Talmud Builders

    Chullin 17b

    Chapter 1 - HaKol Shochatin

    גם: חולין דף י״ז ע״ב, פרק א׳ הכל שוחטין

    English translation - Chullin 17b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The status of a knife in which there are several notches is considered like that of a saw; and with regard to a knife in which there is only one notch, if it catches, the slaughter is unfit, but if it entangles [ mesukhsekhet ], the slaughter is fit. What are the circumstances of a notch that catches, and what are the circumstances of a notch that entangles? Rabbi Eliezer said: A notch that catches is one that has a sharp edge on two sides, while a notch that entangles is one that has a sharp edge on one side.

    2The Gemara challenges this explanation: What is different about a notch with a sharp edge on two sides, where the first edge [ moresha ] compromises the neck by removing the hide and the flesh, and the latter edge rips the simanim ; in the case of a notch with a sharp edge on one side too, the sharp tip of the knife compromises the neck and the edge of the notch rips the simanim . The Gemara explains: The reference is to a notch that stands at the top of the knife, which begins the slaughter. The Gemara objects: Ultimately, when the knife goes in one direction it compromises the neck and when it comes back in the other direction it rips the simanim . The Gemara explains: The reference is to a case where he drew the knife backward and did not draw it forward.

    3Rava says: There are three types of notches in a knife. If the notch catches, one may not slaughter with it, and if he slaughtered, his slaughter is not valid. If the notch entangles, one may not slaughter with it ab initio ; and if he slaughtered with it, his slaughter is valid after the fact. If the notch rises and falls in the knife and has no sharp edges, one may slaughter with it ab initio .

    4Rav Huna, son of Rav Neḥemya, said to Rav Ashi: You said to us in the name of Rava that if the notch entangles, the slaughter is not valid. But doesn’t Rava say: If the notch entangles, the slaughter is valid? Rav Ashi answers: This is not difficult. Here, where Rava says that the slaughter is not valid, is in a case where he drew the knife back and forth. There, where Rava says that the slaughter is valid, is in a case where he drew the knife backward and did not draw it forward.

    5Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: If the knife was similar to an awn of grain [ sasa ], which is not perfectly smooth but does not have actual notches, what is the halakha ? Rav Ashi said to him: Who will give us from the meat of an animal slaughtered with that knife, and we will eat it.

    6§ Rav Ḥisda says: From where is it derived that examination of a knife is an obligation by Torah law? It is derived from a verse, as it is stated with regard to Saul’s instructions to the people: “And slaughter with this and eat” (I Samuel 14:34), indicating that Saul gave them the knife only after ensuring that it was fit to slaughter their animals.

    7The Gemara asks: Isn’t it obvious that a knife must be examined before slaughter? Since were one to create a perforation in the gullet, the animal would be a tereifa , therefore the knife requires examination to prevent that situation. The Gemara answers: We are saying that a source for the halakha that one must show the knife to a Torah scholar for examination is needed. The Gemara asks: Is that an obligation by Torah law? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say that the Sages said to show the knife to a Torah scholar only due to the requirement to show deference to the Torah scholar? The Gemara answers: Indeed, it is a requirement by rabbinic law, and the verse is cited as a mere support for that practice, not as a source.

    8The Gemara notes: In the West, Eretz Yisrael, they examine the knife in the sun to determine whether there is a notch. In Neharde’a they examine the knife with water. They would place the blade on the surface of the water, and if there was a notch, it would noticeably alter the surface of the water. Rav Sheshet would examine it with the tip of his tongue. Rav Aḥa bar Ya’akov would examine it with a strand of hair. He would pass the strand over the blade of the knife and if there was a notch, it would be caught in that notch.

    9In Sura they say: The knife consumes the flesh; let the flesh examine the knife. Since the concern is that the knife will rip the flesh during the slaughter, it should be examined by passing it on the tongue or the fingertip. Rav Pappa said: The knife requires examination on the flesh, and on the fingernail, and on the three sides of the knife, i.e., the blade and the two sides of the knife.

    10Ravina said to Rav Ashi: Rav Sama, son of Rav Mesharshiyya, said to us in your name that which you said to him in the name of Rava: The knife requires examination on the flesh, and on the fingernail, and on the three sides. Rav Ashi said to Ravina: On the flesh and on the fingernail I said, and on the three sides I did not say. There are those who say that Rav Ashi said to him: On the flesh and on the fingernail and on the three sides I said, and in the name of Rava I did not say.

    11Ravina and Rav Aḥa, son of Rava, were sitting before Rav Ashi. People brought a knife before Rav Ashi to examine it. Rav Ashi said to Rav Aḥa, son of Rava: Examine it. He examined it on the fingernail, and on the flesh, and on the three sides. Rav Ashi said to him: Well done, and Rav Kahana likewise said that this is the way to examine a knife.

    12Rav Yeimar said: Examination on the fingernail and on the flesh is necessary, and examination on the three sides is not necessary. Doesn’t Rabbi Zeira say that Shmuel says: If one heated a knife until it became white hot and slaughtered an animal with it, his slaughter is valid, as its sharp blade preceded the effect of its white heat; and it is difficult for us: But aren’t there the sides of the knife, which burn the throat and render the animal a tereifa ? And we say: The area of the slaughter in the throat separates quickly after the incision, and the tissue on either side of the incision is not seared by the white hot blade. Here too, the area of slaughter separates quickly, and notches on the side of the knife do not come in contact with the simanim .

    13§ Rav Huna bar Rav Ketina says that Rabbi Shimon ben Lakish says that there are three deficiencies with the same measure, as follows: The deficiency of a bone in the Paschal offering, with regard to which it is written: “Neither shall you break a bone therein” (Exodus 12:46); the deficiency of an ear in a firstborn animal that renders it blemished and unfit for sacrifice, in which case a priest may slaughter it anywhere and eat it; and the deficiency that constitutes a blemish in other forms of sacrificial animals.

    14And Rav Ḥisda says: There is the deficiency of a knife as well. The Gemara asks: And the other amora , Rabbi Shimon ben Lakish, why does he not include the knife? The Gemara answers: He does not include it because he is not speaking with regard to non-sacred animals.

    15Rav Ḥisda continues: And with regard to all of these deficiencies, the measure of their deficiency is equivalent to the measure of deficiency that renders the altar unfit.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה - ואין בה חילוק בין אוגרת למסוכסכת שאפי' כולם מסוכסכות פסולה דמסוכסכת היינו שאין לפגימה אלא עוקץ אחד ועוקץ השני הוחלק במשחזת ומכשרינן לה לקמן כי איכא חדא פגימה בשהוליך ולא הביא שלא פגעה השחיטה בעוקץ משהגיע לסימנין:

    והוא דקיימא ארישא דסכינא - שכשהגיע לעוקץ עדיין לא נחתכו העור והבשר שיקרע העוקץ את הסימן בירידתו אבל כאן שיש פגימות הרבה אפילו כולן מסוכסכות עוקץ של פגם הראשון מחליש העור והבשר והפגם השני בא לסימן וקורעו. והא דתנן (לקמן חולין דף יח.) השוחט במגל קציר דרך הליכתה בית הלל מכשירין מפני שמגל קציר עוקצי הפגימות כפופים מאד מאד ואין קורעים דרך הליכתם כלל אבל עוקץ שאינו כפוף קורע אפי' בירידתו שהסימן יורד ממנו ונכנס לתוך הפגם:

    מסוכסכת כשרה - וכדמפרש ואזיל:

    משני רוחות - שיש ב' עוקצים לפגם אחד לראשו ואחד לסופו. אוגרת לשון (משלי ו) אגרה בקציר מאכלה לשון אסיפה שאוגרת הציפורן לתוכה בין ב' עוקציה:

    מרוח אחת - שאין לפגימה אלא עוקץ אחד והשני הוחלק במשחזת ואינה אוגרת אלא מסוכסכת הסכין והבשר. ולשון סכסוך אנמשלי"ר בלע"ז כמו (ישעיהו יט) וסכסכתי מצרים במצרים:

    מורשא קמא מחליש - עור ובשר לפני השני והשני בא ופוגע בסימן וקורעו:

    חורפא דסכינא - קודם שיגיע לפגם:

    מחליש - אטינבזש"ט בלע"ז כמו (כתובות דף עז.) חשלי דודי וכמו דחשלי מינייהו כלי זיין בפ' לפני אידיהן (ע"ז דף טז.). וכל עוקצי הפגם קורעין הן ואין חותכין בין בפוגעו בו ובין כשהוא יורד ממנו כך שמעתי וכן היא שהרי שנינו סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה ואפי' מסוכסכות קאמר מדקמפליג בחדא בין אוגרת למסוכסכת ובטובא לא מפליג ומשמע אפילו כל עוקציה לצד אחד לצד ראש הסכין והוליך ולא הביא אלמא בירידתו נמי קורע:

    דקיימא ארישא דסכינא - שכשהתחיל להוליך לא היה כח לסכין להחליש עד שעבר הפגם ואין כאן ספק שמא נגע העוקץ בסימן:

    שחיטתו כשירה - וכדאוקמא ברישא דסכינא וכשהוליך ולא הביא ואפ"ה לא ישחוט לכתחלה שמא יוליך ויביא:

    עולה ויורד - כגון שנפגמה פגם גדול והוחלקו העוקצים במשחזת והוי הסכין נמוך שם:

    מסוכסכת פסולה - אפי' דיעבד:

    דמיא לסאסאה - ארישט"א זקן השבלים שאינו חלק כך סכין שאין פיה חלק אבל פגם אין לה אשפר"א בלע"ז:

    ושחטתם בזה - בשאול כתיב ומדקאמר בזה ש"מ סכין בדק להם:

    דכיון דאי נקב - לוושט מיטרפא פשיטא דבעינן בדיקה דהא אי איכא פגם נקיב:

    לא אמרו כו' - ואנן מקרא ילפינן לה:

    בשימשא - נותנים אותה בשמש ורואין בחודה. מ"ר. לישנא אחרינא הולך ומעמידה בשמש חודה למעלה ומסתכל בצילה של סכין ואם יש פגם בסכין ניכר הוא בצל שהחמה נכנסה בפגם:

    במיא - הופך חודה למטה ומוליכה על פני המים ונוגעה מעט ואם יש פגם עוקץ עושה כמין חריץ במים בהליכתה. ל"א הופך חודה למעלה ואוחזה בידו בשיפוע ראשה למטה ומטיף על חודה באצבעו אם יש שם פגם נופלים שם ואין יכולים לילך עד ראשה. לשון מורי:

    בישרא אכלה - היא באה לחתוך בשר לפיכך עיקר בדיקתה בבשר או בריש לישנא או בבשר אצבעו אם בשר זה פוגע בפגם כן יפגע בו בשר הסימן אבל בדבר אחר לא הויא בדיקה שמא דבר קשה עובר על פגם קטן ואינו חוגר או דבר שהוא רך יותר מדאי נכנס לתוך פגם קטן אע"פ שאין פגם לקלקל הסימן:

    אבישרא - בשר האצבע:

    ואתלתא רוחתא - באמצע חודו ובצדדין שמא נפגם עובי חודה בצידה ונאחז הסימן בעוקץ ונקרע:

    יישר - יפה עשית:

    וכן אמר רב כהנא - דכך צריכה: כל היכא דאמר משמיה דפלוני לא שמעה ממנו אלא מאחרים שמע שקבלוה ממנו כי הא דרב אשי לא ראה את רבא מעולם כדאמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עב:) יום שמת רבא נולד רב אשי:

    אתלתא רוחתא לא צריכי - ואם יש שם פגם בצידה לא איכפת לן דאין צידי הסכין נוגעין בסימן מכיון שחתכו חודה של סכין הוא מתרווח לכאן ולכאן:

    שחידודה קודם לליבונה - קודם שיכוינה הסימן בליבון הוא נחתך בחידוד:

    הא איכא צדדין - שנכוו בצידי הסכין קודם שתגמר שחיטה והרי סימני טרפות נולדין בה כיון שהוושט נשרף. ואפ"ה קי"ל כרב אחא ורב כהנא ורב אשי וכולהו אמוראי דאמרי צריכא אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא ואם שכח ולא בדק קודם שחיטה בודק לאחר שחיטה:

    ג' פגימות הן - לשיעור אחד:

    פגימת עצם בפסח - לעבור עליה בלאו דעצם לא תשברו בו:

    פגימת אוזן בבכור - להיות בו מום לישחט עליו במדינה דתנן (בכורות דף לז.) נפגמה אזנו מן הסחוס. וה"ה לשאר מומין של פגימה הנזכרים שם וקמייתא נקט:

    פגימת מום בקדשים - נקבות כגון חטאת ושלמים שיש בהם פגימות שאינן נוהגות בבכור וכדתנן התם בבכורות (דף לט:) נפגם הזובן בבכור או הערוה שפת בית הרחם של נקבה במוקדשין. ואיצטריך למנקט הכא לאשמועינן דאע"ג דלא מינכרא ביה פגימה כולי האי אפילו הכי שיעוריה בכדי שתחגור בה צפורן. ואי קשיא לינקט פגימת מום בקדשים וכולן בכלל דהא בכור בכלל כל הקדשים הוא אי תנא הכי ה"א ליפסל מהקרבה הוא בכדי חגירת צפורן מיפסלא אבל מום גמור לא הוי לישחט עליו במדינה דמומין הרבה פוסלין בבהמה ואין הבכור נשחט עליהן כדתנן (שם דף מא.) ואלו שאין שוחטין עליהם לא במקדש ולא במדינה כו' ולהכי תנא פגימת אוזן בבכור שהוזכרה בבכורות לענין לישחט במדינה:

    מזבח - שנפגם פסול כדילפינן בשחיטת קדשים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף נט.) וזבחת אליו את עולותיך ואת שלמיך וגו' וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר והאי עליו בשבילו הוא כלומר כשהוא בחזקתו:

    חולין 17 עמוד ב

    1סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה, ושאין בה אלא פגימה אחת: אוגרת פסולה, מסוכסכת כשרה. היכי דמיא אוגרת? היכי דמיא מסוכסכת? א"ר אליעזר: אוגרת משתי רוחות, מסוכסכת מרוח אחת.

    2מאי שנא משתי רוחות, דמורשא קמא מחליש ומורשא בתרא בזע? מרוח אחת נמי, חורפא דסכינא מחליש, מורשא בזע! דקאים ארישא דסכינא. סוף סוף, כי אזלא מחלשא, כי אתא בזע כגון שהוליך ולא הביא.

    3אמר רבא: ג' מדות בסכין אוגרת לא ישחוט, ואם שחט שחיטתו פסולה. מסוכסכת לא ישחוט בה לכתחלה, ואם שחט שחיטתו כשרה. עולה ויורד בסכין שוחט בה לכתחלה.

    4א"ל רב הונא בריה דרב נחמיה לרב אשי: אמרת לן משמיה דרבא: מסוכסכת פסולה, והא (אמר רבא): מסוכסכת כשרה! לא קשיא: כאן שהוליך והביא, כאן שהוליך ולא הביא.

    5אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: דמיא לסאסאה מאי? אמר ליה: מאן יהיב לן מבשריה ואכלינן.

    6אמר רב חסדא: מנין לבדיקת סכין מן התורה? שנאמר: ״(שמואל״: א יד, לד) ושחטתם בזה ואכלתם׃

    7פשיטא כיון דכי נקב טריפה בעיא בדיקה לחכם קאמרינן והאמר רבי יוחנן לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא׃

    8במערבא בדקי לה בשימשא בנהרדעא בדקו לה במיא רב ששת בדק לה בריש לישניה רב אחא בר יעקב בדק לה בחוט השערה׃

    9בסורא אמרי בישרא אכלה בישרא לבדקה אמר רב פפא צריכא בדיקה אבישרא ואטופרא (ואתלתא רוחתא)׃

    10אמר ליה רבינא לרב אשי אמר לן רב סמא בריה דרב משרשיא משמך דאמרת ליה משמיה דרבא צריכא בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא אמר ליה אבישרא ואטופרא אמרי ואתלתא רוחתא לא אמרי איכא דאמרי אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא אמרי משמיה דרבא לא אמרי׃

    11רבינא ורב אחא בריה דרבא הוו יתבי קמיה דרב אשי אייתו סכין לקמיה דרב אשי לבדקה אמר ליה לרב אחא בריה דרבא בידקא בדקה אטופרא ואבישרא ואתלתא רוחתא אמר ליה יישר וכן אמר רב כהנא׃

    12רב יימר אמר אטופרא ואבישרא צריכא אתלתא רוחתא לא צריכא מי לא א"ר זירא אמר שמואל ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה שחידודה קודם לליבונה וקשיא לן האיכא צדדין ואמרינן בית השחיטה מרווח רווח הכא נמי בית השחיטה מרווח רווח׃

    13אמר רב הונא בר רב קטינא אמר רבי שמעון בן לקיש שלש פגימות הן פגימת עצם בפסח פגימת אוזן בבכור פגימת מום בקדשים׃

    14ורב חסדא אמר אף פגימת סכין ואידך בחולין לא קא מיירי׃

    15וכולן פגימתן כדי פגימת המזבח.

    Tosafot

    כאן שהוליך והביא - הוה מצי לשנויי הא דקיימא ארישא דסכינא והא דקיימא באמצע:

    אבישרא ואטופרא - אבישרא משום ושט ואטופרא משום קנה:

    פגימת אוזן בבכור פגימת מום בקדשים - איצטריך תרוייהו פגימת אוזן בבכור לשחוט עליו במדינה וקדשים איצטריך משום ערוה של נקבה דלא הויא בכלל בכור אי נמי איצטריך קדשים דלא נימא פגימת מום ליפסול מעל גבי המזבח הויא פחות מחגירת הצפורן והא דלא חשיב בהדייהו פגימת מזבח ולימא ד' פגימות הן מצינו למימר משום דפגימת מזבח בהדיא כתיב (דברים כז) אבנים שלמות אע"ג דבקדשים נמי כתיב תמים לא משמע ממש בלא פגימה דבכמה מקומות לא חיישינן אם נחתך ממנו הבשר או העצם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן מאי שנא משתי רוחות דמורשא קמא מחליש מורשא בתרא בזע' - פירש רש"י ז"ל דכל מורשא בין דאוגרת בין דמסוכסכת מחלשא וקורעת הסכין, בין שפוגעת בהן בין בירידתן ממנה. ולפיכך הקשה משני רוחות מורשא קמא מחלשא עור ובשר ובתרא פוגעת בסימנין וקורעת, מסוכסכת נמי חורפא דסכינא מחליש עור ובשר ומורשא של פגימה כשנופלין הסימנין בתוכה ונאחז ממנה נקרעין, ואוקימנא דמסוכסכת דכשרה דוקא בדקיימא ברישא דסכינא דאין הסימנין נוגעין במורשא כלל. ואינו מחוור, חדא דמסוכסכת דמכשרינן מי לא עסקינן דשוחט סימנין גרודי' שאין עליהן עור ובשר כלל, ואי נמי אפילו בחצי קנה פגום ושוחט בו מיעוט של קנה, ועוד דכיון דאוקימנא מסוכסכת דוקא בדקיימא ברישא דסכין והוליך ולא הביא, אלמא אוגרת דקיימא נמי ברישא דסכין, והיאך אפשר שהעוקץ הראשון העומד בראש הסכין ממש יקרע העור והבשר, ועוד אם איתא דאפילו מסוכסכת כדקיימא באמצע הסכין פסולה, אם כן מאי שנא סכין שיש בו פגימות הרבה, אפילו חדא נמי הוי דומיא דהרבה, והיכי דמי כגון דקיימא באמצע הסכין דאי אפשר לפגימות הרבה שלא תהא אחת מהן באמצע. לפיכך נראה דלעולם אין הפגימה קורעת אלא בפוגעה בסימנין דרך הבאה שהסימנים נאחזין לעוקץ ונקרעים. והכא הכי קאמר מאי שנא משתי רוחות משום דמורשא קמא אף על פי שאינה אלא מחלשת ולא קורעת ואפילו הכי הסימנין עצמן המורשא האחרת פוגעת בהן וקורעת, אם כן מסוכסכת נמי חורפא דסכינא מחלישה, כלומר אף על פי שדרך הליכתה אין כאן אלא חתיכה כתקנה כשחוזרת פוגעת וקורעת. ופריק כדקיימא ברישא דסכינא שאינה פוגעת בהן, ופרכינן וסוף סוף אף על פי שאינה פוגעת בהליכתה פוגעת בהבאתה, דסתם שוחט מוליך ומביא הוא, וסתמא קתני מסוכסכת כשרה, ופריק כשהולך ולא הביא, והכי קתני אוגרת פסולה בכל ענין, אבל מסוכסכת זימנין דכשרה, כיצד כשהוליך ולא הביא, ומעתה לא שנא דקיימא ברישא דסכינא ולא שנא קיימא אפילו באמצע סכינא. ותדע לך מדאמרינן בסמוך והאמר רבא מסוכסכת כשרה, לא קשיא כאן שהוליך והביא כאן שהוליך ולא הביא. ולא הזכיר שם דקיימא ברישא דסכינא, דאלמא אין הכל אלא כשהוליך ולא הביא, דאילו לדברי רש"י ז"ל אפילו הוליך ולא הביא דוקא בדקיימא ברישא דסכינא והוה ליה לפרושי, וכן דעת הרב אלפסי ז"ל. וגם הפירוש הזה אינו מחוור בעיני, חדא דאם איתא דהדר ביה מאוקימתא קמייתא, הוה ליה למימר אלא בשהוליך ולא הביא, ועוד מאי דקא מקשי סוף סוף כי אתיא בזע, היינו קושיין חקמייתא, ומאי פריק ליה מעיקרא. על כן נראה לי דהאי קיימא ברישא דסכינא דקאמר לא קרוב לראש הסכין קאמר, אלא קיימא כלפי ראשה דעוקץ הפגימה נוטה כנגד הקתא קאמר, והכי קאמר מדפסלת אוגרת משום דאית ליה שתי מורשות ומכשרת מסוכסכת דלית לה אלא חדא, אלמא מסוכסכת דכשרה היינו אפילו המורשה נוטה כלפי הראש, ואם כן כי אזלא בזע(א) ופריק בדקיימא ברישא דסכינא ומורשא דידה נוטה כלפי הקתא, דכי אזלא לא פגע במורשא כלל, ואקשינן סתם שוחט מוליך ומביא הוא כי אתא מיהא פגע בה ובזע(ה), ופריק בשהוליך ולא הביא. והוא הדין בדקיימא כלפי הקתא ונוטה כלפי הראש וכשהביא ולא הוליך. והילכך כי אמר ליה רב אמי להונא מר בריה דרב נחמיה כאן שהוליך ולא הביא כאן שהביא ולא הוליך, לא הוצרך לפרש והוא דקיימא ברישא דסכינא, דעל כרחך לא איצטריך למימר שהוליך ולא הביא אלא כי היכי דלא לפגע במורשא, והיכי דמי על כרחין בדקיימא ברישא דסכינא כנ"ל. ויש בה פגימות הרבה, ואפילו מסוכסכת דפסולה, ואפילו הוליך ולא הביא היינו טעמא לפי שאנו חוששין שמא יחזיר ידו מעט ויפגע בפגימה אחת מהן, ואפילו אמר בריא לי, פסולה, דגזרינן דילמא הביא מעט ולאו אדעתיה אלא בפגימה אחת אפשר לו ליזהר. ומגל קציר שהכשירו בית הלל לטהרה מידי נבלה מיהא היינו טעמא שהפגימות שוכבות ונמוכות הרבה, ואפשר שאפילו הביא אין עוקצי הפגימות נאחזין בסימנין, וכיון שהוליך ולא הביא ואפשר שלא יחזיר ידו לאחריו כלל ואפילו החזיר נמי אפשר של אתאחוז הפגימה בסימנין לרוב נמיכות הפגימות, לפיכך הכשירוה להוציאה מידי נבלה, אבל לא לאכילה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 17b

    Chullin 17b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 374 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 17b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026