Talmud Builders

    Chullin 39a

    Back to index

    English translation — Chullin 39a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1we do not derive in this manner. And Rabbi Eliezer comes to say that we derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple, and therefore the intent of the gentile invalidates non-sacred slaughter. And Rabbi Yosei comes to say that even inside the Temple, in a case where this owner has improper intent and that other person is performing the slaughter, we do not say that the intent of the owner invalidates the slaughter.

    2§ It was stated that there is an amoraic dispute with regard to one who slaughtered an animal in order to sprinkle its blood for idol worship, or to burn its fat for idol worship. Rabbi Yoḥanan says: The slaughter is not valid, and benefit from the animal is forbidden. Rabbi Shimon ben Lakish says: The slaughter is valid and deriving benefit from the animal is permitted.

    3The Gemara elaborates. Rabbi Yoḥanan says: The slaughter is not valid and benefit from the animal is forbidden. He holds that one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite. If, while slaughtering a sacrificial animal, one intends to perform one of the other sacrificial rites in an improper manner the offering is invalidated. And Rabbi Yoḥanan holds that we derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. Since that intent invalidates the slaughter of sacrificial animals inside the Temple, it invalidates the slaughter of non-sacred animals outside the Temple as well.

    4Reish Lakish says: The slaughter is valid, and deriving benefit from the animal is permitted. He holds that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite. Therefore, while slaughtering the animal, only intent to perform the slaughter improperly invalidates the offering, but intent to perform another sacrificial rite improperly does not invalidate the offering. And Reish Lakish holds that we do not derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple.

    5And Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish follow their standard line of reasoning, as it was stated: If one slaughtered a sin offering for its own sake, but with intent to sprinkle its blood not for its own sake but for the sake of another type of offering, Rabbi Yoḥanan says that the offering is unfit, and Rabbi Shimon ben Lakish says that the offering is fit.

    6The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan says that the offering is unfit. He holds that one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite, and the reason is that we derive the halakha of slaughter of a sin offering not for its sake from the halakha of intent for piggul , i.e., performance of one of the sacrificial rites with the intent to sprinkle the blood of the offering beyond its appointed time. And Rabbi Shimon ben Lakish says that the offering is fit because he holds that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite, and the reason is that we do not derive the halakha of any other improper intent from the halakha of intent for piggul .

    7The Gemara notes: And it is necessary to state the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in both cases. As, if it were stated only with regard to that case of one who slaughters an animal in order to sprinkle its blood for idol worship, perhaps one would conclude that it is specifically in that case that Rabbi Shimon ben Lakish states his opinion that the slaughter is valid, due to the fact that we do not derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. But in the case of one who slaughters an offering for the sake of another offering, where we would be deriving the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple from the halakhot of another case of slaughter of sacrificial animals inside the Temple, say that Reish Lakish concedes to Rabbi Yoḥanan that the offering is unfit.

    8And if their dispute was stated with regard to this case of one who slaughters an offering for the sake of another offering, perhaps one would conclude that it is specifically in this case that Rabbi Yoḥanan said that the offering is unfit, because he holds that one derives the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple from the halakhot of another case of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. But in that case of one who slaughters an animal in order to sprinkle its blood for idol worship, say that Rabbi Yoḥanan concedes to Rabbi Shimon ben Lakish that the offering is fit due to the fact that the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple are not derived from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. Therefore, it is necessary to state the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in both cases.

    9Rav Sheshet raises an objection to both Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish from the statement in the mishna with regard to one who slaughters for a gentile when the intent of the gentile is for idol worship. Rabbi Yosei says: The matter of the intent of the gentile is irrelevant in this case as can be derived by means of an a fortiori inference. If in a place where intent while slaughtering the animal invalidates the slaughter, i.e., in sacrificial animals, such as when slaughtering an offering with the intent to sacrifice it beyond its designated time, everything follows only the intent of the priest performing the service and not the intent of the owner, then in a place where intent does not invalidate the slaughter, i.e., in non-sacred animals, is it not right that everything should follow only the intent of the one who slaughters the animal?

    10Rav Sheshet elaborates: What is the meaning of: Intent does not invalidate the slaughter in non-sacred animals? If we say that it means that intent does not invalidate the slaughter of non-sacred animals at all, but then how can you find a case of slaughter with intent for idol worship where the animal is forbidden?

    11Rather, it is obvious that the meaning of that phrase in the statement of Rabbi Yosei is that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite, and this is what Rabbi Yosei is saying: If in a place where intent invalidates, i.e., in sacrificial animals, from one sacrificial rite to another sacrificial rite, everything follows only the intent of the one performing the slaughter, and the intent of the owners is irrelevant, in a place where intent does not invalidate, i.e., in non-sacred animals, from one rite to another rite but it does so only within the same rite, is it not right that everything should follow only the intent of the one who slaughters the animal?

    12According to this understanding of the contention of Rabbi Yosei in the mishna, the case of the slaughter of a sacrificial animal inside the Temple is difficult for Rabbi Shimon ben Lakish, as contrary to his opinion, Rabbi Yosei says that in that case one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite. The case of slaughter of a non-sacred animal outside the Temple is difficult for Rabbi Yoḥanan, as contrary to his opinion, Rabbi Yosei says that in that case one does not transfer intent from one rite to another rite.

    13Rav Sheshet continues: Granted, the case of inside the Temple is not difficult for Rabbi Shimon ben Lakish, because one can explain that he stated this statement that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite before he heard the mishna from Rabbi Yoḥanan, his teacher, and he stated that one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite after he heard the mishna from Rabbi Yoḥanan. His dispute with Rabbi Yoḥanan is limited to transfer of intent for idol worship from rite to rite. But the case of slaughter of a non-sacred animal outside the Temple is difficult for Rabbi Yoḥanan.

    14Rav Sheshet raises the objection, and he resolves it. That which Rabbi Yosei said, that intent inside the Temple disqualifies the slaughter of a sacrificial animal but intent outside the Temple does not disqualify the slaughter of a non-sacred animal, is unrelated to transfer of intent from one rite to another. Rather, Rabbi Yosei is referring to a case where one performed any of the four sacrificial rites with improper intent, e.g., to eat the offering beyond its appointed time. And this is what Rabbi Yosei is saying: If in a place where intent while slaughtering the animal invalidates the slaughter in sacrificial animals, if that intent was during performance of any of the four sacrificial rites, i.e., slaughter, receiving the blood, conveying the blood to the altar, and sprinkling the blood on the altar, everything follows only the intent of the priest performing the service and not the intent of the owner,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא ילפינןלמימר בעלים אוסרין אלא כדכתיב קרא (תהילים ק״ו:כ״ח) זבחי מתים שנזבח לעבודת כוכבים דבפנים הוא דכתיב (במדבר ט״ו:ד׳) והקריב המקריב דבעלים קרי מקריב אבל בחוץ לא אמרינן הכי:

    ור"א סבר ילפינןבמה מצינו דבעלים פוסלים במחשבת עבודת כוכבים בחולין ואפילו אחר שוחט וגבי עובד כוכבים אפילו בסתמא דסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים:

    זה מחשב וזה עובד לא אמרינןדהמקריב לא יחשב מקריב ממש קאמר:

    לזרוק דמה לעבודת כוכביםודאשחטה לשם עבודת כוכבים שהיה בדעתו לעובדה בשחיטה זו דברי הכל אסורה דהא זבחי מתים הוא אלא בשלא היה מתכוין להיות שחיטה זו עבודה לעבודת כוכבים אלא שחטה לעצמו ע"מ שיעבוד העבודת כוכבים בזריקת דמה או בהקטר חלבה:

    פסולהאסורה בהנאה:

    מחשבין מעבודה לעבודהכשחישב בשעת עבודה זו על עבודה אחרת כגון שחישב בשחיטה על הזריקה הויא מחשבה לגבי עבודת כוכבים:

    דגמרינן חוץאיסור עבודת כוכבים:

    מפניםממחשבת פיגול של פנים שהשוחט ע"מ לזרוק דם למחר או להקטיר אימורין למחר זהו עיקר פיגול:

    שחטה לשמהבחטאת מיירי דכל שאר זבחים כשרין שלא לשמן אבל חטאת שנשחטה שלא לשמה פסולה וכן פסח שנשחט שלא לשמו. ואם שחט החטאת לשמה לזרוק דמה שלא לשמה:

    רבי יוחנן אמר פסולהדגמרינן מחשבת פסול שלא לשמה ממחשבת פיגול דעיקרו מעבודה לעבודה:

    וצריכאלאשמועינן בתרווייהו מחלוקת דרבי יוחנן ור"ש:

    דאי איתמר בהאמילתא קמייתא דהשוחט את הבהמה:

    בהא קאמר ר"לדאין מחשבין:

    פנים מפניםפסול דחטאת שלא לשמה מפיגול:

    אלא זביחה דעבודת כוכבים דמיתסראבהנאה כדאמרינן במסכת עבודה זרה (דף כט:) תקרובת עבודת כוכבים מיקרי זבחי מתים כדכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה ומת גופיה מנלן דאסור בהנאה אתיא שם שם נאמר כאן ותמת שם מרים ונאמר להלן גבי עגלה ערופה וערפו שם את העגלה מה עגלה ערופה אסורה בהנאה כדאמר שם תהא קבורתה אף מת אסור בהנאה ומה מת אסור בהנאה ומטמא באהל אף תקרובת עבודת כוכבים נמי:

    אלא פשיטאהאי אין מחשבה פוסלת בחולין מעבודה לעבודה קאמר:

    שמחשבה פוסלת במוקדשיןכדפרישית דעיקר פיגול מעבודה לעבודה הוא:

    אלא באותה עבודה בלבדאם אמר שחיטה עצמה לעבודת כוכבים:

    פנים קשיא לריש לקישדקתני מחשבה פוסלת במוקדשין ולא קתני מפגלת ש"מ בשאר פסולי פנים נמי כגון זריקת דם וחטאת שלא לשמה קתני דמחשבין:

    חוץ קשיא לרבי יוחנןדקתני הכא בחולין אין מחשבה פוסלת מעבודה לעבודה:

    בשלמא פנים לר"ל לא קשיאדאיכא למימר מקמי דשמעה להך מתניתין מרבי יוחנן רביה הוה פליג אסברא דרביה ואמר מסתברא דלא ילפינן ולבתר דשמעה להך מתניתין מרבי יוחנן רביה וידע דלאו סברא דרבי יוחנן רביה אלא מתניתא הוא דגמרינן פסול מפיגול איכא למימר דהדר ביה להכי נקט רבי יוחנן משום דרביה הוה ואגמריה משנה וברייתא. ל"א לבתר דשמעה לרבי יוחנן רביה דפליג עליה ואמר מחשבין איכא למימר דהדר ביה:

    בארבע עבודותהא דקתני אין מחשבה פוסלת בחולין לאו מעבודה לעבודה קאמר אלא בארבע עבודות קאמר:

    וה"ק ומהמוקדשין שנפסלין במחשבה בארבע עבודות שחיטה וקבלה זריקה והולכה באיזו מאלו שחישב ע"מ לאכול מן הזבח חוץ לזמנו פיגול הוא אין מחשבה הולכת אלא אחר העובד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 39 עמוד א

    1לא ילפינן. ואתא רבי אליעזר למימר: ילפינן חוץ מפנים, ואתא רבי יוסי למימר: אפילו בפנים נמי ״זה מחשב וזה עובד״ לא אמרינן.

    2אתמר: השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים רבי יוחנן אמר: פסולה, ר"ש בן לקיש אמר: מותרת.

    3רבי יוחנן אמר פסולה: מחשבין מעבודה לעבודה, וילפינן חוץ מפנים.

    4ריש לקיש אמר מותרת: אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא גמרינן חוץ מפנים.

    5ואזדו לטעמייהו, דאתמר: שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה רבי יוחנן אמר: פסולה, ר"ש בן לקיש אמר: כשרה.

    6רבי יוחנן אמר פסולה: מחשבין מעבודה לעבודה, וגמרינן ממחשבת פיגול. ר"ש בן לקיש אמר כשרה: אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא גמרינן ממחשבת פיגול.

    7וצריכא, דאי איתמר בהא, בהא קאמר ר"ש בן לקיש, משום דחוץ מפנים לא ילפינן, אבל פנים מפנים אימא מודי ליה לרבי יוחנן.

    8ואי אתמר בהך, בההיא קאמר רבי יוחנן, אבל בהא אימא מודי ליה לר"ש בן לקיש, צריכא.

    9מתיב רב ששת: א"ר יוסי: ק"ו הדברים, ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד, מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט?

    10מאי ״אין מחשבה פוסלת בחולין״? אילימא דלא פסלה כלל, אלא זביחה דעבודת כוכבים דמיתסרא, היכי משכחת לה?

    11אלא פשיטא מעבודה לעבודה, וה"ק ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין מעבודה לעבודה אין הכל הולך אלא אחר העובד, מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין מעבודה לעבודה, אלא באותה עבודה אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט?

    12פנים קשיא לר"ש בן לקיש, חוץ קשיא לרבי יוחנן!

    13בשלמא פנים, לר"ש בן לקיש לא קשיא: הא מקמי דשמעה מרבי יוחנן, הא לבתר דשמעה מרבי יוחנן. אלא חוץ, קשיא לרבי יוחנן!

    14הוא מותיב לה והוא מפרק לה, בארבע עבודות, וה"ק ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין בארבע עבודות אין הכל הולך אלא אחר העובד,׃

    Tosafot

    ריש לקיש אמר מותרתמודה ר"ל דחייב מיתה כדאמרינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין סא.) מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף ואין לתמוה היאך נהרג הא דלמא מימלך ולא זריק דם לעבודת כוכבים כדאמרינן בפרק ד' מיתות (ג"ז שם:) דמסית שאמר אלך ואעבוד פטור דמימלך ולא עביד הכא ודאי לא מימלך כיון דעביד מעשה ששחט ע"מ לזרוק ועוד דהכא אפילו ידוע ודאי שלא יזרוק חייב דחשיב עובד עבודת כוכבים בשחיטה זו מה ששוחט ע"מ לזרוק:

    אלא זביחה דעבודת כוכבים דמיתסרא היכי משכחת להתימה אי חשיב פיגול אף במחשבה בלא דיבור אם כן משכחת זביחת עבודת כוכבים דמתסרא בדיבור שפירש בפירוש ששוחט לעבודת כוכבים:

    פנים קשיא לר"ש בן לקישפירש בקונטרס דלא מצי למימר ק"ו שלו מפגול דלא הויא ליה לומר פוסלת אלא מפגלת ואע"ג דמצינו דקרי ליה לפיגול פסול דתניא בפ"ב דזבחים (דף כח.) חוץ למקומו פסול ואין חייבין עליו כרת הכא דאיכא למטעי ה"ל למיתני מפגלת כדאמרינן בפ"ב דזבחים (גם זה שם) גבי הא דתנן שהזבח נפסל בד' דברים כו' ודייק בגמרא דיקא נמי דקתני שהזבח נפסל ולא קתני שהזבח מתפגל אבל קשה אמאי לא מוקי לה בשינוי בעלים דמודה ר"ל דמחשבינן מעבודה לעבודה אם אמר הריני שוחט ע"מ לזרוק דמו לשם פלוני דפסול כדאמרינן בפרק ב' דזבחים (ג"ז שם) לכ"נ דליכא לאוקמי ק"ו לא במחשבת פיגול ולא בשינוי בעלים דמה לתרווייהו שכן אינן באותה עבודה שאם אמר הריני שוחט לשם חוץ לזמנו או חוץ למקומו או לשם פלוני כשר כדאמרינן בפ"ק דזבחים (דף י.) ורבינו חננאל גריס פנים לריש לקיש לא קשיא דמוקי לה במחשבת פיגול:

    חוץ קשיא לרבי יוחנןוא"ת ולימא דקאי רבי יוחנן כרבנן דכי היכי דילפי רבנן חוץ מפנים לענין דזה מחשב וזה עובד ה"נ ילפינן לענין דמחשבין מעבודה לעבודה וללישנא בתרא לימא דקאי כר"א וי"ל דלגבי זה מחשב וזה עובד שייך למילף חוץ מפנים דגלי רחמנא בפנים דבעלים קרוי מקריב והוא הדין בחוץ דכתיב (תהלים קו) זבחי מתים דאם בעלים מחשבין חשיב זבחי מתים כיון דבעלים קרוי מקריב בפנים ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא אבל לענין דמחשבין מעבודה לעבודה לא אשכחינן דילפינן כלל והא דמחשבין בפנים גזירת הכתוב בעלמא הוא:

    הא מקמי דשמעיה מר' יוחנןתימה מאי תירוץ הוא זה שמתרץ שאמר ריש לקיש קודם שלמד המשנה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואתא ר' יוסי למימר אפילו בפנים זה מחשב וזה עובד לא אמרינןואם תאמר ואם איתא דתנא קמא ורבי אליעזר אית להו שהבעלים מפגלין, מאי קא מייתי להו ר' יוסי ראיה מפנים. יש לומר דר' יוסי מיפלג הוא דפליג עלייהו אפילו בהא, וטעמא דנפשיה קאמר, כלומר אפילו במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין על ידי העובד אני נחלק עליכם לומר שאין זה מחשב וזה עובד בחולין, לא כל שכן דפליגנא עלייכו, ויש לנו כיוצא בה לקמן בפרק המקשה (חולין סט, ב) גמ' חותך מן העובר שבמעיה אמר ר' יוסי והלא האומר רגלה של זו עולה. ואמרינן ר"י למאן קא מהדר, אילימא לר' מאיר ור' יהודה מי אית להו האי סברא ופרקינן דילמא רבי יוסי טעמא דנפשיה קאמר, והרבה יש בתלמוד כיוצא באלו.

    השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה ולהקטיר חלבה לעבודה זרה ר' יוחנן אמר אסורה. כלומר בהנאה וכדתניא לקמן (חולין לט, א) השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה (הרי אלו זבחי מתים) ורבי שמעון בן לקיש אמר מותרת, ורבי יוחנן אמר אסורה דגמרינן חוץ מבפנים. וריש לקיש אמר מותרת לא גמרינן חוץ מפנים. ואם תאמר תיפוק ליה דשחיטת מומר היא. יש לומר דלא לזרוק הוא דמה קאמר, אלא ששחט לנכרי ועל דעת שיזרוק הנכרי דמה לעבודה זרה ושיקטיר הנכרי חלבה לעבודה זרה, ולא דמי (לנכרי) [לדיכרי] דטייעי דלקמן (חולין לט ע"ב), דהתם אין הישראלים מחשבינן בשחיטה שיזרוק הנכרי הדם לעבודה זרה, אבל הכא בישראל השוחט מחשב כן.

    כך ברש"י ז"ל וכן היא בספרים בשלמא פנים לר' שמעון בן לקיש לא קשיא הא מקמי דשמעיה מר' יוחנן הא לבתר דשמעיה מר' יוחנן. ואם תאמר אמאי לא מוקי ליה לר' שמעון בן לקיש במחשבת פיגול, יש לומר דמדקתני פוסלת ולא קתני מפוגלת. ואם תאמר לוקמא במחשבה פסול והיינו לאכול חוץ למקומו דפסול ואין בו כרת ופסול לכולי עלמא, ותירץ ר"ת ז"ל משום דמשמע ליה דלא איירי תנא אלא בפסול (דשנות) [דשינוי] קדש, דהשתא הוי פסול שיכולן להיות בחוץ דמשנה השחיטה מלשם חולין לשם עבודה זרה, דאילו איירי ר' יוסי בפסול דחוץ ממקומו או דפסול (הזעצער: אולי בפסול) מחוץ לזמנו בכי הא ליתא בחולין כלל, ולא משכחת לה לעולם בחוץ אלא בשינוי שחיטה, ומסתמא בכי האי גוונא [מיירי] רבי יוסי (בפוסל) [בפסול] פנים, דהיינו שנוי קדש. ומכל מקום קשיא היכי אמר בהדיא לריש קיש לא קשיא הא מקמי דשמעה הא בתר דשמעה, ועוד דאם כן כל היכא דמקשינן לריש לקיש נימא הכי, ורבינו חננאל ז"ל (גרסי') [גרס בשלמא פנים לריש לקיש לא קשיא ד]מוקי לה במחשבת פיגול, ואף על גב דקתני פסולה לאו דוקא, אלא משום דקא בעי למיתני מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין ולומר שאפילו מפסל לא פסלה תנא נמי פוסלת במוקדשין, ועוד שהרבה מקומות (אומרת) [אמרינן] פסול במקום פיגול, דתנן (בפסחים) [זבחים] (כח, א) השוחט את העולה חוץ למקומו פסול. אלמא קרי לפיגול דחוץ למקומו פסול. וכן בהרבה מקומות בפרק שני דזבחים (שם) וזה עיקר.

    הכי קאמר ומה במקום שמשחבה פוסלת במוקדשין ד' עבודותפירש רש"י ז"ל: שהמוקדשין נפסלין במחשב בהן בשעה אחת מד' עבודות דהיינו שחיטה זריקה קבלה והולכה, באיזו מהן שחשב על מנת לאכול חוץ למקומו או לחוץ הזבח פסול, אבל בחולין אינו נפסל אלא בשחשב מחשבת עבודה זרה בשעת [עשיית] אחד משתי עבודות דהיינו שחיטה וזריקה, דהני תרתי כתיבה, דכתיב (שמות כב, יט) זובח לאלהים חרם וכתיב (תהלים טז, ד) בל אסיך נסכיהם מדם, והקטרה אף על גב דכתיבא, שניא, שאפילו במוקדשין אינה פוסלת, שאם חשב בשעת ההקטרה לאכול חוץ למקומו או חוץ לזמנו לא פסל הזבח. ומדברי רבינו ז"ל נלמוד שאם לאחר שחיטה חשב לזרוק דמה לעבודה זרה פסל את הבשר. ואינו מחוור דהא תניא בסמוך (ע"ב) שחטה ואחר כך חשב עליה זה היה מעשה בקיסרי ולא נהגו בה לא איסור ולא היתר, ואוקימנא בהוכיח סופו על תחילתו, אי אמרינן הוכיח סופו שחשב לאחר שחיטה לזרוק דמה לעבודה זרה וזרק על תחילתו שכך היה מחשבתו גם בתחלה בשעת שחיטה, דאלמא דוקא משום הוכיח, הא לאו הכי לא פסול, והדין נותן דבשלמא קדשים כיון דלא מיתכשרי אלא בזריקת דמים ובד' עבודות הדין נותן שאף בהן תפסול המחשבה את הזבח, אבל בחולין שאין הכל תלוי אלא בשחיטה. כיון דנשחטו הותרו והיאך חוזרין ונאסרין. ועוד קשה לפירושו של רבינו ז"ל אמאי לא מני בחולין שלש עבודות, דהא איכא הקטרה, ואי משום טעמא דקאמר משום דאף בקדשים לא פסלה, הא לא מיחוור, דאטו שתי עבודות גופייהו בחולין מידי הוא טעמא אלא משום דכתבין (הקטרת) [הקטרה] נמי מיכתב כתיבה, אלא הכי פירושא המחשבה פוסלת במוקדשין בד' עבודות מעבודה לעבודה כגון במחשב בשעת שחיטה לקבל ולהוליך ולזרוק ולהקטיר חוץ למקומו או חוץ לזמנו פגול ופסול, ואין הכל הולך אלא אחר השוחט מקום שאין המחשבה פוסלת כלל אלא בב' עבודות מעבודה לעבודה כגון שמחשב בשעת שחיטה לזרוק ולהקטיר לעבודה זרה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 39a

    Chullin 39a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 283 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא ילפינן למימר בעלים אוסרין אלא כדכתיב קרא (תהילים ק״ו:כ״ח) זבחי מתים שנזבח לעבודת כוכבים דבפנים הוא דכתיב (במדבר ט״ו:ד׳) והקריב המקריב דבעלים קרי מקריב אבל בחוץ לא אמרינן הכי:

    ור"א סבר ילפינן במה מצינו דבעלים פוסלים במחשבת עבודת כוכבים בחולין ואפילו אחר שוחט וגבי עובד כוכבים אפילו בסתמא דסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים:

    זה מחשב וזה עובד לא אמרינן דהמקריב לא יחשב מקריב ממש קאמר:

    לזרוק דמה לעבודת כוכבים ודאשחטה לשם עבודת כוכבים שהיה בדעתו לעובדה בשחיטה זו דברי הכל אסורה דהא זבחי מתים הוא אלא בשלא היה מתכוין להיות שחיטה זו עבודה לעבודת כוכבים אלא שחטה לעצמו ע"מ שיעבוד העבודת כוכבים בזריקת דמה או בהקטר חלבה:

    פסולה אסורה בהנאה:

    מחשבין מעבודה לעבודה כשחישב בשעת עבודה זו על עבודה אחרת כגון שחישב בשחיטה על הזריקה הויא מחשבה לגבי עבודת כוכבים:

    דגמרינן חוץ איסור עבודת כוכבים:

    מפנים ממחשבת פיגול של פנים שהשוחט ע"מ לזרוק דם למחר או להקטיר אימורין למחר זהו עיקר פיגול:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 39a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ריש לקיש אמר מותרת מודה ר"ל דחייב מיתה כדאמרינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין סא.) מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף ואין לתמוה היאך נהרג הא דלמא מימלך ולא זריק דם לעבודת כוכבים כדאמרינן בפרק ד' מיתות (ג"ז שם:) דמסית שאמר אלך ואעבוד פטור דמימלך ולא עביד הכא ודאי לא מימלך כיון דעביד מעשה ששחט ע"מ לזרוק ועוד דהכא אפילו ידוע ודאי שלא יזרוק חייב דחשיב עובד עבודת כוכבים בשחיטה זו מה ששוחט ע"מ לזרוק:

    אלא זביחה דעבודת כוכבים דמיתסרא היכי משכחת לה תימה אי חשיב פיגול אף במחשבה בלא דיבור אם כן משכחת זביחת עבודת כוכבים דמתסרא בדיבור שפירש בפירוש ששוחט לעבודת כוכבים:

    פנים קשיא לר"ש בן לקיש פירש בקונטרס דלא מצי למימר ק"ו שלו מפגול דלא הויא ליה לומר פוסלת אלא מפגלת ואע"ג דמצינו דקרי ליה לפיגול פסול דתניא בפ"ב דזבחים (דף כח.) חוץ למקומו פסול ואין חייבין עליו כרת הכא דאיכא למטעי ה"ל למיתני מפגלת כדאמרינן בפ"ב דזבחים (גם זה שם) גבי הא דתנן שהזבח נפסל בד' דברים כו' ודייק בגמרא דיקא נמי דקתני שהזבח נפסל ולא קתני שהזבח מתפגל אבל קשה אמאי לא מוקי לה בשינוי בעלים דמודה ר"ל דמחשבינן מעבודה לעבודה אם אמר הריני שוחט ע"מ לזרוק דמו לשם פלוני דפסול כדאמרינן בפרק ב' דזבחים (ג"ז שם) לכ"נ דליכא לאוקמי ק"ו לא במחשבת פיגול ולא בשינוי בעלים דמה לתרווייהו שכן אינן באותה עבודה שאם אמר הריני שוחט לשם חוץ לזמנו או חוץ למקומו או לשם פלוני כשר כדאמרינן בפ"ק דזבחים (דף י.) ורבינו חננאל גריס פנים לריש לקיש לא קשיא דמוקי לה במחשבת פיגול:

    חוץ קשיא לרבי יוחנן וא"ת ולימא דקאי רבי יוחנן כרבנן דכי היכי דילפי רבנן חוץ מפנים לענין דזה מחשב וזה עובד ה"נ ילפינן לענין דמחשבין מעבודה לעבודה וללישנא בתרא לימא דקאי כר"א וי"ל דלגבי זה מחשב וזה עובד שייך למילף חוץ מפנים דגלי רחמנא בפנים דבעלים קרוי מקריב והוא הדין בחוץ דכתיב (תהלים קו) זבחי מתים דאם בעלים מחשבין חשיב זבחי מתים כיון דבעלים קרוי מקריב בפנים ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא אבל לענין דמחשבין מעבודה לעבודה לא אשכחינן דילפינן כלל והא דמחשבין בפנים גזירת הכתוב בעלמא הוא:

    הא מקמי דשמעיה מר' יוחנן תימה מאי תירוץ הוא זה שמתרץ שאמר ריש לקיש קודם שלמד המשנה:

    Tosafot on Chullin 39a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ואתא ר' יוסי למימר אפילו בפנים זה מחשב וזה עובד לא אמרינן ואם תאמר ואם איתא דתנא קמא ורבי אליעזר אית להו שהבעלים מפגלין, מאי קא מייתי להו ר' יוסי ראיה מפנים. יש לומר דר' יוסי מיפלג הוא דפליג עלייהו אפילו בהא, וטעמא דנפשיה קאמר, כלומר אפילו במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין על ידי העובד אני נחלק עליכם לומר שאין זה מחשב וזה עובד בחולין, לא כל שכן דפליגנא עלייכו, ויש לנו כיוצא בה לקמן בפרק המקשה (חולין סט, ב) גמ' חותך מן העובר שבמעיה אמר ר' יוסי והלא האומר רגלה של זו עולה. ואמרינן ר"י למאן קא מהדר, אילימא לר' מאיר ור' יהודה מי אית להו האי סברא ופרקינן דילמא רבי יוסי טעמא דנפשיה קאמר, והרבה יש בתלמוד כיוצא באלו.

    השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה ולהקטיר חלבה לעבודה זרה ר' יוחנן אמר אסורה. כלומר בהנאה וכדתניא לקמן (חולין לט, א) השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה (הרי אלו זבחי מתים) ורבי שמעון בן לקיש אמר מותרת, ורבי יוחנן אמר אסורה דגמרינן חוץ מבפנים. וריש לקיש אמר מותרת לא גמרינן חוץ מפנים. ואם תאמר תיפוק ליה דשחיטת מומר היא. יש לומר דלא לזרוק הוא דמה קאמר, אלא ששחט לנכרי ועל דעת שיזרוק הנכרי דמה לעבודה זרה ושיקטיר הנכרי חלבה לעבודה זרה, ולא דמי (לנכרי) [לדיכרי] דטייעי דלקמן (חולין לט ע"ב), דהתם אין הישראלים מחשבינן בשחיטה שיזרוק הנכרי הדם לעבודה זרה, אבל הכא בישראל השוחט מחשב כן.

    כך ברש"י ז"ל וכן היא בספרים בשלמא פנים לר' שמעון בן לקיש לא קשיא הא מקמי דשמעיה מר' יוחנן הא לבתר דשמעיה מר' יוחנן. ואם תאמר אמאי לא מוקי ליה לר' שמעון בן לקיש במחשבת פיגול, יש לומר דמדקתני פוסלת ולא קתני מפוגלת. ואם תאמר לוקמא במחשבה פסול והיינו לאכול חוץ למקומו דפסול ואין בו כרת ופסול לכולי עלמא, ותירץ ר"ת ז"ל משום דמשמע ליה דלא איירי תנא אלא בפסול (דשנות) [דשינוי] קדש, דהשתא הוי פסול שיכולן להיות בחוץ דמשנה השחיטה מלשם חולין לשם עבודה זרה, דאילו איירי ר' יוסי בפסול דחוץ ממקומו או דפסול (הזעצער: אולי בפסול) מחוץ לזמנו בכי הא ליתא בחולין כלל, ולא משכחת לה לעולם בחוץ אלא בשינוי שחיטה, ומסתמא בכי האי גוונא [מיירי] רבי יוסי (בפוסל) [בפסול] פנים, דהיינו שנוי קדש. ומכל מקום קשיא היכי אמר בהדיא לריש קיש לא קשיא הא מקמי דשמעה הא בתר דשמעה, ועוד דאם כן כל היכא דמקשינן לריש לקיש נימא הכי, ורבינו חננאל ז"ל (גרסי') [גרס בשלמא פנים לריש לקיש לא קשיא ד]מוקי לה במחשבת פיגול, ואף על גב דקתני פסולה לאו דוקא, אלא משום דקא בעי למיתני מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין ולומר שאפילו מפסל לא פסלה תנא נמי פוסלת במוקדשין, ועוד שהרבה מקומות (אומרת) [אמרינן] פסול במקום פיגול, דתנן (בפסחים) [זבחים] (כח, א) השוחט את העולה חוץ למקומו פסול. אלמא קרי לפיגול דחוץ למקומו פסול. וכן בהרבה מקומות בפרק שני דזבחים (שם) וזה עיקר.

    הכי קאמר ומה במקום שמשחבה פוסלת במוקדשין ד' עבודות פירש רש"י ז"ל: שהמוקדשין נפסלין במחשב בהן בשעה אחת מד' עבודות דהיינו שחיטה זריקה קבלה והולכה, באיזו מהן שחשב על מנת לאכול חוץ למקומו או לחוץ הזבח פסול, אבל בחולין אינו נפסל אלא בשחשב מחשבת עבודה זרה בשעת [עשיית] אחד משתי עבודות דהיינו שחיטה וזריקה, דהני תרתי כתיבה, דכתיב (שמות כב, יט) זובח לאלהים חרם וכתיב (תהלים טז, ד) בל אסיך נסכיהם מדם, והקטרה אף על גב דכתיבא, שניא, שאפילו במוקדשין אינה פוסלת, שאם חשב בשעת ההקטרה לאכול חוץ למקומו או חוץ לזמנו לא פסל הזבח. ומדברי רבינו ז"ל נלמוד שאם לאחר שחיטה חשב לזרוק דמה לעבודה זרה פסל את הבשר. ואינו מחוור דהא תניא בסמוך (ע"ב) שחטה ואחר כך חשב עליה זה היה מעשה בקיסרי ולא נהגו בה לא איסור ולא היתר, ואוקימנא בהוכיח סופו על תחילתו, אי אמרינן הוכיח סופו שחשב לאחר שחיטה לזרוק דמה לעבודה זרה וזרק על תחילתו שכך היה מחשבתו גם בתחלה בשעת שחיטה, דאלמא דוקא משום הוכיח, הא לאו הכי לא פסול, והדין נותן דבשלמא קדשים כיון דלא מיתכשרי אלא בזריקת דמים ובד' עבודות הדין נותן שאף בהן תפסול המחשבה את הזבח, אבל בחולין שאין הכל תלוי אלא בשחיטה. כיון דנשחטו הותרו והיאך חוזרין ונאסרין. ועוד קשה לפירושו של רבינו ז"ל אמאי לא מני בחולין שלש עבודות, דהא איכא הקטרה, ואי משום טעמא דקאמר משום דאף בקדשים לא פסלה, הא לא מיחוור, דאטו שתי עבודות גופייהו בחולין מידי הוא טעמא אלא משום דכתבין (הקטרת) [הקטרה] נמי מיכתב כתיבה, אלא הכי פירושא המחשבה פוסלת במוקדשין בד' עבודות מעבודה לעבודה כגון במחשב בשעת שחיטה לקבל ולהוליך ולזרוק ולהקטיר חוץ למקומו או חוץ לזמנו פגול ופסול, ואין הכל הולך אלא אחר השוחט מקום שאין המחשבה פוסלת כלל אלא בב' עבודות מעבודה לעבודה כגון שמחשב בשעת שחיטה לזרוק ולהקטיר לעבודה זרה.

    Rashba on Chullin 39a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    וזה ביאור המשנה ולא נשלם בה ענין פסק הדברים ככל הצורך ודברים שנאמרו בגמרא להשלמת פסק ענין זה עם שאר דברים שבאו שם אלו הן:

    השוחט לנכרי אפי' היתה בהמה של נכרי ואפי' שמענו עליו בפירוש שהוא מכוין בשחיטה זו להיותה לשם ע"ז או ששמענו שהוא אומר שרוצה לזרוק דמה לע"ז או להקטיר חלביה כשרה אין הכל הולך אלא אחר השוחט ואפי' ראינו הגוי אחר כן שזרק דמה או הקטיר חלבה לע"ז אנו אין לנו שחטה ישראל עצמו על דעת שיהא הגוי זורק דמה או מקטיר חלבה לע"ז שטת הסוגיא מוכחת שכשרה ומותרת באכילה שהרי לא נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש אלא בחישב הוא בעצמו לזרוק דמה ולהקטיר חלבה לע"ז שלדעת ר' יוחנן אסורה מדין מחשבין מעבודה לעבודה כמו שיתבאר בסמוך הא כל ששחטה על דעת שהגוי יזרוק או יקטיר נראה שמותר ומ"מ לגדולי הדור ראיתי שמפרשין אותה בחישב על דעת שיזרוק הגוי או יקטיר שאלו על דעת לזרוק הוא עצמו לא היה ריש לקיש מיקל בכך שהרי משומד לע"ז הוא ומתוך כך הם פוסקים שאף בשחט על דעת שיזרוק הגוי או יקטיר פסולה ואע"פ שאין לפירושם ראיה ושאין שטת הסוגיא מוכחת כן שהרי פי' השמועה ודאי בעל דעת עצמו היא וכמו שהעמידוה במסכת ע"ז באומר בגמר זביחה הוא עובדה וכן שבשביעי של סנהדרין אמרו שהוא בר מיתה על מחשבה זו כמו שביארנו שם לענין פסק מיהא אני מודה להם כשהוא שוחט ברצון על כונה זו שהוא כאלו כיון הוא בעצמו אבל כל שאין כונתו בכך אע"פ ששוחט בידיעת כך מותרת כהנהו טייעי דאייתו דינרי לישראל למשחטינהו ואמרו להם דמא ותרבא לדידן בשרא ומשכא דידכו שהתירוה:

    שחטה ישראל עצמו לשם ע"ז פסולה ואסורה בהנאה כזבחי מתים אפי' לא כיון בכך אלא בגמר שחיטה אע"פ שלא נעשה משומד בשעת שחיטה:

    Meiri on Chullin 39a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה פנים קשיא לרשב"ל כו' שכן אינן באותה עבודה כו' עכ"ל ויש להקשות לפ"ז לר"ל לילף שלא לשם חטאת מק"ו ומה פיגול ושינוי בעלים דאינן באותה עבודה ואפ"ה איתנהו מעבודה לעבודה שלא לשם חטאת דאיתיה באותה עבודה מכ"ש דהוי נמי מעבודה לעבודה והאי ק"ו הוי שפיר פנים מפנים ואפשר דאיכא שום פירכא להאי ק"ו וק"ל:

    בד"ה חוץ קשיא לר"י כו' דקאי ר"י כרבנן כו' עכ"ל פי' להאי לישנא קמא אפי' כרבנן משא"כ ללישנא בתרא דליכא לאוקמא אלא כר"מ ולא קאמרי הכי אלא לאפוקי מק"ו דר"י כדמקשינן חוץ קשיא לר"י וק"ל:

    גמ' הא מקמי דשמעה מרבי יוחנן הא לבתר כו' פרש"י בזה דחוק כמ"ש התוס' גם לישנא דהא והא א"א להולמו לפירושו דמשמע דבתרי מילי קמיירי תלמודא ולולי פרש"י היה נ"ל משום דאיכא לאוקמא מתניתין בפיגול אלא דא"כ לא ה"ל לריש לקיש למימר סתם ולא גמרינן חוץ מבפנים דאמורא צריך לפרש דבריו היכא דאיכא למיטעי כי הכא דמתני' סתמא קתני דמשמע נמי חטאת שלא לשמה ואהא קמשני הא מקמי דשמעה כו' דבהנך תרי פלוגתא דמצרכינן להו דבהך דחטאת שלא לשמה מלתיה דר"י אינה צריכה אלא מלתיה דר"ל צריכה ואמר מלתיה מקמי דשמעה מר"י ואתא ר"י ופליג עליה וכן בהך דלזרוק דמה לע"ז מלתיה דר"ל אינה צריכה אלא דר"י אמר מלתיה ואתא ר"ל לבתר דשמע מר"י ופליג עליה והשתא ניחא דלהך מלתיה דפלוגתא דר"ל צריכה הא קושטא הוא דלא נקט למפסל במחשבה אלא פיגול אלא דהך דלזרוק דמה לע"ז דמלתיה דר"ל לא צריכה היא אלא דר"י וקאמר להא מקמי דר"ל דגמרינן חוץ מפנים מש"ה קאמר נמי ר"ל בהאי לישנא לא גמרינן חוץ מפנים ולא פירש דבריו דבפיגול דוקא איירי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 39a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה ר"ל וכו' דלמא ממליך ולא זריק וכו' כדאמרינן בפ' ד' מיתות דמסית שאמר אלך ואעבוד וכו' כצ"ל:

    ד"ה פנים קשיא לר"ש וכו' כדאמרינן בפ' קמא דזבחים גבי הא דתנן שהזבח נפסל וכו' אם אמר הריני שוחט על מנת לזרוק לשם פלוני דפסול כדאמרינן בפ"ק דזבחים כצ"ל והוא שם דף י"ג:

    Maharam on Chullin 39a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 39, Amud Aleph, about 283 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “לא ילפינן. ואתא רבי אליעזר למימר: ילפינן…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יוסי.

    2. Segment 221 words

      Opens “אתמר: השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודת…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 310 words

      Opens “רבי יוחנן אמר פסולה: מחשבין מעבודה לעבודה,…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 412 words

      Opens “ריש לקיש אמר מותרת: אין מחשבין מעבודה…”

    5. Segment 518 words

      Opens “ואזדו לטעמייהו, דאתמר: שחטה לשמה לזרוק דמה…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 623 words

      Opens “רבי יוחנן אמר פסולה: מחשבין מעבודה לעבודה,…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 722 words

      Opens “וצריכא, דאי איתמר בהא, בהא קאמר ר"ש…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 816 words

      Opens “ואי אתמר בהך, בההיא קאמר רבי יוחנן,…”

      Named: רבי יוחנן.

    9. Segment 932 words

      Opens “מתיב רב ששת: א"ר יוסי: ק"ו הדברים,…”

      Named: רב ששת.

    10. Segment 1017 words

      Opens “מאי ״אין מחשבה פוסלת בחולין״? אילימא דלא…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “אלא פשיטא מעבודה לעבודה, וה"ק ומה במקום…”

    12. Segment 129 words

      Opens “פנים קשיא לר"ש בן לקיש, חוץ קשיא…”

      Named: רבי יוחנן.

    13. Segment 1322 words

      Opens “בשלמא פנים, לר"ש בן לקיש לא קשיא:…”

      Named: רבי יוחנן.

    14. Segment 1422 words

      Opens “הוא מותיב לה והוא מפרק לה, בארבע…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 39a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026