Talmud Builders

    Chullin 32b

    Back to index

    English translation — Chullin 32b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1An animal that has a perforated gullet, where the perforation goes through the wall of the gullet, or one with a severed windpipe. According to this mishna, the severed windpipe renders the animal a tereifa and not an unslaughtered carcass. If Rabbi Akiva reconsidered his opinion and conceded to Rabbi Yeshevav, in accordance with the opinion of which tanna is that mishna?

    2Rava said: This is not difficult. Here, the mishna is referring to a case where one cut the gullet and ultimately severed the windpipe not in the standard manner. There, the mishna in the next chapter is referring to a case where he severed the windpipe not in the standard manner, and ultimately cut the gullet. If he cut the gullet and ultimately severed the windpipe, the animal was rendered unfit during its slaughter; therefore, it assumes the status of an unslaughtered carcass, according to the principle of Rabbi Yeshevav. But if he severed the windpipe and ultimately cut the gullet, it is as though another matter caused the animal to become unfit; therefore, it assumes the status of a tereifa .

    3Rav Aḥa bar Huna raised an objection to Rava from a baraita : If one cut the gullet and then severed the windpipe, or if one severed the windpipe and cut the gullet thereafter, the animal is an unslaughtered carcass. Apparently, contrary to Rava’s statement, the order is irrelevant, and even if the windpipe is severed first, the animal assumes the status of an unslaughtered carcass.

    4Rava said: Say that the latter case in the baraita means not that he cut the gullet thereafter; rather, it is a case where one severed the windpipe and had already cut the gullet at the outset.

    5Rav Aḥa bar Huna said to him: There are two refutations of the statement, i.e., of your attempt to answer the difficulty from the baraita : One is that if the second case in the baraita is one where he initially cut the gullet, then that is identical to the first case in the baraita . And furthermore, didn’t we learn explicitly in the baraita : Or if one severed the windpipe and cut the gullet thereafter, the animal is an unslaughtered carcass?

    6Rather, Rava said: The use of the term: Tereifot , in the mishna in the next chapter is not to the exclusion of unslaughtered carcasses; rather, the tanna teaches that term in a general sense, meaning: These wounds serve to render an animal forbidden; and there are some of them that are unslaughtered carcasses, e.g., an animal with a severed windpipe, and there are some of them that are tereifot .

    7The Gemara objects to that interpretation: If the mishna is listing those circumstances that render the animal an unslaughtered carcass, let the tanna consider the circumstance of Ḥizkiyya as well, as Ḥizkiyya says: If one rendered the animal like a shard by cutting it into two widthwise, its halakhic status is that of an unslaughtered carcass even while it is convulsing before its death. And let the tanna consider the circumstance of Rabbi Elazar as well, as Rabbi Elazar said: If the thigh, the hind leg of the animal, was removed and its recess is obvious (see 21a), it is an unslaughtered carcass.

    8The Gemara explains: When the mishna teaches the case of an unslaughtered carcass, it is a case where the animal does not assume that status and imparts impurity while alive. But the tanna does not teach the case of an unslaughtered carcass where the animal assumes that status and imparts impurity while alive, e.g., the cases of Ḥizkiyya and Rabbi Elazar.

    9Rabbi Shimon ben Lakish resolved the apparent contradiction between the mishna here and the mishna on 42a, and said: Here, the tanna is referring to a case where one cut the gullet in the same place as the initial cut in the windpipe. There, on 42a, the tanna is referring to a case where he cut the gullet not in the same place as the initial cut in the windpipe. The reason for the distinction is that if one cut the gullet in the same place as the initial cut in the windpipe, it is an animal that was rendered unfit during its slaughter and it assumes the status of an unslaughtered carcass. By contrast, if he cut the gullet not in the same place as the initial cut in the windpipe it is like a case where another matter caused the animal to become unfit. Therefore, cutting the gullet renders it a tereifa and prevents it from imparting ritual impurity.

    10The Gemara asks: And did Rabbi Shimon ben Lakish say this, that slaughter can be effective to prevent impurity after the windpipe was severed? But doesn’t Rabbi Shimon ben Lakish say: If one cut the windpipe and the lung was perforated thereafter before he cut the gullet, the animal is fit for consumption? Apparently, after cutting the windpipe, the status of the lungs, whose existence is dependent upon the windpipe, is like that of an item that is placed in a basket; they are irrelevant to the determination of the animal’s status. Here too, when the windpipe is severed at the beginning of the slaughter the windpipe should be considered like an item that is placed in a basket in the sense that the animal is considered to have only one siman , the gullet, and cutting of one siman does not affect the animal’s status.

    11Rather, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The apparent contradiction is not difficult. There (42a), where it is stated that an animal with a severed windpipe is a tereifa , the mishna presents the opinion of Rabbi Akiva before retraction of his opinion. Here, the mishna presents the opinion of Rabbi Akiva after retraction of his opinion. And even though Rabbi Akiva retracted his opinion, a mishna does not move from its place. Once this version of the mishna was learned in the study hall, it remained valuable, even though it is no longer current.

    12§ The Gemara discusses the matter itself that was cited previously. Rabbi Shimon ben Lakish says: If one cut the windpipe and the lung was perforated thereafter before he cut the gullet, the animal is fit for consumption. Rava said: Rabbi Shimon ben Lakish states this principle only with regard to a lung, since the function of the lung is dependent upon the windpipe. Once the windpipe is severed it is as though the lungs were removed from the animal. But with regard to innards that were perforated after the windpipe was cut but before the slaughter was completed, no, the animal becomes a tereifa , because the function of the innards is not dependent on the windpipe.

    13Rabbi Zeira objects to Rava’s distinction. Since when signs of being a tereifa developed in the animal after the slaughter began, you permitted the animal and deemed the slaughter valid, what difference is there to me if the perforation was in the lung, and what difference is there to me if the perforation was in the innards? In either case, the animal should not be deemed a tereifa if the signs developed once the slaughter began.

    14But Rabbi Zeira retracted his objection, as Rabbi Zeira raises a dilemma: If the innards were perforated between the cutting of the first siman and the second siman what is the halakha ? Does the first siman join together with the second siman to purify the animal from the impurity of an unslaughtered carcass or not?

    15And we say: Isn’t this the dilemma that Ilfa raises: If a fetus extended its foreleg outside the womb while the mother was being slaughtered, between the cutting of the first siman , the windpipe, and the second siman , the gullet, thereby causing the foreleg to have the status of a tereifa , what is the halakha ?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' נקובת הוושטאלמא טרפה היא ולאו נבלה וכיון דחזר בו רבי עקיבא ההיא דאלו טרפות מני:

    ששחטאת הוושט ולבסוף פסק את הגרגרת:

    כדבר אחר גרם לה דמיאדהא קודם שהתחיל בשחיטה נפסל אע"ג דבחדא שעתא היא:

    פסק את הגרגרת כו'אלמא אפילו פסק ולבסוף שחט קרי ליה רבי ישבב נבלה והודה לו רבי עקיבא:

    אלאההיא דאלו טרפות לאו טרפות דוקא קאמר אלא אלו אסורות קאמר:

    ויש מהן נבלותכגון נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת דאיתרע מקום שחיטה דידהו ואינך הוו טריפות:

    וליחשוב נמי דחזקיהדכיון דאמרת נבלות מיתנו התם ליחשוב נמי הך:

    נבלהואפילו מפרכסת:

    רשב"ל אמרלא תתני אלו אסורות אלא אלו טרפות ולא תיקשי:

    כאן ששחט במקום חתךכלומר מתניתין דהכא ששחט במקום חתך במקום שנפסק רוב הגרגרת כבר:

    ואח"כ ניקבה הריאהבין שחיטת קנה לשחיטת הוושט:

    אלמאכיון דריאה תלויה בקנה ונשחט הקנה הוי כמו שניטלה כולה מן הבהמה ומונחת בסל ותו לא מיטרפא בה בהמה וגבי פסק ולבסוף שחט נמי כיון דרובא נפסקה דהא פסוקת הגרגרת ברובא הוא הויא לה כמנחא בדיקולא ושוב אין לבהמה זו בשעת שחיטה אלא סימן אחד ובה אינה יוצאה מידי נבילה:

    אלא אמר רבי יוחנןמשנה זו דאלו טריפות רבי עקיבא אמרה קודם שחזר בו ומשנתינו דקתני והודה לו רבי עקיבא לאחר חזרה:

    ומשנהדאלו טרפות אחר שנשנית בבית המדרש לא זזה ממקומה לא שכחוה התנאים ולא. עקרוה ממשנתם אע"פ שחזר בו רבי עקיבא וחזרו ושנו וקבעו במשנתם אף לאחר החזרה ואע"פ שזו קודמת לזו אין סדר למשנה ואע"ג דבחדא מסכת אמרינן בלפני אידיהן (ע"ז ז.) יש סדר למשנה ה"מ סתם ואח"כ מחלוקת או מחלוקת ואח"כ סתם שהקפידו החכמים בסדורו משום דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם אבל במילי אחרנייתא לא קפדינן אסידרא:

    אבל בבני מעיים לאאם נקבו בני מעיים בין קנה לוושט אחר שחיטת הקנה טרפה דחיותא דבני מעיים לא בקנה תלי אלא בוושט. לעולם דרך קנה לישחט תחלה לפי שהוא סמוך לעור והוושט סמוך למפרקת:

    התרתדסבירא לן כיון דמקצתה אשתחיט תו לא מיטרפא שאין טרפה לחצי חיות דהא לא סבירא לרבי זירא דטעמא משום דאמרינן כמאן דמנחא בדיקולא דמיא:

    והדר ביה רבי זיראמהאי טעמא ואודי דטעמא משום דכמנחא בדיקולא דמיא בריאה אבל בבני מעיים מיטרפא שהוושט עדיין קיים. ומנלן דהדר ביה מדבעי רבי זירא ניקבו בני מעיים בין סימן לסימן לאחר שחיטת הקנה דהוא לעולם ראשון:

    מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהרה מידי נבלה או לאמי אמרינן סימן ראשון נשחט לב' דברים [להיתר] אכילה ולטהרה מידי נבלה וסימן שני לא בא להתירה באכילה שהרי נטרפה אלא לטהרה וכיון דאינן שוין אין שחיטתן מצטרפות ואע"ג דסימן ראשון לטהר מידי נבלה נמי נשחט או דלמא כיון דראשון אף לטהרה מידי נבלה נשחט מצטרף לשני:

    סימן ראשון לסימן שני גרסינן ולא גרסינן סימן שני לסימן ראשוןדראשון הוא דמצי לאיצטרופי לשני לטהר אבל שני לא מצי אצטרופי בהדי ראשון להיתר:

    הכי גרסינן ואמרינן לאו היינו דבעי אילפא הוציא העובר את ידו בין סימן לסימן מי מצטרף סימן ראשון כו' - והאי דאילפא בבהמה המקשה (לקמן חולין סח:). עובר ניתר בשחיטת אמו אבל הוציא ידו קודם שחיטה אמרינן התם דאותו אבר דין טרפה שחוטה יש לו שאינו מטמא דמהניא ליה שחיטה לטהרו דתנן התם שחט את אמו ואח"כ חתכה מגע נבלה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מגע טרפה שחוטה וקבעי אילפא (שם סט.) הוציא עובר את ידו בין סימן לסימן מהו סימן ראשון נשחט להתיר ולטהרה וסימן שני לא בא לאותו אבר אלא לטהר:

    חולין 32 עמוד ב

    1נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת!

    2אמר רבא: לא קשיא, כאן ששחט ולבסוף פסק, כאן שפסק ולבסוף שחט. שחט ולבסוף פסק נפסלת בשחיטה היא, פסק ולבסוף שחט כי דבר אחר גרם לה ליפסל דמיא.

    3איתיביה רב אחא בר הונא לרבא: שחט את הוושט ופסק את הגרגרת, פסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט נבלה!

    4אימא: וכבר שחט את הוושט מעיקרא.

    5אמר ליה: שתי תשובות בדבר, חדא דהיינו קמייתא, ועוד הא תנן ואח"כ׃

    6אלא אמר רבא: אלו אסורות קתני, ויש מהן נבלות, ויש מהן טרפות.

    7וליחשוב נמי דחזקיה, דאמר חזקיה: עשאה גיסטרא נבלה, וליחשוב נמי דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: נטלה ירך וחלל שלה נבלה.

    8כי קתני נבלה, דלא מטמאה מחיים, אבל נבלה דמטמאה מחיים לא קתני.

    9רבי שמעון בן לקיש אמר: כאן ששחט במקום חתך, כאן ששחט שלא במקום חתך. שחט במקום חתך נפסלה בשחיטה היא, שלא במקום חתך כי דבר אחר גרם לה ליפסל דמיא.

    10ומי אמר רבי שמעון בן לקיש הכי? והאמר רבי שמעון בן לקיש: שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה! אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא, הכא נמי כמאן דמנחא בדיקולא דמיא.

    11אלא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא קשיא, כאן קודם חזרה, כאן לאחר חזרה, ומשנה לא זזה ממקומה.

    12גופא, אמר רבי שמעון בן לקיש: שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה. אמר רבא: לא אמר רבי שמעון בן לקיש אלא בריאה, הואיל וחיי ריאה תלויה בקנה, אבל בבני מעיים לא.

    13מתקיף לה רבי זירא: מאחר שנולדו בה סימני טרפה התרת, מה לי בריאה, מה לי בבני מעיים!

    14והדר ביה רבי זירא, דבעי רבי זירא: ניקבו בני מעיים בין סימן לסימן, מהו? מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהרה מידי נבלה, או לא?

    15ואמרינן: לאו היינו דבעי אילפא: הוציא עובר את ידו בין סימן לסימן, מהו?

    Tosafot

    וליחשוב נמי דחזקיהואם תאמר אמאי לא פריך וליחשוב דזעירי דאמר (לעיל חולין דף כ:) נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה וי"ל דאינה נבלה אלא אם כן נפסק נמי חוט השדרה והא תני לה דבנפסק חוט השדרה לחוד אסור אבל מחזקיה פריך שפיר דמשכחת ליה גיסטרא דנבלה אפילו חוט השדרה קיים כגון נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוט השדרה קיימת דקרי ליה רב גיסטרא באלו טרפות (לקמן חולין נב.) אי נמי שעשאה גיסטרא למטה מבין הפרשות דלא מיטרפא בפסיקת חוט השדרה וא"ת אמאי קשיא ליה דניחשוב דחזקיה ודרבי אלעזר והא לקמן באלו טרפות (חולין דף מב:) מפרש דלא חשיב בסג"ר ושב שמעתתא משום דאתיא בזה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה דטרפה היינו אסורה כמו אלו טרפות דאמר אלו אסורות קתני ויש לומר דלא משמע ליה לרבויי נבלה מזה הכלל דקתני כל שאין כמוה חיה דמשמע הלשון דעכשיו היא חיה אלא שאין יכולה לחיות עוד משום טרפות וא"ת אמאי פריך וליחשוב דרבי אלעזר והא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה אתי בזה הכלל דהיינו בסג"ר ואם כן שפיר שמעינן מיניה ניטל הירך וחלל שלה דאסורה ולא צריך למחשביה וי"ל דדלמא דמן הארכובה ולמעלה דאסורה היינו סמוך לצומת הגידים אבל למעלה ברחוק שרי וכן נשבר העצם דאמר בפרק בהמה המקשה (לקמן חולין דף עו:) דהויא טרפה כשאין עור ובשר חופין את רובו שמא היינו בעצם שני אבל בעצם שלישי המחובר לגוף לא מיטרפא שום שבירת העצם גרידא ומיהו בפ"ק (לעיל חולין דף כא.) פ"ה ניטל הירך והבשר והעור חופין עד חצי הירך או שלישו הויא טרפה:

    והדר ביה רבי זיראפ"ה ממה שהקשה מה לי בריאה מה לי בבני מעיים אלא טעמא משום דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא ופירש הא דבעי נקבו בני מעיים בין סימן לסימן דהיינו בין קנה לוושט דאי נשחט הוושט תחלה הוו בני מעיים כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ונראה דדעת הקונט' שאין צ"ל דרבי זירא פליג אר"ל וקשה דנקבו בני מעיים בין סימן לסימן משמע אפילו בין וושט לקנה ועוד דמשני רבי זירא לדבריו דרבא קאמר ליה הוה ליה למימר קמיבעיא ליה ועוד דקאמר דהדר ביה רבי זירא מדבעי רבי זירא נקבו לא הוה ליה למימר טפי אלא והדר ביה רבי זירא דבעי רבי זירא כו' אבל מדנקט מדבעי רבי זירא משמע שמן הבעיא חזר בו והכי פריך מדמקשה לרבא מה לי בריאה מה לי בבני מעיים שבכל מקום יש להתיר ש"מ דסבר דאין טרפות לחצי חיות ולא שייך למיבעי נקבו בני מעיים בין סימן לסימן ומתחלה מיבעי ליה נקבו אפילו נשחט הוושט תחילה דהוי פשיטא ליה דיש טרפות לחצי חיות ומשני לעולם לא חזר מן הבעיא ואליבא דרבא שהתיר בריאה פריך כיון דשרי בניקבה הריאה אחר שחיטת קנה זה אי אפשר אלא מטעם שאין טרפות לחצי חיות ואם כן גם בבני מעיים תתיר:

    ואמרינן לאו היינו דבעי אילפאלכך הוצרך כאן להביא ראייה מאילפא משום דרבי זירא סתם דבריו ולא אמר אלא מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני או לא ולטהרה מידי נבלה גמרא הוא דקאמר לה לכך מדקדק מדקאמר לאו היינו דבעי אילפא ש"מ דלטהרה מידי נבלה קמיבעיא ליה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אבל בשאר בני מעים לאפירוש בששחט את הקנה אבל שחט את הושט הוי איפכא, דהתם לימא ריש לקיש דנקבו שאר בני מעים כשרה, הואיל וחיי בני מעים תלויין בושט אבל ריאה לא.

    ברש"י ז"לוהדר ביה רבי זירא ממאי מדבעי רב זירא פי' הדר ביה מיה' דהכא. ואין הסוגיא מתחוורת לפי הגירסא הזו, אלא הכי גרסינן והכי איתא ברוב הספרים והדר ביה רבי זירא מדבעי דבעי ר' זירא. ומההיא דהתם היא דהדר ביה, מדקאמר ליה הכא לרבה מאחר שנולדו בה סימני טרפה והתרתה וכו', והא דאמר ליה רב אחא לרבינא לעולם לא הדר ביה ור' זירא לדברי רבה קאמר וליה לא סבירא ליה. ה"פ הא דאתקיף ליה רבי זירא הכא לרבה מה לי בריאה מה לי בשאר בני מעים לדברי רבה קאמר וליה לא סבירא ליה, הכי פירושו הא דאתקיף ליה רבי זירא הכא לרבה מה לי בריאה מה לי בשאר בני מעים לדברי רבה קאמר וליה לא סבירא ליה (אל') [לא[ בשאר בני מעים ולא בריאה דלית ליה דריש לקיש.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 32b

    Chullin 32b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 283 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' נקובת הוושט אלמא טרפה היא ולאו נבלה וכיון דחזר בו רבי עקיבא ההיא דאלו טרפות מני:

    ששחט את הוושט ולבסוף פסק את הגרגרת:

    כדבר אחר גרם לה דמיא דהא קודם שהתחיל בשחיטה נפסל אע"ג דבחדא שעתא היא:

    פסק את הגרגרת כו' אלמא אפילו פסק ולבסוף שחט קרי ליה רבי ישבב נבלה והודה לו רבי עקיבא:

    אלא ההיא דאלו טרפות לאו טרפות דוקא קאמר אלא אלו אסורות קאמר:

    ויש מהן נבלות כגון נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת דאיתרע מקום שחיטה דידהו ואינך הוו טריפות:

    וליחשוב נמי דחזקיה דכיון דאמרת נבלות מיתנו התם ליחשוב נמי הך:

    נבלה ואפילו מפרכסת:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 32b · Sefaria

    Tosafot

    וליחשוב נמי דחזקיה ואם תאמר אמאי לא פריך וליחשוב דזעירי דאמר (לעיל חולין דף כ:) נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה וי"ל דאינה נבלה אלא אם כן נפסק נמי חוט השדרה והא תני לה דבנפסק חוט השדרה לחוד אסור אבל מחזקיה פריך שפיר דמשכחת ליה גיסטרא דנבלה אפילו חוט השדרה קיים כגון נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוט השדרה קיימת דקרי ליה רב גיסטרא באלו טרפות (לקמן חולין נב.) אי נמי שעשאה גיסטרא למטה מבין הפרשות דלא מיטרפא בפסיקת חוט השדרה וא"ת אמאי קשיא ליה דניחשוב דחזקיה ודרבי אלעזר והא לקמן באלו טרפות (חולין דף מב:) מפרש דלא חשיב בסג"ר ושב שמעתתא משום דאתיא בזה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה דטרפה היינו אסורה כמו אלו טרפות דאמר אלו אסורות קתני ויש לומר דלא משמע ליה לרבויי נבלה מזה הכלל דקתני כל שאין כמוה חיה דמשמע הלשון דעכשיו היא חיה אלא שאין יכולה לחיות עוד משום טרפות וא"ת אמאי פריך וליחשוב דרבי אלעזר והא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה אתי בזה הכלל דהיינו בסג"ר ואם כן שפיר שמעינן מיניה ניטל הירך וחלל שלה דאסורה ולא צריך למחשביה וי"ל דדלמא דמן הארכובה ולמעלה דאסורה היינו סמוך לצומת הגידים אבל למעלה ברחוק שרי וכן נשבר העצם דאמר בפרק בהמה המקשה (לקמן חולין דף עו:) דהויא טרפה כשאין עור ובשר חופין את רובו שמא היינו בעצם שני אבל בעצם שלישי המחובר לגוף לא מיטרפא שום שבירת העצם גרידא ומיהו בפ"ק (לעיל חולין דף כא.) פ"ה ניטל הירך והבשר והעור חופין עד חצי הירך או שלישו הויא טרפה:

    והדר ביה רבי זירא פ"ה ממה שהקשה מה לי בריאה מה לי בבני מעיים אלא טעמא משום דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא ופירש הא דבעי נקבו בני מעיים בין סימן לסימן דהיינו בין קנה לוושט דאי נשחט הוושט תחלה הוו בני מעיים כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ונראה דדעת הקונט' שאין צ"ל דרבי זירא פליג אר"ל וקשה דנקבו בני מעיים בין סימן לסימן משמע אפילו בין וושט לקנה ועוד דמשני רבי זירא לדבריו דרבא קאמר ליה הוה ליה למימר קמיבעיא ליה ועוד דקאמר דהדר ביה רבי זירא מדבעי רבי זירא נקבו לא הוה ליה למימר טפי אלא והדר ביה רבי זירא דבעי רבי זירא כו' אבל מדנקט מדבעי רבי זירא משמע שמן הבעיא חזר בו והכי פריך מדמקשה לרבא מה לי בריאה מה לי בבני מעיים שבכל מקום יש להתיר ש"מ דסבר דאין טרפות לחצי חיות ולא שייך למיבעי נקבו בני מעיים בין סימן לסימן ומתחלה מיבעי ליה נקבו אפילו נשחט הוושט תחילה דהוי פשיטא ליה דיש טרפות לחצי חיות ומשני לעולם לא חזר מן הבעיא ואליבא דרבא שהתיר בריאה פריך כיון דשרי בניקבה הריאה אחר שחיטת קנה זה אי אפשר אלא מטעם שאין טרפות לחצי חיות ואם כן גם בבני מעיים תתיר:

    ואמרינן לאו היינו דבעי אילפא לכך הוצרך כאן להביא ראייה מאילפא משום דרבי זירא סתם דבריו ולא אמר אלא מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני או לא ולטהרה מידי נבלה גמרא הוא דקאמר לה לכך מדקדק מדקאמר לאו היינו דבעי אילפא ש"מ דלטהרה מידי נבלה קמיבעיא ליה:

    Tosafot on Chullin 32b · Sefaria

    Rashba

    אבל בשאר בני מעים לא פירוש בששחט את הקנה אבל שחט את הושט הוי איפכא, דהתם לימא ריש לקיש דנקבו שאר בני מעים כשרה, הואיל וחיי בני מעים תלויין בושט אבל ריאה לא.

    ברש"י ז"ל והדר ביה רבי זירא ממאי מדבעי רב זירא פי' הדר ביה מיה' דהכא. ואין הסוגיא מתחוורת לפי הגירסא הזו, אלא הכי גרסינן והכי איתא ברוב הספרים והדר ביה רבי זירא מדבעי דבעי ר' זירא. ומההיא דהתם היא דהדר ביה, מדקאמר ליה הכא לרבה מאחר שנולדו בה סימני טרפה והתרתה וכו', והא דאמר ליה רב אחא לרבינא לעולם לא הדר ביה ור' זירא לדברי רבה קאמר וליה לא סבירא ליה. ה"פ הא דאתקיף ליה רבי זירא הכא לרבה מה לי בריאה מה לי בשאר בני מעים לדברי רבה קאמר וליה לא סבירא ליה, הכי פירושו הא דאתקיף ליה רבי זירא הכא לרבה מה לי בריאה מה לי בשאר בני מעים לדברי רבה קאמר וליה לא סבירא ליה (אל') [לא[ בשאר בני מעים ולא בריאה דלית ליה דריש לקיש.

    Rashba on Chullin 32b · Sefaria

    Meiri

    זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    פסוקת הגרגרת שאמרו שהיא נבלה כשם שאין בה הפרש בין שחט ולבסוף פסק בין פסק ולבסוף שחט כמו שהתבאר במשנה כך אין בה הפרש בין ששחט במקום חתך לשחט שלא במקום חתך:

    חיי הריאה תלויים בקנה וחיותו של ושט תלוי בבני מעיים שחט את הקנה בבהמה וניקבה הריאה אחר כן קודם שישחוט את הושט או שחט את הושט וניקבו אחר כן בני מעין קודם שישחוט את הקנה כשרה הואיל ונשחט הקנה אין עוד טרפות בריאה והרי היא כמונחת בסל וכן הואיל ונשחט הושט אין עוד טרפות בבני מעין אבל נשחט הקנה וניקבו הדקין קודם שישחוט את הושט או נשחט הושט וניקבה הריאה קודם שישחוט את הקנה טרפה שיש טרפות לחצי חיות הואיל ולא נשחט הדבר שחיות האבר הנטרף תלוי בו:

    זו היא שטתנו והרבה חולקים בה מהם לאסור בכלם ומהם להתיר אף מזו לזו והריני מודיעך בקצרה מה שהמחלוקות תלויים בו והוא שאנו מפרשים בסוגיא זו אמר ריש לקיש שחט את הקנה וכו' ואמר רבה לא אמר ריש לקיש אלא בריאה אבל בני מעין לא כלומר אם ניקבו בני מעין בשחיטת הקנה לא הא בני מעין בשחיטת הושט כשרה שבני מעין אצל הושט כריאה אצל הקנה ולא בא רבה למעט אלא שלא להכשיר של זה בזה ר"ל שלא להכשיר נקיבת מעין בשחיטת הקנה ולא נקיבת ריאה בשחיטת הושט דיש טרפות לחצי חיות ואותביה ר' זירא מה לי ריאה וכו' דמאחר שנשחט הקנה אף ניקבו בני מעין ראוי להכשיר דאין טרפות לחצי חיות והדר ביה ר' זירא מדבעי בשחט את הקנה וניקבו בני מעין אם שחיטת סימן ראשון מצטרף לשחיטת השני לטהרו מידי נבלה מי אמרינן הואיל וראשון בא להכשר אכילה ושני אינו בא להיתר אכילה דהא יש טרפות לחצי חיות לא מצטרף והויא לה נבלה או דילמא זה להכשר וזה לטהרה ומצטרף ולא הויא נבלה אלמא פשיטא ליה דלאכילה אסור דיש טרפות לחצי חיות כרבה ושני ליה דלעולם לא הדר ביה דהוא מכשיר אף מזו לזו אלא דלדבריו דרבה קאמר כלומר לדידך דאמרת שמזו לזו פסולה מי מצטרף וכו' אלמא ר' זירא מיקל יותר מרבה והלכה כרבה ולהחמיר אלא שיש פוסקים כר' זירא להקל וממה שטרח רב אחא להעמיד את דבריו ואי אפשר לפרש בדבריו אבל בני מעין לא אף בשחיטת הושט שהרי באו בריאה מטעם כמנחא בדיקולא דמיא וודאי אף הדקין בשחיטת הושט ראוי לומר כן והוא שלמדו מדבריו שמזמנין ישראל על בני מעיין אבל לא גוי שמאחר שלדעתו כל שנשחטו הסימנין ריאה ובני מעיין כמאן דמנחו בדיקולא דמיין הרי הן לאחר שחיטת הסימנין כאלו הם בסל והרי הם כאלו פרשו משם קודם יציאת נפש ולישראל דבשחיטה תליא מילתא והויין להו אבר מן החי ותניא דלא כותיה:

    זו היא שטתנו ומ"מ יש אומרים שזה שאמר רב אחא לעולם לא הדר ביה ור' זירא לדבריו דרבה קאמר אינו מוסב על שאלת צירוף הסימנין לטהרה מידי נבלה אלא לדבריו הראשונים כלומר זה שאמר ר' זירא מה לי ריאה וכו' לדבריו דרבה קאמר כלומר אחר שר' שמעון מכשיר בריאה למה לא יכשיר אף במעין וליה לא סביר ליה אף להתיר את הריאה בשחיטת הקנה ונמצא ר' זירא מחמיר ופוסקים כמותו וזה שאמר לדבריו דרבה ולא אמר לדבריו דריש לקיש מפני שהוא סובר עליו שיכשיר אף הדקין בשחיטת הקנה כלומר למה אתה מפרש דבריו כך ומ"מ לדידיה חיי ריאה תלויים אף בושט וחיי הדקין אף בקנה וגדולי המפרשים מוסיפין עוד לומר שאף ריש לקיש איפשר דהדר ביה מדאוקים מתניתין דאלו טרפות דמנה בהדיהו פסוקת הגרגרת בשחט שלא במקום חתך דהוה ליה כדבר אחר גורם ואי כמנחא בדיקולא דמיא לא תועיל שחיטתה אלמא קשיא מדידיה אדידיה ועל כל פנים צריך לחזור באחת מהן ולא ידעינן בהי מיניהו הדר ומחמירין בה לאסור הכל וזהו לדעתם שגדולי הפוסקים לא הביאוה אלא שמ"מ מדדייק רב אחא ממלתיה דריש לקיש ואמר שמע מינה מדריש לקיש מזמנין גוי וכן שרבה טרח לפרש דבריו נראין הדברים שהלכה כמותו ומ"מ ניקב קרום של מוח או נולד לה טרפות אחר בין סימן לסימן טרפה אלא שיש מפרשים בדבריו של רבה אבל בבני מעין לא אמר אפי' בשחיטת הושט ומפני שאין חיי הדקים תלויים בושט ושחיי הריאה תלויים בקנה ופוסקים כריש לקיש ולדעת זה ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

    Meiri on Chullin 32b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה והדר ביה רבי זירא כו' ונראה דדעת הקונטרס שאין צ"ל דרבי זירא פליג אריש לקיש כו' עכ"ל רצונם דלהכי דחק הקונטרס עצמו לפרש דלמאי דבעי רבי זירא ניקבו בני מעיים איירי דוקא בנשחט הקנה תחלה וסבר שפיר כמאן דמנחא בדיקולא דמיא משום דהשתא אין צ"ל דרבי זירא פליג אר"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 32b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' רבי שמעון בן לקיש אמר כאן ששחט במקום חתך וכו' נראה דהכי פירושו דכששחט במקום שכבר נפסק סימן אחד אם כן אינו שוחט כי אם סימן השני לבד ובשחיטת סימן אחד אין יכול להוציאה מידי נבילה דאין קרויה שחיטה והוי כאילו נפסלה בשחיטה ולכך הויא נבילה אבל כששחט שלא במקום חתך אלא למטה ממנו במקום ששני הסימנים שלימים ושחט שניהם כיון ששחט שני הסימנים מקרי שחיטה הגונה ומוציאה בה מידי נבלה ואף ע"פ שכבר נפסק סימן אחד קודם שחיטה כיון דבמקום שחיטה שחט שני סימנים לא מקרי נבילה אלא טריפה דלא מקרי נפסלת בשחיטה אלא דבר אחר גרם לה והשתא לפי זה פריך שפיר ומי אמר רבי שמעון ב"ל הכי וכו' דכיון דכבר נפסק סימן אחד כמאן דמנחה בדיקולא דמיא וא"כ מה מועיל במה ששוחט אותו הסימן למטה כיון שכבר נפסק למעלה וא"כ אפילו כששחט שלא במקום חתך לא שחט כ"א סימן אחד ואי ס"ל לתנא דמתניתין דבסימן אחד אין מוציאה מידי נבילה כי נמי שחט שלא במקום חתך נמי אין מוציאה מידי נבילה והשתא אין מקום לקושיא שמקשין העולם אהא דפריך ומי אמר רשב"ל הכי וכו' דבלא זה היה לו להקשות אמימרא דר"ל כיון דאמר כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וא"כ היאך קתני במתני' דהויא טרפה והא אין סימן א' מוציא מידי נבלה דאין זה קושיא כלל דבלא זה הוה סבירא לן דמתני' דאלו טרפות ס"ל דאפי' בשחיטת סימן א' מוציא מידי נבילה אבל השתא דרמינן מתני' דאלו טרפות אמתניתין דהכא ואתא רשב"ל לשנויי דתרוייהו ס"ל דאין מוציאה מידי נבילה כ"א בשחיטת שני סימנים ומתני' דהכא איירי כגון ששחט במקום חתך ולכך הויא נבלה כיון שלא שחט כ"א סימן א' ומתני' דאלו טרפות איירי ששחט שלא במקום חתך דמיקרי שחט ב' סימנים ולכך פריך דזה אינו דכיון דאמר ר"ל גבי ניקבה הריאה כמאן דמנחא בדיקולא א"כ ה"ה הכא נמי וא"כ אפילו כששחט שלא במקום חתך לא מיקרי שחט שני סימנים וק"ל:

    בתוס' ד"ה וליחשב נמי דחזקיה וכו' עד וי"ל דאינה נבלה אלא א"כ נפסק נמי חוט השדרה והא תני לה כו'. ר"ל דמתני' תנא אלו אסורות באכילה ויש מהן שאיסור שלהן הוי מטעם דהוי טריפה ויש מהן שהאיסור שלהן דהוי מיד נבילה ובפסיקת חוט השדרה איכא תרוייהו טרפה ונבילה דהיינו שבנפסק חוט השדרה לחוד נאסרת מיד באכילה ואם נשברה נמי מפרקת ורוב בשר עמה הויא נמי נבילה דהיינו דזעירא ולכך לא הוה יכול התנא למיתני נשברה מפרקת ורוב בשר עמה אסורה באכילה דהא כבר תני דבנפסק חוט השדרה לחוד נאסרה באכילה והיינו נמי דמקשו התוספות בתר הכי וא"ת אמאי פריך וליחשב דר"א והא בהמה שנחתכה רגליה וכו' ר"ל דבנחתכו רגליה לחוד מתסרא באכילה אלא שאין נעשית נבלה עד שניטל ג"כ הבשר ונראה החלל וכבר תנא במתני' בזה הכלל דבנחתך הארכובה לחוד נאסרה ומה היה לו למיתני עוד נטלה הירך וכו' ותירץ דלמעלה רחוק מצומת הגידין אינה נאסרת בחתיכת העצם לבר עד שינטל חללה ואז הויא מיד נבילה וא"כ פריך שפיר דהוי ליה לתנא למיחשבה:

    בא"ד ומיהו בפ"ק פירש הקונטרס ניטל הירך וכו' ר"ל דאפי' בשבירת העצם לחוד אע"פ שעדיין עור ובשר חופין המכה שלא נראה החלל ס"ל לרש"י דטרפה אלא שאין נעשה נבלה עד שינטל חללה וא"כ לדידיה אינה מתורץ קושיא דלעיל דמאי פריך גמרא וליחשבה דרבי אליעזר וק"ל והא דכתבו התוספות לעיל אבל מחזקיה פריך שפיר וכו' עד א"נ שעשאה גיסטרא למטה מבין הפרשות דלא מיטרפא בפסיקת חוט השדרה ר"ל אלא שע"י גיסטרא נאסר מטעם דהויא מיד נבילה ולכך פריך שפיר דליחשביה:

    ד"ה והדר ביה רבי זירא וכו' ונראה דדעת הקונטרס שאין צ"ל דרבי זירא פליג אר"ל. ר"ל דלכך פירש הקונטרס בעיא דרבי זירא ניקבו בין סימן לסימן היינו בין קנה לוושט אבל אם כבר נשחט הוושט ואח"כ ניקבו בני מעים פשיטא ליה דאפי' באכילה מותרת מטעם דכיון דכבר נשחט הוושט בני מעים כמאן דמנחי בדיקולא דמיין כדי שלא נצטרך לומר דפליג רבי זירא אר"ל:

    בא"ד והכי פירושא מדמקשה לרבא וכו' ש"מ דסבר רבי זירא אין טריפות לחצי חיות. ר"ל כיון דכבר נשחט סימן אחר ותו אין לבהמה כ"א חצי חיות לא שייך בה עוד טריפות אפי' בבני מעים התלוים בסימן השני שעדיין לא נשחט וא"כ לא שייך למיבעי ניקבו בני מעים וכו' ובתחלה הוה בעי ניקבו בני מעים בין סימן לסימן ר"ל שכבר נשחט הוושט אלא שעדיין לא נשחט הקנה ואפי' הכי הוה ס"ל דבאכילה אסורה ודלא כרשב"ל אבל השתא חזינן מדמקשה ליה לרבא מה לי בריאה מ"ל בבני מעים ש"מ דהדר ביה מההיא בעיא ומשני לעולם לא הדר וכו' וא"כ לפי מאי דמסיק ר"ז לא פליג אר"ל ואפי' היכי דשחט הקנה וניקבה הריאה או ששחט הושט וניקבו בני מעים ס"ל לרבי זירא דטריפה ועיין בטור י"ד סימן כ"ו:

    ד"ה ואמרי' לאו היינו דבעי אילפא וכו' משום דרבי זירא סתם דבריו וכו'. ר"ל ולא היינו יודעים לענין מאי דבעי ר"ז לכך הוצרך להביא ואמרינן עלה לאו היינו דבעי אילפא וכו' דמינה שמעינן דלענין לטהרה מידי נבלה הוי בעי ותי' זה שייך ג"כ לפרש"י:

    Maharam on Chullin 32b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ועוד הא תנן ברשב"א הגירסא הא תניא:

    שם הא תנן ואח"כ ועיין יומא מא ע"א:

    Gilyon HaShas on Chullin 32b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 32, Amud Bet, about 283 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת!…”

    2. Segment 228 words

      Opens “אמר רבא: לא קשיא, כאן ששחט ולבסוף…”

      Named: רבא.

    3. Segment 321 words

      Opens “איתיביה רב אחא בר הונא לרבא: שחט…”

      Named: רב אחא בר הונא, רבא.

    4. Segment 46 words

      Opens “אימא: וכבר שחט את הוושט מעיקרא.…”

    5. Segment 512 words

      Opens “אמר ליה: שתי תשובות בדבר, חדא דהיינו…”

    6. Segment 612 words

      Opens “אלא אמר רבא: אלו אסורות קתני, ויש…”

      Named: רבא.

    7. Segment 720 words

      Opens “וליחשוב נמי דחזקיה, דאמר חזקיה: עשאה גיסטרא…”

      Named: רבי אלעזר.

    8. Segment 812 words

      Opens “כי קתני נבלה, דלא מטמאה מחיים, אבל…”

    9. Segment 930 words

      Opens “רבי שמעון בן לקיש אמר: כאן ששחט…”

      Named: רבי שמעון.

    10. Segment 1030 words

      Opens “ומי אמר רבי שמעון בן לקיש הכי?…”

      Named: רבי שמעון.

    11. Segment 1121 words

      Opens “אלא אמר רבי חייא בר אבא אמר…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן, אבא.

    12. Segment 1232 words

      Opens “גופא, אמר רבי שמעון בן לקיש: שחט…”

      Named: רבי שמעון, רבא.

    13. Segment 1317 words

      Opens “מתקיף לה רבי זירא: מאחר שנולדו בה…”

      Named: רבי זירא.

    14. Segment 1425 words

      Opens “והדר ביה רבי זירא, דבעי רבי זירא:…”

      Named: רבי זירא.

    15. Segment 1513 words

      Opens “ואמרינן: לאו היינו דבעי אילפא: הוציא עובר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Chullin 32b · Segment 11 — “אלא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 32b · Segment 3 — “איתיביה רב אחא בר הונא לרבא: שחט את הוושט…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 32b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026