Talmud Builders

    Chullin 90a

    Back to index

    English translation — Chullin 90a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Evidently, the limbs of the body are formed before the nerves and sinews, and therefore the prohibition of eating sacrificial animals precedes the prohibition of eating the sciatic nerve.

    2The Gemara answers: Even though the prohibition of eating sacrificial animals precedes the prohibition of eating the sciatic nerve, the prohibition of eating the sciatic nerve comes and takes effect upon the offspring of consecrated animals, because the prohibition of eating the sciatic nerve adds an extra stringency in that it applies also to descendants of Noah. The prohibition of eating the sciatic nerve was in effect from the time Jacob wrestled with the angel (see Genesis 32:25–33), before the Torah was given. At that time, Jacob and his sons had the status of descendants of Noah, i.e., gentiles. Therefore, the prohibition of eating the sciatic nerve is broader than the prohibition of eating meat of sacrificial animals, which took effect only when the Torah was given.

    3The Gemara challenges this answer: Whom did you hear holds in accordance with this reasoning? It is Rabbi Yehuda, cited in a later mishna (100b). But the mishna here is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it teaches that the prohibition of eating the sciatic nerve applies to domesticated animals and to undomesticated animals, to the thigh of the right leg and to the thigh of the left leg. By contrast, Rabbi Yehuda holds that the prohibition applies only with regard to the sciatic nerve in the thigh of one leg (see 90b).

    4The Gemara explains: The tanna of this mishna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to one halakha , i.e., that the prohibition of eating the sciatic nerve applies to the descendants of Noah, and disagrees with his opinion with regard to one halakha and holds that the prohibition applies to the sciatic nerves of both legs.

    5The Gemara challenges: Say that you heard that Rabbi Yehuda rules that the prohibition of eating the sciatic nerve takes effect in addition to the prohibition with regard to a non-kosher animal, which is a prohibition punishable by lashes. Since the prohibition of the sciatic nerve is broader in that it applies to the descendants of Noah, it takes effect even though the animal is already prohibited as being not kosher. But in the case of sacrificial animals, whose consumption by an impure person is a prohibition punishable by karet , did you hear that Rabbi Yehuda considers the prohibition of eating the sciatic nerve more stringent, such that it takes effect even though the animal is already prohibited? Therefore, this answer is rejected.

    6The Gemara offers an alternative answer: Rather, here in the mishna we are dealing with a non-sacred animal giving birth to its firstborn, which becomes sanctified as it leaves the womb. The mishna teaches that although the prohibition of eating the sciatic nerve does not apply to the offspring of sacrificial animals, because their sacrificial status renders them prohibited for consumption before the prohibition of the sciatic nerve takes effect, that is not the case with regard to a firstborn. The sanctified status of a firstborn takes effect only as it leaves the womb, which is after the prohibition of the sciatic nerve takes effect.

    7And if you wish, say instead that the mishna is dealing with the offspring of all sacrificial animals, and this tanna holds that such animals are sanctified only when they come into being as independent creatures, i.e., at birth. Consequently, the prohibition of the sciatic nerve takes effect before the animal becomes prohibited at the time of its birth; or, according to the opinion that the sciatic nerve is permitted in a fetus, the two prohibitions take effect simultaneously.

    8§ Having addressed the need for the mishna to state that the prohibition of eating the sciatic nerve applies with regard to sacrificial animals, the Gemara discusses which types of sacrificial animals are included in this prohibition. Rabbi Ḥiyya bar Yosef says: The Sages taught that the prohibition of the sciatic nerve applies only with regard to sacrificial animals that are eaten, e.g., sin offerings, guilt offerings and peace offerings; but with regard to sacrificial animals that are not eaten, e.g., burnt offerings, the prohibition of the sciatic nerve does not apply. And Rabbi Yoḥanan says: The prohibition of the sciatic nerve applies both with regard to sacrificial animals that are eaten and with regard to sacrificial animals that are not eaten.

    9Rav Pappa said: Rabbi Ḥiyya bar Yosef and Rabbi Yoḥanan do not disagree; they are merely referring to different cases. Here, Rabbi Yoḥanan says that the prohibition of the sciatic nerve applies with regard to flogging one who eats it. There, Rabbi Ḥiyya bar Yosef says that the prohibition of the sciatic nerve does not apply with regard to bringing the meat of the animal up to the altar, i.e., offerings that are burned on the altar are brought up with the sciatic nerve. Burning the sciatic nerve on the altar is not comparable to eating it and is not prohibited.

    10There are those who say that Rav Pappa said as follows: Rabbi Ḥiyya bar Yosef and Rabbi Yoḥanan do not disagree; they are merely referring to different cases. Here, Rabbi Ḥiyya bar Yosef says that the prohibition of the sciatic nerve does not apply to burnt offerings, in that one is not required to remove it before burning the offering on the altar. There, Rabbi Yoḥanan says that the prohibition does apply, in that if one did remove the sciatic nerve, it is prohibited to bring it up onto the altar independently.

    11Rav Naḥman bar Yitzḥak disagreed with Rav Pappa and said: Rabbi Ḥiyya bar Yosef and Rabbi Yoḥanan disagree with regard to whether it is permitted to bring up the sciatic nerve to the altar even when it remains in the thigh. As it is taught in a baraita : In the verse: “And the priest shall make it all smoke on the altar” (Leviticus 1:9), the term “it all” serves to include the bones, and the sinews, and the horns, and the hooves among those items burned on the altar.

    12One might have thought that even if they became detached from the flesh of the burnt offering they are burned upon the altar. Therefore, the verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27), indicating that only the flesh and the blood are offered upon the altar.

    13The baraita continues: If it is only the flesh and the blood that are offered on the altar, one might have thought that a priest must first remove the sinews and bones from an offering and only then may he bring up the flesh to be burned upon the altar. Therefore, the verse states: “And the priest shall make it all smoke on the altar,” including the sinews and bones. How can these texts be reconciled? If the sinews and bones are attached to the flesh, they shall ascend. If they became detached from the flesh, then even if they are already at the top of the altar, they shall descend.

    14The Gemara comments: And who is the tanna that you heard, who said if they became detached from the flesh, they shall descend? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita : In the verse that states: “And the priest shall make it all smoke on the altar,” the term “it all” serves to include the bones, and the sinews, and the horns, and the hooves among those items burned on the altar, and that is the halakha even if they became detached from the flesh of the offering.

    15The baraita continues: But if so, how do I realize the meaning of the verse: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27), which indicates that only the flesh and blood of an offering are offered on the altar? It is referring to parts of the offering that become dislodged from the fire. How so? If the partially consumed flesh of a burnt offering is dislodged from the altar, you return it to the fire, but you do not return the partially consumed sinews and bones that become dislodged.

    16The baraita continues: Rabbi Yehuda HaNasi says that one verse states: “And the priest shall make it all smoke on the altar,” which included sinews and bones. And one verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood,” which excluded any part other than the flesh and the blood. How can these texts be reconciled? If the sinews and bones were attached to the flesh, they shall ascend. If they became detached from the flesh, then even if they are already on top of the altar, they shall descend.

    17The Gemara explains their dispute: And the Rabbis hold that with regard to sinews and bones that are attached to the flesh it was not necessary for a verse to include the obligation to bring them up to the altar. It is clear that they must be brought up, just as it is the halakha that the head of a burnt offering, which contains many bones, is brought up, as stated explicitly in the verse: “And Aaron’s sons, the priests, shall lay the pieces, and the head, and the fat, in order upon the wood that is on the fire that is upon the altar” (Leviticus 1:8). When a verse was necessary it was for the case where the sinews and bones became detached from the flesh. Consequently, when the verse uses the inclusive phrase “it all,” it is to include sinews and bones that became detached.

    18But Rabbi Yehuda HaNasi holds that with regard to sinews and bones that are attached to the flesh and that are permitted to be eaten,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלמא איסור מוקדשין קדיםדמשעה שנוצר הוא קדוש ועדיין לא נוצר הגיד דהא חזינן דיצירת עובר קודמת ליצירת גיד:

    ומשנינן אע"ג דאיסור מוקדשים קדים אתי איסור גיד וחיילהואיל ואיסור חמור הוא שנוהג בבני נח כדקתני מתניתין (לקמן חולין דף ק:) והלא לבני נח נאסר גיד הנשה:

    ופרכינן מאן שמעת ליה הא סבראדנוהג בבני נח רבי יהודה בשילהי מתני' (שם):

    והאי תנא דרישא דמתניתין דלא כרבי יהודה דקתני בירך של ימין ושל שמאל - ואילו רבי יהודה שמעינן ליה לקמן דאמר אינו נוהג אלא באחד:

    סבר לה כוותיה בחדאדנוהג בבני נח:

    ופליג עליה בחדאדנוהג בשתי יריכות:

    אימור דשמעת ליה לר' יהודהדאמר דמשום חומריה דגיד דנוהג בבני נח חייל נמי אאיסור אחרינא:

    בטמאהשמעת ליה דאתי איסור גיד וחייל אאיסור טמאה דאע"ג דאיסור טמאה ממעי אמה ואיסור גיד אינו עד שיולד דהא רבי יהודה אין נוהג בשליל קאמר במתניתין אפילו הכי חייל גיד אטמאה משום דאיסור טמאה לאו בעלמא הוא ואיסור גיד חמור שכן נוהג בבני נח:

    קדשים דאיסור כרתשעל ידי קדשים בא לידי כרת כגון אכלו בטומאה או פגול ונותר:

    מי שמעת ליהדחייל גיד עלייהו:

    אלא הכא במבכרת עסקינןדלא קדוש ולד אלא ברחם ביציאתו ואשמעינן תנא דידן דאע"ג דאין גיד נוהג בשאר מוקדשים דהא איסור מוקדשים קדים כדאמרת דיצירת עובר קודמת ותו לא אתי איסור גיד וחייל אפילו הכי יש מוקדשים שהגיד נוהג בהן כגון בכור ממה נפשך אי נוהג בשליל איסור גיד קודם ותו לא פקע ואי אין נוהג בשליל תרוייהו בהדי הדדי אתו:

    ואיבעית אימא בולדות קדשיםואשמועינן תנא דידן דלא קדשי במעי אמן אלא בהוייתן ביציאתן הילכך איסור גיד נוהג בכולן משום דאיהו קדים דנוהג בשליל ותו לא פקע דלא תימא במעי אמן קדושים ואיסור מוקדשין קדים כדאמרן בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין ותו לא אתי איסור גיד וחייל. להכי נקט בהוייתן משום לישנא דקרא דילפינן מיניה קדושת ולדות קדשים בפ"ב דבכורות (דף יד:) רק קדשיך אלו תמורות אשר יהיו לך אלו הולדות:

    הנאכליםחטאת ואשם ושלמים:

    שאין נאכליןעולה:

    להלקותולקי אם אכלו:

    להעלותולמזבח אין איסור גיד נוהג כדאמרינן לקמן דלא כתיב ולא יאכל המזבח:

    לישנא אחרינא כאן לחלצו כאן להעלותומאן דאמר אין נוהג בעולה לחלצו קאמר שאינו מצווה לחלצו מן הירך ומאן דאמר נוהג להעלותו קאמר דאסור להעלותו בפני עצמו אם פירש מן הירך:

    רב נחמן בר יצחק אמר לחלצו פליגידמ"ד נוהג קסבר מצוה לחלצו. וללישנא קמא להעלותו פליגי מ"ד נוהג קסבר להעלותו נמי אסור עם הירך כדפליגי רבי ורבנן לקמן דלרבי שרי כדמוקי לקמן אליבא דרבי כי איצטריך קרא למשרי גיד הנשה במחובר ולרבנן אסור דבעינן מן המותר לישראל:

    הכלרבויא הוא:

    אפילו פרשומן הבשר הנך גידין. בגידין המותרין קאמר דומיא דעצמות:

    ומאן שמעת ליה כו'כלומר והך מתניתי' לאו דברי הכל היא אלא רבי היא ופליגי רבנן עליה וכדתניא כו' ומפלוגתייהו שמעינן דלרבי גיד הנשה מותר ולרבנן אסור כדמפרש ואזיל:

    ומה אני מקיים הבשר והדםולא גידין:

    בפוקעיןמעל האור. אשקלנ"ט:

    מידי דהוי אראשה של עולהדצריך שיקריבנו שלם כדכתיב (ויקרא א) ואת הראש והרי עצמות הרבה יש:

    חולין 90 עמוד א

    1אלמא איסור מוקדשין קדים!

    2אע"ג דאיסור מוקדשין קדים, אתי איסור גיד חייל עלייהו, שכן איסורו נוהג בבני נח.

    3מאן שמעת ליה האי סברא? ר' יהודה, והא מתניתין דלא כרבי יהודה, דקתני: נוהג בבהמה ובחיה, בירך של ימין ובירך של שמאל!

    4האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.

    5אימר דשמעת ליה לרבי יהודה בטמאה, דאיסור לאו, קדשים דאיסור כרת מי שמעת ליה?

    6אלא, הכא במבכרת עסקינן, דברחם קדוש.

    7ואי בעית אימא: ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים.

    8אמר רבי חייא בר יוסף: לא שנו אלא קדשים הנאכלין, אבל קדשים שאינן נאכלין אין איסור גיד נוהג בהן. ורבי יוחנן אמר: אחד קדשים הנאכלין ואחד קדשים שאין נאכלין איסור גיד נוהג בהן.

    9אמר רב פפא: ולא פליגי, כאן להלקותו, כאן להעלותו.

    10איכא דאמרי, אמר רב פפא: ולא פליגי כאן לחלצו, וכאן להעלותו.

    11רב נחמן בר יצחק אמר: להעלותו פליגי, דתניא: (ויקרא א, ט) ״והקטיר הכהן את הכל המזבחה״ לרבות העצמות והגידין והקרנים והטלפים.

    12יכול אפילו פרשו, ת"ל (דברים יב, כז) ״ועשית עולותיך הבשר והדם״.

    13אי בשר ודם, יכול יחלוץ גידים ועצמות ויעלה בשר לגבי מזבח? ת"ל (ויקרא א, ט) ״והקטיר הכהן את הכל המזבחה״. הא כיצד? מחוברין יעלו, פרשו, אפילו בראשו של מזבח ירדו.

    14ומאן תנא דשמעת ליה דאמר פרשו ירדו? רבי היא, דתניא: ״והקטיר הכהן את הכל״ לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים, ואפילו פרשו.

    15והא, מה אני מקיים ״ועשית עולותיך הבשר והדם״? בפוקעין. הא כיצד? עיכולי בשר אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר עיכולי גידים ועצמות.

    16רבי אומר: כתוב אחד אומר ״והקטיר הכהן את הכל״ ריבה, וכתוב אחד אומר ״ועשית עולותיך הבשר והדם״ מיעט, הא כיצד? מחוברין יעלו, פרשו אפילו בראשו של מזבח ירדו.

    17ורבנן, מחוברין לא איצטריך קרא לרבויי, מידי דהוה אראשה של עולה, כי איצטריך קרא לפרשו.

    18ורבי, מחוברין דהיתירא׃

    Tosafot

    אלמא איסור מוקדשין קדיםאומר ר"ת משום דמתחלה הכל הוא בשר והבשר עצמו מתקשה אחרי כן ומתלבן ונעשה גיד ובקונטרס פי' לקמן דמתחלה כשהגיד נוצר אינו על הכף ולא חייל עד שיבא ויתקשה על הכף ואע"ג דהשתא ר"ל דאין איסור גיד חל על איסור מוקדשים על איסור אבר מן החי דלא חמיר כמוקדשים חייל ועוד דאי אפשר לאיסור גיד להיות בענין אחר ועוד דאין איסור אבר מן החי חל עד שיולד דאמר בסוף פרקין (לקמן חולין דף קג.) כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור טרפה ואיסור אבר מן החי חייל בהדי הדדי:

    והא מתניתין דלא כרבי יהודה דקתני נוהג בשל ימין כו'ה"מ למימר מדקתני נוהג בשליל ופליג ר' יהודה אלא רישא דמלתא נקט:

    קדשים דאיסור כרת מי שמעת ליהמשמע דאפילו בשלמים ולאחר זריקה דשרי אף לזרים בעי למימר דלא חייל כלל איסור גיד ושרי באכילה אע"ג דלאחר זריקה פקע איסור קדשים מדלא אשכחן דחייל אלא במבכרת ותימה כיון דהשתא ליכא איסור קדשים אע"ג דיכול לבא לידי איסור כרת כגון אם אוכלו בטומאת הגוף אמאי לא יחול איסור גיד דאין כאן איסור חל על איסור כדאמר בפרק ארבעה אחין (יבמות דף לב.) דאחות אשה מתלא תלי וקאי כו' וי"ל כיון דמחיים לא חייל איסור גיד דאיכא איסור מוקדשין דיכול לבא לידי כרת על ידי פיגול ונותר וטמא תו לא חייל איסור גיד לאחר שחיטה וזריקה דבעינן שיחול מחיים איסור גיד דומיא דיעקב שנשה לו גידו מחיים וא"ת ונימא מגו דאיתוסף איסור גיד לבני נח איתוסף נמי לישראל וי"ל דהא דנאסר לבני נח היינו דוקא לבני יעקב דקודם מתן תורה איקרו בני נח ואפילו נאסר מתחלה לכל אומות העולם הא אמר בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח וא"כ לאחר מתן תורה שרו לכולהו לבר מישראל וא"ת ונימא מיגו דאיתוסף איסור גיד לגבוה דאסור להעלותו איתוסף נמי להדיוט איסור אכילה וי"ל דאיכא למאן דאמר בסמוך מחוברין יעלו:

    הכא במבכרת עסקינן דברחם קדושובהדי הדדי קאתו וקמ"ל דלא מבטל איסור קדשים החמור איסור גיד הקל מלחול עמו וא"ת והא איסור גיד לרבי יוחנן קדים דאמר (לעיל חולין דף עה.) תלש חלב מבן תשעה חי דחלבו כחלב בהמה והדר אתא איסור מוקדשין דחמיר וחייל עליה וא"כ לרבי יוחנן מוקדשין נוהגין בגיד מבעי ליה ונראה דלר' יוחנן לא חייל איסור גיד ואיסור חלב עד שיצא לחוץ ממעי אמו לאויר העולם וכן משמע דבסוף פירקין (לקמן חולין דף קג.) קאמר רבי יוחנן גופיה כשנטרפה עם יציאת רובה דאיסור אבר ואיסור חלב ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתו אלמא דליכא איסור חל במעי אמו:

    פרשו ירדו רבי היא דתניא כו'תימה אמאי מייתי הך ברייתא קמייתא ונראה דאי לאו ברייתא קמייתא המ"ל דרבנן סברי שיש לרבות כל מה שנוכל לרבות ואפילו פרשו דאיסורא ולית לן למעוטי אלא פוקעים גרידא שהוא סוף העלאה ורבי סבר דרבויא ומיעוטא אית לן לאוקומי בתחלת העלאה ולא נמעט כמו כן אלא דבר אחד דהיינו פרשו דאיסורא אבל מחוברים דאיסורא ופרשו דהיתירא יעלו ולהכי מייתי ברייתא קמייתא דגידים דהיתירא נמי כשפרשו ירדו דומיא דעצמות דהיתירא ועל כרחך רבי היא אלמא לא מרבי רבי כל מה שיכול להרבות דהא אוקי נמי מיעוט בפרשו דהיתירא והכי נמי לרבנן לא מרבי כל מה שיכולין להרבות אלא ממעטין דאיסורא אפילו במחוברין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא הכא במבכרת עסקינןכלומר אף על גב דבשאר קדשים סבירא לן ממעי אמן קדושים, הכא במבכרת היא מתניתין דאינו קדוש עד יציאתו מרחם. ואם תאמר אם כן תהדר קושיין קמייתא לדוכתא (ו)[ד]אי הכי מוקדשין נוהגין בגיד מיבעי ליה, דהא הכא איסור גיד קדים ואיסור מוקדשין הוא דאתי חאיל אגיד. לא קשיא דתנא דמתני' בחידוש איסור גיד קא מיירי, ועיקר חדוש דתנא היינו כשאיסור גיד נוהג במוקדשין, לפי ששאר וולדות קדשים ממעי אמן קדושים ולא אתי איסור גיד חאיל עלייהו, והלכך קא משמע לן דאף על גב דבשאר וולדות קדשים אין איסור גיד נוהג בהן, פעמים שיש איסור גיד נוהג, והיכי דמי במבכרת. וכן בתירוץ האחרון שתירץ וולדות קדשים בהווייתן קדושים יש לומר נמי שבא להשמיענו בחדוש שאיסור גיד נוהג בוולדות קדשים, דהוא סלקא דעתך אמינא וולדות קדשים ממעי אמן קדושים ואין איסור גיד חל עליהן, קא משמע לן דאיסור גיד נוהג בהן ולומר דבהוייתן קדושים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 90a

    Chullin 90a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 280 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אלמא איסור מוקדשין קדים דמשעה שנוצר הוא קדוש ועדיין לא נוצר הגיד דהא חזינן דיצירת עובר קודמת ליצירת גיד:

    ומשנינן אע"ג דאיסור מוקדשים קדים אתי איסור גיד וחייל הואיל ואיסור חמור הוא שנוהג בבני נח כדקתני מתניתין (לקמן חולין דף ק:) והלא לבני נח נאסר גיד הנשה:

    ופרכינן מאן שמעת ליה הא סברא דנוהג בבני נח רבי יהודה בשילהי מתני' (שם):

    והאי תנא דרישא דמתניתין דלא כרבי יהודה דקתני בירך של ימין ושל שמאל - ואילו רבי יהודה שמעינן ליה לקמן דאמר אינו נוהג אלא באחד:

    סבר לה כוותיה בחדא דנוהג בבני נח:

    ופליג עליה בחדא דנוהג בשתי יריכות:

    אימור דשמעת ליה לר' יהודה דאמר דמשום חומריה דגיד דנוהג בבני נח חייל נמי אאיסור אחרינא:

    בטמאה שמעת ליה דאתי איסור גיד וחייל אאיסור טמאה דאע"ג דאיסור טמאה ממעי אמה ואיסור גיד אינו עד שיולד דהא רבי יהודה אין נוהג בשליל קאמר במתניתין אפילו הכי חייל גיד אטמאה משום דאיסור טמאה לאו בעלמא הוא ואיסור גיד חמור שכן נוהג בבני נח:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 90a · Sefaria

    Tosafot

    אלמא איסור מוקדשין קדים אומר ר"ת משום דמתחלה הכל הוא בשר והבשר עצמו מתקשה אחרי כן ומתלבן ונעשה גיד ובקונטרס פי' לקמן דמתחלה כשהגיד נוצר אינו על הכף ולא חייל עד שיבא ויתקשה על הכף ואע"ג דהשתא ר"ל דאין איסור גיד חל על איסור מוקדשים על איסור אבר מן החי דלא חמיר כמוקדשים חייל ועוד דאי אפשר לאיסור גיד להיות בענין אחר ועוד דאין איסור אבר מן החי חל עד שיולד דאמר בסוף פרקין (לקמן חולין דף קג.) כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור טרפה ואיסור אבר מן החי חייל בהדי הדדי:

    והא מתניתין דלא כרבי יהודה דקתני נוהג בשל ימין כו' ה"מ למימר מדקתני נוהג בשליל ופליג ר' יהודה אלא רישא דמלתא נקט:

    קדשים דאיסור כרת מי שמעת ליה משמע דאפילו בשלמים ולאחר זריקה דשרי אף לזרים בעי למימר דלא חייל כלל איסור גיד ושרי באכילה אע"ג דלאחר זריקה פקע איסור קדשים מדלא אשכחן דחייל אלא במבכרת ותימה כיון דהשתא ליכא איסור קדשים אע"ג דיכול לבא לידי איסור כרת כגון אם אוכלו בטומאת הגוף אמאי לא יחול איסור גיד דאין כאן איסור חל על איסור כדאמר בפרק ארבעה אחין (יבמות דף לב.) דאחות אשה מתלא תלי וקאי כו' וי"ל כיון דמחיים לא חייל איסור גיד דאיכא איסור מוקדשין דיכול לבא לידי כרת על ידי פיגול ונותר וטמא תו לא חייל איסור גיד לאחר שחיטה וזריקה דבעינן שיחול מחיים איסור גיד דומיא דיעקב שנשה לו גידו מחיים וא"ת ונימא מגו דאיתוסף איסור גיד לבני נח איתוסף נמי לישראל וי"ל דהא דנאסר לבני נח היינו דוקא לבני יעקב דקודם מתן תורה איקרו בני נח ואפילו נאסר מתחלה לכל אומות העולם הא אמר בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח וא"כ לאחר מתן תורה שרו לכולהו לבר מישראל וא"ת ונימא מיגו דאיתוסף איסור גיד לגבוה דאסור להעלותו איתוסף נמי להדיוט איסור אכילה וי"ל דאיכא למאן דאמר בסמוך מחוברין יעלו:

    הכא במבכרת עסקינן דברחם קדוש ובהדי הדדי קאתו וקמ"ל דלא מבטל איסור קדשים החמור איסור גיד הקל מלחול עמו וא"ת והא איסור גיד לרבי יוחנן קדים דאמר (לעיל חולין דף עה.) תלש חלב מבן תשעה חי דחלבו כחלב בהמה והדר אתא איסור מוקדשין דחמיר וחייל עליה וא"כ לרבי יוחנן מוקדשין נוהגין בגיד מבעי ליה ונראה דלר' יוחנן לא חייל איסור גיד ואיסור חלב עד שיצא לחוץ ממעי אמו לאויר העולם וכן משמע דבסוף פירקין (לקמן חולין דף קג.) קאמר רבי יוחנן גופיה כשנטרפה עם יציאת רובה דאיסור אבר ואיסור חלב ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתו אלמא דליכא איסור חל במעי אמו:

    פרשו ירדו רבי היא דתניא כו' תימה אמאי מייתי הך ברייתא קמייתא ונראה דאי לאו ברייתא קמייתא המ"ל דרבנן סברי שיש לרבות כל מה שנוכל לרבות ואפילו פרשו דאיסורא ולית לן למעוטי אלא פוקעים גרידא שהוא סוף העלאה ורבי סבר דרבויא ומיעוטא אית לן לאוקומי בתחלת העלאה ולא נמעט כמו כן אלא דבר אחד דהיינו פרשו דאיסורא אבל מחוברים דאיסורא ופרשו דהיתירא יעלו ולהכי מייתי ברייתא קמייתא דגידים דהיתירא נמי כשפרשו ירדו דומיא דעצמות דהיתירא ועל כרחך רבי היא אלמא לא מרבי רבי כל מה שיכול להרבות דהא אוקי נמי מיעוט בפרשו דהיתירא והכי נמי לרבנן לא מרבי כל מה שיכולין להרבות אלא ממעטין דאיסורא אפילו במחוברין:

    Tosafot on Chullin 90a · Sefaria

    Rashba

    אלא הכא במבכרת עסקינן כלומר אף על גב דבשאר קדשים סבירא לן ממעי אמן קדושים, הכא במבכרת היא מתניתין דאינו קדוש עד יציאתו מרחם. ואם תאמר אם כן תהדר קושיין קמייתא לדוכתא (ו)[ד]אי הכי מוקדשין נוהגין בגיד מיבעי ליה, דהא הכא איסור גיד קדים ואיסור מוקדשין הוא דאתי חאיל אגיד. לא קשיא דתנא דמתני' בחידוש איסור גיד קא מיירי, ועיקר חדוש דתנא היינו כשאיסור גיד נוהג במוקדשין, לפי ששאר וולדות קדשים ממעי אמן קדושים ולא אתי איסור גיד חאיל עלייהו, והלכך קא משמע לן דאף על גב דבשאר וולדות קדשים אין איסור גיד נוהג בהן, פעמים שיש איסור גיד נוהג, והיכי דמי במבכרת. וכן בתירוץ האחרון שתירץ וולדות קדשים בהווייתן קדושים יש לומר נמי שבא להשמיענו בחדוש שאיסור גיד נוהג בוולדות קדשים, דהוא סלקא דעתך אמינא וולדות קדשים ממעי אמן קדושים ואין איסור גיד חל עליהן, קא משמע לן דאיסור גיד נוהג בהן ולומר דבהוייתן קדושים.

    Rashba on Chullin 90a · Sefaria

    Ritva

    שכן איסורו נוהג בבני נח פירוש לא בכל בני נח דהא לא כתיב אלא לא יאכלו בני ישראל ותדע דהא אמרינן דהא רבי יהודה היא ואלו בפרק ארבע מיתות אמרינן כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ואין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דר"י דאמר לבני נח נאמרה אלא ה"פ שכן איסורו נוהג בנו אפי' כשהיינו בני נח דהיינו קודם מתן תורה וקס"ד דמהאי טעמא חמיר למיחל על איסור מוקדשי' דאע"ג דליכא לא איסור כולל ולא איסור מוסיף ופרכי' דאימור דשמעית ליה לר"י דחייל בטמאה מהאי טעמא כיון דטמאה ליכא אלא איסור לאו גרידא כלאו דגיד הנשה אבל דליחול מהאי טעמא על איסור מוקדשין דיש בו כרת וחמור מאיסור דגיד הנשה מי שמעית ליה.

    אלא הכי במבכרת עסקינן פי' והני ולדות קדשים דאמרינן בכור הוא דאין קדושתו אלא מרחם כשיוצא לאויר העולם וס"ל דאינו נוהג בשליל דאיסור גיד ואיסור מוקדשים בהדי הדדי אתי' מרחם ולהכי קתני גיד הנשה נוהג במוקדשין שנוהג עמו ביחד דאתיא כאחת.

    ואביי אמר לעולם בוולדות קדשים בעלמא וקסבר בהוייתן קדושים כשיוצאים מרחם ואינו נוהג בשליל ואתיא תרווייהו בהדדי וכדאמרי' ולשון בהווייתן משום דאמרינן התם רק קדשך אלו קדשי' ממש אשר יהיו לך אלו הולדות.

    ולא פליגי כאן להלקותו כא' להעלותו פי' שאם אכלו לוקה עליו והיינו דקתני נוהג אבל אם רצה להעלותו על המזבח במחובר מעליהו והיינו דקתני אינו נוהג. ואיכא דגריס כאן פי' לחלצו כאן להעלותו שאם רצה לחלצו ולהעלותו אינו חוצצו והיינו דקתני נוהג ואם רצה לעלותו במחובר מעלהו ואינו נוהג.

    רב נחמן בר יצחק אומר לחלצו פליגי פי' אם צריך לחלצו ולהעלותו ויש גורסין להעלות פליגי פי' להעלותו במחובר וכדמפרש ואזיל דתני' והקטיר הכהן את הכל וגו' לא הוה צריך לאתויי הא מתניתי' אלא אידך מתני' דאיפליגו בה אלא דבעי לפרושי לן אגב אורחי' דהא מתניתא קמייתא רבי היא וכדמוכח ואזיל.

    לרבות העצמות והגידי' פי' גידים דהתירא דהא לרבנן גידי' דאסורי אסורי' להעלות כדאיתא לקמן וכן פרש"י ז"ל:

    Ritva on Chullin 90a · Sefaria

    Meiri

    גיד הנשה אין איסורו נוהג בבני נח ודבר זה יתבאר למטה בריוח:

    קרבנות שאינן נאכלין כגון עולה בזמן שהגידין מחוברין בבשר מקטירין את הכל וכן הדין בעצמות וקרנים וטלפים פרשו מן הבשר לא יעלו שנאמר ועשית עולותיך הבשר והדם ואם עלו מגדולי המחברים פסקו שירדו ויש שפסקו שלא ירדו ומ"מ אם פקעו מעל האור ולא נתאכלו אינו צריך להחזירן איברי בשר שפקעו אתה צריך להחזיר ולא אלו:

    למדת שאין איסור גיד הנשה נוהג במוקדשין לענין העלאה אלא הרי הוא עולה ומוקטר ומ"מ נוהג הוא בו לענין אכילה ולמלקות:

    Meiri on Chullin 90a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' אימר דשמעת ליה לר"י בטמאה כו' בטמאה גופיה ה"מ לדחות דהאי תנא דמתני' אית ליה בסיפא דאינו נוהג בטמאה לפי מה שהוצרכו התוס' לעיל לתרץ ולא היה יכול להקשות והתנן אינו נוהג בטמאה כו' ע"כ דמשמע להו דהאי תנא דמתני' ס"ל הכי כסתמא דמתני' דסיפא ודו"ק:

    רש"י בד"ה בטמאה שמעת כו' דהא ר' יהודה אין נוהג בשליל קאמר במתני' כו' עכ"ל קושטא דמלתא קאמר לר"י הכי מיהו בלאו הכי דא"נ דנוהג בשליל איסור טמאה קדים כדמוכחת ההיא דנזיר דלעיל דאיסור טומאה נמי קדים כדאיתא לקמן בפרקין ע"ש ודו"ק:

    בד"ה להעלותו למזבח כו' כדאמרינן לקמן דלא כתיב ולא יאכל המזבח עכ"ל הכי אית ליה לרב חסדא לקמן ולא קאמר מדכתיב והקטיר הכהן את הכל דמיניה דריש רבי בסמוך דמחוברין דאיסורא מותר להעלותן משום דרב פפא דקאמר דלא פליגי האמוראים בהעלותו ה"נ לא פליגי תנאי בהכי אלא דרב נחמן ב"י מפרש לפלוגתייהו בהכי וכצ"ל רב הונא דקאמר לקמן גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח ורב חסדא קאמר דלא כתיב לא יאכל המזבח ס"ל דלא פליגי רבי ורבנן בהכי כלל דאם לא כן תקשי דרב חסדא דלא כמאן דהא רבי נמי מוהקטיר הכהן את הכל וגו' מרבה לגיד הנשה במחובר ולא מדלא כתיב ולא יאכל המזבח וק"ל:

    תוס' בד"ה אלמא איסור מוקדשין כו' ועוד דא"א לאיסור גיד להיות בענין אחר כו' עכ"ל אע"ג דאכתי לא אסקי אדעתייהו הך סברא שכתבו לקמן דדוקא בעינן שיחול איסור גיד מחיים דומיא דיעקב מ"מ אית להו הכא בפשיטות דודאי איסור גיד סתמא כתיב בין מחיים בין לאחר שחיטה ומחיים א"א לאיסור גיד להיות בענין אחר ודו"ק:

    בד"ה קדשים דאיסור כרת כו' וא"ת ונימא מגו דאתוסף איסור גיד לגבוה דאסור להעלותו כו' עכ"ל ק"ק כיון דלפום סברא דהשתא שרי גיד קדשים לאכילה להדיוט שרי נמי לגבוה ומקרי שפיר ממשקה ישראל מן המותר לישראל כיון דגיד קדשים מותר באכילה לישראל אע"ג דאסור גיד בחולין דכה"ג מקרי מליקת עוף להקטיר לגבוה מן המותר לישראל כיון דשרי לכהן באכילה אע"ג דמליקה אסור בחולין ויש לחלק דלשם א"א בענין אחר ודו"ק:

    בד"ה הכא במבכרת כו' וא"ת והא איסור גיד לר' יוחנן קדים כו' עכ"ל ולר"מ דמתני' אתיא כוותיה וסבר דנוהג בשליל ודאי לא קשיא להו הא איסור גיד קדים משום די"ל כמ"ש הרא"ש בפ' המקשה דה"מ לאחר שחיטה שיצא חי לאויר עולם אבל במעי אמו קודם שיצא חי לאויר עולם ליכא איסור גיד כלל מיהו שמעתין לא משמע כן ודו"ק:

    בד"ה פירשו ירדו כו' אלא ממעטי דאיסורא אפילו במחוברין עכ"ל דמעולותיך הבשר והדם ודאי דלא ממעטין רבנן אלא עיכולי דגידים ועצמות כדתניא בברייתא אלא דממשקה ישראל הוא דממעטי דאיסורא וא"כ אין חילוק בין פירשו למחוברין וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 90a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה איסור גיד איכא וכו' וי"ל דאין נראה לו שתחלוק הך סתמא וכו'. ר"ל דלעולם מצי לאוקמא כר"מ והא דלא קאמר דמשום הכי לא אתי איסור מוקדשים וחייל אאיסור גיד הנשה משום דסבירא ליה למתניתין דאין איסור חל על איסור משום דאין נראה לגמרא שתחלוק הך סתמא וכו':

    Maharam on Chullin 90a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 90, Amud Aleph, about 280 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “אלמא איסור מוקדשין קדים!…”

    2. Segment 214 words

      Opens “אע"ג דאיסור מוקדשין קדים, אתי איסור גיד…”

    3. Segment 322 words

      Opens “מאן שמעת ליה האי סברא? ר' יהודה,…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 49 words

      Opens “האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג…”

    5. Segment 514 words

      Opens “אימר דשמעת ליה לרבי יהודה בטמאה, דאיסור…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 66 words

      Opens “אלא, הכא במבכרת עסקינן, דברחם קדוש.…”

    7. Segment 78 words

      Opens “ואי בעית אימא: ולדות קדשים בהווייתן הן…”

    8. Segment 833 words

      Opens “אמר רבי חייא בר יוסף: לא שנו…”

      Named: רבי חייא בר יוסף, רבי יוחנן.

    9. Segment 99 words

      Opens “אמר רב פפא: ולא פליגי, כאן להלקותו,…”

      Named: רב פפא.

    10. Segment 1011 words

      Opens “איכא דאמרי, אמר רב פפא: ולא פליגי…”

      Named: רב פפא.

    11. Segment 1121 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק אמר: להעלותו פליגי,…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    12. Segment 1211 words

      Opens “יכול אפילו פרשו, ת"ל (דברים יב, כז)…”

    13. Segment 1330 words

      Opens “אי בשר ודם, יכול יחלוץ גידים ועצמות…”

    14. Segment 1421 words

      Opens “ומאן תנא דשמעת ליה דאמר פרשו ירדו?…”

      Named: רבי היא.

    15. Segment 1521 words

      Opens “והא, מה אני מקיים ״ועשית עולותיך הבשר…”

    16. Segment 1628 words

      Opens “רבי אומר: כתוב אחד אומר ״והקטיר הכהן…”

      Named: רבי אומר.

    17. Segment 1715 words

      Opens “ורבנן, מחוברין לא איצטריך קרא לרבויי, מידי…”

    18. Segment 183 words

      Opens “ורבי, מחוברין דהיתירא…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 90a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026