Talmud Builders

    Chullin 41b

    Back to index

    English translation — Chullin 41b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1appear to emulate [ yeḥakkeh ] the heretics.

    2GEMARA: The mishna teaches: One may not slaughter an animal and have its blood flow, neither into seas, nor into rivers, nor into vessels, but one may slaughter an animal and have its blood flow into a round excavation containing water. The Gemara asks: What is different about slaughter into seas? Is it that one may not perform it, as onlookers will say: He is slaughtering to the angel of the sea? If so, slaughter into a round excavation containing water should also be prohibited, as onlookers will say: He is slaughtering to his reflection [ bavua ], which is also similar to idolatry. Rava said: The tanna’im taught that halakha in the case of murky water, in which no reflection can be seen.

    3§ The mishna states: One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all, but one may fashion a small hole inside his house so that the blood will enter into it. The Gemara asks: How is it permitted to slaughter and have the blood flow into a hole inside his house? But didn’t you initially say that one may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all? Abaye said: The first clause of the mishna, where there is a blanket prohibition against having the blood flow into a small hole, is referring to a small hole that is in the marketplace.

    4Rava said to him: But isn’t it so that from the fact that the latter clause teaches: And in the marketplace one may not do so, it may be inferred that in the first clause we are not dealing with the marketplace?

    5Rather, Rava said that this is what the mishna is saying: One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all. And one who wishes to clean his courtyard and ensure that it will not be sullied in blood, how does he do so? He fashions a place with an incline or a furrow outside the small hole, and slaughters the animal there, and the blood flows and descends into the hole. And in the marketplace one may not do so, so that he will not appear to emulate the heretics.

    6It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: If one was traveling on a ship and he has no place on the ship to slaughter an animal, he extends his hand with a knife, holds the head of the animal outside the walls of the ship, and slaughters the animal there; and the blood flows and descends down the sides of the ship. He may not slaughter an animal and have its blood flow directly into the sea. And one may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all.

    7And one who wishes to clean his courtyard and ensure that it will not be sullied with blood, how does he do so? He fashions a place with an incline or a furrow outside the small hole, and slaughters the animal there, and the blood flows and descends into the hole. And in the marketplace, one may not do so, as it is stated: “Neither shall you follow their statutes” (Leviticus 18:3). And if he did so, he requires examination after his actions to ascertain whether he is a heretic.

    8MISHNA: In the case of one who slaughters an animal and asserts that he is slaughtering it for the sake of a burnt offering, for the sake of a peace offering, for the sake of a provisional guilt offering, for the sake of a Paschal offering, or for the sake of a thanks offering, his slaughter is not valid, as it appears that he is consecrating animals and slaughtering sacrificial animals outside the Temple. And Rabbi Shimon deems his slaughter valid.

    9If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid. With regard to one who slaughters an animal for the sake of a sin offering, for the sake of a guilt offering for a definite transgression, for the sake of the offering of a firstborn, for the sake of the offering of animal tithe, or for the sake of a substitute for a sacrificial animal, his slaughter is valid. All of these offerings may be brought only as obligations and not as gifts. Therefore, there is no concern that he consecrated the animals.

    10This is the principle: For any item, i.e., offering, which is consecrated as a voluntary vow or gift, in the case of one who slaughters for its sake the animal is forbidden. And for any offering that is not consecrated as a voluntary vow or gift but is an obligation that is incumbent upon him, in the case of one who slaughters for its sake the animal is permitted.

    11GEMARA: The mishna teaches: In the case of one who slaughters an animal and asserts that he is slaughtering it for the sake of a burnt offering, for the sake of a peace offering, for the sake of a provisional guilt offering, for the sake of a Paschal offering, or for the sake of a thanks offering, the slaughter is not valid. This is because one who slaughters for the sake of any type of offering that is consecrated as a vow or as a gift renders the animal forbidden. The Gemara asks: Is a provisional guilt offering fit to be consecrated as a vow or as a gift? A provisional guilt offering is brought only when one is obligated to do so due to uncertainty whether or not he is liable to bring a sin offering. Rabbi Yoḥanan said: In accordance with whose opinion is this halakha in the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says in a mishna ( Karetot 25a): A person donates a provisional guilt offering every day if he chooses, due to concern that perhaps he violated a prohibition.

    12The Gemara asks: Is a Paschal offering fit to be consecrated as a vow or as a gift? The time is fixed for its offering on Passover eve, when bringing it is an obligation, and it may not be brought on any other day. Rabbi Oshaya said: The Paschal offering is different, since although the date for bringing and slaughtering it is the fourteenth of Nisan, its designation can be performed throughout the entire year.

    13Rabbi Yannai says: The Sages taught that slaughter of an animal for the sake of an offering is not valid only if the animals were unblemished. But with regard to animals with blemishes, the slaughterer knows that they are blemished and disqualified from sacrifice. Therefore, despite his declaration, there is no concern that his actual intent was to slaughter the animal for that purpose. And Rabbi Yoḥanan says: Slaughter of an animal for the sake of an offering is not valid even if the animals were blemished as well, as there are times that an item is cast over the blemish and covers it, and he does not know that the animal is blemished.

    14The mishna teaches: With regard to one who slaughters an animal for the sake of a sin offering, his slaughter is valid, as, since one cannot voluntarily contribute a sin offering, there is no concern that the onlookers will draw the wrong conclusion. Rabbi Yoḥanan says: The Sages taught that slaughter of an animal for the sake of a sin offering is valid only with regard to a slaughterer who is not liable to bring a sin offering. But a slaughterer who knows that he is liable to bring a sin offering, his slaughter is not valid. Say that he is performing consecration and slaughter for the sake of his sin offering. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of a sin offering, and he did not say: For the sake of my sin offering? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of my sin offering.

    15The mishna teaches: With regard to one who slaughters for the sake of a substitute for a sacrificial animal, his slaughter is valid. Rabbi Elazar says: The Sages taught that the slaughter is valid only in a case where he does not have an animal consecrated as an offering inside his house for which it can be the substitute, but if he has an animal consecrated as an offering in his house, say that he is substituting this animal for it, and the slaughter is not valid. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of a substitute for a sacrificial animal, and he did not say: For the sake of a substitute for my animal consecrated as an offering? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of a substitute for my animal consecrated as an offering.

    16The mishna states that this is the principle: For any offering that is consecrated as a voluntary vow or gift, in the case of one who slaughters for its sake, the animal is forbidden. The Gemara asks: What case does this clause add? The list in the mishna appears to be comprehensive. The Gemara answers: The clause serves to add the burnt offering of a nazirite. As, lest you say there is no concern in that case, as that person did not vow to become a nazirite and could not possibly be obligated to bring that offering, therefore, the tanna teaches that there is a concern if he said he was slaughtering for the sake of the burnt offering of a nazirite. Say that perhaps he vowed to become a nazirite in private, and no one else was aware of it.

    17The Gemara asks: What is added by the second half of the principle: And for any offering that is not consecrated as a voluntary vow or as a gift, in the case of one who slaughters for its sake the animal is permitted? The Gemara answers: It serves to add the burnt offering of a woman after childbirth. If one slaughters an animal for the sake of a burnt offering of a woman after childbirth, the slaughter is valid, as it is an obligation.

    18Rabbi Elazar says: The Sages taught that the slaughter is valid only in a case where he does not have a wife. But if he has a wife, say that he performs consecration and slaughter of the animal for her sake and therefore the slaughter is not valid. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of the burnt offering of a woman after childbirth, and he did not say: For the sake of the burnt offering of my wife after childbirth? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of the burnt offering of my wife after childbirth.

    19The Gemara objects: This is obvious. Clearly, if he explicitly declared that the slaughter is for the sake of the burnt offering of his wife after childbirth the slaughter is not valid.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    יחקה את הצדוקיםיחזיק ידיהם בחוקותיהם. יחקה לשון חוק:

    גמ' לבבואהפרצוף שלו הנראה במים:

    עכוריןלא מינכר בהו בבואה:

    והאמרת אין שוחטין לגומאוהדר תני אבל עושה גומא:

    כל עיקרואפי' בבית דמיחזי כמנהג צדוקים:

    על דופני הספינהומדופני הספינה למים:

    לנקרלנקות:

    מקוםחריץ קטן:

    ובשוק לא יעשהשאין אדם חש לנקר את השוק:

    בדיקה אחריושמא מין הוא לעבודת כוכבים ויבדלו מפתו ומיינו:

    מתני' השוחטחולין בחוץ:

    לשם עולהדכיון דבאה בנדר ובנדבה הרואה אומר עכשיו הוא מקדיש ושוחטה לעולה וקדשים בחוץ מותרים וגזור רבנן עליה פסול וכן שלמים וכו':

    אשם תלויבא על ספק חיוב כרת כגון ב' חתיכות לפניו ואכל אחת מהן ובאו עדים ואמרו אחת מהן של חלב היתה ואין ידוע איזו אכל אשתו ואחותו עמו בבית כסבור שבא על אשתו ונחלף ולא ידע למחר על איזו מהם בא שהיו שתיהן במטה והוא לא היה יודע מביא אשם תלוי להגין מן היסורין עד שיודע לו אם חטא ודאי מביא חטאת. ובגמ' פריך והא לאו נידר ונידב הוא והרואה יודע שאין בדבריו כלום שאין שם אשם תלוי אא"כ היה מחוייב וההוא קלא אית ליה ופסח נמי בגמ' פריך:

    ור' שמעון מכשירלא חייש למראית העין:

    אשם ודאיאשם גזילות דהיינו נשבע לשקר לכפירת ממון אשם מעילות אשם שפחה חרופה. ועל שם שאשם תלוי בא על ספיקו קרי להו להני אשם ודאי:

    לשם בכור לשם מעשרמידע ידעי דשקר הוא דבכור ומעשר מידע ידעי מקמי הכי דאילו ההיא שעתא לאו בני אפרושי נינהו דנימא השתא קמקדיש להו:

    זה הכללבגמ' מפרש לאתויי מאי דהא חשבינהו לכולהו:

    גמ' בר נידר ונידב הואבתמיה:

    בכל יוםשבכל יום הוא עומד בספק חטאת ולבו נוקפו שמא חטא ומצינו שהכשיר הכתוב אשם תלוי ליקרב וליאכל היכא דהוחזק ספק חטא בעדים והאי נמי אנן סהדי דכל יומא בספק חטא קאי:

    זימנא קביעא ליהבערב הפסח הלכך מידע ידעי דדברי רוח הן:

    הואיל והפרשתו כל השנהכל ימות השנה ראוי להפרישו ולהניחו עד זמנו הלכך השתא נמי אמרי השתא מפריש ליה וקשחיט פסח בשאר ימות השנה וקי"ל דשלמים הוא ואמרי קשחיט שלמים בחוץ ואכיל להו:

    מידע ידיעדמשקר ולא נפיק חורבה מיניה:

    דרמי מידי אמומאשיהא נכסה בצמר או בטיט ולא חזו ליה וסברי תם הוא:

    לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאתדלא אמרי אינשי השתא מפריש לה דהא חטאת לאו בנדר ובנדבה אתי והא לא חשו רבנן דלמא מאן דחזי סבר מחוייב חטאת הוא דההוא קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ומתכפר לו:

    אבל מחוייב חטאתמאן דחזי סבר לשם חטאת הוא מפרישה עכשיו:

    והא לא קאמר לשם חטאתידמשמע שאני חייב אלא לשם חטאת דמשמע לשון נדר ומידע ידיע דאין בדבריו כלום דבשלמא דבר הנידר ונידב איכא למימר השתא מקבל לה עליה בשעת הפרשה ולא בעי למימר לשם עולתי אבל הכא כל כמה דלא אמר לשם חטאתי לא משמע לשם אותה שאני מחוייב:

    באומר לשם חטאתיוהיכא דאינו מחוייב חטאת אפי' [אמר] לשם חטאתי מידע ידעי דמשקר:

    שאין לו זבחדליכא למימר השתא עביד לה תמורה דבמאי מימר לה דהא ליכא למיגזר מאן דחזי סבר יש לו זבח אחר דההוא קלא אית ליה:

    אימר אמורי אמיר ביהומאן דחזי סבר השתא מימר לה בהך אמירה דבשעת שחיטה ואע"ג דלא מוקי לה בהדי זבח חייל עלה שם תמורה דתנן בתמורה (דף כז.) תחת חטאת תחת עולה שיש לי בבית היה לו דבריו קיימין:

    והא לא קאמר לשם תמורת זבחידלהוי משמע שימירנה בו אלא לשם תמורה דמשמע דבשמא בעלמא בעי לשוויי תמורה ואיהו ליתא אלא היכא דמימר לה בזבח דתנן בתמורה (שם) תחת חטאת תחת עולה לא אמר כלום:

    לשם תמורת זבחיואשמועינן מתני' דהיכא דאין לו זבח כשרה ולא חיישינן דלמא מאן דחזי סבר דאית ליה מ"ט דאי הוה ליה מידע הוו ידעי:

    עולת נזירדאי אמר הריני שוחט לשם עולת נזיר פסולה דמאן דחזי סבר נדר הוא והשתא קמפריש ושחיט לה. ואע"ג דנזיר נידר ונידב הוא דע"י נדר הוא בא אי לא הוה תני זה הכלל לאתויי לא שמעינן ליה מעולה דרישא:

    דמהו דתימאליכא למיחש לחורבה דמידע ידעי דהא לא נדר:

    קא משמע לןדמימר אמרי דלמא נדר בצינעא זה שלשים יום שהוא סתם נזירות ובשלשים יום לא מינכרא מילתיה לשכניו:

    לאתויי עולת יולדתשאם אמר לשם עולת יולדת בפירוש כשרה דמידע ידעי דהשתא לא נדר לה וכדמפרש בשאין לו אשה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    חולין 41 עמוד ב

    1יחקה את הצדוקים:

    Gemara

    2אין שוחטין לא לתוך וכו'. מאי שנא לתוך ימים דלא? דאמרי: לשרא דימא קא שחיט. לתוך עוגה של מים נמי אמרי: לבבואה קא שחיט. אמר רבא: בעכורים שנו.

    3אין שוחטין לגומא וכו'. והא אמרת: אין שוחטין לגומא כלל? אמר אביי: רישא בגומא שבשוק.

    4אמר ליה רבא: והא מדקתני סיפא ״ובשוק לא יעשה כן״, מכלל דרישא לאו בשוק עסקינן!

    5אלא אמר רבא, הכי קאמר: אין שוחטין לגומא כל עיקר, והרוצה לנקר חצרו, כיצד הוא עושה? עושה מקום חוץ לגומא ושוחט, ודם שותת ויורד לגומא, ובשוק לא יעשה כן, שלא יחקה את הצדוקים׃

    Baraita

    6תניא כוותיה דרבא: היה מהלך בספינה ואין לו מקום בספינה לשחוט מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט, ודם שותת ויורד על דופני הספינה, ואין שוחט לגומא כל עיקר.

    7והרוצה לנקר חצרו, כיצד הוא עושה? עושה מקום חוץ לגומא ושוחט, ודם שותת ויורד לגומא. ובשוק לא יעשה כן, משום שנאמר: ״(ויקרא יח״, ג) ובחוקותיהם לא תלכו, ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו.

    Mishna

    8השוחט לשם עולה, לשם זבחים, לשם אשם תלוי, לשם פסח, לשם תודה שחיטתו פסולה, ור"ש מכשיר.

    9שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשום אחד מכל אלו, ואחד לשום דבר כשר שחיטתו פסולה. השוחט לשם חטאת, לשם אשם ודאי, לשם בכור, לשם מעשר, לשם תמורה שחיטתו כשרה.

    10זה הכלל: כל דבר שנידר ונידב השוחט לשמו אסור, ושאינו נידר ונידב השוחט לשמו כשר.

    Gemara

    11השוחט לשם עולה. אשם תלוי בר נידר ונידב הוא? אמר ר' יוחנן: הא מני? רבי אלעזר היא, דאמר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום.

    12פסח בר נידב ונידר הוא? זמנא קביעא ליה! אמר ר' אושעיא: שאני פסח, הואיל והפרשתו כל השנה כולה.

    13א"ר ינאי: לא שנו אלא תמימים, אבל בעלי מומין מידע ידיע. ור' יוחנן אמר: אפי' בעלי מומין נמי, זימנין דרמי ליה מידי אמומא ולא ידיע.

    14השוחט לשם חטאת, א"ר יוחנן: לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאת, אבל מחוייב חטאת אימא לשום חטאתו הוא עושה. והא לא קאמר ״לשם חטאתי״? אמר ר' אבהו: באומר ״לשם חטאתי״.

    15לשם תמורה, אמר ר"א לא שנו אלא שאין לו זבח בתוך ביתו, אבל יש לו זבח בתוך ביתו אימא אמורי אמיר ביה. והא לא קאמר ״לשם תמורת זבחי״? א"ר אבהו: באומר ״לשם תמורת זבחי״.

    16״זה הכלל״ לאתויי מאי? לאתויי עולת נזיר, דמהו דתימא: הא לא נדר, אימר נדר בצינעא.

    17ושאינו נידר ונידב, לאתויי עולת יולדת.

    18א"ר אלעזר: לא שנו אלא שאין לו אשה, אבל יש לו אשה אימר לשמה הוא עושה. והא לא קאמר ״לשם עולת אשתי״? א"ר אבהו: באומר ״לשם עולת אשתי״.

    19פשיטא?

    Tosafot

    ורבי שמעון מכשירפי' הקונט' דלא חייש למראית העין וריב"א מפרש דלא שייך כלל לר' שמעון מראית העין דדומה כמקדיש על מנת לשחוט בחוץ ור' שמעון לטעמיה דמפרש בפ' הרי עלי עשרון (מנחות דף קט.) הרי עלי עולה על מנת שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה לבית המקדש ר"ש אומר אין זה עולה וטעמא שלא התנדב כדרך המתנדבים כדתנן בפ' המנחות והנסכים (מנחות דף קג.) הרי עלי מנחה להביא מן השעורין כו' ר' שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים ובהדיא תנא בתוספתא אהך דהכא ר' שמעון מכשיר שאין כיוצא בזה מתנדב אמר ר' שמעון ומה אם אמר הרי עלי עולה לשוחטה בעבר הירדן שמא עולה היא:

    והא לא אמר לשם חטאתיאם לא אמר לשם חטאת ואפי' אם אמר הרי זו חטאתי לא אמר כלום כדאמרינן בפ"ק דנדרים (דף ו.):

    אימר נדר בצינעאולעיל דלא חיישינן שמא יש לו זבח בתוך ביתו בצינעא דאית ליה קלא שרגיל להודיע שלא יבואו לידי מעילה:

    לא שנו אלא שאין לו אשהמה שהקשה בקונטרס אי שאין לו אשה למה לו למתנייה זה הכלל פשיטא למאי נחוש לה יש לומר אין לו אשה היינו שאין אנו יודעין אם יש לו אשה אם לאו וכן אין לו זבח דלעיל אבל בידוע דאין לו לא איצטריך:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה השתים עשרה והכונה בה ככונת מה שלפניה השוחט לשם עולה לשם שלמים לשם אשם תלוי לשם פסח לשם תודה שחיטתו פסולה ור' שמעון מכשיר שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה אמר הר"מ פי' זה שנראה מן המשנה הזאת שאשם תלוי נקרב נדבה הוא דעת ר' אליעזר כמו שיתבאר באחרון מכריתות גם כן הפסח בדבר הנדר והנדב הואיל והפרשתו כל השנה:

    אמר המאירי השוחט לשם עולה פי' ששחט בהמה זו בחוץ לשם עולה שחיטתו פסולה אע"פ שמן הדין אינה פסולה הואיל ואינה קרבן להדיא שהרי לא אמר בהמה זו קרבן אלא ששוחטה לשם קרבן ואין בלשון הזה לשון הקדש מכיון שקרבן עולה באה בנדר או בנדבה יש לחוש שמא הרואה יאמר עכשיו הוא נודרה וקדשים בחוץ מותרין וכן הדין בשלמים וכן לשם אשם תלוי והוא קרבן שעקרו בא על ספק חייב כרת כגון שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ולא ידע איזו אכל והקשו בגמרא והלא קרבן זה אינו בא בנדר או בנדבה והעמידוה על דעת מי שאמר אדם מביא אשם תלוי בכל יום אע"פ שלא נודע לו שספק בא לידו שאין אדם עומד בלא ספק חטא:

    לשם פסח ואע"פ שפסח אינו בא בנדר או בנדבה פרשוה בגמרא הואיל והפרשתו כל השנה ר"ל שאדם יכול להפרישו כל השנה ולהניחו עד זמנו ואם מקריבו שלא בזמנו הוא נעשה קרבן שלמים על הדרך שיתבאר במקומו ויאמרו עכשיו הפרישו והוא שוחטו בתורת שלמים:

    לשם תודה והוא קרבן שלמים הבא להודאה על נס והוא נדר ונדב בכל אלו שחיטתו פסולה ור' שמעון מכשיר ואין הלכה כר' שמעון אלא כחכמים שמתוך שקרבנות הללו באין בנדבה חוששין שמא יאמר הרואה עכשיו נדב אותן ונראה כשוחט קדשים בחוץ ואוכל ומ"מ בהנאה מותרין:

    שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר הכשר שחיטתו פסולה אפי' לא היה לזה הפוסל בו שותפות שכל מה שאנו פוסלין בזו אין פוסלין אלא משום מראית העין:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שפסקנו בה הלכה היא חוץ מאשם תלוי שהוצרכנו להעמידו כר' אליעזר כמו שביארנו במשנה ואין הלכה כמותו ומתוך כך שוחט לשם אשם תלוי שחיטתו כשרה וכן כתבוה גדולי המחברים ויש פוסקים כסתם המשנה ומפני שאחר שבא על הספק טועים בו ומה שנכנס תחת משנה זו בגמרא כך הוא לא סוף דבר באלו ששחטן תמימים על דעת כך אלא אף בעלי מומין ואע"פ שהרואים יודעין שאין בעלי מומין קדושים ומכירין שדברי הבאי הם מ"מ אפשר לפעמים שהיא בעלת מום ואינו ניכר כגון שהוא מכוסה בצמר:

    השוחט לשם עולת נזיר שחיטתו פסולה שהנזירות נדר ונדב הוא ויש לחוש בו אפי' אמר בפני עדים זו שאמרתי שלשם עולה אני שוחט אין כונתי להקדיש פירשו קצת גאונים שאסורה מחשד הרואים יש מי שאומר שאם שחט מין שאינו ראוי למזבח מותר הרי הכל יודעין שאין כאן קדשים ויש מי שאומר כן בשוחט תורים קטנים או יונים גדולים הואיל ואין קרבן בא מהם בזה הדרך ר"ל בשחיטה אלא במליקה ואיני מודה בזו שאין הכל מבחינין פסול גדלו של זה וקטנו של זה והואיל ומינו מ"מ בר קרבן אין זה קל מבעלי מומין ששחטן שהן אסורין:

    דינין אלו יש להן מבוא אף בזמן הזה שאף בזמן הזה מי שהקדיש ושחט והעלה חוץ לעזרה חייב שהרי ראוי הוא שיקרב בפנים מפני שמותר להקריב אע"פ שאין בית ויש חולקין בזו:

    המשנה השלש עשרה והכונה בה ככונת מה שלפניה השוחט לשם חטאת לשם אשם ודאי לשם בכור לשם מעשר לשם תמורה שחיטתו כשרה זה הכלל דבר הנדר ונדב השוחט לשמו פסול ושאינו נדר ונדב השוחט לשמו כשר אמר הר"מ פי' ומה שאמר זה הכלל לאייתויי מאי לאייתויי עולת נזיר שאם שחט לשמה שחיטתו פסולה לפי שהנזירות נדר הוא ומה שאמר ושאינו נדר ונדב לאייתויי עולת חטאת כמו שישחוט אותו ויאמר הרי זו עולת יולדת של אשה פלונית ואותה אשה אינה חייבת קרבן לידה בשום צד וענין ויעלה על הדעת כי כשאמר זה אינו אלא נדבה הואיל ואין האשה הזאת מחוייבת עולה ויהיה הנשחט פסול לפיכך הודיענו שהוא כשר לפי שאנו יכולין לומר שמא הפילה שהיא חייבת קרבן ואי אפשר לאדם להתנדב חובה ולפיכך שחיטתו כשרה שהמפלת אין לה ולפיכך אין אנו יכולין לומר אם איתה דאכיל קלא אית ליה:

    אמר המאירי השוחט לשם חטאת והוא קרבן הבא על שגגת דברים שזדונן כרת ואינו בא בנדבה ואף העם מכירים בו שדברי הבאי הם שאלו היה חייב חטאת כבר היה נודע להם ואפי' היה חייב חטאת מ"מ אינו אומר שהוא מביאה לשם חטאתו אלא שהוא אומר שהוא שוחט זה לשם חטאת כלומר בתורת נדבה ואין זה נדר ונדב ומתוך כך יודעים הכל שדברי הבאי הם ומ"מ פרשו בגמרא שאם היה מחוייב חטאת ואמר בפי' שהוא שוחטה לשם חטאתו פסולה וכן הדין באשם ודאי והוא קרבן הבא לסבות ידועות כגון אשם גזלות במי שנשבע לשקר על כפירת ממון ואחר כך הודה וכן אשם מעילות ואשם שפחה חרופה לשם בכור ולשם מעשר אף אלו אין נידרין ונידבין ומתוך דבריו ניכר שהוא שוחט לשם אלו בנדבה והרי אלו לא מתוך דבריו הם קדושים שהרי בכור קדושתו מרחם ומעשר השבט מקדשו:

    לשם תמורה והרי הוא אין לו קרבן בתוך ביתו שנאמר עליו שזה תמורתו ואפי' היה לו קרבן בתוך ביתו אין זה כלום שהרי מ"מ מדבריו ניכר שהוא שוחט לשם תמורה בנדבה והרי אין בתמורה נדבה ומ"מ אם היה לו קרבן בתוך ביתו ואמר בפירוש הריני שוחט קרבן זה לשם תמורת אותו קרבן שבביתי שחיטתו פסולה שאין זה לשון נדבה זה הכלל דבר הנידר ונידב שחיטתו פסולה ובא לרבות השוחט לשם עולת נזיר כמו שביארנו למעלה ושאינו נידר ונידב כשר לרבות שוחט לשם עולת יולדת שהכל יודעין שדברי הבאי הם אחר שאין לו יולדת בביתו ואין חוששין לומר שמא הפילה דבר הראוי להבאת קרבן כמו שיתבאר במקומו שהרי מציירין מדבריו שבתורת נדבה הוא שוחט לשם אותו דבר ומ"מ היתה לו יולדת בביתו ואמר בפירוש לשם יולדת שבביתי שחיטתו פסולה:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו ומ"מ פרשו קצת אחרונים שלא נאסר בזה מה שנאסר אלא בבהמה שלו אבל בבהמת חברו מותרת אף באכילה הואיל ועקר איסור זה אינו מן הדין לא גזרו בו אלא בשלו ואף בשלו בהנאה מותרת כמו שביארנו:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 41b

    Chullin 41b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 398 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    יחקה את הצדוקים יחזיק ידיהם בחוקותיהם. יחקה לשון חוק:

    גמ' לבבואה פרצוף שלו הנראה במים:

    עכורין לא מינכר בהו בבואה:

    והאמרת אין שוחטין לגומא והדר תני אבל עושה גומא:

    כל עיקר ואפי' בבית דמיחזי כמנהג צדוקים:

    על דופני הספינה ומדופני הספינה למים:

    לנקר לנקות:

    מקום חריץ קטן:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 41b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ורבי שמעון מכשיר פי' הקונט' דלא חייש למראית העין וריב"א מפרש דלא שייך כלל לר' שמעון מראית העין דדומה כמקדיש על מנת לשחוט בחוץ ור' שמעון לטעמיה דמפרש בפ' הרי עלי עשרון (מנחות דף קט.) הרי עלי עולה על מנת שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה לבית המקדש ר"ש אומר אין זה עולה וטעמא שלא התנדב כדרך המתנדבים כדתנן בפ' המנחות והנסכים (מנחות דף קג.) הרי עלי מנחה להביא מן השעורין כו' ר' שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים ובהדיא תנא בתוספתא אהך דהכא ר' שמעון מכשיר שאין כיוצא בזה מתנדב אמר ר' שמעון ומה אם אמר הרי עלי עולה לשוחטה בעבר הירדן שמא עולה היא:

    והא לא אמר לשם חטאתי אם לא אמר לשם חטאת ואפי' אם אמר הרי זו חטאתי לא אמר כלום כדאמרינן בפ"ק דנדרים (דף ו.):

    אימר נדר בצינעא ולעיל דלא חיישינן שמא יש לו זבח בתוך ביתו בצינעא דאית ליה קלא שרגיל להודיע שלא יבואו לידי מעילה:

    לא שנו אלא שאין לו אשה מה שהקשה בקונטרס אי שאין לו אשה למה לו למתנייה זה הכלל פשיטא למאי נחוש לה יש לומר אין לו אשה היינו שאין אנו יודעין אם יש לו אשה אם לאו וכן אין לו זבח דלעיל אבל בידוע דאין לו לא איצטריך:

    Tosafot on Chullin 41b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    המשנה השתים עשרה והכונה בה ככונת מה שלפניה השוחט לשם עולה לשם שלמים לשם אשם תלוי לשם פסח לשם תודה שחיטתו פסולה ור' שמעון מכשיר שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה אמר הר"מ פי' זה שנראה מן המשנה הזאת שאשם תלוי נקרב נדבה הוא דעת ר' אליעזר כמו שיתבאר באחרון מכריתות גם כן הפסח בדבר הנדר והנדב הואיל והפרשתו כל השנה:

    אמר המאירי השוחט לשם עולה פי' ששחט בהמה זו בחוץ לשם עולה שחיטתו פסולה אע"פ שמן הדין אינה פסולה הואיל ואינה קרבן להדיא שהרי לא אמר בהמה זו קרבן אלא ששוחטה לשם קרבן ואין בלשון הזה לשון הקדש מכיון שקרבן עולה באה בנדר או בנדבה יש לחוש שמא הרואה יאמר עכשיו הוא נודרה וקדשים בחוץ מותרין וכן הדין בשלמים וכן לשם אשם תלוי והוא קרבן שעקרו בא על ספק חייב כרת כגון שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ולא ידע איזו אכל והקשו בגמרא והלא קרבן זה אינו בא בנדר או בנדבה והעמידוה על דעת מי שאמר אדם מביא אשם תלוי בכל יום אע"פ שלא נודע לו שספק בא לידו שאין אדם עומד בלא ספק חטא:

    לשם פסח ואע"פ שפסח אינו בא בנדר או בנדבה פרשוה בגמרא הואיל והפרשתו כל השנה ר"ל שאדם יכול להפרישו כל השנה ולהניחו עד זמנו ואם מקריבו שלא בזמנו הוא נעשה קרבן שלמים על הדרך שיתבאר במקומו ויאמרו עכשיו הפרישו והוא שוחטו בתורת שלמים:

    לשם תודה והוא קרבן שלמים הבא להודאה על נס והוא נדר ונדב בכל אלו שחיטתו פסולה ור' שמעון מכשיר ואין הלכה כר' שמעון אלא כחכמים שמתוך שקרבנות הללו באין בנדבה חוששין שמא יאמר הרואה עכשיו נדב אותן ונראה כשוחט קדשים בחוץ ואוכל ומ"מ בהנאה מותרין:

    שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר הכשר שחיטתו פסולה אפי' לא היה לזה הפוסל בו שותפות שכל מה שאנו פוסלין בזו אין פוסלין אלא משום מראית העין:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שפסקנו בה הלכה היא חוץ מאשם תלוי שהוצרכנו להעמידו כר' אליעזר כמו שביארנו במשנה ואין הלכה כמותו ומתוך כך שוחט לשם אשם תלוי שחיטתו כשרה וכן כתבוה גדולי המחברים ויש פוסקים כסתם המשנה ומפני שאחר שבא על הספק טועים בו ומה שנכנס תחת משנה זו בגמרא כך הוא לא סוף דבר באלו ששחטן תמימים על דעת כך אלא אף בעלי מומין ואע"פ שהרואים יודעין שאין בעלי מומין קדושים ומכירין שדברי הבאי הם מ"מ אפשר לפעמים שהיא בעלת מום ואינו ניכר כגון שהוא מכוסה בצמר:

    השוחט לשם עולת נזיר שחיטתו פסולה שהנזירות נדר ונדב הוא ויש לחוש בו אפי' אמר בפני עדים זו שאמרתי שלשם עולה אני שוחט אין כונתי להקדיש פירשו קצת גאונים שאסורה מחשד הרואים יש מי שאומר שאם שחט מין שאינו ראוי למזבח מותר הרי הכל יודעין שאין כאן קדשים ויש מי שאומר כן בשוחט תורים קטנים או יונים גדולים הואיל ואין קרבן בא מהם בזה הדרך ר"ל בשחיטה אלא במליקה ואיני מודה בזו שאין הכל מבחינין פסול גדלו של זה וקטנו של זה והואיל ומינו מ"מ בר קרבן אין זה קל מבעלי מומין ששחטן שהן אסורין:

    דינין אלו יש להן מבוא אף בזמן הזה שאף בזמן הזה מי שהקדיש ושחט והעלה חוץ לעזרה חייב שהרי ראוי הוא שיקרב בפנים מפני שמותר להקריב אע"פ שאין בית ויש חולקין בזו:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Chullin 41b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה לא שנו אלא שאינו מתייב חטאת כו' עכ"ל כצ"ל:

    פרק אלו טריפות :

    Chidushei Halachot on Chullin 41b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה ור"ש וכו' ומה אם אמר הרי עלי לשוחטה בעבר הירדן שמא עולה היא הוא סוף הדבור ואח"כ מתחיל דבור אחר לא אמר לשם חטאת וכו':

    Maharam on Chullin 41b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה לא שנו וכו' בשוגג אינו מחפה עי' מג"א סי' תרז ס"ק ב:

    Gilyon HaShas on Chullin 41b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 41, Amud Bet, about 398 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “יחקה את הצדוקים:…”

    2. Segment 229 words

      Opens “גמ׳ אין שוחטין לא לתוך וכו'. מאי…”

      Named: רבא.

    3. Segment 315 words

      Opens “אין שוחטין לגומא וכו'. והא אמרת: אין…”

      Named: אביי.

    4. Segment 415 words

      Opens “אמר ליה רבא: והא מדקתני סיפא ״ובשוק…”

      Named: רבא.

    5. Segment 533 words

      Opens “אלא אמר רבא, הכי קאמר: אין שוחטין…”

      Named: רבא.

    6. Segment 627 words

      Opens “תניא כוותיה דרבא: היה מהלך בספינה ואין…”

      Named: רבא.

    7. Segment 733 words

      Opens “והרוצה לנקר חצרו, כיצד הוא עושה? עושה…”

    8. Segment 817 words

      Opens “מתני׳ השוחט לשם עולה, לשם זבחים, לשם…”

    9. Segment 929 words

      Opens “שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשום אחד…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “זה הכלל: כל דבר שנידר ונידב השוחט…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “גמ׳ השוחט לשם עולה. אשם תלוי בר…”

      Named: רבי אלעזר.

    12. Segment 1218 words

      Opens “פסח בר נידב ונידר הוא? זמנא קביעא…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “א"ר ינאי: לא שנו אלא תמימים, אבל…”

    14. Segment 1430 words

      Opens “השוחט לשם חטאת, א"ר יוחנן: לא שנו…”

    15. Segment 1534 words

      Opens “לשם תמורה, אמר ר"א לא שנו אלא…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “״זה הכלל״ לאתויי מאי? לאתויי עולת נזיר,…”

    17. Segment 176 words

      Opens “ושאינו נידר ונידב, לאתויי עולת יולדת.…”

    18. Segment 1828 words

      Opens “א"ר אלעזר: לא שנו אלא שאין לו…”

    19. Segment 191 words

      Opens “פשיטא?…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chullin 41b · Segment 11 — “…ונידב הוא? אמר ר' יוחנן: הא מני? רבי אלעזר…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Chullin 41b · Segment 14 — “…״לשם חטאתי״? אמר ר' אבהו: באומר ״לשם חטאתי״.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 41b · Segment 3 — “…לגומא כלל? אמר אביי: רישא בגומא שבשוק.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 41b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026