Talmud Builders

    Chullin 90b

    Back to index

    English translation — Chullin 90b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1it was not necessary for the verse to include them. When a verse was necessary it was for the sciatic nerve that is still attached to the flesh. The term “it all” teaches that if the sciatic nerve is attached to the flesh it is brought up to the altar.

    2And the Rabbis would explain their opinion based upon the verse: “And one lamb of the flock, out of two hundred, from the well-watered pastures [ mimashke ] of Israel; for a meal offering, and for a burnt offering, and for peace offerings, to make atonement for them, says the Lord God” (Ezekiel 45:15). Since the term mashke also means beverage, which is consumed, the verse is interpreted to mean that offerings may be sacrificed only from that which is permitted to the Jewish people for consumption. Since the sciatic nerve is not permitted for consumption, it may not be sacrificed on the altar. Consequently, the term “it all” is understood to include sinews and bones even if they have become detached from the flesh.

    3And Rabbi Yehuda HaNasi would respond that a sciatic nerve that is attached to the flesh may be brought up to the altar, just as it is permitted to sacrifice forbidden fat and blood upon the altar even though they are forbidden for consumption. And the Rabbis would say that forbidden fat and blood are different, because the Torah explicitly states that their mitzva is to be offered on the altar in this way, whereas the Torah never mandates the sacrifice of the sciatic nerve upon the altar. According to Rav Naḥman bar Yitzḥak, Rabbi Ḥiyya bar Yosef agrees with Rabbi Yehuda HaNasi that the sciatic nerve is offered upon the altar together with the rest of the animal, whereas Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of the Rabbis that the sciatic nerve is not offered upon the altar.

    4§ The Gemara cites another discussion with regard to the sciatic nerve of a burnt offering. Rav Huna says: The sciatic nerve of a burnt offering is not placed upon the altar with the rest of the animal. Rather, one removes it and places it on the circular mound of ashes in the center of the altar. Rav Ḥisda said: Master of this [ mari dikhi ] ruling! Is it written in the Torah: Therefore the altar does not consume the sciatic nerve? This would indicate that it is prohibited to sacrifice the sciatic nerve on the altar. Rather, it is written: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33).

    5And Rav Huna holds that the phrase: “From the well-watered pastures of Israel,” indicates that offerings may be sacrificed only from that which is permitted to the Jewish people. Since the sciatic nerve is not permitted for consumption, it may not be sacrificed upon the altar.

    6The Gemara raises an objection to Rav Huna’s opinion. It is taught in a baraita : What should one do with the sciatic nerve of a peace offering, since the meat of the offering must be eaten but the sciatic nerve is forbidden? One sweeps it to the Temple courtyard drain. And in the case of the sciatic nerve of a burnt offering, one brings it up to the altar. The Gemara comments: What, is it not that the baraita means that he brings it up to the altar and burns it with the rest of the animal, which contradicts the statement of Rav Huna?

    7The Gemara responds: No, the baraita means that he brings it up to the altar and removes it from the thigh before placing the thigh on the fire. The Gemara asks: But since he removes it from the thigh, why does he bring it up to the altar? The Gemara answers that one cannot bring the thigh up to the altar after the sciatic nerve has been removed because it is stated with regard to one who sacrifices offerings that are damaged or unattractive: “Present it now unto your governor; will he be pleased with you, or will he accept your person? says the Lord of hosts” (Malachi 1:8). Consequently, the leg of the animal must be brought up to the altar while it is whole, and the sciatic nerve must be removed on top of the altar.

    8It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Huna: With regard to the sciatic nerve of a peace offering, one sweeps it into the Temple courtyard drain; and with regard to the sciatic nerve of a burnt offering, one removes it and places it on the circular mound of ashes in the center of the altar.

    9We learned in a mishna there ( Tamid 28b): There was a circular mound of ashes in the center of the altar, and sometimes there was as much as three hundred kor of ashes upon it. Rava said: This description is an exaggeration [ guzma ]; the tanna means merely that there was a significant quantity of ashes.

    10Similarly, it is taught in a mishna ( Tamid 30a) that before slaughtering the daily offering the priests gave the lamb selected for the daily offering water to drink in a golden cup, in order to render the animal easier to flay after slaughter. With regard to this mishna, Rava said: It is an exaggeration, as the priests did not actually let the animal drink from a golden vessel.

    11The Gemara provides other examples of statements not meant literally. Rabbi Ami says: In some instances, the Torah spoke employing exaggerated [ havai ] language, the Prophets spoke employing exaggerated language, and the Sages spoke employing exaggerated language. The fact that the Sages spoke employing exaggerated language is evident from that which we stated above, concerning the mound of ashes and the lamb of the daily offering.

    12The Torah spoke employing exaggerated language, as it is written: “Hear, Israel: You are passing over the Jordan this day, to go in to dispossess nations greater and mightier than you, cities great and fortified up to heaven” (Deuteronomy 9:1), whereas the fortifications obviously did not actually reach up to heaven. The Prophets spoke employing exaggerated language, as it is written with regard to the coronation of King Solomon: “And all the people came up after him, and the people piped with pipes, and rejoiced with great joy, so that the earth rent with the sound of them” (I Kings 1:40), where the verse means merely that the sound was very loud.

    13Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani says that Shmuel says: In three places the Sages spoke in exaggerated language, and they are with regard to the circular mound of ashes on the altar; the vine; and the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies. The case of the circular mound of ashes is that which we said.

    14The case of the vine is as we learned in a mishna ( Middot 36a): A golden ornament in the form of a vine was standing at the entrance to the Sanctuary, and it was hung upon poles. And whoever would donate an ornamental golden leaf, grape, or cluster of grapes to the Temple would bring it to the Temple and hang it upon the vine. Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, said: There was once an incident, and three hundred priests were enlisted to move the vine because of its immense weight. According to Shmuel, this description is also an exaggeration.

    15The case of the Curtain is as we learned in a mishna ( Shekalim 8:2): Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Shimon, the deputy High Priest: The Curtain is the thickness of a handbreadth [ tefaḥ ]. It is woven from seventy-two strands [ nirim ] of yarn, and each and every strand [ nima ] of those seventy-two is made from twenty-four threads consisting of six threads each of sky-blue wool, purple wool, scarlet wool, and fine linen. Its length is forty cubits, the height of the Sanctuary, and its width is twenty cubits, the width of the entrance. And it is made from eighty-two ten-thousands, i.e., 820,000 dinars. And the overseers of the Temple make two new Curtains every year. And the Curtain was so heavy that when it was immersed, three hundred priests would immerse it.

    16§ The mishna teaches that the prohibition of the sciatic nerve applies to the thigh of the right leg and to the thigh of the left leg. The Gemara says: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The prohibition of the sciatic nerve applies only to the sciatic nerve in one of the animal’s thighs, and logic dictates that it is the right thigh.

    17A dilemma was raised before the Sages: Is it obvious to Rabbi Yehuda that the prohibition applies only to the sciatic nerve in the right thigh, and accordingly, what does he mean when he says that logic dictates? He means the logic of the Torah. Or perhaps he is uncertain as to whether it applies only to the right thigh or only to the left, and accordingly, what does he mean when he says that logic dictates? He means that logic inclines one to believe that the prohibition applies to the right thigh.

    18The Gemara suggests: Come and hear a resolution based upon the following mishna ( Pesaḥim 83a): The bones of the Paschal offering that contain edible marrow but cannot be eaten because it is prohibited to break the bones of the Paschal offering; and the sinews; and the leftover meat should all be burned on the sixteenth of Nisan, not on the fifteenth, the first day of Passover. And we discussed it: What are the circumstances in which these sinews must be burned? If we say they are sinews of meat, let one eat them. Why are they burned? And if they are sinews that were left over and not eaten, that is the case of leftover meat; why does the mishna list sinews separately? Rather, the mishna is referring to sinews of the neck, which are different from other sinews and are therefore mentioned separately. But if they are not meat, why do they require burning? Let one simply discard them like other waste.

    19And Rav Ḥisda said: The mishna’s mention of sinews is necessary only in order to teach the halakha of the sciatic nerve, and in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: The prohibition of the sciatic nerve applies only to the sciatic nerve in one of the animal’s thighs, and not to both.

    20The Gemara explains how this resolves the dilemma: Granted if you say that Rabbi Yehuda is uncertain as to whether it is the sciatic nerve of the right or the left thigh, it works out well. Since it is uncertain which thigh may be eaten, one may not eat either of them, and one must burn each of them on the sixteenth due to the possibility that it was the permitted one and now has the status of leftover meat. But if you say that it is obvious to Rabbi Yehuda that the sciatic nerve of only the right thigh is forbidden, let him eat the sciatic nerve of the permitted left thigh, and let him throw away only the sciatic nerve of the forbidden right thigh. Neither one should be burned.

    21The Gemara responds: Rav Ika bar Ḥanina said: Actually I could say to you that it is obvious to Rabbi Yehuda that the sciatic nerve of only the right thigh is forbidden. Nevertheless, here we are dealing with a case where the sciatic nerves were identified and removed, but ultimately the sciatic nerves became intermingled and one cannot tell which is from the right thigh and which is from the left thigh. Consequently, they must both be left over until the next day and then burned.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ממשקה ישראלמקרא הוא בספר יחזקאל שה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל ולענין קרבנות ונסכיהם כתיב ומפרשינן ליה בפסחים בפרק אלו עוברין מן המותר לישראל אבל גיד הנשה לא וכי רבי קרא פרשו דהיתירא רבי ולא מחוברין דאיסורא:

    מידי דהוה אחלב ודםדאסורין לאכול וקרבים לגבוה וכי כתיב מן המותר לישראל למעוטי טרפה אבל מין הבשר קרב כולו:

    מצותן בכךחלב ודם הוא עיקר הקרבן:

    חולצו (מן התפוח)חולצו מן הירך ומשליכו לתפוח. צבור האפר שבאמצע המזבח שהיו גורפין האפר תמיד וצוברין שם וכשהוא רבה מוציאין אותו לחוץ והוא נקרא תפוח כדלקמן בשמעתין:

    מרי דיכיבעל שמועה זו הבין דבריך וכי נאמר לא יאכל המזבח:

    שלמיםשהירך נאכל חולץ הגיד ומכבדו לאמה שבעזרה ואינו מצוה לשורפו משום נותר דכי כתיב שרפה בנותר בדבר הראויה לאכילה כתיב כדכתיב (ויקרא יט) יאכל והנותר ישרף. וקשה לי ירך של שלמים למה נחתך בעזרה והלא נאכל בכל העיר ונראה בעיני דחטאת ואשם גרסינן שהן נאכלין בעזרה אי נמי משום חזה ושוק של כהנים והגיד בתוכו ורוב אכילתן ודירתן בעזרה ולשכותיהם ששם היו ישנים נקט נמי שלמים:

    מעלהועם הירך כמות שהיא שלמה ואח"כ חולצו בראש המזבח שגנאי הוא להביא ירך מפורעת למזבח משום הקריבהו נא לפחתך:

    כשלש מאות כורדשן של צבור גדול שמסלקין לו מן הצדדין קרי תפוח וכן גבי יקב במסכת ע"ז (דף נה:) דורכין עם העובד כוכבים בגת ואע"ג שנוטל בידו ונותן לתפוח:

    גוזמאמילתא בעלמא ולאו דווקא דמעולם לא הגיע לשלש מאות כור:

    השקו את התמידכשבאין לשוחטו משקין אותו והוא נוח להפשיט:

    גוזמאדלאו כוס של זהב דווקא:

    לשון הואילשון הדיוט שאינו מדקדק בדבריו ומוציא בפיו דבר שאינו ולא שיתכון לשקר אלא לא דק:

    בשמיםאלמא לא דק. וכן ותבקע הארץ דאדוניה דנראה מקול ההמון כאילו היא נבקעת אשטורנ"ר בלע"ז:

    בשלשה מקומות כו'אבל כוס של זהב דתמיד דווקא הוא דאין עניות במקום עשירות:

    גפןכמין גפן היה עשוי שקורין טרייל"א שמודלה על הכלונסות:

    שלש מאות כהניםגוזמא:

    ניריןליצ"ש:

    כ"ד חוטיןמקראי ילפינן במסכת יומא בפרק בא לו כהן גדול (יומא דף עא:) שחוטה כפול עשרים וארבעה:

    ארכה מ' ורחבה עשריםארכה לגובהו של פתח אולם ורחבה לרחבו שפתח האולם גובהו מ' ורחבו כ' ופרוכת פרוסה נגדו לצניעות בעלמא כך שמעתי. ול"נ שאף פרוכת הדביר כך מדתו רחבו לרחבו של היכל שהוא כ' אמה וגבהו לגבהו מן העלייה ועד הרצפה:

    ומשמונים ושתים ריבואחוטין. לישנא אחרינא ריבות נערות העוסקות בה:

    ושלש מאות כהנים מטבילין אותהכשהיא נטמאת והיינו לשון הואי דלא בעי כולי האי:

    והדעת מכרעתלקמיה בעי לה:

    מפשט פשיטא ליהשל ימין:

    דעת תורהכדיליף לקמיה:

    דעת נוטהלשון ספק אבל נראה במקצת שושפינשי"ר. דסתם הנאבק עם חבירו כשהוא נותן ימינו לשמאל חבירו וחובקו ידו מגעת מאחוריו עד ירך ימינו:

    העצמות והגידיןשל פסח או בשר הנותר ממנו:

    ישרפו לששה עשרולא בחמשה עשר דקיימא לן (שבת דף כד:) אין שורפין קדשים ביום טוב. והנך עצמות כשיש בהן מוח קאמר ומפני ששמשו את הנותר דמוח הוי כבשר ולפיכך טעונין שריפה כנותר עצמו אבל דלאו בר אכילה אין טעון שריפה דכתיב לא תותירו וגו' כל דקרינן ביה לא תותירו קרינן ביה תשרפו ואידך לא:

    גידי בשרכל גידין הרכין הנפשטים בבשר:

    וליכלינהובלילי פסח ולמה מותירן:

    ואי בדאיקרי ואיתורהא תנא ליה נותר:

    אלא גידי צוארדקשין כעצמות ודרכן לשיירן על כרחו ואורחא דתנא למתנינהו באנפי נפשייהו כעצמות:

    לשדינהולאשפה כיון דלאו בשר נינהו:

    ואמר רב חסדא גרסינן:

    ואליבא דר' יהודהדמספקא ליה הי אסור והי שרי והלכך על כרחיה משייר להו ותרוייהו בעי שריפה לכל חד וחד מספקינן ליה בהיתירא והוי נותר שפיר משום הכי בעי לשיורינהו ולמשרפינהו:

    שהוכרולאו דווקא:

    נתערבושאין יודעין איזה ניטל מן הימין ואיזה מן השמאל:

    חולין 90 עמוד ב

    1לא איצטריך קרא לרבויי, כי איצטריך קרא לגיד הנשה במחובר.

    2ורבנן, (יחזקאל מה, טו) ״ממשקה ישראל״ מן המותר לישראל.

    3ורבי, מידי דהוה אחלב ודם. ורבנן, מצותן בכך שאני.

    4אמר רב הונא: גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח. אמר רב חסדא: מרי דיכי, מי כתיב ״על כן לא יאכל המזבח״? (בראשית לב, לג) ״על כן לא יאכלו בני ישראל״ כתיב.

    5ורב הונא, ״ממשקה ישראל״ מן המותר לישראל.

    6מיתיבי: גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה, ושל עולה מעלהו. מאי לאו, מעלהו ומקטירו?

    7לא, מעלהו וחולצו. ומאחר שחולצו למה מעלהו, משום שנאמר ״(מלאכי א״, ח) ״הקריבהו נא לפחתך״.

    Baraita

    8תניא כוותיה דרב הונא: גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה, ושל עולה חולצו לתפוח.

    9תנן התם: תפוח היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו כשלש מאות כור. אמר רבא: גוזמא.

    10השקו את התמיד בכוס של זהב, אמר רבא: גוזמא.

    11אמר רבי אמי: דברה תורה לשון הואי, דברו נביאים לשון הואי, דברו חכמים לשון הואי. דברו חכמים לשון הואי הא דאמרן.

    12דברה תורה לשון הואי (דברים א, כח) ״ערים גדולות ובצורות בשמים״, דברו נביאים לשון הואי (מלכים א א, מ) ״ותבקע הארץ לקולם״.

    13אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל: בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי, אלו הן: תפוח, גפן, ופרוכת. תפוח הא דאמרן.

    14גפן דתנן: גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל, ומודלה על גבי כלונסות, וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה. אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: מעשה היה, ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה.

    15פרוכת, דתנן: רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון הסגן פרוכת עוביה טפח, ועל שבעים ושנים נירים נארגת, ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין. ארכה ארבעים באמה, ורחבה עשרים באמה, ומשמונים ושתי רבוא נעשת, ושתים עושים בשנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה.

    16בירך של ימין ובירך של שמאל. מתני׳ לא כרבי יהודה, דתניא: רבי יהודה אומר: אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת את של ימין.

    17איבעיא להו: מיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה, ומאי דעת? דעת תורה, או דלמא ספוקי מספקא ליה, ומאי דעת? דעת נוטה.

    18ת"ש העצמות והגידים והנותר ישרפו לששה עשר. והוינן בה: הני גידי מאי עבידתייהו? אי גידי בשר ליכלינהו, ואי דאייתור היינו נותר! אלא גידי צואר, אי לאו בשר נינהו לישדינהו?

    19ואמר רב חסדא: לא נצרכא אלא לגיד הנשה, ואליבא דרבי יהודה, דאמר: אינו נוהג אלא באחת.

    20אי אמרת בשלמא ספוקי מספקא ליה שפיר, אלא אי אמרת מיפשט פשיטא ליה דהיתירא ליכליה, דאיסורא לשדייה!

    21אמר רב איקא בר חנינא: לעולם אימא לך מיפשט פשיטא ליה, והכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו.

    Tosafot

    של שלמים מכבדו לאמהפירש בקונטרס דגרסינן חטאת ואשם משום דשלמים נאכלים בכל העיר ומה טיבו בעזרה ונראה משום דשוק וחזה ניתן לכהנים ששם גיד הנשה שהשוק הוא ברגל ולא ביד כדתנן לקמן בהזרוע (חולין דף קלד:) והם היו רגילין לאכול מתנותיהם בעזרה א"נ בשלמים של כהנים שכל קדשיהם היו רגילין לאכול בעזרה:

    בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואיאבל ההיא דתמיד (דף ל.) קסבר דאין זה הואי כדמפרש במסכת תמיד משום שאין עניות במקום עשירות:

    שלש מאות כהנים מטבילין אותהוא"ת דאמר סוף פ"ק דביצה (דף יד:) מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו והאי פרוכת ליכא למיחש שיתחממו כנגדו דאסור ליהנות ממנו ואמאי מטבילין אותה וליכא למימר דכיון שנארגה היו מטבילין אותה כדאמר בפ' חומר בקדש (חגיגה דף כג.) דכלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש דהתם לא מיירי אלא בכלים המקבלין טומאה דמשום חומר הקדש החמירו להטבילן כאילו נטמאו אבל פרוכת דלא מקבל טומאה לא ועוד דבמסכת שקלים בפרק כל הרוקין (דף יב:) משמע בהדיא דפרוכת מקבל טומאה דתנן פרוכת שנטמא באב הטומאה מטבילין אותה בחוץ נטמא בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים וי"ל דמקבל טומאה לפי שהוא אהל כדאמר בפרק קמא דסוכה (דף ז:) וסכות על הארון דכייף ליה מיכף עילויה דארון ומיהו יש ספרים דגרסי בפרק קמא דביצה (דף יד:) מפני מה וילון אסור וכן גרסינן בהלכות גדולות פירוש מפני מה אסור לעשות וילון מכלאים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    ורבי מידי דהוה אחלב ודם פי' וכי כתיב ממשקה ישראל לאיסורין דעלמא שהם בכל הקרבן.

    אמר רב הונא כו' מיתבי וכו' ולא אמרי' תנאי היא משום דלא איפלגי בה בהדיא אלא מכללא נפקא כדאיתא לעיל גיד הנשה של שלמים חולצו לאמה קשי' לי לרש"י ז"ל שלמים למה להו אמה דהא נאכלין בכל העיר ואף חזה ושוק הניתן לכהנים שהמורם מהם כיוצא בהם וגורס גיד הנשה של חטאת ואשם א"נ שכיון שניתן לכהנים ורוב אכילתן בעזרה:

    ושלש מאות כהנים מטבילין אותה איכא דקשיא ליה דהא אמרי' בפ"ק די"ט מפני מה אמרו וילון טמא כפי שהשמש מתחמם כנגדו והכא שאין מתחממין בו למה טמאה ויש מפרשים דראוי להטביל קתני דהא גוזמא נקט ויש גורס שם מפני מה אמרו וילון אסור כלומר משום כלאים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 90b

    Chullin 90b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 401 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ממשקה ישראל מקרא הוא בספר יחזקאל שה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל ולענין קרבנות ונסכיהם כתיב ומפרשינן ליה בפסחים בפרק אלו עוברין מן המותר לישראל אבל גיד הנשה לא וכי רבי קרא פרשו דהיתירא רבי ולא מחוברין דאיסורא:

    מידי דהוה אחלב ודם דאסורין לאכול וקרבים לגבוה וכי כתיב מן המותר לישראל למעוטי טרפה אבל מין הבשר קרב כולו:

    מצותן בכך חלב ודם הוא עיקר הקרבן:

    חולצו (מן התפוח) חולצו מן הירך ומשליכו לתפוח. צבור האפר שבאמצע המזבח שהיו גורפין האפר תמיד וצוברין שם וכשהוא רבה מוציאין אותו לחוץ והוא נקרא תפוח כדלקמן בשמעתין:

    מרי דיכי בעל שמועה זו הבין דבריך וכי נאמר לא יאכל המזבח:

    שלמים שהירך נאכל חולץ הגיד ומכבדו לאמה שבעזרה ואינו מצוה לשורפו משום נותר דכי כתיב שרפה בנותר בדבר הראויה לאכילה כתיב כדכתיב (ויקרא יט) יאכל והנותר ישרף. וקשה לי ירך של שלמים למה נחתך בעזרה והלא נאכל בכל העיר ונראה בעיני דחטאת ואשם גרסינן שהן נאכלין בעזרה אי נמי משום חזה ושוק של כהנים והגיד בתוכו ורוב אכילתן ודירתן בעזרה ולשכותיהם ששם היו ישנים נקט נמי שלמים:

    מעלהו עם הירך כמות שהיא שלמה ואח"כ חולצו בראש המזבח שגנאי הוא להביא ירך מפורעת למזבח משום הקריבהו נא לפחתך:

    כשלש מאות כור דשן של צבור גדול שמסלקין לו מן הצדדין קרי תפוח וכן גבי יקב במסכת ע"ז (דף נה:) דורכין עם העובד כוכבים בגת ואע"ג שנוטל בידו ונותן לתפוח:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 90b · Sefaria

    Tosafot

    של שלמים מכבדו לאמה פירש בקונטרס דגרסינן חטאת ואשם משום דשלמים נאכלים בכל העיר ומה טיבו בעזרה ונראה משום דשוק וחזה ניתן לכהנים ששם גיד הנשה שהשוק הוא ברגל ולא ביד כדתנן לקמן בהזרוע (חולין דף קלד:) והם היו רגילין לאכול מתנותיהם בעזרה א"נ בשלמים של כהנים שכל קדשיהם היו רגילין לאכול בעזרה:

    בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי אבל ההיא דתמיד (דף ל.) קסבר דאין זה הואי כדמפרש במסכת תמיד משום שאין עניות במקום עשירות:

    שלש מאות כהנים מטבילין אותה וא"ת דאמר סוף פ"ק דביצה (דף יד:) מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו והאי פרוכת ליכא למיחש שיתחממו כנגדו דאסור ליהנות ממנו ואמאי מטבילין אותה וליכא למימר דכיון שנארגה היו מטבילין אותה כדאמר בפ' חומר בקדש (חגיגה דף כג.) דכלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש דהתם לא מיירי אלא בכלים המקבלין טומאה דמשום חומר הקדש החמירו להטבילן כאילו נטמאו אבל פרוכת דלא מקבל טומאה לא ועוד דבמסכת שקלים בפרק כל הרוקין (דף יב:) משמע בהדיא דפרוכת מקבל טומאה דתנן פרוכת שנטמא באב הטומאה מטבילין אותה בחוץ נטמא בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים וי"ל דמקבל טומאה לפי שהוא אהל כדאמר בפרק קמא דסוכה (דף ז:) וסכות על הארון דכייף ליה מיכף עילויה דארון ומיהו יש ספרים דגרסי בפרק קמא דביצה (דף יד:) מפני מה וילון אסור וכן גרסינן בהלכות גדולות פירוש מפני מה אסור לעשות וילון מכלאים:

    Tosafot on Chullin 90b · Sefaria

    Ritva

    ורבי מידי דהוה אחלב ודם פי' וכי כתיב ממשקה ישראל לאיסורין דעלמא שהם בכל הקרבן.

    אמר רב הונא כו' מיתבי וכו' ולא אמרי' תנאי היא משום דלא איפלגי בה בהדיא אלא מכללא נפקא כדאיתא לעיל גיד הנשה של שלמים חולצו לאמה קשי' לי לרש"י ז"ל שלמים למה להו אמה דהא נאכלין בכל העיר ואף חזה ושוק הניתן לכהנים שהמורם מהם כיוצא בהם וגורס גיד הנשה של חטאת ואשם א"נ שכיון שניתן לכהנים ורוב אכילתן בעזרה:

    ושלש מאות כהנים מטבילין אותה איכא דקשיא ליה דהא אמרי' בפ"ק די"ט מפני מה אמרו וילון טמא כפי שהשמש מתחמם כנגדו והכא שאין מתחממין בו למה טמאה ויש מפרשים דראוי להטביל קתני דהא גוזמא נקט ויש גורס שם מפני מה אמרו וילון אסור כלומר משום כלאים:

    Ritva on Chullin 90b · Sefaria

    Meiri

    יש פוסקין שאין גיד הנשה בכלל גידין אלו לענין זה שהרי נאמר ממשקה ישראל מן המותר לישראל אע"פ שחלב ודם עולין ואסור לישראל מצותן היא כך בפרט אבל גיד הנשה אין מצוה בפרט בהעלאתו והילכך אסור להעלותו אלא מעלהו בלא חלוץ גידו וכשהעלהו חולצן מן הירך ומשליכו לתפוח והוא מקום שבאמצע המזבח ששם צוברין את האפר עד שיהא שם ממנו הרבה ויוציאוהו חוץ העיר:

    חטאת ואשם שהבשר נאכל לכהנים גיד הנשה שלו נחלץ לאמה שבעזרה וכן שלמים אע"פ שנאכלין בכל העיר הואיל והוא בחלק הכהנים שדרכן לאכל בעזרה חולצו לאמה:

    בכל שנה ושנה היו עושין שתי פרכות במקדש להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים ובמקדש שני היו עושין מהן על כל השבעה שערים והיו האורגים עושין בהם תמיד להיות מוכנות בעת הצורך חוטי הפרכות היו כפולין ששה והיו בה ארבעה מינין שש ותכלת וארגמן ותולעת שני וכל אחד מהם כפול ששה הרי עשרים וארבעה חוטין והיה עביה טפח ועל שבעים ושנים נירין היתה נארגת ארכה ארבעים ורחבה עשרים נטמאו הפרכות אם בטומאת ראשון נטמאו אינן צריכות הערב שמש אלא הכהנים מטבילין אותן בפנים וטהורות מיד נטמאו באב הטומאה מטבילין אותן בחוץ והיו שוטחין אותן בחיל ומערבת שמשה והיא טהורה:

    קרבן הפסח כבר ידעת שצריך לצלותו כשהוא שלם ולא היו מנקרין אותו מן הגידין וכשנצלה חותך ואוכל ומפרק העצמות ומניחן וכשמגיע לגיד הנשה מוציאו ומניחו עם הגידין שאין ראויים לאכילה ועם העצמות והקרומות שלא היה אפשר לחתכן וי"מ שמנקרין היו אותו מן הגידין כמו החלבים שבודאי הוצרכו לנקרו מהם שאלמלא כן כל שבטלה או גדי שמן מיהא נאסר ולא דיו בקולף ואוכל אלא בכחוש כמו שיתבאר וכבר כתבנו ענין זה כהוגן בפרק כיצד צולין:

    כבר ידעת שאסור להותיר מן הפסח עד הבקר ואם הותיר ישרף לששה עשר אבל לא בחמשה עשר שאין שורפין קדשים ביום טוב ומהו שורף הדברים שהיו ראויים לאכילה ונשארו אבל דברים שאין ראויים לאכילה אינן בדין נותר ומשליכן מעתה עצמות שיש בהן מוח וגידים הרכים המתפשטים בבשר וכל שכן בשר עצמו הנותר ישרף אבל עצמות שאין בהם מוח וגידים שאין ראויים לאכילה כגון גידי הצואר וגיד הנשה משליכן ודיו:

    שמנו של גיד הואיל וחכמים קבלוהו עליהם באיסור אינו אוכלו בקרבן הפסח ומ"מ הואיל ומן התורה מותר הרי הוא כדברים הראויים לאכילה וישרף:

    Meiri on Chullin 90b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ועל שבעים ושנים נירין כו' בנוסח המשנה ועל ע"ב נימין כו' וכן נראה דאל"כ נימא מאן דכר שמיה דקאמר ועל כל נימא כו' ואפשר דהיינו נירין היינו נימין וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 90b · Sefaria

    Maharam

    תד"ה שלש מאות וכו' ומיהו יש ספרים דגרסי' וכו' מפני מה וילון אסור ר"ל אבל לענין שיטמא לא צריך טעמא דמפני שהשמש מתחמם דבלאו האי טעמא טמא דנקרא כלי ככל בגד:

    Maharam on Chullin 90b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲבַאי דִּבְּרוּ נְבִיאִים לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי (דברים א, כח). יש להקשות מה הכריח למקראות ולחכמים לדבר לשון הבאי? ונראה לי בס"ד לכל מקרא ולכל מאמרי רבותינו ז"ל יש סוד ולפי ביאור שיש לזה בדרך הסוד אין זה לשון הבאי אלא לשון אמיתי ומדוייק היטב ורק הפשט שלו שהיא כמו משל הוא לשון הבאי ולפי הכונה הסודית מוכרח לדבר בלשון זה ואינו הבאי. ונראה לי מה שאמר הֲבַאי היינו רצונו לומר 'הבא יוד' כי ד' חלקים פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] רמוזים בד' אותיות השם וחלק הסוד רמוז באות יו"ד דשם הוי־ה ולזה אמר הֲבַאי כלומר הבא ללשון זה חלק הסוד שהוא ביו"ד ואז תדע אמיתותו.

    וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית עיקר הגרסא היא 'ריבות' כלומר פ"ב נערות בתולות שלא ראו דרך נשים. ויש להקשות למה לא נעשית על ידי זכרים קטנים שהם טהורים? ונראה לי בס"ד כדי ללמד צניעות לנקבות שיקחו קל וחומר ומה מקום הקודש עושין לו צניעות בפרוכת כל שכן אנחנו הנקבות שראוי לנו להזהר בצניעות מאד ומביאים סך שנים ושמונים כמנין אלומה [82] רמז לאחדות לרמוז שמקום כפרתם של ישראל תלוי באחדות שהוא אלומה. גם הוא גימטריא לבן [82] רמז שעל ידי קדושת מקום הזה יתלבנו העונות של ישראל.

    Ben Yehoyada on Chullin 90b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 90, Amud Bet, about 401 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “לא איצטריך קרא לרבויי, כי איצטריך קרא…”

    2. Segment 29 words

      Opens “ורבנן, (יחזקאל מה, טו) ״ממשקה ישראל״ מן…”

    3. Segment 39 words

      Opens “ורבי, מידי דהוה אחלב ודם. ורבנן, מצותן…”

    4. Segment 431 words

      Opens “אמר רב הונא: גיד הנשה של עולה…”

      Named: רב הונא, רב חסדא.

    5. Segment 57 words

      Opens “ורב הונא, ״ממשקה ישראל״ מן המותר לישראל.…”

      Named: רב הונא.

    6. Segment 614 words

      Opens “מיתיבי: גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה,…”

    7. Segment 715 words

      Opens “לא, מעלהו וחולצו. ומאחר שחולצו למה מעלהו,…”

    8. Segment 814 words

      Opens “תניא כוותיה דרב הונא: גיד הנשה של…”

      Named: רב הונא.

    9. Segment 915 words

      Opens “תנן התם: תפוח היה באמצע המזבח, פעמים…”

      Named: רבא.

    10. Segment 109 words

      Opens “השקו את התמיד בכוס של זהב, אמר…”

      Named: רבא.

    11. Segment 1121 words

      Opens “אמר רבי אמי: דברה תורה לשון הואי,…”

      Named: רבי אמי.

    12. Segment 1222 words

      Opens “דברה תורה לשון הואי (דברים א, כח)…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל:…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1438 words

      Opens “גפן דתנן: גפן של זהב היתה עומדת…”

      Named: רבי אלעזר ברבי צדוק.

    15. Segment 1544 words

      Opens “פרוכת, דתנן: רבן שמעון בן גמליאל אומר…”

      Named: רבי שמעון, רבן שמעון.

    16. Segment 1623 words

      Opens “בירך של ימין ובירך של שמאל. מתני׳…”

      Named: רבי יהודה.

    17. Segment 1720 words

      Opens “איבעיא להו: מיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה,…”

      Named: רבי יהודה.

    18. Segment 1829 words

      Opens “ת"ש העצמות והגידים והנותר ישרפו לששה עשר.…”

    19. Segment 1916 words

      Opens “ואמר רב חסדא: לא נצרכא אלא לגיד…”

      Named: רב חסדא, רבי יהודה.

    20. Segment 2017 words

      Opens “אי אמרת בשלמא ספוקי מספקא ליה שפיר,…”

    21. Segment 2117 words

      Opens “אמר רב איקא בר חנינא: לעולם אימא…”

      Named: רב איקא בר חנינא.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Chullin 90b · Segment 15 — “פרוכת, דתנן: רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 90b · Segment 13 — “…בר נחמני אמר שמואל: בשלשה מקומות דברו חכמים לשון…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 90b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026