Talmud Builders

    Chullin 101b

    Back to index

    English translation — Chullin 101b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: And does Rabbi Yosei HaGelili not hold that a more inclusive prohibition takes effect where there is an already existing prohibition?

    2But isn’t it taught in a baraita : When Shabbat and Yom Kippur occur on the same day, if one acted unwittingly and performed prohibited labor, from where is it derived that he is liable for this by itself and for that by itself, i.e., he is liable to bring two sin offerings, for having transgressed both Shabbat and Yom Kippur? The verse states: “You shall do no manner of work; it is a Shabbat for the Lord in all your dwellings” (Leviticus 23:3), and another verse states: “It is Yom Kippur” (Leviticus 23:27). The term “it is” in each verse teaches that each of these days is considered independently even when it occurs together with another holy day. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: He is liable to bring only one sin offering because a prohibition does not take effect where another prohibition already exists.

    3The Gemara answers that on this topic Ravin sent a letter citing a statement in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: This is the correct presentation of this teaching [ hatza’a shel mishna ], i.e., the opinions in this baraita are accurate, but one must reverse the attributions of each opinion so that the first opinion is that of Rabbi Akiva and the second opinion is that of Rabbi Yosei HaGelili. Consequently, Rabbi Yosei HaGelili holds that two prohibitions do not take effect at the same time even if one is more inclusive or stringent than the other.

    4The Gemara continues to discuss the opinion of Rabbi Yosei HaGelili. Rav Yitzḥak bar Ya’akov bar Giyorei sent a letter citing a statement in the name of Rabbi Yoḥanan: According to the statement of Rabbi Yosei HaGelili, as stated in the baraita once the attributions have been reversed, if one unwittingly performed a forbidden labor on a Yom Kippur that occurred on Shabbat, he is obligated to bring one sin offering. If he acted unwittingly with regard to the fact that it was Shabbat, i.e., he forgot that it was Shabbat, but acted intentionally with regard to Yom Kippur, he is obligated to bring a sin offering. But if he acted intentionally with regard to Shabbat but unwittingly with regard to Yom Kippur, he is exempt from bringing any offering.

    5The Gemara asks: What is the reason for Rabbi Yoḥanan’s statement? Abaye said: Shabbat is established and permanent, i.e., it always occurs on the seventh day of the week, whereas in the case of Yom Kippur, it is the court that establishes it, as the Sages determine the New Moon. Consequently, Shabbat is considered to have preceded Yom Kippur, and the prohibition to perform labor on Yom Kippur does not apply, due to the fact that labor is already prohibited because it is Shabbat. Since one brings a sin offering only due to unwitting transgression, he is obligated to bring a sin offering only if he performed labor without realizing it was Shabbat.

    6Rava said to Abaye: Ultimately both of them, i.e., Shabbat and Yom Kippur, come into effect at the same time. Since both take effect at the beginning of the calendar day, it cannot be said that Shabbat precedes Yom Kippur. Rather Rava said a different explanation. It was a time of religious persecution, and they sent from there, i.e., from Eretz Yisrael, a directive stating that Yom Kippur of this year will not be observed on its proper day but rather on Shabbat. Rabbi Yoḥanan was merely stating that on that particular year one who would unwittingly transgress Yom Kippur would be exempt from bringing a sin offering. And similarly, when Ravin and all those who descended from Eretz Yisrael came to Babylonia, they said that the true explanation is in accordance with the opinion of Rava.

    7§ The mishna teaches: Rabbi Yehuda said in explanation: Wasn’t the sciatic nerve forbidden for the children of Jacob, as it is written: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33), yet the meat of a non-kosher animal was still permitted to them? Since the sciatic nerve of non-kosher animals became forbidden at that time, it remains forbidden now.

    8It is taught in a baraita that the Rabbis said to Rabbi Yehuda: But is it stated in the verse: Therefore the children of Jacob do not eat the sciatic nerve? Isn’t it true that it is stated only that: “Therefore the children of Israel do not eat the sciatic nerve?” And the Jewish people were not called “the children of Israel” until they received the Torah at Mount Sinai. Rather, this terminology indicates that the prohibition of eating the sciatic nerve was stated to the Jewish people at Sinai, but was written in its place, after the incident of Jacob wrestling with the angel, to allow the Jewish people to know the reason the sciatic nerve was forbidden to them. Since the prohibition came into effect only at Sinai, there is no proof that it ever applied with regard to non-kosher animals.

    9Rava raises an objection to this baraita : The verse states: “And Jacob rose up from Beersheba; and the children of Israel carried Jacob their father, and their little ones, and their wives in the wagons that Pharaoh had sent to carry him” (Genesis 46:5). This occurred before the Torah was given at Sinai, and therefore proves that the title “the children of Israel” was in use before the Torah was given. The Gemara answers: Nevertheless, this occurred after the incident, i.e., after Jacob wrestled with the angel and after the prophetic vision in which God changed Jacob’s name to Israel (Genesis 35:10).

    10Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: In that case, the sciatic nerve should be understood as having become forbidden to them from that time when they were first called the children of Israel. Since this was before the giving of the Torah, this would be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda and not that of the Rabbis.

    11Rav Ashi said to him: Was the Torah given piecemeal, on numerous different occasions? It was given at Sinai. Rather, that time when the title “children of Israel” was first used was not the time when the incident of Jacob wrestling with the angel occurred and also was not the time of the giving of the Torah at Mount Sinai. Therefore, there is no reason to assume that the prohibition took effect at that time.

    12§ The mishna taught a dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis with regard to the prohibition of eating the sciatic nerve. The Gemara now cites a similar dispute between them with regard to eating a limb from a living animal. The Sages taught in a baraita : The prohibition of eating a limb from a living animal applies whether the limb comes from a domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird, and whether it is from a non-kosher species or from a kosher species; this is the statement of Rabbi Yehuda and Rabbi Elazar. But the Rabbis say: The prohibition of eating a limb from a living animal applies only to a limb from a kosher species.

    13Rabbi Yoḥanan says: And both of them, i.e., the Rabbis as well as Rabbi Yehuda and Rabbi Elazar, derived their opinions from one verse: “Only be steadfast in not eating the blood, for the blood is the life;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ור' יוסי לית ליה [איסור] כוללולא חייל איסור טומאת גוף על איסור טומאת בשר ואין כאן כרת אלמא שמעינן ליה דלית ליה כולל הלכך תנא דלעיל דלית ליה כולל ר' יוסי הגלילי היא ואשמועינן תנא דלעיל דבאיסור חמור אית ליה כולל. ופרכינן יבא איסור חמור דכרת ויחול עליה דהא אמרת דמודה הוא באיסור חמור והכא איתוסף ביה כרת. ומשני דילמא הא חמירא דלית ליה טהרה במקוה וההיא דלעיל איכא לאוקומה אליביה דלא שמעינן ליה באיסור חמור דלית ליה כולל. ואע"ג דלרבי שמעון נמי שמעינן בעלמא דלית ליה כולל דתניא רבי שמעון אומר האוכל נבלה ביום הכפורים פטור מחטאת שאין יוה"כ חל על איסור נבלה ואע"ג דאיסורו איסור כולל הוא שכולל איסור והיתר לאוסרן יחד אפ"ה אליביה לא מצינו לאוקומה משום דהא אף באיסור חמור אית ליה דלא חייל דהא יום הכפורים כרת ונבלה לאו בעלמא הוא ואפילו הכי לא חייל ותנא דלעיל סבר דבאיסור חמור אמרינן כולל:

    שבת ויום הכפוריםשחל להיות בשבת:

    שבת היא לה'בשבת בראשית כתיב דמשמע שאם בא איסור אחר עמה יתחייב על שמה בפני עצמה כדכתיב היא וכן גבי יום הכפורים דכתיב הוא והני איסור בת אחת נינהו דהא בהדי הדדי אתו כשקדש היום. מיהו אי אמרת בשלמא אית ליה לרבי יוסי הגלילי באיסור כולל או מוסיף דחיילי אשאר איסורין איכא למימר מש"ה מתחייב אתרווייהו דהא אי נמי הוה אפשר דקדמיה חד לחבריה הוה אתי חבריה וחייל עליה דשבת לגבי יוה"כ איסור מוסיף הוא דאי הוה יוה"כ קדים הוה חייב על זדון מלאכה כרת וכי אתי שבת איתוסף ביה מיתת ב"ד ויוה"כ לגבי שבת איסור כולל דשבת אסורה במלאכה ומותר באכילה מיגו דאיתסר באכילה משום יום הכפורים איתסר ליה נמי מלאכה משום יום הכפורים אלא אי אמרת באיסור כולל ואיסור מוסיף לא חיילי כי אתו אהדדי אמאי חיילי תרוייהו:

    שלח רבין כך ודאיהצעת המשנה במקום שנשנית שם אבל משובשת היא ואיפוך וה"ה דמצי למימר דס"ל לר"י הגלילי דאע"ג דאיסור כולל לא חייל איסור בת אחת חייל ומיהו ר' יוסי בר' חנינא סבר דמאן דלית ליה איסור כולל לית ליה נמי איסור בת אחת ופלוגתא היא ביבמות בפ"ג (דף לג.) כך נראה בעיני. ואני שמעתי דשבת חשיב לה כקודמת משום דקביעא וקיימא ויום הכפורים חשיב אחרון משום דבי דינא מקדשי ליה כדלקמן ורבי יוסי הגלילי דמחייב תרתי טעמיה משום כולל וקשיא לי בגווה למאי דקא מותיב רבא לקמן לרב יצחק לבתר דאפכוה סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי קאתו מאי תיובתיה הא רב יצחק לדברי ר' יוסי הגלילי קאמר ורבי יוסי הגלילי מדפטר ליה ש"מ לאו איסור בת אחת חשיב לה וכי פטר ליה מיום הכפורים פטר ליה וכי הזיד בשבת על כרחיך פטור משניהם לדברי רבי יוסי הגלילי:

    למאי דאפכנאומוקמינא דאיהו פטר:

    שגג בשבתששכח שהוא שבת:

    והזיד באיסור יום הכפוריםשהיה יודע שהוא יום הכפורים:

    חייבחטאת משום שוגג שבת. אבל שגג באיסור יום הכפורים ששכח שהוא יום הכפורים אבל יודע הוא שהוא שבת פטור משתיהן וטעמא מפרש ואזיל:

    אמר אבייקסבר רבי יוחנן דההוא חטאת דמחייב ליה רבי יוסי [הגלילי] בשגג בזה ובזה אדשבת קמחייב ליה דאיהו קדמיה ואדיום הכפורים הוא דפטר ליה הלכך כי הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור לגמרי דאין מביאין קרבן על המזיד:

    סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי קאתוואין כאן אחרון ועל כרחיך כי פטר ליה רבי יוסי הגלילי משום דקסבר כיון דבכולל ומוסיף אין איסור חל על איסור באיסור בת אחת נמי לא מחייב אלא חדא ואי נמי הזיד באחד מהן הרי שגגת חבירו עומדת וחייב:

    אלא אמר רבאהא דשלח רב יצחק דאדיום הכפורים מפטר לאו בפלוגתא דרבי יוסי הגלילי קאי ומאן דאמר בה לדברי רבי יוסי הגלילי לא היו דברים מעולם אלא שמדא הוה וגזרו שלא לעשות יום הכפורים:

    ושלחו מתם יום הכפורים דהאידנא שבתא הואעשו יום הכפורים בשבת אע"פ שאינו חל להיות בו כדי שלא תשתכח תורת יוה"כ והאויבים לא יבינו בו משום דבכל שבת נמי לא עבדי מלאכה ואההוא יוה"כ קאמר רב יצחק דאם שגג בו והזיד בשבת פטור דהא לאו יום הכפורים הוא ואין שגגתו שגגה:

    ולא נקראו בני ישראל עד הר סיניולקמיה מקשי ליה:

    אלאמקרא זה לא נאמר עד סיני אלא לאחר שקבלו משה בסיני ובא לכתוב את התורה כתב אותה אזהרה אצל המעשה לידע כו':

    לאחר מעשהלאחר אותו מעשה שנאבק עמו לזמן מרובה בבואו מפדן ארם והקב"ה קראו ישראל דכתיב (בראשית לה) לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל וגו':

    מההיא שעתאדוישאו בני ישראל ליתסר:

    חולין 101 עמוד ב

    1ורבי יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל?

    2והתניא: שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה, מנין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו? תלמוד לומר: (ויקרא כג, ג) ״שבת היא״, (ויקרא כג, כז) ״יום הכפורים הוא״, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: אינו חייב אלא אחת.

    3שלח רבין משום דרבי יוסי בר' חנינא כך הצעה של משנה ואיפוך׃

    4שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משום דרבי יוחנן: לדברי רבי יוסי הגלילי למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביום הכפורים חייב הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור׃

    5מאי טעמא אמר אביי שבת קביעא וקיימא יום הכפורים בי דינא דקא קבעי ליה׃

    6אמר ליה רבא סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי קאתו אלא אמר רבא שמדא הוה ושלחו מתם דיומא דכפורי דהא שתא שבתא הוא וכן כי אתא רבין וכל נחותי אמרוה כרבא:

    7אמר רבי יהודה והלא מבני יעקב [וכו']:

    Baraita

    8תניא אמרו לו לר' יהודה וכי נאמר על כן לא יאכלו בני יעקב והלא לא נאמר אלא בני ישראל ולא נקראו בני ישראל עד סיני אלא בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר להם׃

    9מתיב רבא (בראשית מו, ה) וישאו בני ישראל את יעקב אביהם לאחר מעשה׃

    10אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מההיא שעתא ליתסר׃

    11אמר ליה וכי תורה פעמים פעמים ניתנה ההוא שעתא לאו שעת מעשה הואי ולא שעת מתן תורה הואי׃

    Baraita

    12ת"ר אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין ובין טהורין דברי רבי יהודה ורבי אלעזר וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורין׃

    13אמר ר' יוחנן ושניהן מקרא אחד דרשו (דברים יב, כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש׃

    Tosafot

    ואיסור כולל לית ליה והתניא כו'פי' בקונטרס ואע"ג דאיסור בת אחת הוא מאן דלית ליה איסור כולל לית ליה איסור בת אחת ואין נראה לר"י דהא בפרק ארבעה אחים (יבמות לג:) פריך השתא באיסור כולל מחייב תרתי באיסור בת אחת מבעיא אלמא אפילו מאן דלית ליה איסור כולל מצי סבר איסור בת אחת לכך נראה לר"י דהשתא ס"ד דלאו איסור בת אחת הוא אלא חשיב שבת קדים משום דקביעא וקיימא אבל קשה דאי לא איסור בת אחת הוא א"כ שבת היא למה לי פשיטא דחייב משום דשבת קדים:

    תלמוד לומר שבת היא יוה"כ הואוא"ת ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא וי"ל דפריך וליגמר מיניה וליכא למימר דאדרבה ניגמר מתרומה דפטרינן בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קיג:) מומתו בו כי יחללוהו דלחומרא מקשינן וילפינן מהכא והא דאמר התם בעלמא קסבר שמואל אין איסור חל על איסור וגבי בשר בחלב שאני דגלי קרא גדי לרבות חלב מתה ולא יליף מבשר בחלב לחומרא היינו משום דבשר בחלב חדוש הוא ואית ספרים דגרסי התם ונגמר מיניה חדוש הוא:

    רבי עקיבא אומר אינו חייב אלא אחתלמאי דפירש בקונטרס שהוא איסור בת אחת וכן הוא במסקנא קשה דתנן בפרק דם שחיטה (כריתות כג.) חתיכת חלב חולין וחתיכת חלב קדש ואכל אחת מהם ואינו יודע איזה מהם אכל מביא חטאת ור' עקיבא אומר אף אשם תלוי אלמא אית ליה איסור חל על איסור וכ"ש איסור בת אחת ומיהו יש לומר דקדשים שאני כדאמר התם בסוף פרקא דאפילו מאן דאית ליה בעלמא דאין איסור חל על איסור בקדשים אית ליה אך הקשה הרב רבינו שמואל מוורדו"ן מהא דתנן בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קיג.) רבי עקיבא אומר חיה ועוף אינם מה"ת שנאמר לא תבשל גדי ג' פעמים פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה ופריך בגמרא (שם דף קטז.) הני הא אפקינהו לכדשמואל ומשני קסבר רבי עקיבא איסור חל על איסור וחלב מתה לא צריך קרא והכא משמע דאפילו בבת אחת לית ליה ואע"ג דאמר הכא איפוך לאו מכח קושיא זאת אמר הכי ועוד למאי דפרישנא דהכא פריך משום דס"ד דלא הוי איסור בת אחת למאי דמסיק רבא דהוי בת אחת לא אמר איפוך וי"ל דהתם פריך משום שמואל דאי ס"ל כר"ע בחיה ועוף ובהמה טמאה היכי דריש ומשני דקסבר שמואל איסור חל על איסור בלאו קרא:

    הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטורוא"ת והא לרבי עקיבא נמי פטור דהא אינו שב מידיעתו דמזיד הוא על השבת דחמיר דבסקילה וי"ל דאפ"ה חמיר ליה יוה"כ לפי שהוא יום כפרה ומחילה:

    יום הכפורים דהאי שתא שבתא הואולא שייך כאן אתם ואפי' מזידים כיון דלא נקבע בעשור לחדש ודוקא אקביעות החדש אמרינן ליה:

    לאחר מעשהפירש בקונטרס לאחר אותו מעשה שנאבק עמו לזמן מרובה בבואו מפדן ארם והקב"ה קראו ישראל והא דקאמר לעיל לא נקרא ישראל עד סיני היינו לענין מצות ופריך מההיא שעתא ליתסר מההיא דוישאו בני ישראל ומשני ההיא שעתא לא שעת מעשה היה דנשיית גיד ולא שעת מתן תורה ולא גרסינן מההוא מעשה ליתסר דמשמע מעשה דנשיית הגיד כמו לאחר מעשה דקאי אנשיית גיד ואם נאמר דלאחר מעשה קאי אברכה שברכו המלאך והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו של מלאך וכן מההיא מעשה ליתסר מ"מ לא הוי כמו האי שעתא לאו שעת מעשה הוי דקאי אנשיית גיד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא אמר רבא גזירה הוהק"ל א"כ אמאי שלחוה לר"י למאי (דא"כ) [דאפכיה] דאפילו לא תיפוך נמי, דהא לאו יה"כ הוה, אלא כדי שלא תשתכח תורת יוה"כ הוא דעבדו, ויש לומר דלרב' לא אמרה ר' יוחנן למאי דאפכן, ומאי דשלח רב יצחק בר יעקב לא היו דברים מעולם כנ"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 101b

    Chullin 101b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 256 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ור' יוסי לית ליה [איסור] כולל ולא חייל איסור טומאת גוף על איסור טומאת בשר ואין כאן כרת אלמא שמעינן ליה דלית ליה כולל הלכך תנא דלעיל דלית ליה כולל ר' יוסי הגלילי היא ואשמועינן תנא דלעיל דבאיסור חמור אית ליה כולל. ופרכינן יבא איסור חמור דכרת ויחול עליה דהא אמרת דמודה הוא באיסור חמור והכא איתוסף ביה כרת. ומשני דילמא הא חמירא דלית ליה טהרה במקוה וההיא דלעיל איכא לאוקומה אליביה דלא שמעינן ליה באיסור חמור דלית ליה כולל. ואע"ג דלרבי שמעון נמי שמעינן בעלמא דלית ליה כולל דתניא רבי שמעון אומר האוכל נבלה ביום הכפורים פטור מחטאת שאין יוה"כ חל על איסור נבלה ואע"ג דאיסורו איסור כולל הוא שכולל איסור והיתר לאוסרן יחד אפ"ה אליביה לא מצינו לאוקומה משום דהא אף באיסור חמור אית ליה דלא חייל דהא יום הכפורים כרת ונבלה לאו בעלמא הוא ואפילו הכי לא חייל ותנא דלעיל סבר דבאיסור חמור אמרינן כולל:

    שבת ויום הכפורים שחל להיות בשבת:

    שבת היא לה' בשבת בראשית כתיב דמשמע שאם בא איסור אחר עמה יתחייב על שמה בפני עצמה כדכתיב היא וכן גבי יום הכפורים דכתיב הוא והני איסור בת אחת נינהו דהא בהדי הדדי אתו כשקדש היום. מיהו אי אמרת בשלמא אית ליה לרבי יוסי הגלילי באיסור כולל או מוסיף דחיילי אשאר איסורין איכא למימר מש"ה מתחייב אתרווייהו דהא אי נמי הוה אפשר דקדמיה חד לחבריה הוה אתי חבריה וחייל עליה דשבת לגבי יוה"כ איסור מוסיף הוא דאי הוה יוה"כ קדים הוה חייב על זדון מלאכה כרת וכי אתי שבת איתוסף ביה מיתת ב"ד ויוה"כ לגבי שבת איסור כולל דשבת אסורה במלאכה ומותר באכילה מיגו דאיתסר באכילה משום יום הכפורים איתסר ליה נמי מלאכה משום יום הכפורים אלא אי אמרת באיסור כולל ואיסור מוסיף לא חיילי כי אתו אהדדי אמאי חיילי תרוייהו:

    שלח רבין כך ודאי הצעת המשנה במקום שנשנית שם אבל משובשת היא ואיפוך וה"ה דמצי למימר דס"ל לר"י הגלילי דאע"ג דאיסור כולל לא חייל איסור בת אחת חייל ומיהו ר' יוסי בר' חנינא סבר דמאן דלית ליה איסור כולל לית ליה נמי איסור בת אחת ופלוגתא היא ביבמות בפ"ג (דף לג.) כך נראה בעיני. ואני שמעתי דשבת חשיב לה כקודמת משום דקביעא וקיימא ויום הכפורים חשיב אחרון משום דבי דינא מקדשי ליה כדלקמן ורבי יוסי הגלילי דמחייב תרתי טעמיה משום כולל וקשיא לי בגווה למאי דקא מותיב רבא לקמן לרב יצחק לבתר דאפכוה סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי קאתו מאי תיובתיה הא רב יצחק לדברי ר' יוסי הגלילי קאמר ורבי יוסי הגלילי מדפטר ליה ש"מ לאו איסור בת אחת חשיב לה וכי פטר ליה מיום הכפורים פטר ליה וכי הזיד בשבת על כרחיך פטור משניהם לדברי רבי יוסי הגלילי:

    למאי דאפכנא ומוקמינא דאיהו פטר:

    שגג בשבת ששכח שהוא שבת:

    והזיד באיסור יום הכפורים שהיה יודע שהוא יום הכפורים:

    חייב חטאת משום שוגג שבת. אבל שגג באיסור יום הכפורים ששכח שהוא יום הכפורים אבל יודע הוא שהוא שבת פטור משתיהן וטעמא מפרש ואזיל:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 101b · Sefaria

    Tosafot

    ואיסור כולל לית ליה והתניא כו' פי' בקונטרס ואע"ג דאיסור בת אחת הוא מאן דלית ליה איסור כולל לית ליה איסור בת אחת ואין נראה לר"י דהא בפרק ארבעה אחים (יבמות לג:) פריך השתא באיסור כולל מחייב תרתי באיסור בת אחת מבעיא אלמא אפילו מאן דלית ליה איסור כולל מצי סבר איסור בת אחת לכך נראה לר"י דהשתא ס"ד דלאו איסור בת אחת הוא אלא חשיב שבת קדים משום דקביעא וקיימא אבל קשה דאי לא איסור בת אחת הוא א"כ שבת היא למה לי פשיטא דחייב משום דשבת קדים:

    תלמוד לומר שבת היא יוה"כ הוא וא"ת ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא וי"ל דפריך וליגמר מיניה וליכא למימר דאדרבה ניגמר מתרומה דפטרינן בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קיג:) מומתו בו כי יחללוהו דלחומרא מקשינן וילפינן מהכא והא דאמר התם בעלמא קסבר שמואל אין איסור חל על איסור וגבי בשר בחלב שאני דגלי קרא גדי לרבות חלב מתה ולא יליף מבשר בחלב לחומרא היינו משום דבשר בחלב חדוש הוא ואית ספרים דגרסי התם ונגמר מיניה חדוש הוא:

    רבי עקיבא אומר אינו חייב אלא אחת למאי דפירש בקונטרס שהוא איסור בת אחת וכן הוא במסקנא קשה דתנן בפרק דם שחיטה (כריתות כג.) חתיכת חלב חולין וחתיכת חלב קדש ואכל אחת מהם ואינו יודע איזה מהם אכל מביא חטאת ור' עקיבא אומר אף אשם תלוי אלמא אית ליה איסור חל על איסור וכ"ש איסור בת אחת ומיהו יש לומר דקדשים שאני כדאמר התם בסוף פרקא דאפילו מאן דאית ליה בעלמא דאין איסור חל על איסור בקדשים אית ליה אך הקשה הרב רבינו שמואל מוורדו"ן מהא דתנן בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קיג.) רבי עקיבא אומר חיה ועוף אינם מה"ת שנאמר לא תבשל גדי ג' פעמים פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה ופריך בגמרא (שם דף קטז.) הני הא אפקינהו לכדשמואל ומשני קסבר רבי עקיבא איסור חל על איסור וחלב מתה לא צריך קרא והכא משמע דאפילו בבת אחת לית ליה ואע"ג דאמר הכא איפוך לאו מכח קושיא זאת אמר הכי ועוד למאי דפרישנא דהכא פריך משום דס"ד דלא הוי איסור בת אחת למאי דמסיק רבא דהוי בת אחת לא אמר איפוך וי"ל דהתם פריך משום שמואל דאי ס"ל כר"ע בחיה ועוף ובהמה טמאה היכי דריש ומשני דקסבר שמואל איסור חל על איסור בלאו קרא:

    הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור וא"ת והא לרבי עקיבא נמי פטור דהא אינו שב מידיעתו דמזיד הוא על השבת דחמיר דבסקילה וי"ל דאפ"ה חמיר ליה יוה"כ לפי שהוא יום כפרה ומחילה:

    יום הכפורים דהאי שתא שבתא הוא ולא שייך כאן אתם ואפי' מזידים כיון דלא נקבע בעשור לחדש ודוקא אקביעות החדש אמרינן ליה:

    לאחר מעשה פירש בקונטרס לאחר אותו מעשה שנאבק עמו לזמן מרובה בבואו מפדן ארם והקב"ה קראו ישראל והא דקאמר לעיל לא נקרא ישראל עד סיני היינו לענין מצות ופריך מההיא שעתא ליתסר מההיא דוישאו בני ישראל ומשני ההיא שעתא לא שעת מעשה היה דנשיית גיד ולא שעת מתן תורה ולא גרסינן מההוא מעשה ליתסר דמשמע מעשה דנשיית הגיד כמו לאחר מעשה דקאי אנשיית גיד ואם נאמר דלאחר מעשה קאי אברכה שברכו המלאך והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו של מלאך וכן מההיא מעשה ליתסר מ"מ לא הוי כמו האי שעתא לאו שעת מעשה הוי דקאי אנשיית גיד:

    Tosafot on Chullin 101b · Sefaria

    Rashba

    אלא אמר רבא גזירה הוה ק"ל א"כ אמאי שלחוה לר"י למאי (דא"כ) [דאפכיה] דאפילו לא תיפוך נמי, דהא לאו יה"כ הוה, אלא כדי שלא תשתכח תורת יוה"כ הוא דעבדו, ויש לומר דלרב' לא אמרה ר' יוחנן למאי דאפכן, ומאי דשלח רב יצחק בר יעקב לא היו דברים מעולם כנ"ל.

    Rashba on Chullin 101b · Sefaria

    Ritva

    והתניא שבת ויה"כ שגג ועשה מלאכה וא"ת ומאי קושיא דשאני התם דאיסור בת אחת הוא ופלוגתא היא ביבמות. ויש שתירץ דאפילו למסקנא דהתם דאמרינן לכ"ע אית ליה איסור בת אחת ואפילו מאן דלית ליה כולל הכא מודה בבת אחת דהכא קל משום דיה"כ איקרי שבת והוי שבת ויה"כ קרובים להיות שם אחת ותדע דהא הכא פטרי לר"ע ולקמן בפרק גיד הנשה אית ליה איסור כולל ובשם רבותיו פרש"י ז"ל דשבת חשיבא ליה קודמת משום דקביע וקיימ' כדאמר אביי בסמוך ור"י הגלילי דמחייב תרתי טעמא משום כולל הוא דיה"כ כולל איסור מלאכה ואיסור אכילה והקשה הוא ז"ל על פירושם דא"כ מאי מותיב רבא לקמן לרב יצחק ואמר סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי אתי' מאי תיובתא דהא רב יצחק לר"י הגלילי קאמר ור"י הגלילי מדפטר ליה ש"מ לאו איסור בת אחת חשיב ליה וכי פטר מיה"כ פטר ליה וכי הזיד בשבת ע"כ פטור משניהם ע"כ ותמהני על הקושיא הזאת דהא רבא היינו מאי דקשיא ליה על אביי ורב יצחק וכולה סוגיין דהאיך אפשר דרבי יוסי בשבת וביה"כ אינו מחייב אלא אחת דהא ע"כ איסור בת אחת הוא ולא אשכחן ליה לר"י דפטר באיסור בת אחת ואפשר שרבינו ז"ל כך אומר דהא מסתמא שנויי' דשנינן לעיל מרבא גופיה הוא וכדאמרינן בריש שמעתין אמר רבא ר"י הגלילי היא ואם איתא דמתרצינן דשבת ויה"כ איסור כולל חשיב משום דשבת קדים היכי פריך רבא גופיה על ר"י ס"ס תרווייהו בהדי הדדי קאתי דהא ע"כ לפום שנוי' דשני' לר' יוסי הגלילי לא חשיב איסור בת אחת כך יש ליישב בפרש"י ז"ל וכן הוא בתוספות ומכל מקום פרש"י ז"ל קשה דאי ס"ד דרבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא באיסור בת אחת פליגי היכי לא אקשי' מדר"ע דאשכחן ליה בפ' כל הבשר דאית ליה איסור מוסיף וכ"ש איסור בת אחת. וי"ל דברייתא היא ההיא דפרק כל הבשר ולא שמיע ליה הכא גם מה שהקשה הוא על פי' רבותיו ז"ל לא קשה: חדא דמאי דפרכי' דלית ליה לר"י איסור כולל והתניא. אינו מדברי רבא אלא סוגיא דתלמודא הוא:? ו ו דלעיל רבא גרסי' והכי איתא בנוסחי דוקיינ' אמר רבה ר"י הגלילי היא. ודילמא ס"ל השתא דשבת וי"כ שבת קודם. וכדפריך אביי בסמוך. ורבא פריך דהא לא אפשר דסוף סוף תרווייהו בהדי הדדי אתו וע"כ איסור בת אחת הוא דמודה ביה ר' יוסי ור"ע. והא דאמרי' מ"ט אכולי' סוגין קאי למאי דאפכן בין לר"י ב"ח בין לרב יצחק לדברי ר"י הגלילי. ועלה אמר אביי שבת קדמה וכו' ועלה פריך רבא סוף סוף תרוייהו וכו' הפי' לדברי רבותיו של רש"י ז"ל.

    סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קאתי פירש"י ז"ל לפי שיטתו דרבא על דברי ר' יצחק בלחוד מקשה דנהי דלר"י הגלילי שגג בזה ובזה אינו חייב אלא אחת דאין איסור חל על איסור אפילו בבת אחת וכדשנינן לעיל אליבא דרבא, מ"מ שגג ביה"כ והזיד בשבת כיון דליכא חיוב חטאת משום שבת יתחייב מיהו משום יה"כ דלא אמרינן דר' יוסי לית ליה איסור בת אחת אלא דלא לחייב תרתי אבל ודאי כל היכא דמיפטר משום שבת מחייב משום יה"כ והקשו בתו' דהא ודאי כל היכא דאמרת שאין איסור יה"כ חל על איסור שבת דלית לן איסור בת אחת ה"ה דכשהזיד בשבת פטור מיה"כ דהא בשבת זו לא חל עליו איסור יה"כ כלל לכך הנכון כדפי' לעיל דקושיא דרבא אף על ר"י הגלילי הוא האיך אפשר שלא יתחייב שתים ונימא דהא איסור כולל הוא דע"כ איסור בת אחת הוא דמודה ביה ר' יוסי.

    ואלא אמר רבא גזירה הוי פירש"י ז"ל לפי שיטתו. דאדרב יצחק קאי וקאמר רבא דהא דרב יצחק לאו אדרבי יוסי הגלילי קאי ומ"ד בה לדברי ר"י הגלילי למאי דאפכן לא היו דברי' מעולם. אלא הא דרב יצחק בשעת גזירה הי' שגזרו שלא לעשות יה"כ ולא עשה באותו שנה יה"כ בעשור וקבעוהו בשבת ואע"פ שאינו בעשור וכדי שלא תשתכח תורת יה"כ והאויבים לא יכירו בו בו משום דכל שבת לא עבדי מלאכה ועל יה"כ של אותו שנה שלחו מתם שהעושה בו מלאכה פטור משום יה"כ והקשו בתו' האיך אפשר שבטלו יה"כ בשעת גזירה הא בשעת גזירה אפי' אערקת' דמסני' יהרוג ואל יעבור. ושלא בשעת גזירה נמי בפרהסיא יהרוג ואל יעבור והא בפהרסיא הוי דהיכי דמי פרהסיא י' בני אדם. ונ"ל דהא לא קשיא בקידוש חדשים דב"ד עשה הוא ועל עשה יעבור ואל יהרג כדפרישנא בכמה דוכתי אא"כ למידת חסידות הוא כההיא דמצינו בסוגיא ואפשר דהכי גזרו א"ה לב"ד שלא לקדשו דאין כאן יה"כ ודו"ק ומיהו מפני קושיא זו פי' בתוס' דהשתא על פלוגת' דר"י הגלילי ור"ע קיימי נמי ואמרו דלכ"ע שבת ויה"כ איסור בת אחת הוא וחייב שתים ועל שעת גזרה נחלקו שלא היו המקדשין רשאין לשלוח שלוחים לבני הגולה להודיע יום הקביעות תשרי ולא היו יודעי' בני הגולה אימת הוקבע יה"כ ועשו מלאכה ביה"כ שחל להיות באותו שנה ונחלקו על זה ר"י ור"ע מ"ד אינו חייב משום דסבור שזה אונס הוה וכאומר מותר דמי וכתינוק שנשבה לבין העכו"ם שהוא פטור לדברי מונבז כדאיתא התם בשבת ומאן דמחייב קסבר הני כשוגגין נינהו כיון שידעו עיקר יה"כ א"נ ס"ל דאפילו תינוק שנשבה לבי' העכו"ם חייב: ולהאי אוקמתא דרבא לא צריכין להפוכי הצעתה של משנה ואי מהפכי' ליה היינו משום דס"ל דר"י לית ליה ההיא דמונבז וכדמשמע בפרק כלל גדול: וא"ת אי בשעת הגזרה פליגי מאי האי דמייתי ראיה בברייתא מדכתיב שבת הוא ויה"כ היא וי"ל דאסמכתא בעלמא הוא דה"נ למאי דס"ד דמחייב שתים משום דאיסור חע"א אין הכתוב אלא אסמכתא בעלמא ולהאי פי' כ"ג גזירה הוא ושלחו מתם דיה"כ דהאי שתא בשבת הוי ולא גרסינן דלעבדו יה"כ דהאי שתא בשבתא כדגרסינן במקצת נוסחאות ותו לא מידי:

    Ritva on Chullin 101b · Sefaria

    Meiri

    היו מקדשים על פי הראיה ונתעכבו השלוחים ולא ידעו בליל שבת שהוקבע יום הכפורים בשבת ונודע להם בשחרית או שהיה שעת השמד והיו השלוחים באים בחשאי ולנו בתוך התחום והודיעו למחרתו שלא ירגישו בהם אויבים אפי' תאמר שאין דנין את הדבר למפרע אלא משעת ידיעתו ונמצא שלא באו כאחד מ"מ חייב שני חטאות שהרי שבת ליום הכפורים איסור מוסיף הוא שהרי נוסף בו איסור סקילה ויום הכפורים לגבי שבת איסור כולל הוא שהרי נאסר אף באכילה היה שוגג לענין שבת ומזיד לענין יום הכפורים חייב חטאת משגגת שבת היה שוגג לענין יום הכפורים ומזיד לענין שבת פטור שהרי קם לו בחמורה הימנו איסור כולל ואיסור מוסיף שביארנו ענינם למעלה אין בהם הפרש בין שהיה ראשון חמור ושני קל או ראשון קל ושני חמור אפי' בחומרת כרת ובחיוב קרבן וכן באיסורין הבאין כאחד:

    אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בטהורים אבל לא בטמאים אבל הדם איסורו נוהג בבהמה חיה ועוף אפי' טמאים:

    Meiri on Chullin 101b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ר' עקיבא אומר כו' ועוד למאי דפרישנא דהכא פריך כו' לא אמר איפוך עכ"ל כצ"ל:

    ולפרש"י נמי בלשון שני סברת המקשה דהוה ס"ד דשבת קביעא אפילו למאן דמחייב תרתי לא קאי הכא לרבא כדקאמר תרוייהו בהדיא כו' מיהו למאן דפטר קאי סברת המקשה כמו שהקשה לההוא לישנא וקשיא לי בגווה כו' לבתר דאפכוה כו' ור"י הגלילי מדפטר ליה ש"מ לאו איסור בת אחת כו' והיינו משום דמשמע ליה דלההוא לישנא פסיקא ליה לתלמודא דהכא דבאיסור בת אחת לכ"ע מיחייב תרתי ואין להקשות לפרש"י לההוא לישנא נמי כיון דלרבא מיהת למאן דמחייב תרתי חשיב ליה איסור בת אחת ל"ל למימר איפוך דאיכא למימר דמשמע ליה דרבא לא בא לפלוגי אדשלח רבין משום ריב"ח איפוך אלא אסברת המקשה ואביי דחשיב להו קביעא לכ"ע פליג רבא וקאמר סוף סוף תרוייהו בהדי כו' ולא חשיב קביעא וריב"ח אפשר (א) דמשום קושיא אחרת הוה קאמר איפוך כך נ"ל ליישב פרש"י ודו"ק:

    בד"ה י"ה דהאי כו' ולא שייך כאן אתם ואפי' כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 101b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ר' עקיבא אומר וכו' ועוד למאי דפרישית דהכא פריך וכו' כצ"ל וכמו שכתבתי לעיל מזה:

    בא"ד וי"ל דהתם פריך משום שמואל וכו' אבל לישנא דאמר שם בשנויא קסבר ר"ע איסור חל על איסור לא יתיישב לפי זה וק"ל:

    Maharam on Chullin 101b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מָתִיב רָבָא "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (בראשית מו, ה). מקשים אמאי לא הביא פסוק דקדים בפרשת מקץ (בראשית מב, ה) וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים? ונראה לי בס"ד כי ממה שקורא אותם הכתוב 'בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' אין הוכחה כלום יען כי מאחר שיעקב אבינו ע"ה נקרא בשם יעקב ונקרא בשם ישראל והם בניו באמת לכן פעמים קורא אותם בשם 'בְּנֵי יַעֲקֹב' ופעמים קורא אותם בשם 'בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' ואין להוכיח מזה שבא ללמדנו שיש להם דין ישראל באותו זמן, אך רבא מקשי מהאי קרא של 'וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם' דהוא לשון יתר כיון דכתיב 'וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע' הוה ליה למימר וישאו בניו אותו ואת טפם ולמה הוצרך לומר 'וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל' ולמה אמר 'אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם' מאחר דהזכיר שמו בראשית הפסוק וביה משתעי קרא? לכן יש לדון ולומר שאמר 'בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' ללמד שבאותו זמן היה להם דין ישראל שנוהג בהם דין גיד הנשה שנזכר על שם יעקב דכתיב עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב' (בראשית לב, לג) ולכן אמר 'בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' ואמר 'אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם' אף על גב דלא אצטריך להזכיר שמות אלו כאן ללמד דין זה. ועוד נראה בחר רבא להביא פסוק זה משום דבתחלתו ובסופו נקיט שם יעקב ובאמצע נקיט 'ישראל' אלא ודאי נראה דבא ללמדנו דהוה להו דין ישראל.

    Ben Yehoyada on Chullin 101b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 101, Amud Bet, about 256 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “ורבי יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל?…”

      Named: רבי יוסי.

    2. Segment 238 words

      Opens “והתניא: שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה, מנין…”

      Named: רבי יוסי, רבי עקיבא.

    3. Segment 312 words

      Opens “שלח רבין משום דרבי יוסי בר' חנינא…”

      Named: רבי יוסי.

    4. Segment 428 words

      Opens “שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי…”

      Named: רב יצחק בר יעקב, רבי יוחנן, רבי יוסי.

    5. Segment 514 words

      Opens “מאי טעמא אמר אביי שבת קביעא וקיימא…”

      Named: אביי.

    6. Segment 630 words

      Opens “אמר ליה רבא סוף סוף תרוייהו בהדי…”

      Named: רבא.

    7. Segment 77 words

      Opens “אמר רבי יהודה והלא מבני יעקב [וכו']:…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 836 words

      Opens “תניא אמרו לו לר' יהודה וכי נאמר…”

    9. Segment 913 words

      Opens “מתיב רבא (בראשית מו, ה) וישאו בני…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1011 words

      Opens “אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב…”

      Named: רב אחא, רב אשי, רבא.

    11. Segment 1118 words

      Opens “אמר ליה וכי תורה פעמים פעמים ניתנה…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “ת"ר אבר מן החי נוהג בבהמה חיה…”

      Named: רבי יהודה, רבי אלעזר.

    13. Segment 1319 words

      Opens “אמר ר' יוחנן ושניהן מקרא אחד דרשו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Chullin 101b · Segment 2 — “…רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: אינו חייב אלא…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 101b · Segment 13 — “אמר ר' יוחנן ושניהן מקרא אחד דרשו (דברים יב,…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chullin 101b · Segment 10 — “אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מההיא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 101b · Segment 5 — “מאי טעמא אמר אביי שבת קביעא וקיימא יום הכפורים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 101b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026