Talmud Builders

    Chullin 48b

    Back to index

    English translation — Chullin 48b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1of the skinners, and some say in the market of the Sages, he would see these lungs that were full of jugs, i.e., they were covered in large cysts full of liquid, and he would not say anything to the butchers. Evidently, he held that the animals were kosher.

    2The Gemara relates that Rabbi Ami and Rabbi Asi were passing through the market of Tiberias. They saw these lungs that were full of rocks, i.e., large, hard growths, and they did not say anything to the butchers. Evidently, they held that the animals were kosher.

    3§ It was stated that the amora’im disagree with regard to a needle that was found in the lung of a slaughtered animal: Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar and Rabbi Ḥanina deem the animal kosher, while Rabbi Shimon ben Lakish and Rabbi Mani bar Pattish and Rabbi Shimon ben Elyakim deem it a tereifa .

    4The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this: That one Sage, i.e., those who deem it a tereifa , holds that a deficiency on the inside of the lung, created by the needle, is considered a deficiency, rendering the animal a tereifa ; and one Sage, i.e., those who deem it kosher, holds that it is not considered a deficiency. The Gemara responds: No, everyone holds that a deficiency on the inside is not considered a deficiency. And here, in the case of a needle, the Sages disagree with regard to this: One Sage, i.e., those who deem it kosher, holds that the needle took the respiratory route and came into the lung without perforating the membrane; and one Sage, i.e., those who deem it a tereifa , holds that it perforated its way out of the digestive system and came through to the lung by perforating its membrane.

    5The Gemara relates that a certain needle was found in a piece of lung after it had been cut into pieces. People there brought it before Rabbi Ami, and he thought to deem it kosher. Rabbi Yirmeya, and some say Rabbi Zerika, raised an objection to this possible ruling from the mishna: The lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa . Now, what is the case of a lung that was missing a piece? If we say that it was missing a piece on the outside, this is the same as if it was perforated, since any missing piece of the lung wall constitutes a perforation. Rather, is it not referring to a missing piece on the inside? If so, learn from the mishna that a deficiency on the inside of an organ is considered a deficiency, and the needle certainly caused a deficiency inside the lung.

    6Rabbi Ami did not decide the matter, so they then sent the lung before Rabbi Yitzḥak Nappaḥa. He, too, thought to deem it kosher. Rabbi Yirmeya, and some say Rabbi Zerika, raised an objection to this from the mishna: The lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa . Now, what is the case of a lung that was missing a piece? If we say that it was missing a piece on the outside, this is the same as if it was perforated. Rather, is it not referring to a missing piece on the inside? If so, learn from the mishna that a deficiency on the inside of an organ is considered a deficiency.

    7They then sent the lung back before Rabbi Ami, and he deemed the animal a tereifa . They said to him: But don’t the Rabbis, i.e., Rabbi Yoḥanan, Rabbi Elazar, and Rabbi Ḥanina, deem it kosher? Rabbi Ami said to them: They deemed it kosher since they knew for which reason they deemed it kosher. They were confronted with a whole lung and could see that it had no perforation. But we, for which reason shall we deem it kosher? We see only part of the lung. Perhaps if the whole lung was before us we would see that its membrane was perforated.

    8The Gemara asks: One can infer that the reason he deemed it a tereifa is that the entire lung was not before him, but if it had been before him and the membrane had not been perforated, then he would have deemed the animal kosher. But doesn’t Rav Naḥman say: This bronchus of the lung that was perforated renders the animal a tereifa ? Accordingly, even if the needle entered the lung through a bronchus the animal ought to be a tereifa . The Gemara responds: That statement of Rav Naḥman was stated in reference to a case where a needle pierced from one bronchus into another. Since the bronchi are hard, one bronchus cannot seal a perforation in another. By contrast, when a needle perforates the bronchi and continues into the flesh of the lung, soft tissue left behind can seal the perforation.

    9The Gemara asks: But doesn’t Rav Naḥman say: If this spiral colon was perforated against another coil of the intestine, the other coil protects it by sealing the perforation? If so, why does a bronchus not seal a perforation in another bronchus? Rav Ashi said: Are you comparing tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot : This is similar to that, as one cuts an animal from here, in one place, and it dies, while one cuts it from there, in another place, and it lives.

    10The Gemara recounts the case of a certain needle that was found in the large, i.e., main, bronchus of the lung. They brought it before the Rabbis who deem an animal tereifa if a needle is found in the lungs, i.e., Rabbi Shimon ben Lakish, Rabbi Mani bar Pattish, and Rabbi Shimon ben Elyakim. They did not say that it was prohibited, nor that it was permitted. They did not say it was permitted, in accordance with their ruling, but they also did not say it was prohibited since the needle was found in the large bronchus, and one can therefore say that it likely took the respiratory route and came into the lung rather than perforating through from the digestive system.

    11§ The Gemara relates that there was a certain needle that was found in a piece of liver. Mar, son of Rav Yosef, thought to deem the animal a tereifa . Rav Ashi said to him: If a needle had been found in the flesh, like this case where it was found in the liver, would the Master have deemed it a tereifa ? A perforated liver, like perforated flesh, does not in itself render the animal a tereifa , as is evident from the mishna (42a). Rather, Rav Ashi said that we see: If the eye of the needle faces outward, toward the stomach cavity, one must presume that it perforated its way out of the gullet, rendering the animal a tereifa , and thereby came to the liver. If the eye of the needle faces inward, buried in the liver, and the sharp end of the needle is facing outward, one may presume that it took hold of a blood vessel and came to the liver through it, rather than through the gullet, and the animal is kosher.

    12The Gemara adds: And this statement applies only to a thick needle, the eye of which is not sharp enough to cause a perforation by itself. But if the needle is thin, it is no different if the eye faces inward and it is no different if the eye faces outward, and one must presume that it perforated its way out of the gullet and thereby came to the liver.

    13The Gemara asks: And in what way is this case different from that of a needle that is found

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דגלדאירצענין:

    כנדי כנדיצמחין גדולים כבדים בריאה:

    טינריצמחים גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואלו הן אותן המצוין בבהמות שלנו בריאה ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין כמראה מוגלא ולאו היינו אטום בריאה דאטום אין שם צמח ואינו משתנה מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה:

    מחט שנמצאת בריאהואין הריאה נקובה מבחוץ ואין הרוח יוצא ממנה:

    חסרון מבפניםשהברזל אוכל הבשר סביבותיו כששוהה שם ומחסרו:

    ה"ג לא דכולי עלמא לא שמיה חסרוןדהא הכי אוקימנא לעיל דאכשרי ריאה שנשפכה כקיתון ועוד אי גרסי' דכ"ע שמיה חסרון אי נמי סמפונא נקט ואתא כדמפרש מ"מ כיון שנמצא בבשר הריאה אי אפשר בלא חסרון כדפרי':

    סמפונא נקט ואתאדרך הקנה נכנס ובא בסמפונות ומן הסמפונות לבשר ומ"מ קרום החיצון לא ניקב ואע"פ שאין דרך הקנה לבלוע אפ"ה הואיל דאיתא לריאה קמן ולא חזינן דאינקבא ע"כ סמפונא נקט ועל ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן:

    נקובי נקיבדרך הוושט בא ונכנס שאין דרך הקנה לבלוע ונקבה את הדקין ויצאה ונקבה את קרום הריאה ונכנס לתוכה: והלכתא כהנך רבנן דמכשרי דהא רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן ועוד דקם ליה בשיטתייהו רבי אמי ורב אשי דאמרי לקמן אי קופא לגיו סמפונא נקט ואתא אלמא עבידא קנה שיכנס לתוכו מחט ולא מחזקינן איסורא הואיל ואין נקב ניכר בו ודוקא כי אתא כולה ריאה לקמן אבל נחתכה קודם שבא לפנינו חיישינן דלמא אי הוה ריאה קמן הוה נקובה והכי פסק רבי אמי לקמן בשמעתין:

    בחיתוכאלאחר שנחתכה נמצאת באחד החתיכות:

    סבר לאכשורהדקסבר סמפונא נקט וחסרון מבפנים לא שמיה חסרון:

    שדרה קמיה דרבי יצחקולא משום הך קושיא דהא איכא לשנוייה כדשנינן לעיל (חולין מז:) לעולם מבחוץ ולרבי שמעון איצטריך אלא משום דנחתכה הריאה לא סמך אגמריה למימר סמפונא נקט ועל דדלמא אי הוה ריאה לקמן הואי נקובה ותדע דמשום הך ספיקא הדר ביה דהא כי הדר אהדרוה קמיה טרפה מהאי טעמא:

    והא רבנןדלעיל מכשרי רבי יוחנן ורבי אלעזר ור' חנינא:

    שיודעין מאיזה טעם הכשירושהרי באת כל הריאה לפניהם וראוה שלמה הלכך על כרחיך דרך הקנה נכנסה:

    דלמאהוה נקובה שרוב הנכנסין דרך הוושט נכנסין ואי בוושט נכנס ודאי ניקבה:

    הא איתאלריאה ולא ניקבה:

    כשרהומשום טעמא דבסמפונא נקט ועל ונהי נמי דדרך הסימפון בא הרי לא בסמפונות נמצאת ועל כרחך ניקבה הסמפון ויצאה לבשר הריאה ואמר רב נחמן האי סמפונא דאינקיב טרפה:

    לחבירו אתמראצל פיצול כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו דכיון דדופן חבירו קשה הוא דייר"ש בלע"ז עומד כנגדו ואינו סותם הנקב ולא מגין עליה אבל ניקב לאחר פיצולו ברחוק בשר הריאה שהוא רך נכנס לנקב ומגין עליו והא לא אמרינן דילמא אינקיב לחבריה דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אי לא איתחזוק כגון היכא דליתא לריאה קמן דע"כ חזקה היא זו שרוב הנבלעין אין נבלעין אלא דרך הוושט ומשם לא יצתה בתוך הריאה בלא נקיבת דקין וריאה:

    כנתאאנטלי"ר בלע"ז חלב טהור:

    הדורא דכנתאדקין הסובבין אותו סביב כעגולה:

    דאינקיב לחבריהשניקב באותו צד שבינו לחברו שלא ניקב חיצון שבכולן:

    שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיהנחתך בשר רגלים למעלה מצומת הגידין ולא נשבר העצם כשרה נחתכה למטה במקום צומת הגידין אע"פ שנמוך מכאן טרפה כדאמרינן לקמן וכן שניטל צומת הגידין בפ' בהמה המקשה (לקמן חולין דף עו.) ואע"פ שלא נחתך העצם:

    רבנן טרופאיהנך רבנן דלעיל רבי מני וריש לקיש ורבי שמעון דטרפי למחט שנמצאת בריאה:

    כשמעתייהודמחזקי ריעותא מספיקא דחיישינן שמא דרך הוושט נכנסה תחלה וניקבה כרס או דקין ויצתה:

    כיון דבסמפונא רבה אישתכחמי מכוונה לאותו סמפון אם דרך וושט נכנסה הלכך דברים ניכרים על כרחנו דבסמפונא נקט ועל דרך הקנה ובא לסמפונות הריאה:

    הוה טריף מרבתמיה. כלומר וכי נקובת הכבד טרפה הוא:

    אי קופא לגיואם ראשה העב שהיא נקובה בו נחבא בתוך הכבד וחודה שקורין פונט"ה יוצא לתוך חלל הבהמה ודאי סמפונא נקט ואח"כ ניקב חודה את הסמפון ויצא לכבד וממנו לחוץ ואי קופא לבר לחלל הבהמה ופיה לתוך הכבד ודאי דרך הוושט נכנסה תחלה וניקבה הדקין ויצתה ונכנס פיה לכבד:

    באלימתאמחט עבה שאינה יכולה לנקב דרך קופא שלה אבל בקטינתא כגון מחטין שלנו שמנקבין בשר אפילו דרך קופא שלהן:

    חולין 48 עמוד ב

    1דגלדאי, ואמרי לה בשוקא דרבנן, חזי הנך דקיימן כנדי כנדי, ולא אמר להו ולא מידי.

    2רבי אמי ורבי אסי הוו חלפי בשוקא דטבריא, חזי הנך דקיימי טינרי טינרי, ולא אמרי להו ולא מידי.

    3אתמר: מחט שנמצאת בריאה רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא מכשרי, רבי שמעון בן לקיש ורבי מני בר פטיש ורבי שמעון בן אליקים טרפי.

    4לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר: חסרון מבפנים שמיה חסרון, ומר סבר: לא שמיה חסרון? לא, דכולי עלמא חסרון מבפנים לא שמיה חסרון, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר: סמפונא נקט ואתאי, ומר סבר: נקובי נקיב ואתאי.

    5ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה, אייתוה לקמיה דרבי אמי, סבר לאכשורה. איתיביה רבי ירמיה, ואיתימא רבי זריקא: ״הריאה שניקבה או שחסרה״. מאי חסרה? אילימא מבחוץ היינו ניקבה! אלא לאו מבפנים, וש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון.

    6הדר שדרוה לקמיה דרבי יצחק נפחא, סבר לאכשורה, איתיביה רבי ירמיה, ואיתימא ר' זריקה ״הריאה שניקבה או שחסרה״. מאי חסרה? אילימא מבחוץ היינו ניקבה! אלא לאו מבפנים? וש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון!

    7הדר שדרוה לקמיה דר' אמי וטרפה. אמרי ליה: והא רבנן מכשרי? אמר להן: הן הכשירו, שיודעים מאיזה טעם הכשירו, אנן מאיזה טעם נכשיר? דלמא אי הוה ריאה קמן מינקבה.

    8טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבה כשרה, והאמר רב נחמן: האי סמפונא דריאה דאינקיב טרפה, ההוא לחבירו אתמר.

    9והאמר רב נחמן: האי הדורא דכנתא דאינקיב להדי חבריה מגין עליה, אמר רב אשי: טרפות קא מדמי להדדי? אין אומרין בטרפות זו דומה לזו, שהרי חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחיה!

    10ההיא מחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה, אתיוה לקמיה דרבנן טרופאי, לא אמרו בה לא איסור ולא היתר. היתר לא אמרי בה כשמעתייהו, איסור נמי לא אמרי בה כיון דבסמפונא רבה אישתכח, אימא סמפונא נקט ואתאי.

    11ההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא, סבר מר בריה דרב יוסף למיטרפה, אמר ליה רב אשי: אילו אשתכח בבשרא כה"ג הוה טריף מר? אלא אמר רב אשי: חזינא, אי קופא לבר נקובי נקיב ואתאי, אי קופא לגיו סמפונא נקט ואתאי.

    12וה"מ באלימתא, אבל קטינתא, לא שנא קופא לגיו, לא שנא קופא לבר, נקובי נקיב ואתאי.

    13ומאי שנא ממחט שנמצאת׃

    Tosafot

    שדרה לקמיה דרבי יצחק נפחאלא מפני שקבל לקושיתם כדפירש בקונטרס דלעיל שנינו דלא צריכא אלא לר"ש אלא משום דדלמא אי הוה ריאה קמן הוה מינקבה ואע"פ שרבי אמי הקשה לעיל קושיא זו לעולא ממתניתין דהריאה שניקבה או שחסרה קיבל תירוצו של עולא ויש ספרים דגרסי לעיל איתיביה רבי אחא לעולא:

    דלמא אי הוה ריאה קמן הוה מנקבהלא משום דדרך הוושט מינקיב ואתאי דא"כ אמאי מכשר בסמוך בחתיכה דכבדא אלא בעי למימר דרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ:

    אי קופא לגיו אי קופא לבראין לפרש כשהמחט מקצתה חוץ לכבד ומקצתה בתוכו אבל כולו בתוך הכבד כשרה בכל ענין דסמפונא נקיט ואתא דא"כ מאי פריך ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות דעל כרחך התם כשהוא בתוך בית הכוסות איירי דאי בחלל הגוף היכי קאמר מצד אחד שלא ניקבה אלא עור אחד כשרה הא ודאי דרך הוושט נקיב ואתא אלא אי קופא לגיו לצד סמפון של כבד קאמר ואפילו כולה בתוך הכבד ונראה דדוקא גבי כבד יש חילוק בין קופא לגיו לקופא לבר אבל בריאה כשרה בכל ענין דקרובה לקנה וסמפונא דריאה יש לה ריוח וחלל גדול וכן אם נמצאת בתוך הקורקבן כשר שדרך הוושט בא מחט עם המאכל שהקורקבן תלוי בוושט:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמר במחט דאישתכח בחתיכא דריאה וסבר רבי אמי לאכשוריה ואותביה רב ירמיה מדתנן הריאה שניקה או שחסרה ושדרה לקמיה דרבי יצחק נפחא וסבר לאכשורי ואותביה נמי ר' ירמיה מדתנן הריאה שניקבה או שחסרה. פירש רש"י ז"ל דהא דשדריה לקמיה דרבי יצחק ורבי יצחק נמי דהדר שדרה לקמיה דרבי אמי לאו משום הך קושיא דר' אמי, דהא איכא לשנויי כדשני לעיל לעולם מבחוץ ורבי שמעון איצטריכא, אלא משום דנחתכה הריאה לא סמך אגמריה למימר סימפונא נקט ועל, ותדע דמשום הך ספיקא הדר ביה דהא כי אהדרוה לגביה טריפה (הזעצער: אולי צריך להיות טירפה דהיינו שטרף אותה) מהאי טעמא. וקשה קצת דודאי מדקאמר סבר לאכשורי ואותביה רבי ירמיה ושדרה לקמיה דר' יצחק, והדר קאמר דר' יצחק סבר לאכשורה, ואהדר תלמודא תיובתיה דר' ירמיה דאותביה עליה, וקאמר הדר שדרה לקמיה דר' אמי, ודאי משמע דתרווייהו לתיובתיה דר' ירמיה חששו, דאם לא כן לא ליחשיב תלמודא תיובתיה דר ירמיה ואינו לא חיישו לה כלל ולא הדרי בה עלה מהאי דסברי תחלה לאכשורי זו אינה תורה, אלא נראה דמתחלה ודאי תרוייהו לקושיא דרב ירמיה חששו ומשום הכי שדרה לגבי חבריה. ולבסוף כי אהדריה לקמיה דרב אמי מאן דחזא, סבר דמשום דחשש ליה לקושיא דרבי ירמיה טרפה וכדחש לה מעיקרא, ואמרי ליה והא רבנן מכשרי, אלמא חסרון מבפנים לא שמיה חסרון, ואהדר להו דהשתא לאו משום קושיא דרב ירמיה טריפה אלא משום חשש נקב דאי איתא לקמן דילמא הות נקובה כנ"ל.

    אמר להן הן הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו אנו מאיזה טעם נכשירפירש רבינו שלמה ז"ל שיודעין מאיזה טעם הכשירו, שהרי באה כל הריאה לפניהם (וראוה) [וראה] שלימה, הלכך על כרחך דרך הקנה נכנסה, וקשה לי קצת דהא הני רבנן דאכשרו לה לא על ידי מעשה אכשרוה אלא מימרא הוא דאיפליגו בה הני רבנן כולהו במחט שנמצאת בריאה אי מכשרינן לה או לאו. ואפילו תאמר דהכי קאמר הם לא הכשירו אלא כשיודעין מאיזה טעם נכשיר, כלומר בזמן שתבוא לפניו שלמה, לא הוה ליה למימר כי האי לישנא אלא הכי הוה ליה למימר הני מילי שלמה אבל חתיכה לא, והרמב"ן ז"ל פירש הם הכשירו שיודעין טעם שלהם להתירה ואפילו בלא בדיקה, אבל אנו שלא ירדנו לסוף דעתם איך נכשיר בלא בדיקה לכל הפחות, וגם זה אינו נתחוור כל הצורך.

    הא דאמר רב נחמןהאי הדרא דכנתא דאינקיב לחבריה כשירה. לרבותא נקט ליה לחבריה ולומר דאפילו חברו מגין עליו, ואי אפשר לומר דדוקא בשניקב לחברו קאמר, הא לאו הכי טריפה, דהא כי אמר לקמן (חולין מט, ב) דחלב טהור סותם ורב נחמן גופיה הכי סבירא ליה אפילו בבר (אמצא) [חימצא] כיון דבני ארץ ישראל אכלי ליה לבני בבל דלא אכלי ליה מסתם מיהא סתים, וכל שכן בהדרא דכנתא דטהור הוא לכולי עלמא שסותם.

    ההיא מחטא דאישתכח בחיתוכא דכבדא סבר רב מרי בר יוסף למטרפהנראה שרש"י ז"ל מפרש לה בשראש המחט יוצא לחלל גוף הבהמה, ומשום הכי אמר ליה רב אשי אילו אשתכח בבשרא כי האי גוונא הוי טריף מר, כלומר וכי נקובת הכבד טריפה הוא. ותמיהא לי דלכאורה אי אינקיב כבדא ויצאה מחט לחלל גוף הבהמה טריפה דחיישינן דילמא נקבה הריאה (בו) [או] הלב או הדקין או אחד משאר האיברים שנקובתן במשהו, וכדאמרינן לקמן (חולין נג, ב) בקוץ עד שתנקב לחלל בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים. ואם תאמר דדעת רבינו ז"ל לומר דכי אמרינן בקוץ עד שתנקב לחלל הסרכא בבדיקא קאמר, ובבדיקה מיהא כשירה שבודקים כל האיברים שבחלל שנקובתן במשהו שאפשר לקוץ זה ליגע בהן, והכא משום דרב מרי בר יוסף בעי למטרפה ומחטא דאשתכח בטרפשא דליבא ספק טריפה וכל ספק טריפה לאיסורא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 48b

    Chullin 48b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 330 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דגלדאי רצענין:

    כנדי כנדי צמחין גדולים כבדים בריאה:

    טינרי צמחים גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואלו הן אותן המצוין בבהמות שלנו בריאה ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין כמראה מוגלא ולאו היינו אטום בריאה דאטום אין שם צמח ואינו משתנה מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה:

    מחט שנמצאת בריאה ואין הריאה נקובה מבחוץ ואין הרוח יוצא ממנה:

    חסרון מבפנים שהברזל אוכל הבשר סביבותיו כששוהה שם ומחסרו:

    ה"ג לא דכולי עלמא לא שמיה חסרון דהא הכי אוקימנא לעיל דאכשרי ריאה שנשפכה כקיתון ועוד אי גרסי' דכ"ע שמיה חסרון אי נמי סמפונא נקט ואתא כדמפרש מ"מ כיון שנמצא בבשר הריאה אי אפשר בלא חסרון כדפרי':

    סמפונא נקט ואתא דרך הקנה נכנס ובא בסמפונות ומן הסמפונות לבשר ומ"מ קרום החיצון לא ניקב ואע"פ שאין דרך הקנה לבלוע אפ"ה הואיל דאיתא לריאה קמן ולא חזינן דאינקבא ע"כ סמפונא נקט ועל ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן:

    נקובי נקיב דרך הוושט בא ונכנס שאין דרך הקנה לבלוע ונקבה את הדקין ויצאה ונקבה את קרום הריאה ונכנס לתוכה: והלכתא כהנך רבנן דמכשרי דהא רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן ועוד דקם ליה בשיטתייהו רבי אמי ורב אשי דאמרי לקמן אי קופא לגיו סמפונא נקט ואתא אלמא עבידא קנה שיכנס לתוכו מחט ולא מחזקינן איסורא הואיל ואין נקב ניכר בו ודוקא כי אתא כולה ריאה לקמן אבל נחתכה קודם שבא לפנינו חיישינן דלמא אי הוה ריאה קמן הוה נקובה והכי פסק רבי אמי לקמן בשמעתין:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 48b · Sefaria

    Tosafot

    שדרה לקמיה דרבי יצחק נפחא לא מפני שקבל לקושיתם כדפירש בקונטרס דלעיל שנינו דלא צריכא אלא לר"ש אלא משום דדלמא אי הוה ריאה קמן הוה מינקבה ואע"פ שרבי אמי הקשה לעיל קושיא זו לעולא ממתניתין דהריאה שניקבה או שחסרה קיבל תירוצו של עולא ויש ספרים דגרסי לעיל איתיביה רבי אחא לעולא:

    דלמא אי הוה ריאה קמן הוה מנקבה לא משום דדרך הוושט מינקיב ואתאי דא"כ אמאי מכשר בסמוך בחתיכה דכבדא אלא בעי למימר דרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ:

    אי קופא לגיו אי קופא לבר אין לפרש כשהמחט מקצתה חוץ לכבד ומקצתה בתוכו אבל כולו בתוך הכבד כשרה בכל ענין דסמפונא נקיט ואתא דא"כ מאי פריך ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות דעל כרחך התם כשהוא בתוך בית הכוסות איירי דאי בחלל הגוף היכי קאמר מצד אחד שלא ניקבה אלא עור אחד כשרה הא ודאי דרך הוושט נקיב ואתא אלא אי קופא לגיו לצד סמפון של כבד קאמר ואפילו כולה בתוך הכבד ונראה דדוקא גבי כבד יש חילוק בין קופא לגיו לקופא לבר אבל בריאה כשרה בכל ענין דקרובה לקנה וסמפונא דריאה יש לה ריוח וחלל גדול וכן אם נמצאת בתוך הקורקבן כשר שדרך הוושט בא מחט עם המאכל שהקורקבן תלוי בוושט:

    Tosafot on Chullin 48b · Sefaria

    Rashba

    הא דאמר במחט דאישתכח בחתיכא דריאה וסבר רבי אמי לאכשוריה ואותביה רב ירמיה מדתנן הריאה שניקה או שחסרה ושדרה לקמיה דרבי יצחק נפחא וסבר לאכשורי ואותביה נמי ר' ירמיה מדתנן הריאה שניקבה או שחסרה. פירש רש"י ז"ל דהא דשדריה לקמיה דרבי יצחק ורבי יצחק נמי דהדר שדרה לקמיה דרבי אמי לאו משום הך קושיא דר' אמי, דהא איכא לשנויי כדשני לעיל לעולם מבחוץ ורבי שמעון איצטריכא, אלא משום דנחתכה הריאה לא סמך אגמריה למימר סימפונא נקט ועל, ותדע דמשום הך ספיקא הדר ביה דהא כי אהדרוה לגביה טריפה (הזעצער: אולי צריך להיות טירפה דהיינו שטרף אותה) מהאי טעמא. וקשה קצת דודאי מדקאמר סבר לאכשורי ואותביה רבי ירמיה ושדרה לקמיה דר' יצחק, והדר קאמר דר' יצחק סבר לאכשורה, ואהדר תלמודא תיובתיה דר' ירמיה דאותביה עליה, וקאמר הדר שדרה לקמיה דר' אמי, ודאי משמע דתרווייהו לתיובתיה דר' ירמיה חששו, דאם לא כן לא ליחשיב תלמודא תיובתיה דר ירמיה ואינו לא חיישו לה כלל ולא הדרי בה עלה מהאי דסברי תחלה לאכשורי זו אינה תורה, אלא נראה דמתחלה ודאי תרוייהו לקושיא דרב ירמיה חששו ומשום הכי שדרה לגבי חבריה. ולבסוף כי אהדריה לקמיה דרב אמי מאן דחזא, סבר דמשום דחשש ליה לקושיא דרבי ירמיה טרפה וכדחש לה מעיקרא, ואמרי ליה והא רבנן מכשרי, אלמא חסרון מבפנים לא שמיה חסרון, ואהדר להו דהשתא לאו משום קושיא דרב ירמיה טריפה אלא משום חשש נקב דאי איתא לקמן דילמא הות נקובה כנ"ל.

    אמר להן הן הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו אנו מאיזה טעם נכשיר פירש רבינו שלמה ז"ל שיודעין מאיזה טעם הכשירו, שהרי באה כל הריאה לפניהם (וראוה) [וראה] שלימה, הלכך על כרחך דרך הקנה נכנסה, וקשה לי קצת דהא הני רבנן דאכשרו לה לא על ידי מעשה אכשרוה אלא מימרא הוא דאיפליגו בה הני רבנן כולהו במחט שנמצאת בריאה אי מכשרינן לה או לאו. ואפילו תאמר דהכי קאמר הם לא הכשירו אלא כשיודעין מאיזה טעם נכשיר, כלומר בזמן שתבוא לפניו שלמה, לא הוה ליה למימר כי האי לישנא אלא הכי הוה ליה למימר הני מילי שלמה אבל חתיכה לא, והרמב"ן ז"ל פירש הם הכשירו שיודעין טעם שלהם להתירה ואפילו בלא בדיקה, אבל אנו שלא ירדנו לסוף דעתם איך נכשיר בלא בדיקה לכל הפחות, וגם זה אינו נתחוור כל הצורך.

    הא דאמר רב נחמן האי הדרא דכנתא דאינקיב לחבריה כשירה. לרבותא נקט ליה לחבריה ולומר דאפילו חברו מגין עליו, ואי אפשר לומר דדוקא בשניקב לחברו קאמר, הא לאו הכי טריפה, דהא כי אמר לקמן (חולין מט, ב) דחלב טהור סותם ורב נחמן גופיה הכי סבירא ליה אפילו בבר (אמצא) [חימצא] כיון דבני ארץ ישראל אכלי ליה לבני בבל דלא אכלי ליה מסתם מיהא סתים, וכל שכן בהדרא דכנתא דטהור הוא לכולי עלמא שסותם.

    ההיא מחטא דאישתכח בחיתוכא דכבדא סבר רב מרי בר יוסף למטרפה נראה שרש"י ז"ל מפרש לה בשראש המחט יוצא לחלל גוף הבהמה, ומשום הכי אמר ליה רב אשי אילו אשתכח בבשרא כי האי גוונא הוי טריף מר, כלומר וכי נקובת הכבד טריפה הוא. ותמיהא לי דלכאורה אי אינקיב כבדא ויצאה מחט לחלל גוף הבהמה טריפה דחיישינן דילמא נקבה הריאה (בו) [או] הלב או הדקין או אחד משאר האיברים שנקובתן במשהו, וכדאמרינן לקמן (חולין נג, ב) בקוץ עד שתנקב לחלל בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים. ואם תאמר דדעת רבינו ז"ל לומר דכי אמרינן בקוץ עד שתנקב לחלל הסרכא בבדיקא קאמר, ובבדיקה מיהא כשירה שבודקים כל האיברים שבחלל שנקובתן במשהו שאפשר לקוץ זה ליגע בהן, והכא משום דרב מרי בר יוסף בעי למטרפה ומחטא דאשתכח בטרפשא דליבא ספק טריפה וכל ספק טריפה לאיסורא.

    Rashba on Chullin 48b · Sefaria

    Meiri

    מחט הנמצאת בריאה אם יצאה מחט לחוץ הרי ניקבה הריאה וטרפה ואם היא שלמה ואנו מכירים במשמוש שיש בה מחט מבפנים מעלין אותה בנפיחה ואם מבצבצת טרפה ואם אינה מבצבצת כשרה על כרחנו דרך הקנה נכנס המחט בסמפון הריאה ונקבה הסימפון עד שנכנס לה לבשר הריאה ואע"פ שמ"מ ניקב סימפון הריאה הרי הוא כשר כמו שיתבאר בסמוך ואע"פ שאין מאכל נכנס דרך הקנה שמא הקדים קנה לושט מאחר שהריאה לפנינו שלמה שאלו נכנסה דרך הושט ונקבה הדקין ומהם לריאה היה ראוי למצוא הריאה נקובה אלא דרך קנה נכנסה ולא ניקבה הריאה ואפי' נתאכל הבשר סביב המחט בפנימיות הריאה שחסרון מבפנים אינו חסרון ושמא תאמר תינח בקופא מלגו ר"ל בפנימיות הריאה וחדה כנגד חלל הבהמה שיש לומר דרך חודה נכנסה בקנה ונקבה הסימפון ויצאה דרך חדה בבשר הריאה על הדרך שיתבאר בסמוך בכבד אבל קופא מלבר נחוש שמא דרך ושט נכנסה ונקבה הדקין שהרי משני צדדין ראוי לומר כן חדא שכל שאפשר לומר שדרך ושט נכנסה נוח לנו בכך ועוד שאלו דרך קנה נכנסה צריך לומר שדרך קופה נקבה הסמפון ואין זה מצוי תדע שגדולי הרבנים סוברים כן ולא הכשירו אף בריאה אלא בקופא מלגו שנכנסה דרך חדה בקנה ומ"מ אלו כן לא היה להם להזכירה סתם אלא שאף בקופא לבר הדבר רחוק לומר שדרך ושט נכנסה שהרי ריאה זו שלמה לפנינו והמחט אינו יוצא לחוץ כלל ואין הדבר מצוי לנקוב המחט את הדקין ולהזדרז כל כך שתכנס כולה לריאה בלא שום יציאת חוץ ועוד שהריאה אינה מבצבצת בנפיחה והיכן הוא הנקב ואם תאמר שנסתם מ"מ סתמא דמילתא קרום היה ניכר בו ואם מפני שאין דרך קופה לנקוב את הסימפון באמת אינו מצוי כל כך ומ"מ אינו רחוק כדרך שהוא רחוק בדקין שהסימפון רך קצת ולפעמים ניקב דרך קופא:

    נחתכה הריאה ונמצא המחט באחת מן החתיכות או שחתכוה לאחר שהכירו בכך קודם שהעלוה בנפיחה והביאו חתיכה שהמחט בתוכה לפנינו טרפה מספק הואיל והכשרה היה תלוי בבדיקה בנפיחה ואינה שלמה אף אנו אומרים שמא אלו היתה שלמה היה הנקב נמצא בנפיחה ושמא עבר המחט ונקב את הריאה מבחוץ וזהו שאמרו הם שהכשירו ידוע מאיזה טעם הכשירו כלומר שהעלוה בנפיחה אנו מאיזה טעם נכשיר אחר שאינה שלמה לפנינו ואף זו אין בה הפרש בין קופא לבר לקופא לגו שאם דרך ושט נכנסה כבר נקבה הדקין והריאה ואם דרך קנה נכנסה כשם שנקבה הסמפון כך אפשר שעבר ונקב הקרום ויש אומרים שאפילו נראית לנו הרבה בפנים מתוך נדנודה חוזרת ומתגלגלת ומכל [מקום] בזו אני אומר שהכל לפי מראית העין וכל שהמחט רחוק מן השפה ומקומה ניכר שלא עבר מכשירין אותה:

    מחט שכבר העלינו בנפיחה הריאה שהיא בתוכו ועלתה שעל כל פנים יש לנו לדון שנכנס בקנה ונכנס בסימפון הריאה ונקבה הסימפון ויצאה לה לבשר הריאה כשרה כמו שביארנו שהרי לא ניקבה הריאה ואם מפני נקב הסימפון הרי אמרו סימפון הריאה שניקב כשר אחר שלא ניקב לחברו והוא שניקב בפנימיות הריאה אחר שנבלע הסימפון בבשר הריאה והוא סמוך לבשר הריאה שבשר הריאה מגין עליו אבל אם ניקב בעליונות הריאה כשמתפרד מסימפון אחר שבה קודם שיבלע בבשר ונמצא הנקב מכוון כנגד דופן הסימפון האחר והוא שאמור עליו כאן ניקב לחבירו טרפה שאין דופן חבירו מגינה עליו שהסימפון קשה הוא ואינו מגין שמא תאמר מחט שנמצאת בריאה שכבר עלתה בנפיחה נחוש שמא בכניסתה נקבה הסימפון בצד חברו תדע שמתוך כך פרשו קצת חכמי הדור שכל שבתוך הריאה אין בו טרפות אף בסימפון שניקב לחברו ומה שאמר אמר רב נחמן סימפון שניקב וכו' הוא נאמר בקנה הריאה ודברים זרים הם ומ"מ לענין השאלה תירצו רבים שאין מחזיקין איסור אלא במה שהדבר מצוי להחזיקו ואין הדבר מצוי לנקוב בתחלת הסימפון תכף שנכנסה בו ומחט שנמצאת בסימפון הגדול שבריאה אין צריך לומר לפי מה שכתבנו שהיא כשרה:

    הרבה דקים סובבים סביב הכנתא הנקראת אינטריל וסדור אלו הדקין כאחד נקראים סדורא דכנתא ניקב אחד מהם בדופן הסמוך לחברו כשרה שדופן חברו שהוא רך מגין עליו כל שכן אם ניקב בדופן הסמוך לכנתא שהרי חלב שבה טהור וסותם הא אם ניקב כלפי מעלה או כלפי מטה או מן הצד החיצון שאין דופן מעי אחר סמוך לו טרפה:

    מחט שנמצאת בכבד או בחתיכה שבו והרי הכבד אינו נטרף בזה מצד עצמו שהרי אין נקב פוסל בו אי קופא לגאו ר"ל שנכנס המחט דרך חדה והרי אנו רואים אם יצאה לחוץ שחודה כלפי חלל הבהמה וקופא בפנימיות הכבד ודאי מחט זה לא נכנס דרך הושט שאלו כן כשתבא לומר שנקבה המעין ויצאה מהם ונכנסה לכבד ודאי יש לך לדון שדרך חדה נכנסה ונקבה וכן דרך חדה נכנסה בכבד והיה ראוי שתהא קופא לצד חלל הבהמה שאלו תאמר שדרך קופא נכנסה בושט ונקבה ונכנסה קופה לכבד ומתוך כך חודה יוצא לחלל הבהמה אין קופה של מחט עשוי לנקוב הדקין אלא ודאי דרך הקנה נכנסה דרך חודה ובא לו לסימפון הכבד ונקב והרי חודה שיצא או שהוא עומד כנגד החלל וכשרה ואם קופה של מחט כלפי חלל הבהמה ודאי נכנס המחט דרך חדו בושט ונקב המעין ונכנס דרך חדו בכבד והרי קופה נשאר בצד חלל הבהמה וטרפה ואע"פ שאפשר לומר שדרך הסימפון נכנס ומפני שהסימפון רך קצת וניקב אף דרך קופה מ"מ אין נקיבה דרך קופה מצויה כל כך אף בסימפון וכל שכן שכל שנוח לנו שדרך הושט נכנסה כך יפה לנו כמו שנבאר בסמוך ואם היתה המחט דקה פסולה על כל פנים שאף קופה מצוי לנקוב הדקים ואע"פ שיש לתלות בה להקל לומר שדרך הסימפון נכנסה גם כן כל שנוח לנו לומר שדרך הושט נכנסה אין אומרין שדרך קנה נכנסה שהדבר מצוי יותר ליכנס דרך הושט עם המאכל ויש מפרשים אבל חלישתה אף קופא לבר תולין שדרך הסימפון נכנסה וכשרה מפני שבכל כלי הריאה נוח להם לומר שדרך קנה נכנסה וכן כתבוה מגדולי הראשונים שבגירונדאה בחבוריהם בשם גדולי הרבנים ואין גורסין אבל חלישתא נקובי נקיב אלא אבל חלישתא לא ופי' מעורבב הוא ויש בו מן הקושיות הרבה כתובות בחדושין אלא שאין תועלת בזכרם וביאור השמועה כלה מתישב יפה על פי הפסק שכתבנו:

    שיעור גסות המחט ודקותו לא נודע לנו ומתוך כך אנו אוסרין את הכל ואין מפרישין בין דרך חדה נכנסה לדרך חרירה נכנסה ומ"מ אם היה ענין בגרעינה מדקדקים בה וכן במחט של סקאין לדעתי שאם לא כן במה חלקו בין גסה לדקה ולא מצינו בתלמוד מחט גסה הימנה:

    נמצא המחט בקורקבן של עוף בתוך הכיס ודאי דרך ושט נכנסה ואם נקבה הקורקבן כלו אחר הכיס טרפה ואם ניקב הכיס לבד הרי לא ניקב הקורקבן וכשרה:

    היתה תחובה בקורקבן וכיסה קיים יש אומרים שטרפה לא נאמר בניקב הקורקבן וכיסו קיים שהוא כשר אלא בניקב מחמת חולי אבל בקוץ או מחט מהיכן באו אם דרך הושט על כרחך ניקב הכיס אם דרך הקנה רחוק הוא שלא לעבור תחלה באיזה אבר שהנקב פוסל בו וכן הדין בכל אבר פנימי שאין הנקב פוסלו כגון ניקב הלב שלא לבית חללו וכגון הטחול בצד הדק שבו והמסס או בית הכוסות שניקבו שלא ניקבו לחוץ וכן כל כיוצא בזה אא"כ ראינו המחט תחוב מדופן הבהמה לאותו האבר וזו היא שיטת רבותי' הצרפתים ואף גדולי הדור נסכמים בה ויש אומרים שאין זה הכרח אפשר שיצא מן הקנה לקורקבן קודם שיגיע לקנה הריאה שנקיבתו במשהו ודעת ראשון נראה עקר אלא שבנארבונאה נהגו בכולם כדעת שניה שכל שאפשר לתלות אף על צד רחוק תולין שלא להחזיק איסור במקום שאינו ברור ושלא נולד בו ריעות שהרי אף במקום ריעות יש לנו בקצת דברים לתלות במה שאפשר לתלות להקל כידא דטבחא וכיוצא בה כמו שהתבאר:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 48b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבא כשרה והא אמר רב נחמן כו' ובלאו דיוקא ארבנן דמכשרי לא פריך בפשיטות מהא דאמר רב נחמן כו' משום דאיכא לפרושי פלוגתייהו אמחט שנמצא בסמפון דריאה וכה"ג כתב הב"י בשם בעל העיטור שי"מ כן להך גירסא דגריס דכ"ע חסרון מבפנים שמיה חסרון ע"ש ודו"ק:

    שם והאמר רב נחמן האי סמפונא כו' ק"ק למאי דס"ד השתא דסמפון דאנקב לבשר הריאה טרפה הא קתני במתני' ר"ש תומר עד שתינקב לבית הסמפונות דמשמע דוקא בניקבה מבחוץ עד לסמפין גדול אבל בניקב מסמפון לבשר הריאה בלחוד לא פסול ורבנן לא פליגי עליה בהא אלא בניקב לחוץ בלחוד פליגי עליה ודו"ק:

    תוס' בד"ה דלמא אי הוה ריאה קמן כו' דדרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ עכ"ל פי' דהכא בחיתוכא דריאה דטרפה לא מפלגינן בין קופא לגו ובין קופא לבר כדמפלגי' בחיתוכא דכבדא והיינו ע"כ משום דבריאה ניחוש שדרך הסמפונות יצא בריאה וניקבה עד לחוץ ומה שכולה מונחת בריאה ולא נראית בחוץ משום דשוב חזרה ונכנסה בריאה מבחוץ לאחוריה ועי' ע"פ דבריהם באורך ברא"ש ובר"ן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 48b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' חזינא אי קופא לבר וכו' והני מילי באלימת' וכו' מסוגיא דשמעתין משמע דכל היכי דאיכא למיתלי בתרתי דאפשר למיתלי דאתא דרך הסמפונות וגם אפשר ראתא דרך הוושט תלינן דאנקובי ואתא דרך הוושט לחומרא דהרי בקטינתא דאיכא למיתלי בתרוייהו תלינן לחומרא וטרפה ולא מכשרינן אלא היכי דא"א לומר דאתא ונפיק דרך הוושט כגון בקופא לגו ובאלימתא וא"כ כי פריך בתר הכי מ"ש ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות וכו' ומשני התם כיון דאיכא אוכלין ומשקין וכו' ומאי משני בקופא לבר כיון דאיכא למיתלי נמי דדרך הוושט נקיב ואתי ליתלי לחומרא כמו לעיל גבי כבד וצ"ל דהכי פי' התם כיון דאיכא אוכלין ומשקין וכו' מסתברא יותר לתלות דאוכלין ומשקין דחקוה מדנימא דנכנס דרך הוושט ונקיב לחוץ ואעפ"כ נתחב בתוך עובי בית הכוסות אבל לעיל גבי כבד מסתברא יותר לתלות דנכנס דרך הוושט מדנימא דרך הסמפונות על משום דאין דרך הקנה לבלוע וק"ל:

    בתוס' ד"ה דלמא אי הוי ריאה קמן הוה מינקבה לא משום דדרך הוושט מינקיב וכו'. ר"ל משום הכי טריף בכל ענין אפילו היכי דהקופא לגו דא"כ אמאי מכשירינן בחתיכה דכבדא היכא דהקופא לגו אלא היינו טעמא דמטרפינן גבי ריאה כשאינה שלימה אפי' היכי דהקופא לגו משום דחיישינן דדרך הסמפונות נכנס בריאה וניקב בשר הריאה עד לחוץ וניקבה הריאה טרפה משא"כ בכבד כצ"ל דברי התוספות ועיין באשר"י דאל"כ מאי מקשו מחתיכת כבד הא גבי כבדא נמי לא מכשרינן אלא בקיפא לגו וע"כ צ"ל דס"ל לתוספות דבקופא א"א למינקב בשר הריאה דא"כ לא קשה מידי מחתיכה דכבדא וא"כ מה לי יצא דרך הוושט ומה לי יצא דרך הסמפון מ"מ היכי דהקופא לגו היאך היה יכול לאנקיבי בקופא אלא ע"כ צ"ל דברי התוספות כמו שכתבתי הגם שלשון התוס' שכתבו דרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ קצת דחוק לפי' זה ולפ"ז צ"ל ג"כ דהיכי דהקופא לבר בחתיכה דריאה שטרפה היינו מטעם דחיישינן דרך הוושט ניקב ונפקא ונתחב בריאה מבחוץ דליכא למימר דהוי טרפה מטעם דחיישינן דנכנס דרך הסמפונות וניקב הריאה עד לחוץ דהא הוכחנו דאפי' בבשר הריאה א"א למינקב בקופא אלא ע"כ צריך לומר ולחלק דבקופא לבר טרפה מטעם דתלינן דדרך הוושט נקוב ונפיק ובקופא לגו טרפה מטעם דחיישינן דדרך הסמפונות נכנס בחודו וניקב הריאה עד לחוץ וחזר לאחוריו אבל כשהיא שלימה אפשר לבודקה בנפיחה וק"ל ועיין במה שכתבתי בחיבורי לטור י"ד וכן הא דקאמר בגמרא א"ל רב אשי אילו אשתכח בבשרא כה"ג הוה טריף מר ר"ל הוה טריף מר אפילו היכא דהקיפא מלגיו דלא אתי לאפלוגי עליה אלא במה דטריף ליה בכל ענין אפי' היכא דהקיפא לגו וק"ל:

    ד"ה אי קופא לגו וכו' דאי בחלל הגוף הא ודאי דרך הוושט נקיב ואתא. ר"ל אי לא נקיב אלא צד אחד ע"כ דרך הוושט נקיב ואתא ואי דרך פנים יצא א"כ ע"כ ניקבו כל שני הצדדים כיון דנמצא המחט מבחוץ וממה נפשך טרפה וק"ל:

    בא"ד אבל בריאה כשר בכל ענין פי' כשהריאה שלימה אפילו היכי דהקופא לבר דקרובה לקנה וכו' וכך נכנסה שפיר אפי' דרך קופא ומסתבר יותר לתלותה דנכנסה דדרך הקנה מדנימא דרך הושט נקיב ואתאי ונכנס בריאה מבחוץ כיון דהריאה שלימה לפנינו ואין בה שום ריעותא וק"ל:

    Maharam on Chullin 48b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 48, Amud Bet, about 330 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “דגלדאי, ואמרי לה בשוקא דרבנן, חזי הנך…”

    2. Segment 218 words

      Opens “רבי אמי ורבי אסי הוו חלפי בשוקא…”

      Named: רבי אמי, רבי אסי.

    3. Segment 324 words

      Opens “אתמר: מחט שנמצאת בריאה רבי יוחנן ורבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אלעזר, רבי חנינא, רבי שמעון, רבי מני בר פטיש.

    4. Segment 435 words

      Opens “לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר: חסרון מבפנים…”

    5. Segment 535 words

      Opens “ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה, אייתוה לקמיה…”

      Named: רבי אמי, רבי ירמיה, רבי זריקא.

    6. Segment 632 words

      Opens “הדר שדרוה לקמיה דרבי יצחק נפחא, סבר…”

      Named: רבי יצחק, רבי ירמיה.

    7. Segment 729 words

      Opens “הדר שדרוה לקמיה דר' אמי וטרפה. אמרי…”

    8. Segment 818 words

      Opens “טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבה כשרה,…”

      Named: רב נחמן.

    9. Segment 931 words

      Opens “והאמר רב נחמן: האי הדורא דכנתא דאינקיב…”

      Named: רב נחמן, רב אשי.

    10. Segment 1035 words

      Opens “ההיא מחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה, אתיוה…”

      Named: רבה.

    11. Segment 1139 words

      Opens “ההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא, סבר מר…”

      Named: רב יוסף, רב אשי.

    12. Segment 1215 words

      Opens “וה"מ באלימתא, אבל קטינתא, לא שנא קופא…”

    13. Segment 134 words

      Opens “ומאי שנא ממחט שנמצאת…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 48b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026