Talmud Builders

    Chullin 52b

    Back to index

    English translation — Chullin 52b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1How much is considered a deficiency in the spine of a corpse so that it will not be considered a full corpse that would render one impure in a tent? Beit Shammai say: Two missing vertebrae, and Beit Hillel say: One vertebra. And Rav Yehuda says that Shmuel says: And just as Beit Shammai and Beit Hillel disagree with regard to ritual impurity, so too they disagree with regard to a tereifa , i.e., according to Beit Hillel an animal missing only one vertebra is a tereifa . Evidently, Shmuel holds that a missing vertebra renders the animal a tereifa , but a dislocated rib does not.

    2The Gemara responds: This is not difficult. Here, where Shmuel says that a rib ripped from its root renders the animal a tereifa , he is referring to a case where the rib was torn out without the vertebra. There, where he says that a missing vertebra renders the animal a tereifa according to Beit Hillel, he is referring to a case where the vertebra was missing without the rib being dislocated. But if the rib itself was ripped from its root, the animal is a tereifa .

    3The Gemara asks: Granted, with regard to a case where a rib was dislocated without the vertebra, you find this commonly. But how can you find a case of a missing vertebra without a dislocated rib? The Gemara responds: This can occur at the ends of the flanks, where there are vertebrae with no ribs attached to them.

    4Shmuel said that just as Beit Shammai and Beit Hillel disagree with regard to ritual impurity, so too they disagree with regard to a tereifa . Rav Oshaya objects to this statement: But if that is so, then the opinion of Beit Hillel is the more stringent one, as they hold that even one missing vertebra renders the animal a tereifa . Accordingly, let the tanna teach this dispute along with the list of leniencies of Beit Shammai and stringencies of Beit Hillel in tractate Eduyyot . Rav said to him: When the question was asked, it was asked with regard to the ritual impurity of a corpse. That is the source of the dispute between Beit Hillel and Beit Shammai, and on that matter, Beit Shammai constitute the stringent opinion. The parallel disagreement with regard to tereifot is not mentioned explicitly in any mishna or baraita , and it was therefore omitted from the list in tractate Eduyyot .

    5The Gemara returns to Shmuel’s statement: Or if the skull was crushed in its majority, the animal is a tereifa . Rabbi Yirmeya raises a dilemma: Is this referring to the majority of its height or the majority of its circumference? The Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.

    6Shmuel also said: Or if the flesh that envelops the majority of the rumen was damaged in its majority, the animal is a tereifa . Rav Ashi raises a dilemma: Is this referring even to a case where the majority of the length of the flesh was torn? Or is it referring only to a case where the majority of the flesh was removed, but if it was torn along the majority of its length the animal remains kosher?

    7The Gemara responds: Resolve the dilemma from that which we learned in the mishna: If the internal rumen was perforated or most of the external rumen was torn, the animal is a tereifa . And in the West, Eretz Yisrael, they said in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: The entire rumen is the internal rumen. And if so, which is the external rumen? It is the flesh that envelops the majority of the rumen. Apparently, the animal is a tereifa even if the flesh is torn in its majority.

    8The Gemara rejects the proof: This explanation is meant only to clarify the statement of Shmuel, and Shmuel does not agree with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, as this is what Rabbi Ya’akov bar Naḥmani said that Shmuel said: The case of: Most of the external rumen was torn, mentioned in the mishna, where the animal is a tereifa , is not referring to where the flesh enveloping the majority of the rumen was torn, but rather where the majority of the rumen itself was torn. The internal rumen is the place in the rumen that has no wool, i.e., downy projections on the inside of the rumen. Accordingly, one cannot prove anything about the statement of Shmuel based on an explanation of the mishna offered by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina.

    9§ The mishna states: And an animal that was clawed by a wolf is a tereifa . Rav Yehuda says that Rav says: In the case of an animal, it is a tereifa if it was clawed by any predator from the size of a wolf and upward. And with regard to birds, they are tereifot if they were clawed by any predator from the size of a hawk and upward.

    10The Gemara asks: What does this statement of Rav, that an animal is a tereifa if it was clawed by a predator at least as large as a wolf, serve to exclude? If we say it serves to exclude a cat that clawed an animal, since it is smaller than a wolf, we already learned in the mishna: And an animal clawed by a wolf is a tereifa . One can infer from this that cats do not render an animal a tereifa . And if you would say: This mishna teaches us that a wolf can also effectively claw a large animal, e.g., cattle, but it may still be that a cat can render a small animal a tereifa , this cannot be; didn’t we learn in the mishna that Rabbi Yehuda says: If it was clawed by a wolf in the case of a small animal, or clawed by a lion in the case of a large animal, the animal is a tereifa ?

    11And if you would say that Rabbi Yehuda disagrees with the Rabbis, and they hold that a wolf can also render large livestock tereifa by clawing, this too is impossible, as doesn’t Rabbi Binyamin bar Yefet say that Rabbi Ela says: The statement of Rabbi Yehuda in the mishna comes only to explain the statement of the Rabbis?

    12The Gemara responds: Are you setting the statement of one man against the statement of another man? Even if Rabbi Ela holds that Rabbi Yehuda comes only to explain the statement of the Rabbis, Rav may still hold that Rabbi Yehuda disagrees with the Rabbis. Or, if you wish, say instead: Actually, everyone agrees that a wolf can render only a small animal a tereifa through clawing. Nevertheless, the statement of Rav serves to exclude a cat from the ability to render even a small animal a tereifa . Lest you say that the mishna taught about a wolf only because this is the manner in which the matter typically occurs, but a cat may in fact render a small animal a tereifa , Rav teaches us that it is referring specifically to a wolf.

    13§ Rav Amram says that Rav Ḥisda says: If an animal was clawed by a cat or a mongoose, in the case of kids or lambs, which are very small, it is a tereifa . If it was clawed by a weasel in the case of birds, it is a tereifa . The Gemara raises an objection from a baraita : An animal clawed by a cat, hawk, or mongoose is not rendered a tereifa until one of its internal organs is perforated to its recesses. One may infer: But they, i.e., a cat, hawk, and mongoose, do not have the ability to render an animal a tereifa through the clawing itself.

    14The Gemara questions the inference: And can you understand that a hawk does not effectively claw an animal? But didn’t we learn in the mishna: And a small bird clawed by a hawk is rendered a tereifa ? The Gemara responds: That is not difficult. Here, where the mishna states that a hawk can effectively claw, it is with regard to birds, while there, where the baraita states that a hawk does not effectively claw, it is with regard to kids and lambs.

    15The Gemara returns to its initial objection: In any case, the baraita poses a difficulty for Rav Ḥisda, who says that a cat may render kids and lambs tereifot through clawing. The Gemara responds: Rav Ḥisda states his opinion in accordance with the opinion of that tanna , as it is taught in a baraita : The Distinguished One says: They said that a kid is not effectively clawed by a cat only in a place where there are none present to save it. But in a place where there are bystanders trying to save the kid, it is effectively clawed, since the cat is angered and injects venom into the wound. Rav Ḥisda is referring specifically to the latter case.

    16The Gemara asks: And in a place where there are none to save the kid, is it not effectively clawed? But there was a certain hen that was in the house of Rav Kahana, which a cat pursued, and the cat entered after it into a small room, and the door shut in the cat’s face, and it struck the door with its paws in anger. And afterward, five drops of blood, i.e., venom, were found on the door. Apparently a cat is venomous even if no one is present to save its prey.

    17The Gemara responds: For a cat, saving itself is also considered like saving others. Since the cat felt threatened, it acted as it would if there had been someone present to defend the hen. The Gemara asks: And the Rabbis, who state in the baraita that a cat can never effectively claw a small animal, even when there are bystanders attempting to save its prey, how do they explain this incident? The Gemara responds: According to the Rabbis, a cat does have venom, but its venom does not burn enough to render the animal a tereifa .

    18There are those who state the details of this exchange differently: After raising an objection to the statement of Rav Ḥisda from the baraita that states that a cat cannot effectively claw kids and lambs, the Gemara responds: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of the Distinguished One, as it is taught in a baraita : The Distinguished One says: They said that a kid is effectively clawed by a cat only in a place where there are bystanders present to save it. But in a place where there are none present to save the kid, it is not effectively clawed. The baraita , then, discusses a case where there are none present to save it. Rav Ḥisda agrees with the Rabbis that a cat can effectively claw an animal even when there are none present to save it.

    19The Gemara asks: But in a place where there are none present to save the kid, is it not effectively clawed? But there was a certain hen that was in the house of Rav Kahana, which a cat pursued, and the cat entered after it into a small room, and the door shut in the cat’s face, and it struck the door with its paws in anger. And afterward, five drops of blood, i.e., venom, were found on the door. The Gemara responds: For a cat, saving itself is also considered like saving others.

    20The Gemara relates that Rav Kahana asked Rav:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כמה חסרון בשדרהולא תטמא באהל בלא בשר:

    וכן לטרפהדלבית הלל מיטרפא בחדא חוליא. אלמא לשמואל עקירת חוליא הוא דטרפה ולא עקירת צלע:

    בשילהי כפלייש חוליות הרבה שאין שם צלעות:

    ולתנייה גבי קולי בית שמאיאי לענין טרפה נמי פליגי ליתנייה בעדיות דקחשיב התם כל קולי בית שמאי וחומרי בית הלל דהא לגבי טרפה הוו בית שמאי לקולא:

    כי איתשילחסרון שדרה בבית המדרש:

    לעניןטומאת אהל נשאלה לפניהם בכמה חסרונה דהתם בית שמאי לחומרא:

    רוב גובההמן העינים ולמעלה. רוב היקפה גדול מרוב גובהה:

    ברוב קרועוכ"ש ברוב נטולה:

    או ברוב נטולשניטל רובה אבל ברוב קרוע לא מיטרפא:

    תפשוטדברוב קרוע קאמר דהא או שנקרע תנן ומפרשינן להאי רוב חיצונה דהיינו בשר החופה:

    מידי הוא טעמאהא דמיבעיא לן ברוב קרוע או ברוב נטול:

    אלא לשמואלדהא איהו אמרה להא שמעתא לעיל צלע שנעקרה וכו' ושמואל לא מפרש למתניתין כדאמרי במערבא אלא מקום שאין בו מילת דהיינו בכרס עצמו ואיהו מוסיף האי טרפות דבשר החופה אמתניתין דגמרא גמירי ליה ותנא דמתניתין מייתי לה בזה הכלל:

    מן הזאב ולמעלההוי דרוסה וזאב בכלל אבל מזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות:

    ובעופותהנדרסין:

    מן הנץ ולמעלהיש לו כח לדרוס עוף חברו:

    וכי תימאאי לאו דרב הוה אמינא לעולם חתול נמי הויא דריסה בדקה ומתניתין קא משמע לן דזאב אפילו בגסה נמי דריס ומשום דאיירי בגסה נקט זאב:

    גברא אגברא קא רמיתדרבי אלעזר אדרב דרב סבר רבי יהודה פליג ות"ק אפילו בגסה קאמר ואיצטריך דרב לאשמועינן דמן הזאב ולמטה אפילו בדקה נמי לא דלא תימא האי דקתני זאב משום גסה אבל דקה אפילו חתול נמי:

    ואיבעית אימא לעולםמתניתין נמי ממעט חתול אפילו מדקה דזאב גופיה דקתני בדקה קאמר כר' בנימין ואתא רב לפרושי דדוקא נקיט זאב במתני':

    מהו דתימאהאי דנקט זאב משום דאורחיה למידרס ולעולם הוא הדין לחתול קמ"ל רב:

    נמייהחיה היא ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז:

    גדיים וטלאיםדקים שבדקה ומודה רב חסדא באילים ורחלים כמתני':

    עד שתינקב לחללכקוץ בעלמא ועד שניקבו הדקין. ומדשוי להו כקוץ בנקובה מכלל דארס שלה אין מזיק אפילו לעופות וכל שכן לגדיים וטלאים:

    בריבישם חכם:

    לא אמרו אין דרוסהלחתול:

    אלא במקום שאין מציליןלעוף או לגדי מידו דאינו כועס כל כך ולא אלים זיהריה:

    אבל במקום שיש לה מצילהוא כועס ויש לו ארס חזק וכשמכה בצפורן משליך בה ארס ודרב חסדא בשיש מצילין:

    בסחופיהפלוט"א:

    חמשה קורטי דמאארס של חמש אצבעות:

    הצלת עצמהשהיא עצמה מצלת גופה ובורחת:

    ורבנןדפליגי עליה דבריבי דאמרי אפילו יש מצילין אין דרוסה בהאי דמא דמשתכח בדשא מפרקי לך:

    אית ליה זיהרא ולא קליאינו שורף:

    איכא דאמרידרב חסדא אפילו במקום שאין מצילין קאמר דיש דרוסה ומתניתין דנקט זאב משום אימרי רברבי נקט והא מתניתין דנקט עד שתנקב לחלל בריבי היא ובמקום שאין מצילין ורבנן פליגי עליה:

    לא אמרויש דרוסה לחתול:

    אבל במקום שאין מצילין כו'ורבנן סברי אף במקום שאין מצילין יש דרוסה:

    חולין 52 עמוד ב

    1כמה חסרון בשדרה? בית שמאי אומרים: שתי חוליות, ובית הלל אומרים: חוליא אחת, ואמר רב יהודה אמר שמואל: וכן לטרפה.

    2הכא צלע בלא חוליא, התם חוליא בלא צלע.

    3בשלמא צלע בלא חוליא משכחת לה, אלא חוליא בלא צלע היכי משכחת לה? בשילהי כפלי.

    4מתקיף לה רב אושעיא: ולתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל? אמר ליה רב: כי איתשיל לענין טומאה איתשיל, דהוו להו בית שמאי לחומרא.

    5וגולגולת שנחבסה ברובה. בעי רבי ירמיה: רוב גובהה, או רוב היקיפה? תיקו.

    6ובשר החופה רוב הכרס ברובו. בעי רב אשי: ברוב קרוע, או ברוב נטול?

    7תפשוט ליה מדתנן: כרס הפנימית שניקבה, או שנקרע רוב החיצונה, ואמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר' חנינא כל הכרס כולו זו היא, כרס הפנימי ואי זהו כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס׃

    8מידי הוא טעמא אלא לשמואל (הכי אמר) רבי יעקב בר נחמני אמר שמואל מקום שאין בו מילת:

    9ודרוסת הזאב: אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה ובעופות מן הנץ ולמעלה׃

    10למעוטי מאי אילימא למעוטי חתול תנינא ודרוסת הזאב וכי תימא הא קא משמע לן דזאב בגסה נמי דריס והא תנן רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה׃

    11וכי תימא רבי יהודה מפלג פליג והאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעא לא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים׃

    12גברא אגברא קא רמית איבעית אימא לעולם למעוטי חתול מהו דתימא אורחא דמלתא קתני קא משמע לן׃

    13אמר רב עמרם אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים דרוסת חולדה בעופות מיתיבי דרוסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל אבל דרוסה לית להו׃

    14ותסברא נץ לא דריס והתנן ודרוסת הנץ הא לא קשיא כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים׃

    15מכל מקום לרב חסדא קשיא הוא דאמר כי האי תנא דתניא בריבי אומר לא אמרו אין דרוסה אלא במקום שאין מצילין אבל במקום שיש מצילין יש דרוסה׃

    16ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה ואשתכח עלה חמשה קורטי דמא׃

    17הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמי ורבנן זיהרא אית ליה ולא קלי זיהריה׃

    18איכא דאמרי הא מני בריבי היא דתניא בריבי אומר לא אמרו יש דרוסה אלא במקום שיש מצילין אבל במקום שאין מצילין אין דרוסה׃

    19ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה ואישתכח עליה חמשה קורטי דמא הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמיא׃

    20בעא מיניה רב כהנא מרב:

    Tosafot

    אילימא למעוטי חתולכלומר דוקא זאב דריס באימרי רברבי ולא חתול:

    וכי תימא קמשמע לן דזאב בגסה נמי דריסכלומר דלהכי נקט מן הזאב ולמעלה לאשמועינן דכל מן הזאב ולמעלה שוה דמה ארי בגסה אף זאב בגסה:

    הכי גרסינן אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאיםולא גרסינן נץ במילתיה דרב חסדא דאי גרס ליה א"כ כי פריך ליה מברייתא מנץ נמי פריך וכי משני הוא דאמר כבריבי צריך לומר דקאי נמי בריבי אנץ ואילו מתני' קתני נץ דיש לו דרוסה ומתניתין איירי בכל ענין אף במקום שאין מצילין וכי תימא דמאי דמחלק בריבי היינו בגדיים וטלאים אבל בעופות לא א"כ מאי קא פריך מההיא תרנגולתא דהוה בי רב כהנא ואע"פ שעל כרחך אנו צריכין לחלק משום דלא תקשה ברייתא אמתניתין היינו משום דקסבר דבעופות קלי זיהריה ובגדיים וטלאים לא קלי זיהריה אבל בריבי סובר דמקום שיש לו מצילין קלי בין בעופות בין בגדיים וטלאים אבל במקום שאין מצילין אין לו כלל ארס ואי הוה גרסינן נץ במילתא דרב חסדא אם כן אף בנץ נמי היינו צריכין לומר כן ועוד לאיכא דאמרי דמשני דברייתא כבריבי היא א"כ לרב חסדא יש דרוסה לנץ בכל ענין אף בגדיים וטלאים ומאי איריא דתני מתניתין עוף הדק אפילו גדיים וטלאים נמי:

    מ"מ לרב חסדא קשיאוא"ת ולישני ליה דברייתא באימרי רברבי וי"ל דדומיא דנץ קתני דאף בגדיים וטלאים אין לו דרוסה ומיהו לפירוש איכא דאמרי דאוקי לברייתא כבריבי ובאין לו מצילין לא הוי חתול דומיא דנץ דדרוסת הנץ בעופות בכל ענין ובגדיים וטלאים לא דריס בשום ענין ומתוך כך יתיישב אמאי לא מוקי ברייתא נמי ללישנא קמא כבריבי ובאין להן מצילין הא במצילין יש להן דרוסה משום דדומיא דנץ קתני דאין לו דרוסה בכל ענין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בשר החופה את רוב הכרס, בעי רב אשי קרוע או נטולה וכו' מידי הוא טעמיה אלא לשמואל הכי אמר יעקב בר נחמני וכו'. הוא הדין דהוה מצי למימר מידי הוא טעמא אלא לשמואל על כרחין לשמואל חיצונה לאו היינו בשר החופה את רוב הכרס, דאם כן שמואל מתניתין אתא לאשמועינן, אלא כיון דאשכח דאמרה יעקב בר נחמני בהדיא ניחא ליה טפי לאיתויי הא דיעקב בר נחמני, ובעיא דרב אשי לא איפשיטא, הילכך נקיטינן בה לחומרא, ובין קרוע בין נטול טריפה, והא נמי דאיבעיא ליה בנחבסה הגלגלת אי ברוב גבהה אי ברוב הקפה סלקא בתיקו ולחומרא.

    אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה וכו'ואקשינן מאי קא משמע לן רב. אילימא למעוטי חתול דלית ליה דריסה בבהמה, פשיטא מתניתין היא, דהא תנן במתניתין (מב, א) ודרוסת הזאב בבהמה, דמשמע דלמטה מן הזאב אין דריסה בבהמה כלל ואפילו בדקה, מדלא נקט חתול וכל שכן זאב, ואי אתא רב לרבויי דריסת זאב בכל בהמה ואפילו בגסה, והכי קאמר בכל בהמה מן הזאב ולמעלה וזאב בכלל יש להן דריסה, אם כן פליג אמתניתין דקתני רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה, ותנא קמא כרבי יהודה נמי סבירא ליה דאמר ר' בנימין בר יפת לא בא ר' יהודה אלא לפרש. ופרקינן דר' בנימין בר יפת אדרב קארמית מר סבר כלומר רב סבר פליגי, והוא דאמר כתנא קמא, והוא גופא קא משמע לן דפליגי, והוא דאמר כתנא קמא, ור' בנימין בר יפת סבר דלא פליגי, ואיבעית אימא דכולי עלמא סברי דלא פליגי, ורב למעוטי חתול הוא דאתא, דלא שמעינן ליה בהדיא במתניתין, דאי משום דנקט זאב במתניתין, לא אריא דהוה אמינא דאורחא דמילתא קתני קא משמע לן. ורבותינו הצרפתים ז"ל כתבו דכיון דאיכא תרי לישני בגמרא דחד אמר דפליגי וחד אמר דלא פליגי, הויא לה ספק דאורייתא, ונקטינן בה לחומרא, וזאב אפילו בגסה נמי דריס כרב. אבל רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל (פ"ה, ה"ד) וכולהו רבוותא ז"ל דרוסת הזאב בדקה בלבד קפסקי, וכן נראין הדברים, דא זאב אפילו בגסה דריס בדרך אתקפתא קאמר לה, וכי תימא הא קא משמע לן דזאב אפילו בגסה דרס, דאלמא פשיטא לן דלא דרס, וכי מהדרינן גברא אגברא קא רמית דיחוייא בעלמא היא דקא דחינן, וכיון דהדרינן ופרקינן ואיבעית אימא זאב בדקה בלבד דרס ורב למעוטי חתול הוא דאתא, וחזינן ליה לרבי (ירמיה) [בנימין] בר יפת דאמר בהדיא דלא פליגי, לא שבקינן פשיטותא דגמרא ומאי דאמר ר' בנימין בר יפת בהדיא ותפסינן מאי דאיתמר בדחוי בעלמא, הילכך כך הדברים נראין כמו שפסקו רבוותא ז"ל דזאב בדקה בלבד דריס ולא בגסה כלל.

    אמר רב עמרם אמר רב חסדא דרוסת חתול נץ ונמייה בגדיים וטלייםכך גריס [ר"ח] (ר"פ) ז"ל. ואין גירסא זו מתיישבת, דהא אסיקנא דרב חסדא דאמר כרבנן ודלא כבריבי, ואלו לרבנן ודאי הא משמע דנץ אין לו דריסה בבהמה כלל וכדתנן במתניתין (מב, א) ודרוסת הנץ בעוף הדק אבל בבהמה כלל כלל לא, דאפילו בעוף הגס לית ליה, וגדיים וטלאים ודאי עדיפי מעוף הגס, ועוד דרב חסדא גופיה הוא דאמר דחולדה לית ליה דריסה אלא בעופות ולא בגדיים, וטלאים וחולדה אית לה דריסה טפי מנץ, דאילו בחולדה אמרינן דאית ליה דריסה בכולהו עופות ואפילו בעוף הגס, דהא בעופות סתמא קאמר ונץ קתני במתניתין דלית ליה [רק בעוף הדק, אלא ודאי נץ לית ליה] דריסה בגדיים וטלאים אפילו לרב חסדא, וכן דעת רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל (פ"ה, ה"ד) והכי גרסינן בדרב חסדא דרוסת חתול ונמיה בגדיים וטלאים, וכן הגירסא בהלכות גדולות ובפירוש רש"י ז"ל ועיקר.

    מיתיבי דרוסת חתול נץ ונמיה עד שתנקב לחלל אבל דריסה לית להוהרב רבי משה ז"ל כתב (פ"ה מהל' שחיטה ה"ו) בנץ יש לו דריסה בגדיים וטלאים אם צפרנו ניקב לחלל. וכן כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות. נראה שהם ז"ל מיפרשו מדקאמרינן בברייתא דרוסת חתול נץ אלמא משמע דריסה מיהא אית ליה אם ניקב לחלל, ונפקא מינה דאילו בקוץ אף על גב דניקב לחלל אית ליה בדיקה, אבל בנקיבת נץ כיון שניקב לחלל והאדים הבשר טריפה ואין לה בדיקה. ומיהו למאן דמפרש לקמן דקוץ נמי לית ליה בדיקה, [אז] אי אפשר לחלק גם כן בין נקיבת קוץ לנקיבת צפורנו הפך מה שאמרנו דאילו בקוץ אין לו בדיקה כלל דנקב כל שהוא אינו ניכר, אבל בנץ בודקין אותו אם ניקב לחלל והאדים הבשר מבפנים טריפה ואי לא כשרה כך נראה לי לפי דבריהם ז"ל. ומיהו ראייתם אינה ראיה דהא [ד]קתני בברייתא דרוסת חתול נץ ונמיה, לאו למימרא דאית להו תורת דריסה בבהמה כלל, אלא משום דאית להו דריסה במקום אחר כגון בעופות קאמר הכא דריסתם אינה בבהמה אלא כמעשה הקוץ בנקיבת החלל, ונראה דאפילו באמרי רברביא נמי עבדי מעשה קוץ, וכיון שניקב לחלל טריפה דחיישינן דילמא ניקב דקין או כרס או אחד מן האיברים שנקיבתן במשהו כנ"ל.

    והא ההוא תרנגולתא דהויא בי רב כהנא דרהיט חתול בתרה וכו'+ ראיתי לרבוותא ז"ל דאקשו בהא מילתא אמאי לא מפרקינן ההיא בעופות. ותירצו דכיון דקתני חתול ונמיה דומיא דנץ, ונץ הא קתני במתניתין דלית ליה דריסה אפילו בעופות אלא בעוף הדק כגון צפרים ויונים ודומיהם, אלמא אף לחתול אין לו דריסה בעופות גסים, משום הכי מקשינן ליה מתרנגול דהוא עוף הגס, ובודאי אם היה לקושייתם עיקר התירוץ הזה עולה כהוגן, אלא נראה דאפילו צחצוחי קושיא אין כאן, דאטו חתול זה מי דרסה לתרנגולת כלל הא אינו אלא רודף, וברדיפה אין דריסה, ואילו היה החתול רודף אחר שור מי הוה סלקא דעתין למימר דמדרדיף אית ליה דריסה אפילו בשור, הא ודאי ליתא, אלא דעיקר קושייתנו בזה מרבוי הארס הנמצא בדשא במקום צפורניו דהוה משמע לי דא"א דכל מאן דאית ליה זיהריה כי האי דלא קלי זיהריה בגדיים וטלאים מיהא, והיינו דאקשינן מינה לרבנן ופרקינן אית ליה זיהריה ולא קלי, כן נ"ל. ומכל מקום שיחתם של רבותינו צריכה תלמוד, ומדבריהם למדנו דתרנגולת עוף הגס מיקרי ואין לנץ דריסה בה כלל. וכן כתב רש"י ז"ל בשמעתין.

    איכא דאמרי הא מני בריבי היא דתניא בריבי אומר לא אמרו שיש דריסה אלא במקום שיש מצילין אבל במקום שאין מצילין אין דריסה. מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי דאפילו כשאין מצילין יש דריסה, וקסבר רב חסדא בין בחתול בין בנמיה פליגי. ואיהו דאמר כרבנן, ומתניתין דקתני דרוסת הזאב דמשמע דחתול לית ליה דריסה בבהמה (דקא) [דקה] מוקי לה באמרי רברבא אבל בגדיים וטלאים לא קא מיירי. והלכך לרבנן חתול ונמיה אית להו דריסה בגדיים וטלאים בין במקום שיש מצילין בין במקום שאין מצילין, וכן נמי כל הני דאית להו דריסה בין במצילין בין בשאין מצילין דרסי, וכן נראה דעת רבינו אלפסי ז"ל בהלכותיו, שלא הזכיר כלל מקום שיש מצילין ומקום שאין מצילין, ואפשר נמי דאפילו בריבי לא חלק בין מצילין לשאין מצילין אלא בחתול ונמיה בגדיים וטלאים דלית להו דריסה אלימתא, והלכך עד דאיכא מצילין דמרתח קא רתח לא קלי זיהרייהו, אבל בזאב וארי ונץ ודכותייהו במאי דאית להו דריסה לא שנא מצילין ולא שנא אין מצילין אית להו דריסה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 52b

    Chullin 52b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 397 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כמה חסרון בשדרה ולא תטמא באהל בלא בשר:

    וכן לטרפה דלבית הלל מיטרפא בחדא חוליא. אלמא לשמואל עקירת חוליא הוא דטרפה ולא עקירת צלע:

    בשילהי כפלי יש חוליות הרבה שאין שם צלעות:

    ולתנייה גבי קולי בית שמאי אי לענין טרפה נמי פליגי ליתנייה בעדיות דקחשיב התם כל קולי בית שמאי וחומרי בית הלל דהא לגבי טרפה הוו בית שמאי לקולא:

    כי איתשיל חסרון שדרה בבית המדרש:

    לענין טומאת אהל נשאלה לפניהם בכמה חסרונה דהתם בית שמאי לחומרא:

    רוב גובהה מן העינים ולמעלה. רוב היקפה גדול מרוב גובהה:

    ברוב קרוע וכ"ש ברוב נטולה:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 52b · Sefaria

    Tosafot

    אילימא למעוטי חתול כלומר דוקא זאב דריס באימרי רברבי ולא חתול:

    וכי תימא קמשמע לן דזאב בגסה נמי דריס כלומר דלהכי נקט מן הזאב ולמעלה לאשמועינן דכל מן הזאב ולמעלה שוה דמה ארי בגסה אף זאב בגסה:

    הכי גרסינן אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים ולא גרסינן נץ במילתיה דרב חסדא דאי גרס ליה א"כ כי פריך ליה מברייתא מנץ נמי פריך וכי משני הוא דאמר כבריבי צריך לומר דקאי נמי בריבי אנץ ואילו מתני' קתני נץ דיש לו דרוסה ומתניתין איירי בכל ענין אף במקום שאין מצילין וכי תימא דמאי דמחלק בריבי היינו בגדיים וטלאים אבל בעופות לא א"כ מאי קא פריך מההיא תרנגולתא דהוה בי רב כהנא ואע"פ שעל כרחך אנו צריכין לחלק משום דלא תקשה ברייתא אמתניתין היינו משום דקסבר דבעופות קלי זיהריה ובגדיים וטלאים לא קלי זיהריה אבל בריבי סובר דמקום שיש לו מצילין קלי בין בעופות בין בגדיים וטלאים אבל במקום שאין מצילין אין לו כלל ארס ואי הוה גרסינן נץ במילתא דרב חסדא אם כן אף בנץ נמי היינו צריכין לומר כן ועוד לאיכא דאמרי דמשני דברייתא כבריבי היא א"כ לרב חסדא יש דרוסה לנץ בכל ענין אף בגדיים וטלאים ומאי איריא דתני מתניתין עוף הדק אפילו גדיים וטלאים נמי:

    מ"מ לרב חסדא קשיא וא"ת ולישני ליה דברייתא באימרי רברבי וי"ל דדומיא דנץ קתני דאף בגדיים וטלאים אין לו דרוסה ומיהו לפירוש איכא דאמרי דאוקי לברייתא כבריבי ובאין לו מצילין לא הוי חתול דומיא דנץ דדרוסת הנץ בעופות בכל ענין ובגדיים וטלאים לא דריס בשום ענין ומתוך כך יתיישב אמאי לא מוקי ברייתא נמי ללישנא קמא כבריבי ובאין להן מצילין הא במצילין יש להן דרוסה משום דדומיא דנץ קתני דאין לו דרוסה בכל ענין:

    Tosafot on Chullin 52b · Sefaria

    Rashba

    בשר החופה את רוב הכרס, בעי רב אשי קרוע או נטולה וכו' מידי הוא טעמיה אלא לשמואל הכי אמר יעקב בר נחמני וכו'. הוא הדין דהוה מצי למימר מידי הוא טעמא אלא לשמואל על כרחין לשמואל חיצונה לאו היינו בשר החופה את רוב הכרס, דאם כן שמואל מתניתין אתא לאשמועינן, אלא כיון דאשכח דאמרה יעקב בר נחמני בהדיא ניחא ליה טפי לאיתויי הא דיעקב בר נחמני, ובעיא דרב אשי לא איפשיטא, הילכך נקיטינן בה לחומרא, ובין קרוע בין נטול טריפה, והא נמי דאיבעיא ליה בנחבסה הגלגלת אי ברוב גבהה אי ברוב הקפה סלקא בתיקו ולחומרא.

    אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה וכו' ואקשינן מאי קא משמע לן רב. אילימא למעוטי חתול דלית ליה דריסה בבהמה, פשיטא מתניתין היא, דהא תנן במתניתין (מב, א) ודרוסת הזאב בבהמה, דמשמע דלמטה מן הזאב אין דריסה בבהמה כלל ואפילו בדקה, מדלא נקט חתול וכל שכן זאב, ואי אתא רב לרבויי דריסת זאב בכל בהמה ואפילו בגסה, והכי קאמר בכל בהמה מן הזאב ולמעלה וזאב בכלל יש להן דריסה, אם כן פליג אמתניתין דקתני רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה, ותנא קמא כרבי יהודה נמי סבירא ליה דאמר ר' בנימין בר יפת לא בא ר' יהודה אלא לפרש. ופרקינן דר' בנימין בר יפת אדרב קארמית מר סבר כלומר רב סבר פליגי, והוא דאמר כתנא קמא, והוא גופא קא משמע לן דפליגי, והוא דאמר כתנא קמא, ור' בנימין בר יפת סבר דלא פליגי, ואיבעית אימא דכולי עלמא סברי דלא פליגי, ורב למעוטי חתול הוא דאתא, דלא שמעינן ליה בהדיא במתניתין, דאי משום דנקט זאב במתניתין, לא אריא דהוה אמינא דאורחא דמילתא קתני קא משמע לן. ורבותינו הצרפתים ז"ל כתבו דכיון דאיכא תרי לישני בגמרא דחד אמר דפליגי וחד אמר דלא פליגי, הויא לה ספק דאורייתא, ונקטינן בה לחומרא, וזאב אפילו בגסה נמי דריס כרב. אבל רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל (פ"ה, ה"ד) וכולהו רבוותא ז"ל דרוסת הזאב בדקה בלבד קפסקי, וכן נראין הדברים, דא זאב אפילו בגסה דריס בדרך אתקפתא קאמר לה, וכי תימא הא קא משמע לן דזאב אפילו בגסה דרס, דאלמא פשיטא לן דלא דרס, וכי מהדרינן גברא אגברא קא רמית דיחוייא בעלמא היא דקא דחינן, וכיון דהדרינן ופרקינן ואיבעית אימא זאב בדקה בלבד דרס ורב למעוטי חתול הוא דאתא, וחזינן ליה לרבי (ירמיה) [בנימין] בר יפת דאמר בהדיא דלא פליגי, לא שבקינן פשיטותא דגמרא ומאי דאמר ר' בנימין בר יפת בהדיא ותפסינן מאי דאיתמר בדחוי בעלמא, הילכך כך הדברים נראין כמו שפסקו רבוותא ז"ל דזאב בדקה בלבד דריס ולא בגסה כלל.

    אמר רב עמרם אמר רב חסדא דרוסת חתול נץ ונמייה בגדיים וטליים כך גריס [ר"ח] (ר"פ) ז"ל. ואין גירסא זו מתיישבת, דהא אסיקנא דרב חסדא דאמר כרבנן ודלא כבריבי, ואלו לרבנן ודאי הא משמע דנץ אין לו דריסה בבהמה כלל וכדתנן במתניתין (מב, א) ודרוסת הנץ בעוף הדק אבל בבהמה כלל כלל לא, דאפילו בעוף הגס לית ליה, וגדיים וטלאים ודאי עדיפי מעוף הגס, ועוד דרב חסדא גופיה הוא דאמר דחולדה לית ליה דריסה אלא בעופות ולא בגדיים, וטלאים וחולדה אית לה דריסה טפי מנץ, דאילו בחולדה אמרינן דאית ליה דריסה בכולהו עופות ואפילו בעוף הגס, דהא בעופות סתמא קאמר ונץ קתני במתניתין דלית ליה [רק בעוף הדק, אלא ודאי נץ לית ליה] דריסה בגדיים וטלאים אפילו לרב חסדא, וכן דעת רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל (פ"ה, ה"ד) והכי גרסינן בדרב חסדא דרוסת חתול ונמיה בגדיים וטלאים, וכן הגירסא בהלכות גדולות ובפירוש רש"י ז"ל ועיקר.

    מיתיבי דרוסת חתול נץ ונמיה עד שתנקב לחלל אבל דריסה לית להו הרב רבי משה ז"ל כתב (פ"ה מהל' שחיטה ה"ו) בנץ יש לו דריסה בגדיים וטלאים אם צפרנו ניקב לחלל. וכן כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות. נראה שהם ז"ל מיפרשו מדקאמרינן בברייתא דרוסת חתול נץ אלמא משמע דריסה מיהא אית ליה אם ניקב לחלל, ונפקא מינה דאילו בקוץ אף על גב דניקב לחלל אית ליה בדיקה, אבל בנקיבת נץ כיון שניקב לחלל והאדים הבשר טריפה ואין לה בדיקה. ומיהו למאן דמפרש לקמן דקוץ נמי לית ליה בדיקה, [אז] אי אפשר לחלק גם כן בין נקיבת קוץ לנקיבת צפורנו הפך מה שאמרנו דאילו בקוץ אין לו בדיקה כלל דנקב כל שהוא אינו ניכר, אבל בנץ בודקין אותו אם ניקב לחלל והאדים הבשר מבפנים טריפה ואי לא כשרה כך נראה לי לפי דבריהם ז"ל. ומיהו ראייתם אינה ראיה דהא [ד]קתני בברייתא דרוסת חתול נץ ונמיה, לאו למימרא דאית להו תורת דריסה בבהמה כלל, אלא משום דאית להו דריסה במקום אחר כגון בעופות קאמר הכא דריסתם אינה בבהמה אלא כמעשה הקוץ בנקיבת החלל, ונראה דאפילו באמרי רברביא נמי עבדי מעשה קוץ, וכיון שניקב לחלל טריפה דחיישינן דילמא ניקב דקין או כרס או אחד מן האיברים שנקיבתן במשהו כנ"ל.

    והא ההוא תרנגולתא דהויא בי רב כהנא דרהיט חתול בתרה וכו'+ ראיתי לרבוותא ז"ל דאקשו בהא מילתא אמאי לא מפרקינן ההיא בעופות. ותירצו דכיון דקתני חתול ונמיה דומיא דנץ, ונץ הא קתני במתניתין דלית ליה דריסה אפילו בעופות אלא בעוף הדק כגון צפרים ויונים ודומיהם, אלמא אף לחתול אין לו דריסה בעופות גסים, משום הכי מקשינן ליה מתרנגול דהוא עוף הגס, ובודאי אם היה לקושייתם עיקר התירוץ הזה עולה כהוגן, אלא נראה דאפילו צחצוחי קושיא אין כאן, דאטו חתול זה מי דרסה לתרנגולת כלל הא אינו אלא רודף, וברדיפה אין דריסה, ואילו היה החתול רודף אחר שור מי הוה סלקא דעתין למימר דמדרדיף אית ליה דריסה אפילו בשור, הא ודאי ליתא, אלא דעיקר קושייתנו בזה מרבוי הארס הנמצא בדשא במקום צפורניו דהוה משמע לי דא"א דכל מאן דאית ליה זיהריה כי האי דלא קלי זיהריה בגדיים וטלאים מיהא, והיינו דאקשינן מינה לרבנן ופרקינן אית ליה זיהריה ולא קלי, כן נ"ל. ומכל מקום שיחתם של רבותינו צריכה תלמוד, ומדבריהם למדנו דתרנגולת עוף הגס מיקרי ואין לנץ דריסה בה כלל. וכן כתב רש"י ז"ל בשמעתין.

    איכא דאמרי הא מני בריבי היא דתניא בריבי אומר לא אמרו שיש דריסה אלא במקום שיש מצילין אבל במקום שאין מצילין אין דריסה. מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי דאפילו כשאין מצילין יש דריסה, וקסבר רב חסדא בין בחתול בין בנמיה פליגי. ואיהו דאמר כרבנן, ומתניתין דקתני דרוסת הזאב דמשמע דחתול לית ליה דריסה בבהמה (דקא) [דקה] מוקי לה באמרי רברבא אבל בגדיים וטלאים לא קא מיירי. והלכך לרבנן חתול ונמיה אית להו דריסה בגדיים וטלאים בין במקום שיש מצילין בין במקום שאין מצילין, וכן נמי כל הני דאית להו דריסה בין במצילין בין בשאין מצילין דרסי, וכן נראה דעת רבינו אלפסי ז"ל בהלכותיו, שלא הזכיר כלל מקום שיש מצילין ומקום שאין מצילין, ואפשר נמי דאפילו בריבי לא חלק בין מצילין לשאין מצילין אלא בחתול ונמיה בגדיים וטלאים דלית להו דריסה אלימתא, והלכך עד דאיכא מצילין דמרתח קא רתח לא קלי זיהרייהו, אבל בזאב וארי ונץ ודכותייהו במאי דאית להו דריסה לא שנא מצילין ולא שנא אין מצילין אית להו דריסה.

    Rashba on Chullin 52b · Sefaria

    Meiri

    כשם שביארנו בחוליא שחסרה מן השדרה שהיא טרפה כך באהל המת פקעה ממנו טומאת אהל מן השדרה כמו שהתבאר בראש הפרק:

    גולגולת שנחבסה ר"ל שנדחק עצם הראש כלפי פנים ולא נפחת העצם שהיא טרפה ברובו כמו שהתבאר בראש הפרק בין ברוב גבהה ר"ל רוב מה שיש מן הגולגולת מן העינים ולמעלה בין ברוב היקפה טרפה ובשר החופה את רוב הכרס שהוא ברובו לא סוף דבר ניטל רובו אלא אפי' נקרע כמו שהתבאר ודין חסרון בגולגולת יתבאר במשנה השנית:

    כבר ביארנו במשנה שהדרוסה טרפה ושטרפותה מחמת נקב שהארס שורף ונוקב ענין הדריסה אינו שוה בכל החיות ובכל העופות יש מהם דורסים ויש מהם שאין דורסין כלל וכן יש מהם שדריסתם דריסה אצל קצת בעלי חיים ושאין דריסתם דריסה אצל קצתם וכיצד הוא הענין הבהמות אין להם דריסה כלל לא טהורות ולא טמאות ואין דריסה אלא בחיות הטמאות ובעופות הטמאים וכיצד הוא ענינם ארבעה ראשים יש בדורסים שבחיות והם הארי הזאב והחתול והחולדה כל אחד למה שמסור לו כמו שנבאר ובכלם יש תחתיהם שדינם שוה להם כיצד הארי דריסתו דריסה בכל בהמה ובכל חיה אפי' גדולות שבגדולות ואין צריך לומר בעוף כל חיה הדורסת שהיא גדולה מן הארי הרי היא כארי לענין דריסה אבל כל שאינה גסה הימנו אע"פ שהיא שוה לו הרי היא בדין זאב הזאב אין דריסתו דריסה בבהמה גסה אלא בבהמה דקה אף בגדולות שבמינן כגון רחלות ותישים ודומיהם ויש מי שאומר שיש לו דריסה בקטנה שבגסה כגון העגלים ואין הדברים נראין שאין חלוק בגסה בין גדולה לקטנה שאין הטעם בהצלה זו אלא מתוך גסות החומר שלה ולא עוד אלא שיש אומרים שהזאב יש לו דריסה אף בבהמה גסה ומצד מה שאמרו בסוגיא זו אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה כלומר מן הזאב ולמעלה יש לו דריסה אבל מן הזאב ולמטה אין דריסה בבהמה והקשה על זו אילימא למעוטי חתול שאין לו דריסה בבהמה אפי' בדקה פשיטא דרוסת הזאב תנן ופירושו אפי' בדקה הא חתול לא וכי תימא דרוסת הזאב דמתניתין אף בגסה היא והוה אמינא דחתול מיהא יש לו דריסה בדקה אף בגסות שבהן כגון רחלים ותישים ואתא רב למימר בבהמה אף בדקה מן הזאב ולמעלה הא חתול אף בדקה לא ר"ל בגסה שבדקה והא פריש ר' יהודה דרוסת הזאב דוקא בדקה הא חתול לא ותירץ דמ"מ רב סבר דמיפלג פליג ואם כן ממתניתין לא הוה ממעטינן חתול מן הגסה שבדקה והם פוסקים כלשון זה וכתנא קמא דמתניתין ויש דריסה לזאב אף בגסה וכן כתבו בתוספות ובא רב ולימד שאף בדקה אין דריסה ממנו למטה אלא בדקה מן הדקה כמו שנתבאר ומ"מ אנו פוסקים כלישנא בתרא שאמר לעולם ר' יהודה לפרש בא ולא לחלוק ואף לתנא קמא זאב דמתניתין דוקא בדקה ואע"פ כן הוצרך רב לאמרה בדוקא למעוטי חתול משום דאי ממתניתין הוה אמינא דזאב בדקה דנקט לאו דוקא אלא ארחא דמילתא נקט זאב והוא הדין לחתול ואתא רב לאשמועינן דזאב בדקה דוקא זאב ולמעוטי חתול מן הדקה ר"ל מן הגסה שבדקה כמו שנבאר הא מ"מ אף הזאב דוקא בדקה:

    כל חיה הדורסת שהיא גדולה מן הזאב עד הארי הרי היא כזאב היתה קטנה מן הזאב או אפי' שהיא שוה לו הרי דין שלה כדין חתול:

    החתול יש לו דריסה בדקה שבדקה כגון גדיים וטלאים ואין צריך לומר בעופות אבל לא בשל מעלה מהם והנמייה הרי היא כחתול וכן כל חיה הדורסת שהיא דקה מן הזאב והוא שאמרו דריסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים דרוסת חולדה בעופות כל שהיא למטה מן החתול בגסות הרי היא כחולדה וחולדה אין לה דריסה בשום בהמה וחיה אבל יש לה דריסה בכל עוף אפי' גס שבגסים וכל שהוא למטה מן החולדה אין לו דריסה הכלב אין לו דריסה כלל אפי' כלב גס שבגסים בעוף הדק שאינו אלא מעשה קוץ בעלמא השועל הדבר בספק אם יש לו דריסה אם לאו ומחמירין בו מספק למדרגות שבחתול ויש אומרים למדרגת חולדה:

    על דרך זה בעצמו יש ראשי דורסים בעופות והוא (הנס) [הנץ] והוא הנקרא אישפארוויר והגס והוא הנקרא פאלקון או אווצטור ששניהם במדרגה אחת וכיצד הוא ענינם אין להם דריסה בבהמה וחיה כלל אפי' בגדי בן יומו וכל דריסתם אינה אלא בעופות ואף בעופות אין הדבר שוה בהם הגס יש לו דריסה בכל העופות אפי' גדולים שבגדולים הנץ אין לו דריסה אלא בעופות הדקים כגון יונים ותורים ותרנגולים הדקים אבל לא בתרנגולים גדולים ואווזים שאר עופות הטמאים הדורסים אם הם גדולים יותר מן הגס כגון נשר הרי דינם כגס ודריסתם דריסה אף בגדולים לא היו גדולים מן הגס יש להם דריסה בכל עוף ששוה להם בשיעור ואין צריך לומר בקטנים מהם אבל לא בגדולים מהם:

    כל שיש לו דריסה על אותו הנדרס על הדרכים שביארנו אין הפרש בין שיש מצילין לנדרס והוא מתחמם לדרסו על כל פנים בין שאין לו מצילין אע"פ שבשעה שיש מצילין הוא מתחמם ביותר מ"מ אף במקום שאין מצילין הואיל ודורס נוקב ושורף ואפי' לא היה אף הנדרס בורח ומשתדל בהצלת עצמו:

    Meiri on Chullin 52b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' והא ההיא תרנגולתא כו' כתב מהרש"ל בשלמא אברייתא לא קשה מהאי עובדא בו' עכ"ל ע"ש לא ידענא מאי קשיא ליה דהא היינו ברייתא היינו רבנן והא קאמרינן ורבנן זיהרא אית ליה ולא קלי זיהריה וק"ל:

    בפרש"י בד"ה מזאב ולמעלה כו' אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות עכ"ל מדבריו אלו נראה דאף מגדיים וטלאים ממעט רב כל שהוא מזאב ולמטה כגון חתול והכי דייק לישנא דרב דקאמר בבהמה מן הזאב כו' משמע מכל בהמה ממעט חתול אבל לקמן אמרינן בהדיא לרב דיש דרוסה לחתול בגדיים וטלאים ולא ממעט ליה אלא מאימרי רברבי כמ"ש התוספות (א) ויש ליישב בדוחק דלפום סברא דהשתא דפריך מברייתא לרב חסדא דאמר דרוסת חתול בגדיים וטלאים ולא פריך מיניה לרב משום דאיכא לאוקמי מלתיה דאף מגדיים וטלאים ממעט ליה ודו"ק:

    בד"ה עד שתינקב לחלל כו' אפי' לעופות וכ"ש לגדיים וטלאים עכ"ל מפי' מהרש"ל זהו לפי ס"ד דלא מוקי ליה כו' עכ"ל ואין זה מוכרח אלא דאף למסקנא ללישנא בתרא ניחא דמוקי ברייתא באין לו מצילין לגבי חתול והשתא דאין מזיק לעוף וכ"ש לגדיים כפרש"י בהדיא ומיהו ללישנא קמא דמוקי ברייתא כרבנן ובגדיים וטלאים אפילו במצילין אין לחתול דרוסה ע"כ (ב) אית לן למימר בעופות בכל ענין יש לחתול דרוסה דומיא דנץ כמו שכתבו התוס' ודקאמר אההוא תרנגולתא ורבנן זיהרא אית ליה ולא קלי זיהריה הכי קאמר אע"ג דלגבי עופות קלי זיהריה לגבי גדיים לא קלי זיהריה ועוד בההוא תרנגולתא גופיה לא הוה קלי זיהרא דעוף הגס איקרי והוה דיניה כגדיים וטלאים (ג) לגבי נץ וחתול כפי' רש"י במתני' ודו"ק:

    בתוס' בד"ה ה"ג אמר רב חסדא כו' אבל בעופות לא א"כ מאי קפריך מההיא תרנגולתא כו' עכ"ל אין רצונם מאי קפריך מההיא תרנגולתא דעוף הוא דע"כ עיקר הפירכא מתרנגולת אינה כך דאין דרסה לתרנגולת כלל אלא דרדף אחריה (ד) ועוד דתרנגולת עוף הגס הוא ודינו כגדיים וטלאים (ה) אלא דהכי פריך מההיא תרנגולתא דחזינן אף באין לה מצילין יש לחתול זיהרא אלא דרצונם לומר דאי הוה אמרינן לבריבי אע"ג דבאין מצילין אינו דורס גדיים וטלאים אבל הוא דורס עופות ע"כ דאית ליה זיהרא ומאי קא קשיא ליה מההיא תרנגולתא דהוה לה זיהרא דהא איכא למימר לבריבי כמו לרבנן דאית ליה זיהרא ולא קלי גדיים וטלאים אלא ע"כ לבריבי דמחלק בין מצילין ואין מצילין ליכא לפלוגי כלל בין גדיים וטלאים לעופות ובאין לו מצילין ליכא ארס כלל דהשתא פריך שפיר מתרנגולתא דה"ל ארס באין לו מצילין (ו) מיהו הרא"ש כתב ללישנא בתרא דבין בנץ בין בחתול בגדיים וטלאים דורסין דוקא במצילין ובעופות אף באין מצילין דורסין וצ"ל לדבריו דהכי פריך מתרנגולתא דאע"ג דיש לו ארס אפי' באין מצילין לגבי עופות מ"מ רוב הזיהרא כי האי הנמצא בדשא א"א דלא קלי אף בגדיים וטלאים וכה"ג כתוב בחידושי הרשב"א:

    בד"ה מ"מ לרב חסדא קשיא כו' וא"ת ולישני ליה כו' וי"ל דדומיא דנץ קתני דאף בגדיים כו' עכ"ל מכח הך קושיא ה"מ לדחויי לגי' נץ במלתיה דרב חסדא דא"כ לישני ליה דברייתא באימרי רברבי והוי שפיר חתול דומיא דנץ דאף בגדיים יש להן דרוסה וק"ל:

    בא"ד אמאי לא מוקי ברייתא כו' כבריבי ובאין לו מצילין כו' עכ"ל דהשתא הך ברייתא דאקשינן לרב חסדא נמי הוה סבירא כותיה דרב חסדא אבל ללישנא בתרא דאוקמינן מלתיה דרב חסדא כרבנן משום דהוו רבים ע"כ דהברייתא לא אתייא כוותייהו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 52b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה וכ"ת קא משמע לן וכו' דלהכי נקט מן הזאב ולמעלה וכו' נ"ל דמשום הכי לא רצו התוס' לפרש כפי' רש"י משום דלפירושו לא יתיישב הא דקאמר ואיבעית אימא לעולם למעוטי חתול וכו' משום דהא לשנויא קמא אתי נמי רב למעוטי חתול וק"ל ועיין באשר"י:

    Maharam on Chullin 52b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 52, Amud Bet, about 397 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “כמה חסרון בשדרה? בית שמאי אומרים: שתי…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    2. Segment 28 words

      Opens “הכא צלע בלא חוליא, התם חוליא בלא…”

    3. Segment 315 words

      Opens “בשלמא צלע בלא חוליא משכחת לה, אלא…”

    4. Segment 425 words

      Opens “מתקיף לה רב אושעיא: ולתנייה גבי קולי…”

      Named: רב אושעיא.

    5. Segment 512 words

      Opens “וגולגולת שנחבסה ברובה. בעי רבי ירמיה: רוב…”

      Named: רבי ירמיה.

    6. Segment 613 words

      Opens “ובשר החופה רוב הכרס ברובו. בעי רב…”

      Named: רב אשי.

    7. Segment 733 words

      Opens “תפשוט ליה מדתנן: כרס הפנימית שניקבה, או…”

      Named: רבי יוסי, רבא.

    8. Segment 817 words

      Opens “מידי הוא טעמא אלא לשמואל (הכי אמר)…”

      Named: רבי יעקב בר נחמני, שמואל.

    9. Segment 915 words

      Opens “ודרוסת הזאב: אמר רב יהודה אמר רב…”

      Named: רב יהודה, רב בבהמה.

    10. Segment 1029 words

      Opens “למעוטי מאי אילימא למעוטי חתול תנינא ודרוסת…”

      Named: רבי יהודה.

    11. Segment 1122 words

      Opens “וכי תימא רבי יהודה מפלג פליג והאמר…”

      Named: רבי יהודה, רבי בנימין בר יפת, רבי אלעא.

    12. Segment 1217 words

      Opens “גברא אגברא קא רמית איבעית אימא לעולם…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “אמר רב עמרם אמר רב חסדא דרוסת…”

      Named: רב עמרם, רב חסדא.

    14. Segment 1415 words

      Opens “ותסברא נץ לא דריס והתנן ודרוסת הנץ…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “מכל מקום לרב חסדא קשיא הוא דאמר…”

      Named: רב חסדא.

    16. Segment 1628 words

      Opens “ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא…”

      Named: רב כהנא.

    17. Segment 1713 words

      Opens “הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמי ורבנן…”

    18. Segment 1823 words

      Opens “איכא דאמרי הא מני בריבי היא דתניא…”

    19. Segment 1934 words

      Opens “ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא…”

      Named: רב כהנא.

    20. Segment 205 words

      Opens “בעא מיניה רב כהנא מרב:…”

      Named: רב כהנא.

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Chullin 52b · Segment 4 — “מתקיף לה רב אושעיא: ולתנייה גבי קולי בית שמאי…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Chullin 52b · Segment 16 — “…תרנגולת דהואי בי רב כהנא דרהט חתול בתרה ועל…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 52b · Segment 1 — “…רב יהודה אמר שמואל: וכן לטרפה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 52b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026