot ?

    9The Gemara asks: From where is that conclusion drawn? Perhaps the reference is to a case where one places a coal on the head and burns through the head, exposing the brain membrane, and then examines it, as it is taught in a baraita : One who cuts the sinews or burns the bones of the Paschal offering is not subject to lashes due to the prohibition of breaking bones. Therefore, no proof can be cited from here either.

    10Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is derived from the halakha of the tail of a lamb brought as a peace offering, with regard to which the Merciful One states: “And he shall sacrifice of the peace offering… the fat tail whole, which he shall remove opposite the rump bone” (Leviticus 3:9), meaning that the tail must remain intact and may not be cut. Rav Naḥman bar Yitzḥak suggested: And let us be concerned that perhaps the segment of the spinal column in the tail was severed prior to slaughter, rendering the animal a tereifa and unfit for sacrifice. Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of animals, which are not tereifot ?

    11And if you would say in rejection of that proof that one severs the tail from below the spine, in a place that would not render the animal a tereifa , the Merciful One states: “Opposite the rump bone [ he’atze ],” the place where the kidneys advise [ yo’atzot ], This is a location where severing the spinal column renders the animal a tereifa . Consequently, the proof that the majority is followed remains intact.

    12The Gemara asks: From where is that conclusion drawn? Perhaps the reference is to a case where one splits the tail and examines the spinal column. And if that could not be, due to the requirement that the fat tail remain “whole,” that statement applies in a case where one cuts the tail completely in half. But in a case where the sides of the tail remain joined, we have no problem with it. Therefore, no proof can be cited from here.

    13Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: The principle of following a non-quantifiable majority is derived from the halakha of the heifer whose neck is broken when a person is found killed in an area that is between two cities and the murderer is unknown (Deuteronomy 21:1–9). As the Merciful One states: “And all the elders of that city…shall wash their hands over the heifer whose neck was broken, in the valley” (Deuteronomy 21:6), from which it is inferred: Other than its neck being broken, the heifer should remain in a state where it is whole. And if one does not follow the majority, let us be concerned that perhaps the animal is a tereifa . Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of animals, which are not tereifot ?

    14And if you would say in rejection of that proof that there is no need for an examination, as what difference is there whether it is a tereifa , since it is neither eaten nor sacrificed, didn’t they say in the school of Rabbi Yannai: A term of atonement is written in its regard (see Deuteronomy 21:8), indicating that the halakhic status of the heifer whose neck is broken is like that of sacrificial animals, and a tereifa is unfit for use in that ritual?

    15Rabba bar Rav Sheila said: The principle of following an unquantifiable majority is derived from the halakha of the red heifer, with regard to which the Merciful One states: “And he shall slaughter…and he shall burn” (Numbers 19:3, 5), from which it is derived: Just as its slaughter is performed when it is whole, so too its burning is performed when it is whole. And if the majority is not followed, let us be concerned that perhaps the animal is a tereifa . Rather, is the reason we are not concerned for this not due to the fact that we say: Follow the majority of animals, which are not tereifot ?

    16And if you would say in rejection of that proof that there is no need for an examination, as what difference is there whether it is a tereifa , since it is neither eaten nor sacrificed, the Merciful One called it ḥatat , meaning purification, just as a sin offering is called ḥatat , indicating that in both cases a tereifa is unfit.

    17Rav Aḥa bar Ya’akov said: The fact that one follows a non-quantifiable majority is derived from the halakha of the scapegoat, with regard to which the Merciful One says: “And he shall take the two goats… one lot for the Lord and one lot for Azazel” (Leviticus 16:7–8). From the fact that the verse mentions the two goats together, the Sages inferred that the two goats should be equal. But how can it be ascertained that they are equal; let us be concerned

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כגון דקיימי דרא דגבריהאחד עומד במפתן ורואה ומגיד לזה וזה לזה עד הכהן דלא בציר:

    מנא הא מילתאאיידי דאיירי במנא הא מילתא דחזקה נקט נמי הא:

    מנלןבתמיה:

    תשע חנויותכולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ונמצא בשר בארץ הלך אחר הרוב דהא קמן חזינא דרובא דהיתירא:

    וסנהדריןדתנן (סנהדרין מ, א) י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי:

    קטן וקטנהדפליגי רבנן עליה דר"מ ביבמות (דף סא:) דתנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה ולא חיישינן שמא תמצא אילונית או הוא סריס ונמצא פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה דבעי להקים לאחיו שם והאי לאו בר הכי הוא אלא אמרינן זיל בתר רוב קטנים דעלמא דאינם סריסים והיינו רובא דליתיה קמן:

    אתיא מרישא של עולהשאין יכולין לחצותו ולבדוק בקרום של מוח שמא ניקב והוא אחת מי"ח טרפות משום דכתיב (ויקרא א) ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים שאסור לחתוך נתחיה אחד לשנים וקרבן טרפה פסולה בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ה:) שכשהוא אומר למטה מן הבקר שאין ת"ל אלא להוציא את הטרפה:

    דפלי ליהקורעו וחוצהו ולא יבדיל:

    פליפרטי"ר בלע"ז:

    לייףמחובר. תרגום וחברת ותלפף:

    גומרתאגחלת:

    וקלי ליהלעצם הגולגולת לבדוק ליה לקרום:

    המחתך בגידיןאע"פ דקשין כעצמות:

    מאליההמקריב שלמים או חטאת מכבש ואיל קרב אליה עם האימורים. מן הכליות ולמטה לצד הזנב והזנב קרי ליה אליה:

    חוט השדרהשנפסק טרפה. וכולהו תננהו באלו טריפות (דף מב.):

    דמתתאי פסק ליהשמשפיל לחותכה סמוך לזנב שאפילו נפסק החוט באותו אליה אין הבהמה נטרפה בו כדאמרינן באלו טריפות (דף מה:) עד היכן חוט השדרה עד בין הפרשות דהיינו כנגד היריכים שהחוט מתפצל שם לג' האחד פורש לצד עצם ימין האליה שקורין הנק"ש בלע"ז והשני לשמאלו והאמצעי הולך כדרכו עד סוף הזנב ומבין הפרשות והלאה לא מתקרי חוט השדרה להטריף בו שכבר הבהמה נסמך על ירכה ולא על חללה ואין צריך לחוט והא נמי מבין הפרשות ולמטה פסיק לה לאליה ובודק כל החוט הנשאר מבין הפרשות ולמעלה עד המוח של ראש שהוא יוצא משם:

    מקום שהכליות יועצותלמעלה מן הפרשות הוא. בברכות (דף סא.) אמרינן לב מבין כליות יועצות:

    היכא דלייףשמחובר מבחוץ לצד הגב ואינו פותח לצד הגב אלא לצד החלל מבקע את השדרה כולה לארכה:

    שלמה תהויאפילו לאחר עריפה עולמית אלמא לא מצינו למיתבר גרמי ולמיבדק אי טרפה היא דניתי אחריתי:

    מאי נפקא מינהאי טרפה היא הא לאו קרבן הוא ומהערופה לא נפקא אלא שתהא לעולם כעין עריפה שלא ינתחנה לאברין אבל טרפות מחיים לא שמעינן מינה:

    האמר ר' ינאיבקדושין (דף נז.) לענין לאסור בהנאה:

    כפרה כתיב בה כקדשיםכפר לעמך ישראל מה קדשים אסורין בהנאה אף היא אסורה בהנאה וה"נ לענין טרפה מהתם תיפוק:

    כשהיא שלמהשלא ינתחנה:

    חטאת קרייה רחמנא(במדבר, יט) למי נדה חטאת היא:

    חולין 11 עמוד א

    1כגון דקיימי דרא דגברי ואמרי: כדקאי קאי.

    2מנא הא מילתא דאמור רבנן: זיל בתר רובא? מנלן?! דכתיב: ״(שמות כג״, ב) אחרי רבים להטות׃

    3רובא דאיתא קמן, כגון ט' חנויות, וסנהדרין לא קא מיבעיא לן.

    4כי קא מיבעיא לן, רובא דליתיה קמן, כגון קטן וקטנה, מנלן?

    5א"ר אלעזר (סימן זמן שבח מכנש):

    6אתיא מרישא של עולה, דאמר קרא: ״(ויקרא א״, ו) ״ונתח אותה לנתחיה״, אותה לנתחיה, ולא נתחיה לנתחים, וניחוש שמא ניקב קרום של מוח? אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא.

    7ממאי? דילמא דפלי ליה ובדק ליה, ואי משום ״אותה לנתחיה״ ולא נתחיה לנתחים ה"מ היכא דחתיך ליה לגמרי, אבל היכא דלייף לית לן בה.

    8מר בריה דרבינא אמר: אתיא משבירת עצם בפסח, דאמר רחמנא: (שמות יב, מו) ״ועצם לא תשברו בו״, וניחוש שמא ניקב קרום של מוח? אלא לאו משום דאמרינן: זיל בתר רובא.

    9ממאי? דלמא דמנח גומרתא עליה, וקלי ליה, ובדיק ליה, דתניא: המחתך בגידים והשורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם.

    10ר"נ בר יצחק אמר: אתיא מאליה, דאמר רחמנא: (ויקרא ג, ט) ״חלבו האליה תמימה״, וליחוש שמא נפסקה חוט השדרה? אלא לאו משום דאמרינן: זיל בתר רובא.

    11וכי תימא דמתתאי פסיק לה, (ויקרא ג, ט) לעומת העצה אמר רחמנא, מקום שהכליות יועצות.

    12ממאי? דלמא דפתח לה ובדיק לה, ואי משום ״תמימה״ הני מילי היכא דחתכה לגמרי, אבל היכא דלייף לית לן בה.

    13רב ששת בריה דרב אידי אמר: אתיא מעגלה ערופה, דאמר רחמנא: (דברים כא, ו) ״הערופה״ כשהיא שלמה תיהוי, וליחוש דלמא טרפה היא! אלא לאו משום דאמרינן: זיל בתר רובא.

    14וכי תימא, מאי נפקא מינה, הא אמרי דבי רבי ינאי: כפרה כתיב ״בה כקדשים״.

    15רבה בר רב שילא אמר: אתיא מפרה אדומה, דאמר רחמנא (במדבר יט, ג) ״ושחט ושרף״, מה שחיטתה כשהיא שלמה, אף שריפתה כשהיא שלמה, וליחוש דילמא טרפה היא! אלא לאו משום דאמרינן: זיל בתר רובא.

    16וכי תימא, מאי נפקא מינה? ״חטאת״ קרייה רחמנא.

    17רב אחא בר יעקב אמר: אתיא משעיר המשתלח, דרחמנא אמר: (ויקרא טז, ז) ולקח את שני השעירים שיהו שניהם שוים, וליחוש׃

    Tosafot

    דקיימי דרא דגבריבלא זה היה יכול לומר כגון שהיה אדם אחד עומד לשם בשעת הסגר וראה שלא חסר אלא רוצה לפרש באותו ענין שאף הכהן עצמו היה יכול לידע:

    מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובאוא"ת כיון דאמרינן זיל בתר חזקה כ"ש בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף וי"ל דלרב אחא בר יעקב בעי דלא קים ליה חזקה מקרא ולמאי דמפרש רבינו חיים דהא דרובא עדיף מחזקה לא מסברא אלא ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא אע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא אתי שפיר הכא:

    אבל היכא דלייף לית לן בהמקשין אמאי לא יליף מכל קרבנות דדחו שבת ולא חיישינן שמא ימצא קרבן טרפה ונמצא שחלל שבת ונ"ל דאין יכול להוכיח משם דאיכא למימר דמספק נמי אמר רחמנא דלדחי שבת מצות קרבן כמו שבפיקוח נפש אמרינן בספ"ק דכתובות (דף טו:) דלא הלכו בו אחר הרוב:

    דמנח גומרתא כו'ואפילו חל ערב פסח להיות בשבת מלאכה שאי אפשר לעשות מע"ש דוחה את השבת:

    אתיא מעגלה ערופהתימה דלא דחי גבי פרה ועגלה כיון דלייף לית לן בה וי"ל דמשמע דבשעת שריפה ולאחר עריפה תהיה שלימה כמו בשעת שחיטה ועריפה:

    הערופה כשהיא שלמהלקמן בפרקין (חולין כד.) דרשינן נמי מהערופה זאת בעריפה ואין אחרת בעריפה ובסוף פרק כל הבשר (לקמן חולין קיז:) גבי דבר שנעשה מצותו אמר תרי מיעוטי כתיבי ושמו הערופה וי"ל דמהערופה משמע שפיר ההוא מיעוטא דזאת בעריפה ומדסמך העגלה להערופה דרשינן העגלה שלמה:

    אתיא מפרה אדומהוא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דילמא היינו משום דאוקמיה אחזקה שאינה טרפה למ"ד טרפה אינה חיה ומיהו כאן י"ל דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו אבל לקמן דיליף מעדים זוממים קשה וי"ל דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפילו שעה אחת לא אזלינן בתרה ויש ללמוד מתוך כך הלכה למעשה דאם עשה גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה האחת ונמצאת טרפה שכולם אסורות דאין לי להעמיד פרה אחזקתה ולומר השתא הוא דנטרפה מיהו בטרפה מחמת שהריאה היא סרוכה דאם היינו בקיאין לבדוק אפשר שהיה לה היתר אין לאסור דהוה ליה ספק ספקא ספק אינה טרפה ואם תמצא לומר טרפה אימא דאחר כך נטרפה:

    ושחט ושרףאע"פ שיש פסוק אחד בינתים מכל מקום משמע ושרף את הפרה כמו שהיתה בשעת שחיטה מדלא כתיב ושרף אותה:

    חטאת קרייה רחמנאתימה דלא קאי האי טעמא בריש אין מעמידין (ע"ז כג:) דדייק התם גבי פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע עד כאן לא פליגי אלא בחששא אבל היכא דודאי רבעה פסולה ש"מ דפרה קדשי מזבח היא ומשני דשאני פרה דקרייה רחמנא חטאת אלא מעתה תפסל ביוצא דופן אלמה תניא הקדישה ליוצא דופן פסולה ור"ש מכשיר פירוש ואי איתא לההיא דרשה דחטאת מסתמא אקרא לא הוה פליג ר"ש ומסיק אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בה לכך פסולה ברביעה וביוצא דופן כשרה ורבנן דפסלי ביוצא דופן משום דסברי דקדשי מזבח היא ומיהו על כרחיך אי אפשר לפרשה כן דבכל דוכתא אמרינן שאני פרה דקדשי בדק הבית היא א"כ הוה אתי כר"ש ונראה לפרש דהכי פריך אלא מעתה תפסל ביוצא דופן ופריך לכולהו טעמי בין נפרש דטעמא דרביעה משום דקדשי מזבח היא בין נפרש משום דחטאת קרייה רחמנא דמסתמא ר"ש לא פליג ארבותיו רבי אליעזר ורבי יהושע ומשני שאני פרה הואיל ומום פוסל בה ולא גרסינן אלא ובספרים לא היה כתוב אלא שבקונטרס הגיה וכתב ה"ג אלא וטעמא דחטאת קרייה רחמנא לעולם קאי לרבנן דפסלי ביוצא דופן ואם תאמר לרבי שמעון דלית ליה דחטאת קרייה רחמנא מנא ליה דטרפות פוסל בה וי"ל דנפקא ליה מדכתיב תמימה כדדרשינן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ו.) דנח גופיה לאו טרפה הוה מדכתיב תמים ורבנן אצטריך תמימה לכדדרשינן בספרי תמימה דאף שתי שערות שחורות פוסלות בה ולרבי שמעון תרתי ש"מ מדכתיב תמימה בין אדומה לאשר אין בה מום ועוד יש לומר דבפסול התלוי בגופה מודו כולי עלמא כדתנן (פרה פ"ד מ"א) שחטה שלא לשמה פסולה והיינו מחטאת היא ובספרי נמי דרשינן חטאת היא דמועלין בה וכמה דרשות ואם תאמר בכל דוכתין דמשני קדשי בדק הבית אמאי לא חשיב ליה כקדשי מזבח משום דחטאת קרייה רחמנא ויש לומר דבכל דוכתין מסלק לה בקושיא אחריתי ובפרק אלו קדשים (תמורה כ.) דקאמר דאין פרה עושה תמורה משום דקדשי בדק הבית היא כיון דנפקותא ליתא בגוף הפרה לא שייך דרשה דחטאת קרייה רחמנא ובבכורות (דף כה.) נמי דקאמר דאין בה איסור גיזה ועבודה לאחר שנפדית משום דקדשי בדק הבית היא ולא הויא כפסולי המוקדשים שנפדו משום דלאחר פדיון שאין תורת פרה עליה לא קרייה רחמנא חטאת אי נמי מה שנפדית היינו משום דלב בית דין מתנה עליה דאי לא הוצרכוה תהא לדמיה כדאמרינן בפרק קמא דשבועות (דף יא.):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אתיא מפרהואם תאמר דילמא לאו משום דאזלינן בתר רובה הוא, אלא טעמא דפרה משום דאזלינן בתר חזקה דפרה בת שתים, וקיימא לן (לקמן חולין נז, ב) דטרפה אינה חיה י"ב חדש, והילכך אגליא מילתא דבשעה שנולדה כשרה הוה, ואוקי פרה אחזקתה. יש לומר אם אתה אומר דטעמא דפרה משום חזקה, כל שכן שהוכחת דהולכין אחר הרוב, דכל דכן הוא, דעד כאן לא איבעיא לן אי אזלינן בתר רובה אי לא אלא משום דלא איפשיטא בעיין דהולכין אחר חזקה. אבל אי איפשיטא לן דהולכין אחר חזקה, כל שכן דקים לן דהולכין בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיפא. ויש אומרים דהא ליתא דבעיין קמייתא דמנא לן דאזלינן בתר חזקה ודאי איפשיטא, מדתניא (לעיל חולין ו, ב) מנין שאם הלך לביתו והסגיר שהסגרו מוסגר, ואף על גב דאמרינן ורב אחא בר יעקב אמר לך כגון דקיימי דרא דגברי ואמרי לא בציר, דיחויא בעלמא היא, ואפילו הכי אבעיא לן אי אזלינן בתר רובא או לא, דהא דקיימא לן רובא וחזקה רובא עדיפא, הני מילי בתר דאיפשיטא לן דאזלינן בתר רובא, אבל עד דלא קיימא לן אי אזלינן בתר רובא או לא לא מוכחינן לה מחזקה, דאימר בתר חזקה אזלינן ולא בתר רובא כלל, והדרא קושיא לדוכתיה דילמא טעמא דפרה משום חזקה היא. ורבותינו בעלי התוספות ז"ל מתרצים דלא אזלינן בתר חזקה אלא בחזקה אלימתא שהיה לה זמן מבורר, כגון חזקת פנויה או חזקת נשואה, דבשעה שנולדה בודאי פנויה היתה, אי נמי כשנשאת בודאי בחזקת נשואה ודאית, אבל חזקת פרה אינו כן, שלא היתה לה חזקת כשרה מבוררת מעולם, דבשעה שנולדה לא נודע אם היא כשרה או טרפה, אלא שלאחר שראינוה שחיתה י"ב חודש נודע לנו מתוך כך שבשעה שנולדה היתה כשרה, וכן בכל עת ועת נודע שלמפרע זה י"ב חדש היתה כשרה וזה לא חזקה גמורה, ואין אומרין בכי הא אזלינן בתר חזקה. ויש מביאין ראיה מכאן לאסור גבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טרפה בשעת שחיטה, לפי שלא היתה לבהמה זו חזקת כשרות ודאית מעולם, ואף על פי שבהמה זו בת י"ב חדש והיה לנו לומר הרי הוחזקה בהמה זו שבשעה שנולדה כשרה היתה, והעמידנה על חזקתה ועכשו הוא שנולד בה טרפות, אפילו הכי לא אזלינן בתר חזקה זו. ובשם רבינו שמשון בן רבי שמשון ז"ל שאין לאסור הגבינות מטעם זה. דאפילו תאמר שאין הולכין אחר חזקה, יש לנו להתיר מכח הרוב, דרוב בהמות כשרות הן, וזו עכשו היא שנטרפה, וכענין שאמרו בענין חזקה בכתובות (יב, ב) גבי הכונס את הבתולה ולא מצא לה בתולים, וגבי (נדרים) [מומין] (עה, ב) (גבי מומין), ולדעתו הסכים רבינו הרב ז"ל, מדאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, ואמרינן עלה (לקמן) [לעיל] (ט, א) דאף על גב דאיתיליד ביה ריעותא, ואף על גב דאיכא למימר דהתם שאני דריעותא בעלמא היא שנולד בה, וגופא דבהמה לא איתרעי בודאי, אבל כאן דודאי איתרעי ליה בהמה, דהשתא מיהא טרפה ודאית היא, אפילו הכי איכא למשמע מינה דאזלינן בתר חזקה הבאה מכח הרוב, דהתם משום דאזלינן בתר חזקה דאתיא מכח הרוב שאין רוב בהמות טרפות הוא דאזלינן בה לקולא, ותלינן בזאב, ומיהו הני מילי בטרפות, שאפשר לומר דהשתא סמוך לשחיטה ממש נולד בה, אבל ודאי בטרפות סירכא או טרפיות אחרים שאי אפשר לתלותם בשעת שחיטה בהא ודאי אסורין, דהא אי אפשר לך לומר בה העמידנה על חזקתה, דהא ודאי נפקא לה מחזקתה ואי אתה יודע מתי נטרפה ומתי יצאה מחזקתה, וכיון דודאי יצתה מחזקתה ואי אתה יכול לברר מתי ולא לתלות בזמן ידוע, אוסרין אותה למפרע, וכענין שאמרו בנדה (נו, ב) גבי כתמים שהאשה טמאה משעת כבוס כיון דכתם זה יבש, ועל כרחך לא ראתה עכשיו אלא מכבר, ולא אמרינן בה העמד אשה על חזקתה ולא נחזיקנה בטמאה למפרע, אלא בכדי שיוכל הכתם להתייבש, אלא אמרינן בשעת כיבוס ראתה. ואף על גב דגבי מומין אמרו (כתובות עו, ב) העמד אשה על חזקתה ובחזקת הבעל נולדו, ואף על פי שהמומין הללו שנולדו בה מומים שאי אפשר שנולדו בה עכשו ממש, התם הוא דמכל מקום ברשות הבעל נמצאו ואין לנו להחזיקם מרשות לרשות, אלא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו, כלומר ברשות זה נמצאות וברשות זה אנו מחזיקים שהיו כן כתב רבינו ז"ל. וכן נמצאת בה"ג שבהמה שנמצאת טרפה אוסרין גבינות שנעשו ממנה למפרע, וכן הוא בספר התרומה (הל' איסור והיתר אות עג).

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 11a

    Chullin 11a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כגון דקיימי דרא דגברי האחד עומד במפתן ורואה ומגיד לזה וזה לזה עד הכהן דלא בציר:

    מנא הא מילתא איידי דאיירי במנא הא מילתא דחזקה נקט נמי הא:

    מנלן בתמיה:

    תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ונמצא בשר בארץ הלך אחר הרוב דהא קמן חזינא דרובא דהיתירא:

    וסנהדרין דתנן (סנהדרין מ, א) י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי:

    קטן וקטנה דפליגי רבנן עליה דר"מ ביבמות (דף סא:) דתנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה ולא חיישינן שמא תמצא אילונית או הוא סריס ונמצא פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה דבעי להקים לאחיו שם והאי לאו בר הכי הוא אלא אמרינן זיל בתר רוב קטנים דעלמא דאינם סריסים והיינו רובא דליתיה קמן:

    אתיא מרישא של עולה שאין יכולין לחצותו ולבדוק בקרום של מוח שמא ניקב והוא אחת מי"ח טרפות משום דכתיב (ויקרא א) ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים שאסור לחתוך נתחיה אחד לשנים וקרבן טרפה פסולה בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ה:) שכשהוא אומר למטה מן הבקר שאין ת"ל אלא להוציא את הטרפה:

    דפלי ליה קורעו וחוצהו ולא יבדיל:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 11a · Sefaria

    Tosafot

    דקיימי דרא דגברי בלא זה היה יכול לומר כגון שהיה אדם אחד עומד לשם בשעת הסגר וראה שלא חסר אלא רוצה לפרש באותו ענין שאף הכהן עצמו היה יכול לידע:

    מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא וא"ת כיון דאמרינן זיל בתר חזקה כ"ש בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף וי"ל דלרב אחא בר יעקב בעי דלא קים ליה חזקה מקרא ולמאי דמפרש רבינו חיים דהא דרובא עדיף מחזקה לא מסברא אלא ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא אע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא אתי שפיר הכא:

    אבל היכא דלייף לית לן בה מקשין אמאי לא יליף מכל קרבנות דדחו שבת ולא חיישינן שמא ימצא קרבן טרפה ונמצא שחלל שבת ונ"ל דאין יכול להוכיח משם דאיכא למימר דמספק נמי אמר רחמנא דלדחי שבת מצות קרבן כמו שבפיקוח נפש אמרינן בספ"ק דכתובות (דף טו:) דלא הלכו בו אחר הרוב:

    דמנח גומרתא כו' ואפילו חל ערב פסח להיות בשבת מלאכה שאי אפשר לעשות מע"ש דוחה את השבת:

    אתיא מעגלה ערופה תימה דלא דחי גבי פרה ועגלה כיון דלייף לית לן בה וי"ל דמשמע דבשעת שריפה ולאחר עריפה תהיה שלימה כמו בשעת שחיטה ועריפה:

    הערופה כשהיא שלמה לקמן בפרקין (חולין כד.) דרשינן נמי מהערופה זאת בעריפה ואין אחרת בעריפה ובסוף פרק כל הבשר (לקמן חולין קיז:) גבי דבר שנעשה מצותו אמר תרי מיעוטי כתיבי ושמו הערופה וי"ל דמהערופה משמע שפיר ההוא מיעוטא דזאת בעריפה ומדסמך העגלה להערופה דרשינן העגלה שלמה:

    אתיא מפרה אדומה וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דילמא היינו משום דאוקמיה אחזקה שאינה טרפה למ"ד טרפה אינה חיה ומיהו כאן י"ל דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו אבל לקמן דיליף מעדים זוממים קשה וי"ל דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפילו שעה אחת לא אזלינן בתרה ויש ללמוד מתוך כך הלכה למעשה דאם עשה גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה האחת ונמצאת טרפה שכולם אסורות דאין לי להעמיד פרה אחזקתה ולומר השתא הוא דנטרפה מיהו בטרפה מחמת שהריאה היא סרוכה דאם היינו בקיאין לבדוק אפשר שהיה לה היתר אין לאסור דהוה ליה ספק ספקא ספק אינה טרפה ואם תמצא לומר טרפה אימא דאחר כך נטרפה:

    ושחט ושרף אע"פ שיש פסוק אחד בינתים מכל מקום משמע ושרף את הפרה כמו שהיתה בשעת שחיטה מדלא כתיב ושרף אותה:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Chullin 11a · Sefaria

    Rashba

    אתיא מפרה ואם תאמר דילמא לאו משום דאזלינן בתר רובה הוא, אלא טעמא דפרה משום דאזלינן בתר חזקה דפרה בת שתים, וקיימא לן (לקמן חולין נז, ב) דטרפה אינה חיה י"ב חדש, והילכך אגליא מילתא דבשעה שנולדה כשרה הוה, ואוקי פרה אחזקתה. יש לומר אם אתה אומר דטעמא דפרה משום חזקה, כל שכן שהוכחת דהולכין אחר הרוב, דכל דכן הוא, דעד כאן לא איבעיא לן אי אזלינן בתר רובה אי לא אלא משום דלא איפשיטא בעיין דהולכין אחר חזקה. אבל אי איפשיטא לן דהולכין אחר חזקה, כל שכן דקים לן דהולכין בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיפא. ויש אומרים דהא ליתא דבעיין קמייתא דמנא לן דאזלינן בתר חזקה ודאי איפשיטא, מדתניא (לעיל חולין ו, ב) מנין שאם הלך לביתו והסגיר שהסגרו מוסגר, ואף על גב דאמרינן ורב אחא בר יעקב אמר לך כגון דקיימי דרא דגברי ואמרי לא בציר, דיחויא בעלמא היא, ואפילו הכי אבעיא לן אי אזלינן בתר רובא או לא, דהא דקיימא לן רובא וחזקה רובא עדיפא, הני מילי בתר דאיפשיטא לן דאזלינן בתר רובא, אבל עד דלא קיימא לן אי אזלינן בתר רובא או לא לא מוכחינן לה מחזקה, דאימר בתר חזקה אזלינן ולא בתר רובא כלל, והדרא קושיא לדוכתיה דילמא טעמא דפרה משום חזקה היא. ורבותינו בעלי התוספות ז"ל מתרצים דלא אזלינן בתר חזקה אלא בחזקה אלימתא שהיה לה זמן מבורר, כגון חזקת פנויה או חזקת נשואה, דבשעה שנולדה בודאי פנויה היתה, אי נמי כשנשאת בודאי בחזקת נשואה ודאית, אבל חזקת פרה אינו כן, שלא היתה לה חזקת כשרה מבוררת מעולם, דבשעה שנולדה לא נודע אם היא כשרה או טרפה, אלא שלאחר שראינוה שחיתה י"ב חודש נודע לנו מתוך כך שבשעה שנולדה היתה כשרה, וכן בכל עת ועת נודע שלמפרע זה י"ב חדש היתה כשרה וזה לא חזקה גמורה, ואין אומרין בכי הא אזלינן בתר חזקה. ויש מביאין ראיה מכאן לאסור גבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טרפה בשעת שחיטה, לפי שלא היתה לבהמה זו חזקת כשרות ודאית מעולם, ואף על פי שבהמה זו בת י"ב חדש והיה לנו לומר הרי הוחזקה בהמה זו שבשעה שנולדה כשרה היתה, והעמידנה על חזקתה ועכשו הוא שנולד בה טרפות, אפילו הכי לא אזלינן בתר חזקה זו. ובשם רבינו שמשון בן רבי שמשון ז"ל שאין לאסור הגבינות מטעם זה. דאפילו תאמר שאין הולכין אחר חזקה, יש לנו להתיר מכח הרוב, דרוב בהמות כשרות הן, וזו עכשו היא שנטרפה, וכענין שאמרו בענין חזקה בכתובות (יב, ב) גבי הכונס את הבתולה ולא מצא לה בתולים, וגבי (נדרים) [מומין] (עה, ב) (גבי מומין), ולדעתו הסכים רבינו הרב ז"ל, מדאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, ואמרינן עלה (לקמן) [לעיל] (ט, א) דאף על גב דאיתיליד ביה ריעותא, ואף על גב דאיכא למימר דהתם שאני דריעותא בעלמא היא שנולד בה, וגופא דבהמה לא איתרעי בודאי, אבל כאן דודאי איתרעי ליה בהמה, דהשתא מיהא טרפה ודאית היא, אפילו הכי איכא למשמע מינה דאזלינן בתר חזקה הבאה מכח הרוב, דהתם משום דאזלינן בתר חזקה דאתיא מכח הרוב שאין רוב בהמות טרפות הוא דאזלינן בה לקולא, ותלינן בזאב, ומיהו הני מילי בטרפות, שאפשר לומר דהשתא סמוך לשחיטה ממש נולד בה, אבל ודאי בטרפות סירכא או טרפיות אחרים שאי אפשר לתלותם בשעת שחיטה בהא ודאי אסורין, דהא אי אפשר לך לומר בה העמידנה על חזקתה, דהא ודאי נפקא לה מחזקתה ואי אתה יודע מתי נטרפה ומתי יצאה מחזקתה, וכיון דודאי יצתה מחזקתה ואי אתה יכול לברר מתי ולא לתלות בזמן ידוע, אוסרין אותה למפרע, וכענין שאמרו בנדה (נו, ב) גבי כתמים שהאשה טמאה משעת כבוס כיון דכתם זה יבש, ועל כרחך לא ראתה עכשיו אלא מכבר, ולא אמרינן בה העמד אשה על חזקתה ולא נחזיקנה בטמאה למפרע, אלא בכדי שיוכל הכתם להתייבש, אלא אמרינן בשעת כיבוס ראתה. ואף על גב דגבי מומין אמרו (כתובות עו, ב) העמד אשה על חזקתה ובחזקת הבעל נולדו, ואף על פי שהמומין הללו שנולדו בה מומים שאי אפשר שנולדו בה עכשו ממש, התם הוא דמכל מקום ברשות הבעל נמצאו ואין לנו להחזיקם מרשות לרשות, אלא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו, כלומר ברשות זה נמצאות וברשות זה אנו מחזיקים שהיו כן כתב רבינו ז"ל. וכן נמצאת בה"ג שבהמה שנמצאת טרפה אוסרין גבינות שנעשו ממנה למפרע, וכן הוא בספר התרומה (הל' איסור והיתר אות עג).

    Rashba on Chullin 11a · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שכלל גדול העידה לנו תורה בדין לילך אחר רוב סנהדרין וכן ידעת מה שאמרו בתשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ומצא אחד חתיכה אחת שפרשה מן האחרות שהולכין בה אחר הרוב ולא סוף דבר באלו שהרוב שאנו הולכין אחריו לפנינו ר"ל רוב סנהדרין ורוב חנויות של בשר שחוטה אלא אף ברוב שאין אנו רואין אותו עכשו באותו ענין שאנו הולכין אחריו כגון מה שאמרו בקטן וקטנה שאין חולצין שהרי לענין חליצה איש כתוב בפרשה כדכתיב ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה וגו' ולמדין אשה מאיש אבל מ"מ מיבמין אותם ויגדלו זה עם זה אע"פ שאפשר לקטן שימצא סריס ולקטנה שתמצא אילונית ואין כאן להקים שם בישראל ונמצאו פוגעין בערוה מפני שרוב הדברים אחר הרוב אנו דנין אותם ומאחר שכן אין אנו צריכין לבדוק בטרפויות לא בחלין ולא בקדשים אע"פ שאפשר שיש שם טרפות ואפי' בדברים שאפשר לבדוק אין נזקקין כלל אפילו להצלת נפש שאם כן אף אנו נאמר במכה אביו שאינו אביו ובהורג את הנפש שמא טרפה הרג אלא כל דבר נדון אחרי רובו ברוב המצוי וכל שכן ברוב שחזקה עמו וקצת דברים שאין הולכין בהן אחר הרוב מתפרשות במקומות אחרים שמא תאמר היאך אמר ר' עקיבא בראשון של מכות אלו הייתי בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם ופרשו שם בגמרא שהיה שואל אם טרפה הרג אם שלם הרג תדע שזו אינה כלום ואפי' אמר איני יודע אין בכך כלום ואין הכונה אלא להרבות בחקירות כדי להבהילם עד שמרוב בהלתם תזדמן הכחשה בתוך העדות כמו שביארנו שם:

    כבר ידעת בקרבן עולה שכולה כליל ומנתחים את הבהמה לאיברים ידועים והראש אחד מהם כמו שיתבאר במקומו ואותם הנתחים אינו רשאי לנתחם עוד לנתחים מועטים אלא מעלה אותם בשלמותם על המזבח והוא שאמרו ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים:

    קרבן הפסח אע"פ שנאמר בו ועצם לא תשברו בו שרף בו עצם או שחתך בגידים אין בו משום שבירת עצם:

    כבר ידעת ששלשה מינין נאמרו בקרבנות עולה כלה כליל חטאות ואשמות ודומיהן נאכל הבשר לכהנים ואימורין לגבוה קדשים קלים נאכלין לבעלים מלבד האימורין שקרבין לגבוה וחזה ושוק לכהנים ואימורין אלו העולין לגבוה הם בשור ועז חלב שעל הקרב ושעל הקיבה נכלל עמו ושתי הכליות בחלב שעליהן עם החלב שעל הכסלים ויותרת הכבד ומעט מן הכבד עמה ואם היה הקרבן ממין הכבשים נתוספה על אלו האליה כלה תמימה וקצת חליות שבשדרה והוא ממקום הכליות ולמטה שנאמר לעמת העצה יסירנה מקום שכליות יועצות:

    עגלה ערופה כשהיא שלמה עורפין אותה שנאמר הערופה כשהיא שלימה וכן פרה אדומה אחר שנשחטה שורפין אותה כשהיא שלמה שנ' ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה אף שריפתה כשהיא שלמה ושתיהן טרפה נפסלת בהן שהרי עגלה ערופה כפרה נאמר בה כקדשים ופרה אדומה חטאת קרייה רחמנא:

    שני שעירי יום הכפרי' צריך שיהו שוים במראה ובקומה ובדמים ולקיחתם כאחד ומ"מ דוקא לכתחלה הא בדיעבד אף אם לא היו שוים כשרים כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Chullin 11a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה מנא הא מלתא כו' דלא קיים ליה חזקה מקרא כו' עכ"ל אלא דקים ליה חזקה מהלכה למשה מסיני דהשתא אין למילף רובא מכ"ש דרובא וחזקה רובא עדיף דאין למדין ק"ו מהלכה ודו"ק:

    בא"ד אלא ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא אע"ג דאיכא חזקה כנגד כו' עכ"ל וליכא חזקה שאינה טרפה כנגד חזקת טמא דכל חזקה שלא נתבררה לא אזלינן בתרה כמ"ש התוס' לקמן אך יש לדקדק דהא היכא דאיכא מיעוטא בהדי חזקה חיישינן למיעוטא ולא אזלינן בתר רובא כנראה מדברי התוס' לקמן והכא בפרה נמי איכא מיעוטא בהדי חזקה וי"ל דלא חיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אזלינן בתר רובא אפילו בדאיכא חזקה בהדי מיעוטא ועוד י"ל דלמיעוטא דלא שכיח לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש הרא"ש והאי מיעוטא דפרה נמי לא שכיח הוא וק"ל:

    בד"ה אתיא מעגלה כו' דבשעת שריפה ולאחר עריפה תהיה שלימה כמו בשעת שחיטה ועריפה עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה העריפה כשהיא כו' וי"ל דמהערופה משמע שפיר ההוא מיעוטא דזאת בעריפה כו' עכ"ל כצ"ל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 11a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה אבל היכי דלייף לית לן בה מקשי' אמאי לא יליף מכל הקרבנות דדחו שבת וכו'. ר"ל אמאי יליף מרישא דעולה דלית לה בדיקה נילף מכל הקרבנות אפי' אותן דשייך בהו בדיקה משאר אברים דעולת שבת דשייך בהו בדיקה מ"מ היאך שוחטין אותן בשבת ויתר העבודות שעושין קודם שנוכל לבודקן דדוחין השבת ולא חיישינן שמא כשיבדוק אותן אחר כך ימצא טריפה ונמצא שחלל את השבת:

    ד"ה אתיא מעגלה ערופה וכו' וי"ל דמשמע וכו' נ"ל להגיה דמשמע דבשעת שריפה ועריפה תהיה שלמה כמו בשעת שחיטה ועריפה ור"ל דמשמע דבשעת שריפת הפרה ובשעה שכבר נעשית עריפה בעגלה תהיה שלימה כמו שהיתה הפרה בשעת שחיטה וכמו שהיתה העגלה בשעת עריפה דהא העריפה בעגלה במקום שחיטה דפרה:

    ד"ה הערופה כשהיא שלימה וכו' וי"ל דמהערופה משמע שפיר ההוא מיעוטא דזאת בעריפה וכו'. מקשין והא תלתא לימודים ילפינן מהעריפה והתוס' לא נקטי בתירוצם כ"א תרי ונ"ל להגיה ההיא מיעוטא דוזאת בעריפה וכו' ר"ל דתרי לימודים ילפינן ממלת הערופה ההוא מיעוטא דכל הבשר וגם ההיא מיעוטא דוזאת בעריפה דהנהי תרי מילי ממועטין ממשמעותא חדא דלקמן דרשינן זאת בעריפה ולא אחרת וכן ההיא מלתא דבפ' כל הבשר דרשינן נמי הערופה דוקא אף לאחרי שנעשית מצותה אסורה ולא אחרת ומדסמך העגלה הערופה דרשינן העגלה שלימה וא"כ נלמדו שלשתן נ"ל וק"ל:

    Maharam on Chullin 11a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ולא נתחיה לנתחים ע"ל דף כז ע"א תוס' ד"ה מנין:

    Gilyon HaShas on Chullin 11a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 11, Amud Aleph, about 321 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “כגון דקיימי דרא דגברי ואמרי: כדקאי קאי.…”

    2. Segment 216 words

      Opens “מנא הא מילתא דאמור רבנן: זיל בתר…”

    3. Segment 311 words

      Opens “רובא דאיתא קמן, כגון ט' חנויות, וסנהדרין…”

    4. Segment 411 words

      Opens “כי קא מיבעיא לן, רובא דליתיה קמן,…”

    5. Segment 56 words

      Opens “א"ר אלעזר (סימן זמן שבח מכנש):…”

    6. Segment 630 words

      Opens “אתיא מרישא של עולה, דאמר קרא: (ויקרא…”

    7. Segment 724 words

      Opens “ממאי? דילמא דפלי ליה ובדק ליה, ואי…”

    8. Segment 830 words

      Opens “מר בריה דרבינא אמר: אתיא משבירת עצם…”

    9. Segment 919 words

      Opens “ממאי? דלמא דמנח גומרתא עליה, וקלי ליה,…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “ר"נ בר יצחק אמר: אתיא מאליה, דאמר…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “וכי תימא דמתתאי פסיק לה, (ויקרא ג,…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “ממאי? דלמא דפתח לה ובדיק לה, ואי…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “רב ששת בריה דרב אידי אמר: אתיא…”

      Named: רב ששת, רב אידי.

    14. Segment 1414 words

      Opens “וכי תימא, מאי נפקא מינה, הא אמרי…”

      Named: רבי ינאי.

    15. Segment 1534 words

      Opens “רבה בר רב שילא אמר: אתיא מפרה…”

      Named: רב שילא, רבה.

    16. Segment 168 words

      Opens “וכי תימא, מאי נפקא מינה? ״חטאת״ קרייה…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “רב אחא בר יעקב אמר: אתיא משעיר…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Chullin 11a · Segment 14 — “…הא אמרי דבי רבי ינאי: כפרה כתיב בה כקדשים.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 11a · Segment 17 — “רב אחא בר יעקב אמר: אתיא משעיר המשתלח, דרחמנא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 11a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026