Talmud Builders

    Chullin 75a

    Back to index

    English translation — Chullin 75a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Shimon ben Lakish answers: The baraita is referring to a case where the slaughter of the mother was dry, i.e., where no blood was emitted, and therefore, even the mother was not rendered susceptible to ritual impurity. And the baraita is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who maintains that the flesh of a slaughtered animal is rendered susceptible to ritual impurity by virtue of the fact that it is permitted for consumption, regardless of whether or not it came into contact with blood or other liquids.

    2The Gemara asks: Who is the tanna who taught this baraita : If a ben pekua grew up and passed through a river, it was thereby rendered susceptible to impurity, and therefore if it went from there to a cemetery, it is rendered impure? Rabbi Yoḥanan said: It is the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Yosei HaGelili: The flesh of a ben pekua can become impure with the ritual impurity of food, but it first needs to be rendered susceptible to ritual impurity by coming in contact with liquid. But the Rabbis say: It cannot become impure with the ritual impurity of food because it is alive, and any live animal cannot become impure with the ritual impurity of food, even if it is permitted for consumption.

    3The Gemara notes: And Rabbi Yoḥanan follows his standard line of reasoning, as Rabbi Yoḥanan says that Rabbi Yosei HaGelili and Beit Shammai said the same thing, i.e., they both hold that even a live animal can become impure with the ritual impurity of food.

    4The opinion of Rabbi Yosei HaGelili is that which we stated in the baraita . The opinion of Beit Shammai is as we learned in a mishna ( Okatzin 3:8): With regard to fish, from when are they susceptible to impurity as food? Beit Shammai say: From when they are caught in a trap, as at this point they are considered food, since they do not require slaughter. And Beit Hillel say: From when they die. Rabbi Akiva says: From when they are no longer able to live.

    5The Gemara analyzes that mishna: What is the difference between the opinions of Rabbi Akiva and Beit Hillel? Rabbi Yoḥanan said: The difference between them is the case of a convulsing fish. Rabbi Akiva holds that such a fish can already become ritually impure, while Beit Hillel require it to have actually died.

    6Rav Ḥisda raises a dilemma: According to Rabbi Akiva, if symptoms of a tereifa developed in a fish, e.g., a perforation in the intestines, which will certainly result in the animal’s death (see 42a), what is the halakha ? Can it already be rendered ritually impure as if it were now dead? The Gemara clarifies: One can raise this dilemma according to the one who says that an animal that is a tereifa can live, i.e., it will not necessarily die within a year, and one can raise this dilemma according to the one who says that a tereifa cannot live, but will die within a year.

    7The Gemara elaborates: One can raise this dilemma according to the one who says that a tereifa can live, as perhaps that opinion is limited to an animal, as an animal has a strong life force, and it could live despite such symptoms. But with regard to a fish, whose life force is not strong, all would agree that it will not survive. Or perhaps, even according to the one who says that a tereifa cannot live, it is possible that this matter, that a tereifa is regarded as dead, applies only to an animal, as the requirement to slaughter it in order to permit it for consumption applies to this type of creature, i.e., to animals, and so to invalidate its slaughter, the Torah classifies an animal that is a tereifa as though it is dead. But with regard to fish, where the requirement to slaughter it in order to permit it does not apply to this type of creature, I would say that a fish with symptoms of a tereifa is not considered as though it were dead. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    8§ The Rabbis state in the mishna that a nine-month-old fetus is considered to be part of its mother. Therefore, when the mother is slaughtered, the entire fetus is permitted, including all its fats. The Gemara asks: If an animal expelled a non-viable newborn, what is the status of the fetus’s fat? Rabbi Yoḥanan said: Its fat is like the fat of any other domesticated animal, and one is liable to receive karet if he eats it. And Rabbi Shimon ben Lakish said: Its fat is like the fat of an undomesticated animal, which is not prohibited.

    9The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan said: Its fat is like the fat of any other domesticated animal, as he maintains that the exit of a fetus through the airspace of the opening of the womb causes it to be regarded as an independent animal. Rabbi Shimon ben Lakish said: Its fat is like the fat of an undomesticated animal, as he maintains that the completion of the months of gestation causes a fetus to be regarded as an independent animal, and this stillborn did not reach this stage.

    10Some say that there is another explanation of this dispute: In any case where its months of gestation were not completed, everyone agrees that it is nothing, i.e., it is not an independent animal and its fat is not included in the prohibition of forbidden fats. When they disagree it is with regard to a case where one inserted his hand into the womb of an animal and removed the fat of a live nine- month -old fetus and ate it. Rabbi Yoḥanan said: Its fat is like the fat of any other domesticated animal, as the months of gestation alone cause it to be regarded as an independent animal. Rabbi Shimon ben Lakish said: Its fat is like the fat of an undomesticated animal, as it is the months of gestation and its exit through the airspace of the opening of the womb that together cause it to be regarded as an independent animal. Since this fetus was not yet born, it is not subject to the prohibition of forbidden fats.

    11Rabbi Yoḥanan raised an objection to Rabbi Shimon ben Lakish from a baraita that discusses the sacrifice of the fat surrounding a fetus inside a pregnant animal: Just as with regard to the requirement to sacrifice the fat and two kidneys (see Leviticus 7:3–4), which is stated with regard to a guilt offering, the fat of a fetus is excluded from the category of fats that one is required to sacrifice because a guilt offering is always a male, so too, with regard to every offering, even in the case of a female offering, the fat of a fetus is excluded from the category of fats that one is required to sacrifice.

    12Rabbi Yoḥanan explains his objection: Granted, according to my opinion that the fat of a fetus is forbidden for consumption, this is why a verse was necessary to exclude it from being sacrificed on the altar. But according to your opinion that it is not forbidden, why is a verse necessary to exclude it? Rabbi Shimon ben Lakish said to him: My explanation is also derived from the verse here, which serves as the source for the fact that the fat of a fetus is not forbidden.

    13And some say that there is another version of this objection in which Rabbi Shimon ben Lakish raised an objection to Rabbi Yoḥanan from that baraita : Just as with regard to the requirement to sacrifice “the fat and two kidneys” that is stated with regard to a guilt offering, the fat of a fetus is excluded from the category of fats that one is required to sacrifice, so too, with regard to every offering, the fat of a fetus is excluded from the category of fats that one is required to sacrifice.

    14Rabbi Shimon ben Lakish explains the objection: Granted, according to my opinion that the fat of the fetus is not prohibited like the other fats, it is due to that reason that the Merciful One excludes it from the requirement of being sacrificed. But according to your opinion, that the fat of the fetus is considered one of the forbidden fats, let it also be sacrificed. Rabbi Yoḥanan said to him: The reason that this fat is not sacrificed is just as it is with regard to an offering whose time has not yet arrived, i.e., it is not yet seven days old, which may not be sacrificed (see Leviticus 22:27) despite being of a species of animal that may be sacrificed. Similarly, with regard to the fat of the fetus, despite being included among those fats that are prohibited, it may not be sacrificed.

    15§ The Gemara returns to the dispute in the mishna with regard to a nine-month-old fetus found alive inside its slaughtered mother. Rabbi Meir holds that the fetus itself must be slaughtered in order to permit it, whereas the Rabbis hold that it is permitted by virtue of the slaughter of its mother. Rabbi Ami said: With regard to one who slaughtered a tereifa and found inside it a live nine- month -old fetus: According to the statement of Rabbi Meir, who prohibits a nine-month-old fetus found inside a kosher animal until it is slaughtered itself, if it is found inside a tereifa he permits the fetus once it is slaughtered itself. But according to the statement of Rabbi Yehuda, referred to as the Rabbis in the mishna, who permits a nine-month-old fetus found inside a kosher animal by virtue of the slaughter of its mother, if it is found inside a tereifa he prohibits it, even if it is slaughtered itself.

    16Rava said: According to the statement of Rabbi Yehuda, who permits a nine-month-old fetus found inside a kosher animal by virtue of the slaughter of its mother, he also permits it if it is found inside a tereifa , once the fetus itself is slaughtered. The reason is that the Merciful One considers four simanim to be fit for slaughter, i.e., the windpipe and gullet of the mother and those of the fetus, with the fetus being permitted by the cutting of either pair.

    17Rav Ḥisda said: With regard to one who slaughtered a tereifa and found inside it a live nine- month -old fetus,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בשחיטה יבישתאעסקינן שלא יצא ממנה דם שאף אמו לא הוכשרה ולהאי תנא שחיטה בלא דם לא מכשרה ודלא כרבי שמעון:

    מאן תנאדמטמי ליה אע"פ שהוא חי:

    מטמא טומאת אוכליןבן פקועה ואפילו חי אם נגע בטומאה:

    וצריך הכשרדתרי גופי נינהו. אלמא לר' יוסי הגלילי מטמא מחיים וכרבנן דמתניתין לא אוקמה ונימא לדידהו כבשרא בדיקולא דמיא דקסבר רבי יוחנן אפילו רבנן דפליגי אדרבי יוסי הגלילי בטומאה סבירא להו כרבנן דמתניתין בשחיטה ואפילו הכי לא מטמא מפני שהוא חי ולאו בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן דמתניתין קמיפלגי:

    ואזדא רבי יוחנן לטעמיהמדקאמר רבי יוחנן רבי יוסי הגלילי ובית שמאי המטמאין דגים מחיים אמרו דבר אחד שמע מינה רבנן דמטהרי בבן פקועה לאו משום דס"ל דטעון שחיטה כר"מ דאי טעמייהו משום דטעון שחיטה הוא אינהו נמי בדגים דלאו טעונין שחיטה מודו דמטמו כב"ש והיכי משמע דרבי יוסי הגלילי ודב"ש חדא:

    משיצודודכיון דאין טעונין שחיטה הרי הן כמתים:

    מקרטעמפרפר וכגון שיבש בו כסלע ובין סנפיריו דתו לא חי כדאמרינן במסכת שבת (דף קז:):

    נולדו בדגים סימני טרפהכגון ניקבו מעיין לרבי עקיבא:

    מהושיטמאו:

    אבל דגים דאין במינןטרפות לא הוי טרפות לגבייהו כמיתה:

    הטילה נפלבהמה המפלת:

    חלבו כחלב בהמהבכרת:

    כחלב חיהואין בו אלא איסור נבלה שאין שחיטתו מטהרתו אבל חלבו כבשרו:

    אוירא גריםלשוייה בהמה וכיון דנולד מיתסר ואפי' לרבי יהודה דאמר לעיל (חולין דף עד.) חלבו מותר התם הוא דלא יצא לאויר:

    חלבו כחלב חיה חדשים נמי גרמידחדשים ואוירא בעינן:

    דהושיט ידו כו' חדשים גרמיוכיון דכלו לו חדשיו חלבו אסור ומיהו כי שחטה לאמו שרי ליה רבי יהודה מכל בבהמה תאכלו:

    מה חלב ושתי הכליות כו'בתורת כהנים שנויה בשלמים את כל החלב אשר על הקרב ולא את השליל יכול לא יהא בעונש ואזהרה אבל יהא בעמוד והקרב כשהוא אומר חלב ושתי הכליות באשם שאין ת"ל דמה שלמים שאין כל מינן טעון אליה הרי הן טעונין חלב ושתי הכליות אשם שכל מינו טעון אליה אינו דין שיטעון חלב ושתי הכליות ומה תלמוד לומר אלא לומר לך מה חלב ושתי הכליות האמור באשם מוצא מכלל שליל חלב זה מוצא מכלל חלב שליל שאינך יכול לומר חלב שליל יקריב הנמצא באשם שהרי אין אשם נקבה:

    אף כלאפילו בקרבנות הבאין נקבה חלב האמור בהן מוצא מכלל שליל:

    בשלמא לדידידאמינא חדשים גרמי איכא לאוקמא להא בבן תשעה חי דכיון דבהמה הוא אצטריך למעוטי:

    אלא לדידךהא לאו חלב מיקרי ופשיטא דאינו בעמוד והקרב ולמה לי למעוטיה:

    טעמא דידידאמינא לאו חלב הוא:

    מהכאילפינן ליה דהכא אפקיה רחמנא מכלל חלב דמעטיה מהקרבה ואי לאו דמעטיה הוי אמינא דחלב הוא:

    משום הכי מיעטיהלאשמועינן דלאו חלב הוא אלא לדידך דאמרת חלב הוא לענין אכילה אמאי מיעטיה מהקרבה:

    מידי דהוה אמחוסר זמןדיצא לאויר וכלו חדשיו ודכולי עלמא בהמה הוא ופסליה רחמנא בהקרבה כל שבעה:

    לדברי האוסרבן תשעה חי בכשרה עד שישחטנו:

    מתיראת זה באכילה דשחיטתו מטהרתו:

    לדברי המתירבלא שחיטה בשל כשרה:

    אוסרבשל טרפה דשחיטה דידיה לא מהניא ביה ובשחיטת הטרפה לא מישתרי שהרי הוא כאחד מאיבריה:

    ארבעה סימניןהיתרא הוא דרבי ביה רחמנא מכל בבהמה תאכלו שאם רצה אוכלו בשחיטת אמו אבל אם צריך הוא לשחיטת עצמו כגון שליל של טרפה שוחטו ומותר שהוא ניתר בב' מד' סימנין או בושט וקנה שלו או בושט וקנה של אמו: בין בדרבי אמי ובין בדרב חסדא ובין בתני רבי חייא בכולהו גרסינן השוחט את הטרפה ובתוספתא דר' חייא נמצא כן:

    חולין 75 עמוד א

    1בשחיטה יבישתא, ודלא כרבי שמעון.

    2מאן תנא עבר בנהר הוכשר, הלך לבית הקברות נטמא? אמר רבי יוחנן: רבי יוסי הגלילי היא, דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי יוסי הגלילי: מטמא טומאת אוכלים וצריך הכשר. וחכמים אומרים: אינו מטמא טומאת אוכלין מפני שהוא חי, וכל שהוא חי אינו מטמא טומאת אוכלין׃

    3ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: רבי יוסי הגלילי וב"ש אמרו דבר אחד.

    4רבי יוסי הגלילי הא דאמרן. ב"ש דתנן: דגים, מאימתי מקבלין טומאה? ב"ש אומרים: משיצודו, וב"ה אומרים: משימותו. רבי עקיבא אומר: משעה שאין יכולין לחיות.

    5מאי בינייהו? אמר רבי יוחנן: דג מקרטע איכא בינייהו.

    6בעי רב חסדא: נולדו בדגים סימני טרפה, מהו? תיבעי למ"ד טרפה חיה, ותיבעי למ"ד טרפה אינה חיה.

    7תיבעי למ"ד טרפה חיה, בהמה הוא דנפישא חיותה, אבל דגים דלא נפישא חיותייהו לא, או דילמא אפי' למ"ד טרפה אינה חיה, הני מילי בהמה דיש במינה שחיטה, אבל דגים דאין במינן שחיטה (אימא) לא. תיקו.

    8הטילה נפל, רבי יוחנן אמר: חלבו כחלב בהמה, ורבי שמעון בן לקיש אמר: חלבו כחלב חיה.

    9רבי יוחנן אמר: חלבו כחלב בהמה אוירא גרים. רבי שמעון בן לקיש אמר: חלבו כחלב חיה חדשים גרמי.

    10איכא דאמרי: כל היכא דלא כלו לו חדשיו לא כלום הוא. כי פליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה, ותלש חלב של בן ט' חי ואכל. רבי יוחנן אמר: חלבו כחלב בהמה, חדשים גרמי. רבי שמעון בן לקיש אמר: חלבו כחלב חיה, חדשים ואוירא גרמי.

    11איתיביה ר' יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: מה חלב ושתי כליות האמורות באשם מוצא מכלל שליל, אף כל מוצא מכלל שליל.

    12בשלמא לדידי, היינו דאיצטריך קרא למעוטי, אלא לדידך, אמאי איצטריך? אמר ליה: טעמא דידי נמי מהכא.

    13ואיכא דאמרי, איתיביה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן: מה חלב ושתי כליות האמורות באשם מוצא מכלל שליל, אף כל מוצא מכלל שליל.

    14בשלמא לדידי, משום הכי מיעטיה רחמנא, אלא לדידך ליקרב? א"ל מידי דהוה אמחוסר זמן.

    15אמר רבי אמי: השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי, לדברי האוסר מתיר, לדברי המתיר אוסר.

    16רבא אמר: לדברי המתיר נמי מותר, ד' סימנין אכשר ביה רחמנא.

    17אמר רב חסדא: השוחט את הטרפה, ומצא בה בן ט' חי׃

    Tosafot

    מאי בינייהו דג מקרטעלאו בין רבי עקיבא וב"ה קא בעי דמחלוקתן מפורש בהדיא דלב"ה דוקא משימותו אלא בין בית שמאי לרבי עקיבא קאמר דתרוייהו מחיים מטמו ומפרש דאיכא בינייהו דג מקרטע פירוש שקופץ ומדלג בחוזק דלבית שמאי טמא ולרבי עקיבא טהור כיון דאם זורקו במים הוא יכול לחיות ומקרטע לשון כח וחיות גדול כמו שהביא בערוך מדאמר בילמדנו בפרשת בהעלותך וכיון שהוא יוצא ורואה את הנר מיד הוא מתחיל שמח ועומד ומקרטע לפניו תדוץ דאבה (איוב מא) מתרגמינן קדמיה מקרטע:

    רבי יוחנן אמר חלבו כחלב בהמהוהא דשרי רבי יהודה לעיל חלבו של בן תשעה חי ה"מ לאחר שחיטה דניתר בשחיטת אמו:

    מה חלב ושתי כליותואם תאמר מאי קאמר בת"כ שהביא בקונטרס יכול לא יהא בעונש ואזהרה אבל יהא בעמוד והקרב והא ההוא קרא דהחלב אשר על הקרב דממעט מיניה שליל לענין הקרבה כתיב וי"ל דהא דקאמר בת"כ ולא חלב שליל לאו משום דלימעוט מההוא קרא אלא משום דמשתרי מן כל בבהמה ואין חשוב חלב ובתר הכי קאמר דדלמא אע"ג דנפקא לן מכל בבהמה דאינו בעונש ואזהרה מ"מ הוי בעמוד והקרב:

    לדברי המתיר אוסרוהא דתנן קרעה טעון שחיטה אתיא אפילו לדברי המתיר דהכא דוקא לדברי המתיר אסור דמהני שחיטת טרפה לענין טומאה והוי כחציו שחוט ותו לא מהניא ביה שחיטה אבל התם לא נשחטה אמו כלל וכן הא דאמרינן לעיל (חולין דף עד.) גבי בעיא דהושיט ידו למעי בהמה ושחט בה בן ט' חי מהו או דילמא אפילו לרבנן ד' סימנין אכשר ביה רחמנא לא דמי להא דאסרינן הכא לרבנן משום דהכא כחציו שחוט כדפרישית ואפילו לרבא דאמר הכא ד' סימנין אכשר ביה רחמנא איכא למיבעי לעיל דדילמא שאני התם דלא יצא לאויר העולם ואסור אפילו לרבי מאיר וה"נ בין לרבי יוחנן בין לר"ל דפליגי בתלש חלב מבן ט' חי מיתוקמא ההיא בעיא לעיל דאפילו לרבי יוחנן דאמר חדשים גרמי היינו לחלב שנתלש ויצא לאויר העולם ואין איסור חלב חל עד שיולד כדמוכח בפ' גיד הנשה (לקמן חולין דף קג.) ובסוף פ' דם שחיטה (כריתות דף כג:) ואפי' לר"ל דאמר חדשים ואוירא גרמי אפשר דבמעי אמו מהני ביה שחיטה כי היכי דמהניא ליה שחיטת אמו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    איכא דאמרי כל היכא דלא כלו לו חדשיו ולא כלום הוא כי פליגי כגון שהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן תשעה חי ואכל. רבי יוחנן אמר חלבו כחלב חיה חדשים גרמי ר' שמעון בן לקיש אמר חלבו כחלב חיה חדשים ואוירא גרמי. איכא מרבוותא ז"ל דסבירא להו דמחלקות דרבי יוחנן וריש לקיש בכל שליל בן תשעה פליגי, דרבי יוחנן סבר דחדשים גרמי לאסור חלבו, וריש לקיש סבר דאוירא וחדשים גרמי, והלכתא כר"י, ומשום הכי אמרו דחלבו של שליל אסור כר' מאיר, אף על גב דלענין שחיטה קיימא לן כרבי יהודה דאמר דשחיטת אמו מטהרתו כדתנן במתני' וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ה מהל' מאכלות אסורות הי"ד). ואינו נראה, דהא תניא ונוהג בשליל וחלבו אסור דברי ר' מאיר ור' יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר, ואמר ר' אלעזר אמר ר' הושעיא מחלוקת בבן ט' חי, והלך ר' מאיר לשיטתו ור"י לשיטתו ולא אשכחן אמורא דפליג עליה דר' הושעיא, ובריש פרק גיד הנשה (חולין צב, ב) פרכינן מהא דאמר ר' אלעזר אמר רב הושעיא ולא מפרק, לא סבר לה כרב אלעזר, דאלמא ליכא מאן דפליג עליה, וכיון שכן כיון דהא בהא תליא וקיימא לן כרבי יהודה לענין שחיטה אף לענין חלבו קיימא לן כותיה, ועוד דמתניתין דקתני מצא בן ח' חי או מת או בן ט' מת ליכא מאן דפליג עלה, וכולי עלמא היא, ואי חדשים לבד גרמי ליה ואסור, (ו)אמאי לא אקשי מינה לרבי יוחנן דאמר אסור חדשים גרמי ליה, אלא ודאי רבי יוחנן דאסר אפילו לרבי יהודה קאמר שחיטה חלבו אסור כחלב בהמה, וריש לקיש נמי דאמר חלבו מותר אפילו לרבי מאיר קאמר כדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל דר' מאיר לא אסר אלא לאחר שחיטה דיצא לאויר העולם, אבל קודם שיצא לאויר העולם לא, ומחלוקתן אינה נוגעת במחלוקתן של רבי יהודה ורבי מאיר בחלבו דשליל כלל, וקיימא לן בהא כרבי יוחנן ובחלב דשליל קיימא לן כרבי יהודה דשרי, וכן דעת רבינו אלפסי ז"ל ורבינו שלמה ז"ל ודעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל, ובפרק גיד הנשה במקומה נאריך בע"ה.

    אמר ר' אמי השוחט את הטריפהבכולה שמעתין גרסינן השוחט את הטריפה בין בדרב אמי בין בדרב חסדא בין בדתני ר' חייא וכן היא בפירושי רש"י ז"ל, וכן הוא ברוב הספרים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 75a

    Chullin 75a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 342 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בשחיטה יבישתא עסקינן שלא יצא ממנה דם שאף אמו לא הוכשרה ולהאי תנא שחיטה בלא דם לא מכשרה ודלא כרבי שמעון:

    מאן תנא דמטמי ליה אע"פ שהוא חי:

    מטמא טומאת אוכלין בן פקועה ואפילו חי אם נגע בטומאה:

    וצריך הכשר דתרי גופי נינהו. אלמא לר' יוסי הגלילי מטמא מחיים וכרבנן דמתניתין לא אוקמה ונימא לדידהו כבשרא בדיקולא דמיא דקסבר רבי יוחנן אפילו רבנן דפליגי אדרבי יוסי הגלילי בטומאה סבירא להו כרבנן דמתניתין בשחיטה ואפילו הכי לא מטמא מפני שהוא חי ולאו בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן דמתניתין קמיפלגי:

    ואזדא רבי יוחנן לטעמיה מדקאמר רבי יוחנן רבי יוסי הגלילי ובית שמאי המטמאין דגים מחיים אמרו דבר אחד שמע מינה רבנן דמטהרי בבן פקועה לאו משום דס"ל דטעון שחיטה כר"מ דאי טעמייהו משום דטעון שחיטה הוא אינהו נמי בדגים דלאו טעונין שחיטה מודו דמטמו כב"ש והיכי משמע דרבי יוסי הגלילי ודב"ש חדא:

    משיצודו דכיון דאין טעונין שחיטה הרי הן כמתים:

    מקרטע מפרפר וכגון שיבש בו כסלע ובין סנפיריו דתו לא חי כדאמרינן במסכת שבת (דף קז:):

    נולדו בדגים סימני טרפה כגון ניקבו מעיין לרבי עקיבא:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 75a · Sefaria

    Tosafot

    מאי בינייהו דג מקרטע לאו בין רבי עקיבא וב"ה קא בעי דמחלוקתן מפורש בהדיא דלב"ה דוקא משימותו אלא בין בית שמאי לרבי עקיבא קאמר דתרוייהו מחיים מטמו ומפרש דאיכא בינייהו דג מקרטע פירוש שקופץ ומדלג בחוזק דלבית שמאי טמא ולרבי עקיבא טהור כיון דאם זורקו במים הוא יכול לחיות ומקרטע לשון כח וחיות גדול כמו שהביא בערוך מדאמר בילמדנו בפרשת בהעלותך וכיון שהוא יוצא ורואה את הנר מיד הוא מתחיל שמח ועומד ומקרטע לפניו תדוץ דאבה (איוב מא) מתרגמינן קדמיה מקרטע:

    רבי יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה והא דשרי רבי יהודה לעיל חלבו של בן תשעה חי ה"מ לאחר שחיטה דניתר בשחיטת אמו:

    מה חלב ושתי כליות ואם תאמר מאי קאמר בת"כ שהביא בקונטרס יכול לא יהא בעונש ואזהרה אבל יהא בעמוד והקרב והא ההוא קרא דהחלב אשר על הקרב דממעט מיניה שליל לענין הקרבה כתיב וי"ל דהא דקאמר בת"כ ולא חלב שליל לאו משום דלימעוט מההוא קרא אלא משום דמשתרי מן כל בבהמה ואין חשוב חלב ובתר הכי קאמר דדלמא אע"ג דנפקא לן מכל בבהמה דאינו בעונש ואזהרה מ"מ הוי בעמוד והקרב:

    לדברי המתיר אוסר והא דתנן קרעה טעון שחיטה אתיא אפילו לדברי המתיר דהכא דוקא לדברי המתיר אסור דמהני שחיטת טרפה לענין טומאה והוי כחציו שחוט ותו לא מהניא ביה שחיטה אבל התם לא נשחטה אמו כלל וכן הא דאמרינן לעיל (חולין דף עד.) גבי בעיא דהושיט ידו למעי בהמה ושחט בה בן ט' חי מהו או דילמא אפילו לרבנן ד' סימנין אכשר ביה רחמנא לא דמי להא דאסרינן הכא לרבנן משום דהכא כחציו שחוט כדפרישית ואפילו לרבא דאמר הכא ד' סימנין אכשר ביה רחמנא איכא למיבעי לעיל דדילמא שאני התם דלא יצא לאויר העולם ואסור אפילו לרבי מאיר וה"נ בין לרבי יוחנן בין לר"ל דפליגי בתלש חלב מבן ט' חי מיתוקמא ההיא בעיא לעיל דאפילו לרבי יוחנן דאמר חדשים גרמי היינו לחלב שנתלש ויצא לאויר העולם ואין איסור חלב חל עד שיולד כדמוכח בפ' גיד הנשה (לקמן חולין דף קג.) ובסוף פ' דם שחיטה (כריתות דף כג:) ואפי' לר"ל דאמר חדשים ואוירא גרמי אפשר דבמעי אמו מהני ביה שחיטה כי היכי דמהניא ליה שחיטת אמו:

    Tosafot on Chullin 75a · Sefaria

    Rashba

    איכא דאמרי כל היכא דלא כלו לו חדשיו ולא כלום הוא כי פליגי כגון שהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן תשעה חי ואכל. רבי יוחנן אמר חלבו כחלב חיה חדשים גרמי ר' שמעון בן לקיש אמר חלבו כחלב חיה חדשים ואוירא גרמי. איכא מרבוותא ז"ל דסבירא להו דמחלקות דרבי יוחנן וריש לקיש בכל שליל בן תשעה פליגי, דרבי יוחנן סבר דחדשים גרמי לאסור חלבו, וריש לקיש סבר דאוירא וחדשים גרמי, והלכתא כר"י, ומשום הכי אמרו דחלבו של שליל אסור כר' מאיר, אף על גב דלענין שחיטה קיימא לן כרבי יהודה דאמר דשחיטת אמו מטהרתו כדתנן במתני' וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ה מהל' מאכלות אסורות הי"ד). ואינו נראה, דהא תניא ונוהג בשליל וחלבו אסור דברי ר' מאיר ור' יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר, ואמר ר' אלעזר אמר ר' הושעיא מחלוקת בבן ט' חי, והלך ר' מאיר לשיטתו ור"י לשיטתו ולא אשכחן אמורא דפליג עליה דר' הושעיא, ובריש פרק גיד הנשה (חולין צב, ב) פרכינן מהא דאמר ר' אלעזר אמר רב הושעיא ולא מפרק, לא סבר לה כרב אלעזר, דאלמא ליכא מאן דפליג עליה, וכיון שכן כיון דהא בהא תליא וקיימא לן כרבי יהודה לענין שחיטה אף לענין חלבו קיימא לן כותיה, ועוד דמתניתין דקתני מצא בן ח' חי או מת או בן ט' מת ליכא מאן דפליג עלה, וכולי עלמא היא, ואי חדשים לבד גרמי ליה ואסור, (ו)אמאי לא אקשי מינה לרבי יוחנן דאמר אסור חדשים גרמי ליה, אלא ודאי רבי יוחנן דאסר אפילו לרבי יהודה קאמר שחיטה חלבו אסור כחלב בהמה, וריש לקיש נמי דאמר חלבו מותר אפילו לרבי מאיר קאמר כדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל דר' מאיר לא אסר אלא לאחר שחיטה דיצא לאויר העולם, אבל קודם שיצא לאויר העולם לא, ומחלוקתן אינה נוגעת במחלוקתן של רבי יהודה ורבי מאיר בחלבו דשליל כלל, וקיימא לן בהא כרבי יוחנן ובחלב דשליל קיימא לן כרבי יהודה דשרי, וכן דעת רבינו אלפסי ז"ל ורבינו שלמה ז"ל ודעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל, ובפרק גיד הנשה במקומה נאריך בע"ה.

    אמר ר' אמי השוחט את הטריפה בכולה שמעתין גרסינן השוחט את הטריפה בין בדרב אמי בין בדרב חסדא בין בדתני ר' חייא וכן היא בפירושי רש"י ז"ל, וכן הוא ברוב הספרים.

    Rashba on Chullin 75a · Sefaria

    Meiri

    היה שם בן תשעה חי ויצא אע"פ שאינו צריך שחיטה מן הדין מ"מ חי הוא ואפי' הלך בבית הקברות או נגע בטומאה לא נטמא וכן אם עבר בנהר לא הוכשר לקבל טומאה שאין בעל חיים מקבל טומאה אא"כ הוא אדם כמו שהתבאר ובהמה חיה ועוף השחוטין אע"פ שמפרכסין מקבלין טומאה ודגים אין מקבלין טומאה כל זמן שהוא מקרטע ר"ל מפרפר אע"פ שידוע בו שאינו יכול לחזור ולחיות אפי' נולדו בו סימני טרפה כגון שניקבו מעיו אינו מטמא כל זמן שהוא מפרפר ומגדולי המחברים נסתפקו בזה:

    בהמה שהפילה חלבו של נפל אין בו כרת אלא שלוקה עליו משום נבלה כבשרו:

    תלש חלב ממנו בעודו במעי האם מותר כמי שנמצא בו ובגיד מיהא לפי מה שכתבנו למעלה לדעתנו ניתלש חלב אסור:

    תלש חלב מבן תשעה חי חייב עליו כרת אפי' לדעת המתירים חלב בן תשעה הנמצא במעי האם שהחדשים גורמים לאיסור החלב וכן בגיד ואם לא תלש והוציאו אלא שנמצא בה חי כבר ביארנו שאינו אסור מן הדין אלא מפני מראית העין ומגדולי המחברים אסרוה ומחייבין עליו כרת כמו שביארנו:

    בהמת שלמים נקבה שהיתה מעוברת אפי' היה בן תשעה ונמצא חי אינו מעלה חלבו אלא חלב האם לבד והעובר עם החלב שלו נידון כאחד מאיבריה כך דרשו מה חלב וכליות האמורים באשם מוצא מכלל שליל שהרי אשם אינו בא נקבה ואין בה שליל אף כל מוצא מכלל שליל ר"ל אף בשלמים שבאין נקבה ואפשר להיות בהם שליל אינו מעלה את החלב:

    כל שאמרנו שהשליל ניתר בשחיטת אמו דוקא בנשחטה האם כראוי ושלא נמצאת טרפה אבל נתנבלה בשחיטה או ששחט כראוי ונמצאת האם טרפה אין הולד ניתר בשחיטתה כל שאין שחיטתה מועלת לעצמה אינה מועלת לעוברה הילכך שחט את הטרפה או ששחט ונתנבלה בידו ומצא בה בן תשעה מת או בן שמנה הן חי הן מת אסור:

    שחט את הטרפה או ששחט ונתנבלה בידו ומצא בה בן תשעה חי ניתר בשחיטת עצמו ואין אומרין הואיל והתורה התירתהו בשחיטת אמו אם היא שחיטה ראויה אין לו דין שחיטת עצמו כלל אלא ארבעה סימנין התירה בו תורה כל זמן שאינו ניצול בשל אמו ניצול בשל עצמו:

    Meiri on Chullin 75a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה ר"י אמר חלבו כו' ה"מ לאחר שחיטה דניתר בשחיטת אמו עכ"ל וכה"ג פרש"י ויש לדקדק דא"כ מאי קא מותיב ליה ר"ל לר"י מהך דאשם מוצא מכלל שליל אלא לדידך ליקרב הא הך דאשם בלאחר שחיטה קמיירי ומודה ביה ר"י דלענין אכילה נמי לאו חלב הוא והרשב"א בחידושיו פרק ג"ה תירץ כיון דר"י סבר חדשים גרמי חלב מקרי ליקרב אלא לענין אכילה מיעטיה קרא לאחר שחיטת אמו מבבהמה תאכלו והוא דוחק דאימא לענין קרבן נמי מיעטיה קרא דאשם מוצא כו' ועוד נ"ל לתרץ לפי מה שכתב הרא"ש דמלתייהו אזלא נמי לר"מ דר"ל נמי מצי סבר כר"מ דאוסר ה"מ לאחר שחיטה שיצא חי לאויר העולם דהשתא לר"מ פריך ליה ר"ל שפיר לר"י מהך דאשם מוצא מכלל כו' דמסתמא הך ברייתא אתיא ככ"ע ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 75a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה מאי בינייהו וכו' אלא בין ב"ש לר' עקיבא קאמר וכו' פירוש ואע"ג דמחלקותם ג"כ מפורש בהדיא דב"ש אומרים משיצודו ור"ע קאמר משעה שאין יכולין לחיות ס"ד דמקשה דמשיצודו היינו שאין יכולין להיות דמיד שמפרישין הדג מן המים מקרי אין יכול להיות ומשני דג מקרטע איכא בינייהו דלר"ע אינו מקבל טומאה כיון שעדיין יכול לחיות אם זורקו במים:

    בא"ד לפניו תדוץ וכו' פסוק הוא באיוב ומדבר בלויתן ע"ש:

    ד"ה מה חלב ושתי כליות וכו' אלא משום דמשתרי מן כל בבהמה וכו'. ולפי זה ה"פ דברייתא דת"כ את החלב וכו' ולא את השליל ר"ל אם שחטו בהמת שלמים ומצאו שליל במעיה אין מקריבין חלב השליל משום דלא מקרי חלב משום דהא בחולין ניתר השליל וחלבו בשחיטת אמו ולכך לא מקרי ג"כ חלב בקדשים לענין הקרבה והדר קאמר יכול לא יהא בעונש ובאזהרה ר"ל דנהי דניתר בשחיטת אמו ומותר באכילה ואינו בעונש ובאזהרה היינו מגזירת הכתוב דכל בבהמה אכל לעולם אימא לך דמקרי חלב בקדשים לענין הקרבה כשהוא אומר וכו' ר"ל לכך איצטריך למילף מאשם דלא יהא חלב השליל קרבה ובשמעתין דאותיב לה מניה ר' יוחנן לריש לקיש אע"ג דהתם איירי בחלב שליל הנמצא במעי אמו שנשחטה ופלוגתא דר' יוחנן ור"ל בלא נשחטה אמו הכי פריך ליה ר"י בשלמא לדידי דס"ל דהיכי דאינו ניתר בשחיטת אמו כגון שלא נשחטה האם אלא הושיט ידו למעי בהמה והוציא חלב של בן ט' חי מקרי חלב ואסור א"כ ש"מ דמקרי חלב ולכך גבי קדשים לענין הקרבה דלא נפקא לן שם מידי בשחיטת האם הוה ס"ד דיהא בעמוד והקרב לכך אצטריך למילף מאשם דאינו בהקרבה אבל לדידך דס"ל דלא מקרי חלב כלל בחולין ואפי' היכי דלא נשחטה האם מותר באכילה משום דלא מקרי חלב אלא היכי דאיכא חדשים ואוירה א"כ ל"ל קרא בקדשים דאינו בהקרבה ומשני ר"ל טעמא דידי נמי מהתם דכיון דאשכחן דגבי קדשים לענין הקרבה דלא שייך התם טעמא דכל בבהמה ואפילו הכי מיעטיה קרא מהקרבה ש"מ דלא מקרי חלב כלל גבי חולין לענין אכילה נמי אפילו היכי דלא נשחטה אמו ולא ניתר מטעם דכל בבהמה אפי' הכי מותר באכילה משום דלא מקרי חלב כלל וק"ל:

    ד"ה לדברי המתיר וכו' הכי נמי בין לר"י בין לר"ל איכא למבעי לעיל וכו'. ר"ל דל"ת דלא שייכא בעיא דלעיל לר"י משום דהא חזינן הכא דלא נפקא ליה לר"י מידי באוירה וא"כ אפילו הושיט ידו למעי אמו ושחט בן ט' חי למה לא יועיל השחיטה זה אינו דלר"י נמי צריך אוירה דהא לא מקרי חלב לר"י עד שיוציאנו לחוץ ממעי הבהמה וס"ל לר"י אע"ג דהבן ט' לא יצא לאויר כיון שהוציא החלב לאויר מקרי שפיר חלב אבל לעיל דשוחט הבן ט' אימא לך דאפילו לר"י צריך שתהא באויר ולא בפנים ונ"ל שכן צ"ל בתוס' דאפילו לר"י וכו' ואין איסור חלב עד שיוצא לחוץ וכו':

    Maharam on Chullin 75a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' רבא אמר לדברי המתיר עי' בב"ק דף מז ע"א תוס' ד"ה מ"ט:

    בעין משפט אות ד' מיי' פ"ז מהל' מאכלות אסורות שם איתא בהיפוך דחלבו כחלב חיה:

    Gilyon HaShas on Chullin 75a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 75, Amud Aleph, about 342 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “בשחיטה יבישתא, ודלא כרבי שמעון.…”

      Named: רבי שמעון.

    2. Segment 247 words

      Opens “מאן תנא עבר בנהר הוכשר, הלך לבית…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יוסי, רבי שמעון.

    3. Segment 314 words

      Opens “ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן:…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יוסי.

    4. Segment 424 words

      Opens “רבי יוסי הגלילי הא דאמרן. ב"ש דתנן:…”

      Named: רבי יוסי, רבי עקיבא.

    5. Segment 59 words

      Opens “מאי בינייהו? אמר רבי יוחנן: דג מקרטע…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 617 words

      Opens “בעי רב חסדא: נולדו בדגים סימני טרפה,…”

      Named: רב חסדא.

    7. Segment 735 words

      Opens “תיבעי למ"ד טרפה חיה, בהמה הוא דנפישא…”

    8. Segment 816 words

      Opens “הטילה נפל, רבי יוחנן אמר: חלבו כחלב…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    9. Segment 918 words

      Opens “רבי יוחנן אמר: חלבו כחלב בהמה אוירא…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    10. Segment 1044 words

      Opens “איכא דאמרי: כל היכא דלא כלו לו…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    11. Segment 1121 words

      Opens “איתיביה ר' יוחנן לרבי שמעון בן לקיש:…”

      Named: רבי שמעון.

    12. Segment 1216 words

      Opens “בשלמא לדידי, היינו דאיצטריך קרא למעוטי, אלא…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “ואיכא דאמרי, איתיביה רבי שמעון בן לקיש…”

      Named: רבי שמעון, רבי יוחנן.

    14. Segment 1414 words

      Opens “בשלמא לדידי, משום הכי מיעטיה רחמנא, אלא…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “אמר רבי אמי: השוחט את הטרפה ומצא…”

      Named: רבי אמי.

    16. Segment 1611 words

      Opens “רבא אמר: לדברי המתיר נמי מותר, ד'…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1711 words

      Opens “אמר רב חסדא: השוחט את הטרפה, ומצא…”

      Named: רב חסדא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Chullin 75a · Segment 4 — “…וב"ה אומרים: משימותו. רבי עקיבא אומר: משעה שאין יכולין…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 75a · Segment 11 — “איתיביה ר' יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: מה חלב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 75a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026