Talmud Builders

    Chullin 56a

    Back to index

    English translation — Chullin 56a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1including the hide of the vulva, the halakha is the same: If one performs the sacrificial rites with intent to burn one of them outside its designated area, the offering is unfit, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If he had intent to burn it beyond its designated time, this renders it piggul , and one is liable to receive karet for eating it. This baraita indicates that only Rabbi Shimon holds that the hide of the hooves is treated like its flesh, and that the Sages disagree, as Rabbi Yoḥanan stated.

    2MISHNA: And these are tereifot in a bird: One with a perforated gullet, or with a cut windpipe that was cut across its width; or if a weasel struck the bird on its head in a place that renders it a tereifa , as one must be concerned that the membrane of the brain was perforated; or if the gizzard was perforated; or if the small intestines were perforated. In a case where a bird fell into the fire and its innards were singed [ neḥmeru ], if they turned green they are unfit, and the bird is a tereifa , but if they are red the bird is kosher. If a person trampled the bird, or slammed it against a wall, or if an animal crushed it and it is twitching, it is a tereifa because its limbs were shattered. But if the bird lasted for a twenty-four-hour period, and then one slaughtered it, it is kosher.

    3GEMARA: The mishna states: If a weasel struck the bird on its head in a place that renders it a tereifa , one must be concerned that the membrane of the brain was perforated. Rav and Shmuel and Levi say: How does one inspect the membrane? After slaughter, one inserts his hand into the mouth of the bird and pushes the nerve tissue with his finger and inspects it. If the nerve tissue emerges and rises out through the hole in the skull, the animal is a tereifa , because this proves that the membrane has been perforated, allowing the nerve tissue through. And if not, the animal is kosher.

    4The Gemara asks: This works out well according to the one who says (45a) that an animal is not a tereifa unless the inner membrane is perforated as well. But according to the one who says that the animal is rendered a tereifa if the outer membrane was perforated, even if the inner membrane was not perforated, how can one rely on this inspection? Let us be concerned that perhaps the outer membrane was perforated but the inner membrane was not perforated, in which case the animal is a tereifa even if the nerve tissue does not emerge through the hole. The Gemara responds: If it is the case that the outer membrane was perforated, the inner membrane will inevitably burst due to its fragility, allowing the nerve tissue to emerge. If it does not emerge, it is certain that the outer membrane is intact as well.

    5Ze’eiri says: There is no effective inspection for a bird bitten on the head by a weasel, because the weasel’s teeth are so thin that even if they perforate the membrane, the nerve tissue will not emerge through the perforations. The Gemara asks: And if its teeth are thin, what of it? Certainly a small amount will emerge through the perforation. Rav Oshaya said: There is no inspection because its teeth are fine and crooked. The hole in the skull does not overlap the perforation in the membrane, and nothing will be able to escape.

    6The Gemara recounts: When Ze’eiri went up to Neharde’a, he sent a message to the Sages: The matters that I stated before you are an error on my part. In fact, they said this in the name of Rabbi Shimon ben Lakish: One inspects a bird bitten on the head by a weasel with one’s hand, pressing against the nerve tissue to see if it emerges through the hole, but not with a nail. One may not inspect it by dragging the tip of a nail over the surface of the membrane to see if it catches on a perforation, since the nail itself may perforate the membrane. And Rabbi Yoḥanan says: One may even inspect it with a nail.

    7The Gemara notes: And this disagreement is also reflected in the dispute of Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya, wherein one inspected the bird by hand, and one inspected it with a needle. The one who inspected it by hand said to the one who inspected it with a needle: Until when will you waste the money of the Jewish people by causing them to discard kosher meat? Sometimes the needle itself will perforate a membrane that was initially whole. The one who inspected it with a needle said to the one who inspected it by hand: Until when will you feed carcasses to the Jewish people, as you permit for consumption a bird that might well be forbidden?

    8The Gemara asks: Carcasses? But this is a slaughtered animal; even if it is forbidden, it is a tereifa , not a carcass. Rather, he must have said: Until when will you feed tereifot to the Jewish people; perhaps the membrane of the brain was perforated. Inspection by hand is not reliable, since the teeth of the weasel are thin and crooked and the nerve tissue may not escape even if the membrane is perforated.

    9The Gemara notes: It may be concluded that it is Rabbi Yehuda who inspected it by hand, as it is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Yehuda that one may inspect a bird bitten on the head by a weasel with one’s hand, but not with a nail. The baraita continues: If the bone of the skull was broken, even if the membrane of the brain was not perforated, the animal is a tereifa . The Gemara affirms: Indeed, it may be concluded that Rabbi Yehuda permits inspection only by hand.

    10The Gemara objects: This itself is difficult. You said in the baraita : One may inspect a bird injured by a weasel with one’s hand, but not with a nail; apparently, it has an option of inspection. But you then teach: If the bone of the skull was broken, even if the membrane of the brain was not perforated, the animal is a tereifa ; apparently it has no inspection, because inspecting for a perforation would be pointless. The Gemara responds: In the latter clause, we come to discuss a water bird, which cannot be inspected, since it has no membrane. The Gemara clarifies: Can it enter your mind that it has no membrane? One can see that it does. Rather, the response is: Since its membrane is fragile, it must have ruptured when the skull was broken.

    11Similarly, the Gemara relates that Rav Naḥman said to Rav Anan: The Master says that Shmuel inspects a bird bitten on the head by a weasel with his hand and deems it kosher if the membrane is not perforated, and our colleague Rav Huna also says that Rav inspects it by hand and deems it kosher. But doesn’t Levi teach: Those tereifot that the Sages enumerated in an animal apply likewise in a bird, and in addition to those, a bird is a tereifa if the bone of the skull was broken, even if the membrane of the brain was not perforated? If so, how can a bird be permitted through inspection? Rav Anan said to him: That baraita is referring to a water bird, which cannot be inspected since it has no membrane. The Gemara clarifies: Can it enter your mind that it has no membrane? Rather, the response is: Since its membrane is fragile.

    12Similarly, the Gemara relates: There was a certain hen that was in the house of Rav Ḥana whose skull was injured. He sent it before Rav Mattana, who inspected it and found that the bone of the skull was broken but the membrane of the brain was not perforated, and he deemed it kosher. Rav Ḥana said to Rav Mattana: But doesn’t Levi teach: Those tereifot that the Sages enumerated in an animal hold likewise in a bird, and in addition to those, a bird is a tereifa if the bone of the skull was broken, even if the membrane of the brain was not perforated? Rav Mattana said to him: That baraita is referring to a water bird, which cannot be inspected since it has no membrane. The Gemara clarifies: Can it enter your mind that it has no membrane? Rather, say that his response was: Since its membrane is fragile.

    13The Gemara notes that Rav Sheizvi would inspect the membrane of the brain by the light of the sun. Rav Yeimar would inspect it by pouring water into the skull through the hole, to see if it emerges mixed with nerve tissue. Rav Aḥa bar Ya’akov would inspect it

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    להביא עור בית הבושתלהכי מפרש ואמר להביא עור בית הבושת משום דאין להביא אלא זה לבדו שהרי כל המנויין שם הראויין להיות בעולה שנויין כאן חוץ מזה. עור השליל אינו ראוי להיות בעולה דאין שליל לזכרים:

    בית הבושתבית הרחם של נקבה:

    מתני' ואלו טריפות בעוףאע"ג דכל טריפות דבהמה כנגדן בעוף הני אצטריכו ליה למיתני נקובת הוושט משום פסוקת הגרגרת וההוא איצטריך דלא תימא הואיל וחיותו של עוף לא נפיש דהא כשר בסימן אחד אימא גרגרת נמי תיטרף במשהו והכתה חולדה משום דקתני מקום שעושה אותה טרפה דהיינו נקיבת הקרום דלא תימא תיטרף בנשבר העצם בלא נקיבת קרום כדאמרי' לקמן בעוף של מים וניקבו הדקין משום דקבעי למיתני סיפא גבי אלו כשירות יצאו בני מעיה ולא ניקבו ולא תימא עוף שחיותו מועט תיטרף ביציאה לחודה:

    הכתה חולדה על ראשהחיישינן לנקיבת קרום:

    הכתהנשכתה בשיניה דאילו ביד אמרן לעיל (חולין דף נג.) יש דרוסה לחולדה בעופות וכל כנגד החלל מיטרפה בה:

    נחמרוכווצו מחמת האור ונהפכה מראיתן לשון (איכה א) מעי חמרמרו:

    אם הוריקומפרש בגמרא לב וקורקבן אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו:

    אם אדומיםהלב והקורקבן כמשפטן שלא נשתנה מראה שלהן:

    דרסהאדם ברגליו:

    או שטרפה בכותלהכה בה בכותל:

    או שריצצתה בהמהדאיכא למיחש להני תלתא משום ריסוק איברים ועדיין מפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ובדיקה בעיא כדאוקמינן בפירקין (דף נא:):

    גמ' מכניס ידובפיו של עוף שנשכתו חולדה בראשו ובודק דוחק אצבעו כלפי חיך העוף והמוח נדחק למעלה אם המוח מבצבץ ויוצא דרך נקב המכה:

    טרפהשמא ניקב הקרום:

    הניחא למאן דאמרלעיל (חולין דף מה.) גבי ניקב הקרום עד דמינקיב עילאה ותתאה שפיר:

    אלא למאן דאמרדטריף עילאה לחודיה כי לא מבצבץ אמאי כשרה דלמא עילאה אינקיב ותתאה קיים:

    תתאה מיפקעבדחיפת אצבע כשדוחפו למעלה:

    אין בדיקה לחולדהלנשיכת חולדה:

    מפני ששיניה דקותואפילו ניקב הקרום פעמים שאין המוח יוצא על ידי דחיפת אצבע בחיך:

    מאי הויאי אפשר דלא מבצבץ פורתא:

    ועקומותונוקב באלכסון וכשהמוח נדחף למעלה העצם סותמו ועומד כנגדו שנקב העצם אינו כנגד נקב הקרום:

    כי סליקזעירי מבבל לנהרדעא:

    בידכדמפרש לעיל מכניס ידו כו':

    אבל לא במסמרמלמעלה מוליכו על הנקב לראות אם יחגור בקרום ופותח את הגולגולת תחלה לאחר שחיטה ופעמים שאינו נקוב והמסמר נוקבו ומפסיד ממון ישראל:

    אף במסמרבודקין ולא חיישינן לדלמא איהו נקיב ליה בידא כדמפרש:

    במחטאכדפרישית במסמר:

    ניקב קרוםמתוך ששיניה דקות ועקומות אינו מבצבץ:

    אבל לא במסמרמפני שמכלה ממונן של ישראל:

    נשבר העצםלקמיה פריך:

    וקרומו רךהלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום:

    אמר ליה רב נחמן לרב ענןתמהני בזאת:

    מר אמראתה אמרת לי שראית שמואל שהוא בודק לנשיכת חולדה אלמא לא מטרף בעצם לחודיה ואף הונא חברין אמר לי דאיהו חזייה לרב דבדיק בידא וקשיא לי והא תני לוי כו':

    כנגדן בעוףבמידי דאיתיה בעוף המסס ובית הכוסות ליתנהו בעוף:

    בדיק בשימשאנגד השמש מסתכל אם יראה נקב שהאור יפה לבדיקה:

    במיאמוציא כל המוח מן הקרום דרך פיה כמו שהיא יורדת לחוט השדרה וממלא הקרום מים ואם יוצא דרך המכה בידוע שניקב הקרום. ל"א מכניס בנקב העצם מים וחוזר ומוציאו ורואה אם נתלבנו בידוע שנתערב המוח בהם:

    חולין 56 עמוד א

    1להביא עור בית הבושת חוץ למקומו פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו פיגול וחייבים עליו כרת.

    Mishna

    2ואלו טרפות בעוף: נקובת הוושט, ופסוקת הגרגרת, הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה, ניקב הקורקבן, ניקבו הדקין, נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, אם ירוקים פסולים, אם אדומים כשרים. דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת, ושהתה מעת לעת ושחטה כשרה.

    Gemara

    3רב ושמואל ולוי דאמרי: מכניס ידו לפנים ובודק, אם מבצבץ ועולה טרפה, ואם לאו כשרה.

    4הניחא למאן דאמר עד דמנקיב קרמא תתאה, אלא למאן דאמר אינקיב עילאה אע"ג דלא אינקב תתאה, ניחוש דלמא עילאה אינקיב תתאה לא אינקיב? אי איתא דאינקיב עילאה, תתאה אגב רוככיה מיפקע פקע.

    5אמר זעירי: אין בדיקה לחולדה, מפני ששיניה דקות. וכי שיניה דקות מאי הוי? אמר רב אושעיא: מפני ששיניה דקות ועקומות.

    6כי סליק לנהרדעא, שלח להו: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משמיה דרבי שמעון בן לקיש: בודקין לחולדה ביד, אבל לא במסמר, ורבי יוחנן אמר: אף במסמר.

    7ובפלוגתא דר"י ורבי נחמיה, חד בדיק בידא, וחד בדיק במחטא. מאן דבדיק בידא אמר ליה למאן דבדיק במחטא: עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל? אמר ליה מאן דבדיק במחטא למאן דבדיק בידא: עד מתי אתה מאכיל לישראל נבלות?

    8נבלות? והא שחוטה היא! אלא טרפות, שמא ניקב קרום של מוח.

    9תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק בידא, דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי יהודה: בודקין לחולדה ביד, אבל לא במסמר. נשבר העצם, אע"פ שלא ניקב קרום של מוח תסתיים.

    10הא גופא קשיא, אמרת: בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר. אלמא אית ליה בדיקותא, והדר תני: נשבר העצם אף על פי שלא ניקב קרום של מוח. אלמא לית ליה בדיקותא! סיפא אתאן לעוף של מים, הואיל ואין לו קרום. אין לו קרום סלקא דעתך? אלא, הואיל וקרומו רך.

    11אמר ליה רב נחמן לרב ענן: מר אמר שמואל בדיק בידא ומכשר, והונא חברין אמר רב בדיק בידא ומכשר. והתני לוי: טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח? אמר ליה: ההוא בעוף של מים, הואיל ואין לו קרום. אין לו קרום ס"ד אלא, הואיל וקרומו רך.

    12ההיא תרנגולתא דהואי בי רב חנא, שדרה לקמיה דרב מתנא. נשבר העצם ולא ניקב קרום של מוח הואי, ואכשרה. א"ל והתני לוי: טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח! אמר ליה: התם בעוף של מים, הואיל ואין לו קרום. אין לו קרום ס"ד אלא אימא: הואיל וקרומו רך.

    13רב שיזבי בדיק בשימשא, רב יימר בדיק במיא, רב אחא בר יעקב בדיק׃

    Tosafot

    להביא עור של בית הבושתלקמן בהעור והרוטב (חולין דף קכב.) פירש רש"י הא דלא חשיב ליה בהדיא בהדי אינך בברייתא משום דבעולה מיירי שהוא זכר ומיהו איכא מאן דתני זבח בפרק כל הזבחים שקיבלו (זבחים כח. ושם) ולא קתני עולה ויש לומר דלא חשיב אלא מידי דהוה בכל הקרבנות ועור שתחת האליה אע"ג דאינה קרבה אלא בכבש מ"מ איתיה או באכילת אדם או באכילת מזבח וא"ת אמאי לא קאמר נמי להביא עור השליל דחשיב לקמן במתניתין בהעור והרוטב (חולין דף קכב.) בהדי אלו שעורותיהם כבשרן ואומר ר"ת משום דאין מפגלים בשליל כדאיתא פרק כל הפסולין (זבחים לה.) פיגל בשליל לא נתפגל הזבח ואף השליל לא נתפגל:

    ורבי יוחנן אמר אף במסמרוליכא משום מכלה ממונן של ישראל ובפלוגתא לאו דוקא דרבי יוחנן דאמר אף במסמר לא כרבי יהודה ולא כרבי נחמיה:

    נבלות והא שחוטה היאוא"ת והא שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר פרק חטאת העוף (זבחים סט: ושם) דשחיטת העוף אינה מטהרת טריפתה מטומאתה דקאמר נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה טרפה למה נאמרה להביא טרפה ששחטה (שחלבה טהור מכלל שהיא מטמאה) וכן ריש מסכת טהרות גבי י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור שחיטתה ומליקתה מטהרת טרפתה מידי נבלה רבי יהודה אומר אינה מטהרת וי"ל דמ"מ כיון דלר' נחמיה מטהרת לא הוה ליה למימר שהיה מאכיל נבילות ועוד דלא מסיק אדעתיה תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק בידא:

    מר אמר שמואל בדיק בידא וכן רבואף על גב דכבר אמרינן לעיל רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק מ"מ אשמועינן הכא דמעשה נמי עבד:

    והא תני לוי טרפות שמנו חכמים וכו'בחנם מקשה מברייתא ארב ושמואל דאלוי גופיה הוה מצי למפרך דאמר לעיל מכניס ידו לפנים ובודק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ברם כך אמר משום ר' שמעון בן לקיש בודקים לחולדה ביד אבל לא במסמר ורבי יוחנן אמר אפילו במסמר. כלומר שאינו חושש בז' לאיבוד ממון, ומדאמר אפילו במסמר, משמע ודאי דר' יוחנן לא פליג אבדיקת יד, אלא דמוסיף הוא דריש לקיש אמר דוקא ביד ולא במסמר כדברי מאן דשלח למאן דבדיק במחטא עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל. ואתי ר' יוחנן ואמר דלא חיישינן להכי, ואי בעי ביד בודק ואי בעי במסמר בודק, ואף על גב דאוקימנא להו כתנאי, לאו למימר דרבי יוחנן כמאן דבדיק במחטא דוקא סבירא ליה, אלא סבר לה כוותיה בחדא דבודקים ביד, ופליג עליה בחדא, דאילו ר' נחמיה דבדיק במחטה סבר דוקא במחטה אבל לא ביד, דמאכיל טריפות הוא, ורבי יוחנן סבר דבדיקה מעליא הוא, וקיימא לן כותיה. פסק הא דאמרינן דיש לחולדה בדיקה, דוקא בשראינו שהכתה ברגל או בשיניה, אבל ביד הא קיימא לן דיש לחולדה דריסה בעופות ואפילו בעוף הגס כמו שכתבנו למעלה, ואפילו בשיניה נמי לא אמרן אלא בעוף של יבשה שקרומו עב, אבל בעוף של מים הואיל וקרומו רך נשבר העצם, אף על פי שלא ניקב קרום של מוח טריפה, והני אווזי דידן וכן האווזים הקטנים שקורין אנאד הואיל ושכיחי במיא כעוף של מים דמיאן כדאמר רב שיזבי (ע"ב) והני אווזי דידן הואיל ושכיחי במיא כעוף של מיא דמיאן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 56a

    Chullin 56a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 412 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    להביא עור בית הבושת להכי מפרש ואמר להביא עור בית הבושת משום דאין להביא אלא זה לבדו שהרי כל המנויין שם הראויין להיות בעולה שנויין כאן חוץ מזה. עור השליל אינו ראוי להיות בעולה דאין שליל לזכרים:

    בית הבושת בית הרחם של נקבה:

    מתני' ואלו טריפות בעוף אע"ג דכל טריפות דבהמה כנגדן בעוף הני אצטריכו ליה למיתני נקובת הוושט משום פסוקת הגרגרת וההוא איצטריך דלא תימא הואיל וחיותו של עוף לא נפיש דהא כשר בסימן אחד אימא גרגרת נמי תיטרף במשהו והכתה חולדה משום דקתני מקום שעושה אותה טרפה דהיינו נקיבת הקרום דלא תימא תיטרף בנשבר העצם בלא נקיבת קרום כדאמרי' לקמן בעוף של מים וניקבו הדקין משום דקבעי למיתני סיפא גבי אלו כשירות יצאו בני מעיה ולא ניקבו ולא תימא עוף שחיותו מועט תיטרף ביציאה לחודה:

    הכתה חולדה על ראשה חיישינן לנקיבת קרום:

    הכתה נשכתה בשיניה דאילו ביד אמרן לעיל (חולין דף נג.) יש דרוסה לחולדה בעופות וכל כנגד החלל מיטרפה בה:

    נחמרו כווצו מחמת האור ונהפכה מראיתן לשון (איכה א) מעי חמרמרו:

    אם הוריקו מפרש בגמרא לב וקורקבן אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו:

    אם אדומים הלב והקורקבן כמשפטן שלא נשתנה מראה שלהן:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 56a · Sefaria

    Tosafot

    להביא עור של בית הבושת לקמן בהעור והרוטב (חולין דף קכב.) פירש רש"י הא דלא חשיב ליה בהדיא בהדי אינך בברייתא משום דבעולה מיירי שהוא זכר ומיהו איכא מאן דתני זבח בפרק כל הזבחים שקיבלו (זבחים כח. ושם) ולא קתני עולה ויש לומר דלא חשיב אלא מידי דהוה בכל הקרבנות ועור שתחת האליה אע"ג דאינה קרבה אלא בכבש מ"מ איתיה או באכילת אדם או באכילת מזבח וא"ת אמאי לא קאמר נמי להביא עור השליל דחשיב לקמן במתניתין בהעור והרוטב (חולין דף קכב.) בהדי אלו שעורותיהם כבשרן ואומר ר"ת משום דאין מפגלים בשליל כדאיתא פרק כל הפסולין (זבחים לה.) פיגל בשליל לא נתפגל הזבח ואף השליל לא נתפגל:

    ורבי יוחנן אמר אף במסמר וליכא משום מכלה ממונן של ישראל ובפלוגתא לאו דוקא דרבי יוחנן דאמר אף במסמר לא כרבי יהודה ולא כרבי נחמיה:

    נבלות והא שחוטה היא וא"ת והא שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר פרק חטאת העוף (זבחים סט: ושם) דשחיטת העוף אינה מטהרת טריפתה מטומאתה דקאמר נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה טרפה למה נאמרה להביא טרפה ששחטה (שחלבה טהור מכלל שהיא מטמאה) וכן ריש מסכת טהרות גבי י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור שחיטתה ומליקתה מטהרת טרפתה מידי נבלה רבי יהודה אומר אינה מטהרת וי"ל דמ"מ כיון דלר' נחמיה מטהרת לא הוה ליה למימר שהיה מאכיל נבילות ועוד דלא מסיק אדעתיה תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק בידא:

    מר אמר שמואל בדיק בידא וכן רב ואף על גב דכבר אמרינן לעיל רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק מ"מ אשמועינן הכא דמעשה נמי עבד:

    והא תני לוי טרפות שמנו חכמים וכו' בחנם מקשה מברייתא ארב ושמואל דאלוי גופיה הוה מצי למפרך דאמר לעיל מכניס ידו לפנים ובודק:

    Tosafot on Chullin 56a · Sefaria

    Rashba

    ברם כך אמר משום ר' שמעון בן לקיש בודקים לחולדה ביד אבל לא במסמר ורבי יוחנן אמר אפילו במסמר. כלומר שאינו חושש בז' לאיבוד ממון, ומדאמר אפילו במסמר, משמע ודאי דר' יוחנן לא פליג אבדיקת יד, אלא דמוסיף הוא דריש לקיש אמר דוקא ביד ולא במסמר כדברי מאן דשלח למאן דבדיק במחטא עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל. ואתי ר' יוחנן ואמר דלא חיישינן להכי, ואי בעי ביד בודק ואי בעי במסמר בודק, ואף על גב דאוקימנא להו כתנאי, לאו למימר דרבי יוחנן כמאן דבדיק במחטא דוקא סבירא ליה, אלא סבר לה כוותיה בחדא דבודקים ביד, ופליג עליה בחדא, דאילו ר' נחמיה דבדיק במחטה סבר דוקא במחטה אבל לא ביד, דמאכיל טריפות הוא, ורבי יוחנן סבר דבדיקה מעליא הוא, וקיימא לן כותיה. פסק הא דאמרינן דיש לחולדה בדיקה, דוקא בשראינו שהכתה ברגל או בשיניה, אבל ביד הא קיימא לן דיש לחולדה דריסה בעופות ואפילו בעוף הגס כמו שכתבנו למעלה, ואפילו בשיניה נמי לא אמרן אלא בעוף של יבשה שקרומו עב, אבל בעוף של מים הואיל וקרומו רך נשבר העצם, אף על פי שלא ניקב קרום של מוח טריפה, והני אווזי דידן וכן האווזים הקטנים שקורין אנאד הואיל ושכיחי במיא כעוף של מים דמיאן כדאמר רב שיזבי (ע"ב) והני אווזי דידן הואיל ושכיחי במיא כעוף של מיא דמיאן.

    Rashba on Chullin 56a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השלישית ואלו טרפות בעוף נקובת הושט ופסוקת הגרגרת הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה ניקב הקורקבן ניקבו הדקין נפלה לאור ונחמרו [בני] מעיה אם ירוקין פסולין אם אדומים כשרים דרסה או טרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה אמר הר"מ פי' נקובת הושט ופסוקת הגרגרת כפי מה שהקדמנו בבהמה וכפי אותם התנאים עצמם וחולדה הוא חיה כמין עכבר וכל שכן מי שהוא גדול ומה שהוא עושה אותה טרפה ר"ל שנקב קרום המוח שלה ויודע שיכניס אצבעו לתוך פי העוף וידחוק אותו למעלה אם הדם מבצבץ או יוצא מן המוח טרפה וקורקבן ענין ידוע ויש בתוכו כיס מקיף על המאכל הבא עליו וזה הנקב צריך שיהא עובר בבשרו ובכיס שבתוכו זה כנגד זה עד שיגיע הנקב למאכל שבתוכו ופי' נחמרו נשרפו וכן אמרו במחוייב שריפה וחומרת את בני מעיה ודע שאין אנו משגיחין בשנוי מראות האיברים הפנימיים מן העוף המשתנים מן האדמימות אל הירוקות זולתי בלב ובכבד ובקורקבן בלבד לפי שאלו השלשה האיברים מראיהם הטבעי באלו העופות הנמצאים אצלנו כתרנגולין ותורים ובני יונה והקורא אדומים ואם נמצא מהם ירוק או כרתי שום דבר ראוי לשלוק אותו מעט אם עולה בעינו ירוק או כרתי הרי זו טרפה ואסורה באכילה על מנת שאותו העוף הוא שנפל באש כי מה שאמר נפלה מן הגג שמתנאיה שתפול בהכרח ואחזור להשלים המאמר על העוף שאם היה העוף מעופות המים שמותרין שיש לו אחד מאלו האיברים בטבע כעין כרתי או כעין ירוק על הרוב היה זה בקורקבן אם נמצא אותו האבר בטבעו להיות ירוק או כרתי (או) אדום טרפה לפי שכל זמן שישוב האדום ירוק או הירוק אדום מחמת האור טרפה ואחר השליקה כמו שזכרנו האדום כל זמן שישוב ירוק טרפה ואפי' שב ירוק אחר השליקה וכבר ידעת שמראות אלו הן במשהו כמו שהנקב במשהו ומה שאמר במפרכסת הזאת שהיא כשרה על מנת שתבדק אחר השחיטה כמו שאנו עושין בבהמה ואם נמצא דבר אסור טרפה לפי שהעקר האמתי כל מה שהוא טרפה בבהמה כמותו בעוף טרפה ומוסיף על העוף תוספות כמו שאתה רואה:

    אמר המאירי המשנה השלישית והכונה לבאר בה טרפות שבעוף ולא הוצרך לפרש כאן כל אותם שפירש בבהמה שהם ראויות בעוף כגון נפסק חוט השדרה וניקב הלב לבית חללו וכן הרבה מהם שהדבר ידוע שכל טרפות שבבהמה טרפות בעוף באבר הדומה לו ויתר עליהם עוף בעוף של מים שאפי' ניקב הגולגולת בלא ניקב קרום המוח טרפה אבל קורקבן אינו יתר בעוף שהרי במקום בית הכוסות של בהמה הוא אם כן אף באלו שהזכיר יש בהן שלא היה צריך להזכיר אלא מתוך שהיה הדבר קרוב לטעות מצד חולשת העוף ודקותו שתהא גרגרת שלו נפסלה בנקב או בפסיקה מועטת הוצרך לשנות פסוקת הגרגרת בסתם ר"ל על הצד האמורה בבהמה ברובה ומכיון שהיה צריך להזכיר פסוקת הגרגרת הזכיר תחלה נקובת הושט הכתה חולדה על ראשה פירשו גדולי הרבנים שנשכתה בשניה שאם ביד הרי דרוסה היא וצריכה בדיקה כנגד כל החלל ואע"פ שכל שנודע לנו מקום הדריסה אינו בודק אלא כנגד אותו מקום לדעתנו כמו שביארנו מ"מ צריכים אנו לפרש בכאן כדבריהם שלא באו בכאן אלא מטעם נקב שהרי פירשו עליה בגמרא בדיקה על נקב ביד או במסמר או במחט ולא בדיקה על ארס ר"ל באדמימות כמו שיתבאר ואמר שאם נשכתה חולדה על ראשה וכל שכן חתול ונץ ונמיה אם במקום שעושה אותה טרפה ר"ל כנגד הקרום טרפה ולא טרפה ממש אלא שצריכה בדיקה על הצד שיתבאר ובבהמה אפשר שאין צריך בדיקה בנשיכת חולדה שהבהמה עצם שלה עב ואע"פ שכיוצא בה בנשיכת ארי או זאב אף בבהמה כן מ"מ נשיכת חולדה מיהא אין בה ואפשר לדחוק ולפרש הכתה ביד ולשון הכאה מורה כן ואינה בבהמה כלל ובדיקה האמורה בגמרא שהיא מפני נקב אפשר הואיל והכתה בגולגולת והוא רך ודאי הארס נקב לאלתר ואין צריך אלא בדיקה על נקב וכבר ביארנו שכל שנודע לנו מקום הדריסה אינו צריך לבדוק כנגד כל החלל:

    ניקב הקורקבן והוא במקום בית הכוסות של בהמה ומ"מ הואיל ואין קורקבן בבהמה שנאה בעוף:

    ניקבו הדקין על הדרך האמור בבהמה וחזר ושנאה בעוף מתוך שהוא עתיד לומר בכשרות יצאו בני מעיה ולא ניקבו שהייתי סבור לומר מתוך חולשתו ודקותו שאף ביצאו לבד היא מיטרפת בא בכאן ולימד דוקא בניקבו:

    נפל העוף לאור ונחמרו בני מעיו ר"ל שנכווצו אם ירוקין פסולה אם אדומים כשרה פירשו בגמרא אם הוריקו האדומים או האדימו הירוקים טרפה וזה שהבני מעים כל שהם בכרס ירוקים הם והלב והקורקבן והכבד אדומים ואם הוחלף הדבר באחד מהם טרפה ואע"פ שיש לומר בטרפות זה שהוא אף בבהמה מ"מ אין הדבר מצוי בבהמה מפני שעור שלה גס ויש אומרים שאינו בבהמה כלל כמו שיתבאר:

    דרסה אדם ברגליו או שטרפו בכותל או שרצצתה בהמה שיש כאן חשש ריסוק איברים והוא במקום נפולה האמור בבהמה טרפה ואם עדין מפרכסת ושהתה מעת לעת צריכה בדיקה על הדרך האמור בבהמה ואם הלכה או פרחה אינה צריכה בדיקה:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא להשלמת ביאור ענינים אלו אלו הן:

    בדיקה זו שאנו מצריכים בנשכתה חולדה בראשה ואין אנו יודעים אם נגעה בקרום של מוח ונקבתו אם לאו היא ששוחטין אותו ופוחתין עצם הגולגולת עד שיתגלה הקרום ואחר כך מניח אחד ידו לתוך פי העוף ונועצה כלפי החיך ואם יש נקב במוח מבצבץ דרך הנקב וטרפה ואם לאו כשרה ואף לדעת הפוסקים שבנקיבת קרום התחתון היא מיטרפת אין חוששין שמא ניקב התחתון והעליון נשאר קיים ומונע את הבצבוץ שבזו על כל פנים כל שיש שם נקב העליון ניקב תחלה כמו שביארנו בשמועת ניקב קרום של מוח ויש בזו בדיקה אחרת והוא שמעביר מחט על פני שטחו ואם יש נקב הוא מתעכב בו ואע"פ שבושט פרשו קצת מפרשים שאין לו בדיקה בנקב דרך חוץ אף בבדיקת מחט יראה לי טעם לדבריהם מפני שהוא מתכווץ מה שאין כן בקרום שהוא עומד מתוח בכל שעה מתוך מלואו וכן בודקין בכל צד שיהא אדם יכול לבדוק:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 56a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה להביא עור של בית כו' אע"ג דאינה קריבה אלא בכבש מ"מ איתיה או באכילת אדם כו' עכ"ל היינו השתא למאי דתני זבח אבל למאי דתני עולה אין חילוק דהא כולה כליל היא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 56a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה ור"י אמר אף במסמר וליכא משום מכלה ממון של ישראל וכו' הוצרך לפרש לאפוקי אם ר"ל דוקא במסמר היה כוונתו לומר אבל ביד לא משום דאתה מאכיל טרפות לישראל אבל השתא דר"ל אף במסמר דהיינו רביד פשיטא דבודקין אלא אפילו במסמר בודקין ולא אמרינן דבבדיקת מסמר אתה מכלה ממונם של ישראל:

    ד"ה נבילות והא שחוטה היא וכו' ועוד דלא מסיק אדעתיה תסתיים וכו' ר"ל אלא היה סבור שרבי נחמיה הוה בדיק בידא ור"י קאמר לרבי נחמיה אתה מאכיל נבילות לישראל וא"כ השתא פריך גמרא בפשיטות טפי והא לרבי נחמיה לא הוי נבילה דשחיטה מטהרת והיאך קאמר ליה ר"י לרבי נחמיה שהוא מאכיל נבילות וק"ל:

    ד"ה והא תני לוי וכו' בחנם מקשה מברייתא ארב ושמואל דאלוי גופיה ה"מ למפרך וכו'. מקשין העולם מאי קשה להו לתוספות נימא דמשום הכי פריך ארב ושמואל משום דמעשה נמי עביד כמו שכתבו התוספות בדבור שלפני זה ויש לפרש דה"ק בחנם מקשה מברייתא דתני לוי ארב ושמואל דדלמא רב ושמואל פליגי אברייתא דתני לוי ולכך לא קשה מידי ארב ושמואל על כן ה"ל למפרך טפי אלוי גופיה וק"ל:

    Maharam on Chullin 56a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כנגדן בעוף עי' לעיל ד' כ' ע"א תוס' ד"ה אילימא:

    רש"י ד"ה להביא וכו' להכי מפרש עי' שו"ת נו"ב מ"ת סי' כו:

    ד"ה וקרומו רך וכו' תו לא קאי קרום עי' לקמן דף עו ע"ב תוד"ה אפסיק:

    Gilyon HaShas on Chullin 56a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 56, Amud Aleph, about 412 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “להביא עור בית הבושת חוץ למקומו פסול…”

    2. Segment 243 words

      Opens “מתני׳ ואלו טרפות בעוף: נקובת הוושט, ופסוקת…”

    3. Segment 316 words

      Opens “גמ׳ רב ושמואל ולוי דאמרי: מכניס ידו…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    4. Segment 432 words

      Opens “הניחא למאן דאמר עד דמנקיב קרמא תתאה,…”

    5. Segment 520 words

      Opens “אמר זעירי: אין בדיקה לחולדה, מפני ששיניה…”

      Named: רב אושעיא.

    6. Segment 630 words

      Opens “כי סליק לנהרדעא, שלח להו: דברים שאמרתי…”

      Named: רבי שמעון, רבי יוחנן.

    7. Segment 739 words

      Opens “ובפלוגתא דר"י ורבי נחמיה, חד בדיק בידא,…”

      Named: רבי נחמיה.

    8. Segment 811 words

      Opens “נבלות? והא שחוטה היא! אלא טרפות, שמא…”

    9. Segment 930 words

      Opens “תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק בידא, דתניא:…”

      Named: רבי יהודה, רבי שמעון.

    10. Segment 1048 words

      Opens “הא גופא קשיא, אמרת: בודקין לחולדה ביד…”

    11. Segment 1156 words

      Opens “אמר ליה רב נחמן לרב ענן: מר…”

      Named: רב נחמן, רב ענן, רב בדיק, שמואל.

    12. Segment 1258 words

      Opens “ההיא תרנגולתא דהואי בי רב חנא, שדרה…”

      Named: רב חנא, רב מתנא.

    13. Segment 1313 words

      Opens “רב שיזבי בדיק בשימשא, רב יימר בדיק…”

      Named: רב שיזבי, רב יימר, רב אחא בר יעקב.

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Chullin 56a · Segment 5 — “…מאי הוי? אמר רב אושעיא: מפני ששיניה דקות ועקומות.

    • Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim

      Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…

      Source: Chullin 56a · Segment 13 — “רב שיזבי בדיק בשימשא, רב יימר בדיק במיא, רב…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 56a · Segment 13 — “…יימר בדיק במיא, רב אחא בר יעקב בדיק

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Chullin 56a · Segment 5 — “אמר זעירי: אין בדיקה לחולדה, מפני ששיניה דקות. וכי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 56a · Segment 11 — “…ענן: מר אמר שמואל בדיק בידא ומכשר, והונא חברין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 56a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026