Talmud Builders

    Chullin 36a

    Back to index

    English translation — Chullin 36a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It could enter your mind to say: Since benefit from disqualified consecrated animals is forbidden with regard to their fleece and labor, perhaps benefit from their blood is also forbidden, and let it require burial. Therefore, the verse teaches us that benefit from their blood is permitted.

    2The school of Rabbi Yishmael taught that the verse: “And drinks the blood of carcasses,” from which it is derived that the blood of an animal that was killed renders food items susceptible to ritual impurity, serves to exclude blood that emerges in a surge due to arterial pressure at the moment of slaughter while the animal is still alive that does not render seeds susceptible to ritual impurity.

    3§ The Sages taught in a baraita : With regard to one who slaughters an animal and splashed blood of the slaughter on a gourd of teruma , Rabbi Yehuda HaNasi says: The gourd is rendered susceptible to ritual impurity. Rabbi Ḥiyya says: If the gourd came into contact with a source of impurity, one places the matter in abeyance, as there is uncertainty whether the blood rendered it susceptible to impurity.

    4Rabbi Oshaya said: Since Rabbi Yehuda HaNasi says that the gourd is rendered susceptible to ritual impurity and Rabbi Ḥiyya says that one places the matter in abeyance, on whom shall we rely? Come and let us rely on the statement of Rabbi Shimon, as Rabbi Shimon would say: It is slaughter that renders the animal susceptible, and not blood.

    5Rav Pappa said in explanation: Everyone, Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Ḥiyya, agrees that where there is blood on the gourd throughout the slaughter continuously from beginning to end, everyone, both Rabbi Shimon ben Lakish, who says: Slaughter is defined only as the conclusion of its performance, and Rabbi Yoḥanan, who says: Slaughter is defined from the beginning to the end of its performance, agrees that the blood renders the gourd susceptible to impurity, in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Shimon. When they disagree is in a case where the blood is wiped off the gourd between the cutting of one siman and the other siman . Rabbi Yehuda HaNasi holds that slaughter is defined from the beginning to the end of its performance, and this blood that splashed on the gourd is blood of slaughter.

    6Rabbi Ḥiyya holds that slaughter is defined only as the conclusion of its performance, and this is blood of a wound, which does not render food items susceptible to ritual impurity. And what is the meaning of the ruling of Rabbi Ḥiyya that one places the matter in abeyance? It means that one places the matter in abeyance until the conclusion of the slaughter. If there is blood remaining on the gourd at the conclusion of the slaughter the blood renders the gourd susceptible to ritual impurity, and if not, the blood does not render the gourd susceptible to ritual impurity.

    7The Gemara asks: And what is the meaning of the statement of Rabbi Oshaya: Come and let us rely on the statement of Rabbi Shimon? According to Rabbi Shimon the blood of slaughter does not render food items susceptible to ritual impurity, while according to Rabbi Ḥiyya the blood of slaughter renders the gourd susceptible to ritual impurity.

    8The Gemara answers that in a case where the blood is wiped off the gourd prior to the conclusion of slaughter, in any event, the opinions of Rabbi Shimon and Rabbi Ḥiyya correspond to each other: One Sage holds that the blood of slaughter does not render the gourd susceptible to ritual impurity and the other Sage holds that the blood of slaughter does not render the gourd susceptible to ritual impurity. The result is that Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the blood of slaughter renders the gourd susceptible to ritual impurity, is one Sage stating an individual opinion, and the statement of one Sage has no standing in a place where it is disputed by two Sages.

    9Rav Ashi said that the term: One places the matter in abeyance, indicates that it remains in abeyance forever. It is a fundamental halakhic uncertainty for which there is no resolution. And in the case where the blood is wiped off the gourd prior to the conclusion of the slaughter, the halakha is unclear. This is because Rabbi Ḥiyya is uncertain whether slaughter is defined from the beginning to the end of its performance or whether slaughter is defined only as the conclusion of its performance. And what is the meaning of his ruling that one places the matter in abeyance? It means that if a source of impurity comes into contact with the gourd after the blood was wiped off the gourd, one may neither eat the gourd, as perhaps it is impure teruma , nor may one burn it, as perhaps it is pure.

    10The Gemara asks: And according to this explanation, what is the meaning of the statement of Rabbi Oshaya: Come and let us rely on the statement of Rabbi Shimon? According to Rabbi Shimon the blood of slaughter does not render food items susceptible to ritual impurity, while according to Rabbi Ḥiyya, there is uncertainty with regard to the status of the gourd. The Gemara answers that with regard to the matter of burning, in any event, the opinions of Rabbi Shimon and Rabbi Ḥiyya correspond to each other: One Sage, Rabbi Shimon, does not burn the gourd, because it was not rendered susceptible to impurity, and the other Sage, Rabbi Ḥiyya, does not burn the gourd, due to the uncertainty.

    11The result is that Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that one burns the gourd since the blood of slaughter renders the gourd susceptible to ritual impurity and contact with a source of impurity renders it impure, is one Sage stating an individual opinion, and the statement of one Sage has no standing in a place where it is disputed by two Sages. And this is what Rabbi Ḥiyya is saying: In a case such as this, one places the matter in abeyance; one may neither eat the gourd nor burn it.

    12Rabbi Shimon ben Lakish raises a dilemma: With regard to a dry portion of consecrated flour that was not mixed with the oil of meal offerings, does one count the descending levels of impurity characteristic of other foods that come into contact with a primary source of impurity, i.e., that food assumes first-degree impurity, and food that comes into contact with that food assumes second-degree impurity; or does one not count the descending levels of first-degree impurity and second-degree impurity? The Gemara elaborates: When regard for sanctity is effective in rendering an item susceptible to impurity, is it effective only to disqualify that item itself, but to count the descending levels of first-degree and second-degree impurity it is not effective? Or perhaps once it is rendered susceptible to impurity there is no difference whether it is rendered susceptible by means of regard for sanctity or by means of contact with liquids.

    13Rabbi Elazar said: Come and hear proof from a baraita . It is written: “Of all food that may be eaten, on which water comes, it shall be impure; and all drink that may be drunk it shall be impure” (Leviticus 11:34). From that verse it is derived: Food that comes into contact with water is rendered susceptible to ritual impurity and to count the descending levels of impurity, but food that does not come into contact with water is not rendered susceptible to ritual impurity. Apparently, for the dry portion of flour that did not come into contact with a liquid but was rendered susceptible by regard for sanctity, one does not count the descending levels of impurity.

    14The Gemara asks: Is that to say that Rabbi Shimon ben Lakish does not have knowledge of the halakha that only food that comes into contact with water is susceptible to ritual impurity? The Gemara answers: This is the dilemma that Rabbi Shimon ben Lakish is raising: Is the halakhic status of consecrated food that is subject to regard for sanctity like that of food that comes into contact with water, and one does not count the descending levels of impurity for items that come into contact with it, or no, its halakhic status is unique?

    15The Gemara explains that Rabbi Elazar, who cited the verse to resolve the dilemma of Rabbi Shimon ben Lakish, is not merely citing a verse that Rabbi Shimon ben Lakish knows. Rather, he too is stating his proof from the extraneous formulation of the verses. Since it is written: “But when water is placed upon the seed, and any of their carcass falls upon it, it is impure for you” (Leviticus 11:38), why do I need the verse: “Of all food which may be eaten, on which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34)?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הואיל ואסירי בגיזה ועבודהדכתיב תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב בפ"ב דבכורות (דף טו.):

    פרט לדם קילוחשמקיז את הבהמה בתחלה הדם שותת בטיפה אחת או שתים ואח"כ הוא מקלח ואח"כ הוא משחיר והכי קיימא לן בכריתות (דף כב.) ותניא התם איזהו דם היקז שהנפש יוצאה בו מטיפה המשחרת ואילך אבל דם קילוח לא הוי דם הנפש:

    את הזרעיםלישנא דקרא נקט וכי יותן מים על זרע (ויקרא יא):

    והתיזבתחלת שחיטה:

    על הדלעתתלושה של תרומה:

    רבי חייא אומר תוליןלקמיה מפרש מאי תולין:

    באו ונסמוך על דברי ר"ששהוא מסייע את רבי חייא שאמר אין דם מכשיר והוה ליה רבי יחיד במקום שנים:

    היכא דאיתיה לדםעל הדלעת עד גמר שחיטה שלא נתקנח:

    דמכשירדדם שחיטה הוא ואיתקש למים:

    אינה לשחיטה אלא לבסוףוכשנתקנח קודם סימן שני עדיין לא היה קרוי דם שחיטה אלא דם מגפתו:

    תלוי הדבראי הוי הכשר אי לא:

    לר"ש לא מכשירלעולם ואינו מסייע את רבי חייא:

    בנתקנחדפליגי ביה רבי ורבי חייא:

    מיהאמסייע ליה לר"ש דבין למר ובין למר לא מכשרא:

    לעולם משמעעד שיבא אליהו ויודיענו ולא תני תנא תולין הדבר שגמרו מוכיח עליו:

    לא אוכלין ולא שורפיןאם נתקנח קודם גמר שחיטה ואחר כך נגעה טומאה בזרעים:

    והכי קאמר כו'גירסא דלא צריכה היא:

    צריד של מנחותקורטי קמח הצבור במנחה ואין שמן נכנס לתוכו. צריד לשון יבש ודוגמתו בראש השנה (דף כז:) היה קולו דק או עב או צרוד: קיימא לן דחיבת הקדש מכשרת דתניא והבשר לרבות עצים ולבונה כדלקמן:

    מונין בו ראשון ושניכלומר אם נטמא מטמא אחרים או לא:

    לאפסולי גופיהליתסר באכילה:

    אטו ריש לקישדבעי לה לא ידע להאי קרא דהכשר על ידי מים הוא:

    ריש לקישבקדשים מיבעי ליה אי הויא חיבת הקדש כהכשר מים בחולין או לא. ומהדר גמרא לשנויי ורבי אלעזר נמי דפשיט ליה ניהליה מיתורא דקרא פשטיה ניהליה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 36 עמוד א

    1ס"ד אמינא: הואיל ואסירי בגיזה ועבודה, דמן לבעי קבורה, קמשמע לן.

    2תנא דבי רבי ישמעאל: (במדבר כג, כד) ״ודם חללים ישתה״ פרט לדם קילוח, שאינו מכשיר את הזרעים.

    Baraita

    3ת"ר השוחט והתיז דם על הדלעת רבי אומר: הוכשר, רבי חייא אומר: תולין.

    4א"ר אושעיא: מאחר שרבי אומר הוכשר, ור' חייא אומר תולין, אנו על מי נסמוך? באו ונסמוך על דברי ר"ש שהיה ר"ש אומר: שחיטה מכשרת ולא דם.

    5אמר רב פפא: הכל מודים היכא דאיתיה לדם מתחלה ועד סוף כולי עלמא לא פליגי דמכשיר. כי פליגי בנתקנח הדם בין סימן לסימן, רבי סבר: ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף, והאי דם שחיטה הוא.

    6רבי חייא סבר: אינה לשחיטה אלא בסוף, והאי דם מכה הוא, ומאי ״תולין״? תולין הדבר עד גמר שחיטה אי איתיה לדם בסוף שחיטה מכשיר, ואי לא לא מכשיר.

    7ומאי באו ונסמוך על דברי ר"ש לר"ש לא מכשיר, לרבי חייא מכשיר!

    8בנתקנח מיהו אשוו להדדי, מר לא מכשיר, ומר לא מכשיר, הוה ליה רבי חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים.

    9רב אשי אמר: ״תולין״ לעולם משמע, ונתקנח לר' חייא ספוקי מספקא ליה, אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף, או אינה לשחיטה אלא בסוף, ומאי ״תולין״? לא אוכלין ולא שורפין.

    10ומאי באו ונסמוך על דברי ר"ש לר"ש לא מכשיר, לרבי חייא ספיקא, לענין שריפה מיהו שוו להדדי: מר לא שרפיה ומר לא שרפיה׃

    11הוה ליה רבי חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים, והכי קאמר: כגון זאת תולין לא אוכלין ולא שורפין.

    12בעי ר"ש בן לקיש: צריד של מנחות, מונין בו ראשון ושני, או אין מונין בו ראשון ושני? כי מהניא חבת הקדש לאפסולי גופיה, למימנא ביה ראשון ושני לא, או דלמא לא שנא?

    13א"ר אלעזר: ת"ש (ויקרא יא, לד) ״מכל האוכל אשר יאכל וגו'״ אוכל הבא במים הוכשר, אוכל שאינו בא במים לא הוכשר.

    14אטו רבי שמעון בן לקיש לית ליה אוכל הבא במים? רבי שמעון בן לקיש הכי קמיבעיא ליה: חבת הקדש כאוכל הבא במים דמי, או לא?

    15רבי אלעזר נמי מיתורי קראי קאמר, מכדי כתיב ״(ויקרא יא״, לח) ״וכי יותן מים על זרע״, ״מכל האוכל אשר יאכל״ למה לי?

    Tosafot

    סלקא דעתך אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה כו'תימה הא גיזה עצמה שריא כשעבר וגזז דתזבח ולא תגוז קאמר כדתנן בפרק הלוקח בהמה (בכורות כה.) שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח״כ שחטו עקביא בן מהללאל מתיר ובתלוש נמי פליגי כדמוכח התם בסוף פירקין (חולין דף כו.) ואפילו רבנן דאסרי מפרש התם בגמרא גזירה משום דלמא אתי לאשהויי אבל מדאורייתא שרי א״כ אפילו דם שיצא מחיים קודם שחיטת הרוב למה יאסר וכל שכן אחר שחיטה דאז שרי אפילו לגוז כדמשמע בפ״ב דבכורות (דף טו:) וי״ל דס״ד למיסר דם משום דדרשינן בשר ולא חלב והוא הדין דהוה דרשינן ולא דם ולא דמי לגיזה דשריא דגיזה מתזבח נפקא דמשמע תזבח ולא תגוז אבל כאן ואכלת בשר כתיב משמע בשר ולא חלב ודם ולאסור אף בהנאה אתא אע״ג דאין הדרשה מיושבת על דם כמו על חלב דשרי באכילה מ״מ דם נמי בר אכילה הוא והא דלא מייתי הכא בשר ולא חלב רישא דמילתא נקט אי נמי הכי פירושו הואיל ואסירי בגיזה ועבודה ואפי' לענין מלקות כמו קודם שנפסלו כדתנן (בכורות דף טו:) הגוזז והעובד סופג את הארבעים וכיון דהחמירה תורה כל כך ראוי לדרוש נמי בשר ולא דם וכן משמע בפ״ק דבכורות (דף ו:) דלאיסור חלב אתא קרא ולא לאסור לחלוב דבעי למידק מיניה דחלב חולין שרי מדאצטריך לאסור חלב בפסולי המוקדשין מבשר ולא חלב:

    ודם חללים ישתה פרט לדם קילוחפירש הקונטרס דדם חללים משמע שהיא נעשית חלל ממנו ודם קילוח אין הנפש יוצאה בו אלא מטיפה המשחרת ואילך שהוא אחר הקילוח וקשה דבכריתות (דף כב.) משמע דלמ"ד מטיפה המשחרת ואילך לא אתא למעוטי דם הקילוח והכי איתא התם בפרק דם שחיטה (ג"ז שם) איתמר איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו רבי יוחנן אמר כל זמן שמקלח וריש לקיש אמר מטיפה המשחרת ואילך מיתיבי איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כ"ז שמקלח יצא דם התמצית מפני שהוא שותת מאי לאו אפילו ראשון ואחרון לא למעוטי טיפה המשחרת ואי לר"ל למעוטי דם קילוח קאתי לעולם תקשי ליה ברייתא אלא לכ"ע דם קילוח נשמה יוצאה בו ודם הקזה בתחלה יוצא שחור ואח"כ יוצא אדום הכל בלא קילוח ולבסוף מקלח ואחר הקילוח מתמעט ושותת ויורד בסמוך וכל זמן שמקלח דקאמר ר' יוחנן היינו אמצעי ולריש לקיש הוי דם שהנשמה יוצאה בו משכלה המשחיר ומתחיל להאדים אע"ג שעדיין אינו מקלח והשתא פריך לריש לקיש מברייתא דקתני יצא דם התמצית מפני שהוא שותת וה"נ שותת ומשני לא למעוטי דם המשחיר והכא לגבי הכשר זרעים לכך אינו מכשיר משום דדם חללים כתיב ולא מיקרי דם חלל אלא אותו שיוצא אחר מיתה שנעשה כבר חלל פרט לדם קילוח שאינו לאחר מיתה וכן פירש בקונטרס בכריתות (דף כב.) ודם שחיטה הוי איפכא דלא חשיב דם שחיטה אלא דם שהנשמה יוצאה בו אבל לאחר מיתה אינו קרוי דם כדאמר בפ"ק דפסחים (דף טז:) והרי דם התמצית שנשפך כמים ואינו מכשיר א"ל הנח לדם התמצית דאפילו בחולין נמי לא מכשיר דאמר קרא כי הדם הוא הנפש דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם וכו':

    צריך של מנחות מונין כו'פירש בקונטרס קורטי קמח הצבורין במנחה ואין שמן נכנס לתוכו וא"ת ויצטרף כלי לענין הכשר כאילו הוכשר כולו כמו שמצרף לענין טומאה מדכתיב כף אחת דרשינן עשה הכתוב לכל מה שבכף אחת דמנחה נבללת בכלי שרת כדמוכח בפרק קמא דמנחות (דף ט.) דאמר רבי יוחנן בללה זר כשרה חוץ לחומת העזרה פסולה ומפרש טעמא דכיון דקדושת כלי היא נהי דכהונה לא בעי פנים מיהא בעיא ועוד דלא שייך חיבת הקדש אלא היכא שנתקדש בכלי שרת כדמוכח בריש המנחות והנסכים (מנחות קא.) דקאמר עצים כל כמה דלא משפי להו בגיזרין לא מתכשרי ולבונה נמי כל כמה דלא מקדש בכלי לא מתכשרא והא דאמר בההיא פירקא (קב:) גבי פרה דמיטמא אע"ג דכל העומד לשרוף כשרוף דמי והויא כעפרא משום דחיבת הקדש משויא ליה אוכל והתם ליכא קדוש כלי שאני פרה הואיל ועשו בה שחיטה והזאה כעין קרבן וגם משום חומרא דפרה החמירו שתהני בה חיבת הקדש וי"ל דמיירי הכא בשלא נתן עדיין שמן במנחה בתחלה כשהסולת בביסה וכמ"ד מדת יבש נתקדשה והויא מנחה קדושה בלא שמן או במנחת חוטא או במנחת קנאות דליכא שמן ונתקדש הסולת בכלי ולא נתן בו מים כלל ומיהו לשון צריד משמע מקצתה לחה ומקצתה יבשה וה"ה דהוה מצי למיבעי בבשר קדש שלא בא במים דדם קדשים לא מכשיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    דם שחיטה שאמרו עליו שהוא מכשיר לא נאמר אלא על דם השותת בשעת שחיטה אבל דם הקלוח אינו מכשיר שנאמר ודם חללים ר"ל דם שנעשה בו חלל והוא רביעית האחרון שנאמר ודם חללים פרט לדם הקלוח וטעם הדבר מפני שאינו דם הנפש שעדיין חיים הם והרי הם כדם של מכה או של נגיפה או של הקזה שאינו מכשיר במה דברים אמורים בשלא גמר את השחיטה אבל אם גמר את השחיטה ועדיין דם הקלוח על האוכל הוכשר גמר את השחיטה אבל כבר נתקנח הדם מעל האוכל קודם גמר שחיטה הרי זה ספק ותולין עליו לא אוכלין ולא שורפין ודם שחיטת הטמאים אינה מכשרת וכן דם המת מאליו על ידי מלאך המות אינו מכשיר שנאמר ודם חללים והם שנהרגו על ידי אדם או חיה רעה:

    פסולי המוקדשין ר"ל קדשים שהוממו ונפדו אע"פ שאסורין בגיזה ועבודה כמו שיתבאר במקומו דם שלהם מותר בהנאה:

    מה שביארנו בקדשים שחבת הקדש מכשרתן לא סוף דבר באוכלין אלא אף עצים ולבונה הוכשרו לקבל טומאת אוכלין חבת הקדש מחשיבתם כאוכל:

    אוכלין נגובין אלו שבקדש שלא הוכשרו במשקה אלא מתורת חבת הקדש כגון אלו שהזכרנו וכגון צריד של מנחות ר"ל הקמח היבש שבמנחת הסולת שלא נגע בו השמן וכל כיוצא בזו הדבר בספק אם נאמר דוקא לפסול עצמו לבד באכילה או אף לטמא אחרים למנות ממנו ראשון ושני נמצא שאם נגע צריד זה שנטמא בלא הכשר באוכל אחר שהוכשר הרי השני ספק ותולין לא אוכלין ולא שורפין וכבר כתבנוה במסכת חגיגה:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 36a

    Chullin 36a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 332 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הואיל ואסירי בגיזה ועבודה דכתיב תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב בפ"ב דבכורות (דף טו.):

    פרט לדם קילוח שמקיז את הבהמה בתחלה הדם שותת בטיפה אחת או שתים ואח"כ הוא מקלח ואח"כ הוא משחיר והכי קיימא לן בכריתות (דף כב.) ותניא התם איזהו דם היקז שהנפש יוצאה בו מטיפה המשחרת ואילך אבל דם קילוח לא הוי דם הנפש:

    את הזרעים לישנא דקרא נקט וכי יותן מים על זרע (ויקרא יא):

    והתיז בתחלת שחיטה:

    על הדלעת תלושה של תרומה:

    רבי חייא אומר תולין לקמיה מפרש מאי תולין:

    באו ונסמוך על דברי ר"ש שהוא מסייע את רבי חייא שאמר אין דם מכשיר והוה ליה רבי יחיד במקום שנים:

    היכא דאיתיה לדם על הדלעת עד גמר שחיטה שלא נתקנח:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 36a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    סלקא דעתך אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה כו' תימה הא גיזה עצמה שריא כשעבר וגזז דתזבח ולא תגוז קאמר כדתנן בפרק הלוקח בהמה (בכורות כה.) שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח״כ שחטו עקביא בן מהללאל מתיר ובתלוש נמי פליגי כדמוכח התם בסוף פירקין (חולין דף כו.) ואפילו רבנן דאסרי מפרש התם בגמרא גזירה משום דלמא אתי לאשהויי אבל מדאורייתא שרי א״כ אפילו דם שיצא מחיים קודם שחיטת הרוב למה יאסר וכל שכן אחר שחיטה דאז שרי אפילו לגוז כדמשמע בפ״ב דבכורות (דף טו:) וי״ל דס״ד למיסר דם משום דדרשינן בשר ולא חלב והוא הדין דהוה דרשינן ולא דם ולא דמי לגיזה דשריא דגיזה מתזבח נפקא דמשמע תזבח ולא תגוז אבל כאן ואכלת בשר כתיב משמע בשר ולא חלב ודם ולאסור אף בהנאה אתא אע״ג דאין הדרשה מיושבת על דם כמו על חלב דשרי באכילה מ״מ דם נמי בר אכילה הוא והא דלא מייתי הכא בשר ולא חלב רישא דמילתא נקט אי נמי הכי פירושו הואיל ואסירי בגיזה ועבודה ואפי' לענין מלקות כמו קודם שנפסלו כדתנן (בכורות דף טו:) הגוזז והעובד סופג את הארבעים וכיון דהחמירה תורה כל כך ראוי לדרוש נמי בשר ולא דם וכן משמע בפ״ק דבכורות (דף ו:) דלאיסור חלב אתא קרא ולא לאסור לחלוב דבעי למידק מיניה דחלב חולין שרי מדאצטריך לאסור חלב בפסולי המוקדשין מבשר ולא חלב:

    ודם חללים ישתה פרט לדם קילוח פירש הקונטרס דדם חללים משמע שהיא נעשית חלל ממנו ודם קילוח אין הנפש יוצאה בו אלא מטיפה המשחרת ואילך שהוא אחר הקילוח וקשה דבכריתות (דף כב.) משמע דלמ"ד מטיפה המשחרת ואילך לא אתא למעוטי דם הקילוח והכי איתא התם בפרק דם שחיטה (ג"ז שם) איתמר איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו רבי יוחנן אמר כל זמן שמקלח וריש לקיש אמר מטיפה המשחרת ואילך מיתיבי איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כ"ז שמקלח יצא דם התמצית מפני שהוא שותת מאי לאו אפילו ראשון ואחרון לא למעוטי טיפה המשחרת ואי לר"ל למעוטי דם קילוח קאתי לעולם תקשי ליה ברייתא אלא לכ"ע דם קילוח נשמה יוצאה בו ודם הקזה בתחלה יוצא שחור ואח"כ יוצא אדום הכל בלא קילוח ולבסוף מקלח ואחר הקילוח מתמעט ושותת ויורד בסמוך וכל זמן שמקלח דקאמר ר' יוחנן היינו אמצעי ולריש לקיש הוי דם שהנשמה יוצאה בו משכלה המשחיר ומתחיל להאדים אע"ג שעדיין אינו מקלח והשתא פריך לריש לקיש מברייתא דקתני יצא דם התמצית מפני שהוא שותת וה"נ שותת ומשני לא למעוטי דם המשחיר והכא לגבי הכשר זרעים לכך אינו מכשיר משום דדם חללים כתיב ולא מיקרי דם חלל אלא אותו שיוצא אחר מיתה שנעשה כבר חלל פרט לדם קילוח שאינו לאחר מיתה וכן פירש בקונטרס בכריתות (דף כב.) ודם שחיטה הוי איפכא דלא חשיב דם שחיטה אלא דם שהנשמה יוצאה בו אבל לאחר מיתה אינו קרוי דם כדאמר בפ"ק דפסחים (דף טז:) והרי דם התמצית שנשפך כמים ואינו מכשיר א"ל הנח לדם התמצית דאפילו בחולין נמי לא מכשיר דאמר קרא כי הדם הוא הנפש דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם וכו':

    צריך של מנחות מונין כו' פירש בקונטרס קורטי קמח הצבורין במנחה ואין שמן נכנס לתוכו וא"ת ויצטרף כלי לענין הכשר כאילו הוכשר כולו כמו שמצרף לענין טומאה מדכתיב כף אחת דרשינן עשה הכתוב לכל מה שבכף אחת דמנחה נבללת בכלי שרת כדמוכח בפרק קמא דמנחות (דף ט.) דאמר רבי יוחנן בללה זר כשרה חוץ לחומת העזרה פסולה ומפרש טעמא דכיון דקדושת כלי היא נהי דכהונה לא בעי פנים מיהא בעיא ועוד דלא שייך חיבת הקדש אלא היכא שנתקדש בכלי שרת כדמוכח בריש המנחות והנסכים (מנחות קא.) דקאמר עצים כל כמה דלא משפי להו בגיזרין לא מתכשרי ולבונה נמי כל כמה דלא מקדש בכלי לא מתכשרא והא דאמר בההיא פירקא (קב:) גבי פרה דמיטמא אע"ג דכל העומד לשרוף כשרוף דמי והויא כעפרא משום דחיבת הקדש משויא ליה אוכל והתם ליכא קדוש כלי שאני פרה הואיל ועשו בה שחיטה והזאה כעין קרבן וגם משום חומרא דפרה החמירו שתהני בה חיבת הקדש וי"ל דמיירי הכא בשלא נתן עדיין שמן במנחה בתחלה כשהסולת בביסה וכמ"ד מדת יבש נתקדשה והויא מנחה קדושה בלא שמן או במנחת חוטא או במנחת קנאות דליכא שמן ונתקדש הסולת בכלי ולא נתן בו מים כלל ומיהו לשון צריד משמע מקצתה לחה ומקצתה יבשה וה"ה דהוה מצי למיבעי בבשר קדש שלא בא במים דדם קדשים לא מכשיר:

    Tosafot on Chullin 36a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    דם שחיטה שאמרו עליו שהוא מכשיר לא נאמר אלא על דם השותת בשעת שחיטה אבל דם הקלוח אינו מכשיר שנאמר ודם חללים ר"ל דם שנעשה בו חלל והוא רביעית האחרון שנאמר ודם חללים פרט לדם הקלוח וטעם הדבר מפני שאינו דם הנפש שעדיין חיים הם והרי הם כדם של מכה או של נגיפה או של הקזה שאינו מכשיר במה דברים אמורים בשלא גמר את השחיטה אבל אם גמר את השחיטה ועדיין דם הקלוח על האוכל הוכשר גמר את השחיטה אבל כבר נתקנח הדם מעל האוכל קודם גמר שחיטה הרי זה ספק ותולין עליו לא אוכלין ולא שורפין ודם שחיטת הטמאים אינה מכשרת וכן דם המת מאליו על ידי מלאך המות אינו מכשיר שנאמר ודם חללים והם שנהרגו על ידי אדם או חיה רעה:

    פסולי המוקדשין ר"ל קדשים שהוממו ונפדו אע"פ שאסורין בגיזה ועבודה כמו שיתבאר במקומו דם שלהם מותר בהנאה:

    מה שביארנו בקדשים שחבת הקדש מכשרתן לא סוף דבר באוכלין אלא אף עצים ולבונה הוכשרו לקבל טומאת אוכלין חבת הקדש מחשיבתם כאוכל:

    אוכלין נגובין אלו שבקדש שלא הוכשרו במשקה אלא מתורת חבת הקדש כגון אלו שהזכרנו וכגון צריד של מנחות ר"ל הקמח היבש שבמנחת הסולת שלא נגע בו השמן וכל כיוצא בזו הדבר בספק אם נאמר דוקא לפסול עצמו לבד באכילה או אף לטמא אחרים למנות ממנו ראשון ושני נמצא שאם נגע צריד זה שנטמא בלא הכשר באוכל אחר שהוכשר הרי השני ספק ותולין לא אוכלין ולא שורפין וכבר כתבנוה במסכת חגיגה:

    Meiri on Chullin 36a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה סלקא דעתך אמינא הואיל בו' המתיר ובתלוש נמי פליגי כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ודם חללים ישתה כו' ולא מיקרי דם חלל אלא אותו שיוצא אחר מיתה כו' ודם שחיטה הוי כו' עכ"ל נראה מדבריהם דהך דפרט לדם קילוח כרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון נמי אתיא דהא דדם שחיטה הוי איפכא היינו לרבנן וצ"ל דדם קילוח גרע מדם מכה דמכשיר לרבנן והיינו משום כיון דעתיד להיות חלל לא חשיב דם הקילוח ממנו כדם המכה ודו"ק:

    בד"ה צריד של מנחות כו' בתחלה כשהסולת בביסא וכמ"ד מדת יבש כו' עכ"ל כצ"ל וביסא הוא כלי כדאיתא בפרק קמא דמנחות וכפי' הערוך שהוא כלי שמקדשין בו המנחה ויכול להיות שהוא מדת יבש אבל רש"י פירש שם ביסא הוא כלי שבוללין בו המנחה אם כן השמן הוא קודם בביסא כדאיתא בפרק אלו מנחות מתן שמן בכלי קודם לעשייתן ע"ש:

    Chidushei Halachot on Chullin 36a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    רַב אַשֵּׁי אָמַר תּוֹלִין לְעוֹלָם מַשְׁמָע וְנִתְקַנֵּחַ לְרַבִּי חִיָּא סְפוּקֵי מְסַּפְּקָא לֵיה. מקשים בשם הרב מזבח כפרה דהרמב"ם ז"ל בפרק יו"ד מהלכות טומאת אוכלין (הלכה ג') פסק כרבי חייא ובפרק א' מהלכות פסולי המוקדשין (הלכה יח') כתב שחט מיעוט סמנים וכו' שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והוא פלא אם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אם כן בנתז אמאי תולין עד כאן דבריו? ונראה לי בס"ד לתרץ על פי מה שכתב הר"ן ז"ל בחידושיו וזה לשונו ואפשר לומר דכל משקה מכשיר ממים ילפינן ליה ומה מים משקה ודאי בשעה שעומדין על האוכלין אף כל משקה אינו מכשיר אלא אם כן היא ודאי משקה בשעה שעומד על האוכל עד כאן דבריו עיין שם. והשתא יש לומר דהרמב"ם סבירא ליה כהר"ן דדם אינו מכשיר אלא אם כן הוא דם שחיטה ודאי בשעה שעומד על האוכל ולכן הגם דקיימא לן ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף עם כל זה בתחלה אינו נקרא ודאי כמו מים דהא אפשר שלא יגמור הסימנים או שתתנבל בידו ואין כאן דם שחיטה כלל ומאחר דאינו ודאי כמו מים קודם שתגמר השחיטה לכך פסק דתולין.

    Ben Yehoyada on Chullin 36a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 36, Amud Aleph, about 332 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “ס"ד אמינא: הואיל ואסירי בגיזה ועבודה, דמן…”

    2. Segment 217 words

      Opens “תנא דבי רבי ישמעאל: (במדבר כג, כד)…”

      Named: רבי ישמעאל.

    3. Segment 313 words

      Opens “ת"ר השוחט והתיז דם על הדלעת רבי…”

      Named: רבי אומר, רבי חייא.

    4. Segment 426 words

      Opens “א"ר אושעיא: מאחר שרבי אומר הוכשר, ור'…”

      Named: רבי אומר.

    5. Segment 534 words

      Opens “אמר רב פפא: הכל מודים היכא דאיתיה…”

      Named: רב פפא, רבי סבר.

    6. Segment 628 words

      Opens “רבי חייא סבר: אינה לשחיטה אלא בסוף,…”

      Named: רבי חייא.

    7. Segment 712 words

      Opens “ומאי ״באו ונסמוך על דברי ר"ש לר"ש…”

      Named: רבי חייא.

    8. Segment 820 words

      Opens “בנתקנח מיהו אשוו להדדי, מר לא מכשיר,…”

      Named: רבי חד.

    9. Segment 929 words

      Opens “רב אשי אמר: ״תולין״ לעולם משמע, ונתקנח…”

      Named: רב אשי.

    10. Segment 1023 words

      Opens “ומאי ״באו ונסמוך על דברי ר"ש לר"ש…”

      Named: רבי חייא.

    11. Segment 1119 words

      Opens “הוה ליה רבי חד, ואין דבריו של…”

      Named: רבי חד.

    12. Segment 1232 words

      Opens “בעי ר"ש בן לקיש: צריד של מנחות,…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “א"ר אלעזר: ת"ש (ויקרא יא, לד) ״מכל…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “אטו רבי שמעון בן לקיש לית ליה…”

      Named: רבי שמעון.

    15. Segment 1522 words

      Opens “רבי אלעזר נמי מיתורי קראי קאמר, מכדי…”

      Named: רבי אלעזר.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chullin 36a · Segment 2 — “תנא דבי רבי ישמעאל: (במדבר כג, כד) ״ודם חללים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 36a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026