Talmud Builders

    Chullin 115b

    Back to index

    English translation — Chullin 115b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Is that derivation that Rabbi Yehuda HaNasi taught ugly, that you derive a new one? The verse states with regard to an animal’s blood: “You shall not eat it; you shall pour it upon the earth as water” (Deuteronomy 12:24), and the next verse adds: “You shall not eat it; that it may go well with you, and with your children after you.” Rabbi Yehuda HaNasi teaches that the redundant second verse is not referring to the prohibition of blood. Rather, the verse is speaking of the prohibition of meat cooked in milk, teaching that it is prohibited for consumption.

    2Do you say that the verse is speaking of the prohibition of meat cooked in milk? Or perhaps it is only referring to one of the other prohibitions in the Torah? You say: Go out and learn from the thirteen hermeneutical principles, one of which is: A matter that is derived from its context. To what are the adjacent verses referring? They are referring to consecrated animals that were redeemed, which are a combination of two types: They are non-sacred in that they may be eaten, but they are prohibited for shearing and work, like consecrated animals. Here too, one may conclude that the verse is referring to a prohibition that involves two types of food, i.e., the prohibition of meat cooked in milk.

    3Reish Lakish replied to Rabbi Yoḥanan: My exposition is still necessary, since if the source for the prohibition of eating meat cooked in milk were from that verse cited by Rabbi Yehuda HaNasi alone, I would say that this statement applies only to the prohibition of eating meat cooked in milk, but not to that of deriving benefit from it. The verse cited with regard to the Paschal offering teaches us that even deriving benefit is prohibited, just as it is prohibited to derive benefit from a disqualified Paschal offering.

    4The Gemara asks: And Rabbi Yehuda HaNasi, from where does he derive that meat cooked in milk is prohibited for benefit? The Gemara responds: He derives it from here, as it is stated here: “For you are a sacred [ kadosh ] people unto the Lord your God. You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And it is stated below: “Neither shall there be a sodomite [ kadesh ] of the sons of Israel” (Deuteronomy 23:18). The similar expressions teach that just as below, the prohibition of sodomy is a prohibition that involves enjoyment, i.e., deriving benefit, not eating, so too here, meat cooked in milk is prohibited with regard to deriving benefit.

    5The school of Rabbi Eliezer taught: The verse states: “You shall not eat of any animal carcass; you may give it to the stranger who is within your gates, that he may eat it; or you may sell it to a foreigner; for you are a sacred people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). The Torah stated the prohibition of meat cooked in milk after the halakha of an animal carcass to teach that when you sell a carcass to a gentile, you shall not cook it in milk and then sell it, i.e., meat cooked in milk is prohibited for benefit and may not be sold.

    6The school of Rabbi Yishmael taught: The Torah states three times: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21). One verse serves to teach the prohibition against eating meat cooked in milk, and one serves to teach the prohibition against deriving benefit from it, and one serves to teach the prohibition against cooking meat in milk.

    7It is taught in a baraita : Isi ben Yehuda says: From where is it derived that it is prohibited to eat meat cooked in milk? It is stated here: “For you are a sacred people unto the Lord your God. You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And it is stated below: “And you shall be sacred men unto Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn of animals in the field [ tereifa ]; you shall cast it to the dogs” (Exodus 22:30). Just as below it is prohibited to eat a tereifa , so too here it is prohibited to eat meat cooked in milk.

    8And from this I have derived only that it is prohibited for consumption. From where do I derive that it is prohibited for benefit as well? You can say it can be derived by an a fortiori inference: Just as with regard to the prohibition against eating the fruit of a tree during the first three years after its planting [ orla ], which is treated less stringently as no sin has been committed in the planting of the tree and its production of fruit, it is prohibited for benefit, is it not right that meat cooked in milk, with regard to which a sin has been committed, should be prohibited for benefit?

    9The Gemara rejects this, as orla exhibits a unique stringency: What is unique about orla ? It is unique in that it never had a time when it was fit. The same cannot be said about meat and milk, which were each permitted on their own before being cooked together.

    10The Gemara suggests: Let leavened bread on Passover prove the point, as it had a time when it was fit, before Passover, and yet it is prohibited for benefit. The Gemara rejects this inference as well: What is unique about consumption of leavened bread on Passover? It is unique in that it is punishable by karet , unlike the prohibition of meat cooked in milk.

    11The Gemara comments: Let the prohibition of diverse kinds in a vineyard prove the point, as it is not punishable by karet , and yet it is prohibited to derive benefit from the product.

    12The Gemara asks: Why do I need both Isi ben Yehuda’s verbal analogy to teach the prohibition of consumption and the a fortiori inference to teach the prohibition of benefit? Let all of it, both the prohibition of consumption and the prohibition against deriving benefit, be derived by an a fortiori inference from orla : Just as orla , which is treated less stringently, as no sin has been committed in the tree’s planting, is nevertheless prohibited both for consumption and for benefit; is it not right that meat cooked in milk, with regard to which a sin has been committed, should be prohibited both for consumption and for benefit?

    13The Gemara responds: That inference would be invalid because one could say: The cases of one who plows with an ox and with a donkey, and one who muzzles the mouth of a cow and threshes with it prove it invalid. As in those cases, a sin has been committed through them, and yet benefit from the products of these actions is permitted. One cannot refute a verbal analogy with logical reasoning.

    14The Gemara asks further: Why do I need to say, as was stated above, that the case of diverse kinds in a vineyard proves that benefit from meat and milk is prohibited? At that point, two other cases, orla and leavened bread on Passover, had already been offered as proof. Although they were rejected because they both possess a unique stringency, each lacks the stringency possessed by the other. Therefore, let us say that the case of orla proves that the stringency for consumption of leavened bread on Passover, i.e., the penalty of karet , is irrelevant, and vice versa. And let the inference revert to its starting point, and let the halakha with regard to meat cooked in milk be derived by analogy from the common element of the two sources, i.e., the prohibition against both consumption and benefit.

    15Rav Ashi said: Such a derivation cannot be suggested, because one can say that the case of an unslaughtered animal carcass proves it invalid, as an animal carcass is prohibited for consumption and yet it is permitted for benefit.

    16Rav Mordekhai said to Rav Ashi: We say in the name of Reish Lakish as follows: For any analogy derived from the common element of two sources, one can refute the analogy only by invoking conflicting details of the two sources themselves, e.g., here, some stringency shared by orla and leavened bread, but not by meat cooked in milk. One cannot refute the analogy from an external case, as you do.

    17The Gemara asks: If so, then the question remains: Why not let the halakha be derived by analogy from the common element of orla and leavened bread on Passover? The Gemara responds: Because the analogy can be refuted as follows: What is unique about the common element of orla and leavened bread? It is unique in that they both involve produce that grows from the ground, whereas meat and milk do not grow from the ground.

    18The Gemara counters: If so, then even now that the Gemara has invoked diverse kinds in a vineyard to prove the point, the derivation can be refuted in the same manner: What is unique about the prohibition of diverse kinds in a vineyard? It is unique in that it involves produce that grows from the ground.

    19Rav Mordekhai said to Rav Ashi: We say in the name of Reish Lakish as follows: For any analogy derived from the common element of two sources, one can refute the analogy by invoking any factor shared by the two source cases but not by the target case. But this is insufficient to refute an analogy to a single source from a single source using the standard formulation: No, if you say the halakha applies to the source case, which possesses a unique factor X, must you say the same of the target case, which does not? One can refute such analogies using this formulation only by way of an a fortiori inference, i.e., if the unique factor X is a stringency. But one cannot refute it by simply mentioning any unique factor, e.g., that diverse kinds in a vineyard grow from the ground.

    20The Gemara counters: But one need not invoke the case of diverse kinds in a vineyard by itself, since it is invoked in addition to the cases of orla and leavened bread. Consequently, this is effectively a derivation from the common element of all three sources, not from one single case to another. If so, let us refute the derivation from all of them: What is unique about all of the cases? They are unique in that they involve produce that grows from the ground.

    21Rather, Rav Mordekhai said to Rav Ashi: We say in the name of Reish Lakish as follows:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כעורה זו ששנה רביכלומר וכי מכוערת היא בעיניך משנה זו ששנה רבי ולמדה לבשר בחלב ממקרא הזה:

    לא תאכלנויתירא דכתיב בראה אנכי גבי פסולי המוקדשין שנפדו (דברים יב, טז) רק הדם לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים והדר כתיב (דברים יב, כה) לא תאכלנו למען ייטב לך וגו' לדם לא איצטריך דהא כתיבי קראי טובא ומוקי ליה לבשר בחלב:

    דבר הלמד מענינודבר סתום שאין מפורש בו במה מדבר הוי לומדו מן הענין פרשה שנכתב בה במה הענין מיירי:

    בשני מיניןפסולי המוקדשין שנפדו שני מינין הן מותרין באכילה כחולין ואסורין בגיזה ועבודה כקדשים כדאמר בבכורות (דף טו.) תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב:

    אבל בהנאה לא קמ"למהאי קרא דכתיבא אזהרה דידיה גבי פסח מה פסח מבושל אסור באכילה ובהנאה דכל קדשים שאינם ראוים לאכילה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אף זה אסור בהנאה:

    כי עם קדוש אתהלא תבשל גדי:

    מה להלן בהנאה[בעילה] הנאה היא:

    לא תאכלו כל נבלהבסיפיה דקרא כתיב בשר בחלב:

    לא תבשלנהבחלבו ותמכרנה אלמא אסורה בהנאה:

    שנעבדה בו עבירהבבישול:

    לא היתה לו שעת הכושרפרי הערלה באיסור גדל אבל בשר בחלב היתה לו שעת הכושר קודם שניתן בשר בחלב:

    כלאי הכרם יוכיחולקמן פריך ל"ל כלאי הכרם נימא ערלה תוכיח וחזר הדין ועוד פריך נימא מה לכלאי הכרם שכן לא היתה [להן] שעת הכושר:

    למה לי גז"שלאיסור אכילה כי היכי דיליף לאיסור הנאה מערלה נילף נמי לאיסור אכילה:

    משום דאיכא למימר חורש בשור ובחמור יוכיחשנעבדה בו עבירה ומותר באכילה אבל השתא דקיימא לן אכילה מג"ש ילפינן הנאה בק"ו וליכא למימר חורש בשור וחמור יוכיח דמה לחורש בשור וחמור דמותר באכילה תאמר בבשר בחלב שאסור באכילה:

    למה ליה למימרלעיל כלאים יוכיח דאיצטריך ליה לאהדורי אכלאים דהוה ליה למד חדא מתלת בשר בחלב מערלה וחמץ וכלאים לימא ערלה תוכיח ותיתי חדא מתרתי שפיר:

    וליהדר דינאוכשיחזור הדין מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר חמץ יוכיח מה לחמץ שכן כרת ערלה תוכיח וגמרינן ומייתינן לה במה הצד כגון לא ראי ערלה כראי חמץ ולא ראי חמץ כראי ערלה הצד השוה שבהן שאסורין באכילה ואסורין בהנאה אף אני אביא בשר בחלב דהואיל ואסור באכילה מגז"ש יהא אסור אף בהנאה:

    הכי אמרינן משמיה דר"להאי נבלה תוכיח אינה תשובה דכל הבאה במה הצד מגופיה פרכינן אם יש להשיב בשניהם מה להצד השוה שבשניהם שכן כך וכך יש בהם תאמר בזה שלא הושווה להן במדה זו (היא) פרכינן אבל מעלמא כגון פלוני יוכיח לא פרכינן:

    שכן גדולי קרקעאע"ג דאין חומר להיות נאסרין בכך אפ"ה אמרינן:

    כל מה הצד פרכינן כל דהוכל דבר הלמד בהצד השוה ויש להשיב שום דבר שהמלמדין שוין בו והלמד אינו שוה להן בו אפילו שאינו לא קל ולא חמור פרכינן ליה:

    לא אם אמרת כו'אי הוה הדר דינא ואתי במה הצד הוה פרכינן כל דהו אבל השתא דאתי מכלאים ואתה בא להשיב לא אם אמרת בכלאים שכן גדולי קרקע אין זו תשובה דקולא וחומרא פרכינן אם אנו צריכין ללמוד קולא יש לך להשיב לא אם אמרת בזה שכן יש בו צד קל אחר ואם אנו לומדים חומר צריך אתה להשיב לא אם אמרת בזה שכן יש בו צד חמור כגון הני דאמרינן לעיל מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר וכגון חמץ בפסח שהשבנו לא אם אמרת בחמץ בפסח שכן כרת אבל כל דהו כי האי שכן גדולי קרקע לאו פירכא היא:

    וליפרוך לכולהו כו'דכיון דלאו חדא מחדא היא אלא חד מתלת כמה הצד דמי הלכך ליפרוך בכולהו ואע"ג דלאו קולא וחומרא היא דקא ס"ד דכי אמרינן בלא אם אמרת דלא פרכינן ביה כל דהו ה"מ היכא דאתיא חדא מחדא כגון בריש מלתא דבעי לאתויי מערלה לחודה אבל חדא מתרתי או מתלת כמה הצד דמיא ואף על גב דלא אמרינן וחזר הדין פרכינן לכולהו פירכא כל דהו:

    חולין 115 עמוד ב

    1כעורה זו ששנה רבי? ״לא תאכלנו״ בבשר בחלב הכתוב מדבר.

    2אתה אומר בבשר בחלב הכתוב מדבר, או אינו אלא באחד מכל האיסורין שבתורה? אמרת: צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו. במה הכתוב מדבר? בשני מינין, אף כאן בשני מינין.

    3אי מההיא הוה אמינא: הני מילי באכילה, אבל בהנאה לא; קמ"ל׃

    4ורבי, בהנאה מנא ליה? נפקא ליה מהכא: נאמר כאן (דברים יד, ב) ״כי עם קדוש אתה לה'״, ונאמר להלן (דברים כג, יח) ״ולא יהיה קדש בבני ישראל״, מה להלן בהנאה, אף כאן בהנאה.

    5דבי רבי אליעזר תנא: (דברים יד, כא) ״לא תאכלו כל נבלה [וגו']״, אמרה תורה: כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה.

    6דבי רבי ישמעאל תנא: (שמות כג, יט) ״לא תבשל גדי בחלב אמו״ ג' פעמים, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בשול.

    Baraita

    7תניא, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שאסור? נאמר כאן (דברים יד, ב) ״כי עם קדוש אתה״, ונאמר להלן (שמות כב, ל) ״ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו״, מה להלן אסור, אף כאן אסור.

    8ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בהנאה!

    9מה לערלה, שכן לא היתה לה שעת הכושר.

    10חמץ בפסח יוכיח, שהיתה לו שעת הכושר, ואסור בהנאה. מה לחמץ בפסח, שכן ענוש כרת.

    11כלאי הכרם יוכיחו, שאין ענוש כרת, ואסור בהנאה.

    12למה לי גז"ש לייתי כולה בק"ו מערלה: ומה ערלה, שלא נעבדה בה עבירה, אסורה בין באכילה בין בהנאה; בשר בחלב, שנעבדה בו עבירה, אינו דין שאסור בין באכילה בין בהנאה!

    13משום דאיכא למימר: חורש בשור ובחמור, וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח, שנעבדה בהם עבירה ושרו.

    14למה לי למימר ״כלאי הכרם יוכיחו״, לימא ״ערלה תוכיח״, וליהדר דינא וליתי במה הצד.

    15אמר רב אשי: משום דאיכא למימר, נבלה תוכיח, שאסורה באכילה ומותרת בהנאה.

    16אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמרינן משמיה דריש לקיש: כל ״מה הצד״ מגופו פרכינן, מעלמא לא פרכינן.

    17אי הכי, תיתי במה הצד? משום דאיכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן גדולי קרקע.

    18אי הכי, השתא נמי איכא למיפרך: מה לכלאי הכרם, שכן גדולי קרקע?

    19א"ל רב מרדכי לרב אשי: הכי אמרינן משמיה דר"ל כל מה הצד פרכינן כל דהו, לא אם אמרת (חדא מחדא) קל וחומר פרכינן, כל דהו לא פרכינן.

    20וליפרוך לכולהו, מה לכולהו שכן גדולי קרקע!

    21אלא, אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, הכי אמרינן משמיה דר"ל׃

    Tosafot

    בשני מיניןפי' בקונטרס מותרין באכילה כחולין ואסורין בגיזה ועבודה כקדשים ואין נראה דלא שייך משום הכי דמקרי שני מינים אלא נראה משום דאיתקש לצבי ואיל חשיב להו כשני מינין כדאמר פ' אלו הן הלוקין (מכות דף כב.) אמר רבי יצחק המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה ור' אושעיא נמי קאמר המנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב ב' גופים פירוש שעשאו הכתוב כצבי ואיל ובהכי מיישב ר"ת הא דאמר בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות לג.) תלת צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק ורבי אושעיא ופי' שם בקונטרס דלא אתפרש היכא:

    ונאמר להלן לא יהיה קדשואי לאו קרא דלא תאכלנו ה"א דהנאת הגוף בלא אכילה אסר הכתוב:

    ומה ערלהליכא למפרך מה לערלה שכן צריך מאתים לבטלה דמדרבנן הוא דצריך מאתים:

    מה לחמץ בפסח שכן כרתוכרת גופיה לא שייך למילף שאין עונשין מן הדין:

    כלאי הכרם יוכיחומכלאי הכרם גרידא הוה מצי למילף במה מצינו אלא ניחא ליה למעבד תחלת הדין בק"ו ואין להקשות מה לערלה וחמץ וכלאי הכרם שכן בשריפה כדתנן בתמורה (דף לג:) דהיא גופה נילף ועוד דהיינו דוקא לרבי יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה אבל לרבנן לא הוי חמץ בשריפה הקשה ה"ר יעקב מאורליינ"ש מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן תאמר בבשר בחלב שהותר מכללו אצל בהמה טמאה וחלב בהמה טמאה וטובא דאמר לעיל וי"ל דאין זה קרוי הותר מכללו דדוקא חלב דכתיב (ויקרא ג) כל חלב דמשמע אפילו דחיה והדר שרא דחיה זה חשיב הותר מכללו אבל בבשר בחלב לא כתיב כל:

    חורש בשור וחמור כו'אבל השתא עבדינן ק"ו דכשם שאסור באכילה אסור בהנאה:

    וליפרוך מה לכולהו שכן גדולי קרקעואע"ג דמכלאי הכרם איכא למילף במה מצינו ולא פרכינן כל דהו מ"מ אהא דיליף בק"ו משלשתן פריך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    במה הכתוב מדבר בשני מינים פרש"י ז"ל פסולי המוקדשין שנפדו שני מינים הם. מותרים באכילה כחולין ואסורי' בגיזה ועבודה כקדשים. ומטעם זה פירשו בשמו ז"ל במס' מכות דהמרביע שור פסולי המוקדשים שלוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב שני גופי' וזה תימא דמשום האי חשב כשני מינין א"כ כל שאסור באכילה ומותר בהנאה יהא חשוב שני מינים. ועוד שור של חולין יהא כלאים עם שור של מוקדשין. וזה לא שמעינן לכך הנכון כדפי' בתו' ז"ל שהוא שני מינים בגזירת הכתוב שאמור עליו כצבי וכאיל שהם שני מינים ושם הארכתי בס"ד:

    ונאמר להלן ואנשי קדש וכו'וא"ת ולילף מקודש דכתיב גבי קרבן ולילף מיני' בין איסור אכילה ובין איסור הנאה ולא בעי ק"ו דערלה. וי"ל דקודשת עם מקודשת הוי לן למידן ולא קדושת עם מקודשת חתיכה ובהנאה ילפינן ק"ו מערלה ופריך עלה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר פי' דאוסר הכתוב פריו ועיקרו ועלו. אע"ג דלר' יוסי סמדר מותר האי משום דלאו פרי הוא וכן קודם סמדר דשרי לרבנן כללו של דבר משהיה פרי ובא לכלל איסור לא היה לו כושר. וא"ת וליפרוך לכולהו קולא וחומרא ונימא מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו מכללם. תאמר בבשר וחלב שהותרו מכללם אבל חיה ועוף ובהמה טמאה. וי"ל דהא לא חשוב הותר מכללו כיון שלא היה מעולם בכלל האיסור דבמקום האיסור מיעטה קרא מדכתיב גדי. אבל חלב היה חשיב בעלמא הותר מכלל לפי שהיה נכלל בכלל כל חלב לא תאכלו וזה ברור:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 115b

    Chullin 115b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 385 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כעורה זו ששנה רבי כלומר וכי מכוערת היא בעיניך משנה זו ששנה רבי ולמדה לבשר בחלב ממקרא הזה:

    לא תאכלנו יתירא דכתיב בראה אנכי גבי פסולי המוקדשין שנפדו (דברים יב, טז) רק הדם לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים והדר כתיב (דברים יב, כה) לא תאכלנו למען ייטב לך וגו' לדם לא איצטריך דהא כתיבי קראי טובא ומוקי ליה לבשר בחלב:

    דבר הלמד מענינו דבר סתום שאין מפורש בו במה מדבר הוי לומדו מן הענין פרשה שנכתב בה במה הענין מיירי:

    בשני מינין פסולי המוקדשין שנפדו שני מינין הן מותרין באכילה כחולין ואסורין בגיזה ועבודה כקדשים כדאמר בבכורות (דף טו.) תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב:

    אבל בהנאה לא קמ"ל מהאי קרא דכתיבא אזהרה דידיה גבי פסח מה פסח מבושל אסור באכילה ובהנאה דכל קדשים שאינם ראוים לאכילה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אף זה אסור בהנאה:

    כי עם קדוש אתה לא תבשל גדי:

    מה להלן בהנאה [בעילה] הנאה היא:

    לא תאכלו כל נבלה בסיפיה דקרא כתיב בשר בחלב:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 115b · Sefaria

    Tosafot

    בשני מינין פי' בקונטרס מותרין באכילה כחולין ואסורין בגיזה ועבודה כקדשים ואין נראה דלא שייך משום הכי דמקרי שני מינים אלא נראה משום דאיתקש לצבי ואיל חשיב להו כשני מינין כדאמר פ' אלו הן הלוקין (מכות דף כב.) אמר רבי יצחק המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה ור' אושעיא נמי קאמר המנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב ב' גופים פירוש שעשאו הכתוב כצבי ואיל ובהכי מיישב ר"ת הא דאמר בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות לג.) תלת צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק ורבי אושעיא ופי' שם בקונטרס דלא אתפרש היכא:

    ונאמר להלן לא יהיה קדש ואי לאו קרא דלא תאכלנו ה"א דהנאת הגוף בלא אכילה אסר הכתוב:

    ומה ערלה ליכא למפרך מה לערלה שכן צריך מאתים לבטלה דמדרבנן הוא דצריך מאתים:

    מה לחמץ בפסח שכן כרת וכרת גופיה לא שייך למילף שאין עונשין מן הדין:

    כלאי הכרם יוכיחו מכלאי הכרם גרידא הוה מצי למילף במה מצינו אלא ניחא ליה למעבד תחלת הדין בק"ו ואין להקשות מה לערלה וחמץ וכלאי הכרם שכן בשריפה כדתנן בתמורה (דף לג:) דהיא גופה נילף ועוד דהיינו דוקא לרבי יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה אבל לרבנן לא הוי חמץ בשריפה הקשה ה"ר יעקב מאורליינ"ש מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן תאמר בבשר בחלב שהותר מכללו אצל בהמה טמאה וחלב בהמה טמאה וטובא דאמר לעיל וי"ל דאין זה קרוי הותר מכללו דדוקא חלב דכתיב (ויקרא ג) כל חלב דמשמע אפילו דחיה והדר שרא דחיה זה חשיב הותר מכללו אבל בבשר בחלב לא כתיב כל:

    חורש בשור וחמור כו' אבל השתא עבדינן ק"ו דכשם שאסור באכילה אסור בהנאה:

    וליפרוך מה לכולהו שכן גדולי קרקע ואע"ג דמכלאי הכרם איכא למילף במה מצינו ולא פרכינן כל דהו מ"מ אהא דיליף בק"ו משלשתן פריך:

    Tosafot on Chullin 115b · Sefaria

    Ritva

    במה הכתוב מדבר בשני מינים פרש"י ז"ל פסולי המוקדשין שנפדו שני מינים הם. מותרים באכילה כחולין ואסורי' בגיזה ועבודה כקדשים. ומטעם זה פירשו בשמו ז"ל במס' מכות דהמרביע שור פסולי המוקדשים שלוקה גוף אחד הוא ועשאו הכתוב שני גופי' וזה תימא דמשום האי חשב כשני מינין א"כ כל שאסור באכילה ומותר בהנאה יהא חשוב שני מינים. ועוד שור של חולין יהא כלאים עם שור של מוקדשין. וזה לא שמעינן לכך הנכון כדפי' בתו' ז"ל שהוא שני מינים בגזירת הכתוב שאמור עליו כצבי וכאיל שהם שני מינים ושם הארכתי בס"ד:

    ונאמר להלן ואנשי קדש וכו' וא"ת ולילף מקודש דכתיב גבי קרבן ולילף מיני' בין איסור אכילה ובין איסור הנאה ולא בעי ק"ו דערלה. וי"ל דקודשת עם מקודשת הוי לן למידן ולא קדושת עם מקודשת חתיכה ובהנאה ילפינן ק"ו מערלה ופריך עלה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר פי' דאוסר הכתוב פריו ועיקרו ועלו. אע"ג דלר' יוסי סמדר מותר האי משום דלאו פרי הוא וכן קודם סמדר דשרי לרבנן כללו של דבר משהיה פרי ובא לכלל איסור לא היה לו כושר. וא"ת וליפרוך לכולהו קולא וחומרא ונימא מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו מכללם. תאמר בבשר וחלב שהותרו מכללם אבל חיה ועוף ובהמה טמאה. וי"ל דהא לא חשוב הותר מכללו כיון שלא היה מעולם בכלל האיסור דבמקום האיסור מיעטה קרא מדכתיב גדי. אבל חלב היה חשיב בעלמא הותר מכלל לפי שהיה נכלל בכלל כל חלב לא תאכלו וזה ברור:

    Ritva on Chullin 115b · Sefaria

    Meiri

    פסולי המוקדשין שנפדו מותרין באכילה כחולין ואסורין בגיזה ועבודה כקדשים וזהו שאמרו במה שנאמר בסדר ראה אנכי בפרשת כי ירחיב רק חזק לבלתי אכול הדם ואמר אחריה לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים וחזר ואמר לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך והעמידו לא תאכלנו השני שהוא מיותר לאיסור אכילת בשר בחלב ומתורת דבר הלמד מענינו שאותה פרשה מדברת בפסולי המוקדשין כמו שאמר בה בכל אות נפשך תאכל בשר ופירשוה בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו ומה פסולי המוקדשין שני מינין ר"ל שנוהג בו דין חולין להיתר אכילת בשרו ודין קדשים לאיסור גיזה ועבודה אף מקרא דלא תאכלנו האמור בה לדבר שיש בו שני מינין דהיינו בשר בחלב ואיסור הנאה שבו למדו מגזרה שוה שנאמר כאן לא תבשל גדי כי עם קדוש אתה וגו' ונאמר להלן לא יהיה קדש בבני ישראל ומה להלן הנאה וכו' ומ"מ בסוף הסוגיא למדוה מדכתיב שלשה פעמים לא תבשל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בשול:

    כל שאנו באים ללמוד דבר אחד מאחד אין משיבין עליה לומר שאין ראוי ללמוד זו מזו אא"כ יש בזו שבאין ללמוד ממנה קולא או חומרא לפי הענין שלמדין הימנו כגון שאם באנו ללמוד ממנו להחמיר נאמר מה לדבר זה שאתה בא ללמוד הימנו שראוי לדון בו בחומרא זו שכן מצינו בו חומרא פלונית ואם באנו ללמוד ממנו להקל שכן מצינו בו קולא פלונית אבל אין משיבין בה בכל שהו שנאמר מה לדבר פלני שכן יש בו דבר פלני שאינו בלמד הואיל ואותו דבר אינו קולא או חומרא כגון שאם תבא ללמוד איסור הנאה לבשר בחלב מכלאי הכרם בקל וחומר אין משיבין עליו מה לכלאים שכן גדולי קרקע הואיל ואין בגדולי קרקע קולא או חומרא וכל שאתה בא ללמוד דבר אחד משנים במה הצד אין משיבין מעלמא ר"ל ממקום אחר שלא מאותם השנים לומר דבר פלוני יוכיח אלא למדין כל שאין תשובה לצד השוה ר"ל בשניהם כאחד שיהיה איזה ענין נמצא בשניהם שלא יהא נמצא בלמד ומ"מ כל שנמצא בשניהם מה שאינו בלמד משיבין עליו אף בלא קולא וחומרא אלא בכל שהו וכל שאתה בא ללמוד אחת משלש השלישי מחזירו כאלו בא ללמוד מאחד וכל שאין בהם להשיב בקולא וחומרא אין משיבין בכל שהו אפי' היה אותו דבר שוה בשלשתם:

    ערלה אסורה בהנאה ואין באכילתה כרת אבל חמץ בפסח אסור בהנאה והאוכל חייב כרת וכלאי הכרם אע"פ שמשעת זריעתן לוקה לא נאסרו הזרעים בהנאה עד שיקלטו זרעים שנזרעו בעציץ נקוב ונקלטו בהיתר ואחר שנקלטו העמיד העצים בכרם וינק משם אם נשתהא שם עד שהוסיף חלק אחד ממאתים אסור ואם לאו מותר שהכלאים בטלים במאתים של היתר:

    Meiri on Chullin 115b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ורבי בהנאה מנליה נפקא ליה כו' ואפי' לרבי אבהו דאמר לעיל כ"מ שנאמר לא תאכל איסור הנאה נמי משמע האי קרא דלא תאכלנו גו' כיון דבעניניה דדם כתיב לא משמע אלא איסור אכילה כדם כדדרשינן בפ' כל שעה מהאי קרא דלא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותר כו' וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ל"ל גז"ש לאיסור אכילה כי היכי כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה ומה ערלה כו' שכן צריך מאתים כו' דצריך מאתים כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה וליפרוך מה כו' ואע"ג דמכלאי כו' במה מצינו ולא פרכינן כל דהו כו' עכ"ל דמכלאי הכרם ליכא ק"ו דכלאי כרם נמי נעבדה בו עבירה אלא במה מצינו איכא למילף מינה וכ"כ גם התוס' לעיל ומהרש"ל כתב על דברי התוס' דליכא למילף מכלאי הכרם לחודיה דאכל חדא וחדא איכא למימר נבלה יוכיח ועוד האריך לאין צורך כי דברי התוס' ודאי נכונים כיון דהלמד והמלמד שוין דנעבדה בהן עבירה ליכא למימר נבילה יוכיח דלא נעבדה בה עבירה ומזה נמי רב אשי דבעי למימר דליכא למילף מערלה וחמץ משום דנבילה תוכיח אבל דאתינן למילף נמי מכלאי כרם ליכא למימר נמי נבלה יוכיח דאנבילה איכא למפרך מה לכלאי הכרם שכן נעבדה בו עבירה והוצרכו להדר דינא משא"כ בבשר בחלב דבלא הדר דינא ילפינן ליה שפיר מכלאים דהא ליכא למיפרך מידי גם בזה כתב מהרש"ל דברים דחוקים ואין להאריך כי דברינו ברורים לכוון דברי התוס' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 115b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' כל מה הצד פרכינן כל דהו לא אם אמרת ק"ו פרכינן כל דהו לא פרכינן כצ"ל. והא דאיתא בספרים חדא מחדא טעות סופר הוא:

    בתוס' ד"ה ונאמר להלן לא יהיה קדש ואי לאו קרא דלא תאכלנו ה"א דהנאת הגוף בלא אכילה אסר הכתוב כצ"ל. ור"ל דה"א דאסור ליהנות מגוף הבשר והחלב בעין בלא שום כליון דומיא דלאו דלא יהיה קדש דהיא הנאת בעילה דנהנה מן הגוף בעצמו כשהוא בעין:

    ד"ה ומה ערלה ליכא למפרך מה לערלה שכן צריך מאתים לבטלו דמדרבנן הוא דצריך מאתים כצ"ל:

    Maharam on Chullin 115b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ומה ערלה שלא וכו' עיין בב"מ דף נג ע"א תוס' ד"ה ועולה:

    רש"י ד"ה משום דאיכא למימר וכו' דמה לחורש עי' נדה נה ע"ב תוס' ד"ה כי:

    תוס' ד"ה כלאי וכו' ואין להקשות מה לערלה עי' סוכה דף לה ע"א תוס' ד"ה לפי:

    Gilyon HaShas on Chullin 115b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 115, Amud Bet, about 385 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “כעורה זו ששנה רבי? ״לא תאכלנו״ בבשר…”

    2. Segment 233 words

      Opens “אתה אומר בבשר בחלב הכתוב מדבר, או…”

    3. Segment 311 words

      Opens “אי מההיא הוה אמינא: הני מילי באכילה,…”

    4. Segment 433 words

      Opens “ורבי, בהנאה מנא ליה? נפקא ליה מהכא:…”

    5. Segment 518 words

      Opens “דבי רבי אליעזר תנא: (דברים יד, כא)…”

      Named: רבי אליעזר.

    6. Segment 623 words

      Opens “דבי רבי ישמעאל תנא: (שמות כג, יט)…”

      Named: רבי ישמעאל.

    7. Segment 738 words

      Opens “תניא, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר…”

    8. Segment 825 words

      Opens “ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת…”

    9. Segment 98 words

      Opens “מה לערלה, שכן לא היתה לה שעת…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “חמץ בפסח יוכיח, שהיתה לו שעת הכושר,…”

    11. Segment 118 words

      Opens “כלאי הכרם יוכיחו, שאין ענוש כרת, ואסור…”

    12. Segment 1230 words

      Opens “למה לי גז"ש לייתי כולה בק"ו מערלה:…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “משום דאיכא למימר: חורש בשור ובחמור, וחוסם…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “למה לי למימר ״כלאי הכרם יוכיחו״, לימא…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “אמר רב אשי: משום דאיכא למימר, נבלה…”

      Named: רב אשי.

    16. Segment 1619 words

      Opens “אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי…”

      Named: רב מרדכי, רב אשי.

    17. Segment 1715 words

      Opens “אי הכי, תיתי במה הצד? משום דאיכא…”

    18. Segment 1812 words

      Opens “אי הכי, השתא נמי איכא למיפרך: מה…”

    19. Segment 1927 words

      Opens “א"ל רב מרדכי לרב אשי: הכי אמרינן…”

      Named: רב מרדכי, רב אשי.

    20. Segment 207 words

      Opens “וליפרוך לכולהו, מה לכולהו שכן גדולי קרקע!…”

    21. Segment 2111 words

      Opens “אלא, אמר ליה רב מרדכי לרב אשי,…”

      Named: רב מרדכי, רב אשי.

    Sages named on this page

    • Issi [Joseph] ben Judah · Third generation of Tannaim

      Issi ben Judah was a Tanna from Babel, considered a student of Rabbi Akiva's disciples.

      Source: Chullin 115b · Segment 7 — “תניא, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שאסור?…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chullin 115b · Segment 6 — “דבי רבי ישמעאל תנא: (שמות כג, יט) ״לא תבשל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 115b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026