Talmud Builders

    Chullin 26b

    Back to index

    English translation — Chullin 26b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1one brings the temed into contact with water of a ritual bath by immersing the vessel holding the temed in a ritual bath, thereby purifying the temed . Once it ferments, he does not bring it into contact with water, as that is effective only in purifying water and not in purifying other liquids. Rava said: The Sages taught this only with regard to a case where one prepared temed with ritually pure water and it later became impure, but if the water was impure from the outset, the contact with the ritual bath would not purify it.

    2Rav Geviha from Bei Katil went and stated this halakha before Rav Ashi and asked: What is different in the case of water that is impure from the outset such that bringing the temed into contact with the ritual bath would not purify it, as we say: Since the water is heavy it settles at the bottom of the vessel, and the fruit, the grape residue, floats above, and therefore, contact with the water of the ritual bath would not be effective for the water of the temed ? If so, the same would apply in the case of water that was ritually pure and ultimately became impure as temed also.

    3Rather, the reason contact is effective in the case of ritually pure water that later became impure as temed is that the water and the residue are intermingled. Here too, in the case of water that was impure from the outset, the water and the residue are intermingled, and contact with the water of a ritual bath would be effective.

    4MISHNA: Any situation where there is sale of one’s daughter as a Hebrew maidservant, i.e., when she is a minor, there is no fine of fifty sela paid to her father if she is raped or seduced, as that fine is paid to her father only when she is a young woman. And any situation where there is a fine paid to the father there is no sale.

    5GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says: This is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis said: There is the possibility of payment of a fine in a situation where there is sale, as it is taught in a baraita : A minor girl from the age of one day old until she reaches puberty and grows two pubic hairs is subject to sale, but is not entitled to receive payment of a fine. Once she reaches puberty and grows two pubic hairs, from that point until she matures into a grown woman she is entitled to receive payment of a fine, but is not subject to sale. This is the statement of Rabbi Meir, as Rabbi Meir would state a principle: Any situation where there is a sale, there is no fine; and any situation where there is a fine, there is no sale.

    6And the Rabbis say: A minor girl from the age of three years and one day until she matures into a grown woman is entitled to receive payment of a fine.

    7The Gemara asks: Is that to say that yes, she is entitled to payment of a fine, but she is not subject to sale? Isn’t her father permitted to sell her during most of that period? The Gemara answers: Say that the Rabbis said: She is also entitled to receive payment of a fine during that period in a situation where she is subject to sale.

    8MISHNA: Any situation where there is the right of refusal for a minor girl married by her mother or brothers, enabling her to opt out of the marriage, there is no ḥalitza , as a minor girl whose husband died without children cannot perform ḥalitza . And any situation where there is ḥalitza , once she has reached majority, there is no right of refusal.

    9GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says: This is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis say: There is the right of refusal in a situation where there is ḥalitza , as it is taught in a baraita : Until when may a girl refuse? She may do so as long as she is a minor, until she grows two pubic hairs, which are signs of puberty rendering her a young woman; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: She may refuse until the black hairs in the pubic area appear to cover an area greater than the white skin of the area uncovered by hair. At that stage, she is already eligible to perform the rite of ḥalitza . That is the opinion of the Rabbis.

    10MISHNA: Any situation where there is a shofar blast sounded on the eve of Shabbat or a Festival to stop the people from performing labor and to demarcate between the sacred and the profane, there is no havdala recited at the conclusion of the Shabbat or Festival in prayer and over a cup of wine. And any situation where there is havdala recited, there is no shofar blast sounded.

    11How so? On a Festival that occurs on Shabbat eve, one sounds the shofar to stop the people from performing labor that is permitted on the Festival and prohibited on Shabbat and to demarcate between one sacred day and another; and one does not recite havdala , as that is recited only when the transition is from a sacred day to a profane day or from a day of greater sanctity to a day of lesser sanctity. The sanctity of Shabbat is greater than the sanctity of the Festival, and therefore havdala is not recited in this case. On a Festival that occurs at the conclusion of Shabbat, one recites havdala , but one does not sound the shofar.

    12How does one recite havdala in that case; i.e., what is the formula of the blessing? It concludes: Who distinguishes between sacred and sacred, as opposed to the standard blessing at the conclusion of Shabbat: Who distinguishes between sacred and profane. Rabbi Dosa says that the formula is: Who distinguishes between greater sanctity and lesser sanctity.

    13GEMARA: The Gemara asks: How does one sound a tekia on a Festival that occurs on Shabbat eve, when the difference between the sanctity of the preceding day and the sanctity of the coming day is not as pronounced as it is on a standard Shabbat eve? Rav Yehuda said: One sounds a tekia , i.e., a long continuous shofar blast, and sounds a terua , i.e., a staccato series of shofar blasts, from the midst of the tekia . And Rav Asi said: One does not sound a continuous blast; rather, he sounds a tekia and then sounds a terua in one breath. Rav Asi instituted the practice in the city of Huzal in accordance with his halakha .

    14The Gemara raises an objection to the statements of Rav Yehuda and Rav Asi from a baraita : On a Festival that occurs on Shabbat eve, one sounds a tekia but does not sound a terua . What, is it not that one does not sound a terua at all? The Gemara answers: No, rather, Rav Yehuda explains the baraita according to his line of reasoning and Rav Asi explains the baraita according to his line of reasoning. Rav Yehuda explains the baraita according to his line of reasoning: One does not sound a distinct terua ; rather, he sounds the terua that emerges from the midst of the tekia . And Rav Asi explains the baraita according to his line of reasoning: One does not sound the tekia and the terua in two breaths; rather, he sounds them in one breath.

    15§ The mishna states that on a Festival that occurs at the conclusion of Shabbat one recites havdala , and that the Sages disagreed as to the formula of that blessing. The Gemara asks: Where does one recite the formula in question? Rav Yehuda said: He recites the formula at the conclusion of the blessing. But in the body of the blessing one recites the same formula as in every conclusion of Shabbat: Who distinguishes between sacred and profane, between light and darkness, etc. And likewise, Rav Naḥman said: He recites the formula at the conclusion of the blessing.

    16And Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: One recites that formula even at the beginning, in the body of the blessing, instead of the formula: Who distinguishes between sacred and profane. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion.

    17The mishna teaches: Rabbi Dosa says that the formula is: Who distinguishes between greater sanctity and lesser sanctity. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion.

    18Rabbi Zeira said: At the conclusion of a Festival that occurs in the middle of the week, one recites: Who distinguishes between sacred and profane, and between light and darkness, and between Israel and the nations, and between the seventh day and the six days of labor, even though it is not Shabbat. What is the reason for that practice? He is enumerating the series of distinctions that the Sages instituted and not specifically the distinction unique to that particular day.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    משיקו במיםאם נטמא דמיא בעלמא הוא:

    משהחמיץ אין משיקו במיםדחמרא הוא וכלים ואדם ניתנה להם תורת טהרה במקוה אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה ומים מיטהרים בהשקה שאם יש לו מים יפים לשתיה ונטמאו נותנן בכלי ומשקען במי המקוה עד שנושקין המים והוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתרומה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה והכי מפרש בכל שעה (פסחים דף לד.) אבל יין במים לאו זריעה היא דטעמא לא בטיל:

    לא שנודמשיקו במים:

    אבל טמאין מעיקרא לאורב גביהה פריך עלה מאי שנא:

    לשמעתאכלומר טעמא דהא מתניתין בעא מיניה מרב אשי:

    יקיריכבדין:

    קפיצף. ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא (מלכים ב ו):

    מבלבליהכל יחד המים והיין של תמד הלכך מהניא ליה השקה:

    מתני' כל מקום שיש מכרכל זמן שהבת קטנה ואביה זכאי למוכרה:

    אין קנסאם נאנסה או נתפתתה אין לאביה חמשים כסף דנערה כתיב (דברים כב) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף:

    וכל מקום שיש קנסדהיינו כשהיא נערה:

    אין מכרדתניא בערכין (דף כט:) יכול ימכור אדם בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו בסימני נערות שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר:

    גמ' זו דברי ר"מדאמר קטנה אין לה קנס אבל חכמים אומרים יש לה קנס לקטנה וטעמא מפרש בכתובות (דף מ:) כל מקום שנאמר נער בלא ה"א אפילו קטנה במשמע:

    בת שלש שניםראויה לביאה:

    הכי גרסינן קטנה מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס וחכמים אומרים קטנה בת ג' שנים שהיא ראויה לביאה יש לה קנס:

    מכר לאבתמיה והלא קטנה היא עד שתביא שתי שערות:

    אימא אף קנסיש לה ואע"פ שיש מכר משתראה לביאה עד שתביא ב' שערות וקודם שתראה לביאה יש מכר ואין קנס ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר יש קנס ולא מכר ובין בגרות לנערות ששה חדשים:

    מתני' מיאוןביתומה שקדשוה אמה או אחיה ואפילו לדעתה יכולה למאן ויוצאה בלא גט עד שתביא שתי שערות וכל ימי קטנותה אינה ראויה לחליצה אם יבמה היא דאיש כתיב בפרשה ואם לא יחפוץ האיש ומקשינן אשה לאיש ומשנראית לחליצה אינה יכולה למאן:

    גמ' זו דברי ר"מדאמר נערה לא ממאנת:

    במקום חליצהדאפילו נערה יכולה למאן:

    עד שירבה השחורשיוקף אותו מקום בשער ובמסכת נדה (דף נב:) מפרש לא שירבה ממש אלא שיהו שתי שערות ארוכות שוכבות ונראה כמו שריבה השחור:

    מתני' תקיעהערבי שבתות וימים טובים להבטיל את העם מן המלאכה ובין השמשות תוקעין להבדיל בין קדש לחול:

    הבדלהבתפלה ועל הכוס במוצאי שבתות וימים טובים:

    תוקעיןאע"פ שגם היום יו"ט היה ואין בו מלאכה תוקעין להבדיל ממלאכת אוכל נפש:

    ולא מבדיליןמפני שהנכנס חמור מן היוצא:

    חל להיות במוצאי שבת מבדיליןלפי שהיוצא חמור מן הנכנס ותקיעה אין כאן:

    כיצד מבדיליןבין שבת ליום טוב כשהוא במוצאי שבת:

    גמ' היכי תוקעביו"ט שבע"ש כשהוא תוקע להבדיל בין קדש לחול דבעי שינוי משאר ערבי שבתות שהרי אין קדושה הנכנסת חמורה מקדושה דיוצאה כל כך:

    מתוך תקיעהקודם שיסיים התקיעה הוא מריע בסופה:

    בנשימה אחתומכל מקום מפסיק הוא בינתיים:

    היכא אמר להלהאי בין קדש לקדש:

    בחתימתהשל הבדלה אבל בפתיחתה הוא אומר בין קדש לחול וכך אנו נוהגים:

    אף בפתיחתהמתחיל המבדיל בין קדש לקדש בין אור לחושך:

    ולית הלכתא כוותיהשהרי למנות סדר הבדלות הוא בא בתחלה והבדלה דכתיבה באורייתא בקודש וחול כתיבה וכרבי דוסא נמי לית (ליה) הלכתא דלא מזלזלינן ביום טוב לקרותו קודש הקל:

    באמצע שבתאפ"ה אמרינן בין יום השביעי אע"ג דלא שייך יום השביעי הכא כלל:

    סדר הבדלותהאמורות בתורה הוא מונה ולהבדיל בין הקדש וגו'. ויבדל בין האור ובין החושך. ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. ובין יום השביעי כו' היינו בין קדש לחול ומשום דבעי למימר מעין חתימה סמוך לחתימתה:

    חולין 26 עמוד ב

    1משיקו במים, משהחמיץ אין משיקו במים. אמר רבא: לא שנו אלא שתמדו במים טהורים ונטמאו, אבל טמאים מעיקרא לא.

    2אזל רב גביהה מבי כתיל, אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי, מ"ש טמאין מעיקרא דלא, דאמרינן: איידי דמיא יקירי שכני תתאי, ופירא קפי מלעיל, ולא קא סלקא להו השקה למיא. א"ה טהורים ולבסוף נטמאו נמי.

    3אלא, מבלבלי; ה"נ מבלבלי.

    Mishna

    4כל מקום שיש מכר, אין קנס, וכל מקום שיש קנס, אין מכר.

    Gemara

    5אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר"מ אבל חכמים אמרו: יש קנס במקום מכר, דתניא: קטנה מבת יום אחד עד שתביא ב' שערות יש לה מכר ואין לה קנס, משתביא ב' שערות עד שתיבגר יש לה קנס ואין לה מכר, דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר: כל מקום שיש מכר אין קנס, וכל מקום שיש קנס אין מכר.

    6וחכ"א קטנה מבת ג' שנים ויום אחד עד שתיבגר יש לה קנס.

    7קנס אין, מכר לא? אימא: אף קנס במקום מכר.

    Mishna

    8כל מקום שיש מיאון אין חליצה, וכל מקום שיש חליצה אין מיאון.

    Gemara

    9אמר רב יהודה, אמר רב: זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים: יש מיאון במקום חליצה, דתניא: עד מתי הבת ממאנת? עד שתביא שתי שערות, דברי ר"מ ר' יהודה אומר: עד שירבה השחור על הלבן.

    Mishna

    10כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה, וכל מקום שיש הבדלה אין תקיעה.

    11יו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין, ולא מבדילין; במ"ש מבדילין, ולא תוקעין.

    12כיצד מבדילין? ״המבדיל בין קודש לקודש״. ר' דוסא אומר: ״בין קודש חמור לקודש הקל״.

    Gemara

    13היכי תוקע? אמר רב יהודה: תוקע ומריע מתוך תקיעה, ורב אסי אמר: תוקע ומריע בנשימה אחת. אתקין רב אסי בהוצל כשמעתיה.

    14מיתיבי: יו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין ולא מריעין. מאי לאו לא מריעין כלל? לא, רב יהודה מתרץ לטעמיה ורב אסי מתרץ לטעמיה. רב יהודה מתרץ לטעמיה: לא מריעין בפני עצמה, אלא מתוך תקיעה. ורב אסי מתרץ לטעמיה: לא מריעין בשתי נשימות, אלא בנשימה אחת.

    15ובמוצאי שבת כו'. היכא אמר לה? א"ר יהודה: בחתימתה, וכן אמר ר"נ בחתימתה.

    16ורב ששת בריה דרב אידי אמר: אף בפתיחתה, ולית הלכתא כוותיה.

    17רבי דוסא אומר: ״בין קדש חמור לקדש הקל״, ולית הלכתא כותיה׃

    18א"ר זירא: יו"ט שחל להיות באמצע שבת, אומר ״המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה״, מ"ט סדר הבדלות הוא מונה.

    19הדרן עלך הכל שוחטין.

    Tosafot

    הכא נמי מבלבליורבא סלקא דעתך דכי נטמאו מעיקרא בפני עצמן אינו מועיל להן השקה אלא בפני עצמן הקשה ה"ר אליעזר ממיץ למה לי טעמא דמבלבלי כי נמי קפי פרי מלעיל סלקא להו השקה כדאשכחן בפרק התערובת (זבחים עח:) גבי יין וחלב לחין אין חוצצין שדרך היין עוברים המים אל גוף האדם ועלתה לו טבילה ונראה דלא קשה מידי דלא דמי דודאי אגבא דגברא או אגבא דמנא מחלחלי בהו מיא אבל דרך השקה לא:

    אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה דתניאמתני' דבא סימן הוה מצי לאתויי אבל מייתי ברייתא משום דמפורש בה ר' מאיר:

    עד שירבה השחור על הלבןפירוש הבשר לבן הוא וקאמר ר' יהודה דבעי שישחיר אותו המקום מן השערות ובשתי שערות סגי כדמפורש בפרק בא סימן ולא שירבה ממש אלא שיהו שתי שערות שוכבות ונראה כמו שריבה השחור כלומר דומה כמו שיש שם שערות הרבה ושם פירש בקונטרס דלא גרסינן על הלבן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    כל מקום שיש מיאון אין חליצהתמיהא לי אמאי לא קאמר עלה בגמרא זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים יש חליצה במקום מיאון, דהא אמרי ליה לרבי מאיר קטן יפה אתה אומר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין קטנה בין גדולה, אי נמי לימא חכמים אומרים יש (חליצה במקום מיאון) [מיאון במקום חליצה] ומאן חכמים רבי ישמעאל ברבי יוסי שאמר משום אביו וכדאיתא ביבמות (קה, ב), וצריך לי עיון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 26b

    Chullin 26b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 372 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    משיקו במים אם נטמא דמיא בעלמא הוא:

    משהחמיץ אין משיקו במים דחמרא הוא וכלים ואדם ניתנה להם תורת טהרה במקוה אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה ומים מיטהרים בהשקה שאם יש לו מים יפים לשתיה ונטמאו נותנן בכלי ומשקען במי המקוה עד שנושקין המים והוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתרומה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה והכי מפרש בכל שעה (פסחים דף לד.) אבל יין במים לאו זריעה היא דטעמא לא בטיל:

    לא שנו דמשיקו במים:

    אבל טמאין מעיקרא לא ורב גביהה פריך עלה מאי שנא:

    לשמעתא כלומר טעמא דהא מתניתין בעא מיניה מרב אשי:

    יקירי כבדין:

    קפי צף. ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא (מלכים ב ו):

    מבלבלי הכל יחד המים והיין של תמד הלכך מהניא ליה השקה:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 26b · Sefaria

    Tosafot

    הכא נמי מבלבלי ורבא סלקא דעתך דכי נטמאו מעיקרא בפני עצמן אינו מועיל להן השקה אלא בפני עצמן הקשה ה"ר אליעזר ממיץ למה לי טעמא דמבלבלי כי נמי קפי פרי מלעיל סלקא להו השקה כדאשכחן בפרק התערובת (זבחים עח:) גבי יין וחלב לחין אין חוצצין שדרך היין עוברים המים אל גוף האדם ועלתה לו טבילה ונראה דלא קשה מידי דלא דמי דודאי אגבא דגברא או אגבא דמנא מחלחלי בהו מיא אבל דרך השקה לא:

    אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה דתניא מתני' דבא סימן הוה מצי לאתויי אבל מייתי ברייתא משום דמפורש בה ר' מאיר:

    עד שירבה השחור על הלבן פירוש הבשר לבן הוא וקאמר ר' יהודה דבעי שישחיר אותו המקום מן השערות ובשתי שערות סגי כדמפורש בפרק בא סימן ולא שירבה ממש אלא שיהו שתי שערות שוכבות ונראה כמו שריבה השחור כלומר דומה כמו שיש שם שערות הרבה ושם פירש בקונטרס דלא גרסינן על הלבן:

    Tosafot on Chullin 26b · Sefaria

    Rashba

    כל מקום שיש מיאון אין חליצה תמיהא לי אמאי לא קאמר עלה בגמרא זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים יש חליצה במקום מיאון, דהא אמרי ליה לרבי מאיר קטן יפה אתה אומר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין קטנה בין גדולה, אי נמי לימא חכמים אומרים יש (חליצה במקום מיאון) [מיאון במקום חליצה] ומאן חכמים רבי ישמעאל ברבי יוסי שאמר משום אביו וכדאיתא ביבמות (קה, ב), וצריך לי עיון.

    Rashba on Chullin 26b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במסכת יום טוב על אוכלין ומשקין שנטמאו שאין להם טהרה במקוה חוץ מן המים שיש להן טהרה בהשקת מים שבהם למים שבמקוה מעתה התמד עד שלא החמיץ בין לתמדו במים טמאים בין שנטמאו אחר שתמד הרי הן כמים וטהרה עולה להם ואע"פ שיש כאן מעט יין על כל פנים ושמא הוא צף למעלה ואין השקה ביין אין אנו אומרים כן אלא שהיין והמים מבולבלים הואיל ואין כאן יין גמור והרי יש כאן השקה אף במים ואם החמיץ הרי הכל יין גמור כיין מזוג ואין טהרה עולה לו:

    המשנה האחת עשרה והכונה בה להשלים החלק שהתחיל בשלפניה לבאר והוא שאמר האחים והשותפים שחייבים בקלבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבים במעשר בהמה פטורין מן הקלבון אמר הר"מ פי' קלבון הוא חצי מעה כסף שנותנין בו השקל ואז מקבלין אותו על שני בני אדם לפי שכל אחד חייב במחצית השקל ואלו החצאין הם נמכרים במהרה יותר מהשקלים עצמם מפני הענין הזה ולפיכך שני אחים קודם שיחלקו נכסי אביהם והשותפים בשעת השותפות אם נתנו שקל בשקל שניהם יחד מקבלים מהם ואינם חייבים בקלבון וחייבים במעשר בהמה וכשחולקים הנכסים יהיו כלקוחות זה מזה והלוקח אינו חייב במעשר בהמה כמו שיתבאר בסוף בכורות והם חייבים בקלבון הואיל שאין חייבים במעשר וכבר זכרנו פי' ההלכה הזאת בתחלת שקלים:

    אמר המאירי האחים והשותפים בזמן שחייבים במעשר בהמה והוא כל זמן שנשתתפו כאחד או ירשו כאחד ונולדו אחר כן הטלאים ברשותם פטורים מן הקלבון בדרך זה אם נשתתפו במעות ונשאו ונתנו בהם ולא חלקו ובזמן שפטורין ממעשר בהמה והוא כשחלקו אחר לידת הטלאים וחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון אם חלקו אחר שנשאו ונתנו במעות וחזרו ונשתתפו וענין קלבון הוא מעה קטנה שהצריכו חכמים להוסיף בזמן שהולך אצל חנוני להחליף שני חצאי שקלים בשקל שלם כדי שיתן לו חנוני חצאי השקלים שלמים עם גירומיהם ודבר זה עקרו במסכת בכורות והוא צריך ביאור יותר מרווח אלא שקצרנו בו בכאן מפני שכבר הרחבנו בו הביאור בחיבור זה בכדי הצורך במסכת יום טוב פרק אחרון:

    וזהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר ומה שנתחדש עליו במסכת בכורות כבר ביארנוהו במסכת יום טוב:

    המשנה השתים עשרה והכונה בה ככונת שלפניה ואמר כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר כל מקום שיש מיאון אין חליצה וכל מקום שיש חליצה אין מיאון אמר הר"מ פי' ביארנו פעמים רבות שהנקבה ודאית קטנה עד שתביא שתי שערות על מנת שתהא בת שתים עשרה שנה ויום אחד וכשמביאה שתי שערות והגיעה לשנים האלו נקראת נערה עד עשרה חדשים ואחר כך בוגרת ור' יהודה אומר שהבא על הקטנה אינו חייב קנס אבל הבא על הנערה חייב קנס וחכמים אומרים אחד נערה ואחד קטנה יש להם קנס והכל מודים שהקטנה יש לה מכר והנערה אין לה מכר ואין אשה יכול למוכרה ולפיכך מה שאמר כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' הוא דעת ר' מאיר כמו שביארנו ואין הלכה כמותו כמו שביארנו בשלישי מכתובות וכבר שמעת ממני פעמים שפסק ההלכה הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות והנה נתבאר ההפרש שיש בין שני הענינים:

    אמר המאירי כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' כבר ידעת שהאב רשאי למכור את בתו עד שתכנס לימי נערות וכן ידעת שהאונס נערה או המפתה אותה יש עליו קנס חמשים כסף ליתן לאביה של נערה ודבר זה לא נזכר בתורה אלא לנערה לא לקטנה ולא לבוגרת ונמצא שהקטנה יש בה מכר ואין בה קנס והנערה יש בה קנס ואין בה מכר ומ"מ ענין זה אינו שנוי כהלכה אלא אף הקטנה מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה יש בה קנס כמו שיתבאר במסכת כתובות לא נאמר נערה אלא למעט את הבוגרת כל מקום שיש מיאון וכו' כבר ידעת על קטנה שאין לה אב והשיאוה אמה ואחיה לדעתה שיכולה למאן עד שתביא שתי שערות ומשם ואילך אינה יכולה למאן אע"פ שלא הגיעה לשיעור שירבה שחור על הלבן האמור במקום אחר ואם היתה בת שתים עשרה ויום אחד ונבעלה לו אין אנו צריכים עוד בענינה לבדיקת סימנים לענין זה כמו שיתבאר במקומו וכן ידעת שאע"פ שקטן וקטנה מיבמין ואין חוששין לקטן שמא ימצא סריס ולקטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה מ"מ אין חליצה אלא בגדולים בן שלש עשרה ויום אחד ובת שתים עשרה ויום אחד נמצא שבזמן המיאון אין חליצה וכשהגיעה לזמן חליצה אין מיאון וכן הלכה:

    זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה השלש עשרה כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה וכו' כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה כל מקום שיש הבדלה אין תקיעה כיצד יום טוב שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין במוצאי שבת מבדילין ולא תוקעין וכיצד מבדילין המבדיל בין קדש לקדש ר' דוסא אומר בין קדש חמור לקדש הקל אמר הר"מ פי' נתבאר בסוף סוטה שבכל ערב שבת היו תוקעין במקדש שלש תקיעות להבדיל בין קדש לחול ואין עושין כן במוצאי שבת שאין שם צד לעשות זה והבדלה על הכוס אינה חיוב מיום טוב לשבת לפי שלא יצאנו מקדש לחול וביאור הענין שהתקיעות הם הערה על הכנסת הקדש וההבדלה היא הערה על יציאת מקדש לחול ואין הלכה כר' יוסי:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 26b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 26, Amud Bet, about 372 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “משיקו במים, משהחמיץ אין משיקו במים. אמר…”

      Named: רבא.

    2. Segment 234 words

      Opens “אזל רב גביהה מבי כתיל, אמרה לשמעתא…”

      Named: רב גביהה, רב אשי.

    3. Segment 34 words

      Opens “אלא, מבלבלי; ה"נ מבלבלי.…”

    4. Segment 413 words

      Opens “מתני׳ כל מקום שיש מכר, אין קנס,…”

    5. Segment 561 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב: זו…”

      Named: רב יהודה, רבי מאיר.

    6. Segment 612 words

      Opens “וחכ"א קטנה מבת ג' שנים ויום אחד…”

    7. Segment 79 words

      Opens “קנס אין, מכר לא? אימא: אף קנס…”

    8. Segment 813 words

      Opens “מתני׳ כל מקום שיש מיאון אין חליצה,…”

    9. Segment 935 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה, אמר רב: זו…”

      Named: רב יהודה, רבה.

    10. Segment 1013 words

      Opens “מתני׳ כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה,…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “יו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין, ולא מבדילין;…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “כיצד מבדילין? ״המבדיל בין קודש לקודש״. ר'…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “גמ׳ היכי תוקע? אמר רב יהודה: תוקע…”

      Named: רב יהודה, רב אסי.

    14. Segment 1444 words

      Opens “מיתיבי: יו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין ולא…”

      Named: רב יהודה, רב אסי.

    15. Segment 1513 words

      Opens “ובמוצאי שבת כו'. היכא אמר לה? א"ר…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “ורב ששת בריה דרב אידי אמר: אף…”

      Named: רב ששת, רב אידי.

    17. Segment 1711 words

      Opens “רבי דוסא אומר: ״בין קדש חמור לקדש…”

      Named: רבי דוסא.

    18. Segment 1829 words

      Opens “א"ר זירא: יו"ט שחל להיות באמצע שבת,…”

    19. Segment 194 words

      Opens “הדרן עלך הכל שוחטין.…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 26b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026