Talmud Builders

    Chullin 12a

    Back to index

    English translation — Chullin 12a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1then with regard to the Paschal offering and sacrificial meat that one is obligated to eat, what is there to say? Rather, according to Rabbi Meir, there is no alternative to saying: Where it is possible to examine the situation it is possible, and the majority is not followed; where it is not possible to examine the situation it is not possible, and the majority is followed. If so, here too, according to the Rabbis, it cannot be proven from the above sources that one follows a non-quantifiable majority ab initio , as perhaps where it is possible to examine the situation it is possible, and where it is not possible to examine the situation it is not possible, and the majority is followed.

    2§ Rav Naḥman says that Rav says: In the case of a person who saw one who slaughtered an animal, if the person saw him slaughtering continuously from beginning to end of the act, he is permitted to eat from his slaughter, and if not, he is prohibited from eating from his slaughter.

    3The Gemara asks: What are the circumstances? If it is a case where the onlooker knows that he is knowledgeable in the halakhot of slaughter, why do I require that the onlooker saw the slaughter? Even if he did not see him slaughter, the onlooker may rely on his slaughter. And if the onlooker knows that he is not knowledgeable in the halakhot of slaughter, it is obvious that only if the person saw him slaughtering from beginning to end he is permitted to eat from his slaughter.

    4Rather, perhaps it is a case where the onlooker does not know whether he is knowledgeable or whether he is not knowledgeable. But if that is the case, let us say: The majority of those associated with slaughter are experts in the halakhot of slaughter, and one may rely on his slaughter.

    5Isn’t it taught in a baraita : In a case where one found a slaughtered chicken in the marketplace, or where one said to his agent: Go out and slaughter a chicken, and he went and found the chicken slaughtered and he does not know who slaughtered it, its presumptive status is that it was slaughtered properly.

    6Apparently, we say: The majority of those associated with slaughter are experts. Here too, in a case where it is unknown whether he is knowledgeable, let us say: The majority of those associated with slaughter are experts.

    7The Gemara answers: Actually, the reference is to a case where the onlooker knows that the one slaughtering is not knowledgeable in the halakhot of slaughter, and where he slaughtered one siman before us properly. Lest you say: From the fact that this siman was slaughtered properly, that siman was also slaughtered properly; therefore, Rav teaches us that this is not so. As, perhaps this siman happened to be slaughtered properly for him, but with regard to the other siman , perhaps he interrupted the slaughter or perhaps he pressed the knife, invalidating the slaughter.

    8Rav Dimi bar Yosef raised a dilemma before Rav Naḥman: With regard to one who says to his agent: Go out and slaughter a chicken, and he went and found the chicken slaughtered, what is the halakha ? Rav Naḥman said to him: Its presumptive status is that it was slaughtered properly. And he raised another dilemma: With regard to one who says to his agent: Go out and separate teruma for me, and he went and found that teruma was separated from his produce, what is the halakha ? Rav Naḥman said to him: Its presumptive status is not that teruma was separated.

    9Rav Dimi bar Yosef challenged: Whichever way you look at it, your ruling is problematic. If there is a presumption that an agent performs his assigned agency, that should be the case even with regard to teruma ; and if there is no presumption that an agent performs his assigned agency, there should be no such presumption even with regard to slaughter.

    10Rav Naḥman said to Rav Dimi in jest: After you eat a kor of salt over it, and analyze the matter at length, you will be able to understand the difference. Actually, there is no presumption that an agent performs his assigned agency, and in the case of slaughter, even if perhaps another person heard him instruct the agent and that person went and slaughtered the chicken, the slaughter would be valid, because the majority of those associated with slaughter are experts. By contrast, in the case of teruma , if perhaps another person heard him instruct the agent and then went and separated his teruma , he becomes one who designates teruma without the knowledge of the owner of the produce; and with regard to one who designates teruma without the knowledge of the owner of the produce, his teruma is not teruma .

    11The Gemara suggests: Let us say that the statement: The majority of those associated with slaughter are experts, is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : In a case where one’s young goats and roosters were lost, and the owner went and found them slaughtered, Rabbi Yehuda deems the meat forbidden, and Rabbi Ḥanina, son of Rabbi Yosei HaGelili, deems it permitted. Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Yehuda appears correct in a case where the owner found the slaughtered animals in a scrap heap, as the concern is that they were thrown away because the slaughter was not valid. And the statement of Rabbi Ḥanina, son of Rabbi Yosei HaGelili, appears correct in a case where he found them in the house.

    12What, is it not with regard to this matter that they disagree, that one Sage, Rabbi Ḥanina, holds: We say that the majority of those associated with slaughter are experts, and one Sage, Rabbi Yehuda, holds: We do not say that the majority of those associated with slaughter are experts?

    13Rav Naḥman bar Yitzḥak said: No, the fact is that everyone agrees that the majority of those associated with slaughter are experts, and if he found the slaughtered goats or roosters in the house, everyone agrees that it is permitted to eat the meat. If he found them in a scrap heap that is in the marketplace, everyone agrees that it is prohibited to eat the meat. When they disagree is in a case where he found them in a scrap heap that is in the house. One Sage, Rabbi Yehuda, holds: A person is prone to cast his unslaughtered animal carcass onto a scrap heap that is in the house. And one Sage, Rabbi Ḥanina, holds: A person is not prone to cast his unslaughtered animal carcass onto a scrap heap that is in the house.

    14The Master said in the baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Yehuda appears correct in a case where he found them in the scrap heap. The Gemara asks: What is the term scrap heap referring to in this context? If we say the reference is to a scrap heap in the marketplace, didn’t you say that everyone agrees that it is prohibited, and it is not merely the opinion of Rabbi Yehuda? Rather, it is obvious that he found it on a scrap heap that is in the house, and it is in that case that Rabbi Yehuda HaNasi rules in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    15Say the latter clause of the statement of Rabbi Yehuda HaNasi: And the statement of Rabbi Ḥanina, son of Rabbi Yosei HaGelili, appears correct in a case where he found them in the house. What is the word house referring to in this context? If we say the reference is to an actual house, didn’t you say that everyone agrees that it is permitted? Rather, it is obvious that he found it on a scrap heap that is in the house. If so, it is difficult, as there is a contradiction between one statement of Rabbi Yehuda HaNasi, where he rules in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda to prohibit the meat in a case where it is found in a scrap heap in the house, and another statement of Rabbi Yehuda HaNasi, where he rules in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, son of Rabbi Yosei HaGelili, to permit the meat in that case.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פסחדאמר רחמנא (שמות י״ב:ח׳) ואכלו את הבשר ושלמים דאמר רחמנא (שם כט) ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכפרה תלויה אף באכילה מאי איכא למימר אלא ודאי אכיל דסמיך ארובא היכא דלא אפשר ואפי' הכי פליג בקטן וקטנה משום דאפשר. לדידן נמי היכי ילפינן מיניה אלא ודאי הלכה למשה מסיני הא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר אי נמי אחרי רבים להטות (שם כג) משמע בין רובא דאיתיה קמן בין רובא דליתיה קמן דמאי שנא האי מהאי ואהא מלתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טרפות. ונקובת הריאה משום דשכיח בה ריעותא בדקינן והיכא דאיתרמי דאיפרשה ריאה ולא בדק מתאכלא דסמכינן אהא ואדרב הונא דאמר (לעיל חולין דף ט.) נשחטה בחזקת היתר עומדת ואין מפרסמין הדבר:

    אי דידע דגמירשמכיר בו שמלומד בהלכות שחיטה:

    דידע דלא גמירשמכיר בו שאין יודע הלכות שחיטה:

    פשיטאדראה מותר דהא לא שהה ולא דרס ולא ראה אסור שמא שהה או דרס:

    דלא ידע אי גמיר אי לא גמירואשמועינן דלא סמכינן אסתמא עד שיהא מכיר בו שיודע:

    מומחין הןשאם לא היה מומחה לא היה שוחט:

    רוב מצויין אצל שחיטהכלומר רוב השוחטין:

    והלךבעל הבית:

    ומצא תרוםולא ידע מי תרמו:

    חזקה שליח עושה שליחותוכל השלוחין עושין שליחותן ומחזקינן להו בכך מאחר שנתרצו בשליחותם:

    ואם אין עושה שליחותו אפילו בשחיטה נמי לאדשמא לא שלוחו שחט אלא אחר שאינו בקי בהלכות שחיטה:

    לכי תיכול עלה כורא דמלחאכשתמדוד לי כור של מלח בשכר שאומר לך ובדיחותא בעלמא הוא:

    אין חזקה כו'אלא ספק עושה ספק אינו עושה:

    אי נמי שמע איניש וכו'אפילו שמע איש אחר:

    תורם שלא מדעת אינה תרומהדשליחות דתרומה מגם אתם אתרבי (גיטין דף כג:) אתם גם אתם לרבות שלוחכם ומינה מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם:

    דרך נבלות להשליך לאשפהמדקאמר רבי נראין דברי ר' יהודה באשפה מכלל דפליג רבי חנינא אפילו באשפה ומדקאמר דברי ר' חנינא בבית מכלל דפליג ר' יהודה אפילו בבית:

    דכולי עלמא לא פליגי דשרידרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם:

    דאסורדכיון דהשליכם שם ודאי נתנבלה בשחיטתה בשהייה או בדרסה:

    אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבביתמשום דמסרח ואיכא ריח רע:

    והא אמרת דכולי עלמא וכו'ומאי נראין דברי פלוני או דברי פלוני והלא שניהם שוין בה:

    אלאפשיטא באשפה דקתני היינו אשפה שבבית דפליגי בה ואשמועינן דכרבי יהודה סבירא ליה:

    הא אמרת לכולי עלמא שריומאי נראין דברי רבי חנינא דמשמע אבל דברי ר' יהודה אין נראין ר' יהודה נמי שרי בה:

    אלא פשיטאמאי בית באשפה שבבית ובה פליגי ואשמועינן רבי דכרבי חנינא סבירא ליה:

    קשיא דרבי אדרבידברישא נראו לו דברי רבי יהודה דאסר באשפה שבבית ובסיפא נראו לו דברי רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי דמתיר באשפה שבבית אם כן קשיא דרבי אדרבי:

    חולין 12 עמוד א

    1פסח וקדשים מאי איכא למימר? אלא היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר. ה"נ היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר.

    2א"ר נחמן אמר רב: ראה אחד ששחט, אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו אסור לאכול משחיטתו.

    3היכי דמי? אי דידע דגמיר, למה לי ראה? ואי דידע דלא גמיר, פשיטא!

    4ואלא, דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר, לימא: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן.

    5מי לא תניא: הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק, או שאמר לשלוחו ״צא שחוט״, והלך ומצא שחוט חזקתו שחוט.

    6אלמא אמרינן: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. הכא נמי לימא: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן!

    7לעולם דידע דלא גמיר, וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר. מהו דתימא: מדהאי שפיר הך נמי שפיר, קמ"ל האי אתרמויי איתרמי ליה, אידך שמא שהה שמא דרס.

    8בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן: האומר לשלוחו ״צא ושחוט״, והלך ומצא שחוט, מהו? אמר לו: חזקתו שחוט. האומר לשלוחו ״צא ותרום״, והלך ומצא תרום, מאי? אמר ליה: אין חזקתו תרום.

    9מה נפשך, אי חזקה שליח עושה שליחותו אפילו תרומה נמי, ואי אין חזקה שליח עושה שליחותו אפילו שחיטה נמי לא.

    10אמר ליה: לכי תיכול עלה כורא דמלחא, לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו, ושחיטה אי נמי דילמא אינש אחרינא שמע ואזל שחט רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. תרומה דילמא אינש אחרינא שמע ואזל תרם, הוה ליה תורם שלא מדעת, והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה.

    11לימא: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן תנאי היא? דתניא: הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים רבי יהודה אוסר, רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר. אמר רבי: נראין דברים של רבי יהודה שמצאן באשפה, ודברי רבי חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי שמצאן בבית.

    12מאי לאו בהא קמיפלגי, דמ"ס אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ומר סבר: לא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן?

    13אמר רב נחמן בר יצחק: לא, דכולי עלמא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ובבית דכ"ע לא פליגי דשרי, באשפה שבשוק דכולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי באשפה שבבית: מ"ס אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית, ומר סבר אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית.

    14אמר מר, אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה שמצאן באשפה. מאי אשפה? אילימא אשפה שבשוק הא אמרת דכולי עלמא לא פליגי דאסור! אלא לאו פשיטא באשפה שבבית.

    15אימא סיפא, ודברי רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי שמצאן בבית. מאי בית? אילימא בית ממש האמרת דכולי עלמא לא פליגי דשרי! אלא פשיטא באשפה שבבית. קשיא דרבי אדרבי!

    Tosafot

    פסח וקדשים מאי איכא למימרמבשר תאוה לא פריך משום דנראה דמדאורייתא לא חייש רבי מאיר למיעוטא אלא מדרבנן ולהכי פריך הכי נמי שמחמיר שלא לאכול בשר כלל ואפילו מחמיר בשאר בשר פסח וקדשים אין יכול להחמיר ומדקדק כי היכי דלר"מ יש חילוק מדרבנן בין אפשר ללא אפשר ה"ה לרבנן:

    או שאמר לשלוחו כו'מעיקרא תנא מצא תרנגולת שחוטה בשוק דאיכא למימר בעליה שחטוה והדר אמר דאפי' אמר לשלוחו ומצאו השליח שהיא שחוטה דהשתא שלא ברשות נשחטה אפ"ה חזקתו שחוטה:

    הכי גרסינן לעולם אין חזקה שליח כו'מפורש בפ' בכל מערבין (עירובין לב:):

    הרי שאבדו לו גדייוה"ה נגנבו דמשום דחשיד אגנבה לא חשיד אנבלה ובתוספתא קתני בהדיא נגנבה לו תרנגולת ומצאה כו':

    כי פליגי באשפה שבביתהוא הדין דפליגי בשוק בלא אשפה כדמוכח באלו מציאות (ב"מ דף כד:) גבי ר' חנינא שמצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכא נמי היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשרמשמע מיהא דלרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר אפילו היכא דאפשר לא חיישינן לה כלל ותלינן אפילו להקל, וכבר הארכנו בזה למעלה (ט, א, ד"ה וראיה). ומיהו הני מילי היכא דמיעוטא ורובא דתרווייהו תלו במעשה וכל שכן ברובא דלא תלי במעשה ומיעוטא תלי במעשה, אבל ברובא דתלי במעשה ומיעוט לא תלי במעשה שבקינן רובא דתלי במעשה, וכדתנן בבכורות (יט, ב) הלוקח בהמה מן גוי ואינו יודע אם בכרה אם לא בכרה, רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה לכהן מכאן ואילך ספק, והוינן בה בגמרא מכאן ואילך ספק ליזיל בתר רובא ורוב בהמות מתעברות ויולדות. ופריק לה רבינא כי אזלינן בתר רובא הני מילי ברובא דלא תלי במעשה, אבל ברובא דתלי במעשה לא, כלומר ורבא דמתעברות תלוי במעשה ומיעוט שאינן מתעברות ממילא הויא ומלתא דהויא ממילא שכיחא טפי מרובא דתלוי במעשה.

    הא דאמר ר"נ לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו, בכעין דברים הללו קאמר, כלומר בדאורייתא כגון שחיטה ותיקון טבלים ולקולא. אבל בדרבנן אפילו לקולא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו כגון האומר לשלוחו צא וערב לי חזקה שליח עושה שליחותו וסומך עליו, ור"נ הוא דאית ליה הכין בעירובין (לא, ב) ובדאורייתא נמי לקולא לא אמרינן לחומרא אמרינן, דאמר רבי יוחנן במסכת נזיר (יא, ב) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו, כלומר בין בדאורייתא בין בדרבנן, ופרקינן בגיטין (סד, ב) כי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לחומרא לקולא לא אמרינן.

    הא דתניא הרי נאבדו גדייו ותרנגלויו ובא ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר. לאו דוקא אבדו, אלא אפילו נגנבו והחזירום שחוטים כשרין לרבי חנינא, דתניא בתוספתא (פ"ב ה"ב) נגנבה לו תרנגולת ונמצאה שחוטה בשוק לרבי יהודה כנמצא באשפה לרבי חנינא כנמצא בבית, שמעינן מינה דאף על גב דחשיד אגנבה לא חשיד אנבלות, וכן נמי לא (חשבי') [חשדי'] ליה באינו מומחה.

    הא דאמרינן שאף רבי יהודה לא נחלק עליו אלא באשפה שבביתלאו למימרא דמודה לו רבי יהודה לרבי חנינא בכל מקום שהוא מתיר חוץ מאשפה שבבית, דהא אפילו בשוק עצמו משמע דפליגי נמי, כדאמרינן בבבא מציעא (כד, ב) רבי חנינא אשכח גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירוהו לו משום שחיטה כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי, ובכל מקום מעשה רב. ומשמע נמי מדאמרינן להדיא התירו לו משום שחיטה כרבי חנינא, דרבי יהודה ורבי חנינא הלכה כרבי חנינא, וכיון שכן תיסוק לן הלכתא אפילו באשפה שבבית דכשרה כרבי חנינא. אלא שמצאתי להרמב"ם ז"ל (פ"ד שחיטה ה"ח) שפסק באשפה שבבית לאסור כרבי יהודה. ויש מן התימה במה שכתב גם כן דבשוק נמי אסור, שכן כתב בפרק ד' מהלכות שחיטה אבד גדי או תרנגולת ומצאו שחוט בבית מותר שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, מצאו בשוק אסור שמא נתנבלה, וכן אם נמצא באשפה שבבית אסור, ע"כ פסק הרב לגמרי כרבי יהודה, וזה מן התימה דהא בהדיא אמרינן בפרק אלו מציאות (שם) התירו לו משום שחיטה כרבי חנינא, ומאחר שעשוי בו מעשה מאין לנו לאסור אותו, ודוקא בשוקי ישראל, אבל בשוקי נכרים או שרובן נכרים אסור, ורבינו אלפס ז"ל לא בירר בהלכותיו מכל זה כלום.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 12a

    Chullin 12a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 405 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    פסח דאמר רחמנא (שמות י״ב:ח׳) ואכלו את הבשר ושלמים דאמר רחמנא (שם כט) ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכפרה תלויה אף באכילה מאי איכא למימר אלא ודאי אכיל דסמיך ארובא היכא דלא אפשר ואפי' הכי פליג בקטן וקטנה משום דאפשר. לדידן נמי היכי ילפינן מיניה אלא ודאי הלכה למשה מסיני הא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר אי נמי אחרי רבים להטות (שם כג) משמע בין רובא דאיתיה קמן בין רובא דליתיה קמן דמאי שנא האי מהאי ואהא מלתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טרפות. ונקובת הריאה משום דשכיח בה ריעותא בדקינן והיכא דאיתרמי דאיפרשה ריאה ולא בדק מתאכלא דסמכינן אהא ואדרב הונא דאמר (לעיל חולין דף ט.) נשחטה בחזקת היתר עומדת ואין מפרסמין הדבר:

    אי דידע דגמיר שמכיר בו שמלומד בהלכות שחיטה:

    דידע דלא גמיר שמכיר בו שאין יודע הלכות שחיטה:

    פשיטא דראה מותר דהא לא שהה ולא דרס ולא ראה אסור שמא שהה או דרס:

    דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר ואשמועינן דלא סמכינן אסתמא עד שיהא מכיר בו שיודע:

    מומחין הן שאם לא היה מומחה לא היה שוחט:

    רוב מצויין אצל שחיטה כלומר רוב השוחטין:

    והלך בעל הבית:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 12a · Sefaria

    Tosafot

    פסח וקדשים מאי איכא למימר מבשר תאוה לא פריך משום דנראה דמדאורייתא לא חייש רבי מאיר למיעוטא אלא מדרבנן ולהכי פריך הכי נמי שמחמיר שלא לאכול בשר כלל ואפילו מחמיר בשאר בשר פסח וקדשים אין יכול להחמיר ומדקדק כי היכי דלר"מ יש חילוק מדרבנן בין אפשר ללא אפשר ה"ה לרבנן:

    או שאמר לשלוחו כו' מעיקרא תנא מצא תרנגולת שחוטה בשוק דאיכא למימר בעליה שחטוה והדר אמר דאפי' אמר לשלוחו ומצאו השליח שהיא שחוטה דהשתא שלא ברשות נשחטה אפ"ה חזקתו שחוטה:

    הכי גרסינן לעולם אין חזקה שליח כו' מפורש בפ' בכל מערבין (עירובין לב:):

    הרי שאבדו לו גדייו ה"ה נגנבו דמשום דחשיד אגנבה לא חשיד אנבלה ובתוספתא קתני בהדיא נגנבה לו תרנגולת ומצאה כו':

    כי פליגי באשפה שבבית הוא הדין דפליגי בשוק בלא אשפה כדמוכח באלו מציאות (ב"מ דף כד:) גבי ר' חנינא שמצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי:

    Tosafot on Chullin 12a · Sefaria

    Rashba

    הכא נמי היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר משמע מיהא דלרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר אפילו היכא דאפשר לא חיישינן לה כלל ותלינן אפילו להקל, וכבר הארכנו בזה למעלה (ט, א, ד"ה וראיה). ומיהו הני מילי היכא דמיעוטא ורובא דתרווייהו תלו במעשה וכל שכן ברובא דלא תלי במעשה ומיעוטא תלי במעשה, אבל ברובא דתלי במעשה ומיעוט לא תלי במעשה שבקינן רובא דתלי במעשה, וכדתנן בבכורות (יט, ב) הלוקח בהמה מן גוי ואינו יודע אם בכרה אם לא בכרה, רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה לכהן מכאן ואילך ספק, והוינן בה בגמרא מכאן ואילך ספק ליזיל בתר רובא ורוב בהמות מתעברות ויולדות. ופריק לה רבינא כי אזלינן בתר רובא הני מילי ברובא דלא תלי במעשה, אבל ברובא דתלי במעשה לא, כלומר ורבא דמתעברות תלוי במעשה ומיעוט שאינן מתעברות ממילא הויא ומלתא דהויא ממילא שכיחא טפי מרובא דתלוי במעשה.

    הא דאמר ר"נ לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו, בכעין דברים הללו קאמר, כלומר בדאורייתא כגון שחיטה ותיקון טבלים ולקולא. אבל בדרבנן אפילו לקולא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו כגון האומר לשלוחו צא וערב לי חזקה שליח עושה שליחותו וסומך עליו, ור"נ הוא דאית ליה הכין בעירובין (לא, ב) ובדאורייתא נמי לקולא לא אמרינן לחומרא אמרינן, דאמר רבי יוחנן במסכת נזיר (יא, ב) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו, כלומר בין בדאורייתא בין בדרבנן, ופרקינן בגיטין (סד, ב) כי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לחומרא לקולא לא אמרינן.

    הא דתניא הרי נאבדו גדייו ותרנגלויו ובא ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר. לאו דוקא אבדו, אלא אפילו נגנבו והחזירום שחוטים כשרין לרבי חנינא, דתניא בתוספתא (פ"ב ה"ב) נגנבה לו תרנגולת ונמצאה שחוטה בשוק לרבי יהודה כנמצא באשפה לרבי חנינא כנמצא בבית, שמעינן מינה דאף על גב דחשיד אגנבה לא חשיד אנבלות, וכן נמי לא (חשבי') [חשדי'] ליה באינו מומחה.

    הא דאמרינן שאף רבי יהודה לא נחלק עליו אלא באשפה שבבית לאו למימרא דמודה לו רבי יהודה לרבי חנינא בכל מקום שהוא מתיר חוץ מאשפה שבבית, דהא אפילו בשוק עצמו משמע דפליגי נמי, כדאמרינן בבבא מציעא (כד, ב) רבי חנינא אשכח גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירוהו לו משום שחיטה כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי, ובכל מקום מעשה רב. ומשמע נמי מדאמרינן להדיא התירו לו משום שחיטה כרבי חנינא, דרבי יהודה ורבי חנינא הלכה כרבי חנינא, וכיון שכן תיסוק לן הלכתא אפילו באשפה שבבית דכשרה כרבי חנינא. אלא שמצאתי להרמב"ם ז"ל (פ"ד שחיטה ה"ח) שפסק באשפה שבבית לאסור כרבי יהודה. ויש מן התימה במה שכתב גם כן דבשוק נמי אסור, שכן כתב בפרק ד' מהלכות שחיטה אבד גדי או תרנגולת ומצאו שחוט בבית מותר שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, מצאו בשוק אסור שמא נתנבלה, וכן אם נמצא באשפה שבבית אסור, ע"כ פסק הרב לגמרי כרבי יהודה, וזה מן התימה דהא בהדיא אמרינן בפרק אלו מציאות (שם) התירו לו משום שחיטה כרבי חנינא, ומאחר שעשוי בו מעשה מאין לנו לאסור אותו, ודוקא בשוקי ישראל, אבל בשוקי נכרים או שרובן נכרים אסור, ורבינו אלפס ז"ל לא בירר בהלכותיו מכל זה כלום.

    Rashba on Chullin 12a · Sefaria

    Meiri

    מי שנתברר לנו שאינו יודע הלכות שחיטה ששחט ולא עמדו אחרים על גביו מתחלה ועד סוף אע"פ שעמדו עליו במקצת השחיטה ועשאה יפה אין אומרין מכיון ששחט סימן אחד יפה חזקתו על האחר שיפה הוא שוחטו אלא שחיטתו פסולה אא"כ עמדו על גביו מתחלה ועד סוף וכבר ביארנו פסק זה למעלה:

    מי שהיה הולך ומצא תרנגולת שחוטה במקום שאין לחוש לשחיטת נכרי כגון שרובו ישראל ויש מפרשים דוקא בכלו ישראל או שאבדו לו גדיו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים או שאמר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט אע"פ שאין אומרין חזקת שליח עושה שליחותו לקולא בדאוריתא כמו שביארנו בעירובין פרק בכל מערבין אם מצאו בבית מותר ואע"פ שלא ידע מי שחט שאף כשתאמר אחר שחט מ"מ רוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם מצאן באשפה שבשוק אסורים שהרי דרכן של בני אדם להטיל נבלות באשפה שבשוק וודאי נבלה היא ויתבאר בפרק גיד הנשה שמטמאין משום נבלה מצאן באשפה שבבית מותרות אין דרכן של בני אדם להסריח את ביתו בהטלת נבלות אלא ודאי נגררו לשם על ידי חיה או שרץ ומגדולי המחברים אסרוה:

    מצאן בשוק שלא באשפה אם היתה עיר שרובה ישראל או אפי' רובה גוים אם רוב טבחים ישראלים מותרים ואע"פ שנתעלמו מן העין שחיטת הסימנין סימן מובהק הוא בעיר שרובה ישראל או שרוב טבחיה ישראל שישראל שחטן ומגדולי המחברים אסרוה ויש מכריעין בעיר שכולה ישראל אלא שבשני של מציעא מתברר הענין כדברינו כמו שכתבנו שם בסוף סוגית המשנה הראשונה ואם היתה עיר שרובה גוים אסורין שאין שחיטת הסימנין מחזיקתן כל כך וגדולי פורווינצא מתירין אותה בחיבוריהם ואין דבריהם נראין ובתוספות כתבו בזו של אבדו גדייו דוקא אבדו אבל נגנבו אסורין שאין מחזיקין ישראלים בגנבים ותולין בעממין והבל הוא שהרי בתוספתא של מסכתא זו פרק שני הוזכרה בלשון גנבה ר"ל נגנבה בהמתו נגנבה תרנגולתו מצאה שחוטה וכו' ושאר עניני השמועה כלם מתבררים בשני של מציעא כשטתנו:

    האומר לשלוחו צא ותרום והלך השליח ולא נודע אם תרם אם לא תרם והלך בעל הבית ומצא תרום אין חזקתו תרום שאין אומרים באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר ושמא אחר ששמע תרם שלא ברשות הבעלים ותורם שלא מדעת הבעלים אין תרומתו תרומה:

    Meiri on Chullin 12a · Sefaria

    Maharam

    בד"ה לר"מ דחייש למיעוטא וכו' והא דאמר ר' יוחנן וכו' למעוטי מורייס וגבינות וכו' התם הוי סתם ואה"כ מחלוקת וכו'. ר"ל ולכך לא חייש ומוקי מתניתין כר"מ אע"ג דלית הלכתא כוותיה משום דליכא למיטעי ולומר דהלכה כדבריו הואיל וסתם לן תנא כוותיה דהא סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם:

    Maharam on Chullin 12a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה פסח וכו' אלא ודאי הלמ"מ עיין לקמן דף נ ע"ב ברש"י ד"ה מאי וצע"ק:

    Gilyon HaShas on Chullin 12a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 12, Amud Aleph, about 405 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “פסח וקדשים מאי איכא למימר? אלא היכא…”

    2. Segment 220 words

      Opens “א"ר נחמן אמר רב: ראה אחד ששחט,…”

    3. Segment 313 words

      Opens “היכי דמי? אי דידע דגמיר, למה לי…”

    4. Segment 415 words

      Opens “ואלא, דלא ידע אי גמיר אי לא…”

    5. Segment 518 words

      Opens “מי לא תניא: הרי שמצא תרנגולת שחוטה…”

    6. Segment 617 words

      Opens “אלמא אמרינן: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין…”

    7. Segment 727 words

      Opens “לעולם דידע דלא גמיר, וכגון דשחט קמן…”

    8. Segment 833 words

      Opens “בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב…”

      Named: רב דימי בר יוסף, רב נחמן.

    9. Segment 920 words

      Opens “מה נפשך, אי חזקה שליח עושה שליחותו…”

    10. Segment 1046 words

      Opens “אמר ליה: לכי תיכול עלה כורא דמלחא,…”

    11. Segment 1148 words

      Opens “לימא: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן…”

      Named: רבי יהודה, רבי חנינא, רבי יוסי.

    12. Segment 1222 words

      Opens “מאי לאו בהא קמיפלגי, דמ"ס אמרינן רוב…”

    13. Segment 1346 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: לא, דכולי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    14. Segment 1427 words

      Opens “אמר מר, אמר רבי: נראין דברי רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    15. Segment 1530 words

      Opens “אימא סיפא, ודברי רבי חנינא בנו של…”

      Named: רבי חנינא, רבי יוסי, רבי אדרבי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Nahman · Third Generation Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yaakov, a prominent student of Shmuel and head of the academy in Nehardea, was a leading sage whose rulings…

      Source: Chullin 12a · Segment 2 — “א"ר נחמן אמר רב: ראה אחד ששחט, אם ראהו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 12a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026