Talmud Builders

    Chullin 70a

    Back to index

    English translation — Chullin 70a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And if their dispute was stated only with regard to that case, when one-third emerged through the wall of the womb, one might have thought it is only in that case that Rabba says the animal is consecrated from that point forward, as that results in a stringency, i.e., the fetus is subject to firstborn status. But in this case, when after one-third emerged it was sold to a gentile, and where ruling that the animal is consecrated from that point forward results in a leniency, one might say that Rabba concedes to Rav Huna. Therefore, it was necessary for the dispute to be stated in both cases.

    2The Gemara raises a difficulty with the opinion of Rav Huna. We learned in the mishna: If an animal that was giving birth to a firstborn male was encountering difficulty giving birth, and in order to alleviate the difficulty one wishes to terminate the birth, he may cut up the fetus limb by limb and cast it to the dogs. What, is it not teaching that one cuts each limb and leaves it outside the body, casting the limbs to the dogs only after he has already extracted a majority of its body? And if you say a firstborn is consecrated retroactively, then once the majority of the fetus emerges from the womb all of the limbs would be consecrated retroactively according to Rav Huna. Accordingly, the mishna should have said the limbs must be buried.

    3The Gemara responds: No, here we are dealing with one who cuts each limb and immediately casts it to the dogs, before any consecration takes effect.

    4The Gemara asks: But according to this, if one cuts the limbs and leaves them, what is the halakha ? Each one must be buried. If that is so, rather than teaching in the latter clause of the mishna: If a majority of the fetus had already emerged it is considered to have been born and duly consecrated, and so if one cut it up it must be buried, and any future offspring from that animal is exempted from firstborn status; let the tanna instead distinguish and teach a case in which the limbs are consecrated within the context of the first case itself, in the following manner: In what case is this statement, that the limbs may be cast to the dogs, said? It is with regard to one who cuts pieces of the fetus and immediately casts them to the dogs limb by limb, before a majority has emerged. But if one cuts and leaves the limbs until a majority has emerged, each one of them must be buried.

    5The Gemara answers: That is indeed what the latter clause of the mishna is saying: In what case is this statement said? It is with regard to one who cuts and casts the limbs to the dogs before a majority emerges. But if one cuts and leaves the limbs until a majority emerges it is regarded as though a majority of it emerged at one time, and so it must be buried.

    6§ Rava raises a dilemma: Does one follow the majority with regard to limbs or does one not follow the majority with regard to limbs?

    7The Gemara asks: What are the circumstances of this dilemma; what exactly is Rava’s question? If we say it is referring to a case where the majority of the fetus emerged, but that majority includes the emergence of the minority part of one of its limbs, then Rava is raising the following dilemma: With regard to this minority part of a limb that is outside the womb, do we cast it, i.e., count it, together with the majority of that limb, which is still inside the womb, as if the entire limb was still inside the womb? If so, it would be regarded as though a majority of the fetus has not yet emerged. Or perhaps we cast it and count it together with the majority of the fetus that has already emerged, and so it is regarded as though a majority of the fetus has emerged and it is duly consecrated.

    8The Gemara rejects this possibility: In that case it is obvious that we do not disregard the majority of the fetus and go after the majority of the limb. Consequently, Rava would not have raised a dilemma about this.

    9Rather, the dilemma is referring to a case where half of the fetus emerged, but that half includes the majority of a certain limb, and Rava raises the following dilemma: With regard to this minority part of a limb that is inside the womb, what is the halakha as to whether one casts it and counts it together with the majority of that limb and considers it as if that entire limb has emerged? If it is counted, it would be regarded as though a majority of the fetus has emerged, and it is duly consecrated.

    10The Gemara suggests: Come and hear a resolution from a statement of the mishna: If a majority of the fetus had already emerged, it is considered to have been born and duly consecrated, and so if one cut it up it must be buried. The Gemara clarifies: What is meant by a majority of the fetus? If we say it means literally the majority of the fetus, then the following difficulty arises: Until now had we not learned the principle that the majority of an item is considered like all of it? This is a well-established principle and it is not necessary to teach it again in this context.

    11Rather, is the mishna not referring to a case where half of the fetus emerged, but that half includes the majority of a limb? If so, the mishna directly resolves Rava’s dilemma and teaches that the minority part of the limb inside the womb is regarded as though it had emerged.

    12The Gemara responds: No, the mishna could be referring to a case where the majority of the fetus emerged, but that majority includes the emergence of the minority of a limb, and it teaches us that we do not disregard the majority of the fetus and go after the majority of the limb.

    13§ A firstborn animal is consecrated by virtue of the fact that its birth is the first in which the womb of the mother opens, as indicated by the verse: “Consecrate to Me every firstborn, that which opens the womb” (Exodus 13:2). Concerning this condition, Rava raises a dilemma: If one wrapped the fetus in the bast of a palm tree while it was still in the womb, and it therefore did not come in contact with the opening of the womb directly when it emerged, what is the halakha with regard to whether it is consecrated? Likewise, if one wrapped it in his robe when it emerged, what is the halakha ?

    14Rava adds: If it emerged wrapped in its afterbirth, what is the halakha ? The Gemara interjects: How could one suggest that being wrapped in its afterbirth would pose a problem? That is its natural manner of birth, and the afterbirth is consequently not considered an interposition. Accordingly, it is considered as though it was in direct contact with the opening of the womb. Rather, Rava’s dilemma must be as follows: If it emerged wrapped in the afterbirth of a different animal, what is the halakha ?

    15Another dilemma: If one wrapped it in one’s hands and held it and brought it out in that fashion, such that the fetus did not come in direct contact with the opening of the womb, what is the halakha ? With regard to all these dilemmas the Gemara asks: What are the circumstances? If the fetus had already partially emerged headfirst and then one wrapped up the body, which was still inside the womb, the halakha in such a case is clear: Since its head emerged, it is already considered to have been born and to have opened up the womb, and it is duly consecrated. Rather, the dilemma is in a case where it partially emerged hind legs first, and the majority of the body, which was still in the womb, was wrapped before it emerged.

    16Rava raises additional dilemmas: If a weasel entered the womb and swallowed the fetus there, and then exited the womb, bringing the fetus out in its stomach, what is the halakha ? The Gemara interjects: Is there any doubt about a case where the weasel brought the fetus out in its stomach? In such a case it is the weasel that brought it out, and it is certainly not regarded as though the fetus opened the womb. Rather, the dilemma concerns a case where the weasel swallowed the fetus and brought it out, and then brought it back into the womb and vomited it out while inside the womb, and the fetus subsequently emerged of its own accord. What is the halakha in this case?

    17Another dilemma: If one pressed together the openings of two wombs of two animals giving birth to firstborns, and a fetus exited from the womb of this animal and entered the womb of that animal, and then emerged from the womb of the second animal, after which the second animal gave birth to its fetus, what is the halakha with regard to whether the fetus of the second animal is consecrated as a firstborn? Is the womb considered to have opened only when its own fetus emerges from inside, but a fetus that is not its own is not halakhically considered to have opened the womb? Or perhaps even a fetus that is not its own is also considered to have opened the womb? The Gemara does not provide a resolution for these dilemmas and concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    18Rav Aḥa raises a dilemma: If the walls of the opening of the womb opened and widened to such an extent that when the fetus emerged it did not touch them, what is the halakha ? Does the airspace of the opening of the womb consecrate the fetus as it is born, and this situation exists here in this case; or perhaps it is the contact with the opening of the womb that consecrates it, and this situation does not exist here in this case?

    19Mar bar Rav Ashi raises a dilemma: If the walls of the opening of the womb were removed, what is the halakha ? The Gemara interjects: The halakha in this case is clear, since if they were removed they are not there to consecrate the fetus. Rather, the dilemma is in a case where they were removed from their original place, recessed inside the womb, and as the fetus emerged, the walls lay on its neck. In such a case, what is the halakha ? Do the walls of the opening of the womb consecrate a fetus only when they are in their natural place, but when they are not in their natural place they cannot consecrate a fetus? Or perhaps when they are not in their natural place they also consecrate the fetus.

    20Rabbi Yirmeya raises a dilemma before Rabbi Zeira: If the walls of the opening of the womb were thinned [ nigmemu ] by removing the inner layer, what is the halakha ? If the fetus then emerges through them is it consecrated? Rabbi Zeira said to him: You have touched upon a dilemma that was already raised before us, and that discussion provides the answer to your dilemma. As Rabbi Zeira raised a dilemma, and some say Rabbi Zeira raised that dilemma before Rabbi Asi: If a section of the opening of the womb was cut away, but the standing section, i.e., the part remaining, is greater in size than the breached, removed, section, and the offspring emerged through the breached section; or if the breached section is greater in size than the standing section and the offspring emerged through the standing section, what is the halakha ?

    21Rabbi Zeira explains how this dilemma can resolve Rabbi Yirmeya’s dilemma: That dilemma was raised only with regard to a case where the breached section is greater than the standing section, as there is at least some part of the womb still standing and therefore one can consider the possibility that it could consecrate the fetus. But a dilemma was not raised with regard to a case where the walls were thinned, because in that case it is obvious that the fetus is not consecrated, as there is nothing left to consecrate it.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואי אתמר בהא בהא קאמר רבהמכאן ולהבא דאי אמרת למפרע קולא הוא דלא קדיש:

    מחתך ומניחעד שיצא הרוב ואע"ג שיצא הרוב והרי החתיכות לפנינו משליכו לכלבים אי אמרת בשלמא מכאן ולהבא הוא קדוש ומקמי יציאת רוב לא קדיש מידי הנך דאיחתכו מקמי הכי לא חלה קדושה עלייהו אלא אי אמרת דלמפרע הוא קדוש הא כיון דרובא קמן איגלאי מלתא ביציאת הרוב דמעיקרא קדוש להו:

    לא מחתך ומשליךדכיון דליתנהו אמאי תיחול בשעת גמר יציאת הרוב ואיסורא ליכא דהא כי שדא קמא חולין הוה אבל ביצא שליש ומכרו לעובד כוכבים וחזר ויצא שליש אחר וכולן לפנינו איכא למימר אגלאי מלתא וחיילא למפרע ומבטלה מכירה:

    אדתני יצא רובודמשמע בבת אחת:

    נעשה כמי שיצא רובובבת אחת:

    הלכו באבריםכדמפרש ואזיל שיצא רובו במיעוט אבר רוב העובר יצא ומיעוט א' מן האברים השלים ליציאת הרוב וקא מיבעיא ליה הלכו באברים אחר הרוב דנשדי מיעוט אבר שיצא בתר רובו שבפנים והוי כמאן דלא נפק האי מיעוט וליכא יציאת רוב עובר ואם רצה מחתך ומשליך לכלבים ומשום מטיל מום בקדשים ליכא דמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם כגון יציאת ראשו או יציאת רובו דרך מרגלותיו:

    או לא הלכוושדינן ליה בתר רוב עובר דלא שבקינן רוב עובר וניזיל בתר רוב אבר:

    אלא שיצא חציושל עובר ורוב אבר משלים אותו החצי ואי שדינא למיעוטא דגוואי בתר רובא נפק ליה רובא דולד:

    אי נימא רובו ממשובבת אחת קא מיירי על כרחך דאע"ג דשנינן לעיל מחתך ומניח נעשה כו' שינויא בעלמא שני אגב דוחקיה ומתניתין במשמעותיה קיימא:

    אלא לאו כגון שיצא חציו ברוב אברוקרי ליה רובו דשדינן מיעוט אבר דגוואי בתר רוב אבר והוה ליה רוב עובר:

    לאלעולם לא הלכו ולא שדינן מיעוט אבר בתר רובא ומתניתין ביצא רובו ממש ודקשיא לך למאי איצטריך כגון שהיה מיעוט אחד מן האברים משלים לרוב העובר ואיצטריך לאשמעינן דהוי רובא ולא אמרינן שדי מיעוט אבר שבחוץ אחר רוב שבפנים וליכא לידה אלא שדייה בתר רוב העובר הואיל ובהדיה נפיק:

    כרכו בסיבשגדל ונכרך סביב הדקל כעין מרייל"א של גפנים:

    מהושתהא חציצה ואמרינן כיון דלא נגע ברחם לא קדיש דהא רחם הוא דמקדש דבדידיה תלא רחמנא ולקמן בעי אימת כרכו. ואת"ל סיב הוי חציצה דמין שלא במינו הוא:

    שליאמי הוי חציצה או לא:

    כרכהאשה בידיה והוציאתו והפסיקו ידיה בינו לבין הרחם מי אמרינן כיון דאורחיה הוא לילד את בהמתה לאו חציצה היא:

    היכי דמיכל הנך בעיי:

    אי דנפק דרך ראשוואחר שהוציאו אותו עשו בו אחד מן הדברים הללו:

    פטרתיהרישיה לרחם וקדוש מיד דהא יצא ראשו הרי זה כילוד:

    דרך מרגלותיווקודם יציאת רובו כרכוהו:

    בלעתהו חולדהבתוך הרחם והוציאתהו:

    הא אפיקתיהכשהיה בלוע ולא נגע ברחם והיינו כרכתו:

    אלא בלעתו והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהומי קדוש בהאי יציאה אחרונה או לא:

    ונכנס לזה מהונפטרה בהמה האחרת מן הבכורה או לא:

    נפתחוגרסינן. נפתחו נתרחבו שכשיצא לא נגע:

    נעקרוקס"ד קודם לכן נעקרו ונפלו:

    הא ליתנהוומאן נקדיש לא אויר ולא נגיעה דהא אין כאן רחם:

    נעקרו(קס"ד קודם לכן נעקרו) ונכנסו לפנים ונתלו לו בצוארו:

    נגממוניטל מעובי הכתלים מבפנים סביב סביב:

    קנגעת בבעיא דאיבעיא לןכבר ומשם אתה למד את תשובתך:

    ויצא דרך פרוץמהו מי אמרינן כיון דעומד מרובה עליו הוה ליה כאילו כולו עומד. ל"א נגממו מבפנים ושפה חיצונה משמרת וקא מיבעיא ליה תורא ברא מקדש או לא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 70 עמוד א

    1ואי אתמר בהא: בהא קאמר רבה, אבל בהא אימא מודי ליה לרב הונא, צריכא.

    2תנן: המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים. מאי לאו, מחתך ומניח? ואי אמרת למפרע הוא קדוש יקבר מיבעי ליה!

    3לא, הכא במאי עסקינן? במחתך ומשליך.

    4אבל מחתך ומניח, מאי יקבר? אדתנא סיפא: ״יצא רובו יקבר ונפטרה מן הבכורה״, ליפלוג וליתני בדידיה: במה דברים אמורים במחתך ומשליך אבר אבר, אבל מחתך ומניח יקבר.

    5הכי נמי קאמר: בד"א במחתך ומשליך, אבל מחתך ומניח נעשה כמי שיצא רובו, ויקבר.

    6בעי רבא: הלכו באיברין אחר הרוב, או לא הלכו באיברין אחר הרוב?

    7היכי דמי: אילימא, כגון שיצא רוב במיעוט אבר, וקא מיבעיא ליה: האי מיעוט דבראי, בתר רוב דאבר שדינן ליה, או בתר רובא דעובר שדינן ליה?

    8פשיטא דלא שבקינן רובא דעובר, ואזלינן בתר רוב אבר!

    9אלא, כגון שיצא חציו ברוב אבר, וקא מיבעיא ליה: ההוא מיעוט דבגואי, מהו למישדייה בתר רוב אבר?

    10ת"ש יצא רובו הרי זה יקבר. מאי רובו? אילימא רובו ממש, עד השתא לא אשמעינן דרובו ככולו?

    11אלא לאו, כגון שיצא חציו ברוב אבר!

    12לא, כגון שיצא רובו במיעוט אבר, וקמ"ל דלא שבקינן רובו דעובר דבהמה ואזלינן בתר אבר.

    13בעי רבא: כרכו בסיב, מהו? בטליתו, מהו?

    14בשליתו, מהו? בשליתו? אורחיה הוא! אלא בשליא אחרת, מהו?

    15כרכתו ואחזתו והוציאתו, מהו? היכי דמי? אי דנפק דרך רישיה פטרתיה! אלא דנפק דרך מרגלותיו.

    16בלעתהו חולדה והוציאתו, מהו? הוציאתו? הא אפיקתיה! אלא, בלעתו והוציאתו, והכניסתו והקיאתו, ויצא מאליו, מהו?

    17הדביק שני רחמים, ויצא מזה ונכנס לזה, מהו? דידיה פטר, דלאו דידיה לא פטר, או דלמא דלאו דידיה נמי פטר? תיקו.

    18בעי רב אחא: נפתחו כותלי בית הרחם, מהו? אויר רחם מקדיש, והאיכא, או דלמא נגיעת רחם מקדשה, והא ליכא?

    19בעי מר בר רב אשי: נעקרו כותלי בית הרחם, מהו? נעקרו ליתנהו! אלא נעקרו ותלו ליה בצואריה, מאי? במקומן מקדשי, שלא במקומן לא מקדשי, או דלמא שלא במקומן נמי מקדשי?

    20בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא: נגממו כותלי בית הרחם, מהו? א"ל קא נגעת בבעיא דאיבעיא לן, דבעי ר' זירא, ואמרי לה בעא מיניה ר' זירא מרבי אסי: עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ, פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד, מאי?

    21עד כאן לא איבעיא ליה אלא פרוץ מרובה על העומד, דאיכא עומד בעולם, אבל נגממו לא קא מיבעיא ליה.

    Tosafot

    מאי לאו מחתך ומניח ואי אמרת למפרע קדוש יקבר מבעי ליהתימה דלמ"ד נמי מכאן ולהבא הוא קדוש אמאי משליך לכלבים כיון דכבר יצא רובו דהא ברוב מחותך נמי חשיב ליה לידה כדאמר בהמפלת (נדה דף כח.) דיצא מחותך מרובו אמו טמאה לידה ומתניתין נמי קתני ונפטרה מן הבכורה ובכל ענין קאמר בין שיצא אבר אבר בין שיצא רובו בבת אחת וי"ל דבשלמא אי מכאן ולהבא הוא קדוש כיון דאין קדושה חלה עליו עד יציאת רובו א"כ מה שנחתך קודם יציאת רוב אין קדושה חלה עליו כלל ויכול להשליכו לכלבים אף מאחר יציאת הרוב ומיהו מכי יצא רובו ואילך טעון קבורה למה שיצא וכן משמע לשון הקונטרס ואע"ג דקתני יצא רובו הרי זה יקבר ומשמע רובו בבת אחת כדמוכח בסוגיא ומשמע אבל אבר אבר לא היינו דוקא לענין המיעוט הראשון דאפי' אותו מיעוט טעון קבורה כשיצא רובו מאחר דאין מחותך אבל למ"ד למפרע קדוש שמתחלה הקדושה חלה עליו מתחלת הלידה א"כ במחותך נמי יקבר ואמאי דמחתך נמי לא קשיא ליה היכי מטיל בו מום דאיכא לאוקומי בנפל שאינו ראוי להקרבה א"נ מחתך קודם שיצא לאויר העולם:

    כרכתו אחזתופי' בקונטרס האשה כרכתו לעובר ואחזתו בידים והפסיקו ידיה בינו לבין הרחם וקשה לרבינו תם דבשום מקום לא איירי באשה מילדת עם הבהמה אלא רועה כדתנן בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ורישא דהך מילתא נמי איירי ברועה כרכו בסיב לשון זכר הכי נמי הוה ליה למנקט כרכו ואחזו והוציאו ועוד דמאי פריך אי דנפק דרך רישיה פטרתיה וכי אין יכול להיות שאחזתו בידים בראשו ומפסיק בידיה בין ראשו לרחם וזה דוחק לומר דאין לרחם לפתוח קודם שיצא הראש ואין יכול להכניס ידו ועוד דמתניתין דהושיט רועה את ידו בלא הוציא כלל איירי דאם לא כן נטמא במה שיצא ואע"ג דיש לחלק בין מבכרת לאין מבכרת אי נמי התם כשילדה אחר' קודם לזה שנפתח רחמה כל זה דוחק ונראה לר"ת כמו גרסת ר"ח כרכתו אחותו והוציאתו שילדה נקבה עמו כדאמר נמי בפ' כל הבשר (לקמן חולין דף קיד.) אין לי אלא אחותו הקטנה הגדולה מנין ופריך אי דנפק דרך רישיה וכן הנקבה הא פטרתיה ראש הנקבה שיצא ראשה תחלה שראש הזכר כרוך בין ברכיה ומשני דנפק מרגלותיו והוא כרוך בין ברכיה וה"ה דהוה מצי למימר כרכו אחיו לענין איזה מהן בכור אלא נקט אחותו משום דליכא בכורה כלל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בעי רבא הלכו באיברין אחר הרוב או לא היכי דמי כגון שיצא רובו במיעוט אבר. פירש הרמב"ן ז"ל בין למאן דאמר יש לידה לאיברים בין למאן דאמר אין לידה לאיברים קא מיבעיא ליה. פירוש לפירושו מדלא קאמר למאן דאמר יש לידה לאיברים, אי נמי למאן דאמר אין לידה וקא בעי סתם, שמע מינה דלמר ולמר קא בעי, דלמאן דאמר יש לידה דלמא התם הוא דנפק רוב אותו אבר עצמו ומיעוטו למיפק קאי, אבל הכא לא, שהרי לא יצא אלא מיעוטו של אבר, או דלמא אפילו למאן דאמר אין לידה, התם משום דרוב עובר בפנים, אבל הכא דרוב עובר בחוץ בתר רוב עובדא שדינן ליה, ומהדרינן פשיטא דלכולי עלמא בת רוב עובר שדינן ליה, דלא שבקינן רוב עובר ואזלינן בתר רוב אבר והרי הוא כילוד, אלא כגון שיצא חציו ברוב אבר, ותיבעי למאן דאמר אין לידה התם הוא משום דרוב עובר בפנים אבל הכא הרי חציו בחוץ, או דילמא אפילו למאן דאמר יש לידה לא אמרינן אלא שאין אני קורא בו בבהמה תאכלו וקורא אני בו ובשר בשדה טרפה, אבל מכל מקום לא איקרי לו, דלענין בכור עד שיצא דבפטר רחם תלא רחמנא, והרי לא קידשוהו כותלי בית הרחם ולא אויר, ולא איפשיטא, ואף על גב דלענין בכור מיבעי להו, נפקא מינה לענין היתר אכילה, והילכך בין יצא רובו במיעוט אבר בין יצא חציו ברוב אבר אפילו מה שבפנים אסור וכילוד חשבינן ליה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 70a

    Chullin 70a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 362 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואי אתמר בהא בהא קאמר רבה מכאן ולהבא דאי אמרת למפרע קולא הוא דלא קדיש:

    מחתך ומניח עד שיצא הרוב ואע"ג שיצא הרוב והרי החתיכות לפנינו משליכו לכלבים אי אמרת בשלמא מכאן ולהבא הוא קדוש ומקמי יציאת רוב לא קדיש מידי הנך דאיחתכו מקמי הכי לא חלה קדושה עלייהו אלא אי אמרת דלמפרע הוא קדוש הא כיון דרובא קמן איגלאי מלתא ביציאת הרוב דמעיקרא קדוש להו:

    לא מחתך ומשליך דכיון דליתנהו אמאי תיחול בשעת גמר יציאת הרוב ואיסורא ליכא דהא כי שדא קמא חולין הוה אבל ביצא שליש ומכרו לעובד כוכבים וחזר ויצא שליש אחר וכולן לפנינו איכא למימר אגלאי מלתא וחיילא למפרע ומבטלה מכירה:

    אדתני יצא רובו דמשמע בבת אחת:

    נעשה כמי שיצא רובו בבת אחת:

    הלכו באברים כדמפרש ואזיל שיצא רובו במיעוט אבר רוב העובר יצא ומיעוט א' מן האברים השלים ליציאת הרוב וקא מיבעיא ליה הלכו באברים אחר הרוב דנשדי מיעוט אבר שיצא בתר רובו שבפנים והוי כמאן דלא נפק האי מיעוט וליכא יציאת רוב עובר ואם רצה מחתך ומשליך לכלבים ומשום מטיל מום בקדשים ליכא דמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם כגון יציאת ראשו או יציאת רובו דרך מרגלותיו:

    או לא הלכו ושדינן ליה בתר רוב עובר דלא שבקינן רוב עובר וניזיל בתר רוב אבר:

    אלא שיצא חציו של עובר ורוב אבר משלים אותו החצי ואי שדינא למיעוטא דגוואי בתר רובא נפק ליה רובא דולד:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 70a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מאי לאו מחתך ומניח ואי אמרת למפרע קדוש יקבר מבעי ליה תימה דלמ"ד נמי מכאן ולהבא הוא קדוש אמאי משליך לכלבים כיון דכבר יצא רובו דהא ברוב מחותך נמי חשיב ליה לידה כדאמר בהמפלת (נדה דף כח.) דיצא מחותך מרובו אמו טמאה לידה ומתניתין נמי קתני ונפטרה מן הבכורה ובכל ענין קאמר בין שיצא אבר אבר בין שיצא רובו בבת אחת וי"ל דבשלמא אי מכאן ולהבא הוא קדוש כיון דאין קדושה חלה עליו עד יציאת רובו א"כ מה שנחתך קודם יציאת רוב אין קדושה חלה עליו כלל ויכול להשליכו לכלבים אף מאחר יציאת הרוב ומיהו מכי יצא רובו ואילך טעון קבורה למה שיצא וכן משמע לשון הקונטרס ואע"ג דקתני יצא רובו הרי זה יקבר ומשמע רובו בבת אחת כדמוכח בסוגיא ומשמע אבל אבר אבר לא היינו דוקא לענין המיעוט הראשון דאפי' אותו מיעוט טעון קבורה כשיצא רובו מאחר דאין מחותך אבל למ"ד למפרע קדוש שמתחלה הקדושה חלה עליו מתחלת הלידה א"כ במחותך נמי יקבר ואמאי דמחתך נמי לא קשיא ליה היכי מטיל בו מום דאיכא לאוקומי בנפל שאינו ראוי להקרבה א"נ מחתך קודם שיצא לאויר העולם:

    כרכתו אחזתו פי' בקונטרס האשה כרכתו לעובר ואחזתו בידים והפסיקו ידיה בינו לבין הרחם וקשה לרבינו תם דבשום מקום לא איירי באשה מילדת עם הבהמה אלא רועה כדתנן בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ורישא דהך מילתא נמי איירי ברועה כרכו בסיב לשון זכר הכי נמי הוה ליה למנקט כרכו ואחזו והוציאו ועוד דמאי פריך אי דנפק דרך רישיה פטרתיה וכי אין יכול להיות שאחזתו בידים בראשו ומפסיק בידיה בין ראשו לרחם וזה דוחק לומר דאין לרחם לפתוח קודם שיצא הראש ואין יכול להכניס ידו ועוד דמתניתין דהושיט רועה את ידו בלא הוציא כלל איירי דאם לא כן נטמא במה שיצא ואע"ג דיש לחלק בין מבכרת לאין מבכרת אי נמי התם כשילדה אחר' קודם לזה שנפתח רחמה כל זה דוחק ונראה לר"ת כמו גרסת ר"ח כרכתו אחותו והוציאתו שילדה נקבה עמו כדאמר נמי בפ' כל הבשר (לקמן חולין דף קיד.) אין לי אלא אחותו הקטנה הגדולה מנין ופריך אי דנפק דרך רישיה וכן הנקבה הא פטרתיה ראש הנקבה שיצא ראשה תחלה שראש הזכר כרוך בין ברכיה ומשני דנפק מרגלותיו והוא כרוך בין ברכיה וה"ה דהוה מצי למימר כרכו אחיו לענין איזה מהן בכור אלא נקט אחותו משום דליכא בכורה כלל:

    Tosafot on Chullin 70a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    בעי רבא הלכו באיברין אחר הרוב או לא היכי דמי כגון שיצא רובו במיעוט אבר. פירש הרמב"ן ז"ל בין למאן דאמר יש לידה לאיברים בין למאן דאמר אין לידה לאיברים קא מיבעיא ליה. פירוש לפירושו מדלא קאמר למאן דאמר יש לידה לאיברים, אי נמי למאן דאמר אין לידה וקא בעי סתם, שמע מינה דלמר ולמר קא בעי, דלמאן דאמר יש לידה דלמא התם הוא דנפק רוב אותו אבר עצמו ומיעוטו למיפק קאי, אבל הכא לא, שהרי לא יצא אלא מיעוטו של אבר, או דלמא אפילו למאן דאמר אין לידה, התם משום דרוב עובר בפנים, אבל הכא דרוב עובר בחוץ בתר רוב עובדא שדינן ליה, ומהדרינן פשיטא דלכולי עלמא בת רוב עובר שדינן ליה, דלא שבקינן רוב עובר ואזלינן בתר רוב אבר והרי הוא כילוד, אלא כגון שיצא חציו ברוב אבר, ותיבעי למאן דאמר אין לידה התם הוא משום דרוב עובר בפנים אבל הכא הרי חציו בחוץ, או דילמא אפילו למאן דאמר יש לידה לא אמרינן אלא שאין אני קורא בו בבהמה תאכלו וקורא אני בו ובשר בשדה טרפה, אבל מכל מקום לא איקרי לו, דלענין בכור עד שיצא דבפטר רחם תלא רחמנא, והרי לא קידשוהו כותלי בית הרחם ולא אויר, ולא איפשיטא, ואף על גב דלענין בכור מיבעי להו, נפקא מינה לענין היתר אכילה, והילכך בין יצא רובו במיעוט אבר בין יצא חציו ברוב אבר אפילו מה שבפנים אסור וכילוד חשבינן ליה.

    Rashba on Chullin 70a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    יצא אבר ממנו וחתכו ולא השליכו לכלבים אלא שהניח וכן יצא אחר וחתך והניח עד שנעשה כן ברובו הואיל ורובו מ"מ בפנינו בעין הרי זה יקבר ונפטרה מן הבכורה כמו שביארנו במשנה:

    יצא שלישו דרך דופן על ידי סכין ואחר כך יצאו שני שלישיו דרך רחם אינו קדוש שלמפרע הוא קדוש והרי תחלת לידתו אינה בקדושה דבפטר רחם תלה רחמנא יצא רובו של עובר אלא שרוב זה הושלם במיעוט אבר אחד שנשאר רובו של אבר זה בפנים ואלו היה מיעוטו של אבר זה נידון אחר רובו שבפנים אין כאן רוב עובר יוצא ואם הוא נידון אחר היוצא הושלם היוצא לרוב הרי אנו דנין אותו אחר היוצא ויקבר ונפטרה מן הבכורה ולענין איסור נאסר אף מה שבפנים שכולו כילוד:

    יצא חציו של עובר והשלים לחצי זה רוב אבר אחד שנשאר מיעוטו בפנים ואלו היה המיעוט נגרר אחר רוב האבר כבר יצא רובו של עובר הדבר בספק אם טעון היוצא קבורה ושתפטר מן הבכורה אם לאו וכן לענין איסור אם נאסר מה שבפנים אם לאו ומתוך כך מה שבפנים נאסר מספק וכן הבא אחריו ספק בכור ויש פוסקים במוחלט שטעון קבורה ופטור מן הבכורה שהוא כילוד וכן לענין איסור ואף לדעת האומר אין לידה לאיברים שאף הוא לא אמרה אלא ברוב אבר אבל זה שיצא מחצה של עובר ברוב אבר יש לידה:

    כירך את הולד בסיב או בבגד או בשיליא של ולד אחר או שכירכתהו המילדת בידה עד שכשיצא לא נגע גוף הולד בכותלי הרחם וזהו הרמוז כאן בכירכתו אחזתו לגירסת הספרים הרי זה ספק בכור וכן אם יצאה עמו נקבה תחלה ויצאה דרך מרגלותיה וקודם שיצא רובה יצא ראש הזכר כרוך בה הרי זה ספק ולדעת זה גורסים כאן כירכתו אחותו והוציאתו והיא גירסת גאוני הראשונים והוא ששאלו בה אי דנפק דרך רישא ר"ל הנקבה הא פטרתיה רישא והעמידה דנפקא דרך מרגלותיה ולגירסא האחרת אין זה נופל יפה:

    יצא על דרך זה והחזירוהו ויצא אחר כן בלא כריכה אף זה ספק:

    הדביק לפתחה של זו היולדת פתח של בהמה אחרת שלא ילדה מעולם והוציא מזו והכניס לזו ויצא מזו השניה הרי ספק אם נפקעה השניה מתורת פטר רחם אם לאו:

    נפתחו כותלי בית הרחם ונרחבו עד שיצא בלא נגיעה או שנעקרו סביבות הכותלים מכל וכל או שנעקרו ממקומן ונכנסו בפנים ועבר הולד דרך בהם ונגע בהם מ"מ הואיל ונגעו בו שלא במקומן הרי זה ספק:

    נגממו מבפנים ושפה חיצונה קיימת או שנגממו מיעוטן ונשתייר רובן אלא שיצא דרך הפרוץ או שנגממו רובן ונשתייר מיעוטן אלא שיצא דרך העומד כל אלו ספק:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 70a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה מאי לאו מחתך ומניח כו' ומיהו מכי יצא רובו ואידך טעון קבורה למה שיצא כו' עכ"ל דוקא למה שיצא אבל מיעוט שנשאר בפנים אי הוה כילוד או לא היינו הך דמבעיא לן לעיל הוציא העובר ידו וחתכה וחזרה והוציאה כו' כמ"ש התוס' לעיל שם וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 70a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תד"'ה מאי לאו מחתך ומניח וכו' ומיהו מכי יצא רובו ואילך טעון קבורה וכו'. ר"ל אותו מיעוט האחרון שיוצא אחר יציאת הרוב טעון קבורה משום דכבר נתקדש משיצא הרוב:

    [בא"ד] ואע"ג דקתני יצא רובו [וכו'] ומשמע רובו בבת א' וכו' ר"ל דמהסוגיא משמע דלמ"ד מכאן ולהבא הוא קדוש דוקא יצא רובו בבת אחת הוא דאמרינן יקבר הא אבר אבר לא ואנן אמרינן השתא דאפילו ביצא אבר אבר משיצא רובו ואילך טעון קבורה מה שיוצא אח"כ היינו דוקא לענין מיעוט הראשון וכו' דלענין מיעוט הראשון שהוא מה שיצא קודם יציאת הרוב בזה הוא דאמרינן דאין צריך קבורה אלא כשיצא רובו בבת אחת אבל לענין מיעוט האחרון שהוא מה שיוצא אחר יציאת הרוב אפילו ביצא רובו אבר אבר נמי טעון קבורה משום דכבר נתקדש רובו וק"ל:

    ד"ה כרכתו אחזתו וכו' ואע"ג דיש לחלק בין מבכרת לאין מבכרת אי נמי התם כשילדה אחד קודם. ר"ל אי נמי דמתני' דהושיט הרועה את ידו נמי איירי במבכרת אלא שילדה ולד אחר קודם שהושיט הרועה את ידו ונגע בזה דהיינו כשהיה לה שתי ולדות במעי' וקודם שהושיט הרועה את ידו ילדה האחד וקודם שיצא השני הושיט הרועה את ידו:

    בא"ד ונראה לר"ת כגירסת ר"ח כרכתו אחזתו והוציאו וכו' כצ"ל:

    Maharam on Chullin 70a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' חציו ברוב אבר עיין עירובין דף טו ע"ב תוס' ד"ה פרוץ:

    שם הדביק שני רחמים עיין כתובות דף ד ע"ב תוס' ד"ה עד:

    Gilyon HaShas on Chullin 70a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 70, Amud Aleph, about 362 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “ואי אתמר בהא: בהא קאמר רבה, אבל…”

      Named: רב הונא, רבה.

    2. Segment 221 words

      Opens “תנן: המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר…”

    3. Segment 36 words

      Opens “לא, הכא במאי עסקינן? במחתך ומשליך.…”

    4. Segment 427 words

      Opens “אבל מחתך ומניח, מאי יקבר? אדתנא סיפא:…”

    5. Segment 514 words

      Opens “הכי נמי קאמר: בד"א במחתך ומשליך, אבל…”

    6. Segment 612 words

      Opens “בעי רבא: הלכו באיברין אחר הרוב, או…”

      Named: רבא.

    7. Segment 725 words

      Opens “היכי דמי: אילימא, כגון שיצא רוב במיעוט…”

    8. Segment 89 words

      Opens “פשיטא דלא שבקינן רובא דעובר, ואזלינן בתר…”

    9. Segment 917 words

      Opens “אלא, כגון שיצא חציו ברוב אבר, וקא…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “ת"ש יצא רובו הרי זה יקבר. מאי…”

    11. Segment 117 words

      Opens “אלא לאו, כגון שיצא חציו ברוב אבר!…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “לא, כגון שיצא רובו במיעוט אבר, וקמ"ל…”

    13. Segment 137 words

      Opens “בעי רבא: כרכו בסיב, מהו? בטליתו, מהו?…”

      Named: רבא.

    14. Segment 149 words

      Opens “בשליתו, מהו? בשליתו? אורחיה הוא! אלא בשליא…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “כרכתו ואחזתו והוציאתו, מהו? היכי דמי? אי…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “בלעתהו חולדה והוציאתו, מהו? הוציאתו? הא אפיקתיה!…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “הדביק שני רחמים, ויצא מזה ונכנס לזה,…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “בעי רב אחא: נפתחו כותלי בית הרחם,…”

      Named: רב אחא.

    19. Segment 1930 words

      Opens “בעי מר בר רב אשי: נעקרו כותלי…”

      Named: רב אשי.

    20. Segment 2043 words

      Opens “בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא: נגממו…”

      Named: רבי אסי.

    21. Segment 2119 words

      Opens “עד כאן לא איבעיא ליה אלא פרוץ…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 70a · Segment 18 — “בעי רב אחא: נפתחו כותלי בית הרחם, מהו? אויר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 70a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026