Talmud Builders

    Chullin 122a

    Back to index

    English translation — Chullin 122a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the statement of Rav Huna? It is taught in the mishna (124a) that in a case where the hide of an unslaughtered carcass was attached to two half olive-bulks of flesh, Rabbi Yishmael says that the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh, because one touches them separately whereas one carries them together. Rabbi Akiva says: One contracts impurity neither by means of contact with the hide nor by means of carrying it.

    2If one maintains that Rav Huna’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, didn’t Rabbi Yishmael say that the hide does not nullify the attached flesh and therefore the one who carries it becomes impure with the impurity of a carcass? And if one maintains that Rav Huna’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, then it is obvious, as didn’t Rabbi Akiva say that the hide nullifies the flesh and therefore one who carries it does not become impure?

    3The Gemara answers: Actually, the statement of Rav Huna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael. And when Rabbi Yishmael said that the hide does not nullify the flesh, that statement applies to a case where an animal severed the hide. But in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide nullifies the attached flesh.

    4The Gemara suggests: Come and hear a refutation to this explanation of the statement of Rav Huna from that which is taught in the mishna: Rabbi Yehuda says: With regard to the meat residue attached to the hide after flaying that was collected, if there is an olive-bulk of it in one place it imparts impurity of an animal carcass, and one who contracts impurity from it and eats consecrated foods or enters the Temple is liable to receive karet for it. And Rav Huna says in explanation of this statement of Rabbi Yehuda: This halakha is applicable only when a halakhically competent person collected the meat residue in one place, but not if the meat residue was collected by a child or without human intervention.

    5Since Rav Huna interprets the statement of Rabbi Yehuda as referring to a case where a halakhically competent person collected the pieces of flesh, the mishna must be discussing a case where such a person flayed the hide with a knife in multiple places and then collected the pieces of flesh attached to the hide. Evidently, the hide does not nullify the flesh because if the hide did nullify the flesh, that flesh would not impart the impurity of a carcass even if it were later collected. Therefore, the Gemara challenges: Granted, if you say that according to Rabbi Yishmael, even in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide does not nullify the flesh, accordingly, Rav Huna said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael that a hide flayed by a knife does not nullify the flesh, and therefore the flesh imparts the impurity of a carcass if a person collected the pieces.

    6But if you say that according to Rabbi Yishmael, in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide nullifies the flesh and therefore the flesh does not impart the impurity of a carcass even if a halakhically competent person collected the pieces, then in accordance with whose opinion did Rav Huna say that the hide does not nullify the flesh and that the pieces of flesh that one collected impart the impurity of a carcass?

    7The Gemara responds: Rather, it is necessary to explain the opinion of Rabbi Yishmael differently. Actually, according to Rabbi Yishmael even a hide flayed by a knife does not nullify the attached flesh. And Rav Huna said his statement that the hide nullifies attached pieces of flesh in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.

    8The Gemara asks: Isn’t it obvious that the hide nullifies the flesh according to Rabbi Akiva? Rav Huna’s statement is unnecessary. The Gemara answers: Rav Huna’s statement is necessary lest you say: When Rabbi Akiva said that the hide nullifies the attached pieces of flesh, that statement applies only to a case where a person used a knife to flay the animal. But if an animal severed the hide, the hide does not nullify the flesh.

    9Therefore, Rav Huna teaches us that the reason for the opinion of Rabbi Akiva is because the hide nullifies the flesh, and there is no difference whether an animal severed the hide, and there is no difference whether a person used a knife to flay the hide. This statement of Rav Huna is therefore in accordance with that which the latter clause of that mishna teaches: For what reason does Rabbi Akiva deem one ritually pure in a case where he moved both half olive-bulks with the hide? It is because the hide separates between them and nullifies them.

    10MISHNA: These are the entities whose skin has the same halakhic status as their flesh: The skin of a dead person, which imparts impurity like his flesh; and the skin of a domesticated pig, which is soft and eaten by gentiles, and imparts the impurity of an animal carcass like its flesh. Rabbi Yehuda says: Even the skin of a wild boar has the same status.

    11And the halakhic status of the skin of all of the following animals is also like that of their flesh: The skin of the hump of a young camel that did not yet toughen; and the skin of the head of a young calf; and the hide of the hooves; and the skin of the womb; and the skin of an animal fetus in the womb of a slaughtered animal; and the skin beneath the tail of a ewe; and the skin of the gecko [ anaka ], and the desert monitor [ ko’aḥ ], and the lizard [ leta’a ], and the skink [ ḥomet ], four of the eight creeping animals that impart ritual impurity after death. Rabbi Yehuda says: The halakhic status of the skin of the lizard is like that of the skin of the weasel and is not like that of its flesh.

    12And with regard to all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them for the period of time required for tanning, they are no longer classified as flesh and are ritually pure, except for the skin of a person, which maintains the status of flesh. Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: All eight creeping animals enumerated in the Torah have skins whose halakhic status is not that of flesh.

    13GEMARA: The first clause of the mishna teaches that the skin of a dead person imparts impurity like his flesh. With regard to this, Ulla says: The skin of a dead person is pure by Torah law; and what is the reason that the Sages said that it is impure? It is a rabbinic decree lest a person fashion mats from the skins of his deceased father and mother.

    14And there are those who teach this statement of Ulla with regard to the latter clause of the mishna: And with regard to all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them for the period of time required for tanning, they are no longer classified as flesh and are ritually pure, except for the skin of a person, which maintains the status of flesh. With regard to that clause, Ulla says: The skin of a dead person that one tanned is pure by Torah law; and what is the reason that the Sages said that it is impure? It is a rabbinic decree lest a person fashion mats from the skins of his deceased father and mother.

    15The Gemara comments: The one who teaches the statement of Ulla that the skin of a corpse is pure by Torah law with regard to the first clause of the mishna, which discusses a softer hide that is not tanned, all the more so would teach it with regard to the latter clause of the mishna. But the one who teaches this statement with regard to the latter clause of the mishna holds that only the tanned skin of a corpse is pure by Torah law, but does not teach it with regard to the first clause of the mishna because he holds that the impurity of the skin of a corpse that is not tanned is by Torah law.

    16§The mishna teaches that according to the first tanna , the skin of a domesticated pig imparts impurity of an animal carcass like its flesh, indicates that the skin of a wild boar does not impart impurity of a carcass. Rabbi Yehuda disagrees and holds that even the skin of a wild boar has the same status as its flesh. The Gemara asks: With regard to what do the first tanna and Rabbi Yehuda disagree? The Gemara answers: One Sage, the first tanna , holds that this skin of a wild boar is tough and therefore its status is not that of flesh, but that skin of a domesticated pig is soft and therefore its status is that of flesh. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that this skin of a wild boar is also soft and therefore its status is that of flesh.

    17§The mishna teaches that the skin of the hump of a young camel that did not yet toughen imparts impurity of a carcass like its flesh. The Gemara asks: And for how long is a camel considered young and the status of the skin considered like that of the flesh? Ulla says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: As long as the camel has not carried a burden.

    18Rabbi Yirmeya raises a dilemma: What is the halakha with regard to the skin of a camel whose time, i.e., age, to carry a burden has arrived, but it has not yet carried one? Abaye raises a dilemma: What is the halakha with regard to the skin of a camel whose time to carry a burden has not arrived, but it has nevertheless carried one? The Gemara answers: These dilemmas shall stand unresolved.

    19Reish Lakish sat and raised a dilemma: For how long is a camel considered young? Rabbi Yishmael bar Abba said to him: This is what Rabbi Yehoshua ben Levi said: As long as the camel has not carried a burden. In response to his answer, Reish Lakish honored him and said to him: Sit opposite me.

    20Rabbi Zeira sat and raised a dilemma: For how long is a camel considered young? Ravin bar Ḥinnana said to him: This is what Ulla said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: As long as the camel has not carried a burden. Ravin bar Ḥinnana then repeated his answer to Rabbi Zeira. Rabbi Zeira said to him: Do you have only one halakha to say, and that is why you are repeating it?

    21The Gemara points out: Come and see what the difference is between the harsh scholars of Eretz Yisrael, such as Reish Lakish, and the saintly ones of Babylonia, such as Rabbi Zeira. Although Reish Lakish was known for his harsh nature, he was the one who honored the Sage who resolved his dilemma, whereas Rabbi Zeira responded sharply to the one who taught him this halakha .

    22§The mishna teaches: And the skin of the head of a young calf has the same halakhic status as the flesh with regard to impurity. The Gemara asks: And for how long is a calf considered young? Ulla says: It is considered young in its first year of age. Rabbi Yoḥanan says: For as long as the calf is suckling. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is Ulla speaking? Is he referring to a calf that is in its first year of age and is still suckling,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בפירקין (לקמן חולין דף קכד.) במתני' דקתני היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא שהרי נשא כזית נבלה ואין מטמא במגע דאין נוגע וחוזר ונוגע ור"ע אומר לא במגע ולא במשא אלמא לר' ישמעאל לא מבטל עור ולר"ע מבטל:

    ה"ג אי אליבא דר"ע פשיטאדהא מתניתין היא:

    לעולם אליבא דרבי ישמעאלואשמועינן רב הונא דכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל עור הני מילי בפלטתו חיה שנעשה שלא מדעת אבל פלטתו סכין מדעת ביטלו:

    ואמר רב הונא והוא שכנסואחר הפשט דגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא אבל לא כנסו לא. מדמוקים לה בשכנסו מכלל דבשפלטתו סכין בשנים ושלשה מקומות קאמר וקתני חייבין עליו אלמא אי בטלינהו איהו במתכוין בטילי אבל עור לא מבטל דאי בטלינהו עור תו לא הדרי למיהוי נבלה:

    אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא מבטלעור:

    רב הונאדאוקמה לרבי יהודה בשהיה זית מתחלה לחצאין ואפ"ה לא בטלינהו עור מעיקרא הוא דאמר כרבי ישמעאל דאוקמיה לרבי יהודה אליבא דרבי ישמעאל ורבנן כר"ע:

    אלא אי אמרת פלטתו סכיןרבי ישמעאל מודי דמבטל עור:

    רב הונאדאוקמה לדר' יהודה כשהיה זית זה מתחלה לחצאין ואפ"ה לר' יהודה לא בטיל:

    דאמר כמאןבשלמא אי לא דרב הונא דאמר והוא שכנסו הוה מוקמינא לר' יהודה בשפלטתו תחלה ביחד ומש"ה לא בטיל דכי פליגי רבי ישמעאל ור"ע בשתי חצאי זיתים פליגי אבל בכזית שלם מודו כדתני ריש פלוגתייהו עור שיש עליו כזית בשר כו' ורבנן סברי כי מודו רבי ישמעאל ור"ע בכזית שלם הני מילי בפלטתו חיה אבל פלטתו סכין אפילו כזית בטל אבל השתא דאוקמה רב הונא בשני חצאי זיתים דאמר כמאן:

    הכי גרסינן אלא לעולם פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא בטיל ורב הונא דאמר אליבא דר"ע - כלומר הא דאמר רב הונא לעיל העור מבטלו אליבא דר"ע אמרה וההיא דר' יהודה אליבא דר' ישמעאל:

    קמ"לרב הונא דאפי' פלטתו חיה מפני שעור מבטלו משמע טעמא בעור תליא ואף על גב דלא בטלינהו איהו:

    מתני' אלו שעורותיהןמטמאין כבשרן:

    ועור חזיר של ישובמפני שהוא רך ואוכלין אותו:

    חטרתחלדרוב"א שיש לו לגמל:

    גמל הרכהמפרש בגמרא עד כמה נקראת רכה:

    עגל הרךנמי מפרש בגמרא עד כמה:

    ועור הפרסותכעין שחותכין הרגלים וכל אותו העור רך הוא:

    בית הבושתבית הרחם של נקבה:

    ועור של תחת האליהעור הזנב מתחת מקום שאין שער מפני שהוא רך:

    האנקההריצו"ן:

    הלטאהליתיירד"א:

    חומטלימצ"א שתחלת ברייתו בכעדשה צא ובדוק בתיק שלה שגדל והולך עמה תחלתו כעדשה ממש הוא בשוליו:

    הלטאה כחולדהעורה חלוק מבשרה:

    וכולן שעיבדןכל אלו שאמרו שהן מטמאין כבשר אם עיבדן נעשה עור ובטלו מתורת בשר וטהורין:

    או שהילך בהןששטחן לדרוס עליהן ברגלים שהוא קצת עיבודן:

    יש להן עורותואין מטמאין כבשרן:

    גמ' דבר תורה עור האדם טהורדלאו בשר הוא ולא הוי בכלל מת:

    שטיחיןלמטה ולקתדרא לישב עליהן ששוטחין עור על גבי מטה במקום חבלים:

    מאן דמתני להלדעולא:

    ארישאדאפילו כי לא עיבדו נמי לא מטמא אלא מדרבנן כל שכן אסיפא דהא דקתני חוץ מעור האדם דאף על גב דעיבדו טמא מדרבנן הוא ומשום דעולא:

    ומאן דמתני להגזירה דעולא אסיפא:

    אבל ארישאכשלא עיבדו סבירא ליה דטומאתו מן התורה:

    אשוןקשה:

    שלא טענהמשוי:

    תיב לקבלישאמרת לי דבר טעם ויישר כחך:

    הוה קתני להחוזר ושונה פעם שניה כסבור שלא שמעה:

    חדא הויא לך אמרתדבר חידוש אחד היה בידך שאין בידינו הרי אמרתו ולמה תחזור ותשננו פעם שניה להראות חכמתך:

    ר"ל מתקיפי דארעא דישראל הוה כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף ט:) מאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה יהבי ליה עיסקא בלא סהדי והכא א"ל תיב לקבלי ורבי זירא דמבבל סלק להכא כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פה.) רבי זירא אותיב ארבעין תעניתי דנשתכח מיניה תלמודא דבבלאי ומחסידי דבבל הוה כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (שם) רבי זירא (אותיב) כל תלתין יומין בדיק נפשיה ושגר תנורא וסליק בגוה חזי מאי אכספיה לההוא מדרבנן:

    והוא שיונקאבל פירש מלינק אף על פי שעדיין הוא בתוך שנתו כבר הוקשה עורו ואם עבר שנתו נמי אף על פי שיונק לא דתרתי בעינן:

    חולין 122 עמוד א

    1אליבא דמאן?

    2אי אליבא דר' ישמעאל האמר לא מבטל עור. ואי אליבא דר"ע פשיטא, האמר מבטל עור.

    3לעולם אליבא דרבי ישמעאל, וכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל עור ה"מ שפלטתו חיה, אבל פלטתו סכין בטיל.

    4ת"ש ר' יהודה אומר: האלל המכונס, אם יש כזית במקום אחד חייבין עליו, ואמר רב הונא: והוא שכנסו.

    5אי אמרת בשלמא פלטתו סכין, לרבי ישמעאל נמי לא בטיל, רב הונא דאמר כרבי ישמעאל.

    6אלא אי אמרת פלטתו סכין, לר' ישמעאל בטיל, רב הונא דאמר כמאן?

    7אלא לעולם פלטתו סכין, לר' ישמעאל לא בטיל, ורב הונא דאמר כר"ע׃

    8פשיטא! מהו דתימא, כי קאמר ר"ע ה"מ פלטתו סכין, אבל פלטתו חיה לא בטיל.

    9קמ"ל טעמא דר"ע מפני שהעור מבטלן, ל"ש פלט חיה, ול"ש פלט סכין, כדקתני סיפא: מפני מה ר"ע מטהר בעור? מפני שהעור מבטלן.

    Mishna

    10אלו שעורותיהן כבשרן: עור האדם, ועור חזיר של ישוב. ר' יהודה אומר: אף עור חזיר הבר.

    11ועור חטרת של גמל הרכה, ועור הראש של עגל הרך, ועור הפרסות, ועור בית הבושת, ועור השליל, ועור של תחת האליה, ועור האנקה והכח והלטאה והחומט. ר' יהודה אומר: הלטאה כחולדה.

    12וכולן שעבדן, או שהילך בהן כדי עבודה טהורין, חוץ מעור האדם. ר' יוחנן בן נורי אומר: שמונה שרצים יש להן עורות.

    Gemara

    13אמר עולא: דבר תורה עור אדם טהור, ומה טעם אמרו טמא? גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין.

    14ואיכא דמתני לה אסיפא, וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין, חוץ מעור אדם. אמר עולא: דבר תורה עור אדם שעבדו טהור, ומה טעם אמרו טמא? גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין.

    15מאן דמתני לה ארישא, כ"ש אסיפא, ומאן דמתני אסיפא, אבל ארישא טומאה דאורייתא.

    16ועור חזיר [וכו']. במאי קמיפלגי? מר סבר: האי אשון והאי רכיך, ומר סבר: האי נמי רכיך.

    17עור חטרת של גמל הרכה, וכמה גמל הרכה? אמר עולא, א"ר יהושע בן לוי: כל זמן שלא טענה.

    18בעי ר' ירמיה: הגיע זמנה לטעון ולא טענה, מהו? בעי אביי: לא הגיע זמנה לטעון וטענה, מהו? תיקו.

    19יתיב ר"ל וקמיבעיא ליה: כמה גמל הרכה? א"ל רבי ישמעאל בר אבא: הכי א"ר יהושע בן לוי: כל זמן שלא טענה. א"ל תיב לקבלי.

    20יתיב רבי זירא וקמיבעיא ליה: כמה גמל הרכה? א"ל רבין בר חיננא: הכי אמר עולא, א"ר יהושע בן לוי: כל זמן שלא טענה. הוה קתני לה. א"ל חדא הויא לך אמרת.

    21תא חזי, מה בין תקיפי ארעא דישראל, לחסידי דבבל.

    22ועור הראש וכו'. וכמה עגל הרך? עולא אמר: בן שנתו, ר' יוחנן אמר: כל זמן שיונק. איבעיא להו: היכי קאמר עולא? בן שנתו והוא שיונק,׃

    Tosafot

    אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל לא בטלה רב הונא דאמר כר' ישמעאל - וא"ת והא ר' ישמעאל בלא כנסו קאמר ור' יהודה בעי כנוס כדאמר רב הונא וי"ל דפלוגתייהו דר' ישמעאל ור"ע בפלטתו חיה לכך לא בעי ר' ישמעאל כנוס אבל פלטתו סכין אי לא בטל לרבי ישמעאל צריך נמי כניסה ועוד דרבי ישמעאל נמי בכנסו איירי ואין זה דוחק כמו דמפרש מילתיה דרבי יהודה הכי:

    רב הונא דאמר כמאןלעיל (חולין דף קכא.) כי קאמר וחד אמר מקצת פלטתו חיה ומקצת פלטתו סכין דבעי למימר דפלטתו סכין הוי פלוגתא דר' יהודה ורבנן דלר' יהודה לא בטל לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמרת לר' ישמעאל דבטל כדפריך הכא דאיכא לאוקומי דר' יהודה דאית ביה כזית יחד אבל לרב הונא פריך שפיר כדפי' בקונט':

    דאמר כמאןוא"ת ודילמא הא דאמר רב הונא ב' חצאי זיתים שישנן על העור העור מבטלו מיירי בלא כנסו אבל כנסו מודה דלא בטל וי"ל דהא פשיטא ולא איצטריך ליה לרב הונא לאשמועינן דעור מבטלן (ועוד דהעור מבטלן משמע מתחלה העור מבטל ותו לא מהני להו כנוס):

    עור אדם טהורכדמפרש טעמא בריש דם הנדה (נדה דף נה.) דלא הוי דומיא דעצם אדם דעור גזעו מחליף:

    עורות אביו ואמו שטיחין כו'ואע"ג דמת אסור בהנאה ובכל אדם אסור לעשות מעורו שטיחין כו' מ"מ לא הוו גזרי רבנן משום הך חששא שיהיה טמא אלא משום אביו ואמו דחמיר טובא וא"צ לומר דנקט אביו ואמו משום דשכיחי גביה:

    אבל רישא טומאה דאורייתא היאוהשתא חשיב עור אין גזעו מחליף משום דמקומו נעשה צלקת על בשר כדאמרינן פרק דם הנדה (גז"ש):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    שמא יעשה עורות אביו ואמו שטוחיןאביו ואמו לאו דוקא אלא ה"ה עורות שאר מתים דכולן אסורין הן בהנאה, דמת אסור בהנאה, דילפינן שם שם מעגלה ערופה כדאיתא בע"ז (כט, ב) פרק אין מעמידין, והכא אלומי אלמה למילתא לומר אף עורות אביו ואמו. וא"ת כיון דאסורין בהנאה למה (הוזכרו) [הוצרכו] לגזור בהן טומאה תיפוק לי דהא אסור בהנאה ולא יעשה ממנה שטוחין. י"ל שמתרחקין מן הטומאה כדי שלא יתרחקו אחרים מהן ואין מתרחקין מאיסורי הנאה, ובנדה פ' דם הנדה (נדה נה, א) הארכתי בה יותר בסייעתא דשמיא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 122a

    Chullin 122a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 406 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בפירקין (לקמן חולין דף קכד.) במתני' דקתני היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא שהרי נשא כזית נבלה ואין מטמא במגע דאין נוגע וחוזר ונוגע ור"ע אומר לא במגע ולא במשא אלמא לר' ישמעאל לא מבטל עור ולר"ע מבטל:

    ה"ג אי אליבא דר"ע פשיטא דהא מתניתין היא:

    לעולם אליבא דרבי ישמעאל ואשמועינן רב הונא דכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל עור הני מילי בפלטתו חיה שנעשה שלא מדעת אבל פלטתו סכין מדעת ביטלו:

    ואמר רב הונא והוא שכנסו אחר הפשט דגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא אבל לא כנסו לא. מדמוקים לה בשכנסו מכלל דבשפלטתו סכין בשנים ושלשה מקומות קאמר וקתני חייבין עליו אלמא אי בטלינהו איהו במתכוין בטילי אבל עור לא מבטל דאי בטלינהו עור תו לא הדרי למיהוי נבלה:

    אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא מבטל עור:

    רב הונא דאוקמה לרבי יהודה בשהיה זית מתחלה לחצאין ואפ"ה לא בטלינהו עור מעיקרא הוא דאמר כרבי ישמעאל דאוקמיה לרבי יהודה אליבא דרבי ישמעאל ורבנן כר"ע:

    אלא אי אמרת פלטתו סכין רבי ישמעאל מודי דמבטל עור:

    רב הונא דאוקמה לדר' יהודה כשהיה זית זה מתחלה לחצאין ואפ"ה לר' יהודה לא בטיל:

    31 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 122a · Sefaria

    Tosafot

    אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל לא בטלה רב הונא דאמר כר' ישמעאל - וא"ת והא ר' ישמעאל בלא כנסו קאמר ור' יהודה בעי כנוס כדאמר רב הונא וי"ל דפלוגתייהו דר' ישמעאל ור"ע בפלטתו חיה לכך לא בעי ר' ישמעאל כנוס אבל פלטתו סכין אי לא בטל לרבי ישמעאל צריך נמי כניסה ועוד דרבי ישמעאל נמי בכנסו איירי ואין זה דוחק כמו דמפרש מילתיה דרבי יהודה הכי:

    רב הונא דאמר כמאן לעיל (חולין דף קכא.) כי קאמר וחד אמר מקצת פלטתו חיה ומקצת פלטתו סכין דבעי למימר דפלטתו סכין הוי פלוגתא דר' יהודה ורבנן דלר' יהודה לא בטל לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמרת לר' ישמעאל דבטל כדפריך הכא דאיכא לאוקומי דר' יהודה דאית ביה כזית יחד אבל לרב הונא פריך שפיר כדפי' בקונט':

    דאמר כמאן וא"ת ודילמא הא דאמר רב הונא ב' חצאי זיתים שישנן על העור העור מבטלו מיירי בלא כנסו אבל כנסו מודה דלא בטל וי"ל דהא פשיטא ולא איצטריך ליה לרב הונא לאשמועינן דעור מבטלן (ועוד דהעור מבטלן משמע מתחלה העור מבטל ותו לא מהני להו כנוס):

    עור אדם טהור כדמפרש טעמא בריש דם הנדה (נדה דף נה.) דלא הוי דומיא דעצם אדם דעור גזעו מחליף:

    עורות אביו ואמו שטיחין כו' ואע"ג דמת אסור בהנאה ובכל אדם אסור לעשות מעורו שטיחין כו' מ"מ לא הוו גזרי רבנן משום הך חששא שיהיה טמא אלא משום אביו ואמו דחמיר טובא וא"צ לומר דנקט אביו ואמו משום דשכיחי גביה:

    אבל רישא טומאה דאורייתא היא והשתא חשיב עור אין גזעו מחליף משום דמקומו נעשה צלקת על בשר כדאמרינן פרק דם הנדה (גז"ש):

    Tosafot on Chullin 122a · Sefaria

    Rashba

    שמא יעשה עורות אביו ואמו שטוחין אביו ואמו לאו דוקא אלא ה"ה עורות שאר מתים דכולן אסורין הן בהנאה, דמת אסור בהנאה, דילפינן שם שם מעגלה ערופה כדאיתא בע"ז (כט, ב) פרק אין מעמידין, והכא אלומי אלמה למילתא לומר אף עורות אביו ואמו. וא"ת כיון דאסורין בהנאה למה (הוזכרו) [הוצרכו] לגזור בהן טומאה תיפוק לי דהא אסור בהנאה ולא יעשה ממנה שטוחין. י"ל שמתרחקין מן הטומאה כדי שלא יתרחקו אחרים מהן ואין מתרחקין מאיסורי הנאה, ובנדה פ' דם הנדה (נדה נה, א) הארכתי בה יותר בסייעתא דשמיא.

    Rashba on Chullin 122a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה ואלו שעורותיהן כבשרם עור האדם ועור החזיר של יישוב ר' יוסי אומר אף עור חזיר של בר ועור חטוטרת גמל הרכה ועור הראש של עגל הרך ועור פרסות ועור בית הבשת ועור השליל ועור שתחת האליה ועור האנקה והכח והלטאה והחומט ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה וכלן שעבדן או שהלך בהן כדי עבדן טהורין חוץ מעור האדם ר' יוחנן בן נורי אומר שמנה שרצים יש להם עורות אמר הר"מ פי' חטוטרת ידועה ומה שאמר הרכה ר"ל כל זמן שהן רכות שלא נתקשו עדיין ושיעור זה כל זמן שלא נתן עליו משוי ור' יהודה אומר כמו שהחולדה עורה חלוק מבשרה ולא נאמר שעורותיהן כלן שוים בקושי וברוך וכדי עבודה שילך עליהם ברגלים כשיעור זמן מהלך ארבעה מילין מהלך בינוני ומה שאמר שעור האדם לא יטהר לעולם ואפי' עובד הוא בדרך כבודו של אדם כדי שלא יהנה בעורו ולא ישתמש בשום דבר ור' יוחנן דעתו ששמנה שרצים כלן עורן חלוק מבשרן וחולק על חכמים שאומרין שארבעה מהן עורן כבשרן ואין הלכה כר' יוסי ולא כר' יהודה ולא כר' יוחנן בן נורי:

    אמר המאירי אלו שעורותיהן כבשרן ויש לעור אף בפני עצמו טומאת הבשר עור האדם לטומאת מת והשאר לטומאת (נבלת) [נבלה] עור חזיר של יישוב מפני שעורות אלו רכים הם ר' יוסי אומר אף חזיר הבר ואין הלכה כדבריו ועור חטוטרת של גמל הרכה ובגמ' יתבאר איזו היא קרויה רכה לענין זה ועור הראש שעל עגל הרך והוא שיונק ועור הפרסות והוא מארכובה ולמטה כמו שביארנו בפרק אלו טריפות ועור בית הבשת ר"ל בית הרחם של נקבה ועור השליל ועור שתחת האליה כל אלו עורות כבשר של אדם לטומאת מת והשאר לטומאת נבלות בין לצירוף כזית בין לטמא בפני עצמן ולענין שרצים לטמא בכעדשה עור האנקה והכח והלטאה והחמט אבל עור חלד ועכבר וצב ותנשמת עורן טהור ואפי' לא עיבדו או לא הילך בהם כדי עבודה ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה ועורה טהור ואין הלכה כדבריו וכלן כלומר כל אלו שאמרנו שעורותיהן כבשרן שעיבד את העור טהורין וכן אפי' לא עיבדן אלא שהילך בהן ברגליו שדרך עורות לשטחן לפני הדורסן והוא תחלת עבודן וכל שהילך בהן בכדי עבודה והוא שיעור ארבעה מילין הרי הפקיעו מדין בשר וטהורין חוץ מעור אדם שהעמידוהו על טומאתו מדברי סופרים לטמא בכזית כבשרו אע"פ שעבדו כדי שלא ירגיל אדם לעבד עורות אדם וישתמש בהם ר' יוחנן בן נורי אומר שכל שמנה שרצים יש להם עורות חלוקין מבשרן ואין הלכה כדבריו:

    זהו ביאור המשנה וכלה כסתם משנה הלכה היא חוץ מעור הראש של עגל הרך ומעור בית הפרסות שאין אלו נידונין כבשר ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן:

    חטוטרת של גמל הרכה שאמרנו הוא כל זמן שלא טענה משאוי ולא הגיע זמנה לכך הא אם טיענה והגיע זמנה לכך הרי אינה רכה ויצאה מכלל בשר הגיע זמנה לטעון ולא טיענה או שלא הגיע זמנה לטעון וטיענה הרי זה ספק:

    Meiri on Chullin 122a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה אי אמרת בשלמא כו' ועוד דר"י נמי דבכנסו איירי כו' עכ"ל צ"ע היאך מתוקמא דרבי ישמעאל בכנסו דא"כ תיטמא נמי במגע דלא הוי נוגע וחוזר ונוגע אלא נוגע בבת א' בכנסו ודו"ק:

    בד"ה רב הונא כו' לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמרת לר"י דבטל כו' עכ"ל יש לדקדק ומאי דוחקא דודאי לעיל איכא למימר לר' ישמעאל לא בטיל אלא הכא פריך לשנויא דמשני לר"י דפלטתו סכין בטל ונראה שסמכו עצמם אדלקמן אמתני' דפליגי ר"י ור"ע דקאמר רבי יוחנן עלה ל"ש אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל ולעיל לר"י נמי מוקמי' פלוגתא דר' יהודה ורבנן בפלטתו סכין דלר"י לא בטיל ואם כן ר' יהודה כמאן מיהו קשה קצת ומאי קושיא דהא איכא למימר הכא שפיר לר' יוחנן הא בטל לר' ישמעאל היינו בלא כינוס ודלא בטל לר' יהודה היינו בכינוס וכ"כ התוס' לקמן בפירקין ע"ש:

    Chidushei Halachot on Chullin 122a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה אי אמרת בשלמא וכו' רב הונא דקאמר כרבי ישמעאל וכו' כצ"ל:

    בא"ד ועוד דרבי ישמעאל נמי בכנסו מיירי ואין זה דוחק כמו דמפרש מלתיה דרבי יהודה הכי כצ"ל. ור"ל ואין זה דוחק שנפרש מלתיה דרבי ישמעאל בכנסו אף על גב דאינו מפורש בדבריו כמו שאין דוחק דמפרש דברי ר' יהודה הכי דאיירי והוא שכנסו:

    ד"ה רב הונא דאמר כמאן לעיל כי קאמר וחד אמר מקצתו פלטתו חיה ומקצתו פלטתו סכין וכו' לא מצי למפרך כמאן וכו'. דברי התוספות קשה ליישבן דמאי תלי קושיא זו במה דמוקי לה במקצתו פלטתו חיה וכו' בלא זה אדברי ר"ל עצמו דאמר דאלל רמתניתין הוי בשר שפלטתו סכין וגם אליבא דכ"ע דהא אליביה דר' יהודה דאלל דידיה הוה בשר שפלטתו סכין הוי מצי לאקשויי קושיא זו ועוד מאי מקשו התוס' כלל הא אלעיל לא קשה מידי דהנהו אמוראי דלעיל מצי אמרי לר' ישמעאל פלטתו סכין נמי לא בטיל והיה אפשר לומר שהתוס' לא ס"ל כשיטת פרש"י דלעיל בפירוש מקצתו חישב עליו וחד אמר מקצתו פלטתו היה וכו' ומה שפירש שם לפי שיטתו דמתניתין אתיא כרבי עקיבא דאמר העור מבטלה אפי' פלטתו היה דכשתדקדק שם תמצא שבלאו הכי פירושו דחוק אלא שהתוס' מפרשים כפשוטן דפריך גמ' היכי דמי אי דחשיב עליה אפילו באנפי נפשיה מטמא ואי דלא חשיב עליה בטולי בטלי ומשני כפשוטו חד אמר מקצתו חישב עליו ולכך אינו חשוב כ"כ שיטמא באנפי נפשיה אלא שמצרף לאוכל וחד אמר מקצתו פלטתו היה ומקצתו פלטתו סכין ומה שפלטתו היה אינו בטל אבל מה שפלטתו סכין הוא בטל ובלא מחשבה איירי ולכך לא חשיב אוכל לענין שיטמא באנפי נפשיה אבל מ"מ כיון שמקצתו הוא דבר שאינו בטל חשיב קצת אוכל לענין שמצטרף לאוכל גמור והשתא ע"כ ס"ל ההוא מ"ד דכרבי ישמעאל אתי ת"ק דמתני' דאי כר"ע הא אית ליה אפי' פלטתו חיה העור מבטלה כדמסיק הכא מדקתני סיפא וכו' אלא ע"כ כרבי ישמעאל אתי ואפ"ה אית ליה דפלטתו סכין בטל ולכך באנפי נפשיה אינו מטמא אלא שמצטרף לאוכל וא"כ ע"כ סבירא ליה לאותו מ"ד דלרבי ישמעאל פלטתו חיה דוקא אינו בטל אבל פלטתו סכין מודה דבטל ולפי זה א"ש מה שכתבו התוס' הכא משום דלעיל נמי הוי מצי למפרך כיון דלרבי ישמעאל נמי פלטתו סכין בטל א"כ רבי יהודה דאמר לא בטיל כמאן אלא שדרך זה דחוק קצת משום דלפי זה הוה להו להתוס' לפלוני לעיל אפירוש רש"י דלעיל ולפרש בענין אחר על דרך שכתבתי ואי לא מיסתפינא אמינא דטעות נפל הכא בתוס' שלפנינו בדבור זה וכך צ"ל אלעיל דבעי למימר דפלטתו סכין הוה פלוגתא דרבי יהודה ורבנן וכו' לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמר לרבי ישמעאל לא בטל כן צ"ל ותו לא ור"ל המקשה דפריך הכא ת"ש רבי יהודה אומר וכו' ופריך ממלתיה דרב הונא דמוקי לה והוא שכנסו בלא זה לא מצי למפרך דהא אלל דרבי יהודה הוא לכ"ע בשר שפלטתו סכין כדאמר לעיל ואי אמרת דלרבי ישמעאל נמי בשר שפלטתו סכין בטל רבי יהודה דאמר כמאן והיא היא קושית רש"י בעצמה ותירצו כמו שמסיימין התוס' בסוף דבריהם כדפירש בקינטרס וק"ל:

    ד"ה דאמר כמאן וכו' ועוד דמשמע דהעור מבטלן ותו לא מהני להו כינוס כנ"ל לגרוס. ור"ל דליכא למימר דהא דאמר רב הונא ב' חצאי זיתים וכו' מיירי בלא כינוס אבל אי כנסו לא בטלי מלישנא דהעור מבטלן משמע דמבטלן לגמרי דתו לא מהני להו כינוס:

    Maharam on Chullin 122a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 122, Amud Aleph, about 406 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “אליבא דמאן?…”

    2. Segment 215 words

      Opens “אי אליבא דר' ישמעאל האמר לא מבטל…”

    3. Segment 318 words

      Opens “לעולם אליבא דרבי ישמעאל, וכי אמר רבי…”

      Named: רבי ישמעאל.

    4. Segment 418 words

      Opens “ת"ש ר' יהודה אומר: האלל המכונס, אם…”

      Named: רב הונא.

    5. Segment 515 words

      Opens “אי אמרת בשלמא פלטתו סכין, לרבי ישמעאל…”

      Named: רבי ישמעאל, רב הונא.

    6. Segment 612 words

      Opens “אלא אי אמרת פלטתו סכין, לר' ישמעאל…”

      Named: רב הונא.

    7. Segment 712 words

      Opens “אלא לעולם פלטתו סכין, לר' ישמעאל לא…”

      Named: רב הונא.

    8. Segment 814 words

      Opens “פשיטא! מהו דתימא, כי קאמר ר"ע ה"מ…”

    9. Segment 922 words

      Opens “קמ"ל טעמא דר"ע מפני שהעור מבטלן, ל"ש…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “מתני׳ אלו שעורותיהן כבשרן: עור האדם, ועור…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “ועור חטרת של גמל הרכה, ועור הראש…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “וכולן שעבדן, או שהילך בהן כדי עבודה…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “גמ׳ אמר עולא: דבר תורה עור אדם…”

      Named: עולא.

    14. Segment 1435 words

      Opens “ואיכא דמתני לה אסיפא, וכולן שעיבדן או…”

      Named: עולא.

    15. Segment 1513 words

      Opens “מאן דמתני לה ארישא, כ"ש אסיפא, ומאן…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “ועור חזיר [וכו']. במאי קמיפלגי? מר סבר:…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “עור חטרת של גמל הרכה, וכמה גמל…”

      Named: עולא.

    18. Segment 1818 words

      Opens “בעי ר' ירמיה: הגיע זמנה לטעון ולא…”

      Named: אביי.

    19. Segment 1924 words

      Opens “יתיב ר"ל וקמיבעיא ליה: כמה גמל הרכה?…”

      Named: רבי ישמעאל בר אבא, אבא.

    20. Segment 2031 words

      Opens “יתיב רבי זירא וקמיבעיא ליה: כמה גמל…”

      Named: רבי זירא, עולא.

    21. Segment 219 words

      Opens “תא חזי, מה בין תקיפי ארעא דישראל,…”

    22. Segment 2225 words

      Opens “ועור הראש וכו'. וכמה עגל הרך? עולא…”

      Named: עולא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chullin 122a · Segment 3 — “…ישמעאל, וכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל עור ה"מ…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 122a · Segment 12 — “…חוץ מעור האדם. ר' יוחנן בן נורי אומר: שמונה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 122a · Segment 18 — “…טענה, מהו? בעי אביי: לא הגיע זמנה לטעון וטענה,…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Chullin 122a · Segment 13 — “גמ׳ אמר עולא: דבר תורה עור אדם טהור, ומה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 122a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026