Talmud Builders

    Chullin 97a

    Back to index

    English translation — Chullin 97a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: Forbidden fat is different from the sciatic nerve, because its flavor permeates throughout the animal, unlike that of the sciatic nerve.

    2The Gemara challenges Rav Huna’s statement: And in the case of a kid roasted with its forbidden fat, is the meat forbidden? But didn’t Rabba bar bar Ḥana say: There was an incident that came before Rabbi Yoḥanan in the synagogue of the town of Maon, where a young goat was roasted with its fat, and the people came and asked Rabbi Yoḥanan about the status of the meat, and he said: Peel away the meat and eat it until you reach the forbidden fat? This indicates that the flavor of the fat does not permeate the entire animal in which it is roasted. The Gemara answers: That kid was lean and had so little fat that its flavor did not permeate throughout the animal.

    3Rav Huna bar Yehuda said: That was a case of a kidney of a young goat roasted with its forbidden fat, and Rabbi Yoḥanan permitted it to be eaten because there is a membrane that separates the fat from the kidney and prevents the fat from penetrating the kidney. Ravin bar Rav Adda said: That was a case of a small, non-kosher fish known as kilkhit , which fell into a stewpot [ ilpas ], and they came to ask Rabbi Yoḥanan about its status. And he said to them: Let a gentile cook [ kapeila ] taste it in order to determine whether the flavor of the non-kosher fish has permeated the entire mixture.

    4Rava said: Initially that which is taught in the following baraita posed a difficulty for me: With regard to a pot in which one cooked meat, one may not cook milk in it; and if he did cook milk in it, the meat absorbed by the pot renders the milk forbidden if it imparts flavor to the milk. Similarly, if one cooked teruma in a pot, one may not cook non-sacred food in it; and if one did cook non-sacred food in it, the absorbed teruma renders the food in the pot sacred if it imparts flavor to it.

    5Rava explains: Granted, in the case of a pot used for teruma , a priest, who is permitted to partake of teruma , can taste the non-sacred food subsequently cooked in the pot in order to determine whether the teruma imparted flavor to the non-sacred food. But in a case where it is not known whether meat imparted flavor into milk, who can taste it? If the meat did impart flavor to the milk, it would be forbidden for any Jew to consume the milk. But now that Rabbi Yoḥanan said: We rely on a gentile cook in the case of the kilkhit , here also we rely on a gentile cook to taste it and say whether the meat has imparted flavor to the milk.

    6The Gemara summarizes the guidelines that determine when an item cooked with another item affects the status of the mixture. Rava said: The Sages said that there are cases where one relies on a Jew tasting the food, and the Sages said that there are some cases where one relies on a gentile cook to taste the food,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מפעפעבלע"ז טרישנלש"ט מבצבץ והולך ומתפשט בכל הבשר:

    כוליא בחלבה הוה ושריאמשום דמפסיק קרמא:

    כילכיתשקץ דגים קטנים:

    באילפסשל בשר:

    ליטעמיה קפילאנחתום עובד כוכבים. ואשמועינן דמותר לסמוך עליו לפי תומו ולא יודיעוהו שצריכין לו לדבר איסור והיתר:

    טעים לה כהןששניהם מותרין לו החולין והתרומה:

    אמור רבנן בטעמאבכמה מקומות ששנינו בנותן טעם:

    ואמור רבנן בקפילאכדאמר רבי יוחנן:

    חולין 97 עמוד א

    1שאני חלב, דמפעפע.

    2ובחלב אסור? והאמר רבה בר בר חנה: עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בכנישתא דמעון, בגדי שצלאו בחלבו, ואתו ושיילוה לרבי יוחנן, ואמר: קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו! ההוא כחוש הוה.

    3רב הונא בר יהודה אמר: כוליא בחלבה הוה, ושריא. רבין בר רב אדא אמר: כילכית באילפס הוה, ואתו שיילוה לרבי יוחנן, ואמר להו: ליטעמיה קפילא ארמאה.

    4אמר רבא: מריש הוה קא קשיא לי הא דתניא: קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב, ואם בשל בנותן טעם; תרומה לא יבשל בה חולין, ואם בשל בנותן טעם.

    5בשלמא תרומה, טעים לה כהן, אלא בשר בחלב מאן טעים ליה? השתא דאמר רבי יוחנן: סמכינן אקפילא ארמאה, הכא נמי סמכינן אקפילא ארמאה.

    6דאמר רבא: אמור רבנן בטעמא, ואמור רבנן בקפילא,׃

    Tosafot

    שאני חלב דמפעפעלכך אסור אפילו הראש והא דאמרינן נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו ותו לא היינו משום דרוטב אינו מפעפע כל כך דציר בעלמא הוא ולא שומן וא"ת אם כן במתניתין איכא שומן הגיד דמפעפע ואפילו נצלה נמי ליתסר כוליה ונראה לר"ת דשמנו של גיד אינו מפעפע והרב ר"מ מפרש כיון דשומן הגיד לא מיתסר אלא מדרבנן דגזרו ביה אטו הגיד כשאין הגיד אוסר גם בו לא החמירו ולפירושו למאי דקיימא לן (לקמן חולין דף צט:) דאין בגידין בנ"ט אפילו נתבשל לא אוסר כמו שאין הגיד אוסר ורבינא דאסר בסמוך גבי הנהו אטמהתא צ"ל דסבר דיש בגידין בנ"ט כתנא דמתניתין:

    ההוא כחוש הוהמפרש ר"ת כחוש הוה ולכך שרי דחלב כחוש אינו מפעפע ועי"ל כחוש הוה ויש בו מעט חלב ובטל בששים:

    כוליא בחלבא הוה ושריאלפי שהיה הקרום מפסיק ונראה שצריך להסיר מן הכוליא כדי קליפה לפי שהקרום עצמו מובלע מן החלב כדאמרינן לעיל (חולין דף צג.) תלתא קרמי הוה וא"ת ליתסר כוליא משום דמפעפע בה לובן כוליא דרבי יוחנן גופיה אסר לעיל (חולין דף צב:) לובן כוליא כדאמרינן דממרט ליה וי"ל כיון דלא אסור אלא מדרבנן אינו אוסר את הכוליא:

    אבל בשר בחלב מאן טעים ליהוהא דלא פריך אמתניתין (לעיל חולין דף צו:) דירך שנתבשל בה גיד הנשה מאן טעים ליה משום דמשערינן ליה כבשר בלפת אבל קשה דאמתני' דפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קח.) דטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש בה בנ"ט וכו' הוה מצי למפרך וכן אמתני' דפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עג.) יין במים ומים ביין בנ"ט וי"ל דהתם קל לשער בס' אבל הכא אין קל לשער מה שבלוע בקדרה אלא על ידי טעימה אי נמי דמשמע ליה דהך ברייתא על ידי טעימה איירי דומיא דתרומה דטעם לה כהן:

    סמכינן אקפילאאע"ג דעובד כוכבים הוא כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתו:

    אמר רבא כו' ואמור רבנן בס'לקמן בפ' כל הבשר פסק הקונטרס כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל מדקם ליה רבי בשיטתיה דקאמר נראין דברי רבי יהודה ורב ושמואל נמי דאמרי תרוייהו כל איסורים שבתורה במינו במשהו ותניא כוותייהו במסכת עבודה זרה בפרק בתרא (דף עג.) ואע"ג דאיפליגו עלייהו רבי יוחנן ור"ל התם ותניא נמי כוותייהו שמעינן נמי לאביי ורבא דבתראי הוו דקמו כרב ושמואל דאיתמר חלא לגו חמרא כו' במסכת עבודה זרה פרק בתרא (דף סו.) ובמסכת פסחים (דף ל.) נמי פסיק רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב וטעמא דרב מפרש התם דרב לטעמיה דאמר כל איסורין שבתורה במינו במשהו ושלא במינו גזר רב אטו במינו בחמץ משום דלא בדילי אינשי מיניה ואתו לזלזולי ביה עד כאן לשון הקונטרס ור"ת אומר דכל זה אינו ראיה דאין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי ולא כרב ושמואל דהלכה כרבי יוחנן לגבי רב כדאמר בריש ביצה (דף ד:) וגבי שמואל כדאמר במי שהוציאוהו (ערובין מז:) ורבי יהושע בן לוי נמי אית ליה לקמן (חולין צח.) בשמעתין דמין במינו נמי בטיל דיליף מזרוע בשלה דהוי מין במינו ורבי יהושע בן לוי בר סמכא הוא והלכה כמותו בכל מקום ואפילו לגבי ר' יוחנן כדמשמע בפרק בתרא דמגילה (דף כז.) דאמר רב פפי משמיה דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסור ורב פפא משמיה דרבא אמר איפכא וקאמר התם כוותיה דרב פפי מסתברא דאמר רבי יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש ואע"ג דרבי יוחנן פליג עליה כדאיתא התם מייתי ראיה מר' יהושע בן לוי ומיהו ר"ת בעצמו היה דוחה דהא דפליג רבי יוחנן התם דקאמר את הבית הגדול בית שמגדלין בו תפלה אף שמגדלין בו תפלה קאמר להכי מייתי מרבי יהושע בן לוי דלרב פפא דאמר איפכא לא הוי לא כרבי יהושע בן לוי ולא כרבי יוחנן ומ"מ יש ראיה דבסדר תנאים ואמוראים פוסק הלכה כרבי יהושע בן לוי בכל מקום וההיא דחמרא לגו חלא וחמרא חדתא בעינבי אומר ר"ת דאיכא לאוקומי בטבל ויין נסך דמודי בהו רבי יוחנן כדאמרינן במסכת עבודה זרה (דף עג:) תדע דהא רבא גופיה אית ליה הכא דמין במינו דליכא למיקם אטעמיה בס' ורבינו אפרים היה דוחה דהכא איירי בחמרא חדתא בעינבי וקרי ליה מין במינו לפי שטעמם שוה ויש להם דין מין בשאינו מינו דהא רבא אזיל בפרק בתרא דמסכת ע"ז בתר שמא ואין נראה לומר כן דכיון דאזל בתר שמא לא היה קורא אותו מין במינו ובהקומץ רבה (מנחות כג.) נמי קאמר רבא קסבר רבי יהודה כל מין ומינו ודבר אחר כו' מכלל דרבא גופיה לא סבירא ליה הכי ובפרק כל שעה (פסחים דף ל.) דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב לא גרס ר"ת במשהו כרב וכן משמע בה"ג שלא היה כתוב בספרים כרב שכתב שם מדלא יהיב רבא שיעורא למילתיה ש"מ דאסור במשהו כרב ועל פי ה"ג מוגה בספרים אלא גרסינן אסור פי' בנותן טעם כרבי יוחנן דהתם ושם מפורש אמאי לא פסיק בהדיא כר' יוחנן וכן פסק בשאלתות דרב אחאי דרבא כרבי יוחנן ומ"מ לא היה ר"ת פוסק הלכה למעשה לחמץ בפסח וכשהיו מוצאין חטה בתרנגולת רותחת בפסח היה מצריך להשהותה עד אחר הפסח ואור"ת דאע"ג דתנן באהלות (פי"א מ"ז) בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף דברי ר"ש אפי' ילפינן איסור מטומאה דחשיב כמעוכל הא פליג התם ר' יהודה בן בתירא וקאמר בעופות ובדגים מעת לעת ובשל תורה הלך אחר המחמיר ואפי' גרס במשהו כרב דילמא שאני חמץ דחמיר טפי דעובר בבל יראה ולא בדילי מיניה ואע"ג דקא מפרש התם טעמא דקאמר רב לטעמיה כו' רבא פסיק כרב ולא מטעמיה וטעמיה דרב משום דסבר בעלמא דמין במינו במשהו וגזרינן בפסח שלא במינו אטו מינו אבל לרבא אע"ג דבכל איסורין הוי בנותן טעם אפי' במינו מחמיר לאסור בפסח במשהו אפי' שלא במינו ועוד דבספרים ישנים לא גרסינן רב לטעמיה אלא ה"ג והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה שלא במינו בנותן טעם ומשני רב גזר בחמץ שלא במינו אטו מינו והא דלא חשיב חמץ בפסח בהדי טבל ויין נסך בברייתא דמסייע לרבי יוחנן משום דטבל ויין נסך הוי שלא במינו בנותן טעם וחמץ אפי' שלא במינו במשהו ואף רבי יהודה גאון פסק דוקא בחמץ קאי רבא כרב אבל בשאר איסורין הילכתא כרבי יוחנן ור"ל ועוד הביא ר"ת ראיה דבפרק התערובת (זבחים עט:) בשמעתא דחרצן סבר רבי אליעזר בן יעקב דמין במינו בטל ומשנת ראב"י קב ונקי וסתמא דגמרא נמי קאמר הכי בשלהי ביצה (דף לח:) גבי ר' אבא דאמר מי שנתערב לו קב חיטים כו' דקאמר שפיר עבידו דאחיכו עליה דמ"ש חיטים בשעורין דלא דמין בשאינו מינו בטיל חיטין בחיטין נמי נהי דלר' יהודה לא בטיל לרבנן מיבטל בטיל משמע דהכי הלכתא ולהכי אחיכו עליה אע"ג דר' יהודה מיירי התם מכלל דרישא רבנן מ"מ רבנן התם לא איירי במין במינו ובה"ג של אספמיא פוסק דחתיכה בחתיכות בנ"ט ומילתא דרבא דאמור רבנן בס' אייתו לפסק הלכה ובקונטרס גופיה פסק בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף סו.) גבי פלוגתא דאביי ורבא דהלכתא כר' יוחנן דסבר בנותן טעם ויין נסך דקאמר התם במשהו אומר ר"ת דדוקא ביין שנתנסך לפני עבודת כוכבים דהא אמתניתין דיין ביין ומים במים קאי ומים במים אי אפשר להיות אלא בנתנסך ובתשובת הגאונים [בכתב יד] רבינו יוסף ט"ע מצא ר"ת יין נסך שנתנסך לפני עבודת כוכבים אסור בהנאה ואינו בטל אפילו באלף כמו ששנינו ואלו אסורין ואיסורן בכל שהוא וכו' מכלל דסתם יינם ושאר איסורין חוץ מטבל ויין נסך בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם וקשה מתוספתא דקתני אגרדמין עובד כוכבים שטעם מן הכוס והחזיר לחבית אסור קדח במינקת ונפלה ממנו טיפה אסור מפני שטיפת יין אסורה ואוסרת בכל שהוא משמע דסתם יינם אוסר בכל שהוא וי"ל דאתיא כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל וההיא דקנישקנין דקדים ופסיק עובד כוכבים אסור בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עב:) אע"ג דלא מיתסר אלא טיפה הנוגעת בפיו דקסבר נצוק אינו חבור מדשרי בקדים ופסק ישראל יש לפרש דהאי אסור דקאמר היינו דאסור לכתחלה לעשות דאין מבטלין איסור לכתחלה אי נמי למ"ד מין במינו בכל שהוא קאמר דאסור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינןההוא כחוש הוה. איכא מאן דמפרש כחוש הוה ויש בו יותר מששים לבטלו. וקיימא לן דלכאורה הא נמי שמואל מודה ביה, דמקשינן לשמואל מדרב הונא, ומתרצינן, והדר מקשינן דכנישת דמעון, ומתרצינן, לכאורה משמע דכולה שמעתא כשמואל נמי אתיא, ואם איתא דמשום בטול מיעוטו של חלב נגע בו, הא מין במינו הוא, ושמואל כר' יהודה ס"ל דמין במינו בכל שהוא, וכדאיתא בע"ז בסופו (עג, ב), אם כן לשמואל הא כנישתא דמעון היאך הותר, אלא אם כן תאמר דאף על גב דאתי' אדשמואל לאו למימרא דשמואל שרי, אלא ר' יוחנן הוא דשרא ליה ואזיל בה לטעמיה דאמר כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך, ואדרב הונא בלחוד הוא דמקשינן מינה. ומיהו פירושו של ר"ת ז"ל נראה עיקר, שפירש חלב כחוש הוה, וטבעו של חלב כשהוא כחוש שאינו מפעפע, אף על פי שאין בגדי ששים לבטלו, אין צריך רק קליפה או נטילת מקום, והוה ליה כשמנו של גיד שמחמת כחישתו אינו מפעפע בצלי ומותר, אף על פי שאין בירך ששים לבטלו, דהנהו אטמתא דבשרא דאימלח בגידא נשיא בי ריש גלותא ודאי לא הוה ביה ששים, מדאסר לה רבינא, ואפילו הכי שרי משום דחלבו של גיד כחוש אינו מפעפע, וכ"כ הרמב"ן ז"ל, [וכ' עוד] ושמעתי בכולהו קרומי דמשום תרבא שאם נמלחו עם הבשר או שנצלו שקולף ואוכל עד שמגיע להן, והדבר נראה, וכן מצאתי בחבור הרמב"ם ז"ל (פ"ו מהל' מאכלות אסורות), וי"ל דאפילו בחלב דשמן לא אמרינן במליחה מפעפע ע"כ, ויש לי ללמד על הקרומות דלא עדיפי מחלבו של גיד, וכן לובן כוליא וחוטיא שאינן אוסרין כלל בצלי, וכדאמר הכא כוליא בחלבא הות, אלמא קרום שעל הכוליא ולובן שבה לא אסרוה לכוליא, ואף על גב דרבי יוחנן ממרטי' ליה. אבל מה שכתב הרב ז"ל דילמא דאפילו בחלב דשמן לא אמרינן במליחה מפעפע, זה מן התימה, שהרי רבינא אפילו בחלבו של גיד הוה ס"ל למיסר במליחה טפי מצלי, וטעמא משום מיחל היוצא ומתפשט בחתיכה, ורב אחא ומר בר רב אשי לא דחו ליה אלא משום דרותח דמליח לאו כרותח דמבושל, אבל כרותח דצלי מיהא הוי ואנן נעשה אותו גרוע מצלי, אלא ודאי כי היכי דחלב דשמן מפעפע בצלי כך הוא מפעפע במליחה, עוד נראה לי ראיה מדגים טהורים ודגים טמאים שמלחן זה עם זה דמייתינן לקמן (חולין קיג, א) דקתני אסורין וכל שאינו אסור אלא בקליפה לא קרי ליה אסור סתם בשום מקום, ותדע לך דהנהו אטמהתא ודאי לכולי עלמא קליפה מיהא בעו, ואפילו הכי קאמרינן רב אחא שרי ורבינא אסר [אלמא] לגמרי קאמרינן רבינא אסר.

    אמר רבא אמרו רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בששיםנראה מדקא מחלק טעמא וקפילא לשנים, וקאמר נמי ליטעמיה כהן, משמע דלא בעינן קפילא כלל, אלא כל טעם שאינו נרגש לכלל הטועמים אין טעם ואינן חוששין לו. ולא אמרו קפילה אלא משום דחיישינן דילמא נכרי משקר, אבל קפילא לא מרע אנפשיה ולא משקר, ולא משום דבעינן קפילה כלל, ואם כן הוא אפילו בששואלין אותו ויודע שלאסור ולהתיר שואלין אותו סומכין עליו, ולא בעינן מסיח לפי תומו, דהא משום דלא מרע נפשיה הוא כנ"ל, ורש"י ז"ל לא כן פירש.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 97a

    Chullin 97a. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 120 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מפעפע בלע"ז טרישנלש"ט מבצבץ והולך ומתפשט בכל הבשר:

    כוליא בחלבה הוה ושריא משום דמפסיק קרמא:

    כילכית שקץ דגים קטנים:

    באילפס של בשר:

    ליטעמיה קפילא נחתום עובד כוכבים. ואשמועינן דמותר לסמוך עליו לפי תומו ולא יודיעוהו שצריכין לו לדבר איסור והיתר:

    טעים לה כהן ששניהם מותרין לו החולין והתרומה:

    אמור רבנן בטעמא בכמה מקומות ששנינו בנותן טעם:

    ואמור רבנן בקפילא כדאמר רבי יוחנן:

    Rashi on Chullin 97a · Sefaria

    Tosafot

    שאני חלב דמפעפע לכך אסור אפילו הראש והא דאמרינן נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו ותו לא היינו משום דרוטב אינו מפעפע כל כך דציר בעלמא הוא ולא שומן וא"ת אם כן במתניתין איכא שומן הגיד דמפעפע ואפילו נצלה נמי ליתסר כוליה ונראה לר"ת דשמנו של גיד אינו מפעפע והרב ר"מ מפרש כיון דשומן הגיד לא מיתסר אלא מדרבנן דגזרו ביה אטו הגיד כשאין הגיד אוסר גם בו לא החמירו ולפירושו למאי דקיימא לן (לקמן חולין דף צט:) דאין בגידין בנ"ט אפילו נתבשל לא אוסר כמו שאין הגיד אוסר ורבינא דאסר בסמוך גבי הנהו אטמהתא צ"ל דסבר דיש בגידין בנ"ט כתנא דמתניתין:

    ההוא כחוש הוה מפרש ר"ת כחוש הוה ולכך שרי דחלב כחוש אינו מפעפע ועי"ל כחוש הוה ויש בו מעט חלב ובטל בששים:

    כוליא בחלבא הוה ושריא לפי שהיה הקרום מפסיק ונראה שצריך להסיר מן הכוליא כדי קליפה לפי שהקרום עצמו מובלע מן החלב כדאמרינן לעיל (חולין דף צג.) תלתא קרמי הוה וא"ת ליתסר כוליא משום דמפעפע בה לובן כוליא דרבי יוחנן גופיה אסר לעיל (חולין דף צב:) לובן כוליא כדאמרינן דממרט ליה וי"ל כיון דלא אסור אלא מדרבנן אינו אוסר את הכוליא:

    אבל בשר בחלב מאן טעים ליה והא דלא פריך אמתניתין (לעיל חולין דף צו:) דירך שנתבשל בה גיד הנשה מאן טעים ליה משום דמשערינן ליה כבשר בלפת אבל קשה דאמתני' דפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קח.) דטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש בה בנ"ט וכו' הוה מצי למפרך וכן אמתני' דפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עג.) יין במים ומים ביין בנ"ט וי"ל דהתם קל לשער בס' אבל הכא אין קל לשער מה שבלוע בקדרה אלא על ידי טעימה אי נמי דמשמע ליה דהך ברייתא על ידי טעימה איירי דומיא דתרומה דטעם לה כהן:

    סמכינן אקפילא אע"ג דעובד כוכבים הוא כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתו:

    אמר רבא כו' ואמור רבנן בס' לקמן בפ' כל הבשר פסק הקונטרס כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל מדקם ליה רבי בשיטתיה דקאמר נראין דברי רבי יהודה ורב ושמואל נמי דאמרי תרוייהו כל איסורים שבתורה במינו במשהו ותניא כוותייהו במסכת עבודה זרה בפרק בתרא (דף עג.) ואע"ג דאיפליגו עלייהו רבי יוחנן ור"ל התם ותניא נמי כוותייהו שמעינן נמי לאביי ורבא דבתראי הוו דקמו כרב ושמואל דאיתמר חלא לגו חמרא כו' במסכת עבודה זרה פרק בתרא (דף סו.) ובמסכת פסחים (דף ל.) נמי פסיק רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב וטעמא דרב מפרש התם דרב לטעמיה דאמר כל איסורין שבתורה במינו במשהו ושלא במינו גזר רב אטו במינו בחמץ משום דלא בדילי אינשי מיניה ואתו לזלזולי ביה עד כאן לשון הקונטרס ור"ת אומר דכל זה אינו ראיה דאין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי ולא כרב ושמואל דהלכה כרבי יוחנן לגבי רב כדאמר בריש ביצה (דף ד:) וגבי שמואל כדאמר במי שהוציאוהו (ערובין מז:) ורבי יהושע בן לוי נמי אית ליה לקמן (חולין צח.) בשמעתין דמין במינו נמי בטיל דיליף מזרוע בשלה דהוי מין במינו ורבי יהושע בן לוי בר סמכא הוא והלכה כמותו בכל מקום ואפילו לגבי ר' יוחנן כדמשמע בפרק בתרא דמגילה (דף כז.) דאמר רב פפי משמיה דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסור ורב פפא משמיה דרבא אמר איפכא וקאמר התם כוותיה דרב פפי מסתברא דאמר רבי יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש ואע"ג דרבי יוחנן פליג עליה כדאיתא התם מייתי ראיה מר' יהושע בן לוי ומיהו ר"ת בעצמו היה דוחה דהא דפליג רבי יוחנן התם דקאמר את הבית הגדול בית שמגדלין בו תפלה אף שמגדלין בו תפלה קאמר להכי מייתי מרבי יהושע בן לוי דלרב פפא דאמר איפכא לא הוי לא כרבי יהושע בן לוי ולא כרבי יוחנן ומ"מ יש ראיה דבסדר תנאים ואמוראים פוסק הלכה כרבי יהושע בן לוי בכל מקום וההיא דחמרא לגו חלא וחמרא חדתא בעינבי אומר ר"ת דאיכא לאוקומי בטבל ויין נסך דמודי בהו רבי יוחנן כדאמרינן במסכת עבודה זרה (דף עג:) תדע דהא רבא גופיה אית ליה הכא דמין במינו דליכא למיקם אטעמיה בס' ורבינו אפרים היה דוחה דהכא איירי בחמרא חדתא בעינבי וקרי ליה מין במינו לפי שטעמם שוה ויש להם דין מין בשאינו מינו דהא רבא אזיל בפרק בתרא דמסכת ע"ז בתר שמא ואין נראה לומר כן דכיון דאזל בתר שמא לא היה קורא אותו מין במינו ובהקומץ רבה (מנחות כג.) נמי קאמר רבא קסבר רבי יהודה כל מין ומינו ודבר אחר כו' מכלל דרבא גופיה לא סבירא ליה הכי ובפרק כל שעה (פסחים דף ל.) דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב לא גרס ר"ת במשהו כרב וכן משמע בה"ג שלא היה כתוב בספרים כרב שכתב שם מדלא יהיב רבא שיעורא למילתיה ש"מ דאסור במשהו כרב ועל פי ה"ג מוגה בספרים אלא גרסינן אסור פי' בנותן טעם כרבי יוחנן דהתם ושם מפורש אמאי לא פסיק בהדיא כר' יוחנן וכן פסק בשאלתות דרב אחאי דרבא כרבי יוחנן ומ"מ לא היה ר"ת פוסק הלכה למעשה לחמץ בפסח וכשהיו מוצאין חטה בתרנגולת רותחת בפסח היה מצריך להשהותה עד אחר הפסח ואור"ת דאע"ג דתנן באהלות (פי"א מ"ז) בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף דברי ר"ש אפי' ילפינן איסור מטומאה דחשיב כמעוכל הא פליג התם ר' יהודה בן בתירא וקאמר בעופות ובדגים מעת לעת ובשל תורה הלך אחר המחמיר ואפי' גרס במשהו כרב דילמא שאני חמץ דחמיר טפי דעובר בבל יראה ולא בדילי מיניה ואע"ג דקא מפרש התם טעמא דקאמר רב לטעמיה כו' רבא פסיק כרב ולא מטעמיה וטעמיה דרב משום דסבר בעלמא דמין במינו במשהו וגזרינן בפסח שלא במינו אטו מינו אבל לרבא אע"ג דבכל איסורין הוי בנותן טעם אפי' במינו מחמיר לאסור בפסח במשהו אפי' שלא במינו ועוד דבספרים ישנים לא גרסינן רב לטעמיה אלא ה"ג והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה שלא במינו בנותן טעם ומשני רב גזר בחמץ שלא במינו אטו מינו והא דלא חשיב חמץ בפסח בהדי טבל ויין נסך בברייתא דמסייע לרבי יוחנן משום דטבל ויין נסך הוי שלא במינו בנותן טעם וחמץ אפי' שלא במינו במשהו ואף רבי יהודה גאון פסק דוקא בחמץ קאי רבא כרב אבל בשאר איסורין הילכתא כרבי יוחנן ור"ל ועוד הביא ר"ת ראיה דבפרק התערובת (זבחים עט:) בשמעתא דחרצן סבר רבי אליעזר בן יעקב דמין במינו בטל ומשנת ראב"י קב ונקי וסתמא דגמרא נמי קאמר הכי בשלהי ביצה (דף לח:) גבי ר' אבא דאמר מי שנתערב לו קב חיטים כו' דקאמר שפיר עבידו דאחיכו עליה דמ"ש חיטים בשעורין דלא דמין בשאינו מינו בטיל חיטין בחיטין נמי נהי דלר' יהודה לא בטיל לרבנן מיבטל בטיל משמע דהכי הלכתא ולהכי אחיכו עליה אע"ג דר' יהודה מיירי התם מכלל דרישא רבנן מ"מ רבנן התם לא איירי במין במינו ובה"ג של אספמיא פוסק דחתיכה בחתיכות בנ"ט ומילתא דרבא דאמור רבנן בס' אייתו לפסק הלכה ובקונטרס גופיה פסק בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף סו.) גבי פלוגתא דאביי ורבא דהלכתא כר' יוחנן דסבר בנותן טעם ויין נסך דקאמר התם במשהו אומר ר"ת דדוקא ביין שנתנסך לפני עבודת כוכבים דהא אמתניתין דיין ביין ומים במים קאי ומים במים אי אפשר להיות אלא בנתנסך ובתשובת הגאונים [בכתב יד] רבינו יוסף ט"ע מצא ר"ת יין נסך שנתנסך לפני עבודת כוכבים אסור בהנאה ואינו בטל אפילו באלף כמו ששנינו ואלו אסורין ואיסורן בכל שהוא וכו' מכלל דסתם יינם ושאר איסורין חוץ מטבל ויין נסך בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם וקשה מתוספתא דקתני אגרדמין עובד כוכבים שטעם מן הכוס והחזיר לחבית אסור קדח במינקת ונפלה ממנו טיפה אסור מפני שטיפת יין אסורה ואוסרת בכל שהוא משמע דסתם יינם אוסר בכל שהוא וי"ל דאתיא כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל וההיא דקנישקנין דקדים ופסיק עובד כוכבים אסור בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עב:) אע"ג דלא מיתסר אלא טיפה הנוגעת בפיו דקסבר נצוק אינו חבור מדשרי בקדים ופסק ישראל יש לפרש דהאי אסור דקאמר היינו דאסור לכתחלה לעשות דאין מבטלין איסור לכתחלה אי נמי למ"ד מין במינו בכל שהוא קאמר דאסור:

    Tosafot on Chullin 97a · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן ההוא כחוש הוה. איכא מאן דמפרש כחוש הוה ויש בו יותר מששים לבטלו. וקיימא לן דלכאורה הא נמי שמואל מודה ביה, דמקשינן לשמואל מדרב הונא, ומתרצינן, והדר מקשינן דכנישת דמעון, ומתרצינן, לכאורה משמע דכולה שמעתא כשמואל נמי אתיא, ואם איתא דמשום בטול מיעוטו של חלב נגע בו, הא מין במינו הוא, ושמואל כר' יהודה ס"ל דמין במינו בכל שהוא, וכדאיתא בע"ז בסופו (עג, ב), אם כן לשמואל הא כנישתא דמעון היאך הותר, אלא אם כן תאמר דאף על גב דאתי' אדשמואל לאו למימרא דשמואל שרי, אלא ר' יוחנן הוא דשרא ליה ואזיל בה לטעמיה דאמר כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך, ואדרב הונא בלחוד הוא דמקשינן מינה. ומיהו פירושו של ר"ת ז"ל נראה עיקר, שפירש חלב כחוש הוה, וטבעו של חלב כשהוא כחוש שאינו מפעפע, אף על פי שאין בגדי ששים לבטלו, אין צריך רק קליפה או נטילת מקום, והוה ליה כשמנו של גיד שמחמת כחישתו אינו מפעפע בצלי ומותר, אף על פי שאין בירך ששים לבטלו, דהנהו אטמתא דבשרא דאימלח בגידא נשיא בי ריש גלותא ודאי לא הוה ביה ששים, מדאסר לה רבינא, ואפילו הכי שרי משום דחלבו של גיד כחוש אינו מפעפע, וכ"כ הרמב"ן ז"ל, [וכ' עוד] ושמעתי בכולהו קרומי דמשום תרבא שאם נמלחו עם הבשר או שנצלו שקולף ואוכל עד שמגיע להן, והדבר נראה, וכן מצאתי בחבור הרמב"ם ז"ל (פ"ו מהל' מאכלות אסורות), וי"ל דאפילו בחלב דשמן לא אמרינן במליחה מפעפע ע"כ, ויש לי ללמד על הקרומות דלא עדיפי מחלבו של גיד, וכן לובן כוליא וחוטיא שאינן אוסרין כלל בצלי, וכדאמר הכא כוליא בחלבא הות, אלמא קרום שעל הכוליא ולובן שבה לא אסרוה לכוליא, ואף על גב דרבי יוחנן ממרטי' ליה. אבל מה שכתב הרב ז"ל דילמא דאפילו בחלב דשמן לא אמרינן במליחה מפעפע, זה מן התימה, שהרי רבינא אפילו בחלבו של גיד הוה ס"ל למיסר במליחה טפי מצלי, וטעמא משום מיחל היוצא ומתפשט בחתיכה, ורב אחא ומר בר רב אשי לא דחו ליה אלא משום דרותח דמליח לאו כרותח דמבושל, אבל כרותח דצלי מיהא הוי ואנן נעשה אותו גרוע מצלי, אלא ודאי כי היכי דחלב דשמן מפעפע בצלי כך הוא מפעפע במליחה, עוד נראה לי ראיה מדגים טהורים ודגים טמאים שמלחן זה עם זה דמייתינן לקמן (חולין קיג, א) דקתני אסורין וכל שאינו אסור אלא בקליפה לא קרי ליה אסור סתם בשום מקום, ותדע לך דהנהו אטמהתא ודאי לכולי עלמא קליפה מיהא בעו, ואפילו הכי קאמרינן רב אחא שרי ורבינא אסר [אלמא] לגמרי קאמרינן רבינא אסר.

    אמר רבא אמרו רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בששים נראה מדקא מחלק טעמא וקפילא לשנים, וקאמר נמי ליטעמיה כהן, משמע דלא בעינן קפילא כלל, אלא כל טעם שאינו נרגש לכלל הטועמים אין טעם ואינן חוששין לו. ולא אמרו קפילה אלא משום דחיישינן דילמא נכרי משקר, אבל קפילא לא מרע אנפשיה ולא משקר, ולא משום דבעינן קפילה כלל, ואם כן הוא אפילו בששואלין אותו ויודע שלאסור ולהתיר שואלין אותו סומכין עליו, ולא בעינן מסיח לפי תומו, דהא משום דלא מרע נפשיה הוא כנ"ל, ורש"י ז"ל לא כן פירש.

    Rashba on Chullin 97a · Sefaria

    Ritva

    כוליא בחלבה הוה יש שפ' דחלב כוליא אינו אלא מדרבנן כמסקנא דלעיל דר"י דממרטט ליה ממדת חסידות הוה כדפרישנא לעיל ולכך הקילו בו כמו בשמנו של גיד ואינו מחוור. והנכון דחלב כוליא לא מפעפע טפי משמנו של גיד:

    רבין בר שבא אמר כילבית באילפס הוה ואתו ושייליה לרבי יוחנן ואמר ליטעמי' קפילא תמיהא מילתא דאיך רבין או אידך אמוראי שקורי משקרי. וי"ל דרבין לא פליג אזו אלא דאמר כי כשנשאלה שאלה ראשונה לר"י גם זו נשאל עמה ואמר בהא נמי לקול' דלטעמיה קפילא'.

    אמר רבה מריש הוה קא קשיא לי הא דתניא קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם היה מדקדק מורי הרא"ה ז"ל דמדקתני ואם בשל בנ"ט מכלל דבקדר' בת יומא עסקי' וא"כ ל"ל למתני לא יבשל בה חלב פשיטא אלא הא קמ"ל דדוקא בבת יומא לא יבשל לכתחלה אבל לאו בת יומא שרי' לכתחלה נמי כיון דנ"ט לפגם דלא גזרו חכמים דלאו בת יומא אטו בת יומא כדאיתא בפרק בתרא דע"א אלא בקדרה דבלעה איסורה שעשאוה בשעת בליעתה איסור אבל הא דכי בלעה התירא בלעה לא גזרו בה דלא דמיא דכלי מדין והיינו דשמואל בפ' כל שעה דאמר קדרות בפסח משהי' להו לאחר פסח ועביד בהו בין במינו ובין שלא במינו דכיון דהתירא בלע והשתא נטל"פ ואפשר דלית בה כדי לאסור דהא פליטתה בפחות מס' ובפסח אסורות משום דאיסורי במשהו וכן ראיתי שהיה עושה מעשה בדבר זו לעצמ' והוא דין חדש שלא נמצא בכל ספרים הראשונים ז"ל וחביריו היו חולקין עליו וכבר דנתי לפניו במתילה ממנו דההיא דפסחים שאני היא דשמואל כר"ש ס"ל דחמץ שעבר עליו הפסח קנסא דרבנן בעלמא הוא משום דעבר על בל יראה ובל ימצא ולא קניס אלא בעיני' אבל על ידי תערובות לא קניס ואפי' תערובת ממשו הלכך שרי פליטת טעמו בלא ממשו אפילו לכתחלה משא"כ בזו דחלב איסורא דאוריית' ותערובתו אסורה בפחות מס' דבשר וחלב בנ"ט והא דהכא אורחא הוא למתני לא יעשה ואם עשה אסו' א"נ ה"ק לא יבשל בה לעול' ואם בשל דינ' בנ"ט ולא נחית השתא לדין נטל"פ דההיא פלוגתא דתנאי הוא כדאי' במס' ע"א.

    סמכינן אקפילא פי' על נחתום גוי שהוא בקי בטעמים ונראין הדברים דלא בעינן שיהא טועם לפי תומו כדמשמע מפרש"י ז"ל ואדרבה כיון דמילתא דעביד לגלויי לן הוא כי מטעמינן לי. דליסמכיה על פיו כל היכא דחמרי' ליה דלהוראה מטעמינין ליה טפי זהיר ומירתת וכן דעת ר"ת ז"ל וקשיא ליה לרבינו הרמב"ן ז"ל מאי עדיפותי' דקפיל' דסמכי' עליה דהא ודאי אע"ג דאמר דלית ביה טעמא לא שרינן לי בפחות מס' וכדמוכח לקמן מדתניא גריסין שנתבשלו עם העדשים ויש בהם בנ"ט אפי' יש בהם להעלות באחד ומאה אסור דטעמיה לא בטיל וקתני סיפא אין בהם בנ"ט אפי' אין בהם להעלות באחד ומאה מותר ואוקמיה לקמן בדאיכא ס' אלמא דאע"ג דליכא טעמא ס' בעינן וכל היכא דאיכא ס' תו לא בעינא מידי דמסתמא כל היכא דאיכא ס' ליכא טעמא וכדאמרינן בכל דוכתא בס' וכדמוכח מהא דאמרי' בסמוך אמרו רבנן בטעמ' אמ' רבנן בס' ומעתה מאי האי עדיפותא דקפילא דסמכי' עליה הרי לא בא להקל עלינו בשום דבר: ותירץ ז"ל דהא דאמרי' דסמכי אקפילא היינו דלהיכא דלא ידעי' שיעורו של איסור לשערי' בס' כי הא דקדירה דלא ידעי' כמה פלט' ולהכי צריכין לקפילא וכי אמר דלא יהיב טעמי' סמכי' עליו ותלינ' דיש בו ס' ואיכא למידק ואמאי לא קשיא ליה לרבא מעיקרא ממתני' דקתני בהו בנ"ט ולא קתני כיצד משערין אותן וכדקתני ברישא דמתני' ואיכ' מנייהו דלא ידעי' מאי דנ"ד כגון חתיכת נבלה וחתיכת דג טמא שנפלה בקדרה וי"ל דהתם קים לן דכי ידעי' שעור איסור משערינן בס' וכי לא ידעי שיעורא כההיא דחתיכה משערינן בכולי' אבל בקדרה זו אם אתה אומר דמשערינן בכל הקדרה לעולם אסור שאין קדרה שמחזקת ס' נגדה:

    Ritva on Chullin 97a · Sefaria

    Meiri

    שיעור זה של ששים שהזכרנו במשנה אינו בכל האיסורין אלא יש איסורין ששיעורן במשהו ויש ששיעורן במאה ויש שאינו בטל לעולם ויש שיעורין אחרים מלבד אלו בקצת איסורין כמו שיתבאר הכל בפרט אחת לאחת ומ"מ רוב איסורין שיעורן בששים כגון נבילה וחזיר וחלב ובשר עוף טמא ודג טמא וטיפת חלב בבשר לדעת רוב מפרשים כמו שיתבאר ויין נסך בשאינו מינו וכן רוב איסורין שנתבשל בקדרה ונימוחו לשם הן שלא נימוחו אלא שהן בעין והוא זורקן שהרי מ"מ נאסר הכל בפליטתו וצריך ששים של היתר כנגד כל האיסור אע"פ שהוא בעין וזורקן כמו שיתבאר:

    בהרבה צדדין מתערב איסור עם היתר אלא שהדין שוה בכל התערבות ונזכרו בתלמוד במקומות מפוזרין אלא שמתוך שנזכרו מהם קצתם בסוגיא זו והיא פליטה הבאה דרך בשול במה שנאמר במשנתינו ירך שנתבשל בה גיד הנשה והבאה דרך צלי במה שנאמר בסוגיא זו לא שנו אלא שנתבשל אבל נצלה קולף וכו' והבאה דרך פליטת כלי במה שאמרו קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב וכו' והבאה דרך מליחה במה שאמרו הנהו אטמאתא דאימלחן בגידא דנשיא וכן בעירוב יבש ביבש במה שאין בו פליטה כגון ביצה טמאה שאין בה אפרוח שנתערבה בטהורות אני רואה לברר בכאן כל הדינין דרך קצרה כדי שיהיו כל הדינין מזומנין לך להוראה כל דרך מהם בפני עצמו:

    הדרך הראשון שבהם הוא שנתבשל האיסור עם ההיתר בקדירה הן שנמחה כל גוף האיסור לשם עד שאינו ניכר הן שהאיסור בעין עדיין אלא שפליטתו נתנה טעם בהיתר וזרקו את האיסור ונשאר התבשיל עם מה שנפלט בתוכו מן האיסור וכבר ביארנו את דינו בששים ומ"מ אם היה דבר זה דבר הפגום מעקרו כגון נבלה המסרחת ושרץ ועכבר וכיוצא באלו יתבאר במסכת ע"ז שאינו אוסר תערובתו בטעם ויש בזו דרכים כמו שיתבאר בע"ה:

    והדרך השני הוא שנצלה עמו בשפוד אחד וכיצד הוא דינו כשם שהבשול מפליט ומבליע כך הצלי מפליט ומבליע אלא שמ"מ אין הפלטה שלו דומה להפלטה של בשול ומתוך כך אין חלוק בבישול בין בשר כחוש לבשר שמן אלא כל מה שנאסר בשמן נאסר בכחוש מפני שהבשול רוטב שבקדרה קולט טעם האיסור ומוליכו בהגרתו לכאן ולכאן ומערבו בכל התבשיל ובכל החתיכות שבקדרה וצלי אין שם רוטב להוליך את הפליטה לכאן ולכאן ומתוך כך אין צריך לומר בירך שנצלה עם הגיד עצמו שאינו נאסר בכך שהרי אין בגידין בנותן טעם והרי אף בבשול מותר כמו שביארנו אלא אף אם נצלה עם שומן הגיד וקנוקנות שבו קולף ואוכל עד שמגיע לגיד שחלב הגיד אינו מפעפע ומ"מ אם נצלה בחלב הכליות או שעל הכסלים ושעל הדקין שהם חלבים האסורים מן התורה אסורה כל החתיכה אפי' גדי שלם שצלאו בחלבו אסור לאכול אף מראש אזנו שחלבים אלו מפעפעים הם וחום האור מוליכן בכלו במה דברים אמורים בבהמה שאינה כחושה אע"פ שאינה גם כן שמנה אלא שהיא ממוצעת אבל כחושה אין חלב שלה מפעפע וקולף ואוכל עד שמגיע לחלב נמצא שהבשול אסור בכלן והצלי אינו אוסר אלא בחלב של תורה ובבהמה שאינה כחושה וכן הדין בכל הקרומות והחוטין האסורין משום חלב ולובן שבכוליא לדעת האוסרו שנצלו עם הבשר שאין צריכין אלא קליפה בעלמא וזהו שאמרו כאן כוליא בחלבה הות כלומר שנצלית עם החוטין והלובן והקרום שאף הוא אסור משום חלב והוא חלב כחוש הרבה וכן שקרום מפסיק באמצע ויש אומרים שכך הדין בקדרה אם לא כסה אותן הרוטב ולא ניער ולא כסה כגון אלו שבמרחשת אם ניכר האיסור לצד המגולה שבה:

    וקולף ואוכל שאמרנו פירושו שאוכל כל הבשר ומניח כדי קליפה סמוך לחלב ויש מחמירין בשומן הגיד ובחלב של כחושה להצריך העמקה הנקראת בלשון תלמוד נטילת מקום ואע"פ שראוי להורות כן מ"מ שטת ההלכה מעידה לנו שדי לנו בקליפה שהרי סתם אמרו קולף ואוכל ואע"פ שהם מביאים ראיה ממה שאמרו בפסח שני ע"ה ב' נטף מרוטב על החרס וחזר יטול את מקומו ושומן מועט כזה שנטף על החרס אי אפשר שלא יהא חלב כחוש מפעפע כמהו בזו אפשר מתוך שחוזר במקום ידוע צריך נטילת מקום:

    שאר איסורין שנתחבו בבשר הצלי ועומדין בתוכו כחלב בבשר כגון שחתך בשר הצלי ומלא החתך בחזיר או בנבלה וכיוצא באלו כלן נדונין במפעפעין וצריך ששים של היתר בכדי שיעור כל האיסור וכן נבלה ושחוטה בשפוד אחד ונוגעין זה בזה בשעה שהם נצלים וכיוצא באלו ואם נפל איסור זה במקום ידוע מן החתיכה נוטל את מקומו:

    ממה שכתבנו למדת במה שאמרו כאן אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה קולף ואוכל וכו' והקשו מזו שאמרו גדי שצלאו בחלבו אסור וכו' ותירץ שאני חלב דמפעפע והקשו בה דר' יוחנן שרי אף בצלאו בחלבו ותירץ ההוא כחוש הוה ואין חלבו מפעפע ואף בשאין שם ששים קולף ומ"מ יש מפרשים כחוש הוה ויש בגדי ששים לבטלו ולשטה זו אף בכחוש טעון ששים בכל חלב של תורה אלא שגדולי הדור מיחו בפי' זה בטעם נכון והוא שבודאי תירוץ זה ר"ל ההוא כחוש הוה לדעת שמואל נאמר כלה שמעתא בתר שמואל גרירא ואם כן מסקנא זו אף שמואל מודה בה ואי משום בטול ששים נגעו בה היאך הורה בה שמואל והרי לדעתו מין במינו לא בטיל שהרי הוא סובר כר' יהודה כדאיתא באחרון של ע"ז ע"ג ב' אלא ודאי אף בכחוש אין בגדי ששים בכדי כל החלב אלא שפירושו שחלבו של כחוש אינו מפעפע ואף בשאין בו ששים קולף ואוכל וכן הביאו ראיה מהנהו אטמאתא דאימלחן בגידא נשיא ומדאסר להו רבינא ודאי לא הוה ביה ששים ואעפ"כ התירום משום דמליח כצלי כמו שיתבאר ומפני שחלב הגיד כחוש הוא ואינו מפעפע:

    יש בזה צד שלישי והוא שלא נתבשל עמו בקדרה אחת ולא נצלה עמו בשפוד אחד אלא שנצלה איסור בצד היתר בתנור אחד ולא נגעו זה בזה כגון שהם בשני שפודין או בשפוד אחד רחוקים זה מזה עד שאי אפשר ללחות היוצא מזה ליגע בחברו ואין כאן איסור מחמת תערובת ממשות אלא מצד תערובת הבא מחמת ריח וכיצד הוא דינם יתבאר במסכת פסח שני שבשר נבלה כחוש שצלאו בתנור אחד עם בשר שחוטה כחוש הואיל ושניהם כחושים אין כאן איסור כלל אבל אם היה אחד מהם שמן נחלקו שם רב ולוי והוא שלדעת רב אסורה ולא סוף דבר שבשר הנבלה שמן ובשר השחוטה כחוש שהשחוטה מתפטמת מן הנבלה אלא אף אם בשר הנבלה כחוש הואיל ובשר השחוטה שמן הרי הנבלה מתפטמת מן השחוטה וחוזרת ומפטמת והרי היא נשכרת ולבסוף שוכרת ולדעת לוי מותר אף בשבשר הנבלה שמן ובשר השחוטה כחוש שאין פטום הבא מצד הריח כלום והרבה מן הגאונים פסקו כרב לאסור אף בדיעבד וכן לדעתם בשר וגבנה שנצלו בתנור אחד נאסרו וכן כל כיוצא באלו וממה שאמרו ברודה פת חמה ונתנו על חבית יין של תרומה שבפת חמה וחבית פתוחה אמרו באחרון של ע"ז דכלי עלמא לא פליגי דאסור וזו ודאי כפת חמה וחבית פתוחה היא וכל כי האי ריחא מילתא היא שכח האש גדול ומערב הטעמים דרך פטום וכן ממה שאמרו בפסחים פרק צולין ע"ו ב' פת שאפאה בצלי אסור לאכלו בכתח וכן ההוא ביניתא דאיטואי בהדי בישרא ואסרוה למיכל בכותחא וכן ממה שאמרו שם אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובת וסתמא דמילתא תערובת טעמים קאמר ונמצא טעמו של זה בזה והויה לה באותה בליעה אכילה שלא למנוייו ואע"פ שהעמידוה שם מחשש תערובות גופים שמא יתחלף פסחו של זה לזה והכי נמי מסתברא מדקאמר עלה אפי' גדי וטלה כלומר שאין חשש החילוף מצוי בהם ואלו מחשש עירוב טעמים לא היה לו לומר אפי' גדי וטלה שלענין עירוב טעמים גדי וטלה שוה הוא עם גדי וגדי כבר תירצה רב שם דתרויהו תננהו דמפני התערובת דקאמר ברישא פירושו עירוב טעמים כסתם לשון תערובת ומה שאמר אחר כן אפי' גדי וטלה כלומר אפי' במקום שאין לחוש לעירוב טעמים כגון שצלאו כעין שתי קדרות ר"ל שפוד מכאן ושפוד מכאן ותל של גחלים באמצע או מחיצה אחרת מ"מ אסור מחשש תערובת גופים ר"ל שיתחלפו של זה בשל זה ונמצא אכילה גופה שלא למנוייו ואפי' גדי וטלה שאין החילוף מצוי בהם ומ"מ גדולי הפוסקים והמחברים פסקו כלוי וממה שהביא בטעמו עליה ריחא לאו מילתא היא שהיא הלכה פסוקה וכן ראיה לזה לדעתי מה שאמרו שם עבד לוי עובדא בגדי ודבר אחר ומעשה רב ומה שהביאו האוסרים ראיה מפת חמה וחבית פתוחה אינה הלכה אלא אף בדרך זה כל שבפת חטים מותרת כמו שפסקנו באחרון של ע"ז ולא נאסר אלא בדרך ובשיעורין ומפני שהן שואבות וממשות האיסור נבלע בהן כמו שביארנו שם ומה שהביאו ראיה מפת שאפאה עם הצלי ר"ל בתנור אחד בכדי שהפת מתפטם מריח הצלי שאסור לאכלה בכותח ומשום ריח בשר שבה וכן ההיא ביניתא ר"ל דג דאיטואי בהדי בישרא ר"ל בתנור אחד בכדי קירוב שהדג אפשר להתפטם מן הבשר ואסרוה למיכל בכותחא אין ראיה מכאן לאסור באחרות שאף לדעתנו באלו כך הוא שאף לוי לא התיר לעשות כן לכתחלה אלא בדיעבד וכדקאמר שצלאו ואלו הואיל ואפשר לאכלן שלא בכותח אם אתה מתיר בכך הרי הוא כאלו אתה מתירם לעשות כן לכתחלה ואע"פ שבתלמוד המערב נראה שלוי אף לכתחלה התיר וכמו שאמרו שם מהו לצלות שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבלה בתנור אחד ירמיה בשם רב אמר אסור ושמואל בשם לוי אמר מותר לישנא דתלמוד בבלי עיקר דמוקמי פלוגתיהו בדיעבד כדקאמר שצלאו ואע"פ שהקשו ללוי מזו שאמרו אין צולין שני פסחים וכו' ומדקאמר עלה אפי' גדי וטלה ולדבריך היה לו לתרץ ההיא לכתחלה ואנא בדיעבד קאמינא אין זה כלום שכל שאתה מתיר בנבלה ושחוטה בדיעבד ראוי להתיר בצליית שני פסחים לכתחלה אחר שהכל היתר ואין בו איסור אלא מחבורה לחבורה ואף כשתפרש דבריו של לוי לכתחלה כדעת תלמוד המערב פת שאפאה בצלי וביניתא דאיטואי בהדי בשרא שאני משום חומרא דבשר בחלב או שמא הוה ליה דבר שיש לו מתירין הואיל ואפשר לאכלן שלא בכותח ולא דבר שיש לו מתירין שהרי דבר שיש לו מתירין אינו אמור אלא במינו כמו שביארנו בנדרים ובכמה מקומות אלא כעין דבר שיש לו מתירין ומה שהביאו מצליית שני פסחים הרי פירשה לוי בתערובת גופים והיינו דקאמר עלה אפי' גדי וטלה ואע"פ שתירצה רב לשטתו שנוייא דחיקא היא ולא סמכינן עליה:

    51 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 97a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה כוליא בחלבא כו' כדאמרי' לעיל ג' קרמי הוו וא"ת [כו'] דהא רבה ור"י [לובן] כוליא ממרטי ליה וי"ל כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה אמר רבא כו' אמאי לא פסק בהדיא כר' יוחנן כו' עכ"ל ר"ל כיון דבין בזמנו ובין שלא בזמנו ס"ל לרבא דהלכתא כר"י לא ה"ל לרבא למימר טפי אלא הלכתא כר"י סתם אבל לגירסת רש"י ודאי ניחא דבזמנו דוקא הלכתא כרב אבל בשלא בזמנו לא ס"ל כרב אלא כר"י ודו"ק:

    בא"ד ל"ג רב לטעמיה אלא ה"ג והא רב כו' ומשני רב גזר בחמץ שלא במינו אטו מינו עכ"ל קצת קשה מה תקנו בזה דאם לא נגרוס רב לטעמיה משום דבלאו האי טעמא הא אית ליה לרבא במשהו אכתי תקשי לן [למה ליה לתרץ] דרב גזר שלא במינו אטו במינו הא בלאו האי טעמא סבירא ליה לרבא במשהו ודו"ק:

    בא"ד והא דלא חשיב חמץ בפסח בהדי טבל ויין נסך בברייתא דמסייע לר"י כו' עכ"ל אבל בברייתא דמסייע התם לרב כל איסורין שבתורה במינן במשהו שלא במינן בנ"ט לא קשיא להו להאי כללא דהא בחמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו במשהו לרב דאמרינן בעלמא דאין למדין מן הכללות מיהו למאי דמסיק בפרק בכל מערבין דסבר ר' יוחנן דאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ אין מקום לקושייתם הכא אף לר' יוחנן וצ"ע:

    בא"ד אע"ג דר"י מיירי התם מכלל דרישא רבנן מכל מקום כו' עכ"ל פי' אע"ג דר"י איירי התם בסיפא דמתני' מכלל דרישא רבנן ועלה קיימינן לרבנן מיבטל בטיל מכל מקום רבנן דברישא דמתני' התם לא איירי במין במינו ואפשר דבהך סברא סבירא להו כר' יהודה דמין במינו לא בטיל ואי הוה הלכתא כר"י לא הל"ל נהי דלר"י לא בטיל לרבנן בטיל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 97a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה כוליא בחלבה הוי כו' לפי שהקרום עצמו מובלע מן החלב כדאמר לעיל תלתא קרומי הוו וכו' וא"ת ליתסר הכוליא משום דמפעפע לובן כוליא דרבי יוחנן גופיה אסר לעיל לובן כוליא כדאמרינן דממרט לה וי"ל וכו' כצ"ל:

    ד"ה אמר רבא אמרו רבנן בטעמא וכו' אמרו רבנן בששים וכו' והא דלא חשיב חמץ בפסח בהדי טבל ויין נסך וכו'. שם בע"ז דף ע"ג מייתי שם תניא כוותיה דר' יוחנן כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנ"ט חוץ מטבל ויין נסך במינם במשהו שלא במינם בנ"ט:

    בא"ד אע"ג דר' יהודה מיירי התם מכלל דרישא רבנן וכו' ר"ל וכ"ת דלעולם אין הלכה כרבנן דאמרי מין במינו בטל והא דקאמר התם גמרא חטין בחטין נמי נהי דלר"י לא בטל לרבנן מיבטל בטיל ובשביל כך אוחיכו עליה היינו משום דרישא דמתני' דהתם הוי רבנן ולא משום דקי"ל הכי מ"מ כיון דרבנן התם לא איירו במין במינו אלא במים ותבלין ומלח בעיסה לא הוה אצטריך לומר חטין בחטין וכו' אלא ה"ל למימר דמתניתין איירי במין בשאינו מינו אלא ודאי לא קאמר הכי אלא משום דהכי הלכתא:

    בא"ד דהא אמתניתין דיין ביין ומים במים קאי וכו' כצ"ל:

    בא"ד ובתשובות הגאונים כתב יד רבי יוסף ט"ע מצא ר"ת יין נסך וכו' כצ"ל:

    Maharam on Chullin 97a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוד"ה שאני וכו' ולא שומן מ"מ קשה להמקשן דפריך והא אמר ר"ה ורצה להוכיח דכל צלי מפעפע יקשה ממתני' זו דנטף מרוטבו:

    ד"ה אמר וכו' אומר ר"ת דדוקא עיין ע"ז נו ע"ב תוד"ה אבל:

    Gilyon HaShas on Chullin 97a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 97, Amud Aleph, about 120 words in 6 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 6 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “שאני חלב, דמפעפע.…”

    2. Segment 230 words

      Opens “ובחלב אסור? והאמר רבה בר בר חנה:…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    3. Segment 326 words

      Opens “רב הונא בר יהודה אמר: כוליא בחלבה…”

      Named: רב הונא בר יהודה, רב אדא, רבי יוחנן.

    4. Segment 430 words

      Opens “אמר רבא: מריש הוה קא קשיא לי…”

      Named: רבא.

    5. Segment 523 words

      Opens “בשלמא תרומה, טעים לה כהן, אלא בשר…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 68 words

      Opens “דאמר רבא: אמור רבנן בטעמא, ואמור רבנן…”

      Named: רבא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 97a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026