Talmud Builders

    Chullin 135a

    Back to index

    English translation — Chullin 135a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: The mitzva of the first sheared wool that every Jew must give to the priest, as stated in the verse: “And the first sheared wool of your flock [ tzonekha ] shall you give him” (Deuteronomy 18:4), applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple, and with regard to non-sacred animals. But it does not apply to sacrificial animals.

    2There are more stringent elements in the mitzva of the foreleg, the jaw, and the maw (see 130a) than in the halakha of the first sheared wool in that the mitzva of the foreleg, the jaw, and the maw applies to cattle and to sheep, as it is written: “Whether it be ox or sheep, that he shall give unto the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3); and it applies to numerous animals and to few animals. But by contrast, the mitzva of the first sheared wool applies only to sheep and not to goats and cattle, and applies only to numerous animals.

    3And how many are numerous? Beit Shammai say: It is at least two sheep, as it is stated: “That a man shall rear a young cow, and two sheep [ tzon ]” (Isaiah 7:21), indicating that two sheep are characterized as tzon ; and the mitzva of the first sheared wool is written using the term “your flock [ tzonekha ].” And Beit Hillel say: It is at least five sheep, as it is stated: “And five sheep [ tzon ] made” (I Samuel 25:18).

    4Rabbi Dosa ben Harkinas says: When shearing five sheep, the sheared wool of each sheep weighing one hundred dinars each and half [ peras ] of one hundred dinars each, i.e., one hundred and fifty dinars each, are subject to the obligation of the first sheared wool, i.e., they render the owner obligated to give the first sheared wool to the priests. And the Rabbis say: Any five sheep, each of whose sheared wool weighs any amount, render the owner obligated in the mitzva.

    5And how much of the sheared wool does one give to the priest? One gives him sheared wool of the weight of five sela in Judea, which are the equivalent of ten sela in the Galilee, as the weight of the Galilean sela is half that of the Judean sela . Furthermore, although one may give the wool to the priest without laundering it, this must be the weight of the wool once laundered and not when sullied, as is characteristic of wool when sheared. The measure that must be given to the priest is enough to fashion a small garment from it, as it is stated: “Shall you give him” (Deuteronomy 18:4), indicating that the sheared wool must contain enough for a proper gift.

    6If the owner of the shearing did not manage to give it to the priest until he dyed it, the owner is exempt from the mitzva of the first sheared wool, as this constitutes a change in the wool by which means he acquires ownership of it. If he laundered it but did not dye it, he is obligated to give the first sheared wool, as laundering does not constitute a change in the wool.

    7One who purchases the fleece of the sheep of a gentile is exempt from the obligation of giving the first sheared wool to the priest. With regard to one who purchases the fleece of the sheep of another Jew, if the seller kept some of the wool, then the seller is obligated to give the first sheared wool to the priest. If the seller did not keep any of the wool, the buyer is obligated to give it. If the seller had two types of sheep, gray and white, and he sold the buyer the gray fleece but not the white fleece, or if he sold the fleece of the male sheep but not of the female sheep, then this one, the seller, gives the first sheared wool for himself to the priest from the wool that he kept, and that one, the buyer, gives the first sheared wool for himself to the priest from the wool that he bought.

    8GEMARA: The mishna states that the mitzva of the first sheared wool does not apply to sacrificial animals. The Gemara asks: What is the reason that it does not apply? The Gemara answers that the verse states: “Your flock” (Deuteronomy 18:4), indicating that the mitzva applies to non-sacred animals, which belong to a private individual, and not to a flock that is consecrated property.

    9The Gemara challenges: The reason for the exemption of sacrificial animals is that the Merciful One writes “your flock,” from which it may be inferred that were that not the case I would say that even with regard to sacrificial animals one is obligated in the mitzva of the first sheared wool. But this suggestion is impossible, since they are not fit for shearing, as it is written with regard to firstborn animals, which are consecrated: “And you shall not shear the firstborn of your flock” (Deuteronomy 15:19).

    10The Gemara explains: If the mishna was referring to sheep consecrated for the altar, indeed there would be no need to derive their exemption from the verse. But here we are dealing with sheep consecrated to the treasury for Temple maintenance, which it is permitted to shear, and the verse teaches that even with regard to these one is exempt from the mitzva of the first sheared wool.

    11The Gemara asks: But didn’t Rabbi Elazar say with regard to animals consecrated for Temple maintenance that it is prohibited to shear them or to work them? The Gemara answers: The prohibition with regard to animals consecrated for Temple maintenance applies by rabbinic law, not by Torah law. Therefore, it might enter your mind to say that since by Torah law they are fit for shearing, in a case where one transgressed the rabbinical prohibition and sheared the consecrated sheep, he should give the first sheared wool to the priest. Consequently, the verse teaches that he is exempt from the mitzva of the first sheared wool.

    12The Gemara objects: But since he consecrated the wool it is consecrated property, and therefore in practice it cannot be given to a priest. Consequently, there is no need to derive their exemption from the verse. The Gemara explains: It might enter your mind to say that the owner is required to redeem the wool by giving its value to the Temple treasury and then give it to the priest.

    13The Gemara objects: But when an animal is redeemed it requires standing and valuation, as it is written: “And he shall stand the animal before the priest, and the priest shall value it, whether it be good or bad; as the priest evaluates it, so shall it be” (Leviticus 27:11–12). Once the wool has been sheared this process cannot be performed, which means that the wool cannot be redeemed. The Gemara comments: This works out well according to the one who said that animals consecrated for Temple maintenance were not included in the requirement of standing and valuation. But according to the one who said that they were included in this requirement, what can be said?

    14Rabbi Mani bar Pattish said in the name of Rabbi Yannai: The statement here in the mishna is referring to a case where one consecrated the rest of his animal for Temple maintenance except for its fleece, which he reserved for himself. Because the owner did not consecrate the wool, it might enter your mind to say: Let him shear the sheep and be obligated to give the wool to the priest. Therefore, the verse states: “Your flock,” indicating that the mitzva applies to non-sacred animals, which belong to an individual, and not to sheep that are consecrated property.

    15The Gemara raises a difficulty: If so, that the mishna is discussing a case where one consecrated an animal except for its fleece, one could say that it is also referring to animals consecrated for the altar. The Gemara answers: The mishna cannot be discussing animals consecrated for the altar, as it is prohibited to shear them even if their fleece was not consecrated. The reason is that this causes the animal to become weakened, which entails a loss of consecrated property.

    16The Gemara objects: But animals consecrated for Temple maintenance are also weakened by shearing, and therefore it should be prohibited to shear them as well. The Gemara explains: The mishna is referring to a case where one said that he consecrates his animal for Temple maintenance except for both its fleece and its weakening, i.e., the loss of strength caused by shearing.

    17The Gemara further objects: The mishna could also be referring to animals consecrated for the altar in a case where one said that he consecrates the animal except for both its fleece and the weakening, i.e., the loss in strength caused by shearing. The Gemara explains: With regard to animals consecrated for the altar this stipulation is ineffective, as even so, i.e., despite his declaration, the sanctity extends to the entire animal, and therefore it is prohibited to shear it.

    18The Gemara explains: And from where do you say that if one consecrates an animal for the altar the sanctity extends to the entire animal? This is as Rabbi Yosei said: Isn’t it the halakha with regard to sacrificial animals that if one says: The leg of this animal is consecrated as a burnt offering, then the entire animal is a burnt offering, as the sanctity of the leg spreads throughout the animal’s body? And even according to the opinion of Rabbi Meir that it is not entirely a burnt offering, that statement of Rabbi Meir applies only where he consecrated its leg, which is not a matter, i.e., a limb, upon which the animal’s life depends. It is possible for an animal to survive the removal of a leg. But if one consecrated a matter upon which the animal’s life depends, everyone agrees that all of it is consecrated.

    19§ Rava said that there is no need to interpret the mishna as discussing a case where one consecrated a whole animal apart from its fleece and the loss caused by shearing. Rather, the mishna is referring to one who consecrates the fleece itself to the treasury for Temple maintenance, but not the sheep. It might enter your mind to say: Let him shear the sheep and redeem the wool by giving its value to the Temple treasury, and then be required to give the wool to the priest.

    20Therefore, the verse states: “The first sheared wool of your flock, shall you give him” (Deuteronomy 18:4), which indicates that there should be no additional action between shearing and giving the first sheared wool to the priest. In other words, the mitzva of first sheared wool applies to a sheep that is lacking only shearing and giving, which excludes this sheep that is lacking shearing, redeeming, and giving.

    21The Gemara asks: But if this verse is the source of the exemption of consecrated animals, then for what purpose does the term “your flock” come? That term also indicates that certain sheep are excluded from the mitzva. The Gemara answers that it is necessary for that which is taught in a baraita : An animal owned by two partners is obligated, i.e., renders its owners obligated, in the mitzva of the first sheared wool, but Rabbi Ilai exempts them. What is the reason for the ruling of Rabbi Ilai? The reason is that the verse states “your flock,” using the singular pronoun, indicating that the mitzva applies to animals belonging to an individual, but not to sheep that are owned in partnership.

    22The Gemara asks: But according to the Rabbis, who hold that joint owners of sheep are obligated in the mitzva of the first sheared wool, what is excluded by the term “your flock”? The Gemara answers that this serves to exclude an animal owned in partnership with a gentile. The Gemara asks: And from where does Rabbi Ilai derive that an animal owned in partnership with a gentile renders its Jewish owner exempt from the mitzva?

    23The Gemara answers: He derives it from the beginning of this verse, which states with regard to teruma : “The first fruits of your grain, of your wine, and of your oil” (Deuteronomy 18:4), using the singular pronoun. This indicates that only in the case of produce owned by a Jew is one obligated to separate teruma , but not with regard to that which is owned in partnership with a gentile.

    24The Gemara asks: And why do the Rabbis, who derive the exemption of sheep owned in partnership with a gentile from the term “your flock,” not derive this from the term “your grain”? The Gemara answers that the repetition of the term “the first” with regard to the first sheared wool: “The first fruits of your grain, of your wine, and of your oil, and the first sheared wool of your flock, shall you give him” (Deuteronomy 18:4), is an indication that the verse concluded discussion of the previous matter. The superfluous mention of “first” signals that the two issues discussed in this verse, which are the first fruits, i.e., teruma , and the first sheared wool, are two separate matters. Therefore, one cannot derive the halakhot of one from the other.

    25The Gemara asks: And how does Rabbi Ilai respond to the Rabbis’ claim? The Gemara answers: Rabbi Ilai holds that when the verse states: “And the first sheared wool,” the conjunction “and” goes back and combines the two matters together.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' ראשית הגזכל הגוזז צאנו בין טלאים ובין זקנים ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן ממנה מתנה לכהן ושיעורא מפרש לקמן מחמש גיזות שיש בכל אחד מנה ופרס היה נותן משקל חמש סלעים:

    נוהגין בבקר ובצאןדכתיב (דברים יח) אם שור אם שה:

    ובמועטאפילו לא שחט אלא אחת:

    אלא ברחליםדגז צאנך כתיב ועזים לאו גז איקרו כדמפרש בגמרא:

    מנה מנה ופרסכל אחת מנה וחצי ובציר מהכי לא חשיב גז שזו פחותה שבגיזות:

    כל שהןבגמרא מפרש מאי היא:

    וכמה נותן לובגמרא מפרש אהיכא קאי:

    צואישלא נתלבן עדיין כולו:

    שצבעוישראל זה:

    פטורדקנייה בשינוי דהוה ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן:

    לבנו ולא צבעואין זה שינוי ואכתי בעיניה הוא:

    הלוקח גז צאנו של עובד כוכביםבמחובר:

    פטורדגז צאנך כתיב והאי צאן לאו דידיה הוא ואצאן דידיה קפיד קרא ולאו אגיזין דידיה:

    שחופותלא שחור ולא לבן:

    זה נותן לעצמובגמרא מפרש טעמא:

    גמ' בקדשי בדק הביתדמותרין בגיזה אתא קרא למעוטינהו מחיובא דראשית הגז:

    מדרבנןתירוצא הוא:

    היכאדעבר אדרבנן וגזז אמינא ליחייב להכי אתא קרא:

    והא קדשה להוהיכי תיסק אדעתין דניחייב למיתב ליה מידי דהקדש ולמה לי למעוטינהו. כל הקדוש בבעלי חיים טעון העמדה והערכה היכא דאקדיש בהמה גופה והיכי משכחת לה דניחייב דאיצטריך קרא למעוטי והא אחר שגזז אינו יכול להעמיד הגיזה:

    הניחא למ"דבתמורה (דף לב:):

    קדשי בדק הבית לא היו בכלל כו'איצטריך האי קרא דלא נימא ניפרוק וניתיב ליה:

    הכי גרסינן סלקא דעתך אמינא ליגזוז וליתיב ליהכלומר יגזוז לכתחלה וליתיב ליה דהא גז לא הקדיש:

    אי הכידבחוץ מגיזתה אוקימתה חוץ מגיזתה שהוא מותר לגוזזה שהגיזה שלו מאי דוחקך לאוקומה בקדשי בדק הבית אפילו קדשי מזבח נמי ובדעבר וגזז:

    ומשני מכחשהגיזה הניטלת מכחשת הבשר ואסור לגוזזה:

    אפילו הכידאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדושת הגוף חמורה פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת דמים כגון קדשי בדק הבית מאי דלא אקדיש לא אקדיש:

    והלא במוקדשיםכלומר בתחלת הקדש האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף בתמורה כשיאמר רגלה של זו תמורה תהא כולה תמורה ופליג אדרבי מאיר דאמר אין ממירין באברין ולא אברין בשלמין ובפרק בהמה המקשה היא מפורשת:

    ואפילו לר"מ דאמר אין כולה עולהבפרק בהמה המקשה מייתי לה בגמרא אבל במקדיש דבר שהנשמה תלויה בו מוקמינן בתמורה דמודי ר"מ דקדשה כולה:

    רבא אמרלא תטרח לאוקומי מתניתין במקדיש חוץ מגיזה וכחישתה אלא במקדיש גיזה לבדה וטעמא דמתניתין לאו מגז צאנך יליף דהכא צאנך הוא אלא מדסמך נתינה לגיזה:

    סלקא דעתך אמינא ליפרוק וליתיבקא משמע לן דאמר קרא גז תתן מי שאינו מחוסר אלא גיזה ונתינה והכא משום העמדה והערכה ליכא דכי כתיבא העמדה במקדיש בהמה עצמה כתיבא:

    השתא דאתית להכי לא גרסינן:

    אלא צאנךדמשמע מיעוטא למאי אתא למעוטי שותפות עובד כוכבים לרבנן או שותפות ישראל לרבי אלעאי:

    ולא של שותפותדרוש הכי צאנך המיוחד לך:

    למעוטי שותפות דעובד כוכביםאבל דישראל מיוחד לך קרינא ביה הואיל ושניהם בני חיוב וכל ישראל קרוים בלשון יחיד:

    ראשית הפסיק העניןמדלא כתבינהו בחד ראשית ש"מ לא איתקוש הילכך איצטריך לפרושי בה מיעוטא לשותפות עובד כוכבים:

    חולין 135 עמוד א

    Mishna

    1ראשית הגז נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשים.

    2חומר בזרוע ולחיים ובקבה מראשית הגז שהזרוע והלחיים והקבה נוהגין בבקר ובצאן, במרובה ובמועט, וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות, ואינו נוהג אלא במרובה.

    3וכמה הוא מרובה, ב"ש אומרים: שתי רחלות, שנאמר: ״(ישעיהו ז״, כא) ״יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן״, וב"ה אומרים: [חמש, שנאמר: ״(שמואל א כה״, יח) ״חמש צאן עשויות״.

    4רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז, וחכ"א חמש רחלות גוזזות כל שהן.

    5וכמה נותנין לו? משקל חמש סלעים ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, מלובן ולא צואי, כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר ״(דברים יח״, ד) ״תתן לו״, שיהא בו כדי מתנה.

    6לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור, לבנו ולא צבעו חייב.

    7הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז. הלוקח גז צאנו של חבירו, אם שייר המוכר חייב, לא שייר הלוקח חייב. היו לו שני מינים, שחופות ולבנות, מכר לו שחופות אבל לא לבנות, זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו.

    Gemara

    8במוקדשין, מאי טעמא לא? אמר קרא ״(דברים יח״, ד) ״צאנך״, ולא צאן הקדש.

    9טעמא דכתב רחמנא ״צאנך״, הא לאו הכי הוה אמינא קדשים חייבים בראשית הגז? הא לאו בני גיזה נינהו, דכתיב ״(דברים טו״, יט) ״ולא תגוז בכור צאנך״!

    10אי בקדשי מזבח, הכי נמי. הכא במאי עסקינן בקדשי בדק הבית.

    11והאמר ר"א קדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה! מדרבנן. סלקא דעתך אמינא: הואיל ומדאורייתא בני גיזה נינהו, היכא דגזז ליה ליתיב ליה.

    12והא קדיש לה! סד"א לפרוק וליתיב ליה.

    13והא בעי העמדה והערכה! הניחא למאן דאמר קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה, אלא למ"ד היו, מאי איכא למימר?

    14אמר ר' מני בר פטיש משום ר' ינאי: הכא במקדיש בהמתו לבדק הבית חוץ מגיזותיה. סד"א ליגזוז וליתיב ליה, אמר קרא ״צאנך״, ולא צאן של הקדש.

    15אי הכי, קדשי מזבח נמי! כחשי.

    16קדשי בדק הבית נמי כחשי! דאמר: חוץ מגיזה וכחישה.

    17קדשי מזבח נמי! דאמר: חוץ מגיזה וכחישה, אפ"ה פשטה קדושה בכולה.

    18ומנא תימרא, דאמר ר' יוסי: והלא במוקדשין, האומר ״רגלה של זו עולה״ כולה עולה. ואפי' לר"מ דאמר אין כולה עולה, הני מילי דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו קדשה.

    19רבא אמר: במקדיש גיזה עצמה, סד"א ליגזוז וליפרוק וליתיב ליה,׃

    20אמר קרא: ״(דברים יח״, ד) ״גז צאנך תתן לו״, מי שאין מחוסר אלא גזיזה ונתינה, יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה.

    21אלא ״צאנך״ למאי אתא? לכדתניא: בהמת השותפים חייב בראשית הגז, ור' אלעאי פוטר. מ"ט דר' אלעאי? אמר קרא ״צאנך״, ולא של שותפות.

    22ורבנן, למעוטי שותפות עובד כוכבים ור' אלעאי, שותפות עובד כוכבים מנא ליה?

    23נפקא ליה מרישא דקרא, (דברים יח, ד) ״ראשית דגנך״, ולא שותפות עובד כוכבים׃

    24ורבנן, ״ראשית״ (הגז) הפסיק הענין.

    25ור' אלעאי: וי"ו הדר ערביה.

    Tosafot

    מתני' ראשית הגז:

    ליפרוק וליתיב ליהתימה אמאן קאי אי אמאן דעבר וגזז אטו קנסא הוא דקניס ליה משום דעבר וגזז לפדותו ובעלים שהקדישו נמי אמאי מיחייבי ואי אכהן לא הול"ל לפרוק וליתיב ונהי דהאי לא תקשי מה מרויח שפודה דמרויח שפודה בשוה פרוטה אפילו שוה מנה דמחולל:

    והא בעי העמדה והערכהוא"ת מה שייך העמדה והערכה בגיזה דהויא כמקדיש עצים ואבנים וי"ל כיון שהיה מתחלה מחובר בבהמה שהיא בת העמדה והערכה צריך העמדה והערכה וא"ת ולימא כשהעמיד והעריך ואחר כך עבר וגזז ופדה ויש לומר דבשעת פדייה בעינן העמדה והערכה:

    במקדיש גיזה עצמהורבי מני בר פטיש דלעיל אית ליה שפיר הך דרשא אבל רבא לית ליה דרשה דרבי מני בר פטיש דפטר מקדיש בהמה חוץ מגיזתה וכחישתה מדבעי בסמוך ואלא צאנך למאי אתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטורפרש"י ז"ל משום דקנייה בשינוי וה"ל כמזיק מתנות כהונה או שאכלן. ואיכא למידק א"כ לסייעי לרב חסדא מהאי מתניתין בפרק הזרוע (חולין קל, ב) ואיכא למימר דאי ממתניתין הוי מצי לדחויי דהתם כגון שגזז (אחר) [אחת אחת] וצבעו וכן כולן שלא באו לכלל חיוב אף היכא דגזז חמש וצבעו לא. ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל העידו שמתחלה כן פרש"י ז"ל בפרושיו הכתובים מכתיבת ידו שגזז (אחר) [אחד] וצבעו, ואח"כ העביר(ו) עליו קולמוס, ומדבריו הראשונים למדנו שהיינו יכולין לפרש כן, וזו היא שהוצרך רב כהנא לאשמועינן דאפילו בשגזז כולן היא מתניתין דגזזן ואח"כ צבען ופטור משום מזיק מתנות כהונה, אלא שאני תמיה אמאי אינו חייב דהא משתרשי ליה, ומי גרע מפרעו בחובו.

    ליפרוק וליתיב הא בעינא העמדה והערכהפירוש לאו למימרא דמקדיש גיזה בעי העמדה והערכה, אף כל שבבהמה צריך כן, וא"ת אמאי לא קאמר שהעמיד והעריך ואח"כ גזז ופדה, תירצו בתוס' דבשעת פדייה צריך העמדה והערכה דהעמיד והעריך כתיב, והערכה היינו פדיה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 135a

    Chullin 135a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 447 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' ראשית הגז כל הגוזז צאנו בין טלאים ובין זקנים ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן ממנה מתנה לכהן ושיעורא מפרש לקמן מחמש גיזות שיש בכל אחד מנה ופרס היה נותן משקל חמש סלעים:

    נוהגין בבקר ובצאן דכתיב (דברים יח) אם שור אם שה:

    ובמועט אפילו לא שחט אלא אחת:

    אלא ברחלים דגז צאנך כתיב ועזים לאו גז איקרו כדמפרש בגמרא:

    מנה מנה ופרס כל אחת מנה וחצי ובציר מהכי לא חשיב גז שזו פחותה שבגיזות:

    כל שהן בגמרא מפרש מאי היא:

    וכמה נותן לו בגמרא מפרש אהיכא קאי:

    צואי שלא נתלבן עדיין כולו:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 135a · Sefaria

    Tosafot

    מתני' ראשית הגז:

    ליפרוק וליתיב ליה תימה אמאן קאי אי אמאן דעבר וגזז אטו קנסא הוא דקניס ליה משום דעבר וגזז לפדותו ובעלים שהקדישו נמי אמאי מיחייבי ואי אכהן לא הול"ל לפרוק וליתיב ונהי דהאי לא תקשי מה מרויח שפודה דמרויח שפודה בשוה פרוטה אפילו שוה מנה דמחולל:

    והא בעי העמדה והערכה וא"ת מה שייך העמדה והערכה בגיזה דהויא כמקדיש עצים ואבנים וי"ל כיון שהיה מתחלה מחובר בבהמה שהיא בת העמדה והערכה צריך העמדה והערכה וא"ת ולימא כשהעמיד והעריך ואחר כך עבר וגזז ופדה ויש לומר דבשעת פדייה בעינן העמדה והערכה:

    במקדיש גיזה עצמה ורבי מני בר פטיש דלעיל אית ליה שפיר הך דרשא אבל רבא לית ליה דרשה דרבי מני בר פטיש דפטר מקדיש בהמה חוץ מגיזתה וכחישתה מדבעי בסמוך ואלא צאנך למאי אתא:

    Tosafot on Chullin 135a · Sefaria

    Rashba

    לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור פרש"י ז"ל משום דקנייה בשינוי וה"ל כמזיק מתנות כהונה או שאכלן. ואיכא למידק א"כ לסייעי לרב חסדא מהאי מתניתין בפרק הזרוע (חולין קל, ב) ואיכא למימר דאי ממתניתין הוי מצי לדחויי דהתם כגון שגזז (אחר) [אחת אחת] וצבעו וכן כולן שלא באו לכלל חיוב אף היכא דגזז חמש וצבעו לא. ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל העידו שמתחלה כן פרש"י ז"ל בפרושיו הכתובים מכתיבת ידו שגזז (אחר) [אחד] וצבעו, ואח"כ העביר(ו) עליו קולמוס, ומדבריו הראשונים למדנו שהיינו יכולין לפרש כן, וזו היא שהוצרך רב כהנא לאשמועינן דאפילו בשגזז כולן היא מתניתין דגזזן ואח"כ צבען ופטור משום מזיק מתנות כהונה, אלא שאני תמיה אמאי אינו חייב דהא משתרשי ליה, ומי גרע מפרעו בחובו.

    ליפרוק וליתיב הא בעינא העמדה והערכה פירוש לאו למימרא דמקדיש גיזה בעי העמדה והערכה, אף כל שבבהמה צריך כן, וא"ת אמאי לא קאמר שהעמיד והעריך ואח"כ גזז ופדה, תירצו בתוס' דבשעת פדייה צריך העמדה והערכה דהעמיד והעריך כתיב, והערכה היינו פדיה.

    Rashba on Chullin 135a · Sefaria

    Ritva

    פרק ראשית הגז מוקדשין מ"ט לא אמר קרא צאנך ולא של הקדש ואסיקנא דלא איצטרך קרא לקדשי מזבח דהא אסירי בגיזה ועבודה ולא לקדשי בדק הבית דהא קדיש ליה וכי איצטריך קרא למעוטי למקדיש בהמה חוץ מגיזתה סד"א לגזוז וליתב ליה קמ"ל צאנך ולא של הקדש: והא דאמרי' הא בעי' העמדה והערכה פי' וגיזה א"א בהעמדה ולאו למימרא דהקדיש גיזה וכלים מב"ה צריכין העמדה דהא לא אפשר. אלא דהכא מפני שהקדיש בהמה כולה עם גיזתה הרי כל הטפל לה כמוהו להיות צריך העמדה והערכה: וכ"ת אכתי ליעביד העמדה והערכה לבהמה הא ליתא דאנן בשעת פריקה בעינן העמדה והערכה כדכתיב והעמיד והעריך לאלתר והערכה היינו פדיון כפי' תו':

    פשטא קדושה בכולה פי' דקדושת הגוף חמירא ופשטא בכולה משא"כ בדק הבית שאינן אלא קדושת דמים דמאי דלא אקדיש לא קדיש כלל ורבא משני במקדיש גיזה עצמה פי' ולא הקדיש בהמה כלל והשתא לא בעי העמדה והערכה וכדפרישנא לעיל וס"ד וכו' עד יצא זה שמחוסר גיזה פדיה ונתינה ואלא צאנך למאי אחא לכדתניא וכו' ולא גרסינן השתא דאתית להכי אפילו תימא בקדשי בדק הבית וכו' וגרס דטעותא הוא דהא אוקימתא דהכא גופא לא שייכא כלל אלא בקדשי בדק הבית ובהדיא עסקינן על כרחין:

    ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה פירש רש"י ז"ל אין לך כל חטה וחטה שאין מחציתה טבל ומחציתה חולין ואם בא לתרום ומעשר מיניה וביה מעשר שלם לפי כל הדגן נמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו שהרי מחצית מה שמפריש הוא חייב ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואם בא לעשר ממקום אחר מעשר כנגד מחציתו שהוא חלקו בו כדינו. והקשה עליו בתוספות מהא דאמרינן התם בשילהי פ' השולח דאי לא דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דאמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ולא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון ואם כדברי רש"י ז"ל אפי' לרבי יוחנן דאמר אין ברירה ולקוחות הן מ"מ לייתי ביכורים על מחצית חלקו שהרי חלק ירושתו יש לו בחלקו ואי משום דשאר הוי חולין ואין מביאין חולין לעזרה לעשות בהם תנופה הרי יכול להקדיש את השאר: וכדאמרינן בפ' המוכר את הספינה אליבא דר"ל במוכר שדהו לפירות: וליכא למימר דהכי אמרי' התם לא משכחת ליה דמייתי ביכורים בלא הקדש דא"כ ה"ל לפרושי הכי בגמרא כדפרישנא בפ' המוכר אליבא דר"ל במוכר שדהו לפירות ומדלא פריש הכי שמעינן דלא משכחת דמייתי ביכורים כלל דקאמר וש"מ דלמ"ד אין ברירה לא חשבינן לו במה שהגיע לו חלקו יורש כלל ושמא כל חלקו הוא הראוי כולו לאחיו. וה"נ מוכח במס' בכורות פ' יש בכור לנחלה גבי מי שלא ביכרה אשתו וילדה שני זכרים ולפיכך פי' בתו' טבל וחולין מעורבין זה בזה משום דאין ברירה שלא הוברר חלקו של ישראל כלל ושמא הגיע לו חלקו של גוי או מקצתו ומהאי טעמא גבי אחין שחלקו לרבי יוחנן אי אית ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת לה דמייתי ביכורים מדאורייתא אלא חד בר חד דדילמא לוקח הוא בכלל חלקו וה"נ שמא כל חלקו של ישראל או מקצתו היה חלקו של גוי ולפיכך אין לו תקנה להפריש עליו מניה וביה דשמא הפריש הוא מחלקו של עכו"ם והשאר מחלקו שלו או בהיפך ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור ולמקום אחר נמי א"א להפריש דשמא כל חלקו הוא משל גוי ונמצא מפריש מן החיוב על הפטור. מיהו כי עביד הכי פירותיו מתוקנים ממ"נ אבל מעשרותיו ספק טבלים הלכך יפריש על אותן המעשרות ממקום אחר וכן יעשה לעולם עד שלא ישאר שם אלא מעט ויתנם הכל לכהן וללוי. וזה שאמרו בתוס' דמס' דמאי הטבל והחולין שנתערבו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי החשבון והיינו על הדרך שאמרנו: והאי מתניתא קאמינא בפ' השולח למאן דסבר דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר דמיירי בסוריא וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש רשב"ג אומר של ישראל חייב ושל עכו"ם פטור דקסבר יש ברירה והא קי"ל דבאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה הלכך הלכתא כרשב"ג. ודיני ברירה הארכתי בה בפ' כל הגט בס"ד:

    Ritva on Chullin 135a · Sefaria

    Meiri

    פרק עשירי (אחד עשר) בעזר הצור:

    ראשית הגז כונת הפרק לבאר בשלמות ענין ראשית הגז הניתן לכהן ואע"פ שאין זה מענין המסכתא נתגלגל על ידי מה שנמשך לבאר בענין ב' מתנות כהנה כמו שהקדמנו בראש המסכתא ועניני הפרק אמנם יחלקו לארבעה חלקים הראשון באיזה מקום ובאיזה זמן נוהג וכן אם בחולין אם במוקדשין השני באיזה מין של בהמה נוהג ובכמה בהמות נוהג השלישי בשיעור המתנה כמה צריך שיהא בה ועל איזה תכונה צריך ליתנה ר"ל אם מלובנת אם כמות שהיא הרביעי איזה דבר פוטר את המין המחוייב שלא ליתן ובכלל זה מי הוא המחוייב ליתן זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בסבתם דברים אחרים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין אמר הר"מ פי' פסק זו ההלכה שאינו נוהג אלא בארץ ומה שאמר אבל לא במוקדשין אין דעתו לומר קדשי מזבח לפי שזה מבואר שנ' לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אבל ר"ל בקדשי בדק הבית שנאמר גז צאנך ולא של הקדש:

    אמר המאירי ראשית הגז וכו' מתוך שלא נתנה נחלה לשבט לוי הוצרכו לזכות משלחן גבוה לפי צרכיהם ואחר שזכה להם הקב"ה מאכלם ומשתיהם מן התרומות והמעשרות ושירי המנחות ולחם הפנים והדומים להם וזיכה להם בשר בכדי פרפראותיהם מן המתנות שהזכרנו ר"ל הזרוע והלחיים והקיבה ושאר בשר שזוכין בו מקדשי קדשים ופירותיהם מן הבכורים זיכה להם בראשית הגז לצורך מלבושיהם וכן זיכה להם לשאר הוצאותיהם גזל הגר וחרמין ופדיון הבן ושדה אחוזה ומצוה זו ר"ל ראשית הגז הוא שמצוה לכל ישראל וכן הלוי בכללם כשגוזזין את צאנם שיתנו ראשית הגז לכהן כל זמן שהוא גוזזם ואמר במשנה זה שמצוה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחלין אבל לא במוקדשין:

    זהו ביאור המשנה וענין המוקדשין שאין מצוה זו נוהגת בהם יתבאר בגמ' בריוח ומ"מ משנה זו כולה הלכה היא חוץ ממה שנאמר בה שהיא נוהגת בחוצה לארץ והוא שבגמ' יתבאר שאינה נוהגת אלא בארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית וכן הלכה ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן:

    מוקדשין שאמרו שאין ראשית הגז נוהג בהם לא סוף דבר קדשי הגוף אפי' הוממו ונפדו שהרי אסורין הם בגיזה ומה שהוא קדוש אין צריך לומר בו שאינו ניתן לכהן אלא אפי' בקדשי בדק הבית שלא פדאן שהרי מ"מ אסורין בגיזה מדברי סופרים אפי' עבר וגזזן הרי הגיזה מ"מ קדושה מדברי סופרים ואין צריך לפדותה כדי ליתנה לכהן לפי דרכך למדת לפי שטה זו שגיזת בהמה של בדק הבית יכול לפדותה אע"פ שאינה בת העמדה וכל הקדוש בבעלי חיים טעון העמדה והערכה מפני שלא נאמר כן בקדשי בדק הבית במה שאינו בעלי חיים עצמו אע"פ שהוא עליו וכל שכן לדעת הפוסקים שקדשי בדק הבית כל שבבעלי חיים טעון העמדה והערכה כבעל חיים עצמו שאין גיזה זו בת פדיון ואין ראוי ליתנה לכהן:

    וכן אם הקדיש בהמה לבדק הבית חוץ מגזותיה אע"פ שאין בגיזה זו שום קדושה אינו גוזז כדי ליתן לכהן ואין צריך לומר אם הקדיש כן קדשי הגוף שהרי אף בדרך זה מ"מ אסורה בגיזה וכן אם הקדיש גיזה עצמה לבדק הבית הואיל וצריכה פדיון אינו חייב ליתן ממנה ראשית הגז לכהן:

    קדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדית חייבת בראשית הגז כחולין גמורין קדם הקדשן למומן או שקדם מום עובר להקדשן ואחר כך נולד בהם מום קבוע ונפדו פטורין מראשית הגז על הדרך שביארנו בפרק הזרוע לענין מתנות:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 135a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אי הכי דבחוץ כו' אפי' קדשי מזבח נמי ובדיעבר וגזז עכ"ל כתב מהרש"ל ז"ל ט"ס והכי הוא ובדלא עבר וגזז דאם לא כן כו' עכ"ל והאריך עוד שם והגהתו אינה מבוררת לן והנראה לקיים כל הפירושים שלפנינו דבקדשי מזבח בחוץ מגיזותיה אסור בגיזה ועבודה מיהת מדרבנן משום גזירה דכולה קדושה אבל בקדשי בדק הבית בחוץ מגיזותיה ליכא למיגזר כיון דכולה קדושה נמי אינה אסורה בגיזה אלא מדרבנן והשתא פריך שפיר דאימא דצאנך אתא למעט קדשי מזבח בחוץ מגיזותיה דאיסורא אינה אלא מדרבנן דבכה"ג מוקמינן ליה לעיל בקדשי בדק הבית ובעבר וגזז כיון דאין איסורו אלא מדרבנן ומשני כחשי ואסור לגוזזה מדאורייתא ואם כן לא אצטריך צאנך ותו לא מידי ודו"ק:

    תוס' בד"ה והא בעי העמדה כו' ואם תאמר ולימא כו' ואחר כך עבר וגזז ופדה ויש לומר כו' עכ"ל וליכא לאקשויי דאכתי לימא כשהעמיד והעריך ופדה ואח"כ גזז דיש לומר כיון דהגיזה מחובר עדיין בבהמה לא מהני בה פדייה לבדה דהוה ליה כאילו פדה אבר מבהמה שכולה קדושה דלא מהני וליכא למימר נמי כשפדה כולה דאם כן הויא כחולין לכל דבריה ודו"ק:

    בד"ה במקדיש גיזה כו' אבל רבא לית ליה דרשא כו' מדבעי בסמוך ואלא כו' עכ"ל אפשר דהכי משמע לתלמודא דרבא לית ליה דרשא דרבי מני מדפליג עליה דרבי מני לאוקמא מתני' באוקמתא אחרינא ולא ניחא ליה באוקמתא דרבי מני ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 135a · Sefaria

    Maharam

    במתני' וב"ה אומרים חמש שנאמר חמש צאן וגו' כצ"ל:

    בגמ' אלא צאנך למאי אתא י"ל מאי פריך הא אצטריך צאנך ולא של עובד כוכבים כגון הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים דאצאן דידיה קפיד רחמנא ולא אגיזי דידיה ועיין בדף זה ע"ב בתוס' ד"ה ואי בעית אימא וכו':

    ברש"י ד"ה א"ה דבחוץ מגיזתה וכו' אפי' קדשי מזבח נמי והוא סה"ד ומה שכתב אח"כ ובדיעבד וגזז נ"ל דט"ס הוא וצריך למוחקו:

    בתוס' ד"ה והא בעי העמדה והערכה וכו' וי"ל דבשעת פדייה בעינן העמדה והערכה. ועדיין יש לדקדק ולוקמא כגון שהעמיד והעריך ופדה ואח"כ גזז ואעפ"י כן פטור דגוף הצאן לא פדה ונשארה קדושה ויש ליישב קצת דכשהגיזה מחוברת ונעשה בהם העמדה והערכה אין פודין אח"כ הגיזה לבדה ותשאר הצאן קדושה ולא מצי לאוקמא כשפדה גם הצאן ואח"כ גזזה דא"כ מקרי שפיר צאנך:

    Maharam on Chullin 135a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' עד שצבעו כאן שייכים דברי תוס' לקמן דף קלז ע"ב ד"ה עד שצבעו:

    תוס' ד"ה והא בעי העמדה והערכה עי' מעילה דף טו ע"א תוס' ד"ה ואפילו:

    Gilyon HaShas on Chullin 135a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 135, Amud Aleph, about 447 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “מתני׳ ראשית הגז נוהג בארץ ובחו"ל בפני…”

    2. Segment 224 words

      Opens “חומר בזרוע ולחיים ובקבה מראשית הגז שהזרוע…”

    3. Segment 328 words

      Opens “וכמה הוא מרובה, ב"ש אומרים: שתי רחלות,…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 420 words

      Opens “רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות…”

      Named: רבי דוסא.

    5. Segment 529 words

      Opens “וכמה נותנין לו? משקל חמש סלעים ביהודה,…”

    6. Segment 611 words

      Opens “לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור,…”

    7. Segment 744 words

      Opens “הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור…”

    8. Segment 814 words

      Opens “גמ׳ במוקדשין, מאי טעמא לא? אמר קרא…”

    9. Segment 926 words

      Opens “טעמא דכתב רחמנא ״צאנך״, הא לאו הכי…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “אי בקדשי מזבח, הכי נמי. הכא במאי…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “והאמר ר"א קדשי בדק הבית אסורים בגיזה…”

    12. Segment 127 words

      Opens “והא קדיש לה! סד"א לפרוק וליתיב ליה.…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “והא בעי העמדה והערכה! הניחא למאן דאמר…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “אמר ר' מני בר פטיש משום ר'…”

    15. Segment 156 words

      Opens “אי הכי, קדשי מזבח נמי! כחשי.…”

    16. Segment 169 words

      Opens “קדשי בדק הבית נמי כחשי! דאמר: חוץ…”

    17. Segment 1711 words

      Opens “קדשי מזבח נמי! דאמר: חוץ מגיזה וכחישה,…”

    18. Segment 1835 words

      Opens “ומנא תימרא, דאמר ר' יוסי: והלא במוקדשין,…”

    19. Segment 1910 words

      Opens “רבא אמר: במקדיש גיזה עצמה, סד"א ליגזוז…”

      Named: רבא.

    20. Segment 2021 words

      Opens “אמר קרא: (דברים יח, ד) ״גז צאנך…”

    21. Segment 2122 words

      Opens “אלא ״צאנך״ למאי אתא? לכדתניא: בהמת השותפים…”

    22. Segment 2212 words

      Opens “ורבנן, למעוטי שותפות עובד כוכבים ור' אלעאי,…”

    23. Segment 2313 words

      Opens “נפקא ליה מרישא דקרא, (דברים יח, ד)…”

    24. Segment 245 words

      Opens “ורבנן, ״ראשית״ (הגז) הפסיק הענין.…”

    25. Segment 255 words

      Opens “ור' אלעאי: וי"ו הדר ערביה.…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 135a · Segment 3 — “…אומרים: [חמש, שנאמר: (שמואל א כה, יח) ״חמש צאן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 135a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026