Talmud Builders

    Chullin 107a

    Chapter 8 - Kol HaBasar

    גם: חולין דף ק״ז ע״א, פרק ח׳ כל הבשר

    English translation - Chullin 107a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the valley of Aravot [ pakta da’aravot ], where there was a shortage of water: People such as you, for whom water is scarce, should wash your hands in the morning and stipulate with regard to them for the entire day. Some say that Rabbi Avina maintains that in exigent circumstances, yes, one should act in this manner, but when one is not in exigent circumstances, he should not do so. And according to this explanation, Rabbi Avina disagrees with the opinion of Rav, who permitted this practice to all. And some say that Rabbi Avina ruled that one may do so even when not in exigent circumstances, and Rabbi Avina’s opinion is identical to that of Rav.

    2Rav Pappa said: With regard to this irrigation channel [ arita dedalla’ei ], into which water is poured from a river using buckets, and which then transports the water to the fields, one may not wash his hands in it. The reason is that this water does not come from a person’s force, i.e., it is not poured on the hands by a direct act, as it moves by force of the current in the channel. But if one draws his hands near the bucket itself, in such a manner that the water poured on his hands comes from a person’s force before it begins to flow in the channel, then one may wash his hands with it.

    3And if the bucket in which the water is drawn from the river is perforated with a hole large enough to enable liquid to enter the vessel when it is placed in the river, the presence of this hole connects the water in the channel to the water in the river, as they touch through that hole. And therefore, one may immerse his hands in that channel as he would in the river itself. Yet the perforated bucket is invalid for the washing of the hands by pouring, since it is no longer considered a vessel. As Rava says: With regard to a vessel that is perforated with a hole large enough to enable liquid to enter, one may not wash his hands with it.

    4And Rava says: With regard to a vessel that does not have a quarter - log of water in it, one may not wash his hands with it. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rava say: With regard to a vessel that cannot contain a quarter - log of water, one may not wash his hands with it. It may be consequently inferred that as long as the vessel can contain a quarter- log , one may use it even if it does not currently have a quarter- log in it.

    5The Gemara answers: This is not difficult; this former statement, requiring a quarter- log of actual water, is referring to washing for one person, whereas that latter statement, requiring only that the vessel have a capacity of a quarter- log , is referring to washing for two people. If a vessel originally contained a quarter- log of water, then even if less than that amount remains after one person has washed his hands, a second individual may use the remainder, which is considered fit based on the water’s original volume. As it is taught in a baraita : With a quarter - log of water, one may wash the hands of one individual, and even those of two.

    6Rav Sheshet said to Ameimar: Are you particular about the vessel used for washing hands, that it be wholly intact? Ameimar said to him: Yes. Rav Sheshet further inquired: Are you also particular about the appearance of the water, that it be normal? Ameimar again said to him: Yes. Rav Sheshet further asked: Are you particular about the measure of water, that it be no less than one quarter- log ? Ameimar said to him: Yes.

    7Some say that this is what Ameimar said to him: We are particular about the wholeness of the vessel and about the water’s appearance, but we are not particular about the water’s measure, as it is taught in a baraita : With a quarter - log of water one may wash the hands of one individual, and even those of two. The baraita indicates that there is no need for a quarter- log for each individual.

    8The Gemara notes: And it is not so, i.e., one cannot derive from the baraita that the measure of water is immaterial. It is different there because there the water comes from the remainder of a measure initially sufficient for purity. If there was not initially a quarter- log , the water is unfit for even one person.

    9The Gemara relates: Rav Ya’akov from Nehar Pekod prepared a glass vessel that could contain a quarter - log of water for washing his hands. Rav Ashi in Huzal likewise prepared an earthenware vessel that could contain a quarter - log .

    10And Rava says: If one prepared the stopper of a barrel for use as a vessel by hollowing it out until it contained a quarter- log , one may wash his hands with it, even though it was not originally designated for this function. This ruling is also taught in a baraita : If one prepared the stopper of a barrel for this purpose, one may wash his hands with it. Likewise, with regard to a ḥemet and a kefisha , types of leather wineskins, that one prepared for this purpose, one may wash his hands with them, as they were initially designed to hold liquids. But with regard to a sack and a basket, even if they can contain water, one may not wash his hands with them, as no sack or basket is designed to hold water, and most cannot.

    11A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to eating with a cloth [ mappa ] on one’s hands, rather than washing them to purify them? Are we concerned that perhaps he will touch the food with his hands, or not?

    12The Gemara suggests: Come and hear proof from a mishna ( Sukka 26b): And when they gave Rabbi Tzadok on the festival of Sukkot less than an egg-bulk of food, he took the food in a cloth, and he ate it outside the sukka , as he held one is not obligated to eat food of this amount in a sukka . And he did not recite a blessing after eating it, since less than an egg-bulk does not satisfy the verse: “And you shall eat and be satisfied and bless the Lord your God” (Deuteronomy 8:10). What, is it not to be inferred that consequently, if one eats an egg-bulk, it requires washing of the hands, even if one uses a cloth?

    13The Gemara rejects this: Perhaps one can conclude from that mishna only that consequently, if one eats an egg-bulk he needs to do so in a sukka and needs to recite a blessing after eating; but he can still use a cloth instead of washing his hands.

    14The Gemara suggests: Come and hear proof from an incident where Shmuel found Rav eating with a cloth rather than washing his hands, and Shmuel said to him:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פקתא דערבות - בקעה של אותה מדינה ואין מים מצויין להם:

    ופליגא דרב - דשרי אפי' בלא דחק:

    האי אריתא דדלאי - צינור ששופכין לו מים מן היאור בדלי והוא מוליך מים לשדות:

    אין נוטלין ממנו לידים - לתת ידיו לתוכו ויקלחו המים לתוכן דלאו מכח גברא אתו שכבר עבר כח השופך והן מקלחין מאליהם ואין כאן לא נטילה ולא טבילה נטילה דלאו מכח גברא קאתו טביל' נמי בצינור ליתא שאין כאן שעור מקוה:

    ואי מיקרב גבי דולא - כשהדולה שופך וזה נותן ידיו סמוך למקום השפיכה והמים מקלחין מכח השפיכה לתוך ידיו שפיר דמי:

    ואי בזיע דולא בכונס משקה - כשהנקב מכניס משקה גדול הוא קצת וקילוח היוצא ממנו נראה והשופך שופך דרך פיו לצינור והנקב מקלח מאחוריו ליאור:

    מילף לייף - הצינור עם היאור ע"י דלי ומטבילין בצינור את הידים דלאו טבילה גמורה היא ודיה בחבור זה ולא בעינן כשפופרת הנוד כדין עירוב מקואות דעלמא:

    כלי שניקב כו' - לאו כלי הוא דרבנן כלי תקון:

    הא לחד והא לתרי - לחד רביעית בעינן מתחלה אבל לתרי שהיה בו רביעית ונטל הראשון ואח"כ נטל השני אע"ג דלא הוי רביעית בנטילת שני שפיר דמי הואיל ומשירי טהרה אתו כדמפרש לקמיה מי רביעית:

    קפדיתו אמנא - שיהא כלי שלם:

    אחזותא - שיהא בהן מראה מים:

    אשיעורא - דרביעית:

    דקאתו משירי טהרה - אבל מעיקרא צריך שיהא בו רביעית:

    נטלא בת רביעית - של זכוכית קרי נטלא והיתה מוצנעת לשער בה כלי של כל איש ואיש שמתקנו ליטול ידיו:

    כוזא - של חרס:

    שתקנה - חקקה לקבל רביעית אף על גב דמעיקרא לאו לאישתמושי בגווה עבידא ואין חללה עשוי לתוכו:

    חמת וכפישה - מיני נודות של עור הן:

    שק וקופה - אין מלאכתן למים דרובן אין מקבלין מים:

    במפה - מי שלא נטל ידיו מהו לפרוש מפה על ידיו ולא יגע באוכלין ויאכל:

    וכשנתנו לו לר' צדוק - במסכת סוכה כשהיו נותנין לו לרבי צדוק אוכל שהוא פחות מכביצה נוטלו במפה ואוכלו ולא היה נוטל ידיו ולא היה מצריכו סוכה ולא ברכת המזון:

    לא - הא דנקט פחות מכביצה משום סוכה וברכה נקט ליה:

    חולין 107 עמוד א

    1פקתא דערבות: כגון אתון דלא שכיחי לכו מיא, משו ידייכו מצפרא ואתנו עלייהו לכולא יומא. איכא דאמרי: בשעת הדחק אין, שלא בשעת הדחק לא, ופליגא דרב. ואיכא דאמרי: אפילו שלא בשעת הדחק נמי, והיינו דרב.

    2אמר רב פפא: האי אריתא דדלאי, אין נוטלין ממנו לידים, דלא אתו מכח גברא. ואי מיקרב לגבי דולא, דקאתו מכח גברא נוטלין ממנו לידים.

    3ואי בזיע דולא, בכונס משקה, מילף ליופי ומטביל בה את הידים. ואמר רבא: כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים.

    4ואמר רבא: כלי שאין בו רביעית אין נוטלין ממנו לידים. איני? והאמר רבא: כלי שאין מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים, הא מחזיק אע"ג דלית ביה.

    5לא קשיא: הא לחד, הא לתרי, דתניא: מי רביעית נוטלין לידים לאחד, ואפילו לשנים.

    6אמר ליה רב ששת לאמימר: קפדיתו אמנא? א"ל אין. אחזותא? א"ל אין. אשיעורא? אמר ליה: אין.

    7איכא דאמרי, הכי אמר ליה: אמנא ואחזותא קפדינן, אשיעורא לא קפדינן, דתניא: מי רביעית נוטלין לידים לאחד, ואפי' לשנים.

    8ולא היא, שאני התם, משום דקאתו משירי טהרה.

    9אתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא, אתקין רב אשי בהוצל כוזא בת רביעתא.

    10ואמר רבא: מגופת חבית שתקנה נוטלין ממנה לידים. תניא נמי הכי: מגופת חבית שתקנה נוטלין ממנה לידים. חמת וכפישה שתקנן נוטלין מהם לידים. שק וקופה, אע"פ שמקבלים אין נוטלין מהם לידים.

    11איבעיא להו: מהו לאכול במפה? מי חיישינן דלמא נגע, או לא?

    12ת"ש וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה, נוטלו במפה ואוכלו חוץ לסוכה, ואין מברך אחריו. מאי לאו הא כביצה בעי נטילת ידים?

    13דלמא הא כביצה בעי סוכה, ובעי ברכה.

    14תא שמע: דשמואל אשכחיה לרב דקאכיל במפה, אמר ליה:

    Tosafot

    האי אריתא - פי' בקונטרס צינור ששופכין לו מים מן היאור בדלי והוא מוליך מים בשדה אין ר"ל שיהא הצינור קרוי אריתא דהא יאורים מתרגמינן אריתי ובפ' הפרה (ב"ק נ:) אמר ההוא תורא דנפל לאריתא ומשמע שם שהוא עמוק עשרה טפחים:

    דלא אתו מכח גברא - פירש בהלכות גדולות שמותר להטביל ידים בתוך הכלי דחשיבא נטילה והביא ראיה מפ"ב דזבחים (דף כא.) דאיבעיא להו מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא ולא לתוכו משמע דבקידוש ידים מבעי ליה משום דכתיב ממנו אבל בנטילת ידים אפילו בתוכן מותר וקשה לפירושו דהכא אמר אינו נוטל ממנו דלא אתי מכח גברא משמע דבעינן כח גברא השופך ומיהו י"ל דבעינן נטילה מן הכלי בין טובל ידיו בתוך הכלי ובין שופך מן הכלי על ידיו יש כאן נטילה מן הכלי אבל הכא ידיו חוץ לכלי הן וכבר פסק כח הכלי כשהמים באים עליו הלכך אין כאן נטילה מן הכלי וגם טבילה אין כאן שהן שאובין והא דנקט דלא אתו מכח גברא לאו דוקא מכח גברא אלא משום דלא אתו מכח כלי דבעינן נטילה מן הכלי א"נ משום דתנן במס' ידים בפ"ק (מ"ה) הכל כשרין ליתן מים לידים אפילו חרש שוטה וקטן ומניח חבית בין ברכיו ונוטל ומניח חבית על צדו ונוטל הקוף נותן לידים רבי יוסי פוסל בשניהם פירוש בקוף ובחבית נוטה על צדו והמים נשפכים מאליהן דבעי רבי יוסי מכח גברא ות"ק לא בעי אלא שיהא כח כלי והשתא שמעתא דנקט כח גברא אתי כרבי יוסי אבל ההלכות גדולות אי אפשר להעמיד אלא כרבנן וצריך להחמיר כיון דסוגיא דשמעתין כרבי יוסי ואם אדם נוטל ידו אחת וחוזר ומשפשף בחברתה צריך לחזור וליטול כדאמרינן בפרק שני דידים (מ"ג) נטל ידו אחת ושפשף בחברתה טמאה ואם שרה פתו במים או הדיח בהן את הכלים פסולים לנטילה ואם הדיח בהן ידיו כשרין דהכי תנן במסכת ידים וצריך לשפוך מים על ידיו ג' פעמים פעם ראשונה כדי להעביר טיט ודבר החוצץ מעל ידיו ופעם שניה לטהר ידיו ופעם שלישית לטהר אותן מים וכן מוכח בכמה דוכתין במסכת ידים שצריך מים ראשונים ושניים ומיהו אם בפעם אחת שופך מים הרבה כשיעור רביעית ידיו טהורות דתנן במסכת ידים (פ"ב מ"א) ידו אחת בשטיפה אחת ידו טהורה שתי ידיו משטיפה אחת ר"מ מטמא עד שיטול מי רביעית פירוש ואפילו באין משירי טהרה דלא בעו רביעית כשנוטל בשתי שטיפות והשתא דליכא אלא שטיפה אחת צריך רביעית בשטיפה זו אבל בנוטל ידו אחת לא צריך רביעית כי אתו משירי טהרה אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים:

    ואי בזיע דולא בכונס משקה מילף לייפי - ואע"ג דלענין טבילת כל גופו לא מהני מתרי טעמי דנצוק אינו חבור וגם בעינן כשפופרת הנוד לענין עירוב מקוואות גבי רביעית ידים לא החמירו:

    קפדיתו אחזותא - והא דתנן במסכת ידים (פ"א מ"ג) נפל בהן דיו או קנקנתום ונשתנו מראיהן פסולין דלמא הני מילי לתרומה:

    ולא היא שאני התם דקא אתו משירי טהרה - משמע דמעיקרא בעי למימר דאפילו הראשון לא בעי שיעור ותימה דהא בהדיא קתני מי רביעית לאחד וי"ל דמתניתין לתרומה והוה דייק מיניה דכי היכי דאפילו לתרומה לא בעינן שיעור לשני ה"ה בחולין אף לראשון ומסיק דשאני התם דאתו משירי טהרה:

    מגופת חבית שתקנה - פי' בקונטרס שחקקה נראה דבלא חקיקה היא רביעית אלא שמשופעת היא ואינה יושבת אלא מסומכת כעין כסוי כוסות של כסף וכסוי קנקנים ותקנה היינו שהרחיבה מלמטה עד שיושבת שלא מסומכת וקודם שתקנה אין נוטלין ממנה דאין בית קבול שלה חשוב כיון שאם בא להושיב בלא סמיכה היו המים נשפכין ואין נשאר בהם רביעית ואמר לעיל כלי שאין מחזיק רביעית אין נוטלין ממנה וכן משמע במסכת ידים (שם מ"ב) דחשיב מגופת חבית בהדי דפנות הכלים דאין מחוסרין חקיקה אלא לפי שאין יושבין שלא מסומכין כדפרישית:

    ולא ברך אחריו - סבר כרבי יהודה דבעי כביצה דדריש ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה דהיינו כביצה בפרק ג' שאכלו (ברכות מט:) ודוקא לאחריו אבל לפניו משמע דמברך וכן לר"מ דפוטר בפחות מכזית היינו דוקא לבסוף אבל בתחלה מברך אף בפחות מכזית ובהדיא מדקדק בירושלמי הכי ואע"ג דבריש כיצד מברכין (ברכות לה.) נפקא לן ברכה דלכתחלה מק"ו מברכה דלסוף כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש מ"מ לא שייך לומר דיו ומברך בתחלה אמשהו ואע"ג דלא מברך בסוף דאותו ק"ו אינו אלא גילוי בעלמא דברכה דלפניו לאו דאורייתא כדתנן בפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) בעל קרי על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו וכן בפרק היה קורא (ברכות טז.) תניא הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית ואוכלין פתן אין מברכים לפניהם אבל מברכים לאחריהם שתי ברכות:

    מאי לאו הא כביצה בעי נטילת ידים - תימה היכי מצי למימר הכי הא ע"כ בתרומה אפי' כביצה לא בעי נטילת ידים דהא התירו מפה לאוכלי תרומה דרבי צדוק כהן הוה כדמוכח בפ' מי שמתו (ברכות כ:) גבי מדלגים היינו ע"ג ארונות כו' ובפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות לו.) גבי ההוא בוכרא דהוה ליה לר' צדוק ובספ"ק דיבמות (דף טו:) והיה אוכל חולין על טהרת תרומה וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך. [ע' תוס' יומא עט: ד"ה הא ותוס' סוכה כז. ד"ה הא כביצה]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו לידים - ואין מטבילין בה את הידים, אין מטבילין בה את הידים דהוי לה שאובין, כ' בה"ג בהלכות ברכות משמיה דרב אחא משבחא דהיכא דאיכא משיכלא דמיא שרי לימשך איניש ידיה בגוויה, (וממשיכין) [וממשינן] ומיכל, מדאיבעיא לן גבי קדוש ידים ורגלים במס' זבחים (כא, א) אי שייך ידיה בכיור אי הוי רחיצה או לא, ופשטינן דלא, משום דרחצו ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו, והתם הוא משום דכתיב ממנו, אבל בעלמא רחיצה היא, דאי לאו רחיצה תיפוק לי דבעינן ורחצו וליכא, ואם תאמר א"כ תקשי לן הא דאריתא דאמרינן אין מטבילין בה את הידים דשאובין הן. תירץ הרמב"ן ז"ל דהכא כיון שהיא בקרקע כעין הטבלה היא וטבילה שאובין ליכא, אבל מישך ידיה במנא נטילה היא, והיינו דקאמר רחיצה מיקרי ושפיר דמי. וכתוב שם בהלכות והיכא דקא מסגי על גב הנהר וליכא מנא בהדיא למשקל וממשא ידיה לא לישקול מיא בחדא ידיה ולממשיה לאידך ידא אלא לישכשינהו לתרוייהו בנהרא. וכ"כ רבותינו בעלי התוספות ז"ל ומברך על טבילת ידים, מידי דהוה אכל גופו שיכול לטבול שם. ושמעתי מפי רבינו הרב ז"ל דלא מברכינן אלא על נטילת ידים, דהיכן צונו על טבילת ידים, אבל על נטילת ידים צונו, ויש בכלל מאתים מנה, שמחמת חיוב נטילה שצונו אנו מטבילין בה עכשיו את הידים, ונראה עיקר, וכן מצאתי כתוב משם הגאונים זצ"ל. עוד כתוב בתוס' משם ר"ת ז"ל דמותר ליטול ידו אחת מן הכלי ולשפוך ממנה לידו האחרת דכיון שתחילת הנטילה היה מן הכלי באחד מידיו, תו לא צריך, והכי משמע בתוס' דקתני התם אבל הנוטל והנותן לחבירו בחפניו ידיו טמאות שמתחילה לא נטל מן הכלי, משמע הא נטל תחילה מן הכלי שפיר דמי.

    הא דאמרינן - מי רביעית ניטלים ידים לאחד ואפי' לשנים. ופרישנא דקא אתו משירי טהרה. איכא למידק, ה"ד, אי משו תרוייהו בחדא זימנא, מאי שירי טהרה איכא הכא דמאן מינייהו בתרא, ואי בזה אחר זה כי אתו מכח רביעית מאי הוי השתא מיהא ליכא רביעית. ויש לומר דמיירי בזה אחר זה ובלבד שלא יפסיק הקלוח, וקל הוא שהקילו בנטילה. וכן פירש הרמב"ן ז"ל ומשום דהוי נצוק חבור כדאמר לענין מקוה (מקואות פ"ז, מ"ו) כל זמן שרגליו של ראשון במים השני טהור, והיינו דקתני בסיפא בדוכתא רבי יוסי אומר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהן מרביעית, אלמא בזה אחר זה מיירי. הא דאמרינן לעיל כל דבר שחוצץ (בנטיל') [בטבילת] הגוף חוצץ (בטבילת) [בנטילת] ידים לחולין. יש מי שאמר דצואה שתחת הצפורן חוצצת בין בטבילה בין בנ"י, מדתניא בתוס' דמסכת מקואות בפרק ארץ הכותים הטיט והבצק שתחת הצפורן הרי אלו חוצצין. אבל רבותינו בעלי התוס' ז"ל אמרו דלעולם אינו חוצץ לא בטבילת הגוף ולא בנ"י. וטעות הוא ביד מי שאמר כך, דהכי תנן בפ"ט דמס' מקואות (מ"א) אלו חוצצין באדם וכו' עד ובצק שתחת הצפורן, וטעמא דבצק משום שמהודק ודבק הרבה, אבל צואה כל שעה אדם נוטלה לפי שהיא מסרחת וכשהיא שם אינה מהודקת וא"א לה לחוץ. ותוס' דקתני הטיט והבצק היינו טיט של יוצרים או של בנאין שנדבק יפה כמו בצק ודומיא דבצק קתני, אבל צואה שאינה מהודקת לא.

    מגופת חבית שתקנה - פירש רש"י ז"ל שעשה לה בית קבול. ולא נהירא לבעלי התוס' ז"ל דא"כ פשיטא דמהני, ופירשו שהם ז"ל שתקנה שעשה לה בית מושב שתשב שלא מסומכת, אבל לא היתה מחזקת רביעית כשתשב שלא מסומכת אין נוטלין ממנה לידים, ומכאן לכיסוי כוסות שאין יושבין שלא מסומכין שאין נוטלין ממנו לידים, דכי מחזיק בעינן, וזה אינו מחזיק רביעית. וכתבו בהלכות [גדולות] דהא דקפדינא אמנא דאסמכינון רבנן על מי חטאת, א"נ על קדוש ידים ורגלים דמקדש, דקתני (פרה פ"ה, מ"ה) אין ממלאין ואין מקדשים ואין מזין מי חטאת אלא בכלי, ומיהו קשה לבעלי התוס' ז"ל מ"ט בעינן כח גברא, דהא כיון לא הוי מכח גברא, ובהזאה נמי דאתי מכח גברא מ"מ לא שייך בה מנא. נראה שהם ז"ל סוברים לומר דמכ"ג בעינן מדאמרינן לעיל ואי מקרב לגבי דולא דקא אתו מכ"ג נוטלין ממנו לידים. ותמיהא לי דא"כ כי קאמרינן קפדיתו אשיעורא קפדיתו אחזותא, אמאי לא בעא מיניה נמי קפדיתו אכח גברא, ואם נפשך לומר דכח גברא מפשט פשיטא ליה דבעינן, מאי אולמיה דהאי דפשיטא ליה מהני אחריני דלא פשיטא ליה, אלא משמע דלא קפדינן אכח גברא. וממה שכתבנו למעלה מדברי הרב בעל ה"ג ז"ל דיכול לרחוץ ידיו בתוך הכלי משמע נמי דלא בעינן כח גברא, דהא ההוא לא אתי מכח גברא, והא דאמרינן לעיל ואי מקרב לגבי דולא דאתי מכ"ג, לאו למימרא דנבעי כח גברא, אלא הכי קא אמר אריתא דדלאי לאו כלי הוא ואין נוטלין ממנו, ואי מקרב לגבי דולא הרי הוא כאלו נטל מן הדולא, שהמים הנשפכין מקרוב לדולא מכח גברא דשפך מדולא הן וכאלו נטל מן הדולא הוא, ולפי מה שפירשתי קיימא לן כרבנן דאמרינן בפ"ק דמס' ידים (מ"ה) דנוטלין מן הקוף וליתא לדר' יוסי דפליג עליה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ו מהל' ברכות הי"ג), אבל הראב"ד ז"ל תפס עליו בכך. ופסק כרבי יוסי מיהא דשמעתין דמשמע לכאורה דבעינן כח גברא. והראשון נ"ל עיקר. כתוב בספר התרומות הא דתניא בתוספתא דמס' ידים כל שאינו מטמא במשא כשר לנ"י, אף על גב דמטמא במגע, לא גזרינן שמא יגע ההיא מיירי לתרומה או לחולין שנעשו על טהרת תרומה, ולא כדברי האוסרין מכאן לקבל מים מן הנכרי לנטילת ידים ולא מאשה נדה ע"כ.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 107a

    Chullin 107a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 259 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 107a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026