Talmud Builders

    Chullin 38b

    Back to index

    English translation — Chullin 38b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1or a sheep” is to the exclusion of an animal born to parents of diverse kinds, which may not be brought as an offering. The phrase “or a goat” is to the exclusion of an animal that resembles another species of animal. “When it is born”; this is to the exclusion of an animal born by caesarean section. “It shall be seven days”; this is to the exclusion of an animal whose time has not yet arrived. “Under its mother”; this is to the exclusion of an animal that is an orphan.

    2Rava elaborates: What are the circumstances of this orphan? If we say that its mother gave birth to it and then died, this is unreasonable. Will the mother continue living forever? Rather, perhaps the reference is to a case where the mother died and then gave birth to it. The Gemara rejects that possibility, as the fact that this animal is disqualified from sacrifice is derived from the phrase: “When it is born,” since after the mother’s death the newborn animal can emerge from the womb only by means of caesarean section.

    3Rather, it is obvious that the reference is to a case where the mother died at the conclusion of the birth, at which point this mother withdrew for death and that newborn withdrew for life. Granted, if you say that we require life at the conclusion of the birth, that is why a verse was necessary to exclude the orphan. But if you say that we do not require life at the conclusion of the birth, and the verse is excluding only an animal that was born after its mother’s death, why is this verse necessary to exclude it? It can be derived from the phrase: “When it is born.” It may be derived from here that in any situation where the animal must be alive, it must remain alive until the end of the process. That is the case with regard to the slaughter of an animal in danger of imminent death as well. The slaughter is valid only if there is an indication of life at the end of the act of slaughter.

    4§ The mishna teaches: The slaughter of a small animal in danger of imminent death that during the slaughter extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid, as extending the foreleg is only part of the natural course of removal of the animal’s soul from its body and not a convulsion indicating life. Rava says that the halakha is in accordance with the opinion expressed in this baraita : The slaughter of a small animal that extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid.

    5The baraita continues: In what case is this statement said? It is with regard to the foreleg. But with regard to the hind leg, whether the animal extended it and did not restore it to the bent position or the animal bent it but did not extend it, the slaughter is valid. In what case is this statement, about extending the foreleg, said? It is with regard to a small animal. But with regard to a large animal, whether the convulsion involves its foreleg or its hind leg, and whether the animal extended it and did not restore it to the bent position or the animal bent it but did not extend it, the slaughter is valid. And with regard to a bird, even if it fluttered [ rifref ] only its wing or wagged only its tail, that is a convulsion and an indication of life.

    6The Gemara asks: What is Rava teaching us in ruling in accordance with the baraita ? He is teaching us all of those halakhot we learned in the mishna: The slaughter of a small animal that when being slaughtered extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid, as extending the foreleg is only part of the natural course of removal of the animal’s soul from its body and not a convulsion indicating life. It may be inferred from the mishna that with regard to movement of a foreleg alone, yes, it is not an indication of life, but movement of a hind leg, no, it is an indication of life. With regard to a small animal, yes, this is the halakha ; with regard to a large animal, no, this is not the halakha , and extending a hind leg does indicate life. The Gemara answers: It was necessary for Rava to teach the halakha in the baraita with regard to a bird, as we did not learn it in the mishna.

    7MISHNA: In the case of a Jew who slaughters the animal of a gentile for a gentile, his slaughter is valid, and Rabbi Eliezer deems it not valid. Rabbi Eliezer says: Even if the Jew slaughtered the animal with the intent to feed the gentile from its diaphragm [ meḥatzar kaved ], its slaughter is not valid, as the unspecified intent of a gentile is to slaughter the animal for idol worship, and it is prohibited to derive benefit from it.

    8Rabbi Yosei says: The matter of the intent of the gentile is irrelevant in this case, as can be derived by means of an a fortiori inference. If in a place where intent while slaughtering the animal invalidates the slaughter, i.e., in sacrificial animals, such as when slaughtering an offering with the intent to sacrifice it beyond its designated time, everything follows only the intent of the priest performing the service and not the intent of the owner, then in a place where intent does not invalidate the slaughter, i.e., in non-sacred animals, is it not right that everything should follow only the intent of the one who slaughters the animal?

    9GEMARA: In explanation of the dispute between the first tanna and Rabbi Eliezer, the Gemara explains: These tanna’im hold in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, says: I heard that the owners, and not only the priest, render an offering piggul by means of improper intent. The same is true with regard to non-sacred slaughter, where the owners’ intent for idol worship invalidates the slaughter, even if the slaughterer has no intent for idol worship.

    10But the first tanna holds that if we heard the gentile say that he intends the animal for idol worship, yes, his intent invalidates the slaughter, and if the gentile did not voice his intent before us, his intent does not invalidate the slaughter, as we do not say that the unspecified intent of a gentile is for idol worship. Rabbi Eliezer holds: Although we did not hear the gentile say that he intends the animal for idol worship, the slaughter is not valid, as we say the unspecified intent of a gentile is for idol worship. And Rabbi Yosei comes to say that even though we heard the gentile say that he intends the animal for idol worship, in a case where this owner has intent for idol worship and that other person is performing the slaughter, we do not say that the intent of the owner invalidates the slaughter.

    11There are those who say an alternative explanation of the mishna. It is with regard to a case where we heard the gentile say that he intends the animal for idol worship that the tanna’im disagree. The first tanna holds that when we say in a case where this owner has improper intent and that other person is performing the slaughter that the intent of the owner invalidates the slaughter, this statement applies only inside the Temple, in the slaughter of offerings. But with regard to non-sacred slaughter outside the Temple, the intent of the owner does not invalidate the slaughter, as with regard to deriving the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פרט לכלאיםבן רחל ותייש שפסול לקרבן ומרבויא דאו דריש ליה:

    נדמהעז שילדה מתייש כמותה ובנה דומה לרחל:

    פרט ליוצא דופןשקרעוה והוציאוה פעמים שמתה ופעמים שחיה:

    ז' ימים פרט למחוסר זמןשלא הגיע לז' ימים ואפילו אמו קיימת:

    תחת אמוהיה שעה אחת פרט ליתום וה"ד האי יתום אילימא דילידתיה אמיה ולאחר שעה מתה לעולם תיחי בתמיה וכי לעולם צריכה לחיות והא תחת אמו קרינן ביה והא ליכא למימר דאשמועינן קרא שתחיה אמו כל ז' דתניא בת"כ ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר תחת אמו לפי שנאמר ז' ימים יהיה עם אמו יכול כל ז' ת"ל תחת אמו אי תחת אמו יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו משמע ששניהם בעולם אחד שתהא קרויה אמו הא כיצד אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת והאי תחת אמו משמע ליה לרבי יוסי הגלילי חליפי אמו שמתה אמו והוא נשאר במקומה:

    אלא דמתה והדר ילידתיההיינו יוצא דופן דכל שקרעוה והוציאו את ולדה בין מתה ובין חיה הוי יוצא דופן:

    זה פירש למיתהאמו כלומר בשעת מיתתה ילדה דרך הרחם ואשמועינן קרא דבעינן חיות עד גמר לידה ולאחר לידה מעט ואי לא ה"ל יתום דעל כרחיה האי תחת אמו למעוטי חיה באמצע לידה ומתה בגמר לידה אתי:

    אי אמרת בשלמאאחר סוף לידה אשמועינן דבעינן חיותא שיצא כולו מחיים ולמעוטי מתה בגמר לידה:

    היינודלא אימעיט ליה מתה בסוף לידה מכי יולד פרט ליוצא דופן דהאי נמי לאו יוצא דופן הוא כי מתה בגמר לידה:

    אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידהוקרא למעוטי מתה באמצע לידה אתא:

    למה לי קרא מכי יולד נפקאדאכתי ה"ל יוצא דופן אלא ש"מ כל מלתא דבעו בה רבנן חיותא בעינן שיהא חיות בגמר דיליה:

    פסולהאם מסוכנת היא דדרכה לעשות כן בהוצאת נפש:

    גסהלאו אורחה בהכי וחיותא הוא:

    ריפרוף בציר מכשכוש:

    כולהו תננהולשון קושיא הוא כלומר למה ליה לרבה לאשמועינן דהלכתא הכי הא סתם מתניתין היא:

    מתני' ורבי אליעזר פוסלדכיון דבהמה דעובד כוכבים היא אע"ג דישראל קשחיט מהניא ביה מחשבת עובד כוכבים דסתם מחשבתו לעבודת כוכבים:

    חצר כבדטרפשא דכבדא איברר"ש בלע"ז:

    אמר רבי יוסי קל וחומרדלא מהניא בה מחשבת בעלים הואיל וישראל שחיט לה:

    ומה במקום שמחשבה פוסלתדהיינו במוקדשין כדכתיב (ויקרא ז) לא יחשב קרי ביה לא יחשב לאוכלה ביום השלישי כי פגול יהיה והכי מפרש בזבחים (דף כט:):

    אין הכל הולך אלא אחר העובדדכתיב המקריב לא יחשב אבל בעלים לא פסלי במחשבתן כי מקריב לה כהן:

    מקום שאין המחשבה פוסלתכגון בחולין כלומר חולין שאין המחשבה פוסלת בהם. ובגמרא מפרש מאי קאמר דהא מחשבת עבודת כוכבים פסלה בהו דהא זבחי מתים איקרו מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה:

    גמ' והני תנאיתנא קמא ורבי אליעזר אית להו דר"א בר' יוסי כלומר דטעמיה דתנא קמא דמכשר לאו משום דאין מחשבה הולכת אלא אחר העובד דא"כ היינו ר' יוסי אלא כר"א בר"י סבירא להו טעמיה מפרש ואזיל:

    שמעתימרבותי:

    שהבעלים מפגליןוטעמא מפרש בזבחים בפרק ב"ש (זבחים דף מז.) בסופו דכתיב והקריב המקריב וגו' אלמא בעלים קרי מקריב הלכך איתנהו בכלל המקריב לא יחשב אם חשבו על שחיטת כהן או על זריקתו ע"מ לאכול חוץ לזמנו הוי פיגול:

    מיהו תנא קמאדמכשר:

    סבר אי הוה שמעיניהלעובד כוכבים דחשיב על שחיטת ישראל ואמר שחיטת בהמה זו לעבודת כוכבים תהא אסורה דמהניא מחשבת בעלים כר' אליעזר בר' יוסי ואי לא שמעיניה דחשיב סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים לא אמרינן:

    זה עובדמשום שחיטת פנים נקט לה דאפילו בקרבן ס"ל לר' יוסי דאין הבעלים מפגלין ורבי יוסי פליג אתנא קמא וארבי אליעזר:

    איכא דאמרי אפילו בדשמעיניהלעובד כוכבים דחשיב פליגי רבנן עליה דר"א ואית להו לתרוייהו בעלים מפגלין בקרבן כר' אליעזר בר' יוסי וגבי חולין פליגי:

    חוץ מפניםמחשבת עבודת כוכבים בחולין ממחשבת פיגול בקרבן:

    חולין 38 עמוד ב

    1(ויקרא כב, כז) או כשב״ פרט לכלאים, ״או עז״ פרט לנדמה, ״כי יולד״ פרט ליוצא דופן, ״שבעת ימים״ פרט למחוסר זמן, ״תחת אמו פרט ליתום.

    2האי יתום ה"ד אילימא דילידתיה אמיה והדר מתה, לעולם תיחי ותיזיל? אלא דמתה והדר ילידתיה, מכי יולד נפקא.

    3אלא פשיטא, זה פירש למיתה וזה פירש לחיים. אי אמרת בשלמא בעינן חיותא בסוף לידה היינו דאיצטריך קרא למעוטי, אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידה, למה ליה? מכי יולד נפקא!

    4אמר רבא: הלכתא כי הא מתניתא בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה, פסולה.

    5במה דברים אמורים? ביד, אבל ברגל, בין פשטה ולא כפפה, בין כפפה ולא פשטה כשרה. בד"א בדקה, אבל בגסה, בין ביד בין ברגל, בין פשטה ולא כפפה, בין כפפה ולא פשטה כשרה. ועוף, אפילו לא רפרף אלא גפו, ולא כשכש אלא זנבו הרי זה פירכוס.

    6מאי קמ"ל כולהו תננהי! בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה, שאינה אלא הוצאת נפש. יד אין, רגל לא; דקה אין, גסה לא. עוף איצטריכא ליה, דלא תנן.

    Mishna

    7השוחט לעובד כוכבי' שחיטתו כשרה, ור"א פוסל. אמר ר"א אפילו שחטה לאכול לעובד כוכבים מחצר כבד שלה פסולה, שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים׃

    8א"ר יוסי ק"ו הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט:

    Gemara

    9הני תנאי אית להו דר' אליעזר ברבי יוסי דתניא אמר ר' אליעזר ברבי יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין׃

    10מיהו ת"ק סבר אי שמעיניה דחשיב אין אי לא, לא סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים לא אמרינן ור"א סבר אע"ג דלא שמעיניה דחשיב סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים אמרינן ואתא רבי יוסי למימר אע"ג דשמעיניה דחשיב זה מחשב וזה עובד לא אמרינן׃

    11איכא דאמרי בדשמעיניה דחשיב פליגי ת"ק סבר כי אמרינן זה מחשב וזה עובד הני מילי בפנים אבל בחוץ לא חוץ מפנים׃

    Tosafot

    או כשב פרט לכלאיםתימה דהכא או למעט ובפ"ק (לעיל חולין דף כג.) קאמר או לרבות פלגס וגבי אותו ואת בנו נמי דרשינן (לקמן חולין דף עח:) או שה לרבות כלאים ויש לומר דגבי פלגס ממילא אימעיט ולא צריך קרא אלא לרבות וכן לגבי אותו ואת בנו ממילא אימעיט כלאים דשור ושה אי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם אבל הכא כשב ועז כתיב שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם וממילא איתרבו להכי כתיב או למעט ובכי האי גונא משני במרובה (ב"ק דף עז:) גבי וטבחו או מכרו ואם תאמר אם כן מאו עז היה למעט כלאים שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם ומאו כשב נדמה ויש לומר דנדמה אינו ראוי כל כך למעוטי כמו כלאים ולהכי מעוטא קמא מוקמינן בדדמי טפי בכלאים והדר ממעטינן נדמה דנדמה לא ממעטינן אלא משום דדמי לכלאים:

    כי יולד פרט ליוצא דופןלאו מלשון לידה דריש אלא גמר לידה לידה מבכור כדאמרינן בריש פרק יוצא דופן (נדה דף מ.) והא דדרשינן התם אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת דמשמע דצריך מיעוט למעט יוצא דופן ולא ממעטינן ליה מלידה לידה מבכור משום דאי לאו כי תזריע הוה דרשינן תלד לרבות יוצא דופן כרבי שמעון:

    אלא דמתה והדר ילידתיהוהא דאמר בפרק יוצא דופן (נדה דף מד.) ובפרק מי שמת (ב"ב דף קמב:) דעובר מיית ברישא היינו היכא דמתה מעצמה כדאמר בפ"ק דערכין (דף ז.) דוולד איידי דזוטר חיותיה עיילא טיפתא דמלאך המות ומחתכא לסימניו אבל נהרג לא:

    אלא זה פירש למיתה וזה פירש לחייםאין להוכיח מכאן דאפילו בידי שמים אפשר לצמצם דקרא איכא למימר דאיצטריך אם יבא אליהו ויאמר שבצמצום נעשה ושבקינן לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה:

    מחצר כבד שלהלאו דוקא נקט יותרת הכבד משום דעולה לגבוה והויא כחלב ודם אלא אפילו כזית של שאר בשר נמי כדאמרינן בגמרא יהיב זוזא לטבחא ישראל מאי ואורחא דמלתא הוא דנקט:

    פסולה שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכביםואם תאמר לקמן (חולין דף לט: ושם) גבי השוחט לשם הרים דקתני פסולה ודייק עלה פסולה אין זבחי מתים לא פירוש ולא מיתסרי בהנאה והכא קתני רבי אליעזר אומר פסולה ואע"ג דאסור אף בהנאה כדקתני שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ויש לומר דלקמן דייק מדלא קתני הרי אלו זבחי מתים אבל הכא איידי דאמרי רבנן כשרה אמר רבי אליעזר פסולה:

    הני תנאי אית להו דרבי אליעזר בר' יוסיפירוש רבנן ורבי אליעזר דמתניתין אבל ר' יוסי לא סבר ליה כוותיה דהא אמר דאין הכל הולך אלא אחר העובד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מאי קא משמע לן כולהו תננהיפירוש מאי קא משמע לן רבא דאמר הילכתא כי הא מתניתא, דפשיטא דכולהו תננהו במתני', ופריק משום עוף דתני בברייתא ולא תנן במתניתין איצטריך, אבל לא אקשינן מאי קא משמע לן תנא, דהא כולהו מתניתא תנו מאי דתנא במתני'.

    אי שמעינן דחשיב אין אי לא לא סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה לא אמרינן. ושחיטתו כשרה דקתני, לאו למימרא דדוקא דיעבד אבל לכתחלה לא, דהא אמרינן סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה לא אמרינן, אלא מדקתני ר' אליעזר פוסל דלדידיה פסולה אפילו בדיעבד ואסורה בהנאה, תנא איהו כשירה. ואי נמי דאפילו לתנא קמא לכתחלה לא, דחיישינן שמא יחשב לעבודה זרה. וללישנא בתרא דאמרינן דאפילו שמעיניה דחשיב זה מחשב וזה עובד, לא אמרינן אפילו הכי לכתחלה לא, שמא יבא לאכול משוחט ממש לעבודה זרה.

    איכא דאמרי דשמעיניה דחשיב וכו'לאו למימרא דר' אליעזר דוקא כדשמעיניה דחשיב הוא דפוסל הא לא שמעיניה לא, דהא בהדיא קתני במתניתין ר' אליעזר פוסל שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, אלא משום תנא קמא נקט לה, כלומר דאפילו בדשמעיניה דחשיב פליג תנא קמא ומכשר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 38b

    Chullin 38b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 298 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    פרט לכלאים בן רחל ותייש שפסול לקרבן ומרבויא דאו דריש ליה:

    נדמה עז שילדה מתייש כמותה ובנה דומה לרחל:

    פרט ליוצא דופן שקרעוה והוציאוה פעמים שמתה ופעמים שחיה:

    ז' ימים פרט למחוסר זמן שלא הגיע לז' ימים ואפילו אמו קיימת:

    תחת אמו היה שעה אחת פרט ליתום וה"ד האי יתום אילימא דילידתיה אמיה ולאחר שעה מתה לעולם תיחי בתמיה וכי לעולם צריכה לחיות והא תחת אמו קרינן ביה והא ליכא למימר דאשמועינן קרא שתחיה אמו כל ז' דתניא בת"כ ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר תחת אמו לפי שנאמר ז' ימים יהיה עם אמו יכול כל ז' ת"ל תחת אמו אי תחת אמו יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו משמע ששניהם בעולם אחד שתהא קרויה אמו הא כיצד אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת והאי תחת אמו משמע ליה לרבי יוסי הגלילי חליפי אמו שמתה אמו והוא נשאר במקומה:

    אלא דמתה והדר ילידתיה היינו יוצא דופן דכל שקרעוה והוציאו את ולדה בין מתה ובין חיה הוי יוצא דופן:

    זה פירש למיתה אמו כלומר בשעת מיתתה ילדה דרך הרחם ואשמועינן קרא דבעינן חיות עד גמר לידה ולאחר לידה מעט ואי לא ה"ל יתום דעל כרחיה האי תחת אמו למעוטי חיה באמצע לידה ומתה בגמר לידה אתי:

    אי אמרת בשלמא אחר סוף לידה אשמועינן דבעינן חיותא שיצא כולו מחיים ולמעוטי מתה בגמר לידה:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 38b · Sefaria

    Tosafot

    או כשב פרט לכלאים תימה דהכא או למעט ובפ"ק (לעיל חולין דף כג.) קאמר או לרבות פלגס וגבי אותו ואת בנו נמי דרשינן (לקמן חולין דף עח:) או שה לרבות כלאים ויש לומר דגבי פלגס ממילא אימעיט ולא צריך קרא אלא לרבות וכן לגבי אותו ואת בנו ממילא אימעיט כלאים דשור ושה אי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם אבל הכא כשב ועז כתיב שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם וממילא איתרבו להכי כתיב או למעט ובכי האי גונא משני במרובה (ב"ק דף עז:) גבי וטבחו או מכרו ואם תאמר אם כן מאו עז היה למעט כלאים שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם ומאו כשב נדמה ויש לומר דנדמה אינו ראוי כל כך למעוטי כמו כלאים ולהכי מעוטא קמא מוקמינן בדדמי טפי בכלאים והדר ממעטינן נדמה דנדמה לא ממעטינן אלא משום דדמי לכלאים:

    כי יולד פרט ליוצא דופן לאו מלשון לידה דריש אלא גמר לידה לידה מבכור כדאמרינן בריש פרק יוצא דופן (נדה דף מ.) והא דדרשינן התם אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת דמשמע דצריך מיעוט למעט יוצא דופן ולא ממעטינן ליה מלידה לידה מבכור משום דאי לאו כי תזריע הוה דרשינן תלד לרבות יוצא דופן כרבי שמעון:

    אלא דמתה והדר ילידתיה והא דאמר בפרק יוצא דופן (נדה דף מד.) ובפרק מי שמת (ב"ב דף קמב:) דעובר מיית ברישא היינו היכא דמתה מעצמה כדאמר בפ"ק דערכין (דף ז.) דוולד איידי דזוטר חיותיה עיילא טיפתא דמלאך המות ומחתכא לסימניו אבל נהרג לא:

    אלא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים אין להוכיח מכאן דאפילו בידי שמים אפשר לצמצם דקרא איכא למימר דאיצטריך אם יבא אליהו ויאמר שבצמצום נעשה ושבקינן לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה:

    מחצר כבד שלה לאו דוקא נקט יותרת הכבד משום דעולה לגבוה והויא כחלב ודם אלא אפילו כזית של שאר בשר נמי כדאמרינן בגמרא יהיב זוזא לטבחא ישראל מאי ואורחא דמלתא הוא דנקט:

    פסולה שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ואם תאמר לקמן (חולין דף לט: ושם) גבי השוחט לשם הרים דקתני פסולה ודייק עלה פסולה אין זבחי מתים לא פירוש ולא מיתסרי בהנאה והכא קתני רבי אליעזר אומר פסולה ואע"ג דאסור אף בהנאה כדקתני שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ויש לומר דלקמן דייק מדלא קתני הרי אלו זבחי מתים אבל הכא איידי דאמרי רבנן כשרה אמר רבי אליעזר פסולה:

    הני תנאי אית להו דרבי אליעזר בר' יוסי פירוש רבנן ורבי אליעזר דמתניתין אבל ר' יוסי לא סבר ליה כוותיה דהא אמר דאין הכל הולך אלא אחר העובד:

    Tosafot on Chullin 38b · Sefaria

    Rashba

    מאי קא משמע לן כולהו תננהי פירוש מאי קא משמע לן רבא דאמר הילכתא כי הא מתניתא, דפשיטא דכולהו תננהו במתני', ופריק משום עוף דתני בברייתא ולא תנן במתניתין איצטריך, אבל לא אקשינן מאי קא משמע לן תנא, דהא כולהו מתניתא תנו מאי דתנא במתני'.

    אי שמעינן דחשיב אין אי לא לא סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה לא אמרינן. ושחיטתו כשרה דקתני, לאו למימרא דדוקא דיעבד אבל לכתחלה לא, דהא אמרינן סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה לא אמרינן, אלא מדקתני ר' אליעזר פוסל דלדידיה פסולה אפילו בדיעבד ואסורה בהנאה, תנא איהו כשירה. ואי נמי דאפילו לתנא קמא לכתחלה לא, דחיישינן שמא יחשב לעבודה זרה. וללישנא בתרא דאמרינן דאפילו שמעיניה דחשיב זה מחשב וזה עובד, לא אמרינן אפילו הכי לכתחלה לא, שמא יבא לאכול משוחט ממש לעבודה זרה.

    איכא דאמרי דשמעיניה דחשיב וכו' לאו למימרא דר' אליעזר דוקא כדשמעיניה דחשיב הוא דפוסל הא לא שמעיניה לא, דהא בהדיא קתני במתניתין ר' אליעזר פוסל שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, אלא משום תנא קמא נקט לה, כלומר דאפילו בדשמעיניה דחשיב פליג תנא קמא ומכשר.

    Rashba on Chullin 38b · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שבעלי מומין פסולין למזבח יש בהמות שהן נידונות כבעלי מומין אע"פ שאין בהם מום כיצד הכלאים והוא הבא מן התיש והרחל או מן הכבש והעז פסול וכן הנדמה כל שהוא מכבש ובן זוגו אלא שדומה לנולד מן העז או מן התיש וכן יוצא דופן פסול שנאמר כי יולד ואין יציאה דרך דופן נקראת לידה:

    מתה האם בשעת לידה עד שבסוף לידה והוא שעת יציאת רובו לא היתה לו אם פסול לעולם שנאמר תחת אמו ואין צריך לומר אם מתה קודם שיצא ראשו שהוא פסול שהרי אי אפשר להוציאו בלא פתיחת הרחם והרי הוא יוצא דופן וכל שכן אם מתה ולא יצא עדין כלל אע"פ שאי אפשר כן במיתה מחמת חולי שהרי העובר מת תחלה אפשר להיות כן בנשחטה כמו שיתבאר אבל אם היתה חיה כשנולד או אף כשיצא רובו אע"פ שמתה לאלתר הרי הוא ראוי להקרבה לאחר שבעה:

    המשנה התשיעית והכונה להתחיל בה בביאור החלק הרביעי איזו כונה פוסלת בשחיטה ואיזו אינה פוסלת ואמר על זה השוחט לנכרי שחיטתו כשרה ור' אליעזר פוסל אמר ר' אליעזר אפי' שחטה שיאכל נכרי מחצר כבד שלה פסולה שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה אמר ר' יוסי וקל וחומר הדברים ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין מחשבה פוסלה בחולין לא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט אמר הר"מ פי' דעת ר' אליעזר שהבעלים מפגלין בקדשים וגמרינן חוץ מפנים ור' יוסי דעתו כמו שאמרה המשנה שהעובד הוא המפגל והלכה כר' יוסי:

    אמר המאירי השוחט לנכרי שחיטתו כשרה פי' בגמרא שלא סוף דבר בסתם שחיטה אלא אפי' חשב עליה הנכרי לע"ז בפי' שאין הכל הולך אלא אחר השוחט ר' אליעזר אומר שאפילו בסתם שחיטה פסולה שהמחשבה הולכת אף אחר העובד וסתמו לע"ז ואפילו לא נשחטה להיות לגוי בה אלא חלק מועט כגון לאכילת חצר כבד שבה וכיוצא בזה פסולה ולא עוד אלא שאף בגמרא פרשו לדעתו שאפי' היתה הבהמה של ישראל ונתן לו הגוי קודם שחיטה דינר ליתן לו ממנה לאחר שחיטה בדינר בשר אם היה הגוי אלם שאי אפשר לו לחזור ולבא עליו בעקיפין אסורה אחר שמן הדין קנה שהרי מעות בגוי קונות ואחר שהוא כן מחשב בה לע"ז על סמך שאף אם יקפיד ישראל בדבר אינו חושש אבל אם אינו אלם אף הוא חושב שהישראל יחשדהו בכך ויחזור בעקיפין ואינו נותן לב לחשב לע"ז:

    אמר ר' יוסי קל וחומר ומה וכו' פרשו בגמרא ומה במקום שהמחשבה פוסלת מעבודה לעבודה בארבע עבודות וזהו ענין מוקדשין שהמחשבה פוסלת בהן אף בשעת שחיטה שאם שחטה במחשבה שיקבל דמה שלא לשמה או יוליכנה למזבח שלא לשמה או יזרוק דמה שלא לשמה נפסל הזבח באותן הקרבנות שנפסלין בשלא לשמה והרי שמצינו ארבע עבודות מהן לפסול והן שחיטה קבלה והולכה זריקה ואעפ"כ אין מחשבה פוסלת בהן אא"כ חישב בה הכהן העובד אבל אם לא חישב בה הכהן העובד אפי' חשבו בה הבעלים אינה פוסלת מקום שאין המחשבה פוסלת מעבודה לעבודה אלא בשתי עבודות וזהו חולין שאין בהן פסול מחשבה אפי' לשוחט אלא בזריקה והקטרה ר"ל שאם חישב בשעת שחיטה שיהא זורק דמה לע"ז או להקטיר חלביה לע"ז נפסלה הבהמה אפי' לא הוציא מחשבתו למעשה אבל אם שחטה על דעת שיקבל דמה לע"ז או שיוליכנה לע"ז אין כאן פסול מחשבה אפי' לשוחט שאין בשתים אלו זכר באזהרת ע"ז אינו דין שאף בשתים אלו לא יהא בהן פסול אלא לשוחט הא למדת שהשוחט לנכרי שחיטתו כשרה וכן הלכה:

    Meiri on Chullin 38b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה או כשב פרט כו' ולהכי מיעוטא קמא מוקמינן בדדמי טפי בכלאים כו' עכ"ל פי' דהשתא דכתיבי תרי מיעוטי ניחא ליה לתנא למנקט מיעוט קמא בכלאים משום דמסתבר למעוטא טפי מנדמה מיהו אי לא הוה כתיב אלא חד אז לא הוה מוקמינן כלל למעט אלא לרבות כלאים כדמוכח הסוגיא דפרק מרובה וכמו שפירשו התוס' שם ע"ש:

    בפרש"י בד"ה ריפרף בציר מכשכוש עכ"ל דלישנא ועוף אפי' לא רפרף כו' משמע דפירכוס דעוף קיל טפי מפירכוס דבהמה דקתני במתני' דמהני בבהמה כשכוש זנבו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 38b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' מאי קמ"ל וכו' בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה גועה או הטילה ריעי ובו' אפי' לרשב"ג דמחמיר וכו' כצ"ל:

    Maharam on Chullin 38b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 38, Amud Bet, about 298 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “(ויקרא כב, כז) או כשב״ פרט לכלאים,…”

    2. Segment 218 words

      Opens “האי יתום ה"ד אילימא דילידתיה אמיה והדר…”

    3. Segment 332 words

      Opens “אלא פשיטא, זה פירש למיתה וזה פירש…”

    4. Segment 413 words

      Opens “אמר רבא: הלכתא כי הא מתניתא בהמה…”

      Named: רבא.

    5. Segment 545 words

      Opens “במה דברים אמורים? ביד, אבל ברגל, בין…”

    6. Segment 628 words

      Opens “מאי קמ"ל כולהו תננהי! בהמה דקה שפשטה…”

    7. Segment 725 words

      Opens “מתני׳ השוחט לעובד כוכבי' שחיטתו כשרה, ור"א…”

    8. Segment 829 words

      Opens “א"ר יוסי ק"ו הדברים ומה במקום שהמחשבה…”

    9. Segment 918 words

      Opens “גמ׳ הני תנאי אית להו דר' אליעזר…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1044 words

      Opens “מיהו ת"ק סבר אי שמעיניה דחשיב אין…”

      Named: רבי יוסי.

    11. Segment 1121 words

      Opens “איכא דאמרי בדשמעיניה דחשיב פליגי ת"ק סבר…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 38b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026