Talmud Builders

    Chullin 121a

    Back to index

    English translation — Chullin 121a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And then he derives the halakha of liquid that emerges from orla from first fruits via a verbal analogy between one instance of the word fruit and another instance of the word fruit. With regard to orla the verse states: “And you shall count the fruit thereof as forbidden” (Leviticus 19:23), and with regard to first fruits the verse states: “And you shall take of the first of all the fruit of the ground” (Deuteronomy 26:2). Therefore, just as with regard to first fruits the status of liquid that emerges from the produce is like that of the produce only with regard to grapes and olives, so too with regard to orla one receives lashes only for drinking the liquid of grapes and olives, but not for drinking the liquid of other types of produce.

    2§The mishna teaches that the alal joins together with the flesh to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food, despite not being considered food itself. The Gemara asks: To what is the term alal referring? Rabbi Yoḥanan says: It is referring to the nuchal ligament [ marteka ]. And Reish Lakish says: It is referring to the meat residue that is attached to the hide after the knife has flayed the flesh.

    3The Gemara raises an objection to the explanation of Reish Lakish from that which is written: “But you are plasterers of lies, you are all physicians of no value [ elil ]” (Job 13:4). The term “no value [ elil ]” stems from the same linguistic root as the word alal . Granted, according to the one who says that the word alal is referring to the nuchal ligament, i.e., Rabbi Yoḥanan, that is why Job accused his companions of giving advice without merit by making an analogy to a physician who attempts to heal the nuchal ligament, which cannot be healed. But according to the one who says that the word alal is referring to the meat residue that is attached to the hide after the knife has flayed the flesh, i.e., Reish Lakish, flesh that is hanging from the hide is able to be healed.

    4The Gemara answers: With regard to the term elil in the verse, everyone agrees that it is referring to the nuchal ligament. When Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish disagree, it is with regard to the definition of the term alal employed by the Sages in the mishna.

    5Come and hear a resolution from that which is taught in the mishna: Rabbi Yehuda says: With regard to the alal that was collected, if there is an olive-bulk of it in one place it imparts the impurity of animal carcasses. Therefore, one who eats it or touches it and then eats consecrated food or enters the Temple is liable to receive karet for it. And Rav Huna said: This halakha is applicable only when a halakhically competent person collected the alal in one place, but not if the alal was collected by a child or without human intervention. By collecting it in one place, the person indicates that he considers it to be food.

    6Granted, according to the one who says that the word alal is referring to the meat residue that is attached to the hide after the knife has flayed the flesh, i.e., Reish Lakish, that is why Rabbi Yehuda says that one is rendered liable when there is an olive-bulk of alal collected in one place, because the person who collected it considers it to be food. But according to the one who says that the word alal is referring to the nuchal ligament, i.e., Rabbi Yoḥanan, even in a case when there is an olive-bulk of alal collected in one place, what of it? It is merely wood, i.e., it is unfit for consumption.

    7The Gemara answers: According to the opinion of Rabbi Yehuda, Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish do not disagree; they agree that the term alal is referring to the meat residue attached to the hide after the knife has flayed the flesh. When they disagree, it is with regard to the definition of the word alal according to the opinion of the Rabbis. Rabbi Yoḥanan says: The Rabbis maintain that the nuchal ligament also joins together with the meat to constitute the requisite measure of an egg-bulk to impart the impurity of food. And Reish Lakish says: The Rabbis maintain that specifically the meat residue that is attached to the hide after the knife has flayed the meat joins together with the flesh, but the nuchal ligament does not join together.

    8What are the circumstances of that which is taught in the mishna, that the meat residue that is attached to the hide after the knife flayed the flesh joins together with the meat to constitute the measure of an egg-bulk required to impart the impurity of food? If it is a case where one intends to eat this meat residue, then it can become impure not only by joining together with the meat, but even by itself, like any other food. And if it is a case where one does not intend to eat this meat residue, why should it be susceptible to impurity at all? One has completely nullified its status as food.

    9Rabbi Avin and Rabbi Meyasha answered this dilemma. One said: It is a case where one intends to eat part of the meat residue, but it is uncertain which part. Therefore, the meat residue is not susceptible to impurity by itself because it is not entirely considered to be food, but the part that he intends to eat joins together with the meat to constitute the measure of an egg-bulk.

    10And one said: It is a case where one does not intend to eat any part of the meat residue. Rather, an animal severed part of the meat residue attached to the hide, and therefore that part of the meat residue retains its status as food. And the knife severed part of the meat residue, and one therefore nullified its status as food with regard to that part. Since it is uncertain which part was severed by a knife and which part by an animal, the meat residue itself is not susceptible to impurity, but the part that was severed by an animal joins together with the meat to constitute the measure of an egg-bulk.

    11§The mishna stated that the horns join together with the flesh to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food. The Gemara comments that we learned in a mishna elsewhere ( Teharot 1:2): The beak and the talons of a bird that come into contact with a creeping animal can become impure, and transmit impurity to food, and join together with the attached flesh to constitute the requisite measure to impart impurity. The Gemara asks: Why does a beak join together with the flesh to impart impurity? It is merely wood, i.e., it is unfit for consumption.

    12Rabbi Elazar says: The mishna is stated with regard to the lower half of the beak, i.e., the lower mandible. The Gemara objects: The lower mandible is also merely wood. Rav Pappa says: The mishna is discussing the lower section of the upper mandible and is referring to the membrane inside the mouth that is attached to the beak.

    13Similarly, with regard to the talons mentioned in that mishna, Rabbi Elazar says: That mishna is not discussing the talons themselves, but rather the place at the base of the talon that is subsumed within the flesh.

    14Similarly, with regard to the horns mentioned in the mishna, Rav Pappa says: The mishna is not discussing the hard substance of the horn, but rather is referring to the place at the base of the horns where one severs the horns and blood flows from them.

    15§The mishna teaches: Similarly, in the case of one who slaughters a non-kosher animal for a gentile and the animal is still twitching and comes into contact with a source of impurity, it imparts impurity of food, but does not impart impurity of an animal carcass.

    16Rabbi Asi says: Some Sages teach that when a Jew slaughters a non-kosher animal or a gentile slaughters a kosher animal, in order for it to be susceptible to impurity of food, it is necessary that the intention of the one performing the slaughter be that the flesh be designated as food while it is still twitching. And furthermore, in order for the animal to be rendered susceptible to impurity, it requires contact with water or another liquid that renders food susceptible to impurity that comes from another place. The blood of this slaughter is not considered a liquid that renders food susceptible to impurity because it flowed from a valid slaughter.

    17The Gemara asks: Why do I need the animal to come in contact with liquid in order for it to be rendered susceptible to impurity of food? The flesh of the animal will eventually become impure with a more severe level of impurity when it dies, i.e., impurity of an animal carcass. And any food that will eventually become impure with a more severe level of impurity does not require contact with liquid to be rendered susceptible to impurity of food.

    18The Gemara now explains the source of this principle. As the school of Rabbi Yishmael teaches: With regard to rendering food susceptible to impurity through contact with liquid, the verse states: “But if water is put upon the seed, and any of the carcass falls on it, it is impure for you” (Leviticus 11:38). Just as seeds, which will never contract a more severe level of impurity, because no form of severe impurity applies to foods other than meat, require contact with liquid to render them susceptible to their less severe level of impurity, so too any food that will never contract a more severe level of impurity requires contact with liquid to be rendered susceptible to impurity of food. By contrast, any food that will become impure with a more severe level of impurity does not require contact with liquid to be rendered susceptible to impurity of food.

    19And similarly, it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: For what reason did the Sages say that in order for the carcass of a kosher bird to become susceptible to impurity it requires that the intention of the one performing the slaughter be to designate the animal as food, but it is not required for the bird to be rendered susceptible to impurity through contact with liquid? The reason is because

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מרטקאגיד השדרה והצואר והוא רחב ולבן וקשה מאד וקורין אותו ייבו"ל:

    בשר שפלטתו סכיןכשמפשיטין את הבהמה פעמים שהסכין פולט מן הבשר אצל העור ולא חשיב. ולקמיה פריך היכי דמי דאצרופי מצרף ובאפי נפשיה אין מקבל טומאה:

    ואולם אתם טופלי שקראיוב אמר לחביריו מחברי דברי שקר אתם ודבר שאין בו רפואה אתם אומרין לרפואתי. ומרטקא משנפסק אין לו רפואה להחבר עוד:

    בשר שפלטתו סכין בר רפואה הואהמדלדל בשר מן החי פעמים שקושרין אותו במקומו והוא נדבק ומעלה ארוכה:

    המכונסהנאסף יחד יפה:

    חייבין עליומשום נבלה בין שאוכלו בין שנוגע בו ונכנס למקדש ופליג אמתני' דקתני אבל לא טומאת נבלות:

    והוא שכנסודאחשביה וגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא אבל מתכנס מאליו או ע"י תינוקות שלא במתכוין לא פליג ר' יהודה דליהוי נבלה:

    בשלמא למ"דאלל היינו בשר שפלטתו סכין היינו דמחייב דאיכא למימר כיון דכנסו אחשביה והדר למילתיה וגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא:

    באלל דר' יהודה לא פליגידודאי רבי יהודה אבשר שפלטתו סכין קאי ורבי יוחנן נמי מודי דבשר שפלטתו סכין איקרי אלל ובמרטקא הוא דפליגי ולת"ק ר' יוחנן אמר מרטקא נמי מקרי אלל כדאשכחן בקרא ואלל דמתני' דקאמר מצטרף בכולהו אלל קאמר דמצטרפי ובאפי נפשייהו לא מטמו ואתא רבי יהודה למימר באלל מרטקא מודינא דלא הוי בשר באנפי נפשיה לענין נבלות אבל בשר שפלטתו סכין אם חזר וכינסו גלי אדעתיה דלא בטליה וחייבין עליו משום נבלה:

    אבל מרטקא לא מצטרףדעץ בעלמא הוא:

    אי דחשיב עליהאפילו בתר הכי:

    באנפי נפשיהנמי ליטמא טומאת אוכלין דקי"ל דמחשבה שויא אוכלא כל מידי דמצי למיכליה ואע"ג דלאו אורחיה כדאמרן בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עז:) עור ששלקו ושליא שחישב עליה מטמא טומאת אוכלין ונהי דתו לא הדר הוי בשר לענין טומאת נבלות דהא נעשה עור בבטולו הראשון אבל לאוכלו מיהא הוי לטמא טומאת אוכלין אם נגע בשרץ דלא גרע מעור ששלקו:

    מקצתו חישב עליוולא פי' איזה קצת הלכך כביצה מיניה לא מקבל טומאה דהא לא חישב על כולו אבל כי מצטרף בהדי שאר אוכלין מצטרף ההוא קצת מחשבה דאית ביה לאשלומי שיעורא:

    פלטתו חיהנשכה כלב ודלדל מן הבשר לצד העור ואח"כ שחטה והפליט גם הסכין עוד ואין ידוע אי זה מהן פלטה חיה ואיזה סכין וההוא דפלטתו חיה לא בטיל מסתמא וההוא דסכין בטליה מדעת וכולה בדלא חשיב עליה הלכך כי הוי בהדי שאר אוכלין מצטרף ההוא קצת דחיה בהדייהו ולטומאת נבלות לא ואע"ג דפלטתו חיה דמתניתין רבי עקיבא היא דאמר העור מבטלו מטומאת נבלות ואפילו פלטתו חיה לקמן (חולין דף קכב.):

    תנן התםבמסכת טהרות (פ"א מ"ב) בסדר טהרות גבי נבלת עוף טהור:

    החרטוםבי"ק בלע"ז:

    מיטמאיןאם קבל העוף טומאה מן השרץ אלו נעשין יד להכניס ולהוציא טומאת. עוף אין לו טומאת מגע משום נבלה אא"כ קבלה מאחרים שהרי אין לך אלא האמור בה טומאת אכילה לטמא בבית הבליעה:

    ומצטרפיןלכביצה:

    תחתון של עליוןקליפת רצועה דקה יש בתוך הפה דבוקה לחרטום בעליון לארכו:

    צפרניםהיכא הוו אוכל:

    מקום המובלע בבשרשרשי הצפרנים:

    השוחט בהמה טמאה לעובד כוכביםהא פרישית לה (לעיל חולין קיז:) דכיון דדכוותה בשחיטת ישראל בטהורה משויא לה אוכלא בעודה מפרכסת ולישראל שריא דהא בשחיטה תליא להו מילתא השתא נמי הואיל וישראל שחטה שחיטה מעליא אע"ג דבטמאה לא שייכא שחיטה ולעובד כוכבים לא משתרי עד שתמות דאבר מן החי הוא לגביה אפ"ה מהניא מחשבת ישראל להאכילה לעובד כוכבים לשויא אוכלא בעודה מפרכסת וכ"ש טהורה שאוכל היתר גמור הוא בעודה מפרכסת והא דאמרינן אסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה מדרבנן הוא וכן עובד כוכבים בטהורה תניא נמי לקמן דהואיל וטהורה היא ואשכחן היתר בטהורה מפרכסת ששחטה ישראל השתא נמי כי שחטה עובד כוכבים הויא אוכל לטמא טומאת אוכלין מן השרץ שאם תחזור ותגע באוכלין אחרים קודם שתמות ותעשה נבלה תטמאם אבל ישראל בטהורה אין צריכה מחשבה ועובד כוכבים בטמאה לא מהניא לה מחשבה בעודה מפרכסת דלא אשכחן היתר בדכוותה:

    שוניםיש תנאים ששונים שישראל בטמאה צריך מחשבה להאכילה לעובד כוכבים ואי לא חישב לא הויא אוכל עד שתמות וכן עובד כוכבים בטהורה:

    והכשרממקום אחר הכשר מים דדם שחיטה דילה לא מכשר לה דלא איקרי משקה אלא דם חללים כדאמרינן בהשוחט (לעיל חולין דף לה:) ומיהו דם שחיטה הוגנת מכשיר דאיתקש למים דכתיב על הארץ תשפכנו כמים כדאמרינן בהשוחט (שם) אבל דעובד כוכבים לאו דם חללים הוא ולא דם שחיטה הוא והוי כדם מגפתו וכדם המת דחלל לא מיקרי אלא על ידי גיסטרא ומצואר כדאמרינן בסוטה (דף מה:) לתת אותה על צוארי חלל רשע:

    הרי סופה לטמא טומאה חמורהאדם וכלים בכזית ואפילו במשא כשתמות:

    זרעיםאינן נעשין אב הטומאה עולמית ואפילו נגעו במת שהוא אבי אבות ואינן נעשין אב לטמא אדם וכלים דמהיכא נפקא דנוגע במת מטמא אדם מהאי קרא דכתיב (במדבר יט) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת באותו טמא תטמא עד הערב וכי כתיב האי קרא בדבר שיש לו טהרה בהזאה ובטבילה כתיב דכתיב לעיל מיניה והזה הטהור על הטמא וגו' ובההוא טמא קאי והנפש הנוגעת יצאו אוכלין ומשקין וכלי חרס הואיל ואין להם טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה:

    נבלת עוף טהור צריכה מחשבהלקבל טומאת אוכלים מן השרץ שאם לא חישב עליה לאוכלה אינה מקבלת טומאה ואם חזרה ונגעה באוכלים לא נטמאו:

    ואינה צריכה הכשרמשנה היא במסכת טהרות (פ"א מ"א) שלשה עשר דברים נאמרו בעוף טהור וזו אחת מהן:

    חולין 121 עמוד א

    1והדר מייתי לה לערלה ״פרי״ ״פרי״ מבכורים.

    2והאלל. מאי אלל? רבי יוחנן אמר: מרטקא, ור"ל אמר: בשר שפלטתו סכין.

    3מיתיבי: (איוב יג, ד) ואולם אתם טופלי שקר רופאי אליל כולכם בשלמא למאן דאמר מרטקא היינו דלאו בר רפואה הוא, אלא למאן דאמר בשר שפלטתו סכין בר רפואה הוא!

    4באלל דקרא, דכ"ע לא פליגי; כי פליגי באלל דמתניתין.

    5ת"ש ר' יהודה אומר: האלל המכונס, אם יש כזית במקום אחד חייבין עליו, ואמר רב הונא: והוא שכנסו.

    6בשלמא למ"ד בשר שפלטתו סכין, היינו דכי איכא כזית מיחייב, אלא למ"ד מרטקא, כי איכא כזית מאי הוי? עץ בעלמא הוא!

    7אליבא דר' יהודה לא פליגי, כי פליגי אליבא דרבנן: ר' יוחנן אמר: מרטקא נמי מצטרף, וריש לקיש אמר: דוקא בשר שפלטתו סכין, אבל מרטקא לא מצטרף.

    8האי בשר שפלטתו סכין, היכי דמי? אי דחשיב עליה אפי' באנפי נפשיה מיטמא, ואי דלא חשיב עליה בטוליה בטליה!

    9רבי אבין ורבי מיישא, חד אמר: מקצתו חישב עליו.

    10וחד אמר: מקצתו פלטתו חיה, ומקצתו פלטתו סכין.

    11תנן התם: החרטום והצפרנים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין. חרטום עץ בעלמא הוא!

    12אמר רבי אלעזר: בחרטום תחתון. תחתון נמי עץ בעלמא הוא! אמר רב פפא: תחתון של עליון.

    13צפרנים, אמר רבי אלעזר: מקום המובלעים בבשר.

    14קרנים, אמר רב פפא: במקום שחותכין ויוצא מהן דם.

    15כיוצא בו, השוחט בהמה.

    16אמר רבי אסי: שונין ישראל בטמאה, ועובד כוכבים בטהורה צריכין מחשבה והכשר מים ממקום אחר.

    17הכשר למה לי? סופו לטמא טומאה חמורה, וכל שסופו לטמא טומאה חמורה לא בעי הכשר.

    18דתני דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יא, לח) ״וכי יותן מים על זרע״, מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר, אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר.

    19ותניא, א"ר יוסי: מפני מה אמרו נבלת עוף טהור צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר? מפני׃

    Tosafot

    והדר מייתי [לה] לערלה פרי פרי מבכוריםוא"ת דבפ' כל שעה (פסחים כד:) פשיט מהך משנה דכל איסורים שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן והכא קאמר משום דגמר לה מבכורים וי"ל דרבוי דהכא צריכי דלא נימא זיעה בעלמא הוא:

    מרטקאפי' ר"ח בשר מת וכן נראה לר"ת ולא כפי' הקונטרס שפי' גידי הצואר מדאמרינן פרק כל הפסולים (זבחים דף לה.) פגל באלל נתפגלה מוראה פגל במוראה לא נתפגלה אלל ובעוף אין גידי צואר קשין ומוראה לא שייך אלא בעוף ולמאן דמפרש בשר שפלטתו סכין לא קשה ליה מהתם דהא אמרי' בסמוך דלכ"ע מרטקא נמי הוי אלל:

    ר' יהודה אומר חייבים עליוהא דלא קאמר מטמא טומאת נבלות דלא תימא מדרבנן להכי קאמר חייבין עליו:

    והוא שכנסותימה מה שייכא מחשבה לאיסור דגבי טומאה שייך לחלק דאי מבטל ליה עץ בעלמא הוא אבל משום דבטליה לא משתרי באכילה לכך נראה דחייבין עליו לא מיירי לענין אכילה דלא צריך כנסו אלא לענין אם נכנס למקדש כמו שפי' בקונטרס בלשון אחר והא דלא נקט טמא דלא תימא מדרבנן כדפי' וכן נראה דאי אאכילה הא כיון דאכלו אין לך כינוס גדול מזה:

    ורבי יוחנן אמר אף מרטקא מצטרףולאו בכה"ג דהוי שומר דא"כ מ"ט דר"ל עור ועצם מצטרפים משום שומר וצירוף שומר מקראי דרשינן לעיל (חולין דף קיח.) אלא מיירי כגון שיש בראשו כזית בשר דאע"ג דלא הוי שומר מצטרף דראוי הוא שיאכל אגב בשר וריש לקיש סבר דלא מצטרף דאין ראוי לאכילה דעץ בעלמא הוא:

    ה"ג במשנה בטהרות החרטום והצפרנים מטמאין כו'ולא גרסינן בה קרנים וקרנים דמפרש בה רב פפא בסמוך אמתני' דהכא קאי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ידעת שנבלת עוף טהור אינה מטמאה במגע ומ"מ אם נגעה בשרץ וכיוצא בו מטמאה מחמת טומאה שקבלה ממנו והחרטום והוא הנקרא ביק נעשה כבשר להכניס ולהוציא טומאה ולהצטרף ודוקא צד תחתון של חרטום עליון שהוא דק ודומה לבשר וכן הצפרנים במקום שבהן המובלע בבשר אבל שאר המקומות אינן בדין זה ומ"מ לענין טומאת נבלות אינן מצטרפין ויש חולקין בזו ואין דבריהם נראין:

    כבר ביארנו במשנה על ישראל ששחט בהמה טמאה לגוי ועדין היא מפרכסת שמטמאה טומאת אוכלין וכל שכן בטהורה אבל אם נחרה או שחט בה סימן אחד אינה מטמאה כלל אפי' טומאת אוכלין בשר זה של בהמה טמאה שהזכרנו יש מי שאומר שמטמא טומאת אוכלין בלא מחשבה ר"ל אע"פ שלא חישב עליה להאכילה לנכרי שמ"מ הרי הוא אוכל בלא מחשבה (ר"ל אע"פ שלא חישב עליה להאכילה לנכרי שמ"מ הרי היא אוכל בלא מחשבה) וכן אין צריכה הכשר מים הואיל וסופה לטמא טומאה חמורה ר"ל אדם וכלים ויש מי שאומר שצריך מחשבה והכשר ולא אמרו דם שחיטה מכשיר אלא בשחיטה המכשרת לאכילה ודם חלל אינו אלא על ידי גיסטרא ומן הצואר ויש מפרשים שאין דם חלל אלא מאדם והרי הוא כדם מגפתו שאינו מכשיר:

    גוי ששחט בהמה טהורה לישראל הרי היא בדין ישראל ששחט בהמה טמאה לגוי מכל וכל גדולי המחברים כתבו כדעת ראשון ודרך כלל אמרו שכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר והזרעים והאוכלין שאין אדם וכלים מיטמאין מהם שאין נעשין אב הטומאה לעולם אפי' נגעו במת הדבר ידוע שאין נעשה אב הטומאה אלא אדם וכלים ואף כלי חרס אינו נעשה אב הטומאה לעולם וכן אוכלין ומשקין נבלת עוף טהור מטמאה בגדים בבית הבליעה אע"פ שלא חישב עליה לאכילה הואיל ובלע ממנה כזית מ"מ אף בלא כונה אבל לקבל טומאת אוכלין אם נגעה בשרץ לטמא האוכלין בנגיעה אע"פ שמחמת עצמה אינה מטמאתם שהרי אינה מטמאה אלא בבית הבליעה צריכה מחשבה ולא עוד אלא מכיון שחישב עליה לאכילה מטמאה טומאת אוכלין מחמת עצמה אע"פ שלא נגעה בה טומאה אחרת והרי היא כאוכל ראשון לטומאה ואינה צריכה הכשר שהרי סופה לטמא טומאה חמורה בבית הבליעה:

    יש מי שפוסק מכח שמועה שבבכורות שלא נאמר כן אלא בכפרים שאין רגילים לאכול עופות אבל בכרכים אינה צריכה מחשבה סתמא לאכילת גוים עומדת:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 121a

    Chullin 121a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 280 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מרטקא גיד השדרה והצואר והוא רחב ולבן וקשה מאד וקורין אותו ייבו"ל:

    בשר שפלטתו סכין כשמפשיטין את הבהמה פעמים שהסכין פולט מן הבשר אצל העור ולא חשיב. ולקמיה פריך היכי דמי דאצרופי מצרף ובאפי נפשיה אין מקבל טומאה:

    ואולם אתם טופלי שקר איוב אמר לחביריו מחברי דברי שקר אתם ודבר שאין בו רפואה אתם אומרין לרפואתי. ומרטקא משנפסק אין לו רפואה להחבר עוד:

    בשר שפלטתו סכין בר רפואה הוא המדלדל בשר מן החי פעמים שקושרין אותו במקומו והוא נדבק ומעלה ארוכה:

    המכונס הנאסף יחד יפה:

    חייבין עליו משום נבלה בין שאוכלו בין שנוגע בו ונכנס למקדש ופליג אמתני' דקתני אבל לא טומאת נבלות:

    והוא שכנסו דאחשביה וגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא אבל מתכנס מאליו או ע"י תינוקות שלא במתכוין לא פליג ר' יהודה דליהוי נבלה:

    בשלמא למ"ד אלל היינו בשר שפלטתו סכין היינו דמחייב דאיכא למימר כיון דכנסו אחשביה והדר למילתיה וגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 121a · Sefaria

    Tosafot

    והדר מייתי [לה] לערלה פרי פרי מבכורים וא"ת דבפ' כל שעה (פסחים כד:) פשיט מהך משנה דכל איסורים שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן והכא קאמר משום דגמר לה מבכורים וי"ל דרבוי דהכא צריכי דלא נימא זיעה בעלמא הוא:

    מרטקא פי' ר"ח בשר מת וכן נראה לר"ת ולא כפי' הקונטרס שפי' גידי הצואר מדאמרינן פרק כל הפסולים (זבחים דף לה.) פגל באלל נתפגלה מוראה פגל במוראה לא נתפגלה אלל ובעוף אין גידי צואר קשין ומוראה לא שייך אלא בעוף ולמאן דמפרש בשר שפלטתו סכין לא קשה ליה מהתם דהא אמרי' בסמוך דלכ"ע מרטקא נמי הוי אלל:

    ר' יהודה אומר חייבים עליו הא דלא קאמר מטמא טומאת נבלות דלא תימא מדרבנן להכי קאמר חייבין עליו:

    והוא שכנסו תימה מה שייכא מחשבה לאיסור דגבי טומאה שייך לחלק דאי מבטל ליה עץ בעלמא הוא אבל משום דבטליה לא משתרי באכילה לכך נראה דחייבין עליו לא מיירי לענין אכילה דלא צריך כנסו אלא לענין אם נכנס למקדש כמו שפי' בקונטרס בלשון אחר והא דלא נקט טמא דלא תימא מדרבנן כדפי' וכן נראה דאי אאכילה הא כיון דאכלו אין לך כינוס גדול מזה:

    ורבי יוחנן אמר אף מרטקא מצטרף ולאו בכה"ג דהוי שומר דא"כ מ"ט דר"ל עור ועצם מצטרפים משום שומר וצירוף שומר מקראי דרשינן לעיל (חולין דף קיח.) אלא מיירי כגון שיש בראשו כזית בשר דאע"ג דלא הוי שומר מצטרף דראוי הוא שיאכל אגב בשר וריש לקיש סבר דלא מצטרף דאין ראוי לאכילה דעץ בעלמא הוא:

    ה"ג במשנה בטהרות החרטום והצפרנים מטמאין כו' ולא גרסינן בה קרנים וקרנים דמפרש בה רב פפא בסמוך אמתני' דהכא קאי:

    Tosafot on Chullin 121a · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שנבלת עוף טהור אינה מטמאה במגע ומ"מ אם נגעה בשרץ וכיוצא בו מטמאה מחמת טומאה שקבלה ממנו והחרטום והוא הנקרא ביק נעשה כבשר להכניס ולהוציא טומאה ולהצטרף ודוקא צד תחתון של חרטום עליון שהוא דק ודומה לבשר וכן הצפרנים במקום שבהן המובלע בבשר אבל שאר המקומות אינן בדין זה ומ"מ לענין טומאת נבלות אינן מצטרפין ויש חולקין בזו ואין דבריהם נראין:

    כבר ביארנו במשנה על ישראל ששחט בהמה טמאה לגוי ועדין היא מפרכסת שמטמאה טומאת אוכלין וכל שכן בטהורה אבל אם נחרה או שחט בה סימן אחד אינה מטמאה כלל אפי' טומאת אוכלין בשר זה של בהמה טמאה שהזכרנו יש מי שאומר שמטמא טומאת אוכלין בלא מחשבה ר"ל אע"פ שלא חישב עליה להאכילה לנכרי שמ"מ הרי הוא אוכל בלא מחשבה (ר"ל אע"פ שלא חישב עליה להאכילה לנכרי שמ"מ הרי היא אוכל בלא מחשבה) וכן אין צריכה הכשר מים הואיל וסופה לטמא טומאה חמורה ר"ל אדם וכלים ויש מי שאומר שצריך מחשבה והכשר ולא אמרו דם שחיטה מכשיר אלא בשחיטה המכשרת לאכילה ודם חלל אינו אלא על ידי גיסטרא ומן הצואר ויש מפרשים שאין דם חלל אלא מאדם והרי הוא כדם מגפתו שאינו מכשיר:

    גוי ששחט בהמה טהורה לישראל הרי היא בדין ישראל ששחט בהמה טמאה לגוי מכל וכל גדולי המחברים כתבו כדעת ראשון ודרך כלל אמרו שכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר והזרעים והאוכלין שאין אדם וכלים מיטמאין מהם שאין נעשין אב הטומאה לעולם אפי' נגעו במת הדבר ידוע שאין נעשה אב הטומאה אלא אדם וכלים ואף כלי חרס אינו נעשה אב הטומאה לעולם וכן אוכלין ומשקין נבלת עוף טהור מטמאה בגדים בבית הבליעה אע"פ שלא חישב עליה לאכילה הואיל ובלע ממנה כזית מ"מ אף בלא כונה אבל לקבל טומאת אוכלין אם נגעה בשרץ לטמא האוכלין בנגיעה אע"פ שמחמת עצמה אינה מטמאתם שהרי אינה מטמאה אלא בבית הבליעה צריכה מחשבה ולא עוד אלא מכיון שחישב עליה לאכילה מטמאה טומאת אוכלין מחמת עצמה אע"פ שלא נגעה בה טומאה אחרת והרי היא כאוכל ראשון לטומאה ואינה צריכה הכשר שהרי סופה לטמא טומאה חמורה בבית הבליעה:

    יש מי שפוסק מכח שמועה שבבכורות שלא נאמר כן אלא בכפרים שאין רגילים לאכול עופות אבל בכרכים אינה צריכה מחשבה סתמא לאכילת גוים עומדת:

    Meiri on Chullin 121a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה מרטקא כו' דהא אמרי' בסמוך דלכ"ע מרטקא נמי הוה אלל עכ"ל היינו דאמרינן דמודה ר"ל דאלל דקרא היינו מרטקא דהשתא מתניתין דהתם נמי מרטקא הוה אף לר"ל דפליטת סכין לא שייכא בקרבן דעוף וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 121a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה והדר מייתי [לה] ערלה פרי פרי מבכורים וא"ת דבפרק כל שעה וכו'. נראה לי שהתוספות שלפנינו חסרים ואי אפשר ליישבן וכי מעיינת שפיר שם בפסחים בגמרא ובתוס' תמצא מבואר שכן צ"ל הכא וא"ת דבפרק כל שעה פשט מהך משנה דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן ודחי ליה התם אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא והכא קאמר משום דגמר לה מבכורים וי"ל דרבוי דהכא וכו' וה"פ דשם בזבחים רצה לפשוט מהאי מתני' דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן מהא דתנן אין סופגין את הארבעים משום ערלה וכו' מאי טעמא לאו משום דלא קאכיל להו כדרך הנאתן ודחי ליה לא התם משום דזיעה בעלמא ומקשין התוספות ל"ל התם הטעם דאין לוקין משום ערלה משום דזיעה בעלמא הוא הל"ל דהטעם הוא כדקאמר הכא דגמר לה מבכורים ומתרצין התוס' וי"ל דריבוי דהכא וכו' ר"ל דגמרא ס"ל דהטעם דאין לוקין הוא כדאמר התם דזיעה בעלמא הוא והא דאצטריך הכא למילף פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין אצטריך דמן הדין אפילו תירוש ויצהר לא היה למחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כראמר התם אלא דאצטריך למילף מבכורים שנחשב משקין של תירוש ויצהר כמו הפרי ולא נימא דזיעה בעלמא הוא כן מבואר בתוספות אבל סוגיא דשמעתין דהכא לא משמע כפירוש זה של התוס' וק"ל:

    ד"ה ור"י אמר אף מרטקא ולאו בכה"ג דהוי שומר כו' מקראי דרשי לעיל וכו'. ור"ל דאין לפרש דאיירי בענין דהוי שומר דהא מקראי דרשינן לעיל דשומר אוכל כאוכל וא"כ מאי טעמא דר"ל דפליג עליה אלא מיירי כגון שיש בראשו כזית בשר וכו' דס"ל כר"י דאע"ג דלא הוי שומר מצטרף וכו' ור"ל פליג עליה:

    Maharam on Chullin 121a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 121, Amud Aleph, about 280 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “והדר מייתי לה לערלה ״פרי״ ״פרי״ מבכורים.…”

    2. Segment 212 words

      Opens “והאלל. מאי אלל? רבי יוחנן אמר: מרטקא,…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 329 words

      Opens “מיתיבי: (איוב יג, ד) ״ואולם אתם טופלי…”

    4. Segment 49 words

      Opens “באלל דקרא, דכ"ע לא פליגי; כי פליגי…”

    5. Segment 518 words

      Opens “ת"ש ר' יהודה אומר: האלל המכונס, אם…”

      Named: רב הונא.

    6. Segment 621 words

      Opens “בשלמא למ"ד בשר שפלטתו סכין, היינו דכי…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אליבא דר' יהודה לא פליגי, כי פליגי…”

    8. Segment 819 words

      Opens “האי בשר שפלטתו סכין, היכי דמי? אי…”

    9. Segment 99 words

      Opens “רבי אבין ורבי מיישא, חד אמר: מקצתו…”

      Named: רבי אבין, רבי מיישא.

    10. Segment 108 words

      Opens “וחד אמר: מקצתו פלטתו חיה, ומקצתו פלטתו…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “תנן התם: החרטום והצפרנים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין.…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “אמר רבי אלעזר: בחרטום תחתון. תחתון נמי…”

      Named: רבי אלעזר, רב פפא.

    13. Segment 137 words

      Opens “צפרנים, אמר רבי אלעזר: מקום המובלעים בבשר.…”

      Named: רבי אלעזר.

    14. Segment 149 words

      Opens “קרנים, אמר רב פפא: במקום שחותכין ויוצא…”

      Named: רב פפא.

    15. Segment 154 words

      Opens “כיוצא בו, השוחט בהמה.…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “אמר רבי אסי: שונין ישראל בטמאה, ועובד…”

      Named: רבי אסי.

    17. Segment 1715 words

      Opens “הכשר למה לי? סופו לטמא טומאה חמורה,…”

    18. Segment 1830 words

      Opens “דתני דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יא, לח)…”

      Named: רבי ישמעאל.

    19. Segment 1915 words

      Opens “ותניא, א"ר יוסי: מפני מה אמרו נבלת…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chullin 121a · Segment 18 — “דתני דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יא, לח) ״וכי יותן…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 121a · Segment 7 — “…פליגי אליבא דרבנן: ר' יוחנן אמר: מרטקא נמי מצטרף,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 121a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026